ויקיפדיה

א. גיטלין

מוציא לאור ומוכר ספרים יהודי ורשאי
(הופנה מהדף א' גיטלין)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בהוצאת ספרים יהודית בוורשה. אם התכוונתם לסופר והוגה דעות חרדי שכתב תחת שם עט זה, ראו אוריאל צימר.

א. גִיטְלִין (בפולנית: E. Gitlin; ברוסית: Э. Гитлинъ)[1] היו הוצאת ספרים ובית מסחר ספרים לקהל היהודי מיסודו של אליהו גיטלין (~‏1882 – 4 באפריל 1932), שפעלו בוורשה מ-1911 ועד מלחמת העולם השנייה. בהוצאה, שהייתה מהוצאות הספרים היידיות הגדולות ביותר בזמנה,[2] ראו אור מאות כותרים, בעיקר ביידיש, ועיקרם ספרות יפה – ספרי מקור, בהם יצירותיהם של סופרים יידיים חשובים, ותרגומים מהספרות האירופית, לרבות ספרים לילדים ונוער – וכן שורת ספרי לימוד, רבים מהם בעברית.

א. גיטלין
E. Gitlin
Э. Гитлинъ
חתימת ידו של אליהו גיטלין וחותמת ההוצאה, מתנוססות על החוזה שנחתם בינו ובין אשתו ובנו של יחזקאל קוטיק לפרסום ספר זיכרונותיו, 1921
חתימת ידו של אליהו גיטלין וחותמת ההוצאה, מתנוססות על החוזה שנחתם בינו ובין אשתו ובנו של יחזקאל קוטיק לפרסום ספר זיכרונותיו, 1921
נתונים כלליים
מייסדים אליהו גיטלין
תקופת הפעילות 1911–1939 (כ־28 שנים)
משרד ראשי ורשה
ענפי תעשייה הוצאת ספרים ובית מסחר ספרים
מוצרים עיקריים ספרות יפה (בעברית ובעיקר ביידיש) – מקור ותרגום, ספרות ילדים, ספרי לימוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
א. גיטלין
אליהו גיטלין
אליהו גיטלין
לידה 1882
פטירה 4 באפריל 1932 (בגיל 50 בערך)
ורשה, פולין
מקום מגורים ורשה
מקצוע מוכר ספרים ומו"ל יידי ועברי
חזית "הביתן הנאלבקאי" (Kramy Nalewkowskie) לרחוב נוֹבוֹליפּקי, ועליה שלט לחנותו של א. גיטלין, בסביבות 18–1915 (בתצלום נראה רכב כיבוי מתחנת כיבוי האש הסמוכה)
אסתר (סְטוּלָה) גיטלין, בידיה מקראה עברית, בחנות הספרים של אביה אליהו גיטלין

אליהו גיטלין עריכה

אליהו גיטלין החל את דרכו בענף הספרים כעובד פשוט. בצעירותו עבד כפקיד בבית מסחר הספרים והוצאת הספרים של מרדכי קצנלנבוגן בווילנה.[3] קצנלנבוגן (קאצענעלענבויגען; 1858–?) היה אחד מסוחרי הספרים והמו"לים הנודעים בווילנה בזמנו; בין עובדיו היו גם ל' קוֹזאק,[3] שהיה למוכר ספרים בוורשה, לא הרחק מגיטלין, ושלמה שְׁרֶבֶּרְק,[4] שב-1900 היה למו"ל ביסדו בווילנה את הוצאת ש. שרברק, שאיתה עבר בהמשך לוורשה ומשם לארץ ישראל.

בהמשך התיישב גיטלין בוורשה. בינואר 1911 נישא לחוה (אווה) לבית רוזנשטיין, ילידת נובידבור (1888).[5][6] בתוך זמן קצר היו בני הזוג הורים לשתי בנות, וכעבור כעשור נולד להם בן זקונים.

ב-1911 (תרע"א),[7] כמה חודשים לאחר נישואיו (לא יאוחר מחודש אפריל), ייסד גיטלין בית מסחר ספרים והוצאת ספרים ברחוב נָאלֶבְקי (Nalewki), מרכז החיים היהודיים בוורשה. בחנות, ששכנה ברחוב נאלבקי 1, ב"ביתן הנאלבקאי"[8] מס' 1, מול גן קרָשינסקי (Krasiński), פעלו בעשור שלפני כן חנות הספרים של הוצאת "אחיאסף" (1901–1905)[9] ואחרי-כן של הוצאת "תושיה" (1906–1911), שמכירת ספריה עברה לחנות של התאגדות ההוצאה לאור "צנטראל" עם היווסדה. המשפחה התגוררה לא הרחק משם, ברח' נאלבקי 23.[10][6]

בית המסחר לספרים של גיטלין נמצא בכניסה לנאלבקי מצדו האחד, ליד רחוב בּיֶילנסקה (Bielańska). בצד השני, בכניסה ליד רחוב נוֹבוֹליפּקי (Nowolipki), שכן בית המסחר לספרים של קוזאק (שהיה קודם לכן בית המסחר לספרים החשוב של הסופר, המו"ל ומוכר הספרים אליעזר יצחק שפירא (אי"ש)). הסופר א"ל לוינסקי העיר פעם ששתי חנויות הספרים הללו שבמבוא לרחוב נאלבקי נדמות כמזוזות בפתחו של בית יהודי.[11]

גיטלין נודע כאדם חרוץ וכאחד המו"לים היהודים הנמרצים והרציניים ביותר. הוא היה חובב ספרות וסופרים ואדם אהוב, וסופרים יהודים רבים אהבו להתכנס בביתו.[12] הוא נפטר באפריל 1932 באופן פתאומי לאחר מחלה קצרה וקשה,[13] בגיל 50. הותיר את אשתו, ילדיו ואמו. ללווייתו בבית הקברות היהודי בעיר הגיע קהל של כמה אלפים, בעיקר מחוגי האינטליגנציה היהודית בוורשה, ובהם סופרים ומלומדים שכתביהם הופיעו בהוצאתו, עיתונאים ועורכי עיתונים, פדגוגים ומו"לים עמיתים.[14]

לאחר מותו של גיטלין המשיכה אשתו חוה להפעיל את ההוצאה ובית מסחר הספרים לאורך שנות ה-30, עד מלחמת העולם השנייה.

הוצאת א. גיטלין עריכה

הוצאת א. גיטלין התמחתה בספרות יפה (ביידיש ומעט בעברית) וספרי לימוד (בשתי השפות). גיטלין כיוון לטעמו של הקורא היהודי המתוחכם יותר, שכבר היה מושפע מהספרות האירופית המודרנית,[15] ועל כן הִרבה לפרסם תרגומים ליידיש לרומנים של הקלאסיקונים האירופאים, כגון טולסטוי, לרמונטוב, אנטול פראנס, ז'ול ורן, גי דה מופאסאן, היינריך מאן, הנריק סנקביץ' ואליזה אוז'שקוב. לצד זה, התפרסמה בהוצאה ספרות מקור ענפה – בעיקר ספרות יפה לסוגיה (בעיקר ספרים חדשים) מאת סופרים יידיים בני הזמן, בהם י"י טרונק, ב. יאושזון, מנחם בורישו, זוסמן סגלוביץ', דוד קאסל, י"מ וייסנברג, שמריהו גורליק, אוסיפ דימוב, לייבל מלאך ופישל בימקו – למבוגרים וכן לילדים ונוער. ובנוסף, ראו אור בהוצאה ספרי עיון, אנתולוגיות של שירים ופזמונים וסיפורי עמים, מקראות וספרי לימוד רבים לבית הספר היהודי (ביידיש ובעברית), ספרונים הומוריסטיים לחגים ("יום-טוב בלעטער"), ספרי יעץ ואף כמה ספרי דת.

העשור הראשון עריכה

בשנת תרע"א–1911 החלו להופיע הספרים הראשונים בהוצאת א. גיטלין – חלקם תחת השם "א. גיטלין'ס פאָלקס-ביבליאָטעק" ('הספרייה לעם של א. גיטלין').[16] ההוצאה הציעה כבר מראשיתה ספרים ממגוון רחב של סוגים: ספרות מקור (יידיש), כולל ספרות יפה, כגון הסיפור "די פערבלאנדזעטע: (די משומדת'טע)" ('המשומדת', תרע"א) מאת מרדכי ספקטור, שנכתב ופורסם במקור בשנה שלפני כן כסיפור בהמשכים בעיתון היידי הוורשאי קצר-הימים בעריכתו, "די ניַיע וועלט", וספרי הומור כמו "אויף דער פרישער לופט" ('באוויר הצח', תרע"ב) מאת ב. יֵאוּשְזוֹן (משה יוּסטמַן); תרגומים ועיבודים ליצירות מהספרות היפה האירופית, כגון המחזה "די שבועה" ('השבועה', תרע"א) מאת יעקב גורדין, שעובד לפי "הֶנשל העגלון" (אנ') לגרהרט האופטמן, וכן תרגומים לספרות יהודית, כגון תרגום אנונימי לכמה ממעשיותיו של מקס נורדאו, "אויסגעוועהלטע מעשה'ליך" ('מעשיות נבחרות', תרע"ב 1912), שפורסמו במקור בגרמנית ב-1910; ספרי עיון, כמו "מאָמענט-פאָטאָגראפיעס: (ווי אזוי שרייבען יודישע שריפטשטעלער?)" ('כיצד כותבים סופרים יהודים?', תרע"א) – קובץ רשימות מאת מרדכי ספקטור על חייהם ויצירתם של הסופרים והמשוררים היהודים הגדולים בני הזמן;[17]אנתולוגיות כמו האסופה הספרותית "דאָס בוך און דער לעזער" ('הספר והקורא', תרע"א);[18] וספרי לימוד (שהמצליחים שבהם המשיכו להופיע במהדורות נוספות), כגון מהדורה חדשה של ספר הדקדוק העברי "דקדוק שפת עבר" מאת מ"מ קפלן[19] (1911).[20] סוגה נוספת שהופיעה בהוצאה הייתה "יום-טוב בלעטער" ('עלונים לחגים', בפרט לשלוש הרגלים) – חוברות ספרותיות הומוריסטיות מאוירות שהופיעו לכבוד החג (בתחילה נערכו על ידי הסופר א. אלמי (אליהו חיים שֶפְּס), עד הגירתו לאמריקה ב-1912).[21]

היצירה הבלטריסטית המקורית הראשונה שראתה אור בהוצאת א. גיטלין הייתה הרומן "אין דאָרף" ('בכפר') מאת דוד קאסל, אשר הופיע בתרע"ב-1912 וזכה להצלחה.[7] מחברו, קאסל, שימש בהמשך כעורך ומנהל הספרותי של ההוצאה.[7] בשלהי 1912 הופיעו בה זיכרונותיו המפורסמים של יחזקאל קוטיק;[22] הספר, שככל הנראה עבר עריכה ספרותית מסוימת תחת ידיו של דוד קאסל כעורך צללים,[23] זכה מיד להצלחה ניכרת, ובשנה שלאחר מכן התפרסם חלקו השני. במקביל, במחצית הראשונה של שנת תרע"ג, הופיעה בהוצאת גיטלין הפואמה "אין קאזמערזש" ('בקז'ימייז'') מאת זוסמן סגלוביץ'; זו עשתה רושם רב עם הופעתה וקנתה ליוצרה שם בעולם הספרות, ועד תחילת שנות ה-20 הופיעה בהוצאת גיטלין לבדה בעוד ארבע מהדורות לפחות[24] (מחברהּ פרסם בהמשך בהוצאת גיטלין עוד רבים מספריו).

בעשור הראשון לפעולתה ראו אור בהוצאה הספרים הבאים:

ספרות יפה עריכה

מקור עריכה
פרוזה
הומור
  • "פלעדער-מיַיז" ('עטלפים': קובץ פיליטונים, שירים ופארודיות, תרע"ג) מאת דער טונקעלער (יוסף טונקל);
  • "אפיקורסים" ("בילדער, סצענעס, פערליעבענישען, טיפּען, נפשות און פארשוינדלעך פון דער יודישער גאס": 'סיפורים מהרחוב היהודי', עם תמונות קומיות, תרע"ג 1913) מאת ב. יאושזון;
  • גיליונות "יום-טוב בלעטער" ('עלונים לחגים').
שירה
  • מהדורות נוספות של הפואמה של זוסמן סגלוביץ' "אין קאזמערזש" ('בקז'ימייז''),[24]
  • וקובץ שיריו החדשים "ווען די זון פערגעהט" ('כשהשמש שוכחת', תרע"ד 1914);
  • הפואמה "פוילען" ('פולין', 1914) למנחם (=מנחם בורישו);
  • קובץ שירים של אברהם זאק, "רגע'ס פון טרוים: טאנקעס" ('רגעים מחלום', 1919);
  • הפואמה "אין פוילען" ('בפולין', תר"פ 1919) ללייבל מלאך.
דרמה
אנתולוגיות
תרגום (ספרות אירופית) עריכה
פרוזה
דרמה

שורת קומדיות ופארסות במערכה אחת (ברובן לא מאת סופרים מהשורה הראשונה) בתרגום זלמן זילברצווייג או בעיבודו, שהחלו להופיע לקראת סוף העשור:

  • "הערקולעס" ('הרקולס', תר"פ 1919) מאת ג' בֶּל;
  • "דער מעדאליאָן" ('המדליון', עיבוד חופשי, תר"פ 1919);
  • "די צוויי טויבע" (עיבוד חופשי, עם אחיו נתן זילברצווייג, תר"פ);
  • "דיאנא" ('דיאנה', תר"פ 1920) מאת אנה היל;
  • "דאָקטאָר רובינשטיין" ('דוקטור רובינשטיין', מפולנית, תר"פ 1920) מאת אלכסנדר פרֶדרוֹ (אנ');
  • "נאָך צוועלף" ('אחרי שתים-עשרה', תר"פ 1920) מאת לאביש;
  • "דער געצוואונגענער טראגיק" ('טרגיקון בעל כורחו' (אנ'), תרפ"א) מאת צ'כוב;
  • "א צימער צו פארדינגען" ('חדר להשכיר', עיבוד חופשי, תרפ"א) מאת אדולף פּוֹפּלַבסקי ואנטוני גוֹלַנסקי;
  • "דער קעניג" ('המלך', עיבוד חופשי, תרפ"א) מאת ע' טרכיב;
  • "אלץ צוליב ליבע" ('הכול בשל האהבה', 1921) מאת אד גוֹרדינֶט;
  • "די פארליבטע" (עיבוד חופשי, תרפ"ב 1922) מאת ארמן רוזה;
  • "אויף א פאלשן אדרעס" ('טעות בכתובת', עיבוד, תרפ"ב) מאת מ' מישֶל.
ילדים ונוער
  • הדפסה חוזרת של סיפורו של מאיר להמן, "סוכן המלך, או: יד ושם" (תרע"ג; נדפס במקור בוורשה ב-1890), סיפור מההיסטוריה היהודית, בתרגום לעברית מגרמנית מאת אברהם צוקרמן;
  • והדפסה חוזרת (מאמהות דפוס) של "געשיכטען און לעגענדען" ('סיפורים ואגדות', תרע"ד) – חמש חוברות סיפורים של הנס כריסטיאן אנדרסן בתרגום ל' ברוֹמברג, שנדפסו במקור בשנת תר"ע בהוצאת "שטראהל":[28]
  1. "די אלטע גאסענ לאמטערנע" ('פנס הרחוב הישן');
  2. "דער בעזער פירשט" ('הנסיך המרושע');
  3. "דאָס קינד אין קבר" ('הילד שבקבר');
  4. די לעצטע פּערל" ('הפנינה האחרונה');
  5. "דאָס קליינע מעדעל מיט די שוועבעלעך" ('מוכרת הגפרורים הקטנה').

עיון עריכה

ספרי לימוד

שנות ה-20 עריכה

ספרות יפה עריכה

מקור עריכה
פרוזה
  • ספרי זוסמן סגלוביץ':[30] "פון רוסלאנד: פון דער רעוואָלוציע" ('מרוסיה: מהמהפכה', מומנטים מהמהפכה, 1920),
  • "שטעגן–וועגן" ('שבילים–דרכים', נובלות חדשות, 1921),
  • "מאָן" (מיניאטורות, תרפ"ב 1922),
  • ו"די ווילדע צילקע" ('צילקה הפראית', רומן, 1922);
  • יעקב פאט, "קיין אמעריקע: געשיכטען וועגען די וואָס וואנדערן" ('אל אמריקה: סיפורים על אלו שנודדים', 1920);
  • ספרי אברהם זאק: "אין שאָטן" ('באפלה', 1922), קובץ נובלות,
  • ו"פאָניע גנב: (א כראָניק)" ('פוֹניֶה גנב',[31] על החיים בצבא הרוסי, 1929);
  • ספריו של קלמן גוטנבוים "פרעמדע" ('זרים', קובץ נובלות, 1922) ו"דער סוד פון טויט" ('סוד המוות', 1928).

  • הומור: א' אלמי (שפס), הומאָריסטישע שריפטן" ('כתבים הומוריסטיים', ב-2 כרכים (כרך א: פארודיות, כרך ב: הומורסקות וגוזמאות), 1928).
שירה
  • קובץ שיריו של זוסמן סגלוביץ' "ציַיטיגע טרויבען" ('ענבים בשלים', שירי אהבה, 1920; איור העטיפה והטיפוגרפיה: הנריק ברלוי[32]);
  • לייבל מלאך: הבלדה "די טויטע חופה" (תרפ"א 1921),
  • והאפוס "אמאָל אמאָל" ('פעם פעם'; 1922);
  • אורי צבי גרינברג, "קריג אויף דער ערד" ('מלחמה עלי אדמה'), תרפ"ג) – מהדורה ב של ספרו "אין צייטנס רויש" ('בשאון הזמן', יומן מלחמה, סיפורים ושירים משירותו הצבאי מסרביה, נדפס ב-1919 בהוצאת בצלאל בלבוב), שנוסף לו סיפורו "רויטע עפל פון וויי-ביימער" ('תפוחים אדומים של עצי-הדווי');[33]
  • "אין שאָטן" ('באפלה': פואמות ושירים, 1923) מאת בן-א' סאָכאטשעווסקי (יחיאל מאיר סוכצ'בסקי);

  • אנתולוגיה: דער ארבעטער דעקלאמאטאָר" ('המקראה לַפועֵל', שירי פועלים מהספרות היידית, 1920; מהדורה ב משופרת: 1923), בעריכת ש' לוי.
דרמה
  • זוסמן סגלוביץ', "די וואנט" ('הקיר': אטיוד דרמטי, 1920; נדפס לראשונה בצורה מקוצרת בשל הצנזורה הרוסית ב"דער יידישער וועלט", וילנה 1915);[30]
  • מחזותיו של פישל בימקו "די אינטריגע" ('האינטריגה', טרגיקומדיה),
  • ו"קוידערוועלט" (קומדיה במערכה אחת, שניהם משנת תר"פ 1920);
  • אוסיפ דימוב, "דער אייביקער וואנדערער" ('הנודד הנצחי', תרפ"ב);
  • מחזותיו של נח זבלודובסקי (זאבלודאָווסקי) (בר נש) "פארביטערטע הערצער" ('לבבות מרים'),
  • ו"אן עקספּראָפּריאציע" ('הַפְקעה', שניהם משנת תרפ"ב).
תרגום עריכה
  • סדרת כל כתבי ז'ול ורן ("אלע ווערק פון זשול ווערן") – החלה להופיע ב-1926, לקראת מלאת מאה שנה להולדתו (1928), ולבסוף הופיעו במסגרתה עד 1930 13 כותרים (ב-20 כרכים):[35]
אנתולוגיות
ילדים ונוער עריכה

(מקור ותרגום)

 
שִׁבֳּלִים, מהדורה שנייה, חוברת מס' 5 (ורשה–תל אביב, תרצ"ו 1936)
  • "שִׁבֳּלִים" ('שיבולים', ספרייה מצוירת לילדים ולנערים, [1920–1923?, כנראה תר"פ–תרפ"ג])[37][38] – סדרה של כ-60 חוברות מנוקדות ומצוירות בנות 16–20 עמודים, ברובן עיבודים של מעשיות עם (לרוב בלא ציון שם המעבד). המעבד והמתרגם העיקרי של עשרות החוברות הראשונות היה אליהו חיים חיניץ', עד הגירתו למקסיקו ב-1922. הציורים היו מעשה ידי חיים גולדברג (חגי), שאייר ספרים נוספים עבור גיטלין. הסדרה החלה להופיע לא יאוחר מ-1920 (ייתכן שעוד ב-1919)[39] והוצאתה הסתיימה כנראה ב-1923.[40] בראשיתה היא נחלקה לשתיים – "ספרייה לילדים" ו"ספרייה לילדים ולנערים" – והתכנון היה להוציא 50 כותרים בכל ספרייה.[41] בסופו של דבר ראו אור 69 חוברות (מספור החוברות השתנה מספר פעמים). בשנת תרצ"ו-1935 הופיעה מהדורה שנייה. הכותרים:
  • 1. א"ח חיניטש, "החתול והתרנגֹל";
  • 2. א"ח חיניטש, "הבהמה, החיה והעוף בחֹרף";
  • 3. א"ח חיניטש, "תשעה אחים";
  • 4. א"ח חיניטש, "ירחמיאל השוטה";
  • 5. (חלק ב);
  • 6. א"ח חיניטש, "שר-הים ושתים-עשרה בנותיו";
  • 7. (חלק ב);
  • 8. איש יהודי (שם עט), א. "ברוך הרוכל"; ב. "מעשה בחוצב אבנים"; ג. "מזל";
  • 9–10. י"ל פרץ, "החוכר", בתרגום דבורה לחובר;
  • 11–12. א. מקס נורדאו, "מי ראש"; ב. ליאוניד אנדרייב (אנ'), "אגוז זהב" [Орешек];‏
  • 13–14. מקס נורדאו, "אח ואחות", בעיבוד חיניטש;
  • 15–16. א"ז כהן, "הפשתה", כנראה בעיבוד חיניטש;[42]
  • 17. א"ז כהן, "הפרחים", כנראה בעיבוד חיניטש;[42]
  • 18. א"ז כהן, "הזמיר", כנראה בעיבוד חיניטש;[42]
  • 19–20. דבורה לחובר, א. "שרה בת-טובים"; ב. "תפוחים החייט ומים החייט";
  • 21–22. א"ז כהן, "הצל";
  • 23–24. א"ז כהן, "איך התוַדעה בת המלך אל החייט"[43];
  • 25–26. א"ח חיניטש, 1. הצב הפטפטן"; ב. "זאב בן חיל";
  • 27–28. י' רוזנצויג, "כבשׂי הזהב";
  • 29–33. י"ל שטרן, א. "הילד והאם" (על פי "הלב" לדה אמיצ'יס); ב. "הכלב והחתול";
  • 34–35. יקיר ורשבסקי, "הפרפר והפרח";
  • 36. "שלֹשה אחים";
  • 37. "משפט הקוף";
  • 38. "החתול והשועלה";
  • 39–40. א. האוָז המושיע; ב. "חמור חסר לב";
  • 41–42. א. "הארי בעל הכנפים"; ב. "הארי והארנבת";
  • 43–44. א. "ידידים"; ב. "הדיג הקטן";
  • 45. "ברמין [=ברהמין] עני אחד";
  • 46–47. "חסן ואליבבא";
  • 48–49. א. "החול"; ב. "העורבים והנחש";
  • 50–51. א. "בנות המלך בשבִיָּה"; ב. "הרוח הדרומית";
  • 52–53. "מעשה בבת חוטב העצים";
  • 54. א. "הדֹב והתרנגֹל"; ב. "הילדה והשועל";
  • 55 "הנחש";
  • 56. "הרחיצה בנהר בלילה";
  • 57. "הבת החורגת";
  • 58–59. "חֹלד שגנב מן הגמדים";
  • 60–61. א. "מעשה בשני גמדים ובצועני"; ב. "מעשה בשבעה עורבים";
  • 62–63. א. "רבי יוסף איש מלוה מלכה ואשמדַי"; ב. "הירודוט מן הליקרנס [במהדורה ב: הליקורנוס]";
  • 64–65. א. "המכשף ובן האִכּר"; ב. "המלך והאביון";
  • 66–67. א. "השועל הרשלן והתרנגֹלת הפיקחית"; ב. "טבעת הברכה";
  • 68–69. א. "שלח לחמך על פני המים"; ב. "לחיים לחיים".
  • "אילוסטרירטע קינדער-ביבליאָטעק" ('הספרייה המאוירת לילדים'):
  1. היינריך שַרלמן, "די גליקליכע קינדעריאָרן"[44] ('שנות הילדות המאושרות');
  2. יאנוש קורצ'אק, "אין דאָרף מיכאילאָווקע" ('בכפר מיכאילובקה', תרפ"א 1921);
  3. קז'ימייז' טֶטמָאיֶיר (אנ'), "דער בער"[44] ('הדוב');
  4. "קיין ערגעץ-לאנד"[44] ('לארץ אי-שם'), על פי י"ל פרץ;
  5. יעקב פאט, "יואליק" ('יואליק', 1921);
  6. פאט, "ער איז אוועק"[44] ('הוא איננו', או 'הוא יצא');
  7. פאט, "מאיא" ('מאיה'; מהדורה ב: תרפ"א);
  8. פאט, "די שניי-מלכה"[44] ('מלכת השלג');
  9. פאט, "אין שענסטן יום-טוב" ('בחג היפה ביותר', קובץ ובו שני סיפורים: "בערל בלאָזזאק" ('ברל-מפוח') ו"יהודית די מלכה" ('יהודית המלכה'), 1921);
  10. פאט, "א מעשה מיט א גַלָח, א רב און א שַמָש ישראל" ('סיפור בכומר, רב ושַמָש ישראל', 1921);[45]
  11. פאט, "דער שמש און דער נגיד" ('השַמָּש והעשיר');
  12. פאט, "דער וואונדערלאכער לייב" ('האריה המופלא', או: "דער רב און דער לייב" ('הרב והאריה'), 1921);
  13. לייב מלאך, "דער פּרינץ"[46] ('הנסיך');
  14. מלאך, "א חלום פון א מיידעלע" ('חלום של נערה');[44]
  15. יעקב פאט (סיפר, קיבץ וסיפר מחדש), "פאר די קליינע קינדערסוועגן" ('בשבילי הילדים הקטנים', 1921).
  • סדרת "מעשהלאך פון דער גאנצער וועלט" ('מעשיות מכל העולם') מאת יוסף ראווין:
אנתולוגיות

סדרת אנתולוגיות של סיפורי עמים לבני הנעורים בעיבוד ותרגום עברי, מנוקדות ומאוירות (תרפ"ב):

  • "אלף ולילה אחד": אגדות מזרחיות לנעורים (סיפורי אלף לילה ולילה, 2 כרכים) מאת המחנך והמשורר יצחק קצנלסון ואחותו הגננת שושנה-שֶיינדל פיינשטיין-קצנלסון;
  • "מעשיות יפוניות" (=יפניות) מאת אליהו חיים חיניץ';
  • "אגדות הסינים" מאת אברהם בן-אוּרי;
  • "אגדות יָוָן" (המיתולוגיה היוונית, 3 כרכים) מאת אליעזר מיטרוֹפּוֹליטַנסקי (מעטראָפּאָליטאנסקי), מעובד בסגנון מקראי, בין היתר על פי גוסטב שוואב (אנ'), עם ציורים מאת חיים גולדברג (חגי); ראה אור במקביל גם במהדורה יידית, בתרגום ה"ז: "גריכישע מיטן: (לעגענדען)" (1922); האגדות הופיעו במקור כסדרה ארוכה בהמשכים בדו-שבועון לבני הנעורים "צפרירים" בשנת תר"פ.[48]

עיון עריכה

ספרי לימוד
  • מרדכי בירנבוים ודוד קאסל, "נאטורוויסענשפט" ('מדעי הטבע': לבתי הספר וללימוד עצמי, 2 חלקים (חלק א: "לופט און וואסער" ('אוויר ומים'); חלק ב: "די ערד" ('האדמה')), תר"פ 1920);
  • מרדכי בירנבוים, "טַל-ילדות" ("פרוזדור לספר הלמוד ילדות", ספר ראשון אחרי לימוד האלפבית: ספר לימוד וקריאה מצויר עם ביאור המילים, שאלות ותרגילי כתיבה, תרפ"ב 1921 או לפני כן; הופיע ב-25 מהדורות לפחות[50]);
  • מרדכי בירנבוים – בחלק מהמהדורות והכרכים עם ישראל בַּאקְסְט ובחלקם עם צ"ז וינברג – "ילדוּת" (ספר לימוד וקריאה מצויר עם ביאור המילים, שאלות ותרגילי כתיבה, ספר לשנת הלימודים ב–ג ("ספר ראשון אחר 'טל-ילדות'") וספר לשנת הלימודים ד–ה, תרפ"א; הופיע ביותר מעשר מהדורות בשנות ה-20 וה-30);
  • מרדכי בירנבוים, "חברי" (אלפון מצויר; מהדורה ב: תרפ"ג,[51] מהדורה ג: תרפ"ט);
  • ליפה שפר (Lipe Szofer), "תורת בעלי-החיים: (זואולוגיה)" (ספר לימוד לבתי ספר עממיים ותיכוניים, עם ציורים, 3 כרכים, תרפ"ב–תרפ"ד (א. מחלקת היונקים. תרפ"ב; ב. עופות, זוחלים, דוחיים, דגים, תרפ"ג; ג. חסרי החוליות, תרפ"ד));
  • נתנאל אוירבוך, "עולם החי: (זואולוגיה למתחילים)" (חלק א: בעלי החוליות; חלק ב: חסרי החוליות, תרפ"ה; נדפס במקור בתרפ"ב בהוצאת שכטר בקישינב);
  • מהדורה ב של "היסטוריה כללית" לשמואל גוּרין בתרגום מרוסית מאת ש' ויסמן (2 כרכים (חלק א: העולם העתיק; חלק ב: ימי הבינים), תרפ"ה 1925);
  • ספרי ההיסטוריה של אברהם פּרוּזַ'נסקי (Prużański): "היסטוריה עברית: (מן אברהם אבינו עד הרצל ובלפור)" (תרפ"ה 1925; מהדורה ב מתוקנת, מעובדת ומורחבת: "הסטוריה עברית: מימי אברהם אבינו עד ימינו", עם ציורים, מפות, אגדות, מסורות והשקפות כלליות, תרפ"ח 1927; ובמהדורות נוספות[52]),
  • ומהדורה ח של ספרו "תולדות העמים: (הסטוריה כללית)" (לבתי ספר ולמתלמדים, עם ציורים ומפות, בארבעה חלקים (ימי-הקדם, ימי-הבינים, התקופה החדשה, התקופה האחרונה), תר"ץ; החל לצאת במקור ב-1922 בוורשה בהוצאת 'תל-אביב / אלטניילאנד');
  • מהדורה ג מתוקנת של "גיאוגרפיה" מאת צבי שוורצמן[53] (חלק א: קורס אלמנטרי; חלק ב: אסיה, אפריקה, אמריקה ואוסטרליה; לכיתה הראשונה של הגימנסיה, תרפ"ה 1925; מהדורה ד מתוקנת: תר"ץ 1930; נדפס במקור ב-1921 בהוצאת 'מדע' בקישינב);
  • ליפה שפר, "לִמדו עברית" (ספר לימוד השפה העברית ודקדוקה על פי שיטת ברליץ, עם תרגילי לשון, תמונות לשיחות ומילון עברי-יידי-פולני-אנגלי, 2 כרכים, 1926;[54]);
  • מ' רזוילובסקי וז' ליבוביץ (=שלמה זלמן אריאל), "שחר" (אלפון עברי, על פי השיטה האנליטית, מהדורה ב מעובדת ומתוקנת: תרפ"ז 1926; נדפס במקור ב-1923[55]);
  • מ' גלבפיש, "בוכהאלטעריע פאר אלע" ('הנהלת חשבונות לכול': תאוריה ופרקטיקה, תרפ"ז 1927);
  • מהדורה ג מתוקנת לספרו של נתנאל אוירבוך "תורת הצמחים" (בוטניקה, לבית הספר התיכון, 1928; נדפס במקור בתרפ"א בהוצאת שכטר בקישינב);
  • ספרי לימוד שפות לדוברי יידיש מאת מ' מֶרימַן (מערימאן): "שפאניש–יידישער לערבוך" (לימוד ספרדית, עם מילון יידי–ספרדי, 1927),
  • ו"פּאָרטוגעזיש–יידישער לערנבוך" (לימוד פורטוגזית, עם מילון יידי–פורטוגזי, 1929);
  • "גאוגרפיה" מאת אליעזר מיטרופוליטנסקי (חמישה כרכים (א. ידיעות כלליות; ב. אוסטרליה, אפריקה ואמריקה; ג. אסיה וארץ ישראל; ד. אירופה, חלק א; ה. אירופה, חלק ב), [תרפ"-?]–תרפ"ט 1928; הוצאה ג מתוקנת: תר"ץ);
  • הדפסה חוזרת של ספרו של חיים אהרן קפלן "כתב כהלכה" (לימוד אורתוגרפיה עברית (נדפס באותיות הכתב), תרפ"ט; נדפס במקור כנראה בתרע"ט בהוצאת 'בית ספר' בוורשה);
  • אברהם פרוז'נסקי, "נביאים ואגדה" (עם ציורים, מפות, השקפות כלליות ובאור המלים, חלק א: מן מות משה עד מלוכת שאול (יהושע, שופטים, רות, שמואל א' עד פרק ט), תרפ"ט 1928).
ספרי עזר ויעץ
  • "סִדור תִּקון שמואל" (תרפ"ב);[56]
  • "מחזור עבודת הקודש כמנהג ספרד, עם פירוש מטה לוי וגם ליקוטים יקרים" (הוצאה חדשה, 2 כרכים, תר"ף; הדפסה נוספת: תרפ"ז);
  • "דער וועג צו געזונדהייט" ('הדרך לבריאות: עצות רפואיות מעשיות לשימוש יומיומי לבריאים ולחולים', חלק א: תזונה, 1928) מאת ד"ר מאיר פֶּקֶר;
  • "הינטער א פארמאכטער טיר" ('מאחורי דלת סגורה': זיכרונותיו של רופא ונרולוג, תרפ"ט) מאת ד"ר לב (סמיונוביץ') פרידלנד בתרגום א' שמידט;
  • הדפסה נוספת של "מִלון מלא ושלם יהודי–עברי" (=יידי–עברי) מאת א"ל ביסקא וי"מ זלקינד (תרפ"ט 1928-29; נדפס במקור בשם "מִלון (מלא ושלם) זרגוני–עברי", לונדון תרע"ג);
  • "דאָס אינדוסטריע-געזעץ: און די סטאטוטען פון די צעכען און פון די געזעלן-סעקציעס: דָאס וואָיאזשארען-געזעץ: קאָמענטארען און פאָרמוליארען פון ביטעס" ('חוק התעשייה', ספר מס' 2 בספריית "יידישע יורידישע ביבליאָטעק" ('הספרייה המשפטית היהודית'), תרפ"ט) מאת רפאל למקין;
  • "פּאָליטיש–עקאָנאָמיש ווערטערבוך" ('מילון פוליטי–כלכלי', 1929) בעריכת א' מָאבּ.
בשפה הפולנית עריכה

עם היטמעותם ההדרגתית של היהודים בחברה הפולנית, החלו להופיע בהוצאה גם ספרים אחדים בשפה הפולנית:

משפט פלילי עריכה

בשנת 1920 הופיעה בהוצאת גיטלין "המקראה לַפועֵל" (דער ארבעטער דעקלאמאטאָר; מהדורה ב משופרת: 1923) – אנתולוגיה של שירים סוציאליסטיים כגון המנונה של תנועת הבונד, "די שבועה" ('השבועה') מאת ש. אנ-סקי, האינטרנציונל,[57] ושירי פועלים נוספים ביידיש מהרפרטואר של התנועה הסוציאליסטית היהודית מאת משוררים כמוריס רוזנפלד ואברהם רייזן. במאי 1926, לאחר תקופה של אי-יציבות שלטונית בפולין, העלתה הפיכה צבאית לשלטון את יוזף פילסודסקי כדיקטטור נאור. כעבור מספר חודשים, על רקע האיבה כלפי ברית המועצות והקומוניזם, הוחרם הספר על ידי הרשויות בוורשה, וגיטלין הועמד למשפט פלילי (זמן קצר קודם לכן נתבעה גם הוצאת הספרים היהודית "צֶנטרל" על שהדפיסה את "השבועה" בתוך כתבי אנ-סקי, אך המשפט בוטל); התובע דרש מאסר של שלוש שנים. בית המשפט אישר את החרמת הספר, ובספטמבר 1927 גזרו שופטי בית המשפט המחוזי על גיטלין מאסר בן חודשיים. הוא ערער לבית המשפט לערעורים, וזה נענה בנובמבר 1928 להצעת הסנגור וביטל את הדין.[58]

שנות ה-30 עד מותו של גיטלין עריכה

בראשית שנות ה-30 סבל ענף הספרים היהודיים מירידה ניכרת בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שפגע בפולין. נסגרו כמה מהוצאות הספרים היהודיות הגדולות במדינה, כמו ב. קלעצקין (קלֶצקין) בווילנה ו"צֶנטרל" בוורשה, אך הוצאת גיטלין ובית מסחר הספרים המשיכו לפעול. בין הספרים שראו אור בהוצאה עד מותו של גיטלין:

ספרות יפה (מקור)
ספרי לימוד
  • ספר לימוד חדש מאת מרדכי בירנבוים: "טל-אביב" (ספר לימוד וקריאה אחרי לימוד האלפבית ולפני ספרו "ילדות", על פי שיטת דלטון (אנ') ודֶקרוֹלי (אנ'), תרצ"א 1930);[60]
  • מהדורה ד של ספרו של ליפה שפר "עולם הילדים" (מקראה מצוירת לשנת הלימודים ב–ג, 1930; במקור כנראה ורשה תרפ"ג)
  • ספרי לימוד שפות לדוברי יידיש של מ' מרימן: "פראנצויזיש–יידישער לערנבוך" (לימוד צרפתית, עם מילון יידי–צרפתי, 1930) ו"ענגליש–יידישער לערנבוך" (לימוד אנגלית, עם מילון יידי–אנגלי, 1939);
  • וספר הלימוד הראשון של המורה והסופר העברי ירחמיאל וינגרטן, "תורה למתחילים" (2 כרכים, 1932).

ממותו של גיטלין ועד מלחמת העולם השנייה עריכה

לאחר מותו של גיטלין הייתה אלמנתו חוה בין היהודים הרבים שעלו אז מפולין לארץ ישראל, אך לאחר שלא עלה בידה להתבסס בה, שבה לארצה.[61] היא המשיכה להפעיל את ההוצאה ובית מסחר הספרים לאורך שנות ה-30, עד מלחמת העולם השנייה. בין הספרים שהופיעו בהוצאה בשנים האחרונות לקיומה:

ילדים ונוער
  • חידוש הספרייה המצוירת והמנוקדת לילדים ונוער "שבלים" ('שיבולים', מהדורה חדשה ומתוקנת, תרצ"ו 1935). מרבית החוברות (אך לא כולן) היו הדפסה חוזרת של מהדורה א. לעומת הסדרה המקורית, שנחלקה ל-69 חוברות, מהדורה ב כללה 62, ובסדר שונה.[37][62]
ספרי לימוד
  • מהדורות נוספות לספרי לימוד שהופיעו בהוצאה קודם לכן, כמו ספרי הלימוד והמקראות "ילדוּת" ו"טל ילדות" למרדכי בירנבוים, "תולדות עמנו: מן ימי אברהם אבינו עד ימינו" (מהדורה א' נקראה "היסטוריה עברית") לאברהם פרוז'נסקי;
  • ספריו החדשים של ירחמיאל וינגרטן: שש מקראות עבריות לבית הספר והאנתולוגיה "בחיים ובספרות" (תרצ"ג ואילך), ו"נביאים ראשונים למתחילים" (תרצ"ו);
  • מהדורה ב מחודשת ומתוקנת של "גיאוגרפיה" למשה גרדון (תרצ"ג; מהדורה א הופיעה בוורשה בתרצ"א 1932);
  • ספר לימוד עברית חדש של ליפה שפר: "עברית לעולים ולתיירים" (ספר לימוד עצמי למתחילים, 1933;[63] מהדורה ב: 1935) ומהדורות חדשות של ספרו "למדו עברית": מהדורה ו מחודשת ומתוקנת עם תוספת: "בארצנו": תרצ"ג 1933;[64] מהדורה ח, עם מילון עברי–אידי–פולני–אנגלי–גרמני, 1935[65]).
ספרי יעץ

מילון עברי–יידי (תרצ"ג 1933), מילון פולני–עברי (תרצ"ז) ומילון עברי–פולני (תרצ"ט) שסידר אברהם בן-אוּרי.

תרגום

אחרית דבר עריכה

 
משפחת גיטלין באמצע שנות ה-20: אליהו גיטלין עומד לצד בנותיו: לימינו הבכורה, אנה (חנה) (אַנקָה), ולשמאלו אסתר (סְטוּלָה); יושבת אשתו חוה (אווה) ועליה בן הזקונים משה (מְיֶיטֶק).

זמן קצר לאחר כיבוש פולין סגרו הגרמנים חנויות ספרים וספריות יהודיות והחרימו את ספריהן. היודנראט בוורשה השיג היתר לפתוח ספריית השאלה וחנויות ספרים בגטו ולקבל בחזרה ספרים עבריים ויידיים שהוחרמו. בינואר 1942, לפקודת הגרמנים, נסגרו חנויות הספרים והספריות בגטו (כמה ספריות ניידות המשיכו לפעול במחתרת).[67]עמנואל רינגלבלום מציין בכתביו בינואר 1942: "חנויות הספרים היהודיות אינן עוד. הן נסגרו והספרים נלקחו"; "סגרו את כל חנויות הספרים היהודיות, כמו קוזאק ואחרות".[68]

משפחתו הגרעינית של גיטלין – אלמנתו חוה (אווה) ושלושת ילדיהם: בנותיהם הנשואות אנה (חנה) (אַנקָה) פּוֹלָקֶביץ' ואסתר (סְטוּלָה) הילדֶסהיים ובנם הנער משה (מְיֶיטֶק) – נספתה כולה בשואה.[69][6]

צִלה של חנות הספרים של גיטלין נזכר בדיווחיהם של שני עיתונאים יהודים יוצאי פולין שנשלחו לסקר את גורל הקהילה היהודית במדינה לאחר השואה. לאחר תום המלחמה, בסוף שנת 1945, יצא הסופר והעיתונאי היידי מרדכי צאנין לסיור בן שנה בפולין, שבמהלכו שלח רשמי מסע ליומון היידי הניו-יורקי הנפוץ "פאָרווערטס", שבהם דיווח על חורבנן של כמאה קהילות יהודיות בערים ועיירות במדינה. את מאמריו כינס בספר מסעות, שראה אור ב-1952 בהוצאת "לעצטע נייעס" (העיתון היידי הישראלי שייסד וערך). בסַפְּרו על וורשה כתב: "משמאל, מול גן קרָשינסקי, אתה מזהה את מקומן של חנויות נאלבקי, שם הייתה פעם הוצאת גיטלין.[70] ומעט הלאה משם לא רואים כבר אפילו חורבות".[71]

מעט אחרי צאנין, בראשית שנת 1946, יצא עיתונאי ארצישראלי עברי ראשון לבקר בפולין לאחר המלחמה: שמעון סאמט, שליח עיתון "הארץ", היה אורחה של ממשלת פולין וסייר ברחבי המדינה במטרה להביא בפני קוראי העיתון תמונות מחיי שארית הפליטה. בספר המסעות שפרסם באותה שנה סיפר "מישהו מחפש את מקום הבית, בו היה פעם בית-המסחר לספרים של גיטלין. רק זכר של הרס נשאר גם ממנו. עם רדת יהודי הגיטו ורכושם לטמיון, חוסל עורקו החי, הקריה ההומיה, שכל יהודי ידע משמעה: נאליווקי".[72]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא א. גיטלין בוויקישיתוף

מודעות נבחרות של הוצאת ובית מסחר הספרים א. גיטלין בעיתונות התקופה:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לעיתים "ע. גיטלין" בכתב עברי (יידיש), "A. Gitlin" בכתב לטיני (פולנית) (כנראה כתעתיק-לאחור מוטעה של "E.‎" ו-"א.", בהתאמה). בכתיב רוסי שלאחר הרפורמה: Гитлин.
  2. ^ Nina Kraśko, Instytucje wydawnicze w II Rzeczypospolitej, Warszawa: Biblioteka Narodowa – Instytut Książki i Czytelnictwa, 2001, p. 38.
  3. ^ 1 2 ישראל קלוזנר, וילנה, ירושלים דליטא: דורות ראשונים, 1495–1881; ערך שמואל ברנצ'וק; הביא לדפוס שמוליק בדאור, תל אביב: בית לוחמי הגטאות, תשמ"ט 1988, עמ' 383.
  4. ^ ישראל קלויזנר, וילנה, ירושלים דליטא: דורות אחרונים 1881–1939, ערך שמואל ברנצ'וק; הביאה לדפוס לאה הלוי, כרך ב, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגטאות, תשמ"ג 1983, עמ' 462.
  5. ^ פ. קנטורוביץ ורעיתו, ברכה, הצפירה, 15 בינואר 1911; שלמה שרעבערק, ברכה,טור 5, הזמן, 18 בינואר 1911.
  6. ^ 1 2 3 חוה (אווה) גיטלין: דף עד שמולא על ידי אחותה, חנה שינמן, 24 ביולי 1955, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  7. ^ 1 2 3 אונזער ביכער-וועלט - א. גיטלין, היינט, 24 באפריל 1924.
  8. ^ Kramy Nalewkowskie (קראמי נאלבקובסקייה; בשנים הראשונות נקרא "באזאר איוואנוב", Bazar Iwanowski) – מבנה בולט בתוך הרחוב, קרוב לאחת מחזיתותיו.
  9. ^ חגית כהן, בחנותו של מוכר הספרים: חנויות ספרים יהודיות במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, ירושלים: הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס ('יהדות פולין: סדרה ביבליוגרפית'), תשס"ו 2006, עמ' 81–82.
  10. ^ Zbigniew Pakalski, 'Kramy Nalewkowskie,' Nalewki: z dziejów polskiej i żydowskiej ulicy w Warszawie, Oficyna Graficzno-Wydawnicza Typografika, 2003, p. 54.
  11. ^ כך לדברי הסופר, העיתונאי והעסקן יוצא ורשה י"ל וולמן (וואָלמאן, פּוילישע יידן, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יידנטום'), תשי"ט 1959, עמ' 152–153, בארכיון האינטרנט; ובתרגום עברי: וולמן, יהודי פולין: רומן מחיי יהודי פולין, תל אביב: יבנה, תשכ"ב, פרק כז: "נאלבקי שבווארשה", עמ' 106).
  12. ^ אליהו גיטלין נ"ע, היינט, 5 באפריל 1932; מותו של מו"ל, דואר היום, 6 באפריל 1932.
  13. ^ אליהו גיטלין, היינט, מודעת אבל, 5 באפריל 1932; י. י. אינדיצקי (ביליסטוק), ל. אינדיצקי (ורשוי), אליהו גיטלין, היינט, מודעת אבל, 10 באפריל 1932.
  14. ^ בבית הקברות ספד לו העיתונאי ד"ר יהושע גוטליב, וחזן בית הכנסת הגדול של ורשה קוסביצקי ומקהלתו זימרו פרקי תהילים (די לויה פון אליהו גיטלין, היינט, 6 באפריל 1932).
  15. ^ David Rosenthal, 'Recalling Jewish Life in Warsaw,' Midstream (a quarterly Jewish review) 27,9 (1981), p. 27 (המאמר התפרסם גם ביידיש ב"דער יידישער קעמפער" תחת הכותרת "פון אידישן לעבן און שאפן אין ווארשע, ערב חורבן").
  16. ^ למידע על כמה מהספרים שהופיעו ב"פאָלקס-ביבליאָטעק" ראו פרסומים בסוף הספרים משנת תרע"ב-1912 אויסגעוועהלטע מעשה'ליך, בארכיון האינטרנט; אין דאָרף, בארכיון האינטרנט.
  17. ^ מאָמענט-פאָטאָגראפיעס, דף מידע על הספר, בתוך אין דאָרף (תרע"ב 1912), עמ' 187, בארכיון האינטרנט.
  18. ^ בשנת תרע"ג–1912 החל גיטלין להוציא מאסף לספרות וביקורת ("גיטלינ'ס זאמעלבלעטער פאר ליטעראטור און קריטיק"); אך ככל הנראה הניסיון גווע לאחר הגיליון הראשון, "ערבות" (גיטלינ'ס זאמעלבלעטער פאר ליטעראטור און קריטיק, דער מאָמענט, 23 בספטמבר 1912).
  19. ^ מנחם מנדל קפלן, מורה ורשאי, פרסם בעיתונות העברית, בעל המקראה "יוסף לקח" (ורשה תר"ן 1890) (בן ציון בן משה אייזענשטאדט, ר' מנחם מענדיל הכהן קאפלאן, בספרו דור רבניו וסופריו, כרך א, ורשה: (דפוס האלטער ואייזענשטאדט), תרנ"ה 1895, עמ' 48, באתר היברובוקס).
  20. ^ דקדוק שפת עבר: (אתימולוגיה וסנתקסיס), מאת מ. מ. קאפלאן, דער מאָמענט, 21 באפריל 1911.
  21. ^ יעפים ישורין (צוזאמענגעשטעלט), ‏א. אלמי-ביבליאָגרפיע, בתוך: אברהם זאק (רעדאקטאָר), א. אלמי בוך: לכבוד א. אלמיס ווערן א בן-שבעים, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יידנטום'), תשכ"ב 1962, עמ' 181, בארכיון האינטרנט.
  22. ^ יחזקאל קוטיק, מיַינע זכרונות, 2 כרכים (חלק ראשון, חלק שני), תרע"ג–תרע"ד. אף ששנת ההדפסה הרשומה על הספר היא 1913, לאמִתו של דבר הוא ראה אור כבר בראשית דצמבר 1912 (דוד אסף, מבוא: בין זיכרון להיסטוריה: יחזקאל קוטיק וספרו "מיינע זכרונות", בתוך: זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק; תרגום מיידיש: רחל קרונה ודוד אסף, מהדורה מתורגמת ומבוארת בידי דוד אסף, כרך א, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – המכון לחקר התפוצות – המרכז לחקר תולדות היהודים ומורשתם, תשנ"ט 1998, בפרויקט בן-יהודה).
  23. ^ געשטאָרבען דוד קאסעל, היינט, 12 במאי 1935; מלך ראוויטש, דאָס מעשה-בוך פון מיַין לעבן, כרך ג: "יאָרן אין ווארשע, 1921–1934", תל אביב: י.ל. פרץ, תשל"ו 1975, עמ' 47; אסף, זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, שם.
  24. ^ 1 2 החל במהדורה ב (תרע"ד) בלוויית עוד שתיים מיצירותיו: הבלדה "דעם שוחט'ס טאָכטער" (או: "רייזעלע דעם שוחטס"; 'בת השוחט' / 'רייזלה בת השוחט', 1909) ו"מירקעס ליעבע" ('אהבתה של מירקה').
  25. ^ ברל כהן, שטערקמאן, שמואל, בתוך: לעקסיקאָן פֿון יידיש-שריַיבערס, ניו יורק: ר. אילמאן-כהן, 1986, עמודה 526, באתר היברובוקס; ה. פענסטער, די טראגעדיע פון א פראנצויזיש-יודישען דיכטער: (א ברודער פון יוד. שריפטשטעלער דר. י. בי. צפּור), אונזער עקספרעס, 23 באפריל 1935.
  26. ^ כך על פי 'הלפרן יהונתן', בתוך: מאיר שמעון גשורי (ברוקנר) (עורך), ספר סוסנוביץ והסביבה בזאגלמביה, כרך א, תל אביב: ארגון יוצאי סוסנוביץ והסביבה בישראל בסיוע ארגוני יהודי זאגלמביה בארצות הברית, צרפת ובארצות אחרות, תשל"ג, עמ' 570 (ספר יזכור לקהילת סוסנוביץ, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 582).
  27. ^ שנת ההדפסה המופיעה בשער היא 'תרס"ז' מאחר שההדפסה נעשתה מאותה אֵם דפוס (מטריצה) ('הירשביין-ביבליאגראָפיע', בתוך: ש' ניגער, מ' עלקין (רעדאקטאָרן), פרץ הירשביין: (צו זיַין זעכציקסטן געבוירנטאָג), ניו יורק: הירשביין יובל קאָמיטעט (אויפבוי-גרופּע), 1941, עמ' 292).
  28. ^ "שטראהל" היה כתב עת ספרותי יידי שהופיע בשנים 11–1910. במהדורת גיטלין הושמט שם המתרגם (חנא שמרוק, 'עיונים בדרכי הקליטה של ספרות-ילדים לא-יהודית ביידיש', בתוך: עיונים בספרות: דברים שנאמרו בערב לכבוד דב סדן במלאת לו שמונים וחמשה שנה, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ח, עמ' 65).
  29. ^ קיפּניס'עס 2-טער באנד פאלקס-לידער-זאמלונג, דער מאָמענט, 23 במרץ 1925.
  30. ^ 1 2 רשימה ביוגרפית, בתוך: ז. סעגאלאָוויטש, מיַינע זיבן יאָר אין תל-אביב, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יידנטום'), 1949, עמ' 11, בארכיון האינטרנט.
  31. ^ "פאָניע גנב" (פוֹניֶה גנב) היה כינוי גנאי יהודי לרוסים הלא-יהודים בכלל, וכן לצאר, לצבא ולפקידות המושחתת בפרט.
  32. ^ חוברת שירים – עטיפה בעיצוב הנריק ברלוי – ורשה, 1920, באתר בית המכירות הפומביות "קדם".
  33. ^ הסיפור, שהיה התוספת החשובה ביותר למהדורה השנייה, היה עיבוד אקספרסיוניסטי ראשון שלו של חוויות המלחמה. הוא נדפס קודם לכן (בשם העט "מוסטפה זאהיב") בגיליון השני של כתב העת הספרותי בעריכתו, "אלבאטראָס" ('אלבטרוס') (אוקטובר 1922, ורשה), ובעטיו החרים הצנזור של משטרת ורשה את הגיליון לאחר הופעתו.
  34. ^ לפי: בערל כהן, פסעוודאָנימען, לעקסיקאָן פון יידיש שריַיבערס, ניו יורק 1986, טור 724, באתר היברובוקס.
  35. ^ גאנץ זשול-ווערן און גאנץ מאין-ריד אין א. גיטלינ'ס פארלאג, היינט, 12 בספטמבר 1926; כראניק, ליטערארישע בלעטער, טור 2, 1 באוקטובר 1926; נ. מייזיל, פון דער ליטערארישער וועלט - זשול-ווערן אין אידיש,טורים 4–5, היינט, 5 בנובמבר 1926; ניי ערשינענע ביכער אין פערלאג א. גיטלין ווארשא, היינט, 3 ביולי 1928; ובפרט: אלע ווערק פון זשול-ווערן, דף מידע בסוף הספר "די קינדער פון קאפיטאן גראנט" (1926), בארכיון האינטרנט; אלע ווערק פון זשול ווערן, ליטערארישע בלעטער, 15 בדצמבר 1933;‏ זשול ווערן / אלע ווערק: רשומה ביבליוגרפית בקטלוג ספריית אגודת חסידי חב"ד.
  36. ^ הוצאת א. גיטלין, היינט, 12 באוקטובר 1925.
  37. ^ 1 2 אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900-1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 237, 644, 673–674. פירוט הכותרים במהדורה א: קריית ספר ו (תרפ"ט–תר"ץ), 438–439; במהדורה ב: קריית ספר טו (תרצ"ח–תרצ"ט), 91–92.
  38. ^ שבלים: רשומה ביבליוגרפית בקטלוג הספרייה הלאומית.
  39. ^ שבּלים, הצפירה, 27 בפברואר 1920.
  40. ^ במודעת פרסום מתרפ"ב-1921 נכתב כי כבר ראו אור 44 חוברות (הוצאת א. גיטלין ווארשא, דער מאָמענט, 18 בדצמבר 1921); במודעה מתרפ"ג-1922 נכתב כי הסדרה כוללת 60 חוברות (מודעה, בתוך: אחיאסף יג (תרפ"ג 1922), עמ' 384); במודעה מתרפ"ג-1923 – 65 כותרים (הוצאת א. גיטלין ורשה: ספרי קריאה לילדים ולנערים מנוקדים ומצוירים, דער מאָמענט, 6 באפריל 1923); וב רשומה שבספרייה הלאומית מופיעות 69 חוברות.
  41. ^ שבּלים: 1. ספריה לילדים, 2. ספריה לילדים ולנערים, מנוקדות ומצוירות – יוצאות לאור בהוצאת א. גיטלין, וורשה, הצפירה, 27 בפברואר 1920 (בעת פרסום המודעה, תר"ף-1920, הופיעו 28 כותרים בסך הכול).
  42. ^ 1 2 3 כך עולה מהמודעה: שבּלים, הצפירה, 27 בפברואר 1920. במודעה נזכר סיפור נוסף, "עלים נובלים", המופיע עם סיפורו של א"ז כהן "הפרחים".
  43. ^ בכמה מקורות נכתב: "החיים".
  44. ^ 1 2 3 4 5 6 כך על פי דף מידע, בסוף הספר פאר די קליינע קינדערסוועגן (1921), בארכיון האינטרנט (חלק מהשמות במודעה שונים מעט משמות הכותרים האמתיים); הכותר אינו קיים בקטלוגים של הספרייה הלאומית או ספריית אגודת חסידי חב"ד.
  45. ^ במודעה (בסוף הספר פאר די קליינע קינדערסוועגן (1921)) מופיע השם "א מעשה מיט א רב" ('מעשה ברב'); כאמור, חלק מהשמות במודעה אינם מדויקים, וככל הנראה מדובר בספר זה.
  46. ^ לא ברור האם מדובר במחזהו לילדים "דער ווילדער פרינץ" הנזכר להלן.
  47. ^ רשומה ביבליוגרפית בקטלוג הספרייה הלאומית.
  48. ^ גרשון ברגסון, שלושה דורות בספרות הילדים העברית, תל אביב: יסוד, תשכ"ו 1966, עמ' 75. "צפרירים" היה עיתון הילדים הראשון שהופיע באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא יצא לאור בלודז', אך המערכת שלו ישבה בוורשה.
  49. ^ די ענטפלעקונג פון דעם גרויסען שאטען, דער מאָמענט, 3 באוקטובר 1928;‏ חיים יצחק בונין, הקדמה, משנה חב"ד, א, א, ורשה: הוועד להוצאת משנה חב"ד, תרצ"ו, עמ' א, באתר היברובוקס.
  50. ^ מהדורה כה (תרצ"ג) בקטלוג הספרייה הלאומית.
  51. ^ מודעה, בתוך: אחיאסף יג (תרפ"ג 1922), עמ' 384.
  52. ^ "היסטוריה עברית", היינט, 26 בספטמבר 1928.
  53. ^ צבי שוורצמן היה המנהל-המייסד של הגימנסיה העברית בבנדרי, ועלה לארץ ישראל ב-1934. ראו עליו: משה תמרי (עורך), קהלת בנדרי, תל אביב: ועד יוצאי בנדרי בישראל, בהשתתפות יוצאי בנדרי בארצות הברית, תשל"ה, עמ' 189–190, 257, 93–94 (ספר יזכור לקהילת בנדרי, בספריית העיר ניו יורק); המורה צבי שוורצמן ז"ל, המשקיף, 12 באוקטובר 1942; לויתו של ד"ר צבי שורצמן ז"ל, המשקיף, 13 באוקטובר 1942; מרדכי סבר, לזכר נעדרים - ד"ר צבי שוורצמן, דבר, 1 בפברואר 1968; צבי שורצמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  54. ^ למדו עברית, הצפירה, 10 באוקטובר 1926.
  55. ^ "שחר", דער מאָמענט, 30 בספטמבר 1923.
  56. ^ רשומה ביבליוגרפית בקטלוג הספרייה הלאומית; הספר "סדור תקון שמואל", באתר "סימניה".
  57. ^ די שבועה; דער אינטערנאציאָנאל, בתוך: ש' לעווי (צוזאמענגעשטעלט), דער ארבעטער דעקלאמאטאָר, ורשה: א' גיטלין, 1920, עמ' 188, 189–191, בארכיון האינטרנט.
  58. ^ לפנים משורת הדין..., הצפירה, 16 בנובמבר 1926; משפט המו"ל גיטלין בעוון הוציאו את ה"ארבייטער דעקלאמאטאר": הוא נדון למאסר ב' חדשים, הצפירה, 23 בספטמבר 1927; Publisher Sentenced for Yiddish Labor Song Book, JTA, September 25, 1927;‏ 'Publisher Sentenced to Prison For Book of Labor Songs,' The Sentinel (The American Jewish Weekly, Chicago), 68,1 (October 7, 1927), p. 5; מבטל געמאכט דעם פּראצעס געגען פערלעגער א. גיטלין, היינט, 22 בנובמבר 1928.
  59. ^ על המעטפת: 1931 (אין דער ליטערארישער וועלט - א ביבלישע פּאָעמע "שאול און דוד", היינט, 20 ביוני 1930; נייע ביכער - יחיאל לרר – שאול און דוד, ליטערארישע בלעטער, טור 1, 3 באוקטובר 1930; נייעס פון דער העברעאישער ליטעראטור - שאול און דוד,טור 2, היינט, 24 באוקטובר 1930; ערשט דערשינען: שאול און דוד, דער מאָמענט, 24 בדצמבר 1930).
  60. ^ טל-אביב מאת מ. בירנבום, היינט, 7 בספטמבר 1930.
  61. ^ כך על פי עדותו של בן-דודה, רם רזי שיטין (רוזנשטין). ראו חוה גיטלין: דף עד שמולא על ידי 1389089, 31 בינואר 1990, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  62. ^ פרסומת למהדורה החדשה (תרצ"ו-1935): שבלים, היינט, 6 בדצמבר 1935 (ושוב כעבור שנתיים: שבלים, היינט, 19 בדצמבר 1937).
  63. ^ עברית לעולים ולתירים, היינט, 9 באוגוסט 1933.
  64. ^ למדו עברית, היינט, 23 באפריל 1933.
  65. ^ למדו עברית, היינט, 1 בפברואר 1935.
  66. ^ כך על פי הרשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.
  67. ^ Isaiah Trunk, 'Religious, Educational and Cultural Problems in Eastern European Ghettos under German Occupation,' YIVO Annual 14 (1969), "libraries," pp. 186-187 (נדפס שוב בתוך: Michael R. Marrus (ed.), The Nazi Holocaust, Part 6: The Victims of the Holocaust, vol. 2, Westport: Meckler, 1989, pp. 71-72).
  68. ^ 'ביכער-האנדל', כתבים פון געטאָ, כרך א: "טאָגבוך פון ווארשעווער געטאָ (1939–1942)", ורשה: יידיש בוך; יידישער היסטאָרישער אינסטיטוט, 1961, עמ' 334, בארכיון האינטרנט; שם, עמ' 339 (בתרגום עברי: רינגלבלום, כתבים מימי המלחמה; מבואות, עריכה, הערות: ישראל גוטמן, יוסף קרמיש, ישראל שחם, כרך א: "יומן ורשימות מתקופת המלחמה: גיטו וארשה: ספטמבר 1939–דצמבר 1942", ירושלים: יד ושם, תשנ"ג, עמ' 232, 346).
  69. ^ אנה (חנה) פולקביץ' (Polakiewicz): דף עד; אסתר (סְטוּלָה) הילדסהיים (Hildesheim): דף עד שמולא על ידי דודתן חנה שינמן, 24 ביולי 1955, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  70. ^ וראו תצלום של חנות הספרים מאחורי חומת הגטו: ד. פלינקר, על חרבות וארשה היהודית, הַבֹּקֶר, 8 בפברואר 1946 (למעלה משמאל).
  71. ^ "לינקס, אנטקעגן דעם קראשינסקי-גאָרטן דערקענסטו דאָס אָרט פון די "נאלעווקער קראָמען", ווו ס'איז אמאָל געווען דער גיטלין-פארלאג. און וויַיטער זענען שוין אפילו קיין חורבות נישטאָ." (מרדכי צאנין, 'ווארשע', בספרו איבער שטיין און שטאָק: א רייזע איבער הונדערט חרוב-געוואָרענע קהילות אין פוילן, תל אביב: לעצטע נייעס, 1952, עמ' 13.) ובתרגום העברי: "משמאל, מול גן קראשינסקי, אתה מכיר את מקומן של חנויות נאלבקי, שם היתה פעם "הוצאת גיטלין" וקצת יותר רחוק שוב אינך מוצא אפילו את החורבות" (קטע (ללא מספרי עמודים) מתוך: צאנין, תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: מנורה, תשכ"ב, באתר משרד החינוך – מינהל חברה ונוער).
  72. ^ שמעון סאמט, בבואי למחרת: מסע בפולין – 1946, תל אביב: צ' ליינמן, תש"ו 1946, עמ' 40 (ההדגשה במקור).

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=א._גיטלין&oldid=37834685"