האירוויזיון למוזיקאים צעירים

האירוויזיון למוזיקאים צעיריםאנגלית: Eurovision Young Musicians; בצרפתית: L'Eurovision des Jeunes Musiciens; לעיתים נכתב כקיצור: EYM,‏ או Young Musicians) היא תחרות מוזיקה קלאסית דו-שנתית למוזיקאים צעירים עד גיל 18. התחרות מאורגנת על ידי איגוד השידור האירופי (EBU/UER) ומשודרת בטלוויזיה ברחבי אירופה בערוצי המדינות הנוטלות בה חלק.

האירוויזיון למוזיקאים צעירים
Eurovision Young Musicians
סמליל התחרות
סמליל התחרות
סוגה תחרות מוזיקה
זוכים שיאנית זכיות: אוסטריהאוסטריה אוסטריה
שפות אנגלית
מספר פרקים 18 תחרויות
תוכנית מקור תחרות הזמר של האירוויזיון
הפקה
חברת הפקה איגוד השידור האירופי
אורך פרק 90 דקות (2010-12, 2018) | 120 דקות (2014–2016)
שידור
רשת שידור ארגון השידור הציבורי בכל מדינה
קישורים חיצוניים
https://youngmusicians.tv
לוסי הורש מהולנד מנגנת בחלילית, 2014.
מרטין קוט מנגן באקורדיון, 2014.

תחרות זו היא אחד האירועים המשפיעים בעולם בקידום נגנים צעירים בתחום המוזיקה הקלאסית כשהצעירים הנוטלים בה חלק מתמחים במשך שנים בכלי נגינתם ובחלקם כבר נודעים בעת השתתפותם, בצד מנצחי תזמורת ושופטים בעלי שם עולמי, בנוסף לחשיפת התחרות לקהל של מיליוני צופי טלוויזיה ולקהל חי של אלפים ואף עשרות אלפים משנות האלפיים. בין המשתתפים בהפקות התחרות שהם מהנודעים והמוערכים בעולם בתחום המוזיקה הקלאסית נמנים יוליה פישר ויוליאן רחלין כנציגים, פנחס שטיינברג וסימון יאנג כמנצחי תזמורת ויהודי מנוחין כנשיא צוות השיפוט.

התחרות הראשונה התקיימה במנצ'סטר, אנגליה, בריטניה ב-11 במאי 1982 ונטלו בה חלק בה 6 מדינות. בתחרות ניצח מרקוס פוליק מגרמניה המערבית, שניגן בפסנתר. אוסטריה היא המדינה המצליחה ביותר בתחרות, לאחר שזכתה בה חמש פעמים ב-1988, 1998, 2002, 2004, ו-2014 ואירחה את התחרות 6 פעמים. התחרות האחרונה התקיימה באדינבורו, סקוטלנד, בריטניה, והגמר התקיים ב-23 באוגוסט 2018, ושובץ לשידור בערוץ כאן 11 ב-9 בספטמבר.

היסטוריה עריכה

התחרות הראשונה של האירוויזיון למוזיקאים צעירים התקיימה במנצ'סטר, בריטניה ב-11 במאי 1982 ונטלו בה חלק בה 6 מדינות. ניצח בה מרקוס פוליק כנציגה של גרמניה המערבית, כשאחריה צרפת ושווייץ במקום השני והשלישי בהתאמה. גרמניה זכתה גם באירוויזיון 1982 כמה שבועת קודם לכן.

כלי נגינה והופעתם הראשונה עריכה

הרשימה מכילה רק כלים שהופיעו בשלבי הגמר של התחרויות (סיבובים מוקדמים או חצאי גמר אינם כלולים):

# כלי נגינה הופעה ראשונה מדינה
1 פסנתר 1982 בריטניה  בריטניה
2 קלרינט 1982 צרפת  צרפת
3 כינור 1982 נורווגיה  נורווגיה
4 ויולה 1984 צרפת  צרפת
5 צ'לו 1984 שווייץ  שווייץ
6 קרן יער 1988 בריטניה  בריטניה
7 אקורדיון 1990 בלגיה  בלגיה
8 מפוחית פה 1992 ספרד  ספרד
9 טרומבון 1994 שווייץ  שווייץ
10 אורגן 1994 דנמרק  דנמרק
11 כלי הקשה 1998 בריטניה  בריטניה
12 קונטרבס 2000 הונגריה  הונגריה
13 חצוצרה 2000 צרפת  צרפת
14 נבל 2000 הולנד  הולנד
15 סקסופון 2004 גרמניה  גרמניה
16 אבוב 2006 שווייץ  שווייץ
17 חליל צד 2006 אוסטריה  אוסטריה
18 צימבלום 2012 בלארוס  בלארוס
19 בסון 2012 צ'כיה  צ'כיה
20 קאנון 2012 ארמניה  ארמניה
21 גיטרה 2014 מלטה  מלטה
22 חלילית 2014 הולנד  הולנד
23 דאבל בס 2016 אוסטריה  אוסטריה
24 טמבוריקה 2016 קרואטיה  קרואטיה

מתכונת עריכה

התחרות כוללת אירוע גמר וחצאי גמר. הגמר משודר ברשתות טלוויזיה ורדיו במדינות משתתפות ובמדינות נוספות בעלות רשתות שידור החברות באיגוד השידור האירופי מראשית התחרות, ובשנות האלפיים הוצג מול קהל חי של אלפים ואף עשרות אלפים. שלב חצי הגמר חשוף בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] גם לציבור וגם דרך רשתות השידור, לאחר שבשנים מוקדמות נערך לצוות שיפוט וקהל מוזמנים בלבד. שני האירועים מבוססים על החלטה משותפת של צוות שיפוט המורכב ממומחים בתחום המוזיקה הקלאסית. עם זאת, מסוף העשור הראשון לשנות האלפיים קיים גם פרס בחירת הקהל. בגמר, המבוסס לרוב על שלב סינון, משתתפים בין חמישה לשמונה נציגים, העולים מבין מעל לעשרה ועד לעשרים כלל נציגי מדינות המשתתפים בשלב חצי הגמר. זאת פרט לתחרויות בשנים 2014 ו-2016 עם מעל לעשרה מתחרים בגמר, בהן לא נעשה סינון טרום-גמר, אלא סיבוב מקדים בתורת הצגה ראשונה של כלל היצירות שנרשמו באותן שנים והתחרו כולן (והוצגו שוב) היישר באירוע הגמר.

גמר עריכה

נציג אחד מכל מדינה ורשת שידור מבצע ומוביל יצירה על כלי הנגינה שבו הוא מתמחה, כשהוא מלווה על ידי תזמורת סימפונית של המדינה המארחת. עד לשנת 2012 השתתפו בין חמישה לשמונה נציגים, שעלו מבין כלל המשתתפים בשלב חצי-גמר. בשנת 2014 הופיעו בגמר כלל 14 הנציגים שנרשמו לתחרות לאחר שהופיעו בשלב "סיבוב מקדים" שהחליף את שיטת סינון שלב חצי הגמר.[1] אותו דבר בשנת 2016, בה השתתפו בסיבוב המקדים ובגמר כלל 11 הנציגים שנרשמו. לפני כל ביצוע, מספר מנחה המופע על המבצע ועל היצירה. בסיום הביצועים נערך מופע אומנותי נוסף, לרוב ביצוע יצירה קלאסית נוספת, שבהפקה מסוימת למשל לוותה בשירת אופרה הכרוכה גם היא בתחום המוזיקה הקלאסית, ובהפקה אחרת הוצג ריקוד עכשווי כמפגן של התרבות הפופולרית. בכמה הפקות היה התוסף האומנותי קטעי ראיונות עם הנציגים לאחר כלל ביצועיהם או פיזור הראיונות כקטעי מעבר לפני כל ביצוע.

בתום הביצועים המתחרים מתדיין צוות השיפוט בפרטיות לבחירה במנצח, ובמקומות שני ושלישי; שאר הנציגים נותרים ללא דירוג. בתום המופע האמנותי מכריז צוות השיפוט על בחירתו, מהמקום השלישי למקום הראשון, ומוענקים בהתאם שלושה פרסים שהם פסלים ותעודות זכייה, מלגות לימוד, הופעה עם תזמורת סימפונית בקונצרט עתידי או גם פרס כספי. החל בתחרות לשנת 2008, גם אנשים במדינה המארחת מצביעים באמצעות שליחת מסרונים לבחירת "פרס הקהל", בנפרד מבחירת צוות השיפוט.

חצי גמר עריכה

שלב חצי-גמר נערך לסינון כלל המדינות ששלחו נציג, כבר מתקופת התחרויות הראשונות באמצע שנות השמונים, שמתוכם עולים לגמר בין חמישה לשמונה, פרט לשנים 2014 ו-2016. עד לשנת 2010 נערך אירוע חצי גמר אחד; משנת 2012 נערכים שניים לחלוקת כלל הנציגים לשתי קבוצות. בשלב חצי הגמר יכול כל נציג לבצע מספר יצירות ואם יעלה לשלב הגמר, יוכל לבצע בו יצירה אחרת, שלא הייתה בין ביצועיו בחצי הגמר. חצי הגמר מתקיים לרוב בתוך אולם לפני צוות שיפוט, אנשים המעורבים בהפקת התחרות ומוזמנים מהתקשורת. צוות השיפוט מכריז, ללא קביעת דירוג כלשהו, על מספר הנציגים שבחר להעלות לתחרות הגמר. תפקוד זה של צוות שיפוט הוא כאמור, פרט לתחרויות בשנים 2014 ו-2016.

תחרויות לאומיות-מקדימות עריכה

תחרות בריטית בשם "מוזיקאים צעירים", שהביאה את ההשראה לתחרות בינלאומית זו, שלחה את הזוכה בה לייצג את בריטניה. מדינות נוספות, כגון באזור סקנדינביה, מקיימות גם הן תחרויות לאומיות לבחירת נציג ותחרויות בינלאומיות קטנות משלהן, דבר שהביא בשנים 1982 ו-1984 לנציג משותף של כמה מהן בתחרות הבינלאומית.

השתתפות עריכה

ההשתתפות מורכבת בעיקר ממדינות פעילות באיגוד השידור האירופי, אלה הנמצאות בתחום השידור האירופי, או שהן חברות באיחוד האירופי. לחברות פעילות מוכרח להיות ארגון שידור, ששידורו זמין ל-98% לפחות ממשקי הבית בארצם, ושמצויד לצורך קבלת שידורים כאלה. אם חברה פעילה באיגוד השידור האירופי מבקשת להשתתף, עליה למלא את התנאים שנקבעו בכללי התחרות.[2]

הזכאות להשתתף אינה נקבעת בהכללה גאוגרפית של המדינה בתוך יבשת אירופה, למרות ה-"אירו" ב-"אירוויזיון". לאורך השנים התחרו מספר מדינות הנמצאות מחוץ לגבולות אירופה: ישראל, קפריסין וארמניה, מאז 1986, 1988 ו-2012 בהתאמה.

42 מדינות נטלו חלק באירוויזיון למוזיקאים צעירים משנת 1982, מתוכן, 10 זכו בתחרות.

רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות עריכה

 
השתתפות המדינות מאז שנת 1982:
  מדינות שהשתתפו בתחרות פעם אחת או יותר
  מדינות זכאיות להשתתף, אך לא לקחו חלק בתחרות
  מדינות שהתחרו בעבר כחלק ממדינה אחרת, אך לא כריבונות
שנה רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות
1982 אוסטריה  אוסטריה, הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת, גרמניה  גרמניה, צרפת  צרפת, נורווגיה  נורווגיה, שווייץ  שווייץ
1984 הולנד  הולנד, פינלנד  פינלנד
1986 איטליה  איטליה, אירלנד  אירלנד, בלגיה  בלגיה, דנמרק  דנמרק, יוגוסלביה  יוגוסלביה, ישראל  ישראל, שוודיה  שוודיה
1988 ספרד  ספרד, קפריסין  קפריסין
1990 יוון  יוון, פורטוגל  פורטוגל
1992 הונגריה  הונגריה, פולין  פולין
1994 אסטוניה  אסטוניה, לטביה  לטביה, ליטא  ליטא, מקדוניה הצפונית  מקדוניה הצפונית, סלובניה  סלובניה, קרואטיה  קרואטיה, רוסיה  רוסיה
1998 סלובקיה  סלובקיה
2002 צ'כיה  צ'כיה, רומניה  רומניה
2006 בולגריה  בולגריה, סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו
2008 אוקראינה  אוקראינה, סרביה  סרביה[3]
2010 בלארוס  בלארוס
2012 ארמניה  ארמניה, בוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובניה, גאורגיה  גאורגיה
2014 מולדובה  מולדובה, מלטה  מלטה
2016 סן מרינו  סן מרינו
2018 אלבניה  אלבניה

אירוח התחרות עריכה

 
המדינות המארחות של האירוויזיון למוזיקאים צעירים:
  מדינות שאירחו מספר תחרויות
  מדינות שאירחו תחרות אחת

רוב ההוצאות של אירוח התחרות מכוסות על ידי נותני חסות מסחריים ותרומות של מדינות משתתפות אחרות. אירוח התחרות נחשב כהזדמנות ייחודית לקידום המדינה המארחת כיעד תיירותי. הרשימה שלהלן מציגה רשימה של ערים ומדינות שאירחו את האירוויזיון למוזיקאים צעירים, פעם אחת או יותר. עם 6 תחרויות, אוסטריה ובירתה וינה אירחה את רוב התחרויות.

תחרויות מדינה עיר אולם שנים
6 אוסטריה  אוסטריה אוסטריה  וינה מוזיקפראיין 1990
הקונצרטהאוס של וינה 1998
ראטהאוספלאטץ 2006200820102012
3 גרמניה  גרמניה גרמניה  ברלין קוצרטוס ברלין 2002
גרמניה  קלן קתדרלת קלן 20142016
2 שווייץ  שווייץ שווייץ  ז'נבה אולם ויקטוריה 1984
שווייץ  לוצרן לוצרן אולם תרבות וקונגרס 2004
בריטניה  בריטניה אנגליה  מנצ'סטר אולם פרי טרייד 1982
סקוטלנד  אדינבורו אשר הול 2018
1 דנמרק  דנמרק דנמרק  קופנהגן רדיוהאסט 1986
הולנד  הולנד הולנד  אמסטרדם קונצרטחבאו 1988
בלגיה  בלגיה בלגיה  בריסל סירקה רויאל 1992
פולין  פולין פולין  ורשה התזמורת הפילהרמונית של ורשה 1994
פורטוגל  פורטוגל פורטוגל  ליסבון אולם התרבות של בלם 1996
נורווגיה  נורווגיה נורווגיה  ברגן גריג הול 2000
צרפת  צרפת צרפת  מונפלייה קורום מונפלייה 2022

המדינות הזוכות עריכה

זכיות לפי שנה עריכה

שנה תאריך העיר המארחת זוכה אמן כלי נגינה יצירה מקום שני
1982 גמר: 11 במאי בריטניה  אנגליה  מנצ'סטר, אנגליה, בריטניה גרמניה  גרמניה מרכוס פוליק פסנתר Piano Concerto No.1 על ידי פליקס מנדלסון-ברתולדי צרפת  צרפת
1984 גמר: 22 במאי שווייץ  ז'נבה, שווייץ הולנד  הולנד איסבל ואן קאולן כינור Violin concert no. 5 op. 37 על ידי אנרי וייטאן פינלנד  פינלנד
1986 גמר: 27 במאי דנמרק  קופנהגן, דנמרק צרפת  צרפת סנדרין לזרידס פסנתר Piano Concerto E flat על ידי פרנץ ליסט שווייץ  שווייץ
1988 גמר: 31 במאי הולנד  אמסטרדם, הולנד אוסטריה  אוסטריה יוליאן רחלין כינור Concerto for violin and orchestra in d, op.22 על ידי הנריק וייניאבסקי נורווגיה  נורווגיה
1990 גמר: 29 במאי אוסטריה  וינה, אוסטריה הולנד  הולנד ניק ואן אוסטרום פסנתר .Concert for Piano and Orchestra a-minor op. 16, 1 Mov על ידי אדוורד גריג גרמניה  גרמניה
1992 גמר: 9 ביוני בלגיה  בריסל, בלגיה פולין  פולין ברטק ניזיול כינור Concerto for violin and orchestra in d major op. 77 על ידי יוהנס ברהמס ספרד  ספרד
1994 גמר: 14 ביוני פולין  ורשה, פולין בריטניה  בריטניה נטלי קליין צ'לו Cello Concerto in E minor, op. 85, part I על ידי אדוארד אלגר לטביה  לטביה
1996 גמר: 12 ביוני פורטוגל  ליסבון, פורטוגל גרמניה  גרמניה יוליה פישר כינור - אוסטריה  אוסטריה
1998 גמר: 4 ביוני אוסטריה  וינה, אוסטריה אוסטריה  אוסטריה לידיה בייץ' כינור Violin Concerto no. 5, 1st Mov. by על ידי אנרי וייטאן קרואטיה  קרואטיה
2000 חצי גמר 1: 10 ביוני
חצי גמר 2: 11 ביוני
גמר: 15 ביוני
נורווגיה  ברגן, נורווגיה פולין  פולין סטניסלב דרזביצקי פסנתר Piano Concerto in E minor, op. 11, 3rd movement על ידי פרדריק שופן פינלנד  פינלנד
2002 חצי גמר 1: 15 ביוני
חצי גמר 2: 16 ביוני
גמר: 19 ביוני
גרמניה  ברלין, גרמניה אוסטריה  אוסטריה דליבור קרוואי כינור Carmen Fantasy על ידי פרנץ וקסמן בריטניה  בריטניה
2004 חצי גמר 1: 22 במאי
חצי גמר 2: 23 במאי
גמר: 27 במאי
שווייץ  לוצרן, שווייץ אוסטריה  אוסטריה אלכסנדרה סואום כינור Violin Concerto No.1 (1st Movement) על ידי ניקולו פאגאניני גרמניה  גרמניה
2006 חצי גמר 1: 7 במאי
חצי גמר 2: 8 במאי
גמר: 12 במאי
אוסטריה  וינה, אוסטריה שוודיה  שוודיה אנדראס ברנטליד צ'לו Concerto for Violoncello and Orchestra, 1st movement על ידי יוזף היידן נורווגיה  נורווגיה
2008 חצי גמר 1: 4 במאי
חצי גמר 2: 5 במאי
גמר: 9 במאי
אוסטריה  וינה, אוסטריה יוון  יוון דיוניסיס גרמנוס קלרינט Concerto for Clarinet and Orchestra, 4th movemen על ידי ז'אן פראנסה פינלנד  פינלנד
2010 חצי גמר 1: 8 במאי
חצי גמר 2: 9 במאי
גמר: 14 במאי
אוסטריה  וינה, אוסטריה סלובניה  סלובניה אווה נינה קוזמוס חליל צד Concerto for flute, III. mov. Allegro scherzando על ידי ז'אק איבר נורווגיה  נורווגיה
2012 חצי גמר 1: 5 במאי
חצי גמר 2: 6 במאי
גמר: 11 במאי
אוסטריה  וינה, אוסטריה נורווגיה  נורווגיה איבינד הולצמרק ויולה Viola concerto, 2 & 3 mov. על ידי בלה בארטוק אוסטריה  אוסטריה
2014 חצי גמר 1: 26 במאי
חצי גמר 2: 27 במאי
גמר: 31 במאי
גרמניה  קלן, גרמניה אוסטריה  אוסטריה צ'יו הא כינור 2. Violinkonzert על ידי בלה בארטוק סלובניה  סלובניה
2016 גמר: 3 בספטמבר[4] גרמניה  קלן, גרמניה פולין  פולין לוקאס דיזכו סקסופון Rhapsody pour Saxophone alto על ידי אנדרה וינגנן צ'כיה  צ'כיה
2018 חצי גמר 1: 18 באוגוסט
חצי גמר 2: 19 באוגוסט
גמר: 23 באוגוסט
בריטניה  סקוטלנד  אדינבורו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת רוסיה  רוסיה איוון בסונוב פסנתר 3rd mvt from Piano Concerto No. 1 by P.I. Tchaikovsky סלובניה  סלובניה
2020 חצי גמר: 17 ביוני
גמר: 21 ביוני
קרואטיה  זאגרב, קרואטיה התחרות בוטלה עקב התפרצות מגפת הקורונה
2022 גמר: 23 ביולי צרפת  מונפלייה, צרפת צ'כיה  צ'כיה דניאל מטיצ'ה כינור Violin Concerto No. 1 3rd and 4th movements Cadenza, Allegro con brio – Presto מאת דמיטרי שוסטקוביץ' גרמניה  גרמניה

זכיות לפי מדינה עריכה

הטבלה שלהלן מציגה את שלושת המקומות הראשונים מכל תחרות, יחד עם השנים שבהן המדינה זכתה.

 
מספר הפעמים בהן זכתה כל מדינה באירוויזיון למוזיקאים צעירים
זכיות מדינה       סה"כ שנות זכייה
5 אוסטריה  אוסטריה 5 2 1 8 19881998200220042014
3 פולין  פולין 3 0 0 3 199220002016
2 גרמניה  גרמניה 2 2 0 4 19821996
הולנד  הולנד 2 0 0 2 19841990
1 נורווגיה  נורווגיה 1 3 2 6 2012
בריטניה  בריטניה 1 1 2 4 1994
סלובניה  סלובניה 1 1 1 3 2010
צרפת  צרפת 1 1 0 2 1986
צ'כיה  צ'כיה 1 1 0 2 2022
רוסיה  רוסיה 1 0 4 5 2018
שוודיה  שוודיה 1 0 1 2 2006
יוון  יוון 1 0 0 1 2008
0 פינלנד  פינלנד 0 3 1 4
שווייץ  שווייץ 0 1 1 2
קרואטיה  קרואטיה 0 1 0 1
לטביה  לטביה 0 1 0 1
ספרד  ספרד 0 1 0 1
ארמניה  ארמניה 0 0 1 1
בלגיה  בלגיה 0 0 1 1
אסטוניה  אסטוניה 0 0 1 1
הונגריה  הונגריה 0 0 1 1
איטליה  איטליה 0 0 1 1

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אירוויזיון מוזיקאים צעירים לשנת 2014 באתר איגוד השידור האירופי(הקישור אינו פעיל, 17.5.2020)
  2. ^ European Broadcasting Union (EBU), EBU - Admission, www.ebu.ch (באנגלית)
  3. ^ סרביה ומונטנגרו פרשה מהתחרות ב-2008 עקב משאל העם על עצמאותה של מונטנגרו ובאותה שנה הצטרפה סרביה לתחרות כמדינה עצמאית.
  4. ^ שלב חצאי-הגמר אמור היה להתקיים כמתוכנן, כאשר חצאי-הגמר אמורים היו להתקיים ב-28 וה-29 באוגוסט והגמר ב-3 בספטמבר, אולם חצאי-הגמר בוטלו מאוחר יותר בשל מספר המדינות הנמוך שנטלו חלק בתחרות.
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 195619571958195919601961196219631964196519661967196819691970197119721973197419751976197719781979198019811982198319841985198619871988198919901991199219931994199519961997199819992000200120022003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018201920202021202220232024
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 198219841986198819901992199419961998200020022004200620082010201220142016201820202022
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 200320042005200620072008200920102011201220132014201520162017201820192020202120222023
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)אירוויזיון: Europe Shine a Light (2020)אירוויזיון קרקס הקסמים
ראו גם טקס פתיחת אירועי האירוויזיוןלהט"ב ותחרות האירוויזיוןרשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיוןחוקי תחרות הזמר של האירוויזיוןערים שאירחו את האירוויזיוןאופנה באירוויזיון (ישראל) • OGAEפרס ברברה דקסתחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Sagaתחרות הזמר האמריקאית
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתיווןישראללוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבולגריהבוסניה והרצגובינההונגריהטורקיהמונטנגרומונקומרוקוסלובקיה
מדינות שנפסלו בלארוסרוסיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון (לבנון)
זוכים
שנות החמישים שווייץ  ליס אסיההולנד  קורי ברוקןצרפת  אנדרה קלאבוהולנד  טדי סחולטן
שנות השישים צרפת  ז'קלין בואייהלוקסמבורג  ז'אן-קלוד פסקלצרפת  איזבל אוברהדנמרק  גרטה ויורגן אינגמןאיטליה  ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורג  פראנס גלאוסטריה  אודו יורגנסבריטניה  סנדי שוספרד (1945-1977)  מסיאלצרפת  פרידה בוקארה / הולנד  לני קור / בריטניה  לולו / ספרד (1945-1977)  סלומה
שנות השבעים אירלנד  דנהמונקו  סבריןלוקסמבורג  ויקי לאנדרוסלוקסמבורג  אן-מארי דודשוודיה  אבבאהולנד  טיץ'-איןבריטניה  Brotherhood of Manצרפת  מארי מריםישראל  יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראל  חלב ודבש
שנות השמונים אירלנד  ג'וני לוגןבריטניה  באקס פיזגרמניה  ניקוללוקסמבורג  קורין הרמסשוודיה  הרייסנורווגיה  בוביסוקס!בלגיה  סנדרה קיםאירלנד  ג'וני לוגןשווייץ  סלין דיוןיוגוסלביה  ריווה
שנות התשעים איטליה  טוטו קוטוניושוודיה  קרולהאירלנד  לינדה מרטיןאירלנד  ניב קבאנהאירלנד  פול הרינגטון וצ'ארלי מק'גטיגןנורווגיה  סיקרט גארדןאירלנד  איימר קוויןבריטניה  קתרינה והגליםישראל  דנה אינטרנשיונלשוודיה  שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרק  האחים אולסןאסטוניה  טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביה  מארי אןטורקיה  סרטאב ארנראוקראינה  רוסלנהיוון  הלנה פפאריזופינלנד  לורדיסרביה  מריה שריפוביץ'רוסיה  דימה בילאןנורווגיה  אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניה  לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ן  אל וניקישוודיה  לורןדנמרק  אמילי דה פורסטאוסטריה  קונצ'יטה וורסטשוודיה  מונס סלמרלובאוקראינה  ג'מאלהפורטוגל  סלבדור סובראלישראל  נטע ברזיליהולנד  דאנקן לורנס
העשור השלישי של המאה ה-21 2020איטליה  מונסקיןאוקראינה  קאלוש אורקסטרהשוודיה  לורן