ויקיפדיה

טיוטה:בית אגנור
טיוטה זאת נועדה לשמש למשתמש:פעמי-עליון דף עזר לכתיבת ערכים על בני בית אגנור ועל המשפחה עצמה, ולריכוז מקורות רלוונטיים לתיקון והרחבת הערכים.
אתם מתבקשים לא לערוך את הטיוטה ללא אישור, אך אתם מוזמנים בשמחה לדף השיחה שלה או של פעמי-עליון להוסיף, להעיר ולהאיר!
דף השיחה של הטיוטה • דף השיחה של המשתמש
טיוטה זאת נועדה לשמש למשתמש:פעמי-עליון דף עזר לכתיבת ערכים על בני בית אגנור ועל המשפחה עצמה, ולריכוז מקורות רלוונטיים לתיקון והרחבת הערכים.
אתם מתבקשים לא לערוך את הטיוטה ללא אישור, אך אתם מוזמנים בשמחה לדף השיחה שלה או של פעמי-עליון להוסיף, להעיר ולהאיר! דף השיחה של הטיוטה • דף השיחה של המשתמש

בית אגנור, שבניו נקראים אגנורידים (אנ') (ביוונית: Ἀγηνορίδης), הוא הפטרונים של אגנור הפיניקי, ואליו משויכים צאצאיו במיתולוגיה היוונית. בני המשפחה השתלבו בסיפורים רבים במיתולוגיה, ורבים מהם הפכו לאפונימים לארצות שונות מסביב לים התיכון.

הערכים ומצבם:

  • אגנור – יש מקום להרחיב
  • בית אגנור – לא כתוב
  • אירופה (מיתולוגיה) – יש מעט מקום להרחיב, במיוחד במחקר מודרני (אם ישנו)
  • קדמוס – יש מקום לכתוב יותר טוב (כרגע נראה בעיקר כסיכום קצת מרושל של המקורות הקדומים), ולרחיב (בעיקר על הספרטוי, ייסוד תבאי, השלטון על תבאי, וסיפורי נונוס על קדמוס), עוד הערות: להביא מהמקומות בהם נקראים התבאנים "קדמאים", לוודא שכל המידע נמצא במקומו ולא מפוזר בין הפרקים האחרים, לחשוב טוב יותר איך לשלב את החלקים שאינם משולבים טוב בתולדות חייו הכרונולוגיים (במיוחד החלק על הבאת האותיות והתרבות).
    • ספרטוי – מצריך הרחבה ותיקונים לפי המקורות הקדומים (זה יהיה ממש קל אחרי שהחלק עליהם בערך על קדמוס ייכתב היטב)
    • תבאי – מחייב עבודה על הקשר בין קדמוס לתבאי (אחרי שהערך על קדמוס יורחב בנושא)
  • פויניקס – יש מקום להרחיב, בויקיפדיה האנגלית מובאים מקורות רבים מאוד שלא בדקתי ובהם מידע רב על פויניקס שלא הבאתי, ובנוסף, לא הבאתי עליו מידע מיואנס צצס (כי לא הבנתי את דברי צצס על פויניקס)
  • קיליקס (מיתולוגיה) – לא נראה לי שיש עוד מה להרחיב
  • תאסוס (מיתולוגיה) – לא נראה לי שיש עוד מה להרחיב

סיכומי כתבים קלאסיים עריכה

מקורות שסיימתי לסכם עריכה

חלק מהכותבים שהבאתי את דבריהם על אירופה עוסקים גם באגנורידים אחרים (כמו אובידיוס, היגינוס ויואנס צצס)

הרודוטוס (יש לציין שלא סיכמתי אותו טוב במיוחד, סביר להניח שלא פספסתי מידע אך המידע מובא בצורה מעובדת מדי):

  • הרודוטוס מספר שלדברי היסטוריונים פרסים, הגיעו הפיניקים בסחרם לארגוס, שעלתה על כל ערי יוון בעת ההיא. אותם פרסים טענו שהפיניקים חטפו את איו בת אינכוס למצרים (וזאת, לדברי הרודוטוס, בניגוד למסורות היוונים, בהן איו נדדה למצרים כפרה בעקבות טירוף שהשיתה עליה הרה). לפי אותם פרסים, לאחר מכן הפליגו אחדים מהיוונים, שאין הפרסים ההם יודעים לכנותם בשם, לצור שבפיניקיה וחטפו את אירופה בת המלך, כנקמת מידה כנגד מידה. לאחר מכן אותם יוונים חטפו גם את מדיאה בת מלך קולכיס. כל זה קרה דור לפני מלחמת טרויה (שגם היא התחילה בחטיפת אישה). הרודוטוס סיפר שהפיניקים סיפרו לו שאיו לא נחטפה, אלא זנתה בארגוס עם רב החובל של האניה, וכשראתה כי הרתה הפליגה מרצונה עם הפיניקים, כדי שלא ייודע הדבר.[1]
  • אירופה הצורית היא האפונים, נותנת השם ליבשת אירופה, אף שהיא אסייתית ועברה מפיניקיה מולדתה לכרתים, ומשם לליקיה.[2] בכרתים ישבו בעבר הרחוק ברברים (לא יוונים), ובני אירופה סרפדון ומינוס רבו על השלטון באי ומינוס ניצח, ולכן סרפדון ברח לליקיה (לשם אנשים כרתיים ברחו בתקופות קדומות יותר).[3]
  • פולחן דיוניסוס הושפע, בנוסף מהמצרים, גם מקדמוס הצורי ואנשיו, שבאו איתו מפיניקיה לבויוטיה (קדמוס היה סבו של דיוניסוס).[4] הומרוס מציין קשר נוסף לפיניקיה אך זה צריך להופיע בערך על דיוניסוס ולא קדמוס. בחיפוש אחר אירופה, קדם בן אגנור עלה על היבשה באי קליסטה (Καλλίστῃ, "היפה ביותר" ביוונית) והשאיר בו פיניקים אחדים; לאחר שמונה דורות שם, הגיע לאי צאצא של קדם בשם תראס כי רצה להפליג אל קרוביו, ומאז האי נקרא על שמו תרה.[5] הגפיראים, שבט באזור ארטריה, הם מהפיניקים שהגיעו לבויוטיה עם קדמוס, והם ישבו בתחילה באזור טנגרה (אנ') בבויוטיה, ובהמשך נדדו מעט ביוון.[6] הפיניקים שבאו עם קדמוס הביאו לקרב היוונים אמנויות רבות ושונות שלא היו להם קודם לכן, ובמיוחד את האותיות, ובהתחלה השתמשו בהם כמו הפיניקים; כששינו במשך הזמן את לשונם (ליוונית) שינו יחד איתה גם את צורת האותיות. זאת מאחר שהאיונים שלמדו את האותיות מהפיניקים שינו אותן מעט, וכשהשתמשו בהן אמרו שבאו מהפיניקים ליוון וקראו להן פיניקיות. הרודוטוס ראה אותיות קַדמיות (על שם קדמוס) כאלה במקדש אפולו האיסמני על שלוש חצובות, דומות לאיוניות – אחת מימי נינו של קדמוס (אנ'), אחת מימי בן נינו, ואחת מימי נין נינו של קדמוס (אנ').[7]
  • הקילקיים נקראו בעבר היפכֿאים (Ὑπαχαιοὶ), וקיבלו שמם מקיליקס בן אגנור, איש פיניקי.[8]
  • תאסוס ואנשיו הפיניקים, שייסדו את האי שכיום נושא את שמו בהפליגם בחיפוש אחר אירופה חמישה דורות לפני הרקלס בן אמפיטריאון, הקימו בו מקדש למלקרת־הרקלס.[9] הפיניקים שהתיישבו יחד עם תאסוס ביסדם את האי, ששמו היום כשם תאסוס הפיניקי, גילו בו מכרות זהב נפלאים בין אינירה (יוו') לקוינירה (יוו'), מול סמותרקה (אנ').[10]
  • אפולוניוס מרודוס (ארגונאוטיקה): על חופו המזרחי של הבוספורוס עמד בית פינאוס (אנ') בן אגנור, שהתייסר בצרות איומות בחייו, בעבור אמנות הנבואה שהוענקה לו.[11] הכותב הזכיר את שיני דרקון אאוניה שקדמוס בן אגנור הרג כשהגיע לעירו של אוגיגס (היא תבאי) בחפשו את אירופה, ושבמקום ההוא השתכן קדמוס כי בת בקר שאפולו נתן לו בנבואה הדריכה אותו. אתנה עקרה את שיני הדרקון המת וחילקה אותן שי זהה לקוטל ולאַיאטס (אנ') מלך קולכיס, וקדמוס זרע אותן במישור אאוניה ומאלה ששרדו את חרבו ה"קוצרת" של ארס ייסד עם שהאדמה היא אמו.[12] ובמקום אחר מוזכרים אנשי תבאי כ"בני קדמוס".[13] קדמוס והרמוניה קבורים באיליריה.[14] זאוס נתן לאירופה את טלוס איש הנחושת (או הברונזה), אחרון הנותרים מ"אנשי עידן הנחושת[א], אנשי אילנות המילה, בין אלים למחצה לאנשי חיל", לדור בכרתים ולשמור על האי, והוא סייר סביב האי שלוש פעמים ביום; בקרב בין הארגונאוטים לבינו בנמל של הר דיקטה (אנ') הכריעה אותו מדיאה.[15]

פאוסניאס (יש לציין שלא סיכמתי אותו טוב במיוחד, סביר להניח שלא פספסתי מידע אך המידע מובא בצורה מעובדת מדי):

  • פרוקלס (אנ') ואחיו התאום אוריסתנס (אנ') היו אויבים מרים, אך למרות זאת הם התאחדו כדי לעזור לתראס אחי אמם, שהיה גם השומר שלהם ומצאצאי קדמוס, לייסד מושבה. המושבה נוסדה באי שנקרא עד אז קליסטה, ותראס קיווה שצאצאי ממבליארוס יוותרו על השליטה על האי, כפי שאכן עשו, כי תראס מתייחס לקדמוס עצמו בעוד הם מתייחסים לממבליארוס, שהיה מנהיג האנשים שקדמוס השאיר באי. עד ימי פאוסניאס הקריבו לתראס באי קורבנות גיבורים.[16] בספרטה יש טרקלין שנקרא Ποικίλη (מצויר), ולידו מקדשוני גיבורים לקדמוס בן אגנור וכמה מצאצאיו.[17] תושבי בריסיאי (אנ') סיפרו לפאוסניאס סיפור שלא שמע בשום מקום אחר ביוון: אחרי שקדמוס גילה שסמלה (אנ') הולידה את דיוניסוס, הוא הכניס את שניהם לתיבה שהגלים סחפו לארץ בריסיאי. סמלה התגלתה מתה וזכתה להלוויה מכובדת, ודיוניסוס נמצא חי, ואִינוֹ (אנ') שעברה בנדודיה במקום היתה לו לאומנת, והם מצביעים על המערה בה הניקה אותו וקוראים למישור שלידה "גן דיוניסוס". על שם אירוע זה שינו את שם היישוב מ"אוריאטאי" לשמו הנוכחי.[18] אנשי תאסוס הם פיניקים שהפליגו מצור ומפיניקיה כולה עם תאסוס בן אגנור מלך צור החיפוש אחרי אירופה, והם זכרו שבעבר עבדו את הרקלס הצורי, מלקרת, ורק כשנכללו בין היוונים אימצו את פולחן הרקלס בן אמפיטריאון.[19] פאוסניאס ידע לספר שאסיוס מסאמוס (אנ') סיפר בשירתו האפית שלפויניקס נולדו אסטיפלאיה (אנ') ואירופה הפיניקיות, שאמם הייתה פרימדה בת אוינאוס (גר'); אסטיפלאה הולידה מפוסידון את אנקאיוס (אנ') ששלט על הללגים (אנ'), והוא לקח לאישה את סאמיה (יוו'), בתו של נהר מיאנדר, והוליד איתה בת אחת וארבעה בנים, ביניהם סאמוס.[20] מילטוס (אנ'), שנתן את השם למילטוס, הגיע לאי כשברח עם צבא כרתי מכרתים מפני מינוס בן אירופה, ותושבי האי הקארים הקודמים התאחדו עם הכרתים.[21] הראשונים לכבוש את ארץ תבאי היו האקטנים (אנ') בהנהגת אוגיגס (אנ'), שמשמו נגזר כינוי לאותה ארץ. הם נספו כולם במגיפה, ואחריהם התיישבו שם ההיאנטים (אנ') והאאונים (אנ'), שלדעת המחבר היו מקומיים מבויוטיה ולא זרים. כשצבא פיניקי הגיעה לאותה ארץ בראשות קדמוס, שבטים אלה הובסו – ההיאנטים ברחו מהארץ (להיאמפוליס (אנ')[22]) כשירד הלילה, והאאונים התחננו לרחמים, והורשו להישאר ולהתאחד עם הפניקים. האאונים המשיכו לחיות בקהילות כפריות כמו קודם, אך קדמוס בנה עיר, שאף עד ימי המחבר נקראת קדמיה. העיר גדלה, וקדמיה הפכה לאקרופוליס של העיר התחתית תבאי. קדמוס החכים להתחתן עם בתם של אפרודיטה וארס,[ב] וגם בנותיו עשו שם: סמלה (אנ') התפרסמה בכך שילדה לזאוס בן[ג], ואינו (אנ') בהיותה אלת ים. בתקופת קדמוס הכוח הגדול ביותר אחריו היה נתון לספרטוי, הם כתוניוס, היפרנור, פלורוס, אודאיוס ובראשם אכיון, שבזכות גבורתו הרבה בחר בו קדמוס להיות לו לחתן. כאשר נדד קדמוס לשבט האנכלים (אנ') האילירי, קיבל בנו פולידורוס (אנ') את המלוכה.[23] בימי המחבר העיר תבאי בשפל. העיר התחתית (שהשם תבאי התייחס בעבר אליה) נטושה כולה מלבד המקדשים, והאנשים החיים באקרופוליס (שהשם קדמיה התייחס בעבר אליו) קוראים לו תבאי ולא קדמיה.[24] תבאי השיגה באחת ממלחמותיה ניצחון שהיה כרוך באבידות קשות ביותר, ועל שם ניצחון זה נטבע השם "ניצחון קדמאי" (אנ') (על שם קדמיה) לניצחון שכרוך בהפסדים כואבים במיוחד.[25] בקרבת אחד משערי תבאי יש מקום עליו נאמר שבו זרע קדמוס את שיני הדרקון שהרג ליד המעיין, ומהן עלו אנשים.[26] כשקדמוס עזב את דלפי בדרכו לפוקיס[ד], הדריכה אותו פרה שנקנתה מרועי פלגון (אנ') ועל כל אחד מצדדיה היה סימן של ירח מלא. האורקל הורה שקדמוס וצבאו יעשו את המקום בו תשקע הפרה מעייפות למשכנם, ואת מקום זה מציינים התבאנים, והיה בו מזבח ופסל אתנה שקדמוס הקדיש. אותה אתנה נקראת בשמה הפיניקי Ὄγγα (אוֹנְגַה) ולא שמה המצרי סאיס, ובכך הפרכה, לדברי פאוסניאס, לטענות למוצא המצרי של קדמוס.[27] בני תבאי מספרים שמצד האקרופוליס שלהם, איפה שנמצאה בימי המחבר האגורה, היה בעבר הרחוק ביתו של קדמוס. הם יודעים להצביע על חורבות חדר הכלולות של הרמוניה, ועל חדר שלדבריהם השתייך לסמלה, ואליו איש לא מורשה להיכנס אפילו בימי המחבר. הם גם יודעים להצביע על המקום באגורה בו המוזות שרו בחתונת הרמוניה. יש גם סיפור לפיו יחד עם חזיז הברק שהושלך לחדר הכלולות של סמלה נפל גם בול עץ מהשמים, ופולידורוס קישט אותו בברונזה וקרא לו "דיוניסוס קדמוס"; המחבר מתאר בהמשך חפצי קודש נוספים שהיו שם.[28] בימי המחבר היו בתבאי שלוש צלמיות עץ (אנ') של אפרודיטה, כה עתיקות שנאמר עליהן שנוצרו מפסלי־החרטום (אנ') של אניות קדמוס: אחת של אפרודיטה אוראניה (אנ') (שמימית), השנייה פנדמוס (אנ') (נפוצה, של העם), והשלישית אפוטרופיה (אנ') (דוחה). נכתב שהרמוניה נתנה לאפרודיטה את הכינוי אוראניה לסמל אהבה טהורה וחופשיה מתאוות בשרים,[29] הכינוי פנדמוס לציון יחסי מין, והכינוי אפוסטרופיה כדי שהאנושות תוכל לדחות תשוקה אסורה וחטאים, כי היא הכירה פשעים רבים שנעשו בקרב זרים ואף בקרב יוונים (כגון אלה שנעשו לאמו של אדוניס, לפאידרה ולטראוס).[30] בבויוטיה, בדרך בין תבאי לכלקיס, יש מקום בשם טאומסוס (אנ'), עליו נאמר שזאוס הסתיר בו את אירופה.[31] הפרה שהדריכה את קדמוס וצבאו לתבאי ירדה בעיירה מיקלסוס (אנ').[32] שושלת מלכי תבאי היו היחידים שידעו את האורקל שניתן לקדמוס, וכדי לרשת את הכס דרשה מהם הספינקס לדעת אותו.[33]

דיודורוס סיקולוס (יש לציין שבחלק מהמקרים, במיוחד בסיפורי דיוניסוס, הוא מביא גרסות רבות וסותרות):[34]

  • דיודורוס מביא גרסה "ממוצרת" (מלשון מצרי) לסיפורי קדמוס ודיוניסוס, בהקשר של דיונו על איסיס ואוסיר. דיודורוס מספר שלפי הכהנים המצרים, מי שטוען שהאל דיוניסוס נולד מסמלה וזאוס בתבאי הבויוטית פשוט ממציאים. הם טוענים שסיפורי דיוניסוס הגיעו ליוון כאשר אורפאוס ביקר בתבאי המצרית והשתתף בטקסי המסתורין של דיוניסוס הוא אימץ אותם, וכטובה לצאצאי קדמוס – שכן הוא היה נדיב אליהם וקיבל כבוד מידיהם – הוא המיר את הולדת האל לתבאי הבויוטית; ופשוטי העם, חלקם מבורות וחלקם מרצון שהאל יחשב יווני, קיבלו בשמחה את טקסי המסתורין שלו. סיפור דיוניסוס לדבריהם הוא כך: קדמוס, שהיה אזרח תבאי המצרית[ה] הוליד כמה ילדים, אחת מהם היתה סמלה, והיא הרתה מאדם אלמוני וילדה לאחר שבעה חודשים ילד שמראהו כַמראה שהמצרים מייחסים לאוסיר. לידה של ילד כזה איננה מסתיימת אלא במות האם, בין אם מניגוד לרצון האלים ובין אם כי הטבע לא מאפשר זאת. כשקדמוס גילה מה התרחש, כאשר במקביל קיבל מענה מאורקל שהורה לו לקיים את חוקי אבותיו, הוא גם שילם על התינוק זהב לאלים וגם הגיש לו את הקרבנות המתאימים, על בסיס זה שהיתה זאת מין התגלות של אוסיר בקרב בני האדם. קדמוס ייחס את האבהות לזאוס ובכך האדיר את אוסיר ומנע את השפלת בתו המחוללת. לכן הסיפור בקרב היוונים הוא שסמלה בת קדמוס היתה אם אוסיר (הוא דיוניסוס) אותו הביאה מזאוס. מאוחר יותר, אורפאוס, שזכה להערכה רבה בקרב היוונים בזכות שירתו, טקסיו ומסריו על עניינים אלוהיים, התארח אצל צאצאי קדמוס וזכה לכבוד יוצא דופן בתבאי (המצרית, כנראה). ומאחר שהתוודע לתורתם של המצרים על האלים, הוא המיר את הולדת אוסיר הקדום לזמנים מאוחרים יותר, ומתוך התחשבות בצאצאי קדמוס הנהיג טקסים חדשים, בהם נמסר למשתתפים שדיוניסוס נולד מסמלה וזאוס. אנשים קיימו טקסים אלה, חלקם כי הוטעו בבורותם, חלקם כי נמשכו לטקסים בשל אמינותו של אורפאוס והמוניטין שלו בעניינים כאלה, ובעיקר כי שמחו לקבל את האל כיווני. מאוחר יותר, לאחר שכותבי המיתוסים והמשוררים אימצו את תיאור זה של מוצא דיוניסוס, התאטראות התמלאו, הסיפור ניטע בדורות הבאים והאמונה בו נעשתה עקשנית ובלתי משתנה. באופן כללי, אומרים הכהנים המצרים, היוונים מנכסים לעצמם את הנודע מהגיבורים והאלים המצריים (בניגוד לדיוניסוס ביוון, אוסיר היה ראש מפחרת האלים במצרים), וכך גם (עושות?) המושבות שנשלחות על ידיהם.[35]
  • דיודורוס מפרט על הדיוניסוסים לפי סדרם (על משמעות היותם שלושה דיוניסוסים הוא דן ב־3.63.1–3.63.2). הראשון הודי, השני בן זאוס מפרספונה או דמטר, והשלישי נולד בתבאי הבויוטית לזאוס וסמלה בת קדמוס, וזה סיפורו: זאוס התאהב בסמלה ופיתה אותה תדיר, אבל הרה הקנאית, ברצותה להעניש את העלמה, לבשה דמותה של אחת מחברותיה והציעה לה שזאוס ישכב איתה ברוב הודו וכבוד הופעתו כמו שהוא עושה עם הרה. זאוס אכן בא לסמלה ברעם וברקים, אך סמלה לא יכלה לסבוד את הוד הופעתו, ילדה את התינוק בטרם עת ומתה. זאוס לקח במהירות את התינוק והסתירו בירכו, ולאחר שגדל הביאו לניסה שב"ערביה", שם גודל על־ידי נימפות וקיבל את שם אביו (דיוס, מכינויי זאוס) ושם המקום (ניסה – כלומר דיו־ניסוס). לאחר מכן מסופר אופיו ועלילותיו.[36] מאוחר יותר, כדי לתמוך בכך שהיו כמה דיוניסוסים, מזכיר דיודורוס שהכל מסכימים שדיוניסוס לחם לצד זאוס נגד הטיטנים, ולא מתאים לתארך את הטיטנים לימי סמלה או לטעון שקדמוס בן אגנור מבוגר מאלי האולימפוס (ולכן יש ליישב את הסתירה בכך שהיו כמה דיוניסוסים).[37]
  • בין היוונים היה לינוס הראשון לגלות מקצבים ושירים שונים, וכשקדמוס הביא מפיניקיה את האותיות, לינוס התאים אותן ליוונית. האותיות נקראות פיניקיות כי הן הובאו ליוונים מהפיניקים, אך השימוש בהן (בצורתן באלפבית היווני) היה לראשונה אצל הפלסגים, ולכן הן כונו "פלסגיות" (המתרגם, המיושן יחסית, מזכיר שהממצא הארכאולוגי מאשר את המסורות, אך מזכיר שב"ארמון קדמוס" אם היה דמות היסטורית, המתוארך ל־1400–1200 לפנה"ס, נמצאו אותיות אך הן אינן שמיות, והאותיות הפיניקיות נפוצו ביוון בסביבות 800 לפנה"ס. יש לציין שוב שהספרות שהוא מביא מאוד מיושנת, וייתכנו כיום פרשנויות אחרות לאותיות מארמון תבאי או תארוכים אחרים להגעת האותיות ליוון).[38]
  • הסיפור היווני על דיוניסוס הוא: קדמוס בן אגנור נשלח על ידי המלך מפיניקיה לחפש את אירופה, ולחזור איתה או לא לחזור לעולם. לאחר שסקר ארצות רחבות בלי למצאה, התייאש מלשוב לביתו, וכשהגיע לבויוטיה, בהתאם לאורקל שקיבל, ייסד את תבאי, שם גר והתחתן עם הרמוניה בת אפרודיטה, והוליד את סמלה, אינו, אוטונואה, אגבה ופולידורוס. זאוס אהב את סמלה בזכות יופיה, אך מכיוון ששכב איתה בסתר ובלי לדבר איתה היא חשבה שהוא בז לה, ולכן ביקשה ממנה שיתייחס אליה כמו אל האלה הרה. ואכן, זאוס בא אליה כיאה לאל, ברעם וברקים, בעודו מחבקה; אך סמלה שהיתה בהריון לא יכלה לשאת את נוכחות ההוד האלוהי, ילדה את התינוק בטרם עת ומתה מהאש. זאוס לקח את הילוד ומסרו להרמס, והורה להרמס לקחת את התינוק למערה בניסה שבין פיניקיה ליאור ולטפל בו היטב. ופה מובא ההמנון ההומרי המזכיר אותו (המופיע גם ב־1.15.6–1.15.8). בהמשך סיפור דיוניסוס נמשך.[39]
  • טקטמוס בן דורוס (אבי הדורים) בן הלן (אבי ההלנים) בן דאוקליון הפליג לכרתים עם איולים ופלסגים, התחתן עם בת כּרתאוס (האפונים לִכרתים) והוליד את אסטריוס. בזמן שמלך על כרתים נשא זאוס את אירופה מפיניקיה, שכב איתה והיא הולידה לו שלושה בנים: מינוס, רדמנתיס וסרפדון. בהמשך אסטריוס מלך כרתים נשא את אירופה לאישה, ומכיוון שלא היו לו ילדים הוא אימץ את בני זאוס והוריש להם את ממלכתו במותו. בהמשך מסופר על מעשי בני אירופה, סיפורים הדורשים התעמקות נוספת.[40]
  • בהקשר של אירועים מאוחרים יותר, מוזכרים החפצים שנתנה אפרודיטה להרמוניה אשת קדמוס – שרשרת וגלימה.[41]
  • בימי יאסיון, אחרי טקס המיסטיקה הראשון באי סמותרקה (אנ'), הגיע קדמוס בן אגנור בחיפושו אחר אירופה לאי, ולאחר שהשתתף בטקס חניכה כלשהו ("initiation"; זה גם שם הטקסים של דיוניסוס שמוזכרים כמה פעמים לעיל, ולא הבנתי את תרגומו) נשא לאישה את הרמוניה, שלדברי המחבר היתה אחות של יאסיון "ולא, כפי שמספרים היוונים במיתולוגיות שלהם, בת ארס". חתונת קדמוס והרמוניה היתה החתונה הראשונה, ועבורה סיפקו האלים סעודת נישואים, ודמטר, שהיתה מאוהבת ביאסיון, נתנה לו את פרי הדגן, הרמס נתן לירה, אתנה את "השרשרת הנודעת", גלימה וחליל, ואלקטרה את הטקסים הקדושים של אם האלים הגדולה, כך היא נקראת, עם מצלתיים, תופי דוד וכלים אחרים לטקסיה. אפולו ניגן על הלירה והמוזות על חליליהן, ושאר האלים דיברו בשבח הזוג ותרמו לחגיגת החתונה. בהמשך אותו קדמוס ייסד את תבאי שבבויוטיה בהתאם לאורקל שקיבל. יאסיון התחתן עם קיבלה (אנ') והם הולידו את קוריבס (אנ') שהתחתן עם תבה בת קיליקס (שהיא אולי האפונים לתבאי הקיליקית (אנ')).[42]
  • בימי קדם היוונים ידעו אסטרולוגיה וכתב, ואדם בשם אקטיס הביא את האסטרולוגיה למצרים; כשמבול הציף את יוון והשמיד את רוב האנשים יחד עם הכתובים, המצרים ניכסו את הידע האסטרונומי והכתב, והיוונים בטיפשותם (כך ביקר אותם דיודורוס) לא שימרו את הכתב; לכן מאוחר יותר דורות רבים הניחו שקדמוס בן אגנור היה הראשון להביא את הכתב מפיניקיה ליוון, ובתקופתו החלו היוונים לגלות תגליות חדשות במדע הכתוב.[43]
  • דנאוס (אנ') (אחיין של אגנור) ובנותיו ברחו ממצרים, וכשעלו לחוף לינדוס ברודוס וקיבלו את קבלת הפנים האדיבה של התושבים, הוא הקים שם מקדש לאתנה ובו פסל האלה. שלוש מבנות דנאוס מתו בזמן שהותו שם, והיתר הפליגו איתו לארגוס. מעט אחרי כן הגיע קדמוס, שנשלח על ידי אביו המלך אגנור לחפש את אירופה, לחוף רודוס. הוא נפגע מסופה במסעו ונדר לייסד מקדש לפוסידון, ומאחר ששרד, הקים באי מתחם קודש לאל והשאיר שם חלק מהפיניקים שאיתו לשמש משגיחים. אלה התערבבו עם אנשי יאליסוס (אנ') (עיר עתיקה ברודוס) וחיו בינהם כאזרחים, ומהם נולדו שם הכהנים שמשׂרתם עברה בירושה. קדמוס גם הגיש מנחה לאתנה הלינדיאנית, ובתוך המנחה גם קדרת ברונזה מרשימה בסגנון קדום שנשאה כתובת באותיות פיניקיות שהובאו לראשונה מפיניקיה ליוון.[44]
  • דורות רבים אחרי לידת האלים, מספרים הכרתים, לא מעט גיבורים נמצאו בכרתים, והידועים שבהם היו מינוס ורדמנתיס וסרפדון. אלה נולדו לזאוס ולאירופה בת אגנור שהובאה לכרתים על גב שור בעיצוב האלים. מינוס, מהיותו בכור, היה למלך האי, והוא ייסד לא מעט ערים: קנוסוס בחלקים באי המשקיפים לאסיה, פאיסטוס (אנ') (ממנה ידועים מטבעות, מאוחרים לימי מינוס כמובן, ועליהם אירופה על העץ) בחוף הדרומי, וקידוניה באזורים במערב מול הפלופונסוס (כלומר בצפון־מערב). מינוס גם חוקק לא מעט חוקים בכרתים, בטענה שקיבלם מאביו זאוס כששוחח עמו במערה מסוימת. הוא אף החזיק בכוח ימי גדול, הכניע את רוב האיים והיה האדם הראשון "מבין היוונים" (כך דיודורוס, ולא ברור איך הגיע למסקנה שמינוס, בן אירופה הפיניקית והאל (חסר הלאום...) זאוס, היה יווני) שהיה אדון על הים. אחרי שזכה למוניטין רב בזכות צדקותו ורוחו הגבריות/הגברית, הוא שם קץ לחייו בסיציליה במלחמתו נגד קוקולוס, שדיודורוס מציין שהיא תוארה בתיאור על דדלוס שבגללו התבצעה המערכה. על רדמנתיס אומרים הכרתים שמכל האנשים, הוא החליט את ההחלטות הצודקות ביותר. והטיל עונשים בלתי נמנעים על שודדים, אנשים רעים ושאר פועלי אוון. גם הוא החזיק במספר איים לא קטן לחוף אסיה הקטנה, כל האנשים מסרו עצמם לידיו בזכות צדקותו. לְאריתרוס, אחד מבניו, העניק רדמנתיס את המלוכה על עיר שנקראה על שמו – אריתראי , ולאוינופיון בן אריאדנה בת מינוס הוא נתן את כיוס, למרות שלדברי דיודורוס כמה כותבים כתבו שאוינופיון היה בן דיוניסוס ולמד מאביו את אומנות הפקת היין. ולכל אחד מהמפקדים תחתיו, אומרים הכרתים, הוא נתן אי או עיר כמתנה: למנוס לְתואס, קירוס לאנייאוס, פרפרתוס לסטפילוס, מרוניאה לאואנתס, פרוס לאלקאיוס, דלוס לאניון, ואנדרוס לאנדראוס שעל שמו נקרא האי שניתן לו. ועוד, בזכות צדקותו הגדולה, נוצר המיתוס לפיו הוא שופט בהאדס (בשאול), שם החלטותיו מפרידות בין הטובים לרעים. לאותו כבוד זכה גם מינוס, כי הוא פסק לפי דין ושם לבו בהקפדה לצדק. האח השלישי, סרפדון, צלח את הים לאסיה הקטנה עם צבא והכניע את אזור ליקיה. בהמשך מדברים קצת על צאצאי שלושת בני אירופה.[45]
  • דיודורוס מביא את דברי אוהמרוס, והוא מספר שזאוס בן קרונוס בן אורנוס (האחרון היה המלך הראשון) עלה למלכות, הגיע בנדודיו לקיליקיה והכניע את קיליקס שליט האזור.[46]
  • כאשר, אחרי המבול של דאוקליון, קדמוס בנה את קדמיה שנקראת על שמו, באו איתו אותו עם, המכונה לעתים "ספרטוי" כי הם התגודדו יחדיו מכל העברים, ולעתים "תבגנים" כי הם במקור מתבאי אך פוזרו בעקבות המבול (ההסבר לא סביר, שכן במקורות אחרים מוסבר שתבאי מאוחרת לקדמיה, וכך נכתב גם כמה משפטים לאחר מכן, אף שלא הופרדו שם הקדמיה ותבאי). מאוחר יותר הכניעו אותם האנכלאים וגירשו אותם, וקדמוס וחסידיו גורשו לאיליריה. מאוחר יותר אנשים בשם אמפיון וזתוס הפכו לאדוני האתר (תבאי), ומובא ציטוט של משורר (הומרוס, אודיסיאה, 11.263): "בידיהם תחילה נוסדה תבאי של שבעת השערים", ואז הוגלו תושבי המקום שנית, כי פולידורוס בן קדמוס חזר... את ההמשך לא טרחתי להבין כי זה רחוק.[47]
  • בדברי הקטאיוס איש אבדרה שמביא דיודורוס, מוסבר שבימי קדם אירעה מגיפה גדולה במצרים, ורבים ייחסו אותה לאלים שנפגעו מהם; כי מאז שהמוני זרים מעמים אחרים שחיו שם קיימו את טקסיהם הדתיים הזרים, פולחן האלים המצרי הקדום נשכח. לכן הילידים הגיעו למסקנה שאם הזרים לא יגורשו, הם לא ישתחררו ממצוקותיהם. כל הזרים גורשו מיד, והאמיצים והאצילים שבהם, תחת כמה מנהיגים בולטים, הגיעו ליוון ולמקומות אחרים, והמפורסמים שבהם הם דנאוס וקדמוס (דנאוס בן בלוס אכן יצא ליוון ממצרים לפי האגדה, אך קדמוס יצא מפיניקיה לאחר שאביו אגנור יצא אליה ממצרים ומלך עליה), אבל רוב האנשים הגיעו לארץ לא רחוקה ממצרים, שנקראת כיום יהודה ובאותה תקופה לא היתה מיושבת כלל.[48]

קונון (סיפורים):

  • אחד הסיפורים מספר על איך מינוס בן אירופה וזאוס, ששלט בכרתים, הפליג לסיקניה (היא סיציליה) ועלילותיו שם (מפורטות במקור).[49]
  • סיפור אחר מספר על איך אירופה בת פויניקס נעלמה, ולכן האב שלח את בניו לחפש אחר אחותם, אחד מהם היה קדמוס, ופרוטאוס (אנ') המצרי הלך איתו, בפחדו משלטון בוסיריס (אנ'); כן מסופרות עלילות פרוטאוס זה לאחר שבנדודים הרבים הם לא מצאו דבר.[50]
  • אחר מספר על איך האי תאסוס קיבל את שמו מתאסוס אחי קדמוס. כי אחיו השאירו שם, בנותנו לו חלק מצבאו. וכן על כך שקדמוס, בעצמו חזק בקרב הפיניקים, נשלח על־ידי מלך הפיניקים לחפש אחר אירופה. הפיניקים היו אז חזקים מאוד, לא רק שהחזיקו בחלק ניכר מאסיה (הקטנה???), אלא שגם החזיקו במלכות תבאי המצרית. קדמוס נשלח, לא כפי שהיוונים מספרים כדי לחפש אחר אירופה, שהיתה מילדי פויניקס ונחטפה על־ידי זאוס בצורת שור, אלא ממזימה לשלוט באירופה (היבשת), לכן הוא המציא את הסיפור על חיפוש אחותו החטופה. כך הגיע ליוונים מיתוס אירופה. בהפליגו מסביב לאירופה הוא הותיר את אחיו תאסוס, כמוזכר, על האי, והוא עצמו הפליג לבויוטיה והלך לפנים הארץ למקום הנקרא היום תבאי, שהוא קרא על שם מולדתו שלו. כשהבויוטים התאחדו בקרב נגדם, הפיניקים הובסו, אך לאחר מכן גברו הפיניקים באמצעות תחבולות־מלחמה, מארבים, והצורה הלא רגילה של נשקיהם, כי קסדה ושריון לא היו אז ידועים ליוונים. וקדמוס כבש את ארץ הבויוטים. כשהשורדים ברחו לעריהם הוא יישב פיניקים בתבאי והתחתן עם הרמוניה בת ארס ואפרודיטה. בזכות ההפתעה מנשקיהם, מארביהם ומתקפות הפתע שלהם, הם צברו מוניטין בקרב הבויוטים של אנשים שנובטים מהאדמה עם נשקיהם, וקראו להם ספרטוס ('אנשים זרועים') מכך שנראו כאילו נבטו מהארץ. זה הסיפור האמתי על קדמוס וייסוד תבאי (אף שמוקדם יותר מביא פוטיוס את הסיפור המקובל כאמתי), והאחרים הם מיתוסים להנעים לשומע.[51]
  • סיפור אחר מספר על תולדות אנדרומדה, באופן די שונה מהמיתוס היווני. שני אחים נולדו, קפאוס (אנ') ופינאס, וממלכת קפאוס היתה מה שבהמשך נקרא מחדש פיניקיה אך בימים ההם נקרא יפו, על שם יפו עיר החוף. גבולות תחומו השתרעו מהים שלנו (הים האחרון במינוח רומי) עד לערבים (בימי קונון המונח התייחס לנוודי המדבר הגדול, אך בימי פוטיוס הוא כבר התייחס לערבים במשמעות המושלמית המוכרת, ויש לתת על כך את הדעת בהבנת המונח פה) שחיו על הים האדום. לקפאוס היתה בת נאוה – אנדרומדה, ופויניקס חיזר אחריה, וכך גם פינאס אחי קפאוס. קפאוס החליט, לאחר מחשבה רבה על שני המחזרים, לתתה לפויניקס, אך בעזרת חטיפתה בידי המחזר הסתיר את היות הבחירה מכוונת (להבנתי, הוא לא רצה לפגוע בפינאס, ולכן הסתיר את בחירתו בפויניקס באומרו לפויניקס לחטפה). אנדרומדה נחטפה מאיון (אי קטן) צחיח, שם היא היתה רגילה להקריב לאפרודיטה. כשפויניקס חטפהּ באניה (שנקראה קטוס [קטוס היא מפלצת ים; ההערה על כך שנקראה האניה קטוס איננה משלי, אלא קיימת במקור של פוטיוס], בין במקרה ובין בשל דמיון לֶחיה). אנדרומדה החלה לצרוח בהנחה שהיא נחטפת ללא ידיעת אביה, ושאגה לעזרה. פרסאוס בן דנאה, שמצירוף מקרים אלוהי/דמוני (במקור "דמוני", אך ביוונית יש למילה גם משמעות אלוהית) הפליג בקרבת מקום, ממבט ראשון על הילדה התמלא רחמים ואהבה. הוא הרס את האנייה, את (ה?)קטוס (τό τε πλοῖον, τὸ κῆτος) והרג את אלה שעל סיפונה, שהיו רק מופתעים, ולא נהפכו לאבן ממש (כנראה התייחסות למיתוס יווני לפיו הם התאבנו). ואצל היוונים זה הפך למפלצת ים בַמיתוס והאנשים הפכו לאבן בעזרת ראש גורגון. אז הוא (פרסאוס) הפך את אנדרומדה לאשתו והיא הפליגה איתו ליוון, והם חיו לארגוס בה הוא הפך למלך.[52]

מוסכוס (אנ') (האידיליה "אירופה", שאר כתביו ששרדו אינם רלוונטיים):[53]

  • קיפריס (היא אפרודיטה) שלחה לאירופה הבתולה בת פויניקס חלום ובו שתי יבשות, אסיה והחוף הרחוק יותר, רבות עליה, שתיהן בצורת נשים, אחת נראתה כזרה והשנייה כמקומית לארצה של אירופה. אירופה התעוררה בבהלה, וביקשה מהאלים את הגשמת החלום. היא הלכה לחברותיה האצילות, ומצאה אותן עם סלים לאיסוף פרחים בקרבת הים; אירופה עצמה נשאה סל זהב, מתנת חתונה מהפייסטוס לליביה (אנ'), שעבר לבתה טלפסה וממנה לבתה של טלפסה, אירופה. על הסל תוארו סיפורי איו והרמס. כשהתענגו הבנות על הפרחים השונים, הנסיכה אירופה קטפה ורד ארגמן וזרחה מבין חברותיה כמו האלה ילידת הקצף (אפרודיטה). זאוס הבחין בה ולבו נמס, וכדי להערים על הרה הקנאית ועל אירופה, הפך עצמו לשור, לא כזה האוכל מאבוס וחורש או רועה בדשא ומושם בעול; אלא שור בצבע ערמוני, עיגול כסף בין גבותיו, עיניו נוצצות ברכות, קרניו סימטריות כסהר. בכניסתו לאחו הוא לא הפחיד את הבנות אלא עורר בהן תשוקה,וריחו השמימי התעלה אף על ריח הדשא. הוא נעמד מול אירופה וליקק את צווארה, והוא ליטפה אותו, ניגבה את הקצף משפתיו ונשקה לו. הוא הכפוף מולה, והיא הציעה לחברותיה לעלות עליו, ושיבחה אותו. היא עצמה התיישבה עליו, וגם חברותיה באו לעשות כן, אך הוא מיד זינק. אירופה קראה לחברותיה אך הן לא הגיעו אליה. זאוס השור דהר אל הים שהיה חלק מגלים, פרסותיו לא נרטבו, מפלצות הים נרתעו והדולפינים עלו ושמחו. הנרדייריות (אנ') (נימפות ים) עלו, רכובות על חיות ים, ומרעיד הארץ הרועם[ו] עצמו הופיע מעל הים ושיטח את הגלים לפני השור, והטריטונים חיצררו בקונכיות. באותו הזמן, אירופה, על גב השור, אוחזת ביד אחת בקרנו וביד שנייה בכנף בגד הארגמן שלה, שלא יירטב מרסיסי הטיפות, גלימתה התנפחה כמפרש; היא כבר לא ראתה את אדמת מולדתה, הביטה סביבה בביישנות ושאלה את זאוס: "לאן אתה נושאני, שור־אל[ז]? מה אתה? ואיך אתה הולך בנתיב חיות הים ולא ירא את הים? הים הוא דרך לאניות מהירות לחצות את המלח, אך שוורים חוששים מדרכי הים המלוחים. איזה משקה מיוחד לך, איזה מזון תביא ממעמקים? שמא אתה אל, ואלה מעשיך? הנה גם דולפיני המלח לא עולים ליבשה, ולא שוורים למעמקים, אך אתה אינך מפחד מיבשה וים כאחד, פרסותיך כמשוטים. לא, אולי תתרומם באוויר ותפרח בגובה, כציפורים המהירות. אוי לי ואבוי לי, על מזלי הרע, על שיצאתי מבית אבי ובעקבות שור זה אני נודדת בודדה בשיט ים. אך אני מתפללת לך השולט בים המלח האפור, המרעיד את הארץ,[ו] פגשני, ואני כמדומני רואה אותך משטח את הדרך לפניי. כי ודאי ללא עזרת אלוה לא אעבור נתיבי ים אלה!" וענה לה השור: "אזרי אומץ, עלמה, ואל תפחדי ממעמקים. אנכי זאוס, אף שאני, במבט מקרוב, בצורת שור, כי למראית עין אוכל ללבוש איזו צורה שארצה. אהבתי אלייך הכריחני לעבור מרחק ים כה גדול כשור. הנה, כרתים יקבלוך עתה, כרתים שהיתה אמי־אומנתי, ותהי חדר כלולותייך. וממני יהיה לך בנים מפוארים, להיות מלכים אוחזי שרביט על אנשי הארץ." דבריו התקיימו, לכרתים הגיעו וזאוס הופיע בדמותו. הוא שחרר חגורתה ומיטת כלולותיה נערכה. היא, שהיתה עלמה, נהפכה לכלת זאוס, והביאה לו ילדים.

קצרים אחרים:

  • לוקיאנוס מסמוסטה: בפיניקיה יש מקדש גדול השייך לצידונים, שהם קוראים לו מקדש עשתרת. לפי אחד הכהנים המקדש מקודש לאירופה, אחות קדמוס. היא היתה בת אגנור, והיעלמותה מארץ פיניקיה זיכתה אותה במקדש והולידה אגדה קדושה עליה; איך זאוס היה מאוהב בה משום יופיה ובשנותו צורתו לצורת שור נשא אותה לכרתים. את אגדה זאת שמע לוקיאנוס גם מפיניקים אחרים, והוא העיד שהמטבע הצידוני בזמנו נשא את דמות אירופה ישובה על שור, לא אחר מזאוס.[54]

מקורות שבדקתי חלקית עריכה

יש להמשיך בבדיקת מקורות אלה.

אובידיוס (מטמורפוזות):

  • ספר 2:[55] מרקוריוס נקרא על־ידי אביו (יופיטר־זאוס) ואומר לו, בלי לגלות את אהבתו כסיבה האמתית: "בני, הנאמן תמיד למלא דבריי, אל תתמהמה, רד במהירות לאדמה וחפש את הארץ שמביטה מעלה לכוכב אמך משמאל. ילידיה קוראים לה ארץ צידון. שם תוריד לחוף את עדרי בקר המלך שתראה רועים על צלע ההר." כך אמר, ובמהרה גורש הבקר מצלע ההר אל החוף, כפי שהורה, למקום בו היתה בת המלך הגדול רגילה לשחק עם עלמותיה הצוריות. הוד ואהבה לא הולכים יחד, ולא שוהים אחד עם השנייה באותו מקום זמן רב. וכך האב ושליט האלים, האוחז בימינו בקלשון הברק המשולש, שהינד ראשו מרעיד את העולם, הניח בצד את הוד מלכותו ואת מטהו, ועטה על עצמו דמות שור. הוא התערב בבקר, געה כמותם, ושוטט יפה למראה על הדשא הטרי. צבעו היה לבן כשלג שלא דרכו עליו, שעוד לא נמס מרוח הדרום הגשומה. השרירים המעוגלים ניצבו על צווארו, כפל עור (אנ') מאורך תלוי על חזהו; קרניו היו קטנות, אך מושלמות כמעשה ידי אומן, נקיות ומבריקות מפנינים. גבותיו ועיניו לא השרו פחד, הבעתו כולה היתה שלוה. בת אגנור הביטה בו בהערצה משתוממת, כי הוא היה כה יפה וחברותי. אבל אף שהוא נראה כה עדין, היא פחדה בתחילה מלגעת בו. היא התקרבה והושיטה פרחים אל שפתיו הלבנות כשלג. המאהב המוסווה שמח, וכהקדמה לעונג הקָרֵב, נישק את ידיה. על אף זאת הוא בקושי הצליח לרסן את תשוקתו. הוא קיפץ בשובבות על הדשא, עד שהטיל את גופו המושלג על החולות הצהובים; וכאשר אט אט הופגו פחדיה, הוא הפנה אליה את חזהו כדי שידיה העלמוּתיות יוכלו ללטפו ולשזור זרי פרחים רעננים בקרניו. הנסיכה אף העזה לשבת על גבו, מבלי לדעת על מי היא נשענת. האל התרחק לאטו מהאדמה היבשה, ומניח את פרסותיו השאולות במים הרדודים; ואז הלך רחוק יותר, ובמהרה היה במעוף מלא עם הפרס שלו[ח] על הים הפתוח. והיא, רועדת מפחד ומביטה על החוף המתרחק, אוחזת בחזקה בקרן בידה האחת ומניחה את השנייה על גב היצור, ובגדיה מתנופפים מאחוריה ברוח.
  • ספר 3:
    • א:[56] עתה האל, לאחר שהסיר מעליו את תחפושת השור, חזר לעצמו והגיע לשדות כרתים. אבי העלמה, בלי לדעת על המתרחש, הורה לבנו קדמוס לצאת לחפש את הילדה האבודה, ואיים בגלות כעונש אם לא יחפשה באדיקות. לאחר שחיפש בעולם כולו לשווא (כי מי יכול לחפש אחר האהובות הסודיות של יוביס?), הפך האגנורידי[ט] לגולה, הרחק מארץ אביו ומזעמו. אז בא האגנורידי[י] בחכמה ויראה להתייעץ עם אורקל פויבוס, בבקשו ללמוד באיזו ארץ להתיישב. פויבוס ענה: "תפגשך עֶגלה בטבע הפראי, זוּ לא ידעה עול ולא משכה את המחרשה המעוקלת. עקוב לאן היא מובילה, ואיפה תשכב לנוח על הדשא – שם תראה כי תבנה את חומות עירך ותקרא לָארץ בויוטיה." עוד לא עזב קדמוס את המערה הקסטלית[י"א] וכבר ראה פרה נעה באטיות, לא שמורה וללא סימן לעבודה על צווארה. הוא הלך בעקבותיה בצעדים שקולים, מודה בלחישות לפויבוס על שהראה לו את הדרך. ועתה חצתה הפרה את מעברות קפיסוס (אנ') ושדות פנופה (אנ'), וכאשר עצרה, בהרימה השמימה את ראשה היפה וקרניה המתפרשות, מילאה את האוויר בגעיותיה; ואז, במבט אחורה אל אלה שעקבו אחריה מקרוב, כרעה והניחה את כתפיה על הדשא הטרי והרענן. קדמוס התמלא תודה, נשק את שפתיו לארץ זרה זאת, ובירך את ההרים והמישורים הלא מוכרים.
    • ב:[57] במטרה להקריב קרבן ליוביס, הוא הורה למלוויו לתור אחר מעיין מים חיים לנסך. היה שם יער קדמוני, בו לא נשמע מעולם הגרזן, ובתוכו מערה מוקפת שיחים ושריגים גמישים. מעוצבת עם אבנים מעוצבות היטב בקשת נמוכה, נבע ממנה מעיין, ועמוק בתוכו שכן נחש[י"ב] מקודש למרס. היתה לו ציצית ראש (אנ') זהובה מופלאה, עיניו ברקו אש, גופו כולו ספוג ארס, לשונו המשולשת מלחששת ושיניו מסודרות בשלוש שורות.[י"ג] כאשר, בדרך חסרת מזל, הגיעו המטיילים בני עם צור, ליער זה, הם הורידו כליהם למעיין והפרו את דממת המקום. אז הוציא הנחש האפל את ראשו מהמערה העמוקה, מלחשש נוראות. הכדים נפלו מידיהם, דמם קפא, והם נתקפו, מוכי אימה, ברעד פתאומי. הנחש פיתל קשקשיו כקפיץ בפיתולים עגולים, ובקפיצה אדירה התעקל לקשת רחבה; והביט, מתנשא מעלה יותר ממחצית אורכו אל האוויר, מטה אל היער העצום, וניתן היה לראות את כולו כמו הנחש בשמים הפרוש בין התאומות הדובות. הוא לא התמהמה, אלא תפס את הפיניקים, בין אם התכוננו ללחימה או למנוסה ובין אם הפחד אחזם במקומם. חלקם הרג בניביו, חלקם בין פיתולי עורו, חלקם חנק בנשיפותיו הרעילות.
    • ג:[58] השמש הגיעה לאמצע השמים, והניסה את הצללים. ועתה האגנורידי[י"ד], בתהייה על התעכבות חבריו, החל להתחקות אחר עקבותיהם. למגן, היה לו עור אריה; לנשק, חנית עם ראש ברזל נוצץ וכידון; וכן, טובה מכל כלי הנשק, נפש אמיצה. כשנכנס ליער וראה את גופות חבריו הרוגים כולם, ומעליהם אויבם המנצח ענק הגוף מלקק את פצעיהם מעוררי הרחמים בלשון מלאה דם, בכה וקרא "הו המסכנים, חבריי הנאמנים ביותר, אנקום את מותכם או אצטרף אליכם בו." הוא הניף את בימינו אבן ענקית ובמאמץ עצום השליך את משקלה האדיר. מהלומה כזאת יכלה להפיל חומות גבוהות, מגדלים ושאר ביצורים; אך הנחש יצא ללא פגע, מוגן מפני המכה החזקה בשריון קשקשיו ובעורו הקשה והכהה. אך העור הקשה לא יכל לעמוד גם בפני הכידון, שהתקבע כעת בקיפול האמצעי של גבו הקשוח וחזר עם ראשו הברזלי לעומק גופו. היצור, מטורף מכאב, סובב ראשו אחור, ראה היטב את הפצע ונשך את ראש החנית התקוע בו. לאחר שבמאמץ אלים הוא שחרר את החנית, בקושי קרעהּ החוצה, ראש הברזל עוד נשאר בגופו. הדבר הגביר את זעמו הרגיל; ורידי גרונו התנפחו, וקצף לבן הציף את מלתעותיו האיומות. האדמה רעדה תחת חיכוך קשקשיו, ונשימה כה כה מהבילה, כמו יצאה מהמערה הסטיגית (אנ'), העכירה וזיהמה את האויר. הנחש התפתל בספירלה; הוא ירק מעלה, ירק וגבוה כעץ, ואז המשיך הלאה בהסתערות עצומה, כנחל בשטפונו, סוחף בגחונו את העצים שבדרכו. האגנורידי[י] התרחק מעט, שם לב להסתערות אויבו על עור האריה, והחזיק את לסתותיו האימתניות כאשר חוד חניתו מוצב היטב מכוון קדימה. הנחש זועם, נושך לשווא את הברזל ותופס את חוד החנית בין שיניו. אז החל לטפטף מגרונו הארסי דם, שהכתים בהתזות את הדשא הירוק; אך הפצע קל, כי הנחש נסוג ומושך את צווארו הפצוע, ומונע בנסיגתו מחוד החנית להעמיק. אך האגנורידי[י] הלך בעקבותיו והמשיך לדחוף את החוד לגרונו, עד שלבסוף עץ אלון שעמד במסלול הנחש נדקר מחוד החנית שדקר את הגרון כולו. האלון התכופף תחת משקל הנחש והגזע החסון נאבק תחת הצלפות זנבו.
    • ד:[59] בעוד הביט המנצח בגופה העצומה של מנוצחו, נשמע לפתע קול באוזניו; הוא לא ידע מאין הגיע, אך שמע אותו אומר: "למה, הו בן אגנור, מביט אתה בנחש זוּ הרגת? עוד תהיה גם אתה נחש לאנשים להביט בו." הוא עמד שם ארוכות, בלב רועד ולחיים חיוורות, ושערו הסתמר מפחד. אך הנה, עוזרת הגיבור, פלס, יורדת מטה באוויר, עומדת לצדו ומבקשת ממנו לחרוש את האדמה ולזרוע בה את שיני הדרקון, שנועדו לגדול לעם. הוא ציית, חרש לעומק את התלמים במחרשתו, וזרע כפי שהתבקש באדמה את השיניים, זרעים מצמיחי־אדם. ואז, דבר לא יאמן, החלה האדמה לרחוש; תחילה הפציעו מהתלמים חניתות, אחר כך קסדות עם ציצות צבעוניות מתנופפות, אז כתפי גברים וחזה וזרועות עמוסות נשקים בקעו מעלה, והיבול צמח עם מגני לוחמים. לכן בימי חג, כשמורם מסך התיאטרון, דמויות גברים קמות, בתחילה נחשפים פניהם, ולאחר מכן לאט לאט השאר, עד שלבסוף, מורמות בתנועה יציבה, כל הדמויות עומדות גלויות, רגליהן נטועות בשפת המסך.
    • ה:[60] Frightened by this new foe והלאה...

פסאודו־אפולודורוס:

  • לאחר שהגיע אגנור לפיניקיה הוא התחתן עם טלפסה, והוליד בת – אירופה, ושלושה בנים – קדמוס, פויניקס וקיליקס (אפולודורוס מזכיר כי יש הטוענים שאירופה היא בתו של פויניקס). זאוס אהב את אירופה, ובהפכו לשור מאולף, הוא העלה אותה על גבו והעביר אותה דרך הים לכרתים. שם זאוס שכב עמה והיא הולידה את מינוס, סרפדון ורדמנתיס (אפולודורוס הזכיר שלפי הומרוס, סרפדון הוא בן זאוס מלאודמיה (אנ') בת בלרופון). בהיעלמה של אירופה, אביה אגנור שלח את בניו לחפשה, באמרו להם לא לחזור עד שימצאוה. עמם אמם, טלפסה, ותאסוס בן פוסידון – ואפולודורוס מזכיר שלפי פרקידס[ט"ו] הוא בנו של קיליקס, הם יצאו לחפש אחריה. אך לאחר חיפוש חרוץ בו לא מצאו את אירופה, הם ויתרו על המחשבה לחזור לביתם והשתכנו במקומות שונים: פויניקס בפיניקיה, קיליקס ליד פיניקיה, וכל הארץ מסביב לפירמוס הכפופה לו נקראת קיליקיה, וקדמוס וטלפסה השתכנו בתראקיה ובדומה להם תאסוס ייסד עיר על שמו באי מול תראקיה (כיום האי תאסוס) והתיישב בה. אסטריוס, מלך כרתים, התחתן עם אירופה וגידול את בניה. כשגדלו הבנים הם הסתכסכו, כי הם אהבו ילד בשם מילטוס (אנ') בן אפולו והנימפה אריה (אנ') בת קלאוכוס (אנ') (אפולודורוס מציין שאולי היה זה אטימניוס בן זאוס וקסיופאה (אנ')). הילד היה חברותי יותר לסרפדון, ולכן יצא מינוס למלחמה וניצח, והאחרים נסו מפניו. מילטוס נס לקאריה וייסד שם עיר על שמו, וסרפדון חבר לקיליקס שהיה במלחמה עם הליקיים, ולאחר שקיבל חלק מהארץ נעשה למלך ליקיה.[61]

היגינוס (אנ'):[62]

  • אירופה בת אגריופה ואגנור היתה, צידונית. יופיטר, ששינה את צורתו לשור, מצידון לכרתים נשאה, וממנה הוליד את מינוס, סרפדון ורדמנתוס. אביה אגנור את בניו שלח להחזיר את אחותם, או אחרת – לטווח ראייתו לא לחזור. פויניקס לאפריקה נשלח, ושם נשאר. לכן האפריקאים פונים נקראים. קיליקס משמו נתן את השם לקיליקיה. קדמוס בנדודיו לדלפי בא. שם האורקל אמר לו לקנות מחוואים פר עם סימן בצורת ירח על צדו, ולהוליך אותו לפניו. במקום בו יכרע היה הגורל שייסד עיר וישלוט. כששמע קדמוס את האורקל, עשה כדברו. בחפשו מים הוא בא למעיין של קסטליה (אנ') עליו דרקון, מזרע מארס, עליו שמר. הוא הרג את עמיתֵי קדמוס, אך נהרג על ידי קדמוס בעזרת אבן. תחת הנחיית מינרווה הוא זרע את השיניים וחרש תחתיהן. מהן צמחו הספרטוי. הם לחמו בינהם, אך חמישה מהם שרדו, הם כתוניוס, אודאיוס, היפרנור, פלורוס ואכיון. יתרה מכך, בויוטיה נקראה על שם השור אחריו קדמוס עקב.

קצרים אחרים:

  • באקכילידס: מזכיר אישה אצילה בת פויניקס שנלקחה על ידי זאוס למשכב.[63]
  • הומרוס: זאוס מזכיר בדבריו את בת פויניקס המפורסם אותה אהב, שילדה לו את מינוס ואת רדמנתיס דמוי־האל.[64]
  • יואנס צצס (כיליאדס):
    • צצס העלה אפשרות ש'השור הכרתי' (ממשימותיו של הרקלס) הוא אותו השור שהעביר את אירופה (מעל הים), או השור שהעלה מהים פוסידון.[ט"ז][65]
    • בני בלוס הם נינוס, אגנור, פויניקס, אייגיפטוס, דנאוס ופינאוס; אחרים מחשיבים את אגנור לאחי בלוס; צצס מאמין שאגנור האח ואגנור הבן היו אנשים שונים, כאשר אגנור שחשק באנטיופה בת בלוס היה האח; קדמוס, קיליקס ופויניקס [שהיו בניהם], מהם ניתנו את השמות לפיניקיה וקיליקיה.[66]
    • מפוסידון וליביה נולדו תאומים, בלוס עצמו, ושווה לו – אגנור. מהם, אגנור נעשה שליט פיניקיה, כאשר בלוס נשאר במצרים ארצו והוליד את אייגיפטוס ודנאוס מאכירואה בת היאור (נילוס (מיתולוגיה)). ...
  • קווינטוס קורטיוס רופוס, תולדות אלכסנדר:[68] הצידונים השבויים בידי אלכסנדר זכרו שצידון וצור היו בעבר תחת מלוכה אחת, ונוסדו שתיהן על־ידי אגנור. הים היה לצור, כעיר שנוסדה על־ידי אגנור, לא רק שכן לעיר, אלא נחלת העיר ממש; אומה זאת היתה הראשונה לקרוא וללמד ספרות, והוציאה מושבות בעברי הים: קרתחדשת באפריקה, תבאי בבויוטיה, וגדיר באוקיינוס (האטלנטי).[69] [3] [4]

נונוס עריכה

דיוניסיקה (1.46–1.362: סיפורי אירופה;[70] סיפורי קדמוס נמשכים מעבר, ועליי להשלימם):

פעם, על החוף הצידוני, זאוס כשור ארך־קרניים, חש מאוהב; ארוס הרים אישה, והשור נכנס מתחתיה, והרים את אירופה.[י"ז] הוא החל לצעוד על הים, ללא רעש ובצעדים סבלניים; מעל הים, הילדה על גב השור פחדה, לא זזה, לא נרטבה; המחזה נראה כתטיס, או גלטיאה, או אפרודיטה על טריטון. פוסידון התפעל מהמסע הרגלי על הים, וטריטון תקע בקונכייתו שיר חתונה, נראוס הצביע בפני דוריס (אנ') על האישה, ביראה מעורבת בפליאה על היצור המוזר וקרניו. יצורים אלוהיים אחרים מתוארים בים, ואירופה היתה גם הרכובה וגם המנווטת. אדם אכאי באנייתו ראה את המחזה ונדהם מהנס, ומתואר מתלבט מה טבעו של יצור זה. לבסוף הוא תוהה כלפי השור: מדוע אתה בים, כאשר תלם השור הוא על האדמה? ומה עניינך בנערה, האם גם שוורים חולי אהבה לנשים מרהיבות, או שמא מדובר באלת נהר מעשה פוסידון? אירופה קרעה שערה וקוננה בקול: "מים חירשים, חופים חסרי־קול! אמרו לשור, אם הבקר יכול לשמוע ולציית: חסר רחמים, חוס על הילדה!'; אתם החופים, אמרו לאבי האוהב שאירופה עזבה את ארץ מולדתה, יושבת על השור, המטורף שלי, המלח שלי, ואני חושבת – חברי חמיטה. הו בוריאס, אני מעלה אותך באוב, קבלני על אברתך באוויר, כפי שקסמת לכלתך האתונאית! אך הישאר, קולי! או שאראה את בוריאס מאוהב, כמו השור!". קדמוס, שעבר באותו זמן במסעותיו בין ארצות, עקב אחר נתיב השור שהפך לחתן, והגיע למערת ארימה.[י"ח] בדיוק כשביקר קדמוס בארימה, הניח זאוס הפר את אירופה, יבשה גם אחרי המסע הימי, על החוף ליד הר דיקטה (אנ'); הרה הקנאית ראתה את זאוס מלא תשוקה, וקראה בצחוק כועס נאום ארוך שעיקרו קריאה לשים עול על זאוס ("קרונידס" (צר') בפיה) השור המעורר מינית ולנהוג בו ביד קשה. אך זאוס, בשנותו צורתו לגבר צעיר, רץ סביב הנערה אירופה. הוא נגע באיבריה, שחרר את המחוך, נגע בשדיה, נשק לה, ואז התיר את חגורתה השומרת את בתוליה, ושכב עמה. עד מהרה תפח רחמה עם תאומים, וזאוס העביר את כלתו וצאצאיה לאסטריון העשיר. אז לצד קרסול העגלון הופיע בכוכבים השור האולימפי החתן, השומר את גבו חובב הטל לשמש האביב, כפוף על ירכיו בעלותו על נתיבו: שקוע למחצה בים, מושיט את רגלו הימנית לאוריון, ובערב מחיש צעדיו בכיפת השמיים וחולף על פני העגלון העולה איתו בנתיבו.

 
קבוצות הכוכבים שור ואוריון. ניתן לראות את רגל ימין של השור מושטת לאוריון, אך לא את חצי גופו התחתון (השקוע במים בחלק מהתיאורים)

כעת זאוס וארוס הקשת עזבו את השמים ופגשו את קדמוס נודד בין ההרים (של קיליקיה) בחיפושיו; אז הגו תכנית לקטול את טיפון במטוה המוירות.[י"ט] פאן שהלך איתו[כ] נתן לזאוס בקר כל־יכול, כבשים ועזים מקורננות, ואחר כך בנה בקתה מקנים. קדמוס התחפש לרועה כדי שלא יכירוהו, וקיבל את חליל פאן המתעתע, הכל כחלק מהמזימה להרוג את טיפון. זאוס אמר לקדמוס להתנהג כרגיל, ושיהיה מזג אוויר נאה כי נשקי זאוס אצל טיפון, ולזאוס יש רק את אייגיס (אנ') שלו. זאוס אומר שהוא מפחד שאין לו איך להתגונן מטיפון, ושהוא מפחד מהיוונים, שמא אחד מהם יקרא לטיפון. הוא קורא לו להיות רועה כדי להציל את "רועה היקום", כדי שלא יישמע טיפון אוסף עננים ורעמיו של זאוס יתחדשו. זאוס שואל אותו ברטוריות אם דמו של זאוס בו וגזעו הוא של איו האינכית[כ"א] ומעודד אותו לשגע את טיפון בעזרת החליל המכשף של פאן ומנגינתו. הוא מבטיח לו שתי מתנות בתמורה: להיות מושיע ההרמוניה בעולם, ולהתחתן עם הגברת הרמוניה. זאוס משבח אותו, ומכנה אותו "המייסד הקדום של נישואים פוריים", "אלוה עטוף אש" ו"מנצח הכל", ומבקש שהשיגעון מהמנגינה יאחז בטיפון כמו שאחז בזאוס כשחשק באירופה; ובמילים אלה התעלף זאוס, לבוש צורת שור מקורנן, ועל כן נקראו ההרים ההם הרי הטאורוס (שור ביוונית).

 
הרי טאורוס

קדמוס הכין את המנגינה בעודו יושב מחופש מתחת לעץ בחורש המרעה. הוא החל לחלל ושלח את מנגינתו לטיפון. המפלץ אהב את המוזיקה וזינק למשמעה על רגליו הנחשיות, בהשאירו במערה את נשקו של זאוס עם אמא אדמה, ועקב אחר הנגינה. הוא מצא את קדמוס ליד השיחים, כי פחד מאוד והתחבא בסדק בסלע, אך ראש המפלצת הגבוה ראתה אותו ואותת לו ללא קול, כי לא הבין את המוזיקה הנפלאה. הוא הושיט את ידו אל קדמוס בתחפושת הרועה, בלי לראות את רשת המלכודת, וקרא בעזרת ראשו האנושי האדום צחק והתרברב בנאום: "למה אתה חושש ממני, רועה עזים? למה אתה מכסה את עיניך בידיך? [...] שמור את קני חלילך אצלך, כי לטיפון יש כלי אחר, זה האולימפי, המנגן בעצמו! זאוס יושב לו בלי ענניו, בלי רעמיו – אותו יכולים צינורותיך לשמש. תן לו לקבל את קניך לנגן בהם. אני לא מחבר קנים חסרי־ערך לקנים אחרים ומנופף בהם, אך אני מגלגל עננים על גבי עננים לצבר ומפרקם במפץ רעמים אחד על כל השמים! בוא נשחק בידידות, אם תרצה. אתה תנגן את מנגינתך הקבועה ואני ארעים בקולי. [...] אשלם לך על צינורותיך: כי כשאחזיק מטה במקום זאוס ואנהיג את כס השמים, תעזוב את הארץ ואביא לך חלילי שמים, עם צאנך אם תרצה, לא תיפרד ממנו. [...] רועה צאן שמח, היה אורח שמימי לשולחן טיפון; כוון כליך עלי אדמות היום, מחר בשמים! תפוצה על שירותך, פניך יוקמו בשמים בין כוכבים, מינוריך יחוברו לנבל השמימי. אם תרצה, אתן לך כלה קדושה, את גראיה (אנ'), לטו, חאריס, קיתריאה, ארטמיס או הבה לאישה; רק אל תבקש ממני את מיטת הרה. [...] אני מתכוון לצעוד לזאוס הבלתי־חמוש באולימפוס. ומה יכולה אתנה לעשות בשריונה? נקבה! 'ראה את טיפון הכובש מגיע', רועה צאן! שיר לי, הריבון החוקי של האולימפוס, נושא מטה זאוס ושלמת ברקיו!" כך דיבר, ואדרסטיאה (אנ') האזינה לדבריו. אך כשהבין קדמוס שטיפון נישא בחוט הגורל לרשת הציד שלו, כשבוי מרצון, שנפגע מהקנים מענגי הנשמה, ללא חיוך נשא את הנאום האומנותי הזה: "אהבת את מנגינת צינורותיי הקטנה, כששמעתיה; אמור לי, מה תעשה כשאשמיע המנון ניצחון על כינור שבעת מיתרים, לכבד את כסאך? אכן, השתוויתי לפויבוס עם נוצתו השמימית, וניצחתיו בכינורי שלי, אך קרונידס שרף עד דק את מיתריי המצלצלים וחזיז ברקו, כדי לרצות את בנו המובס! אך אם אי פעם אמצא שוב את מיתרי המהודרים, אשמיע בנוצתי מנגינה כדי לכשף את כל העצים וההרים ואת מִזגן של חיות הבר. אני אסיג את הים, העוטף את הארץ וזקן כארץ בעצמה, אגרום לנהר שהיה בנתיבו לשוב לזרום. אשאיר את צבא השמים במקומו, וכוכבי הלכת הדוהרים, ופאתון, ועגלתה של סלנה. אך כשתכה את זאוס והאלים בחזיז ברקך, השאר אך את הַקַּשָּׁת – אני ופויבוס נתחרה ונראה מי ינצח בחגיגות לטיפון האדיר! ואל תהרוג את הפיירידס (אנ') הרוקדות, כדי שיטוו את הנשיות בהרמוניה עם שירנו הגברי כשפויבוס או רועך הנאמן מובילים את הריקוד העליז!". טיפון כיווץ את גבותיו וניער מחלפותיו וכל שערה פלטה ארס על הגבעות.[כ"ב] הוא מיהר לחזור למערתו, לקח את מיתריו של זאוס (שנפלו על הקרקע בקרב הקודם עם טיפון) ונתן אותם כמתנה לאורחו קדמוס הערמומי. הרועה התחמן הודה לו על המתנה האלוהית; הוא טיפל במיתרים בזהירות, כאילו היו מתוחים על כינור, והחביא אותם בסדק בסלע לשמרם עבור זאוס קוטל הענקים. אז בשפתיים מכווצות הוא נשף ברכוּת את המנגינה לקנים. טיפוס זקף את אוזניו המרובות והאזין למנגינה בלי דעת; הוא כושף, בעוד הרועה ניגן לידו, כאילו השמיע את תבוסת בני האלמות בחליליו; אבל היתה זאת חגיגת נצחונו הקרב של זאוס, ומנגינת גורלו המר של טיפון שישב לצדו. טיפון התלהב מיפיה עד טירוף, והיה כצעיר מאוהב המביט באהובתו, ממש כזאוס השוכב עם אירופה, ונתן את כל נשמתו לקדמוס וללחנו המקסים.

וכך נשאר קדמוס האגנורידי ליד חורש המרעה, מנגן בשפתיו כרועה עזים; וזאוס, בחשאי, התנגב למערה, והתחמש בחזיזיו המוכרים בשנית. אז ענן כיסה את קדמוס ליד סדק הסלע הנסתר שלו, כדי שטיפון לא יבין את התכנית הערמומית ויהרוג את קדמוס. טיפון רק נמשך למנגינתו של קדמוס. המלח המאזין לשיר הבוגדני והיפהפה של הסירנה, נגרר לגורל מוקדם מהצפוי – הוא שוכח לנווט, מאושר, נופל במלכודתה, ולא דואג לעקוב אחר מסלולו: כך טיפון המפלץ, מהופנט מהמנגינה המתעתעת, קיבל בשמחה את מנגינת הקנים שליווהו למותו.

הרועה סיים לנגן, וצל הענן הסתיר אותו בסיומו. טיפון מיהר בזעם הקְרב אל המערה וחיפש אחר חזיזי הברק, ומצא מערה ריקה. הוא התמהמה להבין את התכנית מלאכת מחשבת זאוס והתחבולות המעודנות של קדמוס: להשליך סלעים כשיזנק על האולימפוס. בזמן שזחל לדרכו ברגליו הנחשִיוֹת הוא פלט מגרונו מתזי ארס, והרעילה את פלגי ההרים, ובעודו צועד הקרקע שקעה, ואדמת קיליקיה המוצקה רעדה תחתיו; כתפי הרי הטאורוס הסלעי התרסקו ברעש, עד כדי כך שגבעות פמפיליה (אנ') ריקדו מפחד. המערות העמוקות נפרצו, היבשות רעדו, והים נסג וחשף את החולות. איבריו השונים והמשונים של טיפון טרפו חיות בר (בעיקר את הנשר, כי הוא מזוהה עם זאוס) ואף חיות משק נתונות בעול. הוא שתה את הנהרות עד יבשם, והכה את הנאידיות (אנ'). רועים וחקלאים נסו על נפשם, בהפקירם את בהמותיהם. האדמה התבקעה, ואפיקי תהומות נפרצו והמטירו סלעים; עצים נעקרו על שורשיהם והמדשאות קמלו. פויבוס, פאן, גראיאי (אנ'), פאפיה, דאו הנימפות, ההמדריאדות (אנ'), קוננו, התאבלו והתייסרו על הטבע הנהרס. פאתון סובב את השמים והפנה מרכבתו למערב, והלילה נפל באחת על הארץ. וזאוס, על רכסי הטאורוס, המתין לשחר.

היה זה לילה, וזקיפים שמרו על האולימפוס. גרמי השמים נצצו ועמדו על המשמר, מתכוננים לקרב. משואות הובערו סביב, ואורותיה של סלנה נצצו כלפידים. זאוס עמד לבדו כשויקטוריה באה לנחמו. היא לבשה דמות לטו, ובזמן שנתנה לו שריון היא נשאה נאום תוכחות מלא אימה: "זאוס האדון! קום כמנצח ילדיך שלך! אל תראני את אתנה עם טיפון, היא שלא יודעת דרך איש עם אמתו! אל תיתן לזאת אשר אם אין לה[כ"ג] להפוך לאם! הילחם, הנף ברקך, חנית האולימפוס הלוהטת! אסוף שוב ענניך, בעל הגשמים! כי מוסדות ארץ האיתנים רועדים תחת טיפון: ארבעת היסודות המשולבים נמסים! [מתוארים האלים שעזבו תפקידים להתאבל...] ראה זה פלא, אני מרחמת על הרה שלך, על אף שנאתה אליי! מה – האם מולידך יחזור לקהל כוכבים? [...] קח את ברקך האלוהי ואת שריון ארטמיס המנצח. [...]"

[הגעתי עד 2.237: [5] [6]]

מקורות לבדיקה עריכה

אלה מקורות רלוונטיים (או רלוונטיים בסבירות גבוהה) שלא הספקתי לבדוק ולסכם.

מודרניים:

עתיקים:

-

-

-

-

-

-

-

בית אגנור עריכה

בית אגנור
מייסד אגנור
אתניות פיניקים
ענפים בית המלוכה הקדמאי של תבאי

בית אגנור, שבניו נקראים אגנורידים (ביוונית: Ἀγηνορίδης), הוא הפטרונים של אגנור הפיניקי, ואליו משויכים צאצאיו במיתולוגיה היוונית. בני המשפחה השתלבו בסיפורים רבים במיתולוגיה, ורבים מהם הפכו לאפונימים לארצות שונות מסביב לים התיכון.

[אולי להרחיב את המבוא]

מוצא עריכה

פסאודו־אפולודורוס וצצס

תולדות עריכה

בקצרה, לציין גם למי המושג אגנורידי מתייחס – למשל לקדמוס ולפרסאוס.

[להביא פה את טבלת השושלת כפי שמובאת באנגלית]

-

-

-

-

-

-

-

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 1.1–1.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  2. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 4.45 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  3. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 1.173 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  4. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 2.49 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  5. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 4.147–4.148 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  6. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 5.57 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  7. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 5.58–5.59 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  8. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.91 (ראו במקור היווני ובתרגום עברי)
  9. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 2.44 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית); בצור היה מקדש להרקלס המכונה תאסי (כלומר איש האי תאסוס)
  10. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 6.47 (ראו במקור היווני ובתרגום עברי)
  11. ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 2 שורות 178–180 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית); אגנור כאבי פינאוס מוזכר גם בשיר 2 שורות 237, 240, 293, 426, 490 ו־617 ובשיר 3 שורה 943
  12. ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורות 1177–1187 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית)
  13. ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורה 1095 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית)
  14. ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 4 שורות 516–517 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית)
  15. ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 4 שורות 1638–1688 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית)
  16. ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.1.7-3.1.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  17. ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.15.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  18. ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.24.3–3.24.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  19. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 5.25.12–5.25.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  20. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 7.4.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  21. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 7.2.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  22. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 10.35.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  23. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.5.1–9.5.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  24. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.8.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  25. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.9.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  26. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.10.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  27. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.1–9.12.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  28. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.3–9.12.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  29. ^ בניגוד לסיפור מתחילת הספר (1.14.7), לפיו פולחן אפרודיטה אוראניה מקורו באשקלון, והפיניקים לימדו את היוונים את פולחנו בקיתרה.
  30. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.16.3–9.16.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  31. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.19.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  32. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.19.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  33. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.26.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  34. ^ בארכיון האינטרנט יש סדרת ספריו כמקור ותרגום יחדיו: https://archive.org/details/DiodorosOfSicily034.598
  35. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 1.23.1–1.23.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  36. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.64.2–3.64.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  37. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.74.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  38. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.67.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  39. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 4.2.1–4.2.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  40. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 4.60.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  41. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 4.66.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  42. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.48.5–5.49.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  43. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.57.5–5.57.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  44. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.58 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  45. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.78.1–5.79.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  46. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 6.1.8–6.1.10 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  47. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 19.53.4–19.53.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  48. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 40.3.1–40.3.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  49. ^ קונון (פוטיוס), סיפורים, 25 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
  50. ^ קונון (פוטיוס), סיפורים, 32 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
  51. ^ קונון (פוטיוס), סיפורים, 37 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
  52. ^ קונון (פוטיוס), סיפורים, 40 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
  53. ^ מוסכוס, אידיליה 2 – Ευρώπη (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית)
  54. ^ לוקיאנוס מסמוסטה, אודות האלה הסורית, פסקה 4
  55. ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 2 שורות 833–875 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  56. ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 1–25 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  57. ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 26–49 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  58. ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 50–94 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  59. ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 95–114 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  60. ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 115–... (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  61. ^ פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.1.1–3.1.2
  62. ^
    היגינוס (אנ'), Fabulae, ‏178 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית):
    אירופה בת אגריופה ואגנור היתה, צידונית. יופיטר, ששינה את צורתו לשור, מצידון לכרתים נשאה, וממנה הוליד את מינוס, סרפדון ורדמנתוס. אביה אגנור את בניו שלח להחזיר את אחותם, או אחרת – לטווח ראייתו לא לחזור. פויניקס לאפריקה נשלח, ושם נשאר. לכן האפריקאים פונים נקראים. קיליקס משמו נתן את השם לקיליקיה. קדמוס בנדודיו לדלפי בא. שם האורקל אמר לו לקנות מחוואים פר עם סימן בצורת ירח על צדו, ולהוליך אותו לפניו. במקום בו יכרע היה הגורל שייסד עיר וישלוט. כששמע קדמוס את האורקל, עשה כדברו. בחפשו מים הוא בא למעיין של קסטליה (אנ') עליו דרקון, מזרע מארס, עליו שמר. הוא הרג את עמיתי קדמוס, אך נהרג על ידי קדמוס בעזרת אבן. תחת הנחיית מינרווה הוא זרע את השיניים וחרש תחתיהן. מהן צמחו הספרטוי. הם לחמו בינהם, אך חמישה מהם שרדו, הם כתוניוס, אודאיוס, היפרנור, פלורוס ואכיון. יתרה מכך, בויוטיה נקראה על שם השור אחריו קדמוס עקב.
  63. ^ Jebb, Richard Claverhouse (1905), Bacchylides: The Poems and Fragments, Cambridge University Press, p. 376
  64. ^ הומרוס, איליאדה, שיר 14 שורות 321–322 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  65. ^ יואנס צצס, כיליאדס, 2.292
  66. ^ יואנס צצס, כיליאדס, 7.159–7.165 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  67. ^ פסאודו־סקימנוס (אנ'), פריודוס לניקומדס, 645
  68. ^ קווינטוס קורטיוס רופוס, תולדות אלכסנדר, 4.4
  69. ^ כל שאר התיאור מעניין מאוד:
    התיאור בלטינית
    sed cognationis cum Tyriis memores,—quippe utramque urbem Agenorem condidisse credebant,—multos Tyriorum clam protegentes, ad sua perduxere navigia; quibus occultati, Sidona devecti sunt. XV milia hoc furto subducta saevitiae sunt. Quantumque sanguinis fusum sit, vel ex hoc existimari potest, quod intra munimenta urbis VI milia armatorum trucidata sunt. Triste deinde spectaculum victoribus ira praebuit regis: duo milia, in quibus occidendis defecerat rabies, crucibus adfixi per ingens litoris spatium pependerunt. Carthaginiensium legatis pepercit, addita denuntiatione belli, quod praesentium rerum necessitas moraretur.

    Tyrus septimo mense, quam oppugnari coepta erat, capta est, urbs et vetustate originis, et crebra fortunae varietate ad memoriam posteritatis insignis. Condita ab Agenore, diu mare non vicinum modo, sed, quidcumque classes eius adierunt, dicionis suae fecit; et, si famae libet credere, haec gens litteras prima aut docuit, aut didicit. Coloniae certe eius paene orbe toto diffusae sunt: Carthago in Africa, in Boeotia Thebae, Gades ad Oceanum. Credo libero commeantes mari saepiusque adeundo ceteris incognitas terras elegisse sedes iuventuti, qua tunc abundabant, seu quia crebris motibus terrae,—nam hoc quoque traditur,—cultores eius fatigati nova et externa domicilia armis sibimet quaerere cogebantur. Multis ergo casibus defuncta, et post excidium renata, nunc tandem longa pace cuncta refovente sub tutela romanae mansuetudinis adquiescit.

    התיאור באנגלית (תרגום מכונה)
    but remembering their kinship with the Tyrians, and believing that they had founded both cities at Agenor, secretly protecting many of the Tyrians, they brought their ships to their own. by whom they were concealed, and brought to Sidon. 15,000 were carried away by this theft and brutality. And how much blood was shed, or it may be supposed from this, that within the walls of the city 6 thousand armed men were slaughtered. Then a sad spectacle was presented to the conquerors by the anger of the king: two thousand, whom rabies had failed to kill, hung on crosses along the vast expanse of the beach. He spared the ambassadors of the Carthaginians, adding a declaration of war, that the necessity of present affairs should delay.

    Tire was captured in the seventh month after the siege had begun, a city remarkable for its ancient origin, and its many fortunes, for the memory of posterity. Having been founded by Agenor, for a long time the sea was not only a neighbor, but, whatever its classes approached, he made it his domain; and, if we like to believe the report, this nation was the first to either teach or learn literature. Certainly his colonies were spread almost all over the world: Carthage in Africa, Boeotia in Thebes, Gades on the Ocean. I believe that the free ones, traveling by sea, and frequently coming to lands unknown to others, chose the abodes of the youth, in which they then abounded, or because of the frequent upheavals of the earth,—for this is also tradition,—his worshipers, exhausted, were compelled to seek new and foreign abodes for themselves with arms. Having therefore died in many cases, and after being reborn, now at last rests in a long peace, comforting all under the protection of Roman meekness.

  70. ^ נונוס, דיוניסיקה, 1.46–1.362 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)

ביאורים עריכה

  1. ^ השלישי בעידנים במיתולוגיה היוונית, ראו Ages of Man
  2. ^ היא הרמוניה.
  3. ^ הוא דיוניסוס.
  4. ^ דלפי נמצאת בתוך פוקיס. הניסוח "עזב את דלפי בדרכו לפוקיס" הוא לפי כתבי פאוסניאס. המשמעות היא כנראה "יצא מדלפוי לרחבי פוקיס, לפי שיחה:קדמוס
  5. ^ כך במקור, אך הדבר לא ברור, שכן מהסיפור על אורפאוס נראה שהכהנים המצרים הכירו קישרו בין קדמוס לתבאי הבואטית דוקא
  6. ^ 1 2 Ἐννοσίγαιος, הוא פוסידון
  7. ^ θεόταυρε (תאוטאורה, תאוס – אל, טאורוס – שור). שם זה מקביל לכינוי של אל הכנעני משירת אוגרית.
  8. ^ אירופה
  9. ^ כלומר בן אגנור, הוא קדמוס
  10. ^ 1 2 3 כלומר "בן אגנור", קדמוס
  11. ^ מערת האורקל של פויבוס (הוא אפולון)
  12. ^ בלטינית anguis, במשמעות נחש או דרקון ("לויתן" ו"תנין" במשמעות המקראית של המילים)
  13. ^ ראו ספר איוב, פרק מ"א: "סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה [...] עֲ‍טִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר [...] מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל יִמּוֹט"
  14. ^ אגנורידי
  15. ^ היו כמה כותבים קלאסיים בשם זה (אנ') ואפולודורוס לא ציין איזה מהם אמר זאת.
  16. ^ לבקשת מינוס, ראו פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.1.2–3.1.4
  17. ^ במקור, התיאור פותח בתיאור אישה, ורק בשלב זה של התיאור נזכר שם האישה.
  18. ^ המערה של אכידנה, ברכס ההרים בו שוכן טיפון, בקיליקיה. אחרי אזכור המערה מופיע תיאור ארוך של מאבק אלים ויצורים שהתרחש בסביבתה ולא קשור לאירופה וקדמוס, ולאחריו ממשיך סיפורם.
  19. ^ הוא השוכן בהרי קיליקיה, והוזכר קודם לכן במאבק האלים בסביבות מערת ארימה
  20. ^ כך במקור; "איתו" מתייחס כנראה לקדמוס
  21. ^ איו בת אינכוס שהביאה ילד עם זאוס, וקדמוס היה מצאצאיו
  22. ^ שערותיו של טיפון היו נחשים
  23. ^ אתנה נולדה ממצחו של זאוס
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:בית_אגנור&oldid=36538332"