להט"ב ותחרות האירוויזיון
תחרות הזמר של האירוויזיון ידועה בקשר שלה עם הקהילה הגאה, ולה קהל מעריצים ותיק מתוכה. מארגני האירוויזיון פעלו לשילוב מעריצים אלה בתחרות מאז שנות התשעים.[1]
משתתפים להט"בים בתחרות
עריכהפול אוסקר היה הזמר ההומוסקסואל המוצהר הראשון שהשתתף בתחרות, כאשר ייצג את איסלנד באירוויזיון 1997, ודנה אינטרנשיונל הישראלית, הזמרת הטרנסג'נדרית הראשונה שהשתתפה בתחרות, הייתה לזמרת הלהט"בית הראשונה שזכתה בתחרות, בשנת 1998.[2][3] מאז, זמרים להט"בים נוספים התמודדו וזכו בתחרות: מריה שריפוביץ', שזכתה באירוויזיון 2007 כשייצגה את סרביה, יצאה מהארון כלסבית בשנת 2013,[4] קונצ'יטה וורסט, דמות הדראג המגולמת על ידי תומאס נויווירת ההומוסקסואל המוצהר, זכתה באירוויזיון 2014 כאשר ייצגה את אוסטריה; הזמר הביסקסואל המוצהר, דאנקן לורנס, היה הזוכה בתחרות 2019 עבור הולנד.[5][6] לורן, זוכת אירוויזיון 2012 ואירוויזיון 2023 בו ייצגה את שוודיה, יצאה מהארון כביסקסואלית בשנת 2017.[7] ויקטוריה דה אנג'ליס, חברת להקת הרוק האיטלקית מונסקין, שזכתה באירוויזיון 2021, היא לסבית, וגם עמיתה ללהקה אית'ן טורקיו מגדיר את עצמו כ"חופשי מינית".[8]
באירוויזיון 2011 ייצגה את הממלכה המאוחדת להקת הבנים בלו, בה חברים דאנקן ג'יימס ההומוסקסואל ולי ראיין הביסקסואל.[9][10]
באירוויזיון 2016 ייצג את ישראל הזמר ההומוסקסואל חובי סטאר.[11] דווה בוב, אשר ייצג את הולנד, הוא ביסקסואל.[12]
באירוויזיון 2017 ייצג את מונטנגרו הזמר סלבקו קלזיץ', הומוסקסואל מוצהר.[13]
שרה אלטו, שייצגה את פינלנד באירוויזיון 2018, היא לסבית.[14] מלובין, אשר ייצג את אוקראינה באותה שנה, יצא מהארון כביסקסואל בשנת 2021.[15]
בילאל חסאני, שייצג את צרפת באירוויזיון 2019, מזדהה כקוויר.[16] טום הוגו, אשר ייצג את נורווגיה כחלק מלהקת קיינו, הוא הומוסקסואל מוצהר.[17]
בין משתתפי אירוויזיון 2021 המזדהים כלהט"בים נכללים מונטיין שייצגה את אוסטרליה, אשר מזדהה כביסקסואלית,[18] לזלי רוי שייצגה את אירלנד, אשר מזדהה כלסבית,[19] וסיל גרוונלייב אשר ייצג את מקדוניה הצפונית, ז'אנגו מקרוי אשר ייצג את הולנד וינדריק זיגוורט שייצג את גרמניה, המזדהים כהומוסקסואלים,[20][21][22] ורוקסן שייצגה את רומניה, אשר מזדהה כג'נדרקוויר.[23] הולדה קריסטין קולברונארדוטיר, אשר ייצגה את איסלנד כחלק מלהקת הליווי של דאדי פרייר, Gagnamagnið, מזדהה כפאנסקסואלית.[24]
גם כמה ממנחי האירוויזיון לאורך השנים היו להט"בים, וביניהם אסי עזר, שהנחה את אירוויזיון 2019 בישראל, וניקי דה יאחר, שהשתתפה במשדר אירוויזיון: Europe Shine a Light והנחתה את אירוויזיון 2021. דה יאחר הייתה המנחה הטרנסג'נדרית הראשונה של התחרות.[25]
נושאי להט"ב בשירי התחרות
עריכהלאורך תחרות האירוויזיון, חלק מהשירים ומההופעות כללו התייחסויות ורמיזות למערכות יחסים חד-מיניות. הזמר ז'אן-קלוד פסקל, שביצע את השיר "Nous les amoureux", איתו זכתה לוקסמבורג באירוויזיון 1961, אישר כי השיר מכיל אזכורים למערכת יחסים הומוסקסואלית ולקשיים שניצבו בפני הזוג, דבר שנחשב שנוי במחלוקת בתחילת שנות השישים, כאשר ברבות ממדינות אירופה יחסים הומוסקסואליים עדיין היו אסורים בחוק.[26] ההופעה של הזמרת הפינית קריסטה סיגפרידס באירוויזיון 2013 עם השיר "Marry Me" כללה נשיקה חד-מינית של הזמרת עם אחת מרקדניות הליווי שלה, ובהופעה של הזמר האירי ראיין או'שונסי עם השיר "Together" באירוויזיון 2018 הופיעו שני רקדנים גברים שהציגו מערכת יחסים חד-מינית.[27][28] חלק מהופעות האירוויזיון לאורך השנים כללו מופעי דראג, ביניהן הופעותיהן של דמויות הדראג קונצ'יטה וורסט האוסטרית באירוויזיון 2014, ורקה סרדוצ'קה האוקראינית, DQ הדנית באירוויזיון 2007, ובמופע דראג ססטרה (Sestre (drag act)) הסלובני באירוויזיון 2002;[29] הבחירה בססטרה לתחרות עוררה מחאות ודיונים על זכויות הלהט"ב בסלובניה באותה תקופה והביאה לחששות שהועלו בפרלמנט האירופי לקראת הצטרפותה הקרובה של סלובניה לאיחוד האירופי.[30][31]
תקריות הקשורות ללהט"ב לאורך התחרות
עריכה- אירוויזיון 2009 נערך ברוסיה, ופעיל זכויות הלהט"ב ניקולאי אלקסייב (אנ') החליט לנצל זאת כדי להביא את עמדותיה של המדינה בנוגע לזכויות להט"ב לידיעת הציבור, בין היתר בתגובה לאמירתו של יורי לוז'קוב, ראש העיר של מוסקבה, כי הומוסקסואליות היא "שטנית".[32] אלקסיב הודיע כי מצעד הגאווה במוסקבה באותה שנה, ייערך במקביל לגמר האירוויזיון ב-16 במאי, יום לפני היום הבינלאומי נגד הומופוביה. שם המצעד שונה ל"מצעד הגאווה הסלאבי", כדי להעלות מודעות לזכויות להט"ב באזור הסלאבי של אירופה כולו.[33] המצעד לא קיבל אישור מהרשויות במוסקבה בטענה שהוא יביא ל"הרס המוסר בחברה"[34] והוצאו הצהרות לפיהן המוחים יקבלו יחס "נוקשה",[35] וכי "צעדים נוקשים" יעמדו בפני כל מי שיצטרף לצעדה.[36] ההפגנה פוזרה על ידי משטרת מוסקבה, ו-20 מפגנים נעצרו, ביניהם ניקולאי אלקסיב[34] ופעיל זכויות האדם פיטר טאצ'ל, שקרא "זה מראה שהרוסים אינם חופשיים" כאשר נלקח על ידי השוטרים.[37] נציגת שוודיה מאלנה ארנמן תמכה במהלך והביעה את צערה מכך שהשלטון במוסקבה לא מאפשר את קיום אירוע "המחווה לאהבה" כלשונה.[38] הזוכה באותה שנה, אלכסנדר ריבאק, התייחס גם הוא למחלוקת בריאיון, ואמר כי האירוויזיון עצמו הוא "מצעד הגאווה הכי גדול".[39] ההרכב ההולנדי De Toppers חולל רעש תקשורתי כשחבר ההרכב גורדון איים להחרים את גמר אירוויזיון 2009 אם המצעד ידוכא באלימות. עם זאת, ההרכב כשל להעפיל לגמר, מה שהשאיר את האיום חסר משמעות.
- לאחר כניסתו של חוק "התעמולה הגאה" ברוסיה בשנת 2013, יחד עם ההתפתחויות באוקראינה, באירוויזיון 2014 בלטו קריאות הבוז שנשמעו מהקהל, במיוחד במהלך ההופעה של רוסיה ובמהלך ההצבעה, בכל פעם שרוסיה קיבלה נקודות.[40][41] זכייתה של קונצ'יטה וורסט בתחרות ספגה ביקורת גם בבמה הפוליטית הרוסית, כאשר מספר פוליטיקאים שמרנים הביעו את מורת רוחם מהתוצאה.[42] כתגובה לקריאות הבוז, מפיקי אירוויזיון 2015 התקינו "טכנולוגיה לסינון קריאות בוז" עבור השידור, ומנחי התחרות ביקשו מהקהל מספר פעמים שלא להשמיע קריאות בוז; פולינה גאגארינה, שייצגה את רוסיה, רואיינה על ידי קונצ'יטה בגרין-רום במהלך הפסקה מההצבעה, ועוררה ביקורת מצד השמרנים הרוסים כשהעלתה לרשתות החברתיות סרטון של עצמה מאחורי הקלעים מחבקת את קונצ'יטה.[43][44]
ביקורת על הנראות הלהט"בית של התחרות
עריכההבחירה בדנה אינטרנשיונל לאירוויזיון 1998 בברמינגהאם גררה התנגדויות ואיומי מוות מצד הציבור הדתי והחרדי בישראל, ובתחרות, על פי הדיווחים, היא לנה במלון היחיד בברמינגהאם עם חלונות חסיני-כדורים.[45][46]
בשנים האחרונות אידאולוגיות מסוימות ברחבי אירופה היוו מקור לעימותים במסגרת האירוויזיון, במיוחד בנוגע לזכויות הלהט"ב. טורקיה, שהייתה בעבר משתתפת קבועה בתחרות ואף זכתה בה פעם אחת, פרשה מהתחרות לראשונה בשנת 2013, בטענה שהם אינם מרוצים מחוקי ההצבעה; כשנשאלו ב-2018 לגבי אפשרות של חזרה לתחרות, רשות השידור הטורקית TRT ציינה את ההופעות של זמרים להט"בים כסיבה נוספת לחרם הממושך שלהם.[47][48] לאחר שתכננה בתחילה לשדר את התחרות ב-2013, לבסוף TRT ביטלה את שידור האירוע בתגובה לנשיקה החד-מינית של קריסטה סיגפרידס.[49] ב-2014, ולקן בוסקיר, חבר באספה הלאומית הגדולה של טורקיה מטעם מפלגת הצדק והפיתוח, אמר במסיבת עיתונאים כי טורקיה לא תיטול חלק בתחרות בשל ניצחונה של קונצ'יטה וורסט. עוד דווח כי הנראות הלהט"בית בתחרות היוותה גורם מכריע גם כאשר הונגריה בחרה לא להשתתף באירוויזיון 2020 על רקע התחזקות הסנטימנט האנטי-להט"בי בממשלתו של ויקטור אורבן, אם כי לא נמסרה סיבה רשמית להיעדרותה של המדינה מטעם רשות השידור ההונגרית MTVA.[50][51]
עימותים בנוגע לנראות הלהט"בית של התחרות התרחשו גם במדינות שאינן מתחרות בתחרות. במשך מספר שנים תחרות האירוויזיון שודרה בסין, אולם בשנת 2018 זכויות השידור שהוחזקו על ידי Mango TV הוסרו במהלך התחרות.[52] בשידור החי של חצי הגמר הראשון ב-Mango TV צונזרה הופעתו של הזמר האירי ראיין או'שונסי, שכפי שנמסר הייתה מנוגדת להנחיות הסיניות האוסרות על "מערכות יחסים והתנהגויות מיניות לא-תקינות" בשל הריקוד החד-מיני שנכלל בה, וכמו כן צונזרה הופעתו של אאוגנט בושפפה האלבני בשל תצוגה חשופה של קעקועים, שהפרה את ההנחיות סביב מה שמכונה "תת-תרבויות" ו"תרבויות נואשות".[53] כתוצאה מהסרת זכויות השידור, רשת השידור הסינית לא יכלה לשדר את חצי הגמר השני או את הגמר הגדול של אירוויזיון 2018, וגם לא תשדר תחרויות עתידיות.[54]
לקריאה נוספת
עריכה- דורון בראונשטיין, למה הומואים אוהבים אירוויזיונים: הפילוסופיה והרציונל העומדים מאחורי האהבה האובססיבית של חברי הקהילה הגאה לתחרות האירוויזיון, פתח תקווה: לב ספרים הוצאה לאור, 2018
- O'Connor, John Kennedy (2010). The Eurovision Song Contest: The Official History (2nd ed.). London: Carlton Books. ISBN 978-1-84732-521-1.
- West, Chris (2020). Eurovision! A History of Modern Europe Through the World's Greatest Song Contest (2nd ed.). London: Melville House UK. ISBN 978-1-911545-55-2.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של תחרות הזמר של האירוויזיון
- אתר האינטרנט הרשמי של תחרות האירוויזיון, באתר איגוד השידור האירופי
הערות שוליים
עריכה- ^ "How Eurovision became a gay-friendly contest" (באנגלית). France 24. 22 במאי 2015. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ West 2020, pp. 191–195.
- ^ "Eurovision Song Contest: Birmingham 1998". Eurovision Song Contest. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "I Am A Lesbian! – Marija Serifovic Opens Up in Her Film "Confession"". InSerbia News. 28 בנובמבר 2013. נבדק ב-7 באוגוסט 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Bromwich, Kathryn (6 ביולי 2014). "Conchita Wurst: 'Most artists are sensitive and insecure people. I am too'". The Guardian. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Moore, Matt (18 במאי 2019). "Dutch Eurovision contestant Duncan Laurence comes out as bisexual". Gay Times. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Eurovision winner Loreen comes out as bisexual". Topics (באנגלית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ Parente, Luca (12 בפברואר 2021). "Sanremo 2021, i Maneskin si spogliano e parlano di libertà sessuale". NEG Zone (באיטלקית). נבדק ב-23 במאי 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Akingbade, Tobi (2019-07-22). "Duncan James 'proud to be gay' as he reveals new boyfriend Rodrigo Reis". www.standard.co.uk (באנגלית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "'I Sleep With Duncan All The Time'". HuffPost UK (באנגלית). 2014-01-14. נבדק ב-2021-08-13.
- ^ staff, T. O. I. "Israeli entrant to Eurovision says humiliated at Russian airport for being gay". www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ Granger, Anthony (2016-03-10). "Netherlands: Douwe Bob Comes Out As Bi". Eurovoix (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "Montenegro Eurovision Singer Hits Wrong Note Back Home". Balkan Insight (באנגלית אמריקאית). 2017-04-21. נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "Saara Alto opens up about her sexuality as she poses in stunning new photo shoot" (באנגלית בריטית). 23 בדצמבר 2016. נבדק ב-2021-08-13.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Ukraine: "I showed my essence" - MELOVIN comes out, kisses a woman and a man on stage at Atlas Weekend festival". wiwibloggs (באנגלית אמריקאית). 2021-07-06. נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "Le youtubeur Bilal Hassani, idole queer des jeunes, représentera la France à l'Eurovision". Le Monde.fr (בצרפתית). 2019-01-27. נבדק ב-2021-08-13.
- ^ Shalom, Nir Raz (2018-12-04). "Congrats to "Tom Hugo" Married His Partner Today". ESCBEAT (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ https://twitter.com/actualmontaigne/status/1308748804649181185, Twitter (באנגלית)
- ^ "'I pushed being gay deep down inside me' - Eurovision hopeful Lesley Roy". independent (באנגלית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "Eurovision's Vasil is ready to be a voice for LGBTQ people in North Macedonia and the Balkans". Attitude.co.uk (באנגלית). 2021-05-02. נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "Jeangu Macrooy: 10 facts about the Netherlands' Eurovision 2021 singer". wiwibloggs (באנגלית אמריקאית). 2021-03-23. נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "Jendrik Sigwart privat: Mit Freund Jan in Rotterdam? Das ist unser ESC-Kandidat 2021". News.de (בגרמנית). נבדק ב-2021-08-13.
{{cite web}}
: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Eurovision star Roxen comes out as non-binary in powerfully frank chat with fans" (באנגלית בריטית). 3 באוגוסט 2021. נבדק ב-2021-08-13.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Kelly, Emma (2021-05-21). "Iceland's Eurovision entry warms queer hearts as singer waves pansexual flag". Metro (באנגלית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "'Eurovision' gets first transgender host in YouTube star Nikkie de Jager". SBS Your Language (באנגלית). נבדק ב-2021-08-13.
- ^ "" Nous les amoureux " de Jean-Claude Pascal, une chanson qui annonce la révolution du mouvement gay..." La Première (בצרפתית). 16 במאי 2019. נבדק ב-3 במאי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Eurovision 2013 final underway amid lesbian kiss controversy". dw.com. Deutsche Welle. 18 במאי 2013. נבדק ב-28 בפברואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Reynolds, Daniel (9 במאי 2018). "Ireland's Gay Dance on Eurovision Shows World That 'Love Is Love'". advocate.com. The Advocate. נבדק ב-28 בפברואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Jordan, Paul (24 באוקטובר 2016). "Life's a drag! Eurovision queens past and present". eurovision.tv. European Broadcasting Union. נבדק ב-28 בפברואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Transvestite Sisters stir Eurovision storm". bbc.co.uk. BBC News. 5 במרץ 2002. נבדק ב-28 בפברואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Banks, Martin (6 במרץ 2002). "Transvestite Eurosong win sparks Slovenia accession doubts". politico.eu. Politico. נבדק ב-28 בפברואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Leonard, Peter (5 במאי 2009). "Russian gays risk Eurovision confrontation". London. Associated Press. נבדק ב-2009-05-12.
{{cite news}}
: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 7.6.2021) - ^ "'Slavic Gay Pride' to be held in Moscow on Eurovision finals day". mosnews.com. 30 במרץ 2009. אורכב מ-המקור ב-18 במאי 2009. נבדק ב-2009-05-12.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 Karmo, Julia (16 במאי 2009). "Moscow Police Break Up Gay Pride Rally". Sky News. אורכב מ-המקור ב-2009-05-19. נבדק ב-2009-05-16.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Eurovision: is the world's campest contest ready to get serious?". Lesbilicious. 11 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-28 בנובמבר 2009. נבדק ב-2009-05-12.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "UK rights activists defends banned Moscow Gay Pride parade". mosnews.com. 12 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-18 במאי 2009. נבדק ב-2009-05-12.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Gay protest broken up in Moscow". BBC News. 16 במאי 2009. נבדק ב-2009-05-16.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Viniker, Barry (16 במאי 2009). "Malena Ernman is gay today". ESCtoday.com. נבדק ב-2009-05-16.
{{cite web}}
: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 7.6.2021) - ^ – Verdas største homseparade (Norwegian), NRK, May 17, 2009
- ^ West 2020, pp. 283–286.
- ^ Nelson, Fraser (11 במאי 2014). "Eurovision 2014: the booing of Russia was a disgrace". The Spectator. אורכב מ-המקור ב-4 במאי 2015. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Davies, Caroline (11 במאי 2014). "Conchita Wurst pledges to promote tolerance after jubilant welcome home". The Guardian. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ West 2020, pp. 287–291.
- ^ Aubusson (24 במאי 2015). "Eurovision 2015: Anti-booing technology deployed to protect Russian contestant". The Sydney Morning Herald. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ O'Connor 2010, pp. 152–155.
- ^ "Transsexual singer stirs up passions". BBC News. BBC. 10 במאי 1998. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Turkey to return Eurovision 'if no more bearded divas'". Hürriyet Daily News. 4 באוגוסט 2018. נבדק ב-1 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Marshall, Alex (18 במרץ 2020). "Eurovision Song Contest Is Canceled Over Coronavirus Concerns". The New York Times. נבדק ב-7 ביולי 2020.
In 2018, the head of Turkey's public broadcaster said the boycott was also partly because some past winners, including the drag queen Conchita Wurst, had gone against Turkey's social values.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Morgan, Joe (16 במאי 2013). "Turkey cancels Eurovision Song Contest over lesbian kiss". Gay Star News. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Walker, Shaun; Garamvolgyi, Flora (27 בנובמבר 2019). "Hungary pulls out of Eurovision amid rise in anti-LGBTQ+ rhetoric". The Guardian. נבדק ב-16 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Kozlov, Vladimir (29 בנובמבר 2019). "Hungary Exits 2020 Eurovision Over Contest's LGBT-Friendly Policies: Report". Billboard. נבדק ב-16 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Eurovision 2013 reaches China". Eurovision Song Contest. 1 באוקטובר 2013. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Royston, Benny (10 במאי 2018). "China banned from broadcasting Eurovision after cutting same-sex dance and tattooed singer". Metro. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Bakker, Sietse (10 במאי 2018). "EBU terminates this year's partnership with Mango TV". Eurovision Song Contest. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה)