ח'ליפה נאטור
ח'ליפה נאטור (בערבית: خليفة ناطور; נולד ב-1965 או 1966) הוא שחקן ערבי-ישראלי.
לידה |
המאה ה־20 קלנסווה |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | בית צבי |
פרסים והוקרה | פרס התיאטרון הישראלי |
פרופיל ב-IMDb | |
קורות חייו
עריכהח'ליפה נאטור גדל בקלנסווה שבמשולש, הילד ה-13 במשפחה בת 14 ילדים. אביו היה בעל חנות כלבו בכפר ואמו עבדה בחקלאות במקביל לטיפול בילדים. כבר מילדותו היה פעיל בדרמה במרכז החינוכי בכפר ומשזה נסגר מחוסר תקציב, הוא בנה במה קטנה בכפר, התחיל לכתוב, לביים ולשחק ביחד עם חבריו והם הוזמנו להופיע באירועים.
בגיל 18 עזב את הכפר, עבר לכפר סבא, עבד כמטפל בזקנים בבתי אבות וכברמן וחסך כסף ללימודי המשחק. למד בבית צבי, בו קיבל תפקידים ראשיים רבים – ביניהם אותלו ב"אותלו" וטימון ב"טימון איש אתונה", וסיים את לימודיו ב-1991. בבית צבי הכיר את הבמאית אופירה הניג שביימה את ההצגה "הסוחר מוונציה", ומאז שיחק בהצגות רבות בבימויה. מייד בתום לימודיו התקבל לתיאטרון הבימה, בו שיחק בשנים 1991–1994 במספר הצגות, הראשונות שבהן הייתה "פצפונת ואנטון", בבימויה של אופירה הניג ו"קרב של שחור וכלבים" בבימויו של רוני פינקוביץ'.
הוא השתתף בהפקת "רומיאו ויוליה", קופרודוקציה של תיאטרון החאן ותיאטרון אל-קאסבה ממזרח ירושלים, בבימוים של ערן בניאל ופואד עווד. ההפקה הייתה דו-לשונית, עברית-ערבית. בקבוצת בית מונטאגיו שיחקו שחקנים פלסטינים ובקבוצת קאפולט שיחקו שחקנים יהודים. נאטור גילם את דמותו של רומיאו (בדאבל קאסט עם דיראר סולימאן), אורנה כץ ואחר-כך ענת פדרשניידר גילמה את דמותה של יוליה. בתפקיד מר קפולט שיחקו לסירוגין אלכס פלג ובוריס אחנוב, איילת מרגלית גילמה את דמותה של אמה של יוליה. עליזה רוזן הייתה האומנת. בהצגה שיחקו גם מוחמד בכרי ובסאם זועמוט. ההצגה הייתה בסבב הופעות בחו"ל: בפסטיבל ליל ותיאטרון לה וילט בצרפת, בפסטיבל ברגן שבנורווגיה ובציריך שבשווייץ.
בשנים 1995–1996 שיחק בתיאטרון באר שבע בניהולו של גדי רול.
נאטור שיחק בהצגה "ג'ידאריה" (ציור קיר), המבוססת על פואמה מאת מחמוד דרוויש, בבימויו של ניזאר זועבי, שהציגה בתיאטרון אל חכוואתי - התיאטרון הלאומי הפלסטיני בירושלים. היצירה מספרת על משורר בערוב ימיו, שנתקף בחרדה ומנסה להיזכר בחייו. הוא מפנטז על שירים שלא כתב, על אהבה שלא התממשה ומנסה לתהות על משמעות המוות. נאטור היה שותף לעיבוד הפואמה. ההצגה הציגה בחו"ל, בין היתר - בתיאטרון בוף דה נור של פיטר ברוק.
נאטור כיכב בהצגת היחיד "בטווח יריקה". כותב ההצגה הוא השחקן הפלסטיני טאהר נג'יב. הבמאית אופירה הניג הזמינה אותו להשתתף בהצגה "פרגודים", שביימה בהבימה. נג'יב טס לישראל מפריז בה התגורר, היה זה יום לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ונג'יב כתב את המחזה שתיאר את התלאות שעבר בדרכו לישראל. הופעת הבכורה של "בטווח יריקה" הייתה בתיאטרונטו מספר 16, שנערך במרכז סוזן דלאל. נאטור זכה על משחקו בפרס הראשון ע"ש נסים עזיקרי, באפריל 2006. השופטים, הבמאים שיר פרייבך, אלדד שאולי ואילן אלדד, כתבו בנימוקי ההחלטה שלהם:
"הפרס מוענק בעבור הופעתו מלאת החן, הרגש, ההומור, האנושיות והתבונה של נאטור, שהשפעתם ממשיכה להדהד בחדרי הנפש והשכל זמן רב אחרי תום ההצגה. באמצעים מינימליסטיים, ותוך הזדהות אמינה עם החומר התיאטרלי, יצרו השחקן ושותפיו לעבודה הצגה חזקה ומדויקת. הופעתו מהווה דוגמה מופתית ליכולתו של שחקן לנצל את המנדט של הצגת יחיד, תוך שהוא משתמש ביכולותיו המקצועיות ובאישיותו הכובשת."
ההצגה הועלתה בתיאטרון של פיטר ברוק בפריז, במרכז הברביקן בלונדון, בפסטיבל רומא - אירופה, באופרה של סידני, בתיאטרון השאוביהנה בברלין ועוד. ההצגה נוצרה בידי אופירה הניג בשיתוף ובהשתתפות ח'ליפה נאטור ומעצב התאורה ג'קי שמש.
פיטר ברוק שהיה אורח פסטיבל ישראל, צפה בהצגה "בטווח יריקה" והתלהב. מאותה עת נאטור והניג הסתובבו עם ההצגה ברחבי תבל במשך שנתיים. נאטור הוזמן לשחק בהצגות של פיטר ברוק ועבד איתו בסדנאות ובשתי הפקות בשנים 2007–2010.
ב-2007 נאטור שיחק באחד התפקידים הראשיים בסרטו של ערן קולירין "ביקור התזמורת". הוא גילם את דמותו של סימון, נגן תזמורת המשטרה של אלכסנדריה, שמבקרת בעיירה הדמיונית "בית התקווה". ביחד עם חלק מחברי הלהקה הוא מבלה את הלילה בארוחת ערב בבית משפחה ישראלית. במהלך שהותו בבית המשפחה הוא מצליח לעשות את מה שנכשל בו מזה שנים – לסיים את הלחנת הקונצ'רטו הראשון שלו. הסרט היה מועמד ל-13 פרסי אופיר וזכה ב-8.
באפריל 2012 החל לשחק בהצגה "אנשים קשים" פרי עטו של יוסף בר-יוסף, בבימויו של משה נאור, שמוצגת בתיאטרון חיפה. ההצגה מספרת על רחל (הלנה ירלובה), רווקה אנגלית מבוגרת, שאחיה (משה איבגי) השב מביקור בישראל מביא איתו חתן מיועד (אליעזר (לייזר) ויינגרטן, אותו משחק נאטור). בין לייזר לרחל מתפתח קשר, אולם אחיה משבש אותו. בהצגה משחק גם סלים דאו. הוא מועמד על תפקידו לפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה.[1]
נאטור מככב בתפקיד הראשי של יוליסס בהצגה "יוליסס על בקבוקים" בבימויה של אופירה הניג, בתיאטרון חיפה. הוא היה מועמד על תפקידו לפרס התיאטרון הישראלי לשחקן בתפקיד הראשי, ההצגה ומחברה (גלעד עברון) זכו בפרסי התיאטרון.
נאטור זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה לשנת 2013 על תפקידו בהצגה "רוח ים" של תיאטרון חיפה.
ח'ליפה נאטור הוא רווק ומתגורר בחיפה.
תפקידים
עריכהמשחק בתיאטרון
עריכההצגה | תיאטרון | מחזאי | במאי | תפקיד | הצגת בכורה/ שנות הפקה |
---|---|---|---|---|---|
וולקאם | קבוצת עבודה | נעם גיל | יגאל זקס | ויליאם | דצמבר 2022 |
לשם ובחזרה | התיאטרון העברי | גדי ויהונדב צדקה | גדי צדקה | קפטן עזיז | נובמבר 2018 |
רוח ים | תיאטרון חיפה | עיבוד של אופירה הניג וח'ליפה נאטור לספר "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" מאת עלאא חליחל | אופירה הניג | האזה | מאי 2014 |
אנשים קשים | תיאטרון חיפה | יוסף בר-יוסף | משה נאור | אליעזר (לייזר) ויינגרטן | אפריל 2012 |
יוליסס על בקבוקים | תיאטרון חיפה | גלעד עברון | אופירה הניג | יוליסס | ינואר 2012 |
פרגמנטים | תיאטרון בוף דה נור | על-פי מחזות קצרים של סמואל בקט | פיטר ברוק | 2008 | |
11&12 | תיאטרון בוף דה נור | בהשראת Tierno Bokar | פיטר ברוק | 2009 | |
איש ואישה אחת | קופרודוקציה של תיאטרון אנסמבל הרצליה, תיאטרון חיפה ופסטיבל ציריך | פרויקט תיאטרוני המבוסס על סיפורי עם בעיבודם של שמעון בוזגלו, טאהר נג'יב, יוספה אבן-שושן וח'ליפה נאטור | אופירה הניג | 2011 | |
סיפורים תחת כיבוש | תיאטרון אל-קסבה מרמאללה | ניזאר אל-זועבי | 2010 | ||
חברון | קופרודוקציה של הבימה והקאמרי | תמיר גרינברג | עודד קוטלר | חאדר כנעאני, לשעבר ראש העיר חברון | 25 ביוני 2007 |
בטווח יריקה | תיאטרונטו | טאהר נג'יב | אופירה הניג | הצגת יחיד | אפריל 2006 |
שלומית | תיאטרון המעבדה | אוסקר ויילד | אופירה הניג | הורדוס | 2005 |
ג'ידאריה | תיאטרון אל חכוואתי (התיאטרון הלאומי הפלסטיני בירושלים) | מחמוד דרוויש | אמיר ניזאר זועבי | 2005 | |
אלזיר סאלם | תיאטרון אל-קאסבה ברמאללה | ניזאר זועבי וח'ליפה נאטור (לסירוגין) | |||
פרגודים | הבימה | ז'אן ז'נה | אופירה הניג | סעיד | 10 באוגוסט 2002
הטיפול תיאטרון הפרינג' מרטין קרימפ פרידה רפאל |
הטיפול | תיאטרון הפרינג' | מרטין קרימפ | פרידה רפאל | 1998 | |
הרציף המערבי | תיאטרון באר שבע | ברנאר-מארי קולטס | גדי רול | 1996 | |
היהודי זיס | תיאטרון באר שבע | פאול קורנפלד | רוברט וודרוף | 1996 | |
סיד | תיאטרון באר שבע | תומאס ברנהרד | כריסטיאן לופה | 1995 | |
חלום ליל קיץ | תיאטרון באר שבע | ויליאם שייקספיר | שחר סגל | 1995 | |
רומיאו ויוליה | קופרודוקציה של תיאטרון החאן ותיאטרון אל-קאסבה | ויליאם שייקספיר | ערן בניאל ופואד עווד | רומיאו | 1995-1994 |
מלינקי | הבימה | רוביק רוזנטל | עדנה שביט | תופיק | 7 בנובמבר 1994 |
אהבת מוות | תיאטרון החאן | ענת גוב | אלדד זיו | 1992 | |
הילד חולם | הבימה | חנוך לוין | חנוך לוין | שותת דם | 8 במאי 1993 |
לילות הדבש והאימה | הבימה | רוני פינקוביץ' | רוני פינקוביץ' | החתן | 23 בפברואר 1993 |
הלילה וההר | החאן | עבד אל ע'פאר מכאווי | פואד עווד | 1993 | |
תינוקות לילה | הבימה | א. ב. יהושע | אהרון אלמוג | ג'ואן | 3 בנובמבר 1992 |
בשפל | הבימה | מקסים גורקי | אופירה הניג | טטרי | 23 במאי 1992 |
קרב של שחור וכלבים | הבימה | ברנאר-מארי קולטס | רוני פינקוביץ' | אלבורי, שחור מקומי | 14 במרץ 1992 |
פצפונת ואנטון | הבימה | אריך קסטנר | אופירה הניג | שוטר ומורה | 30 בנובמבר 1991 |
הערב רוקדים | פסטיבל עכו | סיני פתר ויגאל עזרתי | יגאל עזרתי וגבי אלדור | ספטמבר 1991 |
משחק בקולנוע
עריכהסרט | במאי | תפקיד | שנה |
---|---|---|---|
ויהי בוקר | ערן קולירין | מוחמד | 2021 |
תיקון | אבישי סיון | 2015 | |
ערבים רוקדים (זהות שאולה) | ערן ריקליס | בסים | 2014 |
Inheritance | היאם עבאס | מאג'ד | 2012 |
Le fils de l'autre (אנ') | לורן לוי | סעיד אל-בזאז | 2012 |
Le Cochon de Gaza (אנ') | סילבן אסטיבל | חוסיין | 2011 |
Parmi nous | קלמנט קוז'יטור | מחמוד | 2011 |
ביקור התזמורת | ערן קולירין | סימון | 2007 |
חתונתה של רנא | האני אבו אסעד | ח'ליל | 2002 |
תמונה קבוצתית עם אישה | יצחק רובין | ראנם | 2002 |
שלושת היהלומים האבודים | מישל חלייפי | קצין | 1995 |
משחק בטלוויזיה
עריכהסדרה | ערוץ | במאי | תפקיד | שנה |
---|---|---|---|---|
פאודה | Yes EDGE | ליאור רז | ג'יהאד חמדאן | 2019 |
כוונות טובות | ערוץ 2 | אורי ברבש | אכרם | 2008 |
בלש בירושלים (מיני-סדרה) | אורי רוזנווקס | 1998 |
קישורים חיצוניים
עריכה- ח'ליפה נאטור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ח'ליפה נאטור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ח'ליפה נאטור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ח'ליפה נאטור, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- ח'ליפה נאטור, באתר AllMovie (באנגלית)
- ח'ליפה נאטור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ח'ליפה נאטור, בארכיון הבימה
- קורות חיים באתר תיאטרון חיפה
- ח'ליפה נאטור, באתר פרס התיאטרון הישראלי
- ח'ליפה נאטור, באתר "הבמה"
- ח'ליפה נאטור(הקישור אינו פעיל), באתר תיאטרון הבימה
- מרב יודילוביץ', החיים בטווח יריקה, באתר ynet, 26 באפריל 2006
- יונתן אסתרקין, מעגלים קטנים: ריאיון עם חליפה נאטור, באתר nrg, 8 בפברואר 2011
- ציפי שוחט, אחרי 16 שנים, חליפה נאטור חוזר לתיאטרון הממסדי, באתר הארץ, 8 במאי 2012
- אינה טוקר, "פחדתי שישמעו שאני מדבר ערבית בטלפון", באתר ynet, 18 בינואר 2017
- רן בוקר, כוכב "פאודה": "ראש הממשלה, תן לי להופיע בעזה!", באתר ynet, 13 בפברואר 2020
- ריצ'רד פיליפס, "תיאטרון טוב גורם לך לשאול שאלות": ריאיון עם אופירה הניג וח'ליפה נאטור, World Socialist Website, 24 בנובמבר 2008 (באנגלית)
- אנדרו דיקסון, ביקורת על ההצגה "פרגמנטים", באתר הגארדיאן, 29 באוגוסט 2008 (באנגלית)
- ז'אן-פייר טיבוד, ביקורת על ההצגה "אחת עשרה ושתים עשרה"(הקישור אינו פעיל), 14 בדצמבר 2009 (בצרפתית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מרב יודילוביץ', המועמדויות לפרסי התיאטרון לשנת 2012, באתר ynet, 19 במרץ 2013