פורטל:פסיכולוגיה
|
|
|
|
|
|
|
|
פסיכולוגיה היא תחום במדעי החברה העוסק בחקר הנפש, התפיסה וההתנהגות, ומטרתו לחקור את התנהגות האדם (ובעלי החיים). הפסיכולוגיה מבקשת לטעון שהתנהגות איננה מתרחשת באופן מקרי, אלא מתוך מערכת של חוקים. הבנת חוקים אלו, מאפשרת לנו לגזור גם ניבוי מסוים לגבי העתיד. כל תחום בפסיכולוגיה עוסק בהיבטים אחרים של ההתנהגות, ומנסה להבין אותה מתוך מיקוד אחר. מקור השם ביוונית (Ψυχολογία): "פסיכה" (ψυχή) – נפש, ו"לוגוס" (λογία) – מדע.
|
| ( לערך המלא • לקטגוריה • ערכי ליבה • ציטוטים נוספים ) |
מומלצי ויקיפדיה: אוטיזם • בטיפול • האם גוגל עושה אותנו טיפשים? • הפרעת קשב במבוגרים • הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות • התפתחות ציורי ילדים • חשיפה עצמית בטיפול • טיפול באמנות • לקות למידה • פסיכופתיה • המלאכים הטובים של טבענו
מומלצי הפורטל: אהבה • אוטיזם • בדידות • דחק • דיכאון • היפנוזה • התמכרות לאינטרנט • זיכרון • חמש התכונות הגדולות • הפרעת חרדה • הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות • יצירתיות • מדעי המוח • מוליך עצבי • ניסוי הקונפורמיות של אש • סכיזופרניה • פוביה ספציפית • פלצבו • פסיכואנליזה • פסיכולוגיה אבולוציונית • קבלת החלטות • רווחה נפשית • שינה • שחיקה (פסיכולוגיה) • תאוריית הצרכים
 |
עקרון הרצף הוא שיטה המתייחסת להתפתחות האדם ולגידול תינוקות, שנוסחה על ידי התרפיסטית האמריקנית ג'ין לידלוף. השיטה נועדה להבטיח את התפתחותו הגופנית, המנטלית והרגשית של התינוק מיום היוולדו, ועד הגיל בו הוא מסוגל להתרחק מאמו על פי רצונו. שם השיטה מתבסס על תפיסתה כהמשך רציף לאופן בו גודלו ילדים באופן טבעי משחר ההיסטוריה.
לידלוף שהתה בקרב שבט ההיקואנה בוונצואלה בשנות ה-70, ולטענתה שמה לב שתינוקות השבט מאושרים יותר מהתינוקות בעולם המערבי. היא טענה כי הסיבה לכך היא הנשיאה התמידית של התינוק על ידי אמו שיוצרת מגע וקרבה פיזית רצופה ביניהם, תוך למידה פסיבית, וכן חופש התנועה המוחלט לו זוכים ילדי השבט, דבר המאפשר להם לחקור את המרחב בנחת, תוך הכרה ביכולותיהם ובחושיהם.
ספרה של לידלוף על עקרון הרצף זכה לפופולריות רבה, והמלצותיה לגידול תינוקות אומצו על ידי אמהות רבות. עם זאת, רבים מתנגדים לשיטה וטוענים כי היא קיצונית, לא מבוססת על מחקר מדעי, ומתאימה לחברות אינדיאניות ולא לחברות מודרניות.
|
אישיות נבחרת
אלפרד אדלר (7 בפברואר 1870 - 28 במאי 1937) היה רופא יהודי אוסטרי, מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית. אדלר סבל בילדותו מרככת והיה חולני ומוגבל ביכולתו לשחק עם ילדים אחרים, דבר שהשפיע בחייו הבוגרים על הגותו. הוא למד רפואה באוניברסיטת וינה. ב-1901 הצטרף, בעקבות הצעה של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, לקבוצת דיון שהתקיימה בביתו של פרויד מדי שבוע, ועסקה בפסיכואנליזה. כך עבר אדלר לעסוק בפסיכותרפיה. הוא נמנה עם החברים המרכזיים באגודה הפסיכואנליטית של פרויד, וב-1910 אף התמנה לנשיא האגודה, אך שנה לאחר מכן התפטר בעקבות מחלוקת עם פרויד. בתקופה זו ייסד אדלר את אסכולת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, הגורסת כי על האדם להשתתף מעשית בטיפול בעצמו, וכי רק שינוי באדם עצמו והכרה שלו בחולשותיו ובתחושת הנחיתות שלו, תוך רצון עז מצידו להתגבר עליהם, יובילו להרגשה בריאה יותר. לטענתו, המציאות של האדם יכולה להיות מעוצבת על ידי האופן בו הוא עצמו מגדיר אותה; אדלר מדגיש בהקשר זה את עקרון הבחירה החופשית. כן הדגיש את היותו של האדם יצור חברתי, ואת תחושת הסיפוק בחייו כחייבת להיות קשורה לסיפוק בפן החברתי שלו. אדלר פתח מספר קליניקות לטיפול בילדים והדרכת הורים בהתאם לרעיונותיו, והמשיך לעסוק בכך גם לאחר שעבר לארצות הברית ב-1935. על בסיס תורתו נוסדו עשרות מרכזים טיפוליים ובתי ספר להורים על שמו, בהם מכון אדלר בישראל. |
 |
גיל ההתבגרות הוא שלב מעבר מורכב, בו מפתחים בני הנוער את זהותם. בגיל זה קיימת חשיבות מיוחדת לקבלה, אישור ותמיכה מצד קבוצת השווים מחד, ומצד המשפחה הגרעינית מאידך. הנער החש שונה, אך מחויב כלפי הציוויים החברתיים בתחום המגדר או הנטייה המינית, עשוי לחוש כי עליו לשמור את הדבר בסוד על מנת ששונותו לא תתגלה. בנוסף על כך, לעיתים קרובות קיימים אצל נוער גאה רגשות אשם על שאינו "כמו אחרים", על אכזבה של אנשים החשובים לו, ועל דחייה וניכור אפשריים כלפיו אם וכאשר יגלה לאחרים את סודו.
לפי מחקרים שונים, נוער אמריקאי בבית הספר התיכון שמזהה עצמו כהומוסקסואל נמצא בסיכון גבוה, בין פי שניים לפי שבעה, לניסיונות התאבדות מאשר חבריהם ההטרוסקסואלים. לפי אותם מחקרים, הבעיות הפסיכולוגיות וניסיונות ההתאבדות אינם קשורים להומוסקסואליות כשלעצמה, אלא מיוחסים באופן מובהק לסטיגמטיזציה שקשורה בחוסר קונפורמיות מגדרית, ללחץ החברתי, לאלימות וחוסר בתמיכה חברתית, לדחייה מצד המשפחה, ועוד.
זיגמונד פרויד היה חוקר בתחום הפסיכולוגיה ונוירולוג אוסטרי יהודי. פרויד הוא אבי הפסיכואנליזה, בין ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות ואחד המדענים הבולטים במאה העשרים. מודל הנפש הפרוידיאני והמודל הפסיכוסקסואלי אשר פיתחו על ידו נחשבים למודלים מרכזיים וחשובים בפסיכואנליזה עד היום.
למידע - לחצו על הלשונית המתאימה
עריכה
פסיכולוגיה הומניסטית היא אסכולה פסיכולוגית, אשר התפתחה כתגובה לביהביוריזם מצד אחד, ולפסיכואנליזה, מצד שני. האסכולה עוסקת במימד האנושי של הפסיכולוגיה וההקשר שלו להתפתחות התאוריה הפסיכולוגית.
ניתן לסכם את עקרונותיה בחמשת יסודות הפסיכולוגיה ההומניסטית, כפי שפורסמו על ידי ג'יימס בוגנטל בשנות ה-60:
- לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים".
- יש ייחוד לאנשים מעצם טבעם.
- התודעה האנושית כוללת את תודעת העצמי בהקשר החברתי (של אנשים אחרים).
- לאנשים יש בחירות ואחריות.
- האדם פועל באופן מודע ומחפש משמעות, ערכים ויצירתיות.
מייסדיה שמים את הדגש על כוחות חיוביים המניעים את בני האדם. קארל רוג'רס סבר כי המניע העיקרי הוא השאיפה להגיע למימוש עצמי. ויקטור פראנקל האמין כי המניע העיקרי הוא השאיפה למשמעות, ואריך פרום סבר כי השאיפה לאהבה והתמזגות בינאישית, כי הכוח המניע החזק ביותר באדם.
תאורטיקנים בולטים בתחום: קארל רוג'רס, אברהם מאסלו, ויקטור פראנקל, אריך פרום ופריץ ולורה פרלס.
עריכה
הביהביוריזם, או הגישה ההתנהגותית היא תאוריית למידה הקוראת להתמקדות בחקר ההתנהגות הגלויה של האורגניזם, ובדרכים לעצב אותה. מקור השם "ביהביוריזם" הוא מהמילה behavior שפירושה התנהגות.
התאורטיקנים הראשונים שהעלו רעיונות ביהביוריסטים וביססו את התחום היו איוואן פבלוב, פרדריק סקינר וג'ון ווטסון, החל מתחילת המאה ה-20. חוקרי הגישה הביהביוריסטית עסקו בחקר התנהגות בעלי חיים, וטענו כי ניתן להקיש מהתנהגותם להתנהגות בני אדם. הם התעלמו מכל למידה שאינה מתבטאת במעשים, כגון מושגי המודע והתת-מודע, שלטענתם אינם מוגדרים, אמפיריים או ברי-שימוש. הם שאפו לבסס את הפסיכולוגיה כמדע שניתן לבדיקה במחקרי מעבדה מבוקרים.
באמצע המאה ה-20 היה הביהביוריזם הזרם המשפיע ביותר בפסיכולוגיה, אולם מאז ירד כוחו. השיטה תרמה ליצירת מושגים ושיטות יישומיות כגון התניה קלאסית ואופרנטית, חיזוק ועונש, עיצוב התנהגות וטיפול התנהגותי וקוגניטיבי.
תאורטיקנים בולטים בתחום: ג'ון ווטסון, איוואן פבלוב, פרדריק סקינר, אדוארד תורנדייק, אלברט בנדורה, אדוארד טולמן.
עריכה
גשטלט (בגרמנית: צורה, תבנית, דפוס) היא אסכולה פסיכולוגית, אשר צמחה בגרמניה בעיקר כתגובת נגד לגישת הסטרוקטורליזם של וויליאם וונדט ומבטאת את האנטיתזה שלה, בתפיסתה כי העיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו הוליסטי, מקבילי ואנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי.
אבי גישת הגשטלט, הוא מקס ורטהיימר, שהגדיר כתוצאה מ"ניסויי האורות", את תופעת פי (Phi Phenomenon), שהיוותה את בסיסה של התאוריה. את התאוריה פיתחו שניים מתלמידיו של ורטהיימר, קורט קופקה וולפגנג קולר, שפיתחו את הגישה שיש להבין התנהגות על ידי המכלול ולא על ידי מרכיביה הבודדים, וקורט לוין שלקח אלמנטים של הגשטלט אל ההפסיכולוגיה החברתית.
ניתן להבין את תאוריית הגשטלט באמצעות משפט מפתח אחד, "השלם גדול מסכום חלקיו". כוונת משפט זה היא שישנה באדם תבנית תודעתית ראשונית המפרשת את הגירויים החושיים, ואף רואה או משליכה את חוקיה על הקלט החושי, ופירוק תבנית זו לחלקיה, ובחינת הגירויים באופן מבודד ואטומיסטי כפי שעשו הסטרוקטורלים, אינו מסייע להבנת התבנית והמכלול. טענתם של אנשי הגשטלט הייתה, כי אין טעם בפירוק התהליכים המנטליים למרכיביהם, כיוון שהתהליך המנטלי הוא 'יותר' מצירוף פשטני של מרכיביו. החוויה בעצם תלויה בהכתבה של תודעת האדם לתנאי הסביבה, ואינה תוצר פשוט של צירופם יחד אפילו לא ב"סינתזה היצירתית" של וונדט, או ב"כימיה המנטלית" של ג'ון סטיוארט מיל.
תאורטיקנים בולטים בתחום: מקס ורטהיימר, קורט קופקה, ולפגנג קולר וקורט לוין.
עריכה
הזרם "סטרוקטורליזם" מתייחס בעיקר לעבודתו של ויליאם וונדט ותלמידו אדוארד טיצ'נר, שחקרו את התודעה על ידי עידוד אנשים לאינטרוספקציה (התבוננות עצמית) ותיעוד דיווחיהם של אנשים אלה.
מטרת האסכולה - אנליזה של מבנים נפשיים ובידודם למרכיבים בסיסיים. כיצד נותנת התודעה משמעות לגירויים השונים שהחושים מעבירים למוח. לאתר ולזהות מבנים מנטליים, כלומר מבנים של "חוויה מודעת". לדוגמה: בעוד הפיזיולוג ינסה להבין איך האוזן קולטת קול שמע, הפסיכולוג מתמקד בעיקר בחוויה האנדיבידואלית. כדי לעמוד על מהות החוויה חיפשו הסטרוקטורליסטים את היחידות הקטנות המרכיבות אותה, בעוד שוונדט זיהה שתי קטגוריות של חויות מנטליות: תחושות, ורגשות, טיצ'נר זיהה הוסיף קטגוריה נוספת של דימויים. איתור מרכיבים אילו נעשה באמצעות האינטרוספקציה, שכן החוויה נתפסת באופן הטוב ביותר בידי האדם שחווה אותה.
תאורטיקנים בולטים בתחום: ויליאם וונדט, אדוארד טיצ'נר, סטנלי הול, אוסוואלד קולפה ולייטנר וויטמר.
עריכה
פונקציונליזם היא אסכולה המתייחסת אל הנפש וההתנהגות במונחים של הסתגלות פעילה של האדם אל סביבתו.
הגישה נוצרה על ידי ויליאם ג'יימס ותאורטיקנים אמריקאים נוספים, בסוף המאה ה-19, כתגובת-נגד לגישה הסטרוקטורליסטית של אדוארד טיצ'נר ואחרים, שעסקו בחקר מבנים נפשיים ומרכיביהם באמצעות מחקרי מעבדה. לעומתם, הפונקציונליסטים הושפעו מתורת האבולוציה של דרווין, וטענו כי האדם מתפקד בעולם באופן שנועד לאפשר הסתגלות אופטימלית לסביבתו, ולפיכך אין זה מתאים לדון בנפש כמבנה הניתן לפירוק למרכיבים. הם טענו כי הנפש וההכרה התפתחו במטרה להנחות את כלל התנהגות האדם והסתגלותו לסביבה. לפיכך גם אין צורך בניסויים פסיכולוגיים מדעיים במטרה לבנות תאוריות על נפש האדם, ולמעשה לא ניתן לבדוק את הסתגלות האדם לסביבתו במנותק מהסביבה, במסגרת מעבדה, אלא רק בסביבתו הטבעית.
תאורטיקנים בולטים בתחום: ג'ון דיואי, ג'ורג' הרברט מיד, ג'יימס אנג'ל, ג'יימס קאטל, אדוארד לי תורנדייק.
עריכה
פנומנולוגיה היא גישה תאורטית המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על פי הגישה, הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם.
בהשפעת הגישה הפנומנולוגית בפילוסופיה, ואבי הגישה אדמונד הוסרל שהעלה את רעיונותיו כבר בראשית המאה ה-20, התפתחה בשנות ה-60 הגישה הפנומנולוגית גם בתחום הפסיכולוגיה. על פי הגישה, כל אדם הוא ישות ייחודית, ולפיכך לא ניתן להכניס את ההתנהגות שלו למסגרת תאורטית ולקבוע הסברים כלליים להתנהגות של אנשים; במקום למצוא הסבר להתנהגויות, יש להתמקד בניסיון להבין את האדם ואת האופן הייחודי לו בו הוא תופס את התנסויותיו וחוויותיו בעולם.
בתחום המחקר המדעי בפסיכולוגיה, מהווה הפנומנולוגיה אחת הגישות למחקר איכותני. על פי הגישה, יש להתמקד במהות של תופעה פסיכולוגית מסוימת כמושא המחקר, ולחקור אותו כפי שהוא נתפס על ידי כל אדם, בתודעה הספציפית שלו, ולא לעסוק בשאלה האם התופעה קיימת באופן כללי.
רעיונות הגישה השפיעו על זרמים מרכזיים בתחום הפסיכולוגיה, בהם אקזיסטנציאליזם ופסיכולוגיה הומניסטית.
עריכה
פסיכואנליזה היא אסכולה תאורטית וטיפולית חשובה בפסיכולוגיה, אשר נוסדה בתחילת המאה העשרים על ידי זיגמונד פרויד. תחום העניין של הפסיכואנליזה הוא "תורת האישיות", כלומר - מבנה האישיות הכולל של האדם וההתפתחות התקינה והפתולוגית של מבנה זה. הגישה הציעה כיוונים חדשניים מבחינת המטרות, תחומי העניין ושיטות המחקר בפסיכולוגיה, בתקופה שבה התאוריה של הבנת הנפש עדיין הייתה בחיתוליה. מטרת אנשי האסכולה הייתה לאפשר, באמצעות הבנה זו, טיפול פסיכולוגי מעמיק בקשיים רגשיים של האדם ובמצוקות אנושיות קיומיות. זאת מעבר לטיפול בהפרעות בתפקודו ובהתנהגותו. השיטה הטיפולית מתבססת על תצפית קלינית, תוך כדי טיפול, ולא רק על ניסוי מעבדתי.
בסיס הפסיכואנליזה הוא במודל הנפש הפרוידיאני, שביסס מושגים שמלווים עד היום את התחום, כגון רמות מודעות, מבני האישיות (איד, אגו וסופר-אגו), דחף, מנגנוני הגנה, שלבי התפתחות (המודל הפסיכוסקסואלי) ועוד. הפסיכואנליזה המשיכה להתפתח על ידי תלמידיו הרבים של פרויד, שחלקם נשארו נאמנים לתורתו והמשיכו לפתחה בדרכו (כגון אנה פרויד, מלאני קליין, ודונלד ויניקוט) ואחרים (דוגמת קרל יונג, אלפרד אדלר, ויקטור פראנקל ואריך פרום) פיתחו אותה לכיוונים שלא היו מקובלים על פרויד ועל הזרם המרכזי בפסיכואנליזה.
זרמים מרכזיים של הפסיכואנליזה: מודל הנפש הפרוידיאני • פסיכולוגיית האגו • יחסי אובייקט • פסיכולוגיית העצמי • הגישה ההתייחסותית • אינטרסובייקטיביות • פסיכואנליזה בינאישית • פסיכולוגיה אנליטית • פסיכולוגיה לאקאניאנית
עריכה
פסיכולוגיה אינדיבידואלית היא אסכולה פסיכולוגית המתייחסת לאינדיבידואל בצורה הוליסטית (אחדותית), ללא חלוקתו לרכיבים שונים של האישיות, כפי שנעשה באסכולות אחרות.
האסכולה נוסדה על ידי אלפרד אדלר, שהיה מתלמידי זיגמונד פרויד, אך לא הסכים עם חלק מהתאוריה הפסיכואנליטית של מורו, והחליט לעזוב את גישתו ב-1913. לפי אדלר, האדם נולד עם תחושת נחיתות ותלות בהוריו, ובמשך כל חייו הוא נאבק להשיג עליונות, עצמאות, חופש והגשמה עצמית. לדעת אדלר, התמקדות בנחיתות האוניברסלית במקום האישית היא אידיאלית, והתמודדות עימה עשויה לתרום לחברה. האופן שבו אדם מתמודד עם נחיתויותיו נקרא "סגנון חיים", והאופן שבו האדם מתנהג בחברה, ה"עניין החברתי" שלו, יכול להעיד האם הוא פועל בכוונה לרמוס את הזולת או לשתף עמו פעולה.
האסכולה השפיעה על גישת הפסיכולוגיה ההומניסטית של אברהם מאסלו, שתי האסכולות טוענות כי האדם עצמו הוא זה שיכול להגדיר בצורה המיטבית את צרכיו, רצונותיו ושאיפותיו ולכן הטיפול צריך להתחיל ממנו.
תאורטיקנים בולטים: רודולוף דריקורס, הנרי שטיין.
פסיכוביולוגיה • קוגניטיבית • התפתחותית • חברתית • אישיותית • השוואתית • פסיכופתולוגיה • פסיכופיזיקה • פסיכולוגיה חיובית • פסיכובלשנות • פסיכודינמיקה • פסיכולוגיה אבולוציונית • נוירופסיכולוגיה • פסיכולוגיה יהודית • פסיכולוגיה תרבותית • פסיכולוגיה בין תרבותית • פסיכומטריקה • ראו גם: פסיכיאטריה
קלינית • חינוכית • ארגונית/תעסוקתית • שיקומית • רפואית • משפטית • צבאית • פוליטית • ספורט • טיפול משפחתי • טיפול קבוצתי • טיפול בהבעה ויצירה
פסיכולוגיה קלינית היא ענף בפסיכולוגיה העוסק בניתוח ופתרון בעיות נפשיות. היא כוללת מחקר מדעי ויישום של הפסיכולוגיה, למטרות הבנה, מניעה וסיוע במצוקה או חוסר תפקוד פסיכולוגי, וקידום התפתחות אישית והרגשת מיטביות.
עיסוקים מרכזיים בעבודת הפסיכולוג הקליני הם הערכה פסיכולוגית וטיפול פסיכולוגי, אם כי פסיכולוגים קליניים מעורבים גם במחקר, הוראה, ייעוץ, עדות משפטית ופיתוח פרויקטים.
פסיכולוגים קליניים נחשבים כיום למומחים בפסיכותרפיה, ולעיתים קרובות הם מוכשרים ומומחים באחד מארבעה תחומים עיקריים - טיפול פסיכודינמי, טיפול הומניסטי, טיפול התנהגותי וקוגניטיבי, וטיפול משפחתי או מערכתי.
 אחד מהכלבים ששימשו לניסוי ההתניה הקלאסית של פבלוב. על פיו תלויה מבחנה האוספת את הריר של הכלב כדי למדוד את השינוי בכמותו כתגובה לגירויים שונים. מוזיאון פבלוב, ריאזן, רוסיה. |
המדען הרוסי איוואן פבלוב גילה את תהליך ההתניה הקלאסית בניסויו המפורסם בכלבים, בעשור האחרון של המאה ה-19. ידוע כי כל כלב נוהג, כרפלקס, לרייר כאשר מוגש לו מזון. פבלוב גילה כי כלביו נהגו לרייר עוד כשהופיע בדלת החדר. הוא הסיק כי הם קישרו בין הופעתו לבין המזון שיקבלו, אף אם לא הגיש להם אותו. בעקבות עובדה זו ערך פבלוב ניסויים בכלביו, בשלושה שלבים: בשלב הראשון ניתן מזון לכלבים ונמדדה כמות הריר שהוציאו מפיהם. המזון הוא גירוי בלתי מותנה, והריור היא תגובה בלתי מותנית.
בשלב השני פבלוב השמיע צלצול פעמון ורק לאחר מכן הגיש לכלבים את מזונם. פבלוב חזר מספר פעמים על שלב זה. בשלב השלישי השמיע את הפעמון לבדו, ולא הגיש מזון לאחר מכן. עצם השמעת הפעמון לבדו גרמה לכלבים לרייר, מתוך ציפייה לקבלת מזון. במילים אחרות, הפעמון אשר היווה גירוי מותנה אשר בא לפני גירוי בלתי מותנה, המזון, הביא לתגובה בלתי מותנית, הריור. בסוף הניסוי הפעמון עצמו, הגירוי המותנה, הביא לתגובה מותנית, הריור.
| הגדרות | ספרי לימוד ומדריכים | תמונות ומדיה | ציטוטים | ||||
 |
 |
 |
 |
||||
| בוויקימילון | בוויקיספר | בוויקישיתוף | בוויקיציטוט |
ברשת
- הסתדרות הפסיכולוגים
- אתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל - האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה - אתר האיגוד, כולל מאמרים ועדכון על כנסים מקצועיים
- קטגוריית הפסיכולוגיה בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- מאגר מאמרים ידועים בפסיכולוגיה (באנגלית)
בדפוס
- כתבי עת בעברית: "שיחות"; "פסיכו-אקטואליה"; "פסיכו: מגזין לפסיכולוגיה פופולרית"; "מארג: כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה"; "נפש: רבעון לפסיכולוגיה, לטיפול, לטיפוח רגשי ולחינוך יצירתי"
- "מבוא לפסיכולוגיה", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, שני כרכים
- "פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, שלושה כרכים
- אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", הוצאת פפירוס
- אפטר, הטב, ויצמן וטיאנו, "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר", הוצאת דיונון
- יוסי הטב (עורך), "פסיכואנליזה: הלכה ומעשה", הוצאת דיונון
- סדרת ספרי פסיכולוגיה מפורסמים "תולעת ספרים" (כולל ספרים מאת קליין, ביון, קוהוט ועוד)
- סדרת ספרי פסיכולוגיה מפורסמים "פסיכואנליזה" בהוצאת "עם עובד" (כולל ספרים מאת פרויד, ויניקוט, קוהוט, רולניק ועוד)
- חלק מסדרת ספרי "ליבידו" בהוצאת "רסלינג" (כולל ספרים מאת פרויד, לאקאן, נוימן, ג'יימס, ועוד)
- כל כתבי פרויד
רוצה לעזור?
הנה כמה משימות בהן ניתן לתרום:
- לכתוב או לתרגם ערכים מבוקשים בתחום הפסיכולוגיה. ברשימה זו ניתן גם להוסיף ערכים שלדעתך חסרים.
- כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בתחום הפסיכולוגיה שרק מחכים שירחיבו אותם.
- כאן אפשר למצוא ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם.
- מצאו ערכים לשיפור בנושא פסיכולוגיה:
לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)