גדי איזנקוט

איש צבא ישראלי, הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל

גדי (גד) אַיזֶנקוֹט (נולד ב-19 במאי 1960, כ"ב באייר ה'תש"ך) הוא שר בלי תיק וחבר הכנסת מטעם סיעת המחנה הממלכתי, שכיהן כרמטכ"ל ה-21 בין השנים 20152019. קודם לכן שימש כמפקד חטיבת גולני, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, מפקד עוצבת נתיב האש, מפקד אוגדת איו"ש, ראש אגף המבצעים, מפקד פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל.

גדי איזנקוט
צילום מנובמבר 2020
צילום מנובמבר 2020
לידה 19 במאי 1960 (בן 63)
כ"ב באייר ה'תש"ך
ישראלישראל טבריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
עיסוק איש צבא, פוליטיקאי
מפלגה חוסן לישראל
שר בלי תיק
בממשלה ה-37
12 באוקטובר 2023 – מכהן
(18 שבועות ו־6 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
15 בנובמבר 2022 – מכהן
(שנה ו־13 שבועות)
כנסות 25
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גדי איזנקוט
גדי איזנקוט, 2015
גדי איזנקוט, 2015
לידה 19 במאי 1960 (בן 63)
כ"ב באייר ה'תש"ך
ישראלישראל טבריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19782019 (כ־41 שנים)
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי ה־21
16 בפברואר 201515 בינואר 2019
(3 שנים ו־47 שבועות)
סגן ראש המטה הכללי יאיר גולן, אביב כוכבי
תחת שר הביטחון יעלון, ליברמן ונתניהו
פעולות ומבצעים
מבצע שלום הגליל  מבצע שלום הגליל
האינתיפאדה הראשונה
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה
מבצע אישית לוחצת
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
עיטורים
לגיון ההצטיינות (מפקד ראשי) אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

איזנקוט נולד בטבריה, למאיר ואסתר איזנקוט[1] שעלו לישראל ממרוקו, והיה השני מבין חמישה אחים. לאחר שהתגרשו הוריו, התחתן אביו פעם נוספת ונולדו לו עוד ארבעה ילדים[2]. הוא גדל והתחנך באילת, למד ב"תיכון גולדווטר" שבעיר במגמה ימית, ולמד לבגרות בבית ספר ערב אקסטרני.

הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה[3]. סיים לימודי צבא וביטחון במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בקרלייל שבפנסילבניה.

שירותו הצבאי עריכה

בנובמבר 1978 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, שם שובץ לגדוד 51[4][5]. עבר מסלול הכשרה כלוחם וסיים את הטירונות כחניך מצטיין פלוגתי, ובהמשך סיים קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[4]. במהלך הקורס נפצע בראשו מכדור מקלע שחדר לתוך הנגמ"ש בו נהג[6]. לאחר שהשתקם מן הפציעה שב לחטיבה כמפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת לבנון הראשונה החליף את מפקד פלוגה א' בגדוד 51, שנפצע בקרב על הבופור[7], ופיקד עליה[8] בקרב לכיבוש עין א-תינה, בו איבד שניים מחבריו הטובים[9] ובכיבוש א-נבטיה, ג'זין ושדה התעופה בביירות. שנה לאחר מכן השתחרר מצה"ל, אך לאחר שלושה חודשים שב לשירות קבע, ונענה להצעת מפקד בית הספר לקצינים, אילן בירן, לשמש כמפקד פלוגת צוערים בקורס[4].

בשנים 19841985 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני[10], והוביל את לוחמיה במבצעים מורכבים בלבנון[11]. הוא הודח מתפקידו חודש טרם סיומו, לאחר שניהל ויכוח פומבי עם מפקד החטיבה, צבי פולג, וסירב פקודה להחזיר את פלוגתו באמצע חופשה[4][5][12]. לאחר מכן נשלח להשתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[4]. בשנים 19861987 שימש קצין אג"ם חטיבתי[13]. לאחר שהשתלם בקורס מג"דים מונה למפקד גדוד 13 (גדעון)[14] ולאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבת גולני[15].

 
תמונת הבקו"ם של איזנקוט, 1978

תפקידי מח"ט עריכה

בשנת 1991 מונה לקצין המבצעים של פיקוד הצפון. ב-1992 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת כרמלי (חטיבת מילואים). בשנת 1994 מונה, במקביל לתפקידו הקודם, למפקד חטיבת אפרים. בשנת 1997 החליף את אל"ם ארז גרשטיין ומונה למפקד חטיבת גולני, זמן קצר לאחר אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים[9]. כמפקד החטיבה שינה נורמות התנהגות בפלוגות הוותיקות, ונאבק בתופעות של מרידות ויחסי צעירים וותיקים[16]. בנוסף הוביל את לוחמי החטיבה במשך שנתיים בלחימה בדרום לבנון[17] במהלכן הרגו כארבעים אנשי חזבאללה[4]. לדברי תא"ל גיורא ענבר וכרמלה מנשה, הביע באותה העת תמיכה בנסיגה מלבנון בדיונים פנימיים[4].

כמזכיר הצבאי לראש הממשלה עריכה

בשנת 1999 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק[18]. בתפקיד זה נטל בין היתר חלק במשא ומתן עם סוריה[19]. בהמשך שימש כמזכירו הצבאי של אריאל שרון[20]. בשנת 2001 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת (עוצבת נתיב האש)[21].

כמפקד אוגדת יהודה ושומרון עריכה

בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש[22]. כמפקד האוגדה הוביל אותה איזנקוט להישגים רבים בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה[23], ובהם בין היתר מבצע אישית לוחצת.

כראש אגף המבצעים עריכה

ב-2005 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל[24]. לאחר שמסקנות תרגיל "שילוב זרועות" שקיים צה"ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה"ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל איזנקוט תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה אל מול חזבאללה[25]. במהלך מלחמת לבנון השנייה היה אמון, כראש אגף המבצעים, על תכנון וביצוע מהלכי צה"ל בשדה הקרב במלחמה. איזנקוט היה לאחד האלופים הבודדים במטה הכללי שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל, דני חלוץ, ועל המהלכים שהציע[26]. כך, למשל טען בתחילת המלחמה כי יש לגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את המוכנות למהלך קרקעי רחב היקף, אף שהתנגד למהלך הקרקעי, משום שסבר שאת האפשרות לבצעו יש להפוך לבת יישום[27]. בנוסף המליץ על תקיפה אווירית רחבה נגד תשתיות בלבנון על פי תוכנית "שוברת הקרח"[28], והדגיש כי על ישראל לחתור לסיום מהיר של המלחמה[29]. בתגובה לרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל שהעלה בני גנץ, תמך איזנקוט במבצע עתיר כוחות על היעד[30].

אלוף פיקוד צפון עריכה

 
איזנקוט בביקורו באוגדה 36, כאלוף פיקוד הצפון בשנת 2011. שני משמאלו, מפקד האוגדה איל זמיר.

בספטמבר 2006, לאחר התפטרותו של האלוף אודי אדם בעקבות המלחמה, מונה למפקד פיקוד הצפון[31]. עם כניסתו לתפקיד הוביל את הכנות ואימוני הפיקוד בתקופה שקדמה לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, שהייתה עלולה להביא לפרוץ מלחמה[32]. הוא תמך ב"דוקטרינת הדאחייה", לפיה במקרה של פעולה מלחמתית מצד חזבאללה יש לגמול בהפצצת כפרים מהם נורו רקטות על ישראל, תוך הפעלת כוח לא פרופורציונלי בדומה להפצצת רובע הדאחייה במלחמת לבנון השנייה[33]. הוא קידם מדיניות הפעלת כוח שהתבססה על מימוש ריבונות המדינה עד המטר האחרון של הגבול הבינלאומי (עד למלחמת לבנון השנייה, צה"ל נמנע מלחצות את הגדר אף במקומות שבהם נוצר פער בינה לקו הכחול, שנודעו בכינוי "מובלעות" – ואיזנקוט שינה את התפיסה ויזם פעילויות מעבר לגדר, אך לא מעבר לקו הכחול) ותגובה חריפה על כל אירוע. הדבר הביא לשקט ממושך בצפון מדינת ישראל מאז תום מלחמת לבנון השנייה. לכל אורך תקופת פיקודו לא נפגעו אזרחים ישראלים בצפון. ביולי 2011 סיים את תפקידו כמפקד פיקוד הצפון, לאחר שכיהן בתפקיד כמעט חמש שנים, והוחלף על ידי האלוף יאיר גולן[34].

כסגן הרמטכ"ל ופרויקטור מפקדת העומק עריכה

עם סיום תפקידו היה איזנקוט אמון על עבודת מטה שבעקבותיה הוחלט בצה"ל על הקמת מפקדת העומק[35]. מפקדה זו אמונה על פעילות צה"ל בעומק האסטרטגי של מדינות האויב של ישראל. תפקידו של איזנקוט היה לעמוד בראש צוות הקמה של המפקדה.ב-2012 איזנקוט לקח חלק במבצע עמוד ענן[36].

איזנקוט כיהן כסגן הרמטכ"ל בני גנץ בין ינואר 2013 לדצמבר 2014, תקופה שבה התקיים מבצע צוק איתן.

ב-14 בדצמבר 2014 אישרה הממשלה את מינויו לרמטכ"ל ה-21 של צה"ל[37].

ראש המטה הכללי עריכה

 
הודעת תמיכה שהוצגה בקניון אייסמול שבאילת, העיר בה גדל איזנקוט
 
כרמטכ"ל, בטקס התייחדות וזיכרון לחללי חיל ההנדסה הקרבית, ספטמבר 2016
 
בפגישה בוושינגטון עם יושב ראש המטות המשולבים, הגנרל ג'וזף דנפורד, 2016

ב-16 בפברואר 2015 החל איזנקוט לכהן כרמטכ"ל[38]. ב-18 בינואר 2017 החליט שר הביטחון אביגדור ליברמן להאריך את כהונתו של איזנקוט עד 31 בדצמבר 2018[39], ובהמשך הוארכה כהונתו עד 15 בינואר 2019. עם כניסתו לתפקיד פעל לחזק את זרוע היבשה, בין השאר על ידי תגבור אימוני כוחות החי"ר והשריון (תוך צמצום היקף כוחות המילואים), הגדלת יחידת יהל"ם לטיפול במנהרות לחימה ואימון גדודי חי"ר להתמודדות עם איום המנהרות[40].

תפיסתו האסטרטגית באה לידי ביטוי בתוכנית "גדעון" - תוכנית רב-שנתית שגיבש טרם כניסתו לתפקיד. הוא הציג את התוכנית המוגמרת ביולי 2015, והיא אושרה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני בסוף אפריל 2016[41]. התוכנית עוסקת במגוון נושאים, שהעיקריים שבהם: טיפוח כוח האדם בצה"ל, בניית סדר כוחות, השקעה בפיתוח יכולות התמרון של צה"ל, ביטול מערכים מיותרים, הקמת זרוע סייבר[42] והקמת חטיבת הקומנדו[43]. כשנה וחצי לאחר מכן, ב-14 בספטמבר 2017, הוחלט שלוחמי היחידות המיוחדות ישרתו 8 שנים, וירכשו בהן תואר אקדמי[44]. בלב התוכנית עומד מסמך אסטרטגיית צה"ל, שפורסם באוגוסט 2015[45]. במסמך זה מוגדרים תפיסות הפעלת הכוח, הפיקוד והשליטה, וכן עקרונות בניין הכוח הנגזרים מהן. לפי איזנקוט, המבחן של העשייה הצבאית הוא בקיום תקופות רגיעה ארוכות שמאפשרות למדינה להתפתח. היצירה והשימור של רגיעה ארוכת טווח הם תוצאה של הרתעה, שמושגת בעזרת עוצמה צבאית ונחישות להפעיל את הכוח במידת הצורך. האסטרטגיה מגדירה שני סוגים של מערכות: מערכה להשגת הכרעה[46] ומערכה מוגבלת בה הפעלת הכוח מרוסנת.

כמו כן, לתפיסתו של איזנקוט קיים צורך לסיים את העימות בזמן קצר ככל הניתן. צורך זה נענה בעזרת הנחתת מהלומה משולבת ומיידית. כך נוצר איום על השרידות השלטונית של האויב, שמביא להקטנת משך הלחימה, צמצום הפגיעה באוכלוסייה והקטנת הלחץ הבינלאומי על ישראל. במסגרת האסטרטגיה הוגדרה תפיסת המערכה בין המלחמות (מב"ם), המנוהלת בשגרה כשמטרתה לשמר ולהעצים את הישגי המערכה הקודמת ולהרחיק את המלחמה הבאה. זאת על ידי החלשת האויב וצמצום התעצמותו במקביל לשיפור הלגיטימציה של צה"ל לפעול ושלילת הבסיס הלגיטימי של האויב.

בספטמבר 2016 אישר איזנקוט את פקודת השירות המשותף, שעוררה ביקורת בקרב הציונות הדתית[47], ובדצמבר 2017 נאלץ לשנותה חלקית[48]. איזנקוט הכניס לשימוש את "מסמך התפיסה המגדרית" של היוהל"ן רחל טבת ויזל, שקבע כי ההבדלים המגדריים אינם נובעים ממאפיינים ביולוגיים ופיזיולוגיים כי אם תוצר של הסללה חברתית, כשמתן תכונות התנהגותיות לגברים ונשים היא סטריאוטיפית. בעקבות חשיפת המסמך על ידי ארגון "תורת לחימה", התנער צה"ל מהמסמך, והוא הוסר מאתר היוהל"ם[49].

במהלך כהונתו פרץ גל טרור שנמשך מספטמבר 2015 עד לדצמבר 2016, וכונה בצה"ל "גודל השעה". במהלך האירועים, שכללו בעיקר פיגועי דקירה, גיבש צה"ל תפיסת סיכול שמתבססת על ניטור רשתות חברתיות מקוונות בשיתוף פעולה עם השב"כ. ב-24 במרץ דקרו שני מחבלים פלסטינים חייל באזור חברון. החייל ומפקדו השיבו אש, הרגו את אחד המחבלים ונטרלו את האחר. כעבור דקות אחדות ירה למוות אלאור אזריה במחבל השני. הגינוי של איזנקוט למעשהו של אזריה, העמדת אזריה לדין פלילי והרשעתו בהריגה עוררו פולמוס ציבורי חריף[50][51]. בסך הכל בגל טרור זה נרצחו 44 ישראלים וחוסלו כ-270 מחבלים.

בשנים 2017–2018 החל צה"ל במהלך אסטרטגי בעוטף עזה נגד מנהרות הטרור של חמאס. המהלך כלל הקמת הקמת מכשול תת-קרקעי שכלל טכנולוגיות חישה והקמת המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות בפיקוד הדרום. באופן זה אותרו למעלה מ-15 מנהרות, ואלה נוטרלו על ידי חיל ההנדסה הקרבית וחיל האוויר הישראלי.

במהלך 2018 התגברו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה והחלה "צעדת השיבה" בעזה, במסגרתה התקרבו אלפי פלסטינים לגדר המערכת תוך איום לפרוץ אותה. בעימותים אלה נהרגו למעלה מ-250 פלסטינים מאש צה"ל ונפצעו אלפים. המהומות הסלימו לעימות צבאי שכלל הצתת שטחים נרחבים בעוטף עזה באמצעות עפיפוני תבערה ובלוני תבערה, ומספר סבבים בהם שיגרו הפלסטינים מאות רקטות ופצצות מרגמה לשטח ישראל. במהלך העימותים, נמתחה ביקורת על הממשלה ועל צה"ל בגין החלטתם להגיב בריסון ולהכיל את האלימות. ב-2018 הבטיח כי צה"ל ישיב את הביטחון לדרום[52].

במהלך כהונתו החריף העימות בין ישראל לאיראן, כחלק מניסיונה של איראן להתבסס בסוריה ולהעביר לידי חזבאללה נשק מתקדם ואסטרטגי הכולל מערכות הגנה אווירית וטילים מדויקים ארוכי טווח[53]. כדי לבלום את התעצמות חזבאללה תקף חיל האוויר הישראלי פעמים רבות בסוריה, כאשר בין המטרות נמנו משלוחי נשק, מחסני נשק ותחמושת, טכנולוגיות מתקדמות, תשתיות צבאיות איראניות, בסיסי צבא ושדות תעופה, וכן מערכות הגנה אווירית ונ"מ. שיא העימות התרחש באפריל ומאי 2018, וכלל את מבצע בית הקלפים בו תקף חיל האוויר תשתיות איראניות בסוריה. בתקיפות הושמדו טילים רבים ונהרגו פעילים רבים ממשמרות המהפכה האסלאמית, חזבאללה וממיליציות שיעיות שונות, וכן למעלה ממאה חיילים סורים[54].

ב-4 בדצמבר 2018, במהלך חג החנוכה, יצא צה"ל למבצע מגן צפוני, שנועד להשמיד את איום המנהרות בגבול של מדינת ישראל עם לבנון[55]. המבצע הסתיים בתחילת ינואר 2019, ובמהלכו חיל ההנדסה הקרבית איתר ונטרל שש מנהרות חוצות גדר.

לאחר סיום המבצע, ב־15 בינואר 2019, השתחרר איזנקוט מצה"ל[56].

לאחר שחרורו מצה"ל עריכה

בשנת 2019 הצטרף איזנקוט למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון[57].

בנובמבר 2019 מונה איזנקוט לדירקטור בחברת צור שמיר אחזקות[58] והצטרף כעמית מחקר בכיר למכון למחקרי ביטחון לאומי[59]. זכה באות אביר איכות השלטון 2019 בקטגוריית צבא וביטחון מטעם התנועה לאיכות השלטון[60].

בינואר 2020 מונה לדירקטור בחברת הנדל"ן והארכיבאות וילאר[61].

באפריל 2021 מונה ליו"ר דירקטוריון חברת סטורג' דרופ, המתמחה בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות לאגירת אנרגיה ירוקה[62].

בפוליטיקה עריכה

באוגוסט 2022 הודיע על הצטרפותו לפוליטיקה במסגרת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ וגדעון סער. הוא קיבל ברשימה את המקומות 3,9,16,18. בבחירות השיגה המפלגה 12 מנדטים, ואיזנקוט הושבע כחבר הכנסת מטעם האופוזיציה. איזנקוט התנגד נחרצות לרפורמות לוין והיה דמות בולטת בתנועת המחאה נגד הרפורמה המשפטית.

איזנקוט, מתוקף היותו חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, העלה לדיון חששות ודאגות לגבי מוכנות צה"ל מוכנות העורף למלחמה גדולה מול חמאס וחזבאללה[63]. יתרה מכך הבהיר, נוכח המצב הביטחוני הרעוע, כי בשעת מלחמה תצטרף סיעתו לממשלה. עוד בחודש מרץ, במסגרת ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, ניבא שבקרוב רבים מהמפגינים יגויסו למילואים, וטען שהממשלה אוטמת אוזניים בפני הציבור ובפני המציאות הביטחונית[64].

ב-7 באוקטובר, עם מתקפת הפתע של החמאס על ישראל, החלו מגעים לכניסת המחנה הממלכתי לשורות הממשלה לזמן המלחמה. חמישה ימים לתוך המלחמה הושלם התהליך, ואיזנקוט מונה, לצד רון דרמר מהליכוד, לחבר משקיף בקבינט המלחמה בו חברים ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט, והשר גנץ. במסגרת הצטרפותו לממשלה גם הושבע לשר בלי תיק. מתחילת המלחמה עמד איזנקוט על כך שישראל חייבת להשמיד את כל חמאס בעזה. לקראת סוף נובמבר תמך בהפוגה באש בתמורה להסדר בו יושבו חלק מהחטופים בפעימות[65]. בתום שבוע, חמאס הפיל את ההפוגה, אך במהלך קיומה הושבו 114 חטופים. ב-7 בדצמבר, בעת סיור במפקדת אוגדה 162, נמסר לו על נפילת בנו גל בקרבות[66].

עמדות עריכה

איזנקוט מאמין במדינה שחזונה משקף ערכים לאומיים-יהודיים. הוא מאמין כי על המדינה לקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, לאום, גזע ומגדר[67].

בספטמבר 2019 פרסמו איזנקוט ופרופסור גבי סיבוני עבודה שכותרתה "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל". עבודה זו התפרסמה במקביל במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. השניים קובעים כי האתגרים הביטחוניים שבפניהם ניצבת מדינת ישראל מאז הקמתה מחייבים את קברניטיה לעצב עקרונות כתובים לביטחון לאומי ולגבש לאתגרים אלה מענה רלוונטי המשתרע על מגוון מאמצי הביטחון הלאומי. האיום המרכזי מולו מתמודדת ישראל הוא שאיפתה של איראן להשיג הגמוניה אזורית ונשק גרעיני. לצד אלה עולה הצורך להתמודד עם שינויים פנימיים בחברה הישראלית, כאשר לצד צמיחה באוכלוסייה, בעוצמה הכלכלית וביכולותיה מדעיות וטכנולוגיות, מתגלעים בקיעים מטרידים בלכידות החברה. העבודה מציעה מספר תובנות עקריות בהם: עדכון למושגי היסוד הצבאיים-ביטחוניים, מרכזיות המערכה שבין המלחמות, חשיבות התמרון היבשתי, חשיבות המאמץ המדיני בדגש על הקשר האסטרטגי עם ארצות הברית, המאמץ הכלכלי, המאמץ החברתי ובמסגרתו החשיבות המכרעת של הקשר על יהדות התפוצות והצורך לחזק קשר זה. המסמך מציג את עילות המלחמה של ישראל ובכלל אלה החשיבות של מערכה לפגיעה בבניין כוח של האויב לאור התפתחות אסטרטגית ומערכה לגמול מרתיע[68].

איזנקוט מאמין בהיפרדות מהפלסטינים כדי להימנע ממדינה דו-לאומית וכדי לשמור על מדינה יהודית-דמוקרטית, עם שמירה קבועה על בקעת הירדן וגושי ההתיישבות. הוא רואה בהסכם אוסלו, בהסכם חברון ובתוכנית ההתנתקות צעדים משמעותיים להשגת ההיפרדות מהפלסטינים[69]. בשנת 2020 טען איזנקוט שיש לחתור ברצועת עזה להסכם הפסקת אש ארוך טווח, הכולל החזרת השבויים והנעדרים, פירוז מוחלט מיכולת שיגור טילים ורקטות, שיקום הרצועה ופתיחת נמל ימי[67].

איזנקוט דורש קידום רפורמות שיחזקו את הפרדת הרשויות[67].

חיים אישיים עריכה

איזנקוט מתגורר בהרצליה, נשוי לחנה, אדריכלית, ונולדו להם חמישה ילדים. במהלך מלחמת חרבות ברזל, נהרג בנו הצעיר, רס"ר גל מאיר, במהלך מבצע קומנדו לחילוץ גופות חטופים ממתקפת הפתע[70][71]. באותו שבוע נהרג במלחמה גם אחיינו, סמ"ר מאור כהן איזנקוט.[72][73]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  יריב מוזר, "איזנקוט.", סרט בהפקת חטיבת דובר צה"ל המציג את החודשים האחרונים של איזנקוט כרמטכ"ל, 2019. הסרט שודר בשידורי "כאן 11".
מאמריו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו הרחבה על שם המשפחה בערך אזנקוט
  2. ^ עומר כרמון, גאווה גדולה לאילת ולשבט אייזנקוט, "ערב ערב באילת", 2580, 13 בדצמבר 2012
  3. ^ חנן גרינברג, זו רק ההתחלה, באתר nrg‏, 17 בינואר 2011
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש
  5. ^ 1 2 שי לוי, ‏11 דברים שאולי לא ידעתם על הרמטכ"ל החדש של צה"ל, באתר ‏מאקו‏, 16 בפברואר 2015
  6. ^   יואב זיתון, הרמטכ"ל מדבר על הפציעה בגיל 20: "חטפתי כדור בראש", באתר ynet, 2 במאי 2017
  7. ^ אמיר בוחבוט‏, מגדי התלמיד לאיזנקוט הרמטכ"ל: דרכו לפסגה של החייל מספר 1, באתר וואלה!‏, 16 בפברואר 2015
  8. ^ מירב לוי דיאמנט, אלוף אילת, "ערב ערב באילת", 16 במרץ 2011
  9. ^ 1 2   יוסי יהושוע ואמירה לם, ‏דו"ח איזנקוט, באתר "ידיעות אחרונות", 5 ביולי 2011 (הקישור אינו פעיל)
  10. ^ גדי איזנקוט, באתר גדס"ר גולני
  11. ^ עמוס הראל, אייזנקוט כבר לא יזכה לאידיליה עם המתנחלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
  12. ^ אלון בן דוד, "ערוך ומוכן", בלייזר‏, ינואר 2013
  13. ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 90
  14. ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 129
  15. ^ רותם שדמי, "ככה יוצרים חיילים עם ראש קטן", במחנה, 9 באוקטובר 1998, עמ' 26, כפי שהועלה באתר פרש
  16. ^ אביחי בקר, תרגיל בחשבון נפש, הארץ, ‏ 08.02.1998, כפי שהועלה באתר פרש
  17. ^ אביחי בקר, גדוד המוות חוזר לשגרה, הארץ, ‏ 31.10.1997, כפי שהועלה באתר פרש
  18. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 49
  19. ^ אורי שגיא, היד שקפאה, תל אביב, ידיעות ספרים, 2011, עמ' 37
  20. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 108
  21. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמ' 334
  22. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 348
  23. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמ' 326
  24. ^ מוריה בן-יוסף (2011-07-11). "הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד". ישראל דיפנס. אורכב מ-המקור ב-2018-04-28. נבדק ב-2023-08-18.
  25. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 137
  26. ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמ' 400
  27. ^ שבויים בלבנון, עמ' 43
  28. ^ שבויים בלבנון, עמ' 42
  29. ^ שבויים בלבנון, עמ' 110
  30. ^ שבויים בלבנון, עמ' 178
  31. ^ זאב שיף, דרוש צוות חדש בפיקוד, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
  32. ^ גל פרל פינקל, "אנחנו צריכים לתקוף הלילה", מקור ראשון, 27 במרץ 2020.
  33. ^ אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן, שים לב, נסראללה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2008
  34. ^ עמוס הראל, תם עידן איזנקוט בצפון - שילוב של תוקפנות ומתינות, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
  35. ^ עמוס הראל, פיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
  36. ^ יואב לימור, מבחן החצי של גנץ, באתר ישראל היום, 25 בינואר 2013.
  37. ^ עומרי אפרים, אטילה שומפלבי ואיתמר אייכנר, הרמטכ"ל הבא: מינוי איזנקוט אושר בממשלה, באתר ynet, 14 בדצמבר 2014
  38. ^ רועי ינובסקי, איזנקוט מונה לרמטכ"ל: "אחריות גדולה בתקופה מאתגרת, אפקד על הצבא בתבונה", באתר ynet, 16 בפברואר 2015
  39. ^ אור הלר, ליברמן החליט להאריך את כהונת הרמטכ"ל איזנקוט בשנה, באתר של "רשת 13", 18 בינואר 2017 (במקור, מאתר "nana10")
  40. ^ יוסי יהושוע, האימונים יוגברו, אלפי מילואימניקים ישוחררו, באתר ynet, 22 במרץ 2015
  41. ^ דנה סומברג, ‏הקבינט המדיני ביטחוני אישר: צה"ל יצטייד במערכות נשק מתקדמות, באתר מעריב אונליין, 20 באפריל 2016
  42. ^ נועם אמיר, ‏"נקודת ציון משמעותית": איזנקוט החליט על הקמת זרוע סייבר בצה"ל, באתר מעריב אונליין, 15 ביוני 2015.
  43. ^ יואב זיתון, המהפכה של איזנקוט: עוד פיטורי אנשי קבע, קיצוץ דרסטי במילואים, הצערה ואיחוד יחידות, באתר ynet, 20 ביולי 2015
    מערכת אתר צה"ל, כל מה שרציתם לדעת על תר"ש "גדעון", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 26 ביולי 2015.
  44. ^   עמוס הראל, לוחמי היחידות המיוחדות ישרתו 8 שנים וילמדו לתואר, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2017
  45. ^ אסטרטגיית צה"ל, באתר צה"ל, 13 באוגוסט 2015
  46. ^ גל פרל פינקל, ‏מלחמות לוקחות זמן שלישראל אין, מערכות 487, 2020, עמ' 20.
  47. ^ עדו בן פורת, מצפים לתיקון פקודת השירות המשותף, באתר ערוץ 7, 7 בנובמבר 2017
  48. ^   יניב קובוביץ, פורסמו התיקונים לפקודת השירות המשותף; בצה"ל לא ידונו עוד בנושא עם אנשי הציונות הדתית, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2017
  49. ^ ערוץ 7, מסמך "התפיסה המגדרית" בוטל, באתר ערוץ 7
  50. ^ אלכס פישמן, שפיץ דרוך, באתר ynet, 25 באוגוסט 2016
  51. ^ איתי בלומנטל, הסתה נגד הרמטכ"ל בהפגנה למען אזריה: "גדי תיזהר, רבין מחפש חבר", באתר ynet, 4 בינואר 2017
  52. ^ אילנה קוריאל, ליעד אוסמו ומתן צורי, איזנקוט: נחזיר את הביטחון לדרום, ונשיג זאת בתבונה ובהקדם. נתניהו: העוצמה תגבר, באתר ynet, 20 ביוני 2018
  53. ^ שי לוי, ‏סוריה למתקדמים: זה מה שיש למטוסי חיל האוויר לחפש בעיראק, באתר ‏מאקו‏, 23 באוגוסט 2019
  54. ^ גל פרל פינקל, ‏ה"חיבוק" שקיבל כוכבי מגורמים בימין הפוליטי, שמשוכנעים שסוף-סוף צה"ל חזר לנצח, חסר אחיזה במציאות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2019
  55. ^ אמיר אורן‏, מנהרת הזמן, באתר וואלה!‏, 24 באוגוסט 2019
  56. ^ רות סוף: הרשת נפרדת מהרמטכ"ל גדי איזנקוט, באתר ‏מאקו‏, 13 בינואר 2019
  57. ^ יוסי מלמן, ‏איזנקוט: "הזירה הפלסטינית נפיצה מאוד, חיזבאללה עדיין מהווה איום מרכזי", באתר מעריב אונליין, 1 ביוני 2019
  58. ^ גיא בן סימון, ‏שנה לאחר השחרור מצה"ל: התפקיד הראשון של הרמטכ"ל היוצא גדי אייזנקוט במגזר העסקי, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2019
  59. ^ סמדר פרי | צילום: דנה קופל, ואז ראש הממשלה הנחה: "הרמטכ"ל, תמשיך לגייס מילואים. ותשיגו לי את פוטין", באתר ynet, 28 בנובמבר 2019
  60. ^ אבירי איכות השלטון לשנת 2019, באתר התנועה לאיכות השלטון
  61. ^ גיא בן סימון, ‏התפקיד הנוסף של הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט בשוק ההון, באתר גלובס, 26 בינואר 2020
  62. ^   שלי אפלברג, תפקיד ראשון במגזר הפרטי: זה הג'וב החדש של גדי איזנקוט, באתר TheMarker‏, 7 באפריל 2021
  63. ^ שבי גטניו, "הביטחון הופקר בשל צורך פוליטי", באתר העין השביעית, 12 באוקטובר 2023
  64. ^   סמי פרץ, הממשלה התעלמה מכל האזהרות - בהרכבה הנוכחי אי-אפשר לסמוך עליה, באתר TheMarker‏, 7 באוקטובר 2023
  65. ^ גנץ ואיזנקוט: "החזרת החטופים בעדיפות העליונה", באתר בחדרי חרדים, ‏2016-07-20
  66. ^ יואב זיתון, איתמר אייכנר, הותר לפרסום: גל איזנקוט, בנו של השר איזנקוט, נפל בעזה, באתר ynet, 7 בדצמבר 2023
  67. ^ 1 2 3 גדי איזנקוט, איזנקוט: "סוריה, לבנון ואיראן - לא איומים קיומיים. השבר מבית כן", באתר ynet, 31 בדצמבר 2020
  68. ^ גדי איזנקוט וגבי סיבוני, קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל, מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2019.
  69. ^ חנן גרינווד, איזנקוט: "מה שקרה בערים המעורבות בשומר החומות עלול לקרות גם ביו"ש", באתר ישראל היום, 18 בספטמבר 2022
  70. ^ הותר לפרסום: עדן זכריה וזיו דדו שנחטפו לעזה נרצחו - גופותיהם חולצו על ידי צה"ל, באתר ‏מאקו‏, 12 בדצמבר 2023
  71. ^ יואב זיתון ואיתמר אייכנר, הותר לפרסום: בנו של השר איזנקוט נפל בעזה, באתר ynet, 7 בדצמבר 2023
  72. ^ רונית זילברשטיין ולילך שובל, טרגדיה כפולה: מאור כהן איזנקוט, אחיינו של גדי איזנקוט, נפל בקרבות בעזה, באתר ישראל היום, ‏09/12/23
  73. ^ אמיר בוחבוט‏, הטרגדיה של משפחת איזנקוט: מאור מאיר כהן, אחיינו של השר, גם נפל בקרבות ברצועה, באתר וואלה!‏, 9 בדצמבר 2023


גדי איזנקוט - תבניות ניווט