פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/נובמבר
| 1_בנובמבר |  1 בנובמבר 1290, הושלם גירוש יהודי אנגליה. ב-18 ביולי 1290 שיגר המלך אדוארד הראשון צווים אל השריפים של כל ערי אנגליה בהם נאמר, כי עד היום הראשון בחודש נובמבר 1290 על כל היהודים לעזוב את המדינה; ואלה שיישארו בה אחרי תאריך זה יוצאו להורג. בשנה זו גורשו 16,000 יהודי אנגליה. הם היגרו בעיקר להולנד ולצרפת הסמוכות. הם אמנם הורשו לקחת איתם את רכושם, אך בתיהם וכל הנכסים והרכוש שלא הצליחו למכור, הפכו לפי צו ממלכתי לרכוש המלך. לאחר שנת 1290 חיו בממלכת אנגליה רק יהודים שהמירו את דתם לנצרות, וחלקם היו כאנוסים. שלטונות אנגליה, ששוכנת באי ללא גבולות יבשתיים עם מדינות אחרות, יצרו פיקוח הדוק יחסית על ההגירה לתחומה, ומנעה מיהודים לשוב ולהתיישב בה במשך כ-350 שנה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 2_בנובמבר |  2 בנובמבר 1917, י"ז בחשון תרע"ח, פורסמה הצהרת בלפור, בה הכירה ממשלת בריטניה בזכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. ההצהרה נמסרה לידיו של הלורד ליונל וולטר רוטשילד, שהתבקש להעבירה לידי ההסתדרות הציונית. היא ניתנה בעקבות הצעה שהגיש לממשלת בריטניה ד"ר חיים ויצמן בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות ההיסטורית של עם ישראל בארץ ישראל, בזכותם של יהודים לעלות אליה ולבנות בה בית לאומי, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-31 באוקטובר 1917. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 3_בנובמבר |  3 בנובמבר 1878, עלו להתיישבות המתיישבים הראשונים בפתח תקווה, בהם יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן, אלעזר ראב ובנו יהודה ראב ומיכל לייב כ"ץ (זיינגר). הם הקימו את ישובם על קרקע שנרכשה מתושבי הכפר הערבי אוּמְלָבָּס, אשר גרו ביפו. בכפר עצמו התגורר קומץ אריסים, לאחר שרבים נפטרו בשל תחלואה, בעיקר מחלת המלריה. כמקובל באותם ימים, בשל הגבלות החוק העות'מאני, נרשמה הקרקע בטאבו על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי, והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע מתקלות בבצוע העסקה ומימושה, כפי שקרה לקבוצת מתיישבים בניסיון רכישה קודם של אדמות ליד יריחו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 4_בנובמבר |  ב-4 בנובמבר 1948, כ"א בחשוון תש"ט, הופיע ויליאם אדוארד ריילי, גנרל אמריקאי, בפני מועצת הביטחון של האו"ם בפריז, וטען כי אין לאלץ את ישראל לסגת מעמדותיה בחזית הנגב במלחמת העצמאות. ריילי גילה עמדה מאוזנת ואף אהדה לישראל; וזאת, כנגד דרישתו של ראלף באנץ', המתווך בין ישראל לבין הכוחות הערבים מטעם האו"ם, כי ישראל תסיג את כוחותיה, ובהם חטיבת הנגב וחטיבת גבעתי, לעמדות בנגב שבהן החזיקה ב-14 באוקטובר. דבריו של ריילי השפיעו על הסרת איום הסנקציות מישראל, ותמכו למעשה בהמשך אחיזתו של צה"ל בעמדותיו. ריילי שימש כעוזרו של נציג האו"ם לשיחות אנרי ויז'יה, בשיחות עם סוריה על חתימת הסכם שביתת הנשק, שנערכו בחודשים אפריל עד יולי 1949, ונחתמו ב-20 ביולי 1949. לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק, שירת ריילי כראש מטה משקיפי האו"ם הראשון בישראל, עד 27 ביוני 1953. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 5_בנובמבר |  5 בנובמבר 1938, י"א בחשוון תרצ"ט, שלטונות גרמניה הנאצית קובעים כי "כל הדרכונים המונפקים ליהודים יוטבעו באות "J רבתי בדיו אדומה". שבועות מספר לאחר מכן הונהג גם הטלאי הצהוב בשטחי הממשל והכיבוש של גרמניה, שכינתה את עצמה "הרייך השלישי". ראשיתה של החתמת הדרכונים ביוזמתם של שלטונות שווייץ, כשבועיים לאחר האנשלוס, סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה. השלטונות השווייצרים דרשו מגרמניה לסמן את דרכונים של יהודים באות J, כדי שמשטרת הגבולות תוכל לסנן את העוברים ושבים במעברי הגבול, ולמנוע את כניסתם של יהודים לשטחה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 6_בנובמבר |  6 בנובמבר 1944, כ' בחשוון תש"ה, החלה "צעדת המוות" של עשרות אלפים מיהדות הונגריה, אשר הובלו רגלית אל עבר הגבול הגרמניה הנאצית. גל הגירושים ההמוניים של שארית יהדות הונגריה, באותם ימים, התחולל לאחר הדחתו של מיקלוש הורטי. הורטי מונה לעוצר המדינה לתקופה בלתי מוגבלת בשנות ה-20. במלחמת העולם השנייה נשלחו על ידי פקידיו רבים מיהודי הונגריה למחנות ההשמדה באושוויץ ובירקנאו. לאחר שהתכוון להודיע על פרישתה של הונגריה מן המלחמה לצד גרמניה, ועל תמיכתה בבעלות הברית, הנאצים הדיחו ועצרו את הורטי, ב-15 באוקטובר 1944. למחליפו מונה הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב החץ לראש הממשלה, ולמעשה לשליט הבלעדי במדינה. כנופיות "צלב החץ" השתוללו ברחובות בודפשט, ואלפי יהודים נרצחו ברחוב והושלכו אל נהר הדנובה, ואחרים נשלחו לצעדות מוות ולעבודת כפייה; כמאה אלף מן היהודים שנותרו רוכזו בגיטו בחודש דצמבר 1944 בתנאים קשים, עד סיום המלחמה בהונגריה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 7_בנובמבר |  7 בנובמבר 1917, פרצה מהפכת אוקטובר, שנודעה גם בשם: "המהפכה הבולשביקית". היא החלה ברוסיה ב-25 באוקטובר 1917 על פי הלוח היוליאני אשר היה בשימוש ברוסיה באותה עת; וב-7 בנובמבר על פי הלוח הגרגוריאני הנוכחי. הצאר הרוסי, ניקולאי השני, הודח מכסאו במהפכת פברואר, במרץ 1917 על ידי מהפכנים סוציאל-דמוקרטים בראשותו של גאורגי לבוב, ואחר כך של אלכסנדר קרנסקי. אולם כוחות מהפכנים קומוניסטים בראשות ולדימיר איליץ' לנין תפסו את השלטון מידיהם והקימו שלטון דיקטטורי ברוב שטחי האימפריה הרוסית לשעבר, כמדינה חדשה שנקראה ברית המועצות. חלקם של יהודים בתנועות וארגוני המהפכנים, השונים והעוינים זה את זה, היה פי עשר מחלקם באוכלוסייה הכללית. השפעת שתי המהפכות על חיי הקהילות היהודיות ברוסיה, באירופה, ואף בארץ ישראל, הייתה רבה. הלאומיות היהודית והציונות בכלל זה, דוכאו בברית המועצות ביד קשה; ומאידך הרעיונות הקומוניסטים ואהדת ברית המועצות היו מנת חלקם של רבים מתושבי ארץ ישראל המנדטורית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 8_בנובמבר |  8 בנובמבר 1948, ו' בחשוון תש"ט, נערך המפקד הראשון של מדינת ישראל. המפקד נעשה בתכנונו ובניהולו של פרופסור רוברטו בקי, המנהל הראשון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מטרתו העיקרית הייתה הכנת מאגר מידע של המדינה, שעל פיו תחולקנה תעודות זהות לאזרחים של המדינה הצעירה. קדמו לו ביקורי הפוקדים בבתי התושבים. ביום המפקד הוטל עוצר כללי במשך 7 שעות, שבו עברו הפוקדים ואשרו את הרשימות. העוצר נשמר ביום המפקד על ידי חיילי צה"ל, אנשי משמר העם והגדנ"ע. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 9_בנובמבר |  9 בנובמבר 1948, נפתחה תערוכה ראשונה של קבוצת אופקים חדשים. חמישה עשר האמנים שהציגו בה פרשו למעשה מ"אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל". מקור השם בהצעתו של מבקר האמנות חיים גמזו או המשורר אברהם שלונסקי. בין חברי הקבוצה היו האמנים: אהרון כהנא, אריה ארוך, יצחק דנציגר, יעקב וכסלר, יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי, יוחנן סימון, משה פרופס, רות צרפתי, חיים קיוה, משה קסטל, יחזקאל שטרייכמן, משה שטרנשוס, יחיאל שמי, דב פייגין ואבשלום עוקשי. הקבוצה פעלה בישראל עד 1963. מאפייניה היו היפתחות אל מגמות חדשות באמנות הבינלאומית, וביטוי מופשט ולירי בציור ובפיסול. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 10_בנובמבר |  10 בנובמבר 1938, רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית ובאירופה בכלל, לאחר עליית הנאצים לשלטון, הייתה נושא לדיון בבית הנבחרים הבריטי, וזאת בעקבות התנקשותו של הרשל גרינשפן בדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראט בפריז ב-6 בנובמבר. נוויל צ'מברלין ראש ממשלת בריטניה הכריז בדיון על רצונה הטוב של בריטניה לעזור בפתרון בעיית הפליטים היהודים ברחבי הממלכה המאוחדת, אך הדגיש כי אפשרויותיה של בריטניה לסייע בפועל מעטות. צ'מברלין הודיע כי ייתכן וימצאו מקומות קליטה למספר מצומצם של מהגרים יהודים במושבות הבריטיות בטנגניקה וקניה. לדעתו בארץ ישראל, ששטחה קטן, אין לראות פתרון לבעיית יהודי גרמניה ויהדות אירופה בכלל; וזאת גם לאחר שרבים מהם היגרו אליה בשנות השלושים. צ'מברלין סיים את דבריו באומרו: אף "כי ארצנו וארצות אחרות רוצות בכל לבן לסייע בטיפול ובסידור המצב החמור הזה – הרי גלוי וידוע לכל שהאפשרויות להתיישבות ולסידור מצומצמות מאוד". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 11_בנובמבר | .jpg) 11 בנובמבר 1924, י"ד בחשוון תרפ"ה, יומה השלישי של וועידת "הפועל המזרחי", ארגון פועלים דתיים לאומיים, בפתח תקווה. השתתפו בה 30 צירים מרחבי הארץ. על סדר יומה עמדה שאלת ההצטרפות אל ההסתדרות הכללית. חלק מהמתנגדים עזבו לאחר שהוחלט על הצטרפות זו. התנועה החלה את דרכה בתקופת העלייה השלישית, בשנת 1922. לעומת תנועת האם שלה "המזרחי", הדגישו חבריה את חיי העמל של הפועל, החשיבו את רעיונות הסוציאליזם, וראו את עצמם חלק מההתיישבות העובדת. בהצטרפותה אל ההסתדרות לקחה התנועה חלק גם בגופיה העיקריים, כגון המרכז החקלאי וקופת חולים כללית. ערכי התנועה וחבריה השפיעו על הקמת תנועת הנוער בני עקיבא והקיבוץ הדתי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 12_בנובמבר |  12 בנובמבר 1948, י' בחשוון תש"ם, הוכרזה ב"עיתון רשמי" הודעת "מועצת המדינה הזמנית" על דגל ישראל, צבעיו ומידותיו כפי שנקבעו בחוק. ההודעה באה לאחר סדרת התייעצויות הוחלט שדגל ההסתדרות הציונית יהיה דגלה הרשמי של מדינת ישראל. מרכיביו של הדגל: הצבעים לבן וכחול, שני הפסים וצורת מגן דוד, רמזו על מספר מסורות עתיקות יומין, בהן תרבות העת העתיקה ומצוות הטלית וציצית שבתורה; ומאחר שהונף בארץ ישראל בגרסאותיו כדגל עברי כבר בתקופת העלייה הראשונה וקישט את אולם הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח, נלוותה אליו, בתודעת בני הדור, משמעות של עצמאות לאומית חדשה בארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 13_בנובמבר |  13 בנובמבר 1922, כ"ב בחשוון תרפ"ג, הוקמה "ההתאחדות הכללית של האיכרים העבריים בארץ ישראל", ובקיצור "התאחדות האיכרים", על ידי נציגי האיכרים מרחבי הארץ. היא הוקמה כהתאגדות של חקלאים מהמושבות ומישובים חלאיים נוספים. בין השאר ייסדה את בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה ואת קופת חולים עממית (שהתאחדה ב-1974 עם קופת חולים מאוחדת), והוציאה לאור את כתב העת "בוסתנאי" בשנות השלושים. לאחר קום מדינת ישראל שונה שמה ל"התאחדות האיכרים בישראל". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 14_בנובמבר |  14 בנובמבר 1950, ה' בכסלו תשי"א, בחירות לרשות המקומית נערכו בפעם הראשונה במדינת ישראל. השתתפו בהם כ-340,000 אזרחים בעלי זכות בחירה, אשר בחרו את נציגיהם ב-28 מועצות מקומיות וב-14 מועצות עירוניות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 15_בנובמבר |  5 בנובמבר 1956, א' בכסלו תשי"ז, החלה הנסיגה מרצועת עזה וחצי האי סיני, אשר נכבש במלחמת סיני. ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, הודיע בכלי התקשורת, כי בעקבות לחץ מדיני שהופעל על מדינת ישראל, יסוג צה"ל מהשטחים שכבש, ותחתיו ובגבול ישראל-מצרים יכנס כוח החירום של האו"ם. פינוי הכוחות הסתיים ב-8 במרץ 1957. שביתת הנשק נשמרה עד מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 16_בנובמבר |  16 בנובמבר 1943, י"ח בחשוון תש"ד, חיילי הצבא הבריטי ערכו חיפוש אלים בקיבוץ רמת הכובש. עילת החיפוש הייתה נשק של שני חברי רמת הכובש והפלמ"ח, שנמצא יום קודם לכן באוטובוס. בבוקר ה-16, באו כשלוש מאות אנשי משטרה וצבא בריטי, כוחות צבא רבים הקיפו את הקיבוץ ומטוס חג מעליו. לאחר חיפוש ללא שנמצא נשק, שבמהלכו נכלאו הגברים ונגרם נזק רב למתקני הקיבוץ, דרשו הבריטים את הסגרתם של כעשרים חברי הפלמ"ח מבין חברי הקיבוץ, אשר נענתה בשלילה. הבריטים עצרו 35 איש ופצעו 14 אנשים, ובהם שמואל ווליניץ אשר נפגע ממכת אלה בראשו ונפטר כעבור חמישה ימים. כשלושת אלפים חברי "ההגנה" הוזעקו לקיבוץ מאזור השרון, וכמאה וחמישים מהם הצליחו לחדור אל שטחו במהלך האירוע. החיפוש האלים נתפס כפגיעה גסה ביישוב ולווייתו של שמואל וולניץ שהתקיימה בירושלים הייתה אירוע אבל לאומי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 17_בנובמבר |  17 בנובמבר 1948, במסגרת מבצע יואב במלחמת העצמאות, התמודד מטוס ספיטפייר של חיל האוויר הישראלי עם שלושה מטוסי ספיטפייר מצריים אשר הצניחו אספקה לחיילים מצריים נצורים בכיס פלוג'ה; בקרב האוויר שהתפתח הופלו שני מטוסים. טייס חיל האוויר היה איש מח"ל רודי אוגרטן, לימים מפקד בסיס רמת דוד בחיל האוויר. מטוס ספיטפייר היה הנחשב והמועדף בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה. וכך, ראשוני המטוסים של צה"ל, הורכבו מחלקי חילוף של המטוס ושאריות הצבא הבריטי, לאחר יציאתם מהארץ בתום תקופת המנדט. לאחר מכן נרכשו מטוסים נוספים אשר הוטסו לארץ. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 18_בנובמבר |  18 בנובמבר 1929, ט"ו בחשוון תר"צ, נפתחה שנת הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים בטקס חגיגי אשר כלל את נאומו של קנצלר האוניברסיטה, ולימים נשיאה, יהודה לייב מאגנס. נאומו, שכלל הצהרות על יחסי יהודים וערבים ועל מדינה דו-לאומית בארץ ישראל, הופסק על ידי מנחם אוסישקין יושב ראש הקרן הקימת לישראל, ולימים נשיא הוועד הפועל הציוני. גם קהל הסטודנטים הפריע לנאום בקריאות ושריקות, עד לסיומו. האירוע המתוח ייצג את המחלוקת בין חוגים שונים ביישוב העברי בתקופת המנדט, באשר לדמותה של ריבונות יהודית עצמאית עתידית, ושאלת הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל, ופתרונות שונות שהועלו כדי ליישבה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 19_בנובמבר |  19 בנובמבר 1922, כ"ח בחשוון תרפ"ג, נערכה ישיבה של הוועד הפועל של הוועד הלאומי. על סדר יומו של הוועד עמדה שאלת הסיוע לעלייתם של יהודי התפוצות לארץ ישראל. בהקשר זה, נידונה השותפות עם חברות ומוסדות סיוע יהודים בחוץ לארץ במפעל ההתיישבות בארץ ישראל. ונמסר דין וחשבון על מפגשים עם נציגי ממשלת ברית המועצות לשם הקלת תהליכי היציאה של יהודים משטחה. "הוועד הלאומי לכנסת ישראל" נבחר על ידי אספת הנבחרים אשר ייצגה את כלל היישוב ב-1920. ומאידך, התנגדו לו, בעת הקמתו, אגודת ישראל והעדה החרדית. ממשלת המנדט הכירה בו רשמית כנציג היישוב היהודי ב-1928. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 20_בנובמבר |  20 בנובמבר 1928, ז' בכסלו תרפ"ט, נציגי ההסתדרות הכללית נפגשו עם נציגי הוועד החקלאי בפתח תקווה, לדיון בהעסקת פועלים יהודים בעבודות חקלאיות. נציגי ההסתדרות דרשו שבעלי הפרדסים יעסיקו מספר קבוע של יהודים בקטיף. הפגישה שכללה דיונים סוערים, הסתיימה ללא תוצאות. עבודה עברית הייתה אחד מעיקרי הציונות ותנועת העבודה, שהתגבר בתקופת העלייה השנייה, לצד עקרון כיבוש העבודה, ששוחריו האמינו כי עבודה של יהודים בכל משלחי היד, תהיה אחד התנאים להקמת ריבונות עברית בארץ ישראל. להלכה, תמכו בעקרון עבודה עברית בכל הזרמים הציונים ביישוב; אולם מימושו למעשה, היה קשה ליישום בשל מחיר העבודה הזול של הפועל הערבי, ובשל הצורך בתנאי מחיה גבוהים ביחס של הפועל היהודי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 21_בנובמבר |  21 בנובמבר 1984, כ"ו בחשוון תשמ"ג, הגיעו העולים הראשונים מאתיופיה במסגרת מבצע משה, אשר אורגן כמבצע צבאי, במסגרתו, אלפים מיהודי אתיופיה הגיעו ברגל עד גבול סודאן, והמתינו במחנות ארעי עד להבאתם לישראל. הוחלט לקרוא למבצע על שם משה רבנו, אשר על פי המסופר בתנ"ך, הוביל את עם ישראל לארץ ישראל. בראשית ינואר 1985 הגיע מידע לעיתונות על המבצע ועל העברת היהודים דרכה; המידע טלטל את הפוליטיקה המקומית של סודן, ועקב כך המבצע הופסק. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 22_בנובמבר |  22 בנובמבר 1947, ט' בכסלו תש"ח, אוניית המעפילים "הפורצים" הפליגה מנמל בנדול בצרפת אל חופי ארץ ישראל, ועל סיפונה 123 מעפילים. מפקד האונייה שלום דולצקי ועוזריו היו אנשי הפלי"ם והמוסד לעלייה ב'. מצרפת המשיכה האונייה לקורסיקה ואספה 44 מעפילים מאוניית המעפילים "החלוץ", ומשם הפליגה לכיוון פורט סעיד. ב-4 בדצמבר לפנות בוקר הגיעה האונייה לחוף תל אביב, בסמוך לשפך הירקון, והמעפילים ירדו בעזרת אנשי אגודת "הפועל" שבאו בסירות לאוספם אל תל אביב. הידיעה על בואם של המעפילים דלפה אל העיתונות העברית, ובתגובה, גרעו השלטונות הבריטים את מספר העולים ממכסת האשרות החודשית ליהודים לכניסה אל הארץ. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 23_בנובמבר |  23 בנובמבר 1927, כ"ח בחשוון תרפ"ח, התכנסה מועצת ההסתדרות הכללית ודנה על סכנת "חוסר העבודה הממושך של אלפי פועלים בתל אביב ובמושבות, המשך הסיוע [למובטלים] בתל אביב וסכנת התחדשותו בחיפה ובירושלים, דלדול וניוון של כוחות חלוציים הנמקים ברעב ובבטלה מאונס". המתכנסים הודיעו כי מצב קיומי ותעסוקתי זה, עלול "להביא לידי התערבות הממשלה (הבריטית) ולגזרת יציאה מהארץ". המועצה התקיימה כשמונה שנים לאחר ייסוד ההסתדרות; מייסדיה אנשי העלייה השנייה והשלישית, ראו בה ארגון קואופרטיבי וציוני שינהיג את החברה היהודית לחיים עצמאיים וריבוניים בארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 24_בנובמבר |  24 בנובמבר 1941, ד' בכסלו תש"ב, אל גטו טרזיינשטט הגיעו ראשוני היהודים מצ'כיה. ריכוז היהודים בעיר העתיקה טרזין, תוך הוצאתם של התושבים המקומיים נעשה על ידי שלטונות הכיבוש של גרמניה הנאצית, מתוקף צו של ריינהרד היידריך, איש הממשל הנאצי שהופקד על ביצוע הפתרון הסופי ב"רייך השלישי". עד סוף מאי 1942 גורשו לגיטו כ־30,000 יהודים – כשליש מיהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. ביולי 1942, הייתה טרזיינשטט לעיר יהודית דחוסה, מורעבת ומעונה, שבראשה עמד, בתפקיד נציג האוכלוסייה כלפי השלטונות, "זקן היהודים" יעקב אדלשטיין, איש התנועה הציונית בצ'כיה. אדלשטיין ניסה למלא את תפקידו במסירות, ודחה את הצעת ארגון "החלוץ" להבריחו מטרזיינשטט. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 25_בנובמבר | .png) 25 בנובמבר 1956, כ' בחשוון תשי"ז, הוקמה העיר אשדוד לחוף הים התיכון, ממערב לגדרה, מצפון לאשקלון ומדרום ליבנה. כאשר באו להתיישב באתר הראשוני של העיר, 22 משפחות עולים חדשים ממרוקו, ואליהן הצטרפו, לאחר מספר חודשים, עולים ממצרים. "חברת אשדוד" קבלה אישור ממשלתי להקים את העיר, בשטח של 40 אלף דונם שהוקצו לשם כך, ביולי 1957, וקווי המתאר של העיר, השירותים שהיא מספקת וענפי התעסוקה תוכננו וייושמו בהצלחה. אשדוד קרויה על שם אחת מחמשת ערי פלשתים ששכנה באזור, ששמה נשמר בעיירה הערבית איסדוד. היא היא עיר נמל, ובה נמל אשדוד, משלושת נמלי המסחר של ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 26_בנובמבר |  26 בנובמבר 1913, כ"ו בחשוון תרע"ד, בית הספר לבנים ביפו הוצא מניהולה וחסותה של חברת "עזרה". הורי התלמידים העדיפו ששפת ההוראה תהיה בעברית רוח חזונו של אליעזר בן-יהודה, ולא בשפות זרות: גרמנית או צרפתית; המאבק בין ההורים תושבי יפו ותל אביב לבין נציגי "עזרה", ובראשם אפרים כהן, היה שלב במלחמת השפות. הפולמוס על העברית התנהל ברחבי היישוב בארץ ישראל ומעל דפי העיתונות העברית; ומשמעויותיו היו ההבנה כי העברית היא השפה המשותפת לבני העדות השונות מתפוצות ישראל, וכי היא תהא יסוד חשוב בהקמת ריבונות עברית בארץ ישראל. ביום זה פג האולטימטום שהציבו ההורים, וועד מטעמם יחד עם עם ה"וועד לחיזוק החינוך העברי בספריית שער ציון" וועד הקהילה היהודית ביפו, הודיעו על הקמת בית ספר עברי חדש. בגיליון עיתון "החרות" שיצא לאור באותו יום נכתב על ההחלטה: "דור חדש קם. ארץ ישראל חדשה צמחה... בנינו נצחו אותנו. בני נעורינו הולכים לפנינו... הניצחון אתנו! זהו ניצחון האמת". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 27_בנובמבר |  27 בנובמבר 1914, ט' בכסלו תרע"ה, הוקם ארגון הג'וינט. בראשיתו, פעל לעזור ליהודים בארץ ישראל ובמזרח אירופה בשנות המחסור והמצוקה של מלחמת העולם הראשונה. הג'וינט המשיך בפעילותו זו בתקופת המנדט הבריטי ולאחר הקמת המדינה. הג'וינט עוזר לקהילות יהודיות לשפר את התארגנותן הפנימית ולהצמיח מנהיגות; לעיתים קרובות הוא לוקח חלק במיזמים משותפים עם ארגונים חברתיים, שעתידים לנהל אותם בעתיד; הוא ארגון א-פוליטי במוצהר ואינו קשור למפלגה או סיעה נבחרת. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 28_בנובמבר |  28 בנובמבר 1961, י"ח בחשוון תשכ"ב, החל מבצע יכין, שנקרא גם עליה ג'. במסגרתו הובאו למדינת ישראל כשמונים אלף נפש מיהדות מרוקו. המבצע התאפשר לאחר שסוכם על שלביו עם מלך מרוקוחסן השני, אשר התיר את יציאת היהודים מממלכתו. ממשלת ישראל שילמה 50 דולר עבור יציאתו של כל עולה. וארגון ההגירה היהודי היא"ס (H.I.A.S. – Hebrew Sheltering and Immigrant Society) טיפל בהסדרת יציאתם של היהודים. המבצע נמשך עד שנת 1964. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 29_בנובמבר |  29 בנובמבר – כ"ט בנובמבר 1947, י"ז בכסלו תש"ח, התקבלה החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל –מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). כמו כן, קבעה ההחלטה כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. ההחלטה התבססה על מסקנות הרוב של חברי "הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל" (אונסקו"פ). הוועדה הגישה את מסקנותיה לאו"ם, ב-31 באוגוסט 1947. ההחלטה התקבלה ברוב של 33 קולות, 13 נגד, 10 נמנעו ומדינה אחת נעדרה. ולאחר מכן, הודיעה ממשלת בריטניה כי שלטונה בארץ יסתיים ב-15 במאי 1948. ביישוב התקבלה ההחלטה בשמחה רבה, בשל הגושפנקא המדינית והמשפטית, שנתנה ההחלטה, להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. יהודים רקדו משמחה בחוצות הערים והיישובים בכל רחבי ארץ ישראל. גם בקהילות יהודיות בתפוצות ישראל חגגו רבים. ברומא התאספו לתפילת הודיה מול שער טיטוס, המקום המסמל את החורבן בארץ ישראל לאחר המרד הגדול, שאירע כאלפיים שנה קודם. הערבים לחלוטין את ההחלטה והתוכנית לחלוקת הארץ. למחרת ההצבעה באו"ם פתחו הערבים הן במדינות ערב, והן בשטחי ארץ ישראל, במעשי איבה נגד קהילות יהודיות והיישוב, וכך פרצה מלחמת העצמאות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 30_בנובמבר |  29-30 בנובמבר 1948, כ"ח בחשוון תש"ט, החל "מבצע דוד" של חיל הים הישראלי. המבצע נועד למנוע מהאונייה הלבנונית "איגריס", שהייתה בעברה בבעלות גרמניה הנאצית, לבצע מתקפה על חופי ישראל. לאנשי הפלמ"ח מהמחלקה הערבית אשר אספו מודיעין בביירות, נודע כי באונייה נאגרו נשק ותחמושת רבה, וייתכן שתהווה איום על ביטחון המדינה. על כן, הוחלט לשלוח את אנשי חיל הים לפגוע באונייה באמצעות מוקשים ימיים. אוניית החיל "פלמ"ח", בפיקודו של שלמה אראל, הפליגה ביום הראשון, ובלילה צללו חבלנים, והצמידו את המוקשים. אולם בשל תקלה, הפיצוץ אירע רק ב-17 בדצמבר 1948. לאחר הפיצוץ, שחולל נזק, אולם לא עד כדי טביעתה של "איגריס", היא שופצה ונשלחה לאמריקה. |
עריכה | תבנית | שיחה |