משתמש:Nitayn213/טיוטה

מאוס: סיפורו של ניצול
Maus: A Survivor's Tale

עטיפת המהדורה העברית של הכרך הראשון
מידע קומיקס
יוצר	ארט ספיגלמן
סוגה	רומן גרפי, שואה, ביוגרפיה
תקופת פרסום מקורית	1980–1991 (כ־11 שנים)
ארץ מקור
שפת המקור	אנגלית

"מאוס: סיפורו של ניצול" (באנגלית: Maus: A Survivor's Tale) הוא ספר זיכרונות בצורת רומן גרפי, אשר נכתב ואויר על ידי אמן הקומיקס היהודי-אמריקאי ארט ספיגלמן וראה אור בשנים 1980–1991. תוכנו של רוב הספר הוא זיכרונותיו של אביו, ולָאדֶק ספיגלמן, יהודי-פולני ניצול השואה, והאירועים שחווה בתקופת השואה. בשאר הספר מתואר ההווה, והשיחות בין ארט ספילגמן לאביו, ומערכת היחסים בינם. בשנת 1992 זכה הספר בפרס פוליצר.

סקירה כללית

הספר מתאר את חייו של ולאדק ספיגלמן, אביו של ארט ספיגלמן, לפני מלחמת העולם השנייה בתור יהודי-פולני בערים ראדום, צ'נסטוחובה, סוסנוביץ וביאלסקו, ובזמן מלחמת העולם השנייה, כאסיר מלחמה ליד נירנברג, בלובלין, סוסנוביץ בשנית, סורדולה, מחנה אושוויץ, שם היה אסיר מספר 175113, גרוס-רוזן ודכאו. במקביל מתוארים חייו בניו יורק ובפלורידה. במהלך הספר מראה ספיגלמן כיצד אביו, למרות חוויותיו במלחמת העולם השנייה, מראה גזענות מחמירה כלפי אנשים כהי-עור, וכיצד אישיותו העוקצנית מקשה על הסובבים אותו לסבול אותו. לדוגמה - אשתו השנייה, מאלה, לה נישא לאחר שאמו הביולוגית של ספיגלמן, אניה, התאבדה.

רקע היסטורי

הספר מתחיל באמצע שנות השלושים של המאה העשרים. בתחילת שנת 1938 מתרחשת הקצנה ברדיפת היהודים בגרמניה. אירועים אלה באים לידי ביטוי בספר במספר דרכים: בשריפת בתי כנסת, אירועי אלימות חסרי סיבה, סילוק היהודים ממקום מגוריהם וגזילת הנכסים והעסקים בבעלותם (כדוגמת בית החרושת של משפחת זילברברג). אירועים אלה מובילים לגלי אנטישמיות בפולין, בהשפעת עליית הנאצים לשלטון.

שבויי מלחמה יהודיים

ב-1 בסמפטמבר 1939 פורצת מלחמת העולם השנייה. ולאדק ספיגלמן, אביו של ארט ספיגלמן (גיבור הספר) מתואר כלוחם בחזית הפולנית- גרמנית. מתואר כי לאחר שעתיים בודדות של לחימה הקרב תם ונלקחים שבויי מלחמה, ביניהם ספיגלמן. על פי נתוני יד ושם, במערכת ספטמבר 1939 נפלו בשבי הגרמני בין 60,000 ל-65,000 חיילים יהודיים. לאחר נפילתם בשבי הופעלה כלפיהם מדיניות של הפרדה, הן במקומות ריכוז השבויים, המעבר ובמחנות הקבועים. המחנה המוזכר בספר הוא מחנה השבויים נירנברג. במחנה זה בדומה למחנות נוספים, היהודים הועברו לחלק נפרד משאר השבויים. באזור שיכון היהודים התזונה הייתה לקויה, השיכון האופייני היה באוהלים לא מוסקים, גם בתקופת החורף. השבויים אוכלסו בצפיפות ובלי מתקני תברואה הולמים. מבחינת הטרור והעבודה הקשה, חיי השבויים היהודים היו דומים לחיי האסיר במחנות הריכוז. ספיגלמן הועבר יחד עם שבויים רבים אל מחנות באזור לובלין. שם מתוארים בורות ההריגה (בורות הירי), כשלב בתהליך הפתרון הסופי. מתואר כי החיילים הנאצים, בעת השפעת אלכוהול הובילו בקביעות יהודים שבויים אל בורות הריגה ביערות. ספיגלמן מתמודד עם סכנה זו בעזרת הפעלת קשרים עם קרובי משפחתו באזור, דבר המוביל לשחרורו מהשבי הגרמני ושיבתו לסוסנוביץ' (עיר מגוריו של ספיגלמן). הספר מציג את הטלאי הצהוב לראשונה בפולין 1939, כאמצעי להבדלת היהודים מסביבתם, במחנות השבויים ובגטו.

=== גטו סוסנוביץ'

ערך מורחב – גטו סוסנוביץ
===

ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם, סוסנוביץ נכבשת על ידי גרמניה. זמן קצר לאחר מכן החל תהליך הדרגתי של השתלטות וגירוש היהודים מבתיהם לשיכונים צפופים ומוגדרים- תהליך יצירת גטו סוסנוביץ'. החיים בגטו זה, כמובא בספר, מאפיינים גם גטאות נוספים: ישנה חלוקה של תלושי מזון, מצוקת רעב, סחר לא חוקי במזון, ומבוצעות אקציות כנגד שוכני הגטו. בגטו פעל שירות הסדר היהודי, אשר סייע בגביית כספים ואיסוף היהודים על פי פקודת הנאצים.

גורל יהודי גטו סוסנוביץ'

בסוף אפריל 1942 נשלחת הודעה להתייצבותם של אלפי יהודים, בעיקר זקנים, משפחות מרובות, או נטולי אישורי עבודה. ליהודי סוסנוביץ' נאמר שיעד הגירוש הוא טרזין, בעוד שיעד הגירוש היה אושוויץ. גירוש יהודי סוסנוביץ לאושוויץ החל ב-10 במאי 1942. מעטים מהמועמדים לגירוש התייצבו, ולפיכך הגסטאפו, בסיוע המשטרה היהודית והיודנרט הוביל לתפיסת יהודים נוספים. ב-12 לאוגוסט 1942 בוצעה סלקציה המונית בגטו. היהודים נקראו להתכנס ולהירשם, אך למעשה בוצעה סלקציה לקראת גירוש. כ-22,000 מיהודי סוסנוביץ' התייצבו למפקד, וכ-4,000 יהודים גורשו לאושוויץ. ב-15 במרס 1943 הושלמה העברת התושבים הפולנים לגטו שרודולה והחלו להעביר את יהודי סוסנוביץ לגטו זה. גטו שרודולה אכלס כ-14,000 יהודים. בין המועברים היו ספיגלמן ומשפחתו. בתחילת יוני 1943 מחליט הימלר לחסל את יהודי פולין. לפיכך מתחילות אקציות רבות בגטאות פולין, ביניהן גטו סוסנוביץ', שרודולה, וזוויירצ'ה. היהודים שנתפסו גורשו לאושוויץ. ספיגלמן ומשפחתו מוצאים מקום מסתור בגטו. לאחר פינוי גטו שרודולה ספיגלמן ואשתו מחפשים מקום מסתור חדש.

ניתן לראות את פעילותם של מכרים פולנים למשפחת ספיגלמן, אשר מעניקים מחסה למשפחה, ומתפקדים כחסידי אומות עולם. אלו היו אנשים לא יהודיים, אשר הצילו יהודים רבים ממכונת ההשמדה הנאצית, תוך סיכון חייהם. לפי נתוני יד ושם הוכרו כ- 27,000 חסידי אומות עולם.

בשנת 1944, לאחר שמבצע ההברחה של ספיגלמן ואשתו נכשל, הם נשלחים למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ.

ספילגמן במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ

אושוויץ היה הגדול שבמחנות הריכוז הנאציים. כ-405,000 אסירים נכלאו במקום משנת 1940. במקום זה נרצחו יותר מ-1,100,000 יהודים. ביהודים שהובאו לאושוויץ ראשית בוצעה הפרדה בין גברים לנשים. האסירים נדרשו להתפשט, למסור את רכושם, וללבוש מדי אסיר. על אמת האסיר קועקע מספר, אשר שימש כשיטה לזיהוי האסיר ולאומו. ד"ר יוזף מנגלה, פושע מלחמה ורופא בגרמניה הנאצית, יחד עם עוד קציני אס אס, בצעו סלקציה של אסירי הגטו על פי מראם, בין אלה שהיו כשירים לעבודה ואלה שנשלחו ישירות להמתה. ספיגלמן שרד מספר פעמים סלקציה זו. כחלק מהפתרון הסופי בוצעה בגטו המתה המונית על ידי תאי הגזים. את הגופות פינו הזונדרקומנדו למשרפות. התרחשו מספר מרידות בגטו. מרידה המצוינת בספר היא מרידת אנשי זונדרקומנדו -7 באוקטובר 1944. בתקופה זו הסתיימה השמדת יהודי הונגריה. לאחר שהוברח חומר נפץ, האסירים ניסו לפוצץ את משרפה IV, אשר נהרסה חלקית. אנשי האס אס הרגו את כל הבורחים מהמשרפות וטבחו בכל אנשי הזונדרקומנדו במשרפה IV. בסך הכול נהרגו 451 איש במרידה. ארבע מן הצעירות שהבריחו את חומר הנפץ למחנה נתפסו ונתלו ב-6 בינואר 1945. ספיגלמן הבחין בגופותיהן במהלך עבודתו כסנדלר.

לאחר מרד הזונדרקומנדו נעצרה למעשה ההשמדה בתאי הגזים. הימלר הורה על פירוק הציוד בתאי הגזים ובמשרפות והעברתו למחנה גרוס רוזן.

=== צעדות המוות

ערך מורחב – צעדות המוות
===

העברת אסירים מאושוויץ החלה מאוגוסט 1944. בתאריך זה פונו כ-70,000 מאסירי אושוויץ ופוזרו במחנות הריכוז בגרמניה. ב-18 בינואר 1945, לאחר פתיחת המתקפה הרוסית, הוחל בפינוי מהיר של כ-66,000 אסירים מאושוויץ ומהמחנות המסונפים לו, והחלו צעדות המוות אל מחנה גרוס רוזן. בין הצועדים היה ספיגלמן. כחלק מהפתרון הסופי, בצעדות אלו האסירים הוכרחו לצעוד ברציפות למשך מרחקים ארוכים. כל אדם שברח או שתשו כוחותיו, נורה על ידי האס אס.

לאחר שהגיע אל מחנה זמני זה, ספיגלמן הועבר בקרונות משא צפופים אל מחנה דכאו. ממחנה זה הועברו חלק מהאסירים אל הגבול השוויצרי בתור שבויים לצורך החזרת שבויים גרמניים. ב-2 בספטמבר 1945 מסתיימת מלחמת העולם השנייה. האמריקאים מוצאים את ספיגלמן בבית איכרים מקומי, ומעניקים לו מחסה. בשנת 1946 ספיגלמן טס מפולין לשוודיה, במטרה לברוח מפולין, אשר בה מתחשים גילויי אנטישמיות גם לאחר השואה, כנגד היהודים אשר ניסו לחזור לבתיהם ולהשיג את רכושם בחזרה. דוגמה לכך הוא בן משפחת גילבר אשר שב לביתו אבל נרצח בידי הפולנים אשר שכנו בבית.

הצגת הדמויות

ארט ספיגלמן מציג את הדמויות בספרו כחיות, כך שבני כל עם מופיעים כחיה אחרת:

• היהודים מצוירים כעכברים.
• הגרמנים מצוירים כחתולים.
• שני ילדים של הורים מעורבים ממוצא יהודי וממוצא גרמני מצוירים כעכברים עם פסי חתול.
• הפולנים מצוירים כחזירים.
• האמריקאים מצוירים ככלבים.
• הצוענים מצוירים כעש.
• הצרפתים מצוירים כצפרדעים.
• השוודים מצוירים כאיילים.
• הבריטים מצוירים כדגים.
• הרוסים מצוירים כדובים.

כל היצורים הללו מואנשים, ומתנהגים לחלוטין כבני אדם - רק ראשיהם כראשי חיות. בהתאם לכך, מדי פעם נותן ספיגלמן שמות דומים למקומות אמתיים, כגון Mauschwitz (במקום אושוויץ) או Catzkills.

החיות מסמלות לאומים וגזעים שונים ממספר סיבות:

• הצגת היהודים כעכברים היא למעשה סאטירה לאופן שבו הנאצים ציירו את היהודים כשרצים. כמו כן, השימוש בעכברים נועד לסמל את התושייה אותה הפגינו יהודים רבים במהלך תקופת השואה ואת חוסר יכולתם של הנאצים להשמיד לחלוטין את האוכלוסייה היהודית. בשלב מסוים בסיפור, המחבר מדבר עם יהודי ישראלי, אשר מצויר כעכבר רגזן ושמנמן. באחד הראיונות עמו נשאל ספיגלמן איזו חיה לדעתו הכי מתאימה לייצג את הישראלים. תגובתו של ספיגלמן הייתה: "אין לי מושג ... דורבנים?".
• לאחר שהקומיקס יצא לשווקים בפולין, פולנים רבים מצאו אותו פוגעני משום שהפולנים מוצגים בו כחזירים. עם זאת, פולנים רבים בעלילת הסיפור מתוארים באופן חיובי כגון האומנת של משפחת ספיגלמן וגברת מוטונוואה אשר הסתירה את אנייה וולאדק תוך כדי סיכון עצמי. ספיגלמן הסביר כי הוא בחר בחזירים בתום לב בשל הדמיון אותו ראה לדמויות בדיוניות אמריקאיות נודעות כגון מיס פיגי ופורקי פיג.
• הצגת הצרפתים כצפרדעים היא סאטירה לכך שהצרפתים נוהגים לאכול צפרדעים.

למעט האמריקאים (אשר מצוירים בסיפור ככלבים), לאורך הסיפור כל הדמויות מכל גזע כמעט זהות במראם. לדוגמה, רוב העכברים היהודים דומים זה לזה ולא ניתן להבחין בהבדלי המין או הגיל ביניהם. לבוש ופרטים חיצוניים נוספים המזוהים עם הדמויות משמשים בעיקר כאמצעי העיקרי המאפשר לקוראים להבדיל בין הדמויות - לדוגמה, ספיגלמן עצמו תמיד לובש חולצה לבנה בלי שרוולים וחולצה שחורה מעליה; אשתו הצרפתית, פרנסואז (אשר מצוירת כעכבר, משום שהיא התגיירה), לובשת חולצת פסים, ולוסיה (חברתו של ולאדק לפני אניה) בעלת חזה שופע למדיי. בעודם משוטטים ברחובות העיר לאחר שהיא נכבשה בידי הנאצים, היהודים לובשים מסכות של חזירים על מנת להמחיש את הטרחה אותה נקטו היהודים באותה העת על מנת להסתיר את זהותם האמיתית.

השימוש בחיות ברומן הגרפי נראה אולי לא מתאים, אך במקום ליצור לקבוצות השונות אופי אחיד אשר יהיה תואם לסטריאוטיפים חברתיים קיימים, ספיגלמן ממחיש לאורך הסיפור כמה טיפשי זה לסווג אדם על בסיס השתייכות לאומית או אתנית.

השימוש בבעלי חיים בעלילה מאפשר גם לנתק את הקוראים מן העולם האמיתי. אמצעי זה הופך את הסיפור למושך יותר עבור הדור הצעיר של הקוראים, אך עדיין מציג סיפור העוסק בהישרדות ממוות במהלך תקופת השואה. אף על פי כן, על מנת שלא להתנתק את הקורא לחלוטין מהמציאות, המחבר מציג את הפן האנושי באמצעות סיפור חייו של אביו ובאמצעות הצגת עולמם האישי ומערכות היחסים בין הדמויות השונות בסיפור.

הספרים

הרומן מחולק לשני ספרים: הספר הראשון ("אבא מדמם היסטוריה", באנגלית: My Father Bleeds History) מתאר את קורותיו של ולאדק ספיגלמן לפני המלחמה ובמהלכה ומסתיים בנקודה שבה ולאדק ואניה מגיעים לשערי אושוויץ. הספר השני ("וכאן החלו צרותיי" (באנגלית: And Here My Troubles Began) ממשיך מאותה נקודה, ומתאר את קורותיו של ולאדק באושוויץ ואת הדרך שבה הצליח לשרוד במקום הנורא. הספר השני ממשיך להציג את היחסים בין ארט ספיגלמן לאביו (כאשר גם אשתו של ארט מצטרפת לסיפור) ואף מתרכז בהם באופן רב ומפורט יותר מאשר הספר הראשון.

הספרים בישראל

חלקו הראשון של "מאוס" תורגם לראשונה לעברית על ידי יעקב רוטבליט בסוף שנות השמונים תחת הכותרת "עכבר - סיפורו של ניצול". בתרגום זה לעברית לא נשמר משחק המילים של שם הספר באנגלית, הן קרבה מצלולית למילה Raus בגרמנית שמשמעותה החוצה ולרוב כוונתה בהקשר של יהודים החוצה וכן עם המילה עכבר בגרמנית, Maus.

ב-2010 הופיע לראשונה בעברית החלק השני ועמו גם החלק הראשון, שניהם בתרגומו של יהודה ויזן ובעריכתם של מרון ארן וצפורה לאמי (הוצאת 'מנגד', 2010). הפעם נשמר השם המקורי ו-'Maus' ראה אור כ-'מאוס'.

אחת מהדמויות המופיעות בספר כילד, מארק שפיגלמן, הוא פרופסור וחוקר באוניברסיטה העברית (אביו של מארק, מילוש, היה בן דודו של ולאדק ספיגלמן).

קישורים חיצוניים

• כרמית ספיר-ויץ, עכבר הגטו: ביקורת על "מאוס", באתר nrg‏, 5 במאי 2010
• ביקורת ספרים באתר יד ושם
• ראיון עם מישל קישקה בו מוצג "מאוס" כאבן-דרך בייצוג השואה בקומיקס
• דברים שאני לא מגלה: מה הקשר בין קומיקס לשואה?, ראיון עם מישל קישקה, בין היתר על "מאוס" ומקומו
• ביקורת על הספר באתר Writer's Block