פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/מילים נבחרות

מבחר מילים ומקורותיהן בשפה העברית

מתוך ויקימילון העברי
לעריכת ההגדרות לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה". שימו לב: אין להכניס לכאן כל מילה שיש לה ערך בוויקימילון, אלא רק מילים בעלות אטימולוגיה מעניינת. אין להכניס לכאן ביטויים ופתגמים, אך ניתן להכניס צירופים. אם אתם מודעים לאטימולוגיה מרתקת של מילה כלשהי אשר אין לה עדיין ערך בוויקימילון או שבערך היא לא מצוינת - אנא ערכו שם ורק לאחר מכן הוסיפו אותה לפה.

חַשְׁמַל

ניצוצות חשמל
הגדרה
צורת אנרגיה שמקורה במשיכה בין סוגי חלקיקים ובדחייתם זה מזה.
אטימולוגיה
המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים, פעם אחת בצורת חַשְׁמַלָה. כל המופעים נוגעים להתגלות אלוהים ועוקבים למילה "כעין". המשמעות המקראית המדויקת איננה ברורה, אך מוסכם על רוב החוקרים שמדובר בדבר־מה נוצץ. חלק מן הפירושים שהוצעו מבוססים על השוואה למילים אכדיות: ḫašmānu (אבן חן כחלחלה), ešmarū (זהב לבן), elmēšu (אבן יקרה הזוהרת באור צהוב).
בתרגום השבעים תורגמה המילה כ־electron) ἤλεκτρον), כנראה במשמעות תערובת כסף וזהב לבן, אך מאוחר יותר היא שימשה לתיאור ענבר. השם electricity ניתן לצורת האנרגיה במאה השבע־עשרה (ראו בעניין זה האטימולוגיה של אלקטרוניקה). בהשראת התגלגלות המילה בלעז חידש את המילה חַשְׁמַלָה יהודה לייב גורדון בשירו "שני יוסף בן שמעון": "הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטוֹר, הַחַשְׁמַלָּה". בהערה לשיר כתב: "כוונתי להכוח הטבעי הנקרא עלעקטריציטעט, שכן תרגום היווני של חשמל הוא עלעקטרא". את המילה חַשְׁמַל ביקש גורדון לחדש לעניין אחר, אך החידוש נקלט בצורתו הנוכחית.

אַבָּא

הגדרה
כינויו של האב בפי ילדיו.
אטימולוגיה
במקור מארמית. אל"ף בסוף מילה בארמית משמשת כה"א הידיעה בעברית. מכאן ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף, ואבא = האב. במקורה המילה היא בעלת בי"ת רפה (ava); דיגוש הבי"ת חל במהלך תקופת בית שני, ככל הנראה באנלוגיה לדגש במילה אִמָּא. המילה אב עצמה היא מילה עתיקה שקיימת בהטיות קלות בכל השפות השמיות.

קַלְמָר

הגדרה
תיבה או נרתיק לכלי כתיבה.
אטימולוגיה
מקור המילה במילה היוונית καλαμαριον ‏(kalamarion) שפירושה כלי לעטים או קסת דיו. בלשון חז"ל השתמשו במילה "קלמרין". מילה לועזית מוכרת הנגזרת מאותו המקור היווני היא "קלאמרי" - דיונון.

אַרְגָּמָן

הגדרה
אטימולוגיה
ישנן מספר השערות בנוגע למקור המילה. ההשערה המקובלת ביותר היא שמדובר במילה החתית arkaman, שמשמעה "מס", וזאת בשל העובדה שבגדי הארגמן היקרים שימשו כמס. דעה אחרת היא שמדובר במילה מסנסקריט ragaman, שמשמעה "אדום". ספר הזוהר דורש את המילה כראשי תיבות של שמות המלאכים: אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל ונוריאל.

מָגֵן דָּוִד

מגן דוד
הגדרה
צורה המורכבת משני משולשים שווי צלעות חופפים המונחים זה על זה במהופך ויוצרים כוכב בעל שישה קדקודים.
אטימולוגיה
הניב "מגן דוד" מוזכר לראשונה בתלמוד, אך לא במשמעות בה הוא משמש כיום:

"אמר רבה בר שילא: דצלותא [התפילה] מצמיח קרן ישועה - דאפטרתא [ההפטרה] מגן דוד. (שמואל ב י) 'ועשיתי לך שם גדול כשם הגדלים' תני [שָׁנָה] רב יוסף: זהו שאומרים מגן דוד"

קטע זה דן בברכות ההפטרה, בהן "מגן דוד" משמש ככינוי לה' ("ברוך אתה ה' מגן דוד").
"מגן דוד" מופיע לראשונה כתיאור לצורת הכוכב המשושה בספר "אשכול הכופר" מאמצע המאה ה-12, שנכתב על ידי החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי, בבואו לתאר ולהוקיע את המזוזה שיהודים רבניים נוהגים להתקין בפתח ביתם: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים (כאן מובאים שמות שבעה מלאכים)... וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך; ובסוף המזוזה (שמות מלאכים נוספים)... ובכל מלאך ומלאך זה הסימן לו"
לפי הסברה המקובלת ביותר, מגן דוד קיבל את שמו ממסורת לפיה היה חקוק על מגנו של דוד המלך או של לוחמיו.

כַּדּוּר

כדור (1)
הגדרה
  1. גוף עגול בעל נפח.
  2. גוף המורכב מתרמיל, קליע ופיקה ונורה מכלי נשק קל.
  3. חומר רפואי מוצק לבליעה.
אטימולוגיה
המילה משותפת לכמה שפות שמיות: kudûru (אשורית), kdrt (אוגריתית), כַּדוּרָא (ארמית). עם זאת זמן הופעתה המדויק בעברית איננו ברור. היא מופיעה פעמיים בספר ישעיהו:

"צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ"

ישעיהו כב, יח

"וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת"

ישעיהו כט, ג

פרשנים וחוקרים נחלקו ביניהם בשאלה אם בפסוקים אלה הכוונה למשמעות הידועה לנו כיום, או שמא לכ"ף הדימוי ואחריה המילה דּוּר שמשמעותה מעגל. היו אף חוקרים שהציעו לקרוא את המילה בפסוק השני "כְּדַוִד". בין אם הכוונה במקרא אכן הייתה לגוף עגול ובין אם לא, משמעותה הנוכחית של המילה מצויה עוד בתקופת חז"ל. הבלשן אבשלום קור סבור שמקור המילה "כדור" הוא התואר "כמו דור" כאשר "דור" הוא מילה מקראית למשהו עגול.

תֹּפֶת

הגדרה
דבר קשה ורע המסב סבל רב/שרפה, מדורה גדולה/גיהנום.
אטימולוגיה
כל משמעויות המילה נובעות משמו של מקום בעמק גיא בן הינום שבו נהגו להקריב ילדים למלך:

"וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ"

מלכים ב, כג, י
ככל הנראה מקור המילה במילה שמית קדומה שעניינה שרפה או אש והמקבילה לשורש העברי שׁ-פ-ת. שרידים לה ניכרים גם בשפות שמיות נוספות: תְּפָיָא (אח בישול, ארמית), أُثْفِيَّة (אֻתְ'פִיָּה - אחת מאבני הבסיס של הקדֵרה, ערבית). כמו כן הייתה הצעה לקשר בין תֹּפֶת לבין המילה הסנסקריטית tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו אותה. האטימולוגיות של חלק מפרשני המקרא, שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת-פ-פ, לא התקבלו אף הן.

צַלְמָוֶת

הגדרה
אטימולוגיה
בניגוד לאטימולוגיה העממית, מקור המילה איננו הלחם של צֵל ומָוֶת. חוקרים אחדים סברו ששורש המילה הוא צ־ל־ל, אך סברה זו איננה מסבירה את המ"ם. לפי הגישה המקובלת במחקר המילה הייתה במקור צַלְמוּת, הגזורה מהשורש השמי צ־ל־מ, שעניינו אפלה וחושך. שורש זה משותף גם לשפות אחרות: ẓlmt (אוגריתית), ظَلام (ערבית), ṣalāmu (אכדית), ṣalma (אתיופית), ẓulmat (ערבית דרומית).

גְּלִידָה

גלידה איטלקית
הגדרה
אטימולוגיה
את המילה חידש אליעזר בן-יהודה על משקל לְבִיבָה. במילונו כתב: "יקראו בארץ־ישראל המדברים עברית ממתק עשוי מסֻכר וביצים ונקפא וקר כגליד". השורש המשנאי ג־ל־ד נבחר משום שעניינו קפיאה והתקשות. כמו כן, המילה נבחרה בשל הדמיון הצלילי שיש לה למילה האיטלקית שמשמעה גלידה - gelato.

אֶקְדָּח

אקדח קולט
הגדרה
אטימולוגיה
מהשורש ק־ד־ח שמשמעו לבעור, כמו בפסוק: ”כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי” (דברים לב, כב), בצירוף אל"ף פרוסתטית. את הוראתה הרווחת של המילה (במשמעות כלי נשק) חידש אליעזר בן-יהודה שסלד מהחלופה בזמנו, "קנה רובה", במאמר בעיתונו "הצבי" מיום ו' בטבת תרנ"ז: "השם אשר קראו להכלי הזה לשונות [אירופיות] [...] הוא על שם האבן שקודחים ממנו אש, יען הכלי הזה בראשיתו היה מתלהב בכוח הכאת הכלב על האבן הנזכרה [...] לנו בעברית יש שורש המורה גם על מין אבן כזאת, וגם על התלהבות האש. השורש הזה הוא קדח. והשם הוא אֶקְדָח [...] ועל כן לפי דעתנו וחושנו טוב לקבוע לו השם אֶקְדָח".

אַדְרִיכָל

חיתוך עץ של אדריכל בעבודתו
הגדרה
  • רב בנאי, העוסק במלאכת התכנון והבנייה. בלועזית: "ארכיטקט".
אטימולוגיה
מן המילה האכדית "arad ekalli" או בארמית "אַרְדִּיכְלָא" שפירושה המקורי - "עבד ההיכל", האדם המשרת את ההיכל (הארמון, המקדש). המילה התגלגלה לשפה העברית ל"ארדיכל" כתירגום למילה היוונית "ארכיטקטון" שפירושה "בנאי ראשי" (ארכי - ראשי, טקטון - בנאי). הצורה המקובלת כיום נוצרה בעקבות סיכול אותיות בין הרי"ש והדל"ת וכך נוצרה הצורה "אדריכל", וכפועל יוצא - "אדריכלות" (ארכיטקטורה).

מִלּוֹן

מילון
מילון
הגדרה
אוסף מילים מבוארות בשפה מסוימת, לרוב ערוּך כספר. מילון דו־לשוני מכיל את אוצר המילים של שפה מסוימת, ובצד כל מילה מובאות מקבילותיה בשפה אחרת (למשל: מילון עברי־אנגלי).
אטימולוגיה
את המילה חידש אליעזר בן־יהודה, שסלד מהחלופה בזמנו, "ספר מילים", במאמר בעיתון המגיד. במאמר, שהיה אחד הראשונים פרי עטו (משנת תר"ם), כתב: "סגולת שפת עברית, בחפצה לגזור שם חדש מפועל או משם, להוסיף בראש הפועל או השם ההוא אחת מאותיות האמנתי"ו – – נ' האמנתי"ו הנוסף בסוף השם ישמש, לפי דברי המדקדקים החשים, לגזור שם מופשט מן השם, [...] וכן להקטין הדבר [...] אך גם נ' האמנתי"ו הנוסף בסוף השם מורה לפעמים, לדעתי, המקום אשר בו נמצא בתוכוֹ את המושג הקרוא בשם ההוא [...] על פי הכלל הזה אשר ביארנו נוכל לגזור מהמלה 'מלה' מלה חדשה מִלּוֹן, אשר תורה 'דבר' או ספר המחזיק בקרבו את מלות השפה".

הַכְּנֶסֶת

משכן הכנסת בירושלים
הגדרה
אטימולוגיה
הכנסת נקראת על־שם המוסד המחוקק שפעל בארץ־ישראל במאות הראשונות אחרי שיבת ציון, הוא "כנסת הגדולה", הנזכרת במסכת אבות: ”משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה” (משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה א). שמה של הכנסת נקבע לה ב"כלל המעבר" בי"ז בשבט ה'תש"ט, יומיים לאחר פתיחת מושבה הראשון.

פַּרְוָה

ציור של אישה במעיל פרווה
הגדרה
  1. עורם וכסות השיער של בעלי חיים.
  2. המוצר המעובד שמופק מהעור וכסות השער.
אטימולוגיה
בבית המקדש עמדה לשכת בית הפרווה: ”""שש לשכות היו בעזרה, שלוש בצפון ושלוש בדרום. שבצפון: לשכת המלח, לישכת הפרווה, לישכת המדיחין. לישכת המלח, שם היו נותנין מלח לקורבן; לשכת הפרווה, שם היו מולחין עודות קדשים ועל גג היה בית טבילה לכהן גדול ביום הכיפורים...".” (מסכת מידות פרק ה). לפי דברי רב יוסף בתלמוד הבבלי (יומא לה, א), נקראה לשכת הפרווה על שם מכשף בשם זה. לעומת זאת, ר' שמעיה כותב בפירושו למסכת מידות (וכך סובר גם ה'תוספות יום טוב'), שלשכה זו נקראה על שם עורות הפרים שהיו מולחים בה. אליעזר בן-יהודה חידש את המילה במשמעותה הנוכחית, במאמר בעיתון "הצבי" בחשוון התרמ"ט: "פרוה הוא על שם העורות, והוא שם קדמון (שיצא אולי משימוש הלשון בימי חכמי התלמוד) לעור כל בהמה וחיה עם השׂער שעליו, וכמשמעתו בלשון ערבית. ועל כן יקראו בערבית פַּרְוָה לעור הראש שבאדם. מזה הוא השם לכל עורות החיות מעוּבּדים בהשׂער לעשות בגד חם – – – וזכינו לעניין הרחבת הלשון לשם עברי לכל מיני עורות השׂער העשויים לעשות בגדים חמים וכן לעצם הבגד, כמו בלשון ערבית".

כֹּתֶל

תפילה בכותל המערבי
הגדרה
קיר, מחיצה מפרידה, בדרך כלל מאבן.
אטימולוגיה
המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד: ”דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים” (שיר השירים ב, ט). ככל הנראה המילה שאולה מן המילה הארמית כֻּתְלָא, שהיא עצמה שאולה מן המילה האכדית kutlu.

סְבִיבוֹן

סביבון
הגדרה
צעצוע שתחתיתו מחודדת או מעוגלת באופן המאפשר את סיבובו. בקרב היהודים נהוג לשחק בחג החנוכה בסביבון בעל ארבעה צדדים, שעל כל אחד מהם אחת מאותיות נגה"פ (נס גדול היה פה) לציון נס החנוכה. בסביבונים בחוץ לארץ נכתב לרוב "נס גדול היה שם".
אטימולוגיה
ככל הנראה איתמר בן-אב"י חידש את המילה בהיותו בן חמש. כך כתב בזיכרונותיו: "פתאום קפצתי לקראת הורתי: 'אמא! אמא! הנה מצאתי סביבון לחנוכה'. אמי חיבקתני והעתירה עלי נשיקות מרוב התפעלות: 'מה יפה המלה אשר יצרת, בני!'. הנה כך נוצר הסביבון, השגור זה עשרות שנים בפי כל ילדי העברים."
כעשר שנים אחרי המועד שבו טען בן אב"י כי חידש את המילה היא הופיעה במאמרו של הסופר דוד ישעיהו זילברבוש, שפורסם בכ"ט בכסלו תרנ"ח בעיתון "הצפירה": "הנה טרם הודעתי מה שם המתנה הטובה שיש לי בבית גנזי. הנני ואגיד: סביבון שמה. הוא הוא השם אשר אני קורא בעברית במשקל שפיפון לכלי צעצועים של הילדים בחנוכה שקורין דראֶדיל בלעז."
לנוכח דברים אלו, המהווים עדותה הכתובה הקדומה ביותר של המילה, היו שטענו כי בן אב"י איננו מחדשה. עם זאת כיום מקובל להאמין כי בן אב"י הוא יוצר המילה, וייתכן בהחלט שזילברבוש הגה את המילה אף הוא, מבלי לדעת על המצאתו של בן אב"י.

פַּרְדֵּס

פרדס בהוד השרון
הגדרה
  • מטע שבו מגדלים עצי הדר.
  • במקרא ובתלמוד מטע (לאו דווקא של עצי הדר).
  • יהדות תורת הנסתר.
אטימולוגיה
מפרסית עתיקה: pairi-daēza (גן סגור). המילה משותפת גם לשפות אחרות: pardaisā (סורית), pardēsu (בבלית), פַּרְדֵּיסָא (ארמית יהודית), فِرْدَوْسٌ (פִרְדַּוְס, ערבית), parês (כורדית), paṛtêz (ארמנית) וpardisa (מנדעית). עובדה מעניינת היא שמקורה של המילה האנגלית paradise זהה למקור המילה פרדס- המילה הפרסית התגלגלה ליוונית וללטינית וחדרה משם לרבות משפות אירופה. בהקשר היהודי, היו שדרשו את המילה כדרש, פשט, רמז וסוד.

חַקְלַאי

אישה קוצרת
הגדרה

איכר, מי שעובד את האדמה כדי להניב ממנה תוצר.

אטימולוגיה

דוד ילין חידש את המילה מן השורש הארמי ח-ק-ל, שעניינו עבודת אדמה (המילה הארמית חַקְלָא למשל פירושה שדה). היא הופיעה לראשונה בתרגומו לספר "המוכיח מִוֵקְפִילְד" מאת אוליבר גולדסמית', משנת תרנ"ז: "ואף החקלאי הבער, אם רק נפשו ישרה בו, טוב מחכם מלא מגרעות". בתרגום מופיעה המילה גם ללא האל"ף, כלומר חקלי, אולם ככל הנראה היא לא רווחה משום שהציבור העדיף את הצורה המוכרת לו, עם סיומת -אי. לפני היטמעותה של המילה בשפה העברית השתמשו הדוברים בצירוף המקראי עובד אדמה.

שָׁמַיִם

שמים
הגדרה
  • החלק של האטמוספירה הנראה מן הקרקע. צבעם של השמים בדרך כלל תכול ומשתנה בהתאם לאור השמש. לרוב רואים בשמים את השמש, את הירח, עננים או כוכבים.
  • דת העולם האלוהי (להבדיל מעולמם של בני-האדם), ולפעמים אף כינוי לאלוהים עצמו.
אטימולוגיה
המילה משותפת לשפות רבות: שְׁמַיָּא (ארמית), šmm (אוגריתית), שמם (פיניקית), šamâmu (אשורית), šamû (אכדית), šamuma (כנענית עתיקה), סמה (שבאית), سَمَآءٌ (ערבית), smy (ערבית דרומית), samāy (געז), שמין (חלק משמו של האליל בעל, נבטית), sama'i (טיגרית), šmm (פונית). חלק מהמילים הללו משמשות גם במשמעות אלילית.
שָׁמַיִם היא צורת זוגי רק לכאורה ולמעשה מדובר בצורת רבים. על ההסברים לכך נחלקו החוקרים, אך ייתכן שצורת היחיד המקורית הייתה שָׁמַי, בדומה לחלק מהמילים השמיות שהוצגו לעיל. לפי סברה זו שורש המילה הוא שׁ-מ-ה.

חֲפַרְפֶּרֶת

חפרפרת מצויה
הגדרה
  • יונק אוכל חרקים ממשפחת החפרפרתיים. שמו המדעי: Talpa. לחפרפרות פרווה עבה ועיניים קטנות שראייתן קלושה, והן מבלות את רוב חייהן במחילות תת-קרקעיות שהן חופרות בעצמן.
  • בהשאלה מרגל המושתל בקרב ארגון או גוף במטרה לרכוש את אמון החברים בו וכך להשיג מהם מידע סודי.
אטימולוגיה
בספר ישעיהו מצוי הפסוק הבא: ”בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים” (ישעיהו ב, כ). קשה ליישב את הביטוי "לחפור פרות" עם הפשט של הפסוק, ופרשנים רבים פירשו את הביטוי כאילו היה תיבה אחת: "לחפרפרות", כלומר: הפסוק מדבר על צלמי חפרפרות ועטלפים. לפי פירושים אלה, המילה "לחפרפרות" באה מהשורש ח־פ־ר, כלומר: חיות החופרות. במגילות הגנוזות התיבה מופיעה כ"לחפרפרים" (במילה אחת); הוולגטה תרגום את התיבה כ־Talpae (חֳלָדִים), אך תרגומים עתיקים אחרים פירשו את הביטוי אחרת. חפרפרות אינן מצויות בארץ ישראל, ולכן גם אם יש לקרוא את הביטוי כמילה אחת, הוא מתייחס כפי הנראה לחולד ולא לבעל חיים המזוהה עם החפרפרת כיום.
קדר יוצר כלי מחרס על אובניים

חֶרֶס (גם חֶרֶשׂ)

הגדרה
  • חומר (אדמת טין בעלת גרגרים דקים ועשירה בתחמוצות אלומיניום וסיליקטים) שרוף באש. מחרס עשויים כלי חרס ובתקופות קדומות גם לוחות כתובים.
  • בצורת הרבים (חרסים) שברי חרס, במיוחד בממצאים ארכאולוגיים.
אטימולוגיה
המילה משותפת לכמה שפות: חַרְסָא (ארמית), chirs (פונית). בלשון המקרא מופיעה המילה (במשמעות הראשונה) תמיד בשי"ן שמאלית, אולם בלשון חז"ל היא נכתבה בסמ"ך, בדומה למילים רבות אחרות (למשל שׂכין וסכין).

גִּזְבָּר

הגדרה
  • הממונה על טיפול בענייני כספים במוסד כלשהו.
  • בלשון חז"ל האחראי על אוצר השלטון.
אטימולוגיה
  • מפרסית: ganžabara מילה המורכבת משני יסודות: ganža "אוֹצָר" + bara, "נושא, מחזיק". המילה הגיעה לעברית בתיווכה של הארמית והיא מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר” (עזרא א, ח).

עַגְבָנִיָּה

עגבנייה
הגדרה
פרי אדום, עגלגל ועסיסי ממשפחת הסולניים.
אטימולוגיה
יחיאל מיכל פינס, שפעל יחד עם אליעזר בן-יהודה להפצת העברית, תרגם מגרמנית את כינוי העגבנייה דאז, Liebesapfel ("תפוח האהבה" בעברית), לעגבנייה, מהשורש ע-ג-ב - חשק, תאווה לאהבה. הרב קוק הסתייג משם זה, שיש לו קונוטציה מינית, והציע את השם "אדמונייה", אך דעתו לא התקבלה. אף בבית אליעזר בן-יהודה הסתייגו מן השם, והציעו את המילה "בַּדּוּרָה", שהיא צורה עברית למילה הערבית "בנדורה" (بَنَادُورَة). במשך כשני עשורים התקיימו "עגבנייה" ו"בדורה" זו לצד זו ולכל אחת תומכים משלה. עם הגעת החלוצים לארץ-ישראל הורחבה דריסת הרגל של "עגבנייה" והיא הפכה למילה השלטת.

אֹזֶן

תרשים של מבנה האוזן
הגדרה
איבר שמיעה בגופם של בני־אדם ובעלי־חיים.
אטימולוגיה
למילה זו קיימות מקבילות בשפות השמיות, ביניהן: أُذْن (אֻדְ'נְ, ערבית), uznu (אכדית), אוּדְנָא (ארמית). בניגוד לאטימולוגיה העממית הרווחת, אין כל קשר בין מילה זו למילה מאזניים.
אצבע אנושית

אֶצְבַּע

הגדרה
  1. כל אחד מן האיברים המוארכים בכף היד ובכף הרגל. לפעמים משתמשים במילה לציון האצבע הסמוכה לאגודל בלבד (קרויה גם האצבע המורה או האצבע הרומזת).
  2. מיושן יחידת מידה לציון מה שרחב כאצבע (ראו פירוש 1).
אטימולוגיה
המילה נוצרה בצירוף אל"ף אופונית לבסיס צ־ב־ע. היא משותפת לשפות רבות: uṣb (אוגריתית), ṣb' (ערבית דרומית), إِصْبَع (אִצְבַּע, ערבית), aṣbā't' (אתיופית), אֶצְבָּע* (ארמית מקראית), iṣbittu (אכדית), 'ḏb (מצרית), tēēbe (קופטית).

אָב

הגדרה
החודש האחד־עשר בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש החמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי תמוז, ולפני אלול. בחודש אב 30 יום.
אטימולוגיה
מבבלית: יש הסוברים שמקורו במילה האכדית אַבּוּ ("קנים") בבבלית, פרוש השם הוא אש – חודש זה נקרא כך על שם החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה. יש הסוברים כי שם החודש נגזר מן המילה "אֵיבָה" (מהשורש א־י־ב), משום שהוא מתאפיין בחום כבד ה"מתאכזר" אל בני־האדם.

אֲדָר

הגדרה
החודש השישי בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש השנים־עשר (האחרון) בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי תקופת בית ראשון. מגיע אחרי שבט, ולפני ניסן. בחודש אדר 29 ימים. אם השנה היא שנה מעוברת, אדר מתפצל לשני חודשים נפרדים - אדר א' ואדר ב' - והמועדים החלים בו חלים באדר ב'.
אטימולוגיה
מבבלית: יש סוברים שמקור השם בבבל שבה "אדר" הוא שם של אל. "המילון החדש" מציין את קרבת שם החודש אדר למלה האכדית adura והמלה האוגרית U'dar, שמשמעותה "גבורה". פירוש נוסף הוא גורן באשורית "אדרו". פרוש נוסף הוא adaru, באכדית להצֵל והחודש נקרא כך משום שבבבל היו השמיים מעוננים בתקופה זו.

קְרֶמְבּוֹ

קרמבו נגוס
הגדרה
קציפת ביצה העטופה במעטה דק של שוקולד צימקאו, אשר בבסיסה עוגיה.
אטימולוגיה
הלחם של המילים קרם ובו, כלומר- יש בתוכו קרם. חברת ויטמן שיווקה את הממתק באופן מסחרי בשנות ה-60 והיא שנתנה לו את שמו. אף על פי שחלק מהיצרניות קוראות לממתק היום בשם שונה, השם "קרמבו" הפך לשם גנרי.

זַיִן

הגדרה
  1. שמה של האות השביעית באלפבית העברי (ראו ז).
  2. (מיושן) שם כולל לכלי מלחמה וציד - כלים שנועדו לפגוע בגופו של אדם או בעל-חיים.
  3. (עממי, בוטה) איבר המין הגברי (ראו זין (סלנג)).
  4. (סלנג) ביטוי של כעס או אכזבה כאשר דבר מה לא מצליח, גורם נזק או מטריד.
אטימולוגיה
  1. משמעות 1 - צורת האות הקדומה (דומה לצורת I) הזכירה כנראה סוג של חרב, או אולי אזיק.
  2. משמעות 3 - מיידיש: ראשית הביטוי במילה שוואַנץ כלשון נקייה לאיבר המין. התרגום לעברית: "זנב" בא מאוחר יותר, כיוון שהמילה המקורית כבר נתפסה בוטה כשלעצמה. בסופו של דבר, כשהמילה "זנב" נתפסה כבוטה מדי, החלו לכתוב ז' בלבד, ומכאן נכנס הביטוי לעברית מודרנית.

גְּבִינָה

גבינה צהובה
הגדרה
מוצר מזון הנוצר כתוצאה מהבשלת חלקו המוצק של החלב לאחר שהחמיץ. כיום מוסיפים לגבינה חלבונים שונים אשר משפרים את טעמה ואת ערכה התזונתי. הגבינה עשירה יחסית בסידן ונפוצה מאוד בעולם. הגבינות נחלקות לקבוצות רבות לפי ריכוז השומן שבהן, לפי טעמן ולפי ריחן.
אטימולוגיה
המילה משותפת לכמה שפות שמיות: جُبْنَة (גֻּ'בְּנַה, ערבית), גּוּבְנָא (ארמית), gubnatu (אכדית), gubnē ("גבינות", סורית), gbnat (אתיופית). היא מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי” (איוב י, י). בעבר רווח בדפוסים הנוסח "וְכַגְּבִינָה", ומכאן הגיעה הצורה הזאת ללשון ימינו, אך מכתבי יד מדויקים (ביניהם כתר ארם־צובא) עולה ש"וְכַגְּבִנָּה" הוא הנוסח המקורי, וכיום הוא מופיע בחלק מן הדפוסים.

סִפְרִיָּה

ספרייה
הגדרה
מקום שבו מאוחסנים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע נוספים (כגון כתבי עת, עיתונים, הקלטות מוזיקה וסרטי קולנוע), במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם.
אטימולוגיה
ככל הנראה, המילה חודשה על ידי איתמר בן-אב"י, שייעד אותה בתחילה להוראת "חנות ספרים", ובעבור המשמעות הנפוצה כיום חידש את המילה סִפְרִיּוֹן. עם זאת, נראה שבארץ-ישראל העדיפו את סִפְרִיָּה, וזאת משום שבחידושי לשון אחדים כבר נעשה שימוש בסיומת -יָּה לציון אוספים. יש הטוענים כי יחיאל מיכל פינס הוא מחדש המילה (בין השאר משום שהסיומת -יָּה אופיינית למחדשים הירושלמיים הראשונים, שפינס ואליעזר בן-יהודה נמנו עימם). למעשה, אין יודעים מיהו המחדש האמיתי.
מילה נרדפת למילה ספרייה היא המילה בית הספרים. מקור מילה זו היא בספר עזרא: ”וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל” (עזרא ו, א) – בתרגום רש"י "ובדקו בבית הספרים שהאוצרות מונחים שם בבבל". בפועל לא נעשה שימוש רב במהלך הדורות בביטוי זה, וכיום השימוש בו הוא בעיקר כחלק משמה הקודם של הספרייה הלאומית של מדינת ישראל: "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" שבירושלים, והשימוש כרגיל הוא במילה ספרייה. מילים נרדפות נוספות למילה ספרייה: אוצר ספרים ובית עקד ספרים.

פְרֵחָה

הגדרה
  1. סלנג כינוי גנאי לבחורה גסה ופשוטה, נטולת השכלה ועידון, שלבושה עדכני אך מצועצע.
  2. סלנג אישה צעירה מעדות המזרח.
  3. סלנג חוצפנית (ביידיש).


אטימולוגיה
המילה נוצרה, ככל הנראה, משילוב בין כינוי הגנאי פָּרֶח שמקורו ביידיש ומופיע לעיתים קרובות בהקשר פרנק פרח, והמילה "פרח'ה" (فرخة) בערבית, שפירושה "פרגית" (בזכר: פרח' - "אפרוח"). ייתכן שפָּרֶח שרשו בביטוי "ארחי פרחי", "פרחח" או "פרחוש". השפעה נוספת על המונח הייתה העובדה שנשים רבות ממוצא מזרחי נקראות "פרחה" (כלומר, בערבית: "שמחה"). שם זה שנהגה בצורה מובחנת בערבית, נשמע זהה ל"פרח'ה" במבטא ישראלי.

המונח נוצר ככינוי גנאי לנשים עניות בעיקר ממוצא צפון-אפריקני או מזרח-תיכוני, הלבושות בהידור צעקני והתנהגותן מעידה על היעדר השכלה. במהלך השנים, הורחב כדי התייחסות גם לכל אישה צעירה המתנהגת באופן צעקני. כאורה, עשוי לשמש היום גם בהתייחס לנשים שמוצאן אירופי, אך שימוש זה אינו נפוץ.

הינומה

הגדרה
  1. צבע בין אדום לסגול:
  1. במקרא צעיף בד דק שבו מכוסים פני הכלה בשעת החופה.
אטימולוגיה
בלשון חז"ל לפי כתובות פרק ב משנה א: האישה שנתאלמנה או שנתגרשה, היא אומרת בתולה נשאתני, והוא אומר לא כי, אלא אלמנה נשאתיך - אם יש עדים שיצאת בהינומה וראשה פרוע, כתובתה מאתיים. יש המפרשים מיוונית: υμεναιος: שיר חתונה וגם חתונה בכלל. אך מקובל הפרוש לפי רבי יוחנן, שם, בגמרא, דף יז ע' ב: מאי הינומה? ... קרייתא (צעיף) דמנמנה בה כלתא. אולי מהיוונית υμην ‏(hymen) – ממברנה, קרום דק.

גְּלוֹסְקֵמָה

גלוסקמה
הגדרה
  1. תיבה, ארון.
  2. ארון מתים.
אטימולוגיה
מיוונית: glossa-komeo; glossokomon) γλωσσα κομεω; γλωσσοκομον), תיבה, ארון (במקור, תיבה מיוחדת לשמירת הלשונית, הפייה של כלי נגינה, אבל כבר ביוונית קיבל את המשמעות הכללית יותר). בתלמוד לעיתים נכתב "דלוסקמא".

סֻפְגָּנִיָּה

סופגניות במבחר מילויים וציפויים
סופגניות במבחר מילויים וציפויים
הגדרה
  1. מאכל עגול העשוי בצק ומטוגן בשמן עמוק.
  2. מאכל עגול העשוי בצק ונאפה בתנור. סופגנייה זו מצופה אבקת סוכר וממולאת בדבר מה, כגון ריבה או שוקולד. נהוג לאכלה בחג החנוכה.
אטימולוגיה
דוד ילין חידש את המילה מן המילה המשנאית סֻפְגָּן, השאולה עצמה מהמילה סְפוֹג. היא הופיעה לראשונה בתרגומו משנת תרנ"ז לספר "המוכיח מִוֵקְפִילְד" מאת אוליבר גולדסמית': "כי בהעשות הסופגניות המובאות אל השלחן יפות, ידי אהליבה אפו אותן". מצורת הרבים נגזרה צורת היחיד הרווחת סֻפְגָּנִיָּה, אף על פי שהאקדמיה ללשון העברית גורסת כי הצורה סֻפְגָּנִית עדיפה.

פֻּלְחָן

הגדרה

כלל המעשים הדתיים הנעשים במטרה לְרַצּוֹת אל. המושג קשור גם בהקרבת קרבנות והגשת מנחות.

אטימולוגיה

המילה מופיעה פעם אחת בלבד בתנ"ך, בפסוק בארמית ובניקוד שונה מעט, בקשר לעבודת בית־המקדש שבירושלים: ”וּמָאנַיָּא דִּי-מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם” (עזרא ז, יט). המילה הגיעה מהשורש הארמי פ-ל-ח, שמשמעותו זהה למקביל אליו בעברית - ע-ב-ד, אך מופיע תמיד בקשר לעבודת־אלילים.

כְּפָפָה

כפפות בד
הגדרה
פריט לבוש המכסה את היד כולה או מותיר חלק מהאצבעות חשופות. הכפפה מיוצרת מבד, מעור, מגומי ועוד, ומשמשת למטרות שונות, כגון חימום, הגנה ויופי.
אטימולוגיה
אחד מחידושי הלשון הרבים של אליעזר בן-יהודה, מהמילה כף יד. המילה אינה מופיעה במילונו כערך נפרד, אך היא מצויה ברשימת המילים אשר בסוף הערך יד, ולידה סימן המציין שמדובר בחידוש המחבר.

אֲדִישׁוּת

הגדרה
  1. חוסר עניין או חוסר אכפתיות.
  2. מצב של רוגע וחוסר התרגשות, אי־חשיפת רגשות.
אטימולוגיה
את המילה חידש אליעזר בן-יהודה במאמר בעיתונו "האור" שהתפרסם בבכ' בכסלו תרנ"ג, על פי המופיע בתלמוד בארמית: ”טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתייה מאה” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז', גמרא א'), לפי פירושו: "אשרי השומע ואודש, לאמור ולא אכפת לו, תחלופנה עליו מאה רעות", וכן: ”סבא סבא אכול ואדיש” (תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, דף כ', פרק ב', הלכה א', גמרא ז'), לפי פירושו: "זקן, אכול ולא יכפת לך דבר". על בסיס אלה הציע: "ונעשה מזה שם תואר אדיש על משקל חָסִיד, נָדִיב, ושם המקרה אדישות, על משקל נדיבות, חסידות".

רֹאשׁ

הגדרה
ראש אדם
  1. האיבר העליון בגוף האדם, אשר בו ממוקמים העיניים, האוזניים, האף והפה, וכן האיבר המקביל לו בבעלי חיים.
  2. הקצה העליון של עצם כלשהו.
  3. התחלה.
  4. מנהיג, מוביל.
  5. מחשבותיו ורגשותיו של אדם, עולמו הפנימי.
  6. עממי יכולת חשיבה ותפיסה טובה.
  7. עממי אופי, דרך מחשבה, מצב רוח, רצון או נטייה לדבר מה.
  8. עממי גישה, הנעה פנימית להתנהגות מסוימת.
  9. פרט מתוך עדר בהמות.
  10. במקרא אחת מקבוצות הלוחמים במערך טקטי שבו מתפצל הכוח לקבוצות אחדות.
  11. במקרא מיטב, מהאיכות הטובה ביותר.
אטימולוגיה
התפתחות המילה: פרוטושמית ra'šu‏ ←‏ עברית עתיקה rāšu‏ ←‏ עברית רֹאשׁ (כתוצאה מהמעתק הכנעני)‏. הכתיב באל"ף נחה משמר שלב הגייה קדום שבו היא הייתה מבוטאת. המילה משותפת לשפות שמיות רבות: אכדית - rāšu, rēšu; אבאלאית - rí-še; אוגריתית - rỉš; כנענית - rš, ru-šu-nu; פיניקית - rʾš; ערבית - رَأْس (רַאְס); ארמית־יהודית - רֵישָא; ארמית־סורית - ܪܺܝܫܳܐ (rīšā); ארמית־מנדעית - riš, riša; געז - rǝʾs; טיגראית - räʾas; אמהרית - ras, ǝras ועוד.

מַשְׁאָב

הגדרה
  1. כלל הכלים העומדים לרשות אדם, קבוצה או גוף לשימושם.
    • בלי צריכה נבונה של משאבים אף ארגון לא מסוגל להיות רווחי.
  2. אקולוגיה כל גורם סביבה שניתן למדידה באופן כמותי, ושפעולת אורגניזמים גורמת להקטנה בכמותו.
אטימולוגיה
המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין מַשְׁאַבִּים, שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל; אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם יְהוָה” (שופטים, ה', יא'). ככל הנראה משמעותה של המילה הייתה מלשון שָׁאַב, כלומר כלי ששימש לשאיבת מים. במהלך הדורות המילה קיבלה את משמעותה המקובלת כיום כדבר המשמש למטרה מסוימת, שהיא בעצם השאלה מהמשמעות התנכ"ית של כלי המשמש את בני האדם לשאיבת מים.

חֲנֻכִּיָּה

חנוכיה
הגדרה

כלי בן תשעה קנים המשמש להדלקת נרות חג החנוכה. צורתה המסורתית של החנוכייה היא כשל מנורה, אולם כיום היא מיוצרת בעיצובים שונים.

אטימולוגיה
המילה חודשה בבית אליעזר בן־יהודה. אשתו של בן־יהודה, חמדה, הציגה את המילה בידיעה בעיתון "הצבי": "ושמחו, נגנו ורננו לזיכרון החג הזה, וחנכיה של זהב נוצצת ומזהרת הייתה תלויה באמצע הסלון הגדול והגבוה ובה דלקו חמש נרות".
במאמרו "להרחבת השפה" יצא משה ליב ליליינבלום נגד החידוש: "היום תאמרו להם 'חנוכיה' למנורה של שמונה נרות ויקבלו (אם גם אין שום עניין למנורה עם השרש 'חנך', ובשם זה נוכל לקרוא גם את 'הסובבת' שהילדים משחקים בה בחנוכה); מחר תאמרו להם 'פורימיה' להעוגה המשולשת שאוכלים בפורים, וביום השלישי תאמרו להם 'שבעותיות' לתפיני החלב והגבינה של חג השבועות."

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/42

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/43

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/44

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/45

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/46

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/47

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/48

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/49

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/50

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/51

פורטל:השפה העברית/מילה נבחרת/52