ויקיפדיה:כללים לתעתיק משמית צפון-מערבית

ייעוץ לשוני ודיונים
מדיניות לשונית

כללים לתעתיק משפות זרות

תחזוקה בערכים
ערכים עם שמות לתעתוק
ארכיונים
דף זה הוא דף ארכיון של דיון או הצבעה שהסתיימו. את המשך הדיון יש לקיים בדף השיחה של הערך או הנושא הנידון. אין לערוך דף זה.
לראש הדף
לתחתית הדף

דפי עזר חיצוניים
 
המלך האמורי עמורפיא על ראש מצבתו, מול האל שמש
הכתרת המלך האמורי זמרי־ליאם

שפות שמיות צפון־מערביות כאמורית וככנענית הן שפות נכחדות המגלות קרבה ואף זהות לעברית. חלק ניכר מהשתמרותן נעשה דרך תעתיקים בכתב אכדי הברתי, שממנו ניתן לשחזר את צורות המקור (על אף השיבוש שנובע מהשימוש באכדית). דף זה מסדיר את התעתוק לעברית מודרנית של הצורות האמוריות והכנעניות המשוחזרות מהתעתיקים האכדיים בצורה פשוטה.

לפי החלטת הקהילה, יש לקרוא לערכים על אמורים בשמם האמורי, ולערכים על כנענים (הידועים מטקסטים אכדיים בלבד) בשמם הכנעני, לפי כללי התעתוק שבדף זה.

אמורית היא ניב (או קבוצה של ניבים) מהענף הצפון מערבי של השפות השמיות, קרובה מאוד לעברית; כנענית, כשפה אחידה, היא שפה שהתקיימה בלבנט בתקופת הברונזה, וממנה השתלשלו החל מסוף תקופת הברונזה השפות הכנעניות, ביניהן העברית עצמה. האמורית מתועדת בעיקר דרך תעתיקים לכתב יתדות הברתי אכדי, ועל כן היא מתועדת עם תנועותיה וניתן לשחזרה במלואה; גם הכנענית מתועדת לעתים בטקסטים אכדיים. מאחר שהכתב ההברתי האכדי לא כולל את כל עיצורי האמורית והכנענית, התפתח במחקר ענף בלשני המשחזר את צורות המקור מהתעתיקים האכדיים. מקובל במחקר לתעתק את השמות האמוריים לאלפבית לטיני, עם אותיות מותאמות לכמות הרחבה של העיצורים והתנועות האמוריים והכנעניים.

עיצורים אמוריים

עריכה

התעתיק העברי המדויק נועד לדייק את התעתיק בגוף הערך, שם הערך ייקבע לפי התעתיק העברי (ה'פשוט') בלבד.

שימו לב לסימנים הדיאקריטיים על האותיות הלטיניות. כן יש לשים לב שהאותיות ק, ט, פ מתועתקות לאכדית לעתים בתור k (ולא q), t (ולא ṭ), b (ולא p) בהתאמה, ולכן יש לקפיד לתעתק לפי השחזור האמורי.

תעתיק לטיני תעתיק עברי תעתיק עברי מדויק
ʾ א[א]
b ב (דגושה)
g ג
d ד
h ה
w ו (כהגיית w אנגלית)
z ז
ז[ב] דֿ[ג]
ח
ח[ד] חֿ[ג]
ט
y י
k כ (דגושה)
l ל
m מ[ה]
n נ
s ס
ʿ ע
ġ[ו] ע[ד] עֿ[ג]
p פ (דגושה)
צ
צ טֿ[ג]
q ק
r ר
š ש שׁ[ז]
ש תֿ[ג]
ś ש שׁ או שׂ[ח]
t ת

כאשר יש אות עיצורית כפולה בתעתיק הלטיני, בתעתיק העברי המדויק יש לתעתקה עם דגש. אין להוסיף דגש קל לאותיות בגדכפ"ת, שכן הן לעולם לא מופיעות בשפות שמיות צפון־מערביות קדומות בצורתן הרפה.

תנועות

עריכה

תעתיק העיצורים האמוריים מהתעתיק הלטיני לעברית פשוט ואינטואיטיבי מאוד. יש לציין שבאמורית ובכנענית, כבכל הענף השמי הצפון־מערבי (כולל עברית), אין תנועות בתחילת מלה – מלים מתחילות בעיצורים בלבד.

בתנועות שלא מתועתקות עם אם קריאה לעברית, סימני הניקוד לא מחייבים.

תנועה (לטינית) תעתיק לעברית
a פתח או קמץ[ט]
ā
â
e צירי או סגול
ē
ê
i חיריק, עם או בלי י, לפי כללי הכתיב החסר
ī
î[י]
u קובוץ, או שורוק עם ו, לפי כללי הכתיב החסר
ū
û

במידת הצורך, ניתן לסטות מכללי הצבת אמות הקריאה בתעתיקים. יש להפעיל שיקול דעת בנוגע לתעתיקי עיצורים בכל מקרה ולתת משקל גדול בתעתיק לקרבת המלים ומשקליהן לעברית וצורת הכתיב העברי שלהן.

ניקוד סופי

עריכה

באמורית, ובאופן חלקי בכנענית, השתמר ניקוד סופי (final case vowel), שהתקיים בשפות שמיות קדומות אך לא שרד לעברית בת ימינו. ככלל, יש לתעתק ניקוד סופי u עם שורוק עם ו, i עם חיריק עם י ו־a עם ה; אולם יש להפעיל שיקול דעת בנוגע לצורת בתעתקו, וייתכנו מקרים (במיוחד עם ניקוד סופי a) בהם ניתן לוותר על תעתוקו עם אם קריאה ולהסתפק בסימן ניקוד בלבד. מקרים אלה הם, למשל, מקרים בהם הניקוד הסופי איננו קבוע, או משנה צורת תעתיק מקובלת לשם של אל, או עשוי לבלבל בין זכר ונקבה (למשל, ניקוד סופי a לשם שנגמר ב"־בעל", שתעתוקו כ"־בעלה" עשוי לבלבל בין האל בעל לאלה בעלת/בעלה).

שמות אלים

עריכה

תעתוק שמות אלים, שהיו נפוצים כמרכיבים תאופוריים בשמות אמוריים הן בסימנים הברתיים והן בשומרוגרמות, מצריך התייחסות מיוחדת:

  • הדו, dIM ובעל – ידוע שהאל האכדי אדד הקביל לאל האמורי הַדּוּ,[3][י"א], ולכן בשמות אמוריים לעולם לא יופיע המרכיב "הדד"/"אדד". לעתים השם מתועתק לאכדית הברתית כ־an-du, אך ה־n באה לסמל את הדגש החזק ב־d ויש לתעתק זאת כתעתוק ad-du.[י"ב] כאשר השם הדו מופיע באכדית הברתית בצורות אחרות, כגון a-du,‏ e-da,‏ id-di,‏ ḫa-da וכו', יש להקפיד לתעתק לפי השחזור האמורי ולא לפי הגרסה ההברתית האכדית. לעתים קרובות מופיעה בשם אמורי באכדית השומרוגרמה dIM, שסביר להניח שמשמעה הדו,[י"ג] וכך יש לתעתקה – עם זאת, ייתכן שבמחוזות מערבה מתותול השומרוגרמה סימלה את השם בָעְלוּ (בעל)[6], ובמקרים כאלה רצוי להזכיר זאת. יש להקפיד להפריד בין "בעלַ" עם ניקוד סופי a לבין "בעלה", צורה נקבית לשם בעל (ההפרדה בין הצורות תתבסס על מקורות אקדמיים).
  • אל/אילו – האל הראשי אִלֻ הוא אחד האלים הנפוצים ביותר בשמות תאופוריים אמוריים, אך בניגוד לשאר האלים האמוריים, הוא גם מופיעה תדיר במקרא, כאלוהות וכמרכיב תאופורי. בשל כך, לשם הדיוק, יש לתעתק את שמו "אל" בכתיב חסר ניקוד לא רק כשהשחזור משחזר "el", ובכתיב עם ניקוד (למשל פתיח הערך) כ"אִלֻ". למותר לציין שהשומרוגרמה AN (או DINGIR) מתועתקת תמיד כ"אל" ("אִלֻ" או "אֵל", לפי השחזור).[י"ד]
  • שמש, שמשו, dUTU ושפש(ו) – לשם אלוהות השמש השמית צפון־מערבית יש גרסאות מגוונות בשמות האמוריים. לרוב היא מופיעה כ"שמְשו" (על הטיותיה), או כשומרוגרמה dUTU. עם זאת, באללחֿ מופיעה תדיר גם הצורה שפשו[ט"ו], ובאוגרית הצורה שפשו (או 𐎌𐎔𐎌 – שפש – בכתב היתדות האלפביתי החסר) היא היחידה שמופיעה.[9] בנוסף, מופיעה באללחֿ פעם אחת גם הצורה שמַש (בה המ פותחת הברה, בניגוד לצורה הרגילה באמורית "שמְשו"). יש ללכת לפי שחזור קיים במקור אקדמי, אך רצוי להזכיר, במקרים של שמות אמוריים בקרבת החוף, שייתכן שהשומרוגרמה מציינת "שפשו" ולא "שמשו".
  • ירח וסין – אף השאל המקביל לאל האכדי סין הוא האל השמי צפון־מערבי ירח, האמורים עבדוהו גם בצורתו האכדית. הופעת השומרוגרמות EN.ZU משוחזרת גם בשמות אמוריים לרוב כ"סין",[ט"ז]אך הדבר איננו ודאי, ובבחירה בין סין לירח יש לדבוק בשחזור המקור. הגיית השם ירח איננה ודאית,[1] אך העיצורים י, ר, ח (חֿ) נמצאים תמיד, ולכן יש לתעתק תמיד "ירח", ובמידת הצורך להוסיף ניקוד.

בנוסף, נפוצים בקרב השמות האמוריים שמות קיבוציים הקיימים גם בעברית:

  • גיו/גוי – המלה העברית גוי מקבילה למלה האמורית gayyu על הטיותיה.[11] כאשר המלה מופיעה בשמות יש לתעתקה כ"גי" או "גיו" (תלוי בניקוד הסופי), או בצורות אחרות לפי השחזור.
  • ליאם/לים/לאום – העדויות אינן חד־משמעיות, אך נראה שהעיצור ʾ השתמר גם בסגירת תנועה, כגון במילה *liʾmu;[12] לכן, גם כאשר משוערת (בוודאות שאיננה מוחלטת) התנועה î כהתכווצות של iʾi (*liʾim > lîm),[13] בשל חוסר הוודאות בנוגע לדיוק הגיית המקור ובשל זהות המלה עם מלה העברית לאום ועם המלה האוגריתית לאִם (בריבוי לאִמם או לאֻמם) המשמרות באופן מובהק את העיצור א, יש לתעתק את המלה תמיד עם א.

עניינים אחרים

עריכה

הפרדת השמות למרכיביהם – לעתים מקובל לתעתק שמות אמוריים למרכיבים (למשל זמרי־ליאְם ולא זמריליאְם), ולעתים ללא הפרדה (למשל עמורפיא/חמורבי ולא עמו־רפיא/חמו־רבי). לרוב מוטב להפריד אך אין צורך לקבוע קביעות, במיוחד במקרים בהם הניקוד הסופי של המרכיב הראשון הוא a אך הוא איננו נקבי, ולכן פחות מתאים לתעתקו עם ה סופית (אך גם במקרים כאלה ניתן להפריד, למשל שומו־ל־אל, הוא שומו־לַ־אִל). אין צורך להתחשב במקרים בהם התעתיק ההברתי לאכדית כולל הברה משותפת לשני המרכיבים (למשל ḫa-ab-di-ia-an-du הוא עבדי־הדּו, כאשר ה־ia מסמלת הן את הניקוד הסופי של ה"עבדי" והן את ההברה הראשונה ב"הדּו"). במקרים הנדירים בהם השם מורכב משלושה רכיבים (כמו שומו־ל־אל או אמות־פי־אל) יש להפריד את השם למרכיביו אלא אם יש נימוק מיוחד להימנע מכך; בנוסף, כאשר אחד המרכיבים הוא מלית או אות מקשרת (כמו במקרה של שומו־ל־אל), אין לתעתקה עם אמות קריאה.

שורוק לעומת שווא – שורוק בתחילת מלה בשפות שמיות צפון־מערביות התגלגל לניקוד המקרא במקרים רבות כשווא (למשל – Gubla היא Byblos, היא גְבל במקרא, Purattu הוא פְרת במקרא, או התחילת "שמו־", המופיעה באמורית כ־šumu אך בעברית כ"שְמו־" במקרא כמו בשם שמואל). במקרים כאלה יש לתעתק עם שורוק, ולא ללכת על דרך השווא העברית, אלא אם יש נימוק מיוחד לכך. בצורה המנוקדת מומלץ להימנע מהוספת אם קריאה ו במקרים אלה.

קרבה מיוחדת לעברית – השפה האמורית קרובה לעברית יותר מכל שפה מדוברת בימינו, ויש בה שמות המגלים קרבה על סף זהות לשמות עבריים; יש לתעתק שמות אלה בהתחשבות רבה בצורה העברית (למשל ia-qu-ub-AN[14], יתועתק יעקב־אל ולא "יעקוב־אילו").

התאמת תעתיק האמורית לכנענית

עריכה

כנענית היא ענף של השפות השמיות הצפון־מערביות שהתגבש בתקופת הברונזה, והתפצל לכמה ניבים (כפיניקית, מואבית, יהודית, וכנראה גם ישראלית, עמונית ואדומית) בתקופת הברזל. אמנם, ישנן עדויות שעוד בטקסטים המוקדמים ביותר במקרא היו הבחנות בין עיצורים שונים שנכתבו באותה אות,[15] אך מקובל לכתוב (או בשפות הכתובות באותיות לטיניות, לתעתק) את המלים הכנעניות לפי 22 אותיות הכתבים הכנעניים (פיניקי ועברי קדום למשל). כללי התעתיק שהוצגו למעלה מתאימים בעיקר לשמות כנעניים שמוכרים מכתבים אכדיים בלבד (במיוחד מתקופת הברונזה).

יש לתעתק את שמות ומלים כנעניות שמוכרות רק מאכדית לפי אותם כללים לתעתוק מאמורית – על אף (ואולי בזכות) הצמצום היחסי בכמות העיצורים, הכללים מתאימים לשני הניבים. יש לציין שבשלב מסוים נוספה לכנענית התנועה o – אותה יש לתעתק בחולם (מלא או חסר) או קמץ קטן, לפי קרבת המלה הכנענית לצורתה בכתיב חסר עברי.

שמות אוגרתיים הידועים גם מאכדית יש לתעתק בהתחשב בראש ובראשונה באוגריתית, ורק לאחר מכן בתעתיק האכדי – זאת משום קרבת האלפבית האוגריתי לאלפבית העברי, הן בהיותו עיצורי טהור (כבעברית קדומה) והן במקורותיו הכנעניים.

ראו גם

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ יש להתייחס לעיצור א כעיצור ככל העיצור, בכל הנוגע לקביעת הצבת אם קריאה לפניו או אחריו.
    בנוסף, לעתים מקורות מסוימים מתעתקים מלים מסוימות, בעיקר פעלים, עם ʾi בתחילתן, בעוד מקורות אחרים מתעתקים אותן עם yi בתחילתן. במקרים אלה יש להפעיל שיקול דעת, להתחשב בקרבת אותם פעלים לעברית ולתעתק עם י ולא א.
  2. ^ ייתכן שבמקרים נדירים, אותה מלה עם ḏ באמורית קיימת בגלגולה העברי עם ד; במקרה כזה, יש לתעתק עם ד ולא ז. בנוסף, יש לתת יחס מיוחד למלים אוגריתיות בהן ḏ התגלגלה ל־ד ולא ל־ז.
  3. ^ 1 2 3 4 5 במחקר העברי מקובל לתעתק עם סימן רפה ( ֿ) ולא עם גרש.
  4. ^ 1 2 אין להוסיף סימני רפה בשמות ערכים, ולא גרשים, לסימון דקויות עיצורים. סימונים אלה יתווספו ויוסברו בפתיח ובגוף הערך
  5. ^ ייתכן שבמקרים מסוימים, תעתיק מ סופית הקיימת באכדית מיותרת בשחזור האמורי, שכן ה־Mimation עשוי להוות אכדיזם.[1] במקרים כאלה יש להפעיל שיקול דעת בהתבסס על מקורות.
  6. ^ לרוב משתמשים ב־ġ אך לעתים משתמשים ב־ǵ; בויקיפדיה יש להשתמש ב־ġ.
  7. ^ באמורית, ככל הנראה, התמזגה לעתים השׂ השמאלית (/*ɬ/) לשׁ ימנית (š).[2] יש להפעיל שיקול דעת אם לתעתק עם שׁ ימנית, שׂ שמאלית, או ש ללא ניקוד עלי.
  8. ^ האות האמורית המשוחזרת ś מקבילה בעברית לרוב לשׂ שמאלית (כמו במלים "שמח" ו"נשיא"), ולעתים לשׁ ימנית (כמו במלה "ארש" – רצה) ואף לס (כמו במלה "סיפק"). יש להפעיל שיקול דעת אם לתעתק עם שׂ שמאלית, שׁ ימנית, או ש ללא ניקוד עלי.
  9. ^ אין לתעתק פתח או קמץ מאמורית או כנענית עם אם קריאה א. א כאם קריאה היא תופעה שמית מאוחרת והחלתה על תעתיק אמורית או כנענית של תקופת הברונזה, בהן היתה א תמיד עיצורית, היא סרות־עת.
  10. ^ לעתים מתעתקים בתנועה זאת את ההברה (לאחר כיווץ משוער), במקרים כאלה יש לתעתק את התנועה כ־i ולהוסיף בסופה א; ראו הסבר בהמשך על ליאם(=לאום).
  11. ^ מרתק לציין שברשימת האלים מספריית אשורבניפל הוזכר האל dad-du כ־dIM MARki (כלומר, אדד של ארץ אמורו, ארץ האמורי).[4]
  12. ^ מעניין לציין את המלך האוגריתי ששמו הופיע באוגריתית בכתיב חסר כ"נקמד" (ללא נ עיצורית), ובאכדית Ni/í-iq-ma-an-du – כלומר, יש לנקד נִקְמַדֻּ ולא "נִקְמַנְדֻ".[5]
  13. ^ כך במָרי נמצא אדם ששמו נכתב פעם כ־Si-ib-ku-na-da ופעם כ־Si-ib-ku-na-dIM.[4]
  14. ^ מעניין לציין שאשורבניפל הזכיר בכתביו קדרי בשם ḫa-za-a-DINGIR או ḫa-za-DINGIR, שם שהופיע בתרגום האנגלי לכתבי אשורבניפל כ־Hazael (כלומר זהה לשם המקראי, el ולא il).[7]
  15. ^ כנראה מכיוון שהמ איבדה קוליות בעקבות הש האטומה.[8]
  16. ^ מעניין לציין בהקשר זה את השם ia-ra-aḫ-dEN.ZU (משוחזר yaraḫ-sîn), כלומר "סין הוא ירח" (אף שנמצאו גם שמות כגון סין־הדו, "סין הוא הדו").[10]

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, p. 118
  2. ^ Mary E. Buck, "Western Amorite Corpus", in: The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 246
  3. ^ Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 252;
    וכך נהגו למשל בספר Douglas Frayne, Old Babylonian period (2003-1595 BC), University of Toronto Press, 1990, ראו עמ' 4.
  4. ^ 1 2 Georges Dossin, Nqmd et Niqme-Ḫad, Syria. Archéologie, Art et histoire 20, 1939, p. 171
  5. ^ Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 234;
    הרחבה על המורכבות של n לסימון דגש חזק ראו בעמ' 240
  6. ^ Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 252
  7. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, pp. 76, 97, 162, 254, 256
  8. ^ Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 237
  9. ^ Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 239
  10. ^ Mary E. Buck, "Western Amorite Corpus", in: The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 294, 314
  11. ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, p. 49
  12. ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, p. 234, 323
  13. ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, p. 235
  14. ^ Jean Nougayrol, Documents du Habur, Syria 37, 1960, pp. 207–208
  15. ^ R. C. Steiner, The Case for Fricative-Laterals in Proto-Semitic, American Oriental Societyy, 1977, p. 112
    Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 217