ויקיפדיה

גבל

עיר בלבנון, אחת הערים הפיניקיות המרכזיות
(הופנה מהדף ג'ביל)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר בלבנון, אחת הערים הפיניקיות המרכזיות. אם התכוונתם לעיר בערב הסעודית עם שם זהה בערבית, ראו ג'ובייל.

גְּבַל (בפיניקית: 𐤂𐤁𐤋) הייתה עיר נמל כנענית־פיניקית מרכזית לחוף הים התיכון. שרידיה של העיר הקדומה שוכנים כיום בעיירה ג'בייל (جبيل), כ־40 ק"מ צפונית לביירות. גבל הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1984.

גבל
𐤂𐤁𐤋, جبيل
האתר הקדום של העיר, ברקע העיירה המודרנית
האתר הקדום של העיר, ברקע העיירה המודרנית
האתר הקדום של העיר, ברקע העיירה המודרנית
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 3, 4, 6
מידות
שטח 5 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה מעל פני הים 10 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות התקופה הנאוליתית עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה האלף ה־8 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר ארכאולוגי
אתר אינטרנט http://www.jbail-byblos.gov.lb
מיקום
מדינה לבנוןלבנון לבנון
קואורדינטות 34°07′00″N 35°39′00″E / 34.116666666667°N 35.65°E / 34.116666666667; 35.65
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה כללי של האתר הארכאולוגי בגבל. מקדש האובליסקים (מרכז התמונה, בצד שמאל)

שם העיר

עריכה

באכדית של ימי אל־עמארנה כונתה העיר gub-la,[1] ‏gu-ub-la,[1] ובאכדית של האימפריה האשורית החדשה נכתב שמה Gub-li[2] או Gu-ub-li.[3] גרסה אכדית נוספת לשם הייתה "גֻּבְּלֻ".[4]

המצרים כינו את העיר "כבן" (kbn) כיוון שלא היו אז בכתב המצרי סימנים ל־ג' ו־ל'.[5][6] בתקופת הביניים הראשונה (2181–2055 לפנה"ס) נכתב שם העיר kbnj, כך:[7][8]

R5
N35		 Z4
N25

מאוחר יותר, בתקופת הממלכה התיכונה, נכתב השם kbn:[7]

V31 D58 N35
N25

הפיניקים כינו את עירם בשם "גובלה"[דרוש מקור][מפני ש...] ולאחר מכן "גבל", וממנו בא שמה הערבי. ביוונית התפתחה הצורה "גּוּבְּלוֹס" ל"בּוּבְּלוֹס" (Βύβλος, בהגייה מודרנית בִּיבְּלוֹס) לאחר המאה ה־12 לפנה"ס, ולכן הפפירוס שהיו סוחרי גבל מיצאים, בין השאר ליוון, קיבל ביוונית את שם העיר, ומכאן נגזרו גם כמה מילים הקשורות בספר, כמו ביבליוגרפיה, או שמו של התנ"ך – Bible.[9]

היסטוריה

עריכה

טרום־היסטוריה

עריכה
 
קבורה כלקוליתית בכד עם מנחות קבורה מגבל (4500–3200 לפנה"ס)
 
ראש חץ נאוליתי מאבן צור שנמצא בגבל

גבל נחשבת לאחת הערים העתיקות בעולם המיושבות ברציפות, ונראה כי קהילת דייגים הייתה קיימת במקום בתקופת האבן החדשה, לפני 7,000 שנה.[דרוש מקור][מפני ש...] באתר נמצאו שרידי בקתות בנות חדר בודד שרוצפו בחלקי אבן גיר,[10] וכן כלי אבן מתקופה זו. ב־1962 פרסם הארכאולוג הצרפתי ז'אק קובין מחקרים המתייחסים לגילוי כלי צור באתרים נאוליתים וכלכוליתים באזור גבל.[11] מקור הקבורה המשנית הכלקוליתית בארץ ישראל הוא בקבורת ילדים ותינוקות בקנקנים בתקופה הנאוליתית בגבל.[12][13]

בתקופה הכלקוליתית, במהלך האלף ה־4 לפנה"ס, זכתה העיר לתוואי עירוני חדש. בתים הוקמו על התל, ונקרופוליס חדש קם מחוץ לשטח הבנוי. מספר שיטות קבורה נהגו בתקופה זו, ובהן קבורת מתים בכדי חרס גדולים יחד עם חפציהם הארציים.[14][דרוש מקור][מפני ש...]

תקופת הברונזה

עריכה

בתחילת תקופת הברונזה נחשבה גבל לנמל ייצוא העץ במזרח הים התיכון והיא עמדה בקשרי מסחר הדוקים עם מצרים העתיקה. בנוסף לעץ, שלחה גבל למצרים שרף שהופק מעצי ארז ואשר בו עשו המצרים שימוש בחניטת גופות, ובתמורה שלחו המצרים לגבל זהב, אלבסטר, פפירוס וצמר. העיר הוקפה בחומות ובמרכזה נסלל רחוב ראשי שממנו התפצלו רחובות משניים. בשנת 2700 לפנה"ס לערך נבנה בעיר מקדש לבעלת גבל, שנחשבת לאלת העיר.[דרוש מקור: לפסקה כולה][מפני ש...]

 
 
כנענים מפליגים על אניות למצרים, כנראה מגבל, תבליט מהפירמידה של אונס[15]

הסחר הימי בין מצרים לנמל גבל שגשג עוד מהמאה ה־27 (ואלי אף ה־28) לפנה"ס; המצרים החשיבו מאוד את עץ ה"עש" (שייתכן שמקור שמו במלה הכנענית "עץ"), שם המתייחס למיני עצי מחט, והשמן המופק ממנו, שיובא מנמל גבל.[16] יחסים הדוקים היו בין מלכי מצרים, ששלחו לגבל מנחות קודש, לבין מלכי גבל וכהניה, וכהני גבל הותירו את חותמם בלחשים מצריים.[17]

 
המקדש בצורת ה־L (אנ') מסביבות 2600 לפנה"ס, שנמצא מתחת למקדש האובליסקים המאוחר יותר
 
מקדש בעלת גבל (אנ')

מלכי השושלת השנייה של מצרים (2890–2686 לפנה"ס לערך) נהגו, על אף קשייהם בביסוס שלטונם במצרים עצמה, לשלוח מנחות לאלוהי גבל.[18] בימי הממלכה הקדומה הוסיפו להתפתח יחסי גבל ומצרים, וכך ההשפעה המצרית בעיר גברה, וקרנה של העיר במצרים עלתה.[18][19][20][21][22][23] kbnt – "אניות גבל" (כלומר אלה הבנויות לפי הדגם הגבלי) היה השם המצרי לאניות המסוגלות להפליג מרחקים גדולים, והן תפסו מקום בסחר הפרעוני אחרי אמצע האלף ה־3 לפנה"ס;[18][24][25] בימי הממלכה הקדומה של מצרים סחרו אניות מכל רחבי כנען, ובפרט מגבל (לא בהכרח במסגרת פרעונית), סחר ער עד הים האגאי ואולי מערבה ממנו, בין השאר במטרה להרחיב את סחר המתכות.[26] בכל אותה תקופה נבנו בגבל מקדשי פאר מאבני גזית כדרך מצרים, ונחשפו בהם דברי־נדר של פרעונים עד לשושלת השישית (אנ') (האחרונה בממלכה הקדומה, 2350–2200 לפנה"ס לערך).[18][27] באותה תקופה התפתח גם כתב גבל (ראו בהמשך), בו סימנים השאולים מכתב החרטומים המצרי.[18]

בפירמידה של אונס, בין כתבי הפירמידות, נמצאו לחשים במצרית נגד נחשים, שביניהם משובצים קטעים קצרים בכנענית מתועתקת לכתב חרטומים, גם הם נגד נחשים. הטקסטים הועלו על הכתב במאה ה־24 לפנה"ס, אך חלק מהחוקרים מתארכים אותם מאות שנים קודם לכן. הקטעים נחשבים לאחדים מהטקסטים הקדומים ביותר בכנענית (כלומר בעברית קדומה), ואף בכל שפה שמית, שהתגלו. בלחש המצרי מסופר ש"הגבלים (kbnw במצרית) הסתלקו בזחילה", וזה מבהיר את מהות הכנענית שבטקסט: חלק מהנחשים עליהם מסופר בלחש הם נחשים גבליים, והם מבינים את הכנענית (המדוברת בגבל), ואף אזכור האל חֿעי־תאו (שנעבד בגבל, ומתואר בכתבי הפירמידות כשוכן בלבנון) מהווה זיקה לעיר.[28]

 
דגם אניה מחרס שנמצא בגבל
 
טביעת חותם גליל המשויך למלך החיקסוסי ח'מודי שנמצאה כנראה בגבל[29]

בימי תקופת הביניים הראשונה במצרים העתיקה (2250–2000 לפנה"ס) היה, לפי תיעוד פרעוני, משטר־זקנים בגבל, שהיה נפוץ אז בכל רחבי כנען וכן בדלתת היאור.[30] בגבל התקיימה תעשייה משוכללת מסביבות 2100 לפנה"ס והלאה, והיא הייתה קשורה גם לאמורים שהגיעו ממרכז אנטוליה, לשם הגיעו במסחר הסחר האשורי באנטוליה.[31] לקראת סוף אותה תקופת ביניים, מנת'וחתפ השני (אנ') (2060–2009 לפנה"ס), שהשתלט על מצרים התחתונה וחדר למכרות סיני, חידש את הסחר הימי עם גבל.[32][33] מלך גבל נזכר גם בתעודות אור השומרית קרוב לשנת 2000 לפנה"ס.[34]

 
מבחר מצלמיות גבל (אנ'), 1,500–2,000 צלמיות מתכת שנמצאו בעיקר בגבל, רובן במקדשי האובליסקים ובעלת גבל[35][36]
 
מקדש האובליסקים (אנ'), בו התגלה אובליסק אבישם
 
עוגן אבן מתקופת הברונזה התיכונה, נמצא בגבל

הממלכה הפרעונית התיכונה, ובפרט השושלת ה־12 (אנ') מנוא אמון (1990–1800 לפנה"ס), שבה להשפיע על כנען ועל גבל במיוחד ולעודד בה את פריחת ערי החוף.[37][38] העיר מוזכרת ברשימות ערי חוף כנעניות בימי אותה שושלת.[39] כן נזכרת העיר בסיפורו של שאנהת, עלילה ספרותית המאורכת לימי סנוסרת הראשון (1943–1898 לפנה"ס), כמקום הראשון בו עצר גיבור הסיפור לאחר שברח ממצרים.[40] מלך גבל הקדום ביותר שמוכר לנו נקרא אבי־שם (במצרית: ’b-šmw),[41] שם במתכונת השמות שמואל או שמואב,[41] לפי אובליסק אבישם שהתגלה במקדש האובליסקים בעיר (Temple of the Obelisks). אותו מקדש נבנה במאה ה־18 לפנה"ס, והאובליסקים בו, המסמלים עמודי־און, היו נפוצים מגבל ועד הכעבה הטרום־מוסלמית (אנ'), ונמצאו להם מקבילות מגליתיות במלטה.[42]

מימי המלך נפרחותפ (אנ') מהשושלת ה־13 (אנ') ידוע מלך אחר של העיר מאותה תקופה, ינתין-עמו (אנ'), והוא עמד בקשרים עם העיר מרי.[43][44][45]

העיר נזכרת במכתבי אל־עמארנה מהמאה ה־14 לפנה"ס אז שלטו עליה ריב־הדד (אנ') ואחיו, אילי־רפיח, אחריו; עשרות מכתבים של ריב־הדד נמצאו בארכיון,[46] שני מכתבים של אילי־רפיח,[47] ושני מכתבים של אנשים נוספים מגבל.[48] העיר נזכרת גם במכתבים אחרים.[49] בכתבי אוגרית נמצא מכתב מקוטע ממלך גבל למלך אוגרית (אותו הוא מכנה "אחיו");[50] על לוח אחר נמצא תיעוד לסחר באניות עם מלך גבל, שאולי כלל הלוואת כסף.[51] חלק גדול מהמכתבים ממוענים למלך המצרי ובהם ביקשו מושלי גבל מפרעה (אמנחותפ השלישי ובנו אחנאתון) שישלח אליהם כוחות צבא מצרי כדי שיגן על גבל מפני מלכי אמורו והעפירו/חבירו, שאיימו על העיר.

תקופת הברזל

עריכה
 
פסל פרעה אוסורכון השני (אנ') ממקדש בעלת גבל (אנ')

העיר גבל תופסת מקום מרכזי במגילת ון אמון – גיבור המגילה, כהן האל אמון, נוסע לגבל כדי להביא ארזים לבניית סירה לאל אמון. במגילה נזכר גם זכר־בעל (TAkArw barA במצרית עתיקה) מלך גבל.[52]

מלכי גבל משושלת אחירם כתבו כתובות מלכותיות הידועות ככתובות מלכי גבל.

תחת האימפריה האשורית

עריכה

המלך האשורי תגלת פלאסר הראשון כבש את האזור ("אמורו"), וקיבל מנחה מגבל, צידון וארוד.[53]

אשורנצירפל השני כתב שהוא עשה את דרכו למרגלות הר הלבנון והלך לים הגדול של ארץ אמורו, הטביל בו את נשקיו והקריב קרבן לאלים. הוא קיבל מנחות ממלכי חוף הים: צור, צידון, גבל, מחֿלתו,[א] מַאיזוּ, כַאיזוּ, אמורו, וארוד שבים, ופירט את המנחות עצמן.[55]

בשנת 853 לפנה"ס, העיר השתתפה בקרב קרקר, שהתנהל בין שלמנאסר השלישי מלך אשור לבין ברית של 12 מלכים מקומיים שקיוו להדוף את התרחבות האימפריה האשורית לכיוון מערב. אחד המלכים היה מלך גבל. על פי תיאור הקרב המופיע על גבי המונולית מכורח מלך גבל הוסיף לצבא הקואליציה כוח של 500 רגלים.

העיר גבל תחת המלך שבתבעל/שפטבעל (Sibitti-biʿil באכדית) מוזכרת ברשימות מעלי המנחה למלך תגלת פלאסר השלישי (745–727 לפנה"ס),[56] ובימי תגלת פלאסר סופחה, יחד עם ערים פיניקיות נוספות, לאימפריה האשורית החדשה.[57]

בימי סנחריב (704–680 לפנה"ס) מוזכרת העיר תחת המלך ירו־מִלכי/אורו־מִלכי (Ūru-milki באכדית) יחד עם שאר מלכי ארץ אמורו המגישים לסנחריב מנחה.[58]

בימי אסרחדון (681–669 לפנה"ס), בנו של סנחריב, מוזכרת העיר ומלכהּ מִלכי־אַשַפַה (Milki-ašapa באכדית) בין המלכים המתכנסים מארץ חֿתִי, עבר הנהר (אנ') וידננה, עליהם הטיל אסרחדון לשלוח חומרי בנייה ופסלים גדולים לארמונו בנינוה.[3]

במהלך מסעו הראשון של אשורבניפל (668–627 לפנה"ס) נגד מצרים, עשרים ושניים מלכי הלבנט וקפריסין באו אליו להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, וביניהם מילכי־אַשַפַה מלך גבל, והוא הכריחם ללוות עם כוחותיהם ואניותיהם את חייליו בים וביבשה.[59]

במקרא

עריכה

גבל נזכרה במספר מקומות בתנ"ך. בתיאור גבולות הארץ גבל נחשבת חלק מארץ ישראל: ”מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה, עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי. וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת.” (יהושע, י"ג, ד'–ה'). אנשי גבל השתתפו בבניית מקדש שלמה: ”וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה[ב] וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת.” (מלכים א', ה', ל"א–ל"ב).

בקינת יחזקאל על צור מוזכרים הגבלים, בין בני ערים פיניקיות מרכזיות אחרות, בתיאור צור ותפארתה: ”יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד, הָיוּ שָׁטִים לָךְ; חֲכָמַיִךְ צוֹר הָיוּ בָךְ, הֵמָּה חֹבְלָיִךְ. זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ, מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ; כָּל-אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ, לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ.” (יחזקאל, כ"ז, ט'). גבל נזכרת בתהילים פ"ג בין אויבי ישראל: ”אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים, גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר” (תהילים, פ"ג, ז'–ח').

תחת האימפריה הפרסית

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
 
חומה מהתקופה הפרסית בגבל

מתקופת השלטון הפרסי בגבל ידועות כמה כתובות מלכותיות: כתובת בן שפטבעל, ארון בתנועם וכנראה גם מצבת יחומלך.[60] מטבעות העיר בתקופת המלך עזבעל (בנה של בתנועם מארון בתנועם) מציגים אניות קרב עם לוחמים ומגינים, שחרטומיהן מעוטרים באריה שואג – כל אלה מסמלים את כוחה הצבאי של העיר. סמלים נוספים על מטבעות העיר הם סוס מכונף המזכיר את הסוס עליו רוכב מלקרת במטבעות צור מאותה תקופה, וחלזון הארגמן, סמל לאומי פיניקי המשותף למטבעות ערים פיניקיות רבות.[61]

התקופה ההלניסטית

עריכה

לפי אריאנוס, אלכסנדר הגדול השתלט על גבל בתנאי כניעה,[62] ובהמשך בגד מלך גבל ענאל (ביוונית Ἔνυλος – אֶנִילוס) במלך פרס, וחבר לאלכסנדר מוקדון במהלך המצור על צור.[63][64] שם המלך נמצא במטבעות העיר,[65] בהם גם הוטבע מניין השנים מ"שחרור" גבל בחסות מלכי יוון.[64]

העיר הייתה למושבו המרכזי של אדוניס, הוא תמוז, שנולד בגבל לפי האגדה.[66]

לאחר הכיבוש היווני, המנהגים והתרבות ההלניסטים אומצו. העיר עמדה בקשרי מסחר ענפים עם ערים אחרות ברחבי הים התיכון.[דרוש מקור: לפסקה כולה][מפני ש...]

על מספר מטבעות נמצא הכיתוב "לגבל קדשת", גבל הקדושה.[67]

התקופה הרומית

עריכה
 
מטבע גבלי של מקרינוס עם תיאור מקדש בעלת גבל או אפרודיטה (עשתרת) עליו, 217–218 לספירה
 
תבליט על שפת הבמה בתיאטרון הרומי בגבל

גנאיוס פומפיוס מגנוס כבש את העיר בשנת 64 לפנה"ס וסיפח אותה לאימפריה הרומית. בתקופה הרומית ירדה חשיבותה המסחרית של העיר אך מקדשיה היו למקום עלייה לרגל.[דרוש מקור: לפסקה כולה][מפני ש...]

בין מפעלי הבנייה של הורדוס מחוץ לתחומי ממלכתו, הוא תיקן את חומת העיר גבל.[68]

ימי הביניים

עריכה
 
טירת גבל מהתקופה הצלבנית

בתקופת האימפריה הביזנטית שנמשכה משנת 395 עד 636, הייתה גבל מקום מושבו של בישוף, אך היא הלכה ואיבדה מחשיבותה. ב־636 השתלטו עליה הערבים ותהליך שקיעתה של העיר המשיך. הסחר עם מדינות אירופאיות גווע, וימי השפע חזרו לגבל רק לאחר הכיבוש הצלבני ב־28 באפריל 1103,[69] עת עמדה בקשרי מסחר עם ג'נובה. העיר הייתה בסיס צבאי חשוב במהלך המאה ה־11, ושרידי המצודה הצלבנית וכנסיית יוחנן המטביל מעידים על כך. גבל נכבשה בידי צלאח א־דין ב־1188, אך לאחר מכן השתלטו עליה הצלבנים שוב ב־1197. לבסוף נכבשה העיר בידי הסולטאן הממלוכי ביברס ב־1266, וביצוריה שוקמו. ב־1369 הפציצו ספינות ממלכת קפריסין את העיר מהים.

העת החדשה

עריכה

בשנת 1516 נכבשה העיר בידי האימפריה העות'מאנית אשר שלטה בלבנט במשך 400 שנים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר לחלק מהמנדט הצרפתי בלבנון, והיא חלק מלבנון מאז עצמאותה.

בימינו

עריכה

העיירה המודרנית משתרעת לאורך חוף הים התיכון ועל מורדותיו הסמוכים לים של הר הלבנון.[70] היא משמשת כבירת נפה במחוז כסרוואן-ג'בייל הנושאת את שמה. רוב תושביה הם קתולים מרונים והמיעוט מוסלמי שיעי. חלק מהאוכלוסייה השיעית שנמלטה ממנה בימי הביניים הקימה את העיר בינת ג'בייל בדרום לבנון, ועל כן הוענק לה השם שמשמעותו "בת ג'בייל". העיירה היא מוקד תיירותי, ומדי שנה בקיץ נערך ברובע ההיסטורי של גבל פסטיבל מוזיקה.

מיתולוגיה

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – אוסיר
 
פסל אוסיר שנמצא בגבל

במיתולוגיה המצרית, האל אוסיר הוא שהביא למצרים אורחות חיים תרבותיים, חקלאות, חוקים וכבוד לאלים. האל סת (הוא טיפון היווני)[71] קינא באחיו אוסיר על פועליו ומעמדו, וקשר נגדו עם עוד 72 חברים לתפוס את שלטונו. הוא הכין תיבה מדהימה ביופיה, שהותאמה בסתר למידותיו של אוסיר. סת הציג את התיבה וחבריו התפעלו ממנה, והוא הבטיח להעניקה למי שיתאים לה במידותיו. החברים נכנסו אחד אחד אך לא התאימו לה, וכשאוסיר נכנס אליה הם מיהרו לסגור את המכסה עליו, להדק אותו במסמרים ולאטום בעופרת מותכת. הם לקחו את התיבה ליאור ושלחו אותה לים דרך שפך היאור העובר דרך העיר טאניס.[72]

כששמעה על כך איסיס, היא לבשה מיד בגדי אבל, ונדדה בארץ בחיפוש אחר אוסיר, וכששאלה כמה ילדים על התיבה הם סיפרו לה שראוה שטה לים דרך אותו שפך ביאור.[73] לאחר מכן למדה איסיס בהשראה אלוהית שהתיבה שטה עד לחוף גבל, והגלים הניחוה בעדינות בסבך אברש (או שקמה[74]), שגידל בתוך זמן קצר גזע מרשים ועטף את התיבה. מלך הארץ התפעל מהעץ וכרת את החלק המסתיר את התיבה, כדי להפכו לעמוד בארמונו. כשגילתה איסיס את כל זאת היא באה לגבל והתיישבה מדוכדכת ודומעת ליד מעיין. היא לא דיברה עם איש, פרט לכך שהיא קיבלה את משרתות המלכה בחביבות, קלעה את שיערן והעניקה להן מניחוח גופה המופלא. כשהמלכה ראתה אותן והריחה מהן את האמברוסיה, רצתה לפגוש את אותה אישה שפגשו, וכך נעשו המלכה ואיסיס כה קרובות שאיסיס הפכה לאומנת תינוק המלכה. נאמר ששם המלכה היה Malcander,‏ Astartê,‏ Saosis או Nemanûs, שהיוונים קראו לה Athenaïs.[75]

איסיס הניקה את התינוק דרך אצבעה ולא דרך שדיה, ובלילה הייתה שורפת את חלקי גופו הקשורים בתמותה (כדי להפכו לבן אלמוות), והיא עצמה הפכה לסנונית, הסתובבה מסביב לעמוד בו הייתה תיבת אוסיר ויבבה. כשהמלכה ראתה את כל זאת נבהלה מתינוקה הנשרף, צעקה ובכתה ובכך נשלל ממנו האלמוות. איסיס גילתה את עצמה וביקשה את העמוד התומך בגג, הסירה אותו בקלות, חתכה אותו ופתחה את התיבה. היא טיפלה בגופת אוסיר, ולפחות עד המאה ה־1 כיבדו אנשי גבל את אותו עץ שנשמר בהיכל איסיס. אז איסיס השליכה את עצמה על הארון בבכי כה נורא שהצעיר מבני המלך מת במקום. היא לקחה איתה את הבן הבכור, הניחה את התיבה על סירה ועזבה את היבשה.[76]

הקשרים המיתולוגיים בין מצרים וכנען, ובפרט גבל, מבטאים קשרים היסטוריים עתיקים והשפעות הדדיות.[77] הופעתו של אוסיר, האל בצורת אדם, בניגוד לרבים מאלי מצרים שהם בצורת חיות בהשפעה מערבית צפון־אפריקאית, והבאת החיים התרבותיים והחקלאות למצרים, קשורים בהבאת הישגי קדמת־אסיה (למשל, החקלאות) למצרים על־ידי יורדי כנען, בפרט יורדי גבל. על כך יעיד גם אופיו כאל עץ־מחט,[78] הזר לחלוטין למצרים או לכל הארצות הסובבות אותה פרט לכנען.[79]

סנכוניאתון סיפר שקרונוס (הוא אל הכנעני) בנה חומה מסביב למושבו ובכך ייסד את העיר הראשונה מעולם, היא גבל.[80]

מערכות כתב עתיקות שנמצאו בגבל

עריכה

בגבל נמצאו שתי כתובת עתיקות ייחודיות. הראשונה עתיקה מאוד כתובה בכתב הברות, שהקדימה את הכתב האלפביתי הכנעני־פיניקי בכאלף שנה, והשנייה היא הקדומה ביותר הידועה לנו כיום באותיות כנעניות־פיניקיות. היא כתובה על שפת מכסה ארון הקבורה של אחירם מלך גבל. כתובת זו היא הראשונה בסדרת כתובות מלכי גבל, שמלכו אחריו, ואף הן בחלקן כתובות על גבי ארונות קבורה מאבן.

 
כתב ההברות של גבל

כתב ההברות של גבל

עריכה
  ערך מורחב – כתב ההברות של גבל

במחצית הראשונה של האלף ה־2 לפנה"ס התפתח בגבל כתב הברות הנקרא על שמה (כתב ההברות של גבל), ובה מערכת סימנים שונים שבה התנועות משולבות בעיצורים הפותחים והסוגרים של הברות. בכך כל אות מביעה הברה בדומה לכתב הגעז האמהרי בימינו. באתר התגלו עשר כתובות בכתב זה. מכיוון שחלק מהסימנים הטשטשו או נמחקו עם הזמן, אין יודעים את המספר המדויק של הסימנים. החוקרים מעריכים שישנם לכל הפחות 66 סימנים ויש המעריכים כי מדובר אף ב־168 סימנים, אך ייתכן שסימנים בסגנונות כתיבה שונים התפרשו כסימנים שונים. כתובות נוספות בכתב זה התגלו גם במצרים, באיטליה ובתל מגידו, אך כתובות אלו טרם פוענחו.[דרוש מקור]

 
כתובת אחירם על מכסה ארונו

כתובת ארון אחירם

עריכה
  ערכים מורחבים – ארון אחירם, כתובות מלכי גבל

בנוסף, בגבל נמצאה הכתובת העתיקה ביותר הידועה לנו של כתב אלפביתי כנעני־פיניקי מאזור לבנון על ארון אחירם, סרקופג של המלך אחירם מגבל. הכתובת נכתבה בשורה אחת ארוכה על צידי מכסה הסרקופג. הכתב בהיר והשתמר ברובו, והמילים מחולקות זו מזו בקו אנכי. הניב דומה לעברית מקראית קדומה.

מספר מלכים נוספים משושלתו של אחירם מלך גבל השאירו אחרים גם הם כתובות מלכותיות, המזכירות אותם ואת מפעליהם – כתובות מלכי גבל.

אתרי העיר

עריכה
 
כנסיית יוחנן המטביל, הוקמה ב־1150
בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (26.9.2022)

האתר הארכאולוגי בגבל שוכן על חופו של הים וצורתו כשל עיגול בקוטר של כ־400 מטר. לפני שהמקום נחפר, התנשא התל במקום לגובה של 12 מטר, והוא כוסה בבתים מאוחרים ובצמחייה. האתר העתיק התגלה מחדש בשנת 1860 ומחקרים נערכו בו לאחר מכן. בתחילת שנות ה־20 של המאה ה־20 התגלה בוודאות הקשר המסחרי ההדוק שעמד בין גבל לבין מצרים, וחקר התל המשיך במשך כל המאה ה־20.

במקום שוכנים שרידיהם של מקדש בעלת גבל שהוקם בשנת 2700 לפנה"ס ושל מקדש האובליסקים, מתחילת האלף ה־2 לפנה"ס. סמוך לחוף הים נמצא תיאטרון קטן.

בחלקו הצפוני של האתר ניצבת הטירה הצלבנית שהוקמה מאבן גיר בראשית המאה ה־12. צורתה כשל ריבוע מוקף חומה ובה חמישה מגדלים. מגדל העוז והחצר שכנו במרכז, וגשר היה תלוי מעל לחפיר הצפוני שהקיף את המבנה. צלאח א־דין הרס חומות המצודה ב־1190, אך הן שוקמו עם הכיבוש הצלבני החוזר ב־1197.

צמוד לאתר הארכאולוגי מצפון שוכן רובע ימי הביניים הקטן והוא מוקף בחומה. ברובע זה שוכן נמל קטן, כנסייה המוקדשת ליוחנן המטביל שהוקמה ב־1150, מסגד, ושוק קטן.

גלריית ממצאים

עריכה
  • מטבעות העיר גבל
  •  
    מטבע גבלי המתוארך למאה ה־5 לפנה"ס
  •  
    צדו האחורי של מטבע גבלי, הנפוץ במטבעות מלכי גבל בתקופה הפרסית
  •  
    מטבע של אלפעל מלך גבל, ממלכי העיר בתקופה הפרסית
  •  
    מטבע של אורמלך/אדרמלך מלך גבל, ממלכי העיר בתקופה הפרסית
  •  
    מטבע של עזבעל מלך גבל, ממלכי העיר בתקופה הפרסית
  •  
    מטבע של עינאל מלך גבל
  •  
    מטבע גבלי מתקופת אלכסנדר הגדול, המציג את ראש הרקלס
  •  
    צדו השני של אותו מטבע מימי אלכסנדר, ועליו כיתוב ביוונית "אלכסנדר" מימין, ומשמאל מונוגרמה
  •  
    מטבע גבלי מימי אנטיוכוס הרביעי, עם הכיתוב "לגבל קדשת" (לגבל הקדושה) ו־Βασιλεως Αντιοχου (המלך אנטיוכוס)
  •  
    מטבע גבלי מימי דיאדומניאנוס, עם הכיתוב Βυβλου ιερας (גבל הקדושה)
  •  
    מטבע גבלי של יוליה סואימיאס, ועליו הכיתוב Ιερα[ς] Βυβλο[υ]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גבל בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ עיר כנענית בין ארוד לצידון, לא ברור איפה.[54]
  2. ^ פיסול אבני גזית, לפי הפסוק הקודם

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915, עמ' 360 (ועוד רבים)
  2. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 86
  3. ^ 1 2 Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
  4. ^ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition, Gregorio Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, W G E Watson, Brill Academic Pub, 2015, page 290
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, הערך על יהוּדָה, כרך ב', עמ' 405
  6. ^ S. H. Horn, Byblos in Ancient Records, Andrews University, 1963, עמ' 52–53
  7. ^ 1 2 Gauthier, Henri (1928). Dictionnaire des Noms Géographiques Contenus dans les Textes Hiéroglyphiques Vol. 5. pp. 197–198.
  8. ^ Wallis Budge, E. A. (1920). An Egyptian hieroglyphic dictionary: with an index of English words, king list and geological list with indexes, list of hieroglyphic characters, coptic and semitic alphabets, etc. Vol II. John Murray. p. 1047.
  9. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 270
  10. ^ Advisory body evaluation
  11. ^ Cauvin, Jacques., Les industries lithiques du tell de Byblos (Liban), L'Anthropologie, vol. 66, 5–6, 1962.
  12. ^ Maurice Dunand, Fouilles de Byblos V, Paris, 1973
  13. ^ אבי גופר וישראל הרשקוביץ, "מנהגי הקבורה בארץ־ישראל בתקופה הנאוליתית", בתוך: איתמר זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 1994, עמ' 45–46
  14. ^ Byblos - History
  15. ^ ראובן (ריצ'רד) שטיינר, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ, לשוננו ע, 2008, עמ' 25
  16. ^ ראובן (ריצ'רד) שטיינר, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ, לשוננו ע, 2008, עמ' 24, 25
  17. ^ ראובן (ריצ'רד) שטיינר, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ, לשוננו ע, 2008, עמ' 26
  18. ^ 1 2 3 4 5 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 177
  19. ^ Pierre Montet, Byblos et L'Égypte: quatre campagnes de fouilles à Gebeil, P. Geuthner, 1929, עמ' 143
  20. ^ W. F. Albright, The Eighteenth-Century Princes of Byblos and the Chronology of Middle Bronze, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 176, 1964-12, עמ' 38–46 doi: 10.2307/1355576
  21. ^ W. F. Albright, Further Light on the History of Middle-Bronze Byblos, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 179, 1965-10, עמ' 38–43 doi: 10.2307/1356350
  22. ^ Maurice Dunand, Fouilles de Byblos I, P. Geuthner, 1939
  23. ^ Maurice Dunand, Biblia grammata. Documents et recherches sur le développement de l'écriture en Phénicie, République Libanaise, Ministère de l’Éducation Nationale et des Beaux-Arts, Direction des Antiquités, Etudes et Documents d’Archéologie, Tonie II, 1945
  24. ^ S. H. Horn, Byblos in Ancient Records, Andrews University, 1963, עמ' 53
  25. ^ R. O. Faulkner, Egyptian Seagoing Ships, The Journal of Egyptian Archaeology 26, 1941, עמ' 3 doi: 10.2307/3854516
  26. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 214, 305
  27. ^ Pierre Montet, Note pour servir à l'historie des relations entre l'Égypte et la Syria: XIII. Quatre nouvelles inscriptions hieroglypiques de Byblos, Kemi XVII, 1964, עמ' 61-68
  28. ^ ראובן (ריצ'רד) שטיינר, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ, לשוננו ע, 2008, עמ' 17–19, 25, 27;
    יהושע בלאו, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות, לשוננו עא, 2009, עמ' 425–428;
    ראו גם: תמרה טראובמן, חוקר: טקסט מצרי הוא הקדום ביותר הידוע בשפה ממנה התפתחה העברית, באתר הארץ, 23 בינואר 2007
  29. ^ Flinders Petrie, Scarabs and cylinders with names: illustrated by the Egyptian collection in University College, London (1917), זמין במרשתת, ראו pl. XIX, seal under the name "Khondy".
  30. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 267
  31. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 211, 301
  32. ^ G. M. Posener, Syria and Palestine c. 2160-1780 B.C., CAH 1, 1965, עמ' 6
  33. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 279
  34. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 283
  35. ^ Hakimian, Suzy (2008). "Byblos: Standing Figures". Beyond Babylon: Art, Trade, and Diplomacy in the Second Millennium B.C. Metropolitan Museum of Art. pp. 52–53. ISBN 978-1-58839-295-4.
  36. ^ Aubet, Maria Eugenia (31 בינואר 2013). Commerce and Colonization in the Ancient Near East. Cambridge University Press. p. 240. ISBN 978-0-521-51417-0. {{cite book}}: (עזרה)
  37. ^ W. F. Albright, The Chronology of Middle Bronze I (Early Bronze-Middle Bronze), Bulletin of the American Schools of Oriental Research 168, 1962-12, עמ' 36–42 doi: 10.2307/1356033
  38. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 273
  39. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 286
  40. ^ סיפורו של שאנהת – מקור ותרגום לאנגלית פסקה 12, אתר יוניברסיטי קולג' לונדון
  41. ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 157
  42. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 205–206
  43. ^ Karin Kopetzky: Some Remarks on the Relations between Egypt and the Levant during the late Middle Kingdom and Second Intermediate Period, in: Gianluca Miniaci, Wolfram Grajetzki (editors): The World of Middle Kingdom Egypt (2000-1550 BC), London 2016, ISBN 9781906137489, pp. 144-145
  44. ^ K.S.B. Ryholt: The Political Situation in Egypt during the Second Intermediate Period, c.1800–1550 BC, Carsten Niebuhr Institute Publications, vol. 20. Copenhagen: Museum Tusculanum Press, 1997, pp. 87-88
  45. ^ Daphna Ben-Tor: Pharaoh in Canaan, The Untold Story, The Israel Museum, Jerusalem 2016, ISBN 9789652784544, p. 35
  46. ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתבים EA 68–93, 95, 102–138 וכן מכתבים שנשלחו לריב־הדד: EA 96
  47. ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – EA 139, 140
  48. ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – EA 94, 101
  49. ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – למשל EA 98
  50. ^ KTU2 2.44
  51. ^ KTU2 4.338 (ראו Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 150)
  52. ^ מגילת ון אמון באתר רשפים
  53. ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 37 (הקטע חוזר חלקית בעמ' 42, 53)
  54. ^ People, gods & places, באתר Nimrud: Materialities of Assyrian Knowledge Production
  55. ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 219 (הקטע חוזר בקיצור ובסדר אחר בעמ' 226, ובמקוטע בעמ' 298)
  56. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 46-47, 70, 77, 123, 133
  57. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 105, 109, 131
  58. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192) וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, 188, 238
  59. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את הספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
  60. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 8
  61. ^ אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 64
  62. ^ אריאנוס, אנבסיס, 2.15 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  63. ^ אריאנוס, אנבסיס, 2.20 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  64. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 14
  65. ^ Sader, Hélène (2019). The History and Archaeology of Phoenicia. Atlanta: SBL. pp. 85–86. ISBN 978-1-62837-255-7.
  66. ^ E. J. Chinnock, The Anabasis of Alexander; or, The History of the Wars and Conquests of Alexander the Great, Hodder and Stoughton, 1884, עמ' 116
  67. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 15
  68. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, 1.21.11
  69. ^ Crusader Era Sites - Middle East
  70. ^ מספר תושבי הנפה כולה מוערך בכ-62,500 עד 89,000 תושבים
  71. ^ פלוטרכוס, מוראליה כרך 5: איסיס ואוסיריס, פסקה 41
  72. ^ פלוטרכוס, מוראליה כרך 5: איסיס ואוסיריס, פסקה 13
  73. ^ פלוטרכוס, מוראליה כרך 5: איסיס ואוסיריס, פסקה 14
  74. ^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 56-60
  75. ^ פלוטרכוס, מוראליה כרך 5: איסיס ואוסיריס, פסקה 15
  76. ^ פלוטרכוס, מוראליה כרך 5: איסיס ואוסיריס, פסקה 16
  77. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 104
  78. ^ A. Moret, Le Nil et la Civilis. Egyptienne, La Renaissance du Livre, 1926, עמ' 92-98. (בצרפתית)
  79. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 167
  80. ^ אוסביוס מקיסריה, הכנה לבשורה, ספר 1 פסקה 10 (ראו בתרגום Gifford (1903) לאנגלית)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גבל&oldid=40099181"