פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

יורם פאלק (נולד ב-27 בנובמבר 1941) הוא במאי, מעבד, כותב ומורה בתיאטרון הישראלי.

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

נולד וגדל בקיבוץ הדתי שדה אליהו שבעמק בית שאן (אחרון יישובי "חומה ומגדל"). הוריו, ירחמיאל וחנה פאלק, הם ילידי גרמניה וממייסדי הקיבוץ. הוריו היו חלוצים ועובדי אדמה. בשנים ההן היו מעט מקלטי רדיו, שלא לדבר על טלוויזיה. סרטי קולנוע הוקרנו באסם של הקיבוץ כשהחברים יישובים על שקים או על כיסאות שהביאו מהבית. בקיץ היו מגיעות הצגות תיאטרון מתל אביב לאמפיתיאטרון הרומי בבית שאן הסמוכה. אולי כך, בזכות הצגות כמו "הדיבוק" עם חנה רובינא, "החייל האמיץ שוויק" עם מאיר מרגלית ו"חנה סנש" עם מרים זוהר, נולדה האהבה הגדולה לקסם התיאטרון ולשחקנים. את שירותו הצבאי עשה כחייל חי"ר במסגרת הנח"ל.

ב-1967 החל ללמוד בחוגים לספרות עברית, ספרות אנגלית ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. הוא בעל תואר ראשון בחוגים אלה ותעודת הוראה באנגלית. עם סיום לימודיו, ב-1971, המחיז וביים בתיאטרון "מרתף" את הסיפורים "הרופא וגרושתו" ו"פרנהיים", פרי עטו של ש"י עגנון, בכיכובם של אהובה יובל וגד קינר. ההצגה זכתה לשבחי הביקורת.

עדית זרטל כתבה בעיתון "דבר" על ההפקה:

"מקובל לחשוב כי עגנון אינו ניתן לעיבוד לכל מדיום אחר, מכל מקום כמעט אין מעבדים אותו בידיעת כל המכשולים הטמונים בדרכו של מי שמעז... ...ובכל זאת יורם פלק שהעז להעלות שניים מסיפורי האהבה של עגנון על הבמה, לא רק שלא מעד, אלא העלה, לדעתי, תיאטרון בגילגולו הטהור והיפה ביותר... יורם פלק עיבד את הפנינים האלה לבמה בעדינות ובדייקנות מרבית. בדרכו אל התיאטרון לא איבד את עגנון אלא עשה עמו חסד, הוא מצליח אפילו להאיר ולהעמיק את הסיפור..." [1]

ב-1971 נסע ללונדון ולמד שלוש שנים במסלול בימוי בבית הספר "דרמה סנטר", והוא בוגר מסלול זה (1976) (באותו זמן למדו שם גם הבמאים עמרי ניצן ועמית גזית). אלו היו שנים עתירות השראה לאוהב תיאטרון. לא רק הודות לבית הספר ומוריו, אלא גם בזכות הקסם הייחודי והשחקנים הנפלאים שהופיעו על בימות התיאטרון בלונדון באותן שנים. בתום הלימודים שהה חודשיים במחיצת הלהקה השייקספירית המלכותית ונכח בחזרות להצגה "טרואילוס וקרוסידה" בבימויו של ג'ון ברטון.

גרי בילו, מייסדו ומנהלו הראשון של תיאטרון באר שבע, שצפה ב-1971 בהצגה "הרופא וגרושתו" שביים פאלק, העניק לו הזדמנות ראשונה והזמין אותו לתיאטרון הדרומי; ובשנים 1976 עד 1981 כיהן כבמאי הבית של תיאטרון באר שבע. לאחר מכן ביים במרבית התיאטראות הרפרטוארים בישראל: החאן, באר שבע, חיפה, בית ליסין, הקאמרי, הבימה, יידישפיל.

הוא ביים הצגות קלאסיות כמו "בית ברנרדה אלבה" של לורקה, "בית הבובות" של איבסן, "שש נפשות מחפשות מחבר" של פיראנדלו ו"רומיאו ויוליה" של שייקספיר. לצד זה ביים מחזות מקוריים כמו "הרצח של פיירו" מאת ערן בניאל ו"פויגלמאן" של אהרון מגד.

פאלק הוא הראשון שהמחיז את ספריו של עגנון, עד היום עיבד וביים עשרה מחזות שהועלו בתיאטראות בישראל לפי טקסטים של ש"י עגנון, יותר מכל במאי אחר. ההצגה "שירה", שהועלתה בתיאטרון הקאמרי, זכתה בפרס מסקין – ההפקה המקורית הטובה ביותר, ב-29 במרץ 1990. ב-1990 זכה אילן דר בפרס על שם חנה רובינא ובפרס עיריית תל אביב לאמנות הבמה על גילום דמותו של פרופסור הרבסט בהצגה. בהצגה כיכבו גם לבנה פינקלשטיין, סנדרה שדה ועוד.

יורם פאלק זכה בפרס שייבר לספרות ולאומנות שהוענק לו בבית שלום עליכם, נימוקי הוועדה היו:

"וזאת לתעודה כי לבמאי יורם פאלק הוענק פרס שייבר לספרות ולאומנות לשנת תשנ"ט 1999. הפרס ניתן לו על עבודתו רבת ההשראה בבימויין של יצירות נבחרות מהדרמה העולמית, העברית והיהודית בכלל ובהמחזתן של יצירות עגנון בפרט; ולראיה באנו על החתום, ט' באדר תשנ"ט, 25 בפברואר 1999; ועדת השופטים:

פרופ' זיוה שמיר – יו"ר,
ד"ר אברהם נוברשטרן,
פרופ' בן-עמי פיינגולד,
מר זאב פיסצקי."

ב-12 בינואר 2013 תעלה ההצגה "סולומון גריפ" בבימויו של פאלק בתיאטרון יידישפיל. זאת הפעם הראשונה שחנוך לוין מוצג על בימות התיאטרון בעולם בשפת היידיש.

במשך עשרים ושמונה שנה, מספטמבר 1981 עד 2009 שימש יורם פאלק כמורה (לימד משחק וניתוח טקסט) ובמאי בבית צבי. לימד במשך שנה בחוג לתיאטרון בבית הספר לקולנוע "מעלה".

יורם פאלק מתגורר ביפו.

פרסים ליורם פאלק, לשחקנים ולהצגות בבימויועריכה

אודות הצגותיועריכה

אחד המשפטים שפאלק הולך לאורם הוא מתוך "שירה" של עגנון: "דמיונו של אדם מחולל את מעשיו." כלומר שההבדל בין עולם המציאות לעולם דמיון הוא מאוד דק. הוא מתעסק הרבה מאוד בחלומות ומנסה ליצור על הבמה עולם של חלום. לכן המחזאים האהובים עליו, אותם גם ביים הם פיראנדלו ולורקה.

הוא מחפש פיוט בימתי בתיאטרון. הוא מאוד אוהב ספרות ושירה ולכן הרבה לעשות עיבודים של ספרות לתיאטרון – בעיקר העיבודים לעגנון.

שירהעריכה

ההצגה "שירה" הועלתה ב-11 במרץ 1989 בתיאטרון הקאמרי וזכתה להצלחה קופתית ולהצלחה ביקורתית. היא הציגה ב-1990 במוסקבה ובלנינגרד וכמו כן בפסטיבל התיאטרון של שיקגו, לצד "חלום ליל קיץ" של קנת בראנה.

"שירה" על פי ש"י עגנון בתיאטרון הקאמרי. עיבוד ובימוי: יורם פאלק. תפאורה ותלבושות: דוד שריר. מסיכות: יהודית גרינשפן. מוזיקה: אורי וידיסלבסקי. תאורה: חני ורדי. תנועה: דניאלה מיכאלי. אילן דר - ד"ר מנפרד הרבסט, מרצה באוניברסיטה. לבנה פינקלשטיין – הנרייטה, אשתו. סנדרה שדה – שירה, אחות בבית חולים. אסתר גרינברג שבק – שיכרסון. ענת מנדלסון – זהרה, בתם של מנפרד והנרייטה. נעמה שפירא - תמרה, בתם של מנפרד והנרייטה/ תמימה קוטשינסקי. פסנתרן חיים גרינשפון.

רוברטו פולק – אקסלרוד/ הצל/ אברהם וחצי/ נהג. שולמית אדר – האחות הזקנה/ גברת בכלם/ מוכרת הסיגריות. בשמת אלוני – ליסבת ניי/ אניטה בריק/מלצרית. יהויכין פרידלנדר – בעל בית קפה/ פרופסור בכלם. אבי שבי – חייל אנגלי/ מלצר/ קיבוצניק/ מצורע. פסנתרן חיים גרינשפון.

המחזה הועלה בשנית לפי עיבודו של פאלק כעבור חמש עשרה שנה, בתיאטרון באר שבע בבימויו של ניר ארז בשנת 2004, בכיכובו של דורון תבורי כד"ר מנפרד הרבסט.

ההצגהעריכה

פאלק לא המחיז את הרומן למחזה, אלא לקח חלקים ממנו, בלי לשנותם וחיבר אותם אילו לאילו.

בעזבונו של עגנון נמצאו פרקים שבחר להשאירם מחוץ לרומן ובהם שלושה שפאלק בחר להכניסם להצגה: וידויו של הרבסט על בגידתו בהנרייטה אשתו, ביקורם של הרבסט והנרייטה, אצל פרופסור בכלם ופרק הסיום של פגישתם שירה והרבסט בבית החולים למצורעים.

ההצגה משלבת בין ריאליזם היסטורי לדרמת נפש פיוטית. הריאליזם ההיסטורי ניכר בתפאורת האבן הירושלמית, אותה עיצב דוד שריר, בנעימות בתי קפה מברלין של שנות השלושים. כמו גם בעלילה המתרחשת בירושלים של שנות השלושים והארבעים, בתיאור קשיי התאקלמותם של היקים והמאבק על המדינה שבדרך.

הדרמה היא תיאור אהבתם של מנפרד הרבסט, גיבורה הראשי ושל שירה, אחות בית חולים מודרנית ושערורייתית. הרבסט, איש אקדמיה יבשושי, שאהבתו לאשתו גוועה, אהבתו האסורה לשירה הסוערת מחזירה לו לזמן מה את טעם החיים.

ביקורותעריכה

שוש וייץ כתבה עליה ב"ידיעות אחרונות":

"בסוף ההצגה צעק הקהל בראבו. אני מצטרפת. שירה היא אחת ההצגות היפות ביותר שעלו על במותינו לאחרונה.. יורם פאלק והתיאטרון הקאמרי הימרו על כל הקופה כשהחליטו להציג את עגנון בלשונו, בהצגה המשלבת "תיאטרון מספר" (סטורי טלינג) ואקספרסיוניזם.

שחקניו של פאלק מדברים עגנונית באותה טבעיות בה מגישים שחקנים אנגלים טקסט שייקספירי, ואתה מגלה את קסמה ובעיקר את חיותה הדרמטית של הלשון העגנונית שיש בה עושר, ריבוי רבדים, ריח של פעם והרבה הרבה הומור.

פאלק הצליח ליצור סגנון הצגה ומשחק ההולמים להפליא את העולם העגנוני. שחקניו משחקים בגדול, בהתאם לרוח הסיפור ולאופי הדמויות העגנוניות ויחד עם זה, הם מגישים פרטי פרטים של התנהגות המעניקים לדמויות אמינות ויוצרים עולם ירושלמי מיוחד במינו."[2]

בועז עברון כתב ב"ידיעות אחרונות":

"פאלק הצליח במידה מרשימה ומעוררת כבוד במשימה הקשה של יצירת פעולה במשימה הקשה של יצירת פעולה בימתית מלוכדת, רבת-רבדים, היוצרת הרגשת עושר והגיון פנימי ושכוחה גובר והולך עד לעוצמה המסעירה של הסיום... הוא אינו טובע בחומר אלא שולט בו... תפיסה ברורה זו של הבמאי, של קו הפעולה, מאפשרת לו להביא בפנינו מיטווה מאורגן ועשיר ביותר של משמעויות היצירה בלא שנאבד דרכנו ונסתבך בה." [3]

אליקים ירון כתב על ההצגה ב"מעריב":

"זוהי הצגה שמצליחה בעצם לעשות את הבלתי אפשרי כמעט: להיות נאמנה לסיפור הנפלא של עגנון, אך באותה שעה להגיד אותו בדרך תיאטרונית משכנעת." [4]

מירי פז כתבה ב"דבר":

""שירה" היא הישג תיאטרוני כמעט נדיר אצלנו. הבמאי הצליח לשלב בתזמור נכון ובחוש מידה (סצינות האהבה בהצגה הן מן הפיוטיות והיפות שנראו על בימותינו) את כל מרכיבי ההצגה ולהעניק חוויה מרגשת גם לקהל, גם לשחקנים... הצליחו ליצור אווירה אמינה ומשכנעת. מומלץ בכל לב." [5]

ב"שיקגו סן טיימס" נכתב עליה:

"ההפקה המרשימה של שירה בביצוע התיאטרון הקאמרי של תל אביב נאמנה באורח מעורר התפעלות למקור... שירה בביצוע מצויין של השחקנית סנדרה שדה מעוצבת דמות רב-גונית, חושנית באורח גלוי ונתונה למצבי רוח, סקסית ובלתי סקסית כאחד. הפקת הקאמרי היא במיטבה כשהיא הופכת לאקספרסיוניסטית ומנצחת את המנגנון והתחבולות התיאטרוניים, יש הרבה רגעים בלתי נשכחים כאלה." [6]

ריצ'רד כריסטאנסן כתב על "שירה" ב"שיקגו טריביון":

"הפקת שירה ממקדת את הענין במשחקו של אילן דר, העוגן האיתן של ההצגה, שחקן ותיק המגיע לביצוע אמין להפליא... הוא מגלם דיוקן אינטליגנטי ורב גוני." [7]

שש נפשות מחפשות מחברעריכה

זוהי ההצגה האחרונה שעשה פאלק כבמאי הבית בתיאטרון באר שבע. הוא שם דגש על צבעי השחקנים. השחקנים שגילמו את דמותם של השחקנים בהצגה היו לבושים כולם בצבעים בהירים ואילו שש הדמויות היו לבושות כולן בשחור. כל הזמן התרחש עימות בין שתי הקבוצות. פאלק נתן משימה לכל שחקן בלהקה לעקוב אחרי הדמויות על מנת לדעת כיצד לשחק אותן.

הצגותעריכה

בתיאטרון הרפרטואריעריכה

הצגה תיאטרון מחזאי שחקנים מרכזיים שנה הפקה/ תאריך הצגת בכורה
הרופא וגרושתו ופרנהיים עיבוד של יורם פאלק לש"י עגנון תיאטרון מרתף גד קינר, אהובה יובל 1971
בית ברנרדה אלבה, תרגום: עזה צבי פדריקו גרסיה לורקה תיאטרון באר שבע רבקה נוימן, חוה אורטמן, ג'טה לוקה 20 בנובמבר 1976
הרצח של פיירו בבית הספר הריאלי ערן בניאל תיאטרון באר שבע דורון תבורי, רבקה נוימן, ג'טה לוקה, זלמן לביוש 16 בפברואר 1977
והיה העקוב למישור עיבוד של יורם פאלק לש"י עגנון הקאמרי זהרירה חריפאי, שמעון בר, אברהם חלפי 1 באוגוסט 1977
רומיאו ויוליה, תרגום: אברהם עוז ויליאם שייקספיר תיאטרון באר שבע דורון תבורי, רבקה נוימן, ג'טה לוקה, מיכאל ורשביאק 6 באפריל 1978
מדובר בוורדים פרנק גילרוי. תרגום: רחל איתן תיאטרון באר שבע שמואל שילה, ציפורה פלד, עמי ויינברג 30 בינואר 1979
שחטתי את דודתי קברט על פי פרנק ודקינד. תרגום: שמעון זנדבנק תיאטרון באר שבע ג'טה לוקה, יוסי קאנץ, נתן דטנר 1979
בית הבובות הנריק איבסן, תרגום: גד קינר תיאטרון באר שבע דינה דורון, גדעון שמר 1979
ראש העיר הבא ברוך נאדל תיאטרון באר שבע הוגו ירדן, שלמה סדן, טינה טולין
מותו של פקיד ערב מערכונים מאת אנטון צ'כוב תיאטרון באר שבע הצגת יחיד של מרק חסמן 1981
חיים בתיאטרון דייוויד מאמט תיאטרון באר שבע מרק חסמן, נתן דטנר 1981
שש נפשות מחפשות מחבר לואיג'י פיראנדלו, תרגום: עדה בן-נחום תיאטרון באר שבע טטיאנה קנליס-אולייר, מרק חסמן, יוסי יבלונקה, נתן דטנר 7 ביולי 1981
שי מעגנון - צרור סיפורים לילדים על פי ש"י עגנון תיאטרון אורנה פורת ליאת גורן, אייל ברטונוב, אליעזר אפלבוים 1982-1981
הקול האנושי והיפהפה האדיש ז'אן קוקטו תיאטרון באר שבע מרגלית סטנדר, נתן דטנר 1982
דה יו ליאונרד תיאטרון באר שבע מרק חסמן, שרגא הרפז, אוהד שחר
הקיצו ורננו קליפורד אודטס, תרגום: עדה בן-נחום תיאטרון חיפה דורון תבורי, רות סגל, שמואל רודנסקי 8 במאי 1982
יונו והטווס שון או'קייסי, תרגום: יואב לורך תיאטרון באר שבע זהרירה חריפאי, מרק חסמן, אוהד שחר 1983
סיפור סתיו תיאטרון באר שבע מרק חסמן, הוגו ירדן, אלישבע מיכאלי
אגדת חורף ויליאם שייקספיר, תרגום: רפאל אליעז תיאטרון החאן אבינעם מור-חיים, אבי פניני, אריה צ'רנר, אורי אברהמי, אורלי זילברשץ 1983
שבועת אמונים עיבוד של יורם פאלק לש"י עגנון פסטיבל עכו, תיאטרון הספרייה עידית טפרסון 17 באוקטובר 1984
שאלה של גאוגרפיה נלה ביילסקי, ג'ון ברגר. תרגום: עדה בן-נחום תיאטרון באר שבע מרק חסמן, ליאת גורן, יוסי יבלונקה נובמבר 1985
העד מוטי לרנר על פי שולמית הראבן תיאטרון אורנה פורת ענת מנדלסון, דני לרנר 1986-1985
בן אדם פראנץ קאסבר קרויץ תיאטרון הספרייה גד קינר, אהובה יובל, רמי חזקיהו 22 בפברואר 1986
נידוני אלטונה ז'אן פול סרטר, תרגום: יצחק גורמזאנו גורן בית ליסין שמואל וילוז'ני, טטיאנה קנליס-אולייר, יוסי ידין, מיכל בת-אדם 22 בפברואר 1988
שירה יורם פאלק על פי ש"י עגנון הקאמרי 11 במרץ 1989
על המדרכה יורם פאלק בית ליסין לבנה פינקלשטיין, חיים חובה, רבקה בכר, אסתי ירושלמי 1990
פויגלמאן על פי רומן של אהרון מגד, תרגום ליידיש: משה סחר תיאטרון יידישפיל יעקב אלפרין, קרול מרקוביץ', רוזינה קמבוס 3 בספטמבר 1991
שלאף שטונדה עיבוד של יורם פאלק ודניאלה מיכאלי לסיפורה של יהודית קציר פסטיבל תיאטרונטו, זכתה במקום הראשון בפסטיבל ואחר-כך רצה בבית ליסין הצגת יחיד של דניאלה מיכאלי 1991
קערת העץ אדמונד מוריס קופרודוקציה של תיאטראות הספרייה והבימה שמעון פינקל, אברהם מור, אליעזר יונג הספרייה: 27 בנובמבר 1991; הבימה: 29 בינואר 1994
משחק כפול טרנס רטינגן הבימה אליעזר יונג, ליאת גורן, ברוך דרור, אבישי פיש, אברהם מור 7 בנובמבר 1992
מסעות בנימין השלישי אהרון אשמן בעיבוד למנדלי מוכר ספרים תיאטרון יידישפיל יעקב בודו, יעקב אלפרין 1994
בית המלאכה ז'אן קלוד גרמברג תיאטרון באר שבע אדוה עדני, רבקה גור, שרה פון שוורצה, גיל פרנק 28 בפברואר 1994
תמול שלשום עיבוד של יורם פאלק לעגנון הקאמרי רפי ויינשטוק, אירנה סלזניובה, נטע סובול, אלישבע מיכאלי 25 ביולי 1994
מירה'לה אפרת יעקב גורדין, תרגום: שמואל עצמון תיאטרון יידישפיל אורנה פורת 31 בדצמבר 1994
להלביש עירומים עיבוד של יורם פאלק ללואיג'י פיראנדלו תיאטרון הספרייה אסנת פישמן 25 באוקטובר 1995
וידויו של שחקן שמעון פינקל בעיבוד לאנטון צ'כוב הבימה הצגת יחיד של שמעון פינקל 7 בדצמבר 1995
בדמי ימיה עיבוד של יורם פאלק לש"י עגנון תיאטרון הספרייה הצגת יחיד של עידית טפרסון 7 במרץ 1996
בן חור והרבנית נדב בן יהודה פסטיבל עכו ואחר-כך בית ליסין עמוס לביא, חגית דסברג 1996
אסתרלין יקירתי ש"י עגנון תיאטרון החאן יהויכין פרידלנדר, יעל ברנפלד, אבינעם מור-חיים 5 ביוני 1997
שימון יצחק בר-יוסף הפקה של תיאטרון החאן, הציגה קודם כל בתיאטרונטו ואחר-כך בחאן הצגת יחיד של יהויכין פרידלנדר 3 במרץ 1999
כנגן המנגן שמואל יוסף עגנון תיאטרון החאן יגאל שדה, יהויכין פרידלנדר, ליאת גורן,ליליאן ברטו, ניר רון 8 ביולי 2000
סיפור פשוט בתיאטרון האידי עיבוד של שמואל עצמון לש"י עגנון תיאטרון יידישפיל גרא סנדלר, ענת עצמון, הלנה ירלובה 2002
ירח דבש מעונן יורם פאלק פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא ענת עצמון, יורם יוספסברג, כנרת לימוני, נמרוד ברגמן 22 בדצמבר 2004
ככה זה קרה יורם פאלק בעיבוד ותרגום לרומן מאת נטליה גינצבורג תיאטרונטו ואחר-כך תיאטרון גשר הצגת יחיד בביצועה של נטשה מנור 4 באפריל 2007
בלדה ספרדית עיבוד של יורם פאלק לרומן של ליון פויכטוונגר תיאטרון באר שבע יונית טובי, ענת זמשטייגמן, טל ירימי, עופר זוהר 2008
הרי את לעצמך מחזה תיעודי של יורם פאלק על פי ספרה של שולמית ולפיש ההצגה הועלתה לראשונה בפסטיבל אישה בחולון, מרץ 2010 והציגה בתיאטרון גשר החל מ-22 במאי 2010 נטשה מנור, סבטלנה דמידוב, מיכל ויינברג 2010
סולומון גריפ חנוך לוין יידישפיל יעקב בודו, אנאבלה, ישראל טרייסטמן, אנדריי קשקר, יובל רפפורט 12 בינואר 2013
תמונות מחיי הכפר עיבוד של יורם פאלק לעמוס עוז החאן יהויכין פרידלנדר, אודליה מורה-מטלון, עירית פשטן, ניר רון 22 במרץ 2014

הצגות נבחרות בבית צביעריכה

הצגה מחזאי הצגת בכורה
הערב אימפרוביזציה לואיג'י פיראנדלו 31 במרץ 1984
תמונות ציד מבוואריה התחתית מרטין שפר 16 במרץ 1985
כטוב בעיניכם (עם ריטה) ויליאם שייקספיר 24 במאי 1986
קייטנים מקסים גורקי 17 ביוני 1986
המלט (עם גיל פרנק) ויליאם שייקספיר, תרגום: ט. כרמי 19 במאי 1987
דוניה רוסיטה הרווקה פדריקו גרסיה לורקה 30 בדצמבר 1989
גביע הכסף שון או'קייסי 13 באוקטובר 1990
גן הדובדבנים אנטון צ'כוב 18 באפריל 1992
מירה'לה אפרת יעקב גורדין 1996
הים הכחול העמוק טרנס רטינגן 23 באוקטובר 1997
בלוז למיסטר צ'ארלי ג'יימס בולדווין 1997
ינטל יצחק בשביס זינגר 13 באפריל 2002

הופעות בעולםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עדית זרטל, "עגנון מועלה במרתף", בעיתון "דבר", 12 במרץ 1971.
  2. ^ שוש וייץ, "תל אביב" – מוסף ידיעות אחרונות, 12 במאי 1989.
  3. ^ בועז עברון, "ידיעות אחרונות", 14 במאי 1989.
  4. ^ אליקים ירון, "מעריב", 12 במאי 1989.
  5. ^ מירי פז, "דבר", 1989.
  6. ^ "שיקגו סן טיימס"
  7. ^ ריצ'רד כריסטאנסן, "שיקגו טריביון"