פורטל:פופ/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	אדם למברט, זמר יהודי אמריקאי, השתתף בגמר העונה השמינית של התוכנית "אמריקן איידול" וסיים במקום השני. למברט הוביל לכל אורך הדרך בתחרות, הפגין יכולת גבוהה ונחשב כמועמד המוביל. המתחרה קריס אלן העפיל עמו לגמר, והתחרות בין שני הזמרים הפכה למאבק בין זהויות שהסעיר את התקשורת האמריקאית: אלן, הנוצרי האדוק, הנשוי לאשה; מול למברט היהודי, המאופר ובעל המיניות המעורפלת, שבהמשך יצא מהארון. הימין הנוצרי אימץ את אלן, וקריאות לתמוך בו מול "האיום הליברלי" שבאדם למברט נשמעו בדרשות יום ראשון בכנסיות ובהטפות דתיות. זכייתו של כריס אלן בתוכנית התקבלה בהפתעה, ואף אלן עצמו נראה המום מזכייתו. המשפט הראשון שלו, אחרי הזכייה, היה: "זה הגיע לאדם, אני מצטער..."	עריכה | תבנית | שיחה
2	כשהגיעה להקת הסינת' פופ דפש מוד במהלך שנות התשעים לפסגת הקריירה החלה צרותיה: הסולן דייב גהאן התמכר לסמים קשים, דבר שניכר עליו במהלך סיבוב ההופעות "Devotional", מרטין גור הקלידן וכותב השירים של הלהקה, התמכר לאלכוהול וביוני 1995 עזב אלן ויילדר את הלהקה. באוגוסט 95 אף גהאן ניסה להתאבד על ידי חיתוך ורידיו, ובמאי 1996 נמצא במלון בלוס אנג'לס מחוסר הכרה בשל צריכת מנת יתר של סמים. עזיבתו של ויילדר ומצבו האנוש של גהאן גרמו לרבים לחשוב כי הגיע סופה של הלהקה. אך אז גהאן, לאחר ששמע את בנו מבקש ש"לא ימשיך להיות חולה", נכנס לגמילה. לאחר גמילת גהאן התכנסה הלהקה להקליט את אלבומם הבא "Ultra". גהאן התקשה לשיר ולא הצליח להשלים אפילו בית אחד, לכן שירי האלבום הורכבו מחיבורים של המשפטים הבודדים שגהאן הצליח לשיר. האלבום יצא בסופו של דבר באפריל 1997; ולמרות כל הקשיים שעברה הלהקה בהוצאתו, נחשב האלבום על ידי מעריצים ומבקרי מוזיקה רבים כאלבומה הטוב ביותר של הלהקה מאז ומעולם.	עריכה | תבנית | שיחה
3	סטינג בהופעה בשנת 2000 ב-2 באוקטובר 1980 הוציאו חברי הלהקה הבריטית הפוליס את אלבומם השלישי "Zenyattà Mondatta". באלבום נכלל קטע כליי "Behind My Camel" (מאחורי הגמל שלי) שהיה שנוי במחלוקת אף בתוך הלהקה עצמה: הזמר הבריטי סטינג, נגן הבס והסולן של הלהקה, שנא את הקטע, סירב להשתתף בהקלטה וקבר את הקלטת בחצר, אך למרות כל זאת זכה בפרס גראמי על הקטע כחבר בלהקה.	עריכה | תבנית | שיחה
4	פירס ברוסנן גילם את דמותו של ג'יימס בונד בכמה סרטים נעימת הנושא של סרטי ג'יימס בונד חוברה על ידי המלחין מונטי נורמן, על אף שרבים מייחסים את חיבורה למלחין ג'ון בארי. בארי נשכר על ידי מפיקי הסרט כדי לעבד ולתזמר מחדש כמה מן הקטעים בהפסקול של ד"ר נו, לאחר שלא היו מרוצים מעבודתו של נורמן. כאשר העיתון לוס אנג'לס טיימס פרסם במאמר כי בארי הוא המחבר, תבע נורמן את העיתון על סך 30,000 ליש"ט וזכה.	עריכה | תבנית | שיחה
5	בוב מארלי ביולי 1977 אובחן אצל בוב מארלי סרטן ממאיר בבוהן כף הרגל. הוא סירב לקטיעה מלאה של האצבע, בשל אמונתו בדת הראסטפארי, אך קיבל טיפול רפואי. כשנה לאחר מכן התברר כי הסרטן התפשט בגופו, מהבוהן לאיברים אחרים ובמיוחד למוח ולריאות. הוא קיבל טיפול ממומחה רפואי במינכן, אך מצבו הידרדר. גם במצבו הקשה סירב מארלי לכתוב צוואה, שכן לפי דתו זוהי הודאה כי הוא בן תמותה וויתור על אפשרות היותו אחד מהנבחרים לחיי נצח. לבסוף נפטר ב-11 במאי 1981, לאחר שמטוסו נחת במיאמי בדרכו חזרה לג'מייקה, והוא בן 36 בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
6	אהוד מנור. את השיר "בשנה הבאה" כתב אהוד מנור לזכר אחיו, יהודה וינר, שנהרג במלחמת ההתשה בשנת 1969. מנור התכוון להשתמש בביטוי "בשנה הבאה" באופן אירוני, כהבטחה שלעולם לא תקוים, בדומה לביטוי השגור "אחרי החגים". מנור מספר בשיר על דברים שנהג לעשות עם אחיו בילדותם, ולמעשה מקונן על כך שלעולם לא יחזרו. נורית הירש לא קלעה לכוונתו של מנור והעניקה לשיר לחן שמח שהפך אותו לשיר שמבטא תקווה, ומנור בחר להשאיר לחן זה עם המשמעות השונה שנוצרה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	כוס קפה טורקי. כמו אצל ברטה. חלק מלהיטיהם של שלישיית הנשמות הטהורות, כמו "אחכה לך", התפרסמו ברדיו לקראת מלחמת יום הכיפורים, ומושמעים בו עד ימינו. מבקר האמנות, יואב קוטנר, רואה באלבומה היחיד של הלהקה, "קלסיקה ישראלית". אולם, בהפקת האלבום היו מכשלות ואפילו פגמים. ראשית, מכיוון שיחסי חברי הלהקה החלו להתעכר עוד במהלך המלחמה, קשה היה להפגישם זה עם זה. לכן הלהקה סיימה את ההקלטות רק ב-1975 – שנתיים מאוחר יותר. אחד השירים שהקלטתו התעכבה היה "קפה אצל ברטה", שכתבו אהוד מנור ויגאל בשן עבור הלהקה. בשנת 1974 מאס בשן בהמתנה להקלטת הביצוע של הנשמות הטהורות לשירו, הוציא אותו בעצמו, והפך אותו בעצמו ללהיט. שנית, הלהקה תכננה להכיל באלבום ביצוע ל"קפה טורקי" (מאת רוטבליט וגבריאלוב). אולם הזמרת נאוה ברוכין פרשה מהלהקה לפני הקלטתו, במקומה הוקלטה עירית בולקא, והקלטת השיר אבדה במחסני הד ארצי (היא נמצאה רק בשנות ה-90). אך הבעיה החמורה ביותר היא עם שיר הנושא של האלבום ושל הלהקה – השיר "ברחוב הנשמות הטהורות" (מאת שמעון ספיר ונתן כהן). להקת הנשמות הטהורות מעולם לא הקליטה שיר זה. ההקלטה המופיעה באלבום היא של להקה אחרת – צוות הווי הנדסה קרבית. זו הייתה הלהקה הקודמת בה שרו נתן כהן ויורם ירוחמי, לפני שחברו ללהקת הנשמות הטהרות. אלא שאפילו באותה הקלטה של צוות הווי, קולו של ירוחמי לא נשמע, כי הוא חלה ביום ההקלטה.	עריכה | תבנית | שיחה
8	יאיר רוזנבלום להיטו הגדול של יגאל בשן, "יש לי ציפור קטנה בלב", פורסם בערך באותו זמן בו פורסם הלהיט הגדול של יאיר רוזנבלום, "תמיד עולה המנגינה". נקודת דמיון נוספת בין הלהיטים היא הפזמון החוזר שלהם – בשניהם, במקום להכיל מילים, מושרים הצלילים "נה נה נה". דמיון זה אינו מקרי כלל. מילות שני הלהיטים נכתבו עבור מנגינות, שהולחנו במקור עבור אותו שיר בדיוק – עבור השיר "בין הזמנים". את מילות ״בין הזמנים״ כתב יוסי בנאי עבור שלישיית הגשש החיוור. הגששים דחו הן את הלחן שהציע בשן והן את הלחן שהציע רוזנבלום, בחרו עבור שירם בלחן של יצחק גרציאני, ונכשלו לחלוטין בשיווקו.	עריכה | תבנית | שיחה
9	דמיס רוסוס עם תקליט פלטינה בסרט הישראלי, שהיה מועמד לפרס אוסקר, הבית ברחוב שלוש, מתפאר גיבור הסיפור סמי (עופר שלחין) בפני אהובתו, סוניה (מיכל בת-אדם), כי בעיר הולדתו, אלכסנדריה שבמצרים, הרבה אנשים מדברים הרבה שפות. ואכן, במחצית הראשונה של המאה העשרים, תחת שלטון האימפריה הבריטית, עיר זו קיבצה הגירה מארצות רבות, ודוברו בה שפות רבות. הזמרים המפורסמים, דמיס רוסוס ובוב עזאם, שכל אחד מהם הוציא שורת להיטים בין לאומיים, בשלל שפות, גדלו בעיר זו, בתקופה זו. משפחתו של הראשון השתייכה לקהילה היוונית בעיר, ומשפחתו של השני היגרה אליה מלבנון. אמנים חשובים אחרים שגדלו אז בעיר הם האחים פרנקל – יהודים אשכנזים, שמשפחתם הגיעה מהאימפריה הרוסית, דרך יפו. האחים פרֶנקל (בערבית: الإخوة فرنكل) היו חלוצי האנימציה במצרים, והאנימטורים הראשונים באפריקה ובעולם הערבי.	עריכה | תבנית | שיחה
10	Luciano Pavarotti 15.06.02 בקונצרט האחרון בו הופיע הזמר לוצ'אנו פבארוטי, לפני פרישתו לגמלאות, התזמורת החוותה לו מחווה נדירה בעולם המוזיקה הקלאסית. היא ניגנה את כל היצירה בחצי טון נמוך, מהטונים בהם הולחנה, כדי להקל על פבארוטי את מלאכת הזמרה. במוזיקת פופ, לעומת זאת, המוסכמה שונה לחלוטין. הלהקה בוחרת, בדרך כלל, לנגן בסולם המוזיקלי בו לזמר הכי קל לשיר. תקרית מעניינת שקשורה לזה, קרתה בפינת החידה המוזיקלית, "תו השעה", שהוגשה בתוכנית הרדיו, "נכון לעכשיו". בפינה זו, המאזינים התבקשו לזהות שיר, ולטלפן לאולפן, עם תשובה. אחד השירים שאיש לא זיהה, הושר בפי אפרים שמיר, שהאזין בעצמו לתוכנית. הוא לא זיהה את קולו שלו, משום שהשיר הוקלט בסולם בו הוא ממעט לשיר. ביום ההקלטה, שמיר מילא את מקומו של בועז שרעבי, שהיה חולה.	עריכה | תבנית | שיחה
11	סמליל היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669). בשנות ה-70 הלחין גידי קורן מאות פזמונים ושירים, שרבים מהם הפכו ללהיטים. חלקם נחשבים עד היום ל"נכסי צאן ברזל" של התרבות הישראלית. הוא גם כתב את מילות חלק מהפזמונים, היה שותף להוצאת אלבומים מוזיקליים והקים וניהל את הלהקה הפופולרית, דאז, האחים והאחיות. את כל זאת הוא עשה תוך כדי שהיה סטודנט לרפואה, ובהמשך, כשהיה רופא בהיחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669), רופא מתמחה, ורופא מומחה. כיום הוא רופא-חוקר ופרופסור לרפואה, שפרסם 15 ספרי לימוד ברפואה, ושמו חתום על כ-1750 מאמרים מדעיים. הוא ניהל מחלקה בבית חולים, וכיום הוא מלמד רפואה באוניברסיטה.	עריכה | תבנית | שיחה
12	קורין אלאל, אילת 1992 בשיר ארץ קטנה עם שפם, שחיבר מאיר גולדברג עבור קורין אלאל, נכללת השורה "ארץ קטנה עם תבלול / ורוב העם מתעסק בריגול". השיר היה לאחד מלהיטיה הגדולים של אלאל. אלאל הכירה בילדותה את יזהר אשדות בזכות השירות המשותף של אבותיהם בשורות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. לימים הפיק אשדות את אלבום הבכורה של אלאל ותרם לו את השיר "תן לי קצת ממך", שהלחין למילותיו של יעקב גלעד. בשנת 1995 התפרסם השיר מחדש בביצוע משותף של אשדות ואלאל בהופעה חיה אקוסטית בהארד-רוק קפה.	עריכה | תבנית | שיחה
13	רקדן דיסקו דיסקו הוא סגנון מוזיקה, שקל לרקוד לפיו, בקצב גבוה, שהיה פופולרי בעולם בשנות ה-70. מקור השם "דיסקו" במילה הצרפתית "דיסקוטק". דיסקוטק הוא מועדון לילה לריקודים, בו מושמעת מוזיקה מתקליטים. שם זה למועדון ריקודים נטבע בשנת 1941, משם מועדון ספציפי, La Discothèque, שהיה ברחוב Rue de la Huchette, בפריז. המונח הצרפתי Discothèque, שפרושו תקליטיה או אוסף תקליטים, הוא הלחם המילה תקליט - Disque והמילה היוונית θήκη – ארגז או תיבה. בדומה למילה הצרפתית bibliothèque – ספרייה.	עריכה | תבנית | שיחה
14	אפרים שמיר בשנת 1983 הוציא אפרים שמיר את אלבומו הראשון כסולן, "רוקד לקול הבנות". שיר הנושא, שכתב עלי מוהר, היה אחד מלהיטיו הגדולים של שמיר. במקור נקרא שיר זה "רוקד לכל הבנות", והוא נפסל לשידור מפני ששמיר הגה את המילה ״כל״ עם כף דגושה במקום כף רפויה. לאחר שמפיצי השיר שינו את שמו ל"רוקד לקול הבנות", הוא הותר לשידור.	עריכה | תבנית | שיחה
15	בובי פנחסי ראש עיריית ירושלים לשעבר, טדי קולק, נטה להירדם במופעי בידור ואמנות אליהם הוזמן. זו עובדה מאוד מפורסמת לגביו. אולם קולק אינו הידוען הישראלי היחידי שהתפרסם בנטייה זו. גם המלחין והפסנתרן בובי פנחסי נהג להירדם בכאלו הופעות. רק שבניגוד לקולק, פנחסי לא נרדם ביושבו בקהל, אלא על הבמה.	עריכה | תבנית | שיחה
16	אריה אליאס, מתוך הסרט "הכוכבים של שלומי" הרבה אמני במה מפורסמים, נכשלו כאמני במה, בתחילת דרכם. אריק סיני, למשל, לא התקבל לפסטיבל שירי הילדים. ריטה קלינשטיין נכשלה בתחרות כישרונות צעירים. אתי אנקרי לא התקבלה לבית הספר למשחק על שם ניסן נתיב. רשימה ארוכה של אמנים ישראלים מפורסמים, כמו ניסים סרוסי ויהודה פוליקר לא התקבלו ללהקות הצבאיות. חלק מכישלונות הקבלה ללהקות הצבאיות הונצחו כמערכונים. לשלישיית הגשש החיוור היה מערכון שהמחיז את מבחן הבד הכושל של שייקה לוי בלהקת הנח"ל, והמערכון של שייקה אופיר, "שיעור אנגלית במגזר הערבי", הוא ככל הנראה בהשראת הצגת המלט, בידי אריה אליאס, במבחן בד כושל לצוות ההווי של הפלמ"ח.	עריכה | תבנית | שיחה
17	לוין קיפניס ובנו הפועל המשנאי המתאר נגינה בחליל הוא, באופן מפתיע, "להכות". במסכת ביכורים פרק ג', משניות ג-ד מתוארת הבאת הביכורים לבית המקדש – "...והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים." בשירו הידוע "סלינו על כתפינו" לחג השבועות מתאר המשורר לוין קיפניס את הבאת הביכורים לירושלים; בגרסתו המקורית של השיר משנת 1929 משתמש קיפניס בפועל המשנאי "להכות" בהקשר לנגינה בחליל – "הך, הך, הך בתוף, והך בחליל". אולם קיפניס, אשר נהג לשנות את שיריו בהתאם לרוח התקופה, החליף את הפועל "הך" כך שהתקבלה הגרסה המוכרת יותר כיום "הך הך הך בתוף, חלל בחליל". מאז שנת 1935 נדפס השיר בגרסתו החדשה.	עריכה | תבנית | שיחה
18	סמל שייטת 13. שורשי שייטת 13, יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי, נעוצים בימי שלטון המנדט הבריטי, בו פעלו מספר יחידות קומנדו ימי עבריות, כגון, יחידת מבצעים משולבים (Combined Operation), שנוסדה מקבוצת הכ"ג יורדי הסירה, והחוליה לחבלה ימית, שהוקמה במסגרת הפלי"ם שבפלמ"ח. עם פרוץ מלחמת העצמאות בשנת 1947, והקמת השירות הימי, החלו לפעול שתי יחידות קומנדו ימי, שמקורן בחוליה. האחת של צוללנים והשנייה של מפעילי סירות, שביצעו מספר פעולות נועזות. ב-1 בינואר 1950 אוחדו כל היחידות האלו ליחידה, שנקראה "שייטת 13". מקור השם בתקופת הפלי"ם, שחבריו וחברי הצ'יזבטרון נפגשו לקומזיץ והרמת כוסית מדי 13 בחודש, לציון אירוע, שאירע ב-13 בחודש – ספינה בה הפליג חבר הפלי"ם, זאב פריד, טבעה, והוא הצליח להגיע בשחייה אל החוף. הדבר אף הונצח בפזמון "שושנה", מאת חיים חפר, בשורה, "ב-13 דן (בן אמוץ) הרים עוד כוסית, לפתע הגיחו ספינות המשחית".	עריכה | תבנית | שיחה
19	סמליל היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669). בשנות ה-70 הלחין גידי קורן מאות פזמונים ושירים, שרבים מהם הפכו ללהיטים. חלקם נחשבים עד היום ל"נכסי צאן ברזל" של התרבות הישראלית. הוא גם כתב את מילות חלק מהפזמונים, היה שותף להוצאת אלבומים מוזיקליים והקים וניהל את הלהקה הפופולרית, דאז, האחים והאחיות. את כל זאת הוא עשה תוך כדי שהיה סטודנט לרפואה, ובהמשך, כשהיה רופא בהיחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669), רופא מתמחה, ורופא מומחה. כיום הוא רופא-חוקר ופרופסור לרפואה, שפרסם 15 ספרי לימוד ברפואה, ושמו חתום על כ-1750 מאמרים מדעיים. הוא ניהל מחלקה בבית חולים, וכיום הוא מלמד רפואה באוניברסיטה.	עריכה | תבנית | שיחה
20	תיאטרון הקומקום היה הניסיון הראשון להקים בארץ ישראל תיאטרון סאטירי. התיאטרון הוקם בשנת 1927 על ידי הסופר אביגדור המאירי. התיאטרון לא זכה להאריך ימים, אולם בתקופת פעולתו הקצרה פעל בו כפסנתרן המלחין בן ה-17 משה וילנסקי, שזו הייתה תחילת הקריירה שלו, ששיאה בקבלת פרס ישראל בתחום הזמר העברי.	עריכה | תבנית | שיחה
21	אסתר גמליאלית אסתר גמליאלית (בתמונה) הייתה אחת הזמרות האהובות בתקופת היישוב, וביצעה בתיאטרון המטאטא, שירים של גדולי המלחינים והפזמונאים בתקופה זו, ביניהם משה וילנסקי, נתן אלתרמן ונחום נרדי. גמליאלית, ברכה צפירה ושושנה דמארי, שלושתן זמרות אהודות מאוד, העניקו לפזמוניהן ניחוח מזרחי, ויש הטוענים כי הן היוו את תחילת המוזיקה המזרחית בישראל. ברכה צפירה מוכרת גם כאמו של אריאל זילבר.	עריכה | תבנית | שיחה
22	דמארי ב-1961 - הזמרת שביצעה את השיר "צריך לצלצל פעמיים" בתקופת הקמת מדינת ישראל, מצבם הכלכלי של רבים מאזרחיה לא היה טוב. לכן, הרבה משפחות השכירו חצי מדירתם למשפחה אחרת. הזמר אריק איינשטיין גדל במשפחה, ששכרה חדר בדירת משפחה אחרת. השחקן בצלאל לונדון גידל את האמן והעיתונאי ירון לונדון, תוך שהוא השכיר חדר בדירתו למשפחתו של האמן יגאל מוסינזון. בסרט הקולנוע הנוסטלגי, "אלכס חולה אהבה", משפחת הגיבור משכירה חדר לדמות הגרוטסקית "פארוק" (יוסף שילוח). ובשירו של נתן אלתרמן, "צריך לצלצל פעמיים", ככל הנראה, צלצול בודד היה סימן לבעל הבית לגשת לדלתיים, ושני צלצולים הביאו לדלתיים את דיירת המשנה.	עריכה | תבנית | שיחה
23	חלון עם לוגו של רשת ג', בבניין קול ישראל בירושלים מקום בצמרת הייתה תוכנית רדיו, ששודרה ברשת ג' של קול ישראל בין השנים 1969 ל-1997 ובה הושמעה מוזיקה קלה ישראלית לפי דירוג המאזינים. התוכנית הייתה קלילה ואופיינה בקטעי מעבר מוקלטים בצורה מולחנת וקליטה אשר הכריזו על המיקום (למשל, "מקום ראשון", “עשרת הגדולים” וכו') או מושגים כמו "כניסה חדשה" או “השמעת בכורה”. התוכנית שודרה מדי שבוע למשך שלוש עד ארבע שעות בשעות אחה"צ והערב ברשת ג' ובאמצעותה יכלו המאזינים לדרג את השירים הקיימים במצעד וכן, להכניס שירים חדשים שהושמעו בהשמעת בכורה מדי שבוע. מדי שעה שודרו מספר שירים חדשים שאמנים הפיצו לרדיו, כאשר פעמים רבות השירים הושמעו בהשמעת בכורה ברדיו. ההצבעה התבצעה באמצעות הדואר וזאת מאחר שבאותה תקופה עדיין לא פותחה טכנולוגיית מידע, המאפשרת דירוג מורכב של מספר שירים בו-זמנית. את רשימת השירים היה ניתן למצוא בעיתונות הכתובה (בדרך כלל בעיתון על המשמר) ובאמצעות הטופס שפורסם בעיתון היה ניתן לדרג ולשלוח בדואר ל"קול ישראל, רשות השידור, רוממה, ירושלים" – סלוגן אשר היה זכור לכל מי שהאזין לתוכנית וזכה לאזכורים שונים אף שנים ארוכות לאחר מכן.	עריכה | תבנית | שיחה
24	האלוף רחבעם זאבי בלהיטו של יורם טהרלב, "שירו של צנחן", שנכתב בשנת 1969 עבור להקת פיקוד המרכז, מחכה הצנחן לפתיחתו של המצנח. כששמע אלוף הפיקוד דאז, רחבעם זאבי, את המילים "שייפתח עליי, שייפתח" מתוך פזמון השיר, התנגד אליהן בטענה שהן עלולות לעורר את המחשבה המחרידה שהמצנח עלול שלא להיפתח. לכן, על פי דרישתו של זאבי, שונו מילות הפזמון ל"כשייפתח עלי".	עריכה | תבנית | שיחה
25	אורי אבנרי, בעלי ועורך שבועון "העולם הזה". בשנת 1987 הוציאו אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב את אלבומם המשותף "על גבול האור", שרבים משיריו הפכו ללהיטים, כולל השיר "עיתונאי קטן", שהביע ביקורת נוקבת על העיתונות בישראל. למרות שהשיר הציג את העיתונאי הישראלי המצוי כחטטן, רכלן ושקרן. תחנות הרדיו, שיכלו לראות עצמן כמבוקרות בשיר, לא נמנעו מלשדרו. העיתונאים לא פתחו במתקפה נגד איינשטיין, גבריאלוב או שאר המשתתפים בהפקה. זאת בניגוד למחזה "זרוק אותו לכלבים", מאת יגאל מוסינזון, משנת 1958, שעסק בדיוק באותו נושא, וזיכה את מוסינזון בביקורת לא אוהדת, בהרבה עיתונים. הגדיל לעשות השבועון "העולם הזה", שהקדיש גיליון שלם רק לביקורת שלילית נגד מוסינזון, מכל תחומי חייו.	עריכה | תבנית | שיחה
26	נגן נגנה בביצוע לילית נגר - תקליט מקורי למרות שהלהיט רב הביצועים צל עץ תמר הוקלט לראשונה בתחילת שנות החמישים, תחנות הרדיו והטלוויזיה שמשמיעות אותו, משלמות עליו תמלוגים רק משנת 1999. זאת ועוד, התשלום עצמו הוא תשלום רטרואקטיבי, שהחל רק בשנת 2014, בעקבות פסק בוררות עם יורשי הפזמונאי והמלחין המקוריים. במשך כל השנים הופיעו במקום שמות היוצרים, שמות בדויים על עטיפות התקליטים של מבצעי השיר וספק אם מבצעי השיר בעצמם ידעו מי כתב אותו. לילית נגר, לדוגמה, שהייתה המבצעת השנייה של השיר, בשנת 1954, סיפרה שהמוזיקאי בובי פנחסי מכר לה אותו תמורת חמש לירות, ועל עטיפת ומדבקת התקליטון שלה צוין רק שם המעבד המוזיקלי של השיר. זהות המחברים האמיתיים נתגלתה רק ב-2013, בעקבות תחקירים של יואב גינאי מרשת ב' ושל צוות אתר האינטרנט זמרשת. המחברים, אפרים וינשטיין וחיים קוברין, כמו גם יורשיהם, לא היו מעורים בעסקי השעשועים ולכן לא דאגו להסדיר את זכויות היוצרים ביוזמתם במשך כל אותן השנים.	עריכה | תבנית | שיחה
27	אל קופר המוזיקאי אל קופר ידוע כיום בעיקר כנגן קלידים, כזמר, וכמקים להקת הרוק "דם, יזע ודמעות", אולם בצעירותו החשיב את עצמו קופר לגיטריסט. בזמן שבוב דילן הקליט את אלבומו "Highway 61 Revisited", קופר היה באולפן. בזמן הקלטת השיר "Like a Rolling Stone", מבלי לקבל אישור של ממש מאף אחד, ולמרות שזה לא היה הכלי הראשי שעליו הוא ניגן, הוא התגנב לאורגן ההאמונד. כשדילן הקשיב לשיר, למרבה הפתעתו של המפיק הנבוך, הוא ביקש להגביר את עצמת קולם של הקלידים, וצליל הקלידים המאחרים אחרי שאר הכלים היה לאחד הסימנים המזוהים ביותר עם השיר. ב־2003 מגזין הרולינג סטון דירג את השיר במקום הראשון ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים.	עריכה | תבנית | שיחה
28	ג'ימי סמארוויל ג'ימי סאמרוויל ייסד את להקת הסינת'פופ ברונסקי ביט ב-1983. הלהקה זכתה להצלחה כבר בשנה שלאחר מכן, עת הוציאה את הסינגל "Smalltown Boy" ב-1984 מתוך האלבום "The Age of Consent". השיר, כמו כן האלבום, עסקו בנושאים הקשורים להומוסקסואליות. "Smalltown boy" מתאר כיצד נער נאלץ לעזוב את ביתו בשל הומופוביה וחוסר הבנה מצד סובביו ומשפחתו. הסינגל הגיע למקום שלישי במצעד בבריטניה וזכה להצלחה גם ברחבי אירופה. שיר מצליח נוסף מן האלבום היה "Why?" העוסק בדעות קדומות נגד הומוסקסואלים. שם האלבום, "The Age of Consent", שפירושו בעברית גיל ההסכמה התייחס לגיל ההסכמה הנחשב חוקי ליחסי מין הומוסקסואלים.	עריכה | תבנית | שיחה
29	-	הוספה
30	-	הוספה

בחזרה לפורטל