פתיחת התפריט הראשי

פורטל:מוזיקה קלאסית/הידעת?/קטעי הידעת

1
Bartok tablo.jpg

בקונצ'רטו לתזמורת של בלה ברטוק, בפרק הרביעי, לועג המלחין לקטע מוזיקלי של דמיטרי שוסטקוביץ', המלחין הסובייטי הנאמן, באמצעות התזמורת, הפורצת בצחוק לגלגני למוזיקה שהיא נדרשת לנגן. כלי הנשיפה ממתכת מריעים בנחרת בוז, התזמורת חוזרת על הקטע וכמי שאינה יכולה לעצור בעצמה, פורצת בעוד תרועת צחוק לעגנית וחוזרת לנושא הקודם, הלירי של ברטוק עצמו.

הקונצ'רטו הוא אחד ממיטב יצירותיו ומן הפופולריות והנגישות שבהן. הקונצ'רטו נכתב לפי הזמנת קרן קוסביצקי (בניהולו של המנצח סרגיי קוסביצקי), שפנתה אל המלחין לאחר שעזב את הונגריה מולדתו והיגר לארצות הברית עקב מלחמת העולם השנייה.

היצירה נכתבה בשנת 1943. ביצוע הבכורה חל ב-1 בדצמבר 1944, בקרנגי הול, ניו יורק, בנגינת התזמורת הסימפונית של בוסטון ומנצחה סרגיי קוסביצקי. הקונצ'רטו זכה להצלחה ומצא מאז את מקומו ברפרטואר הקבוע.

עריכה | תבנית | שיחה
2
JohannesBrahms.jpg

הרקוויאם הגרמני של יוהנס ברהמס כתוב, בניגוד לרקוויאם הקתולי שתוכנו לקוח מן המיסה הכנסייתית, לפסוקים מספר ישעיהו, מתהילים ומן הברית החדשה.

זוהי אחת מיצירותיו החשובות והמפורסמות של יוהנס ברהמס. היצירה נשלמה ב-1868, והייתה היצירה הגדולה הראשונה שכתב ברהמס למקהלה ותזמורת. זוהי יצירתו הארוכה ביותר של המלחין. בניגוד לטקסט המסורתי של הרקוויאם, המתמקד באיומים מפני יום הדין ואזהרות לבני האדם החטאים לחזור בתשובה, בחר ברהמס בטקסטים המביעים תקווה ונחמה לנשארים ומייחלים לתחיית המתים.

במידה מסוימת קשה אף להתייחס לטקסט כמילות תפילה. הקטע היחיד הקרוב, מבחינת סגנונו המוזיקלי, למוזיקה הגועשת של ה-dies irae ('יום הדין') המסורתי, הוא הקטע בפרק השישי העוסק בניצחון על המוות.

עריכה | תבנית | שיחה
3
Wilfred Owen 2.png

המשורר הבריטי וילפרד אוון, ששיריו האנטי-מלחמתיים שימשו השראה לרקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן, נהרג במלחמת העולם הראשונה שבוע לפני שביתת הנשק, ב-4 בנובמבר 1918 והוא בן עשרים וחמש.

אוון נחשב לאחד ממשוררי המלחמה האנגלים המפורסמים ביותר. הוא נולד באוסווטרי בשרופשייר (Oswestry in Shropshire) בן לשושלת אנגלית וולשית. ב-1915 גויס לצבא, אך לאחר כמה חוויות טראומטיות אובחן כסובל מהלם קרב ונשלח לבית חולים צבאי באדינבורו לקבל טיפול. שם פגש משורר אחר, זיגפריד ששון, שעודד אותו ועזר לו בבעיות סגנוניות.

עריכה | תבנית | שיחה
4
Paul Wittgenstein 3 (c) BFMI.jpg

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה המלחין פאול ויטגנשטיין נקרא לשירות צבאי. הוא נפצע ונשבה בזמן ההתקפה האוסטרית על הרוסים בפולין, והיה הכרח לקטוע את זרועו הימנית. בזמן שהתאושש מהפציעה גמר אומר להמשיך לנגן בפסנתר תוך שימוש בידו השמאלית בלבד. עם תום המלחמה החל ויטגנשטיין ליישם את תוכניתו כשהוא לומד בשקדנות, מעבד קטעי מוזיקה לנגינה ביד שמאל בלבד ולומד קטעים חדשים שחוברו עבורו על ידי אחד ממוריו, יוזף לבור (שבעצמו סבל מעיוורון). הוא שב להגיש קונצרטים, וזכה שנית באהבת הקהל ובפרסום. לאחר מכן פנה למלחינים מפורסמים יותר בבקשה לכתוב יצירות במיוחד עבורו.

עריכה | תבנית | שיחה
5
Beethoven.jpg

הסימפוניה התשיעית של בטהובן, הולחנה על ידי לודוויג ואן בטהובן כאשר היה כבר חירש לחלוטין.

זוהי הסימפוניה האחרונה הגמורה שכתב המלחין הגרמני לודוויג ואן בטהובן. הסימפוניה, שמלאכת כתיבתה הושלמה בשנת 1824, היא אחת היצירות הנודעות ביותר ברפרטואר המוזיקה המערבית, הן כמסמלת והן כמבשרת את התקופה הרומנטית, ונמנית עם יצירות המופת של בטהובן.

הסימפוניה התשיעית מכונה "הכוראלית" משום שבפרק הרביעי, האחרון שלה כלל בטהובן קטעי שירה לארבעה סולנים, ומקהלה. המילים של הקטע הווקאלי היו מילות האודה לשמחה של פרידריך שילר, שנכתבו בשנת 1785, עם תוספות קטנות שהכניס בטהובן לטקסט המקורי. הייתה זו הפעם הראשונה, שמלחין גדול הציב את קול האדם באותה רמה עם כלי התזמורת בסימפוניה ויצר בכך יצירה רחבת יריעה ומפוארת.

עריכה | תבנית | שיחה
6
LeopoldMozart.jpeg

"סימפוניית הצעצועים", פרי עטו של לאופולד מוצרט, אביו של וולפגנג אמדאוס מוצרט, נחשבה במשך שנים ליצירתו של יוזף היידן. פה ושם אפשר עדיין למצוא תווים ישנים, שכותרתם משמרת טעות זו.

המוזיקה של לאופולד מוצרט נמצאת, מסיבות מובנות, בצלה של היצירה של בנו וולפגנג אמדאוס, אך "סימפוניית הצעצועים" שחיבר עדיין זוכה לפופולריות, וחלק מהסימפוניות שחיבר, כמו גם מספר יצירות נוספות, שרדו עד היום. הוא השתדל ליצור תחושה נטורליסטית ביצירותיו.

אף כי יצירתו הייתה מקיפה ורחבה, קשה להעריך את היקפה האמיתי או את איכותה, שכן רובה אבד וקשה לדעת עד כמה מייצגות היצירות ששרדו את מכלול יצירתו. חלק מיצירותיו יוחסו בטעות לבנו, וחלק מהיצירות שיוחסו לו התבררו בסופו של דבר כיצירות של בנו.

עריכה | תבנית | שיחה
7
Wolfgang-amadeus-mozart 2.jpg

המלחין המפורסם וולפגנג אמדאוס מוצרט החל לנגן בצ'מבלו ובכינור ככל הנראה כבר בגיל 4. את היצירות הראשונות שלו הוא החל לכתוב, בעידודו של אביו הקפדן והנוקשה לאופולד מוצרט, כבר בגיל 5. בגיל 6 מוצרט ידע לנגן בפסנתר עם עיניים מכוסות תוך כדי שידיו מונחות אחת על השנייה.

ליאופולד מוצרט, שראה את ההתקדמות המטאורית של בנו בתחום המוזיקה, הבין חיש מהר כי בילד המחונן טמון פוטנציאל כלכלי גדול יותר מאשר בהוראת מוזיקה לבני אצולה מפונקים. כשהיה מוצרט בן שש ואחותו מריה אנה (נאנרל) בת 11, יצא איתם אביהם למסע הופעות ראשון במהלכו ביקרו במינכן ובווינה. מוצרט הקטן הוצג לראווה בחצרות האצילים כילד פלא.

לצורך הופעות פומביות אלו חיבר מוצרט מספר דואטים לכינור ולפסנתר. המאזינים, שהתפעלו מיכולתו של וולפגנג לנגן בפסנתר קטע מוזיקלי תוך כדי חיבורו ממש, ויכולתו לזהות בקלות ועם עיניים מכוסות כל צליל שנוגן בפניו, העשירו את כיסיו של אביו, ובלבד שיוכלו לחזות בבנו המחונן.

עריכה | תבנית | שיחה
8
Landgraf Ernst Ludwig von Hessen-Darmstadt.jpg

המלחין והצ'מבליסט הגרמני כריסטוף גראופנר מילא שלא מדעת תפקיד מפתח בתולדות המוזיקה. כשחצר הנסיך ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט התרשלה בתשלום משכורתו, הגיש גראופנר בשנת 1722 בקשה לקבל משרה של מנצח מקהלה בלייפציג. המועמד הראשון לתפקיד היה טלמן, אך הוא הסיר את מועמדותו אחרי שקיבל העלאה במשכורת בהמבורג.

מגניפיקט ה"אודיציה" של גראופנר, שנכתב בסגנון של מורו יוהאן קונאו, זיכה אותו במשרה, אך פטרונו מיאן להתיר את החוזה שלו. שכרו של גראופנר, שזמנו עבר, שולם עתה במלואו ואף ניתנה לו העלאה במשכורת והבטחה, כי מקומו בצוות המוזיקאים בחצר מובטח גם במקרה שהקאפלה שלו תפוזר. הטבת תנאים זו שכנעה את גראופנר להישאר בדרמשטדט, ובכך פינה את הדרך ליוהאן סבסטיאן באך לתפוס את המשרה בכנסיית תומאס הקדוש בלייפציג.

עריכה | תבנית | שיחה
9
"הקטקומבות של פריז" מעשה ידי הצייר ויקטור הרטמן

תמונות בתערוכה היא יצירה מוזיקלית מיוחדת במינה. זוהי סוויטה שנכתבה על ידי המלחין הרוסי מודסט מוסורגסקי בשנת 1874, לזכרו של חברו המת, הצייר ויקטור הרטמן. היצירה מורכבת מ-10 קטעים, שכל אחד מהם מייצג ציור אמיתי פרי מכחולו של הרטמן. הקטעים קשורים זה לזה בקטעי ביניים, המכונים "פרומנדה" (בצרפתית "טיילת"). המלחין מוריס ראוול תזמר את היצירה בשנת 1922. בצורתה התזמורתית נוגנה לראשונה בפריז, במאי 1923.

עריכה | תבנית | שיחה
10
מוזה מנגנת בקירתה על גבי כד מן המאה ה-5 לפנה"ס

בתרבות יוון העתיקה נתפשו כלי המיתר, ובייחוד הלירה והקיתרה ככלי נגינה היוצרים הרמוניה אפולונית, לעומת כלי הנשיפה, כגון החליל או האאולוס, שנתפשו כמובילים לאי ודאות ואקסטזה דיוניסאית.

עריכה | תבנית | שיחה
11
Wagnerclic.jpg

בשל ההקשר הנאצי שדבק ביצירתו של ריכרד ואגנר לאחר מותו, דרך משפחתו וקשריה עם המפלגה הנאצית, ובשל האנטישמיות החריפה שלו, לא נוגנו יצירותיו של וגנר בפומבי בישראל ובמשך שנים רבות גם לא שודרו בערוצים התקשורת הממלכתיים, עד שהחלו להגניבם לשם טיפין-טיפין. ניסיונות להשמיע את וגנר בהופעות פומביות נתקלו בישראל במחאה, בעיקר מצדם של ניצולי השואה.

ב-27 באוקטובר 2000 החליטה התזמורת הסימפונית ראשון לציון לנגן את יצירתו של וגנר, "אידיליית זיגפריד", לאחר שבית המשפט העליון דחה עתירה שדרשה ממנו למנוע את נגינת היצירה בפומבי. כבר בתחילת השמעת היצירה, ישראלי מבוגר כבן 80, יליד פולין, אשר משפחתו נספתה בשואה, הוציא רעשן והחל להשתמש בו כמחאה על הנגינה. האיש הוצא בכוח מן האולם למקום בו הפגינו אנשים נוספים, ונגינת היצירה חודשה. מספר אישי ציבור בחרו לצאת מהאולם כמחאה בעת שיצירתו של וגנר נוגנה.

לאחר שדניאל ברנבוים ניצח בשנת 2001 על פרק מתוך "טריסטן ואיזולדה" כהדרן מפתיע בקונצרט שנערך בפסטיבל ישראל, קראה ועדה של הכנסת להחרמתו של המנצח, והיה צורך לבטל את הצגתה המתוכננת של האופרה "הוולקירות".

עריכה | תבנית | שיחה
12
Carl Orff.jpg

בכרמינה בוראנה, יצירתו המפורסמת ביותר של המלחין הגרמני קרל אורף, יש מעט מאוד, אם בכלל, פיתוח במובן הקלאסי, וגם הפוליפוניה בולטת שם בהיעדרה. כרמינה בוראנה נמנעת ממורכבות הרמונית וריתמית, עובדה שגרמה למוזיקאים רבים לזלזל בה ברמה אסתטית, אם כי בהתחשב בטכניקות הקומפוזיציה המורכבות, שהעדיפו כמעט כל יתר המלחינים הנודעים של אותה תקופה, אפשר גם לראות בכך ביטוי של התרסה נועזת במיוחד.

אורף הושפע מלודית ממודלים של שלהי הרנסאנס וראשית הבארוק, כמו ויליאם בירד וקלאודיו מונטוורדי. טעות נפוצה היא לחשוב שאורף ביסס את המלודיות של כרמינה בוראנה על מלודיות נומטיות; שום מלודיות מסומנות כאלה לא נמצאו בקודקס בוראנה. התזמור המבריק והססגוני שלו מעיד על מתן כבוד לסטרווינסקי. עבור אורף, כמו עבור סטרווינסקי, ריתמוס הינו לא פעם היסוד המוזיקלי הראשון במעלה.

עריכה | תבנית | שיחה
13
Haendel.jpg

משיח (במקור Messiah) הוא אורטוריה מאת גאורג פרידריך הנדל משנת 1741 והיצירה הנודעת ביותר של מלחין זה. היא נמנית עם היצירות החשובות ביותר של המוזיקה הקולית המערבית.

החלק המפורסם ביותר באורטוריה הוא הקטע למקהלה "הללויה", אשר מסיים את חלקה השני של היצירה. במדינות שונות מקובל שהקהל קם על רגליו במהלך השמעת הקטע הזה. על פי המסורת המקובלת, המלך ג'ורג' השני התרגש כל כך בעת ששמע את הקטע לראשונה עד שקם מכיסאו, וכל הנוכחים נאלצו לקום מפאת כבודו.

עריכה | תבנית | שיחה
14
Mozart drawing by Doris Stock 1789.jpg

בעקבות פרסום הסרט אמדאוס, נהוג לראות את טיב היחסים בין מוצרט לאנטוניו סליירי כיחסי איבה תהומית המבוססת על קנאה עמוקה של סליירי במוצרט.

מעיון קצר במסמכים מאותה התקופה ניתן ללמוד כי למוצרט וסליירי אכן הייתה תקופה שבה רחשו עוינות זה כלפי זה, אולם הייתה זו עוינות על רקע כלכלי בלבד, לאורך תקופה קצרה ביותר, כאשר מוצרט נכשל בהתמודדותו על תפקידים שונים, בעיקר תפקידי הוראת מוזיקה, אשר אליהם נבחר לבסוף סליירי. אם הייתה איבה בין השניים שבבסיסה קנאה, הרי הייתה זו קנאתו של מוצרט בסליירי ולא ההפך.

מלבד סכסוך קטן זה, יחסיהם של מוצרט וסליירי נודעו כטובים והשניים רחשו הערכה רבה זה לזה. כדוגמה לכך ניתן להביא את בקשתו של מוצרט מסליירי שישמש כמורה המוזיקה הפרטי של בנו פרנץ קסאפר. סליירי מצדו, כאשר התמנה לתפקיד ה"קאפלמייסטר" ("שר המוזיקה" בחצרו של הקיסר), העדיף להחיות את האופרה "נישואי פיגארו" של מוצרט ולא לכתוב אופרה משל עצמו. נוסף על כך, כיום ידוע כי מוצרט וסליירי אף הלחינו יחדיו קטע מוזיקלי לסופרן ופסנתר, קטע שהוקדש לזמרת פופולרית באותה התקופה.

עריכה | תבנית | שיחה
15
Beethoven wiki.jpg

אין הסכמה כללית לגבי הגורם המדויק למותו של בטהובן; אנליזה של תלתל משערו של בטהובן, שנגזר מראשו יום לאחר מותו, וכן חלק מגולגלתו, שנלקח מהקבר ב-1863, מראים שייתכן והייתה זו הרעלת עופרת שתרמה לבריאותו הגרועה ולבסוף למותו. שני הפריטים נמצאים כיום במרכז בטהובן בסן חוזה שבקליפורניה. מקור הרעלת העופרת אינו ידוע, אך ייתכן שהיו אלה דגים, תרכובות עופרת המשמשות להמתקת יינות, או כלי קיבול של שתייה עשויים בדיל.

אולם, לא סביר שהרעלת העופרת הייתה הגורם לחירשותו של בטהובן, שיכלה להיות תוצאה, לדעת מספר חוקרים, של הפרעה אוטואימונית כמו זאבת. ניתוח השיער לא גילה כספית, ממצא העולה בקנה אחד עם האבחנה, שלבטהובן לא הייתה עגבת (כספית שימשה לטיפול בעגבת באותם ימים). העדר מטבוליטים של תרופות מלמד על האפשרות, שבטהובן נמנע מלקיחת משככי כאבים וסמי הרגעה.

עריכה | תבנית | שיחה
16
Franz Schubert.jpg

סונאטה לארפג'ונה ופסנתר היא סונאטה לכלי קשת ופסנתר, מס' 821 ברשימת דויטש, שכתב פרנץ שוברט בווינה בשנת 1824. הסונאטה היא היצירה המשמעותית היחידה לארפג'ונה (ביסודו גיטרה בעלת קשת) שעודנה קיימת כיום. היא שייכת לאותה תקופה כמו רביעיית המיתרים "העלמה והמוות", כאשר שוברט סבל מעגבת בשלביה המתקדמים ושקע בפרקי דיכאון, בתדירות גדלה והולכת. נראה שהיצירה נכתבה בהזמנת ידידו של שוברט, וינצנץ שוסטר, נגן וירטואוז בארפג'ונה, שהומצא אך שנה קודם לכן. עד שהסונאטה יצאה לאור, לאחר מות המלחין, בשנת 1871, שככה זה כבר ההתלהבות לחידוש שבארפג'ונה ויחד עמה נשכח הכלי עצמו.

כיום מושמעת היצירה כמעט אך ורק בעיבודים לצ'לו ופסנתר או ויולה ופסנתר, שנעשו לאחר זמן, אף כי יש ביצועים גם לגרסאות לכלי נגינה אחרים, בהם קונטרבס, חליל וקלרנית, או גיטרה בתפקיד הפסנתר. המעבדים מתמודדים עם הבעיות שמציג המנעד הקטן יותר של כלים אלה, בהשוואה לזה של הארפג'ונה, כמו גם עם התיקונים המתחייבים בארטיקולציה (4 מיתרים לעומת 6).

עריכה | תבנית | שיחה
17
Beethoven-Deckblatt.png

ביצוע הבכורה של שתיים מהסימפוניות המפורסמות ביותר של המלחין הגרמני לודוויג ואן בטהובן היה כישלון חרוץ. ביצוע הבכורה, שסבל ממכשלות שונות, עבר כמעט ללא תגובה מצד המבקרים. התזמורת לא היטיבה לנגן – התקיימה חזרה אחת בלבד לפני הקונצרט – ובנקודה אחת במהלך ביצוע הפנטזיה הכוראלית, עקב טעות של אחד מהמבצעים, נאלץ בטהובן להפסיק את הנגינה ולהתחילה מחדש.

האודיטוריום לא היה מחומם והקהל היה מותש מהקור ומאורך התוכנית. אך ביצוע אחר, כעבור שנה וחצי, הניב סקירה נלהבת מאת א.ת.א. הופמן, שתיאר את המוזיקה בדימויים דרמטיים:

"קרני אור זוהרות בוקעות מבעד לעלטת הליל האופפת מקום זה ואנו מרגישים בצללים כבדים הנעים סביבנו, סוגרים עלינו ועושים שמות בקרבנו עד שלא נותר בנו אלא כאב של כיסופי אין קץ - כיסופים, המכניעים כל עונג שצץ ועלה בצלילי החדווה ומשקיעים אותו במצולות. רק באמצעות הכאב הזה, המאכל אך איננו מכלה אהבה, תקווה וחדווה, המנסה לפקוע את סגור לבנו בשוועה רמה, חובקת-כל, הבוקעת ממעמקי הרגש והיצר, ממשיכים אנו לחיות, שבויים ביד רוחנו ושולטים בה גם יחד."

עריכה | תבנית | שיחה
18
Johann Strauss I (1).jpg

מארש רדצקי הוא יצירה מוזיקלית של יוהאן שטראוס האב. היצירה כתובה בצורת שיר לכת (מארש), ונקראת על שם המצביא האוסטרי יוזף רדצקי פון רדץ, יליד בוהמיה שחי בין השנים (1766-1858). מפני שהיצירה הינה מארש עליה להיות בעלת משקל מרובע ואכן היצירה כתובה במשקל של ארבעה רבעים.

היצירה נכתבה בסולם דו מז'ור שאינו כולל סימני היתק קבועים (בדומה למקבילו המינורי לה) הקל לקריאה ולנגינה. שני מאפיינים אלו והרקע ההיסטורי הלאומי של היצירה הם אלו שהפכו אותה לקליטה ואהובה בכל העולם.

היצירה האהובה עובדה להרכבים, לפסנתרן בודד ואף לשש ידיים בפסנתר.

עריכה | תבנית | שיחה
19
Berlioz young.jpg

הסימפוניה הפנטסטית היא סימפוניה שנכתבה על ידי המלחין הצרפתי הקטור ברליוז בשנת 1830, והיא היצירה המוכרת ביותר של מלחין זה.

כמו כן, היא נחשבת לאחת היצירות החשובות והמייצגות ביותר של התקופה הרומנטית המוקדמת, ומבוצעת תכופות בקונצרטים ברחבי העולם.

המלחין האמריקאי ליאונרד ברנשטיין הגדיר את הסימפוניה כיצירה המוזיקלית הפסיכדלית הראשונה, בגלל אופיה ההזייתי הדומה לחלום, ובגלל הסברה שברליוז הלחין לפחות חלק מהיצירה תחת השפעת אופיום.

עריכה | תבנית | שיחה
20
Barabas-liszt.jpg

ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית. סוגה זו, ללא צורה מוגדרת מראש, היא מעין שיא לתקופת הרומנטיקה, שבה מועדפים רגשותיו של היחיד על הצורה המקובלת.

ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד מהווירטואוזים הגדולים ביותר שידע העולם.

ליסט כתב כ-1,300 יצירות; 400 מהן מקוריות, והשאר עיבודים מיצירותיהם של אמנים אחרים, בעיקר לפסנתר. הוא אומנם השפיע על פסנתרנים וירטואוזים ועל מלחינים שונים אך יצירותיו המקוריות לא זכו עד לתקופה האחרונה בהכרה הראויה להן.

עריכה | תבנית | שיחה
21
Tuba Monster 28J Conn BBb.jpg

נגני הטובה נדירים מאוד בגלל קושי הכלי, כיום בישראל יש כ-500 נגני טובה, אך רק כ90 מתוכם מעדיפים לנגן בו בקונצרטים בגלל חוסר הכשרתם, עוד סיבה לנדירות הנגנים היא שהטובה היא כלי יקר המגיע לעשרות אם לא מאות אלפי יורו.

טוּבה היא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה ממתכת. הטובה מפיקה את הצלילים הנמוכים ביותר במשפחת כלי הנשיפה מהמתכת בפרט, ובתזמורת בכלל, ומשמשת בדרך כלל לנגינת תפקידי בס. לטובה צליל רך יחסית לכלי נשיפה אחרים, וניתן לנגן בה בעוצמה רבה.

הטובה המודרנית הומצאה בשנת 1835 בגרמניה, והחליפה במהירות כלי נשיפה נמוכים כהליקון, בומברדון, אופיקלאידה וסרפנט. לעיתים משמש השם "טובה" כשם כללי לכלי נשיפה נמוכים, במיוחד במוזיקה עתיקה.

עריכה | תבנית | שיחה
22 הרמוניקת זכוכית היא כלי נגינה המבוסס על סדרה של קערות זכוכית בגדלים משתנים המפיקים צליל בחיכוך. על הכלי מנגנים באצבעות רטובות (בדרך כלל במים מזוקקים או נקיים במיוחד).

טכניקת ההפקה של הצליל מהכלי דומה לטכניקת הפקת צליל על ידי שיפשוף אצבע רטובה על שפת כוס זכוכית. השימוש בשיטה זו להפקת צליל מקריסטל הייתה נפוצה מתקופת ימי הביניים והיא מוזכרת בכתבי גלילאו גליליי. האמן האירי ריכארד פואקריך (1695-1741) היה הראשון שתועד מנגן יצירות על מערכת מאורגנת של כוסות זכוכית ("כלי" זה מכונה גם: "נבל זכוכית").

הכלי במתכונתו הנוכחית הומצא על ידי בנג'מין פרנקלין (שהיה בין השאר מושל פנסילבניה) בשנת 1761, לאחר שצפה בנגן אדמונד דלוואל מנגן על מערכת כוסות בקיימברידג' שבאנגליה בשנת 1758. בהכנת הכלי הראשון סייע אמן הזכוכית הלונדוני צ'ארלס ג'יימס, וההופעה הראשונה של הכלי נערכה בראשית שנת 1762 על ידי הנגנית מריאן דייוויס.

עריכה | תבנית | שיחה
23
עטיפת התקליטור פורגי ובס

האופרה פורגי ובס, שאותה חיברו האחים איירה וג'ורג' גרשווין, היא בין היצירות המוזיקליות המשפיעות במחצית הראשונה של המאה העשרים. האריה הפותחת של האופרה, Summertime, הפכה לאחד הסטנדרטים המבוצעים ביותר בג'אז, וקטעים נוספים מתוך האופרה זכו להצלחה דומה. כיוון שהעלילה סובבת סביב החברה השחורה הענייה של התקופה, ספגו המחברים ביקורת רבה בתחילת הדרך והואשמו בגזענות, אך הם התעקשו להעסיק רק שחורים בתפקידים הראשיים, ובסופו של דבר התקבלה האופרה גם בקרב הקהילה השחורה. בעת הופעה בעיר וושינגטון במרץ 1936 מחה צוות הזמרים כנגד ההפרדה הגזעית בקהל, ואף כופף את ההנהלה להתיר ישיבה מעורבת. עקב כך, הייתה זו ההופעה הראשונה שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון מול קהל מעורב, רב גזעי, אם כי מסורת זו לא נשמרה, ובהצגות אחרות המשיכה הנהלת אולם התיאטרון במדיניות ההפרדה.

עריכה | תבנית | שיחה
24
Johann Sebastian Bach.jpg

המלחין יוהאן סבסטיאן באך נתקבל לשירות כנסיית תומאס הקדוש ולעיריית לייפציג כברירת מחדל. בזמנו גיאורג פיליפ טלמן נחשב מלחין הרבה יותר משובח בעיני אלו ששכרו את עבודתו של באך. הם כתבו זאת עם קבלתו לעבודה, שהם היו מעדיפים את טלמן אולם זה לא קיבל את בקשתם.

עריכה | תבנית | שיחה
25
-
הוספה
26
-
הוספה
27
-
הוספה
28
-
הוספה
29
-
הוספה
30
-
הוספה
31
-
הוספה