פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה. הפרס מוענק על ידי מכון קרולינסקה השוודי.

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
Nobel Prize in Physiology or Medicine
Nobel prize medal awarded to Alexander Fleming, 1945. (9660573705).jpg
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הגוף המעניק מכון קרולינסקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך התחלה 1901 עריכת הנתון בוויקינתונים
נקרא על שם אלפרד נובל עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בין השנים 19012020 הוענקו 111 פרסי נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. הפרס הוענק ל-222 זוכים מתוכם 12 נשים ו-57 יהודים. סכום הפרס לשנת 2020 נקבע על 10 מיליון קרונות שוודיות לפרס נובל מלא. ברברה מקלינטוק​ היא האישה היחידה שקיבלה פרס נובל מלא לשנת 1983 שלא חולק. חתן הפרס הצעיר ביותר - פרדריק בנטינג, היה בן 32 כשזכה בפרס הרפואה לשנת 1923 על גילוי האינסולין. חתן הפרס המבוגר ביותר - פייטון רוס, היה בן 87 כאשר הוענק לו פרס הרפואה לשנת 1966 על גילוי נגיפים הגורמים לגידולים.

חתני פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואהעריכה

שנה מקבלי הפרס מוסד[1] נימוקים
1901   אמיל אדולף פון ברינג אוניברסיטת מרבורג על עבודתו בטיפול בעזרת נסיוב בייחוד כנגד דיפתריה
1902   רונלד רוס אוניברסיטת ליברפול מחקרו על המלריה בו הראה כיצד היא נכנסת לגוף
1903   נילס ריברג פינסן מכון פינסן לאור רפואי פוטותרפיה למחלת שחפת העור (lupus vulgaris)
1904   איוואן פבלוב האקדמיה לרפואה צבאית בסנקט פטרבורג על הבנת הפיזיולוגיה של מערכת העיכול
1905   רוברט קוך המכון למחלות מידבקות על גילוי הגורם למחלת השחפת
1906   קמילו גולג'י אוניברסיטת פאביה מחקרם על מבנה מערכת העצבים
  סנטיאגו רמון אי קחאל אוניברסיטת מדריד
1907   שארל לואי אלפונס לבראן מכון פסטר על תפקיד הפרוטוזואה כמחולל מחלות
1908   איליה מצ'ניקוב מכון פסטר על חקר מערכת החיסון
  פאול ארליך אוניברסיטת גטינגן, המכון המלכותי לטיפול נסיוני
1909   אמיל תאודור קוכר אוניברסיטת ברן מחקרו על הפיזיולוגיה, הפתולוגיה וניתוח בלוטת התריס
1910   אלברכט קוסל אוניברסיטת היידלברג תרומתו להבנת הכימיה של התא, דרך מחקרו על חלבונים כולל חומרי הגרעין
1911   אלבר גולסטרנד אוניברסיטת אופסלה עבודתו על הדיופטריקה של העין
1912   אלכסיס קארל מכון רוקפלר למחקר רפואי עבודתו על תפירת כלי דם והשתלות כלי דם ואיברים
1913   שארל רובר רישה סורבון על גילוי האנפילקסיס.
1914   רוברט באראני אוניברסיטת וינה עבודתו על הפיזיולוגיה והפתולוגיה של מערכת שיווי המשקל
1915
1916
1917
1918
לא הוענק
1919   ז'ול בורדה אוניברסיטת בריסל גילוי מערכת המשלים כחלק ממערכת החיסון
1920   שק אוגוסט סטינברג קרוג אוניברסיטת קופנהגן על גילוי המכניזם של מנוע הבקרה הנימי
1921 לא הוענק
1922   ארצ'יבלד ויויאן היל יוניברסיטי קולג' לונדון גילוייו לגבי יצירת החום בשריר
  אוטו פריץ מאירהוף אוניברסיטת קיל על גילוי היחס הקבוע בין צריכת החמצן לבין המטבוליזם של חומצה לקטית בשריר.
1923   פרדריק בנטינג אוניברסיטת טורונטו על גילוי האינסולין[2]
  ג'ון מקלאוד
1924   וילם איינטהובן אוניברסיטת ליידן גילוי מנגנון האלקטרוקרדיוגרם
1925 לא הוענק
1926   יוהנס אנדראס גריב פיביגר אוניברסיטת קופנהגן גילוי התולעת הנימית Spiroptera carcinoma
1927   יוליוס ואגנר-יאורג אוניברסיטת וינה על ריפוי "השיתוק הכללי המתקדם" של חולי עגבת על ידי הדבקה במלריה
1928   שארל ז'ול הנרי ניקול מכון פסטר מחקר על טיפוס
1929   כריסטיאן אייקמן אוניברסיטת אוטרכט על גילוי הוויטמין האנטי-נאוריטי
  פרדריק גואולנד הופקינס אוניברסיטת קיימברידג' גילוי הויטמינים מעוררי הגדילה
1930   קרל לנדשטיינר מכון רוקפלר למחקר רפואי על גילוי סוגי הדם האנושי
1931   אוטו היינריך ורבורג מכון הקייזר וליהלם לביולוגיה גילוי והאנזים האחראי על צריכת החמצן של תאים
1932   צ'ארלס סקוט שרינגטון אוניברסיטת אוקספורד גילויים על תפקוד הנוירונים
  אדגר דאגלס אדריאן אוניברסיטת קיימברידג'
1933   תומאס האנט מורגן המכון הטכנולוגי של קליפורניה גילוי תפקיד הכרומוזומים בתורשה
1934   ג'ורג' הויט ויפל אוניברסיטת רוצ'סטר גילוי טיפול בעזרת כבד לריפוי מאנמיה
  ג'ורג' ריצ'רדס מיינוט אוניברסיטת הרווארד
  ויליאם פרי מרפי אוניברסיטת הרווארד, בית החולים בריגהאם
1935   הנס שפמן אוניברסיטת פרייבורג על גילוי המארגנים בהתפתחות העוברית
1936   הנרי דייל המכון הלאומי למחקר רפואי תכליותיהם על ההעברה הכימית של אותות עצביים
  אוטו לוי אוניברסיטת גראץ
1937   אלברט סנט-גיירגי אוניברסיטת סגד גילוייו לגבי תהליכי הבעירה הביולוגית ובייחוד תפקידם של וויטמין סי ושל החומצה הפומרית.
1938   קורניי ז'אן פרנסואה היימנס אוניברסיטת גנט גילוי התפקיד של גופיפים בעורק תרדמני ובאבי העורקים בבקרה על מערכת הנשימה
1939   גרהרד דומק אוניברסיטת מינסטר על גילוי ההשפעות האנטי-בקטריאליות של פרונטוזיל
1940 לא הוענק
1941
1942
1943   הנריק דאם המכון הפוליטכני של קופנהגן על גילוי ויטמין K
  אדוארד אדלברט דויזי אוניברסיטת סנט לואיס על גילוי התכונות הכימיות של ויטמין K
1944   הרברט ספנסר גסר מכון רוקפלר למחקר רפואי על גילוי ההבדלים בתפקוד של סיבים עצביים
  יוסף ארלנגר אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס
1945   אלכסנדר פלמינג אוניברסיטת לונדון על גילוי הפניצילין והאנטיביוטיקה לריפוי מחלות זיהומיות מידבקות
  ארנסט בוריס צ'יין אוניברסיטת אוקספורד
  הווארד וולטר פלורי
1946   הרמן מולר אוניברסיטת אינדיאנה על גילוי יצירת מוטציות גנטיות באמצעות קרני X
1947   קארל פרדיננד קורי אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס על גילוי מסלול ההמרה הקטליטית של גליקוגן
  גרטי תרזה קורי
  ברנרדו אלברטו הוסיי המכון לביולוגיה ורפואה ניסוייות על גילוי תפקיד הורמון בלוטת יותרת המוח הקדמית במטבוליזם של סוכר
1948   פאול הרמן מילר מעבדות מפעל הצבעים גייג'י על גילוי יעילות הדי די טי כרעל מגע כנגד כמה פרוקי-רגליים
1949   וולטר רודולף הס אוניברסיטת ציריך על גילוי הארגון התפקודי של מוח הביניים כמתאם הפעילות של האיברים הפנימיים.
  אנטוניו אגש מוניש אוניברסיטת ליסבון על גילוי הערך של לובוטומיה עבור טיפול פסיכוזות מסוימות
1950   אדוארד קלוין קנדל מאיו קליניק על גילוי ההורמונים של בלוטת יותרת הכליה, המבנה שלהם, והשפעתם הביולוגית
  פיליפ שוולטר הנץ'
  טדאוס רייכשטיין אוניברסיטת בזל
1951   מקס תיילר המחלקה לרפואה ובריאות הציבור של קרן רוקפלר על תגליותיו לגבי קדחת צהובה וכיצד להילחם בה
1952   סלמן אברהם וקסמן אוניברסיטת ראטגרס על גילוי הסטרפטומיצין, האנטיביוטיקה היעילה הראשונה נגד שחפת
1953   הנס אדולף קרבס אוניברסיטת שפילד על גילוי מעגל החומצה הציטרית
  פריץ אלברט ליפמן בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בית החולים הכללי של מסצ'וסטס על גילוי קואנזים A, וחשיבותו למטבוליזם התאי
1954   ג'ון פרנקלין אנדרס בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בית החולים לילדים של בוסטון על גילוי האפשרות של וירוס שיתוק ילדים לגדול בתרבית בסוגי רקמות שונות
תומאס הקל וולר בית החולים לילדים של בוסטון
  פרדריק צ'פמן רובינס אוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב
1955   אקסל הוגו תאודור תאורל מכון קרולינסקה על גילוייו לגבי האופי ודרכי הפעולה של אנזימים מחמצנים
1956   אנדרה פרדריק קורנאן אוניברסיטת קולומביה, בית החולים בלוויו על תגליותיהם לגבי צנתור לב ושינויים פתולוגיים במערכת הדם
  ורנר פורסמן
דיקינסון וו. ריצ'רדס אוניברסיטת קולומביה
1957   דניאל בובה אינסטוטו סופיריורה די סניטה על גילוי תרכובות מלאכותיות שמעכבות פעולה של חומרים מסוימים בגוף, ובייחוד את פעולתם על מערכת הדם ושרירי השלד
1958   ג'ורג' וולס בידל המכון הטכנולוגי של קליפורניה על הגילוי שגנים פועלים על ידי פיקוח על אירועים כימיים מוגדרים
  אדוארד לורי טטום מכון רוקפלר למחקר רפואי
  יהושע לדרברג אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון תגליותיו לגבי רקומבינציה גנטית והארגון של החומר הגני של חיידקים
1959   סברו אוצ'ואה הקולג' הרפואי של אוניברסיטת ניו יורק על הסינתזה של חומצות הגרעין RNA ו-DNA
  ארתור קורנברג אוניברסיטת סטנפורד
1960   פרנק מקפרלן ברנט מכון וולטר ואלייזה הול למחקר רפואי על גילוי סבילות חיסונית נרכשת
  פיטר בריאן מדאוור יוניברסיטי קולג' לונדון
1961   גאורג פון בקשי אוניברסיטת הרווארד הבהרת המנגנון הפיזי של הגירוי בשבלול האוזן
1962   פרנסיס קריק המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי על גילוייהם לגבי המבנה המולקולרי של חומצות הגרעין וחשיבותו בהעברת מידע בחומרים חיים
  ג'יימס ווטסון אוניברסיטת הרווארד
  מוריס וילקינס אוניברסיטת לונדון
1963   ג'ון קריו אקלס האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה על תגליותיהם לגבי המנגנונים היוניים המעורבים בעירור ובעיכוב של החלקים הקיצוניים והמרכזיים של קרום תא העצב
  אלן לויד הודג'קין אוניברסיטת קיימברידג'
  אנדרו פילדינג הקסלי יוניברסיטי קולג' לונדון
1964   קונרד אמיל בלוך אוניברסיטת הרווארד על תגליותיהם לגבי מנגנון המטבוליזם של כולסטרול ושל חומצות שומן
  פאודור לינן מכון מקס פלאנק לכימיה תאית
1963   פרנסואה ז'קוב מכון פסטר על תגליותיהם לגבי הבקרה הגנטית על יצירת אנזימים ווירוסים
  אנדרה לווף
  ז'ק מונו
1966 פייטון רוס אוניברסיטת רוקפלר על גילוי וירוסים הגורמים לגידולים
צ'ארלס ב. הגינס אוניברסיטת שיקגו על גילוי הטיפול לסרטן הערמונית באמצעות הורמונים
1967   רגנר גרניט מכון קרולינסקה על תגליותיהם לגבי תהליכי הראייה הפיזיולוגיים והכימיים הראשוניים בעין
  הלדן קפלר הרטליין אוניברסיטת רוקפלר
  ג'ורג' וולד אוניברסיטת הרווארד
1968   רוברט וו. הולי אוניברסיטת קורנל על הפרשנות של הקוד הגנטי וביטויו בסינתזה של חלבון
  הר גובינד קוראנה אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
  מרשל וורן נירנברג המכונים הלאומיים לבריאות
1969   מקס דלבריק המכון הטכנולוגי של קליפורניה על תגליותיהם בתחום מנגנון השכפול והמבנה הגנטי של וירוסים
  אלפרד הרשי מכון קרנגי למדע
  סלבדור לוריא המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
1970   ברנרד כץ יוניברסיטי קולג' לונדון על עבודתם בתחום מוליכים עצביים
  אולף פון אוילר מכון קרולינסקה
  ג'וליוס אקסלרוד המכונים הלאומיים לבריאות
1971   ארל וו. סת'רלנד, הבן אוניברסיטת ואנדרבילט על גילוי פעולת הורמונים, באופן מיוחד אפינפרין, דרך שליחים שניוניים
1972   ג'רלד אדלמן אוניברסיטת רוקפלר על גילוי המבנה הכימי של נוגדנים
  רודני ר. פורטר אוניברסיטת אוקספורד
1973   קרל פון פריש המכון הזואולוגי של אוניברסיטת מינכן על חקר התנהגות חיות חברתיות, במיוחד הסבר שפת הריקוד של הדבורה ועל תופעת ההחתמה בעופות
  קונראד לורנץ מכון קונרד לורנץ של האקדמיה האוסטרית למדעים
  ניקולאס טינברגן אוניברסיטת אוקספורד
1974   אלבר קלוד אוניברסיטת לוון על תיאור המבנה והפעולה של האברונים בתאים ביולוגיים
  כריסטיאן דה דוב אוניברסיטת רוקפלר, אוניברסיטת לוון
  ג'ורג'ה אמיל פאלאדה אוניברסיטת ייל
1975   דייוויד בולטימור המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא
  רנאטו דולבקו הקרן האימפריאלית לחקר הסרטן
  הווארד מרטין טמין אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
1976   ברוך שמואל בלומברג המכון לחקר הסרטן, פילדלפיה על גילוי נגיף הצהבת מסוג B
  דניאל קרלטון גאידושק המכונים הלאומיים לבריאות על תיאור מחלת קורו הנגרמת על ידי קניבליזם
1977   רוז'ה גימן מכון סאלק למחקרים ביולוגיים על תיאור הורמון פפטידי המופק במוח
  אנדרו שלי בית החולים של מנהל הווטרנים, ניו אורלינס
  רוזלין זוסמן יאלו בית החולים של מנהל הווטרנים, ברונקס על פיתוח שיטת רדיו-אימונואסיי למדידת כמויות זעירות של הורמון פפטידי על ידי שימוש בנוגדנים מסומנים רדיואקטיבית
1978   ורנר ארבר אוניברסיטת בזל על גילוי אנזימי הגבלה השימושיים בגנטיקה מולקולרית
דניאל נתנס בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
  המילטון או. סמית' בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
1979 אלן מקלוד קורמאק אוניברסיטת טאפטס על פיתוח הטומוגרפיה הממוחשבת
  גודפרי האונספילד מעבדות המחקר של EMI
1980   ברוך בנאסרף בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד על גילוי הגנים של MHC ‏(Major Histocompatibility Complex)
  ז'אן דוסה סורבון
ג'ורג' ד. סנל מעבדות ג'קסון
1981   רוג'ר וולקוט ספרי המכון הטכנולוגי של קליפורניה מחקרו על ההתמחות הפונקציונלית של המיספירות המוח
  דייוויד הובל בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד מחקרם על עיבוד מידע במערכת הראייה
  טורסטן ויזל בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד
1982   סונה ברגסטרם מכון קרולינסקה על גילוייהם לגבי פרוסטגלנדינים
  בנט סמואלסון מכון קרולינסקה
  ג'ון ר. ויין קרן ולקם
1983   ברברה מקלינטוק מעבדת קולד ספרינג הארבור על גילוי הניידות של אלמנטים גנטיים ("הגנים הקופצים" -הטרנספוזונים)
1984   נילס ק. ג'רן מכון בזל לאימונולוגיה עבודתם על מערכת החיסון וייצור נוגדנים מונקלוניים (נוגדנים חד שבטיים)
ז'ורז' קלר מכון בזל לאימונולוגיה
  סזר מילשטיין המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי
1985   מייקל ס. בראון המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס על תיאור ויסות מטבוליזם הכולסטרול
  ג'וזף גולדשטיין המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס
1986   סטנלי כהן בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ואנדרבילט על גילוי גורמי הגדילה
  ריטה לוי-מונטלצ'יני המכון לביולוגיה של התא במועצת המחקר הלאומי של איטליה
1987   סוסומו טונגאווה המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על גילוי המנגנון הגנטי המוביל למגוון הנוגדנים
1988   סר ג'יימס וו. בלאק בית הספר לרפואה של קינגס קולג' לונדון על גילוי עקרונות חשובים בטיפול תרופתי שהובילו ליצירת תרופות חדשות
  גרטרוד עליון מעבדות המחקר של בורוז וולקם
  ג'ורג' ה. היצ'ינגס מעבדות המחקר של בורוז וולקם
1989   ג'. מייקל בישופ בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו על גילוי המקור התאי של אונקוגנים רטרו וירוסיים
  הרולד א. ורמוס בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו
1990   ג'וזף א. מורי בריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל על עבודתם בשטח השתלות איברים ותאים
  דונל תומאס מרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן
1991   ארווין נהר מכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזיקלית על פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם
  ברט זקמן מכון מקס פלאנק למחקר רפואי
1992   אדמונד פישר אוניברסיטת וושינגטון על הגילוי כיצד הוספת זרחה (PO4) לחלבונים מאפשרת ויסות תהליכים ביולוגיים
  אדווין ג. קרבס אוניברסיטת וושינגטון
1993   ריצ'רד ג'. רוברטס ניו אינגלנד ביולבז על הגילוי כי גנים באיקריוטיים אינם שרשרות רציפות אלא מכילים אינטרונים וכי הקטיעה של mRNA כדי להוריד את אותם אינטרונים יכולה להתרחש בדרכים שונות, כך נוצרים חלבונים שונים מאותו רצף DNA
  פיליפ א. שרפ המרכז לחקר הסרטן של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
1994   אלפרד גילמן המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס על גילוי חלבון G ותפקידו בתרגום אותות בתא
  מרטין רודבל המכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית
1995   אדוארד ב. לואיס המכון הטכנולוגי של קליפורניה על גילוי מנגנוני בקרה גנטית בשלבים עובריים מוקדמים, בעזרת מחקרים על זבוב הפירות
  כריסטיאנה ניסליין-פולהרד מכון מקס פלאנק לביולוגיה התפתחותית
  אריק פ. וישהאוס אוניברסיטת פרינסטון
1996   פטר צ. דוהרטי בית החולים המחקרי לילדים סנט ג'וד על הגילוי כיצד נעשה שימוש במולקולות MHC בתאי הדם הלבנים כדי לאתר ולהרוג תאים הנגועים בנגיף
  רולף מ. זינקרנגל המכון לאימונולוגיה ניסויית של אוניברסיטת ציריך
1997   סטנלי פרוזינר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו על גילוי הפריון, חלקיקי חלבון מדבקים
1998   רוברט פרשגוט המרכז למדעי הבריאות של אוניברסיטת מדינת ניו יורק על גילוי תכונות האיתות של חנקן חמצני (NO) במערכת הקרדיווסקולרית
  לואיס איגנרו בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
  פריד מורד בית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס ביוסטון
1999   גינתר בלובל אוניברסיטת רוקפלר על הגילוי כי חלבונים שזה עתה סונתזו מכילים "תוויות כתובת" המכוונות אותם למיקום הנכון בתא
2000   ארוויד קרלסון אוניברסיטת גטבורג על שהוכיח כי דופמין הוא מוליך עצבי במוח שחסרונו מוביל לתסמינים של מחלת פרקינסון
  פול גרינגרד אוניברסיטת רוקפלר על שהראה כי מוליכים עצביים פועלים על התא ויכולים להפעיל מולקולה מרכזית הידועה בשם DARPP-32
  אריק קנדל אוניברסיטת קולומביה על שתיאר כיצד זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך מתבטאים ברמה המולקולרית
2001   לילנד ה. הרטוול מרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן על גילוי משפחת חלבוני הציקלין וקינאזות תלויות ציקלין, מולקולות מרכזיות בויסות מחזור התא
  טים הנט הקרן האימפריאלית לחקר הסרטן
  פול נרס הקרן האימפריאלית לחקר הסרטן
2002   סידני ברנר המכון למדעים מולקולריים על תגליותיהם לגבי בקרה גנטית של התפתחות איברים ומוות תאי מתוכנת (אפופטוזה) על ידי מחקרים בתולעת Caenorhabditis elegans
  רוברט הורביץ המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
  ג'ון סלסטון מכון סנגר של קרן ולקם
2003   פול לוטרבור אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין על תגליותיהם ביחס ל-MRI
  פיטר מנספילד בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה של אוניברסיטת נוטינגהאם
2004   ריצ'רד אקסל אוניברסיטת קולומביה על גילוי קולטני ריח וארגון מערכת חוש הריח
  לינדה באק מרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן
2005   בארי מרשל
המרכז הרפואי QEII, אוניברסיטת מערב אוסטרליה על גילוי חיידק הליקובקטר פילורי שגורם לדלקות בקיבה, לכיב קיבה, לכיב תריסריון, ולמחלות סרטן בקיבה ובתריסריון
  רובין וורן
2006   אנדרו פייר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד על הגילוי של "הפרעת RNA" - השתקת גנים על ידי סליל כפול של RNA
  קרייג מלו בית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסצ'וסטס
2007   מריו קפקי אוניברסיטת יוטה על גילוי העיקרון שבשינוי גנטי מכוון בעכברים על ידי שימוש בתאי גזע
  מרטין אוונס אוניברסיטת קארדיף
  אוליבר סמיתיס אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
2008   הרלד צור האוזן המרכז הגרמני לחקר הסרטן על גילוי הקשר בין נגיף הפפילומה האנושי לסרטן צוואר הרחם
  פרנסואז בארה-סינוסי המחלקה לוירולוגיה במכון פסטר על זיהוי וירוס ה-HIV שגורם לאיידס
  לוק מונטנייה הקרן העולמית למחקר ולמניעת איידס
2009   אליזבת בלקברן אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו על הגילוי כיצד כרומוזומים מוגנים על ידי טלומרים והאנזים טלומראז
  קרול גריידר אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
  ג'ק שוסטק בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בית החולים הכללי של מסצ'וסטס, מכון הווארד יוז לרפואה
2010   רוברט אדוארדס אוניברסיטת קיימברידג' על פיתוח ההפריה החוץ-גופית
2011   ברוס בויטלר המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס, מכון סקריפס למחקר על תגליותיהם לגבי הפעלת מערכת החיסון המולדת

על גילוי התא הדנדריטי ותפקידו במערכת החיסון הנרכשת
  ז'ול הופמן אוניברסיטת שטרסבורג
  ראלף סטיינמן אוניברסיטת רוקפלר
2012   ג'ון גרדון מכון גרדון על הגילוי שניתן להפוך תאים בוגרים לתאי גזע פלוריפוטנטים
  שיניה יאמאנקה אוניברסיטת קיוטו, מכון גלדסטון
2013 ג'יימס רותמן אוניברסיטת ייל על הגילוי המנגנון השולט על תנועת בועיות, כלי מרכזי להעברת חומרים בתאי הגוף
  רנדי שקמן אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מכון הווארד יוז לרפואה
  תומאס סודהוף אוניברסיטת סטנפורד, מכון הווארד יוז לרפואה
2014   ג'ון אוקיף יוניברסיטי קולג' לונדון על עבודתם לזיהוי התאים המעניקים את תחושת ההתמצאות במרחב במוח האנושי.
  מיי-בריט מוסר האוניברסיטה הנורווגית למדעים וטכנולוגיה
  אדוורד מוסר האוניברסיטה הנורווגית למדעים וטכנולוגיה
2015   ויליאם קמפבל אוניברסיטת דרו על טיפול חדש נגד זיהומים הנגרמים על ידי תולעים נימיות
  סטושי אומורה אוניברסיטת קיטסאטו
  טו יויו האקדמיה הסינית לרפואה סינית מסורתית על טיפול חדש נגד מלריה
2016   יושינורי אושומי המכון הטכנולוגי של טוקיו על גילוי מנגנונים לאוטופגיה
2017   ג'פרי סי. הול אוניברסיטת מיין על גילוי המנגנון המולקולרי המשפיע על השעון הביולוגי
  מייקל רוסבאש אוניברסיטת ברנדייס, מכון הווארד יוז לרפואה
  מייקל יאנג אוניברסיטת רוקפלר
2018   ג'יימס אליסון מרכז מ.ד. אנדרסון לסרטן באוניברסיטת טקסס, מכון פרקר לאימונותרפיה על גילוייהם בתחום הטיפול בסרטן באמצעות אינהיביציה של רגולציה חיסונית שלילית
  טסוקו הונג'ו אוניברסיטת קיוטו
2019   ויליאם קיילין אוניברסיטת הרווארד על תגליותיהם בנושא הסתגלות התאים לזמינות משתנה של חמצן
  פיטר ג'יי. רטקליף אוניברסיטת אוקספורד
  גרג ל. סמנזה אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
2020   הארווי אלטר המכונים הלאומיים לבריאות על גילוי נגיף הפטיטיס C
  מייקל האוטון אוניברסיטת אלברטה
  צ'ארלס רייס אוניברסיטת רוקפלר

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המוסד או המוסדות אליהם השתייך הזוכה בעת קבלת הפרס
  2. ^ שניהם חלקו את הפרס עם צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ שהיו שותפים לגילוי אך לא הוכרו על ידי הוועדה