פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/דצמבר

1_בדצמבר

1 בדצמבר 1939, מפקד הממשל הצבאי הגרמני בחלם ציווה בפעם הראשונה על ראש הקהילה היהודית בעיר, לאסוף כאלפיים גברים בכיכר השוק של העיר. רובם נרצחו בהמשך ביריות ובטביעה בנהר. הנאצים נכנסו לחלם לראשונה בראשית ספטמבר 1939, אולם יצאו ממנה בשל הכוחות הרוסים. הם שבו אליה מכוח הסכם ריבנטרופ-מולטוב, ב-9 באוקטובר 1939. בחלם, שבה שכנה קהילה יהודית מאז המאה ה-15, הוקם גיטו יהודי, במתכונת דומה לערים בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, שאליו הובאו, מלבד יהודים תושבי העיר, גם משלוחים של יהודים תושבי סלובקיה. חלק ניכר מהם נשלחו אל מחנה ההשמדה בסוביבור. עד סיום מלחמת העולם השנייה הוכחדה למעשה רוב קהילת יהודי חלם.

עריכה | תבנית | שיחה
2_בדצמבר

2 בדצמבר 1947, י"ט בכסלו תש"ח, פרצה ההתקפה על המרכז המסחרי בממילא בעקבות להחלטת החלוקה בעצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר על הקמת שתי מדינות בשטחה של ארץ ישראל המנדטורית. בבוקרו של אותו יום בשעה 9:30 התגודדו מפגינים ערבים חמושים בסכינים ובמקלות ליד שער יפו, וצעדו אל רחוב הנסיכה מרי (כיום רחוב שלומציון המלכה). המפגינים שברו את חלונות הראווה והדלתות של החנויות ובזזו והעלו באש את הנותר. כוחות "ההגנה" בירושלים לא הצליחו לעצור את ההתקפה; המשטרה הבריטית ויחידות בריטיות שהובאו לאזור לא התנגדו לפעולות ההרס והביזה, וכארבעים חנויות ברחוב נהרסו. ההפגנה וההתפרעות אירעו יום לאחר שהחלה שביתת מחאה לשלושה ימים בציבור הערבי, שעליה הכריז הוועד הערבי העליון.

עריכה | תבנית | שיחה
3_בדצמבר

3 בדצמבר 1969, כ"ג בכסלו תש"ל, כוחות סיירת גולני של חטיבת גולני בצה"ל, פשטו על מחנות מחבלים בהר דב ובדרום לבנון. הפועלה באה לאחר אירועי ירי קטיושות וחדירות מחבלים מגבולות לבנון וסוריה, פעילות עוינת של כוחות צבא סוריה. אלוף פיקוד הצפון מוטה גור הופקד על הפריצה לסוריה ולפתחלנד ובהיאחזות בהר דב. במהלך הפעולה פוצצו חיילי צה"ל מבנים, ובהם מחסני נשק ותחמושת רבה; כחמישה עשר מחבלים נהרגו ונפצעו רבים. בקרב כוחות צה"ל, נפצעו שישה חיילים ואחד מהם נפטר מפצעיו.

עריכה | תבנית | שיחה
4_בדצמבר

4 בדצמבר 1947, כ"א בכסלו תש"ח, יומן השלישי של פרעות עדן בעיר עדן בתימן, שהייתה אז פרוטקטורט בריטי. חלק מתושבי תימן זעמו על החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר. הסתה אנטישמית ואנטי ציונית התנהלה בציבוריות ובכלי התקשורת בתימן בעקבות ההחלטה. במהלך הפרעות נהרגו 82 נפש מיהדות תימן. בתי מגורים, ארבעה בתי כנסת, ורוב בתי העסק של יהודים נפרצו ונבזזו. יחידה של הצבא הבריטי בתימן, בשם: "המגויסים של הפרוטקטורט של עדן" (אנגלית: Aden Protectorate Levies) נקראה להתערב במהומות, ללא הועל.

עריכה | תבנית | שיחה
5_בדצמבר

5 בדצמבר 1496, כ"א בכסלו ה'רנ"ז, הוצא הצו לגירוש יהודי פורטוגל על ידי המלך מנואל הראשון, מלך פורטוגל; וזאת על פי דרישתם של מלכי ספרד: פרננדו השני ואיזבלה. אולם לאחר מספר חודשים החליט מנואל להטביל לנצרות בכוח את יהודי הממלכה, שחלקם היו פליטים שגורשו בשנת 1492 מספרד. לאחר שנוצרו באונס, היו "הנוצרים החדשים", כך היה שמם הרשמי, בפיקוח האינקוויזיציה, ואם נחשדו כאנוסים היו צפויים לעינויים ועונשים קשים. חלק מיהודי פורטוגל קבל את הנצרות והתבולל באוכלוסייה הכללית; חלק אחר, "האנוסים", שמר על חלק מהמצוות בהסתר, וחלק נוסף היגר בהדרגה במשך המאות ה-16 וה-17, אל מחוץ לממלכת פורטוגל. המהגרים היהודים הפורטוגזים הקימו קהילות חדשות באירופה ובאמריקה. אחד הנודעים מצאצאיהם הוא ברוך שפינוזה (16321677); משפחתו ברחה מספרד לפורטוגל, ומשם לאמסטרדם, שבהולנד.

עריכה | תבנית | שיחה
6_בדצמבר
6 בדצמבר 1914, י"ח בכסלו תרע"ה, מניה שוחט נעצרה והובלה למעצר על ידי השלטונות העות'מאניים. היא נעצרה בשל פעילותה למען פיתוח היישוב היהודי בארץ ישראל, ועקב חלקה הרב בהקמת הארגונים החמושים "בר גיורא" (1907) ו"השומר" (1909), שבהנהגתם לקחה חלק פעיל. לאחר ששוחררה מהמעצר, גורשו מניה ואשהּ ישראל שוחט מנהיג "השומר", אל אנטוליה שבטורקיה. מעצר וגירוש בשנות מלחמת העולם הראשונה, היה מנת חלקם של רבים מחבריהם של מניה וישראל בהנהגת היישוב, שמנה אז כשמונים וחמש אלף נפש בקירוב. שכן, לאחר שפרצה המלחמה, חשדו העות'מאניים ביישוב כי הוא משתף פעולה עם מדינות האויב, וגם אסרו על שימוש בסמלים ציוניים, כגון בולי קק"ל. יהודים נתינים זרים גורשו, באמתלה של בגידה אפשרית; אולם גם רבים ממנהיגות היישוב, על אף שהתעתמנו, ובהם יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון, גורשו גם הם מהארץ. לאחר המלחמה חזרו המנהיגים לארץ, ופנו אל מיזמים חדשים בתקופה החדשה שנפתחה, תקופת המנדט.
עריכה | תבנית | שיחה
7_בדצמבר

7 בדצמבר 1394, המועד האחרון ליציאת היהודים מהעיר טולוז על פי צו שהוצא ידי שארל השישי, מלך צרפת. בשנים 1361-1359 הוזמנו יהודים להתגורר בצרפת, כחלק מהניסיון לשקם את הכלכלה לאחר מלחמת מאה השנים. נמסרו להם כתבי זכויות להתיישבות בצרפת ולעיסוק בהלוואה בריבית למשך עשרים שנה. המלווים עסקו למעשה בבנקאות בסיסית, כאשר לוו מבעלי הון והלוו לזקוקים להון זמין, תמורת הריבית. בנקאות ימי ביניימית זו הועילה לשליטים, ונאסרה על התושבים הנוצרים. אולם האוכלוסייה וחלק מהאצילים חשו עוינות כלפי היהודים, וניסו מפעם לפעם לפעול לגירושם. בעקבות זאת, צווי גירוש הוצאו בשנים 1369 ו-1370, מבלי שהוצאו לפועל. ב-1380, נהרגו יהדים רבים בפרעות, שפרצו לאחר מותו של שארל החמישי. בעקבות הלחצים הגוברים לסילוקם, ב-15 ביולי 1394, הוציא המלך שארל השישי צו כולל לגירוש היהודים וקבע את יציאתם מארצו עד 3 בנובמבר באותה שנה, ומטולוז עד ה-7 בדצמבר. היהודים המגורשים יצאו את צרפת לכל עבר, לממלכת ספרד ולמרכז ומזרח אירופה.

עריכה | תבנית | שיחה
8_בדצמבר

8 בדצמבר 1917, החל כיבוש ירושלים בידי הצבא הבריטי של הגנרל אדמונד אלנבי. לקראת המערכה התחלפו הכוחות הבריטים, ונערכו סביב העיר בצפון, במערב ובדרום: בתל אל פול ושועפאט, בית אכסא (הר המנוחות), דיר יאסין, עין כרם, מלחה, שראפת ומנזר מאר אליאס. אולם העיר נכבשה ללא קרב ב-9 בדצמבר; כאשר הכוחות הבריטים עלו אליה, ובמקביל נסוגו כוחות הצבא העות'מאני אל יריחו. טקס הכניעה הסמלי של העיר נערך ב-11 בדצמבר. בשל הכבוד והרגשות הדתיים של הכובשים והתושבים, בחר אלנבי להיכנס עם קציניו לראשונה אל העיר העתיקה כהולכי רגל, ולא רכובים על סוסיהם.

עריכה | תבנית | שיחה
9_בדצמבר

9 בדצמבר 1946, ט"ז בכסלו תש"ז, נפתח בבזל הקונגרס הציוני ה-22. הקונגרס היה הראשון לאחר מלחמת העולם הראשונה והשואה שהתחוללה בה. בארץ ישראל החלה באותה שנה תקופה סוערת של פעולות מחאה ומרי מזוין כלפי שלטונות המנדט הבריטי, על ידי המחתרות: פלמ"ח, אצ"ל ולח"י. על סדר יומו של הקונגרס עמדה הגבלות העלייה ותנועת ההעפלה לחופי הארץ על ידי השלטונות הבריטים, והדרכים לפיתוחו של היישוב היהודי למגזריו השונים. הקונגרס הודיע על החלטתו בעד תוכנית בילטמור, חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית.

עריכה | תבנית | שיחה
10_בדצמבר

10 בדצמבר, ביום זה, נמסר פרס נובל ופרס נובל לשלום ליוצרים ומדינאים יהודים וישראלים. הפרס מוענק בכל שנה לאנשים שפעלו בעד שלום וכנגד אלימות. פרס נובל בתחומי היצירה והמדע נמסר בסטוקהולם, בירת שוודיה; ואילו פרס נובל לשלום נמסר בטקס חגיגי באוסלו, בירת נורווגיה במרכז נובל לשלום. בשנת 1966, הוענק לסופר ש"י עגנון ולמשוררת נלי זק"ש פרס נובל בספרות. פרס נובל בכימיה הוענק לאברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר בשנת 2004, לעדה יונת בשנת 2009, לדן שכטמן בשנת 2011. פרס נובל לשלום הוענק יחדיו לראש ממשלת ישראל: מנחם בגין ומצרים: אנואר סאדאת בשנת 1978, לסופר אלי ויזל בשנת 1986, ולמנהיגי ישראל: יצחק רבין, שמעון פרס ולראש אש"ף: יאסר ערפאת בשנת 1994.

עריכה | תבנית | שיחה
11_בדצמבר

11 בדצמבר 1941, כ"א בכסלו תש"ב, הפליגה לחופי ארץ ישראל אוניית המעפילים "סטרומה" מנמל קונסטנצה ברומניה, ועל סיפונה כ-780 מעפילים ואנשי צוות. הפלגת האונייה אורגנה על ידי האצ"ל במסגרת אף על פי. מנוע האונייה שבת בים השחור והיא נגררה לנמל איסטנבול. השלטונות הטורקים החליטו לגרש את האונייה והמעפילים, לאחר ששלטונות המנדט הבריטי, בראשותו של הרולד מקמייקל, לא הסכימו לכניסתה לארץ ישראל, ולא נמצאה מדינה אחרות שתסכים לקבלם. האונייה נגררה אל לב הים ושם נפגעה מפגיעת טורפדו רוסית, בבוקר 24 בפברואר 1942. האונייה טבעה במהירות ורק ניצול אחד שרד ממנה: דוד סטוליאר, אשר היגר לארצות הברית. בתודעת יישוב העברי, הייתה "סטרומה" לסמל של אטימות והתכחשות השלטונות הבריטים לסבלה של יהדות אירופה ולנאמר בהצהרת בלפור על הקמת בית לאומי לעם היהודי.

עריכה | תבנית | שיחה
12_בדצמבר 12 בדצמבר 1882, ב' בטבת תרמ"ג, נוסדה המושבה ראש פינה. כארבע שנים קודם לכן, בשנת 1878, הוקם באתר המושבה היישוב: "גיא אוני"; אולם רוב תושביו עזבו בשל קשיי מחייה ופרנסה. אל גיא אוני שבודדים נשארו בה, באה קבוצה מאורגנת של של 30 משפחות מהעיר מוינשט ברומניה, בשם: "חברת ישוב ארץ ישראל על ידי עבודת האדמה". הם החליטו לעלות לארץ ישראל בעקבות רעיונות קונגרס פוקשאן; ובשנת 1882 באו לארץ ישראל על מנת לעסוק בחקלאות ובראשם מנהיגם דוד שוב. ב-12 בדצמבר, שהיה באותה שנה נר שביעי של חג החנוכה בצעו המייסדים חריש ראשון בקרקעות המושבה, ויום זה נקבע ליומה הראשון. שם היישוב נקבע על פי הפסוק : "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה" (תהילים קי"ח, י"ב). עריכה | תבנית | שיחה
13_בדצמבר

13 בדצמבר 1924, ט"ז בכסלו תרפ"ה, נציגות ארגוני פועלות וחלוצות מרחבי הארץ נאספו אל "מועצת הפועלות", ובהן מנהיגות תנועת הפועלות: עדה מימון ורחל ינאית. על סדר יומה של המועצה עמדו טיפוחם של משקי הפועלות ברחבי הארץ, שלושת הראשונים, הוקמו בתל אביב: הראשון בקרן הרחובות דרך סלמה (כיום דרך שלמה) ורחוב העלייה במשך שנה; השני ברחוב המלך ג'ורג' ליד גן מאיר, ואחר הוקם בשטחו "בית החלוצות"; והשלישי בקרן הרחובות אדם הכהן וארלוזורוב, בניהולה של חנה צ'יזיק, ולימים נקרא בית הספר בשטחו "בית חנה". במועצה הוכרז על הקמתו של משק פועלות חדש ליד שכונת תלפיות בירושלים, בניהולה של ינאית. משקי הפועלות הכשירו עולות חדשות וחלוצות לעבודת כפיים בארץ ישראל, ובמיוחד בחקלאות.

עריכה | תבנית | שיחה
14_בדצמבר

14 בדצמבר 1947, א' בטבת תש"ח, בימי מלחמת העצמאות הראשונים, הותקפה שיירה בדרך לבן שמן, אשר יצאה מהמושבה פתח תקווה אל כפר הנוער בן שמן, אשר כללה תגבורת לוחמים לכפר, שלא נכלל בגבולות מדינת ישראל העתידית, על פי תוכנית החלוקה של החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר. השיירה כללה 7 מכוניות ובהן 48 נפש: 27 אנשי חי"ש, 13 נוטרים, 7 נהגים ו-2 מתושבי בן שמן, יצאה מפתח תקווה באותו יום, בשעה 14:30. חיילי הלגיון הערבי התקיפו את השיירה בירי אש ליד הכפרים קולה ודיר טאריף, אך השיירה בפיקודו של אברהם בר עם, נחלצה ממנה, מבלי שתחזיר אש מקלעים שברשותה; ליד בית נאבאללה, ספגה השיירה מתקפת אש חזקה נוספת ושלושה עשר מנוסעי השיירה נהרגו. מכוח בריטי, שהגיע לאתר, עזר לנותרים. רבים מתושבי תל אביב השתתפו בהלווית החללים, שנקברו בקבר אחים בבית הקברות נחלת יצחק.

עריכה | תבנית | שיחה
15_בדצמבר

15 בדצמבר 1935, י"ט בכסלו תרצ"ו, בתל אביב, נערכו בחירות לעיריית תל אביב. השתתפו בבחירות כ-90% מבעלי זכות הבחירה, אשר הצביעו לעשר "רשימות", שחלקן הוקמו על פי המפתח הפוליטי הכלל יישובי, וחלקן על פי התארגנות מקומיים: "הסתדרות העובדים", הייתה הרשימה הגדולה שקבלה 6 נציגים במועצת העיר, "התאחדות עולי-גרמניה" (1), "מאיר דיזנגוף" (1), "המרכז" (1), "בעלי-בתים" (1), "המזרחי" (1), "מרכז הסוחרים הזעירים" (1), "למען תל אביב" (1), "הרוויזיוניסטים" (1), "התאחדות בעלי-בתים ומגרשים" (1). לאחר ספירת הקולות, בחרה מועצת העירייה בראש העיר המכהן מאיר דיזנגוף להמשיך בכהונתו.

עריכה | תבנית | שיחה
16_בדצמבר

16 בדצמבר 1922, ג' בטבת תרפ"ג, חג החנוכה, נערכו בחירות לוועד קהילת יהודי יפו, בשמו הרשמי: "וועד העיר ליהודי יפו". השתתפו בהם 4,515 נפש חברי הקהילה, נשים וגברים, מלבד החרדים. תוצאות הבחירות שיקפו את הלך הרוחות אצל תושבי יפו היהודים, אשר נותרו בה לאחר שרבים מהקהילה היהודית, עזבו בעקבות מאורעות תרפ"א, 1921. מספר המצביעים למפלגות הפועלים, "השמאל", היה 1,200; ל"הימין", רובו רוויזיוניסטים, הצביעו 1,070; 800 נפש הצביעו לסיעת "הספרדים"; 617 הצביעו לסיעת "התימנים"; 414 הצביעו לסיעת "מרכזיים ומרכז בעלי-מלאכה".

עריכה | תבנית | שיחה
17_בדצמבר

17 בדצמבר 1919, כ"ב בכסלו תר"ף, התכנס "הוועד הזמני" של היישוב, בהשתתפות מנהיגי ההסתדרות הציונית: מנחם אוסישקין וחיים ויצמן, לשם קביעת צירי היישוב שישתתפו ב"ועד הצירים". הוחלט כי הם ימונו רק לאחר כינוס האספה המייסדת של "אספת הנבחרים: של היישוב. בכך, הושלם שלב נוסף בתהליך כנון המוסדות העצמאיים של היישוב, כלפי אומות העולם, ובמיוחד כלפי ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, לאחר מלחמת העולם הראשונה.

עריכה | תבנית | שיחה
18_בדצמבר

18 בדצמבר 1918, ט"ו בטבת תרע"ט, "המועצה הארצישראלית", שהייתה למעשה "האספה המכוננת" השלישית של נציגי היישוב לאחר מלחמת העולם הראשונה, התכנסה ביפו. מאה וארבעה עשר הצירים היו אנשי היישוב היהודי מרחבי הארץ, ובכלל זה מיישובי הגליל והשרון (אז "השומרון") שנכבש על ידי הצבא הבריטי בקיץ; אנשי "ועד הצירים"; וחיילים מהגדודים העבריים. המפלגות שיוצגו במועצה היו "פועלי ציון", "הפועל הצעיר", "בלתי מפלגתיים", "האזרח", "הרדיקלים" ונציגי החרדים. על סדר יומה של המועצה עמדו "ראשי פרקים לתוכנית שלטון זמני בארץ ישראל". הנאספים התווכחו חריפות על השלטת השפה העברית, על זכות בחירה לנשים ועל כללי הבחירות לגוף המייצג של היישוב בכללו.

עריכה | תבנית | שיחה
19_בדצמבר

19‏-24 בדצמבר 1926, י"ד-י"ט בטבת תרפ"ז, נערכה ועידת "הפועל המזרחי". הארגון שהוקם בתחילת שנות העשרים על ידי פועלים וחלוצים דתיים, חלקם המקורבים למפלגת "המזרחי", תר את דרכו בין המפלגות והארגונים ביישוב. חברי ארגון "הפועל המזרחי", שרעיונות "תורה ועבודה" היו נר לרגליו, התלבטו אם על הארגון להצטרף להסתדרות הכללית, והאם תהיה עם חברי ההסתדרות שאינם דתיים, הסכמה על שאלות של ארגון, כלכלה ותעסוקה. הוועידה החליטה על השהיית ההצטרפות המיידית של "הפועל המזרחי" אל ההסתדרות, ובצידה בדיקה זהירה ומשא ומתן בדרך להצטרפות זו.

עריכה | תבנית | שיחה
20_בדצמבר

20 בדצמבר 1928, ז' בטבת תרפ"ט, התקיים בברלין מושב "הוועד הפועל הציוני" בראשותו של ד"ר חיים ויצמן. על סדר יומו הונחו הדרכים להגברת העלייה לארץ ישראל בתיאום עם ממשלת המנדט, שהציבה הגבלות וסייגים. הוחלט כי מתפקידי הסוכנות היהודית, יהיו לפעול למען החדרת השפה העברית במגזרי היישוב השונים, ואישור תוכניות ההתיישבות. כמו כן, אושרה החלטת הקונגרס הציוני כי נשיא ההסתדרות הציונית ישמש גם כנשיא הסוכנות היהודית.

עריכה | תבנית | שיחה
21_בדצמבר

21 בדצמבר 1939, ט' בטבת ת"ש, נפתח המשפט בבית דין צבאי בעכו של שלושים ושמונה חניכי קורס הכשרה של האצ"ל במשמר הירדן, הקורס הגדול בהיקפו של הארגון עד אז. הם נתפסו על ידי כוחות בריטיים בעת אימונים ונכלאו; הנשים בכלא בבית לחם והגברים בכלא עכו, ואחר כך במחנה המעצר מזרעה בצפון עכו. לאחר שני ימי דיונים נגזרו עליהם עונשי מאסר ארוכים. אולם העונשים קוצרו לאחר מכן, עד כדי שנתיים.

עריכה | תבנית | שיחה
22_בדצמבר
22 בדצמבר 1924, י"א בטבת תרפ"ה, בטקס חגיגי נפתח "המכון למדעי היהדות" באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. סר הרברט סמואל, הנציב העליון, בירך את סגל המורים ואת 110 התלמידים שנרשמו, כי בית הספר החדש יהווה גשר תרבותי בין מערב למזרח בארץ ישראל.
עריכה | תבנית | שיחה
23_בדצמבר

23 בדצמבר 1920, י"ב בטבת תרפ"א, בהסכם שנוסח ונחתם בין בריטניה לבין צרפת, נקבעו הגבולות המנדט הבריטי בארץ ישראל, וכן גבולותיהן של עיראק במנדט בריטי, וסוריה במנדט צרפתי. במשא ומתן הארוך בין המעצמות הוחלט כי חלק מהגליל יכלל בין גבולות המנדט הבריטי, ובכלל זה האזור שנקרא בתרבות הישראלית: "אצבע הגליל" וכלל את המושבה: מטולה, כפר גלעדי ותל חי. בשטח הצרפתי נשארו החרמון, הגולן, מקורות הירדן ונהר הליטני. ההסכם עיצב את הגבול העתידי של מדינת ישראל, כאשר הוקמה בתש"ח 1948.

עריכה | תבנית | שיחה
24_בדצמבר

24 בדצמבר 1948, כ"ב בכסלו תש"ט, בעיצומה של מלחמת העצמאות הופצץ קיבוץ משמר העמק, על ידי ארבעה מטוסי חיל האוויר העיראקי. נהרגו ארבעה אנשים, רובם ילדים. הטייסים העיראקים טעו לזהות בקיבוץ את שדה התעופה בסיס רמת דוד. גם קודם לכן, ב-4 באפריל 1948 ערך צבא ההצלה של קאוקג'י מתקפה על הקיבוץ, שהתחוללה עד ה-13 באפריל 1948, והוכרעה בניצחון המגנים לוחמי הפלמ"ח.

עריכה | תבנית | שיחה
25_בדצמבר

24‏-25 בדצמבר 1969, ט"ז בטבת תש"ל, מנמל שרבורג מצרפת, הפליגו בחשאי חמש ספינות טילים מדגם סער 3, אשר כונו "ספינות שרבורג". הן מולטו למדינת ישראל בניגוד להחלטות ממשלת צרפת. מילוט הספינות החמושות מצרפת לישראל, העיב לזמן מה על היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות ולגינו והטלת אמברגו על מכירת נשק מתוצרת צרפת לישראל. המבצע תוכנן על ידי האלוף במילואים מרדכי (מוקה) לימון, מפקד חיל הים בתחילת שנות ה-50, וראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בפריז יחד עם אנשי חיל הים הישראלי, אשר רקמו את שלבי המבצע עד להוצאתו אל הפועל.

עריכה | תבנית | שיחה
26_בדצמבר

26 בדצמבר 1949, עלתה הכנסת אל ירושלים. כאשר הקומה המדינה הייתה ירושלים במצור; ועל כן, נערכו הישיבות הראשונות של הכנסת בתל אביב, ובהם בית דיזנגוף, בבניין קולנוע "קסם". מקומה הראשון בעיר הבירה היה בבניין הסוכנות היהודית, ואחר בבית פרומין במרכז העיר. אבן הפינה למבנה הקבע בגבעת רם הונחה במעמד נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ב־14 באוקטובר 1958.

עריכה | תבנית | שיחה
27_בדצמבר
-
הוספה
28_בדצמבר
-
הוספה
29_בדצמבר
-
הוספה
30_בדצמבר
-
הוספה
31_בדצמבר
-
הוספה