ויקיפדיה

משתמש:Avneref/מדע/פיזיקה/מסע לתודעת הטבע

< משתמש:Avneref‏ | מדע‏ | פיזיקה
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.

צבי ינאי: מסע לתודעת הטבע, עם עובד 2005. לפרק הראשון

שער ראשון עריכה

מפוזיטרון לניטרינו עריכה

בעיית המסה החסרה עריכה

  • פריץ צוויקי מדד את מהירותן של 7 גלקסיות בצביר, וחישב שהן היו אמורות לעוף החוצה - אלא אם כן יש במרכז הצביר עוד מסה. במשך מספר עשורים התעלמו ממנו - עוד דוגמה למהפכה מדעית שהתעכבה. בסוף ה-60 ביצעה ורה רובין מדידות קפדניות, שתמכו בקיומו של חומר אפל. כיום מוסכם: הוא כ-23%[4] ממסת היקום. (אם קיים,) מקורו לא ידוע: אקסיונים; מונופולים מגנטיים; MACHO, עצמי הילה מסיביים קטנים (אנ'); או WIMP, חלקיקים מגיבים מסיביים חלשים (אנ'); ואולי: לנייטרינים יש מסה קטנה. ב-1998 אישר ניסוי בגלאי-על ביפן, ואח"כ בקנדה, שנייטרינים של אלקטרון עוברים התמרה לנייטרינים של מיואון ושל טאו. מכאן שלנניטרינו אלקטרוני יש מסה - קטנה פי מיליון מזו של אלקטרון; ועדיין יש כמיליארד נייטרינים אלקטרוניים במטר מעוקב של מרחב.
  • מרדכי מילגרום מפרינסטון ומכון וייצמן למדע דווקא מרוצה - טוען שאין חומר אפל, ושיש לתקן את חוקי ניוטון: דינמיקה ניוטונית מתוקנת
  • סטיבן וולפרם טוען: כנראה אין "חומר אפל" כסוג חדש של חומר, אלא זוהי תופעה פיזיקלית נפרדת ולא ידועה; "חומר אפל הוא הקלוריק של המאה ה-21".   התגלית שלי משנה הכל!, סרטון באתר יוטיוב
    • עוד טענה: האיחוד בין מרחב לבין זמן לכדי מרחב-זמן (שעשה הרמן מינקובסקי ולא איינשטיין) - הוא טעות! מרחב הוא יישות שונה ונפרדת לגמרי. הוא קיים כל "הזמן", ואילו הזמן (הגדרה של וולפרם) הוא: התהליך ה"קשיח" של ההתקדמות (inexorable progress) של חישוב המצבים של המרחב; העובדה שהמרחב והזמן "פועלים" ביחד ליצירת היחסות הכללית ביקום, היא בסה"כ תוצאה מתהווה (emergence fact), ולא מאפיין בסיסי של המציאות הפיזיקלית.
 
הבית ברחוב קראמגאסה מספר 49 בברן, שווייץ

איינשטיין עריכה

שנת הפלאות (Wunderjahr): גר וכתב ב-Kramgasse מספר 49 בברן, שם קיים מוזיאון "בית-איינשטיין" (אנ')

האפקט הפוטואלקטרי עריכה

Über einen die Erzeugung und Verwandlung des Lichtes betreffenden heuristischen Gesichtspunkt אמנם דקארט ואייזק ניוטון דיברו על חלקיקי אור, אבל כבר בזמנם, רוברט הוק כריסטיאן הויגנס טענו שהאור גלי; ניסויי תומאס יאנג (עקיפה והתאבכות) והתאוריה של אוגוסטן ז'אן פרנל איששו, וז'אן לאון פוקו הוכיח שאור איטי יותר במיים, ובכך הוא גל. ג'יימס קלרק מקסוול יצר תורה של גלים אלקטרומגנטיים. אחרי כל זה, קביעה שאור הוא גל וגם חלקיק - מהפכנית. אבל אפילו הוא לא חזה שפוטון יחיד - יציג גליות.

אפילו מקס פלאנק, שגילה ב-1900 שאנרגיה של קרינת גוף שחור נפלטת במנות, לא היה בטוח שפוטון הוא ממשי (כינה את תגליתו "צעד של ייאוש"[5]). האקדמיה הפרוסית למדעים (אנ') היססה אם לקבל את איינשטיין, לאור "הספקולציה הלא-מוצלחת". רוברט מיליקן נאלץ להסכים לתגלית, אחרי 10 שנים של ניסיונות להפריכהּ.

האלקטרודינמיקה של גופים נעים עריכה

Zur Elektrodynamik bewegter Körper הנדריק לורנץ, פיצג'רלד (אנ'), אנרי פואנקרה ומקסוול הקדימו את איינשטיין במסקנות מהנחת המהירות הקבועה של האור בכל מערכת - מבחינת השתנות מסה, אורך וזמן. איינשטיין נתן להם קרדיט, בכותרת "פיתוח שיטתי של האלקטרודינמיקה של מקסוול ולורנץ," אבל הכיר בתרומתו הייחודית בכך שמהלך הזמן בכל מערכת משתנה רק ביחס למערכת אחרת (ולא למערכת ייחוס מוחלטת - האתר). הוא הגיע להנחת הקביעות של האור כבר בגיל 16.

  • שקילות מסה-אנרגיה
  • תנועה בראונית

כבידה עריכה

ניוטון קבע את חוק הכבידה, מבלי להסביר את מקורה; איינשטיין הסביר שהכבידה אינה כוח הפועל ממרחק, אלא תוצאה של עיקום המרחב סביב מסה. "החומר אומר למרחב איך להתעקם; המרחב אומר לחומר איך לנוע" - ג'ון וילר[6]. איינשטיין כתב לידידו ארנולד זומרפלד[7]: "אני עוסק רק בכבידה... בהשוואה לזה, היחסות המקורית (הפרטית) היא משחק ילדים." ב-1913 כתב לו פלאנק, בשיא הקושי: "כחבר מבוגר יותר אני חייב לייעץ לך נגד זה, כי ראשית אתה לא תצליח, וגם אם תצליח – איש לא יאמין לך."[8] כשפירסם את תורת היחסות הכללית, וילר התלונן שהיא גן-עדן לתאורטיקנים, גיהנום לנסיינים. אפשרות לניסוי שיעמת אותה עם תורת ניוטון: תצפיות על ליקויי-חמה בעולם, בין היתר בקרים. איינשטיין שיחק כאילו הוא בטוח בתורתו ואינו מתעניין בהכנות; בפועל, התעניין ואף היה מוכן לממן משלחת לחצי האי קרים - שהתבטלה בגלל מלחמת העולם הראשונה[9]

המחקר נעצר במלחמה, כי המדענים היו מגויסים. למשל: הנרי מוזלי מאוקספורד התנדב לצבא, שם סבל מהתקפות זבובים נוראיות. הוא נהרג במערכת גליפולי. קרל שוורצשילד התנדב לצבא הגרמני.[10] לעומתם, ארתור אדינגטון, קוויקר אדוק, סירב להתגייס מטעמי מצפון. הגיש בקשה לשחרור מנימוק שיביא יותר תועלת כמדען, אך ועדת המצפון דחתה. פרנק דייסון (אנ'), האסטרונום המלכותי, ידע שצפוי ליקוי מלא נוסף ב-29 במאי 1919; הוא הציע שאדינגטון יביא תועלת לארצו, אם יוכיח שתורת הכבידה האנגלית של ניוטון נכונה, ושתורתו של איינשטיין הגרמני שגויה. בסתר ליבו היה בעד איינשטיין, אבל הסתיר זאת כדי לשחרר את אדינגטון מהשירות.

לקראת ליקוי החמה ב-1919, ארתור אדינגטון ארגן 2 משלחות: לברזיל, ולאי פרינצ'יפה באפריקה. בביקור של איינשטיין בניו יורק ב-1921 אמר לו צ'רלי צ'פלין: ההמונים מריעים לי כי הם מבינים אותי כל כך, ולך כי הם לא מבינים אותך בכלל.

משתמש:Avneref/מדע/פיזיקה/המפץ הגדול#אין אֶתֶר!

התפשטות עריכה

איינשטיין תמך בתאוריית המצב היציב, עד שב-1932 היה בשבתון ב-Caltech, ראה את הממצאים של אדווין האבל במצפה הר וילסון (אנ') והשתכנע. הוא הודה שהקבוע הקוסמולוגי שגוי ("Biggest Blunder of my Life"[11]), והמודל של אלכסנדר פרידמן הוא הנכון. איינשטיין ווילם דה סיטר הציגו מודל חדש, מתפשט, וללא ה"קבוע"; אך החמיצו הזדמנות להיות ההוגים של המפץ הגדול. ז'ורז' למטר חישב בדומה לפרידמן הציע מודל של מפץ, שיחד עם "הקבוע" יצר התפשטות מהירה - . המפץ הגדול אומץ כבר בימיו.

  • ב-1948 חישבו ג'ורג' גאמוב ורלף אלפר את תהליכי ההיווצרות של היסודות הפשוטים: (קישור 2). גאמוב הליצן ביקש מהאנס בתה לצרף את שמו למאמר (למרות שלא תרם לו), כבדיחה, כדי שפיסיקאים ינקבו בשם אלפר, בתה, גאמוב (כיאה למאמר שדן בראשית היקום). ב-1 באפריל 1948 התברר שיש במודל קשיים רציניים, ו-בתה ביקש להחליף את שמו ל"זכריאס". פרד הויל (או הרמן בונדי?) כינה אותו בלעג The Big Bang, כאילו זה מופרך שכל היקום נוצר בפיצוץ יחיד. הויל, בונדי ותומאס גולד (אנ') הציגו באותה שנה את תאוריית המצב היציב, שהתקבלה על הרוב. כדי להסביר את התרחקות הגלקסיות, טענו שחומר חדש נוצר יש מאין: כמותית, מספיק אטום מימן בליטר במשך מיליארד שנה. כמו כן, הם שאלו: היכן שיירי הפיצוץ? לפי חישובים, צריכים שרידי אור לקרון בטמפרטורה של כ-5 מעלות קלווין, כי המודל ניבא ש-300 אלף שנים אחרי המפץ, היקום התקרר ל-3,000 מעלות, אלקטרונים נלכדו בשדה הפרוטונים והיקום נהיה שקוף לאור להתפשט.
  • (ק3) ארנו פנזיאס ורוברט וילסון גילו (במקרה) את קרינת הרקע הקוסמית לאחר שניסו לקלוט אותות רדיו מהלווינים הראשונים, וטיפלו ברעש מוזר שנקלט מכל הכיוונים ובכל התדירויות. לאחר גירוש יונים, ניקוי האנטנה ונסיונות בכל כיוון, כולל העיר ניו יורק, הבינו בעזרת צוות נוסף וב-1965 פרסמו מאמר שהיכה גלים וקבר סופית את "המצב היציב".

אנרגיה אפלה עריכה

ב-1998 תצפיות של סופרנובה הביאו למסקנה שהתפשטות היקום מואצת: (ק4)

סינגולריות עריכה

פיוס השנים עשר (האפיפיור של מלה"ע ה-2) אימץ בשמחה כבר ב-1951 את הסינגולריות כבידתית שלפני המפץ הגדול: זה איפשר לו לדחוק את המדע אל מחוץ לרגע בריאת העולם. ב-1981 ערך מסדר הישועים כנס בקריית הוותיקן על מוצא היקום, כדי להתפייס עם המדע לראשונה מאז גלילאו. יוחנן פאולוס השני התנצל על הרשעתו של גלילאו גליליי, אך ביקש מהמדע לא לחקור במופלא ממנו, את ראשית העולם, שהוא עניינה של הדת. הלא גם סטיבן הוקינג פרסם את דעתו, שבנקודת ההתחלה החוקים, וגם הזמן, נמתחים לאינסוף ומתאיינים; על כך קיבל ב-1975 מדליה מהכס הקדוש. הישועים לא התעדכנו, שבשנות ה-80 הוקינג שינה את דעתו, שליקום לא הייתה התחלה. הוקינג לא הסביר זאת בכנס: "לא רציתי להיות שותף לגורלו של גלילאו." קרל שוורצשילד פיתח חור שחור[10]. בהתבסס על תורת היחסות הכללית, רוברט אופנהיימר הראה ב-1939 איך חור שחור נוצר מקריסה של כוכב מסיבי תחת כבידתו. גם איינשטיין לא קיבל זאת - כינה את המודל "אסון". ינאי: שוב נטיות ליבו ניצחו את המשוואות שלו. ב-1956 הוכיח רוג'ר פנרוז מאוניברסיטת אוקספורד, שנקודה סינגולרית נובעת מהיחסות הכללית[12] הוקינג חשב, שאם ב"זמן הבריאה" (למעשה: בזמן פלאנק:   שנ') היקום היה זעיר (כאורך פלאנק:   מ'), אז ניתן לתארו כגוף קוונטי, כלומר כגל; מכאן שאין רגע ייחודי של בריאה, כי היקום היה פרוס כל הזמן לאורך הגל, וכך גם הזמן. אמנם הזמן והאורך קטנים, אבל לא אפסיים ולכן החוקים לא מתאיינים. ינאי: "היקום יצא לדרכו ממצב קוונטי, כבנה החוקי של הפיזיקה הקוונטית ולא כממזר של תורת היחסות." ממדי המרחב-זמן ב-3 ממדים שהם 4, יוצרים חלל עקום, סגור וסופי (כמו כדור ב-2 ממדים שהם 3). לכן אין זמן אפס, ואין משמעות לשאלה מה היה לפני המפץ, כמו שאין "צפונית לקוטב הצפוני."[13] "נשמט אותו מדרך צר שעליו רצתה הכנסייה למקם את הבריאה האלוהית." הוקינג: "עלינו לנסות להבין את התחלת היקום על בסיס מדעי. ייתכן שזה מעבר ליכולתנו, אבל עלינו לפחות לנסות." גם קרל סייגן מעדיף ידיעה על אמונה[14]. אמנם, ינאי (בעקבות עמנואל קאנט?): "איננו יודעים בוודאות באיזו מידה מתקיימת רציונליות בתודעהתנו, ובאיזו מידה היא שוררת מחוץ לה. ייתכן שלעולם לא נוכל להשיב... משום שאיננו מבינים את הזיקה הרב-ממדית בין הידע לבין המציאות."

העיקרון האנתרופי עריכה

כוחות היסוד:

לי סמולין: הסיכוי להגיע באקראי לערכים הקריטיים של כל הקבועים:  . העיקרון האנתרופי החזק: רק ביקום הזה שבו נוצרו חיים, יש מי שחושב על היקום, הוא היחיד שנצפה, ולכן היחיד האפשרי! הוא "נבחר" ע"י קיומנו. סטיבן ויינברג: זה קשקוש. העקרון החלש: אנחנו קיימים ולכן היקום חייב להיות עקבי עם קיומנו.

קיומנו מותנה ב-3 "רצועות ידידותיות":

  1. הרצועה הגלקטית: כדור ברדיוס 25,000 שנת אור ממרכזהּ; מעבר לכך -סכנת פגיעה מסופרנובות ושביטים.
  2. רצועת מערכת השמש: מסלול גדול ב-1% היה מקפיא כמו מאדים; קטן ב-5% היה לוהט כמו נוגה.
  3. רצועת האטמוספירה: אם היה 25% חמצן (במקום 21%) האויר היה דליק; אם היה 15% היינו נחנקים.

להיווצרות דור שני של כוכבים דרושים כ-10 מיליארד שנה (גיל היקום: 13.8); להיווצרות חיים - כ-4 מיליארד (גיל כדור הארץ: 4.5).

יקום אינפלציוני עריכה

בעיות עם מודל היקום המתפשט: השטיחות; האופק; הבדלים באחידות החומר; היפרדות 4 הכוחות היסודיים; המונופול המגנטי (כולן נפתרות ע"י מודל האינפלציה)

  • השטיחות: איך יצא מהמפץ, המבולגן - יקום שטוח כל כך?
  • הבדלים זעירים (   !) באחידות החומר, שאיפשרו הצטברות (Clustering)

בעיית האופק: איך ייתכן שטמפרטורת היקום אחידה כל כך - לא היה מספיק זמן לאור להגיע לכל נקודה; אלן גות' הציע: אינפלציה קוסמית, שקרתה אחרי שהאור איחד את הטמפרטורה (שהייתה   מעלות קלווין, בזמן   שניות): היקום התנפח מ-   מ' (קטן פי   מפרוטון) עד כ-  מ' (גודל של אשכולית); זהו פתרון חלקי, כי אין הסבר לאינפלציה. משתמש:Avneref/מדע/פיזיקה/המפץ הגדול#פתרונות שהוצעו גם אצל: משתמש:Avneref/מדע/מייקל ברוקס#אחרית דבר

ז'ואו מז'ואז'ו (אנ') ואנדרס אלברכט (אנ') הציעו פתרון ללא אינפלציה, במחיר הפרה של גבול מהירות האור, למשך זמן קצר. תומכים: אמלינו קמליה (אנ'); אנדריי לינדה: הרחיב את הרעיון של גות' לאינסוף יקומים הנולדים זה מזה, לרעיון שמתיישב עם היחסות הכללית, מכניקת הקוונטים ותורת המיתרים; וגם מסביר את התחלת האינפלציה, כפרץ של אנרגיה משדה היגס. רוברט בראוט (אנ'), פרנסואה אנגלר, פיטר היגס ואחרים (גורלניק, הייגן, קיבל) חזו את בוזון היגס ב-1964, כחלקיק נושא כוח (בוזון) שמקיים אינטראקציה עם פרמיוןים ונותן להם מסה. ב-2012 הכריזו 2 קבוצות בלתי-תלויות ב-CERN על גילוי חלקיק מתאים; ב-2013 הודיעו על סבירות גבוהה לגילוי בוזון היגס, אנגלר והיגס קיבלו את הנובל.

עפ"י החישוב, האנרגיה של שדה היגס לא יכולה לחולל את האינפלציה. עפ"י המקובל כיום, שההתקררות העצומה עד רגע האינפלציה שברה את הסימטריה בין הכבידה ל-3 הכוחות האחרים, הכבידה נפרדה והשתחרר חום אדיר. גות' טוען, שזה יצר ריקנות מדומה, שחוללה את הכוח שגרם לאינפלציה, וגם יצר את החומר. הוא לא מסביר מאין באה נקודת האנרגיה; אדוארד טריון (אנ') הציע הסבר ב-1973: תנודה בואקום (אנ'). עפ"י ההסבר, האנרגיה האדירה של התנועה מתקזזת בשלמות עם הכבידה, לכמות של אפס אנרגיה; כך זה נראה במאקרו, אך ברמת החלקיקים יש אנרגיה גועשת שהתפרצה בזמן קצר. עקרון האי-ודאות מרשה "הלוואה" של אנרגיה מהריק, בתנאי שהיא תחזור לפני סוף הארוע; אבל הארוע כבר קרה, ונוצר היקום. סטיבן הוקינג הגה תהליך דומה, כשגילה את אפשרות קרינת הוקינג, שנפלטת מחור שחור בהתאם למכניקת הקוונטים, ובניגוד ליחסות[15]. במשך כ-30 שנה סבר הוקינג, שאנטי-חלקיק שנבלע בחור שחור (והחלקיק נפלט מהחור כקרינה) מאבד את המידע; לאונרד סוסקינד[16] מסטנפורד ו-ג'ון פרסקיל (אנ') מקלטק חלקו עליו, וב-2004 הוא הודה שהפסיד בהתערבות[17].

רוג'ר פנרוז הגה את תאורית הצנזור הקוסמי, כדי למנוע מצב שבדעיכה של חור שחור (בגלל הקרינה) יתגלה האופן שבו נוצרו שם חוקי הטבע; ינאי: ייתכן שאין צורך בכך, כי כשהחור יתכווץ - המידע ייעלם[17].

חיצי הזמן עריכה

ב-1956 הראו צ'ן נינג יאנג וצונג-דאו לי, בעזרת הנסיינית טשין-שיונג וו (שהם היו תלמידיה?)[18], שבאינטראקציות מסויימות של הכוח הגרעיני החלש, סימטריה ימין-שמאל לא נשמרת (נובל ב-1957); השילוש CPT נשבר. ב-1964 הראו קרונין (אנ'), פיץ' (אנ'), מרימן ומאר מפרינסטון, שמזון K (קאון?) נייטרלי מפר את סימטרית המטען החשמלי וגם הזוגיות. גם אנדריי סחרוב - סימטרית CP ואנטי-חומר.

 

על פי סטיבן הוקינג (המאוחר, וגם: טריון?), לא היה רגע של בריאה, כי היקום נוצר מ"תנודה קוונטית". אפילו על פי המודל של יקום מחזורי (מפצים גדולים והתכנסויות גדולות), ההתכנסויות אמורות להיעצר ביישות הגלית, ולא בסינגולריות כבידתית; אבל - סטיבן וינברג חישב, שבמודל זה רמת האנטרופיה תלך ותגדל, וגם הוא יוביל לשיווי משקל תרמודינמי ולסופיות; ומכאן - שהייתה לזמן התחלה. בנוסף: אם יש ריבוי יקומים - עוד יותר רלוונטי לשאול "מה היה לפני המפץ", מפני שהיו אז יקומים אחרים. לפי לינדה, וילר, טגמרק, סמולין, גות': ריבוי יקומים הוא הכרחי; הם יכולים להיווצר אפילו ממותו של חור שחור. גם על פי האינפלציה, יש נתק (תקשורתי) בין אזורים שונים באותו יקום (בגלל מהירות האור); אבל לא הכרחי שיש נתק פיזיקלי: ייתכן שניתן לעבור ביניהם דרך חור תולעת. זוהי לא אפשרות "לנסוע לאחור בזמן", אלא לעבור בין שני יקומים "מקבילים". לפי הוקינג וסידני קולמן (אנ')[19], וגם ג'ון וילר (ופולר?): גוף שנופל לחור שחור עשוי לצאת דרך "חור לבן" ליקום אחר. ב-1998 הראו צבי פירן ושחר הוד ממכון רקח לפיסיקה, שלפי ניתוחם זה בלתי אפשרי, כי ה"שער" בחור הופך לנקודה סינגולרית. לי סמולין: היקום יכול לשכפל עצמו ולהוליד "גורי יקומים", שבחלקם החוקים אולי שונים; זהו רעיון האבולוציה של יקומים, אותו פרסם בספרו The Life of the Cosmos: יקומים רבים נולדים, עם ערכי-קבועים שונים בכל אחד, ושורדים רק אלה עם ערכים מוצלחים.

  • אוגוסטינוס: אלוהים יצר את הגיהנום בשביל אנשים ששואלים "מה היה לפני תחילת הזמן."

מיתרים ויריעות עריכה

משחר ההיסטוריה ניסו להעמיד את הפיזיקה על עיקרון יחיד: תאלס חיפש את הראשית וקבע שהיא המים (או: הלחות); חברו ותלמידו אנכסימנדרוס גרס: האפיירון (חומר אינסופי, בלתי ידוע); תלמידו אנכסימנס אמר: האויר; פיתגורס: המספר (השלם?); הרקליטוס: תנועה והשתנות מתמדת[20].

בתחילת המאה ה-20 האיחוד בין כל כוחות היסוד נראה קרוב, אך נכשל.

 

הכבידה נראית שונה מהותית מ-4 (או 3) הכוחות האחרים: אין מסה שלילית[21]; אין כוח דחיה; הכבידה חלשה ב-40 סדר גודל מהכוח האלקטרומגנטיות, וזו חלשה בעוד 7 ס"ג מהכוח הגרעיני החזק. מכניקת הקוונטים קובעת נושאי כוח לכל אחד מהכוחות, אבל הנושא של הכבידה, גרביטון, לא התגלה. גם לא גלי כבידה[22]. תורת כבידה קוונטית לא הוגדרה היטב עד היום. אחת הבעיות העקרוניות: היחסות הכללית היא גאומטרית, מאקרוסקופית, דטרמיניסטית; מכניקת הקוונטים היא מיקרוסקופית, אקראית, יש בה אי-ודאות ושניות. כאשר מחילים את הקוונטים על היחסות במרחקי פלאנק, מתקבלים ערכים אינסופיים, והחלקיקים גורמים לקפיצות במרקם החלק של המרחב. בעולם מיקרוסקופי רגיל אין בעיה, כי הכבידה זניחה; אך בסינגולריות, הכבידה חזקה מכל כוח.

במשך 25 שנה, איינשטיין ניסה לאחד את הכוחות[23], לתאוריה מאוחדת גדולה[24]. הוא נכשל. היחסות הכללית הייתה פסגת הקריירה שלו, ואחריה הוא הפך לבלתי-רלוונטי; אבל כיום אולי נראה שהוא הקדים את זמנו.

תורת המיתרים מציעה פתרון מתמטי לאיחוד, ע"י הוספה של מימדים. תיאודור קלוצה (אנ') כתב ב-1921 את משוואות הכבידה ב-5 ממדים, במקום ב-4 שבמרחב-זמן; הוא לא הסביר היכן מסתתר החמישי. אוסקר קליין (אנ')[25] הציע ב-1926: מכיוון שהמרחב גמיש וניתן לעיקום, החמישי לא התפשט כמו האחרים, ונותר מכורבל באורך פלאנק. תאוריית קלוצה-קליין נותרה במגירה כ-50 שנה; בשנות ה-70 התברר שבהוספה של 7 ממדים (יחד: 11), אפשר לאחד את 3 הכוחות, כתלויים בממדים הסמויים, תחת הכבידה: תורת על-כבידה. בשנות ה-60 הוצעה תורת מיתרים עם 26 ממדים; ב-1984 ג'ון שוורץ ומייקל גרין הציעו גירסת (אנ') סופר-סימטריה: תורת העל-מיתר, שבה די ב-9 מימדי מרחב וממד זמן: 10 ממדים; אך מיד קמו עוד 4 תורות מיתרים מתחרות (למשל: (אנ').

אדוארד ויטן, שאיחד את ה-5 לתורת M: התאוריה היא "הריגוש האינטלקטואלי הגדול של חיי." שוורץ: אבל המתמטיקה מסובכת כל כך, שלא ניתן להבינהּ. בעיה קשה אחרת: כדי לבדוק בניסוי, דרושים  , 11 ס"ג יותר ממאיץ חלקיקים של היום (2005), כלומר לא ניתן להפריכהּ; לכן היא נראית כתורה פילוסופית, אסתטית אך לא באמת מדעית. שלדון גלאשו: כמו אמונה באלוהים.

  • בריאן גרין: 100 שנים אחרי איינשטיין, יש תורה מאחדת (בספרו: היקום האלגנטי)
  • ריצ'רד פיינמן: התורה שרדה בזכות הערפול; לא מסבירה מדוע 6 ממדים ולא 7, ומדוע הם ארוזים.
  • רוג'ר פנרוז: הממדים הקטנים נוטים לקרוס לסינגולריות; וגם - אין הסבר מספק.
  • אחרים: התורה כל כך גמישה, שאפשר לגזור ממנה הכל: יקומים עם כל סט תכונות, אינסוף פתרונות.
  • סטיבן ויינברג בעד: כל הפתרונות יכולים להתקיים ביחד, בסופרפוזיציה.

תורת היריעות (חלק מ-M?): בהוספה של ממד אחד (11 מרחביים), פותרת את בעיות התחלת הזמן, ואת גדילת האנטרופיה.

(Neil Turok) טורוק מתערב עם הוקינג, ומיזם חינוכי בדרא"פ; מאמר ב-Discover

נוספים עריכה

נשק גרעיני עריכה

יוג'ין ויגנר העיד, שעמיתים בפרויקט מנהטן רצו להטיל את פצצת האטום בשטח ריק. למשל, מקס בורן הציע: על הר פוג'י.

שער שני עריכה

מבנה האטום עריכה

 

יוהנס רידברג פיתח כבר ב-1888 נוסחה שהתאימה לספקטרום פליטה של יסודות שונים, אך ללא הסבר; מתוך המודל של בוהר ניתן היה לפתח אותה, ולהבין את מקורו של קבוע רידברג.

וולפגנג פאולי השלים, בכך שקבע את עקרון האיסור של פאולי: בכל מצב קוונטי יכולים להיות לכל היותר 2 חלקיקים (מסוג פרמיוןים, בעלי ספין חצי-שלם)[29]. וילסון וזומרפלד הכלילו את המודל, לעקרון קוונטיזציה של מערכות פיזיקליות.

מוזרויות של מכניקת הקוונטים עריכה

  1. פלאנק: מנות של אנרגיה, 1900
  2. בוהר: ומעבר בקפיצה בין רמות אנרגיה - מבלי לעבור ברמות הביניים; 1913
  3. דה-ברויי: דואליות גל-חלקיק, 1923 [30]
  4. ורנר הייזנברג: אבדן הסיבתיות, עקרון האי-ודאות, 1927 [31]

הרעיון שלאלקטרונים, ולכל גוף, יש גליות - הדהים בדיוק כמו הרעיון המשלים של איינשטיין, שלגלי אור יש "חלקיקיות"[32]. זוהי דואליות גל-חלקיק. תומאס יאנג[33] הראה בניסוי שני הסדקים (1801) שהאור גלי. כשסוגרים סדק אחד, מקבלים נקודת אור - האור חלקיקי; אבל כשמשגרים ל-2 סדקים פוטון בודד (ואח"כ: אלקטרון) - גם אז יש התאבכות! כאילו החלקיק עובר דרך שני הסדקים[34]. איך הוא "יודע" שהסדק השני פתוח, ולכן הוא עכשיו גל?! ואם מנסים "להערים" על הפוטון ולגלות באיזה סדק עבר (בעזרת גלאי) - רואים 2 נקודות אור, בהתאם לחלקיקיות. ג'ון וילר אפילו טען שניתן להשהות את המדידה אחרי מעבר הסדקים: אם נצפה בחלקיק רגע לפני הפגיעה במסך, רק אז הוא "יחליט" אם הוא גל או חלקיק; ב-1984 הטענה אומתה באוניברסיטת מרילנד באמצעות מערכת מראות. ב-90 הראו שאלקטרון משנה את תכונתו לאחור: אחרי שעבר בשני הסדקים כגל, החוקרים סגרו סדק אחר - והוא התממש על המסך כחלקיק; כביכול "ידע" על כוונתם לסגור, עוד כשעבר בסדקים[35]. וילר סבור, שהשפעה בדיעבד יכולה לעבוד לא רק מיקרושניות, אלא מיליארדי שנים - עד המפץ הגדול: בניסוי מחשבתי אפשר למדוד פוטונים שעברו לפני שנים ליד שתי גלקסיות, שמתפקדות כשני סדקים; הפוטונים ימשכו לשתיהן (בעבר הרחוק), אבל הפעלה של מונה-פוטונים תמנע מהם זאת. וילר כינה זאת "בריאה באמצעות צפייה"[36].

בוהר הציע ב-1927 את כלל הקומפלמנטריות, במסגרת פרשנות קופנהגן: לכל גוף יש שני מאפיינים משלימים, חלקיק וגל; הבעיה היא במדידה, ורק סוג המדידה קובע איזו תכונה רואים. אין מציאות אובייקטיבית, כשלעצמה, ואין משמעות לשאלה "מה הפוטון באמת"; יש רק תוצאות של מדידות. תפקיד הפיזיקה אינו לומר "מהו" הטבע, אלא מה ניתן לומר עליו; המציאות היא מה שנתפס במכשירי המדידה, והיא אפילו משתנה בהתאם למכשיר[37]. בוהר ראה הקבלה לפסיכולוגיה: גם שם לא תמיד ברור מהו אובייקט, ומהו סובייקט הצופה בו; בדרמה של החיים, אנו גם צופים וגם שחקנים[38]. איינשטיין לא קיבל זאת; ה"השלמה" בעיניו הייתה "פילוסופיה של הרגעה" כדי לרכך את האסון של אבדן האובייקטיביות והסיבתיות. "האם הירח קיים רק משום שאיזה עכבר מסתכל בו?!"

ארווין שרדינגר הציע: חלקיק הוא גל, אבל של חומר. מקס בורן היה הראשון לחלוק עליו: הוא גל של הסתברות. רוב הפיזיקאים קיבלו זאת, כי זה היה דימוי מוחשי, ועם הסיבתיות. איינשטיין סרב: הוא הכיר בהסתברות של מספר אירועים, אבל לא של חלקיק בודד. ב-1926 כתב לבורן: "מכניקת הקוונטים מאד מרשימה, אבל קול פנימי אומר לי שהיא לא הדבר האמיתי;" ובהמשך: "אני משוכנע ש"הזקן" לא משחק בקוביה." אומרים שנילס בוהר הגיב להתכתבות: "איש לא יאמר לאלוהים מה לעשות."[39]

התפיסה שהתקבלה היא, שבהיות 2 סדקים, החלקיק נמצא בסופרפוזיציה בין שניהם; וכל מדידה גורמת לקריסתה. זאת בדומה לאי-הודאות - וגם לניסוי החתול של שרדינגר. יש להתייחס למערך הניסוי הכולל גם את הצופה: כך טען יוג'ין ויגנר בגרסתו "החבר של ויגנר."

נסיונות להגחיך ולהפריך עריכה

החתול עריכה

החתול של שרדינגר: נועד להביא את פרשנות קופנהגן עד אבסורד, מפני שעל פי אינטואיציה בסיסית, גוף מאקרוסקופי כמו חתול אינו יכול להיות גם חי וגם מת. אבל גם אם משהים בזמן רב את הצפיה בתוצאה, ושואלים אם בזמן הזה החתול חי או מת - לדעת הרוב, אין לשאלה משמעות: החתול בסופרפוזיציה, עד רגע הקריאה; ויגנר: וכך אפילו התודעה של הצופה! אבל - גם לא הגיוני שתודעת הצופה גם קובעת אירועים קוסמיים! - לכן דייויס (אנ') וגריבין (אנ') חלוקים: יש הבדל יסודי בין המיקרוסקופי למאקרוסקופי: אורך הגל; של גופים גדולים - זניח. פנרוז: ההבדל הוא בכבידה; חלקיק יכול להיות זמן רב בסופרפוזיציה, אבל גוף גדול - לא. הוא גם העריך כמה זמן, וטען שניתן לאמת זאת בניסוי; ינאי: אם יתאמת, אולי זה ייאחד את הכבידה עם הקוונטים.

יקומים עריכה

פירוש העולמות המרובים של יו אוורט (אנ') מחזיר את האובייקטיביות, הסיבתיות, ופותר את הסובייקטיביות. ניתן לעשות ניסוי שמאשש, ע"י צפיה (בשני סוגים של זכרון) במוח הצופה; אבל הצופה ימות, ולכן אוורט הציע: מחשב-על.

EPR עריכה

בכנס סולווה 1927, איינשטיין הציג טיעון שהמכניקת הקוונטים אינה עקבית; בוהר וחבריו הצליחו עוד בכנס למצוא את הפגם – שנבע מהיחסות הכללית... מאז חדל לחפש אי-עקביות, אבל - הגה את הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן [2]: כביכול מראה שניתן להשפיע מרחוק על חלקיק עם שזירה קוונטית. EPR טענו שהניסוי סותר את עקרון המקומיות, המקודש לרוב הדעות; או - שהקוונטים איננה שלמה - לא ממלאת דרישה בסיסית, לדעת EPR: מסוגלת לחשב כל גודל שניתן לנבא את ערכו, ללא התערבות במערכת (= מדידה); בניסוי, מודדים את (הקיטוב) של פוטון שכביכול שייך למערכת אחת, ויודעים בוודאות את הקיטוב של תאומו, ללא הפרעה למערכת שלו. אבל מכניקת הקוונטים טוענת שלא ניתן לדעת בוודאות מבלי שהמדידה תשנה את הנמדד[40]. הפתרון לפרדוקס לפי EPR: משתנים חבויים, מקומיים קובעים תכונות של כל באופן אובייקטיבי, גם אם לא ניתן לדעת אותן לפני המדידה (הם חבויים); המשתנים (ולא המדידה) קובעים את תכונות החלקיק, ולכן אין השפעה מרחוק של המדידה על החלקיק התאום (הם מקומיים).
הפרדוקס נפתר כנראה ב-1964, עם משפט בל, שמוכיח סתירה מהותית בין מכניקת הקוונטים לבין כל מודל אפשרי של משתנים חבויים, ושמאפשר להכריע מי מהם נכון ע"י ניסוי. כל הניסויים שנערכו התאימו לקוונטים ולא למשתנים: ב-1982 במכון באורסיי, צרפת, עם מרחק 13 מטר בין מקטבים, ששינו את קיטובם מוקדם מזמן מעבר האור; ב-1996 חזר הצוות של ניקולאס גיזין מז'נבה, עם מרחק 10 ק"מ. מעתה הויכוח עבר למישור הפילוסופי: אם יש משתנים חבויים מקומיים, חובה לוותר על אחת מהנחות המשפט: (1) ריאליות, (2) מקומיות, ויש אומרים: (3) חוק המספרים הגדולים או אפילו (4) הלוגיקה המקובלת[41].

דעיכה עריכה

ב-1932 איינשטיין חשב עדיין לגור חצי-חצי בפרינסטון ובברלין; ב-1933 שינה דעתו, התפטר מהאקדמיה של פרוסיה ועבר לפרינסטון, שם החל לדעוך.

  • כבר ב-1935, שנת פרסום EPR, אמר רוברט אופנהיימר על איינשטיין שהוא "קוקו".
  • ב-1938 התלונן באוזני ידידו בסו, שלועגים לו כמו למוצג מוזיאוני, על לבושו המרושל ונעליו ללא הגרביים.
  • "אלוהים הוא ערמומי, אבל לא נוכל;" קשה לפענח את סודותיו של "הזקן", אבל הוא משאיר את האפשרות.
  • איינשטיין ובוהר העריכו מאד וחיבבו זה את זה: עוד כשקרא את מאמרו של בוהר על מבנה האטום ב-1913 , ואחרי פגישתם ב-1920 שגרמה לו "אושר נדיר"; בוהר ענה: "אחת החוויות הגדולות של חיי." בהמשך נוצר ניתוק, ב-1949 הרצה איינשטיין על "תורת השדה המאוחד", זיהה באחת ההרצאות את בוהר בקהל, ולא נפגש איתו. בוהר הספיד אותו.
  • ויינברג: איינשטיין הוא כמו גנרל מהמאה ה-19 שמסתער בראש פרשיו על מקלעים של מלחה"ע ה-1.
  • אברהם פאיס, כותב ביוגרפיות על שניהם: אילו עזב איינשטיין את המדע ב-1925 ויוצא לחופשה - ההערצה אליו לא הייתה פוחתת.
  • ארנפסט, מקורב מאד לאיינשטיין, אמר לבוהר בדמעות שאין לו ברירה אלא לתמוך בבוהר.
  • לצוויקי אמר: מטרתו לגבש נוסחה שתענה על נפילת התפוח של ניוטון, אור, רדיו, כוכבים ומבנה החומר; הוא מת מבלי להגשים אותה.
  • שרדינגר נשאר התומך היחיד;
  • כיום, ייתכן שהתמיכה תחזור. ניתוח חדש[דרוש מקור]: בתנאים מסויימים מתפצלת פונקצית הגל של אלקטרון ל-2. ב-1999 הראו חוקרים מצרפת שניתן למדוד פוטון שוב ושוב בלי לשנותו. ב-2000 שחזרו בארה"ב.

כוליות עריכה

דייוויד בוהם[42] סבור: יש אובייקטיביות, אולי במחיר הלוקליות. יותר מכך: יש לחשוב בהוליזם, ולא על תופעות בדידות. מתאים לפילוסופיה מזרחית; בעקבות הערה של אשתו, נפגש עם ג'ידו קרישנמורטי והוציאו ספר ביחד: "קץ הזמן".

שער שלישי עריכה

תפיסת המציאות עריכה

  • גילוי החמצן, דוגמה להכנעת תצפיות ע"י התאוריה: ב-1669 "גילה" יוהאן יואכים בכר את יסוד הבעירה, בחומר שמנוני באדמה. ב-1697 גאורג שטאל כינה אותו פלוגיסטון. כשהתברר שמשקל החומרים אחרי השרפה גדול יותר, לא ביטלו את התאוריה אלא ייחסו לפלוגיסטון משקל שלילי. רוברט בויל, מהבולטים שבמדעני התקופה, טען שהפלוגיסטון חודר מהאש לחומר. ג'וזף פריסטלי, מדען פורה[43], בלשן ומורה פרוגרסיבי מאד, בודד ב-1774 את התוסף לבעירה, אבל דבקותו בתאוריה מנעה ממנו לזהותו כחמצן. הנרי קוונדיש גילה ב-1783 את מבנה המים, וגם שקל את החמצן, אבל גם הוא התקבע והסיק שהם מורכבים מאויר עם פלוגיסטון, ואויר ללא פלוגיסטון[44]. רק כשאנטואן לבואזיה חזר על הניסוי, הבין שהחומרים הם שני גזים, אותם כינה חמצן ומימן[45].


שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
פרמטרים ריקים [ ללא גבול ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אשליות אופטיות
 
בציור אין מגן דוד, אבל המוח משלים את הצורה לצורה מוכרת.
 
לריבוע A אותו גוון של אפור כמו לריבוע B.
  • אנחנו לא רואים מה שהעין רואה, אלא מה שהמוח קובע שצריך לראות. חלק מהמוח (כנראה מרכז ה-FFA (אנ') עושה אינטגרציה, משלים פרטים חסרים מזכרונו - אך גם מפרש; מסנן המון פרטים טריויאליים, מתקן תזוזות, משנה גודל של דמויות בהתאם לידע מוקדם; פגיעה במרכז שאחראי לכוליות גורמת לפרוסופגנוזיה: חוסר יכולת לזהות מבנה כללי (למשל: פנים) למרות שרואים את כל הפרטים. ייתכן שחלק מהעיבוד נעשה כבר בעין.
    ייתכן שהחלוקה בין המידע הגולמי לעיבוד שלו מתאימה למוח#חלוקה להמיספרות ולאונות: השמאלית מייצגת את הידע המוקדם, השלם; הימנית מספקת את הפרטים, הסותרים לפעמים את המודל השלם, ומתחרים בו.

תבונת הקולקטיב עריכה

  • להערכה (מהירה) יש יתרון אבולוציוני על דיוק (איטי); דניאל כהנמן ועמוס טברסקי חקרו אי-רציונליות, ייתכן שיש לה סיבה אבולוציונית.
  • חכמת ההמונים!
    • נמלה מתנהגת רק בכמה עשרות אופנים, שכנאה מוכתבים גנטית: בחירה בשביל מסומן בפרומון, ושינוי בהתאם לרמתו; ניקוי או שמירה בהתאם למספר הנמלים האחרות. האבולוציה נתנה "תבונה" רק לקולקטיב, כך שקן נמלים מתפקד ביעילות. המניע לשתוף פעולה הוא גנטי: 75% משותפים בגלל אב משותף הפלואידי; אבל לא ברור - היכן התכנית? ויליאם מורטון וילר (אנ') הגדיר אותן אורגניזם-על: יש להן תא רבייה (המלכה והזכרים), "תאי גוף".
      • נמלים בקן חדש (2-3 שנים) תוקפניות יותר. לכאורה, נמלים "זקנות" נוטות לפחות תוקפנות, אבל - נמלה (איזו?) חיה רק שנה, ולכן אי-התוקפנות נלמד כנראה מהקולקטיב - לא ברור כיצד.
    • טרמיטים בונים קנים מאדמה ורוק, מורכבים מאד שיכולים להחזיק מאות (עד 2,200) שנים. איליה פריגוז'ין (נובל בכימיה 1977 על מערכות חסרות שיווי-משקל) וההיסטוריונית איזבלה סטנגר סברו שדרוש לטרמיט מעט מאד מידע, והכל נבנה אוטומטי; זה עשוי להסביר את המגדלים, אך לא את חדרי גידול צאצאים, אחסון; אחרי הרס משיטפון - משחזרים בדיוק רב.
    • פרפרי דנאית מלכותית עפים כ-4,000 ק"מ, בכ-3 דורות, ממקסיקו לקנדה (ובחזרה). אוכלים עלי אסקלפיאס רעילים, ויש צבעי אזהרה כנגד טורפים. לא ברור איך מנווטים, אולי ע"י שעון ביולוגי, בשילוב של מקום השמש, או השדה המגנטי. עדיין, היכן תכנית הטיסה?
    • יש התומכים בהרכבה עצמית. דומה: גידול אברים ו"ידיעה" מתי להפסיק או ליצור צורה מיוחדת של יד, וכו'. ישנה תאוריה של "אזור ההתקדמות" (PZ), לפיה כל תא מתחלק עד שיוצאים מהאזור המתאים. תאוריה חדשה כופרת בכך, וטוענת שכל תא מתוכנת לאבר ספציפי. עדיין: היכן התכנית.

מוח ותודעה עריכה

כיום אפשר לדעת מתי אדם עושה פעולה חשבונית, או קורא ספר, עפ"י דימות מוחי של האמיגדלה. אבל לא ניתן להבחין בין המחשבות. רק במחשב אפשר לעשות רדוקציה של העיבוד, לאותות חשמליים. ישעיהו ליבוביץ התעקש, שלעולם אי אפשר להסביר את בעיית גוף-נפש, למרות שהקשר בוודאי קיים.

אידיאות עריכה

משל המערה של אפלטון מדגים את תורת ההכרה ביוון הקלאסית: אנשים שכל חייהם ראו רק צללים, בטוחים שהם הישויות ה"אמיתיות". עוד דוגמה לעליונות של:

  • תאוריה מדעית מסבירה - על פני: תופעות פרטיות
  • תמונה בתודעה האנושית (קיימת רק אצל בעלי-חיים מעטים?) על פני: גירויים עצביים שנתפסים בחושים
  • אידיאה - על פני: מציאות חומרית[46]
  • וגם: תוצאות מדידה - על פני: מציאות "אובייקטיבית"?

בסוף (במאה ה-19, צורות החשבון אינפיניטסימלי התקבלו כ"מפלצות"), גברה המציאות על האידאה, אבל בדרך עקלקלה. גאורג רימן תקף בהרצאה ב-1854 את הגאומטריה אוקלידית. אנרי פואנקרה, ג'וזפה פאנו, פאטו (אנ'), פליקס האוסדורף, גאורג קנטור, גסטון ג'וליה הציגו "מפלצות" מתמטיות חדשות, כמו: פתית השלג של קוך. רק בנואה מנדלברוט התייחס ברצינות, ואף טען שהעולם בנוי מיצורים פגומים כאלה; לואיס פריי ריצ'רדסון כתב ב-1975 על אורכם של חופי בריטניה, ופרדוקס קו החוף הוביל לפרקטלים: עננים, עלווה, הרים, חופים, סימפונונים בריאות, כלי דם, עצבים, ברקים, פרחי ברוקולי, כוכבים בגלקסיות; אפילו גרף מחיר מניה.

תכונות הדמיון-לעצמו של פרקטל היא תוצאה של עקרון חסכנות (ינאי?) - חזרה מתמדת על פעולות פשוטות, שמובילה למורכבות; האבולוציה "השתמשה" באותם חומרים (חלבון), איברים (לב, כליה, כבד), מרכיבים (גרעין התא, תא זרע, ביצית, מיטוכונדריה, ריבוזום) ומנגנונים (DNA, חזרה על מבנה אבל עם שונות).

שער רביעי עריכה

שונות גנטית עריכה

  • דוב קוטב הסתגל במהירות רבה, יחסית (התפצל מדוב חום רק לפני 150,000 שנה; שיניו קיבלו שונות רק לפני כ-20 אלף; מסוגל להזדווג איתו, לכן לפעמים לא נחשב למין נפרד; אבל הוא נפרד כי לא יכול לשרוד באותה גומחה אקולוגית): מצמחונות דוב חום, לבשריות (דגים, כלבי-ים); פרווה עבה ושומן עבה מאד, שמאפשר לדובה להניק גורים כל החורף, כשהיא בתרדמת חורף עמוקה.
  • סימביוזה של נמלים ופטריות-יער; להבדיל: אדם וחיות משק; שיתוף לא אבולוציוני, כי השבחת החיות היא לצורכי האדם בלבד, לא ליתרון גנטי (יובל נח הררי: אמנם, החיות הן המוצלחות ביותר, אבולוציונית-גנטית; וגם האומללות ביותר בעולם... נח-הררי). הביות מתמקד במספר קטן של תכונות (גודל, תנובת-חלב), ולכן השונות הגנטית קטנה מאד; יותר מ-90% מהחקלאות המודרנית: 20 מיני צמחים, ו-6 מיני חיות. זנים מקומיים בעולם השלישי נדחקים מפני זנים שעברו השבחה; יש לפעמים השלכות רעות: מינים מותאמים יותר לסביבה, לא מגודלים.

שכלול ופגמים עריכה

גרסאות של עיניים:

אבל, העיניים אצל בעלי חוליות לא אידאליות:

  • ניקח למשל את האיזמלון (איכס!   ): הניורונים ברשתית מופנים לאחור, לכן האור עובר דרך שכבות עד שמגיע אליהם.
  • (?) המקום בו עצב הראייה יוצא מהרשתית, הוא הכתם העיוור. המוח משלים את התמונה, בעזרת העין השניה.
  • גם עיגון הרשתית לקרום האפיתל רופף מאד, בגלל הכיוון ההפוך של הניורונים.

הבריאתנות לא מסבירה:

  • מדוע יש לאדם אברים מיותרים: תוספתן, שן בינה, עצם העוקץ; עור ברווז
  • כ-99% מכל המינים שחיו, נכחדו.
  • מחלת אנמיה חרמשית מונעת הידבקות במלריה. אבל יש דרך טובה יותר: גן (שכיח בתושבי מלנזיה) שמונע מהטפיל לחדור לתא; יכול היה לעזור לתושבי מערב אפריקה.
  • שתי תולעים כמעט זהות גנטית, שנולדות בקיבת עכבר, "בחרו" אסטרטגיות שונות כדי להגיע למקום בו הן "רוצות" להתבגר: אחת בקיבה של עופות דורסים - היא גורמת לעכבר להתרוצץ ולהתגלות לעוף; השניה, בקיבה של יונק אוכל-בשר - היא גורמת לעכבר להיות איטי, והיונק טורף אותו. "מתכנן תבוני" לא היה בוחר שתי דרכים שונות לייצורים זהים.
  • תולעת מטילה ביצה במעי כבש, שמחרבן אותה; הביצה בוקעת בתוך חילזון חובב גללי כבשים, בוקעים זחלים שמופרשים החוצה עם ריר, שנמלים אוהבות. הזחלים מתחלקים ל-2 קבוצות: אחת מזהמת את מעי הנמלה, השניה פולשת למוחה ומשגעת אותה, עד שהיא מטפסת לקצה של עשב, ונאכלת ע"י הכבש - מחזור חדש. ינאי: סטודנט שהיה מתכנן זאת היה מודח מיד.

תפיסה שגויה: האבולוציה גורמת לשכלול מתמיד, ממצב פשוט למצב מורכב.

  • מינים רבים לא השתנו עשרות מיליוני שנים.
  • הייצור Bdelloidea לא הזדווג כבר 80 מיליון שנה; לא נצפו זכרים - מתרבה ברביית בתולים. הסיבה כנראה: אסטרטגיה מתאימה לסביבתו היציבה, אין צורך בשונות גנטית?
  • דינוזאורים היו מוצלחים מאד, 120 מיליון שנה שלטו בעולם ודחקו אבולוציונית יונקים קטנים; אסון מקרי (כנראה מטאוריט) הכחיד אותם, ואפשר התרבות היונקים.

שינוי תפקיד עריכה

אחרים עריכה

  • חקיינות (סוג של טפילות - יהדות חרדית!) לא יכולה להצליח בשיעורים גדולים: מחקר בפרדו (אנ'), ב-2001 גילה דג נהרות, שבו הזכר בונה קן יפה והנקבה מטילה בו ומסתלקת. הזכר מפרה ושומר על הביצים. דג חקיין קטן עם אשכים גדולים מתחזה לנקבה, מתקרב ומפרה את הביצים, במקום להטיל עוד. התברר שהוא מפרה רק כ-1% מהן - כנראה, בשיעור גדול יותר לא יהיו מספיק דגים יצרניים!
  • הפרימטולוג פרנס דה-ואאל (אנ') ב-אבי הראל[47] ב"הידען": האבולוציה היא כמו בוטנאי, שמקבל כל גן, מועיל או לא, ומכאן - שונות גנטית. תכנון הוא כמו גנן, שמעוניין בפרחים גדולים, צבעוניים, עם חיי-מדף ארוכים; הוא מסלק גנים "רעים", וגורם לאחידות גנטית רבה.
  • האבולוציה לא חוזרת על עצמה! מאז ההשמדה הגדולה שלפני 530 מיליון שנה, נכחדו 21 מערכות-חיים (פרוקי רגליים?), ונשארו 4. מאז היו עוד 5 השמדות, הגדולה לפני 250 מיליון שנה, שהכחידה עוד מערכת (מ-3 הנותרות התפתחו כל המינים שקיימים היום), יחד עם 90% מהימיים ו-75% מהחולייתנים היבשתיים. ככל שידוע, שום מין נכחד לא התפתח שוב.

גנים וחלבונים עריכה

אלף-בית של 4 נוקלאוטידים מרצף בכרומוזום אדם 3 מיליארד אותיות, המרכיבות כנראה כ-25 אלף גנים. אבל תכונות נקבעות גם ע"י חלבוןים, וכאלה יש מאות אלפים - מורכבים מ-20 חומצת אמינו (ועוד 2 מלאכותיות, מ-1986 ו-2002); בנוסף, כל חלבון משנה את תפקידו בתא עם הוספת סוכרים או שומנים - מסבך את רפרטואר התכונות ופיענוח הפרוטאום בכמה סדרי-גודל מאשר הגנום. בנוסף - לא רק מנגנוני ויסות, מתגי on-off ומטציות משפיעות על גנים - תנאים חיצוניים כמו אורך היום, עונה, טמפרטורה, ריח שתן או נוכחות זכר:

  • בטמפרטורות 26 - 30 מעלות, בוקעים אליגטורים ולטאות מסויימות כנקבות; כשחם יותר - נקבות וזכרים. אצל צבים זה לפעמים הפוך.
  • זבוב פירות (תסיסה?) זכר הופך הומוסקסואל מעל 30 מעלות.
  • ארבה מדברי (חגב סודני מדברי?) משנה את התנהגותו החברתית (ואת צבעו) בהשפעת צפיפות, שמתבטאת במגע-רגליים.
  • מינים של דגים (דגי שונית) משנים את מינם מנקבה לזכר, במותו של זכר שליט.
  • דפניה מתרבה ברביית בתולים כשיש מים, ויולדת נקבות. כשהסביבה יבשה ועוינת יותר (ינאי: להיפך, לקראת החורף), עוברת לרביה זויגית ויולדת זכרים ונקבות, מה שמסייע לשרוד.
  • חולדה מולידה זכרים או נקבות בהתאם לשעה ביום ולסביבה.
  • לובסטר נולד עם 2 צבתות שוות-גודל, אבל הסרטן משתמש יותר באחת הצבתות, שגדלה בהמשך בהרבה; הגרוי החיצוני מפעיל תכנית רדומה, ואם לא מופעל - הסרטן מתבגר עם 2 צבתות שוות.
  • לתולעים נימיות זכרים כרומוזום X, ולנקבות שני X; אם יש מספיק מזון, נקבה מוותרת על X אחד והופכת לזכר; תולעת בונליה (אנ') מתפתחת לזכר בפה של בונליה אחרת (והוא נשאר בגופה כל חייו ?, מפרה אותה מבפנים), ואחרת - מתפתחת לנקבה!

בהתאם, שימפנזה קרוב גנטית לאדם, יותר מאשר לגורילה; ובכל זאת יש דמיון פנוטיפי רב מאד ביניהם, כולל בכישורים ובהתנהגות - כלומר, לא רק מספר הגנים קובע, אלא מיקומם ואופן ההתבטאות.

ריצ'רד דוקינס קבע את הגן כיחידה הבסיסית של האבולוציה; המציאות כנראה מורכבת יותר: התבטאות גנים מושפעת מאד מסביבה (אפיגנזה), חלבונים (פרוטאום), גנים מווסתים וממתגים, טרנספוזונים ("גנים קופצים"), אולי אפילו DNA זבל. ינאי: יש כאן מקבילה לפיזיקה של המאה ה-20 (בוהם): העמקה בפרטים לימדה שחייבים ללמוד את המכלול, הכוּליוּת.

הנדסה גנטית עריכה

  • ב-60 פרסמה רייצ'ל קרסון את אביב דומם, שתקף את חומרי ההדברה, בעיקר די-די-טי, שתקף סוגים של צמחים ללא אבחנה, ועבר לבעלי חיים שאכלו אותם. בעקבותיו נאסר השימוש[48]. בהמשך התברר שטענותיה על סרטן, ומותם של בעלי חיים - לא הוכחו. מייקל קרייטון (Crichton) טוען שאיסור השימוש הביא למותם של 10 מיליון אנשים עניים ממלריה ומחלות אחרות, בשם הדת הקנאית "הפונדמנטליזם הסביבתי" המבוססת על מיתוסים במקום עובדות.
  • במחקר בבי"ס לרפואה ביילור בטקסס (אנ') שתלו בעכבר גן לצבע פרווה, כדי לסמן עכברים בניסוי. הזן הוליד יותר זכרים, כי הגן השתלב ליד הגן SOX9, שהתבטא וגרם לזכרים. בניסוי אחר דיכאו גן לחלבון המיוסטטין, שמווסת פיתוח שריר (גם בבני אדם); התקבל עכבר שרירי פי 2, אבל גם - פחדן ופסיבי.
  • לחצים מדעיים, כלכליים ופוליטיים גורמים לפיתוח הנדסה גנטית במהירות, ללא ניסויים מקיפים מספיק על השפעתם. דמותו של ד"ר למברט: "באאוגניקה הישנה שלטה לפחות תאוריה כלשהי, איומה ככל שתהיה; בחדשה שולטים רק חוקי השוק. אתה מקבל מה שאתה יכול לשלם בעבורו... העתיד ייבחר לפי אותם קריטריונים שלפיהם בוחרים השתלות שיער ושדי-סיליקון. זו תהיה אאוגניקה לפי בחירת הלקוח, והכל בשם החירות."
  • בד"כ נגיףים משמשים נשאים לגנים שרוצים להשתיל.
    • ב-1999 הוזרק נגיף מהונדס לג'סי גזלינגר, שמת מתגובה חיסונית לא-צפויה.
    • תינוק טופל בנגיף מהונדס כנגד מחלה בכרומוזום X, שגורמת להיעדרות של תאי T לבנים, ולמוות תוך שנה. הטיפול הצליח, אך בגיל 3 חלה באבעבועות רוח, התחיל לייצר תאי T גם אחרי שהבריא, וטופל בכימותרפיה כחולה לוקימיה.
    • עד לאחרונה, נחשבו נגיפים מהונדסים לפחות אלימים - לא עוד: גן אינטרלוקין המיועד למניעת הריון בעכברים, התגלה כהרסני למערכת החיסונית.
  • השונות הכרחית לחיים עשירים, וגם אסתטיים. כל ניסיון להכניס סדר, על פי קריטריון יופי עכשווי וזמני, בהכרח מצמצם את דרגות החופש. איטלו קאלווינו בהערים הסמויות מעין: "עיר עשויה מהיחסים בין מידות חללהּ לבין ארועי עברהּ... תאורהּ חייב להכיל את כל עברהּ."
  • לי סילבר (אנ') מפרינסטון (בדיוק כמו יובל נח הררי): תוך 100-200 שנה ייוצר מין חדש של אדם, כמו שחיו מספר מינים במקביל; הלא עד לאחרונה חשבו שהאדם הניאנדרטלי שנכחד לפני כ-30 אלף שנה היה האחרון, אך ב-2004 התגלה הומו פלורסיינסיס באי פלורס (אינדונזיה) - נכחד רק לפני כ-18 אלף.

מוות עריכה

  • סיבת המוות לא ידועה... משערים ששעון ביולוגי קוצב תהליכים כך שהפרט ימות בזמן אופטימלי. דוגמה: סלמוניים (אלתית) נולדים בבריכות מים בהרים, ניזונים מבשר הוריהים המתים, שוחים באביב במורד נחלים (ונטרפים בדרך); גדלים כשנתיים באגם, השורדים מגיעים אחרי חודשים לאוקינוס, ומשלשים את גופם במספר שבועות. בחורף מתחיל המסע הארוך חזרה, מזהים את שפך נהרם לפי הריח שזכרו (?), שוחים נגד זרם חזק וקופצים מעל מפלים וסלעים; השעון גורם לשינויים: לסת ארוכה, עור ורוד, ראש ירוק וגבנון, שיניים חזקות למלחמה על הנקבות, שמטילות בקן בחצץ שבקרקעית, מטילה אלפי ביצים, שומרת עליהם מספר ימים, ומתה. הזכר, תשוש מהמסע ועם זיהום פטריות, קשקשיו נושרים, נחלש ומת אחרי שבוע. הדגיגים שבוקעים אוכלים את גופות הדגים הזקנים. חוקרים גילו במוחם עקבות לחלבון אופייני לאלצהיימר; כנראה ההפריה מאיצה את ההזדקנות - זכרים שסורסו חיו עוד כ-8 שנים, פי 3 מהרגיל. גם מינים של תמנון, וגם חדף כיסאי (אוסטרלי), מתים מיד אחרי הטלה או הפריה. "מוות של קזנובה."
  • מאמץ להארכת חיים: חיפוש גנים לרגנרציה; כפי שזוחלים ותולעים יכולים לגדל אברים, כמו זנב; סלמנדרה מגדלת רגליים. קבוצת גנים פעילים ברגנרציה נמצאת בראשןים ובעכברים - אולי (רדומים) גם ביונקים? גם באדם יש אברים רגנרטיביים: שיניים קבועות, עור, חלק מהכבד, תא דם אדום. כיום חוקרים, מדוע לא ניורונים? שריר לב? הלא יש בהם תא גזע.

תהיות עריכה

  • עמ' 283: גן shh (אנ') מוגבר גורם לעין במרכז המצח ?!
  • עמ' 287: התפתחות 19 מיני צדפות, אחרי התפרצות וולקנית ב-1883 ?!
  • טעות: לשימפנזים יש פי 9 פחות תאי-כישור מאשר לגורילות (עמ' 339)
  • כ-50% מסוגי הסרטן - בגלל מוטציהות בגן p53? עמ' 370

הערות עריכה


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ במכתב לחבר כתב: עשיתי מעשה נורא; המצאתי חלקיק שלא ניתן לגילוי.  
  2. ^ נובל לשלדון גלאשו, עבדוס סלאם וסטיבן ויינברג, 1979); החלקיקים שחזו, בוזוני W ו-Z, נצפו ב-CERN רק ב-1983.
  3. ^ הם הבריקו לפאולי ב-CERN, והוא ענה: תודה על הידיעה, הדברים הטובים קורים למאריכי-רוח. ריינס קיבל את הנובל ב-1995. ג'ון אפדייק כתב חמשיר:
    הניטרינו, חלקיק כה קטנטן,
    אין לו מסה ואף לא מטען,
    לפעולות גומלין אינו שותף;
    את הארץ כולה מבתר הוא ביעף,
    כאילו הייתה סתם כדור שאנן. 
    באנגלית זה לא חמשיר? -
    Neutrinos, they are very small,
    They have no charge and have no mass,
    And do not interact at all.
    The earth is just a silly ball
    To them, through which they simply pass,
    Like dustmaids through a drafty hall
    Or photons through a sheet of glass.
  4. ^ 27% ? ויחד עם אנרגיה אפלה - 95%; כלומר - כל המסה הנצפית היא רק כ-4% ממסת היקום.
  5. ^ כמו ארוין שרדינגר, כשפיתח את המשוואה שלו?
  6. ^ שטבע את המונח חור שחור ב-1967, ו"חור תולעת"; היה מנחה של ריצ'רד פיינמן, שאמר עליו: "יש החושבים שהשתגע לעת זקנה, אבל האמת היא שווילר תמיד היה משוגע." זכה בפרס וולף, 1997; אהב הוראה וידע לפשט נושאים מסובכים. התנסח בצבעוניות, התלהבות, השראה ודמיון.
  7. ^ הוגה קבוע המבנה הדק (אלפא); גידל 7 חתני פרס נובל, הוצע 81 פעמים לפרס, אך לא זכה.
  8. ^ מקס פלאנק: "נדיר שחידוש מדעי חשוב מגיע בשכנוע הדרגתי; לעיתים נדירות קורה ששאול הופך לפאולוס. בד"כ, המתנגדים מתים בהדרגה, והדור החדש מתוודע אל הרעיונות מן ההתחלה."
  9. ^ הוא בא אל ארווין פרוינדליך (אנ') לארוחת ערב, אכל מהר ושירבט על מפת השולחן. הגב' פרוינדליך כיבסה את המפה, שאחרת הייתה שווה מיליונים. פרוינדליך נסע לרוסיה ב-1914 והציב את הטלסקופים. חודש לפני כן נרצח הארכידוכס של סרייבו, פרצה המלחמה, ובעת נסיעתו הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה. פרוינדליך נעצר, ושוחרר בחילופי שבויים.
  10. ^ 1 2 בחפירות הוא עסק במחקר, ובעת חישוב מסלולים של פגזים, כתב מאמר על תורת היחסות הכללית, שהוביל לתיאוריה של חורים שחורים. איינשטיין הגיש את המאמר לאקדמיה הפרוסית ב-1916. שוורצשילד נהרג כעבור 4 חדשים. 
  11. ^ כתב: "מאז שהנהגתי את המונח הזה היה לי תמיד מצפון לא נקי... אני לא יכול להאמין שדבר מכוער כזה יתקיים בטבע." הוא לא ידע שב-1998 יגידו ששגה פעמיים: פעם שהכניס, ופעם כשהוציא אותו; אבל אנרגיה אפלה נובעת מתורת הקוונטים, לא היחסות. מאמר ב"הידען", חלק ב'
  12. ^ לפי לי סמולין, הרעיון הבזיק בו כשחצה את הרחוב בלונדון, אך עד המדרכה שכח; הוא שחזר את מעשיו בערב, וכשהגיע למעבר החציה נזכר. כשהוקינג ראה את ההוכחה, השליך אותה על ראשית היקום. למעשה, הדוקטורט שלו עוסק ביישום הסינגולריות של חור שחור על הראשית. למרות זאת, הוא לא האמין שקיימים חורים שחורים אמיתיים, התערב - וכמו ב-2004 (על דליפת מידע מחור שחור), הפסיד (מנוי לפנטהאוז   ).
  13. ^ סטיבן ווינברג, באנלוגיה לא-לגמרי-דומה: כמו שאין משמעות לשאלה מה הטמפרטורה מתחת להאפס המוחלט.
  14. ^ "מוטב להדליק נר מאשר לקלל את החושך."
  15. ^ הרעיון סייע לאשר את השערת האנטרופיה של בקנשטיין־הוקינג שהגה יעקב בקנשטיין כבר ב-1970, כשהוקינג עדיין לא הסכים לכך.
  16. ^ הילד הרע של הפיזיקה, סיינטיפיק אמריקן ישראל, מאת Peter Byrne (מחבר: "העולמות המרובים של יו אברט השלישי"). לא הורשה ללמוד פיזיקה בתיכון; במכללה להנדסה היה טוב מהפרופסור, שעודדו להיות מדען; בין היחידים שאוהבים את תומאס קון; המונח מציאות - מפריע; "פיינמן שנא פילוסופיה - אבל היה בו צד פילוסופי עמוק."
  17. ^ 1 2 תלמידו של הוקינג, ('דון פייג) (נוצרי אוונגליסטי), שכנעו שחץ הזמן לא חייב להתהפך אם היקום יתחיל להתכווץ; במקום, אפשרי שלפונקציית גל של היקום יש שני ענפים עם כיוונים הפוכים. (ביהירות) כינה זאת "השגיאה הגדולה של חיי"; למרות שטעה עוד 4 פעמים: פה - בהתערבות, קיפ תורן נגד (סוסקינד?) ופרסקיל 2004 - האנציקלופדיה של הבייסבול; עם יעקב בקנשטיין (גנב לו את שם הקרינה); והפסיד עוד ב-2 התערבויות: חור שחורים (תורן 1990 - פנטהאוז (מגזין); ובוזון היגס 2013.
  18. ^ ביצעה את ניסוי וו שסתר את שימור הזוגיות (דחתה נסיעה עם בן-זוגה לוק ציה ליו יואן (אנ') לכנס בז'נבה, ואחרי שמילאה מחוייבות ללימוד בקולומביה, הגיעה לניו-יורק ברכבת האחרונה שכמעט בוטלה בגלל השלג...) כונתה "מאדאם קירי הסינית". למדה אצל הו שי, תלמיד של ג'ון דיואי. עבדה בפרויקט מנהטן. לא זכתה בנובל, אבל בפרס וולף.
  19. ^ לא ידוען כמו הוקינג, אבל נערץ בתוך הקהילה, "פיזיקאי של פיזיקאים."
  20. ^ בגרסה העממית: "הכל זורם", Τα Πάντα ῥεῖ
  21. ^ אפקט הול?
  22. ^ כבר לא מדויק: בפברואר 2016 הודיעו מדעני LIGO על גילוי ראשון, שהתרחש ב-14 בספטמבר 2015. [1] (אנ') אחד הדוברים: קיפ תורן
  23. ^ בזמנו, היו רק 2 כוחות: כבידה ואלקטרומגנטי.
  24. ^ תורת השדות הקוונטית?
  25. ^ בנו של הרב הראשי של סטוקהולם
  26. ^ התמחה ברדיואקטיביות וגילה את קרינת אלפא, זכה על מחקריו בנובל בכימיה, 1908; "להפוך אותי מפיזיקאי לכימאי זו הטרנספורמציה המהירה בטבע". "כל מדע הוא: או פיסיקה, או איסוף בולים"; הפיזיקאים זלזלו במיוחד בכימיה, וולפגנג פאולי אמר על אשתו: "אילו עזבה אותי בשביל לוחם שוורים הייתי מבין, אבל בשביל כימאי..." הניח את יסודות תיארוך רדיומטרי. כשהפגיז אטומים בחלקיקי אלפא, היה הראשון שהפך יסוד ליסוד אחר (חנקן לחמצן). כשניהל את המעבדה בקיימבריג' הפכה לחממת תגליות (למשל: נייטרון); 11 מתלמידיו זכו בנובל. מת מסיבוך של בקע, בגלל פרסומו הזעיקו רופא בכיר למרות שהיה רופא שעשוי היה להצילו; עד שהגיע הבכיר, המעי נמק.  
  27. ^ בדומה לקוונטות של האנרגיה שהציע פלאנק בקרינת גוף שחור, ואיינשטיין בפוטוןים.
  28. ^ רק ב-1923, השערת דה ברויי (שהיום נחשבת לעובדה), יצאה מהנחה זו; לואי דה ברויי היה הראשון שקיבל נובל (1929), על עבודת דוקטורט.
  29. ^ זה נובע ממשפט ספין-סטטיסטיקה.
  30. ^ על גילוי החלקיק של המטען החשמלי זכה ג'יי. ג'יי. תומסון בנובל ב-1906; בנו, ג'ורג' פג'ט תומסון, זכה בנובל ב-1937 על הוכחת ההשערה של דה-ברויי על הגליות של האלקטרון, באמצעות עקיפה; אביו נכח בטקס. פיטר אטקינס (פיטר אטקינס): ארוחות הבוקר במשפחה היו צוננות במקצת.  
  31. ^ "איננו יכולים לדעת במדויק את ההווה, ולכן גם לא את העתיד." איינשטיין התנגד כל כך: "אם תסולק הסיבתיות מהעולם, אעדיף להיות סנדלר או אפילו עובד בקזינו, מאשר פיזיקאי."
  32. ^ סטיבן ויינברג טען, שדה-ברויי לא הבין עד כמה רעיונו הרחיק לכת; אם כי, הוא חזה שאפשר להוכיח את גליות החלקיקים אם יתברר שהם מבצעים עקיפה.
  33. ^ "האדם האחרון שידע הכל": רופא, פיזיקאי, בלשן, מוזיקולוג, כלכלן
  34. ^ שרלוק הולמס: "כאשר מבטלים את הבלתי-אפשרי, אז מה שנשאר - גם אם בלתי מתקבל על הדעת - חייב להיות אמת." כשנשאל ריצ'רד פיינמן איך זה אפשרי: "אל לנו להכתיב לטבע מה הגיוני." ברטראנד ראסל: "זהו המחסום האחרון לפני שנייחס לאטומים רצון חופשי."
  35. ^ Jammer 1999. Einstein and Religion, Princeton
  36. ^ "הבריאה והצפיה", מחשבות 44, אוגוסט 1976
  37. ^ זה דווקא מקביל לאיינשטיין: "הזמן הוא מה שמודדים בשעון", כי אין הגדרה אחרת.
  38. ^ ורנר הייזנברג: "המדע כבר אינו מתעמת עם הטבע כמתבונן אובייקטיבי, אלא רואה עצמו פעיל במשחק ההדדי שבין האדם לטבע." Richardson 1990. Writing Strategies: (Qualitative Research Methods). p.15
  39. ^ מסופר שכשהיה סטודנט, בתשובה על שאלה בבחינה "איך ניתן למדוד גובה של בנין באמצעות ברומטר", נתן תשובות רבות, ביניהן: לקשור ברומטר בחוט ולשלשל מהגג; לזרוק מהגג ולמדוד את זמן הנפילה; לחשב פרופרוציה בין הצל של הברומטר לבין אורכו, ולאורך צל הבנין; לדפוק עם הברומטר על הדלת ולהציע אותו כמתנה לשוער, בתמורה למידע - מה גובה הבניין. אצל אחיו הרלד גר ורנר הייזנברג (כשגילה?) את עקרון האי-ודאות (משתמש:Avneref/מדע/המשוואות הגדולות#עקרון האי-ודאות); נילס והרלד שיחקו כדורגל ב-Akademisk Boldklub, אחת הטובות בדנמרק, הרלד זכה במדליה באולימפיאדת לונדון (1908) עם נבחרת דנמרק; בנו אגה בוהר החליפו כמנהל המכון, וזכה כמוהו בנובל (משתמש:Avneref/מדע/היסטוריה של המדע#עוד פיזיקה).
  40. ^ במקור, מאמר EPR לא הדגים זאת באמצעות פוטונים מקוטבים, אלא בספין של אלקטרונים שזורים.
  41. ^ יש שהציעו פרשנות הכוללת לוגיקה אלטרנטיבית.
  42. ^ פעיל חברתי שהזדהה כקומוניסט, סומן ע"י ה-FBI ומודר מפרויקט מנהטן; מחקרו בהתנגשויות חלקיקים היה נחוץ לפרויקט, ולכן סווג כסודי ולא ניתנה לו גישה למחקרו, ולא יכול היה להגן על תזת הדוקטורט שלו. רוברט אופנהיימר נתן אישור לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי שהתזה טובה. לבסוף סיפק חישובים לצורך העשרת אורניום לפצצה. בתקופת המקארתיזם זומן להלשין על חבריו, וסרב בהסתמך על התיקון ה-5 לחוקה. נעצר, והושעה ע"י אוניברסיטת פרינסטון. איינשטיין ביקש שיוחזר ויהיה עוזרו, אבל סורב. לכן עזב לברזיל. לימד בטכניון שנתיים (שם פגש את אשתו, שרה) וגילה את אפקט אהרונוב-בוהם.
  43. ^ חקר בעיקר גזים והמציא את המשקה המוגז; כשלא מצא מאייר לספריו, למד לצייר בפרספקטיבה; התיידד עם בנג'מין פרנקלין. יש המייחסים לו את גילוי החמצן.
  44. ^ והוא נחשב למגלה המימן! שאותו כינה "אויר דליק".
  45. ^ היה ליברל שהתמנה לגובה מס, ולכן המהפכנים סימנוהו כבורגני, ובשלטון הטרור הורשע בבגידה במהפכה, ערעורו נדחה והוא הוצא להורג בגיליוטינה - הכל באותו יום. שופט הערעור אמר: "La République n'a pas besoin de savants ni de chimistes; le cours de la justice ne peut être suspendu." (הרפובליקה לא צריכה כימאים). הראשון שקבע את שימור החומר בתגובה כימית. ז'וזף לואי לגראנז' אמר: "לראש הזה הספיקה שניה כדי ליפול, אך מאה שנים לא ינפיקו עוד אחד כזה." אם כי, ייחס לעצמו גילויים של אחרים. אגדה טוענת שבשעת מותו תכנן ניסוי: לבדוק כמה זמן ראש כרות נשאר בהכרה; הוא החליט למצמץ ככל שיוכל אחרי העריפה, ועוזרו מנה את המצמוצים: כ-20. מאה שנה אחרי מותו הוקם לו פסל בפריז, אך התברר שהראש פוסל בדמות אדם אחר; בגלל חוסר תקציב לא תיקנו, ואמרו שבפאה - כולם נראים דומים. 
  46. ^ תלמי: "תפקיד האסטרונומיה להראות שכל התופעות השמימיות נוצרו מתנועות אחידות ומעגליות." אריסטו: "3 ממדים זה כל מה שיש, כי 3 הוא מספר עם התחלה, אמצע וסוף, ולכן הוא מושלם ומלא." (אשל)
  47. ^ פרימטולוגיה מסמינר הקיבוצים; האדם התפתח מהשימפנזה?! 88.5% זהות גנטית?
  48. ^ ב-1972, 8 שנים אחרי מותה. קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית על התנעה של מודעות לאיכות הסביבה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Avneref/מדע/פיזיקה/מסע_לתודעת_הטבע&oldid=38169532"