רוסיה באירוויזיון

רוסיה השתתפה באירוויזיון כ-23 פעמים החל מהצטרפותה לתחרות ב-1994 וניצחה פעם אחת ב-2008 עם השיר "Believe" של דימה בילאן.

רוסיה באירוויזיון
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
רשת שידור הערוץ הראשון
רוסיה-1
השתתפות ראשונה אירלנדאירלנד דבלין, 1994
זכיות סרביהסרביה בלגרד, 2008
השתתפויות 23
היעדרויות 7
אירוח האירוויזיון רוסיהרוסיה מוסקבה, 2009
השתתפות אחרונה הולנדהולנד רוטרדם, 2021
יוליה סאביצ'בה באיסטנבול (2004)
סרברו בהלסינקי (2007)
דימה בילאן בבלגרד (2008)
אנסטסיה פריחודקו במוסקבה (2009)
פטר נאליץ' & חברים באוסלו (2010)
אלכסיי וורוביוב בדיסלדורף (2011)
דינה גריפובה במאלמה (2013)
האחיות טולמצ'בי בקופנהגן (2014)
פולינה גאגארינה בווינה (2015)
סרגיי לזרב בסטוקהולם (2016)
יוליה סמוילובה בליסבון (2018)
סרגיי לזרב בתל אביב-יפו (2019)

עם ניצחון אחד, פעמיים בהן הגיעה למקום השני וארבע פעמים בהן הגיעה למקום השלישי, רוסיה היא המדינה הכי מצליחה בתחרות בשנות ה-2000 בין התחרויות בשנים 2000-2009, כאשר אחריה נמצאת יוון, עם ניצחון אחד ושלוש פעמים בהן הגיעה למקום השלישי.

היסטוריה עריכה

הישגים עריכה

הופעתה הראשונה של רוסיה בתחרות התקיימה ב-1994 לאחר שרשות השידור הרוסית הצטרפה רשמית לאיגוד השידור האירופי. רוסיה נטלה חלק בתחרות כ-22 פעמים: מתוכן היא ניצחה פעם אחת ב-2008 עם השיר "Believe" של דימה בילאן, ונמצאת בטבלת הניצחונות של התחרות יחד עם אזרבייג'ן, אסטוניה, לטביה, פורטוגל, פינלנד, יוגוסלביה, טורקיה, מונקו, בלגיה, סרביה ויוון. רוסיה הגיעה למקום השני בתחרות 4 פעמים ב-2000 עם השיר "Solo", ב-2006 עם השיר "Never Let You Go", ב-2012 עם השיר "Party For Everybody" וב-2015 עם השיר "A Million Voices". רוסיה חולקת את התואר בצוותא עם אירלנד, צרפת, גרמניה וספרד שהגיעו למקום השני גם כן ארבע פעמים כל אחת. ארבע פעמים הגיעה רוסיה למקום השלישי ב-2003 עם השיר "Ne Ver Ne Boisia", ב-2007 עם השיר "Song # 1", ב-2016 עם השיר "You Are The Only One" וב-2019 עם השיר "Scream". רוסיה הגיעה פעם אחת למקום החמישי ב-2013 עם השיר "What If" ומעולם לא הגיעה למקום הרביעי בתחרות.

הישגים אלה העניקו לרוסיה את התואר המדינה המצליחה ביותר בשנות ה-2000 בין התחרויות בשנים 2000-2009, כאשר אחריה נמצאת יוון, עם ניצחון אחד ושלוש פעמים בהן הגיעה למקום השלישי. מהחלת שלב חצאי-הגמר ב-2004 רוסיה הצליחה לעלות לגמר התחרות משלב חצי-הגמר בכל פעם בה נטלה חלק בתחרות, יחד עם מדינות כמו אוקראינה, רומניה ואוסטרליה, חוץ מהתחרות ב-2018, בה כשלה רוסיה להעפיל לגמר משלב חצי-הגמר בפעם הראשונה בתולדותיה.

הישגה הגרוע ביותר של רוסיה בגמר התחרות הוא המקום השבע עשרה עם שבע עשרה נקודות אליו הגיעה ב-1995 עם השיר "Kolibelnaya dlya vulkana" של פיליפ קירקורוב, אולם רוסיה מעולם לא סיימה את גמר התחרות במקום האחרון ומעולם לא סיימה את גמר התחרות עם אפס נקודות.

היעדרויות עריכה

רוסיה נעדרה מ-7 תחרויות האירוויזיון לאורך השנים:

היעדרותה הראשונה של רוסיה התרחשה ב-1996, כאשר נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. שתי שיטות לסינון נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעה ממדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים כדי ליטול חלק בתחרות. ב-1996, נבחר אנדריי קוסינסקי כנציגה של רוסיה לתחרות שנערכה באותה השנה בנורווגיה, עם השיר "Ya eto ya". קוסינסקי לא הופיע לבסוף בתחרות האירוויזיון, כיוון שבאותה שנה הוחלט לערוך הצבעה מוקדמת של צוותי שיפוט מכל המדינות שנוטלות חלק על סמך גרסאות מוקלטות של השירים, ולנפות מן התחרות את השירים שהגיעו לשבעת המקומות האחרונים. זאת, כתוצאה מהצורך לנפות את מספרן הגדל של המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות כאשר ב-1996 המספר הגיע ל-30 מדינות. ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, גרמה אי-נחת בקרב רשתות השידור הלוקחות חלק באירוויזיון, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. כדי לפתור מחלוקות, החל משנת 2004 הונהגה שיטת חצאי-גמר.

היעדרותה השנייה של רוסיה התרחשה ב-1998, בשל פסילתה על ידי איגוד השידור האירופי עקב הישגים נמוכים בשנים שקדמו לתחרות. בתגובה, רשות השידור הרוסית סירבה לשדר את התחרות ולכן איגוד השידור האירופי אסר עליה ליטול חלק ב-1999, משום שעל פי חוקי התחרות מדינה אשר לא שידרה את התחרות בשנה מסוימת אינה רשאית ליטול חלק בתחרות בשנה שאחריה.

היעדרותה הרביעית של רוסיה התרחשה ב-2017, כאשר באותה שנה יוליה סמוילובה נבחרה על ידי VGTRK והערוץ הראשון כנציגתה של רוסיה עם השיר "Flame Is Burning". סמוילובה הייתה אמורה להופיע שלישית בחצי-הגמר השני של התחרות, אולם אוקראינה, מארחת התחרות, מנעה את הופעתה, בשל הופעה אחרת של הזמרת בחצי האי קרים ב-2014. כמו כן, שירות הביטחון האוקראיני אסר על סמוילובה להגיע לאוקראינה למשך שלוש שנים. באפריל, רשות השידור הרוסית הודיעה שרוסיה פורשת רשמית מהתחרות וכי סמוילובה תשמש כנציגתה של רוסיה ב-2018, לא משנה היכן תיערך התחרות.

בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, הודחה רוסיה מאירוויזיון 2022 ולא השתתפה באירוויזיון 2023 ולא תשתתף גם באירוויזיון 2024.

עד התחרות ב-1999, עם הפוגה קצרה, מדינות חויבו לשיר בשפה הרשמית של המדינה וב-1994, 1995 ו-1997 השירים אשר שלחה רוסיה לתחרות היו ברוסית. החל מביטול חוק השפה ב-1999, רוסיה שלחה בעיקר שירים באנגלית כאשר ברוסית היא שלחה שלושה שירים. מדי פעם רוסיה שלחה שירים בשפות נוספות שאינן אנגלית ורוסית, כך למשל השיר ב-2009 בוצע בחלקו באוקראינית והשיר ב-2012 בוצע בחלקו באודמורטית.

הצבעות עריכה

בלארוס נוהגות להעניק מספר רב של נקודות בתחרות לרוסיה. ב-2004, 2005, 2006 (חצי-גמר וגמר), 2007, 2008, 2010 (חצי-גמר וגמר), 2012, 2014, 2015 (חצי-גמר וגמר) ו-2016 בלארוס העניקה לרוסיה את מספר הנקודות הגבוה ביותר. הדבר דומה למדינות רבות אשר יש להן קשרים כמו יוון וקפריסין, רומניה ומולדובה, שאר מדינות ברית המועצות לשעבר, המדינות הבלטיות והמדינות הנורדיות. באופן אירוני, בלארוס לא העניקה את מרב הנקודות שלה לרוסיה בתחרות שנערכה במוסקבה ב-2009. באותה שנה, בלארוס העניקה את מרב הנקודות שלה לנורווגיה והדבר נבע בשל העובדה כי נציגה של נורווגיה בתחרות, אלכסנדר ריבאק, הוא בלארוסי.

אירוויזיון 2009 עריכה

הודות לניצחונו של דימה בילאן ב-2008, התחרות עתידה הייתה להתקיים ב-2009 במוסקבה בקומפלקס הספורט אולימפיסקי. באותה שנה, לא היה בטוח אם גאורגיה תיטול חלק בתחרות העתידה להתקיים במוסקבה בעקבות הלחימה בין שתי המדינות בדרום אוסטיה. בתחילה, יושב ראש רשות השידור הגאורגית אמר כי "בלתי-סביר שגאורגיה תחליט לפרוש". בעקבות ניצחונה של גאורגיה באירוויזיון הילדים 2008 ומרב הנקודות אותן קיבלה מרוסיה באותה תחרות, הביאו את גאורגיה להחלטה להיכנס לשורותיה של התחרות עם השיר "We Don't Wanna Put In", אשר מבצעת הלהקה הגאורגית Stephane & 3G.[1]

ב-10 במרץ 2009, נפסל השיר הגאורגי על ידי מארגני התחרות. הטענות לפסילת השיר היו כי השיר מציג עמדה פוליטית האסורה על פי תקנון התחרות, לכאורה מכיל את שמו של רה"מ רוסיה ולדימיר פוטין וכי השיר הוא משחק מילים שפשוטו כמשמעו: "אנחנו לא רוצים את פוטין" ולא, כפי שטענה רשות השידור הגאורגית, "אנחנו לא רוצים לשים". רשות השידור הגאורגית דחתה את הטענות שהובילו לפסילה בטענה כי השיר מוגש ברוח הומוריסטית ושכל מדינה דמוקרטית הייתה מתייחסת אליו כבדיחה שאינה פוגענית. היא טענה שהמניע העיקרי לפסילה הוא קנטרני וכי רוסיה הפעילה לחץ על מארגני התחרות על מנת לפסול את השיר.

העובדה כי רוסיה היא גם מארחת התחרות לא הקלה על גאורגיה את המצב, והיא התבקשה לבחור בתוך חמישה ימים שיר חדש במקום הקודם שנפסל. רשות השידור הגאורגית סירבה בטענה שהיא מסרבת "להתחרות במדינה הפוגעת בזכויות-אדם ובחוקים הבינלאומיים", החליטה לשאת בתוצאות ולפרוש מהתחרות כחודשיים טרם קיומה.[2]

בתגובה לפעולותיה של רוסיה בדרום אוסטיה והלחימה בינה ובין גאורגיה, איימה ליטא להחרים את התחרות ב-2009 אם "רוסיה תמשיך להפגין כוח ולהתעלם מהמשפט הבינלאומי". בנוסף, התפרסמו דיווחים כי גם אסטוניה עלולה לא ליטול חלק בתחרות ב-2009, אם כי, למרבה האירוניה, ליטא ואסטוניה העניקו את מרב הנקודות לרוסיה ב-2008. באוגוסט 2008, שרת התרבות האסטונית, לייני ג'נס, דיווחה על החרם המשותף של המדינות הבלטיות, אסטוניה, ליטא ולטביה, על התחרות. מקבילה, שר התרבות הליטאי, ג'ונאס ג'וקאס, אמר כי "מוקדם מדי לדון בחרם" שכן "החלטות ספונטניות עשויות להחריף את מאמצי הדיפלומטים ולהחריף את המצב".[3] מאוחר יותר לטביה הכחישה בתוקף את דיווחי החרם המשותף על התחרות והודיעה כי היא תיטול חלק בתחרות ב-2009, רשות השידור האסטונית אישרה בספטמבר 2008, כי בשל לחץ וביקוש ציבורי, אסטוניה כן תיטול חלק בתחרות ב-2009 וליטא כן נטלה חלק בתחרות שהתקיימה במוסקבה ב-2009. אולם, התחרות ב-2008 הייתה הפעם האחרונה בה ליטא העניקה לרוסיה את מרב הנקודות בתחרות וכאשר גאורגיה שבה לתחרות ב-2010 היא העניקה לה את מרב הנקודות וכך גם בשנה שאחריה.

יחסי רוסיה ואוקראינה באירוויזיון עריכה

  • ב-2007, ורקה סרדוצ'קה נבחרה על ידי אוקראינה כנציגתה בתחרות עם השיר "Dancing Lasha Tumbai" ("לרקוד לָאשָׁה טוּמְבָּאי"). עם בחירתו של השיר, נטען כי השיר מכיל סאבטקסט פוליטי, אשר אסור על פי חוקי התחרות.[4] נטען כי השיר מכיל התייחסות למילה "מאידאן" (כיכר בלב העיר קייב אשר ידועה כאתר להפגנות פוליטיות וביניהן הפגנות המהפכה הכתומה שהתרחשו שנתיים טרם קיום התחרות) וכי הביטוי "לָאשָׁה טוּמְבָּאי" נשמע כמו "Russia Goodbye". סרדוצ'קה הכחישה את הטענות, וטענה כי "לָאשָׁה טוּמְבָּאי" הוא ביטוי בשפה המונגולית אשר פירושו הוא "חמאה מחובצת". בתוכנית האירוח הרוסית, Пусть говорят, אשר שודרה בערוץ הראשון לאחר גמר התחרות, הסביר דובר מונגולי ילידי שהביטוי "לָאשָׁה טוּמְבָּאי" אינו קיים בשפה המונגולית ומדובר כנראה בג'יבריש. לאחר שידור התוכנית, סרדוצ'קה אמרה כי הביטוי "לָאשָׁה טוּמְבָּאי" הוא ביטוי חסר משמעות ונועד לשמש כחריזה למילים אחרות המופיעות בשיר.
  • ב-2016, הנציגה האוקראינית ג'מאלה ניצחה בתחרות עם שירה "1944". מילותיו של השיר עוסקות בגירוש הטטרים מקרים בשנות ה-40 על ידי ברית המועצות בשליטתו של יוסיף סטלין בשל שיתוף הפעולה שלהם-לכאורה עם הנאצים. ג'מאלה הסבירה כי מילות השיר נכתבו בהשראת סיפורה של סבתא רבתא שלה, שהייתה בשנות ה-20 לחייה כאשר היא וחמשת ילדיה גורשו למרכז אסיה, ואחת מבנותיה לא שרדה את המסע. פקידים רוסים וחברי פרלמנט, ביניהם מריה זכארובה, דוברת משרד החוץ של רוסיה, לא היו מרוצים מבחירת השיר הזוכה ואמרו כי "השיר הוא הכרזה פוליטית מובהקת ורומז על סיפוח חצי האי קרים, האסורה על פי חוקי התחרות". אף על פי שרוסיה איימה להחרים את התחרות ב-2017, סרגיי לזרב, נציגה של רוסיה בתחרות, בירך את ג'מאלה על ניצחונה בתחרות.
  • ב-14 באוגוסט 2013, החלו לקדם באוקראינה קמפיין חרם צרכנים ברשתות החברתיות בתגובה לאמברגו שהטילה הפדרציה הרוסית על אוקראינה, אולם החרם הופסק בנובמבר באותה השנה בעקבות הפגנות יברומאידאן וחודש בתחילת 2014 עקב סיפוח חצי האי קרים והתערבותה הצבאית של רוסיה באוקראינה. מטרת החרם הייתה למנוע מכסף אוקראיני להגיע לרוסיה ולתרום למימון הצבא של הפדרציה הרוסית באמצעות החרמת תחנות דלק רוסיות, בנקים בשליטה רוסית, קונצרטים ובתי קולנוע. בשנה שלאחר מכן, אוקראינה החלה למנוע מאנשים שתמכו בסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה את האפשרות להיכנס לשטחה הריבוני. פוליטיקאי אוקראיני, ויצ'סלאב קירילנקו, סגנו של וולודימיר גרויסמן, הבהיר כי האיסור אינו תקף עבור אירוח התחרות בשטחה של אוקראינה. איגוד השידור האירופי הבטיח כי הם "עוסקים בדיאלוג בונה בין רשות השידור האוקראינית לבין שלטונות אוקראינה על מנת להבטיח כי כל האמנים והנציגים הלוקחים חלק בתחרות יוכלו להגיע ולהישאר באוקראינה". שדרן של רשות השידור האוקראינית, אמר לבילבורד כי "חוקי הרשימה השחורה היו מעבר לשליטתנו". ב-3 במרץ 2017, פוליטיקאי רוסי בשם ויטלי מילונוב קרא למדינתו לסגת מהתחרות בשל הסכסוך המתמשך באוקראינה, ותיאר את רוסיה כ"אורחת לא רצויה במדינה הנשלטת על ידי פנאטים".
ב-13 במרץ 2017, דווח כי אוקראינה חוקרת את יוליה סמוילובה, הנציגה הרוסית לתחרות באותה שנה, בעקבות הופעתה של סמוילובה בחצי האי קרים שנתיים קודם לכן, כאשר אסור היה על אזרחים רוסים להגיע לחצי האי. אוקראינה משערת כי הבחירה של רוסיה בסמוילובה לתחרות הייתה הצהרה פוליטית מכוונת, לאחר שהחליטה לשלוח לתחרות ביודעין נציגה אשר הופיעה בשטח הלחימה בין שתי המדינות. יועצו של שר הפנים האוקראיני, אנטון גרשצ'נקו, אמר כי הוא "אינו יכול להוציא את האפשרות כי ינקטו צעדים מצדנו כדי למנוע את כניסתה של סמוילובה" אם רוסיה תשתמש בתחרות כדי לגרום "פרובוקציה", ואילו סגן מנהל הערוץ האוקראיני, ATR, טען כי מדובר "בצעד ציני ולא מוסרי". כמו כן, שר החוץ האוקראיני, פאבל קלימקין, אמר כי הוא רואה את הבחירה של רוסיה בסמוילובה כ"פרובוקציה" מצידה של רוסיה. מאוחר יותר, נשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו, גם כן הסכים עם דבריו של קלימקין, שר החוץ האוקראיני. בן רויסטון, אשר המליץ בעבר לשוודיה ואזרבייג'ן אודות משלחותיהן לתחרות, טען כי בחירתה של רוסיה לנציגה בעלת מוגבלויות עשויה גם היא להיות מכוונת, והסביר לעיתון הבריטי הגרדיאן כי "היא [רוסיה] בחרה במתחרה המרותקת לכיסא גלגלים על מנת לגרום להשפעה פרו-רוסית על חצי האי קרים במדיות החברתיות. הם ידעו כי הדבר לא יעבור בשתיקה באוקראינה, אך הם בחרו בה בכל מקרה על מנת שהם יוכלו להגיד בפומבי: 'איך אוקראינה יכולה לאפשר לבחורה המרותקת לכיסא גלגלים להיות קורבן של חוקיה?'. הדבר נראה כחלק מיחסי הציבור של רוסיה".
שירות הביטחון האוקראיני, אישר ב-22 במרץ 2017, כי נאסר על סמוילובה להגיע לאוקראינה למשך שלוש שנים[5][6][7][8] בעקבות הופעתה בחצי האי קרים שלא כדין, ובכך שהפרה את סעיף 2–204 בעבירות מנהליות. איגוד השידור האירופי הגיב באומרו כי הוא ימשיך להבטיח כי כל המתחרים יוכלו להגיע ולהישאר בקייב, אך אמר כי "אנחנו מאוכזבים עמוקות עקב החלטתה של אוקראינה כי אנחנו מרגישים שהחלטתם הולכת נגד הרוח של התחרות והערכים שלה". עם זאת, ציין האיגוד כי הוא יכבד את חוקי המדינה המארחת. פראנס קלינטסביץ', סגן יושבת ראש מועצת הפדרציה של רוסיה, איים כי רוסיה תחרים את התחרות אלא אם מארגני התחרות יודיעו כי החלטתה של אוקראינה "בלתי קבילה" והאשים אותם בהיותם "פוליטיים ומוטים לחלוטין".
ב-23 במרץ 2017, הציע איגוד השידור האירופי פשרה לרשות השידור הרוסית, בה סמוילובה תהיה רשאית לבצע את שירה בתחרות מרחוק מתוך מקום בחירתו של השדרן הרוסי. הייתה זאת הפעם הראשונה בתולדות התחרות בה האיגוד הציע למדינה לבצע את הופעתה שלא על בימת התחרות, אלא מרחוק, באמצעות לוויין תקשורת. עם זאת, רוסיה דחתה את הצעת האיגוד בטענה כי אין סיבה שסמוילובה לא תבצע את הופעתה על הבימה בקייב כמו כל שאר הנציגים, והאשימה את אוקראינה ב"הפרת הבטחות" כי לכל המבצעים בתחרות יונפקו אשרות מתאימות על מנת שיוכלו להיכנס לתחומי המדינה המארחת. ויצ'סלאב קירילנקו, סגנו של גרויסמן, הבהיר כי זה "בלתי חוקי" שאנשים שהם אישיות בלתי רצויה "ייקחו חלק בתוכניות טלוויזיה או סיורים במדינה". מפקח התחרות, יון אולה סאנד, אמר בריאיון לרשות השידור הדנית כי הוא וחברות אחרות באיגוד השידור האירופי פנו לשירות הביטחון האוקראיני על מנת "למצוא אפשרות בה ניתן יהיה לעכב את האיסור שהוטל על סמוילובה עד לסיומה של התחרות באוקראינה".
מנכ"לית איגוד השידור האירופי, אינגריד דלטנר, הצהירה כי "התנהגותה של אוקראינה היא לחלוטין אינה מתקבלת ומנצלת את התחרות עבור פעולות פוליטיות". דלטנר המשיכה ואמרה כי איגוד השידור האירופי ניהל שיחות עם ראשי השלטונות באוקראינה, ביניהם גרויסמן ופורושנקו, לגבי האפשרות לעכב את האיסור על סמוילובה עד לסיומה של התחרות באוקראינה. ב-1 באפריל 2017, דלטנר איימה לאסור על אוקראינה ליטול חלק במהדורותיה הבאות של התחרות למשך שלוש שנים "אם סמוילובה לא תהיה רשאית ליטול חלק בתחרות".[9] בתגובה, רשות השידור האוקראינית דחקה באיגוד השידור האירופי לכבד את ריבונותה של אוקראינה. ב-13 באפריל, רשות השידור הרוסית הודיעה כי רוסיה פורשת רשמית מהתחרות וכי סמוילובה תשמש כנציגתה של רוסיה ב-2018.[10]

השירים שייצגו את רוסיה באירוויזיון עריכה

  שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
  שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
  שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
  שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת דורגה במקום האחרון
  שורה בירוק-זית מסמלת תחרות ממנה המתמודדת פרשה או שלא השתתפה לאחר שכבר נבחר שיר

שנה מבצע שיר תרגום לעברית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1994 יודיף "Vyechniy stranik" "תהיות פנימיות" 9 70
1995 פיליפ קירקורוב "Kolibelnaya dlya vulkana" "שיר ערש על הר געש" 17 17
1996 אנדריי קוסינסקי "Ya eto ya" "אני מה שאני" X X 26 14
1997 אלה פוגצ'ובה "Primadonna" "פרימדונה" 15 33
לא נטלה חלק בין השנים 1998-1999
2000 אלסו "Solo" "לבד" 2 155
2001 מומיי טרול "Lady Alpine Blue" "ליידי אלפינית כחולה" 12 37
2002 פרמייר מיניסטר "Northern Girl" "נערה צפונית" 10 57
2003 ט.א.ט.ו. "Ne ver', ne boysia" "אל תאמין, אל תפחד" 3 164
2004 יוליה סאביצ'בה "Believe Me" "תאמין לי" 11 67 X X
2005 נטליה פודולסקייה "Nobody hurt no-one" "אף אחד לא פוגע באף אחד" 15 57 X X
2006 דימה בילאן "Never Let You Go" "לעולם לא אתן לך ללכת" 2 248 3 217
2007 סרברו "Song # 1" "שיר מספר אחת" 3 207 X X
2008 דימה בילאן "Believe" "להאמין" 1 272 3 135
2009 אנסטסיה פריחודקו "Mamo" "אמא" 11 91 המדינה המארחת
2010 פטר נאליץ' & חברים "Lost and Forgotten" "אבוד ונשכח" 11 90 7 74
2011 אלכסיי וורוביוב "Get You" "להשיג אותך" 16 77 9 64
2012 בורנובסקיה בבושקי "Party For Everybody" "מסיבה בשביל כולם" 2 259 1 152
2013 דינה גריפובה "What If" "מה אם" 5 174 2 156
2014 האחיות טולמצ'בי "Shine" "תזרח" 7 89 6 63
2015 פולינה גאגארינה "A Million Voices" "מיליון קולות" 2 303 1 182
2016 סרגיי לזרב "You Are The Only One" "את היחידה" 3 491 1 342
2017 יוליה סמוילובה "Flame Is Burning" "הלהבה בוערת" X X X X
2018 "I Won't Break" "לא אשבר" X X 15 65
2019 סרגיי לזרב "Scream" ״צועקים״ 3 370 6 217
2020 ליטל ביג[11] "Uno" "אחד" התחרות בוטלה בשנה זאת
2021 מניז'ה "Russian Woman" "אישה רוסייה" 9 204 3 225
לא משתתפת מאז 2022 ואילך

אירוח האירוויזיון עריכה

שנה העיר המארחת מקום התחרות מנחים
2009 רוסיה  מוסקבה קומפלקס הספורט אולימפיסקי גמר: איוואן אורגנט ואלסו
חצאי גמר: אנדריי מלחוב ונטליה וודיאנובה

מגישי הניקוד מטעם רוסיה עריכה

שנה מגיש
1994 ארינה שראפובה
1995 מרינה דניאלין
1996 רוסיה לא נטלה חלק בתחרות
1997 ארינה שראפובה
1998 רוסיה לא נטלה חלק בתחרות
1999 רוסיה לא נטלה חלק בתחרות
2000 ז'אנה אגאלקובה
2001 לריסה ורביצקאיה
2002 ארינה שראפובה
2003 יאנה צ'וריקובה
2004 יאנה צ'וריקובה
2005 יאנה צ'וריקובה
2006 יאנה צ'וריקובה
2007 יאנה צ'וריקובה
2008 אוקסנה פדורובה
2009 אינגבורגה דפקונייטה
2010 אוקסנה פדורובה
2011 דימה בילאן
2012 אוקסנה פדורובה
2013 אלסו
2014 אלסו
2015 דמיטרי שפלב
2016 ניושה
2017 רוסיה לא נטלה חלק בתחרות
2018 אלסו
2019 איוואן בסונוב
2020 לא התקיים עקב מגפת הקורונה
2021 פולינה גגארינה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה


תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 195619571958195919601961196219631964196519661967196819691970197119721973197419751976197719781979198019811982198319841985198619871988198919901991199219931994199519961997199819992000200120022003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018201920202021202220232024
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 198219841986198819901992199419961998200020022004200620082010201220142016201820202022
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 200320042005200620072008200920102011201220132014201520162017201820192020202120222023
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)אירוויזיון: Europe Shine a Light (2020)אירוויזיון קרקס הקסמים
ראו גם טקס פתיחת אירועי האירוויזיוןלהט"ב ותחרות האירוויזיוןרשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיוןחוקי תחרות הזמר של האירוויזיוןערים שאירחו את האירוויזיוןאופנה באירוויזיון (ישראל) • OGAEפרס ברברה דקסתחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Sagaתחרות הזמר האמריקאית
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתיווןישראללוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבולגריהבוסניה והרצגובינההונגריהטורקיהמונטנגרומונקומרוקוסלובקיה
מדינות שנפסלו בלארוסרוסיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון (לבנון)
זוכים
שנות החמישים שווייץ  ליס אסיההולנד  קורי ברוקןצרפת  אנדרה קלאבוהולנד  טדי סחולטן
שנות השישים צרפת  ז'קלין בואייהלוקסמבורג  ז'אן-קלוד פסקלצרפת  איזבל אוברהדנמרק  גרטה ויורגן אינגמןאיטליה  ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורג  פראנס גלאוסטריה  אודו יורגנסבריטניה  סנדי שוספרד (1945-1977)  מסיאלצרפת  פרידה בוקארה / הולנד  לני קור / בריטניה  לולו / ספרד (1945-1977)  סלומה
שנות השבעים אירלנד  דנהמונקו  סבריןלוקסמבורג  ויקי לאנדרוסלוקסמבורג  אן-מארי דודשוודיה  אבבאהולנד  טיץ'-איןבריטניה  Brotherhood of Manצרפת  מארי מריםישראל  יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראל  חלב ודבש
שנות השמונים אירלנד  ג'וני לוגןבריטניה  באקס פיזגרמניה  ניקוללוקסמבורג  קורין הרמסשוודיה  הרייסנורווגיה  בוביסוקס!בלגיה  סנדרה קיםאירלנד  ג'וני לוגןשווייץ  סלין דיוןיוגוסלביה  ריווה
שנות התשעים איטליה  טוטו קוטוניושוודיה  קרולהאירלנד  לינדה מרטיןאירלנד  ניב קבאנהאירלנד  פול הרינגטון וצ'ארלי מק'גטיגןנורווגיה  סיקרט גארדןאירלנד  איימר קוויןבריטניה  קתרינה והגליםישראל  דנה אינטרנשיונלשוודיה  שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרק  האחים אולסןאסטוניה  טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביה  מארי אןטורקיה  סרטאב ארנראוקראינה  רוסלנהיוון  הלנה פפאריזופינלנד  לורדיסרביה  מריה שריפוביץ'רוסיה  דימה בילאןנורווגיה  אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניה  לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ן  אל וניקישוודיה  לורןדנמרק  אמילי דה פורסטאוסטריה  קונצ'יטה וורסטשוודיה  מונס סלמרלובאוקראינה  ג'מאלהפורטוגל  סלבדור סובראלישראל  נטע ברזיליהולנד  דאנקן לורנס
העשור השלישי של המאה ה-21 2020איטליה  מונסקיןאוקראינה  קאלוש אורקסטרהשוודיה  לורן