דניאלה מיכאלי
דניאלה מיכאלי (נולדה ב-12 בספטמבר 1952) היא כוריאוגרפית, במאית תיאטרון ושחקנית ישראלית.
לידה |
12 בספטמבר 1952 (בת 72) רחובות, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
פרסים והוקרה | פרס התיאטרון הישראלי |
ביוגרפיה
עריכהמיכאלי נולדה וגדלה ברחובות. למדה ריקוד, נגינה בפסנתר ופיתוח קול מילדות. למדה בין השאר אצל דליה חרל"פ, עליזה שדה, דבורה ברטונוב, מיה ארבטובה ורינה שחם, בסטודיו בת דור ועם להקת בת שבע. היא בוגרת בית הספר התיכון ע"ש עמוס דה-שליט בעירה. בתחילת 1971 התגייסה לצה"ל[1] ושירתה בצוות הווי של חיל האוויר.
הכשרה מקצועית ותחילת הדרך
עריכהלמדה בפריז בבית הספר להכשרת מורי ריקוד והתעמלות הרמונית – Ecole Irène Popard, 1970.
רקדה בלהקה הקאמרית למחול מודרני בהדרכת הכוריאוגרפיות רינה שחם ורוני סגל[2]. סיימה תואר ראשון בתיאטרון בשנים 1977-1974 בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. בקיץ 1973 עברה השתלמות אצל הכוריאוגרף ג'יימס וורינג באוניברסיטת בפאלו, סטייט יוניברסיטי ניו יורק. למדה שיעורים פרטיים וקבוצתיים בטכניקות פלדנקרייז, אלכסנדר, שיטת פאולה ושיטת בייטס. ב-1976 עברה סדנת תיאטרון עם ג'ו צ'ייקין במשכנות שאננים. הופיעה כפנטומימאית בתוכנית "קלפים" של יורם בוקר[3] ולהקת "מיני מיים" במסגרת תיאטרון חיפה (1977).
עבודתה הראשונה של מיכאלי ככוריאוגרפית הייתה על המחזה "קריזה" מאת איציק ויינגרטן ויהושע סובול, בבימוי נולה צ'לטון בתיאטרון חיפה (1976). בהצגת "קריזה" מיכאלי גם רקדה וגם שיחקה בהצגה[4]. ב-1977 הייתה עוזרת במאי של רנה ירושלמי שעשתה כוריאוגרפיה ליצירת המחול "הדיבוק" במסגרת להקת בת שבע. דניאלה מיכאלי הייתה חברה ב"קבוצת הפרויקט" של תיאטרון חיפה קריית שמונה בהדרכתם של פרופ' נולה צ'לטון ועודד קוטלר. לפרויקט השתייכו באותה עת גם חוה אורטמן, ארנון צדוק, דליק ווליניץ, איציק ויינגרטן, עפרה ויינגרטן, אורי חכמון, אלברט (בבר) עמאר ואירית בן-צור. דניאלה מיכאלי שיחקה, עיצבה את התנועה והדריכה בריקוד ובתנועה במסגרת "קבוצת הפרויקט" בקריית שמונה[5] ובתל אביב עד 1990, בין השאר בהצגות "ערב של אגדה", "אופניים לשנה"[6], "נעים"[7], "סופ-משחק בקרית-גת", "שייקספירימנט" ו"סורגים".
ב-1990 עברה קורס לכוריאוגרפים ומוזיקאים מקצועיים בהדרכת מרק קופיטמן ורוברט כהן (אנגליה), במרכז סוזן דלאל. בנוסף לקחה חלק בסדנאות שונות לאורך השנים, ביניהן: קורס דרמה ותרפיה בהנחיית דיאנה ג'יראלדה (ארצות הברית). ב-1997 עברה סדנת פסיכודרמה בהנחיית חנן שניר. ב-1999 עברה סדנת טאי צ'י, סדנת בייטס ואלכסנדר בוויילס, אנגליה, ומספר סדנאות במסגרת סדנאות הבמה. משנת 1977 עושה עבודות כוריאוגרפיה בתיאטראות שונים בישראל, בטלוויזיה, בקולנוע ובאופרה.
בקולנוע עיצבה תנועה לסרטים "החולמים (סרט)" (1988) ו"ללקק ת'תות" (1992), בבימויו של אורי ברבש, שאת התסריט להם כתב בני ברבש, (הסרט החולמים נכתב יחד עם פרופ' ערן פרייס). שיחקה בסרטה של מיכל בת-אדם "מאיה" (2010).
עבדה עם זמרים על עיצוב תנועה בהגשת שיר במופעים ובטלוויזיה. בטלוויזיה עיצבה תנועה לתוכניות: "החיים על פי י' שוורץ" (עם שלמה בראבא), "צפיר הנפש" (עם טוביה צפיר), "מוצ"ש" (עם ספי ריבלין), "רק בישראל". עשתה כוריאוגרפיה ושיחקה בתוכנית הטלוויזיה "מתגלגלים". העמידה שירים לחוה אלברשטיין, טל אמיר ומיקי קם. העניקה ייעוץ אמנותי לשתי תוכניות עבור פסטיבל ישראל לאחינועם ניני. ביימה את התוכנית של "טררם", מיסודו של המוזיקאי דורון רפאלי.
הופיעה כפנטומימאית בפסטיבל הפנטומימה הראשון בישראל שהתקיים בקרית שמונה ב-1979. ביימה את טקס פרסי אקו"ם נוצת הזהב 1997. ביצעה עבודות לתיאטרון בהן שילבה משחק, מוזיקה וריקוד כגון "ססיליה, כריסטינה, קורנליה וכל השאר" - הצגת יחיד על פי שירי משוררות בפסטיבל עכו של 1985[8], ו"שלאף שטונדה" - הצגת יחיד על פי ספרה של יהודית קציר בבמוי יורם פאלק, שזכתה בפרס הראשון בתיאטרונטו 1991.
שיחקה בהצגה "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט, בבימויה של נולה צ'לטון, שהציגה בפסטיבל עכו 1995. שיחקה בהצגה "הסתברות" מאת תמר שחף, בבימויו של רועי הורוביץ בתפקיד נועה גיל, שהציגה בתיאטראות בית ליסין ותמונע, 1999. השתתפה כשחקנית ורקדנית בתוכניות טלוויזיה רבות, ביניהן "שמיניות באוויר", "מתגלגלים”, "כן לציפור", "קשר משפחתי" ובסרט טלוויזיה על המשוררת לאה אילון.
כבמאית ביימה בין השאר את המחזה "הקץ של העץ" מאת יענקל'ה יעקובסון, שזכתה בשמונה פרסים להצגה "הקץ של העץ", בכלל זה פרס הבימוי לדניאלה מיכאלי, פסטיבל חיפה להצגות ילדים, 1996. ביימה את האופרה קאמרית "הגלגול" מאת רון וידברג שזכתה בציון לשבח בפסטיבל עכו 1996, בה שיחקו יובל זמיר, אלי גורנשטיין, טל עמיר, רובין ויזל קפסוטו וששי קשת/יהויכין פרידלנדר. ביימה את "הסערה" מאת שייקספיר באוניברסיטת תל אביב; ביימה את "הכבש השישה עשר" בתיאטרון אורנה פורת, 2005, ביימה את "פצפונת ואנטון", מאת אפרים סידון על פי אריך קסטנר, שעלה בתיאטרון אורנה פורת 2004 ו-2006, ביימה את "סיפור פשוט" על פי עגנון בתיאטרון חיפה 2009. יצרה את הכוריאוגרפיה "אני אשתגע" ללהקת "קול ודממה" של משה אפרתי (1995). ביימה ועשתה כוריאוגרפיה למחזות רבים שכתב אפרים סידון. ביימה את הפסטיגל בשנת 1996.
ביימה את הצגות יחיד של נעם מאירי, ("מומיק" על פי דויד גרוסמן), חוה אורטמן ("מה בעניין שמחה יחזקאל?"), גיל אלון ("מים" על פי מרוז'ק), דבורה ברטונוב ("עם כיבוי האורות") ו"חשבונית הנפש" של משה איבגי על פי טקסט של דני הורוביץ.
לימדה תנועה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות תל אביב. לימדה תנועה וריקוד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. הדריכה תנועה לזמרים בבית הספר רימון למוזיקה ובאופרה הישראלית החדשה. ביימה והדריכה שחקנים בבתי ספר למשחק. הדריכה תלמידים ומורים במסגרת מת"ן ומיל"ב. הייתה חברה במדור למחול של המועצה לתרבות ואמנות, חברת הוועדה האמנותית של חשיפה בינלאומית במחול וחברת הוועדה האמנותית של התיאטרונטו משנת 2012.
ניהלה את פרויקט המחול "הרמת מסך" 1995-1994. בשנים 2004-2000 מנהלת אמנותית של פסטיבל חיפה להצגות ילדים. בשנים 2008-2005 מנהלת אמנותית פסטיבל עכו. בשנת 2010 הייתה המנהלת האמנותית של פסטיבל אישה בחולון. לקראת סוף שנת 2018 תעלה בצוותא הצגה בבימויה מאת איש התיאטרון והמטפל בגשטלט ואמנויות אביאל הדרי.
משפחה
עריכהדניאלה מיכאלי הייתה נשואה למוזיקאי ישראל בורוכוב (אנסמבל "מזרח מערב", ממייסדי להקת "הברירה הטבעית"), להם שני ילדים[9], נגני ג'אז, מלחינים ומעבדים: אברי בורוכוב, קונטרבסיסט ואיתמר בורוכוב, חצוצרן. בן זוגה הנוכחי הוא הפיזיולוג אבי לבנת.
בני דודיה הם המוזיקאים יובל וגיל דור. אביה, הכימאי פרופסור יצחק מיכאלי, עבד במכון ויצמן. אמה, מרים מיכאלי, מניצולי רכבת ההצלה של ישראל קסטנר, עבדה כספרנית במכון ויצמן ועוסקת בהוראת שיטת אלכסנדר. כילדה הרבתה לבקר עם הוריה במקומות שונים בעולם, שם התוודעה לסגנונות שונים ומגוונים של מחול ותיאטרון.
עבודות בהן באה לידי ביטוי שפתה האמנותית
עריכהעבודתה מתאפיינת בבחירת טקסטים מסוגננים (שירה או פרוזה) ומתומצתים, שילוב של תנועה, טקסט ועבודה מוזיקלית; ברובם יש מרכיב של story-telling.
ססיליה, כריסטינה, קורנליה וכל השאר
תיאטרון תנועה בביצוע דניאלה מיכאלי, אותו יצרה אותו על פי שירי לאה גולדברג, דליה רביקוביץ' ובעיקר יונה וולך. המופע עוסק בעולם נשי פנימי. בכורה בפסטיבל עכו בספטמבר-אוקטובר 1985[10].
עמנואל בר-קדמא כתב על המופע בידיעות אחרונות:
"לו הייתה ידו של הגורל רכה קצת יותר הייתה גם יונה וולך עולה אמש על הבמה וקדה קידת-תודה בצידה של דניאלה מיכאלי, שקראה להצגתה "ססיליה, קריסטינה, קורנליה וכל השאר", על שם גיבורות שיריה של וולך. אבל המשוררת לא הייתה שם, וההצגה היפה הייתה למעין מצבה לזכרה של יונה וולך ז"ל שהלכה לעולמה השבוע.
זהו כמעט כל הטקסט בהצגה: שירים של יונה ושיר של דליה רביקוביץ ועוד שיר של לאה גולדברג. מסגרת לערב, שדניאלה מיכאלי ממלאת אותו. גוף, תנועה וקול. אומנית בחסד, עושה הכל במידה הנכונה. מחליפה דמויות במעברים רכים. הנערה הרומנטית הופכת אשת קריירה, העיניים הכמהות מתחדדות למבטים מדיפי סקס קר, שאפתני. והנה הדמות הופכת עקרת בית מרושלת וכעת היא אשה מתקופה אחרת. היא רוקדת פלמנקו מרוחק, חוזרת אל המצוקה המוכרת של האשה, המכה את הבן שלא נולד לה, אבשלום ששערו נאחז בדפנות רחמה.
ההצגה הזאת נותנת את הכל, שאפשר כי יינתן לדימוי הנשי." [11]
בעקבות ההצלחה, הוזמנה מיכאלי להעלות את ההצגה בבית לסין[12].
בואי בואי מותק בואי בואי
מיכאלי יצרה וביימה ביחד עם הכוריאוגרפית והרקדנית אליס דור-כהן, על פי טקסטים אישיים ושירי לאה איילון. שרו ורקדו, עוסק ביחסים בין נשים. בכורה בפסטיבל עכו 1990. אליקים ירון כתב על העבודה במעריב:
"... במקרה של דניאלה מיכאלי ואליס דור-כהן, הגבול בין שחקניות ורקדניות מאוד נזיל כאן, וזה כוחן העיקרי ...מופע תיאטרוני, שהרקדניות המבצעות אותו מעניקות לו איכויות נוספות... נשיות היא שם המשחק. במנטליות, בחן, בגעגועים, בקשיים, באווירה, בנוכחותו של הגבר (שכמובן אינו מופיע על הבמה). וזה גם סוד הקסם שלהן... פרק בפני עצמו הוא ההומור שלהן: ישיר, גלוי, פשוט וכובש." [13]
שלאף שטונדה
עיבוד של יורם פאלק (שגם ביים) ודניאלה מיכאלי לסיפור מאת יהודית קציר. זוהי מונודרמה על חוויית הנעורים לעומת הזמן שחולף וההזדקנות. חוויית הנעורים מתוארת באמצעות סיפור אהבתם של הילדה ובן דודה בחופשת קיץ בבית סבם וסבתם שעל הר הכרמל. ההזדקנות באה לידי ביטוי בהלווייתו של הסבא, שהיה דמות מרכזית בחיי הגיבורים. הקיץ חולף, האהבה נעלמת, מגיע החורף ועמו הזיקנה, הפנים הדהויים והשיער המאפיר.
הציגה בתיאטרונטו השני, ב-1991. זוהי הצגת יחיד בביצוע דניאלה מיכאלי שזכתה במקום הראשון בתיאטרונטו, ביחד עם אירינה סלזניובה[14]. זו הפעם הראשונה שעשתה כמבצעת משהו שהעיקר שבו הוא טקסט ולא תנועה. בנימוקי חבר השופטים (אהוד מנור, חנה מרון וציפי פינס) נכתב:
"לשחקנית דניאלה מיכאלי בהצגה "שלאף שטונדה", על פי סיפור של יהודית קציר.
בשילוב מעולה של טקסט ותנועה, מצליחה דניאלה מיכאלי לצקת חיים בדמויות שאינו מופיעות על הבמה, אך קיימות עליה בכל עצמתן.
זה תיאטרון יחיד ההופך כבמטה קסמים לתיאטרון רבים, חם מעורר הזדהות ועל הקסם הנדיר הזה הוענק פרס ראשון לדניאלה מיכאלי."
ההצגה רצה בתחילה בתיאטרון בית ליסין ואחר-כך כהפקה פרטית של אירית נאמן, רצה במשך כשלוש שנים כ-250 פעמים. הוזמנה להעלותה מחדש בתיאטרונטו 2012 ומאז מופיעה בה בקפה תיאטרון הקאמרי וברחבי הארץ.
הקץ של העץ
סיפור בחרוזים מאת יענקל'ה יעקובסון אודות ינשוף אינטלקטואל ועורב קשה יום המנהלים ריב שכנים על עץ משותף. זהו משל חברתי סאטירי. בהצגה שיחקו אורי הוכמן, עמי סמולרצ'יק, ניר רון ויהויכין פרידלנדר.
ההצגה גרפה שמונה פרסים בפסטיבל חיפה להצגות ילדים 1996, בכלל זה פרס הבימוי לדניאלה מיכאלי. נימוקי חבר השופטים היו:
"ההצגה "הקץ של העץ" הינה דוגמא מצוינת לעבודה בה מתחברים מרכיבים שונים לידי יצירה מקורית, תוססת ומשעשעת המבטאת באמצעות משל - שיש בו מין הסמוי ומין הגלוי – אמיתות על הוויתנו הישראלית. מחזה שנון וכתוב היטב של יענקל'ה יעקובסון העושה שימוש עכשווי ומדויק בשפה העברית, חובר לעבודת בימוי מבריקה של דניאלה מיכאלי, מבוצע על ידי ארבעה שחקנים מוכשרים ומסורים המעצבים דמויות שונות בסגנון מדויק, מלא חן והומור, וגורמים במשחקם לעונג אמיתי... כל אלה יוצרים הרמוניה של תיאטרון במיטבו השובר את החיץ בין ילדים למבוגרים, ומאפשר לכולם ליהנות מהצגה טובה מצחיקה וחכמה."
שירת העצבים
קברט סאטירי מאת אפרים סידון בבימויה של מיכאלי, שזכה בפרס התיאטרון הישראלי להצגת הבידור לשנת 2008. ההצגה הועלתה לראשונה כבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים והמשיכה ורצה בצוותא. משחקות בו שש שחקניות בוגרות הסמינר ופסנתרנית. המופע מותח ביקורת על תופעות שונות שבעוכרי החברה הישראלית של שנות האלפיים, כגון ילדים רעבים, תאונות דרכים ונשיא שטוף זימה. במופע מוצג מבחר שירי ארץ ישראל בהגשה שונה. בין השירים "חורף 73" מאת שמואל הספרי, "אלף בית" ו"אצלנו בחצר" מאת נעמי שמר, "לא נפסיק לשיר" מאת חיים חפר ו"פתאום עכשיו" מאת תרצה אתר.
כשהאוניה שוקעת
רעיון, בימוי וכוריאוגרפיה: דניאלה מיכאלי. כתיבה ופזמונים: זאב שצקי, מוזיקה: רויטל מונטה. סיפור שקיעת הטיטניק "האוניה שלא טובעת", סיפורם של מי שביהירותם האמינו שכסף או פלאי הטכנולוגיה, מספיקים כדי לחמוק מהגורל. הטייקונים שקפאו באוקיינוס האטלנטי כשבבטנם שמפניה וקוויאר... התזמורת שהמשיכה לנגן עד הסוף... קריאת SOS הראשונה בהיסטוריה... השרירות האכזרית של הטבע שבמהלומת קרחון אחת שמה קץ לשאיפותיהם ולעתידם של אלפים.
עלתה לראשונה עם תלמידי הסטודיו למשחק ניסן נתיב במסגרת פסטיבל עכו 1992 ובגרסה שנייה עם תלמידי ניסן נתיב 2010 כהצגת שנה ג', המשיכה בצוותא כהצגת פרינג' וזכתה בצוותא בשני קיפוד הזהב 2012, על עבודה קבוצתית ועיצוב תלבושות (מורין פרידמן).
צבי גורן כתב על ההצגה באתר הבמה:
פרסים
עריכה- 1991 – פרס ראשון, תיאטרונטו, הצגת יחיד "שלאף שטונדה".
- 1996 – שמונה פרסים להצגה "הקץ של העץ", בכלל זה פרס הבימוי לדניאלה מיכאלי, פסטיבל חיפה להצגות ילדים.
- 1996 – "הגלגול", ציון לשבח, פסטיבל עכו.
- 1999 – פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה.
- 2001 – פרס התיאטרון הישראלי לעיצוב תנועה בהצגה "כטוב בעיניכם", הקאמרי.
- 2008 – פרס התיאטרון הישראלי להצגת הבידור של השנה ל"שירת העצבים".
- 2012 – פרס קיפוד הזהב לעבודה קבוצית ולעיצוב תלבושות עבור ההצגה בבימויה "כשאוניה שוקעת".
הצגות אותן ביימה ולהן עיצבה את הכוריאוגרפיה
עריכההצגה | מחזאי | מלחין/עורך מוזיקלי | תיאטרון | שנת הפקה/ שנות הצגה |
---|---|---|---|---|
שדות ירוקים (מופע מוזיקלי) | גרסאות כיסוי לג'ואן באאז, ארבעת האחים, המשחרים, בוב דילן, ברל אייבס, לאונרד כהן ועוד | צביקה כספי | א.ק. 13 וטדי הפקות | 1984 |
ססיליה, כריסטינה, קורנליה וכל השאר (תיאטרון תנועה בביצוע דניאלה מיכאלי) | דניאלה מיכאלי על פי שירי לאה גולדברג, דליה רביקוביץ' ויונה וולך | ישראל בורוכוב | בכורה בפסטיבל עכו | 1985 |
ציפור הנפש | עיבוד של רחל שיין ארגמן, דניאלה מיכאלי-בורוכוב ומיכל ורד לספרה של מיכל סנונית[16] | ישראל בורוכוב | אביב גלעדי ואלי מנטבר | 1986 |
הערב מחזבל (קברט סאטירי עם טוביה צפיר, מיקי קם, אסנת וישינסקי ומומי לוי) | אפרים סידון | הועלה לראשונה במסגרת פסטיבל ישראל | סוף שנות השמונים | |
מר זוטא ועץ התפוחים | צביקה קורמן על פי ספרה של אורית רז | דורי בן זאב | נאוה הפקות | ראשית שנות האלפיים |
בואי בואי מותק בואי בואי | דניאלה מיכאלי ואליס דור-כהן על פי טקסטים אישיים ושירי לאה איילון | פסטיבל עכו | 1990 | |
עורכים בקרקס (בביצוע מיקי קם ואבי פניני) | שלמה משיח | סינמטק תל אביב | 1992 | |
כשהאניה שוקעת | זאב שצקי | רויטל סלומון מונטה | בפעם הראשונה החלה כהצגת סיום של תלמידי הסטודיו למשחק ניסן נתיב והמשיכה בפסטיבל עכו, בפעם השנייה החלה כהצגת סיום של תלמידי ניסן נתיב והמשיכה בצוותא | 1993, 2012-2010 |
מומיק | על פי מומיק מאת דויד גרוסמן | עדי רנרט | תיאטרונטו, הצגת יחיד של נעם מאירי | 1993 |
מים | על פי סלאבומיר מרוז'ק | ישראל בורוכוב | הצגת יחיד בביצוע גיל אלון | |
מה בעניין שמחה יחזקאל? (מונודרמה של חוה אורטמן) | אורן נאמן, חוה אורטמן ודניאלה מיכאלי | רויטל סלומון מונטה | תיאטרונטו | 1994 |
עם כיבוי האורות | מחול לדבורה ברטונוב לרגל יום הולדתה השמונים | עיצוב פסקול: אלכס קלוד | פרויקט "הרמת מסך" | 1994 |
שכל זה לא יצא מכאן | על פי ז'אק פרוור | רויטל סלומון מונטה | סטודיו למשחק ניסן נתיב | 1995 |
הגלגול (אופרה קאמרית מקורית) | רון וידברג (על פי הסיפור "הגלגול" מאת פרנץ קפקא) | רון וידברג | פסטיבל עכו | 1996 |
הקץ של העץ | יענקל'ה יעקובסון | רויטל סלומון מונטה | פסטיבל חיפה להצגות ילדים | 1996 |
פינוקיו | על פי ספרו של קרלו קולודי | אילן גלבוע | בנדה הפקות | חנוכה 1997 |
הסערה | ויליאם שייקספיר | שוש רייזמן | תיאטרון אוניברסיטת תל אביב | 1998 |
המגילה שנשתכחה | דניאלה מיכאלי ורויטל סלומון מונטה על פי ספרו של אנדרי אוסצ'וב "מגילת זכויות האדם" | מוזיקה: רויטל סלומון מונטה, עיבודים: עודד גדיר | תיאטרון אורנה פורת ובית הספר לאמנויות הבמה סמינר הקיבוצים | 2002-1999 |
וסרמן | אילנה לופט על פי סיפורו של יורם קניוק | רויטל סלומון מונטה | תיאטרון אורנה פורת | 2000-1996 |
שלום לבמה (הצגת יחיד של דבורה ברטונוב) | אלכס קלוד | תיאטרונטו | 2001 | |
חשבונית הנפש | דני הורוביץ | הצגת יחיד של משה איבגי במסגרת התיאטרונטו | 2001 | |
הרקדן | יענקל'ה יעקובסון | שלמה גרוניך | תיאטרון אורנה פורת | 2004-1997 |
דרכו של עורב | יאקי מחרז | עדי כהן | נאווה הפקות | 2002 |
עופרה ויינגרטן – "מין סטנד-אפ על אהבה" | יואל ריפל, בני ברבש, עופרה ויינגרטן | קובי משעל | 2004 | |
פצפונת ואנטון | אפרים סידון על פי ספרו של אריך קסטנר | שלמה גרוניך | תיאטרון אורנה פורת | 2009-2005, 2014-2011 |
הכי יפים בעולם | דניאלה מיכאלי, מתוך מיטב היצירות של הספרות העברית: א.ב. יהושע, בני ברבש, יהודית קציר, סמי ברדוגו ואיציק ויינגרטן | שלמה גרוניך | תיאטרון אורנה פורת ובית הספר לאמנויות הבמה סמינר הקיבוצים | 2004 |
הכבש השישה עשר | מיקי גורביץ' על פי יהונתן גפן | יוני רכטר | תיאטרון הבימה | 2005 |
עופ עופ עופרה | יואל ריפל, בני ברבש, עפר קניספל, עופרה ויינגרטן, דניאלה מיכאלי, קובי משעל | הצגת בידור של עופרה ויינגרטן | 2006 | |
הפסנתר של אמא | דניאלה מיכאלי | רפי קדישזון | הצגת יחיד של לבנת שלם-שמר | |
אנטומיה של תשובה | יוספה אבן-שושן | פסטיבל קריאה "פותחים במה" בתיאטרון בית ליסין | 2007 | |
שירת העצבים | אפרים סידון | רפי קדישזון, עדי דויטש | צוותא | 2008 |
אחרון הפועלים | יהושע סובול | חנה הכהן | בית הספר לאמנויות הבמה סמינר הקיבוצים | 2009 |
סיפור פשוט | עיבוד של שלמה ניצן ויצחק גורמזאנו גורן לרומן בשם זה של ש"י עגנון | רויטל סלומון מונטה | תיאטרון חיפה | 2009 |
ליזי | אפרים סידון | רפי קדישזון | צוותא | 2011 |
התנ"ך בחרוזים | אפרים סידון | עדי דויטש | חני – העמותה לקידום תיאטרון מובחר | 2012 |
בגן של ביאליק | דניאלה מיכאלי | טל בלכרוביץ' | תיאטרון אורנה פורת ובית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים | 2013 |
לי, לה, לא עלינו | אפרים סידון | רפי קדישזון | צוותא | 2013 |
מלך הילדים (מחזמר) | יוני להב על פי ספרה של לאה נאור על חייו של לוין קיפניס | משה זורמן | קופרודוקציה של מכללת לוינסקי לחינוך ותיאטרון הספרייה, מקהלת לוינסקי, מקהלת בת קול ושחקנים בוגרי בית צבי | 2013 |
פסטיבל החיות | גיל צרנוביץ על פי ספרה של ג'ו הוג'קינסון "The Talent Show" | איתמר בורוכוב | תיאטרון אורנה פורת | 2014 |
הצגות להן עיצבה כוריאוגרפיה
עריכההצגה | מחזאי | במאי | מלחין/עורך מוזיקלי | תיאטרון | שנת הפקה / שנות הצגה |
---|---|---|---|---|---|
קריזה (אנשים במצוקה) | ליקט וערך: איציק ויינגרטן, שירים: יהושע סובול | נולה צ'לטון | שלמה בר | תיאטרון חיפה | 1976 |
אופניים לשנה | עריכה: איציק ויינגרטן | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה | 1977 | |
המושבה שלנו | יהושע סובול על פי תורנטון ויילדר | נולה צ'לטון | תיאטרון צה"ל | 1978 | |
ערב של אגדה (אגדות מזרחיות) | איציק ויינגרטן | איציק ויינגרטן | תיאטרון חיפה, במה 2 | 1978 | |
סוף משחק בקרית גת | עיבוד של נולה צ'לטון ואיציק ויינגרטן לסיפורו של ג'ון אוארבך | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה | 1978 | |
נעים | עיבוד של נולה צ'לטון ל"המאהב" של א.ב. יהושע | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה, במה 3 | 1978 | |
הכפיל | עדנה מזי"א על פי דוסטויבסקי | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה | ||
אחרון הפועלים | יהושע סובול | גדי רול | חנה הכהן | תיאטרון בית ליסין | 1981 |
נשים מוכות | נולה צ'לטון | נולה צ'לטון | תיאטרון אוניברסיטת תל אביב | 1981 | |
מסיבת פורים של אדם בן כלב | על פי יורם קניוק | נולה צ'לטון | המרכז התיאטרוני בנווה צדק | 1981 | |
מחלקה 3, כיתה 1 | דליק ווליניץ | איציק ויינגרטן | המרכז התיאטרוני בנווה צדק | 1981 | |
שייקספירימינט | עיבוד של עודד קוטלר ל"רומיאו ויוליה" של שייקספיר | עודד קוטלר | תיאטרון חיפה | 1981 | |
קשר אייר (מחזמר) | יהונתן גפן | איציק ויינגרטן | רפי קדישזון ודני ליטני | תיאטרון בית ליסין | 1982 |
גימפל תם (מחזמר) | עיבוד של יואב לורך ויהודה מורלי לסיפורו של יצחק בשביס-זינגר | יהודה מורלי | רפי קדישזון | תיאטרון החאן | 1982 |
טרדפורד טנזי הטורפת | קלייר לקהאס | דוני ענבר | כריס מונקס ועדי וייס | תיאטרון בית ליסין | 1983 |
זהבה ושלושת בעליה | משה שדות | אירית מיטלפונקט | יעל גרמן | פסטיבל עכו | 1984 |
מוכרים בלבד | חגית רכבי וג'ון הולדן | ישראל גוריון ודן צאמלי | המרכז התיאטרוני בנווה צדק | 1985 | |
נטושים | הלל מיטלפונקט | יוסי מר-חיים | תיאטרון בית ליסין | 1986 | |
חוות החיות | עיבוד של פיטר הול לג'ורג' אורוול | גדי רול | ריצ'רד פייזלי, פולדי שצמן | תיאטרון הקאמרי | 1986 |
המסע של אמא טאבורי | ג'ורג' טבורי | ג'ק מסינגר | שוש רייזמן | תיאטרון הקאמרי | 1987 |
באמצע היום | עירא דביר | איציק סיידוף | מישה בלכרוביץ' | תיאטרון הקאמרי | 1987 |
צד בצד | סטיבן סונדהיים | עמית גזית | עיבוד רפי קדישזון | תיאטרון החאן | 1988 |
כל הזמן שבעולם לקטוף שזיפים (כחלק ממקבץ מחזות בשם "חקירה") | דניאלה כרמי | נולה צ'לטון | אלדר לידור | תיאטרון הקאמרי | 1988 |
הריון | גורן אגמון | איציק ויינגרטן | אלדד לידור | תיאטרון הקאמרי | 1988 |
תאודור הרצל | פנינה גרי | פנינה גרי | אורי וידיסלבסקי | תיאטרון אורנה פורת | 1989-1988 |
שחק אותה סם | וודי אלן | אילן אלדד | הפקה עצמאית | 1989 | |
שירה | עיבוד של יורם פאלק לש"י עגנון | יורם פאלק | אורי וידיסלבסקי | תיאטרון הקאמרי | 1989 |
עלי כינור | חנן שניר, עדה בן-נחום | חנן שניר | ציפי פליישר | תיאטרון הבימה | 1989 |
החלילן מהמלין (הצגת ילדים) | אלן כהן | אדריאן מיטשל | דומיניק מולדוואני | תיאטרון הקאמרי | 1989 |
הן לא תיקחהו עמך | קאופמן והרט | עמית גזית | תיאטרון חיפה | 1989 | |
פיקניק בחוסמסה | חיים נגיד | ג'ק מסינגר | אורי וידיסלבסקי | קופרודוקציה של תיאטרון הקאמרי ומת"ן | 1989 |
מראה מעל הגשר | ארתור מילר | איציק ויינגרטן | אורי וידיסלבסקי | תיאטרון הבימה | 1990 |
המתלבט | חנוך לוין | חנוך לוין | דן הנדלסמן | תיאטרון הקאמרי | 1990 |
שלאף שטונדה (הצגת יחיד בביצוע דניאלה מיכאלי) | עיבוד של יורם פאלק ודניאלה מיכאלי לסיפור מאת יהודית קציר | יורם פאלק | אבנר קנר | תיאטרונטו, תיאטרון בית ליסין ואחר-כך הפקה פרטית של עירית נאמן; חודשה ב-2012 במסגרת התיאטרונטו | 1991, 2012 |
וינה על הים | עדנה מזי"א | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה | 1991 | |
פויגלמאן | על פי רומן של אהרן מגד | יורם פאלק | תיאטרון יידישפיל | 1991 | |
אבטיח מצליח | עיבוד של זכריה טובי לדוד דנינו | זכריה טובי | מישה בלכרוביץ | תיאטרונטו, תיאטרון החאן | 1992 |
יבגני אונייגין (אופרה) | קונסטנטין שילובסקי על פי רומן מאת אלכסנדר פושקין | פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי | האופרה הישראלית החדשה | 1992 | |
מלון מינסק | חנן פלד | ערן בניאל | חנן יובל | תיאטרון החאן | 1993 |
המסע לפוליפוניה | ריצ'רד פרבר | יובל זמיר | האופרה הישראלית החדשה | 1993 | |
ינופה | ליברית: המלחין על פי מחזה מאת גבריאלה פרייסובה | ניקולס לנהוף | לאוש יאנאצ'ק | האופרה הישראלית החדשה | 1993, 1996 |
ענבי זעם | עיבוד של פרנק גלאטי לג'ון סטיינבק | אילן רונן | אהוד בנאי | תיאטרון הקאמרי | 1993 |
טוני היפה | יהושע סובול | יהושע סובול | שפי ישי | תיאטרון החאן | 1994 |
אהבה בגרוש | יהושע סובול | גדליה בסר | תיאטרון יידישפיל | 1994 | |
מסעות בנימין השלישי | אהרן אשמן בעיבוד למנדלי מוכר ספרים | יורם פאלק | תיאטרון יידישפיל | 1994 | |
תמול שלשום | עיבוד של יורם פאלק לש"י עגנון | יורם פאלק | פולדי שצמן | תיאטרון הקאמרי | 1994 |
מיס ישראל | אפרים סידון, דן רונן | דן רונן | אלדד שרים | תיאטרון החאן | 1995 |
מחכים לגודו | סמואל בקט | נולה צ'לטון | פסטיבל עכו | 1995 | |
אני אשתגע (יצירת מחול ללהקת "קול ודממה") | דניאלה מיכאלי | נעימות שונות | במסגרת "נוכחות נשית" של להקת "קול ודממה" | 1995 | |
חלום גולדפאדן | יעקב רוטבאום על פי איציק מאנגר ואברהם גולדפדן | הלנה קאוט-האוסון | תיאטרון יידישפיל | 1995 | |
בויטרה | הלל מיטלפונקט על פי משה קולבק | הלל מיטלפונקט | אורי וידיסלבסקי | תיאטרון הקאמרי | 1995 |
המלאך הכחול | פאם ג'יימס | פיטר ג'יימס | תיאטרון באר שבע | 1996 | |
קומדיה של טעויות | ויליאם שייקספיר | עמרי ניצן | קובי אוז | תיאטרון הקאמרי | 1996 |
שיקוי האהבה | פליצ'ה רומאני | עמרי ניצן | גאטנו דוניצטי | האופרה הישראלית החדשה, ב-2005 סיור לאופרה הגרמנית | 1997, 1999, 2005 |
רצח | חנוך לוין | עמרי ניצן | ערן דינור | תיאטרון הקאמרי | 1997 |
השחקן | הלל מיטלפונקט | הלל מיטלפונקט | אורי וידיסלבסקי | תיאטרון הקאמרי | 1998 |
המורדים | עדנה מזי"א | עמרי ניצן | ערן דינור | תיאטרון הקאמרי | 1998 |
יוליוס קיסר | ויליאם שייקספיר | עודד קוטלר | אורי וידיסלבסקי | תיאטרון הבימה | 1999 |
זרים (אתה כיסא, אני מים) | יהושע סובול | נולה צ'לטון | שלמה יידוב | תיאטרון הבימה | 1999 |
האיטלקייה באלג'יר | עמרי ניצן | ג'ואקינו רוסיני | האופרה הישראלית החדשה | ||
כטוב בעיניכם | ויליאם שקספיר | עמרי ניצן | יוסי בן נון | תיאטרון הקאמרי | 2001 |
בית ברנרדה אלבה | פדריקו גארסיה לורקה | אילן רונן | יוסי בן נון | תיאטרון הבימה | 2001 |
יומנה של אנה פרנק | אלברט הקט, פרנסס גודריץ' | רוני פינקוביץ' | עודד זהבי | תיאטרון הבימה | 2001 |
טנגו | סלאבומיר מרוז'ק | מישה לוריה | יוסף ברדנשווילי | תיאטרון הבימה | 2002 |
הילדה שאני אוהב | חגית רכבי ניקוליבסקי (ע"פ סיפורים של יהודה אטלס) | חגית רכבי ניקוליבסקי | אריאל זילבר | תיאטרון חיפה | 2004 |
ילד משלי | עמיה ליבליך, חגית רכבי ניקוליבסקי | חגית רכבי ניקוליבסקי | אלדד לידור | תיאטרון באר שבע | 2004 |
חורף בקלנדיה | על פי ספרה של ליה נרגד | נולה צ'לטון. כוריאוגרפיה דניאלה מיכאלי ואריה בורשטיין | חנה הכהן ועופר שלחין | סמינר הקיבוצים | 2004 |
מלכוד 44 | אריה סיון | חוה אורטמן | חנה הכהן | סמינר הקיבוצים | 2005 |
המלט | ויליאם שייקספיר | עמרי ניצן | יוסי בן נון | תיאטרון הקאמרי | 2005 |
מסע אל תום האלף | א.ב. יהושע | עמרי ניצן | יוסף ברדנשווילי | האופרה הישראלית החדשה | 2005 |
מועדון האלמנות העליזות | איון מנצ'ל | אילן אלדד | אלדד לידור | תיאטרון הבימה | 2005 |
הרקוויזיטור | מודי בר-און | אילן אלדד | אפי שושני | תיאטרון הבימה | 2005 |
החיפושיות | חמוטל בן זאב | יאקי מחרז | אפי שושני | תיאטרון הקיבוץ | 2008 |
בדואים | רועי רשקס | נולה צ'לטון | חנה הכהן | החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב | 2008 |
אחרון הפועלים | יהושע סובול | נולה צ'לטון ודניאלה מיכאלי | חנה הכהן | סמינר הקיבוצים | 2009 |
משפחת יאסין ולוסי בשמיים | דניאלה כרמי על פי ספרה | נולה צ'לטון. כוריאוגרפיה דניאלה מיכאלי ומירי לזר | עיבוד של חנה הכהן על פי "החיפושיות" | סמינר הקיבוצים | 2010 |
לי, לה, לא עלינו | אפרים סידון | דניאלה מיכאלי | רפי קדישזון | צוותא | 2013 |
מחסן השטוזים של דתיה | דתיה בן דור | יאקי מחרז | דתיה בן דור | תיאטרון אורנה פורת | 2013-2009 |
דפוקים | צדוק צמח | רוני ניניו | הדג נחש | תיאטרון חיפה | 2013 |
משחק בתיאטרון
עריכההצגה | מחזאי | במאי | תיאטרון | תפקיד | שנה |
---|---|---|---|---|---|
קריזה (אנשים במצוקה) | ליקט וערך: איציק ויינגרטן, שירים: יהושע סובול | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה | 1976 | |
קלפים (הצגת פנטומימה) | יורם בוקר | יורם בוקר | תיאטרון חיפה, להקת "מיני מיים" | 1977 | |
אופניים לשנה | עריכה: איציק ויינגרטן | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה, במה 2 | תפקידים שונים | 1977 |
סוף משחק בקרית גת | עיבוד של נולה צ'לטון ואיציק ויינגרטן לסיפורו של ג'ון אוארבך | נולה צ'לטון | תיאטרון חיפה | 1978 | |
סורגים | חיים מרין ואיציק ויינגרטן | בימוי, רעיון ועריכה: עודד קוטלר | תיאטרון חיפה | 1980 | |
ססיליה, כריסטינה, קורנליה וכל השאר | על פי שירי לאה גולדברג, דליה רביקוביץ' ויונה וולך | דניאלה מיכאל | פסטיבל עכו | הצגת יחיד של דניאלה מיכאלי | 1985 |
חוות החיות | עיבוד של פיטר הול לג'ורג' אורוול | גדי רול | תיאטרון הקאמרי | החליפה את אורלי זילברשץ | 1986 |
שלאף שטונדה | עיבוד של יורם פאלק ודניאלה מיכאלי לסיפור מאת יהודית קציר | יורם פאלק | תיאטרונטו, רצה בתחילה בתיאטרון בית ליסין ואחר-כך כהפקה פרטית של אירית נאמן | הצגת יחיד בביצוע דניאלה מיכאלי. כשחודשה ב-2012 רצה בתיאטרונטו | 1991 |
מחכים לגודו | סמואל בקט | נולה צ'לטון | פסטיבל עכו | לאקי | 1995 |
הסתברות | תמר שחף | רועי הורוביץ | נעה גיל | תיאטרון תמונע | 1999 |
להצחיק את אלוהים | אסף אופק | נולה צ'לטון | צוותא | 2017 |
קישורים חיצוניים
עריכה- דניאלה מיכאלי, באתר תיאטרון חיפה
- דניאלה מיכאלי, באתר הבמה
- דניאלה מיכאלי, באתר האופרה הישראלית החדשה
- דניאלה מיכאלי, באתר תיאטרון הבימה
- מרב יודילוביץ', דניאלה מיכאלי תכהן כמנהלת האמנותית של פסטיבל עכו, באתר ynet, 9 ביוני 2004
- מרב יודילוביץ', דניאלה מיכאלי תמשיך בעכו, באתר ynet, 23 ביולי 2007
- איילת דקל, "לדבר על הטיטן", באתר midnighteast, 20 בנובמבר 2010 (באנגלית)
- קדימון ההצגה "שלאף שטונדה", בערוץ היו טיוב של התיאטרונטו
- 'לי לה לו עלינו' - אפרים סידון ודניאלה מיכאלי מספרים על מופע הקברט המשעשע, בריאיון עם רבקה מיכאלי, בתוכניתה "באה לשבת", בערוץ 103FM 31 במאי 2013
- שלאףשטונדה - חזרות לתיאטרונטו 2012, סרטון באתר יוטיוב
- כשהאניה שוקעת, סרטון באתר יוטיוב
- שירת העצבים, סרטון באתר יוטיוב
- התנך בחרוזים, סרטון באתר יוטיוב
- מלך הילדים, סרטון באתר יוטיוב
- בגן של ביאליק, סרטון באתר יוטיוב
- דניאלה מיכאלי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דניאלה מיכאלי, בארכיון הבימה
- דניאלה מיכאלי, באתר האופרה הישראלית תל אביב-יפו
- דניאלה מיכאלי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ רבקה בת צור, טירוניות הוואפל והשוקולדה, דבר, 22 בפברואר 1971
- ^ הכל עובר חביבי, מעריב, 31 בדצמבר 1974
- ^ יום שני, דבר, 23 בספטמבר 1977
- ^ תסתכל מסביב, מעריב, 22 באוקטובר 1976
- ^ חכמי חלם, בקט, דבר, 8 במרץ 1978
תיאטרון מהחיים, דבר, 16 באוגוסט 1978 - ^ אופניים לשנה, מעריב, 8 במאי 1979
- ^ חוה נובק, אחרי בכורה, דבר, 15 בנובמבר 1978
- ^ אלפים באו לפסטיוואל, מעריב, 4 באוקטובר 1985
- ^ חיים נגיד, דניאלה, איפה היית?, מעריב, 8 באוקטובר 1985
- ^ שרית פוקס, מגרשי השדים, מעריב, 27 בספטמבר 1985
- ^ עמנואל בר-קדמא, ידיעות אחרונות, 3 באוקטובר 1985.
- ^ חיים נגיד, דניאלה מיכאלי תציג בתל אביב, מעריב, 22 באוקטובר 1985
- ^ אליקים ירון, מעריב, 16 בנובמבר 1990.
- ^ שוש אביגל, תיאטרונטו / בסך הכול – אירוע סימפטי, חדשות, 29 באפריל 1991
- ^ צבי גורן, "כשהאוניה שוקעת – הישג מרתק", אתר הבמה, 13 ביולי 2010.
- ^ יוסי עוזרד, הצגה - ציפורה נחמדת, חדשות, 30 בדצמבר 1986
רחל שיין ארגמן, הצגת ה־200 - ציפור הנפש, גם אמריקה רוצה, חדשות, 25 בדצמבר 1988