ערי הלויים
עָרֵי הַלְּוִיִּם הן ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. לפי ספר סדר הדורות, חלוקת הארץ הסתיימה בשנת ב'תק"ג (1257 לפנה"ס)[1]. כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו.
| מקרא | ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוקים א'–ח' |
|---|---|
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רכ"ח, עשה קפ"ג, לאו קס"ט ספר החינוך, מצווה שמ"ב, מצווה ת"ח, מצווה תק"ד |
  | |
| שם העיר | נחלה | משפחה |
|---|---|---|
| אשתמוע | יהודה | כהנים |
| בית שמש | יהודה | כהנים |
| גבע | בנימין | כהנים |
| גבעון | בנימין | כהנים |
| דביר | יהודה | כהנים |
| חולון | יהודה | כהנים |
| חברון | יהודה | כהנים |
| יוטה | יהודה | כהנים |
| יתיר | יהודה | כהנים |
| לבנה | יהודה | כהנים |
| עין | יהודה | כהנים |
| עלמון | בנימין | כהנים |
| ענתות | בנימין | כהנים |
| עשן | שמעון | כהנים |
| עבדון | אשר | בני גרשון |
| חלקת | אשר | בני גרשון |
| משאל | אשר | בני גרשון |
| רחוב | אשר | בני גרשון |
| דברת | יששכר | בני גרשון |
| עין גנים | יששכר | בני גרשון |
| ירמות | יששכר | בני גרשון |
| קשיון | יששכר | בני גרשון |
| עשתרות | מנשה | בני גרשון |
| גולן | מנשה | בני גרשון |
| חמת דאר | נפתלי | בני גרשון |
| קרתן | נפתלי | בני גרשון |
| קדש | נפתלי | בני גרשון |
| איילון | דן | בני קהת |
| אלתקה | דן | בני קהת |
| גת רימון | דן | בני קהת |
| גבתון | דן | בני קהת |
| בית חורון | אפרים | בני קהת |
| גזר | אפרים | בני קהת |
| קבציים | אפרים | בני קהת |
| שכם | אפרים | בני קהת |
| גת רימון | מנשה | בני קהת |
| תענך | מנשה | בני קהת |
| רמות גלעד | גד | בני מררי |
| יעזר | גד | בני מררי |
| מחניים | גד | בני מררי |
| חשבון | גד | בני מררי |
| בצר | ראובן | בני מררי |
| יהצה | ראובן | בני מררי |
| קדמות | ראובן | בני מררי |
| מיפעת | ראובן | בני מררי |
| דמנה | זבולון | בני מררי |
| יקנעם | זבולון | בני מררי |
| קרתה | זבולון | בני מררי |
| נהלל | זבולון | בני מררי |
ערי הלויים חולקו בין בני גרשון, קהת ומררי כך שלכהנים ולבני גרשון מספר הערים היו 13 לכל קבוצה, בני מררי קיבלו 12 ערים ובני קהת שאינם כהנים קיבלו 10 ערים. ערי הלויים שניתנו לכהנים נקראו גם ערי כהנים.
המחקר ההיסטורי והארכאולוגי מציג תמונה מורכבת יותר של המציאות ההיסטורית ושל התמונה היישובית הממשית שמאחורי רשימת ערי הלויים והכהנים, כמתואר בפרק האחרון בערך זה.
מקור הציווי
עריכהמקור הציווי על ערי הלויים שספר במדבר, אינו מתקשר רק לערי הלויים עצמם, אלא לשני דברים נוספים: תחום שבת וטעמי המקרא
יש מחלוקת האם תחום שבת במרחק של אלפיים אמה לכל צד, מקורו מדאורייתא, או מקור ההגבלה לאלפיים אמה הוא מדרבנן. הטוענים כי תחום שבת עד אלפיים אמה הוא מהתורה, מביאים לכך ראייה מגזרה שווה בין הפסוק ”...שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי”[2], לבין מקור הציווי על ערי הלויים שבחומש במדבר שם נאמר "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה"[3].
בנוסף, בפסוק החמישי של מקור הציווי על ערי הלויים שבספר במדבר, בקטע ”אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה”, מופיעים שניים מטעמי המקרא שאינם מופיעים ביתר התורה כולה, והם קרויים קרני פרה (֟) וירח בן יומו (֪), בסדר לפיו מופיע הטעם "מונח" לפני הטעמים הללו, לאחר מכן מופיע ירח בן יומו, ובסוף קרני פרה.
תפקוד הערים
עריכהמטרתם של הערים הללו לשמש ללויים מקום מגורים בארץ ישראל, מפני ששבט זה לא קיבל חלק ונחלה בארץ כשאר השבטים, משתי סיבות עיקריות:
- יעקב גזר על שמעון ולוי באחרית ימיו ”אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל”[4], וזאת עקב הריגתם את שכם כתגובה למעשה דינה.
- שבט לוי עבד במשכן ובבית המקדש בתור משרתי ה', ו”כְהֻנָּת ה' נַחֲלָתוֹ”[5], כלומר: מאחר שהם משרתי ה', נחלתם היא רק השכר הראוי לעבודתם במקדש, ולא נחלות מעבר לכך[6].
הציווי על ערי הלויים מופיע בפרשה האחרונה של ספר במדבר, פרשת מסעי, בפרק ל"ה, פסוקים א'–ח'. הפרקים האחרונים בפרשה זו (סוף פרק ל"ג עד פרק ל"ו), יחד עם פרק זה, עוסקים בחלוקת הארץ. המקור מופיע להלן:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֵׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. כָּל-הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם.
ממקור זה ניתן ללמוד את הסיבה לכך שכל שבט לא תרם את אותו מספר זהה של ערים, שלפי הכתוב כאן כל שבט נתן מספר ערים לפי גודל שטחו.
גם בספר ויקרא, בפרשת בהר, מופיע מקור העוסק בגאולת שטחי ערי הלויים.
וְעָרֵי הֲלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לֲלְוִיִּם. וֲאֲשֶׁר יִגְאַל מִן-הֲלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר-בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיּׁבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הֲלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְּשֲׂדֵה מִגּרַשׁ עֳרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי-אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם.
דיני ערי הלויים וייחודן
עריכהמתוך 48 הערים הללו, 6 ערים שימשו כערי מקלט, והם: קדש, שכם, קריית ארבע, בצר, ראמות וגולן[7]. לדעת בעל ספר החינוך[8] הסיבה לכך היא משום דרגת הקדושה הגבוהה של הלויים, וגם משום שהם לא יגעו בו לרעה. לדעת הרמב"ם[9], יתר ערי הלויים גם שימשו כערי מקלט, וההבדל ביניהן לבין ערי מקלט שהוקדשו לצורך זה, הוא שבערי המקלט קולטים רוצח שנכנס אליהם בדעתו ושלא בדעתו, והרוצח לא משלם עבור התגוררותו בעיר זו, אך ביתר ערי הלויים, הרוצח יכול להיקלט רק אם נכנס לשם מדעתו, והרוצח צריך לשלם עבור הבית בעיר בו הוא מתגורר.
מהמקור שבספר במדבר, ניתן ללמוד את הציווי על נתינת מגרשי הערים ללויים. במשנה, במסכת סוטה[10], מובאות שתי דעות לפירוש הסתירה בין הפסוקים ”...מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה...”[11], העוסקים בשטח המגרשים. רבי עקיבא פירש את ה"אלף אמה" שבהתחלה לשטח המגרש, ואילו ה"אלפיים אמה" שלאחר מכן פירש שהן המקור לתחום שבת מדאורייתא, ולעומתו, רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי פירש, שה"אלף אמה" הן לשטח המגרש, ואילו ה"אלפיים אמה" הן לשטח השדות והכרמים של העיר. מפני שרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי לא ציין את השטח הכללי של השדות והכרמים עם המגרשים, נוצרה על כך מחלוקת בין הפרשנים. לדעת הרמב"ם[12], אורך מגרשי ערי הלויים היו במרחק של עד שלושת אלפים אמה מהעיר עצמה, מתוכם אלף האמה הסמוכות יותר לעיר שימשו כמגרש, ואילו אלפיים האמה החיצוניות יותר שימשו כשדות וככרמים. לדעת רש"י והרמב"ן, גבול מגרשי ערי הלויים היה עד אלפיים אמה מחוץ לעיר, ומתוך אותם אלפיים אמה, אלף האמות החיצוניות שימשו ככרמים וכשדות, ואלף האמות הפנימיות היו המגרש עצמו[13]. בנוסף לכך, שניהם טוענים כי אלף האמה הפנימיות של המגרשים שנתרמו היו לצורך נוי, ואסור לבנות באותם מגרשים בתים או לנטוע שם עצים[14].
מהמקור שבספר ויקרא, ניתן ללמוד כי קיים איסור למכור או לשנות את ייעוד הקרקעות של ערים אלו, וגם ששטחיהן הם גאולת עולם ללויים. ספר החינוך מנמק זאת בטענה שערים אלו היו נאות ביותר, ואם ימכרו או יחליפו שטחים מערי הלויים, זה יראה כאילו יש גנאי בשטחים הנאים של ערי הלויים[15]. במשנה, בסוף מסכת ערכין[16], נכתבו דינים הקשורים לדינים המוזכרים במקור שבספר ויקרא. ביניהם:
- אסור לשנות את ייעוד חלקי ערי הלויים, כלומר, אסור בערי הלויים להפוך את שדה העיר למגרש ולהפך, וגם לא להפוך חלק מהעיר עצמה למגרש העיר, ולהפך. דין זה לא יוחס מלכתחילה ספציפית לערי הלויים, אך רבי אליעזר במשנה, ציין כי דין זה מתייחס לערי לויים.
- הלויים והכהנים יכולים לגאול את בתי עיר החומה שלהם בערים אלו בכל זמן שיחפצו בכך, לפי הכתוב במקור ערי הלויים שבספר ויקרא ”גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לֲלְוִיִּם”, ולא במגבלת זמן כמו בבתי עיר חומה של ישראל, שיכולים להיגאל רק עד שנה לאחר המכירה.
- אם לישראל יש בית עיר חומה בשטח של ערי הלויים, רבי יהודה הנשיא טוען שהוא גואל כישראל אחר, שבית עיר חומתו נמצא בשטח ערי ישראל, עד לשנה מתום המכירה, ואילו חכמים סוברים שהוא יכול לגאול את בית עיר חומתו בערים אלו כלויים.
הערים
עריכהרשימת הערים מופיעה בשני ספרים בתנ"ך: בספר יהושע[17] וגם בדברי הימים[18], ובין שתי הרשימות ישנם מספר הבדלים. בטבלה להלן, מוצגים בכל עמודה (המחולקת לשני טורים משניים) רשימת הערים שנתנו לכל קבוצה מהלויים. בטור המשני מימין מופיעה הרשימה מספר יהושע, ואילו בצד השני, מופיעה הרשימה מדברי הימים.
| הכהנים
נחלות יהודה, שמעון ובנימין |
בני גרשון[19]
נחלות יששכר, אשר, נפתלי וחצי מנשה המזרחי |
בני קהת
נחלות אפרים, דן[20] וחצי מנשה המערבי |
בני מררי
נחלות ראובן, גד וזבולון | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יהושע | דברי הימים | יהושע | דברי הימים | יהושע | דברי הימים | יהושע | דברי הימים |
| קריית ארבע | חברון | גולן | גולן | שכם | שכם | בצר | בצר |
| אֶשְׁתְּמוֹעַ | אֶשְתְּמֹעַ | קֶדֶש | קֶדֶש | אַיָּלוֹן | אַיָלוֹן | רמת | ראמות |
| בית שמש | בית שמש | בְּעֶשְׁתְּרָה | עַשְׁתָּרוֹת | בית חֹרוֹן | בית חוֹרוֹן | חשבון | חשבון |
| גבע | גֶבַע | דָבְרַת | דָבְרַת | גזר | גזר | יַהְצָה[21] | יַהְצָה |
| דְּבִר | דביר | חַמֹּת דֹּאר | חַמּוֹן | גַּת רִמּוֹן[22] | גַת רִמּוֹן | יַעְזֵר | יַעְזֵיר |
| חֹלֹן | חִילֵן[23] | רְחׁב | רְחֹב | גַּת רִמּוֹן | בִּלְעָם | מַחֲנַיִם | מַחֲנַיִם |
| יַתִּר | יַתִּר | עַבְדּוֹן | עַבְדּוֹן | קִבְצַיִם | יָקְמְעָם | מֵיפַעַת[21] | מֵיפַעַת |
| לִבְנָה | לִבְנָה | קַרְתָּן | קִרְיָתַיִם | תַּעְנַךְ | עָנֵר | קְדֵמוֹת[21] | קְדֵמוֹת |
| עֲנָתוֹת | עֲנָתוֹת | חֶלְקָת | קֶדֶש | אֶלְתְּקֵא | דִּמְנָה | רִמּוֹנוֹ | |
| גבעון | עָלֶמֶת | יַרְמוּת | עָנֵם | גִבְּתוֹן | יקנעם | תָּבוֹר | |
| יֻטָּה | עָשָׁן | עין גנים | רָאמוֹת (בגליל) | קַרְתָּה | |||
| עַיִן | קִשְׁיוֹן | חוּקֹק | נהלל | ||||
| עַלְמוֹן | מִשְאָל | מָשָׁל | |||||
ערי הלויים במהלך הדורות
עריכה
לאחר קביעת ערי הלויים הראשיות, הוסיפו עוד ערי לויים במהלך תקופת בית ראשון, ביניהם עיר הכהנים נוב, המוזכרת בספר שמואל. חלק מהערים הללו נהיו ידועים בזכות אירועים שהתרחשו בהם על פי התנ"ך כדוגמת נוב, שבה התבצע הטבח בנוב עיר הכהנים על ידי שאול, או ענתות, ממנה הגיע הנביא ירמיהו הכהן.
על-פי הכתוב בדברי הימים, בתקופת ירבעם מלך ישראל, נאלצו הלויים לעזוב את עריהם שבממלכת ישראל ולעבור לממלכת יהודה, היות שירבעם השבית אותם מתפקידיהם ומינה כוהנים אחרים תחתם: כִּי-עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת-מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם כִּי-הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַיהוָה. וַיַּעֲמֶד-לוֹ כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת וְלַשְּׂעִירִים וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה[24]. על-פי פרשני המקרא[25], מעבר זה נבע מכך שירבעם לא אפשר לכהנים וללויים שבממלכתו ללכת לעבוד בבית המקדש, אלא כפה עליהם להשתתף בעבודת הבמות שהייתה בממלכת ישראל (בעודם לא מכהנים ככהני הבמות[26], אלא כפשוטים בעם). מתוך 48 ערי הלויים שברשימת יהושע, 35 שכנו בממלכת ישראל, כך שמדובר בלא מעט אנשים שנאלצו לעבור ליהודה, וייתכן כי חמש עשרה ערי המבצר שבנה רחבעם מלך יהודה[27] נועדו להתיישבות של הלויים שהגיעו מממלכת ישראל. הלויים חיזקו את שלטונו של רחבעם במשך שלוש שנים[28], עד אשר החל לחטוא בעבודה זרה ולכן נענש במסע שישק.
לפי התלמוד[29], משחרב בית המקדש הראשון "בטלו ערי מגרש" - ערי הלויים. בתקופת בית שני, אין אזכור חד משמעי לקיומה של עיר לויים/כהנים. בספר עזרא, פרק ב', אף נאמר: "וישבו הכהנים והלוים ומן-העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל-ישראל בעריהם"[30].אך ישנן דעות הסוברות כי העיר מודיעים שמשה כעיר כהנים באותה תקופה, בין היתר מפני שבמסכת חגיגה במשנה[31] רשום שכלי חרס שנמכרו מעיר זו לירושלים טהורים, והכהנים היו צריכים להיזהר במיוחד בענייני טומאה וטהרה. בספר נחמיה מוזכרות ערי מחוז שבהן ישבו הלויים שחזרו לארץ אחרי גלות בבל, ושמופיעות גם ברשימת ערי המבצר של רחבעם (אך לא ברשימת ערי הלויים בספר יהושע), לדוגמה – עיר 'הפלך' (כינוי למחוז בתקופה הפרסית) קעילה, שבראש מחצית המחוז שלה עמדו הלויים ממשפחת חֵנָדָד[32].
כיום, לא קיימות עוד ערי לויים או ערי כהנים.
במחקר: ביקורת המקרא
עריכהבביקורת המקרא רווחת ההשערה שרשימות ערי הלויים היו מיושמות רק בימי ממלכת ישראל המאוחדת. היחס בין ערי הלוויים לנחלות השבטים מהן הוקצו, נחשב לתואם את נחלות השבטים כפי שהיו לאחר כיבושי דוד ושינויים מנהליים שמשוער שערך. בעוד שהערים שהוקצו מנחלת יהודה ושמעון הן ישראליות ומרוכזות באזור מצומצם שמשוער שמהווה את נחלתו הגרעינית של שבט לוי, שאר הערים כנראה נכבשו רק בימי דוד והוענקו לנאמניו. בנוסף, לפי הסברה ששמות משפחות הלוויים המוזכרים בתורה מייצגים את האזורים בהם ישבו, החוקרים הסיקו שמשפחות לויים ישבו בערי הכוהנים, לדוגמה משפחת "החברוני" בחברון, ו"הלבני" בלבנה. בנוסף, מסיפור פילגש בגבעה עולה שבראשית תקופת השופטים גבע בנימין לא יושבה בידי כוהנים אלא בבני בנימין. לאחר פילוג הממלכה, הסידור השתנה, שכן ירבעם מלך ישראל מינה כוהנים מבני השבטים האחרים[26], והלוויים שבתחומי ממלכתו עזבו את אחוזותיהם ונספחו לממלכת יהודה[33].
המושג של "ערי לויים" אינו מוכר מהספרות של ימי בית ראשון, אלא רק מספר יחזקאל המדבר על חלוקה שונה של נחלות הלויים והכהנים, ומספרות ימי בית שני[34]. מניתוח המגמה, הלשון והסגנון של הרשימות, הסיקו חוקרים רבים שהן נוספו בידי מחבר מהאסכולה הכהנית (מקור P) בתקופה הפרסית בארץ ישראל, על בסיס תעודות מנהליות מתקופת הממלכה המאוחדת. השערה זו רואה ברשימות הסותרות שבספר יהושע ושבדברי הימים, גרסאות משובשות של רשימה מקורית אחת[33]. חוקרים אחרים[35] ראו את שתי הרשימות כמשקפות התפתחות היסטורית, כשבספר יהושע מוצגת תוכנית להקצאת ערים ללוויים לפי ציווי התורה, ובדברי הימים מוצגת השתלשלות המצב בתקופה מאוחרת יותר.
במחקר הגאוגרפי-היסטורי והארכאולוגי
עריכהאת המחקר המודרני ברשימת ערי הלויים והכהנים פתח בנימין מזר[36], אשר סבר כי הערים הן מרכזי מינהל שארגן שלמה הצעיר בסוף ימי דוד כמתואר בספר דברי הימים א', פרק כ"ג-פרק כ"ו, כשללויים תפקיד מרכזי במינהל ולא רק בפולחן. מכלול הערים מתאים לדעתו לתחום הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה, אך הן מקובצות בכמה גושים. לפי מזר[36], וכן יוחנן אהרוני[37], נועדו גושי התיישבות הלויים לחזק את ספר הממלכה או אזורים בעייתיים בתוכה. ריכוזן בדרום יהודה מכוון לפקח על האוכלוסייה ה"לא ישראלית" לדעתו - הכלבים והקנזים.
את ניתוח הרשימות לאור המשך המחקר הביא נדב נאמן[38], הסבור שנחלות השבטים כפי שתוארו במקרא אינן מבטאות מצב שבטי או מנהלי שהיה קיים אי פעם במציאות. לדעתו, רק 13 ערי בני אהרון (שביהודה ובבנימין) מהוות גרעין היסטורי לרשימה. מחברה המאוחר נטל 13 ערים אלה והשלימן לסכימת 48 הערים הבלתי היסטורית, תוך שימוש בשמות שלקח מרשימות ערי המקלט ובעיקר מרשימת גבולות השבטים; רשימה זו אף היא אינה היסטורית לשיטתו, אבל משקפת היקף טריטוריאלי מימי הממלכה המאוחדת, כפי שנאמן תפס אותו בעת חיבור מאמרו המקיף בנושא (1986).
במסגרת המחקר הארכאולוגי וההיסטורי ביהודה, הושם דגש על ייחודו של ריכוז ערי הלויים בהר יהודה[39]. הרשימה כוללת 9 ערים ביהודה וכביכול גם בשמעון, מבלי להפריד ביניהם. אבל למעשה כל הערים הן מיהודה בלבד, למעט אולי עשן, הנזכרת ברשימת ערי יהודה בשפלה לצד לבנה ולכן סביר שבה מדובר, אבל גם ברשימת ערי שמעון. בהר נזכרות 6 ערים, וכולן באזור שמחברון ודרומה: חברון עצמה, יתיר, אשתמוע, חלן, דביר, יוטה. בשפלה 3 ערים נוספות: לבנה, עשן, בית-שמש. ריכוז זה מהווה חריגה בולטת מהסכמטיות הבולטת של הרשימה, שבה מוקצות לכל שבט 4 ערים כך שהמניין הכולל הוא 48.
לדעת אבי עופר, הנסמכת על סקר הר יהודה[39], ריכוז ערי הלויים בדרום יהודה נראה יותר מכל כמשקף ריכוז התיישבותי פשוטו כמשמעו, באזור בעל ייחוד אקולוגי. בולטת העובדה כי תחום ההתיישבות הוא הרחבה מסוימת של תחומי קבוצה 5 ברשימת ערי יהודה. נראה אפוא שלפנינו התיישבות בדרום ההר של משפחות הקשורות ללוי, לצד משפחות קנזיות, כלביות, קיניות ואחרות. ערי ההר נסקרו ובחלקן גם נחפרו, כמתואר בערכים הנפרדים של כל אחת מהן. חלקן התקיימו כבר בתקופת הברזל 1 ("ההתנחלות"), אחרות נושבו רק בתקופת הברזל 2א, היינו ראשית תקופת המלוכה[39].
לקריאה נוספת
עריכה- פרופ' נחום רקובר, איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, "ערי הלויים", 87. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 1993
קישורים חיצוניים
עריכה
- הערך "ערי הלוים", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- יהודה קיל, נוב עיר הכהנים, באתר "דעת" (אף על פי שזו כותרת הדף, הדף עוסק בערי הלויים).
הערות שוליים
עריכה- ^ הרב יחיאל בן שלמה הלפרין, סדר הדורות חלק א' עמ' 95
- ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ט
- ^ לביאור הגזירה שווה עיין עירובין נ"א עמוד א'. הקדמת קהתי למסכת עירובין
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ז'
- ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק ז'
- ^ מצודת דוד שם
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ו'; ספר יהושע, פרק כ"א
- ^ ספר החינוך, מצווה ת"ח
- ^ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ח' הלכה י' וכן דעת החינוך מצווה תקכ.
- ^ משנה, מסכת סוטה ה', ג'
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוקים ד'–ה'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכה ב'
- ^ פירוש הרמב"ן, ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ב'; פירוש רש"י, ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ד'
- ^ פירוש רש"י, ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ב', ופירוש הרמב"ן לאותו פסוק.
- ^ ספר החינוך, מצווה שמ"ב
- ^ משנה, מסכת ערכין ט', ח'
- ^ ספר יהושע, פרק כ"א
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו'
- ^ בדברי הימים הוזכר שמו של גרשון כגרשום.
- ^ שבט דן לא הוזכר כתורם חלק מעריו בדברי הימים
- ^ 1 2 3 בחלק מהגרסאות של ספר יהושע, עיר זו מופיעה, ובחלק לא. על כל פנים, היא מופיעה בדברי הימים
- ^ לפי ספר יהושע, העיר נתנה על ידי שני שבטים: שבט דן ומחצית שבט מנשה המערבי. על-פי הפרשנים, אלו שתי ערים נפרדות באותו אזור, כמו שתי ערי "קדש" בצפון על-פי דברי הימים.
- ^ לפי גרסות אחרות: חִילֵז (מקור: תנ"ך קורן)
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים י"ד–ט"ו
- ^ רש"י ומצודת דוד למקור לעיל בפס' י"ד
- ^ 1 2 ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ל"א
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים ה'–י"ג
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים י"ג–י"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד ב'
- ^ והשוו עם ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ע"ב.
- ^ משנה, מסכת חגיגה ג', ה'
- ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק י"ח
- ^ 1 2 יהושע, עולם התנ"ך, 1993-1996, עמ' 197-192
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים י"ג–י"ד; פרק ל"א, פסוק י"ט; ספר עזרא, פרק ב', פסוק ע'; ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ע"ב
- ^ יואל אליצור בספרו "מקום בפרשה" עמ' 357, וציין ש"כבר עמד על כך יחזקאל קויפמן בזיקה לרשימה שביהושע".
- ^ 1 2 בנימין מזר, רשימת ערי הכוהנים והלוויים. כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, תשל"ד, עמ' 222-233. מבוסס על מאמרו באנגלית משנת 1960.
- ^ אטלס כרטא לתקופת המקרא (מהדורה שניה מתוקנת), ירושלים, 1974 מפה 108.
- ^ Nadav Na'aman, Borders & Districts in Biblical Historiography. Jerusalem Biblical Studies 4, 1986, עמ' 203-236
- ^ 1 2 3 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 1: 68-69, 4: 20.