ויקיפדיה

אלפי מנשה

התנחלות ומועצה מקומית במערב השומרון, סמוך לקו הירוק
פירוש נוסף ערך זה עוסק ביישוב אלפי מנשה. אם התכוונתם לספר אלפי מנשה, ראו מנשה מאיליה.

אַלְפֵי מְנַשֶּׁה היא התנחלות ישראלית במערב השומרון, סמוך לקו הירוק אך מערבית לגדר ההפרדה. היישוב ממוקם דרומית-מזרחית לקלקיליה, מזרחית לעיר כפר סבא ודרומית לכביש 55. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1987. אלפי מנשה מוקפת מספר כפרים בדואים ופלסטינים. ממערב ליישוב שוכנים הכפרים הבדואיים ערב א-רמאדין וערב אבו פרדה, מדרום-מערב ואדי א-ראשה וראס עטייה, מדרום-מזרח כפר ת'ולת', מדרום מעארת א-דבה וראס א-טירה, ממזרח עסלה ועזון ומצפון נבי אליאס.

אלפי מנשה
סמל העיר
מבט על היישוב, ינואר 2006
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז יהודה ושומרון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה שי רוזנצוויג
גובה ממוצע[1] ‎184 מטר
תאריך ייסוד 1983
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 8,115 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 200
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.9% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.01 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 1,795 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 132
תחום שיפוט[4] 4,520 דונם
    - דירוג ארצי[2] 202
32°10′25″N 35°00′47″E / 32.1737115572368°N 35.0130642442685°E / 32.1737115572368; 35.0130642442685
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[5] 		8 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 40
מדד ג'יני
לשנת 2019[4] 		0.4216
    - דירוג ארצי[2] 88
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[4]
גילאי 0 - 4 6.0%
גילאי 5 - 9 8.2%
גילאי 10 - 14 10.9%
גילאי 15 - 19 9.7%
גילאי 20 - 29 12.2%
גילאי 30 - 44 16.0%
גילאי 45 - 59 21.4%
גילאי 60 - 64 4.5%
גילאי 65 ומעלה 11.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 3
–  יסודיים 2
–  על-יסודיים 1
תלמידים 1,361
 –  יסודי 859
 –  על-יסודי 502
מספר כיתות 51
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל אלפי מנשה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
אתר המועצה המקומית אלפי מנשה
תצלום אוויר של אלפי מנשה, 2017
בניין המועצה המקומית אלפי מנשה
מצפה הבנים ממנו נשקף מראה פנורמי של מישור החוף

היסטוריה

עריכה

הקמת היישוב

עריכה

הרעיון להקמת אלפי מנשה הועלה לראשונה בשנת 1979 על ידי סגן שר הביטחון מרדכי צפורי, על גבעה בגובה של 280 מטר מעל פני הים החולשת על קלקיליה וכפר סבא. צפורי סבר שזהו מיקום אסטרטגי שיש חשיבות ליישבו.[6] לצורך הקמת היישוב הופקעו קרקעות מתושבי הכפר נבי אליאס, שהחזיקו בבעלות על חלק מהשטח. היישוב קיבל תחילה את השם "קרני שומרון ג'". מרדכי צפורי פנה לדוד שטרן, שהיה קבלן וחבר הכנסת מטעם הליכוד בכנסת התשיעית, בכדי שינהל את הקמתו באמצעות קבלנים פרטיים.[6] שטרן הקים מיזם משותף, בשם חברת "צוותא", שהוקמה ב-1980, בו היו שותפים באופן שווה שמונה קבלנים וחברות: דוד שטרן עצמו, זכריה דרוקר, אריה ברנוביץ, יעקב פריצקר, אבי ארנסון, האחים גולדשטיין, חברת 'עפר וסלע' וחברת 'בינוי ופיתוח בנגב'.[7] התוכנית יצאה לפועל עם מינויו של אריאל שרון לשר הביטחון בשנת 1981, לאחר שנתן לה אישור, והוחלט שהיישוב יוקם לעובדים של מערכת הביטחון ולמשפחות אנשי צבא קבע. את הקרקע קיבלה חברת "צוותא" בתשלום סמלי.[8] חברת "צוותא" החליטה לשנות את שם היישוב מ"קרני שומרון ג'" ל"אלפי מנשה", מאחר שקרני שומרון א', שהוקמה שנתיים קודם ממזרח, הייתה מזוהה עם גוש אמונים ואילו הם רצו לשווק אותו לציבור הכללי.[6]

הקמת היישוב בפועל החלה בשנת 1982,[9] היישוב שווק לאנשי קבע במחיר מסובסד, שחלק מעלות הקמתו ממונה בידי משרד הבינוי והשיכון. עד קיץ 1983 הוקמו כ-280 יחידות דיור, מתוך 500 שתוכננו בשלב הראשון.[10] אולם רק 170 יחידות נמכרו לאנשי קבע והוחלט להתחיל לשווק אותו גם לציבור הרחב.[11] אכלוס היישוב החל בסוף 1983. במאי 1984 פרסם מבקר המדינה יצחק טוניק דו"ח ביקורת על הקמת היישוב, בו חשף כי משרד הבינוי והשיכון סיפק לחברת "צוותא" מימון של כחצי מיליארד שקל ישן, מעבר לתוכנית המקורית.[12] בקיץ 1984 פרץ סכסוך בין המתיישבים הראשונים וחברת "צוותא", על רקע אי השלמת הקמת התשתיות, השטחים הציבוריים ומבני ציבור ביישוב, בניגוד להבטחות שנתנה עם מכירת הבתים. המבנים ביישוב עוד לא חוברו לקווי טלפון ולא הושלמה סלילת הרחובות והמדרכות.[13] עם זאת נערך טקס הנחת אבן פינה לשלב ב' של היישוב בנוכחות שר השיכון דוד לוי.[14]

ראש המועצה הראשון היה שלמה קטן.[15]

בשנים הראשונות היו היחסים עם התושבים הערבים בכפרים הסמוכים ובעיר קלקליה טובים באופן יחסי.[16] רבים מהם הועסקו בבנייה ביישוב.[17] אך בקיץ 1985 אירעו מספר תקריות של ירי ויידוי אבנים על כלי רכב שנסעו בכביש המוביל ליישוב, בעיקר מכיוון הכפר חבלה.[18] עם זאת בט"ו בשבט 1986 נערך טקס נטיעות עם תושבי הכפרים חבלה, עזון, ראס א-טירה וראס עטייה. ראש עיריית קלקיליה, עבד אבו סנאנה, אף נטע עץ באירוע.[19]

בזמן האינתיפאדה הראשונה

עריכה

בתקופת האינתיפאדה הראשונה סבל היישוב משורה של פיגועי טרור.[16]

ב-11 באפריל 1987 אירע רצח עופרה וטל מוזס, כאשר תושב קלקיליה השליך בקבוק תבערה לעבר מכונית בה נסעה משפחת מוזס בדרכה ליישוב, סמוך לכפר חבלה. בפיגוע נרצחו אם המשפחה עופרה מוזס, והילד טל מוזס שמת מפצעיו לאחר שלושה חודשים.[20]

ב-6 באוגוסט 1987 בני זוג נפצעו בינוני מבקבוק תבערה שהושלך לעבר מכוניתם בדרך ליישוב.[21]

ב-8 בפברואר 1989 נשרף למוות ברכבו תושב היישוב אלברט ג'רסי. דיווחים ראשונים מסרו שאבן ובקבוק תבערה הושלכו לעבר רכבו. עם זאת, בדיקות ממושכות שערכו חוקרי המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה וזרועות הביטחון הבהירו מעל לכל צל של ספק, כי לא היה מדובר בבקבוק תבערה.[22] תשעה חודשים אחר כך הוכר כנפגע פעולת איבה, למרות שהמשטרה סברה שייתכן ונהרג כתוצאה מתאונה.[23]

בעקבות האינתיפאדה הראשונה המשך פיתוח היישוב נעצר.[16] לאחר שהושלם שלב א' ונבנו 500 יחידות דיור, ביקשה חברת "צוותא" להתחיל בהקמת שלב ב' ולבנות עוד 500 יחידות דיור, אך הביקוש היה נמוך והבנייה נפסקה למספר שנים.[24]

בשנות ה-90

עריכה

בעקבות גלי העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 והמחסור בדיור, הוחלט לחדש את הבנייה ביישוב ולהקים 1,500 יחידות דיור ביישוב. התוכנית גם השתלבה בתוכנית יישובי הכוכבים שיזם אריאל שרון, שר הבינוי והשיכון. אך לאחר עליית ממשלת רבין השנייה, ביולי 1992, הוקפאה הבנייה.[25] לאחר עליית ממשלת נתניהו הראשונה, בלחץ תנועות הימין, אישר משרד הביטחון את חידוש הבנייה ביישוב.[26]

בשנת 1998 הוציא מינהל מקרקעי ישראל מכרז להקמת שכונה חדשה ביישוב, "גבעת טל", הנמצאת בדרום היישוב ונקראת על שמו של טל מוזס, תושב המקום, שנרצח ביולי 1987 בפיגוע. בארבעת המכרזים הראשונים ל-300 דירות זכו ארבעה קבלנים שונים. אחרי תחילת הבנייה, כשפרצה האינתיפאדה השנייה, בוטלו ההתקשרויות עם רוכשים פוטנציאליים, הבנקים עצרו את המימון ופועלים סירבו לעבוד במקום, מה שהוביל לסכסוכים משפטיים. עקב כך בניית השכונה נפסקה,[27] אך לאחר האינתיפאדה הבעיות הוסדרו והבנייה התחדשה.

האינתיפאדה השנייה והקמת גדר ההפרדה

עריכה

בתקופת האינתיפאדה השנייה שוב סבל היישוב משורה של פיגועי טרור בסביבתו.[28] ב-22 במאי 2001 ירה תושב היישוב למוות בפלסטיני שפרץ לביתו.[29] ב-5 באוגוסט 2001 נהרגה תחיה בלומברג, אם לחמישה שהייתה בחודש השמיני להריונה, בפיגוע ירי ליד אלפי מנשה. בעלה ובתם הבכורה נפצעו קשה וטרמפיסט שנסע עמם נפצע בינוני.[30]

בעקבות האינתיפאדה, החלה מדינת ישראל בהקמתה של גדר הפרדה, שתחצוץ בין חלק מהשטחים שבהם מתגוררים הפלסטינים ביהודה ושומרון ובין חלק מהשטחים הישראלים. באזור אלפי מנשה, קביעת תוואי הגדר היה מסובך, מאחר שההתנחלות והיישובים הפלסטינים קרובים ואין רצף טריטוריאלי לשום צד. ב-19 ביוני 2002, הודיע ראש הממשלה, אריאל שרון, כי גדר ההפרדה תוקם מזרחית לאלפי מנשה. זאת לאחר שתושבים מהישוב הביעו בפני שרון חשש שהגדר תוקם מערבית ליישוב, כך שלמעשה הם יישארו "מבודדים" מעבר לקו הירוק.[31] תוואי הגדר הפך את העיר קלקיליה וכפרים סביבה למובלעת עם יציאה אחת מזרחה.[32]

בשנת 2003 החלה הקמתה של גדר הפרדה, כך שהיא מקיפה את אלפי מנשה, את כביש הגישה וכביש 55. עם זאת בתוך מתחם הגדר של היישוב נכללו היישובים הפלסטינים ערב א-רמאדין, ערב אבו פארדה, ואדי א-ראשה, מעארת א-דבה וראס א-טירה.[33] גדר ההפרדה יצרה מובלעת שגודלה כ-11,000 דונם (11 קמ"ר), כאשר החיבור של הכפרים לאזור נעשה באמצעות מעבר אליהו בקרבת הכניסה לקלקיליה ומעבר תת-קרקעי מתחת לכביש 55 המחבר בין קלקיליה לחבלה.

בשנת 2005 הודיעה המדינה כי תוקם גדר הפרדה בינם לבין העיר קלקיליה לאחר שבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג פסק שבניית גדר ההפרדה, הכוללת אותם יחד עם אלפי מנשה, אינה חוקית, פנו הפלסטינים לקבלת סיוע משפטי מבג"ץ. לטענתם, במצב החדש יש לתושבי הכפרים במובלעת אלפי מנשה רק יציאה אחת מקלקיליה ומעברים עם פיקוח ביטחוני בשאר היציאות לשטחים החקלאיים מסביב לעיר. ב-15 בספטמבר 2005 ניתן פסק דין שקבע כי גדר ההפרדה במתכונתה הנוכחית תבוטל.[34] בג"ץ פסק כי יש לקבוע לוח זמנים לביצוע ההחלטה.[35]

בעקבות הפסיקה נעשו שינויים בתוואי המוצע של הגדר, אך הוגשו שתי עתירות נוספות על ידי המועצה המקומית אלפי מנשה, שביקשה לתקן את התוואי כך שיאפשר ליישוב להתרחב בעתיד, ומועצות חמישה כפרים פלסטינים, שביקשו לתקן את התוואי כך שיורחק מאדמותיהן ומבתיהן לכיוון הקו הירוק. בית המשפט קבע כי הפגיעה בעותרים הפלסטינים היא מידתית, דחה על הסף את העתירה של מועצת אלפי מנשה, וקיבל את התוואי שקבעה הממשלה.[36]

במאי 2010 השלים משרד הביטחון את ביצוע הוראת בג"ץ מספטמבר 2005, לשנות את תוואי גדר ההפרדה באזור אלפי מנשה. עם ביטולו והזזתו של תוואי הגדר, שלושה כפרים פלסטיניים הוצאו מהמובלעת שיצרה גדר ההפרדה: ראס א-טירה, א-דבעה וואדי רשא. בעוד שניים אחרים נשארו בה, הכפרים הבדוויים ערב א-רמאדין וערב אבו פרדה.[37] את הכפרים הקימו בתחילת שנות ה-50 פליטים בדווים שגורשו מאזור באר שבע. הם קנו וחכרו אדמה מהכפר חבלה והתיישבו במקום.[38] הכפרים צמודים לאלפי מנשה ומקבלים את אספקת המים שלהם ממנה.[39]

המשך התפתחות היישוב

עריכה

לאחר בניית גדר ההפרדה חודשה הקמתה של שכונת "גבעת טל" בצידו הדרומי של היישוב.[40] אכלוס השכונה החל בשנת 2007, חלק מרוכשי הבתים היו עולים מצרפת.[41] חלק גדול מהבתים בשכונה בנתה חברת "צמח המרמן".[42] בפברואר 2013 התגלה כי החברה בנתה ללא היתר-בנייה 5 קומות נוספות (8 במקום 3 קומות) ויותר מ-20 דירות בפרויקט בנייה ב"גבעת טל", ולאחר אכלוס הדירות, אף ביקשה להכשירן ולקבל אישור לדירות נוספות. אך מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי אישרה אותן בדיעבד.[43]

בשנת 2001 יזמה מועצה מקומית אלפי מנשה את הקמתה של שכונת "נוף השרון" סמוך ליישוב נירית, הנמצא במרחק אווירי של מעל 3 קילומטר ומרחק נסיעה של כ-15 קילומטר, מאלפי מנשה. נירית נמצאת מצידו המערבי של הקו הירוק, אך שכונת "נוף השרון" נבנתה מצידו המזרחי.[44] בעקבות הסכמים שנחתמו בין היזמים לנירית, הוסכם שהשכונה תשתייך חוקית לאלפי מנשה, אך תתנהל כחלק מנירית ותקבל שירותים מוניציפליים ממועצה אזורית דרום השרון.[45] תושבי נירית התנגדו להקמת השכונה ועתרו לבג"ץ.[46] בפברואר 2005 דחה בג"ץ את העתירה נגד הקמת השכונה.[47] באוקטובר 2013 עתרו תושבי נוף השרון לבית המשפט בבקשה להצביע בבחירות המקומיות של המועצה אזורית דרום השרון, בטענה כי קיימת זיקה בינם לבין המועצה המספקת להם שירותים מוניציפליים; בית המשפט קיבל את בקשתם.[48]

באפריל 2013 בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה להחזיר לפלסטינים 100 דונמים שנמצאים בתוך תחום אלפי מנשה, לאחר שהוכח שהעסקה למכירת הקרקע זויפה. את האדמות רכשה ב-2001 חברת "ג.ר.א" שבבעלות אשת הנדל"ן רחל רהט, כביכול מפלסטיני מקלקיליה ששמו חסוי, תמורת 150 אלף דולר. אך התברר שמסמכי הבעלות בעסקה זויפו.[49]

מקור שם היישוב

עריכה

מקור שם היישוב בפסוק מספר דברים: ”בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה” (ל"ג, יז).[50]

שכונות ביישוב

עריכה

אלפי מנשה מורכבת מ-7 שכונות (ע"פ סדר הבנייה):

  1. צוותא א'
  2. צוותא ב'
  3. כפיר יוסף
  4. שגיא
  5. נופיה
  6. יובלים
  7. גבעת טל

אוכלוסייה

עריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים באלפי מנשה 8,115 תושבים (מקום 200 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.9%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 85.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 14,117 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[51]

מוסדות ביישוב

עריכה

באלפי מנשה גני ילדים, שני בתי ספר יסודיים וחטיבת ביניים: צופי שרון, נופי החורש וחטיבת הביניים חצב. כמו כן ישנם מרכז קהילתי, מועדון ספורט, ספריה עירונית וארכיון היסטורי.

באלפי מנשה הוקם כבר בשנת 1984 שבט הצופים הראשון בשומרון, שבט "נחשון", ביוזמת תושבי היישוב בוגרי התנועה. כוונת אנשי החינוך ביישוב, הייתה להקים תנועת נוער שאינה מזוהה פוליטית כחלק מהקו החינוכי הכללי ביישוב. תנועת הצופים העבריים התלבטה תחילה האם לאשר את הקמת השבט, בגלל צביונה הבלתי מפלגתי והמדיניות לא להיות מעורבת במיזמים פוליטיים, אולם לבסוף התקיים תהליך הצבעה דמוקרטי בקרב השכבות הבוגרות וגרעיני הנח"ל והתקבלה החלטה גורפת לאשר את צירוף השבט לתנועה.[52] ביישוב פועל גם סניף של בני עקיבא.

תרבות

עריכה

ביישוב פעילות חבורת זמר, קבוצת תיאטרון למבוגרים, להקת הנוער "מעיין אלפי מנשה" ולהקת המחול "פנים וגוף".

ראשי המועצה

עריכה

רבני המועצה

עריכה

הרב דוד אוחיון

סמל היישוב

עריכה

בשנת 1985 התקיימה תערוכת סמלים במזכירות היישוב. הסמל שנבחר עוצב על ידי שלומי גולן, וכולל את המוטיבים הבאים[53]:

  • שם היישוב – משולב בטופוגרפיה של גבעות מערב השומרון, שבו הוא שוכן
  • שמש – המסמלת את מיקום היישוב במזרח
  • ארובה – המסמלת את ארובות חדרה, שניתן לראות אותן ממצפה הנוף ביישוב
  • מסגד – מסמל את הכפרים השכנים והשאיפה לדו-קיום עם הסביבה הערבית

שכונת נוף השרון

עריכה

נוף השרון היא שכונה המשתייכת לאלפי מנשה. השכונה שהוקמה ב-2005, משתרעת על 37 דונם וכוללת 51 משפחות, יושבת מחוץ לקו הירוק.[54] על אף שהשכונה משתייכת מוניציפלית לאלפי מנשה, היא למעשה התמזגה עם היישוב נירית, והיא מקבלת שירותים מוניציפליים ממועצה אזורית דרום השרון. השכונה ממוקמת כשלושה ק״מ אוויריים מאלפי מנשה ואין גישה ישירה בין השכונה ליישוב.

ההיסטוריה של השכונה

עריכה

השכונה החלה להיבנות ב-2004. השכונה נתקלה בהתנגדות רבה ונחרצת של תושבי נירית הסמוכה. באותה עת טענו תושבי נירית שהשכונה עשויה להפוך את היישוב נירית להתנחלות, שכן השכונה נמצאת מעבר לקו הירוק.[55]

בפברואר 2005 דחה בג"ץ את עתירת תושבי נירית נגד הקמת השכונה.[47]

באוקטובר 2013 עתרו תושבי נוף השרון לבית המשפט בבקשה להצביע בבחירות המקומיות של המועצה אזורית דרום השרון, בטענה כי קיימת זיקה בינם לבין המועצה המספקת להם שירותים מוניציפליים, בית המשפט קיבל את בקשתם.[48]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אלפי מנשה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף אוגוסט 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  6. ^ 1 2 3 אריה דיין, בית עם גינה, כותרת ראשית, 16 במאי 1984
  7. ^ אלעזר לוין, מ׳ ומי בעסקי קרקשת בשומרון, חדשות, 23 באוגוסט 1985
  8. ^ אילן כפיר, אהרן פריאל, צבי זינגר, יוסף וקסמן, "התכנית לתת קרקע לקבלנים תמורת בינוי ביו"ש ־־ רק בשלביה הראשונים", מעריב, 23 בינואר 1981
  9. ^ דני רובינשטיין, 70 במקום 10, דבר, 12 בנובמבר 1982
  10. ^ מאות בתים באלפי מנשה במיליוני שקל, דבר, 10 ביוני 1983
  11. ^ מוטי בן-ינאי, הצוותא הזאת לא מתקדמת, כותרת ראשית, 9 ביוני 1983
  12. ^ ישובים ביו"ש ־ בלי תכנון, אלפי מנשה - אין הסבר לחצי מיליארד , מעריב, 15 במאי 1984
  13. ^ בוקי נאה, ב"אלפי מנשה" לא מאמינים בהבטחות, מעריב, 8 ביולי 1984
  14. ^ רמי סימני, תקרות דולפות בעיר העתיד בשומרון - נורתה אבן הפינה לאלפי מנשה ב', חדשות, 19 ביוני 1984
  15. ^ יעקב רחמים, קטן שוב ראש מועצת אלפי־מנשה, מעריב, 3 בינואר 1990
  16. ^ 1 2 3 גיל חובב, זאב קטן בעין הסערה, חדשות, 24 בפברואר 1989
  17. ^ עתי"ם, "באלפי מנשה נרתעים מנוכחות ערבים", מעריב, 1 בנובמבר 1989
  18. ^ מחבלים ירו על אוטובוס ליד הישוב אלפי מנשה, מעריב, 16 באוגוסט 1985
    אבינועם בר יוסף, נאטמו חדרים בכפר חבלה, מעריב, 7 ביוני 1985
  19. ^ הכפרים הערבים חבלה, עזון, ראם־טירה וראם־אטייה, התארחו ביישוב היהודי השכן אלפי מנשה, חדשות, 26 בינואר 1986
  20. ^ אורון מאירי, "טל לא ירוץ יותר בגינה שלנו", חדשות, 7 ביולי 1987
  21. ^ אהוד רבינוביץ, בקבוק התבערה עצר את בני הזוג רגב, מעריב, 7 באוגוסט 1987
  22. ^ [ג'רסי נשרף למוות ברכבו, חדשות, 9 בפברואר 1989
  23. ^ אהוד אבינוביץ, אלברט ג'רסי הוכר כנפגע פעולת איבה, מעריב, 20 בספטמבר 1989
  24. ^ אלעזר לוין, דירה בשטחים - לא תודה, חדשות, 16 במרץ 1988
  25. ^ שמואל דקלו, ‏צוותא מערערת על אי חיוב המדינה לשלם לה פיצויים, באתר גלובס, 8 בדצמבר 1996
  26. ^ נעה ווסרמן, ‏משרד הביטחון הסכים לאיכלוס מיידי של 3,500 יח"ד בשטחים ובניית אלפי נוספות, באתר גלובס, 13 באפריל 1997
  27. ^ משה ליכטמן, ‏המדינה עומדת על הדמים, באתר גלובס, 1 בינואר 2003
  28. ^ שלומי שפר, חמש דקות מכפר סבא, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2001
  29. ^ תושב אלפי מנשה ירה למוות בפלשתינאי שפרץ לביתו, באתר הארץ, 22 במאי 2001
  30. ^ תחיה בלומברג שנהרגה בפיגוע ליד אלפי מנשה - למנוחות, באתר גלובס, 6 באוגוסט 2001
  31. ^ שרון ובן-אליעזר: גדר ההפרדה תוקם ממזרח ליישוב אלפי מנשה, באתר גלובס, 19 ביוני 2002
  32. ^ אמנון ברזילי, גדר ההפרדה תהפוך את קלקיליה למובלעת עם יציאה אחת מזרחה, באתר הארץ, 20 ביוני 2002
  33. ^ עמירה הס, האם טרנספר המובלעות מתחיל, באתר הארץ, 23 בפברואר 2004
  34. ^ טל רוזנר, בג"ץ: לפרק הגדר באלפי מנשה; האג לא מחייב, באתר ynet, 15 בספטמבר 2005
  35. ^

    ...על המשיבים לשוב ולשקול את התוואי הקיים מחדש. עליהם לבחון האפשרות של הוצאת כפרי המובלעת, כולם או מקצתם, מחוץ לצד ה"ישראלי" של הגדר. כמובן, שינוי זה לא ניתן לעשותו בין יום, שכן הדבר מחייב הריסת הגדר הקיימת (בחלק הצפוני, הצפון-מערבי ובחלק הדרום מערבי), בניית גדר חדשה, וכל זאת תוך ביטולו של כביש 55 המחבר בין אלפי מנשה לבין ישראל, ובניית כביש חדש דרומית לאלפי מנשה. על המשיבים לבחון, איפוא, עריכת לוח זמנים ושלבי משנה שונים, שיהא בהם כדי להבטיח, בתוך זמן סביר, את שינויו של התוואי.

  36. ^ בג"ץ אישר תוואי הגדר באלפי מנשה, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2007
    אבירם זינו, בייניש אישרה הגדר באלפי-מנשה: "הפגיעה מידתית", באתר ynet, 29 באוגוסט 2007
  37. ^ עמירה הס, הגדר הוזזה, אך השער נותר נעול, באתר הארץ, 14 במאי 2010
  38. ^ עמירה הס, ישראל פועלת ל"גירוש מרצון" של בדווים בכפר ערב א-רמאדין בגדה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2009
  39. ^ עמירה הס, אלפי מנשה ניתקה במפתיע את המים לכפר ערבי סמוך כפר ערב א-רמאדין, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2009
  40. ^ אלעזר לוין, ‏בעקבות הגדר: חברות מחדשות הבנייה ובונות 210 יחידות דיור באלפי מנשה, באתר גלובס, 21 באפריל 2004
  41. ^ אריאל רוזנברג, ‏אלפי מנשה: צ.מ.ח המרמן מכרה 6 דירות לצרפתים, באתר גלובס, 30 בספטמבר 2007
  42. ^ אריאל רוזנברג, ‏אלפי מנשה: 15 דירות נמכרו בשלב ג' של אמירי נוף, באתר גלובס, 22 ביוני 2008
    אורי חודי, ‏אלפי מנשה 5 חדרים ב-1.2 מ' שקל, באתר גלובס, 26 ביוני 2011
  43. ^ שלומית צור, ‏"צמח המרמן בנתה 5 קומות באלפי מנשה ללא היתר", באתר גלובס, 11 בפברואר 2013
  44. ^ צחר רותם, כך בונה ההתנחלות אלפי מנשה שכונה ביישוב ישראלי, באתר הארץ, 27 ביולי 2004
  45. ^ צחר רותם, בנירית מתחרטים: לא רוצים אצלם שכונה של אלפי מנשה, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2004
  46. ^ צחר רותם, תושבי נירית ניסו למנוע העבודות להקמת השכונה החדשה של אלפי מנשה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2004
  47. ^ 1 2 בג"ץ 10042/04 נירית - ישוב קהילתי כפרי נ' שר הבטחון, ניתן ב־21 בפברואר 2005
    שמואל דקלו, ‏בג"ץ דחה את עתירת היישוב הקהילתי נירית למנוע הקמת שכונה מעבר לקו הירוק, באתר גלובס, 22 בפברואר 2005
  48. ^ 1 2 חיים לוינסון, תושבי התנחלות הורשו להצביע בבחירות למועצה בתוך הקו הירוק, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2013
  49. ^ חיים לוינסון, זיוף עסקאות נדל"ן: בית המשפט הורה להחזיר 100 דונמים לפלסטינים, באתר הארץ, 6 באפריל 2013
  50. ^ ילקוט הפרסומים 3165 (עמ' 1491)
  51. ^ פרופיל אלפי מנשה באתר הלמ"ס
  52. ^ נורית דברת, לבטים ב'צופים': האם להקים שבט ביו"ש, מעריב, 2 במאי 1984
  53. ^ הסבר על סמל הישוב באתר הרשות המקומית
  54. ^ צחר רותם, בנירית מתחרטים: לא רוצים אצלם שכונה של אלפי מנשה, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2004
  55. ^ עידו אפרתי, האם יהפוך היישוב נירית להתנחלות בעל כורחו?, באתר ynet, 13 בדצמבר 2004
 
 
מראה כללי של היישוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלפי_מנשה&oldid=39865676"