פתיחת התפריט הראשי

אירוויזיון 1956

תחרות הזמר אירוויזיון לשנת 1956 היא ההפקה הראשונה לתחרות השירים הבינלאומית השנתית של רשת השידור "אירוויזיון" מטעם איגוד השידור האירופי.

אירוויזיון 1956
ESC 1956 logo.png
Lys Assia.jpg
שווייץשווייץ  שווייץ - הזוכה ליס אסיה
מספר התחרות 1
גמר 24 במאי 1956 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכים 24 במאי 1956
מנחים לוהגרין פיליפלו
מנצח ראשי פרננדו פאג'י
תזמורת התזמורת של פרננדו פאג'י
רשת השידור המפיקה שווייץשווייץ RTSI
במאי: פרנקו מראזי
מיקום האירוע שווייץשווייץ תיאטרון קורסאל, לוגאנו, שווייץ
השיר הזוכה שווייץשווייץ  שווייץ
"Refrain"
שיטת הניקוד 2 שופטים לכל מדינה
מספר המדינות המשתתפות 7
מספר השירים 14 – 2 שירים למדינה
משך התחרות שעה ו-40 דקות
מדינות שמשתתפות לראשונה שווייץשווייץ  שווייץ
איטליהאיטליה  איטליה
בלגיהבלגיה  בלגיה
גרמניהגרמניה גרמניה המערבית
הולנדהולנד  הולנד
לוקסמבורגלוקסמבורג  לוקסמבורג
צרפתצרפת  צרפת
נפסלו:
אוסטריהאוסטריה  אוסטריה
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
דנמרקדנמרק  דנמרק
מופעי פתיחה/ביניים מופע ביניים:
"Les Joyeux Rossignols & Les Trois Ménestrels"
המדינות המשתתפות
ESC 1956 Map.svg
  המדינות המשתתפות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התחרות התקיימה בשווייץ שבה מטה איגוד השידור האירופי, בתיאטרון "קורסאל" שבעיר לוגאנו, ונמשכה כשעה ו-40 דקות בהנחייתו של לוהנגרין פיליפלו. היא נערכה ביום חמישי, 24 במאי 1956, בהפקת רשות השידור בשפה האיטלקית "RTSI" השייכת לרשת הטלוויזיה השווייצרית "SRG SSR", תחת ניהולו של פרנקו מראזי.

המנצחת הייתה שווייץ עם השיר "פזמון חוזר" בביצוע ליס אסיה. ההצבעה בוססה על דירוג אישי של שני שופטים מכל מדינה, אשר העניקו 1-10 נקודות לעשרה מהשירים, תחת פיקוחם של השופט הכללי רולף ליברמן ושני נציגים אשר אספו את הקולות.

שבע מדינות בלבד השתתפו, כאשר כל אחת ביצעה שני שירים. אוסטריה, בריטניה ודנמרק פספסו את מועד ההרשמה ולכן לא יכלו להשתתף. 24 נגני תזמורת ליוו את מבצעי השירים תחת ניצוחו של פרננדו פאג'י. המופע האומנותי שלאחר הצגת השירים המתחרים היה שירה של צלילי-שריקות בליווי נגינת פסנתר, בביצוע להקת "שלושת המנסטרלים" ולהקת "הזמירים העליזים".

ייחודיות התחרותעריכה

הפקה זו היא הייחודית בתולדות תחרויות האירוויזיון, מאחר שכללה שישה נהלים אשר לא חזרו על עצמם באף תחרות אירוויזיון אחרת: שני שירים לכל מדינה, ניקוד חשאי, הצבעה כפולה של מדינה אחת בשם מדינה אחרת, הכללת מדינת השופטים בהצבעתם, ללא פרס לזוכה והנחיה של גבר אחד. שאר מהדורות התחרות כוללות שיר אחד לכל מדינה, לוח-ניקוד, ציר שיפוט מכל מדינה, פסילת מדינת השופטים מהצבעתם, הענקת פרס לזוכה והנחיה של אישה או של קבוצת גברים.

מאחר שאוסטריה, בריטניה ודנמרק שלחו את הרשמתן לאחר המועד שנקבע, ונותרו שבע משתתפות בלבד, קבע איגוד השידור האירופי כי כל מדינה תשתתף עם שני שירים. כל שידוע מההצבעה הוא ניצחון שווייץ מאחר שפתקי ההצבעה הושמדו בתום ספירת הקולות. בנוסף לכך ששני השופטים מכל מדינה יכלו להצביע גם לשני השירים של מדינתם, בלוקסמבורג היו בעיות תקציביות לשלוח שופטים, ושופטי שווייץ המארחת הצביעו גם בשמה. שאר תחרויות האירוויזיון הונחו על ידי אישה בלבד, על ידי צמד של אשה וגבר, או על ידי שלישייה של שתי נשים וגבר.[א] תחרות זו גם לא נפתחה ולא הסתיימה עם המנגינה מתוך היצירה "Te Deum", הנוהגת לפתוח ולסיים את תחרויות הזמר והפקות תחרויות אחרות של רשת השידור "אירוויזיון", ונתפסת כיום כסמל ההיכר של הרשת.

בנוסף, תחרות זו הייתה תוכנית שרוב הציבור האזין לה ברדיו, טרם הפצת הטלוויזיה באירופה. כך גם בניגוד לשאר התחרויות, פרט לאירוויזיון 1964, אין בנמצא הקלטת וידאו של התחרות פרט לקטע מתוכנית חדשות המראה את הופעת ההדרן של השיר הזוכה ונתינת זר-פרחים לזוכה, אולם קיימת הקלטת שמע של התחרות משידורה ברדיו.

מהלך התחרותעריכה

המופעעריכה

המופע נפתח עם נגינה בניצוחו של פרננדו פאג'י. לוהנגרין פיליפלו הנחה את התחרות באיטלקית והציג כל אחד מ-14 השירים בתוספת הסבר קצר על תוכניהם. המדינות המשתתפות הופיעו באותו סדר בשני הסבבים. רוב ביצועי השירים לא עברו את משך הזמן של שלוש וחצי דקות, בהמלצת איגוד השידור האירופי. כל הזמרים שרו בהופעה חיה ללא הקלטה כלשהי של קולם או של מוזיקת רקע, כאשר לווו על ידי נגני התזמורת החיה וחלקם גם על ידי זמרים מלווים.

לאחר הצגת השירים ובזמן הצבעות השופטים, הוצג מופע אומנותי של צלילי שריקות אשר כוונו להידמות לשירת ציפורים, והודגשו בהרמוניה לליווי נגינת פסנתר, בהופעה משותפת של להקת "הזמירים העליזים" (Les Joyeux Rossignols) ולהקת "שלושת המנסטרלים" (Les Trois Ménestrels). בזמן הופעתם התעכבו האחראים על איסוף וחישוב קולות השופטים, והמופע התארך כדי שנציגי השיפוט יסיימו לסכם את ההצבעה.[ב]

ההצבעהעריכה

השופטים לא צפו ישירות בתחרות, אלא דרך מסך טלוויזיה קטן, במטרה לשכפל את חוויית ההתנסות הטלוויזיונית החשובה בתקופה שבה ערך איגוד השידור האירופי את שידורי הטלוויזיה הראשונים והניסיוניים שלו.

כל שופט העניק מנקודה אחת ועד עשר נקודות לעשרה מתוך 14 השירים שהתחרו. צוות השיפוט היה מורכב בעיקרון משני שופטים בכל מדינה.[ג] בנוסף לפיקוחו של רולף ליברמן על ההצבעה כנשיא צוות השיפוט, מונו שני שופטים שיאספו ויספרו בתום ההצבעה את כל הקולות, כולל הקול של עצמם, על בסיס כתיבה חשאית של שני שמות על ידי כלל השופטים להמלצת האחראים.

הזכייהעריכה

השיר שקיבל את מספר הנקודות הרב ביותר היה כאמור של שווייץ, אך הוא קיבל באופן סמלי את "הפרס הגדול של תחרות אירוויזיון 1956". זאת מאחר שטרם נקשרו פרסים חומריים לזכייה בתחרות, בניגוד לשאר מהדורות התחרות שבהן ניתן עד היום פרס שהוא יצירת אמנות כלשהי כמו מדליה מעוצבת או פסל.

קלפי ההצבעה של השופטים הושמדו בתום ההצבעה, כך שתישאר חסויה, ולכן עד היום ניקוד ודירוג השירים אינו ידוע פרט למקום הראשון של שווייץ. כך, מיד בתום המופע האמנותי הכריזו רק על הזוכה.

ליס אסיה החלה לבצע את הדרן שירה הזוכה כאשר לאחר מספר שניות עצרה באמרה "אני מאוד מתרגשת", והחלה את השיר מההתחלה. בתום ביצוע ההדרן קיבלה זרי פרחים משני ילדים שעמדו לצידה על הבמה.

הנציגויותעריכה

כל השירים בוצעו בשפה הרשמית או באחת השפות הרשמיות של מדינתם, למרות שלא היה חוק בנושא וכל מדינה יכלה לבחור את שפת השיר. כל מדינה יכלה לבחור אם שני השירים שלה יבוצעו על ידי אותו זמר או על ידי שני זמרים שונים. כך ייצגו ליס אסיה את שווייץ, ומישל ארנאוד את לוקסמבורג, בשני שירי המדינות. בשנה זו טרם היה קיים החוק המגביל את מספר המופיעים בשיר לשישה אנשים, אולם היה קיים החוק כי מותר רק לזמר אחד להופיע כסולן כאשר שאר המופיעים משמשים כזמרים מלווים. כל מדינה יכלה להשתמש במנצח משלה על התזמורת, במידה ורצתה לעשות זאת.

השיר "הציפורים של הולנד" בסבב ההופעה הראשון בייצוג הולנד הוא כך גם השיר הראשון שבוצע בתולדות תחרות האירוויזיון. השיר הזוכה "פזמון חוזר” בסבב השירים השני בייצוג שווייץ, הוקלט ופורסם גם באנגלית ובגרמנית וזכה לביצועים ולהקלטות נוספות של מספר אמנים לאחר התחרות, אך כשל מלהפוך ללהיט גדול. ארבעה משירי התחרות, שני השירים של צרפת ושל בלגיה, לא הוקלטו באולפן כך שהם קיימים רק בגרסת שמע של ההופעה החיה מהתחרות.

סגנוןעריכה

רוב שירי תחרות זו הם בעלי תוכן סיפורי רגשי, בלדות, במקצב איטי בסגנון המוזיקלי שהיה מקובל ביותר טרם אהדת סגנונות הפופ והרוקנרול באירופה. תרבות המוזיקה הצרפתית שלטה באירוויזיון זה ביד רמה: ראשית, שבעה מהשירים שהיו מחצית מהמתחרים, בוצעו בשפה הצרפתית, ולהקת "הזמירים העליזים" שביצעה את המופע האמנותי הייתה להקה צרפתית ידועה באותו זמן. שנית, רוב השירים בתחרות היו בסגנון השאנסון הצרפתי, שעדיין רווח בתקופה זו כשמוזיקת הפופ באירופה בניצניה, והשיר הזוכה של שווייץ היה בסגנון השאנסון ובצרפתית. מגמה זו של שירי השאנסון בולטת בכל התחרויות הראשונות, עד לאירוויזיון של שנת 1965, שממנו והלאה החל בהדרגה לשלוט סגנון הפופ הקצבי.

אולם באירוויזיון זה היה גם ייצוג הקורץ לסגנון ה"רוקנרול" באחד משני שירי גרמניה, "ככה זה כל ערב", הדומה מאוד ללהיט הרוקנרול האמריקאי "Rock around the clock" של ביל היילי, שהפך ללהיט בינלאומי ענק בשנת 1955. שיר זה של גרמניה בוצע בתחרות בסגנון סווינג ג'אז עם מקצבים הנקשרים גם לרוקנרול שפותח מהג'אז ובתיאור שטחי של מערכות יחסים, וגרסתו המוקלטת עושה שימוש גם בגיטרה חשמלית לצד חצוצרות ובכך משלבת בצורה מסוימת בין שני הסגנונות. כך שיר זה של גרמניה בולט בתחרות לעומת הסגנון המוזיקלי הרך יותר ובעל המלל הרגשי של שאר השירים. לעומתו, השיר השני של גרמניה היה שקט, בעל מקצב איטי, תיאר מצב חברתי עגום ואף כלל דיקלומים של חלק מהשורות בבתי השיר. השיר הראשון של איטליה היה גם בעל קצב מהיר יותר ממרבית השירים, והפך להיות להיט באיטליה כבר לאחר פסטיבל סן רמו שהיווה את ההשראה לתחרות האירוויזיון ונשמע בהקלטת התחרות כי התקבל בהתלהבות גדולה על ידי תגובת הקהל ביחס לשירים אחרים.

אמניםעריכה

בתחרות זו היו רק שלושה גברים סולנים לעומת 11 נשים סולניות; שניים מהגברים היו נציגי גרמניה וולטרס אנדרס שוורץ ופרדי קווין. השלישי היה פוד לקלר שייצג את בלגיה בסבב השירים הראשון בתחרות. שלושה מהמבצעים היו עתידים לייצג את מדינותיהם שוב ולהנחות את התחרות.

רוזה מינה שארר נציגת שני שירי שווייץ, המוכרת כזמרת תחת שם הבמה "ליס אסיה", ייצגה את המדינה שוב בשנים 1957 ו-1958 עם השיר "ג'ורג'יו", שסיים במקום השני והפך למצליח ביותר שלה מבין הארבעה אשר ביצעה בתולדות התחרות.[ד] היא המבצעת השווייצרית היחידה שזכתה בתולדות התחרות, כאשר זוכה נוספת בייצוג שווייץ הייתה הקנדית סלין דיון, ואף זמר שווייצרי לא ייצג מדינה אחרת פרט לשווייץ בתולדות האירוויזיון. בנוסף הוזמנה להעניק את הפרס לזוכים וכאורחת בתחרויות בשנות האלפיים, כבעלת הכבוד להיות הזוכה הראשונה בתחרות. כמו ליס אסיה ביחס לשווייץ, גם קורי ברוקן נציגת השיר השני של הולנד, ייצגה את המדינה שוב בשנת 1957 אשר בה גם זכתה, ובשנת 1958. בנוסף גם הנחתה את התחרות בשנת 1976. פוד לקלר נציג בלגיה ייצג את המדינה גם בתחרויות האירוויזיון לשנים 1958, 1960 ו-1962 כנציג הרשת הולונית של דרום המדינה אשר הייתה אחראית לנציגות המדינה בכל שנה שנייה וזוגית של התחרות בתקופה זו.

כותבת השיר הראשון של הולנד והראשון בתולדות התחרות היא אנני שמידט, אחת המשוררים והסופרים הפוריים והאהודים בהולנד במאה העשרים. מלחין השיר השני של שווייץ והזוכה בתחרות הוא גאו ורמאד אשר היה עתיד להיות בין שלושת מייסדי פסטיבל הג'אז בעיר מוֹנְטְרְה בשווייץ, אחד מפסטיבלי הג'אז הידועים, המוערכים והוותיקים בעולם.

פרטיםעריכה

סדר מדינה שפה ביצוע שם השיר משמעות השם בעברית סוגה, אופי, קצב
1 הולנד  הולנד הולנדית יטי פרל De vogels van Holland הציפורים של הולנד ואלס איטי
2 שווייץ  שווייץ גרמנית ליס אסיה Das alte Karussell הקרוסלה הישנה בלדה, איטי
3 בלגיה  בלגיה צרפתית פוד לקלר Messieurs les noyés de la Seine האדונים הטובעים של הסיין בלדה, איטי
4 גרמניה  גרמניה גרמנית וולטר אנדראס שוורץ Im Wartesaal zum großen Glück בחדר ההמתנה למזל טוב שיר עם איטי
5 צרפת  צרפת צרפתית מת'י אלטרי Le temps perdu הזמן שאבד בלדה, איטי
6 לוקסמבורג  לוקסמבורג צרפתית מישל ארנאוד Ne crois pas אל תאמין מתון-קצבי
7 איטליה  איטליה איטלקית פרנקה ריימונדי Aprite le finestre תפתח את החלונות בלדה, מתון
8 הולנד  הולנד הולנדית קורי ברוקן Voorgoed voorbij עבר-חלף לתמיד בלדה, מתון
9 שווייץ  שווייץ צרפתית ליס אסיה Refrain פזמון חוזר בלדה, איטי
10 בלגיה  בלגיה צרפתית מוני מארק Le plus beau jour de ma vie היום היפה בחיי בלדה, איטי
11 גרמניה  גרמניה גרמנית פרדי קווין So geht das jede Nacht ככה זה כל ערב רוקנרול, קצבי
12 צרפת  צרפת צרפתית דני דאוברסן Il est là הוא כאן קצבי-מתון
13 לוקסמבורג  לוקסמבורג צרפתית מישל ארנאוד Les amants de minuit אוהבי חצות בלדה, איטי
14 איטליה  איטליה איטלקית טונינה טוריאלי Amami se vuoi אהוב אותי אם תרצה בלדה, איטי

רקעעריכה

היערכות איגוד השידור האירופיעריכה

לאחר שנוסד בשנת 1950 איגוד השידור האירופי כארגון התאחדות בין רשתות שידור ארציות במדינות אירופה, שידרה רשת האירוויזיון שלו לראשונה בתאריך ה-6 ביוני 1954 פסטיבל פרחים מהעיר השווייצרית מוֹנְטְרְה. בעקבות שידור זה נפגשו שוב חברי האיגוד בעיר מונטה קרלו שבמונקו בחודש ינואר לשנת 1955, למציאת דרך קבועה לגיבוש תושבי אירופה באמצעות תוכנית בידור, ובפגישה נהגה הרעיון ליצור תחרות שירה למדינות אירופה בהשראת פסטיבל סן רמו האיטלקי. הרעיון אושר סופית בפגישת האספה הכללית של האיגוד ברומא ב-19 באוקטובר 1955, שבה גם הוחלט כי התחרות הראשונה תיערך בעונת האביב של שנת 1956 בעיר לוגאנו הנמצאת באזור הדובר איטלקית שבדרום שווייץ. ההחלטה על מיקום התחרות נבעה מהיות שווייץ אחת משתי המדינות (יחד עם בלגיה), שבה ממוקמים משרדיו הראשיים של איגוד השידור האירופי ומנהלי האיגוד. ההחלטה על מועד התחרות נבעה ממועד "יום אירופה" שחל בחודש מאי. כמו כן גם קבע איגוד השידור כי רק מדינות שלהן רשתות שידור החברות בו יוכלו להשתתף.

23 מדינות שונות היו בעלות גופי שידור החברים באיגוד באותו זמן, אולם מאחר שרק שבע מתוכן הביעו עניין והחלו להתכונן להשתתפות בתחרות בזמן סביר לפני המועד שנקבע לבחירת נציגים ושירים, החליט האיגוד כי כל אחת מאלו תשלח שני שירים על-מנת להעניק מופע גדול ומגוון יותר מוזיקלית. האיגוד גם קבע כי רשתות השידור של המדינות השונות ישלמו בעצמן את כל הוצאות השתתפותן, והמדינה המארחת תישא בהוצאות ארגון האירוע בלבד. בנוסף קבע האיגוד כי אסור לפרסם, להקליט, או להציג את השירים טרם הרשמתם לתחרויות הלאומיות, אשר נותר עד היום אחד מחוקי היסוד של התחרות. סדר הופעת המדינות בתחרות נקבע על ידי הגרלה, אולם כל מדינה החליטה בעצמה איזה משני השירים ששלחה יהיה בסבב הראשון ואיזה בסבב השני.

ב-18 בדצמבר 2008, פורסם כי בארכיון הראשי של האיגוד שבז'נבה נמצאה חוברת תקנות התחרות אשר הופצה בתחילת שנת 1956 בין כל מנהלי רשתות השידור המשתתפות,[1] יחד עם פרסום ששת עמודי החוברת המפרטים גם את היערכות איגוד השידור האירופי לתחרות.[2]

היערכות המדינה המארחתעריכה

לאחר שקבע איגוד השידור האירופי כי התחרות תהיה בלוגאנו שבאזור הדובר איטלקית אשר בדרום שווייץ, הייתה רשת השידור השווייצרית הכללית "SRG SSR", ובתוכה רשות השידור "RTSI" המשדרת תוכניות באיטלקית לאזור זה, אחראית על ארגון והפקת התחרות. ייתכן גם כי מלכתחילה נבחר החלק הדובר איטלקית של שווייץ מאחר שהתחרות נוצרה בהשראת פסטיבל סן רמו האיטלקי, וכמו כן משרדי איגוד השידור האירופי ישבו בשווייץ והתחרות הייתה פרי מוחו של מרסל בזנסון השווייצרי. כך אזור זה באירופה נראה כמיקום הגאוגרפי המסמל ביותר את התחרות. לאחר החלטת איגוד השידור האירופי כי התחרות תיערך בחודש מאי, החליטה רשת "SRG SSR" על יום התחרות - יום חמישי, ה-24 במאי.

מאחר שהתחרות נערכה בתקופה שהטלוויזיה נחשבה למותרות, ידעו מארגני ההפקה מטעם SRG-SSR ו-RTSI, כי קהל רב בהרבה יאזין לתחרות ברדיו מאשר יצפה בה בטלוויזיה. מסיבה זו החליטו כי אין צורך לעשות הפקה מרהיבה שתעלה כסף רב, ובחרו בתיאטרון "קורסאל" הקטן, שהכיל רק קצת יותר ממאתיים איש, והבמה עצמה הכילה רק שטח קטן לזמרים, כאשר בירכתיה תפאורת רקע צנועה של הווילון האופייני לבמת תיאטרון ובקדמתה קישוטים של סידורי פרחים. אולם SRG SSR הציבה מספר מצלמות באולם, כדי להעביר את התחרות בשידור טלוויזיוני חי לטובת האירופים המעטים שהייתה להם טלוויזיה באותה תקופה.

היערכות כלל המדינותעריכה

איגוד השידור האירופי המליץ מאוד על קיום תחרויות קדם-אירוויזיון במדינות השונות כדי להעלות עד כמה שאפשר את העניין בתחרות הבינלאומית החדשה בקרב הציבור, כשזה ישתתף בהליך בחירת השירים, כפי שנעשה במרבית המדינות המשתתפות עד היום. כל מדינה החליטה אם לשלוח זמר אחד שייצג אותה בשני השירים שלה או שני זמרים שונים. בנוסף להיערכות זו, הייתה גם ההיערכות לשליחת צוותי שיפוט לשווייץ שהייתה על חשבון המדינות השונות, מה שהביא לקשיים בלוקסמבורג אשר ביקשה לכן ששני שופטי שווייץ יצביעו בשמה.

רצו להשתתףעריכה

מתוך 23 המדינות בעלות גופי שידור החברים באיגוד באותו זמן, 10 מדינות הביעו עניין להשתתף כאשר 3 מתוכן לא נרשמו בזמן.

אוסטריה אוסטריה-ORF בריטניה בריטניה-BBC דנמרק דנמרק-DR

הרשתות הממלכתיות של אוסטריה ודנמרק ביקשו להירשם לתחרות כאשר איגוד השידור האירופי כבר סגר את הליך ההרשמה ולא ידוע על תחילת הליכי בחירה כלשהם במדינות אלו. הרשת בבריטניה, לעומת זאת, ערכה לראשונה תחרות לאומית בשם "פסטיבל השיר הפופולרי הבריטי" אשר כללה 3 תוכניות חצאי גמר ותוכנית גמר ושימשה גם כתחרות לאירוויזיון משנת 1957 והלאה. בשנה זו התחרות היוותה הליך בחירה ארוך מדי ביחס לזמן שנותר להירשם לאירוויזיון ובסופו של דבר הגמר שלה נערך רק לאחר תחרות האירוויזיון. השיר המנצח היה "כולם מתאהבים במישהו" (Everybody falls in love with someone), ובמקום השני היה השיר "ספינה קטנה" (Little ship), אשר היו לכן ככל הנראה נבחרים בדיעבד כשתי נציגויות המדינה בשנה זו.[3]

אופני בחירהעריכה

רשתות שידורעריכה

שווייץ בעלת הרשת הלאומית SRG SSR הכוללת 4 רשתות אזוריות אשר 3 מתוכן, SF לדוברי גרמנית, RTS לצרפתית ו-RSI לאיטלקית, בוחרות כל אחת שירים אשר מוצעים לבחירה פרטית של הרשת הכללית או אשר משתתפים יחד בתחרות גמר ציבורית מדי שנה כבר מתחרות זו. הרשת הרביעית שאינה משתתפת היא RTR לדוברי רומאנש.
לעומת זאת בלגיה בעלת שתי רשתות שידור ראשיות, NIR האחראית בתחרות זו כמייצגת "ולוניה" - החצי הדרומי שבו מדוברת בעיקר צרפתית, ו-VRT כמייצגת "פלנדריה" - החצי הצפוני שבו מדוברת בעיקר הולנדית-פלמית, כאשר בשנה זו הוחלט שהזכות לבחירת הנציגות בתחרויות האירוויזיון העתידיות תועבר בין השתיים לסירוגין מדי שנה, ושהרשת הולונית NIR אשר לימים תיקרא RTBF, תהיה הראשונה. כך בתחרות שלאחר זו, האחראית היא VRT.

לוקסמבורג השתתפה עם רשת CLT אשר הייתה במסגרת רשת RTL כאשר היום האחרונה שייכת לגרמניה כאחת מרשתות השידור הגדולות בעולם.
הולנד ערכה ושידרה את הבחירה הלאומית ברשת NOS באמצעות ערוץ NTS.

בחירות בולטותעריכה

איטליה השתמשה ב"פסטיבל השירים האיטלקי", הידוע גם כ"פסטיבל סן רמו" עקב היערכותו ב"קזינו סן רמו" שבעיר סן רמו, שנערך גם ללא קשר לתחרות האירוויזיון עוד משנת 1950 ועד היום, היווה את ההשראה לתחרות האירוויזיון וקבע גם את הנציגות לעשר תחרויות האירוויזיון שלאחר מכן ועוד מספר פעמים בעתיד. זו הייתה התחרות הגדולה עם מספר השירים הרב ביותר מבין הבחירות הציבוריות בשאר המדינות באירוויזיון זה, והראשונה שנערכה בין המדינות המשתתפות לבחירת הנציגויות. גרמניה ערכה בחירה ציבורית לשיר אחד, כאשר החליטה לבחור את השיר השני לאחר-מכן במקביל לעבודת קיצורו של השיר הראשון, כך שהייתה המדינה האחרונה לבחור ולהכין את שני שיריה באירוויזיון זה.

עקב בחירתן של לוקסמבורג ושל צרפת בזמרים ובשירים באמצעות ועדות פנימיות, לא ידוע כיום אם זמרים נוספים נבחנו על ידי הוועדות או אם היו שירים נוספים שהגישו הזמרות שנבחרו, פרט לאלו שביצעו באירוויזיון. נציגת לוקסמבורג הייתה צרפתייה, והבחירה בה סימנה את תחילת הדרך המקובלת בבחירת נציג לוקסמבורג לאירוויזיון, כאשר המדינה הייתה עתידה לפנות בעיקר לזמרים צרפתיים רבים וגם לזמרים ממדינות אחרות. רק בתחרויות אירוויזיון בודדות היו הנציגים תושבי לוקסמבורג, עקב היצע הזמרים ותעשיית המוזיקה הקטנים במדינה ועקב השפעתה התרבותית והמוזיקלית של צרפת על לוקסמבורג, בעיקר בתקופת תחרויות האירוויזיון הראשונות.

פרטיםעריכה

  • עמודת תאריך - המספר בצד ימין מתייחס לחודש ובצד שמאל ליום או למספר הימים.
מדינה רשת בחירה תאריך הליך בחירה מידע נוסף
איטליה 
איטליה
RAI
פסטיבל השירים האיטלקי

Festival della Canzone Italiana

3 - 10

חצאי-גמר: 3 - 08, 09

שופטים - 10 שירים.

2 חצאי גמר - 20 שירים: 10 באחד - 5 עולים.
6 זמרים נבחרו לביצוע כלל 20 השירים.

אזרחות: איטלקית.

6 הזמרים חדשים בתעשיית המוזיקה בפרסום הזמנה לתת הזדמנות לזמרים מתחילים.

בלגיה 
בלגיה
NIR
הפרס הגדול של השיר האירופי

Grand Prix de la Chanson Européenne

4 - 15 11 שירים.
גרמניה 
גרמניה
ARD
להיטים ושירים

Schlager & Chansons - נציגות ראשונה.
פרטי- נציגות שנייה.

5 - 01 11 שירים בתחרות לנציגות הראשונה.
ועדה לנציגות השנייה.
אזרחות: אין הגבלה. ליס אסיה, אזרחית ונציגת שווייץ, השתתפה בתחרות זו מספר ימים לאחר בחירתה בשווייץ כאשר לא היה חוק האוסר על מבצע לייצג מספר מדינות. אולם היו שמועות כי זכתה באחד משני המקומות הראשונים ושהוחלט בכל זאת לבחור את השיר השני עם זמר אחר באופן פרטי.
הולנד 
הולנד
NOS-NTS
פסטיבל שירים לאומי

Nationaal Songfestival

4 - 24 ציבור - 8 שירים. הציבור שלח את קולותיו במעטפות. התחרות נערכה ב"סטודיו 1" באולפני AVRO שבעיירה הילברסום, אשר היו עתידים לארח את תחרות האירוויזיון 1958 ותחרויות לאומיות נוספות לנציגות המדינה באירוויזיון. הליווי המוזיקלי של מבצעי השירים והמופע האמנותי היה של "תזמורת המטרופול" שגם הייתה עתידה לנגן בתחרות אירוויזיון 1958 ובתחרויות לאומיות נוספות.
לוקסמבורג 
לוקסמבורג
RTL-CLT
פרטי לא ידוע ועדה, בחירה בזמרת אחת ושני שירים בביצועה. אזרחות: אין הגבלה. זמרת צרפתייה.
צרפת 
צרפת
RTF
פרטי לא ידוע ועדה, בחירה בשתי הזמרות ושני שיריהן. אזרחות: צרפתית.
רשת השידור האחראית על הנציגות ועל שידור האירוויזיון בשנים 1956-1964.
שווייץ 
שווייץ
SRG SSR
תחרות אירוויזיון

Concours Eurovision

4 - 28 11 שירים. השירים כללו את השפות גרמנית, צרפתית ואיטלקית, שהן 3 מהשפות הרשמיות של המדינה שבהן משדרת רשת SRG SSR את תכניה, כאשר השפה הרביעית היא רומאנש. כך גם יצא ששני השירים הזוכים שביצעה ליס אסיה היו בגרמנית ובצרפתית, כנציגות התרבות הרב-גונית גם באירוויזיון.

התחרות בציבורעריכה

בזכות חיפוש שנערך בשנת 2005 לרגל אירוע 50 שנה לתחרות, בארכיון רשת הטלוויזיה SRG SSR, נמצא קטע הווידאו המראה את הופעת ההדרן של השיר הזוכה, עם שני ילדים אשר נותנים לליס אסיה זרי פרחים. עם זאת, גם קטע ווידאו זה מלווה בהקלטה קולית שאינה מהתחרות עצמה, אלא מגרסת סטודיו אשר בוצעה והוקלטה על ידי ליס אסיה כמה שנים לאחר התחרות. בנוסף, במספר אתרים באינטרנט ישנה כיום קלטת שמע של כל התחרות מתחילתה ועד סופה. אולם אורך ההקלטה הוא כשעה ועשרים דקות, כאשר אורכה המקורי של התחרות היה כשעה וארבעים דקות. זאת ככל הנראה אותן הדקות מהארכת המופע האמנותי שנוצר בזמן הנוסף שנדרש לאיסוף וספירת קולות ההצבעה.

חשיפת הימצאותו של קטע הדרן השיר הזוכה בתחרות היובל הביאה לאחר-מכן להעלאתו לאתרי אינטרנט רשמיים ולאנשים רבים שהעלו אותו למנוע החיפוש בווידאו של גוגל ולאתרי ווידאו נוספים כגון יוטיוב, כמו גם קטעים נוספים לביצוע השיר הזוכה מהופעות חיות של אסיה וכן קליפים שמנגנים את הגרסאות החיות של השירים האחרים מתוך הקלטת השמע של התחרות. גם קיימות גרסאות הסטודיו של חלק מהשירים עם תמונות דוממות של הזמרים ברקע הקליפ באתרי האינטרנט, וכך הפכו קטעי תחרות זו נגישים לציבור. באופן רשמי גם קיים דיסק DVD לתחרות, אשר מנגן את אותה הקלטת שמע עם תמונה דוממת של הסמל המודרני של איגוד השידור האירופי, בתוספת קטע הווידאו של הדרן הזכייה ששרד, וראיונות עם הזוכה ליס אסיה. זאת בדומה ל-DVD של תחרות אירוויזיון 1964.[ה] בנוסף, חוברת הפירוט של כל נוהלי וחוקי התחרות אשר נעשתה זמינה לציבור, עוזרת להבין כיצד התגבשו חוקים רבים אשר ברובם הגדול קיימים עד היום בתחרויות האירוויזיון. החוברת פורסמה למנהלי רשתות השידור שהשתתפו בתחרות בשנת 1956 רק בשפה הצרפתית, ולכן זמינה לציבור רק בצרפתית.

חוסר האפשרות לצפות כיום בתחרות אירוויזיון 1956, כמו גם חוסר הידיעה לגבי ניקוד השירים וכן דירוגם, גרמה למספר ממעריצי התחרות לנסות בייחוד בשנת 2005 לאחר מופע היובל, לברר אם יש קטעי וידאו נוספים ששרדו מהתחרות, ולברר פרטים על ניקוד ודירוג שירי התחרות, אולם לא הצליחו. אך בתאריך 16 במאי 2010 פורסם כי לכבוד תחרות האירוויזיון בנורווגיה בשנת 2010, יצא לאור ספר נורווגי לכבוד כל מעריצי התחרות שבאים לנורווגיה, בשם: "Melodi Grand Prix: artistene - suksessene - skandalene - antrekkene", ובספר זה פורסמו מספר פרטים על אירוויזיון 1956 שלא היו ידועים קודם לכן אך גם לא וודאו באופן רשמי, כמו מידע כי שווייץ קיבלה 102 נקודות.[4] בשנות ה-50 היו שמועות עיקשות שרווחו בקרב הציבור כי למקום השני הגיע אחד משירי גרמניה, כהסבר לכך שגרמניה נבחרה לארח את תחרות אירוויזיון 1957.

ביאוריםעריכה

  1. ^ החל בשנות האלפיים תחרויות מונחות על ידי אישה וגבר בתוספת מנחים אורחים שמשוחחים עם הזמרים, ומנחה נוסף מדווח מכיכר בעיר המארחת שבה צופה קהל רב במופע במסכי ענק.
  2. ^ עיכוב זה סימן תחילת מגמה ברוב תחרויות האירוויזיון עד היום, שגם מתארכות מספר דקות מעבר למתוכנן.
  3. ^ כאמור, שני צירי השיפוט של שווייץ המארחת תפקדו בסופו של דבר גם כשני צירי השיפוט של לוקסמבורג. כך היו שני שופטים משש מדינות, ובסך-הכל 12 שופטים שהצביעו.
  4. ^ לליס אסיה ארבעה שירים בתולדות התחרות מאחר שביצעה את שני שירי שווייץ בשנה זו, בנוסף לשיר האחד בשנת 1957 והאחד בשנת 1958.
  5. ^ גם אירוויזיון 1964 אינו ניתן עוד לצפייה, עקב שריפה שפרצה באולפנים בהם נשמרו קלטות המופע, ונעשה לו DVD של הקלטת השמע עם תמונות דוממות של הזמרים בשילוב וידאו קטע הדרן הזכייה שקיים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 19561957195819591960196119621963196419651966196719681969197019711972197319741975197619771978197919801981198219831984198519861987198819891990199119921993199419951996199719981999200020012002200320042005200620072008200920102011201220132014201520162017201820192020
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 19821984198619881990199219941996199820002002200420062008201020122014201620182020
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 200320042005200620072008200920102011201220132014201520162017201820192020
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
ראו גם רשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיוןרשימת ערים שאירחו את האירוויזיוןאירוויזיון אסיה
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינההונגריהטורקיהלוקסמבורגמונטנגרומונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץ  ליס אסיההולנד  קורי ברוקןצרפת  אנדרה קלאבוהולנד  טדי סחולטן
שנות השישים צרפת  ז'קלין בואייהלוקסמבורג  ז'אן-קלוד פסקלצרפת  איזבל אוברהדנמרק  גרטה ויורגן אינגמןאיטליה  ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורג  פראנס גלאוסטריה  אודו יורגנסבריטניה  סנדי שוספרד (1945-1977)  מסיאלצרפת  פרידה בוקארההולנד  לני קורבריטניה  לולוספרד (1945-1977)  סלומה
שנות השבעים אירלנד  דנהמונקו  סבריןלוקסמבורג  ויקי לאנדרוסלוקסמבורג  אן-מארי דודשוודיה  אבבאהולנד  טיץ' איןבריטניה  Brotherhood of Manצרפת  מארי מריםישראל  יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראל  חלב ודבש
שנות השמונים אירלנד  ג'וני לוגןבריטניה  באקס פיזגרמניה  ניקוללוקסמבורג  קורין הרמסשוודיה  הרייסנורווגיה  בוביסוקס!בלגיה  סנדרה קיםאירלנד  ג'וני לוגןשווייץ  סלין דיוןיוגוסלביה  ריווה
שנות התשעים איטליה  טוטו קוטוניושוודיה  קרולהאירלנד  לינדה מרטיןאירלנד  ניב קבאנהאירלנד  פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיה  סיקרט גארדןאירלנד  איימר קוויןבריטניה  קתרינה והגליםישראל  דנה אינטרנשיונלשוודיה  שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרק  האחים אולסןאסטוניה  טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביה  מארי אןטורקיה  סרטאב ארנראוקראינה  רוסלנהיוון  הלנה פפאריזופינלנד  לורדיסרביה  מריה שריפוביץ'רוסיה  דימה בילאןנורווגיה  אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניה  לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ן  אל וניקישוודיה  לורןדנמרק  אמילי דה פורסטאוסטריה  קונצ'יטה וורסטשוודיה  מונס סלמרלובאוקראינה  ג'מאלהפורטוגל  סלבדור סובראלישראל  נטע ברזיליהולנד  דאנקן לורנס