פורטל:ג'אז/הידעת?/קטעי הידעת?
| 1 |  האופרה פורגי ובס, שאותה חיברו האחים איירה וג'ורג' גרשווין, היא בין היצירות המוזיקליות המשפיעות במחצית הראשונה של המאה העשרים. האריה הפותחת של האופרה, Summertime, הפכה לאחד הסטנדרטים המבוצעים ביותר בג'אז, וקטעים נוספים מתוך האופרה זכו להצלחה דומה. כיוון שהעלילה סובבת סביב החברה השחורה הענייה של התקופה, ספגו המחברים ביקורת רבה בתחילת הדרך והואשמו בגזענות, אך הם התעקשו להעסיק רק שחורים בתפקידים הראשיים, ובסופו של דבר התקבלה האופרה גם בקרב הקהילה השחורה. בעת הופעה בעיר וושינגטון במרץ 1936 מחה צוות הזמרים כנגד ההפרדה הגזעית בקהל, ואף כופף את ההנהלה להתיר ישיבה מעורבת. עקב כך, הייתה זו ההופעה הראשונה שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון מול קהל מעורב, רב גזעי, אם כי מסורת זו לא נשמרה, ובהצגות אחרות המשיכה הנהלת אולם התיאטרון במדיניות ההפרדה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 2 |  בשנת 1952 נסע הסקסופוניסט המפורסם צ'ארלי פארקר לחוף המערבי של ארצות הברית כדי להפיץ שם את מוזיקת הבי בופ שמקורה בהארלם. כשהגיע ללוס אנג'לס, ערך פארקר אודישן במטרה לאתר חצוצרן שינגן עמו. בין המוני החצוצרנים שהגיעו למבחנים, הופיע גם חצוצרן צעיר ולא ידוע בשם צ'ט בייקר. הוא היה חייל משוחרר, שמעולם לא השתתף בהופעות ג'אז מקצועיות, והניסיון העיקרי שלו היה נגינה במצעדים צבאיים. להפתעת כל הנוכחים, לאחר שסיים בייקר לנגן, יצא פארקר מהחדר וביקש מכל שאר החצוצרנים הממתינים בתור לעזוב, כיוון שמצא את שחיפש. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 3 |  בקרב המעריצים והמאזינים נודע החצוצרן וזמר הג'אז המפורסם לואי ארמסטרונג בכינוי Dippermouth (פה-אונייה), ומאוחר יותר בכינוי "סצ'מו" או "סצ'" - קיצור של Satchelmouth (פה-ילקוט). זאת בשל לחייו שתפחו לאחר שנים של נגינה בחצוצרה. אולם חברים ומוזיקאים אחרים קראו לו בדרך כלל "פופס" (אבא'לה), כיוון שארמסטרונג היה פונה בשם חיבה זה לכל חבריו ועמיתיו המוזיקאים, פרט לאחד, הבסיסט פופס פוסטר, שרק אותו כינה בשמו הפרטי "ג'ורג'". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 4 |  הפסנתרן והמלחין הקנדי אוסקר פיטרסון היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז בהיסטוריה. פיטרסון למד בילדותו לנגן בעיקר בחצוצרה, אך מחלת השחפת בה חלה אילצה אותו לזנוח את הכלי הראשי שלו ולהתרכז בכלי המשני - הפסנתר. בהמשך דרכו הושפע פיטרסון מהפסנתרן ארט טאטום שסייע לו לעצב את סגנונו. הפעם הראשונה בה שמע פיטרסון הקלטה של טאטום הייתה כשהיה עוד נער ומספרים שלאחר ששמע את הטכניקה הווירטואוזית של טאטום הוא סירב לגעת בקלידי הפסנתר במשך חודשיים. לימים הפך פיטרסון לפסנתרן נודע, והוא עצמו השפיע על אינספור מוזיקאים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 5 |  מתופף הג'אז האמריקאי, באדי ריץ', נחשב לאחד האמנים החשובים ביותר בנגינה על תופים. ריץ' זוהה לראשונה ככשרון ריתמי בהיותו בן שנה בלבד כאשר אביו ראה שהוא מצליח לשמור על קצב קבוע בעזרת כף. הוא היה הבדרן בעל המשכורת השנייה בגודלה בין ילדי העולם, וכבר בגיל 18 וחצי תופף ריץ' במסגרות שונות ובכלים שונים. לימים טען ריץ' שהוא מעולם לא לקח שיעורי נגינה, מעולם לא התאמן והיה מנגן רק בזמן הופעות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 6 |  המתופף ארט בלייקי, שהיה מהמוזיקאים החשובים בהארד בופ בפרט ובג'אז בכלל, התחיל את דרכו כפסנתרן. בלייקי גדל בבית נוצרי דתי, והצטיין כבר בגיל צעיר הן בלימודי הברית החדשה והן בנגינה בפסנתר. בשנות העשרה שלו הוא ניגן במועדון בפיטסבורג שבפנסילבניה, עיר הולדתו. כאשר הגיע למקום פסנתרן מוכשר אחר, ארול גארנר, הוכרח בלייקי לעבור הסבה לתופים על ידי גנגסטר שהיה אחד מבעלי המקום. המאפיונר כיוון לראשו אקדח ואמר לו: "אתה רוצה לעבוד כאן ילד? לך לתופים ושתוק". בהמשך חייו עשה בלייקי "הסבה" נוספת. הוא המיר את דתו לאסלאם בעת ביקור באפריקה בשנת 1948, ושינה את שמו לעבדאללה אבן בוהיינא. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 7 |  המתופף האמריקאי מקס רואץ' היה אחד מגדולי המתופפים בעולם הג'אז ובמוזיקה בכלל. רואץ' היה אחד מהמוזיקאים החשובים ביותר במהפכת הבי בופ, יחד עם צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, ת'לוניוס מונק, באד פאוול. רואץ' נפטר בשנת 2007, אחרון מדורו. אך הוא הותיר אחריו בת שהולכת בדרכי אביה, והיא מתופפת ג'אז ומובילת הרכבים בשם שקשה לפספס "מקסין רואץ'". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 8 |  המוזיקה החדשנית של נגן הסקסופון אלט צ'ארלי פארקר לא התקבלה היטב בתחילת דרכו. כל כך כן, עד שבערב אחד כשפארקר ניגן בג'אם סשן שהוביל המתופף ג'ו ג'ונס, אילתר פארקר בצורתו הייחודית, וג'ונס היה כל כך מזועזע עד שעצר את ההרכב וצעק על פארקר שירד מהבמה. מרוב כעס הוא אפילו זרק על פארקר את אחת המצילות שלו. לימים הפכה המוזיקה של פארקר למוזיקה המרכזית בג'אז, ונקראה בי בופ. על המוזיקה הזו מבוסס למעשה כל הג'אז המודרני. אחד המתופפים החשובים של תקופת הבי בופ, נקרא גם הוא "ג'ו גונס" אלא כדי להבדילו מג'ו גונס הזקן נתנו לו את השם "פילי ג'ו ג'ונס". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 9 |  חצוצרן הג'אז לי מורגן סיים את חייו בצורה טראגית ב-19 בפברואר 1972. באותו ערב הופיע מורגן במועדון הג'אז סלאגס (Slug's) שבניו יורק. בעקבות ויכוח עם סוחר סמים, שממנו רכש כמות גדולה של קוקאין, שלח לי מורגן את הלן מור, הידועה שלו בציבור, להביא לו אקדח. כשהלן חזרה למועדון היא ראתה את לי מסתודד עם אישה אחרת. במריבה שפרצה ביניהם נפלט כדור שפגע במורגן וגרם למותו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 10 | גיטריסט הג'אז הצועני הנודע ג'אנגו ריינהארדט נחשב לאחד מהנגנים הזריזים ביותר. הטכניקה הגבוהה מלווה בצליל ייחודי שרבים מנסים לחקות. למרבה הפלא, אחד הגורמים לצליל הייחודי הוא העבודה שביד שמאל ניגן רק עם שתי אצבעות, כיוון שהזרת והקמיצה שלו נפגעו קשות בשרפה שפרצה בקרוואן שלו בעודו בן 18. | עריכה | תבנית | שיחה |
| 11 | החצוצרן וזמר הג'אז המפורסם, לואי ארמסטרונג, סבל מעוני רב בילדותו. אביו נטש את המשפחה כשארמסטרונג היה תינוק, ואמו נאלצה לעסוק בזנות כדי להתקיים. ארמסטרונג נאלץ להיאבק על קיומו כילד קטן. בני משפחת קרנופסקי, משפחה יהודית שהיגרה מרוסיה, ריחמו על הנער, ונתנו לו עבודות שונות בעסק ההובלה שהיה ברשותם. אֵם המשפחה התעקשה בכל יום שארמסטרונג לא יחזור לביתו לפני שאכל אצלה ארוחה מלאה. הקורנית הראשונה של ארמסטרונג נרכשה עבורו על ידי משפחת קרנופסקי. כהוקרה על היחס החם והתמיכה, ענד ארמסטרונג על צווארו, עד יומו האחרון, שרשרת ועליה מגן דוד. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 12 |  שני ענקי הג'אז, הסקסופוניסט ג'ון קולטריין, והחצוצרן מיילס דייוויס, ניגנו יחד בחמישייה של דייוויס. אחרי אחת ההופעות נזף מיילס בקולטריין על קטעי הסולו הבלתי נגמרים שלו. להגנתו טען קולטריין, שעוד היה בתחילת הקריירה שלו, שהוא לא יודע איך לסיים אותם. "זה פשוט מאוד", ענה לו דייוויס, "פשוט תוציא את הקרן מהפה!". ברגע זה נפרדו דרכיהם של שני המוזיקאים, וכל אחד מהם נכנס ל"היכל התהילה" של הג'אז בדרכו שלו. מיילס דייוויס פיתח את הקול ג'אז והפיוז'ן והיה מהקולות החשובים בפוסט-בופ, ואילו הקריירה של קולטריין נסקה דווקא בזכות קטעי הסולו שהפכו לסימן ההיכר שלו, וצליליהם מלווים את יצירות היסוד של הג'אז החופשי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 13 |  נהוג בעולם המוזיקה להמליך מוזיקאי נערץ כמלך של סגנון. דוגמה מפורסמת לכך היא אלביס פרסלי המכונה "מלך הרוק אנד רול", או זוהר ארגוב הישראלי המכונה "מלך המוזיקה המזרחית". בג'אז המנהג הזה מפותח עוד יותר, ולרבים מהנגנים יש שמות הלקוחים משכבות שונות באצולה. פרט ל"מלכים" כגון ג'ו "קינג" אוליבר או בני גודמן, "מלך הסווינג", ישנו דיוק אלינגטון, כלומר "הדוכס אלינגטון", קאונט בייסי, או בעברית "הרוזן בייסי". גם "ארל", כינויו של ארל היינס, לקוח מתואר אצולה בריטי. כמו כן, בסי סמית כונתה קיסרית הבלוז וצ'ארלס מינגוס – ברון. נגן הסקסופון לסטר יאנג זכה לשם יותר מודרני – נשיא. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 14 | אחד משיריו הידועים של החצוצרן וזמר הג'אז לואי ארמסטרונג הוא What a Wonderful World. שיר זה זכה להצלחה רבה, לביצועים על ידי זמרים ידועים רבים ושולב בתוכניות טלוויזיה וסרטים. עם זאת, כאשר יצא לאור בארצות הברית ב-1968 כסינגל נמכר השיר בפחות מ-1,000 עותקים, וזאת בשל התנגדותו של נשיא חברת תקליטי ABC, לארי ניוטון, שציפה לשיר מהיר וקצבי יותר, ומנע פרסום וקידום מכירות של השיר. לעומת זאת, בבריטניה היה השיר להצלחה גדולה, הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי והיה לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה במהלך שנת 1968. עם השנים זכה השיר להצלחה גדלה והולכת גם בארצות הברית. אחד הגורמים שסייעו מאד לפרסם את השיר היה שילובו בסרט בוקר טוב, וייטנאם. בעקבות שילוב השיר בסרט שוחרר השיר שוב כסינגל, וזכה להצלחה בינלאומית. זאת, למרות ששילוב השיר בסרט היה מעט אנכרוניסטי, שכן עלילת הסרט מתרחשת ב-1965, שלוש שנים לפני מועד ההקלטה המקורית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 15 |  אחת ההמצאות האמריקניות במלחמת העולם השנייה הייתה משגר טילי הכתף נגד טנקים, "בזוקה". אחד החידושים בתעשייה האמריקנית, מיד לאחר מלחמה זו, היה "מסטיק בזוקה" (בישראל, מסטיק זה מיוצר מאז 1958). אולם, למרות סמיכות המקום והזמן, "מסטיק בזוקה" אינו קרוי על שם משגר טילי הכתף, "בזוקה". ככול הנראה, שניהם גם יחד קרויים על שם כלי הנגינה "בזוקה" (בתמונה). כלי נגינה זה הוא כלי נשיפה דומה בעקרון פעולתו לטרומבון, אך מראהו קצת מזכיר משגר טילי כתף. הבזוקה כיכבה בלהקה צבאית של המרינס במלחמת העולם הראשונה, והייתה פופולרית בהרכבי ג'אז בין שתי מלחמות העולם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 16 | -
|
הוספה |