האירוויזיון למוזיקאים צעירים
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: כבר היו עוד תחרויות שלא מופיעות כאן. | |
האירוויזיון למוזיקאים צעירים (באנגלית: Eurovision Young Musicians; בצרפתית: L'Eurovision des Jeunes Musiciens; לעיתים נכתב כקיצור: EYM, או Young Musicians) היא תחרות מוזיקה קלאסית דו-שנתית למוזיקאים צעירים עד גיל 18. התחרות מאורגנת על ידי איגוד השידור האירופי (EBU/UER) ומשודרת בטלוויזיה ברחבי אירופה בערוצי המדינות הנוטלות בה חלק.
סמליל התחרות | |
סוגה | תחרות מוזיקה |
---|---|
זוכים | שיאנית זכיות: אוסטריה |
שפות | אנגלית |
מספר פרקים | 18 תחרויות |
תוכנית מקור | תחרות הזמר של האירוויזיון |
הפקה | |
חברת הפקה | איגוד השידור האירופי |
אורך פרק | 90 דקות (2010-12, 2018) | 120 דקות (2014–2016) |
שידור | |
רשת שידור | ארגון השידור הציבורי בכל מדינה |
קישורים חיצוניים | |
https://youngmusicians.tv |
תחרות זו היא אחד האירועים המשפיעים בעולם בקידום נגנים צעירים בתחום המוזיקה הקלאסית כשהצעירים הנוטלים בה חלק מתמחים במשך שנים בכלי נגינתם ובחלקם כבר נודעים בעת השתתפותם, בצד מנצחי תזמורת ושופטים בעלי שם עולמי, בנוסף לחשיפת התחרות לקהל של מיליוני צופי טלוויזיה ולקהל חי של אלפים ואף עשרות אלפים משנות האלפיים. בין המשתתפים בהפקות התחרות שהם מהנודעים והמוערכים בעולם בתחום המוזיקה הקלאסית נמנים יוליה פישר ויוליאן רחלין כנציגים, פנחס שטיינברג וסימון יאנג כמנצחי תזמורת ויהודי מנוחין כנשיא צוות השיפוט.
התחרות הראשונה התקיימה במנצ'סטר, אנגליה, בריטניה ב-11 במאי 1982 ונטלו בה חלק בה 6 מדינות. בתחרות ניצח מרקוס פוליק מגרמניה המערבית, שניגן בפסנתר. אוסטריה היא המדינה המצליחה ביותר בתחרות, לאחר שזכתה בה חמש פעמים ב-1988, 1998, 2002, 2004, ו-2014 ואירחה את התחרות 6 פעמים. התחרות האחרונה התקיימה באדינבורו, סקוטלנד, בריטניה, והגמר התקיים ב-23 באוגוסט 2018, ושובץ לשידור בערוץ כאן 11 ב-9 בספטמבר.
היסטוריה
עריכההתחרות הראשונה של האירוויזיון למוזיקאים צעירים התקיימה במנצ'סטר, בריטניה ב-11 במאי 1982 ונטלו בה חלק בה 6 מדינות. ניצח בה מרקוס פוליק כנציגה של גרמניה המערבית, כשאחריה צרפת ושווייץ במקום השני והשלישי בהתאמה. גרמניה זכתה גם באירוויזיון 1982 כמה שבועת קודם לכן.
כלי נגינה והופעתם הראשונה
עריכההרשימה מכילה רק כלים שהופיעו בשלבי הגמר של התחרויות (סיבובים מוקדמים או חצאי גמר אינם כלולים):
# | כלי נגינה | הופעה ראשונה | מדינה |
---|---|---|---|
1 | פסנתר | 1982 | בריטניה |
2 | קלרינט | 1982 | צרפת |
3 | כינור | 1982 | נורווגיה |
4 | ויולה | 1984 | צרפת |
5 | צ'לו | 1984 | שווייץ |
6 | קרן יער | 1988 | בריטניה |
7 | אקורדיון | 1990 | בלגיה |
8 | מפוחית פה | 1992 | ספרד |
9 | טרומבון | 1994 | שווייץ |
10 | אורגן | 1994 | דנמרק |
11 | כלי הקשה | 1998 | בריטניה |
12 | קונטרבס | 2000 | הונגריה |
13 | חצוצרה | 2000 | צרפת |
14 | נבל | 2000 | הולנד |
15 | סקסופון | 2004 | גרמניה |
16 | אבוב | 2006 | שווייץ |
17 | חליל צד | 2006 | אוסטריה |
18 | צימבלום | 2012 | בלארוס |
19 | בסון | 2012 | צ'כיה |
20 | קאנון | 2012 | ארמניה |
21 | גיטרה | 2014 | מלטה |
22 | חלילית | 2014 | הולנד |
23 | דאבל בס | 2016 | אוסטריה |
24 | טמבוריקה | 2016 | קרואטיה |
מתכונת
עריכההתחרות כוללת אירוע גמר וחצאי גמר. הגמר משודר ברשתות טלוויזיה ורדיו במדינות משתתפות ובמדינות נוספות בעלות רשתות שידור החברות באיגוד השידור האירופי מראשית התחרות, ובשנות האלפיים הוצג מול קהל חי של אלפים ואף עשרות אלפים. שלב חצי הגמר חשוף בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] גם לציבור וגם דרך רשתות השידור, לאחר שבשנים מוקדמות נערך לצוות שיפוט וקהל מוזמנים בלבד. שני האירועים מבוססים על החלטה משותפת של צוות שיפוט המורכב ממומחים בתחום המוזיקה הקלאסית. עם זאת, מסוף העשור הראשון לשנות האלפיים קיים גם פרס בחירת הקהל. בגמר, המבוסס לרוב על שלב סינון, משתתפים בין חמישה לשמונה נציגים, העולים מבין מעל לעשרה ועד לעשרים כלל נציגי מדינות המשתתפים בשלב חצי הגמר. זאת פרט לתחרויות בשנים 2014 ו-2016 עם מעל לעשרה מתחרים בגמר, בהן לא נעשה סינון טרום-גמר, אלא סיבוב מקדים בתורת הצגה ראשונה של כלל היצירות שנרשמו באותן שנים והתחרו כולן (והוצגו שוב) היישר באירוע הגמר.
גמר
עריכהנציג אחד מכל מדינה ורשת שידור מבצע ומוביל יצירה על כלי הנגינה שבו הוא מתמחה, כשהוא מלווה על ידי תזמורת סימפונית של המדינה המארחת. עד לשנת 2012 השתתפו בין חמישה לשמונה נציגים, שעלו מבין כלל המשתתפים בשלב חצי-גמר. בשנת 2014 הופיעו בגמר כלל 14 הנציגים שנרשמו לתחרות לאחר שהופיעו בשלב "סיבוב מקדים" שהחליף את שיטת סינון שלב חצי הגמר.[1] אותו דבר בשנת 2016, בה השתתפו בסיבוב המקדים ובגמר כלל 11 הנציגים שנרשמו. לפני כל ביצוע, מספר מנחה המופע על המבצע ועל היצירה. בסיום הביצועים נערך מופע אומנותי נוסף, לרוב ביצוע יצירה קלאסית נוספת, שבהפקה מסוימת למשל לוותה בשירת אופרה הכרוכה גם היא בתחום המוזיקה הקלאסית, ובהפקה אחרת הוצג ריקוד עכשווי כמפגן של התרבות הפופולרית. בכמה הפקות היה התוסף האומנותי קטעי ראיונות עם הנציגים לאחר כלל ביצועיהם או פיזור הראיונות כקטעי מעבר לפני כל ביצוע.
בתום הביצועים המתחרים מתדיין צוות השיפוט בפרטיות לבחירה במנצח, ובמקומות שני ושלישי; שאר הנציגים נותרים ללא דירוג. בתום המופע האמנותי מכריז צוות השיפוט על בחירתו, מהמקום השלישי למקום הראשון, ומוענקים בהתאם שלושה פרסים שהם פסלים ותעודות זכייה, מלגות לימוד, הופעה עם תזמורת סימפונית בקונצרט עתידי או גם פרס כספי. החל בתחרות לשנת 2008, גם אנשים במדינה המארחת מצביעים באמצעות שליחת מסרונים לבחירת "פרס הקהל", בנפרד מבחירת צוות השיפוט.
חצי גמר
עריכהשלב חצי-גמר נערך לסינון כלל המדינות ששלחו נציג, כבר מתקופת התחרויות הראשונות באמצע שנות השמונים, שמתוכם עולים לגמר בין חמישה לשמונה, פרט לשנים 2014 ו-2016. עד לשנת 2010 נערך אירוע חצי גמר אחד; משנת 2012 נערכים שניים לחלוקת כלל הנציגים לשתי קבוצות. בשלב חצי הגמר יכול כל נציג לבצע מספר יצירות ואם יעלה לשלב הגמר, יוכל לבצע בו יצירה אחרת, שלא הייתה בין ביצועיו בחצי הגמר. חצי הגמר מתקיים לרוב בתוך אולם לפני צוות שיפוט, אנשים המעורבים בהפקת התחרות ומוזמנים מהתקשורת. צוות השיפוט מכריז, ללא קביעת דירוג כלשהו, על מספר הנציגים שבחר להעלות לתחרות הגמר. תפקוד זה של צוות שיפוט הוא כאמור, פרט לתחרויות בשנים 2014 ו-2016.
תחרויות לאומיות-מקדימות
עריכהתחרות בריטית בשם "מוזיקאים צעירים", שהביאה את ההשראה לתחרות בינלאומית זו, שלחה את הזוכה בה לייצג את בריטניה. מדינות נוספות, כגון באזור סקנדינביה, מקיימות גם הן תחרויות לאומיות לבחירת נציג ותחרויות בינלאומיות קטנות משלהן, דבר שהביא בשנים 1982 ו-1984 לנציג משותף של כמה מהן בתחרות הבינלאומית.
השתתפות
עריכהההשתתפות מורכבת בעיקר ממדינות פעילות באיגוד השידור האירופי, אלה הנמצאות בתחום השידור האירופי, או שהן חברות באיחוד האירופי. לחברות פעילות מוכרח להיות ארגון שידור, ששידורו זמין ל-98% לפחות ממשקי הבית בארצם, ושמצויד לצורך קבלת שידורים כאלה. אם חברה פעילה באיגוד השידור האירופי מבקשת להשתתף, עליה למלא את התנאים שנקבעו בכללי התחרות.[2]
הזכאות להשתתף אינה נקבעת בהכללה גאוגרפית של המדינה בתוך יבשת אירופה, למרות ה-"אירו" ב-"אירוויזיון". לאורך השנים התחרו מספר מדינות הנמצאות מחוץ לגבולות אירופה: ישראל, קפריסין וארמניה, מאז 1986, 1988 ו-2012 בהתאמה.
42 מדינות נטלו חלק באירוויזיון למוזיקאים צעירים משנת 1982, מתוכן, 10 זכו בתחרות.
רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות
עריכהשנה | רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות |
---|---|
1982 | אוסטריה, הממלכה המאוחדת, גרמניה, צרפת, נורווגיה, שווייץ |
1984 | הולנד, פינלנד |
1986 | איטליה, אירלנד, בלגיה, דנמרק, יוגוסלביה, ישראל, שוודיה |
1988 | ספרד, קפריסין |
1990 | יוון, פורטוגל |
1992 | הונגריה, פולין |
1994 | אסטוניה, לטביה, ליטא, מקדוניה הצפונית, סלובניה, קרואטיה, רוסיה |
1998 | סלובקיה |
2002 | צ'כיה, רומניה |
2006 | בולגריה, סרביה ומונטנגרו |
2008 | אוקראינה, סרביה[3] |
2010 | בלארוס |
2012 | ארמניה, בוסניה והרצגובניה, גאורגיה |
2014 | מולדובה, מלטה |
2016 | סן מרינו |
2018 | אלבניה |
אירוח התחרות
עריכהרוב ההוצאות של אירוח התחרות מכוסות על ידי נותני חסות מסחריים ותרומות של מדינות משתתפות אחרות. אירוח התחרות נחשב כהזדמנות ייחודית לקידום המדינה המארחת כיעד תיירותי. הרשימה שלהלן מציגה רשימה של ערים ומדינות שאירחו את האירוויזיון למוזיקאים צעירים, פעם אחת או יותר. עם 6 תחרויות, אוסטריה ובירתה וינה אירחה את רוב התחרויות.
תחרויות | מדינה | עיר | אולם | שנים |
---|---|---|---|---|
6 | אוסטריה | וינה | מוזיקפראיין | 1990 |
הקונצרטהאוס של וינה | 1998 | |||
ראטהאוספלאטץ | 2006 • 2008 • 2010 • 2012 | |||
3 | גרמניה | ברלין | קוצרטוס ברלין | 2002 |
קלן | קתדרלת קלן | 2014 • 2016 | ||
2 | שווייץ | ז'נבה | אולם ויקטוריה | 1984 |
לוצרן | לוצרן אולם תרבות וקונגרס | 2004 | ||
בריטניה | מנצ'סטר | אולם פרי טרייד | 1982 | |
אדינבורו | אשר הול | 2018 | ||
1 | דנמרק | קופנהגן | רדיוהאסט | 1986 |
הולנד | אמסטרדם | קונצרטחבאו | 1988 | |
בלגיה | בריסל | סירקה רויאל | 1992 | |
פולין | ורשה | התזמורת הפילהרמונית של ורשה | 1994 | |
פורטוגל | ליסבון | אולם התרבות של בלם | 1996 | |
נורווגיה | ברגן | גריג הול | 2000 | |
צרפת | מונפלייה | קורום מונפלייה | 2022 |
המדינות הזוכות
עריכהזכיות לפי שנה
עריכהשנה | תאריך | העיר המארחת | זוכה | אמן | כלי נגינה | יצירה | מקום שני |
---|---|---|---|---|---|---|---|
1982 | גמר: 11 במאי | מנצ'סטר, אנגליה, בריטניה | גרמניה | מרכוס פוליק | פסנתר | Piano Concerto No.1 על ידי פליקס מנדלסון-ברתולדי | צרפת |
1984 | גמר: 22 במאי | ז'נבה, שווייץ | הולנד | איסבל ואן קאולן | כינור | Violin concert no. 5 op. 37 על ידי אנרי וייטאן | פינלנד |
1986 | גמר: 27 במאי | קופנהגן, דנמרק | צרפת | סנדרין לזרידס | פסנתר | Piano Concerto E flat על ידי פרנץ ליסט | שווייץ |
1988 | גמר: 31 במאי | אמסטרדם, הולנד | אוסטריה | יוליאן רחלין | כינור | Concerto for violin and orchestra in d, op.22 על ידי הנריק וייניאבסקי | נורווגיה |
1990 | גמר: 29 במאי | וינה, אוסטריה | הולנד | ניק ואן אוסטרום | פסנתר | .Concert for Piano and Orchestra a-minor op. 16, 1 Mov על ידי אדוורד גריג | גרמניה |
1992 | גמר: 9 ביוני | בריסל, בלגיה | פולין | ברטק ניזיול | כינור | Concerto for violin and orchestra in d major op. 77 על ידי יוהנס ברהמס | ספרד |
1994 | גמר: 14 ביוני | ורשה, פולין | בריטניה | נטלי קליין | צ'לו | Cello Concerto in E minor, op. 85, part I על ידי אדוארד אלגר | לטביה |
1996 | גמר: 12 ביוני | ליסבון, פורטוגל | גרמניה | יוליה פישר | כינור | - | אוסטריה |
1998 | גמר: 4 ביוני | וינה, אוסטריה | אוסטריה | לידיה בייץ' | כינור | Violin Concerto no. 5, 1st Mov. by על ידי אנרי וייטאן | קרואטיה |
2000 | חצי גמר 1: 10 ביוני חצי גמר 2: 11 ביוני גמר: 15 ביוני |
ברגן, נורווגיה | פולין | סטניסלב דרזביצקי | פסנתר | Piano Concerto in E minor, op. 11, 3rd movement על ידי פרדריק שופן | פינלנד |
2002 | חצי גמר 1: 15 ביוני חצי גמר 2: 16 ביוני גמר: 19 ביוני |
ברלין, גרמניה | אוסטריה | דליבור קרוואי | כינור | Carmen Fantasy על ידי פרנץ וקסמן | בריטניה |
2004 | חצי גמר 1: 22 במאי חצי גמר 2: 23 במאי גמר: 27 במאי |
לוצרן, שווייץ | אוסטריה | אלכסנדרה סואום | כינור | Violin Concerto No.1 (1st Movement) על ידי ניקולו פאגאניני | גרמניה |
2006 | חצי גמר 1: 7 במאי חצי גמר 2: 8 במאי גמר: 12 במאי |
וינה, אוסטריה | שוודיה | אנדראס ברנטליד | צ'לו | Concerto for Violoncello and Orchestra, 1st movement על ידי יוזף היידן | נורווגיה |
2008 | חצי גמר 1: 4 במאי חצי גמר 2: 5 במאי גמר: 9 במאי |
וינה, אוסטריה | יוון | דיוניסיס גרמנוס | קלרינט | Concerto for Clarinet and Orchestra, 4th movemen על ידי ז'אן פראנסה | פינלנד |
2010 | חצי גמר 1: 8 במאי חצי גמר 2: 9 במאי גמר: 14 במאי |
וינה, אוסטריה | סלובניה | אווה נינה קוזמוס | חליל צד | Concerto for flute, III. mov. Allegro scherzando על ידי ז'אק איבר | נורווגיה |
2012 | חצי גמר 1: 5 במאי חצי גמר 2: 6 במאי גמר: 11 במאי |
וינה, אוסטריה | נורווגיה | איבינד הולצמרק | ויולה | Viola concerto, 2 & 3 mov. על ידי בלה בארטוק | אוסטריה |
2014 | חצי גמר 1: 26 במאי חצי גמר 2: 27 במאי גמר: 31 במאי |
קלן, גרמניה | אוסטריה | צ'יו הא | כינור | 2. Violinkonzert על ידי בלה בארטוק | סלובניה |
2016 | גמר: 3 בספטמבר[4] | קלן, גרמניה | פולין | לוקאס דיזכו | סקסופון | Rhapsody pour Saxophone alto על ידי אנדרה וינגנן | צ'כיה |
2018 | חצי גמר 1: 18 באוגוסט חצי גמר 2: 19 באוגוסט גמר: 23 באוגוסט |
אדינבורו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת | רוסיה | איוון בסונוב | פסנתר | 3rd mvt from Piano Concerto No. 1 by P.I. Tchaikovsky | סלובניה |
2020 | חצי גמר: 17 ביוני גמר: 21 ביוני |
זאגרב, קרואטיה | התחרות בוטלה עקב התפרצות מגפת הקורונה | ||||
2022 | גמר: 23 ביולי | מונפלייה, צרפת | צ'כיה | דניאל מטיצ'ה | כינור | Violin Concerto No. 1 3rd and 4th movements Cadenza, Allegro con brio – Presto מאת דמיטרי שוסטקוביץ' | גרמניה |
זכיות לפי מדינה
עריכההטבלה שלהלן מציגה את שלושת המקומות הראשונים מכל תחרות, יחד עם השנים שבהן המדינה זכתה.
זכיות | מדינה | סה"כ | שנות זכייה | |||
---|---|---|---|---|---|---|
5 | אוסטריה | 5 | 2 | 1 | 8 | 1988 • 1998 • 2002 • 2004 • 2014 |
3 | פולין | 3 | 0 | 0 | 3 | 1992 • 2000 • 2016 |
2 | גרמניה | 2 | 2 | 0 | 4 | 1982 • 1996 |
הולנד | 2 | 0 | 0 | 2 | 1984 • 1990 | |
1 | נורווגיה | 1 | 3 | 2 | 6 | 2012 |
בריטניה | 1 | 1 | 2 | 4 | 1994 | |
סלובניה | 1 | 1 | 1 | 3 | 2010 | |
צרפת | 1 | 1 | 0 | 2 | 1986 | |
צ'כיה | 1 | 1 | 0 | 2 | 2022 | |
רוסיה | 1 | 0 | 4 | 5 | 2018 | |
שוודיה | 1 | 0 | 1 | 2 | 2006 | |
יוון | 1 | 0 | 0 | 1 | 2008 | |
0 | פינלנד | 0 | 3 | 1 | 4 | |
שווייץ | 0 | 1 | 1 | 2 | ||
קרואטיה | 0 | 1 | 0 | 1 | ||
לטביה | 0 | 1 | 0 | 1 | ||
ספרד | 0 | 1 | 0 | 1 | ||
ארמניה | 0 | 0 | 1 | 1 | ||
בלגיה | 0 | 0 | 1 | 1 | ||
אסטוניה | 0 | 0 | 1 | 1 | ||
הונגריה | 0 | 0 | 1 | 1 | ||
איטליה | 0 | 0 | 1 | 1 |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של האירוויזיון למוזיקאים צעירים
- האירוויזיון למוזיקאים צעירים, ברשת החברתית אינסטגרם
- האירוויזיון למוזיקאים צעירים באתר כאן
הערות שוליים
עריכה- ^ אירוויזיון מוזיקאים צעירים לשנת 2014 באתר איגוד השידור האירופי(הקישור אינו פעיל, 17.5.2020)
- ^ European Broadcasting Union (EBU), EBU - Admission, www.ebu.ch (באנגלית)
- ^ סרביה ומונטנגרו פרשה מהתחרות ב-2008 עקב משאל העם על עצמאותה של מונטנגרו ובאותה שנה הצטרפה סרביה לתחרות כמדינה עצמאית.
- ^ שלב חצאי-הגמר אמור היה להתקיים כמתוכנן, כאשר חצאי-הגמר אמורים היו להתקיים ב-28 וה-29 באוגוסט והגמר ב-3 בספטמבר, אולם חצאי-הגמר בוטלו מאוחר יותר בשל מספר המדינות הנמוך שנטלו חלק בתחרות.