פתיחת התפריט הראשי

ישראל באירוויזיון

היסטוריית ההשתתפות של ישראל באירוויזיון

ישראל השתתפה בתחרות הזמר של האירוויזיון עד כה 42 פעמים, החל מהצטרפותה לראשונה ב-1973, כאשר הזמרת אילנית נשלחה כנציגתה בתחרות עם השיר "אי שם". מאז הצטרפותה נעדרה ישראל מהתחרות 5 פעמים: ב-1980, 1984, 1994, 1996 וב-1997. ישראל ניצחה 4 פעמים בתחרות זו ב-1978, 1979, 1998 ו-2018 ונמצאת במקום השביעי, בטבלת הניצחונות של התחרות בכל הזמנים. ישראל היא אחת המדינות היחידות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות יותר מפעם אחת ברציפות.

ישראל באירוויזיון
EuroIsrael.svg
מדינה ישראלישראל  ישראל
רשת שידור IBA‏ (1973–2017)
IPBC‏ (החל מ-2018)
השתתפות ראשונה לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג, 1973
זכיות צרפתצרפת פריז, 1978
ישראלישראל ירושלים, 1979
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ברמינגהאם, 1998
פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018
השתתפויות 42
היעדרויות 5
אירוח האירוויזיון ישראלישראל ירושלים, 1979
ישראלישראל ירושלים, 1999
ישראלישראל תל אביב, 2019
השתתפות אחרונה ישראלישראל תל אביב, 2019

בעקבות ניצחונה ב-2018, ב-2019 אירחה ישראל את התחרות באקספו תל אביב (מרכז הירידים) בהפקת תאגיד השידור הישראלי, בשיתוף עם עיריית תל אביב-יפו ומשרד התיירות.[1]

הישגיםעריכה

ישראל השתתפה בתחרות 42 פעמים, מתוכן ניצחה ארבע פעמים. על כן, היא נמצאת במקום השביעי בטבלת הניצחונות בכל הזמנים של התחרות, כאשר לפניה נמצאות אירלנד, שיאנית הניצחונות בתחרות עם שבעה ניצחונות, שוודיה עם שישה ניצחונות ולוקסמבורג, צרפת, הממלכה המאוחדת והולנד עם חמישה ניצחונות כל אחת. ניצחונותיה של ישראל היו: בפעם הראשונה ב-1978 עם השיר "אבניבי" אותו ביצעו יזהר כהן ולהקת אלף-בית (כתיבה: אהוד מנור מלחינה: נורית הירש), בפעם השנייה ב-1979 עם השיר "הללויה" אותו ביצעו ביצעה חלב ודבש עם הסולנית גלי עטרי (כתיבה: שמרית אור מלחין: קובי אשרת), בפעם השלישית ב-1998 עם השיר "דיווה" אותו ביצעה דנה אינטרנשיונל (כתיבה: יואב גינאי מלחין: צביקה פיק) ובפעם הרביעית ב-2018 עם השיר "Toy" אותו ביצעה נטע ברזילי (כתיבה: דורון מדלי וסתיו בגר מלחינים: דורון מדלי וסתיו בגר). 11 פעמים הצליחה ישראל להתברג לחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות, וכ-20 פעמים התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים. היא הגיעה למקום השני פעמיים בתולדותיה: ב-1982 עם השיר "הורה" אותו ביצע אבי טולדנו (כתיבה: יורם טהרלב מלחין: אבי טולדנו) וב-1983 עם השיר "חי" אותו ביצעה עפרה חזה (כתיבה: אהוד מנור מלחין: אבי טולדנו), פעם אחת בתולדותיה הגיעה ישראל למקום השלישי: ב-1991 עם השיר "כאן" אותו ביצעו אורנה ומשה דץ (כתיבה והלחנה: עוזי חיטמן), פעמיים בתולדותיה הגיעה למקום הרביעי: ב-1973 עם השיר "אי שם" אותו ביצעה אילנית (כתיבה: אהוד מנור מלחינה: נורית הירש) וב-2005 עם השיר "השקט שנשאר" אותו ביצעה שירי מימון (כתיבה: פיני ארונבייב ואייל שחר מלחין: פיני ארונבייב) ופעמיים הגיעה למקום החמישי: ב-1985 עם השיר "עולה עולה" אותו ביצע יזהר כהן (כתיבה: חמוטל בן זאב מלחין: קובי אשרת) וב-1999 עם השיר "יום הולדת" אותו ביצעה להקת "עדן" (כתיבה והלחנה: ג'קי עובד, גבריאל בטלר, יעקב למאי ומשה דץ).

ישראל היא אחת המדינות היחידות בתחרות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות שהתקיימה על אדמתה.

המקום הגרוע ביותר של ישראל בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-24 עם 4 נקודות בלבד, אליו היא הגיעה בתחרות בשנת 1993 עם השיר "שירו" של להקת שירו עם הסולנית שרה'לה שרון. עם זאת, ישראל היא אחת המדינות היחידות שמעולם לא הגיעה למקום האחרון בתחרות ולא סיימה מעולם את גמר התחרות עם אפס נקודות. עם זאת, באירויזיון 2019 קיבל השיר שייצג את ישראל לראשונה אפס נקודות מהשופטים (לאחר שהצבעתה של בלארוס נפסלה), ורק הצבעת הקהל מנעה את הצבתו במקום האחרון.

מראשית ימיה באירוויזיון ועד סוף שנות ה-90 כמעט תמיד הצליחה ישראל להתברג למקומות מכובדים בתחרות ומצאה עצמה לא מעט פעמים בחלק העליון של הטבלה. המצב השתנה במהלך שנות ה-2000 שבו לא הצליחה ישראל להתברג למקומות גבוהים ואף כשלה פעמים רבות להעפיל לגמר משלב חצי-הגמר, אך באמצע העשור השני השתפר מצבה של ישראל באירוויזיון והיא הצליחה לעלות לגמר. מהחלת שלב חצאי-הגמר בשנת 2004 הצליחה ישראל להעפיל לגמר התחרות בשנים 2005, 2008, 2009, 2010, 2015, 2016, 2017 ו-2018. ב-2006 התקבלה ישראל ישירות לגמר בזכות המיקום הגבוה בשנה הקודמת וב-2019 מקומה של ישראל בגמר מובטח בתור המדינה המארחת. לאחר כארבע שנים רעות (20112014) שבהן לא הצליחה ישראל להעפיל לגמר, הוחלט ב-2015 כי הזמר שייצג את ישראל באירוויזיון ייבחר במסגרת תוכנית המציאות "הכוכב הבא" (ששינתה שנה לאחר מכן את שמה ל"כוכב הבא לאירוויזיון"), אשר תשמש כמעין תחליף לתחרות הקדם-אירוויזיון. התוכנית הוכיחה את עצמה, וכל הנציגים שנשלחו דרכה לאירוויזיון הצליחו להעפיל לגמר ואף לסיים במקומות מכובדים - בהם, נדב גדג' עם השיר "Golden Boy", שזכה במקום השלישי בחצי הגמר ובמקום התשיעי בגמר. מאז ראשית הנהגת חצאי-הגמר בשנת 2004, הישגה הטוב ביותר של ישראל בגמר תחרות האירוויזיון עד שנת 2017 היה השיר "השקט שנשאר" אותו ביצעה שירי מימון וזכה במקום הרביעי בגמר התחרות עם 154 נקודות. הדבר השתנה בשנת 2018 כאשר זכתה ישראל במקום הראשון עם 529 נקודות עם השיר "Toy" אותו ביצעה נטע ברזילי (כתיבה והלחנה: דורון מדלי וסתיו בגר). בשנת 2005 נערך בקופנהגן, דנמרק, מופע מיוחד לכבוד שנת היובל לתחרות, בה הונהגה מיני-תחרות לבחירת שיר היובל באירוויזיון. לאחר הצבעה באתר האינטרנט של האירוויזיון, הצליחה השיר "דיווה" של דנה אינטרנשיונל להתברג לרשימת "14 השירים האהובים בכל הזמנים" ולהשתתף בתחרות. באותו הערב הגיעה דנה אינטרנשיונל למקום ה-13 עם 39 נקודות בסיבוב חצי-הגמר. למקום הראשון, כפי שהיה צפוי בכל ההימורים, זכה השיר "Waterloo" של להקת אבבא, שזכה בשנת 1974.

אירוח וארגון התחרותעריכה

  • ב-1979, התקיימה לראשונה תחרות הזמר של האירוויזיון ביבשת אסיה - בבירת ישראל, ירושלים. התחרות הייתה הראשונה שהתקיימה מחוץ לאדמת אירופה והאחרונה שנערכה בחודש מרץ. התחרות הייתה אחת מהפקותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית שצולמו ושודרו בצבע. שידורים בצבע היו נהוגים ברחבי אירופה כבר שנים מספר קודם לכן (האירוויזיון הראשון שצולם בצבע היה בלונדון 1968), אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה באותה תקופה בשחור-לבן בלבד, למעט מיוחדים, שהועברו גם לחו"ל, בהם ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל. לצורך הפקת תחרות האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות, 65 מיקרופונים וציוד מיוחד אחר. התפאורה נשלטה באמצעות מחשב בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה, ולקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי המדינה. בתחילת 1979, העריכו כי בישראל כבר היו כמאה אלף מכשירי טלוויזיה צבעונית, וזאת למרות כי היה מדובר בשידור חד-פעמי בצבע.[2] בעת הכנות ישראל לתחרות, דתיים אורתודוקסים מחו והביעו התנגדות לאירוח התחרות בישראל עקב חילול שבת, שכן התחרות מתקיימת במוצאי שבת, אולם החזרה הגנרלית, על פי כללי התחרות, חייבת להתקיים בשבת בבוקר.[3] התנגדותם של האורתודוקסים לקיום התחרות הביאה להתחזקות דרסטית של אנשי ואמצעי ביטחון.[4]
  • ב-1999, אירוח תחרות האירוויזיון התקיימה בפעם השנייה בישראל. התחרות הייתה הראשונה בה הנחו את התחרות שלושה מנחים והיא נותרה, עד אז, התחרות שנערכה בתאריך המאוחר בשנה (ב-29 במאי) מבין כל תחרויות האירוויזיון לאורך השנים. בשנת 2010 נורווגיה אירחה שוב בתאריך זה. בעת ארגון התחרות, חוגים פוליטיים דתיים שמרנים התנגדו בתוקף, כמו ב-1979, לקיום התחרות בישראל עקב חילול שבת שכן עתידה הייתה התחרות להתקיים בשבת ועקב ניצחונה של ישראל בשנה הקודמת עם הזמרת הטרנסג'נדרית דנה אינטרנשיונל, שכן הם מחו על בחירתה כנציגת ישראל ב-1998.[5] עם זאת, ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, הביע מעל לכל במה את תמיכתו בקיום התחרות בירושלים. אולמרט, שהיה הפוליטיקאי הראשון שבירך את דנה אינטרנשיונל בשידור חי, היה גם בין שני בעלי התפקידים הפוליטיים היחידים שכיבדו את האירוע בבואם (השני היה יו"ר הכנסת, דן תיכון). קושי נוסף בו נתקלה רשות השידור היה שמארגני התחרות הטילו ספק ביכולתה הכלכלית של הטלוויזיה הישראלית לארגן התחרות וביכולתה של ישראל למתן הסובסידיות הנדרשות. רשות השידור ניסתה למצוא פתרון לצמצום תקציב ארגון התחרות, והציעה לאיגוד השידור האירופי לוותר על ליווי השירים על ידי תזמורת. בפעם הראשונה בתולדות התחרות אישר איגוד השידור האירופי לוותר על ליווי השירים על ידי תזמורת חיה באולם, ובלבד שאף אחת מהמדינות הנוטלות חלק בתחרות תביע התנגדות להצעה. הדבר שימש תקדים לתחרויות הבאות, ומאז 1999 לא היה עוד ליווי של תזמורת בתחרויות.
  • ב-2019, התקיימה התחרות, בפעם השלישית, בשטחה של ישראל. לאחר ניצחונה של ישראל באירוויזיון 2018, ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב בחשבון האינסטגרם שלו "לשנה הבאה בירושלים".[6][7] בדומה לתחרויות ב-1979 ו-1999, גם כאן חוגים פוליטיים-דתיים שמרנים הביעו התנגדות לקיום התחרות ודרשו מניעת חילול שבת בכל הקשור לארגון התחרות. ב-14 במאי 2018, סגן שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם סיעת יהדות התורה יעקב ליצמן, שלח מכתב בקשה למשרד התיירות, משרד התקשורת ומשרד התרבות והספורט, למנוע חילול שבת באירוויזיון 2019.[8][9] ב-25 ביוני 2018, פורסם כי הרב הראשי לירושלים אריה שטרן, לוחץ על שרת התרבות והספורט, מירי רגב, למנוע את אירוח התחרות בירושלים ובמידת הצורך אף לשקול ויתור אירוח התחרות בישראל.[10] בתגובה, משרד התרבות והספורט הבהיר כי הנושא אינו בסמכותה של השרה. בנוסף להתנגדות גורמים דתיים בישראל, ימים ספורים לאחר ניצחונה של ישראל, קמו מצד מדינות קריאות לחרם על התחרות שעתידה להתקיים בישראל: איסלנד, ששקלה אם ליטול חלק בתחרות לאחר שכ-26 אלף איש חתמו על עצומה מקוונת הקוראת להחרים את האירוויזיון עקב העימותים עם הפלסטינים.[11][12][13] גם הלורד ראש העיר של דבלין, מייקל מק דונקה, שכניסתו לישראל אסורה, קרא להחרים את האירוויזיון בישראל, וטען כי אירלנד צריכה לגלות סולידריות עם העם הפלסטיני.[14][15] אולם, אירלנד ואיסלנד אישרו כי הן ייקחו חלק בתחרות ב-2019.[16] סוגיה נוספת שעלולה הייתה להוביל לביטול התחרות בישראל היא החשד להעתקת השיר הישראלי המנצח. ב-3 ביולי 2018, דווח בתוכנית ערב טוב עם גיא פינס כי תאגיד יוניברסל מתכנן להגיש תביעה נגד יוצרי השיר הישראלי בטענה להפרת זכויות יוצרים, על העתקה, לכאורה, משירם "Seven Nation Army" של להקת הווייט סטרייפס.[17] טרם נודע האם התביעה תוגש, אך היה ויקבע שהשיר הועתק, עלול תואר הניצחון של ישראל להילקח רטרואקטיבית, שכן רק שירים מקוריים רשאים ליטול חלק בתחרות וכי סביר יהיה להניח כי תילקח מישראל הזכות לארח את התחרות. איגוד השידור האירופי הגיב לדיווח באומרו "אין לנו זמן לעסוק בשמועות, אנחנו נערכים לאירוויזיון בישראל".[18]
תאגיד השידור הישראלי נתקל במספר קשיים לקיום התחרות בישראל: הראשון, התערבותם של גורמים פוליטיים בארגון ובהכנות לתחרות, מה שהופך, למורת רוחו של איגוד השידור האירופי, לכלי ניגוח פוליטי. עוד הבהירו נציגי איגוד השידור האירופי כי התחרות יכולה להתקיים בירושלים, כל עוד הפוליטיקה הישראלית תדיר רגליה מהתחרות.[19] עם זאת, נציגי האיגוד הבהירו כי הם דורשים "מקום לא מפלג" שיארח את התחרות, כאשר הכוונה היא לירושלים.[20] בעקבות דבריו של איגוד השידור האירופי, ב-10 ביוני 2018 הבהיר נתניהו כי "האירוויזיון לא חייב להיות בירושלים, הממשלה לא תתערב".[21] השני, חוק פיצול חטיבת החדשות של התאגיד, דבר שמעמיד את קיום התחרות בישראל בסכנה. איגוד השידור האירופי הבהיר למארגנים בישראל כי אישור החוק עלול להביא לביטול התחרות בישראל. ב-26 ביוני 2018, פורסם כי עקב חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, החליט רה"מ נתניהו לסגת מכוונתו לפצל את מחלקת החדשות מתאגיד השידור על מנת לא לסכן את קיום התחרות בישראל.[22][23] השלישי, בעיות תקציב של תאגיד השידור הישראלי. ב-24 ביולי 2018 נמסר כי קיום התחרות בישראל נמצא בסכנה עקב בעיות תקציב וכי עד 1 באוגוסט 2018 מחויב התאגיד להעביר לאיגוד השידור האירופי שנים עשר מיליון אירו כערבות לקיום התחרות בישראל. ב-31 ביולי 2018, לאחר פנייה דחופה מהתאגיד לאיגוד השידור, ניתנה ארכה של שבועיים להעברת הערבות.[24] ב-12 באוגוסט 2018, פורסם כי יו"ר תאגיד השידור הציבורי, גיל עומר, שלח מכתב בהול לרה"מ נתניהו בו התריע כי תאגיד השידור עלול להודיע על ביטול התחרות בישראל אם הערבות לא תועבר במועד הדחייה הנוכחי, ה-14 באוגוסט, והתחרות עלולה להתקיים במדינה אחרת.[18] משרד האוצר סירב להפקיד את הסכום הנדרש לערבות לאיגוד השידור האירופי, משום שסבר כי את הסכום יש לשלם מתקציב התאגיד.[25] ב-14 באוגוסט, היום האחרון להפקדת הערבות, פורסם כי התאגיד הגיע להסכם עם משרד האוצר, במסגרתו ייטול התאגיד הלוואה והמדינה מתחייבת לפצות אותו במקרה והתחרות תבוטל כתוצאה מנסיבות שלא תלויות בתאגיד; מלחמה או כוח עליון.[26]
נמסר כי הוצגו לאיגוד השידור האירופי על ידי תאגיד השידור הישראלי ארבע ערים אפשריות לקיום התחרות: ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה ואילת.[27] בראיון בשידור חי שנערך לאחר הזכייה ציין יואב גינאי שדובר עיריית ירושלים הציע את אצטדיון טדי כמיקום אפשרי לאירוח התחרות,[28] אך הדבר כרוך בקירוי האצטדיון בעלות עשרות מיליוני שקלים.[29] ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מסר בראיון לגלי צה"ל שהוא רואה את פיס ארנה ירושלים כמקום מתאים לאירוח.[30] באותה נשימה, אוזכרה האפשרות לאירוח התחרות באילת, אם כי לא ידוע על אולם או אצטדיון שמתאימים לדרישות.[31] ב-29 וב-30 באוגוסט 2018 בדקו נציגי איגוד השידור האירופי את המקומות האפשריים בירושלים, תל אביב ואילת. נמסר כי בתוך שבוע מרגע סיום הבדיקה יפרסם האיגוד, שיש לו זכות החלטה בלעדית בנושא, את המקום בו תיערך התחרות. צפוי כי תוך יום לאחר מכן יודיע התאגיד כאן את תאריכי התחרות במאי 2019.[32] ב-30 באוגוסט, הודיע תאגיד השידור הישראלי כי אילת ירדה מהפרק.[33] ב-13 בספטמבר 2018, הכריז תאגיד השידור האירופי על בחירת תל אביב כעיר המארחת ועל ביתן 2 במרכז הירידים (שלכבוד האירוויזיון הוסב שמו לאקספו תל אביב) כמתחם האירוח של התחרות. במקביל נקבעו תאריכי התחרות: 14 במאי חצי הגמר הראשון, 16 במאי חצי הגמר השני, ואילו הגמר נקבע למוצאי שבת 18 במאי. כמו כן נקבעו גם מיקומי טקס חילופי מפתחות הערים, כולל הגרלת חצאי הגמר, השטיח האדום ומתחם כפר האירוויזיון בשטח העיר.[34] גולת הכותרת בתחרות הייתה הופעה של הזמרת מדונה בגמר התחרות. הופעתה לוותה בזיופים שלטענת צוותה הזמרת לא שמעה היטב באוזניה את הסולם הנכון עקב החלטתה לשיר ללא פלייבק.

תהליך בחירת השיר הישראליעריכה

  • בשנים 1973, 1974, 1975, 1976, 1977, 1990, 1998, 1999, 2000, 2002 ו-2012 השיר והאמן נבחרו על ידי ועדה פנימית של רשות השידור.
  • בשנים 1988, 2003, 2004, 2007, 2008, 2009, 2010 ו-2014 האמן נבחר על ידי ועדה פנימית של רשות השידור, ולאחריה התקיים משדר מיוחד (המכונה "קדם-אירוויזיון פרטי"), בו התמודדו ארבעה שירים שבוצעו על ידי אותו אמן.
  • בשנים 1978 ו-1979 השיר והאמן אשר נשלחו לתחרות נבחרו במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי, והדבר חייב את הקדמת הפסטיבל מיום העצמאות לחודשי החורף. ב-1980 נערך גם כן פסטיבל הזמר והפזמון, אבל אז כבר היה ידוע כי ישראל לא תיטול חלק בתחרות באותה שנה.[35]
  • בשנים 1981, 1982, 1983, 1985, 1986, 1987, 1989, 1991, 1992, 1993, 1995, 2001, 2005, 2006, 2011 ו-2013 השיר נבחר בתחרות הקדם-אירוויזיון, שבה נבחר שיר אחד מתוך 11 עד 16 שירים מוצגים, בשיטה דומה לתחרות האירוויזיון עצמה. ביישובים שונים בישראל ישבו צוותי שיפוט והעניקו 1–12 נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר בעיניהם כאשר ה"קדם-אירוויזיון" הראשון התקיים בשנת 1981. ברוב השנים הקדם החליף את פסטיבל הזמר והפזמון, אם כי היו שנים בהן נערכו ניסיונות, שלא צלחו, לקיים את שתי התחרויות זאת לצד זאת, כאשר המחשבה שעמדה מאחורי היוזמה הייתה כי יש להפריד בין שירים הנועדו ליטול חלק בתחרות בין-לאומית לבין שירים אשר קהל היעד שלהם הוא ישראלי-מקומי. ב-1996, השיר והנציגה נבחרו גם במסגרת תחרות הקדם, אולם באותה שנה עקב ריבוי המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות, קיים איגוד השידור האירופי מעין שלב חצי גמר, שבו התכנסו נציגי המדינות השונות לישיבה מיוחדת, ובה האזינו לשירים בגרסת אודיו ובחרו את 23 השירים שיופיעו בתחרות עצמה בשידור החי באוסלו. השיר הישראלי, "שלום עולם" בביצוע גלית בל, הגיע למקום ה-28 עם 12 נקודות בלבד. ב-2013 חודש הקדם בפורמט חדש ונוספו לו שלושה משדרי "טרום גמר" ומשדר "גלגל הצלה".
  • בשנים 2015, 2017, 2018, 2019 הנציג לאירוויזיון נבחר בתוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" והשיר עצמו נבחר על ידי ועדה בה חברים נציגי השידור הציבורי וחברת ההפקה של "הכוכב הבא", טדי יזמות והפקות.
  • בשנת 2016 השיר והאמן נבחרו בגמר תוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון".
  • בשנת 2020 הנציג לאירוויזיון יבחר בתוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" והשיר יבחר באמצעות קדם-אירוויזיון פרטי לזוכה בתחרות "הכוכב הבא לאירוויזיון".
  • בדצמבר 2019 הודיע תאגיד השידור הישראלי כי משנת 2021 ייבחר נציג ישראל באירוויזיון במתכונת קדם-אירוויזיון, שתשודר לראשונה בכאן 11.

היעדרויותעריכה

ישראל נעדרה מחמש תחרויות אירוויזיון לאורך השנים:

  • היעדרותה הראשונה של ישראל התרחשה ב-1980, שנה אחת לאחר ניצחונה השני בתחרות. באותה שנה, נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון. ישראל, אשר ניצחה בתחרות בשנה הקודמת, סירבה לארח את התחרות בפעם השנייה ברציפות עקב בעיות כלכליות של רשות השידור שנגרמו בשל אירוח התחרות ב-1979, ולאחר שרשות השידור נכשלה במציאת מימון לאירוח התחרות, לא הייתה הסכמה לבקשתה להאריך את המועד הסופי. לאחר מכן קבעה הטלוויזיה ההולנדית, שאירחה את האירוויזיון בעיר האג, כי האירוויזיון יתקיים ב-19 באפריל, אשר נפל באותה שנה על התאריך העברי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לפיכך בחרה ישראל להיעדר באותה שנה מהתחרות. התחרות ב-1980 הייתה הפעם השישית והאחרונה בה התחרות לא התקיימה במדינה שזכתה בשנה הקודמת וכן התחרות היחידה, עד כה, בה המדינה הזוכה מהשנה הקודמת לא השתתפה כלל.
  • היעדרותה השנייה של ישראל מהתחרות התרחשה ב-1984, כאשר שוב כמו ב-1980 נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב יום הזיכרון. באותה שנה התכוון שלמה צח לשלוח עבור הזמרת אילנית את השיר "בללייקה" לקדם-אירוויזיון. לאחר שהשיר נכתב והוקלט החליטו שלמה צח ואילנית שלא להמתין לתחרות של השנה הבאה, אלא להקליט ולהוציא אותו לאור מחוץ לתחרות.[36]
  • היעדרותה השלישית של ישראל הייתה ב-1994. באותה שנה, בעקבות הצטרפות שבע מדינות ממזרח אירופה לתחרות, החליט איגוד השידור האירופי כי ששת המקומות האחרונים מהשנה הקודמת לא ישתתפו וייאלצו לחכות לשנה שלאחר מכן (הנעדרת השביעית הייתה איטליה, שהחליטה להיעדר באופן וולונטרי). מכיוון שישראל הגיעה ב-1993 למקום ה-24 מתוך 25 שירים, נאלצה גם ישראל להיעדר מהתחרות.
  • היעדרותה הרביעית של ישראל התרחשה ב-1996. לאחר שנים בהן נאלצו המקומות האחרונים מהשנה הקודמת להיעדר מהתחרות, החליט באותה שנה איגוד השידור האירופי לקיים שלב חצי גמר, שבו התכנסו נציגי המדינות השונות לישיבה מיוחדת, בה האזינו לשירים בגרסת אודיו ובחרו את 23 השירים שיופיעו בתחרות עצמה בשידור החי באוסלו. השיר הישראלי, "שלום עולם" בביצוע גלית בל, הגיע למקום ה-28 עם 12 נקודות בלבד.
  • היעדרותה החמישית והאחרונה של ישראל, עד כה, הייתה ב-1997. באותה שנה הודיעה ישראל על היעדרותה עקב קיום התחרות בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. מאוחר יותר באותה השנה העבירה הכנסת בחוק לפיו ערבי יום זיכרון ממלכתיים לא יחולו עוד במוצאי שבת, על מנת להקל על ניצולי שואה ובני משפחות שכולות ששומרים שבת, כמו גם הקושי בקיום טקסי הזיכרון הממלכתיים בשעה 22:00 במקום השעה 20:00. כאשר עבר החוק, ביקשה רשות השידור להשתתף בתחרות שנערכה בדבלין, אך התאריך הסופי להרשמה לתחרות כבר עבר, וישראל נאלצה לחכות שנה נוספת.

תקריות בולטותעריכה

  • בשנת 1979 התקיים האירוויזיון בירושלים. בחזרה הגנרלית בבוקר התחרות התקשרו המנחים דניאל פאר וירדנה ארזי לנקודות השיפוט בכל מדינה, ובירכו כל מדינה בברכת "ערב טוב" בשפתה. כאשר פנתה ארזי לבלגיה, היא בירכה אותם בצרפתית. אולם בלגיה, המיוצגת מדי שנה, לסירוגין, על ידי הטלוויזיה הפלמית (דוברת ההולנדית) והטלוויזיה הוולונית (דוברת הצרפתית), יוצגה באותה שנה על ידי הטלוויזיה הפלמית. במשלחת הבלגית הביעו מורת רוח מכך שארזי בירכה אותם בצרפתית ולא בהולנדית. ברשות השידור התנצלו בפני הבלגים, ובשידור החי בירכה ארזי את נקודת השידור הבלגית בהולנדית. בעקבות התקרית, עברה הטלוויזיה הפלמית להקריא את הנקודות שלה מדי שנה באנגלית, על מנת לחדד את ההבדל בינה לבין הטלוויזיה הוולונית. יוצאת דופן הייתה הקראת הנקודות ב-1987, אז נערכה התחרות בבירת בלגיה, בריסל, והופקה על ידי הטלוויזיה הוולונית. כמחווה להפקה, הקריאה נציגת הטלוויזיה הפלמית את התוצאות בצרפתית, כפי שעשתה בלגיה בכל שנה עד 1979. מאז ועד היום מקריאה בלגיה את התוצאות באנגלית וצרפתית, בכל שנה לסירוגין.
  • במהלך שבוע החזרות לאירוויזיון 1979 דרשה הזמרת גלי עטרי, סולנית להקת חלב ודבש, כי ללהקה יקראו "גלי עטרי וחלב ודבש" ושכך יוצג שם הלהקה על המרקע. הדבר גרר ויכוח נוקב עם חברי הלהקה האחרים, ראובן גבירץ, שמוליק בילו ויהודה תמיר. ברשות השידור עצרו את הוויכוח באיבו, כאשר הבהירו לעטרי שעל פי התקנון של איגוד השידור האירופי, לא ניתן לשנות את שם המבצע ימים ספורים לפני התחרות, ושם המבצע שהגישה רשות השידור הוא "חלב ודבש" (Milk and Honey). על מנת לרצות את עטרי, הובטח לה כי אם ישראל תזכה בתחרות, המנחים יכריזו על המבצעים בתור "גלי עטרי וחלב ודבש". בסופו של דבר, ישראל אכן זכתה, והמנחה דניאל פאר אכן אמר: "גלי עטרי וחלב ודבש" בעברית ובאנגלית. עם זאת, המנחה ירדנה ארזי, שהכריזה על הזוכה בצרפתית, אמרה רק "חלב ודבש", ועל פי טורי רכילות בעיתונים, היא אמרה לפני התחרות: "אני לא מוכנה לקחת חלק בקפריזות של גלי עטרי", ועל כן נמנעה מלהזכיר את שמה.
  • בשנת 1983 זכתה עפרה חזה בתחרות הקדם-אירוויזיון עם השיר "חי" שכתב אהוד מנור והלחין אבי טולדנו. אל המקום השני הגיעה ירדנה ארזי עם השיר "שירו שיר אמן" שכתבה שמרית אור והלחין הנרי ברטר. ארזי הפסידה בהפרש של נקודה אחת לחזה, מה שהיווה יריית הפתיחה ל"מלחמות המעריצים" בין שתי הזמרות לכל אורך שנות השמונים. שנים לאחר מכן סיפרה ארזי בראיון לסדרה התיעודית "הרצל פינת רפאלי", שרפי גינת שישב בחבר השופטים סיפר לה לאחר אותו הערב שהייתה טעות בספירת הקולות בהצבעה, והיא זו שהייתה אמורה לזכות במקום הראשון ולא עפרה חזה. ארזי בחרה לשמור מידע זה בסוד.[37] טענתה זו של ארזי מעולם לא אומתה ומעולם לא נבדקה.
  • בשנת 1987 זכה בקדם-אירוויזיון השיר "שיר הבטלנים" (מילים ולחן: זהר לסקוב) בביצוע השחקנים נתן דטנר ואבי קושניר (שלאחר האירוויזיון קראו לעצמם צמד הבטלנים). השניים הופיעו לבושים בחליפות שחורות ועניבות בסגנון האחים בלוז. הייתה זו הפעם הראשונה שנבחר צמד קומי-סאטירי לייצג את ישראל. הדבר עורר את זעמו של שר החינוך והתרבות, יצחק נבון (המערך), שאיים להתפטר אם השיר ייצג את ישראל בליל התחרות. למרות האיום, הצמד ביצע את השיר באירוויזיון בבריסל, והגיע למקום השמיני. השר נבון לא מימש את איומו ולא התפטר.
  • בשנת 1992 זכתה דפנה דקל בקדם אירוויזיון עם השיר "זה רק ספורט" (מילים: אהוד מנור, לחן: קובי אשרת). למקום השני, בהפרש של נקודה אחת, הגיעה ענת עצמון עם השיר "התקווה" (מילים: אהוד מנור, לחן: ירוסלב יעקובוביץ'). לאחר התחרות פנתה עצמון לרשות השידור וטענה כי יש לשלוח אותה לאירוויזיון במאלמו ולפסול את השיר "זה רק ספורט", שכן הוא חורג ב-17 שניות ממגבלת שלוש הדקות הקבועה בתקנון הקדם-אירוויזיון (בהתאם למגבלה הקיימת בתקנון האירוויזיון עצמו). ברשות השידור דחו את פנייתה של עצמון, ואמרו כי אף על פי שלא הקפידו על מילוי הסעיף בתקנון, השיר כבר נבחר, והוא יקוצר בהתאם עבור התחרות במאלמו (בדומה למה שנעשה עם "הללויה" ב-1979, שחרג ב-19 שניות). עצמון בתגובה עתרה לבית המשפט כדי שיורה לרשות השידור לשלוח אותה לאירוויזיון, בטענה כי השיר "זה רק ספורט" בכלל לא אמור היה להתקבל לקדם-אירוויזיון. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת רשות השידור, בעיקר לאחר שנציגי רשות השידור חשפו בדיון כי שירה של עצמון חורג אף הוא בשתי שניות. השופט ביקש מרשות השידור להקפיד בעתיד על אורך השירים. 21 שנים לאחר מכן, בתוכנית "אירופה לשלוש דקות", הסוקרת את תולדות ישראל באירוויזיון, אמרה עצמון למראיין יובל אברמוביץ' כי במבט לאחור היא מצטערת על התנהלותה: "זה נראה לי אידיוטי".
  • בשנת 1995 טען דניאל פאר, שהקריא באותה השנה את הנקודות של נקודת השיפוט הישראלית, כי התקבלה אל נקודת השיפוט שיחת טלפון מנקודת השיפוט של מלטה, שהציעה להעניק לישראל 12 נקודות בתמורה לכך שישראל תעניק למלטה 10 נקודות. לטענת פאר, בישראל דחו את ההצעה על הסף. הדברים הוכחשו בתוקף על ידי נציגי הטלוויזיה המלטזית.
  • בחירתה של הזמרת הטרנסג'נדרית דנה אינטרנשיונל לייצג את ישראל בשנת 1998 גררה תגובות ומחאות מצד חוגים דתיים, לרבות דרישות לבטל את הבחירה בה. בולט במיוחד היה סגן שר הבריאות, שלמה בניזרי (ש"ס), שהשמיע התבטאויות טרנספוביות והומופוביות, התעקש לכנות את הזמרת בשמה הקודם "ירון כהן", וכינה אותה סוֹטֶה (בלשון זכר). שירה של אינטרנשיונל, "דיווה", זכה באירוויזיון בברמינגהאם, ובעקבות זאת התנגדו חוגים דתיים לקיום התחרות בירושלים, כאשר סגן ראש העיר, חיים מילר (יהדות התורה) טען כי קיום התחרות בירושלים תלוי בו, והוא לא יאפשר אותו. דבריו של מילר נדחו על ידי ראש העיר, אהוד אולמרט, שאמר כי ירושלים מאז ומעולם הייתה עיר של תרבות מגוונת, וכי אין לוותר על ההזדמנות להראות למאות מיליוני צופים ברחבי העולם כי ירושלים היא בירת ישראל. התחרות, בסופו של דבר, התקיימה ב-1999 בירושלים, כמתוכנן. הפולמוס סביב הבחירה באינטרנשיונל, נחשב לאבן דרך במאבקה של הקהילה הגאה, כמו גם במאבק נגד כפיה דתית.
  • בשנת 2000 ייצגה את ישראל להקת פינג פונג עם השיר "שמח", שנבחר על ידי ועדה פנימית של רשות השידור. מילות השיר כללו רמיזות מיניות ("אם לא אגמור זה ייגמר ממש בבום"; "אני רוצה, אני רוצה מלפפון"). לאחר בחירת השיר נשמעו על ידי גורמים ברשות השידור טענות כי גל אוחובסקי, שהיה חבר בוועדה, הוביל את הבחירה בשיר על רקע חברותו האישית עם שניים מחבריה. אחת מחברות הוועדה, עירית לינור, העידה שהיא הלכה לוועדה רק מפני שמדובר היה בארוחת צהרים במלון בקיסריה. כשנשאלה האם לדעתה לשיר "שמח" יש סיכוי באירוויזיון, היא השיבה: "למי אכפת?". הדברים עוררו תרעומת בקרב חובבי אירוויזיון, ואף זכו לביקורת מפי הפזמונאי זוכה האירוויזיון אהוד מנור, שאמר: "אם לא אכפת לה מהאירוויזיון, היא לא הייתה צריכה להסכים לשבת בוועדה". חברי להקת פינג פונג עצמם ביצעו מספר פרובוקציות לפני התחרות ובמהלכה. בולטת במיוחד הייתה כוונתם של חברי הלהקה להשתתף באחת ממסיבות קבלת הפנים שנערכו בסטוקהולם למשתתפי התחרות בערב יום הזיכרון. בסופו של דבר, בעקבות לחצים רבים, נמנעו חברי הלהקה מלעשות כן. שיא הפרובוקציה היה כשחברי הלהקה הניפו את דגלי סוריה לצד דגלי ישראל על הבמה, כאשר לטענתם הדבר נעשה להבעת תמיכה בשלום בין שתי המדינות (אולם פוליטיקאים ואישי ציבור רבים טענו שהדבר נעשה אך ורק על מנת לקומם). כאשר נודעה כוונתם להניף את דגלי סוריה על הבמה, ביקשו נציגי רשות השידור לפסול את השיר, שכן לדבריהם, "חברי הלהקה מייצגים את עצמם ולא את ישראל". אולם, לאחר שאיגוד השידור האירופי, הבהיר כי על פי תקנון התחרות, פרישה מהתחרות לאחר אמצע חודש מרץ תגרור קנס כספי כבד, כמו גם הרחקה של ישראל מהאירוויזיון לשלוש שנים. בעקבות זאת, הוסרה הבקשה. לאחר קיום התחרות, ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת התכנסה במיוחד על מנת להבהיר כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל, לרשות השידור ולתרבות הישראלית". אורי פורת, מנכ"ל רשות השידור, אמר כי "'פינג פונג' הם להקה של נוכלים והרשות נפלה קורבן לחבורה של אנשים מופקרים" ועוד הוסיף "החבורה הוליכה אותנו שולל והשאירה אותנו חסרי אונים מול מעשה הונאה". בעקבות התקריות, הוסיף איגוד השידור האירופי תקנה לפיה תיאסר השתתפות שירים בעלי מסר פוליטי מובהק.
  • בשנת 2002 החליטה נציגת ישראל, שרית חדד, לכתוב איגרות ברכה לכל נציגי המדינות המשתתפות, בו היא מאחלת להם הצלחה בתחרות. נציגת דנמרק, מאלין, ירקה על הברכה שהעניקה לה חדד, ואמרה כי אינה רוצה לקבל שום דבר מישראלים. באופן אירוני, מאלין, שדורגה בהימורים בין המקומות הראשונים כמועמדת לזכייה, הגיעה למקום האחרון, כאשר ארבע מתוך שבע הנקודות שקיבלה היו מישראל.
  • תקרית נוספת התרחשה בשנת 2002: בטרם עלייתה של שרית חדד לבמה עם השיר "נדליק ביחד נר", אמר הפרשן השוודי בשידור: "אל תצביעו לה, היא לא רוצה שלום". הערה זו הובילה למחאה חריפה מצד ישראל, כמו גם גינוי מצד איגוד השידור האירופי. גם בשוודיה ביקרו רבים את ההערה הפוליטית, ובעקבות זאת התנצל הפרשן על דבריו. שגריר שוודיה בישראל, אנדרס לידן, הזמין את שרית חדד לפגישת התנצלות רשמית בשגרירות בתל אביב, ואף אמר לה: "אני מעריץ גדול שלך". בעקבות התקרית, הוסיף איגוד השידור האירופי תקנה לפיה אסור לפרשנים להמליץ על הצבעה או אי הצבעה לשיר מסוים וחובתם לשמור על נייטרליות במהלך השידור החי.
  • תקרית נוספת אירעה לאחר אירוויזיון 2002, כאשר עיתונאים בשוודיה טענו כי הלחן לשיר הישראלי "נדליק ביחד נר", בביצוע שרית חדד, נגנב למעשה משיר הילדים השוודי "Teddybjörnen Fredriksson" ("פרדריקסון הדובון"; בתקשורת הישראלית דיווחו בטעות כי שמו של השיר הוא "טדי הדובון"). הטענה נדחתה על הסף על ידי מלחין השיר, צביקה פיק, שאמר כי היא מגוחכת. הדבר זכה ללעג רב בתוכנית הבידור "רק בישראל", בה ביצעו משתתפי המחזמר "מרי לו", המבוסס על שיריו של צביקה פיק, ביצוע פארודי לשיר.
  • בשנת 2004 נבחר הזמר דוד ד'אור לייצג את ישראל באירוויזיון, ובמשדר מיוחד, נבחר השיר "להאמין" (מילים: דוד דאור לחן: דוד ד'אור ועופר מאירי), מבין ארבעה שירים. לאחר הבחירה בשיר, טענה מוזיקאית אלמונית בשם רחל וולשטיין כי השיר מבוסס על לחן שהיא שלחה לד'אור, ודרשה לקבל קרדיט. ד'אור דחה את הטענות על הסף.[38]
  • בשנת 2007 טענו פוליטיקאים בפינלנד כי השיר הישראלי, "Push the Button" בביצוע להקת טיפקס, נושא מסר פוליטי נגד ניסיונה של איראן לפתח נשק גרעיני. הדבר נוגד, לדבריהם, את התקנה האוסרת על השתתפות שירים בעלי מסר פוליטי מובהק (תקנה שנחקקה בעקבות השיר "שמח" של להקת פינג פונג" הישראלית בשנת 2000). סולן הלהקה, קובי אוז, דחה את הטענות, וטען כי השיר לא נכתב על מנהיג מסוים, אלא על הסכנה שבנשק גרעיני. הוא אף ציין כי נתקל בתגובות של אנשים שמרגישים שהשיר מדבר על מנהיגי ישראל. בסופו של דבר, לאחר קיום בירור בנושא, אישר איגוד השידור האירופי את השתתפות השיר,[39] מכיוון שלא מדובר במסר פוליטי מובהק, אלא בשיר המזהיר באופן כללי מפני החזקת נשק גרעיני.
  • בשנת 2009 נבחרו לייצג את ישראל אחינועם ניני ומירה עווד, עם השיר "There Must Be Another Way (עינייך)". הייתה זו הפעם הראשונה שזמרת ערביה נבחרה לייצג את ישראל בתחרות, והפעם הראשונה שבה נבחר שיר המכיל מילים בערבית (בנוסף לעברית ואנגלית). הבחירה בעווד גררה ביקורת בקרב חלק מאנשי הימין, כאשר ח"כ מיכאל בן-ארי אף פנה לרשות השידור בבקשה לשקול מחדש את הבחירה בעווד, שכן לדבריו היא השמיעה התבטאויות המביעות חוסר הזדהות עם מדינת ישראל.[40] ברשות השידור דחו את הביקורת, ועווד הופיעה לבסוף לצדה של ניני בתחרות. השתיים הגיעו למקום ה-16 הנמוך.
  • בשנת 2013 התקיימה תחרות קדם-אירוויזיון שכללה שלושה משדרי טרום-גמר, שלב "גלגל הצלה" וגמר. הזמרת קטלין רייטר, שעלתה לגמר, החליטה לפרוש מהתחרות בטענה לניגוד עניינים ולמעשי מרמה, כשהיא מתייחסת לכמה מהשופטים בתחרות, בהם הבמאי אורי פסטר והזמרות אילנית ודפנה דקל. ברשות השידור דחו את הטענות.[41] במהלך ההצבעה בגמר הזמרת שני זמיר קיבלה אפס נקודות מהשופטים בעוד היא קיבלה את המקום הראשון בהצבעה הטלפונית של קהל הצופים. לאחר התחרות אמרה זמיר כי היא מרגישה שיש בהצבעת השופטים "משהו חשוד".[42] בתחרות הקדם-אירוויזיון באותה השנה זכתה בסופו של דבר הזמרת מורן מזור עם השיר "רק בשבילו" (מילים: גל שריג, לחן: חן הררי), שהגיע למקום ה-14 מתוך 17 בחצי הגמר במאלמו ולא העפיל לגמר.
  • בשנת 2018, בטרם זכייתה של ישראל עם השיר "Toy" בביצוע נטע ברזילי, אמר הזמר הזוכה משנת 2017, סלבדור סובראל מפורטוגל, כי השיר "נוראי" בעיניו, וכי הוא יהיה עצוב מאוד אם יזכה. הוא אמר כי אם ייאלץ להעניק לברזילי את גביע הזכייה, הוא יחייך "חיוך מזויף" - מה שאכן קרה לבסוף. ברזילי אמרה בתגובה: "אני מאחלת לסלבדור רק אהבה".
  • לאחר זכייתה של ישראל בשנת 2018, השמיע אחד ממחברי השיר, דורון מדלי, מספר התבטאויות שנויות במחלוקת שגררו תגובות קשות נגדו. על הזמר הזוכה משנת 2017, סלבדור סובראל מפורטוגל, שהביע את חוסר אהבתו לשיר "Toy", אמר מדלי: "שלא יתפלא שיש לו בעיות לב קשות", כשהוא מתייחס לניתוח בלבו של סובראל במהלך השבוע שקדם לתחרות ב-2017. כמו כן, בלהט ההתלהבות מזכיית השיר, נשמע מדלי קורא בקול: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" - פרפרזה להודעה הדרמטית של איתן הבר על רצח ראש הממשלה יצחק רבין. כמו כן, בתגובה לטענות על "משחק מכור" בבחירת שיריו של מדלי לאירוויזיון, אמר מדלי כי מדובר ביוצרים שכותבים "חרא של שירים". הדבר גרר ביקורת ממחברי השיר "הללויה", שזכה באירוויזיון 1979, שמרית אור וקובי אשרת, אשר אמרו, בין השאר, כי מדלי "לוקה בשגעון גדלות".[43] ההתבטאות שגררה הכי הרבה גינויים הייתה בראיון שהעניק מדלי לחדשות ערוץ 2, בו אמר, בין השאר: "הניצחון שלי, ברמה הפרטית שלי, זה הניצחון האמיתי... נטע מה שנקרא 'נקלעה לסיטואציה'".[44] בעקבות הביקורת התנצל מדלי בפני ברזילי, ואמר, בין השאר: "את הסיטואציה. נפלתי בלשוני, הוציאו אותי מהקשרי והפכתי טרף קל לשונאים. אני אשם בכל".[45]

תגובות בעולם המוסלמיעריכה

  • מרוקו  מרוקו "ניצלה" את היעדרותה של ישראל בשנת 1980 והשתתפה באירוויזיון עם השיר "بطاقة حب" (בִּטָאקָת חֻבּ; איגרת אהבה) אותו ביצעה סמירה סעיד (אז השתמשה בשם הולדתה, סמירה בנסעיד). מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה באותה תקופה את ישראל. בעקבות הישגה הנמוך בתחרות, המקום ה-18 עם שבע נקודות, כולן מאיטליה, הודיעה רשות השידור המרוקאית כי מרוקו תפרוש מהתחרות הבאה וכן משאר התחרויות בעתיד, ובין היתר, גם בשל העובדה כי ישראל נוטלת חלק בתחרות. עד היום, מרוקו היא המדינה האפריקנית היחידה שהשתתפה בתחרות.
  • ירדן  ירדן אומנם מעולם לא השתתפה בתחרות עצמה ולא הביעה רצון ליטול בה, אך רשת השידור הירדנית נהגה לשדר את התחרות עצמה בשידור ישיר בקביעות מדי שנה. בכל שנה, שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע טרם שידור השיר הישראלי ושב רק לאחריו. ב-1978, כאשר הסתבר כי ישראל עומדת לנצח בתחרות עם השיר "אבניבי" בביצוע יזהר כהן ולהקת אלף-בית, השידור הירדני נקטע בטענה של תקלה טכנית ובמקום הציגו על המרקע תמונות של נרקיסים.[46] לאחר שידור התחרות, סירבה התקשורת הירדנית להכיר בעובדה כי ישראל ניצחה בתחרות והודיעה כי המנצחת היא המדינה אשר הגיעה למקום השני בתחרות, בלגיה.[47] באופן אירוני, גם השידור הישראלי נקטע בשעה 01:00 (שעון ישראל), כעשר דקות טרם הודעה בדבר ניצחון ישראל בתחרות, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין, והניצחון שודר בישראל רק למחרת היום.[48] כמו כן, באותן שנים הטלוויזיה הישראלית הייתה בחיתוליה ושידוריה היו בשחור-לבן, ובעקבות כך רבים מהישראלים צפו באירועים בינלאומיים אשר שודרו בצבע תוך שימוש בצפייה ברשת השידור של ירדן השכנה. באותה שנה, משום שירדן לא שידרה את השיר הישראלי ורשות השידור לא קנתה מספיק זמן שידור, בערב התחרות, הידיעה על ניצחונה של ישראל הועברה רק בשידורי הרדיו הישראליים. התחרות שהתקיימה בירושלים ב-1979 הוחרמה ולא שודרה בארצות ערב שהפעילו לחץ דומה על טורקיה, שלא ליטול חלק בתחרות, מה שאכן התרחש. במהלך שנות ה-80 נהגה הטלוויזיה הירדנית להקרין במהלך השיר הישראלי שקופיות של פרחים או פרסומות, אך בעקבות כינון הסכם השלום בין שתי המדינות התחייבה ירדן להפסיק את החרם הערבי על ישראל והטלוויזיה הירדנית שידרה לראשונה ב-1998 את השיר הישראלי בתחרות ואת הצבעת המדינות בה ניצחה ישראל, אולם היא נמנעה משידור התחרות שהתקיימה בירושלים ב-1999.
  • תוניסיה  תוניסיה, שמעולם לא השתתפה בתחרות, התכוונה ליטול בה חלק ב-1977 כאשר היא מוגרלת להופיע רביעית בסדר השמעת השירים, בין שירן של הולנד ואוסטריה. הסיבה שבגינה תוניסיה לא השתתפה לבסוף בתחרות מעולם לא אומתה באופן רשמי, אולם לפי השמועות תוניסיה לא רצתה ליטול חלק בתחרות ביחד עם ישראל, שהוחרמה על ידי המדינות המוסלמיות. בשנות ה-2000, רשות השידור של תוניסיה אישרה כי היא לא תיקח חלק בתחרות בעתיד הנראה לעין.[49]
  • טורקיה  טורקיה החליטה לפרוש מהתחרות ב-1979, כאשר אירוח התחרות התקיים בשטחה של ישראל לאחר ניצחונה ב-1978. היסטוריון התחרות, ג'ון קנדי אוקונר, אמר כי תחילה, רצתה טורקיה ליטול חלק בתחרות, בחרה את השיר "Seviyorum" שישמש כנציגה בתחרות ואף הוגרלה כשיר מספר אחת עשרה בין שירן של ישראל וצרפת, אך לבסוף הוכרחה טורקיה לפרוש מהתחרות תחת לחצן של המדינות המוסלמיות שהתנגדו לקיום התחרות בישראל. עשרים שנה מאוחר יותר, ב-1999, טורקיה כן השתתפה בתחרות שהתקיימה בישראל וב-2004 ישראל השתתפה בתחרות שהתקיימה בטורקיה. טורקיה העניקה פעמיים בתולדותיה שתים עשרה נקודות לישראל: ב-1978 לשיר "אבניבי" וב-1991 לשיר "כאן", אולם ישראל מעולם לא העניקה לטורקיה שתים עשרה נקודות.
חודש לאחר ניצחונה של ישראל באירוויזיון 2018, ב-16 ביוני 2018, טען רה"מ טורקיה, בינאלי ילדרים, כי "ישראל זייפה את הניצחון. הזמרת לא יודעת לשיר, המטרה הייתה להביא את התחרות לירושלים ולסכסך בין הדתות". ילדרים הודיע כי טורקיה, אשר אינה נוטלת חלק בתחרות מ-2013, "לא תשוב לתחרות שתחל בישראל ב-2019".[50]
  • לבנון  לבנון, שמעולם לא השתתפה בתחרות, רצתה ליטול חלק לראשונה בתחרות בשנת 2005 שנערכה בקייב, אוקראינה, כאשר הזמרת שנבחרה כנציגתה של המדינה הייתה אלין לחוד עם השיר "Quand Tout S'enfuit" בשפה הצרפתית, שהייתה אמורה להופיע בחצי-הגמר של התחרות. רשת השידור Télé Liban, האמונה על ייצוג לבנון באירוויזיון, הקימה אתר לבנוני רשמי המוקדש לאירוויזיון, באנגלית ובצרפתית. בעמוד הבית הופיעה רשימה של המדינות המשתתפות, כאשר שמה של ישראל הושמט. לאחר שאיגוד השידור האירופי דרשה מרשת השידור הלבנונית Télé Liban להוסיף את שמה של ישראל לרשימה, הוסרה הרשימה כולה מהאתר והוחלפה בתמונה של הרי הלבנון. בעקבות זאת, דרש איגוד השידור האירופי מ-Télé Liban ערובה לכך השיר הישראלי ישודר בשידור חי וכי ניתן יהיה להצביע עבורו בהצבעה הטלפונית. בתגובה הודיעה לבנון כי היא נאלצת לפרוש מהתחרות, בטענה כי על פי החוק הלבנוני אסור להציג את ישראל בטלוויזיה בהקשר תרבותי חיובי.[51][52] כיוון שלבנון פרשה מהתחרות לאחר חלוף המועד בו ניתן לפרוש ללא סנקציות, הטיל עליה איגוד השידור האירופי קנס כספי, ובהתאם לחוקי התחרות, היא הורחקה לשלוש שנים מהשתתפות בהן גם לאחר שהורשתה ליטול חלק בתחרות, היא לא ניסתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון בשנים שלאחר מכן.

פופולריות התחרותעריכה

 
שיעור הצפייה בתחרות האירוויזיון בישראל נכון לשנת 2018 (באדיבות הוועדה הישראלית למדרוג)

תחרות האירוויזיון פופולרית מאוד בישראל וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים, כאשר בעת אירוח התחרות בשטחה של ישראל בשנת 1999 זכה המשדר ל-49.0% רייטינג. בישראל, כמו גם במדינות אחרות, ישנם מעריצי אירוויזיון מושבעים הבקיאים בכל פרטי התחרות לאורך השנים ביניהם מיקומי כל המדינות בכל השנים בטבלה, השירים המופיעים, התלבושות והמנחים.[53][54][55] כמו כן, יש מועדונים שעורכים מסיבות אירוויזיון, שבהם מושמעים בקביעות שירי התחרות לאורך השנים. עם זאת, נמצא כי הפופולריות של התחרות יורדת בקרב הציבור הישראלי, כאשר על פי חלק מהטענות המועלות בנושא, הדבר נובע, לכאורה, מרמת השירים אשר שלחה רשות השידור לתחרות ויש המאשימים את הפוליטיקה של מדינות מזרח אירופה, הדוחקת, לכאורה, את המדינות המערביות והוותיקות בתחרות, ובהן ישראל. כך או כך, מהתחרות בשנת 2005, ירד רייטינג התחרות בשידורי הטלוויזיה בישראל.[56]

אירוע הגמר של אירוויזיון 2018, בו ישראל הייתה מועמדת לניצחון ואכן בסופו ניצחה, גרף נתוני צפייה מרשימים בערוץ כאן 11, ובעת הביצוע הישראלי עמדו נתוני הצפייה על כ-47.9% רייטינג ויותר מ-1.4 מיליון צופים, נתון שיא לערוץ שטרם נראה כמותו מאירוויזיון 1999, בו ישראל הייתה המארחת של התחרות. רגע הכרזתה של ישראל כמנצחת התחרות, קרוב לשעה 02:00 (שעון ישראל), גרף כ-35% רייטינג.[57]

מרדכי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, אמר בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" כי "אני לא חסיד נלהב של האירוויזיון, אני לא זוכר מתי ראיתי את האירוויזיון ולכן ניצלתי את זה שאין תקציב וביטלתי את הקדם. האירוויזיון עצמו, בשל ההיסטוריה שבו והקשרים עם איגוד השידור האירופי, עדיין חשוב לרשות השידור". באותו ראיון הביע שקלאר את דעתו כי "יש לחדש את פסטיבל הזמר והפזמון", אך "בלי קשר לנטילת ישראל בתחרות האירוויזיון".[58] התחרות המשיכה להיות משודרת ברשות השידור, וזאת חרף התנגדותו של מנכ"ל הרשות. בישיבה שהתקיימה אמר יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, כי "האירוויזיון הוא אחד מנכסי הרשות, ולא יעלה על הדעת שהיא תוותר עליו. ראוי שרשות השידור, כגוף השידור הציבורי, תמשיך ותייצג את מדינת ישראל בתחרות זו" מנכ"ל הרשות, מרדכי שקלאר, ציין כי היות שדעתו במיעוט, הוא מקבל את דעת הרוב.[59]

ב-2017, לקראת סיום השידורים הרשמי של הערוץ הראשון, השדר הישראלי עופר נחשון נפרד בשידור חי מצופי האירוויזיון כשהשידור עבר אליו עם המילים "תודה לך אירופה על כל רגעי הקסם והזמנים הנפלאים, עובדי רשות השידור מודים לאירוויזיון ונפרדים". הדבר יצר תקרית דיפלומטית כיוון שגופי תקשורת בעולם פרשו את הכרזתו על פרישת הרשות כהכרזה על פרישה סופית של ישראל מהאירוויזיון אחרי 44 שנה.[60][61] מ-2018 שידורי האירוויזיון עברו לתאגיד השידור הישראלי.

המבצעים והשירים שייצגו את ישראל באירוויזיוןעריכה

 
התפלגות השירים הישראלים לפי שפה, נכון ל-2019
 
התפלגות המבצעים/ות הישראלים/ישראליות לפי מגדר, נכון ל-2019

  שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
  שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
  שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

  שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
  שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר תעתיק או תרגום לאנגלית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1973 אילנית "אי שם" "Ey Sham" 4 97 לא התקיים חצי-גמר
1974 כוורת "נתתי לה חיי" "Natati La Khayay/I Gave Her My Life" 7 11
1975 שלמה ארצי "את ואני" "At Va'Ani/You and Me" 11 40
1976 שוקולד מנטה מסטיק "אמור שלום" "Emor Shalom/Say Hello" 6 77
1977 אילנית "אהבה היא שיר לשניים" "Ahava Hi Shir Lishnayim/Love Is A Song For Two" 11 49[62]
1978 יזהר כהן ולהקת אלף-בית "אבניבי"[63] "A-Ba-Ni-Bi" 1 157
1979 חלב ודבש (סולנית: גלי עטרי) "הללויה" "Hallelujah" 1 125
לא השתתפה ב-1980
1981 הכל עובר חביבי "הלילה" "Halayla/Tonight" 7 56
1982 אבי טולדנו "הורה" "Hora" 2 100
1983 עפרה חזה "חי" "Hi/Alive" 2 136
לא השתתפה ב-1984
1985 יזהר כהן "עולה עולה" "Olé, Olé" 5 93
1986 שרי צוריאל ומוטי גלעדי "יבוא יום" "Yavo Yom/A Day Will Come" 19 7
1987 דטנר וקושניר "שיר הבטלנים" "Shir Habatlanim/The Lazy Bums" 8 73
1988 ירדנה ארזי "בן אדם" "Ben Adam/Human" 7 85
1989 גילי וגלית "דרך המלך" "Derekh Hamelekh/The King's Road" 12 50
1990 ריטה "שרה ברחובות" "Shara Barkhovot/Singing In The Streets" 18 16
1991 אורנה ומשה דץ "כאן" "Kan/Here" 3 139
1992 דפנה דקל "זה רק ספורט" "Ze Rak Sport/It's Just Sport" 6 85
1993 להקת שירו (סולנית: שרה'לה שרון) "שירו" "Shiru/Sing" 24 4
לא השתתפה ב-1994
1995 ליאורה "אמן" "Amen" 8 81
1996 גלית בל "שלום עולם" "Shalom Olam/Hello World" לא העפיל לגמר 28 12
לא השתתפה ב-1997 לא התקיים חצי-גמר
1998 דנה אינטרנשיונל "דיווה" "Diva" 1 172[64]
1999 עדן "יום הולדת" "Yom Huledet (Happy Birthday)" 5 93
2000 פינג פונג "שמח" "Sameach/Happy" 22 7
2001 טל סונדק "אין דבר" "En Davar/Never Mind" 16 25
2002 שרית חדד "נדליק ביחד נר" "Nadlik Beyakhad Ner (Light A Candle)" 12 37
2003 ליאור נרקיס "מילים לאהבה" "Milim La'Ahava/Words For Love" 19 17
2004 דוד ד'אור "להאמין" "Leha'amin/To Believe" לא העפיל לגמר 11 57
2005 שירי מימון "השקט שנשאר" "HaSheket SheNish'ar/The Silence That Remains" 4 154 7 158
2006 אדי בטלר "זה הזמן/יחד אנחנו אחד" "Together We Are One" 23 4 11 המקומות הגבוהים משנה קודמת
2007 טיפקס "כפתור אדום" "Push the Button" לא העפיל לגמר 24 17
2008 בועז מעודה "כאילו כאן/האש בעינייך" "The Fire In Your Eyes" 9 124 5 104
2009 אחינועם ניני ומירה עווד "עינייך/חייבת להיות דרך אחרת" "There Must Be Another Way" 16 53 7 75
2010 הראל סקעת "מילים" "Milim/Words" 14 71 8 71
2011 דנה אינטרנשיונל "דינג דונג" "Ding Dong" לא העפיל לגמר 15 38
2012 איזבו "זמן" "Time" 13 33
2013 מורן מזור "רק בשבילו" "Rak Bishvilo" 14 40
2014 מיי פיינגולד "Same Heart" "Same Heart" 14 19
2015 נדב גדג' "Golden Boy" "Golden Boy" 9 97 3 151
2016 חובי סטאר "Made of Stars" "Made of Stars" 14 135 7 147
2017 אימרי זיו "I Feel Alive" "I Feel Alive" 23 39 3 207
2018 נטע ברזילי "Toy" "Toy" 1 529 1 283
2019 קובי מרימי "Home" "Home" 23 35[65] המדינה המארחת
2020

ישראלים כנציגיהם של מדינות אחרותעריכה

  שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
  שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
  שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

  שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
  שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

מלבד אלה אשר שימשו כנציגיהם של ישראל בתחרות, היו גם אמנים ישראלים אשר יצגו מדינות אחרות:

שנה מדינה מבצע שיר תרגום לעברית מיקום ניקוד
1963[67] אוסטריה  אוסטריה כרמלה קורן "Vielleicht geschieht ein Wunder" "אולי יקרה נס" 7 16
שווייץ  שווייץ אסתר עופרים "T'en va pas" "אל תלך" 2 40
1986 אוסטריה  אוסטריה תמנע בראואר "Die Zeit ist einsam" "הזמן הוא בודד" 18 12
2005 צרפת  צרפת אורטל מלכה "Chacun Pense A Soi" "כולם חושבים על עצמם" 23 11
2006 שווייץ  שווייץ ליאל קולט (כחלק מלהקת "six4one") "If We All Give a Little" "אם כולנו ניתן מעט" 16 30
2016 צרפת  צרפת עמיר חדד "J'ai cherché" "חיפשתי" 6 257

היסטורית הצבעותעריכה

היסטוריית ההצבעות של ישראל נכון ל-2018:

מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בגמר
מקום מדינה נקודות
1 שוודיה  שוודיה 165
2 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 155
3 צרפת  צרפת 153
4 רוסיה  רוסיה 122
5 ספרד  ספרד 120
מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בגמר
מקום מדינה נקודות
1 צרפת  צרפת 193
2 פינלנד  פינלנד 160
3 שווייץ  שווייץ 145
4 גרמניה  גרמניה 141
5 הולנד  הולנד 138
מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בחצאי הגמר ובגמר
מקום מדינה נקודות
1 שוודיה  שוודיה 202
2 רומניה  רומניה 182
3 רוסיה  רוסיה 158
4 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 155
צרפת  צרפת 153
מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בחצאי הגמר ובגמר
מקום מדינה נקודות
1 צרפת  צרפת 240
2 פינלנד  פינלנד 209
3 שווייץ  שווייץ 192
4 גרמניה  גרמניה 190
5 הולנד  הולנד 185

אירוח האירוויזיוןעריכה

המנצחים, מגישי הניקוד ושדרני הרדיו מטעם ישראלעריכה

שנה מנצח מגיש שדרן
1973 נורית הירש[68] אין מגיש אין שדרן
1974 יוני רכטר יצחק שמעוני
1975 אלדד שרים
1976 מתי כספי
1977 אלדד שרים
1978 נורית הירש
1979 קובי אשרת דן כנר יורם ארבל
1980 ישראל לא השתתפה בתחרות
1981 אלדד שרים דן כנר אין שדרן
1982 ננסי ברנדס יצחק שמעוני
1983
1984 ישראל לא השתתפה בתחרות
1985 קובי אשרת יצחק שמעוני אין שדרן
1986 יורם צדוק
1987 קובי אשרת
1988 אלדד שרים
1989 שייקה פייקוב
1990 רמי לוין
1991 קובי אשרת
1992 דניאל פאר
1993 אמיר פרוהליך דני רופ דניאל פאר
1994 ישראל לא השתתפה בתחרות
1995 גדי גולדמן דניאל פאר אין שדרן
1996 ישראל לא השתתפה בתחרות
1997 ישראל לא השתתפה בתחרות
1998 תזמורת לא
מלווה את
ביצועי השירים
בתחרות -
אין מנצח
יגאל רביד אין שדרן
1999 יואב גינאי
2000
2001
2002 מיכל זוארץ
2003
2004 מרב מילר
2005 דנה הרמן
2006
2007 ג'ייסון דנינו-הולט
2008 נועה ברק וושלר
2009 עופר נחשון
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018 לוסי איוב חצי-גמר ראשון: אסף ליברמן ושיר ראובן
חצי-גמר שני: גואל פינטו ואיתי הרמן
גמר: ארז טל ועידית הרשקוביץ
2019 יזהר כהן[69] שרון טייכר וערן זרחוביץ'[70]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ישראל באירוויזיון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר האירוויזיון הרשמי בישראל, כאן תאגיד השידור הישראלי
  2. ^ בועז עופרי, הכסף הקל של האנטי מחיקון, מעריב, 14 בפברואר 1979
  3. ^ ג'ון קנדי אוקונר, op.cit., עמ '76
  4. ^ Feddersen Jan & Lyttle אייבור, מזל טוב. 50 שנה לאירוויזיון. הרשמי של ה- DVD. 1956-1980, קופנהגן, CMC Entertainment, 2005, p.14.
  5. ^ ג'ון קנדי אוקונר, op.cit., עמ '152
  6. ^ "Benjamin Netanyahu on Instagram: “לשנה הבאה בירושלים 🇮🇱🇮🇱🇮🇱”". Instagram (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2018. 
  7. ^ "Benjamin Netanyahu on Instagram: “נטע, את כפרה אמיתית. הבאת הרבה כבוד למדינת ישראל! לשנה הבאה בירושלים! 🇮🇱🇮🇱🇮🇱”". Instagram (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2018. 
  8. ^ קובי נחשוני, ליצמן קרא למנוע חילול שבת באירוויזיון 2019, באתר ynet, 14 במאי 2018
  9. ^ יואב קרקובסקי, ליצמן פנה לשרים: "הקפידו שהאירוויזיון ב-2019 לא יחלל את השבת", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 14 במאי 2018
  10. ^ קובי נחשוני, רן בוקר, רב העיר ירושלים נגד האירוויזיון: "למנוע את הביזיון הזה", באתר ynet, 25 ביוני 2018
  11. ^ "Iceland to take part in Eurovision in Israel next year". בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  12. ^ "Iceland: RÚV Considers Withdrawing From Eurovision 2019 - Eurovoix". Eurovoix (באנגלית). 17 במאי 2018. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  13. ^ עצומה באיסלנד: להחרים את האירוויזיון בישראל, באתר ynet, 15 במאי 2018
  14. ^ ראש עיריית דבלין קורא להחרים את האירוויזיון בישראל באתר www.hebrewnews.com,‏ 14 במאי 2018
  15. ^ ראש עיריית דבלין: "החרימו את האירוויזיון בישראל, אל תשלחו נציג" באתר מעריב, 14 במאי 2018
  16. ^ "Ireland: RTÉ Confirms Eurovision Song Contest 2019 Participation - Eurovoix". Eurovoix (באנגלית). 16 באוגוסט 2018. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2018. 
  17. ^ שגיא בן נון‏, סכנה לאירוויזיון בישראל? "השיר `Toy` מועתק", באתר וואלה! NEWS‏, 3 ביולי 2018
  18. ^ 18.0 18.1 מורן אזולאי ורן בוקר, תאגיד השידור לנתניהו: ייתכן שנודיע מחרתיים על ביטול האירוויזיון בישראל, באתר ynet, 12 באוגוסט 2018
  19. ^ ירון אברהם, ‏המסר לישראל: אל תערבו פוליטיקה, באתר ‏mako‏‏, ‏12 ביוני 2018‏
  20. ^ רן בוקר, נציגי איגוד השידור האירופי: "דורשים 'מקום לא מפלג' לאירוויזיון", באתר ynet, 6 ביוני 2018
  21. ^ איתי שטרן, האירוויזיון לא חייב להיות בירושלים, הממשלה לא תתערב, באתר הארץ, 10 ביוני 2018
  22. ^ אריאל כהנא, ‏בגלל האירוויזיון: בוטל חוק פיצול התאגיד, באתר ישראל היום, 26 ביוני 2018
  23. ^ יונתן כיתאין וטל שניידר, ‏בזכות הזכייה באירוויזיון: נתניהו חוזר בו מפיצול תאגיד השידור, באתר גלובס, 26 ביוני 2018
  24. ^ שגיא בן נון‏, לממשלה ניתן עוד שבועיים להעביר הערבויות לאירוויזיון, באתר וואלה! NEWS‏, 31 ביולי 2018
  25. ^ שגיא בן נון, דוד ורטהיים וטל שלו‏, "אין סיכוי שישראל תסרב לארח את האירוויזיון, אני מאד אופטימי", באתר וואלה! NEWS‏, 13 באוגוסט 2018
  26. ^ מור לוי וקרן מרציאנו, ‏נפתר משבר האירוויזיון: התאגיד ייקח הלוואה, הממשלה תפצה במקרה של ביטול, באתר ‏mako‏‏, ‏14 באוגוסט 2018‏
  27. ^ שגיא בן נון‏, בכיר באיגוד האירופי: "נשקלות 4 ערים לארח האירוויזיון בישראל", באתר וואלה! NEWS‏, 7 ביוני 2018
  28. ^ ירושלים 2019? איפה נוכל לארח את האירוויזיון הבא, באתר גלובס, 13 במאי 2018
  29. ^ מור לוי, ‏עדיפות לקיום אירוויזיון 2019 באצטדיון טדי: כמה זה יעלה?, באתר ‏mako‏‏, ‏28 במאי 2018‏
  30. ^ נעמה ריבהאולם פיס ארנה בירושלים: המתאים ביותר לארח את האירוויזיון ב–2019, באתר הארץ, 13 במאי 2018
  31. ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, ראש עיריית אילת: "הכי נכון לקיים את האירוויזיון אצלנו", באתר ynet, 11 ביוני 2018
  32. ^ חדשות כאן 11, 30 באוגוסט 2018
  33. ^ "אין סיכוי שהאירווזיון ייערך ללא עבודה בשבתות": המפקח על התחרות בראיון מיוחד, ערוץ "כאן" באתר יוטיוב, 30 באוגוסט 2018
  34. ^ רן בוקר, אירוויזיון 2019 ייערך בתל אביב, באתר ynet, 13 בספטמבר 2018
  35. ^ דליה מזורי, ישראל לא תשתתף השנה באירוויזיון, מעריב, 11 בדצמבר 1979
  36. ^ יורם טהרלב - שירים - מבחר שירים - בללייקה, www.taharlev.com
  37. ^ ירדנה ארזי תלמד אתכם למצוץ דם, באתר ynet, 4 במרץ 2011
  38. ^ מרב יודילוביץ', קרב על "להאמין", באתר ynet, 10 במרץ 2004
  39. ^ אושרה השתתפות השיר של טיפקס באירוויזיון, באתר וואלה! NEWS‏, 14 במרץ 2007
  40. ^ פנחס וולף ועינב שיף‏, בן ארי: "לבחון הופעת עוואד באירוויזיון", באתר וואלה! NEWS‏, 5 במרץ 2009
  41. ^ אסף נבו, ‏קטלין רייטר פורשת מהקדם אירוויזיון, באתר ‏mako‏‏, ‏6 במרץ 2013‏
  42. ^ מור קומפני, שני זמיר: "יש בעניין הקדם אירוויזיון משהו חשוד", באתר של "רשת 13", 10 במרץ 2013 (במקור, מאתר "nana10")
  43. ^ שגיא בן נון‏, "דורון מדלי לקה בשיגעון גדלות, בלי נטע הוא לא היה זוכה", באתר וואלה! NEWS‏, 27 במאי 2018
  44. ^ רעות ברזילי, ‏"היחיד שמבין באירוויזיון זה אני", באתר ‏mako‏‏, ‏26 במאי 2018‏
  45. ^   מור לוי, ‏מדלי התנצל בפני נטע ברזילי: "את הסיטואציה", באתר ‏mako‏‏, ‏30 במאי 2018‏
  46. ^ Eurovision's top ten worst scandals, באתר cphpost.dk,‏ 16 במאי 2013
  47. ^ עמית קוטלר, עם שכפ"ץ ופאייטים: השערוריות הפוליטיות של האירוויזיון, באתר ynet, 26 במרץ 2017
  48. ^ 40 שנה ל"אבניבי": סוויטות מלכותיות, התקפי חרדה ומכות בחדר התקשורת, דודי פטימר, מעריב, 14 באפריל 2018
  49. ^ Tunisia in Eurovision Song Contest באתר eurovisionfamily.tv,‏ 11 במאי 2009
  50. ^ איתמר אייכנר, טורקיה מאשימה: ישראל זייפה את הניצחון באירוויזיון, באתר ynet, 16 ביוני 2018
  51. ^ לבנון פרשה מהאירוויזיון "בגלל ישראל", באתר ynet, 18 במרץ 2005
  52. ^ יואב שטרן‏, לבנון ביטלה השתתפותה באירוויזיון בגלל ישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 19 במרץ 2005
  53. ^ "האירוויזיוניסטים": אבניבי אובוהבת, באתר ynet, 16 בספטמבר 2013
  54. ^ יניב דורנבוש‏, "זו אובססיה של 365 ימים בשנה": שבוע עם חובבי האירוויזיון האדוקים ביותר, באתר וואלה! NEWS‏, 11 במאי 2016
  55. ^ חובבי האירוויזיון שלא הכרתם, בערוץ היוטיוב כאן - תאגיד השידור הישראלי, 5 במאי 2018
  56. ^ מירב קריסטל, רייטינג שבועי: האירוויזיון מחוץ לעשירייה, באתר ynet, 13 במאי 2007
  57. ^ נתוני הצפייה באירוויזיון 2018 שברו שיאים, באתר ‏mako‏‏, ‏13 במאי 2018‏
  58. ^ "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 8 בדצמבר 2006
  59. ^ לי-אור אברבך, ‏רשות השידור: האירוויזיון נשאר אצלנו - אך ללא "קדם אירוויזיון", באתר גלובס, 21 בספטמבר 2010
  60. ^ Jill Robinson, END OF AN ERA - Israel quits Eurovision 2017 live on air after 44 years, The Sun
  61. ^ אירוויזיון 2017: הפרידה מרשות השידור פורשה בעולם כפרישת ישראל מהתחרות, באתר הארץ
  62. ^ במהלכה של הצבעת המדינות נעשו מספר טעויות בשלב חלוקת הנקודות אשר תוקנו לאחר שידור התחרות. הן מגישי הניקוד של יוון והן של צרפת שכפלו מספר נקודות והעניקו את אותו מספר נקודות למספר מדינות. מבין חלוקת הניקוד של יוון נוכתה נקודה אחת מהממלכה המאוחדת, הולנד, אוסטריה ופינלנד, ומבין חלוקת הניקוד של צרפת נוכתה נקודה אחת מאוסטריה, גרמניה, איטליה, פורטוגל וישראל. התיקונים לא השפיעו על מיקומן הסופי של המדינות בתחרות.
  63. ^ הפזמון החוזר של השיר כתוב בשפת הבי"ת ופירושו "אני אוהב אותך".
  64. ^ ב-1998 ספרד העניקה, במהלך שידור התחרות, שתים עשרה נקודות לישראל ועשר נקודות לנורווגיה. לאחר שידור התחרות, נודע כי מגיש הניקוד הספרדי העניק, שלא בצדק, שתים עשרה נקודות לישראל. הטעות תוקנה, גרמניה קיבלה שתים עשרה נקודות מספרד במקום ישראל ושבע נקודות יותר מנורווגיה. לאחר תיקון הטעות, ישראל ונורווגיה קיבלו שתי נקודות פחות משצוין במהלך שידור התחרות, וקרואטיה, מלטה, פורטוגל, הממלכה המאוחדת, הולנד, בלגיה, אסטוניה וטורקיה קיבלו, כל אחת, נקודת אחת פחות משצוין במהלך שידור התחרות. התיקון לא השפיע על ניצחונה של ישראל והשיר המנצח נותר על כנו.
  65. ^ רן בוקר, הנהלת האירוויזיון מודה בטעות: קובי מרימי איבד 12 נקודות, ynet, ‏22 במאי 2019
  66. ^ באותה תקופה, כמות הנקודות הגדולה ביותר שניתן היה להעניק למדינה היה חמש נקודות.
  67. ^ בשנת 1963, עשר שנים בטרם ישראל החליטה ליטול חלק בתחרות בעצמה ושלוש שנים בטרם הונהגו שידורי טלוויזיה בישראל, יוצגו שתי מדינות על ידי זמרות ישראליות: כרמלה קורן כנציגתה של אוסטריה שסיימה את גמר התחרות במקום השביעי עם 16 נקודות ואסתר עופרים כנציגתה של שווייץ שסיימה במקום השני עם 40 נקודות, בהפרש של שתי נקודות בלבד מהמדינה המנצחת, דנמרק. באותה תחרות, בשלב הצבעת המדינות התרחשה שערורייה כאשר פנתה מנחת התחרות הבריטית, קייטי בויל, אל הדובר הנורווגי, אשר מסר את תוצאות הצבעתו באופן שגוי ובלבל בין מספרי השירים לשמות המדינות. בהקראה הראשונה שמסר הדובר הנורווגי הוא העניק לשווייץ שלוש נקודות ולדנמרק שתי נקודות.[66] המנחה ביקשה מהדובר הנורווגי לקרוא שנית את תוצאות הצבעתו, אך הוא ביקש שתעבור אל צוות השיפוט של המדינה הבאה ותחזור אליו מאוחר יותר. עם תום הצבעת כל המדינות, חזרה המנחה אל הנציג הנורווגי, אולם הניקוד שמסר הפעם היה שונה מזה שמסר לראשונה. בהקראה השנייה שונו נתוני הצבעתו, כאשר הוא העניק ארבע נקודות לדנמרק ונקודה אחת בלבד לשווייץ. על-פי הניקוד שמסר מלכתחילה הייתה שווייץ אמורה לזכות, ואולם הניקוד שמסר בסופו של דבר הכריע את התוצאה לטובתה של דנמרק, ולפיכך, עלה חשד כי חבר השופטים הנורווגי שינה את הצבעתו ברגע האחרון בניגוד לתקנון התחרות. על אף החשד, דיווחו האחרון של הדובר הנורווגי התקבל, והניצחון בתחרות באותה שנה היה של דנמרק עם הצמד גרטה ויורגן אינגמן.
  68. ^ ישראל ושוודיה היו המדינות הראשונות והיחידות אשר שלחו נשים כמנצחות על התזמורת בתולדות התחרות. נורית הירש הופיעה פעם נוספת כמנצחת על התזמורת, ב-1978, אבל מאותה תחרות ועד ביטול התזמורת ב-1999 לא נשלחו נשים נוספות כמנצחות.
  69. ^ Anthony Granger, Israel: Izhar Cohen Revealed as Spokesperson, Eurovoix, ‏2019-04-15 (בBritish English)
  70. ^ כאן אירוויזיון, וונדר וומן באירוויזיון: גל גדות ונטע ברזילי יופיעו בתחרות בתל אביב, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 באפריל 2019


תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 19561957195819591960196119621963196419651966196719681969197019711972197319741975197619771978197919801981198219831984198519861987198819891990199119921993199419951996199719981999200020012002200320042005200620072008200920102011201220132014201520162017201820192020
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 19821984198619881990199219941996199820002002200420062008201020122014201620182020
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 200320042005200620072008200920102011201220132014201520162017201820192020
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
ראו גם רשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיוןרשימת ערים שאירחו את האירוויזיוןאירוויזיון אסיה
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינההונגריהטורקיהלוקסמבורגמונטנגרומונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץ  ליס אסיההולנד  קורי ברוקןצרפת  אנדרה קלאבוהולנד  טדי סחולטן
שנות השישים צרפת  ז'קלין בואייהלוקסמבורג  ז'אן-קלוד פסקלצרפת  איזבל אוברהדנמרק  גרטה ויורגן אינגמןאיטליה  ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורג  פראנס גלאוסטריה  אודו יורגנסבריטניה  סנדי שוספרד (1945-1977)  מסיאלצרפת  פרידה בוקארההולנד  לני קורבריטניה  לולוספרד (1945-1977)  סלומה
שנות השבעים אירלנד  דנהמונקו  סבריןלוקסמבורג  ויקי לאנדרוסלוקסמבורג  אן-מארי דודשוודיה  אבבאהולנד  טיץ' איןבריטניה  Brotherhood of Manצרפת  מארי מריםישראל  יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראל  חלב ודבש
שנות השמונים אירלנד  ג'וני לוגןבריטניה  באקס פיזגרמניה  ניקוללוקסמבורג  קורין הרמסשוודיה  הרייסנורווגיה  בוביסוקס!בלגיה  סנדרה קיםאירלנד  ג'וני לוגןשווייץ  סלין דיוןיוגוסלביה  ריווה
שנות התשעים איטליה  טוטו קוטוניושוודיה  קרולהאירלנד  לינדה מרטיןאירלנד  ניב קבאנהאירלנד  פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיה  סיקרט גארדןאירלנד  איימר קוויןבריטניה  קתרינה והגליםישראל  דנה אינטרנשיונלשוודיה  שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרק  האחים אולסןאסטוניה  טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביה  מארי אןטורקיה  סרטאב ארנראוקראינה  רוסלנהיוון  הלנה פפאריזופינלנד  לורדיסרביה  מריה שריפוביץ'רוסיה  דימה בילאןנורווגיה  אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניה  לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ן  אל וניקישוודיה  לורןדנמרק  אמילי דה פורסטאוסטריה  קונצ'יטה וורסטשוודיה  מונס סלמרלובאוקראינה  ג'מאלהפורטוגל  סלבדור סובראלישראל  נטע ברזיליהולנד  דאנקן לורנס