יחסי טורקיה–ישראל

יחסי חוץ
יחסי טורקיה–ישראל
טורקיהטורקיה ישראלישראל
Israel Turkey Locator.PNG
טורקיה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
783,562 22,072
אוכלוסייה
86,145,726 9,541,100
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,393,960 353,390
תמ"ג לנפש (בדולרים)
27,790 37,039
משטר
דמוקרטיה נשיאותית דמוקרטיה פרלמנטרית

טורקיה נמנתה בנובמבר 1947 עם המדינות שהתנגדו לתוכנית החלוקה ולהקמת מדינת ישראל בעצרת האו"ם. עם זאת, לאחר שמצרים ולבנון חתמו על הסכם שביתת נשק עם ישראל במרץ 1949, הכירה טורקיה רשמית במדינת ישראל, ובתחילת 1950 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים והחליפו ביניהן נציגים בדרגת ציר. בכך הייתה טורקיה למדינה ריבונית עם רקע מוסלמי הראשונה המכירה במדינת ישראל (איראן תחת שלטון השאה הכירה דה-פקטו לא הרבה אחריה, עד המהפכה ב-1979).

היחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות, עם זאת, טורקיה היא אחת המדינות היחידות באסיה שלא ניתקה מעולם את קשריה עם ישראל. בין השנים 19551958 העדיפה טורקיה קשר קרוב עם עיראק במסגרת ברית בגדאד, אולם לאחר ההפיכה הצבאית בעיראק ב-1958 התחזקו קשריה עם ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים הלכו והידרדרו היחסים, וב-1980 הורידה טורקיה את דרג היחסים עם ישראל. החל מ-1986 חלה התחממות מחודשת של היחסים, שהגיעה לשיאה בין השנים 19922003 עת נחשבו ישראל וטורקיה בעלות קרבה מיוחדת. עם התחזקות הגורמים האסלאמיים בטורקיה בבחירות בשנת 2002 היא הלכה והתקרבה לאסלאמיסטיים, ויחסיה עם ישראל הצטננו. כמו כן, בעקבות בחירות כלליות שהיו בדצמבר 1995, שהעלו לשלטון את נג'מטין ארבאקן האסלאמיסט כראש ממשלה עם קואליציה מגוונת בין יוני 1996 עד שהתפטר ביוני 1997 (כעבור שנה אחת בלבד) בעקבות לחץ של בכירי הכוחות הצבאיים בטורקיה, במהלך תקופה זו יחסי ישראל עם טורקיה נשמרו לרוב לחיוב בעיקר הודות לכוחות הצבא והגורמים הנוספים שהיו באותה ממשלה עם ארבקאן שהיו יותר מתונים וחילונים.

היסטוריהעריכה

1948–1967עריכה

 
3 ביולי 1950: סייפולה אסין, שגרירה הראשון של טורקיה בישראל, משוחח עם הנשיא חיים ויצמן ושר החוץ משה שרת, בסיום טקס הגשת כתב האמנתו ברחובות. אסין שימש עד לאותה עת כמיופה כוח טורקיה בישראל.
 
ראשי הממשלה לוי אשכול ואיסמט אינני, 1964.

טורקיה נמנתה בנובמבר 1947 על המדינות שהתנגדו לתוכנית החלוקה. עם זאת, במרץ 1949, לאחר שמצרים ולבנון חתמו על הסכם שביתת נשק עם ישראל, הכירה טורקיה רשמית במדינת ישראל ובתחילת 1950 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים והחליפו ביניהן נציגים בדרגת ציר. בכך הייתה טורקיה למדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בקיומה של מדינת ישראל.

בתגובה לזעם בעולם הערבי על המהלך הטורקי, השיבו דובריה של טורקיה כי ארצם הייתה בין המדינות המערביות האחרונות שהכירו במדינת ישראל וכי אנקרה המתינה עד שהתברר מעל לכל ספק כי ישראל היא עובדה מוגמרת טרם הכירה בקיומה[1].

לישראל היה עניין רב בכינון קשרים דיפלומטיים עם טורקיה, אשר כמדינה מוסלמית, הקרובה גאוגרפית וגובלת במספר מדינות ערביות שנמצאו בעימות עם ישראל, יכלה לסייע לישראל רבות בתחום המדיני, הכלכלי ואף הצבאי. בתחילת שנות החמישים, אנקרה הייתה אחת מארבע הבירות היחידות בהן הוצב נספח צבאי ישראלי (יחד עם וושינגטון, פריז ולונדון). ב-1953 אף נוסח הסכם תרבות רשמי בין טורקיה וישראל והחל משא ומתן להעלאת דרג הנציגויות בתל אביב ובאנקרה מצירות לשגרירות.

בתחילת 1955 פעלה טורקיה לקשור קשרים עם מדינות ערב דבר שהעלה חששות בישראל על פגיעה ביחסים עמה מצד טורקיה. בצאתו לשיחות בעיראק הצהיר ראש ממשלת טורקיה, אדנאן מנדרס, שהשיחות לא תפגענה בקשרים עם ישראל[2]. אולם ההסכם בין טורקיה לעיראק בינואר 1955 וכינונה של ברית בגדאד ב-24 בפברואר 1955, הגבילו במידה רבה את חופש התמרון של אנקרה - והשיפור המתוכנן ביחסים התרבותיים והמדיניים לא יצא אל הפועל[3]. מצד אחד, מנדרס הצהיר שלא יחתום על ברית הגנה עם ישראל[4] ומנג פעלו בטורקיה, כולל אנשי האופוזיציה, להרגיע את ישראל שהקשרים עם עיראק לא יבואו על חשבון הקשרים עם ישראל[5].

משבר ממשי ראשון ביחסי טורקיה - ישראל התרחש בנובמבר 1956, מיד לאחר "מבצע קדש". בעקבות המלחמה קרא משרד החוץ באנקרה לציר הטורקי בת"א לשוב לטורקיה כאשר דובר המשרד מודיע שהציר לא ישוב לתפקידו עד אשר ”הבעיה הפלסטינית תמצא את פתרונה בצורה צודקת ובת קיימא בהתאם להחלטות האו"ם“.

במחצית השנייה של שנות החמישים ובראשית שנות השישים נמשכו מגעים בדרג בכיר בין טורקיה וישראל. המגעים התקיימו בעיקר במסגרת הניסיון ליצור "חגורה פריפריאלית" של מדינות שאינן ערביות במזרח התיכון, באמצעות הידוק שיתוף הפעולה המדיני והצבאי בין טורקיה, איראן, אתיופיה וישראל.

ב-24 ביולי 1958, כתב ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון לנשיא האמריקני דווייט אייזנהאואר איגרת סודית בה תיאר את תוכניותיו האזוריות:

”התחלנו לחזק את קשרינו עם ארבע ארצות שכנות במעגל החיצוני של המזרח התיכון – איראן, סודאן, אתיופיה וטורקיה – במטרה להקים סכר חזק בפני הזרם העז הנאצריסטי-סובייטי. אוכל לציין בסיפוק שהצעדים הראשונים שנעשו בכיוון זה זכו להצלחה ... בזמן האחרון הולכים ומתהדקים הקשרים בערוצים סודיים עם ממשלת טורקיה ... המטרה שלנו היא ליצור קבוצת מדינות שלא תהיה בהכרח ברית רשמית ופומבית, ואשר תוכל, בסיוע הדדי ובמאמצים משותפים, לעמוד איתן בפני התפשטותה של ברית המועצות באמצעותו של נאצר, ואשר תוכל אולי אפילו להציל את עצמאותה של לבנון ואולי בבוא העת גם של סוריה“[6].

באוגוסט 1958 יצאה משלחת בראשות ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר, ראש המוסד איסר הראל, ראש אגף המודיעין יהושפט הרכבי, שגריר ישראל באיטליה אליהו ששון והיועץ המדיני המיוחד ראובן שילוח, למפגש עם ראש ממשלת טורקיה אדנאן מנדרס. בשנים הבאות התקיימו מספר מפגשים משולשים בין נציגי שירותי המודיעין של טורקיה, איראן וישראל שהתקיימו כל אחת בתורה במדינות החברות בציר המשותף.

שיתוף הפעולה בין ארבע המדינות שנכללו ב"חגורה הפריפריאלית" הלך ודעך משלהי שנות ה-60 ופסק לחלוטין לאחר המהפכה האתיופית ב-1974 והמהפכה האיראנית ב-1979.

1967–1986 – מדיניות ההצמדהעריכה

בעקבות מלחמת ששת הימים שפרצה ביוני 1967, החלה "מדיניות ההצמדה" - כינוי למדיניות שבה "מוצמדים" יחסי ישראל טורקיה ליחסי ישראל והפלסטינים. במהלך המלחמה ולאחריה הפגינה טורקיה סולידריות איתנה עם העולם הערבי: אנקרה הבטיחה שלא תאפשר שימוש כלשהו בבסיסים הצבאיים שבשטחה כנגד מדינות ערביות ומיד לאחר המלחמה היא מיהרה לתמוך בעמדות הערביות בדבר הצורך בנסיגה ישראל מכל השטחים הכבושים[3]. מלחמת יום כיפור באוקטובר 1973 הייתה נקודת ציון נוספת בהתדרדרות היחסים שבין טורקיה וישראל וגם במהלכה תמכה טורקיה בתקיפות רבה בעולם הערבי. התמיכה הטורקית בהחלטות עצרת האו"ם ב-20 בנובמבר 1974 (בדבר הענקת מעמד משקיף לארגון לשחרור פלסטין) והחלטה 3379 מ-10 בנובמבר 1975 (בדבר הגדרת הציונות כתנועה גזענית), הבהירו בצורה חדה ביותר את העדפותיה של טורקיה בסכסוך הישראלי ערבי, ודרדרו את היחסים לשפל שלא היה כמוהו מאז כינונם ב-1950.

במהלך המחצית השנייה של שנות ה-70, הופעל לחץ כבד על טורקיה לנתק את קשריה עם ישראל, לחץ אשר נבע מתלותה של טורקיה בנפט ערבי. עם זאת, העמידה התקיפה של טורקיה על זכותה לקיים את הקשר הדיפלומטי עם ישראל הבהירה למדינות ערב שהסיכוי להביא לניתוק הקשר בין אנקרה ות"א הוא קלוש ביותר – והלחצים בנושא אכן פחתו במידה רבה בין 1975–1979[7]. ב-11 באוגוסט 1976 פתחו שני מחבלים פלסטינים באש על נוסעי אל על בנמל התעופה באיסטנבול והרגו ארבעה אנשים. בדצמבר אותה שנה, ביקרה בישראל משלחת סופרים ועיתונאים מטורקיה ונפגשה עם שר החוץ יגאל אלון[8].

בשבוע האחרון של יולי 1980 פרץ משבר חמור ביחסי טורקיה – ישראל על רקע הדיון בכנסת על חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. כבר ב-25 ביולי 1980, עוד בטרם אושר החוק רשמית, פרסם ראש הממשלה דמירל הודעת גינוי חריפה לניסיון להחיל את החוק הישראלי על שני חלקי ירושלים. מיד לאחר אישורו הרשמי של החוק, ב-30 ביולי 1980, החזירה טורקיה את מיופה הכוח בתל אביב להתייעצויות באנקרה וב-28 באוגוסט 1980 הודיעה ממשלת טורקיה כי החליטה לסגור את הקונסוליה הכללית שלה בירושלים בתגובה למהלך הישראלי. אולם שר החוץ הטורקי ארקמן הודיע במקביל כי לסגירת הקונסוליה לא תהיה השלכה על דרג היחסים שבין טורקיה וישראל. למרות זאת, ב-26 בנובמבר 1980 הודיעה ממשלת טורקיה לממשלת ישראל, דרך צינורות דיפלומטיים, על כוונתה להוריד את דרג היחסים בין המדינות. מיד לאחר מסירת ההודעה לממשלת ישראל קראה טורקיה לסגל הדיפלומטי שלה בת"א לשוב לאנקרה כאשר היא מחליטה להשאיר בישראל דיפלומט בדרג של מזכיר שני. במקביל נתבקש הסגל הדיפלומטי של ישראל באנקרה, למעט המזכיר השני, לעזוב את טורקיה תוך שלושה חודשים[9]. גם קווי התעופה והים בין ישראל לטורקיה הפסיקו לפעול[10]. מאז, במשך מספר שנים, טורקיה נקטה במדיניות אנטי-ישראלית. למשל, בינואר 1984 קרא נשיא טורקיה לבאי ועידת קזבלנקה לנקוט אסטרטגיה משותפת נגד ישראל[11].

1986–2000 – ברית אסטרטגיתעריכה

החל מ-1986 החלה התחממות מחודשת בקשרים בין ישראל לטורקיה שהתבטאה במינוי דיפלומטים בדרג בכיר לתחזוק הקשרים בין המדינות[12][13], אולם עדיין התנגדה ממשלת טורקיה לקשרים קרובים מידי. למשל, הממשלה ביקשה מחברי פרלמנט שלא לבקר בישראל[14]. בספטמבר 1987 נפגשו שרי החוץ של המדינות בעצרת האו"ם[15]. בפגישה סוכם על הידוק היחסים הכלכליים בין המדינות[16] ושר החוץ של טורקיה נענה להזמנה לבקר בישראל[17]. בעקבות הפגישה הורחב שיתוף הפעולה בין המדינות באקדמיה, במסחר ובחקלאות[18].

בשנים 1988 ו-1989 הועמדו שוב היחסים בצלו של הסכסוך הישראלי-ערבי. השנה הראשונה של האינתיפאדה הייתה רצופת גינויים פומביים מצד אנקרה למעשי צה"ל, לצד הודעות תמיכה חד משמעיות בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית, "על כל המשתמע מכך". בנובמבר 1988 מיהרה טורקיה להכריז על הכרה במדינה הפלסטינית החדשה, שעל כינונה הכריזה המועצה הלאומית הפלסטינית – והדבר עורר בישראל תגובה נזעמת. טורקיה הייתה המדינה הרביעית שהכירה במדינה זו, והראשונה מבין המדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל. מיופה הכוח הטורקי זומן למשרד החוץ בירושלים, שם הובעה מורת רוחה של ישראל על שטורקיה לא מצאה לנכון לשמוע את עמדתו של נציג ישראל רשמי בטרם החליטה על המהלך[19].

בשנת 1991, לאחר מלחמת המפרץ והצהרת ועידת השלום במדריד, השתפרו היחסים באופן דרמטי ובנובמבר אותה שנה החליפו שתי המדינות שגרירים[10]. בינואר 1992 הועלה דרג היחסים בין ישראל לטורקיה. היחסים עם ישראל החלו להתמלא בתוכן, תחילה כלכלי ותיירותי ובהמשך גם מדיני וצבאי, למורת רוחו של העולם הערבי, אך לא במידה שיכלה עוד להשפיע על מדיניות של אנקרה. בין יוני 1992 ונובמבר 1994 נערכה סדרה של ביקורים רמי דרג, חסרי תקדים ביחסים בין שתי המדינות שבמסגרתם ביקרו הנשיא עזר ויצמן ושר החוץ שמעון פרס בטורקיה, וראש ממשלת טורקיה טאנסו צ'ילר בישראל. טורקיה ניצבה איתן מאחורי מסכת היחסים הענפה עם ישראל והתנערה מההתקפות הערביות בנושא.

בשנת 1996 החלה להסתמן ביחסי טורקיה ישראל תמונה שהזכירה לרבים את הברית האסטרטגית בין שתי המדינות ב-1958. אמנם בשתי הבירות עשו מאמץ ניכר להציג את היחסים המתהווים, כולל הצבאיים, כבעלי אופי בילטראלי וכבלתי מכוונים נגד צד שלישי כלשהו, אך הפילוסופיה הפרו-מערבית והפרו-דמוקרטית של שתי המדינות יצרה תחושה אצל שאר מדינות המזרח התיכון, כי נרקמת כאן ברית שמטרותיה רחוקות יותר מהידוק הקשר הבילטראלי. במהלך ביקור בישראל של סגן שר החוץ הטורקי אונור אויימן בינואר 1996, הוא הגדיר את היחסים בין שתי המדינות כ"מצוינים בכל היבט שהוא".

במרץ 1996 הגיע הנשיא דמירל לביקור רשמי בישראל – ביקור ראשון מסוגו של נשיא טורקיה. ביקורו של דמירל העלה לשיא את היחסים הכלכליים בין שתי המדינות. במהלך הביקור נחתם הסכם סחר המסיר את מגבלות המכסים בין שתי המדינות עד שנת 2000, והוחלט על עיבוי הקשרים בתחומי החקלאות, התעשייה, התקשורת והרפואה כאשר הדגש הוא על תחומי ההיי טק. בין ישראל וטורקיה נוצרו יחסים קרובים במיוחד, שניתן אפילו להגדירם כ"יחסים מיוחדים" וישראל הפכה לאחת המדינות הקרובות ביותר לטורקיה.

הסברים להידוק היחסיםעריכה

שיקולים שונים הנחו את טורקיה בהידוק יחסיה עם ישראל במהלך שנות ה-90:

  1. חיזוק הביטחון האזורי הטורקי, תוך הסתמכות על הקשר המשמעותי ברמת הרכש, האימונים והתכנון בין שני הצבאות החזקים במזרח התיכון, והבטחת ביטחונה של טורקיה כנדבך חשוב בקביעת מעמדה באזור.
  2. הפקת טובות הנאה מעוצמתה של השדולה היהודית בוושינגטון, הרואה עצמה חופשייה להשפיע על מדיניות החוץ של ארצות הברית.
  3. הרצון של טורקיה להרתיע יריבים פוטנציאליים באזור, דוגמת סוריה ויוון, ולשפר את יכולתה להיאבק בטרור.
  4. השאיפה לחיזוק אזורי של הכוחות הדמוקרטיים, החילוניים והתומכים בכלכלת שוק, או במילים אחרות: שיווק "המודל הטורקי – ישראלי" במזרח התיכון ובמדינות חבר העמים, במידה רבה כאנטיתזה למודלים אחרים, ובראשם "המודל האיראני".
  5. הצורך של טורקיה בטכנולוגיות אזרחיות הנמצאות ברשות ישראל, בין השאר בגלל קשיים בהשגתן של טכנולוגיות אלה במקומות אחרים.
  6. המאבק חסר הפשרות שניהל הצבא הטורקי באסלאמיזציה הגוברת.
  7. הרצון של טורקיה בהנהגתם של טורגוט אוזאל וסולימאן דמירל, להדק את הקשר עם המערב והתסכול המתמשך של המנהיגות המדינית והצבאית, לנוכח הכתף הקרה שהפגינה אירופה לטורקיה.
  8. התלות של טורקיה בנפט מוסלמי נעשתה בלתי משמעותית עם חלוף משבר האנרגיה. מערכת היחסים המקיפה עם המדינות המוסלמיות אמנם נותרה בעינה, אך נעשתה מאוזנת יותר. המאזן המסחרי החל נוטה לטובת טורקיה, והטורקים נעשו מעניקי אשראי לחלק מן המדינות המוסלמיות[19].

השיקולים הישראליים להידוק הקשר עם טורקיה בשנות ה-90:

  1. חיזוק הלגיטימציה לישראל במזרח התיכון, על ידי יצירת שלום חם, ואף יותר מכך, עם מדינה מוסלמית גדולה וחשובה דוגמת טורקיה.
  2. הצורך הישראלי המתמיד במציאת שווקים לתוצרת ולידע של התעשייה הצבאית והאווירית, על כל המשתמע מכך לביטחונה וכלכלתה של ישראל.
  3. היתרון האסטרטגי מודיעיני משיתוף פעולה ביטחוני עם מדינה הגובלת באויבותיה המובהקות של ישראל – סוריה, עיראק ואיראן.
  4. הרצון להרחיב את הסחר האזרחי עם שוק גדול ומתפתח דוגמת השוק הטורקי.
  5. השאיפה לחזק באזור מדינה בעלת מודל שלטוני דומה למודל הישראלי בסוגיות של דמוקרטיה, חילוניות וכלכלה חופשית, בין השאר כדי להוכיח שהמודל יכול להתאים גם למדינות נוספות במזרח התיכון[20].

ישנם שהסבירו את הידוק הקשרים בין ישראל לטורקיה בהתקדמות תהליך השלום בין ישראל והפלסטינים וירדן. הם מציינים שדרג היחסים הועלה רק לאחר ועידת מדריד ובמקביל להחלטה להעניק דרג של שגריר גם לנציג אש"ף באנקרה. לטענתם, ההתקדמות לקראת שלום בין ישראל לחלק משכנותיה היא שאפשרה לטורקיה לחמם את יחסיה עם ישראל[20]. על פי גישה זאת, הביקור של נשיא טורקיה בישראל, חודשים אחדים לאחר רצח יצחק רבין, נועד להדגיש את תמיכתה של טורקיה בהסדרי השלום המתגבשים בין ישראל לפלסטינים, ולחזק את ממשלתו של שמעון פרס להמשיך בדרך בה צעד רבין[דרוש מקור].

2000–2006 – חזרה למדיניות ההצמדהעריכה

 
הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 29 בינואר 2009 – ראש ממשלת טורקיה ארדואן קם ועזב את המקום, במחאה כנגד נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, בעקבות מבצע עופרת יצוקה

פרוץ האינתיפאדה השנייה לא הרע משמעותית את היחסים בין טורקיה לישראל, אף על פי שמדינות מוסלמיות אחרות ניתקו באותה תקופה את יחסיהן עם ישראל. טורקיה מחתה בפני ישראל על הסגר שהטילה ישראל על יאסר ערפאת במבצע חומת מגן, שלחה אליו שליחים רמי דרג, והעניקה לו סיוע כספי והומניטארי, אולם היחסים החמים עם ישראל ועם הפלסטינים בו זמנית – ואף קודמו עסקאות לשיפוץ טנקים, בניית תעלות השקיה בדרום מזרח טורקיה וייצוא מים מטורקיה לישראל.

ב-6 באפריל 2002 אמר ראש ממשלת טורקיה, בולנט אג'וויט, לחברי מפלגתו (DSP), שישראל מבצעת רצח עם בפלסטינים. ישראל דרשה מטורקיה "הבהרות" ואג'וויט השיב שדבריו לא הובנו כהלכה והם משקפים רק את דאגתו מהמתרחש באזור[21].

המהפך הפוליטי של 3 בנובמבר 2002 בטורקיה, דחק אל מחוץ לחיים הפוליטיים אישים מרכזיים שתחזקו את הקשרים הטובים עם ישראל, כמו ראש הממשלה היוצא בולנט אג'וויט, ראשי הממשלה בעבר מסוט ילמאז וטאנסו צ'ילר, ושר החוץ עד לא מכבר איסמעיל ג'ם. שתי המפלגות המנצחות בבחירות לא מילאו תפקיד משמעותי במדיניות החוץ ולא התנסו בקשרים עם ישראל.

ב-14 בנובמבר 2002, באיחור של עשרה ימים, שוגר מכתב של ראש הממשלה שרון, בו בירך את ארדואן על ניצחונו בבחירות. ”אנו שואפים להמשיך ולחזק את שיתוף הפעולה ... ואת הידידות האמיצה ... המבוססת על ערכים משותפים“, כתב שרון לארדואן[22]. אולם מצד טורקיה נשמעו קולות אחרים. בראיון שהעניק סגן יו"ר מפלגת "הצדק והפיתוח", מוראט מרג'אן, לעיתון ה"ג'רוזלם פוסט", נאמרו הדברים הבאים:[22]”שרון הוא אחד ממקורות הטרור במזרח התיכון ... הוא לא מבין את הדינמיקה של הכוח בו הוא משתמש. הוא אינו מאפשר את קידום תהליך השלום ואינו מכבד את התהליך ... שרון יצר את האווירה שהצמיחה את הטרור“. במהלך 2004 ביקר ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, באופן ישיר את ישראל בשורת התבטאויות חריפות.

אף על פי שארדואן היווה את ראש החץ של הביקורת על ישראל, בכל זאת לא היה מדובר ב"משבר ארדואן". בכירים אחרים במערכת הפוליטית הטורקית, ובראשם שר החוץ גול, ניסו להרגיע את המתיחות.

שורשי המתיחות נגעו בראש ובראשונה לעצירת תהליך השלום בין ישראל ושכנותיה. מספר סיבות מוחשיות הביאו לכך שטורקיה הרשתה לעצמה לפגוע ביחסים עם ישראל במהלך שנת 2004, וביניהן ניתן למנות את ארבע הסיבות הבאות:

  • התמשכות האינתיפאדה, חיסולים של מנהיגים פלסטינים והמצור על ערפאת.
  • התקרבות משמעותית של טורקיה לסוריה.
  • הידיעות הבלתי פוסקות אודות מכירת נשק ישראלי לכורדים.
  • ההתקררות ביחסים בין טורקיה וארצות הברית, על רקע המלחמה בעיראק.

שיפור מסוים חל בשנת 2005, עת החלה להסתמן אפשרות כי מהלך ההתנתקות מעזה וצפון הגדה אכן ייצא לפועל. במהלך חודש מרץ 2005 ביקר שר החוץ עבדוללה גול בישראל, ובראשית מאי אותה שנה ביקר בה לראשונה גם ראש הממשלה ארדואן. עצירת המשך תהליך ההתנתקות בעקבות מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, שבה ועוררה רחשים שליליים בצמרת הפוליטית הטורקית.

2008–2016 – השפל בתקופת ארדואןעריכה

 
בניין שגרירות טורקיה (שני משמאל) ברחוב הירקון בתל אביב, 2013

בתקופת רג'פ טאיפ ארדואן חלה התדרדרות משמעותית ביחסים בין שתי המדינות עקב הקו האנטי-ישראלי והרטוריקה האנטי-ישראלית החריפה שנקט ארדואן.

בדצמבר 2008 תקף ארדואן בחריפות את ישראל על מבצע עופרת יצוקה. בתחילת המבצע כינה אותו "פשע נגד האנושות"[23], וכעבור ימים אחדים הוסיף: "ישראל עושה מעשים לא אנושיים ברצועת עזה, שיגרמו לה להשמיד עצמה"[24]. ימים אחדים לאחר החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש קרא להרחיק את ישראל מהאו"ם, כל עוד אינה נשמעת להחלטה[25]. בכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, לאחר שנשיא מדינת ישראל שמעון פרס הגן בנאומו על עמדת ישראל, נטש ארדואן בזעם את הבמה[26]. במהלך מבצע עופרת יצוקה גם התקיימו בטורקיה הפגנות רבות כנגד ישראל, כולל במהלך משחקיהן של קבוצות ספורט ישראליות ונציגים ישראליים המשחקים בטורקיה.

באוקטובר 2009 ביטלה טורקיה את השתתפות ישראל בתרגיל האווירי אנטוליאן איגל[27]. ובינואר 2010 ארדואן תקף את מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ולבנון, וקבל על העדר הביקורת העולמית על מדיניות הגרעין של ישראל, ביחס לביקורת על הפיתוח הגרעיני באיראן[28]. במקביל, התלוננה ישראל רשמית על שידורן בטורקיה של סדרות טלוויזיה בעלות טונים אנטישמיים ומסרים אנטי-ישראליים בוטים. כתגובה, השפיל סגן שר החוץ, דני אילון במכוון את שגריר טורקיה בישראל לעיני המצלמות[29]. בעקבות זעמה של טורקיה וביקורת קשה מתוך משרד החוץ וגורמים בכירים במערכת הפוליטית, נאלץ אילון להתנצל[30].

בשנת 2010 חלה הידרדרות נוספת ביחסים בין שתי המדינות, בעקבות אירועי המשט לעזה, אותו הוביל ארגון IHH הטורקי בתמיכת ממשלת טורקיה, ונוצר המשבר הדיפלומטי החמור ביותר מאז כינון היחסים בין המדינות. טורקיה החזירה את שגרירה מתל אביב לאנקרה, בוטלו משחקי ידידות בין שתי המדינות, וברחובות הערים בשתי המדינות התקיימו הפגנות כנגד המדינה השנייה[31]. מול השגרירות הטורקית[32]. ארדואן כינה את פעולות ישראל - בהם נהרגו תשעה אזרחים טורקים שתקפו חיילים- כ"פיראטיות" ואיים כי "אם אתם -ישראל - רוצים את טורקיה כאויב, היא תהיה אויב חזק וקשה".

עם זאת, ב-2 בדצמבר 2010, שלחה טורקיה 2 מטוסי כיבוי כדי לעזור לכוחות הכיבוי בישראל לכבות את השרפה בכרמל. ארדואן טען, שהסיוע ניתן "מתוך מניעים הומניטריים וחובה איסלאמית", ושטרם הגיע הזמן לשיפור ביחסי שתי המדינות - עד אשר ישראל תתנצל ותפצה את נפגעי המשט[33]. ביולי 2011 הוסיף ארדואן דרישה שלישית, שישראל תסיר את הסגר על עזה, כתנאי לנרמול היחסים עם טורקיה.

ב-1 בספטמבר 2011 פורסמו מסקנות דו"ח פאלמר של ועדת האו"ם לבדיקת אירועי המשט לעזה והחריף המשבר בין טורקיה לישראל. טורקיה הודיעה על הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים למזכיר שני בלבד, ועל גירוש שגריר ישראל בטורקיה. ב-6 בספטמבר 2011, הודיע ראש הממשלה ארדואן על ניתוק כל קשרי המסחר והקשרים הצבאיים עם ישראל אולם בהמשך היום, התפרסמה הודעה מטעם הממשל הטורקי כי מדובר אך ורק בהפסקת קשרי המסחר הצבאיים והביטחוניים בין שתי הממשלות[34]. מאוחר יותר הודיע ארדואן כי צוטט שלא כהלכה גם לגבי אמירותיו שספינות מלחמה של טורקיה ילוו ספינות סיוע לעזה לצורך הגנה עליהן מפני ישראל, ואמר כי אם ישראל לא תתערב בחופש התנועה לא ישלחו ספינות קרב. התובע הכללי בטורקיה דרש כי יועברו אליו שמות החיילים הישראליים שפעלו לעצירת המשט, לנקיטת הליכים משפטיים נגדם וארגון IHH העביר אליו 10 שמות וביקש הוצאת צווי מעצר נגדם[35]. עיתון טורקי דיווח שארדואן הורה שלא למנוע ממטוסי קרב טורקיים ירי על מטרות ישראליות[36]. במאי 2012 הוגשו בטורקיה כתבי אישום, ובהם תביעה לגזור תשעה מאסרי עולם, נגד ארבעה קציני צה"ל בכירים, עקב מעורבותם בהשתלטות על המרמרה במשט לעזה[37].

בפברואר 2013 אהמט דבוטואולו, שר החוץ הטורקי, מתח ביקורת על ישראל על תקיפתה את שיירת הנשק בסוריה[38].

ב-22 במרץ 2013, בסיום ביקורו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בישראל, ובתיווכו, התקשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למקבילו הטורקי, ארדואן והתנצל על תקרית המרמרה[39]. בשיחה זו, החליטו השניים על נירמול היחסים והחזרת השגרירים לפעילות.

באוגוסט 2013 טען ארדואן שישראל עומדת מאחורי ההפיכה במצרים. ארצות הברית גינתה בחריפות טענה זו[40], ואביגדור ליברמן, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אמר שארדואן הוא "ממשיך דרכו של גבלס"[41].

ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן תקף ארדואן את חברת הכנסת איילת שקד בטענה שהיא מזכירה את היטלר. מאוחר יותר גינה את ישראל בחריפות, הסית נגדה והאשים אותה ב"רצח עם" נגד הפלסטינים[42]. בעקבות דבריו אלפי מפגינים אלימים תקפו את נציגויות ישראל בטורקיה, דבר שהוביל את משרד החוץ להורות על פינוי משפחות נציגי ישראל בטורקיה מחשש לשלומן[43], ולפרסום אזהרת מסע לטורקיה[44].

בדצמבר 2015 פורסם שישראל תקים קרן אשר תפצה את נפגעי המרמרה, התביעות של טורקיה כנגד ישראל יבוטלו, השגרירים יחזרו ובכיר בארגון חמאס, סאלח אל-עארורי לא ייכנס לטורקיה[45].

ב-19 במרץ 2016 התרחש פיגוע התאבדות באיסטנבול, שבו נרצחו גם שלושה תיירים ישראלים ונפצעו 11[46]. בהתייחס לפיגוע, אירם אקטאש (İrem Aktaş), הממונה על התקשורת הדיגיטלית במפלגתו של ארדואן, פרסמה בחשבונה בטוויטר כי היא מייחלת לכך שכל הפצועים הישראלים בפיגוע ימותו. בתגובה להתבטאות זו נמסר, כי החלו להינקט צעדים להדחתה מתפקידה במפלגה[47].

ב-27 ביוני 2016 כינסו בנפרד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש הממשלה הטורקי בינאלי ילדרים מסיבות עיתונאים, והכריזו כי הושג הסכם פיוס בין המדינות לאחר נתק של 6 שנים. עיקרי ההסכם: ישראל תשלם פיצויים בסך 21 מיליון דולרים למשפחות הרוגי משט המרמרה, החזרת השגרירים לתל אביב ולאנקרה, העברת סחורות טורקיות לעזה דרך נמל אשדוד, הקמת תחנת כוח ומתקן התפלה בעזה, פתיחת משא ומתן לרכישת גז טבעי מישראל ומניעת פעילות טרור של חמאס מטורקיה[48].

2016–2021 – ניסיונות לנרמול היחסים מחדשעריכה

 
שגריר טורקיה בישראל כמאל אוקם מגיש את כתב האמנתו, ב-12 בדצמבר 2016

אחרי 6 שנות משבר ביחסים, חתמו ממשלות ישראל וטורקיה על הסכם הפיוס. כתוצאה מההסכם ישראל פתחה משרד במטה ארגון נאט"ו בבריסל וכך תשלים את תהליך ההאמנה הרשמי לברית הצפון אטלנטית. ב-12 בדצמבר 2016 הגיש השגריר הטורקי כמאל אוקם, את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין.

במאי 2017, נשיא טורקיה ארדואן יצא במתקפה קשה על ישראל בהאשימה כי "העולם מתעלם ממעשי הטבח והאכזריות - והיא (ישראל) מרגישה חסינה"[49]. בנוסף, ארדואן קרא לטורקים לעלות במאות אלפים למסגד אל-אקצא בירושלים והשמיע ביקורת על הצעת חוק המואזין. בנאומו הזהיר ארדואן גם מהעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. הוא האשים את ישראל באפליה ובגזענות כלפי הפלסטינים, והצהיר שלסגר הישראלי על עזה "אין מקום באנושות". גורמי משרד החוץ הישראלי פרסמו תגובה חריפה: "מי שמפר זכויות אדם באופן שיטתי בארצו, שלא יטיף מוסר לדמוקרטיה האמיתית היחידה במרחב. ישראל שומרת באדיקות על חופש פולחן מלא ליהודים, מוסלמים ונוצרים – ותמשיך לעשות זאת חרף השמצות חסרות שחר". לאחר מכן הנשיא ראובן ריבלין ניהל שיחה עם נשיא טורקיה ארדואן על נרמול היחסים, שיחה אשר תרמה לשיפור היחסים בין המדינות[49].

על רקע המהומות בגבול עזה במאי 2018, גירשה טורקיה את שגריר ישראל[50]. השגריר עבר בדיקות ביטחוניות קפדניות בנמל התעופה באנקרה. בתגובה לגירוש השגריר, גירשה ישראל את הקונסול הטורקי מירושלים. עם זאת היחסים הדיפלומטיים בין המדינות לא נותקו לחלוטין.

ב-11 באוקטובר 2019 גינה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את המבצע הטורקי בצפון-מזרח סוריה נגד הכוחות הכורדים[51].

באוגוסט 2020 טורקיה התנגדה לחתימת הסכם נרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. משרד החוץ הטורקי הוציא מסר בו נאמר כי "ההיסטוריה לא תסלח לאיחוד האמירויות על ההסכם" וכי לפלסטינים יש זכות להגיב להסכם בעוצמה בה יחפצו[52]. בהמשך אף הודיע המשרד כי תישקל האפשרות לסגור את השגרירות באיחוד האמירות[53]. בתגובה, ישראל הודיעה על תמיכתה ביוון על רקע הפלישות הטורקיות למים הטריטוריאליים שלה[54].

בדצמבר 2020 ארדואן אמר: "המדיניות הישראלית לא מתקבלת על הדעת, אך מעוניינים בהידוק היחסים"[55].

2021–2022 - חידוש נרמול היחסיםעריכה

עם כניסתו של יצחק הרצוג לתפקיד נשיא מדינת ישראל, התקשר ארדואן לברך אותו[56].

ב-9 בנובמבר 2021 נעצר זוג תיירים ישראלים, לאחר שצילמו את מעונו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן[57]. בעקבות זאת המטה לביטחון לאומי הוציא אזהרת מסע לטורקיה[58]. ב-18 בנובמבר 2021 הזוג שוחרר ושב לישראל[59]. באותו יום שוחח ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, עם נשיא טורקיה. זו הייתה השיחה הראשונה בין מנהיגי ישראל וטורקיה, מאז שנת 2013[60].

עם הפשרת היחסים בין המדינות, ב-9 במרץ 2022 ביקר נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג באנקרה ונפגש עם נשיא טורקיה ארדואן. זהו הביקור הרשמי הראשון של נשיא מדינת ישראל בטורקיה מזה 15 שנים[61][62].

במאי 2022, הגיע לישראל שר החוץ של טורקיה, מבלוט צ'בושולו, בפעם הראשונה מזה 15 שנה, ונפגש עם שר החוץ יאיר לפיד, ועם שר התיירות יואל רזבוזוב[63].

ביוני 2022 החלה שרשרת של ניסיונות פיגועי טרור כנגד שוהים ישראלים בטורקיה שסוכלו בידי 2 הגופים.[64] ב-13 ביוני 2022, שר החוץ יאיר לפיד אמר:

בעקבות אירועי השבועות האחרונים בתורכיה ואחרי סדרה של נסיונות לפיגועי טרור איראניים כלפי ישראלים שיצאו לנופש באיסטנבול, אנחנו קוראים לישראלים אל תטוסו לאיסטנבול ואם אין לכם צורך חיוני אל תטוסו לתורכיה. אם אתם כבר באיסטנבול, תחזרו לישראל בהקדם האפשרי.

יאיר לפיד בטוויטר, 2022

ב-14 ביוני, אגף המבצעים הורה לכלל המשרתים שנמצאים בטורקיה לעזוב אותה באופן מיידי.[65]

יחסים צבאייםעריכה

בין ישראל וטורקיה התקיימו קשרים צבאיים הדוקים שבאו לידי ביטוי בין היתר בתמרונים ימיים משותפים לחיל הים הישראלי והטורקי ואימונים אוויריים משותפים לחיל האוויר הישראלי והטורקי בתרגיל האנטוליאן איגל. בנוסף, תעשיות הנשק הישראליות ייצאו אמצעי לחימה שונים לטורקיה והשביחו אמצעי לחימה קיימים שלה. חיל האוויר הישראלי נהג לבצע חלק מאימוני הטייסות שלו בטורקיה עקב הצורך במרחקים גדולים. במהלך שנת 2009 התערערו היחסים הצבאיים של טורקיה וישראל, כאשר ביטלה טורקיה את האימון המשותף עם חיל האוויר הישראלי.

טענה ישראלית נוספת הייתה שטורקיה מבקשת להוות את חלק הארי בכוח הרב-לאומי בלבנון, משום שאין היא בוטחת במדינות מוסלמיות אחרות, דוגמת בנגלדש ומלזיה.

באפריל 2010 דווח שישראל הקפיאה עסקה למכירת מערכות נשק מתקדמות לטורקיה, לטענתה, עקב היחס העוין של ראש ממשלת טורקיה כלפי ישראל[66].

חרף המתיחות בין המדינות, בין השנים 2017 - 2019 העבירו גורמי ביון ישראלים לעמיתיהם הטורקים מידע מודיעיני שמנע 12 פיגועים שתוכננו להתבצע על אדמת טורקיה[67].

ב-21 באוקטובר 2021 טענה טורקיה כי נתפסו 15 מרגלים של המוסד[68].

כלכלה ותיירותעריכה

ב-1988 מחתה ממשלת טורקיה על מה שבעיניה נראה כניצול פועלים טורקים שעבדו בישראל[69].

החל בשנות ה-90 התקיימו מגעים בין טורקיה לישראל, כמו גם עם ירדן וערב הסעודית, בדבר ייצוא מים מטורקיה למדינות אלה. מטרת הפרויקט הייתה להזרים את מי הג'ייהאן והסייהאן בצינור או באמצעות מיכליות אל מדינות אלה, זכה לשם "נהר השלום" או "מי השלום" (Barış Suyu), אך לא יצא לבסוף אל הפועל, בין היתר בשל עלותם הגבוהה של המים.

בשנת 1997 חתמו ישראל וטורקיה על הסכם לאזור סחר חופשי. הסכם זה מהווה את התשתית החוקתית לסחר בין המדינות. ההסכם מכסה תוצרת תעשייתית אך כמעט ולא תוצרת חקלאית. בין השנים 1997 ל-2007 גדל היקף הסחר בין המדינות מכ-300 מיליון דולר לכ-3 מיליארד דולר. טורקיה מייצאת לישראל: כלי רכב, טקסטיל, חומרי גלם לבנייה ופירות יבשים. ישראל מייצאת לטורקיה אמצעי לחימה, כימיקלים, מערכות השקיה ובקרת מים, ציוד תקשורת וציוד רפואי. טורקיה היא המדינה השביעית מבחינת היקף היצוא הישראלי אליה[דרושה הבהרה]. ענפי היצוא העיקריים: תזקיקי נפט, כימיקלים, ציוד חקלאי, זרעים, מכונות ופלסטיק. ענפי היבוא העיקריים: כלי רכב, טקסטיל, מינרלים, מכונות ומכשירים, פלסטיק ומוצריו. מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית באיסטנבול. בין השאר נרקמה תוכנית להקמת צינור שיספק חשמל, גז ונפט מטורקיה לישראל, שכונתה מסדרון התשתיות. במהלך שנת 2010, לאחר פרשת המשט לעזה, הוקפא המיזם על ידי ממשלת טורקיה[70].

טורקיה נחשבה כיעד פופולרי ביותר בקרב תיירים ישראלים, ומדי שבוע יצאו עשרות טיסות מנמל התעופה בן-גוריון לאיסטנבול ולאנטליה, ועל בסיס עונתי גם לשדות התעופה הסמוכים למרמריס ובודרום, ולעיתים גם לטרבזון. בימי ראשון וחמישי בתקופת הקיץ והחגים עשוי היה מספר הטיסות היומי לעמוד על עשרות. מספר התיירים הישראלים היוצאים לטורקיה עמד בשנת 2007 על כ-400,000, שהיוו כ-2% מסך התיירים הפוקדים את המדינה[71]. לאחר פרשת "המשט לעזה", והתקררות היחסים בין המדינות פחתה התיירות הישראלית לטורקיה באופן ניכר וכמעט הופסקה לחלוטין[72]. בעקבות כך ובהמשך לצעדים קודמים, באוקטובר 2011 הוחזר נספח התיירות הטורקי בישראל למולדתו.

נושאים פוליטיים במחלוקתעריכה

היחס לרצח העם הארמניעריכה

מדינת ישראל לא הכריזה על הכרה ברצח העם הארמני, כדי שלא לפגוע ביחסים עם טורקיה. אהוד טולידאנו, פרופסור לתולדות האימפריה העות'מאנית, מונה ב-1997 לשגריר ישראל בטורקיה. בסוף אוגוסט של אותה שנה, סוכנות הידיעות הטורקית הממלכתית פרסמה שב-1981 האשים טולידאנו את טורקיה בביצוע טבח בזמן מלחמת העולם הראשונה. טולידאנו טען שהראיון איתו תורגם שלא כהלכה, אולם לבסוף מונה אורי בר-נר לשגריר בטורקיה בפברואר 1998[73].

בשנת 2000 נערך באוניברסיטת תל אביב (3–6 באפריל) ובאיסטנבול (9–12 באפריל) כינוס בין-לאומי ישראלי-טורקי, תחת הכותרת "מלחמת העולם הראשונה - היבטים מזרח תיכוניים". רצח העם הארמני לא עלה כלל בסדר היום של הכינוס[74].

בשנת 2007 הסירה הכנסת מסדר היום הצעה של ח"כ חיים אורון (מרצ) לדון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת ברצח העם הארמני. ההחלטה התקבלה בעקבות הוראה של ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני, בשל החשש ממשבר ביחסים עם טורקיה[75]. כעבור שנה החליטה הכנסת לאפשר דיון בנושא, למרות לחץ שהפעיל משרד החוץ.

באוקטובר 2007 התפרסם כי טורקיה תבעה מישראל להפעיל לחץ על הקונגרס האמריקני לבל יכיר ברצח העם הארמני. טורקיה איימה כי היחסים בין טורקיה לישראל יפגעו במידה שתהיה הכרה אמריקנית בעניין[76].

יחסי טורקיה-כורדיםעריכה

ממשלת ישראל נמנעה מלבקר את טורקיה על מלחמתה נגד הבדלנים הכורדים, המובלת על ידי מפלגת הפועלים של כורדיסטן[77]. עם זאת, גורמים ישראליים פרטיים ביקרו את הממשל הטורקי על יחסו למיעוט כורדי ועל התנהלות הצבאית הברוטלית נגד מורדים ונגד האכלוסיה הכורדית באזורי המרד במזרח טורקיה ובצפון עיראק. באופן היסטורי שלושה גורמים מרכזיים עיכבו את פיתוח יחסי ישראל עם הכורדים בטורקיה: ההתחשבות ברגישויותיה של טורקיה, התחשבות בעמדת ארצות הברית באשר לסוגיה הכורדית וחששות הכורדים עצמם. בתחילת המאה ה-21 היה שטורקיה עצמה פיתחה יחסים הדוקים ביותר עם הכורדים בעיראק ופתחה אף בתהליך שלום עם מפלגת הפועלים של כורדיסטן.

הסכסוך הטורקי-קפריסאיעריכה

  ערך מורחב – יחסי ישראל–קפריסין

ישראל נמנעה מלהתערב בסכסוך הקפריסאי, לאור היחסים החמים שהיו לה עם טורקיה בסוף המאה ה-20 מחד, ולאור העמדה הפרו-פלסטינית המסורתית של קפריסין היוונית מאידך. בכל אלה חל שינוי עם אסלאמיזציה של טורקיה והתרת קשריה הדיפלומטיים והצבאיים עם ישראל. לאור פרישת טורקיה מהסכמי שיתוף הפעולה הצבאיים עם ישראל, היה צורך דחוף למציאת שותף אסטרטגי אזורי עבור ישראל על מנת לאפשר כושר תמרון לחילות הים והאוויר שלה. זאת מצאה ישראל במהרה בדמות קפריסין ויוון - אויבותיה המסורתיות של טורקיה שחיפשו לשפר את מצבן האסטרטגי אל מול העליונות הדמוגרפית והצבאית הטורקית.

ראשי הנציגות הישראליתעריכה

ראשי הנציגות הישראלית באנקרה:[78]

נציג שנת התחלה שנת סיום
אליהו ששון (ציר) 1950 1952
מוריס פישר (ציר) 1953 1957
משה אלון 1957 1960
משה ששון 1960 1966
דניאל לאור (ממונה זמני) 1966 1971
שאול בר חיים (ממונה זמני) 1971 1975
שמואל דיבון (ממונה זמני) 1975 1977
שמעון אמיר (ממונה זמני) 1978 1980
אלון ליאל (ממונה זמני) 1981 1983
אלי שקד (ממונה זמני) 1983 1985
יהודה מילוא (ממונה זמני) 1985 1990
אורי מרדכי גורדון 1990 1993
דוד גרנית 1993 1995
צבי אלפלג 1995 1997
אורי ברנר 1998 2001
דוד סולטן 2001 2003
פנחס אביבי 2003 2007
גבי לוי 2007 2011
יוסף לוי ספרי (ממונה זמני) 2011 2015
אמירה אורון (ממונה זמני) 2015 2016
איתן נאה 2016 2018
אירית ליליאן (ממונה זמני) 2021 מכהנת

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ התלות בייבוא אנרגיה והשלכותיה על מדיניות החוץ של טורקיה בשנים 1973–1981, עבודת דוקטורט, אלון ליאל, 1987 – עמוד 264
  2. ^ מנדרס: למזרח התיכון נשקפת סכנה מהקומוניזם ולא מישראל, הבוקר, 3 בינואר 1955
    ציר ישראל בתורכיה נקרא להתיעצות, מעריב, 7 בינואר 1955
  3. ^ 1 2 התלות בייבוא אנרגיה והשלכותיה על מדיניות החוץ של טורקיה בשנים 1973–1981, עבודת דוקטורט, אלון ליאל, 1987 – עמוד 265
  4. ^ תורכיה: לא נציע ברית לישראל, מעריב, 16 בינואר 1955
  5. ^ ש. כהן, גם האופוזיציה בתורכיה מרגיעה את ישראל, מעריב, 17 בינואר 1955
  6. ^ Demo-Islam – Islamic decmocracy in Turkey, Alon Liel, page 183.
  7. ^ התלות בייבוא אנרגיה והשלכותיה על מדיניות החוץ של טורקיה בשנים 1973 – 1981, עבודת דוקטורט, אלון ליאל, 1987 – עמוד 269
  8. ^ אודי מנור, יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית, עמ' 378
  9. ^ התלות בייבוא אנרגיה והשלכותיה על מדיניות החוץ של טורקיה בשנים 1973–1981, עבודת דוקטורט, אלון ליאל, 1987 – עמוד 272
  10. ^ 1 2 יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, פרק 3, עמ' 58–59
  11. ^ שפי גבאי, הפסגה האיסלמית ננעלה אמש תוך חילוקי דעות, מעריב, 19 בינואר 1984
  12. ^ ש. כהן, תורכיה וישראל מהדקות את הקשרים ביניהן, מעריב, 14 באוגוסט 1986
    רפאל מן, נציג דיפלומטי חדש מתורכיה, מעריב, 9 בספטמבר 1986
  13. ^ Lenore G. Martin, Dimitris Keridis, The Future of Turkish Foreign Policy, page 181, remark 72
  14. ^ ש. כהן, יבוטל ביקורה של משלחת פרלמנטרית תורכית בארץ, מעריב, 26 באוקטובר 1986
  15. ^ שאול בן חיים, השכנים חוזרים, מעריב, 21 בספטמבר 1987
  16. ^ סין וישראל, מעריב, 1 באוקטובר 1987
  17. ^ רפאל מן, שר החוץ של תורכיה נענה להזמנה לבקר בישראל, מעריב, 5 באוקטובר 1987;צעד לקראת נירמול, מעריב, 6 באוקטובר 1987
  18. ^ ש. כהן, שיפור ביחסי ישראל תורכיה בעקבות פגישת פרס הלפוגלו, מעריב, 2 בנובמבר 1987
    יוסף חריף, החשבון התורכי הביא את שר החוץ היווני לירושלים, מעריב, 4 בדצמבר 1987
  19. ^ 1 2 Turkey – Military, Islam and Politics, 1970 – 2000 – Alon Liel – Page 196.
  20. ^ 1 2 Turkey – Military, Islam and Politics, 1970 – 2000 – Alon Liel – Page 241
  21. ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 110–111
  22. ^ 1 2 Demo-Islam – Islamic decmocracy in Turkey, Alon Liel, page 195
  23. ^ משה ריינפלד, טורקיה: הפצצות ישראל פשע נגד האנושות, באתר News1, ‏28.12.2008
  24. ^ ראש ממשלת טורקיה: ישראל עושה מעשים לא אנושיים, באתר הארץ, 5.1.2009
  25. ^ ר"מ טורקיה: להרחיק את ישראל מהאו"ם, באתר ynet, 16.1.2009
  26. ^ פרס נאם על עזה, ארדואן נטש: "אתם הורגים", באתר ynet, 29 בינואר 2009
  27. ^ מיה בנגל ואמיר בוחבוט, חשש בישראל: טורקיה מתקרבת לאיראן, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2009
  28. ^ סוכנויות הידיעות, ארדואן: צעדי ישראל מאיימים על השלום, באתר nrg‏, 11 בינואר 2010
  29. ^ אודי סגל, ‏איילון על השפלת השגריר הטורקי: "תם עידן ההתרפסות", באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 בינואר 2010‏
  30. ^ אילון התנצל - המשבר הסתיים, באתר ישראל היום
  31. ^ יעל ברנובסקי, מאות מול שגרירות טורקיה בת"א: ארדואן פשיסט, באתר ynet, 31 במאי 2010
    מערכת וואלה! חדשות‏, הפגנות בטורקיה מול נבחרת ישראל בכדורעף, באתר וואלה!‏, 24 ביולי 2010
  32. ^ יעל ברנובסקי, מאות מול שגרירות טורקיה בת"א: ארדואן פשיסט, באתר ynet, 31 במאי 2010
  33. ^ AFP, ארדואן לישראל: עוד נעביר דף, קודם תתנצלו, באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
  34. ^ אטילה שומפלבי, "טורקיה מקפיאה הסחר? כבר שנה וחצי אין כזה", באתר ynet, 6 בספטמבר 2011
  35. ^ ארדואן מרכך עמדותיו: "דבריי לא צוטטו נכון", באתר ישראל היום
  36. ^ אביאל מגנזי, "ארדואן הורה: לא למנוע ירי על מטרות ישראליות", באתר ynet, 13 בספטמבר 2011
  37. ^ ברק רביד, כתבי אישום בטורקיה נגד אשכנזי ובכירים בצה"ל: התביעה דורשת 9 מאסרי עולם, באתר הארץ, 28 במאי 2012
  38. ^ ערד ניר, ‏שר החוץ של טורקיה: "ישראל היא מדינה פורעת חוק", באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 בפברואר 2013‏
  39. ^ ברק רביד, נתניהו התקשר לארדואן והתנצל על הרג האזרחים הטורקים במשט לעזה, באתר הארץ, 23 במרץ 2013
  40. ^ ארצות הברית מגנה בתוקף את דברי ארדואן, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2013
  41. ^ יהונתן ליס, ליברמן: ארדואן הוא ממשיך דרכו של גבלס, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2013
  42. ^ ארדואן: ישראל מבצעת רצח עם מיום היווסדה, באתר ynet, 17 ביולי 2014.
  43. ^ בני משפחות הדיפלומטים הישראלים בטורקיה הוחזרו לישראל, באתר ערוץ 7, 4218 ביולי 2014
  44. ^ אטילה שומפלבי, אזהרה: הימנעו מנסיעות לא חיוניות לטורקיה, באתר ynet, 18 ביולי 2014
  45. ^ פריצת דרך ביחסים עם טורקיה: ישראל תפצה את נפגעי המרמרה, באתר nrg‏, 17 בדצמבר 2015
  46. ^ איתמר אייכנר ורן בוקר, שליח לטורקיה, שלושה ישראלים נרצחו בפיגוע באיסטנבול, 11 נפצעו, באתר ynet, 19 במרץ 2016
  47. ^ איתמר אייכנר, פעילה של ארדואן צייצה "הלוואי שהישראלים ימותו" - ותודח, באתר ynet, 19 במרץ 2016
  48. ^ שלמה צזנה, ‏6 שנים אחרי פרשת המרמרה: ישראל וטורקיה חתמו על הסכם פיוס, באתר ישראל היום, 28 ביוני 2016
  49. ^ 1 2 אייל להמן, ארדואן: ירושלים כבושה וזה עלבון, מוסלמים - סעו לאל-אקצה, באתר ynet, 8 במאי 2017
  50. ^ איתמר אייכנר, החרפה ביחסים: טורקיה מגרשת את השגריר הישראלי, באתר ynet, 15 במאי 2018
  51. ^ איתמר אייכנר, נתניהו: מגנים את הפלישה הטורקית, נסייע לכורדים, באתר ynet, 10 באוקטובר 2019
  52. ^ ynet, טורקיה על ההסכם עם איחוד האמירויות: "לפלסטינים הזכות להגיב בעוצמה", באתר ynet, 14 באוגוסט 2020
  53. ^ רויטורס, Turkey may suspend ties with UAE over Israel deal, Erdogan says, אתר National Post, ‏14 באוגוסט 2020 (באנגלית)
  54. ^ אריאל כהנא, ‏ישראל: תומכים במאבק היווני מול טורקיה, באתר ישראל היום
  55. ^ רויטרס, ‏ארדואן: "המדיניות הישראלית לא מתקבלת על הדעת, אך מעוניינים בהידוק היחסים", באתר מעריב אונליין, 25 בדצמבר 2020
  56. ^ איתמר אייכנר, ארדואן התקשר לנשיא הרצוג: "פוטנציאל גבוה לשיתוף פעולה עם ישראל", באתר ynet, 13 ביולי 2021
  57. ^ כיכר השבת, ‏טורקיה תאפשר ביקור של נציג משרד החוץ, באתר כיכר השבת, 15 בנובמבר 2021
  58. ^ המל"ל פרסם אזהרת מסע לטורקיה, באתר ערוץ 7, 3314 בנובמבר 2021
  59. ^ יואב זיתון, איתמר אייכנר, מאיר תורג'מן, רועי רובינשטיין, סוף טוב לדרמה בטורקיה: בני הזוג אוקנין שוחררו ממעצר וחזרו הביתה, באתר ynet, 18 בנובמבר 2021
  60. ^ בנט שוחח עם ארדואן: התקשורת בין המדינות תפקדה ביעילות ודיסקרטיות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בנובמבר 2021
  61. ^ אנה ברסקי, ‏הנשיא הרצוג ורעייתו המריאו לטורקיה: "ננסה לאתחל את היחסים", באתר מעריב אונליין, 9 במרץ 2022
  62. ^ אמנון לורד, ‏הנשיא הרצוג המריא לטורקיה: "ננסה לאתחל את היחסים בין המדינות", באתר ישראל היום, 9 במרץ 2022
  63. ^ אייכנר, איתמר (2022-05-25). "לפיד לצד שר החוץ הטורקי: "המטרה כעת - שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות"". Ynet. נבדק ב-2022-05-25.
  64. ^ חדשות (2022-06-12). "בשיתוף פעולה עם טורקיה: סוכל "פיגוע איראני משמעותי" נגד ישראלים". Ynet. נבדק ב-2022-06-13.
  65. ^ יהושוע, יוסי (2022-06-14). "החשש מנקמה איראנית: קציני וחיילי צה"ל הונחו לעזוב מיד את טורקיה". Ynet. נבדק ב-2022-06-14.
  66. ^ none, ‏דיווח: "אמברגו ישראלי על מכירת נשק לטורקיה", באתר ‏מאקו‏‏, ‏21 באפריל 2010‏
  67. ^ אריאל כהנא, ‏ישראל סיכלה עשרות פיגועים של דאעש ואיראן בעולם, באתר ישראל היום, 9 בספטמבר 2019
  68. ^ גיא אלסטר‏, דיווח בטורקיה: הרשויות עצרו 15 חברי רשת ריגול של המוסד, באתר וואלה!‏, 21 באוקטובר 2021
  69. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין - 11 בינואר בתאריך הנקוב
  70. ^ אורה קורן‏, טורקיה מקפיאה שני מיזמי אנרגיה עם ישראל, באתר וואלה!‏, 3 ביוני 2010
  71. ^ ראיון מנכ"ל משרד החוץ על יחסי ישראל-טורקיה
  72. ^ עומר רבין‏, "הישראלים לא יחזרו מהר לטורקיה", באתר וואלה!‏, 2 ביוני 2010
  73. ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 215–216.
  74. ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 220
  75. ^ גדעון אלון, בהוראת אולמרט - הכנסת לא תדון ברצח העם הארמני, באתר הארץ, 14.03.07
  76. ^ ברק רביד וסוכנויות הידיעות, טורקיה לישראל: עזרו לנו לעצור הכרה אמריקאית בשואה הארמנית, באתר הארץ
  77. ^ עפרה בנג'ו, הכורדים מחפשים את הדרך אל ליבה של ישראל, באתר מידה, 11 בפברואר 2015
  78. ^ ראש נציגות אנקרה, משרד החוץ