פורטל:זוחלים ודו-חיים/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	ראשני הסלמנדרה המצויה המושרצים בבריכות עונתיות, חייבים לסיים את התפתחותם ולבצע מטמורפוזה בטרם הבריכה תתייבש, אחרת ימותו. כדי להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי מועד התייבשות הבריכה, הם ניחנו בגמישות התפתחותית רבה המאפשרת להם לקלוט מידע אודות מצבה של הבריכה ולעדכן את קצב התפתחותם בהתאם. לדוגמה, כאשר ראשנים מתייבשים למוות בבריכה שאיבדה את מימיה, ולאחר מכן אותה בריכה מוצפת בשנית במי גשמים, הראשנים הבאים שיושרצו לתוכה מסוגלים לחוש בנוכחותם של קודמיהם לאחר ששרידיהם התפרקו לחלוטין במים. חישה זאת מתאפשרת כנראה באמצעות שינוי בהרכב הכימי של רקמות הראשנים המיובשים, והשתחררות חומרים אלה למים. "ריח מוות" זה גורם לראשנים החשים בו להאיץ את קצב התפתחותם כדי להימנע מגורל דומה בבית גידול שכפי הנראה אינו מסוגל לקיימם לאורך זמן.	עריכה | תבנית | שיחה
2	צב יבשה בניגוד לאמונה העממית, לא ניתן לקבוע את גילם של צבים בעזרת ספירת מגִני הקרן הערוכים על שריון הגב שלהם. מספר המגנים ייחודי לכל מין של צב ואינו משתנה במהלך חייו. את גילו של הצב ניתן להעריך בעזרת טבעות הגדילה שעל שריונו, שבדומה לטבעות העץ, מתווספות לו מדי שנה, אלא ששיטה זו איננה יעילה עבור פרטים בוגרים שטבעות הגדילה שלהם בדרך כלל מטושטשות.	עריכה | תבנית | שיחה
3	הודי מנגן לנחש לטענה שהנחשים אינם מחוננים בחוש שמיעה, מהו המופע שמבצעים ההודים ושאר לוחשי הנחשים? מסתבר שהללו מערימים על הקהל ומנגנים לקהל ולא לנחשים החרשים, הנחש המצוי בעמדת התגוננות עוקב אחר תנועת החליל ואינו שומע את הנגינה. המנגן מזיז את החליל ואחריו עוקב וזז גם הנחש.	עריכה | תבנית | שיחה
4	צפע ארצישראלי ארסו של הצפע הארצישראלי משמש לא רק לקטילת הקורבן, אלא גם מהווה חלק מתהליך העיכול, שכן הוא ממיס את הרקמות הרכות של הטרף למעין "מרק".	עריכה | תבנית | שיחה
5	קן תנין בשונה מיונקים ומעופות, לעוברים של חלק ממיני התנינאים, הצבים והקשקשאים אין כרומוזומי מין, ובמקום זאת המין של כל פרט נקבע בהתאם לטמפרטורה בקן במהלך השבועות הראשונים לדגירה. הטמפרטורה הקריטית משתנה ממין טקסונומי אחד למשנהו. אצל התנינאים, למשל, היא נמצאת באזור ה-30 מעלות צלזיוס. עוברי אליגטורים שהטמפרטורה בקן שלהם תהא יותר מ-32 מעלות צלזיוס ייוולדו זכרים, בעוד שעוברים שהטמפרטורה בקן שלהם תהא פחות מ-30 מעלות צלזיוס יהיו ככל הנראה נקבות.	עריכה | תבנית | שיחה
6	הכבשה דולי בניגוד למקובל לחשוב, בעל החיים הראשון אשר שובט מתא סומטי לא היה הכבשה דולי, אלא דווקא ראשני צפרדע, אשר שובטו כבר בשנת 1952. הכבשה דולי, אשר שובטה בשנת 1996, הייתה היונק הראשון אשר שובט בהצלחה בשיטה זו. היא נקראה דולי על שם השחקנית והזמרת האמריקאית שופעת החזה דולי פרטון, וזאת מכיוון שהמטען הגנטי אשר שימש ליצירתה נלקח מתא עטין.	עריכה | תבנית | שיחה
7	גשם של דגים גשם של בעלי חיים הוא תופעה מטאורולוגית בה בעלי חיים נופלים מחלל האוויר. התופעה נחשבת לנדירה ביותר, על אף שתועדה במדינות רבות במהלך ההיסטוריה. בעלי החיים אשר נופלים מהשמיים במהלך התופעה הם לרוב דגים, צפרדעים וציפורים. לעיתים בעלי החיים שורדים את הנפילה, בדרך כלל דגים, דבר המעיד על כך שמקום הנפילה אינו רחוק ממקום הימצאם המקורי. עדי ראייה שצפו בגשם של צפרדעים תארו אותן לאחר הנפילה כמבוהלות אך במצב בריאותי טוב, והן חזרו לפעילות נורמלית זמן קצר לאחר האירוע. במקרים אחרים תוארו החיות כקפואות למוות או אפילו מכוסות בקרח ולעיתים ה"גשם" הוא של חלקי גוויות. מקרים אחדים התרחשו מיד לאחר סופות שכללו רוחות חזקות, בעיקר סופות טורנדו, אולם תועדו גם מקרים שהתרחשו במזג אוויר שאינו יוצא דופן, וללא שנצפו רוחות חזקות או נד מים בקרבת מקום.	עריכה | תבנית | שיחה
8	תנין היאור התנין הוא בעל החיים הראשון שנזכר בתנ"ך במפורש, כבר בספר הראשון של התורה, ספר בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים;" (ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"א). במצרים העתיקה התנין (ככל הנראה תנינים מהמינים תנין היאור ותנין מערב-אפריקני) נחשב לאליל, ולפי הדעה הרווחת עצם אזכורו כיציר האלוהים חושף את זהות האל האחד והיחיד, אלוהים - ומכאן הסיבה להופעתו כבר בספר בראשית. התנין נחשב לאל או אליל לא רק במצרים, אלא גם בתרבויות אחרות, שחיו לצד תנינים גדולים, בעיקר תנין היאור באפריקה ותנין הים בדרום מזרח אסיה ואוסטרליה. המקומיים התייחסו ביראת כבוד לתנינים אלה, שנודעו גם כאוכלי אדם קטלניים. במספר שבטים ילידיים באפריקה טריפה בידי תנין נחשבה לעונש משמיים.	עריכה | תבנית | שיחה
9	אגן דמוי לטאה במאה ה־19 התגלו שלדים שזוהו כשייכים לזוחלים ענקיים. הם כונו דינוזאורים (מיוונית: לטאות אימה). בשנת 1887 הוצע לחלק את קבוצת הדינוזאורים לשתי תתי-קבוצות: "בעלי אגן דמוי עוף" ו"בעלי אגן דמוי לטאה". מאה שנים מאוחר יותר החל להתברר שמוצאם של העופות הוא מקבוצה של דינוזאורים. למרבה המבוכה, העופות התפתחו דווקא מאותה קבוצה שהשתייכה לסדרת "בעלי אגן דמוי לטאה".	עריכה | תבנית | שיחה
10	העגולשון שחור-הגחון שנתגלה ב-2011 עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן הוא מין חסר זנב קטן ממשפחת העגולשוניים, אנדמי לאגם החולה. הוא נחשב לנכחד מאז שנות ה-50 וב-1996 הוכרז רשמית ככזה. ניסיונות למצוא אותו מאז שנות ה-50 העלו חרס. ב-2010 נכלל ברשימת עשרת מיני הדו-חיים הנדירים ביותר בעולם. עם זאת, ב-15 בנובמבר 2011 הוא שב ונתגלה כאשר פקח רשות הטבע והגנים, יורם מלכה, מצא נקבת עגולשון בשמורת החולה. לאחר בדיקה מדעית אושר שמדובר בפרט של המין שנחשב לנכחד, אולם תגלית מפתיעה לא פחות התפרסמה בשנת 2013. תגלית זו, אשר התבססה על בדיקות גנטיות ובדיקות שלד הצפרדע ובפרט הגולגולת, חשפה כי מין זה אינו שייך כלל לסוג עגולשון (Discoglossus), כפי שנטען בעבר, אלא מהווה למעשה מאובן חי - היחיד ששרד מהסוג לטוניה (Latonia) ששאר המינים בו נכחדו לפני כ-15,000 שנים עקב שינויי אקלים באירופה.	עריכה | תבנית | שיחה
11	ציור שמדמה דימורפודון במעופו ארכוזאוריה (שם מדעי: Archosauria), ענף של זוחלים קדומים וצאצאיהם, בהם גם הדינוזאורים, המשתייך לקבוצת זאוריה (Sauria). פירוש השם "לטאות שליטות" ואכן - ענף זה הוא אחד הענפים המצליחים ביותר של החולייתנים היבשתיים. רוב הקבוצות הארכוזאוריות נכחדו. שרדו שתי קבוצות גדולות: סדרת התנינאים ומחלקת העופות. הדימורפודון (בתמונה) הוא שלב המעבר האבולוציוני בין דינוזאורים לעופות.	עריכה | תבנית | שיחה
12	הדרקון הסיני מסמל בסין ברכה, הוא מיוצג כמביא הגשם, וקושר פעמים רבות למספר תשע, המוכר כמספר מביא מזל בסין. בשונה מהדרקון בתרבות האירופית, שם הוא מיוצג כיצור שוחר רעות ומפלצת. בסין נהג הקיסר להשתמש בדרקון כסמל, והסינים מאמינים כי שימוש בו, יכול להביא לריפוי.	עריכה | תבנית | שיחה
13	זיקונית ננסית מצפון מדגסקר, בהשוואה לגודלה של אצבע אנושית. זהו הזוחל הקטן בעולם. בספרו של ג'ונתן סוויפט, גוליבר בארץ הגמדים, מתואר אי, שבו כל בני האדם, בעלי החיים והצמחים הם קטני קומה עד מאוד. מבחינה ביולוגית, תיאור זה פחות דמיוני מכפי שמקובל לחשוב. אכן ישנה נטייה אבולוציונית לגמדות איים. דהיינו, באיים, שוכנים הרבה פעמים בעלי חיים, קטנים בהרבה מבני מינם או מבני מינים דומים להם, המאכלסים את היבשת הקרובה. טיגריס באלינזי, שועל איים אפור, תאו הפיליפינים, היפופוטם קפריסאי גמדי, עצלן גמדי, ממותת כרתים גמדית, אמו אי המלך, זלמוקסס (דינוזאור גמדי), נחש טיגריסי וזיקונית ננסית (בתמונה) הם חלק מהדוגמאות לתופעה. יש גם השערה, שקומתו הנמוכה של האדם הקדמון, ממין הומו פלורסיינסיס, היא דוגמה לתופעה. בית גידול אחר, שבו יש נטייה לבעלי חיים להפוך לננסיים, הוא מעבה יער הגשם. ביערות הגשם שבדרום-מזרח אסיה ובאפריקה, גרים כיום היפופוטם ננסי, פיל ננסי, ועמים ננסיים של בני אדם – פיגמים הם עמים, בהם גובהו של גבר בגיר ממוצע אינו עולה על 150 סנטימטרים.	עריכה | תבנית | שיחה
14	הדרך בה התאבדה קלאופטרה אינה ידועה במדויק. חלק מהמקורות מתארים סימני דקירה על זרועה. ההיסטוריונים בעת העתיקה שהתבססו על מקורות שונים, ציינו אפשרות של הכשת נחש שהוכנס לסל, רעל שהוכנס לקנקן מים, או דקירה באמצעות סיכת ראש טבולה בארס נחשים. נסיבות מותה העסיקו היסטוריונים שעסקו בה, יותר מאשר אספקטים אחרים בחייה. התיאור הידוע במקורות היסטוריים מאוחרים יותר, כאילו התאבדה על ידי הכשת נחש ממין קוברה מצרית או נחש אחר, כולל תיאורים בציורים, במחזהו של שייקספיר "אנטוניוס וקלאופטרה" ובסרטים, אינו נתמך במקורות הראשוניים. שום נחש לא נמצא בחדר בו התאבדה.	עריכה | תבנית | שיחה
15	האנקדוטה גורסת כי העולם עומד על שרשרת של צבים ומתחת לכל צב ישנו צב גדול יותר. לכן : "צבים כל הדרך למטה". "צבים כל הדרך למטה" הוא ביטוי, המייצג פרדוקס לא פתיר. מקור הביטוי באנקדוטה המתייחסת למודל של כדור הארץ השטוח. חלק מהאנשים שהאמינו במודל הארץ השטוחה, חשבו שמה שמחזיק את הארץ מליפול מטה, הוא צב העולם, עליו הארץ הייתה מונחת (זאת לפי מיתוס הינדי עתיק). צב העולם, בתורו, נתמך על ידי טור של צבים. אמונה זו מזמנת את השאלה הבלתי נמנעת - על מה עומד הצב האחרון בטור? על כך ניתנה התשובה הפרדוקסלית "יש צבים כל הדרך למטה".	עריכה | תבנית | שיחה
16	מימין לשמאל: הכובען, הארנביב ואליס רבות מהדמויות בספרו הנודע של לואיס קרול אליס בארץ הפלאות מבוססות על ניבים ומונחים שונים מהתקופה הוויקטוריאנית. דמות הכובען קיבלה השראה מהביטוי "מטורף כמו כובען", שמקורו בשיגעון שגרמה הרעלת כספית בה לקו מעבדי לבד לכובעים; שמו של ה"ארנביב", הלחם של ארנב ואביב, ובמקור "ארנב מרץ", בא מהביטוי "משוגע כמו ארנב מרץ" משום שעונת הייחום של הארנבים הזכרים היא במרץ; ה"צב-לא-צב" או "צב מזויף", Mock Turtle, מבוסס על "Mock Turtle soup", מרק עשוי בשר בקר המהווה תחליף זול למרק צבים; וחתול הצ'שייר שיכול להיעלם ולהשאיר מאחוריו רק את חיוכו קיבל את שמו מהביטוי "מחייך כמו חתול צ'שייר". העיר צ'שייר היא בירת מחוז הולדתו של קרול. הביטוי נוצר בעקבות שלטים בעיר שעליהם היו מצוירים אריות מחייכים, או בהשפעת עיצובן של אריזות גבינת הצ'שייר שעליהן הופיע חתול מחייך.	עריכה | תבנית | שיחה
17	פקעת נחשים נחשים מתרבים, בדרך כלל, בקיץ או באביב. הנקבה משחררת פרומונים המושכים את הזכרים. בכמה מיני נחשים, הזכרים מתלפּפים סביב הנקבה, בתופעה הנקראת "כדור הזדווגות". לא ברור כיצד בוחרת הנקבה את הזכר, אך לאחר הבחירה, מתיישר אחד הזכרים מתחת לנקבה במקביל לה ומפרה אותה. בשנת 2012 התגלתה נקבת נחש פיתון, שהטילה 61 ביצים, מבלי שהייתה עם זכר – התגלה מקרה של רביית בתולים בנחשים.	עריכה | תבנית | שיחה
18	ציור של נחש על ה-AH-1 קוברה, שנקרא "צפע" בחיל האוויר הישראלי. גם שמו המקורי של המסוק, "קוברה", הוא שם של נחש בצילום נראה ציור של נחש על מסוק ה-AH-1 קוברה של חיל האוויר. מסוק זה נקרא "צפע" בחיל האוויר הישראלי. גם שמו המקורי של המסוק, "קוברה", הוא שם של נחש. מסוקים אלו התיישנו כבר, ונמכרו עם תחמושת הטילים המיושנת שלהם לחיל האוויר של ממלכת ירדן.	עריכה | תבנית | שיחה
19	"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808) הנחש מופיע לראשונה בתנ"ך בספר בראשית, פרק ג', בסיפור על גירוש אדם וחוה מגן עדן: ”וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים...” (ספר בראשית, פרק ג', פסוק א'). הנחש מתואר כיצור ערמומי, המפתה את חוה לעבור על הציווי האלוהי, ולאכול מעץ הדעת. חווה אכן מתפתה, ומפתה גם את בן זוגה. בעקבות המעשה הנחש מאבד את רגליו, טועם בלשונו את הקרקע כל חייו, והופך להיות אויב האנושות: ”ויאמר ה' אלוהים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור תהיה אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.” (שם, פסוק י"ד) ”ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.” (שם, פסוק ט"ו).	עריכה | תבנית | שיחה
20	מטבע הנושא את דמותו של חניבעל מצד אחד ופיל מצד שני רבים מכירים את סיפור ניצחון חניבעל במלחמה הפונית השנייה, על רומא, בעזרת פילים. אולם ייתכן שזו לא הפעם היחידה בה ניצל בעלי חיים יוצאי דופן בקרבותיו. במאה ה-2 לפנה"ס, יצא חניבעל בראש צי, ופגש בצי האויב של פרגמון, שעליו פיקד אאומנס. על פי ההיסטוריון קורנליוס נפוס, חניבעל הסתיר נחשים ארסיים בתוך כדי חרס, והורה לחייליו להשליך אותם על האויב. תוך זמן קצר התמלאו ספינות פרגמון בנחשים, והבלבול ששרר הקל על חניבעל לנצח בקרב.	עריכה | תבנית | שיחה
21	הצב ידוע בתרבות האנושית בהיותו סמל לאיטיות, אך הזוחל המהיר ביותר הוא דווקא צב, מין של צב ים ליתר דיוק. בעוד על היבשה הצבים איטיים, בתוך המים צב ים גלדי מסוגל להגיע למהירות שחייה של 35.28 קמ"ש, מה שהופך אותו לזוחל המהיר ביותר שחי כיום. צב הים הגלדי הוא גם הצב הגדול ביותר שחי כיום: אורכו כ-3 מטר ומשקלו כ-900 ק"ג. בעבר חיו צבים גדולים יותר, כגון ארכלון שאורכו היה כ-5 מטר ומשקלו למעלה מ-2 טון, גם הוא צב ים.	עריכה | תבנית | שיחה
22	איור עיתונאי המציג את יוליסס גרנט מזיל "דמעות תנין", 1882 דמעות תנין הוא מטבע לשון המציין צער מזויף. מקורו של מטבע הלשון בתופעה ביולוגית אמיתית, שקיבלה הסבר זואולוגי מוטעה. מתחת לעפעף התחתון, יש לתנינים קרום – "קרום המצמוץ" – שמגן על הקרנית של התנינים בעת ציד מתחת למים. מתחת לקרום יש בלוטת דמע שתפקידה לסוך את תנועת העין. ההפרשה של בלוטה זו ניגרת החוצה, כאשר התנין נמצא על היבשה וקרום המצמוץ שלו פתוח, ומצב זה הוא המצב שבו פוגשים בני אדם בתנינים, בדרך כלל. זה מה שגרם לכך שכבר במאה ה-13 דמעות התנין יוחסו לבכי אמיתי. הנזיר ברתולומאוס אנגליקוס כתב באנציקלופדיה על הטבע שפרסם ב-1225 כי "כאשר תנין פוגש אדם במים או על החוף, הוא הורג אותו אם הוא יכול, ואז בוכה עליו ובולע אותו לבסוף". במאה ה-16 דיווח ההרפתקן וסוחר העבדים ג'ון הוקינז, כי תנינים באיים הקריביים מזילים דמעות כדי לפתות את קורבנותיהם להתקרב לטווח לסתותיהם. לאחר שהדעה הקדומה הזו התבססה, החל השימוש בדימוי זה לציון צער מזויף. שימוש כזה ישנו למשל במחזותיו של ויליאם שייקספיר "הנרי השישי" ו"אותלו".	עריכה | תבנית | שיחה
23	בשנת 1879 גילה הפלאונטולוג האמריקאי עותניאל צ'ארלס מארש מאובנים של דינוזאור ענקי, גדול מכל מה שהיה ידוע אז. הוא קרא לייצור "ברונטוזאורוס", שם זה פירושו "לטאת הרעם" ומרמז לקולות הרעם החזקים שעשה הברונטוזאורוס בעת שהילך על הקרקע. ב-1903 בחנו הפלאונטולוגים את המאובנים של הברונטוזאורוס וקבעו שלמעשה מדובר בעצמות של אפטוזאורוס, דינוזאור נוסף שנתגלה על ידי מארש ב-1877, ועל כן, לפי כללי מיון עולם החי והטקסונומיה השם "ברונטוזאורוס" בוטל והשם הראשון שניתן כרונולוגית - אפטוזאורוס, הוא השם של הייצור. למרות זאת, בספרות הפופולרית ובספרי מדע פופולרי נותר בשימוש השם ברונטוזאורוס למשך שנים רבות. מחקר חדש שפורסם ב-2015 קבע שברונטוזאורוס הוא סוג טקסונומי שונה מאפטוזאורוס ו"החזיר לחיים" את השם ברונטוזאורוס כשם מדעי תקף. עם זאת, למרות שפירוש השם "ברונטוזאורוס" הוא "לטאת הרעם" ואילו פירוש השם "אפטוזאורוס" הוא פשוט "לטאה מטעה", מסתבר שהאפטוזאורוס היה גדול יותר באופן ניכר מהברונטוזאורוס. הוא היה ארוך ממנו במספר מטרים ושקל כפליים ממנו.	עריכה | תבנית | שיחה
24	צואה מאובנת ציידת המאובנים, מרי אנינג, הבחינה בשנת 1824, כי אבני חן מסוג אבני בזואר, נמצאו לעיתים קרובות באזור הבטן של שלדי הזוחלים הקדומים, איכתיוזאור. היא גם שמה לב, שאבנים אלו מכילות עצמות וקשקשים מאובנים של דגים, ולעיתים גם של איכתיוזאורים קטנים יותר. התצפיות הובילו את הגאולוג, ויליאם בקלנד לתגלית, לפיה אבנים אלו הן צואה מאובנת ("קופרוליט"). בקלנד גם חשד, כי סימוני הסלילים על המאובנים, הצביעו על כך כי לאיכתיוזאורים היו מעיים מסולסלים, הדומים לאלה של כרישים מודרניים, וכי חלק מאותם קופרוליטים היו שחורים מדיו, שמקורו בבליעת בלמניטים – קבוצה נכחדת של רכיכות גדולות, ממחלקת הסילוניות.	עריכה | תבנית | שיחה
25	-	הוספה
26	-	הוספה
27	-	הוספה
28	-	הוספה
29	-	הוספה

בחזרה לפורטל