פתיחת התפריט הראשי
1
עטיפת התקליטור פורגי ובס

האופרה פורגי ובס, שאותה חיברו האחים איירה וג'ורג' גרשווין, היא בין היצירות המוזיקליות המשפיעות במחצית הראשונה של המאה העשרים. האריה הפותחת של האופרה, Summertime, הפכה לאחד הסטנדרטים המבוצעים ביותר בג'אז, וקטעים נוספים מתוך האופרה זכו להצלחה דומה. כיוון שהעלילה סובבת סביב החברה השחורה הענייה של התקופה, ספגו המחברים ביקורת רבה בתחילת הדרך והואשמו בגזענות, אך הם התעקשו להעסיק רק שחורים בתפקידים הראשיים, ובסופו של דבר התקבלה האופרה גם בקרב הקהילה השחורה. בעת הופעה בעיר וושינגטון במרץ 1936 מחה צוות הזמרים כנגד ההפרדה הגזעית בקהל, ואף כופף את ההנהלה להתיר ישיבה מעורבת. עקב כך, הייתה זו ההופעה הראשונה שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון מול קהל מעורב, רב גזעי, אם כי מסורת זו לא נשמרה, ובהצגות אחרות המשיכה הנהלת אולם התיאטרון במדיניות ההפרדה.

עריכה | תבנית | שיחה
2
לוח הנצחה לצ'ט בייקר שהוצב במקום מותו באמסטרדם

בשנת 1952 נסע הסקסופוניסט המפורסם צ'ארלי פרקר לחוף המערבי של ארצות הברית כדי להפיץ שם את מוזיקת הבי בופ שמקורה בהארלם. כשהגיע ללוס אנג'לס, ערך פרקר אודישן במטרה לאתר חצוצרן שינגן עמו. בין המוני החצוצרנים שהגיעו למבחנים, הופיע גם חצוצרן צעיר ולא ידוע בשם צ'ט בייקר. הוא היה חייל משוחרר, שמעולם לא השתתף בהופעות ג'אז מקצועיות, והניסיון העיקרי שלו היה נגינה במצעדים צבאיים. להפתעת כל הנוכחים, לאחר שסיים בייקר לנגן, יצא פרקר מהחדר וביקש מכל שאר החצוצרנים הממתינים בתור לעזוב, כיוון שמצא את שחיפש.

עריכה | תבנית | שיחה
3
לואי ארמסטרונג

בקרב המעריצים והמאזינים נודע החצוצרן וזמר הג'אז המפורסם לואי ארמסטרונג בכינוי Dippermouth (פה-אונייה), ומאוחר יותר בכינוי "סצ'מו" או "סצ'" - קיצור של Satchelmouth (פה-ילקוט). זאת בשל לחייו שתפחו לאחר שנים של נגינה בחצוצרה. אולם חברים ומוזיקאים אחרים קראו לו בדרך כלל "פופס" (אבא'לה), כיוון שארמסטרונג היה פונה בשם חיבה זה לכל חבריו ועמיתיו המוזיקאים, פרט לאחד, הבסיסט פופס פוסטר, שרק אותו כינה בשמו הפרטי "ג'ורג'".

עריכה | תבנית | שיחה
4
אוסקר פיטרסון

הפסנתרן והמלחין הקנדי אוסקר פיטרסון היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז בהיסטוריה. פיטרסון למד בילדותו לנגן בעיקר בחצוצרה, אך מחלת השחפת בה חלה אילצה אותו לזנוח את הכלי הראשי שלו ולהתרכז בכלי המשני - הפסנתר. בהמשך דרכו הושפע פיטרסון מהפסנתרן ארט טאטום שסייע לו לעצב את סגנונו. הפעם הראשונה בה שמע פיטרסון הקלטה של טאטום הייתה כשהיה עוד נער ומספרים שלאחר ששמע את הטכניקה הווירטואוזית של טאטום הוא סירב לגעת בקלידי הפסנתר במשך חודשיים. לימים הפך פיטרסון לפסנתרן נודע, והוא עצמו השפיע על אינספור מוזיקאים.

עריכה | תבנית | שיחה
5
מערכת תופים

מתופף הג'אז האמריקאי, באדי ריץ', נחשב לאחד האמנים החשובים ביותר בנגינה על תופים. ריץ' זוהה לראשונה ככשרון ריתמי בהיותו בן שנה בלבד כאשר אביו ראה שהוא מצליח לשמור על קצב קבוע בעזרת כף. הוא היה הבדרן בעל המשכורת השנייה בגודלה בין ילדי העולם, וכבר בגיל 18 וחצי תופף ריץ' במסגרות שונות ובכלים שונים. לימים טען ריץ' שהוא מעולם לא לקח שיעורי נגינה, מעולם לא התאמן והיה מנגן רק בזמן הופעות.

עריכה | תבנית | שיחה
6
ארט בלייקי, 1985

המתופף ארט בלייקי, שהיה מהמוזיקאים החשובים בהארד בופ בפרט ובג'אז בכלל, התחיל את דרכו כפסנתרן. בלייקי גדל בבית נוצרי דתי, והצטיין כבר בגיל צעיר הן בלימודי הברית החדשה והן בנגינה בפסנתר. בשנות העשרה שלו הוא ניגן במועדון בפיטסבורג שבפנסילבניה, עיר הולדתו. כאשר הגיע למקום פסנתרן מוכשר אחר, ארול גארנר, הוכרח בלייקי לעבור הסבה לתופים על ידי גנגסטר שהיה אחד מבעלי המקום. המאפיונר כיוון לראשו אקדח ואמר לו: "אתה רוצה לעבוד כאן ילד? לך לתופים ושתוק". בהמשך חייו עשה בלייקי "הסבה" נוספת. הוא המיר את דתו לאסלאם בעת ביקור באפריקה בשנת 1948, ושינה את שמו לעבדאללה אבן בוהיינא.

עריכה | תבנית | שיחה
7
Max roach.jpg

המתופף האמריקאי מקס רואץ' היה אחד מגדולי המתופפים בעולם הג'אז ובמוזיקה בכלל. רואץ' היה אחד מהמוזיקאים החשובים ביותר במהפכת הבי בופ, יחד עם צ'ארלי פרקר, דיזי גילספי, ת'לוניוס מונק, באד פאוול. רואץ' נפטר בשנת 2007, אחרון מדורו. אך הוא הותיר אחריו בת שהולכת בדרכי אביה, והיא מתופפת ג'אז ומובילת הרכבים בשם שקשה לפספס "מקסין רואץ'".

עריכה | תבנית | שיחה
8
XBird Lives by Robert Graham.jpg

המוזיקה החדשנית של נגן הסקסופון אלט צ'ארלי פרקר לא התקבלה היטב בתחילת דרכו. כל כך כן, עד שבערב אחד כשפרקר ניגן בג'אם סשן שהוביל המתופף ג'ו ג'ונס, אילתר פרקר בצורתו הייחודית, וג'ונס היה כל כך מזועזע עד שעצר את ההרכב וצעק על פרקר שירד מהבמה. מרוב כעס הוא אפילו זרק על פרקר את אחת המצילות שלו. לימים הפכה המוזיקה של פרקר למוזיקה המרכזית בג'אז, ונקראה בי בופ. על המוזיקה הזו מבוסס למעשה כל הג'אז המודרני. אחד המתופפים החשובים של תקופת הבי בופ, נקרא גם הוא "ג'ו גונס" אלא כדי להבדילו מג'ו גונס הזקן נתנו לו את השם "פילי ג'ו ג'ונס".

עריכה | תבנית | שיחה
9
חצוצרה

חצוצרן הג'אז לי מורגן סיים את חייו בצורה טראגית ב-19 בפברואר 1972. באותו ערב הופיע מורגן במועדון הג'אז סלאגס (Slug's) שבניו יורק. בעקבות ויכוח עם סוחר סמים, שממנו רכש כמות גדולה של קוקאין, שלח לי מורגן את הלן מור, הידועה שלו בציבור, להביא לו אקדח. כשהלן חזרה למועדון היא ראתה את לי מסתודד עם אישה אחרת. במריבה שפרצה ביניהם נפלט כדור שפגע במורגן וגרם למותו.

עריכה | תבנית | שיחה
10 גיטריסט הג'אז הצועני הנודע ג'אנגו ריינהארדט נחשב לאחד מהנגנים הזריזים ביותר. הטכניקה הגבוהה מלווה בצליל ייחודי שרבים מנסים לחקות. למרבה הפלא, אחד הגורמים לצליל הייחודי הוא העבודה שביד שמאל ניגן רק עם שתי אצבעות, כיוון שהזרת והקמיצה שלו נפגעו קשות בשריפה שפרצה בקרוואן שלו בעודו בן 18. עריכה | תבנית | שיחה
11
לואי ארמסטרונג

החצוצרן וזמר הג'אז המפורסם, לואי ארמסטרונג, סבל מעוני רב בילדותו. אביו נטש את המשפחה כשארמסטרונג היה תינוק, ואמו נאלצה לעסוק בזנות כדי להתקיים. ארמסטרונג נאלץ להיאבק על קיומו כילד קטן. בני משפחת קרנופסקי, משפחה יהודית שהיגרה מרוסיה, ריחמו על הנער, ונתנו לו עבודות שונות בעסק ההובלה שהיה ברשותם. אֵם המשפחה התעקשה בכל יום שארמסטרונג לא יחזור לביתו לפני שאכל אצלה ארוחה מלאה. הקורנית הראשונה של ארמסטרונג נרכשה עבורו על ידי משפחת קרנופסקי. כהוקרה על היחס החם והתמיכה, ענד ארמסטרונג על צווארו, עד יומו האחרון, שרשרת ועליה מגן דוד.

עריכה | תבנית | שיחה
12
סקסופון בריטון

שני ענקי הג'אז, הסקסופוניסט ג'ון קולטריין, והחצוצרן מיילס דייוויס, ניגנו יחד בחמישייה של דייוויס. אחרי אחת ההופעות נזף מיילס בקולטריין על קטעי הסולו הבלתי נגמרים שלו. להגנתו טען קולטריין, שעוד היה בתחילת הקריירה שלו, שהוא לא יודע איך לסיים אותם. "זה פשוט מאוד", ענה לו דייוויס, "פשוט תוציא את הקרן מהפה!". ברגע זה נפרדו דרכיהם של שני המוזיקאים, וכל אחד מהם נכנס ל"היכל התהילה" של הג'אז בדרכו שלו. מיילס דייוויס פיתח את הקול ג'אז והפיוז'ן והיה מהקולות החשובים בפוסט בופ, ואילו הקריירה של קולטריין נסקה דווקא בזכות קטעי הסולו שהפכו לסימן ההיכר שלו, וצליליהם מלווים את יצירות היסוד של הג'אז החופשי.

עריכה | תבנית | שיחה
13
צ'ארלס "הברון" מינגוס

נהוג בעולם המוזיקה להמליך מוזיקאי נערץ כמלך של סגנון. דוגמה מפורסמת לכך היא אלוויס פרסלי המכונה "מלך הרוק אנד רול", או זוהר ארגוב הישראלי המכונה "מלך המוזיקה המזרחית". בג'אז המנהג הזה מפותח עוד יותר, ולרבים מהנגנים יש שמות הלקוחים משכבות שונות באצולה. פרט ל"מלכים" כגון ג'ו "קינג" אוליבר או בני גודמן, "מלך הסווינג", ישנו דיוק אלינגטון, כלומר "הדוכס אלינגטון", קאונט בייסי, או בעברית "הרוזן בייסי". גם "ארל", כינויו של ארל היינס, לקוח מתואר אצולה בריטי. כמו כן, בסי סמית' כונתה קיסרית הבלוז וצ'ארלס מינגוסברון. נגן הסקסופון לסטר יאנג זכה לשם יותר מודרני – נשיא.

עריכה | תבנית | שיחה
14
-
הוספה
15
-
הוספה
16
-
הוספה