פורטל:צילום/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	ויליאם הנרי פוקס טלבוט האלבום הראשון אשר עוטר כולו בתצלומים היה "עיפרון הטבע", אשר נוצר על ידי ויליאם הנרי פוקס טלבוט בין השנים 1844-1846. האלבום, שהכיל שישה כרכים, הכיל 24 הדפסי קולוטייפ שהודפסו באופן ידני והודבקו לאלבום. מבין כ-300 העותקים שהדפיס טלבוט נותרו כיום רק 24 עותקים.	עריכה | תבנית | שיחה
2	דאגרוטיפ של שדרות דו-טמפל, התצלום הראשון בהיסטוריה בו מופיעה דמות אנוש, 1838 האדם הראשון בהיסטוריה שצולם היה אלמוני שצחצחו את נעליו מול חלונו של לואי ז'אק מנדה דאגר, ממציא הדאגרוטיפ, בעת שזה צילם את הרחוב ב-1838. התצלום נחשף למשך מספר דקות, ולמעט אותו עובר אורח, כל עצם שזז בעת החשיפה לא הותיר את רישומו על לוח הצילום ונעלם. חשיפה בת מספר דקות הייתה קצרה מאוד יחסית לזמן שנדרש לניספור נייפס לשם יצירת התצלום הראשון בהיסטוריה, כתריסר שנים לפני כן, חשיפה של שמונה שעות לערך. קיצור זמן החשיפה התאפשר הודות לגילוי "הדמות הסמויה" על ידי דאגר ב-1835, דמות בלתי נראית שמוטבעת על לוח הצילום לאחר חשיפה קצרה לאור, אותה ניתן לפתח בעזרת עיבוי אדי כספית.	עריכה | תבנית | שיחה
3	תצלום נגטיבי ופוזיטיבי של פני הדמות בתכריכי טורינו ב-28 במאי 1898 צילם צלם איטלקי חובב בשם סקונדו פיה את הצילום הראשון של "תכריכי טורינו". הוא נדהם לגלות שבתשליל התמונה (ה"נגטיב") מופיעה דמות ברורה לחלוטין, אשר לא נראית כתשליל אלא דווקא כדמות ממשית. עובדה זו אשר נתפשה כנס, עוררה מחדש את העניין הציבורי בתכריכים, כמו גם את הניסיונות להוכיח את מקורם ואת האופן בו הופיעה הדמות על גביהם.	עריכה | תבנית | שיחה
4	הנפת הדגל הראשונה התצלום המפורסם של הנפת הדגל השנייה התצלום המפורסם של הנפת הדגל באיוו ג'ימה ב-23 בפברואר 1945, לא מתעד את ההנפה הראשונה של דגל ארצות הברית מיד לאחר כיבוש הר סורבאצ'י בקרב איוו ג'ימה, אלא הנפה שנייה של הדגל באי. תמונת ההנפה הראשונה שצילם לואיס לווארי התפרסמה הרבה פחות מזו של הצלם זוכה פרס פוליצר ג'ו רוזנטל מסוכנות Associated Press. נשמעו טענות רבות כי הצילום השני היה מבוים, אולם זה לא פגע בהצלחתה של התמונה שהפכה לתמונה המייצגת של מלחמת העולם השנייה בקרב הציבור האמריקאי. הדגל השני מוצג כיום במוזיאון חיל הנחתים האמריקני.	עריכה | תבנית | שיחה
5	התמונה המעובדת של הנפת הדגל. השעון הימני רוטש ועובה העשן המיתמר מעל ברלין התמונה המקורית של הנפת הדגל. ניתן לראות בבירור את השעון הנוסף על ידו הימנית של החייל בתחתית התמונה יבגני חאלדיי, צלם רוסי שהצטרף לצבא האדום, התקנא בתצלום הנפת הדגל באיוו ג'ימה של ג'ו רוזנטל, ונשא עמו את דגל ברית המועצות כדי ליצור תמונת ניצחון מקבילה עבור ארצו. לאחר כיבוש הרייכסטג שבברלין ב-2 במאי 1945, הגיע חאלדיי למבנה ההרוס וביקש מכמה חיילים שיניפו את הדגל. על אף שהתמונה בוימה, היא הפכה לאחת המפורסמות בהיסטוריה של הצילום. בתמונה המקורית של חאלדיי מבצבצים שני שעונים על ידו של אחד החיילים, ככל הנראה שלל ביזה מאחת הגופות שפגש בדרכו. כדי לא לבייש את הצבא האדום רוטשה התמונה ואחד השעונים הועלם. באותה הזדמנות הוסיף חאלדיי עשן לתצלום כדי להאדיר את הרושם.	עריכה | תבנית | שיחה
6	אנטואן הרקול רומואל פלוראנס לאחר ההכרזה על המצאת הצילום ב-7 בינואר 1839, כעשרים וארבעה אנשים טענו שהרעיון עלה במוחם בשנים שקדמו לפרסום, או שהמציאו תהליך צילום עצמאי מיד לאחר ההכרזה. אחד מהם, אנטואן הרקול רומואל פלוראנס (1804‏-1879) אמן וקרטוגרף צרפתי שחי ועבד בברזיל, ערך בשנות השלושים של המאה ה-19 ניסויים בעזרת קמרה אובסקורה עם תרכובות כסף-כלורידי שמתכהות באור, שאת פעולתם הצליח לעצור בעזרת תמיסת אמוניה. באחת ממחברותיו, משנת 1832, אף כינה פלורנס את הטכניקה שפיתח Photographie, רישום-אור, שנים לפני ששם זה הפך לכינוי המקובל של התהליך. כששיטת הצילום של לואי ז'אק מנדה דאגר פורסמה ב-1839, הבין פלורנס ששיטתו מוצלחת פחות והצהיר כי: "לא אריב עם איש על המצאתו...משום ששני אנשים יכולים לחשוב על אותו רעיון"	עריכה | תבנית | שיחה
7	בשנת 1760, כשמונים שנה לפני ההכרזה על המצאת הצילום, פרסם תושב נורמנדי, טיפן דה לה רוש (Tiphaigne de La Roche), רומאן בשם Giphantie. ברומאן מתואר חלל גדול, המזכיר קמרה אובסקורה, ונושא "ציורים" על קירותיו, בהם מתוארים במדויק מראות של ים סוער, על צבעיו ותנועתו. כמה "רוחות רפאים" מסוגלות לקבע את הדימויים הנעים על גבי אריג שנטבל ב"חומר עדין", שיוצר דימוי מקובע; "מדויק יותר מכל מה שיכול כל אדם להפיק, וכה מושלם שהזמן לא יכול להורסו".	עריכה | תבנית | שיחה
8	הנפת הדגל בגראונד זירו האדם הנופל מיליוני צופים חזו בפיגועי 11 בספטמבר, שהיו מתקפות הטרור הגדולות בהיסטוריה, בשידור ישיר בטלוויזיה. שניים מהתצלומים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי הם תצלום האדם הנופל והנפת הדגל בגראונד זירו. תצלום האדם הנופל, אלמוני שזהותו לא התבררה עד היום, הקופץ אל מותו מהמגדל הדרומי במגדלי התאומים, נגנז, לאחר שנשלחו תגובות נזעמות למערכות העיתונים. הקוראים טענו שהתצלום פוגע בפרטיותו של המצולם. התצלום פורסם מחדש רק כעבור שש שנים. לעומת זאת, תצלום הנפת הדגל בגראונד זירו, שבו נראים שלושה כבאים המניפים את דגל ארצות הברית על הריסות אחד המגדלים, הפך לסמל של פטריוטיות בארצות הברית, פורסם שוב ושוב והמצולמים בו אף נפגשו עם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש.	עריכה | תבנית | שיחה
9	חלוץ התיעוד הארכאולוגי באמצעות צילום היה הצרפתי אוגוסט זלצמן. בשנת 1853 יצא זלצמן לארץ ישראל, וצילם שם יותר מ-200 תמונות, רובן של אתרים בירושלים וסביבתה, על מנת לתעד את תגליותיו של פליסיאן דה סוסי שביקר בירושלים ב-1850 וספרו על ארץ ישראל התקבל בצרפת באי-אמון. בכך היה זלצמן חלוץ בתיעוד ארכאולוגי באמצעות הצילום. בתמונה נראה צילום חזית קבר יהושפט שצילם זלצמן ב-1854.	עריכה | תבנית | שיחה
10	נדאר הצלם הצרפתי נדאר ייסד בשנת 1863 את "האגודה לעידוד תנועה אווירית באמצעיות מכונות הכבדות מהאוויר", ואף בנה לעצמו כדור פורח עצום בגודלו שזכה לשם "הענק" והושלם באוקטובר 1863. כדור זה, היה בגודל של כ-45 מטר, הכיל סטודיו מעופף לצילום ויכול היה לשאת תריסר איש. הפרויקט החדש, ושני הספרים שכתב אודותיו, הפכו את נדאר למפורסם בקרב הקהל יותר מכל פרויקט קודם אחר שלו. בטיסת הבכורה, שנערכה ב-4 באוקטובר, צפו כ-500,000 פריזאים (כשליש מאוכלוסיית פריז), שהצטופפו באזור 'שאן-דה-מרס' בעיר וצפו בבלון ממריא לצלילי תזמורת.	עריכה | תבנית | שיחה
11	בשנת 1760, כשמונים שנה לפני ההכרזה על המצאת הצילום, פרסם תושב נורמנדי, טיפן דה לה רוש רומן בשם Giphantie. ברומן מתואר חלל גדול, המזכיר קמרה אובסקורה, ונושא "ציורים" על קירותיו, בהם מתוארים במדויק מראות של ים סוער, על צבעיו ותנועתו. כמה "רוחות רפאים" מסוגלות לקבע את הדימויים הנעים על גבי אריג שנטבל ב"חומר עדין", שיוצר דימוי מקובע; "מדויק יותר מכל מה שיכול כל אדם להפיק, וכה מושלם שהזמן לא יכול להורסו".	עריכה | תבנית | שיחה
12	החזית הראשית של הבניין בצילום מרחוק האדריכל סטנלי טייגרמן תכנן את מוזיאון השואה של אילינוי, שבפרוורי שיקגו, כך שחציה השמאלי של חזיתו הראשית שחור לחלוטין, ואילו חצי הימני לבן לחלוטין. הצבע השחור מסמל את אסון השואה, ואילו הצבע הלבן מסמל את התקומה, שאחרי האסון. תקומה זו בהחלט נראית לעין בפרוור בו בנוי המוזיאון, סקוקי, כי גרים יהודים רבים. חזיתו האחורית של הבניין אפורה, וקל למצוא צילומים שלה, בהם היא צולמה, כולה, ממרחק קצר. לעומת זאת, הצילומים הנפוצים של החזית הראשית הם או מרחוק, או פוטומונטאז' של תמונת חצי החזית השמאלי עם תמונת החצי הימני. קשה לצלם היטב את שני חצאי החזית הראשית, בו זמנית, מקרוב, כי תצלום מוצלח של החצי השחור דורש צמצם כמעט לגמרי פתוח, וזה של החצי הלבן דורש צמצם כמעט לגמרי סגור.	עריכה | תבנית | שיחה
13	אלפרד היצ'קוק כאשר עסק בצילום סרט הקולנוע "מזימות בינלאומיות" ב-1959 ביקש הבמאי אלפרד היצ'קוק לצלם במטה האומות המאוחדות שבניו יורק, אך האו"ם סירב לבקשתו. במקום זאת החליט היצ'קוק לצלם את כוכב הסרט, קרי גרנט, בעזרת מצלמה נסתרת על מדרגות הבניין. כדי להשלים את התפאורה עבור סצנה המתרחשת בתוך הבניין, צילם הבמאי בחשאי את לובי הכניסה בעודו מתחזה לתייר. ב-2005 אישר האו"ם לסידני פולאק לצלם בבניין את סרטו "מזימות זרות" בכיכובה של ניקול קידמן, ששיחקה בסרט מתורגמנית הנקלעת למזימת רצח.	עריכה | תבנית | שיחה
14	Rosalind Franklin מבנה ה-DNA, הנושא את החומר התורשתי בגופם של כל היצורים החיים, פוצח בשנת 1953 הודות לעבודתה של הביופיזיקאית היהודיה, רוזלינד פרנקלין. פרנקלין צילמה את פיזורן של קרני רנטגן ממולקולת DNA באיכות חסרת תקדים לזמנה. את הצילום הטוב ביותר שלה מסוף 1952, "תצלום 51", הראה עמיתהּ מוריס וילקינס, ללא ידיעתה, למתחרה שלהם ג'יימס ווטסון מאוניברסיטת קיימברידג'. לאחר שלמד את הצילום, הצליח ווטסון עם שותפו פרנסיס קריק להקדים את פרנקלין בגילוי מבנה ה-DNA, וכשפרסמו את עבודתם הצניעו את חלקה של פרנקלין בתגלית. פרנקלין, שהייתה אחייניתו של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בארץ ישראל, נפטרה מסרטן בשנת 1958, בהיותה בת 37 בלבד. ווטסון, קריק ווילקינס זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה ב־1962.	עריכה | תבנית | שיחה
15	סכמת מקרנת ראינוע. a, b - גלגלי שיניים המושכים את הפילם בקצב קבוע. c - גלגל שיניים שעוצר לרגע כשתמונה שלמה מכסה את אזור הקו המקווקו ומושך את הפילם במהירות גבוהה בשאר הזמן. כאשר c נע קורים הדברים הבאים: לולאת הפילם L מתקצרת, לולאת הפילם M מתארכת, חלקו האטום של גלגל S מסתיר את האור מהעדשה ומסך הקולנוע מוחשך לרגע קצרצר בלא שהצופים שמים לב לדבר. בעת הקרנת סרט קולנוע מפילם, מנגנון מקרן הקולנוע מעביר את הפילם, תמונה אחר תמונה, כך שכל תמונה בתורה עוצרת לזמן קצר וקצוב, ברווח שבין העדשה לבין מקור אור חזק. האור העובר דרך הפילם נשלח דרך ובאמצעות העדשה אל המסך. במהלך שנייה אחת מציג המקרן 24 תמונות על המסך. בזמן הקצרצר בו מתחלפת תמונה אחת באחרת, המסך מוחשך. זמן החלפת תמונה אחת ברעותה קצר פי שלושה מזמן תצוגת כל תמונה. צופי הקולנוע יושבים שליש מזמן ההקרנה מול מסך חשוך.	עריכה | תבנית | שיחה
16	מתקן להחזקת ראש המצולם: צלמי סטודיו השתמשו בראשית עידן הדאגרוטיפ במתקן זה כדי לקבע את מצולמיהם לכיסא, משום שזמן החשיפה היה עדיין ארוך והמצולמים נטו לזוז וליצור דימויים מטושטשים. המתקן הוסתר באמצעות הראש והשיער. לכן, המצולמים נראים מהחזית, ללא הבעה (החיוך למצלמה הופיע מאוחר יותר) ובתנוחה קפואה. במקרים רבים עיני המצולמים פעורות לרווחה, כדי להימנע מעפעוף בזמן החשיפה בתמונה מופיע מתקן לקיבוע ראש האדם המצולם לפורטרט, בשיטת הצילום הפרימיטיבית, דאגרוטיפ. צלמים השתמשו במתקן זה משום שזמן החשיפה בשיטת צילום זו היה ממושך מאוד, והמצולמים נטו לזוז, וליצור דימויים מטושטשים. המתקן הוסתר באמצעות הראש והשיער. לכן, המצולמים נראים מהחזית, ללא הבעה (החיוך למצלמה הופיע בתקופה מאוחרת יותר) ובתנוחת גוף קפואה. במקרים רבים, עיני המצולמים פעורות לרווחה, כדי להימנע עפעוף בזמן החשיפה.	עריכה | תבנית | שיחה
17	איור האולפן "מארייה השחורה" בראשית דרכו של צילום הקולנוע (למעשה, צילום הראינוע), האור הנדרש לצילומים היה כה רב, עד שאולפן הקולנוע הראשון היה בניין עם גג נפתח, הסובב על ציר (בתמונה), כך שתמיד יהיו בו אור שמש ישיר. אולפן זה נבנה בידי תומאס אדיסון. ומשום שקירותיו היו שחורים, הוא נקרא מריה השחורה.	עריכה | תבנית | שיחה
18	בתקופת מלחמת העולם השנייה, הפסיקו הבריטים את ייצור הגלויות בארץ ישראל, מחשש שמרגלים יעבירו ידיעות, בעזרת הכנסת מיקרופילם בין שכבות הנייר.	עריכה | תבנית | שיחה
19	המבנה הייחודי של חדר איימס יוצר אשליה אופטית חדר איימס הוא חדר מעוות, היוצר אשליה אופטית, המשבשת את תפיסת העומק של הצופה בו מבחוץ. האשליה גורמת לו לתפוש באופן שגוי את גודלם של עצמים בחדר. כל זאת בתנאי, שהצופה נשאר בנקודה קבועה, ומביט בעין אחת בלבד, או בעזרת מצלמה. תפאורת קולנוע, המשתמשת בחדרי איימס, מאפשרת לדמויות בעלילה להיות בעלות הפרשי גבהים שונים לחלוטין, מאלו של השחקנים המגלמים אותן.	עריכה | תבנית | שיחה
20	השימוש העיקרי בצילום הרנטגן, הוא אבחון רפואי, בעיקר באורתופדיה וברפואת שיניים. שימושים נוספים הם בקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן - תחום מחקר כימי וביולוגי, בירור הרכב חומרי צבע וגילוי שכבות ציור במחקר תולדות האמנות, בטלסקופייה וחקר החלל החיצון ושיקוף מזוודות לאבטחת מטוסי נוסעים. וילהלם רנטגן הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן גילה ב-1895 את קרינת הרנטגן (קרני X) במקרה, בעת שערך ניסוי בשפופרת קתודית אטומה והבחין כי לוח שהיה מונח בקרבת השפופרת החל לזהור בחשכה. התגלית חוללה מהפכה בעולם הפיזיקה והרפואה, וזיכתה את רנטגן בפרס נובל הראשון לפיזיקה ובתהילת עולם. פרדריק סמית, פיזיקאי מאוניברסיטת אוקספורד, החמיץ את התגלית ואת התהילה; שנה קודם לגילויו של רנטגן, ב-1894, סמית שם לב לכך שלוחות צילום שהונחו בקרבת שפופרות קתודיות נטו להתערפל, אולם במקום לחקור את התופעה, הוא פשוט הורה להעביר את לוחות הצילום למקום אחר.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מכמונת מהירות אוטומטית המבוססת על אפקט דופלר, נפוצה באנגליה ואוסטרליה ודומה מאוד למכמונת מהירות מסוג מולטנובה שנמצאת בשימוש על ידי משטרת ישראל מכמונת מהירות היא מכשיר המגלה את מהירותם של כלי רכב, לצורך אכיפת חוק מהירות הנסיעה המקסימלית המותרת. נכון לשנת 2021, משטרת ישראל מפעילה סוגים שונים של מכמונות מהירות, המבוססים על עקרונות פיזיקאליים שונים, כגון מצלמה עם מכ"ם דופלר (בתמונה) או עם מד מהירות לייזר. אך בניגוד למשטרת צרפת, היא אינה מפעילה את הסוג הפשוט ביותר של המכמונות – הסוג שמחשב מהירות ממוצעת של רכב, בקטע דרך, בעזרת הפרשי זמן צילומו בתחילת ובסוף הקטע. זאת למרות, שהתשתית לזה כבר קיימת –מצלמות, שמזהות כלי רכב לפי לוחיות הרישוי, כבר פועלות בכבישי האגרה בישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
22	-	הוספה
23	-	הוספה
24	-	הוספה
25	-	הוספה
26	-	הוספה
27	-	הוספה
28	-	הוספה
29	-	הוספה
30	-	הוספה
31	-	הוספה
32	-	הוספה
33	-	הוספה
34	-	הוספה
35	-	הוספה
36	-	הוספה
37	-	הוספה
38	-	הוספה
39	-	הוספה
40	-	הוספה
41	-	הוספה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	-	הוספה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	-	הוספה
48	-	הוספה
49	-	הוספה
50	-	הוספה
51	-	הוספה
52	-	הוספה

בחזרה לפורטל