פורטל:שבת ומועדי ישראל/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	צופן אתב"ש צופן ההחלפה אתב"ש אינו משמש רק כצופן, אלא גם בתור ראשי תיבות. ראשי התיבות של אתב"ש מסייעים לזכירת הימים בהם יחולו חגי ישראל, על פי ימי חג הפסח. א"ת – תשעה באב שאינו נדחה יחול ביום בשבוע בו חל היום הראשון של פסח שלפניו, ומכאן גם אחת הסיבות שהביצה, מאכל אבלות, מופיע בקערת ליל הסדר. ב"ש – שבועות, ביום השני של פסח שלפניו . ג"ר – ראש השנה, ביום השלישי של פסח שלפניו. ד"ק – שמחת תורה בחו"ל, יום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת הוא יום קריאת התורה, ביום הרביעי של פסח שלפניו. ה"צ – יום הכיפורים (צום), ביום החמישי של פסח שלפניו. ו"פ – פורים, ביום השישי של פסח שלאחריו. ז"ע – יום העצמאות, ביום שביעי של פסח שלפניו.	עריכה | תבנית | שיחה
2	כתיבת מגילה לפי המסורת היהודית, רוב האירועים שבעטים אנו חוגגים את חג הפורים אירעו בעצם בפסח. התענית של אסתר ומרדכי אירעה ביום טוב ראשון של פסח ובשני הימים הראשונים של חול המועד. שני המשתאות, הכניסה של אסתר לחדרו של אחשורוש, הושטת השרביט, הלילה בו נדדה שנת המלך, רכיבתו של מרדכי על הסוס וגם תליית המן – כולם אירעו בחג הפסח. כבר בפרק ג' פסוק ז' במגילת אסתר נכתב: "בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן...". מקור תאריך החג באדר הוא תאריך ביצוע גזירת "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים" – י"ג באדר שנה לאחר מכן, והיהודים נקמו באויביהם ביום שלפני י"ד באדר, ובשושן הבירה בט"ו.	עריכה | תבנית | שיחה
3	האנק גרינברג במדי דטרויט טייגרס שניים מגדולי שחקני הבייסבול בכל הזמנים היו יהודים שסירבו לשחק ביום כיפור בשל יהדותם ואמונתם. האנק גרינברג, החובט המצטיין של הדטרויט טייגרס, הוביל ב-1934 את קבוצתו לאליפות הליגה האמריקאית. במשחק שנערך בראש השנה מול הבוסטון רד סוקס הוא שיחק לאחר שנועץ בכמה רבנים ואף חבט שני הום ראן שהעניקו לקבוצתו את הניצחון. אך במשחק שנקבע ליום כיפור סירב להשתתף. המשורר ובעל הטור אדגר גאסט חיבר שיר, "הגיע יום כיפור", המהלל את גרינברג ומחויבותו לדתו. גרינברג, שבחר להתפלל בבית הכנסת, זכה למחיאות כפיים וקימת כבוד של המתפללים. כשלושים שנה לאחר מכן עמד סנדי קופקס, המגיש המצטיין של הלוס אנג'לס דודג'רס שבא מבית יהודי אורתודוקסי, בפני מצב דומה. בסדרת הוורלד סיריס של 1965 התמודדו הדודג'רס נגד המינסוטה טווינס, וקופקס, ששובץ כמגיש הפותח במשחק הראשון, בחר לצום ולא להגיע למשחק. בהיעדרו הדודג'רס הפסידו את המשחק הראשון וגם את המשחק השני אותו פתח קופקס חלוש מהצום. בהמשך ניצח קופקס את המשחקים החמישי והשביעי וזכה עם קבוצתו בוורלד סיריס. קופקס עצמו אף זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.	עריכה | תבנית | שיחה
4	אוזני המן מנהג יפה בפורים הוא לשלוח אוזני המן, המזכירים לנו את שמו של המן הרשע, במשלוח המנות. אך למעשה אין כל קשר בין מאפה זה הממולא בדרך כלל בפרג לבין האנטגוניסט של מגילת אסתר. בגרמנית נקרא המאפה Mohntasche ("מוֹנטאשה"), כלומר "כיס פרג", ומשערים שזה היה שמו המקורי גם ביידיש, שפתם של היהודים האשכנזים. בעברית תורגם שמו באופן אסוציאטיבי ל"אוזן המן", עקב צורתו המשולשת והקשר לחג הפורים.	עריכה | תבנית | שיחה
5	אסתר במגילת אסתר הנקראת בחג פורים נעדר לחלוטין שמו של אלוהים ויש לכך פרשנויות רבות. אחת המעניינות היא של אבן עזרא, מפרשני המקרא, הטוען בהקדמתו לפירושו על המגילה שמרדכי כתב את המגילה למען הפרסים, וכיוון שלא רצה שהם יחליפו את שם האלוהים בשמו של אל מהמיתולוגיה הפרסית הוא העלים אותו כליל מן המגילה.	עריכה | תבנית | שיחה
6	ספר תורה. שמחת תורה מציינת את סיום מחזור הקריאה השנתי בו חג שמחת תורה, המציין את סיום סבב הקריאה בתורה, קיים בשם זה רק מאז ימי הביניים. לפני כן הוא נקרא "יום סיום הספר", "יום הסיום" ואף "תשיעי עצרת". החג נחגג בארץ ישראל ביום שמיני עצרת, המצוין, על פי מצוות התורה, בכ"ב בתשרי. אולם בגולה הוא נחגג למחרת, ביום טוב שני של גלויות, מכיוון שמקור החג הוא במנהג בבלי, שעל פיו מסיימים את קריאת כל התורה במשך שנה אחת. המנהג התקבל מאוחר יותר גם בארץ ישראל, שבה היה נהוג קודם לכן לקרוא את התורה פעמיים במחזור של שבע שנים.	עריכה | תבנית | שיחה
7	מחאה על השבת כיכר השבת היא צומת מפורסם בירושלים הגובל בשכונות מאה שערים וגאולה. שמה של כיכר זו ניתן לה על שם מאבקי השבת בירושלים. הפגנות השבת בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל השפיעו על התפתחות היחסים בין הסקטור החרדי לסקטור החילוני והיוו עמוד יסוד למאבק החברה החרדית. המאבק על "כיכר השבת" הוא אפוא ציון-דרך חשוב ביחסי החרדים והחילונים בירושלים. אנשי "נטורי קרתא" הם שהחלו מאבק זה מתוך עמדה נחותה ביחס לציונות החילונית שהתגבשה בארץ, אולם בסופו של דבר ההתנגשויות בין החרדים לחילונים במאבק על כיכר השבת הסתיימו בניצחון החרדים במאבק, תוך יצירת דמותם של "נטורי קרתא" כגיבורי הרחוב החרדי, ואף הביאו בסופו של דבר לדילול התנועה ברחובות בשבתות בכיכר השבת, ואף לסגירה רשמית של הצומת שבו התרחשו ההתנגשויות בין המחנה החרדי למחנה החילוני.	עריכה | תבנית | שיחה
8	עלייה לרגל הבר הבית במסורת ביתא ישראל, בנוסף לשלוש הרגלים, קיים חג רביעי של עלייה לרגל, הוא חג המהללה (מגעז, תחנון), או בשמו העממי, הסיגד. החלק המרכזי של החג החל בעבר בטיפוס אל פיסגת הר גבוה, כאשר רבים מן הצועדים עושים דרכם כשעל ראשיהם אבנים או ספרי קודש עטופים. הבחירה בהר נעשתה משתי סיבות מרכזיות, האחת, חיזוק הקשר למעמד הר סיני, והשנייה, האמונה כי מקום גבוה הוא טהור יותר וכי שורים בו שכינה וחסד. כיום נחוג החג בירושלים ומהווה חג רשמי בישראל ויום בחירה.	עריכה | תבנית | שיחה
9	בדצמבר 1976 נכנס מטוס הקרב F-15 איגל לשירות בחיל האוויר הישראלי. בגלל איחור בנחיתת המטוסים, שנבע בעיקר מרוח חזיתית חזקה שנשבה משך כל הטיסה ומבעיות תדלוק אווירי, התאחר טקס קבלתם והסתיים בסמוך לכניסת השבת, ועקב כך לא הספיקו חלק משרי הממשלה לחזור לביתם לפני כניסת השבת. חילול השבת של השרים הביא להצבעת אי אמון בממשלה שיזמה החזית הדתית התורתית, וגרם להתמוטטות הקואליציה של ממשלת רבין הראשונה ולבחירות מוקדמות.	עריכה | תבנית | שיחה
10	עלון פרשת השבוע הוא עלון שנהוג לחלק חינם בבתי כנסת בשבתות. מטרתם של העלונים להפיץ דברי תורה, בעיקר תוך דיון בפרשת השבוע, וגם התייחסות לענייני השעה. בדרך כלל מצטרפת למטרה זו מטרה נוספת, והיא ביטוי של השקפת עולם – כאשר העלון מופץ מטעם גוף אידאולוגי – או פרסום מסחרי, כאשר העלון מופץ מטעם חברת פרסום ושיווק. בעיקר בשל המטרה המשנית הזו קיימת בציבור ביקורת על תופעת העלונים ותפוצתם.	עריכה | תבנית | שיחה
11	פיקוח נפש דוחה את מצוות השבת, ובהלכה אף נאמר כי מצווה וחובה להזדרז בחילול שבת בכל פעולה שהיא לצורך פיקוח נפש, באופן עקיף או ישיר. בזמן מאורעות תרפ"ט, ועקב החשש לחיי יהודים, טילפן בשבת הרב אברהם יצחק הכהן קוק אל סגן הנציב העליון, המומר הארי לוק, ואל מול עמדתו המהססת של לוק דרש ממנו הרב לעצור את מעשי הרצח ולירות ברוצחים בשם המצפון האנושי.	עריכה | תבנית | שיחה
12	שבתי צבי שַׁבְּתַי (לעיתים שַׁבְּתַאי ובכתיב קדום גם שבתיי) הוא שם פרטי יהודי ותיק. ניתן למצוא אנשים הקרויים בשם זה מתקופת שיבת ציון ועד ימינו. מקובל להסביר ששם זה ניתן לאדם שנולד בשבת (כפי שהשם חגי ניתן למי שנולד בחג, וישנם אנשים ששמם פסח או ניסן), אך נראה שזה איננו הפירוש המקורי של השם.	עריכה | תבנית | שיחה
13	רצח למרות שקיים ביהדות איסור חמור ביותר על רציחת אדם (ראו לא תרצח) ועל אכילת בשר אדם, והיהודים נזהרו מאז ומתמיד מאכילת בשר של חלק מהחיות, וקל וחומר שנזהרו מאכילת חלק מגופו של אדם; העלילו עליהם בכל זאת שונאי ישראל, כי בטקסים דתיים מיוחדים הם שמים במאכלותיהם ובמשקאותיהם דמי נוצרים, ולשם כך הם רוצחים בחשאי אנשים מבני הדת הנוצרית, למען הוציא מגופותיהם את הדם. העלילות הנפוצות ביותר היו, שהיהודים משתמשים בדם נוצרי באפיית המצות לפסח, ואף מוהלים אותו ביין לכבוד ליל הסדר. סברה זו נתנה בידם את האפשרות לחדש את העלילה בכל שנה, בבוא חג הפסח; ואף-על-פי שמספר עלילות הדם ב-800 השנים האחרונות הגיע לכדי מאתיים, לא טרחו אפילו המעלילים לשנות את מתכונתה, וצורתה בכל הדורות הייתה אחת וקבועה: ימים מועטים לפני חג הפסח נעלם לפתע ילד נוצרי, כעבור זמן-מה נמצאה גופתו בקרבת ביתו של יהודי, בגופה נתגלו סימנים שהוצא מתוכה הדם, והמסקנה הייתה ברורה – היהודים הם שעשו את הנבלה, למען יהיה להם דם נוצרי לחג הפסח. בעקבות עלילות הדם, נשפטו יהודים רבים למוות, והתנהלו פוגרומים נרחבים.	עריכה | תבנית | שיחה
14	בורו פארק בית הכנסת שומרי שבת הוא בית כנסת שהוקם בבורו פארק שבברוקלין במדינת ניו יורק, על ידי מתפללים שסירבו להתפלל בבית כנסת אחד יחד עם מתפללים שחיללו שבת מכורח הפרנסה. בית הכנסת השוכן בשדרה המרכזית בשכונה, משמש כבית הכנסת המרכזי בשכונה, ומתנהלים בו מנייני תפילה במשך עשרים וארבע שעות ביממה.	עריכה | תבנית | שיחה
15	צ'יאונה סוגיהארה בשנת 1939 חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, הקונסול היפני בקובנה שבליטא, העניק ליהודים רבים אשרות כניסה ליפן. כ-5,000 יהודים, חלקם אזרחי פולין שנמלטו לליטא, וחלקם תושבי ליטא, ובהם בחורי ישיבה רבים בעיקר תלמידי ישיבת מיר, ישיבת חכמי לובלין וישיבת תומכי תמימים, יצאו בזכות פעילות זו מליטא, ועמם ראש ישיבת מיר הרב חיים שמואלביץ המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, והאדמו"ר מאמשינוב רבי שמעון שלום קאליש. הם נמלטו לקוֹבה שביפן דרך סיביר ברכבת הטרנס-סיבירית, שם שהו כתשעה חודשים. קוֹבה היא 100° מארץ ישראל (135° מזרח לגריניץ') ועל פי זה יש הבדל בין הדעות הסוברות שקו התאריך היהודי הוא 90° מירושלים, שאז השבת בקובה היא כאשר בארץ ישראל כבר יום ראשון, מאחר שקובה נמצאת אחרי קו התאריך היהודי, וממילא עוברת ליום הבא. אך לשיטת הסוברים שקו התאריך הוא 180° מארץ ישראל, יוצא שביפן הוא, אז יום השבת הוא באותו היום בהפרש של שש שעות (כמו השיטה של קו התאריך הבינלאומי שהוא 180 מעלות מגריניץ'). בתקופת שהותם בקובה נתעוררה השאלה על ידי תלמידי הישיבות, שידעו שישנה מחלוקת בין הראשונים, על זמן שמירת השבת במקומות שונים ביפן. הקהילה היהודית המקומית שמרה את השבת ביום שבת, אך היו שהתנגדו לנהוג כמנהג המקום, מאחר שזה תלוי במחלוקת הלכתית. השאלה נשלחה אל גדולי הרבנים באותה התקופה, והדבר הביא למחלוקת הלכתית רחבה שהתקיימה בין הרבנים.	עריכה | תבנית | שיחה
16	תו מוזיקלי היהדות מעולם לא פיתחה מערכת כוללת של תווים מוזיקליים במובן האירופי של סימון טונים, אם כי טעמי המקרא שימשו כאינדיקטורים למנגינות המלוות את פסוקי המקרא אותם קוראים בציבור בקריאת התורה והנביאים בליווי טעמיהם בשבת בבית הכנסת (ובתקופה מאוחרת יותר, גם בימי שני וחמישי בשבוע). מקובל לראות בטעמים אלו, שתוכנם השתנה ממקום למקום והועבר אך ורק מפה לאוזן, את שורשה של המוזיקה היהודית.	עריכה | תבנית | שיחה
17	ניגון בנבל רבים ממקורות המוזיקה היהודית העתיקה, שורשם במנגינות התפילה, בשבת וחגים. המודוסים שהתפתחו ממנגינות אלה, המכונים "שטייגערים", מקובלים מאד בשירי החולין של יהדות מזרח אירופה, בניגונים חסידיים, ואף במוזיקה האמנותית. כך למשל, ניתן לזהות השפעה של מקורות יהודיים בלחן שכתב ג'ורג' גרשווין לשיר "It Ain't Necessarily So" מתוך האופרה פורגי ובס, שכולל מוטיבים של נוסח אשכנז לתפילת "ברכו" שמושמעת לפני ואחרי ברכות התורה. כמו כן הלחינו מלחינים רבים מוזיקה אמנותית לשירי שבת. החשוב ביותר מביניהם היה סלומונה רוסי (1550-1630), שהיה בין הראשונים לכתוב סונטות.	עריכה | תבנית | שיחה
18	מסכת כתובות המנהג המקובל לנסוע לבית ההורים בחגים כאשר הם גרים בעיר אחרת, הוא מנהג יהודי עתיק המתועד בתלמוד במסכת כתובות (עא ב) בקשר לאדם המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה, המתגורר בעיר אחרת, שמכיוון שהמנהג הוא ללכת לבית האב מדי חג משלושת הרגלים, תיקנו חז"ל שאם לא התיר את הנדר במשך שניים – שלושה רגלים, עליו לגרש את אשתו, אם חפצה בכך, ולשלם את לה את דמי כתובתה.	עריכה | תבנית | שיחה
19	יציאת מצרים שמות חודשי השנה העבריים אינם בעברית ואף רובם לא מוזכרים בתנ"ך. שמות החודשים ניתנו בזמן גלות בבל ומקורם באכדית. לפני מתן השמות הבבליים, כינו את החודשים במספרים, למשל חודש ניסן – החודש הראשון (על פי התורה מתחילה הספירה בחודש ניסן משום שבו יצאו עם ישראל ממצרים וניתנה להם מצוות קידוש החודש). לחלק מהחודשים היו כינויים אחרים, כמו חודש האביב לחודש ניסן, זיו לחודש אייר, ירח האיתנים לחודש תשרי ובול לחודש חשוון. עם זאת, הפרשנים רמזו רמזים על שמות חודשי השנה, למשל אלול ראשי תיבות אני לדודי ודודי לי, רמז על כך שבחודש זה יש להתקרב לה' וה' מתקרב לעם ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
20	ראש חודש בלוח השנה העברי יש מדי מספר שנים, שלושה עשר חודשים. החודש הנוסף הוא אדר א'. סיבת ההוספה היא, כיוון שהלוח העברי בנוי לפי מולד הלבנה ומאידך, יש חובה להתאים את חג הפסח לתקופת האביב שתלויה בשמש ולכן מדי מספר שנים מעברים את השנה ומוסיפים לה חודש. בעבר כשהיו מקדשים את החודש על פי ראיית הירח היה זה נתון להחלטת הסנהדרין. כיום יש מחזור קבוע של תשע עשרה שנה שהשנים השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה מעוברות. חג הפורים נחוג בשנים אלו באדר השני.	עריכה | תבנית | שיחה
21	בית המקדש בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הקריב קורבן פסח בחג הפסח יכול להשלימו לאחר חודש בי"ד באייר, יום המכונה פסח שני. זהו מקרה כמעט יחידאי בתורה שניתנה אפשרות השלמה למצווה שלא קוימה. עם זאת הדבר מוגבל רק למי שבשוגג או באונס לא הקריב את הקורבן, כמו במקרה שהיה טמא ואסור לו להיכנס למקדש או במקרה שהיה רחוק מירושלים. סדר פסח שני נעשה בדיוק כמו ליל הסדר, עם אכילת מצה ומרור. עם זאת מותר לאכול חמץ יחד עם המצה. אדמו"רי בית נדבורנה נוהגים בפסח שני לערוך את ליל הסדר בשנית, עם אכילת מצות ומרור, שתיית ארבע כוסות ושירת שירי ליל הסדר.	עריכה | תבנית | שיחה
22	כבש זכר מהמחלוקת מחלוקת בית שמאי ובית הלל בהקרבת קרבנות בחג היא מחלוקת עתיקה בין חכמי ישראל אודות גבולות ההיתר לשחוט קרבנות בחגי ישראל ומועדיו האסורים במלאכה, ואודות היתר סמיכה על הקרבן בחג. מחלוקת זו נמשכה במשך כשלוש מאות שנה, במשך כל תקופת הזוגות, עד ימיו של בבא בן בוטא שהכריע את המחלוקת וקבע כי ההלכה היא כבית הלל.	עריכה | תבנית | שיחה
23	סיר חמין. אחד מסמני התרבות היהודית הוא מאכלי החגים והמועדים. מאכל השבת הנפוץ ביותר בין היהודים הוא החמין. אכילת חמין מאפשרת ליהודים גם לקבל ארוחה חמה בשבת, וגם לשמור על הציווי מספר שמות ל"ה, ”לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת”. החמין מתבשל במהלך השבת על אש שהוצתה לפני כניסת השבת. היהדות קראית ודת השומרונים גם כן דוגלות בשמירה על ציווי זה. אך הן מפרשות אותו באופן מחמיר יותר – באופן שאוסר אכילת חמין בשבת. ליהודים הקראים יש מאכלים מסורתיים משלהם לשבת, כמו טגרינס, אשר נאכלים צוננים.	עריכה | תבנית | שיחה
24	חנוכייה חייהם השלווים של יהודי העיר בילינגס שבמדינת מונטנה בארצות הברית עברו טלטלה קשה בשנת 1993, כאשר נאו-נאצים ופעילי קו קלוקס קלאן החלו בהתגרויות והתפרעויות גזעניות ברחבי העיר. הם חילקו עלוני שטנה, ריססו צלבי קרס וכתובות גזעניות על בתים אפרו-אמריקניים, השליכו לבֵנים אל חלונות שהוצבו בהם חנוכיות וחיללו את בית הקברות היהודי של העיר. הקהילה היהודית לא נכנעה למסע הטרור, ועל אף המשך יידוי האבנים, המשיכו חבריה להציב חנוכיות בחלונות בתיהם. רוב תושבי העיר הגיבו בחריפות נגד ההתפרעויות, וערכו מצעדי סובלנות ותמיכה במיעוטים. ה"בילינגס גאזט", עיתונה הרשמי של העיר, הדפיס כ-10,000 כרזות של תמונת חנוכייה, ועל אף החשש לפגיעה מצד הקיצוניים, התושבים תלו אותם בחלונות בתיהם ועסקיהם לאות סולידריות. איגוד הצבעים של העיר הציע לצבוע בהתנדבות כל דירה או עסק שרוססו עליהם צלבי קרס או סיסמאות גזעניות, וחברי הכנסיות בעיר קיימו תפילה משותפת ללבנים ושחורים בכנסייה המתודיסטית של השחורים.	עריכה | תבנית | שיחה
25	קלמן שולמאן שיר הילדים הידוע בר כוכבא נכתב על ידי הסופר והמשורר לוין קיפניס והולחן על ידי מרדכי זעירא. עם זאת, אין כל סימוכין היסטוריים לסיפור על בר כוכבא והאריה. האגדה הופיעה לראשונה בעברית ב-1858, כאלף ושבע מאות שנים לאחר מרד בר כוכבא, במרכזו של רומן היסטורי בשם "הריסות ביתר" שראה אור בליטא. הסיפור עובד על ידי קלמן שולמאן, סופר ומתרגם מאנשי תנועת ההשכלה היהודית בווילנה, מהרומן Isralitischer Musenalmanach. לא ברור אם שולמאן המציא את הסיפור אך הוא תרם לפופולריות שלו.	עריכה | תבנית | שיחה
26	מכת הברד - ציורו של ג'ון מרטין בתקופה ההלניסטית רווחה במצרים גרסה אלטרנטיבית לסיפור יציאת מצרים שמכונה בשם עלילת המצורעים. בניגוד לגרסה הנמצאת במסורת היהודית, שבה אלוהים משחרר את עם ישראל תוך שהוא מכה את המצרים במכות שגורמות למגפות ולאסונות מרובים, בגרסה המצרית בני ישראל מתוארים כשנואי האלים וכמצורעים, שבשל כך מגורשים בחרפה ממצרים. עלילת המצורעים המצרית מתפלמסת עם סיפור יציאת מצרים היהודי, שאינו מחמיא למצרים ולאלים שלהם.	עריכה | תבנית | שיחה
27	שולחן המימונה ערוך עם מאכלי החג ובמרכזו המופלטה חג המימונה נחגג במוצאי שביעי של פסח, באסרו חג (בישראל בכ"ב בניסן ובחוץ לארץ בכ"ג בניסן), בקרב יהדות מרוקו. מקורו של החג בכך שבפסח היו נזהרים בקהילות אלה שלא לאכול מחוץ לביתם מחשש חמץ, והקפידו על חומרה זו מאוד. ולכן, מיד לאחר פסח, היו מארחים זה את זה, כדי להראות שההימנעות מהאכילה המשותפת לא הייתה מחמת איבה. המאכל המאפיין את החג הוא המופלטה שאין בה צורך בהתפחה וזמן ההכנה הקצר מאפשר את הכנתה מיד עם צאת החג, ללא חשש חמץ שעבר עליו הפסח.	עריכה | תבנית | שיחה
28	איור של בית המקדש השני בשנת 362, כ־300 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, לחץ קיסר רומא יוליאנוס הכופר על היהודים להקים את בית המקדש מחדש. חלק מהחכמים התנגדו להקמתו מחדש של בית המקדש וחלקם הסכימו. הבנייה החלה, אך נפסקה עקב רעידת אדמה שגרמה לשריפה גדולה באתר הר הבית. באותה עת נלחם יוליאנוס באימפריה הסאסאנית, ומנהלי הבנייה הרומיים ניצלו זאת להפסקת הבנייה עד שובו. ב־26 ביוני 363 נהרג יוליאנוס בקרב בממלכת פרס ויורשו, הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי, הפסיק את הבנייה.	עריכה | תבנית | שיחה
29	בניין קולנוע ציון בכיכר ציון, ירושלים בינואר 1933 נחתם הסכם "אי חילול שבת", בלחץ אנשי אגודת ישראל, עם הנהלת קולנוע אדיסון ועם שני בתי הקולנוע האחרים בירושלים, קולנוע ציון (בתמונה) וקולנוע עדן. סוכם שהמפר את ההסכם ייקנס בסך 300 לירה ארץ ישראלית, מתוכן 150 ל"י יקבל בית היתומים דיסקין, ו-75 ל"י יקבל כל אחד מבתי הקולנוע האחרים. לאחר ההצלחה הגדולה של בית הקולנוע, החליטה הנהלתו להקדים את מכירת הכרטיסים לשבת עצמה, למרות שהקרנת הסרטים החלה רק במוצאי שבת. בעקבות כך קמה סערה גדולה בציבור העדה החרדית, ובעיקר בהנהגת עמרם בלוי, החלו חרדים לנסות ולמנוע את מכירת הכרטיסים בשבת. באפריל 1933 התלונן בעל קולנוע עדן, במכתב פומבי בעיתון דואר היום, כי קולנוע אדיסון הפר את ההסכם, כשהשכיר את האולם להופעה של להקה ערבית. ולפיכך הוא לא רואה עצמו מחויב להסכם. ב-11 באוגוסט 1933, עשרה ימים לאחר צום תשעה באב, פרסם גם בעלי קולנוע אדיסון הודעה בעיתון, שלפיה הבעלים של קולנוע עדן, המתחרה, "היה המתחיל בהצגות בשבתות ובחגים יהודים ופרץ את הגדר". משכך, לדבריו, אין למתחריו בררה אלא לנקוט צעדים זהים. לאחר מכן התנצל על הצגה שהועלתה בצהרי תשעה באב והסביר זאת בהיעדרם של "מנהלי העסק", ש"לא היו אז בירושלים".	עריכה | תבנית | שיחה
30	סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה מקור המנהג לשחק בסביבון בחנוכה הוא ממשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16. האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור, היו P–N–J–F או A–R–J–F. ביידיש, האותיות הן: נ' = נִישט (נישטס) = כלום (הפסד) ג' = גאנץ = הכל (זכייה) ה' = האלבּ = חצי (חצי זכייה) ש' = שטעל איין = העמד, הוסף [אחד] (המשתתף מוסיף מטבע לקופה) היות שימי החנוכה היו "יומי דפגרא" שלא התקיימו בהם לימודים, נהגו היהודים לבלות בהם במשחקים. כך נכרך משחק זה עם מסורת חג החנוכה, והסברים שונים ניתנו לקשר בין המשחק לחג. היו שנתנו רמזים שונים לאותיות שנחקקו על הסביבון, שהולידו בדיעבד את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בתחילת המאה ה-20 החלו מורי ומשוררי ארץ ישראל להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי.	עריכה | תבנית | שיחה
31	פריחת עץ שקד (השקדייה) מסמלת את בוא החג ט"ו בשבט אינו מוזכר כלל במקרא, וסביר, שבתקופה בה נכתב המקרא, הוא היה תאריך חסר כל ייחוד. הַתַּנָּאִים קבעו תאריך זה כ"ראש שנה לאילנות". אולם גם הם לא ראו בו יום חגיגי, אלא תאריך טכני, שדרוש לקיום המצוות התלויות בארץ, חלקן תלויות בגיל העץ, כגון ערלה ונטע רבעי, וחלקן תלויות בשנה באופן כללי, כגון ביכורים, מעשר שני ומעשר עני. שאר המשמעויות של ט"ו בשבט, כגון תיקון ט"ו בשבט, סדר ט"ו בשבט, אכילת פירות מארץ ישראל וחג הנטיעות, נוספו לו בתקופות מאוחרות יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
32	הדמות המופיעה בתמונה מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות שמות החודשים בלוח העברי עברו מספר גלגולים. בלוח גזר, שהוא בין הממצאים הקדומים ביותר הכתובים בכתב העברי הקדום, מתוארים החודשים בהתאם לפעולות החקלאיות המתבצעות בהם. בתנ"ך ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון ואדר הוא החודש השנים עשר. באותה תקופה היו קיימים גם שמות נוספים, כמו "ירח האיתנים" "ירח בול" ו"חודש זיו". בגלות בבל אומצו שמות בבליים לחודשים אלו, והם השמות הנהוגים כיום. ארבעה מהשמות הבבלים הללו משמשים בטורקית כשמות חודשים בלוח הגרגוריאני: פברואר מכונה "שובאט", אפריל מכונה "ניסאן", יולי מכונה "טמוז" וספטמבר - "איליל".	עריכה | תבנית | שיחה
33	צילום אוויר של גלגל ארגמן ליד מושב ארגמן בסקר הר מנשה, גילו הארכאולוג אדם זרטל ושותפיו מספר מתחמי אבן עתיקים. זרטל טוען כי מתחמים אלה שימשו כאתרי פולחן ואירועים לשבטי ישראל, בטרם ריכוז כל הסמכויות הדתיות והלאומיות בירושלים בימי דוד ושלמה. זאת להבדיל מאתרי פולחן כנעניים־פגניים, שנבנו אחרת, ומוקמו אחרת מבחינה טופוגרפית. זרטל טוען כי המתחמים שגילה הם אותם הגִּלְגָּלִים, המוזכרים פעמים רבות בתנ"ך - גלגל מלשון גל אבנים ולא מהמילה מעגל. לדבריו, בשלושת האירועים המרכזיים לעם ישראל, פסח, שבועות וסוכות, היו מתאספים נציגי השבטים באותם גלגלים, וזבחים לאלוהים. כל אחד מהאתרים האלו נבנה בצורת כף רגל, מכאן דבק המונח "רגל" לכל אחד מחגים אלו. מכאן גם, לדבריו, מקור הביטוי עלייה לרגל.	עריכה | תבנית | שיחה
34	אברהם ושרה יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם הוא ביטוי מאת אחד העם (בתמונה), הטוען שהשבת הגנה על עם ישראל יותר משעם ישראל שמרו עליה. למרות שמחבר הביטוי הוא חילוני והוא מדבר על שמירת שבת במובן סוציולוגי-היסטורי של גיבוש החברה ושימור הלאומיות, רבים שומרי תורה ומצוות ציטטו את המשפט כהמלצה לשמירת שבת כערך הלכתי-תאולוגי, ביניהם הרב משה פיינשטיין ח"כ שלמה לורינץ ורבים אחרים, יתירה מכך היו שהגדילו וייחסו את הביטוי להוגים יהודים בולטים דוגמת רס"ג, ריה"ל ואפילו חז"ל.	עריכה | תבנית | שיחה
35	-	הוספה
36	-	הוספה
37	-	הוספה
38	-	הוספה
39	-	הוספה
40	-	הוספה

בחזרה לפורטל