אדריכלות בירושלים
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: רשימתיות, חוסר במידע ובכתיבה אנציקלופדית. | |
בירושלים קיימים מאות רבות של מבנים בעלי חשיבות אדריכלית אשר נבנו בתקופות שונות, תחת שלטונות שונים ומתוך תפיסות דתיות, פוליטיות וסגנוניות שונות ומגוונות. ערך זה מרכז את מקצתם על פי תקופת בנייתם, ועל פי האזור בעיר בו נבנו.
 | |
| סגנונות אדריכלות שונים במרכז העיר בירושלים | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מידע כללי | |
 | |
| תוכנית קנדל לירושלים 1944 | |
| אזור גאוגרפי | ירושלים |
| קואורדינטות | 31°46′58″N 35°13′10″E / 31.78278°N 35.21944°E |
  | |
תקופת בית ראשון עריכה
מתקופת בית ראשון נותרו שרידים מועטים ביותר של בניינים בעלי חשיבות ארכיטקטונית. שטח העיר היה בתקופה זו קטן ביותר (שטחה של עיר דוד מהווה למעשה את הכפר סילואן של ימינו) - אזור זה נבנה מחדש על ידי המלך הורדוס. בתקופת חזקיהו הורחבה העיר עד להר ציון ושכנה למעשה על חלק מהאזור המהווה היום את הרובע היהודי. מספר שרידים מתקופה זו נשמרו.
תקופת הבית השני עריכה
תקופת הבית השני (516 לפני הספירה - 70 לספירה) מאופיינת במספר רב של תקופות משנה - תקופת שיבת ציון, התקופה ההלניסטית-(תקופת החשמונאים), ותקופת הרומאים-(תקופת הורדוס).השפעות ארכיטקטוניות רבות השפיעו על הבנייה בירושלים כתוצאה ממפגשי התרבויות השונות עם העיר. הבנייה בירושלים הושפעה בעיקר מהבנייה ההלניסטית, על אף התנגדות מצד חוגים שמרנים יהודים. ההשפעה הרומית על הבנייה בעיר החלה עוד בתקופת שלטונו של הורדוס, לאחר חורבן בית המקדש התגברה השפעה זו עם בניית איליה קפיטולינה . בתקופת הורדוס עברה העיר תנופת בנייה ניכרת והפכה לאחת הערים המפורסמות בעולם העתיק, והיפה בערי המזרח הקדום (לדברי ההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן). המבנה העיקרי בירושלים בתקופה זו היה בית המקדש השני ממנו נותר הכותל המערבי, הכותל הדרומי ומספר שרידים נוספים כגון קשת רובינסון, קשת וילסון ושרידי מצודת אנטוניה. מתקופת הבית השני נותרו בעיקר שרידי קברים וכן מספר שרידי בניינים באזור הרובע היהודי.
הרובע היהודי עריכה
הר הזיתים עריכה
מערב העיר עריכה
התקופה הרומית ביזנטית עריכה
לאחר חורבן בית המקדש השני והריסתה של העיר ירושלים, נבנתה העיר מחדש בסגנון רומאי. הפיכת האימפריה הרומית למדינה נוצרית בתקופת הקיסר קונסטנטינוס הובילה לתנופה של בניית כנסיות בעיר בסגנון הביזנטי.
העיר העתיקה עריכה
הר הזיתים עריכה
התקופה המוסלמית עריכה
לאחר כיבוש העיר בשנת 638 על ידי החליף עומר אבן אל חטב שוקמה העיר העתיקה מהריסות מלחמת הכיבוש. מבנים רבים נבנו במתחם הר הבית, ובאזור העופל נבנו ארמונות של שושלת השלטון.
הר הבית עריכה
התקופה הצלבנית עריכה
בעקבות מסעי הצלב כבשו הצלבנים את ירושלים והפכו אותה לבירת ממלכתם - ממלכת ירושלים הצלבנית. לאחר שנגרם נזק רב לעיר בתקופת הכיבוש הצלבני (מרבית העיר נשרפה וכל אוכלוסיית העיר היהודית והמוסלמית הוצאה להורג) החלו השליטים הצלבנים בשיקום העיר. כנסיות רבות נבנו בסגנון אירופי של ימי הביניים, שהגדולה בהן הייתה כנסיית הקבר, ומסגדים רבים הפכו לכנסיות. בתקופה זו נאסרה על היהודים הכניסה לעיר.
העיר העתיקה עריכה
- כנסיית הקבר הקדוש
- קתדרלת יעקב הקדוש
- מגדל טנקרד (נקרא על שם טנקרד נסיך הגליל)
- מגדל דוד
גבעת רם עריכה
הר הזיתים עריכה
הר ציון עריכה
- חדר הסעודה האחרונה (קנקולום)
התקופה הממלוכית עריכה
לאחר כיבוש ממלכת ירושלים הצלבנית על ידי סלאח א-דין שוקמו המסגדים שהפכו לכנסיות על הר הבית. הממלוכים התירו ליהודים לשוב לעיר ולבנות בה בתי כנסת, וכן החלו בעבודות בנייה נרחבות באזור הר הבית - ובהם מדרסות, שווקים ואכסניות לעולי רגל. מבנים בסגנון בנייה ממלוכי נותרו עד ימינו בעיר העתיקה.
הר הבית עריכה
- דוכן הקיץ
- הכוס
- כיפת הדקדוק
- כיפת העלייה
- כיפת שלמה
- מקשתי הר הבית
- מדרסת אשרפיה
- מדרסת אסערדיה
- רהט קאסם פאשה
- רהט קאית באי
- צריח גוואנמה
- צריח פח'ריה
- צריח שער השלשלת
- צריח שער השבטים
- שער מוכרי הכותנה
העיר העתיקה עריכה
תקופת סולימאן המפואר עריכה
.jpg)
ב 1517 נכבשה העיר בידי האימפריה העות'מאנית ותחת שלטונו של סולימאן המפואר חלה בה תנופת בנייה. בין השאר, נבנו סביב העיר העתיקה חומות ירושלים כפי שהן מוכרות לנו כיום.
העיר העתיקה עריכה
התקופה העות'מאנית עריכה
במחצית השנייה של המאה ה-19, התרחבה העיר אל מחוץ לחומות העתיקה - בעיקר לאורך הדרך המובילה משער יפו לעיר יפו (היא רחוב יפו של ימינו). לאורך הדרך - שהפכה לדרך הגישה העיקרית לעיר ירושלים - נבנו חנויות ושכונות מגורים. בתקופה זו חל גם שינוי באופן ההתיישבות היהודי בעיר. בעקבות ההגנה שנתנו המעצמות האירופאיות ליהודים שבאו מארצות אלה החלה להגיע אוכלוסייה חילונית ומשכילה לעיר - ואוכלוסייה זו העדיפה להתגורר מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונות שנבנו בסגנון אירופאי. בסוף המאה ה-19 עברה ירושלים תנופת בנייה ופיתוח אשר התרחשה ברובה בין חומות העיר העתיקה ומיעוטה מחוץ לחומות. סגנון הבנייה, שמומנה על ידי קהילות אירופיות, שיקף את סגנונות הבנייה בארצות מוצאם של המממנים - אף שהבנייה הייתה תמיד בנייה באבן.
חדירת המעצמות האירופאיות לארץ ישראל מתוך כוונה להגביר את השפעתן בעיר הקודש, הביאה לתנופת בנייה אף מחוץ לחומות, בעיקר באזור רחוב הנביאים, מגרש הרוסים והאזור המהווה כיום את מזרח העיר החדשה והר הזיתים. בתי חולים וקונסוליות רבות נבנו לאורך רחוב הנביאים על ידי המעצמות האירופיות. הצרפתים בנו את המתחם הצרפתי בין העיר העתיקה לבין מגרש הרוסים.
מסילת הברזל בין יפו לירושלים שנחנכה בתקופה זו (בשנת 1892) הגבירה את ההשפעה המערבית ואת הבנייה האירופית. בתקופה זו נבנתה המושבה הגרמנית בירושלים על הבתים הרבים שבה שנבנו בסגנון הטמפלרים.
הר הבית עריכה
העיר העתיקה עריכה
אזור דרך בית לחם עריכה
אזור רחוב הנביאים עריכה
אזור שוק מחנה יהודה עריכה
- בית הכנסת זהרי חמה
- בניין בית החולים שערי צדק
- בניין לשכת הבריאות המחוזית
- בניין משטרת מחנה יהודה
- בית משיח בורוכוף
- בתי סיידוף
המתחם הצרפתי עריכה
- נוטר דאם דה ז'רוזלם
- בית החולים סן לואי (בית החולים הצרפתי)
- מנזר האחיות המתקנות
- מנזר סן ונסן דה פול
אזור שכונת הבוכרים עריכה
אזור המושבה הגרמנית עריכה
בנייני הקהילה:
בתים פרטיים:
- בית אברלה
- בית אהמן
- בית אימברגר
- בית בוירלה
- בית זנדל
- בית פרנק (בית הטוחן)
- פנסיון שמידט
הר הזיתים עריכה
מזרח ירושלים עריכה
תקופת המנדט הבריטי עריכה
עם תחילת השלטון הבריטי, בדצמבר 1917, החלה תנופת בנייה גדולה בעיר - בעיקר בשל השינוי בסטטוס שלה. בתקופה העות'מאנית הייתה ירושלים עיר מחוז קטנה. עם תחילת המנדט הפכה, לראשונה מאז קיומה של ממלכת ירושלים הצלבנית, לבירת ארץ ישראל. מושל העיר בשנים 1918 - 1926 החל בתוכניות בנייה נרחבות שכללו החלפת התשתית ומערכת הדרכים. בתקופתו נחקק חוק העזר העירוני, הקיים עד ימינו, הכופה על בנייה באבן ירושלמית בעיר, ומעניק לעיר את צביונה גם בימים אלה. בתקופת המנדט החלו להיבנות שכונות גנים - שכונות וילות בהן כל משפחה גרה בבית צמוד קרקע ומוקף גינה. שכונות אלה היוו שינוי משמעותי מסגנון הבנייה הקודם שהיה בעיר.
מספר שכונות יהודיות נבנו בדרומה של העיר על מנת להגביר את ההתיישבות היהודית באזור זה (מקור חיים, תלפיות, רמת רחל).
אזור רחוב הנביאים עריכה
אזור גן העצמאות עריכה
- בית האמנים
- בית הכנסת ישורון
- בית המעלות
- בית רקובר
- בית נבון ביי
- בניין סנסור
- בית פרומין
- מלון פאלאס
- מלון המלך דוד
- מלון עדן
שכונת רחביה עריכה
- וילה לאה
- קולג' טרה סנטה
- בית מחניים
- כיכר אלנבי
- בית קדימה
- בית גד פרומקין
- בית בונם
- בית ארתור רופין
- בית בונם
שכונת קטמון עריכה
עמק רפאים עריכה
מזרח ירושלים עריכה
הר הצופים עריכה
תקופת העיר המחולקת עריכה
במלחמת העצמאות השקיעה המדינה היהודית את עיקר משאביה וכוחה בהגנה על העיר ירושלים - כעשרה אחוזים מהנופלים במלחמת העצמאות נפלו בהגנה על העיר, בניסיונות הנפל להגן על הרובע היהודי ובניסיונות הנפל הרבים לכבוש את לטרון. במהלך המלחמה היה המאבק על השליטה בעיר מאבק מבית לבית, ושטחים רבים נהרסו במהלך הקרבות או אחריהם (לדוגמה: שריפתו של הרובע היהודי על ידי הלגיון הירדני ב- 28 במאי 1948).
בסיום הקרבות ולאחר החתימה על הסכם שביתת הנשק נותרה העיר חצויה, כאשר קו הפסקת אש ושטח הפקר חוצה אותה. בניינים רבים איבדו את שימושם - מבני האוניברסיטה העברית ובית חולים הדסה על הר הצופים נותרו במובלעת ישראלית בלא אפשרות גישה אליהם, שכונות שהיוו מרכז עסקים ראשי ומרכזי קניות במרכזה של העיר מצאו את עצמם באזור ספר - ובית העירייה של ירושלים שהיה במרכז העיר שכן על קו הגבול (שעבר למעשה בצמוד לקיר הבניין).
לאחר מלחמת העצמאות השקיעה ממשלת ישראל משאבים רבים בבניית שכונות חדשות במערבה של העיר, אולם שכונות אלה נבנו בחופזה ובלא מחשבה ארכיטקטונית רבה. החלטת הממשלה בחודש דצמבר, 1949 להעביר את כל מוסדות השלטון לירושלים הייתה נקודת מפנה בפיתוח העיר. הוחלט למקם את כל מוסדות השלטון באתר אחד - גבעת רם הצופה לעמק המצלבה - ולבנות קריית שלטון מודרנית (הכנסת, בנק ישראל ומשרדי הממשלה), קריית השכלה חדשה (קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם) וכן קריית תרבות (מוזיאון ישראל). בניית קרייה זו נמשכת עד ימינו.
גבעת רם עריכה
הר הזיכרון והר הרצל עריכה
מזרח העיר עריכה
הר הזיתים עריכה
תקופת העיר המאוחדת עריכה
האיחוד המוניציפלי של מזרח ומערב ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים הביא לתנופת בנייה ופיתוח בעיר. ירושלים הפכה לכרך מודרני - וסגנונות הבנייה הושפעו משאיפתם של מתכנני העיר וגורמים ממשלתיים להפוך את העיר למטרופולין בעל אופי מערבי. חפירות ארכאולוגית שבוצעו בעיר הביאו לבניית גנים ארכאולוגיים רבים, והרובע היהודי ההרוס שוקם תוך ניסיון לשמור על צביונו האדריכלי.
הכניסה לירושלים עריכה
- התחנה המרכזית בירושלים
- מגדלי וולפסון
- גשר המיתרים
- מגדל המים (קריית משה)
אזור גן העצמאות עריכה
גבעת רם עריכה
מלחה עריכה
אבו תור עריכה
הר הצופים עריכה
מזרח ירושלים עריכה
תוכניות מתאר עריכה
- תוכנית מקלין - 1918
- תוכנית גדס - 1919
- תוכנית גדס-אשבי - 1922
- תוכנית הולידיי - 1930
- תוכנית קנדל - 1944
- תוכנית אב ירושלים 1968
- תוכנית מתאר מקומית 2000
- תוכנית ספדיה - 2007
ראו גם עריכה
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל האדריכלות | ||
|
פורטל ירושלים | ||
לקריאה נוספת עריכה
- מיכאל לוין, אדריכלות בירושלים בתקופת המנדט: היסטוריציזם מול מודרניזם, פרק מהספר "ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת", 2003, באתר "כותר"
- אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1996.
- סדרת אדריכלות בירושלים – תקופות וסגנונות:[1]
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – שכונות ובנייני ציבור יהודיים מחוץ לחומות 1860–1914, הוצאת דומינו, 1981; כתר הוצאה לאור *ומכון ירושלים לחקר ישראל, 1991.
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – הבנייה הערבית מחוץ לחומות, כתר הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, 1985.[2]
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – הבנייה האירופית-נוצרית מחוץ לחומות, 1855–1918, כתר הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1987.[3]
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, כתר הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1989.[4]
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – הבנייה המודרנית מחוץ לחומות 1948–1990, ירושלים, 1991.[5]
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – הבנייה בעיר העתיקה, כתר הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, 1993.[6]
- דוד קרויאנקר, ירושלים – שכונות ובתים, תקופות וסגנונות, כתר הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, 1996.
- דוד קרויאנקר, פתחים בירושלים: שערים, דלתות, חלונות וסורגים, הוצאת זמורה-ביתן, תל אביב, 1987.[7]
- דוד קרויאנקר, ירושלים – מבט ארכיטקטוני: מדריך טיולים בשכונות ובתים, כתר הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, 1996.
- אמנון רמון, אביאל ילינק, אסף ויטמן, יורדים העירה: מרכז העיר ירושלים, היסטוריה, תמונת מצב, ותוכנית ההתחדשות, הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, 2011.
- שמואל אבן אור, ירושלים: בניינים בעיר החדשה, קרדום 33, הוצאת אריאל, ירושלים, מאי 1984.
מאמרים
- דוד גוגנהיים, אדריכלות בירושלים - אדריכלות קפואה?, פרספקטיבה 22, 2004, עמ' 22-18.
- דוד גוגנהיים, אדריכלות הבאוהאוז בירושלים, אדריכלות ישראלית 11, 1991, עמ' 48-46.
- דוד קרויאנקר, צורות הבנייה של שכונות ובתי מגורים בירושלים מאמצע המאה ה-19 ועד היום, אריאל 18 (120-119), 1996, עמ' 64-51.
- דוד קרויאנקר, אוריינטלי יותר מהמזרח: גלגוליה של שפת הציטוטים הירושלמית, זמנים 96, סתיו 2006, עמ' 37-28 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יוסף שביד, התפתחותה האורבנית והאדריכלית של ירושלים בשנים 1967-1948, בתוך: אבי בראלי (עורך), ירושלים החצויה 1967-1948: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1994, עמ' 132-115.
- אלונה ניצן-שיפטן, להלאים ולהעלים – תפיסת המקום בירושלים, אלפיים 30, 2006, עמ' 170-134.
לקריאה נוספת עריכה
- פרופ' נחום רקובר, איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, "נוי ירושלים", 92. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 1993
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד קרויאנקר, שלום לך, ירושלים, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008
- שלומית שרביט, "מחתרת הבושה" מציגה: החירטוט כנרטיב, באתר ynet, 19 ביוני 2010
נעמה ריבה, המתח שבין האבן למתכת: קיצור תולדות מבני הציבור של ירושלים, באתר הארץ, 13 במאי 2018- נעמה ריבה, בקרוב תוכלו לקנות בית בירושלים, אבל זו לא תהיה ירושלים שהכרתם, באתר הארץ, 20 במאי 2020
הערות שוליים עריכה
- ^ ביקורת: אלי שילר, למפעלו של דוד קרויאנקר בתעוד הארכיטקטורה של ירושלים, אריאל 14 (92-91), 1993, עמ' 222-220; באתר משרד החינוך.
- ^ מירון בנבנשתי, ובליבה חומה, כותרת ראשית, 5 ביוני 1985, עמ' 35-34; זיוה שטרנהל, מחוץ לחומות: מזרח ומערב, הארץ, 28 ביוני 1985; יעקב סימן טוב, הבוגנוויליה גדלה בצד שמאל, על המשמר, 12 ביולי 1985, עמ' 16.
- ^ ביקורת: מיכאל ששר, [ביקורת], מורשת דרך 19, 1987, עמ' 32-30.
- ^ אבי כצמן, [ביקורת], הארץ, מוסף ספרותי, 10 במרץ 1989, עמ' 33-32; מיכאל ששר, חיים ואבנים בירושלים, מורשת דרך 27, 1989, עמ' 53-52; זיוה שטרנהל, תיעוד בטרם הרס, עתון 77 114, 1989, עמ' 12.
- ^ רן שחורי, 'סיפור בנייתה של ירושלים, לטוב ולרע', הארץ, 1 באפריל 1991, עמ' ב7; רחל דנה פרוכטר, ביקורת בונה, דבר, 10 במאי 1991, עמ' 8-6; אלישע אפרת, ברוטליסטים, אוריינטליסטים, הארץ, 10 במאי 1991, עמ' ב9; דן יהב, מודרניזם או חקיינות?, על המשמר, 10 במאי 1991, עמ' 21; ביקורת: מיכאל ששר, אבנים מדברות בירושלים, מורשת דרך 38, 1991, עמ' 42.
- ^ יעקב סגל, אבנים עם לב, הצופה, 21 במאי 1993, עמ' 6.
- ^ מיכאל ששר, שפת פתחים בירושלים, מורשת דרך 19, 1987, עמ' 33-32.