פתיחת התפריט הראשי

ברווז עיתונאי

ברווז עיתונאי הוא כינוי בקרב אנשי תקשורת לידיעה עיתונאית המפורסמת ללא בסיס עובדתי. לרוב, "ברווזים עיתונאיים" הם בתחום הפוליטי, כאשר עיתונאים ופרשנים מפרסמים ידיעות אודות אישים או אירועים פוליטיים שלאחר מכן מתבררים כלא נכונים.

ברוב המקרים "ברווז עיתונאי" הוא "תאונת עבודה": טעות של הכתב, שרבים מאשימים בה גם את העורכים, שחלק מתפקידם הוא בדיקת אמינות התוכן שבאחריותם ואיכותו. פרסום ה"ברווז" יכול לקרות כתוצאה מטעות או פזיזות של הכותב, שתחת לחץ לספק תוכן ו"סקופים" אינו בודק מקורות ועובדות ביסודיות מספקת. אך לפעמים הסיבה היא הטעיה מכוונת של גורמים חיצוניים המספקים לעיתונאי מידע שקרי ומקורות מופרכים.

במקרים מסוימים מקרה ה"ברווז" הוא הטעיה מכוונת של העיתון, או של בא כוחו, לרוב מקרים של עיתונות המשרתת שלטון מסוים. בגרמניה הנאצית רבו מקרים שבהם דיווחו העיתונים על ניצחונות בשדה הקרב, על אף שבפועל נחלו הגרמנים תבוסה באותם קרבות. גם בברית המועצות היו העיתונים מדווחים על ניצחונות הקומוניזם ופריחת הכלכלה, פרסומים שהתגלו לבסוף כשקריים - עורכי העיתונים הונחו על ידי השלטון לפרסם את הידיעות שהיו "ברווז עיתונאי", בכוונה תחילה.

בעבר היו מקרים של "ברווזים עיתונאיים" הופכים לסערה גדולה בקרב כלי התקשורת. אך כיום, עם התחרות הגדולה בין כלי התקשורת הוותיקה והחדשה, כלי התקשורת באינטרנט, הפכו מקרים אלה לשגרתיים. הלחץ לפרסם ידיעות באתרי האינטרנט באופן מיידי, לפני שהדבר ייוודע למתחרים, מוביל במקרים רבים לפרסום מידע מוטעה, ללא בדיקת מקורות ואסמכתאות. ירידה באיכות הכותבים באותם כלי תקשורת מובילה גם היא לעיתונאים פזיזים, שאינם בקיאים בנושאים שאותם הם מסקרים ומפרסמים ידיעות, לרוב לפי מידע מיחסי הציבור או ממרואיין יחיד.

מקור הביטויעריכה

מקור הביטוי כפי הנראה בצרפתית, והוא מופיע לראשונה במילון צרפתי מהמאה ה-17 בצורה donner un canard à moitié, כלומר "לתת ברווז למחצה", שפירושו לא לתת כלל. מאוחר יותר התגלגלה מן הביטוי המילה canard ככינוי לסיפור כזב. במילון האחים גרים מופיעה סברה אחרת, לפיה מקור הביטוי בביטוי נפוץ מהמאה ה-16, blaue Ente, כלומר "ברווז כחול" - כינוי לדבר שלא היה ולא נברא.

בספרו של אונורה דה בלזק, "אשליות אבודות", שיצא לאור בשנת 1837, מייחס העיתונאי הקטור מירלאן את המושג "ברווז עיתונאי" למדינאי, הסופר והממציא בנג'מין פרנקלין:

"אנו קוראים 'ברווזה' לעובדה, שהיא, לכאורה, נכונה, אלא הומצאה כדי לתת בהירות יתר לכרוניקה הפאריסאית, כשהיא חיוורת.... ברווזה - הרי זו המצאתו של פרנקלין, ממציא את הכליא-ברק, את הברווזה והרפובליקה. עיתונאי זה הטעה כה יפה את האנציקלופדיסטים בברווזות שלו מעבר לים, שריינאל ב'היסטוריה הפילוסופית של הודו' שלו מסר שתיים מברווזות הללו כעובדות ממש".[1]

דוגמאותעריכה

בישראלעריכה

בשנת 2000 הקדיש העיתון ידיעות אחרונות כתבת שער במוסף "7 ימים" לסיפורו של זמר מזרחי אלמוני שהציג עצמו כ"השרוף", לאחר שנכווה בכל חלקי גופו כתוצאה מפיצוץ של בלון גז בביתו. מספר ימים לאחר מכן התראיין חיים צינוביץ בתוכניתו של יאיר לפיד וחשף את ההתחזות בשידור חי.

ב-17 בינואר 2007 נפל אתר ynet קורבן למתיחה. בעקבות אישור מחלה מזויף שהגיע אליו, פרסם האתר כי רופאה בשירותי בריאות כללית רשמה באישור מחלה: "סתם בלבל ת'מוח, בריא כמו שור, נתתי לו סתם כדורים, שאני מקבלת עליהם עמלות". לפי הידיעה, תגובת שירותי בריאות כללית הייתה "הרופאה זומנה לשימוע ויינקטו נגדה הצעדים הראויים". הידיעה הופיעה גם בשידורי "חדשות 10". לאחר הפרסום התברר שמדובר במתיחה חסרת שחר[2]. בעקבות זאת מחק אתר ynet את הידיעה, ופרסם את ההכחשה של שירותי בריאות כללית[3].

במאי 2012 שידרה סיון כהן כתבה בחדשות ערוץ 10 על ניסיון חטיפה של ילדה בפארק דיסניוורלד בחופשת הפסח. לאחר השידור התברר כי מדובר באגדה אורבנית שנשמעה כבר עשור. בעקבות השידור הושעתה כהן מעבודתה, ולאחר מכן יצאה לחופשה ללא תשלום[4].

ביולי 2013 פרסם ידיעות אחרונות כתבה נרחבת במוסף "7 ימים" על "פאטמה וורדי, הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה". אולם לאחר מכן התברר שמדובר בבדרנית גילה צימרמן מרמת גן[5].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תרגם מאנגלית אליהו מייטוס. ספריית פועלים/ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 1957
  2. ^ רוני לינדר-גנץ, הכללית לא עצרה לבדוק לפני שהשעתה את הרופאה, באתר הארץ, 23 בינואר 2007
  3. ^ ynet, הכללית: האישור המזלזל בחולה – מזויף, באתר ynet, 23 בינואר 2007
  4. ^ נתי טוקרפרשת האגדה האורבנית: סיון כהן תעזוב את חדשות 10, באתר TheMarker‏, 10 במאי 2012
  5. ^ "השרוף" דור ב': "ידיעות אחרונות" נמתח על ידי מתחזה, וואלה