יוון

מדינה בדרום אירופה השוכנת לחוף הים התיכון
(הופנה מהדף הרפובליקה ההלנית)

יווןיוונית: ‏Ελλάδα‏, תעתיק: אֵלַדַֿה) או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία, תעתיק: אֵלִינִיקִי דִֿימוֹקְרַטִיַה) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, השוכנת בקצה הדרומי של חבל הבלקן לחוף הים התיכון. יש בה כ-3,000 איים, והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה הצפונית, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון.

הרפובליקה ההלנית
Ελληνική Δημοκρατία
דגלסמל
הארכתאון, מקדש באקרופוליס באתונה
הארכתאון, מקדש באקרופוליס באתונה

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקו
מוטו לאומי חירות או מוות
המנון לאומי המנון לחירות
המנון
ממשל
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה נשיא יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא יוון קתרינה סקלארופופולו
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית יוונית
עיר בירה אתונה 37°47′52″N 23°37′4″E / 37.79778°N 23.61778°E / 37.79778; 23.61778
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט ההלני עריכת הנתון בוויקינתונים
רשות שופטת Court of Cassation עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה
שטח יבשתי[2] 131,957 קמ"ר (98 בעולם)
אחוז שטח המים 0.86%
אזור זמן UTC +2
היסטוריה
הקמה מלחמת העצמאות היוונית
- עצמאות
- תאריך
מהאימפריה העות'מאנית
25 במרץ 1821
ישות קודמת ממלכת יווןממלכת יוון ממלכת יוון
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 בדצמבר 2024)
10,001,993 נפש (96 בעולם)
צפיפות 75.80 נפש לקמ"ר (137 בעולם)
דת נצרות יוונית-אורתודוקסית
אוכלוסייה לפי גילאים[4]
גילאי 0–14 13.22%
גילאי 15–24 10.35%
גילאי 25–54 38.27%
גילאי 55–64 14.22%
גילאי 65 ומעלה 23.94%
כלכלה
תמ"ג[5] (2023) 238.21 מיליארד $ (55 בעולם)
תמ"ג לנפש 23,816$ (59 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2022)
0.893 (33 בעולם)
מדד ג'יני 33.1 (נכון ל־2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע אירו[1]‏ (EUR)
בנק מרכזי בנק יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
חגים לאומיים
סיומת אינטרנט gr
קידומת בין־לאומית 30
www.government.gov.gr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוון העתיקה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב.

בשנת 1981 הצטרפה יוון כחברה בקהילה האירופית, שהפכה בהמשך בשנת 1993 לאיחוד האירופי.

מקור השם יוון

עריכה

יוון הקדומה הורכבה משבטים שונים שהתפרשו באזור איטליה, יוון וטורקיה של ימינו. שבטים אלו הם אלו שהעניקו את שמם לחבל ארץ זה; תחילה היה זה חבל ארץ בו גרו שבט ה"הלנים" (Έλληνες) שכונה בהתאם בשם "הֶלאַס" (‎′Ελλάς),[7] ובהדרגה הורחב כינוי זה לכל ארץ יוון. עמי המזרח לעומת זאת, שבאו תחילה במגע עם שבט ה"יוֹנִים" (Ἴωνες), העניקו את השם "יוון" לארץ זו, (ומכאן בא הכינוי יוון בשפה העברית,[8] באכדית iaunāiu[9] ובערבית 'איון'), ואילו עמי איטליה שנחשפו תחילה לשבט המערבי, ה"גרַאיקים" (Γραικοί), גזרו משם שבט זה את שם הארץ, ומכאן בא השם "Graecia" בלטינית, ובצורות דומות בשאר לשונות אירופה.[10]

הרומאים, בזמן שלטונם על יוון, כינו פרובינקיה זו בשם "אַכַיאה". בתקופה הביזנטית ראו היוונים את עצמם כ"רומיים" (Ρωμαίοι), וכינו את ארצם בהתאם בשם "רומאניה", ובעקבות כך התקבל השם "רוּם" (رُومُ) ככינוי ליוון בקרב המוסלמים. במאה ה-19, עם הקמת מדינת יוון מחדש, חזרו היוונים לשמם הקדום "הלאס" (או: "אֶלאס").[11]

היסטוריה

עריכה
 
הפרתנון באקרופוליס של אתונה
  ערך מורחב – היסטוריה של יוון

ההיסטוריה של יוון נמשכת אלפי שנים, ומתועדת מראשית האלף השני לפנה"ס. זו ההיסטוריה של התרבויות שצמחו וקמלו לחופי הים האגאי. ראשיתה בתרבות המינואית הכרתית; אחריה קמה התרבות המיקנית שצמחה בפלופונסוס – היא שאחראית להשמדת טרויה. לאחר קמילת התרבות המיקנית ירדה על יוון תקופת חושך תרבותית שנמשכה עד המאה ה-8 לפנה"ס, אז החלה התרבות היוונית להשתקם. התקופה הארכאית, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, הביאה עמה את ראשית צמיחת ערי המדינה היווניות – הפוליס, שהמפורסמות בהן היו אתונה, ספרטה, קורינתוס דלפי ותבאי. בתקופה הקלאסית, החל מהמאה ה-5 לפנה"ס, הגיעו רובן לשיא מבחינה תרבותית ומדינית, אך מלחמות בלתי פוסקות הביאו לירידתן. את התרבות הקלאסית ירשה התרבות ההלניסטית, שהתפשטה ברחבי המזרח העתיק, החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, עם מסע כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, ממקדוניה.

יורשיו, הדיאדוכים חילקו ביניהם את שטחי כיבושיו העצומים לכמה ממלכות, שהתקיימו זו לצד זו, נלחמו זו בזו, עד שנכבשו על ידי רומא, וחדלו להתקיים סופית באמצע המאה הראשונה לפנה"ס. יוון הפכה לפרובינקיה רומית, אך התרבות היוונית נותרה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר חולקה האימפריה הרומית לשניים, במאה ה-4 לספירה, נותר החלק המזרחי שלה, המוכר כאימפריה הביזנטית טבוע באופי התרבות היוונית. האימפריה הביזנטית שרדה עד המאה ה-15, אז נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.

העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילת המאה ה-19. בשנת 1821 מרדו היוונים, ובשנת 1822 הכריזו על עצמאות. מלחמת העצמאות נמשכה עד שנת 1832 והסתיימה בניצחון היוונים. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 התקיימה סדרת מלחמות בין היוונים לעות'מאנים. היוונים שאפו להגדיל את שטח מדינתם, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת 1947, בתום מלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה פרצה ביוון מלחמת אזרחים, שנמשכה עד 1949.

בשנת 1967 תפס הצבא את השלטון בהפיכה צבאית, וייסד את "משטר הקולונלים". בשנת 1973 ביטל המשטר החדש את המלוכה ביוון והכריז על "הרפובליקה ("דימוקרטיה") היוונית" תוך כדי המשך הרודנות. ב-1974 מימנה החונטה הצבאית הפיכה כושלת בקפריסין, דבר שגרם להפלתה. ב-1975 הוקמה רפובליקה דמוקרטית. יוון הצטרפה לקהילייה האירופית (שהפכה בהמשך לאיחוד האירופי) בשנת 1981, ושינתה את המטבע שלה לאירו בשנת 2001. מאז שנת 2009 נמצאת יוון במשבר כלכלי חמור. בשנת 2023 מראה הכלכלה היוונית סימני התאוששות.[12]

פוליטיקה

עריכה
  ערכים מורחבים – פוליטיקה של יוון

חוקת 1975 מגדירה את יוון כ"רפובליקה פרלמנטרית" ומבטיחה לאזרחיה חירויות וזכויות אזרח שוות. החוקה קובעת כי ראש המדינה הוא נשיא, שנבחר על ידי הפרלמנט לקדנציה של חמש שנים ויכול להיבחר שוב לחמש שנים נוספות. מועצת המדינה (Συμβούλιο της Επικρατείας) עוזרת לו בניהול המדינה.

ראש הממשלה והקבינט הם בעלי הכוח הפוליטי העיקרי ביוון, ואילו לנשיא יש סמכות מוגבלת ברשות המבצעת ותפקידים סמליים.

הפרלמנט היווני (ביוונית: Βουλή των Ελλήνων, בתעתיק: Vouli ton Ellinon) מורכב מבית אחד בעל 300 חברים אשר נבחרים אחת לארבע שנים בבחירות כלליות. מתוך 300 הצירים, 250 נבחרים בבחירות אזוריות, עם מספר משתנה של נציגים בכל מחוז בחירה. מספר הנציגים משתנה ממחוז למחוז, שמונה מחוזות דלי-אוכלוסין בוחרים נציג יחיד, ולעומתם מחוז אתונה A בוחר 42 נציגים. במחוזות רבי-נציגים נעשית הבחירה בשיטה היחסית, ובמחוזות בעלי נציג אחד – בשיטה הרובנית. אחוז החסימה עומד על 3% מהקולות הכשרים.

50 הצירים הנותרים נבחרים בבחירות לאומיות בשיטת טופס כללי, ולכן כולם נבחרים מטעם המפלגה הגדולה ביותר – וזאת מתוך מטרה לייצב את המערכת הפוליטית ולחזק את המשילוּת.

מאז כינון החוקה ועד בחירות 2012, שנערכו בצלו של משבר כלכלי קשה, הייתה המערכת הפוליטית ביוון דו-מפלגתית מיסודה, ועל השלטון התמודדו התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית (פּאסוֹק) הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת הדמוקרטיה החדשה מן המרכז-ימין. בדרך-כלל הצליחה אחת משתי המפלגות הגדולות להגיע לרוב מוחלט בפרלמנט. בבחירות שנערכו במאי 2012, הגיעה לראשונה מפלגה אחרת אל המקום השני – "קואליציית השמאל הרדיקלי", הידועה בכינוי סיריזה, ומפלגת הימין הקיצוני השחר הזהוב נכנסה לראשונה לפרלמנט.

בינואר 2015, רשמה "קואליציית השמאל הרדיקלי" ניצחון מוחץ והיסטורי בבחירות הכלליות. יו"ר המפלגה, אלכסיס ציפראס, הבטיח בלילה שאחרי הניצחון, כי "אחרי חמש שנים של צעדי צנע וקיצוצים קשים שפגעו מאוד באיכות החיים של היוונים, תם עידן "ההשפלה והסבל" שכפו על יוון האיחוד האירופי וקרן המטבע הבין-לאומית".[13] יום לאחר הבחירות, הקימה "קואליציית השמאל הרדיקלי" קואליציה עם המפלגה השמרנית "היוונים העצמאים" וציפראס הושבע כראש ממשלה.

בשנת 2019, לאחר, הבחירות לפרלמנט היווני שהתקיימו ל-7 ביולי 2019. זכתה דמוקרטיה חדשה ל-39.85% מהקולות, אשר הקנו לה 158 מקומות בפרלמנט היווני. יממה לאחר מכן, מיצוטאקיס הושבע כראש ממשלת יוון.[14]

צבא וביטחון

עריכה
  ערך מורחב – הכוחות המזוינים של יוון

הכוחות המזוינים של יוון (ביוונית: Eλληνικές Ένοπλες Δυνάμεις, Ellinikés Énoples Dynámis) מורכבים מצבא יוון הכולל עתודות המשמר הלאומי, הצי היווני וחיל האוויר היווני.

הוצאות ביטחון

עריכה

לשנת הכספים 2018 הוערך תקציב ההגנה ב־4.3 מיליארד אירו במחירים קבועים לשנת 2010 או 4.1 מיליארד אירו במחירים שוטפים, שווה ערך ל-2.27% מהתמ"ג.[15]

חובת גיוס

עריכה

ביוון קיים גיוס חובה לגברים מגיל 18 למשך 9 חודשים. נשים יכולות לשרת בצבא יוון בהתנדבות, אך אינן חייבות בגיוס.

כוח אדם

עריכה

מספר אנשי הצבא, נכון ל-2022, נאמד בכ-125,000: 90,000 בצבא, 15,000 בצי, 20,000 בחיל האוויר. בנוסף כ-35,000 משרתים במשמר הלאומי.[16]

ציוד ורכש צבאי

עריכה

ציוד הכוחות הצבאיים של יוון מורכב ברובו משילוב של כלי נשק מיובאים מאירופה וארצות הברית, וכן ממספר מצומצם של מערכות מתוצרת מקומית, במיוחד ספינות ימיות; גרמניה היא הספקית המובילה של מערכות נשק ליוון מאז 2010, ואחריה צרפת וארצות הברית; התעשייה הביטחונית של יוון מסוגלת לייצר ספינות ימי ותתי מערכות נלוות (הערכת 2019)[16]

פעולות בין-לאומיות

עריכה

יוון חברה באיחוד האירופי ובנאט"ו ומשתתפת בעיקר בפעולות שמירת שלום. פעולות כאלה הן ISAF באפגניסטן, EUFOR בבוסניה והרצגובינה, צ'אד ו-KFOR בקוסובו.

שלטון מקומי

עריכה
  ערך מורחב – מחוזות יוון

יוון מורכבת מ-13 אזורים מנהלתים, הנקראים מחוזות, או פריפריות, שמחולקים חלוקה משנית, החל משנת 2011, ל-74 יחידות אזוריות (περιφερειακές ενότητες). חלוקה זאת החליפה את החלוקה הישנה ל-51 מחוזות משנה ("נומוס" ביחיד, "נומוי" ברבים). היחידות האזוריות מחולקות ל-350 רשויות מוניציפליות, המהוות את היחידות המנהלתיות הבסיסיות של יוון.

לחצו כדי להקטין חזרה
 אטיקהאטיקהמרכז יווןמרכז מקדוניהמחוז כרתיםמזרח מקדוניה ותראקיהמחוז כרתיםאפירוסהאיים היונייםמזרח מקדוניה ותראקיהצפון הים האגאיצפון הים האגאיפלופונסוסדרום הים האגאידרום הים האגאיתסליהמערב יווןמערב מקדוניההר אתוס (אוטונומי)

מחוזות יוון. למידע על מחוז, לחצו עליו


בנוסף קיים מחוז אוטונומי, הר אתוס, שמהווה מדינת נזירים תחת ריבונות יוונית.

כלכלה

עריכה
  ערך מורחב – כלכלת יוון

יוון היא מדינת רווחה שבה מגזר ציבורי רחב התורם כ-50% מהתל"ג. תיירות היא ענף חשוב מאוד בכלכלת המדינה, עם נתח גדול בתל"ג והכנסת מטבע חוץ.

בשנת 2001 הצטרפה יוון לגוש האירו ומאז ההילך החוקי בה הוא האירו (במקום הדרכמה שהייתה נהוגה עד אז). יוון הייתה בין הנהנות העיקריות מהכניסה לאיחוד האירופי והעזרה שהיא קיבלה מהאיחוד מגיעה לכדי 2.6% מהתוצר הלאומי הגולמי. התל"ג גדל בשיעור שנתי של 4% בממוצע בשנים 2003 עד 2007, בין היתר כתוצאה מהשקעות ממשלתיות הקשורות לאירוח אולימפיאדת אתונה (2004).

צי הסוחר היווני הוא הגדול בעולם, וענף הספנות הוא ענף מרכזי במשק היווני. חברת התעופה הלאומית של יוון היא אג'יאן איירליינס.

 
בניין הפרלמנט של יוון במרכז אתונה

המשבר הכלכלי

עריכה
  ערך מורחב – משבר החוב של יוון

למצוקה הכלכלית החמורה אליה נקלעה יוון בסופו של העשור הראשון של המאה ה-21 חברו מספר גורמים: המשבר הכלכלי העולמי שהתפרץ ב-2008, חשיפת העובדה כי ממשלת יוון מתנהלת לאורך שנים במצב שבו מדי שנה ההוצאות התקציביות שלה עולות על הכנסותיה ממסים, ובנוסף, הגרעון שהלך ותפח מומן על ידי נטילת הלוואות מבנקים בעולם – בעיקר בגרמניה. השילוב של הגורמים הללו יחד עם משבר החוב האירופי הוביל את יוון לסף חדלות-פירעון במהלך 2010, בדומה לשאר מדינות ה-PIIGS (פורטוגל, אירלנד, איטליה וספרד).

ביוני 2010 שרי האוצר של המדינות החברות בגוש האירו אישרו ליוון סיוע כספי מידי מדינותיהם בהיקף של 80 מיליארד אירו, ומידי קרן המטבע הבין-לאומית, בהיקף של 30 מיליארד אירו. הסיוע הותנה בכך שיוון תממש תוכנית קיצוצים נרחבת. יוון הפריטה נכסים בשווי 50 מיליארד אירו וביצעה קיצוצים בשווי 28 מיליארד אירו כחלק מתוכנית הצנע, שגררה הפגנות רבות ביוון. האיחוד האירופי אישר את תוכנית הצנע של יוון והעניק לה סיוע כלכלי. ביולי 2011 מנהיגי גוש האירו הסכימו על חבילת סיוע נוספת ליוון, בהיקף של כ-109 מיליארד אירו. ב-20 באוקטובר 2011 אישר הפרלמנט של יוון צעדי צנע נוספים, שעוררו הפגנות אלימות ביוון. במסגרת התוכנית יקוצצו תקציבי משרדי הממשלה, יועלו מסים, יופחתו משכורות ופנסיות, יוצאו לחופשה בתשלום מופחת כ-30 אלף עובדי מדינה ויינתנו אישורים מיוחדים לפירוק התאגדויות העובדים המאוגדים בהסכמי עבודה קולקטיביים. ב-27 באוקטובר החליטו מנהיגי גוש האירו להגדיל את היקף קרן החילוץ האירופית לכטריליון אירו. כמו כן, הוחלט לקצץ לפחות 40% מהחוב של יוון. ב-6 בדצמבר אישר הפרלמנט היווני את תוכנית הצנע ברוב של 258 תומכים מול 41 מתנגדים.

ב-10 בפברואר 2012 אישרה ממשלת יוון חבילת קיצוצים נוספת לאחר ששרי האוצר של גוש האירו התנו את העברת חבילת חילוץ נוספת בסך 130 מיליארד אירו בהעמקת היקף תוכנית הצנע. במסגרת התוכנית יופחת שכר המינימום במדינה ב-22% ויפוטרו 150 אלף עובדים במגזר הציבורי עד שנת 2015.[17] בתגובה להחלטה התפטרו שישה שרים וחודשו ההפגנות במדינה.[18] ב-12 בפברואר אישר הפרלמנט היווני את הקיצוצים ברוב של 199 מול 74 מתנגדים; 43 מחברי הקואליציה נמנעו או התנגדו וכתוצאה מכך סולקו מהקואליציה. מחוץ לבניין הפרלמנט התקיימה הפגנה בהשתתפות כ-100,000 איש.[19] במהומות אלימות שהתחוללו נפצעו עשרות בני אדם ועשרות בתי עסק הוצתו ופשטו את הרגל.

גאוגרפיה

עריכה
  ערך מורחב – גאוגרפיה של יוון
 
צילום לווין של יוון

המדינה מורכבת מאיים רבים, חלק יבשתי גדול בדרום חצי האי בלקן וחצי האי פלופונסוס אשר מופרד על ידי תעלת קורינתוס מהיבשת. אורך החופים ביוון הוא 14,880 קילומטר ואורך הגבול היבשתי כ-1,160 קילומטר.

כ-80% משטח המדינה הררי ויבש. רק 26% מהקרקע ניתנת לעיבוד חקלאי. ביוון המערבית יש הרבה ימות ואזורים לחים. פינדוס, רכס ההרים במרכז יוון מתנשא לגובה ממוצע של כ-2,650 מטר והנקודה הגבוהה ביותר בו, היא הר אולימפוס: 2,917 מטר מעל פני הים.

האקלים ביוון הוא ים תיכוני טיפוסי. בחורף יורד שלג בהרים גבוהים ולעיתים אפילו באתונה.

חי וצומח

עריכה

הצמחייה ביוון הדרומית והמרכזית היא מטיפוס ים-תיכוני מזרחי, הדומה לזו של ארץ ישראל (מיהודה צפונה). ביוון הצפונית ועל המורדות הגבוהים של ההרים היא מתקרבת לטיפוס המרכז-אירופי. כיום עוסקים הרבה בייעור ההרים החשופים. ביוון חיים בעלי חיים ים תיכוניים ואירופיים, דוגמת עינחש עדינה, ובים של יוון יש גם שוניות אלמוגים וגם חופים פתוחים עם בעלי חיים ים-תיכוניים, כמו כלב הים הנזירי המצוי.

דמוגרפיה

עריכה
  ערך מורחב – דמוגרפיה של יוון

אוכלוסיית יוון מונה נכון לסוף 2019 כ-10.72 מיליון תושבים. עד לשנים האחרונות עלתה אוכלוסיית יוון בעקביות למרות ילודה נמוכה, בשל כניסה למדינה של עשרות אלפי מהגרים מדי שנה. החל מהעשור השני של המאה ה-21, ועל רקע המשבר הכלכלי המתמשך ביוון, צניחה בילודה, ומעבר להגירה שלילית מסתמנת מגמה של ירידה באוכלוסייה. (למעט עלייה במספרם של פליטים הרואים ביוון תחנת מעבר לאירופה).

לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר התייצבות גבולות המדינה החלה יוון בעריכת מפקדים מדי 10 שנים. ב-1951 מנתה יוון 7.63 מיליון תושבים, ב-1961 8.39 מיליון, וב-1971 8.77 מיליון. במפקד של 2011 נמנו 10.82 מיליוני תושבים.[20]

לאורך שנות השישים והשבעים של המאה ה-20 נע שיעור הפריון של אוכלוסיית יוון בערכים שבין 2.2 ל-2.5, שיעור נמוך ביחס לעולם אך עדיין מעל שיעור התחלופה, שאפשר צמיחה איטית אך יציבה של האוכלוסייה. משנות השמונים חלה ירידה חדה בשיעור הפריון של נשות יוון. ב-1990 הוא ירד לפחות מ-1.4, והוסיף לרדת בשנות ה-90. ב-1990 נרשמו ביוון כ-102,000 לידות, לעומת כ-94,000 מקרי מוות, והריבוי הטבעי באותה שנה ירד ל-8,077 נפש בלבד. אוכלוסיית יוון הוסיפה לגדול, בעיקר בשל הגירה חיובית מסיבית לתוך המדינה.

ב-1996 השתווה לראשונה מספר הלידות והמיתות, ושיעור הריבוי הטבעי ירד לאפס. ב-2000 ירד שיעור הפריון ל-1.26. מספר הלידות באותה שנה היה 103,274, והתמותה 105,270. למרות הריבוי הטבעי השלילי, אוכלוסיית יוון גדלה מדי שנה בשל הגירה חיובית של עשרות אלפי מהגרים שהחלה עוד בשנות התשעים לאחר קריסת ברית המועצות. עיקר המהגרים הם מ: אלבניה, גאורגיה, רוסיה ובולגריה. תרמה לכך האווירה הכלכלית החיובית ששררה לאחר כניסת יוון לגוש האירו ב-2001. בשנים 2004–2009 חל שיפור מסוים גם בילודה. שיעור הפריון ב-2008–2009 הגיע ל-1.55, ומספר הלידות עלה לרמה של 118,000. בשנים האלו נרשם שוב ריבוי טבעי חיובי קטן.

החל מ-2010 חל מפנה. על רקע המשבר הכלכלי החמור, שנגרם בשל חובות כבדים של יוון, נרשמה ירידה בשיעור הפריון (2012: 1.34) שהביאה לצניחה במספר הלידות ל-94,134 (2013), בעוד שבתמותה נרשמת עלייה עקבית. אך מצד שני, החלו להגיע מהגרים גם ממדינות מוסלמיות כגון: מצרים, סוריה, בנגלדש ופקיסטן. ב-2013 נרשם צמצום טבעי של האוכלוסייה בגודל של 17,660 והמגמה נמשכת. ב-2011, לראשונה מאז 2002, ירדה אוכלוסיית יוון אל פחות מ-11 מיליון בני אדם. המשבר הכלכלי המתמשך (26.6 אחוזי אבטלה בתחילת 2015) ממשיך להעיק גם על רמת הילודה, הנמוכה ממילא. נכון ל-2021 הריבוי הטבעי ביוון שלילי ושיעור הפריון לאישה עומד על 1.27. תוחלת החיים היא 81.2 שנה. (78.6 לגברים ו-83.7 לנשים).

נכון ל-2015, 87.6% מהיוונים הם נוצרים אורתודוקסים, 6.1% חסרי דת, 5.3% מוסלמים (אשר מתגוררים בתראקיה). המוסלמים הם המיעוט היחיד שמוכר באופן רשמי. 0.8% מוגדרים כ"אחרים" וכוללים יהודים ועוד.

יהדות יוון

עריכה
  ערך מורחב – יהדות יוון

יהדות יוון היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר, וראשיתה בתקופה ההלניסטית. תחת שלטון ביזנטיון סבלה הקהילה מגבלות ורדיפות, ואולם שלטון העות'מאנים שהחל במאה ה-15 הביא ברכה לקהילה, ויהודים רבים שגורשו בגירוש ספרד התיישבו ביוון. המגורשים נעשו ליסוד הדומיננטי בקהילה, שנהגה ברובה לפי מנהגי יהדות ספרד, ואולם באיים ובמקומות נוספים נשמרו קהילות של יהודים רומניוטים, ששמרו על מנהגים דתיים קדומים ודיברו בניב ייחודי של יוונית, יווניטיקה. קהילה גדולה וחשובה במיוחד התפתחה בעיר הנמל סלוניקי.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו ביוון כ-80,000 יהודים (כשני שלישים מהם בסלוניקי) אשר למעלה מ-60,000 מהם נספו בשואה. כיום מונה הקהילה כ-5,300 איש, מתוכם כ-3,500 באתונה ו-1,000 בסלוניקי.

תרבות

עריכה
  ערך מורחב – תרבות יוון העתיקה

יוון העתיקה היא ערש התרבות המערבית. בה צמחו הפילוסופים הגדולים, המחזאים, המדענים והאומנות. יצירות כמו האיליאדה ואדיפוס, וכתביהם של הפילוסופים היוונים אפלטון, אריסטו וסוקרטס עדיין נלמדים כיום בכל העולם, ומהווים את הבסיס לחשיבה המערבית.

כיום, מרבית האוכלוסייה ביוון הם יוונים אורתודוקסים, והדבר בולט גם בחיי היום יום. פסטיבלים דתיים נחגגים ברוב פאר והדר, וגם ניתן למצוא כנסיות בכל מקום ונרות זיכרון היכן שאנשים נהרגו בתאונות.

היוונים ידועים באהבתם לחגיגות הכוללות מוזיקה, ריקודים ואוכל. המוזיקה היוונית הייחודית הצמיחה כוכבים רבים, בהם גליקריה, דלראס, אריס סאן, ננה מושקורי, ונגליס ודמיס רוסוס. המטבח היווני מושפע מהמטבח הטורקי ומהטבע. בין המאכלים האופייניים למטבח היווני ניתן למנות סופלקי, צזיקי, סלט יווני, יוגורט, גבינת פטה, שמן זית והמשקה החריף אוזו. בעבר נהגו היוונים לשבור צלחות בשמחות, אולם כיום מנהג זה הוחלף בזריקת עלי כותרת.

  ערך מורחב – יוונית

יוונית היא לשון הודו-אירופאית המדוברת בחלק הדרומי של חצי האי הבלקני, ובאיים סביבו. השפה מדוברת בפי עשרה מיליון איש. שפה זאת מבוססת על היוונית העתיקה שהייתה נפוצה במדינות הים התיכון. הכתב היווני מקורו בכתב הכנעני הקדום.

אדריכלות

עריכה

האדריכלות של יוון העתיקה היא הבסיס לרוב ההתפתחות האדריכלית באירופה מאז. היוונים המציאו את הגג הדו שיפועי, ושכללו את שיטת הבנייה על עמודים בדלים (בודדים). שלושת סגנונות העמודים הנפוצים ביותר הם: הסגנון הדורי (ללא בסיס), הסגנון היוני עם כותרת מסולסלת, והסגנון הקורינתי עם כותרת בצורת עלים. קיימות דוגמאות רבות לאדריכלות יוון העתיקה, אך המבנה הבולט ביותר הוא האקרופוליס באתונה.

ספורט

עריכה
  ערך מורחב – ספורט ביוון העתיקה

בעיר אולימפיה שביוון נערכו המשחקים האולימפיים העתיקים. מרוץ המרתון קרוי על שם העיר העתיקה מרתון ביוון. ביוון התקיימו המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים בשנת 1896 ופעם נוספת בשנת 2004. מועדוני הספורט המובילים במדינה הם פנאתינאיקוס ואולימפיאקוס.

חגים ואירועים מקומיים

עריכה
תאריך שם עברי שם מקומי הערות
1 בינואר סילבסטר Πρωτοχρονιά ידוע גם כיום בזיליוס הקדוש, פרט לשנה החדשה
6 בינואר חג ההתגלות Θεοφάνεια חג הטבילה של ישו
משתנה יום שני הנקי Καθαρά Δευτέρα
25 במרץ יום העצמאות של יוון Εικοστή Πέμπτη Μαρτιου נחגג גם כחג הבשורה
משתנה פסחא Κυριακή του Πάσχα
1 במאי אחד במאי (יום הפועלים) Εργατική Πρωτομαγιά
משתנה פנטקוסט Πεντηκοστή
15 באוגוסט חג עליית מרים השמיימה Η Κοίμηση της Θεοτόκου
28 באוקטובר יום ה"לא" Ημέρα του Όχι Το Όχι יום זיכרון לסירוב יוון לאולטימטום של איטליה ב-1940
25 בדצמבר חג המולד Χριστούγεννα
26 בדצמבר יום התהילה לאם האלוהים Σύναξις Ὑπεραγίας Θεοτόκου Μαρίας

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לפני שנת 2002 - דרכמה.
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
  4. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ הֶלאַס, במלרע.
  8. ^ במקרא מוזכר המונח "יוון" בלוח העמים ”וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת - וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל” (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים א'ב'), אצל זכריה ”וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן, עַל בָּנַיִךְ יָוָן” (ספר זכריה, פרק ט', פסוק י"ג), ואצל דניאל ”הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ, בַּעַל הַקְּרָנָיִם - מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס, וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר - מֶלֶךְ יָוָן (ספר דניאל, פרק ח', פסוק כ"א).
    למקורות נוספים ולהרחבה בעניין, ראו:
  9. ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
  10. ^ באנגלית: Greece; בגרמנית: Griechenland.
  11. ^ מקור לפרק זה: "יון; היישם", האנציקלופדיה העברית (כרך יט), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ח, עמ' 408-409
  12. ^ אסף אוני, ‏יוון היא המנצחת הכלכלית ב-2022, אבל האזרחים לא גומרים החודש, באתר גלובס, 14 בינואר 2023
  13. ^ סוכנויות הידיעות, יוון תשנה את אירופה? "תם עידן ההשפלה", באתר ynet, 26 בינואר 2015
  14. ^ אלדד בק, מהפך ביוון: הימין חוזר לשלטון, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2019
  15. ^ ב־2010, כאשר הממשלה קיצצה לראשונה בתקציב הביטחון, עלויות הצבא ירדו בכמעט 30%. חיל האוויר היווני היה ללא חלקי חילוף לתיקון מטוסי הקרב היקרים שלו ה-F-16, חיל הים נותר ללא אספקת דלק לביצוע תרגילים וסיורים מורחבים בים האגאי, והצבא לא הצליח לשלם עלויות הובלה עבור כ-400 טנקים מתוצרת ארצות הברית שהמדינה כבר רכשה. Greece – Military Spending, www.globalsecurity.org
  16. ^ 1 2 The World Factbook, CIA, ‏3 באוקטובר 2022
  17. ^ יוון: 4 חברי ממשלה התפטרו; איגוד השוטרים: נעצור בכירי קרן המטבע, באתר TheMarker‏, 10 בפברואר 2012
  18. ^ יוון: הפגנות אלימות נגד תוכנית הקיצוצים, באתר כלכליסט, 11 בפברואר 2012
  19. ^ תוכנית הצנע ביוון: סולקו 43 מחוקקים שהתנגדו, באתר ynet, 13 בפברואר 2012
  20. ^ Hellenic Statistical Authority
יוון – תבניות ניווט