תחרות הזמר של האירוויזיון

תחרות שירים שנתית בארגון איגוד השידור האירופי
(הופנה מהדף אירוויזיון)
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

תחרות הזמר של האירוויזיוןאנגלית: Eurovision Song Contest; בצרפתית: Concours Eurovision de la chanson, לעיתים נכתב כקיצור: Eurovision או ESC) היא תחרות שירים שנתית שמארגן איגוד השידור האירופי. בתחרות משתתפים תאגידי השידור הממלכתיים החברים באיחוד האירופי. התחרות משודרת בטלוויזיה וברדיו ברחבי העולם באמצעות שידורי לוויין ורשת כבלים.

תחרות הזמר של האירוויזיון
Eurovision Song Contest
Concours Eurovision de la chanson
סמל האירוויזיון מאז אירוויזיון 2004
סמל האירוויזיון מאז אירוויזיון 2004
מבוסס על פסטיבל סן רמו
שיר הנושא טה דאום
סוגה תחרות מוזיקה
יוצרים מרסל בזנסון
משתתפים מדינות החברות באיגוד השידור האירופי ואוסטרליה
זוכים

אירלנדאירלנד אירלנד (שיאנית הזכיות)

איטליהאיטליה איטליה (זכייה נוכחית)
שפות אנגלית וצרפתית
מספר עונות 65 תחרויות
הפקה
מפיק איגוד השידור האירופי
חברת הפקה המדינה המארחת
מוזיקה מארק-אנטואן שרפנטייה עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק שעתיים (חצי-גמר)
3 שעות ו-45 דקות (גמר)
4 שעות (2015,‏ 2019, ‏ 2021)
שידור
רשת שידור אירוויזיון עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים

האתר הרשמי

YouTube
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בהתבסס על פסטיבל סן רמו האיטלקי שנערך במדינה מאז 1951, תחרות הזמר של האירוויזיון מתקיימת מ-1956 במדינה אירופאית שונה. החברות הקבועות והזמניות באיגוד השידור האירופי דוגמת צרפת, ישראל ורוסיה, רשאיות להתחרות באירוויזיון ולארחו. עד 2021 התחרו באירוויזיון חמישים ושתיים מדינות. כל רשות שידור המשתתפת בתחרות שולחת שיר מקורי באורך שלוש דקות, שיבוצע בשידור חי על ידי אמנים בגיל 16 שנים ומעלה. עם תום הביצועים מעניקות המדינות המשתתפות 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר. כוח ניקודה של כל משתתפת מתחלק ביחס שווה בין חבר השיפוט לבין ציבור המדינה. השיר שצבר את מספר הנקודות הגבוה ביותר זוכה בתחרות ולהכרה בינלאומית ענפה. לאורך התחרות נערכות מספר הופעות ביניים, שלעיתים מסמלות מוטיבים מרכזיים של המדינה המארחת. התחרות, שנערכה במקור בלילה אחד, התרחבה במרוצת השנים, וזכתה לפרסום רב ברחבי העולם. עם הצטרפותן של מדינות מזרח אירופה לתחרות, הנהיג איגוד השידור האירופי שלב סינון מקדים, המפחית את מספר המדינות המשתתפות. בשנות ה-2000 הוחלף השלב בחצאי גמר. גרמניה היא המדינה שהשתתפה במספר המהדורות הגבוה ביותר של התחרות (64). אירלנד מחזיקה בתואר "שיאנית הזכיות של האירוויזיון" עם שבעה ניצחונות.

באופן מסורתי, המדינה הזוכה בתחרות מארחת את מהדורתה העוקבת. המדינה המארחת מקבלת הזדמנות לקדמה כיעד תיירותי ומערבי. אלפי צופים ועיתונאים מגיעים ליעד התחרות כדי לסקרה, לצפות בחזרותיה, לראיין את האמנים המתחרים ולבלות באירועים שנלווים לה. הלוגו הקבוע של התחרות מתלווה לסלוגן ונושא ייחודי שמאופיין בסממניה של המדינה המארחת. במרוצת השנים שודרה התחרות בכל יבשות העולם בטלוויזיה, ומשנת 2000 משודרת הן באינטרנט והן ביוטיוב; עם מאות מיליוני צופים מדי שנה, הפכה התחרות לאחד מהאירועים הבינלאומיים המסוקרים ביותר. רבים מצמרת תעשיית המוזיקה השתתפו בתחרות, דוגמת להקת אבבא, סלין דיון, חוליו איגלסיאס ואוליביה ניוטון-ג'ון.

האירוויזיון זכה לביקורות רבות על איכות השירים המשתתפים, ועל היבטו הפוליטי. לאורך השנים נשלחו לתחרות שירים רבים, המשלבים סגנונות אתניים והופעות גרנדיוזיות ומשוכללות, בעלי קטעי ריקוד ופירוטכניקה מתקדמת. חלק מהמשתתפות נחשדו במניעים פוליטיים שהשפיעו לעיתים על תוצאות התחרות. כיום, צובר האירוויזיון פופולריות גדולה בקרב קהילת הלהט"ב המזוהה עמו. בניסיון ליעל את הכנסות התחרות, הקים איגוד השידור האירופי מספר תחרויות דומות כשהמוכרת מביניהם היא אירוויזיון הילדים.

אטימולוגיהעריכה

המונח "אירוויזיון" הוא הלחם בסיסים של מילות הלעז "Europe" ("אירופה") ו-"Vision" ("חזון"). המונח נטבע בשנת 1951, על ידי הכתב הבריטי ג'ורג' קמפיי בעיתון London Evening Standard, בניסיון לקרוא למנהיגי היבשת לפתח חזון מוזיקלי משותף, שיאחה את השסעים הפוליטיים של מלחמת העולם השנייה. בראשית שנותיה נקראה התחרות "Grand Prix Eurovision de la Chanson Européenne" בצרפתית ו-"Eurovision Song Contest Grand Prix" באנגלית. אולם משנת 1968 קוצר שמה האנגלי של התחרות ל-"Eurovision Song Contest" (בעברית: "תחרות הזמר של האירוויזיון") במטרה להנגישו לאנאלפביתיים. בשנת 1973 קוצר גם השם הצרפתי, "Concours Eurovision de la Chanson".[1] במרוצת השנים אל שמה המלא של התחרות נלוו כמה קיצורים, דוגמת "אירוויזיון" וראשי התיבות "ESC".[2]

שמן של ארבע מהדורות בלבד לא היה בשפה האנגלית או הצרפתית; באירוויזיון 1965 ו-1991 הוחלף שם התחרות לשפה האיטלקית ("Gran Premio Eurovisione della Canzone" ו-"Concorso Eurovisione della Canzone" בהתאמה), ובשנים 1976 ו-1980, כשהולנד זכתה לארח את האירוויזיון, שונה שמו ל-"Eurovisiesongfestival".

היסטוריהעריכה

היסטוריית התחרות שלובה באיחוד הרשויות הממלכתיות והקמת איגוד השידור האירופי. הערגה העזה לקידום התרבות האירופאית, תוך שיתוף פעולה הדוק בין מדינות אירופה, ששקעו בסכסוכים פוליטיים בעקבות מלחמת העולם השנייה, הניעה לאיחוד רשויות השידור הלאומיות לכדי ארגון אחד. בשנת 1950 הוקם באופן רשמי האיגוד.[3] לאחר תקופת הרצה מוצלחת בה שידרו רשויות השידור החברות בו כמה אירועים בינלאומיים, ביניהם טקס ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה, הקים בינואר 1955 ועדה שהואמנה על פיתוח יוזמות ושיתופי פעולה חדשים בין המדינות. הוועדה, בראשותו של מרסל בזנסון, הציעה לאיגוד להקים תחרות שירים אירופית, שתחבר מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים.[4][5] האספה הכללית נעתרה לבקשת הוועדה, וההכנות לארגון התחרות החלו באוקטובר אותה השנה. בדצמבר הציעה רשות השידור השווייצרית לארח את המהדורה הראשונה של האירוויזיון בעיר לוגאנו, באביב 1956.[6] פסטיבל סן רמו האיטלקי שימש את האיגוד כבסיס לארגון התחרות, תוך התחשבות באופייה הבינלאומי והשיתופי.

שנות החמישיםעריכה

 
ליס אסיה, זוכת אירוויזיון 1956. אסיה נחשבת לדמויות האייקוניות ביותר שהופיעו על בימת התחרות

תחרות האירוויזיון הראשונה התקיימה ביום חמישי, ב-24 במאי 1956, בתיאטרון "קרוסל" שבלוגאנו, שווייץ, ובה שבע מדינות, איטליה, בלגיה, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג, צרפת ושווייץ. כל משתתפת מיוצגת על ידי שני שירים – דבר ייחודי לאירוויזיון 1956.[7] הממלכה המאוחדת, אוסטריה ודנמרק תכננו גם הן להשתתף בתחרות, אך פספסו את מועד ההרשמה האחרון. בניגוד לשאר מהדורות האירוויזיון, ההצבעה הייתה חשאית ונערכה בחדר צדדי סמוך לאולם. בנוסף, פרט לזוכה, לא הוכרזו תוצאות התחרות. בתחרות זו ניצחה ליס אסיה השווייצרית עם השיר "Refrain" ("פזמון חוזר").

התחרות הבאה כללה מתכונת שידור שונה ומספר חוקים חדשים. היא נערכה ב-3 במרץ 1957, באולם זאנדלזן בעיר פרנקפורט שבגרמניה. בתחרות זו השתתפו עשר מדינות, כשכל אחת שולחת שיר בלבד. לאחר חוסר שביעות הרצון מהליך הכרזת התוצאות ב-1956, החליטו המארגנים שלה לחשוף את הצבעות המשתתפות לצופים. את הניקוד מסרו נציגי רשויות השידור הממלכתיות בשיחת טלפון קצרה עם מנחת התחרות, אניד איפליקיאן.[8] הזוכה, קורי ברוקן ההולנדית, ביצעה את שירה "Net als toen" בהדרן. בהתאם לחוקי התחרות, נערך אירוויזיון 1958 באדמת הולנד, בעיר הילברסום.

שנות השישיםעריכה

בשנת 1960 התקיימה התחרות באולם הפסטיבלים המלכותי בלונדון, בירת הממלכה המאוחדת ביום שלישי. הולנד, שזכתה במהדורה הקודמת, סירבה לארח אותה מפאת מגבלות כספיות שהטילה ממשלת המדינה על רשות השידור הממלכתית. מעתה ואילך חדלו מארגני התחרות לקיימה באמצע השבוע. ז'קלין בואייה הצרפתייה, ביצעה את השיר "Tom Pillibi", והגיעה למקום הראשון עם 32 נקודות. בניגוד למהדורות הקודמות, הוענק גביע הניצחון לבואייה על ידי זוכת אירוויזיון 1959, טדי סחולטן.[9] לאחר התחרות נכנס השיר למספר מצעדי מוזיקה ברחבי היבשת. באירוויזיון 1962 שונתה שיטת ההצבעה, וארבע מדינות הגיעו לראשונה למקום האחרון עם 0 נקודות ("nul point"). בשיטה החדשה רשאי כל שופט להעניק 1–3 נקודות לשלושת השירים הטובים ביותר. מאירוויזיון 1964 החל איגוד השידור האירופי למנות מפקח מטעמם על תוצאות התחרות. באותה השנה זכה השיר "Non ho l'età" בביצועה של הזמרת האיטלקייה ג'יליולה צ'ינקווטי. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבלגי (הן בפלנדריה והן בוולוניה), הצרפתי והאיטלקי.[10]

באמצע שנות השישים חל שינוי בנוגע לשירים שנשלחו לתחרות. לא עוד בלדות שאנסון רומנטיות. את מקומן תפסו שירים קצביים, בעלי קטעי מחול וסגנון מוזיקלי אתני ומסורתי. בשנת 1965 שודרה התחרות למדינות מזרח אירופה באמצעות ארגון הרדיו והטלוויזיה הבינלאומי (International Radio and Television Organisation). מדרוג אירוויזיון 1965 קבע שיא של 150 מיליון צופים.[11] השיר הזוכה, "Poupée de cire, poupée de son" משל פראנס גל, זכה להצלחה רבה באירופה ובמזרח אסיה. במרוצת השנים נמנה "Poupée de cire, poupée de son" בין השירים המוכרים ביותר מתחרות הזמר של האירוויזיון. הוא הגיע למקום השישי במצעד הסינגלים היפני והסינגפורי[12] בנוסף, נכתבו לו מספר גרסאות כיסוי בשפות שונות דוגמת עברית ("אל תכעסי זה לא אסון") וערבית ("دمية من الشمع ، ودمية من نخالة"). אירוויזיון 1968 הייתה המהדורה הראשונה שצולמה בצבע. אולם רק שש מדינות מתוך 17 המשתתפות החזיקו בטכנולוגיה המאפשרת את שידור התחרות בצבעים, והיתר נאלצו להקרינה בשחור-לבן.[13]

אירוויזיון 1969 זכור כנקודת מפנה בהיסטוריית התחרות. הוא נערך במדריד, בירת ספרד, ב-29 במרץ. לראשונה, זכו ארבע מדינות (ספרד, צרפת, הולנד והממלכה המאוחדת) במקום הראשון עם 18 נקודות. מארגני התחרות, שלא התאמנו לתרחיש של שוויון, הכריזו על ארבע המדינות כזוכות. איגוד השידור האירופי ספג ביקורות רבות הן מצופי התחרות והן מרשויות השידור השונות. הוא קבע כי במקרה של תיקו, המנצחת היא המדינה שקיבלה פעמים רבות יותר את מרב הנקודות (12 נקודות). אם טרם התקבלה ההכרעה, תנצח המדינה שקיבלה 10 נקודות יותר פעמים וכן הלאה. תקנה זו הופעלה רק פעם אחת באירוויזיון 1991.

שנות השבעיםעריכה

 
גלי עטרי ולהקת חלב ודבש מבצעים את השיר "הללויה" באירוויזיון 1979. ישראל זכתה בתחרות בפעם השנייה ברציפות

החל מאירוויזיון 1970, טרם הופעתה של כל מדינה המשתתפת בתחרות, הוקרן סרטון קצר, המכונה "גלויה", שמציג את המבצע על רקע נופים שונים ומוכרים בארץ המארחת. אורך כל גלויה נד בין 40–60 שניות.[14][15] התחרות נערכה בבירה אמסטרדם שבהולנד, אחר הגרלה שנעשתה על ידי איגוד השידור האירופי בין ארבע הזוכות במהדורה הקודמת. לאחר "מחדל השוויון המרובע" באירוויזיון 1969, החרימו ארבע מדינות את התחרות, ופרשו ממנה. הזוכה האירית, דנה, הביאה את הניצחון הראשון מתוך שבעה לאירלנד. בתחרות העוקבת זכתה מונקו, עם השיר "Un banc, un arbre, une rue" משל סברין. האון הכספי אילץ את המדינה לוותר על אירוח התחרות. הממלכה המאוחדת התנדבה לערוך את התחרות בשטחה, בשיתוף עם הממשל המונגאסקי.

ישראל הצטרפה לתחרות הזמר של האירוויזיון בשנת 1973.[16] אילנית, עם השיר "אי שם", הגיעה למקום הרביעי עם 97 נקודות. לוקסמבורג, שזכתה במהדורה הקודמת, הגיעה למקום הראשון ב-1973, והפכה למדינה השנייה שמנצחת בשתי תחרויות רצופות. באירוויזיון 1974 זכתה להקת אבבא, עם השיר "Waterloo". לאחר התחרות התפרסם השיר ברחבי אירופה ובארצות הברית; הוא הגיע למקום השישי בבילבורד הוט 100, ולמקום הראשון במצעד הסינגלים הדני, הפיני, הנורווגי וההולנדי. במרוצת השנים נמנה "Waterloo" בין השירים המוכרים והאהובים ביותר בתחרות. באירוע היובל לאירוויזיון הגיע השיר למקום הראשון.[17][18]

באירוויזיון 1975 שונתה מתכונת ההצבעה לשיטה המכונה "שתים עשרה הנקודות". כל חבר שופטים מעניק 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרת השירים שאהב. מערכת ניקוד זו נשמרה במרוצת השנים ולא שונתה. בשנת 1978 זכתה ישראל בפעם הראשונה בתולדותיה עם השיר "אבניבי" משל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתא. אירוויזיון 1979 נערך בירושלים. טורקיה תכננה להשתתף בתחרות, אולם כמה ימים טרם המופע הודיעה על פרישתה. מעריצי התחרות מעלים סברה כי המדינות החברות בליגה הערבית, שפועלת להחרמת ישראל, הפעילו לחץ פוליטי על הממשל הטורקי.[19] בתחרות הזו זכתה ישראל בפעם השנייה ברציפות, עם השיר "הללויה" בביצוע גלי עטרי וחלב ודבש.

שנות השמוניםעריכה

 
סלין דיון, זוכת אירוויזיון 1988. זכייתה בתחרות היוותה נקודת מפנה בקריית המוזיקה שלה.

המצוקות הכלכליות אליהן נקלע הערוץ הראשון וקיום התחרות ביום הזיכרון לחללי צה"ל, מנעו מישראל לארח ולהשתתף באירוויזיון 1980. ספרד שהגיעה למקום השני ב-1979, והממלכה המאוחדת שהוגדרה על איגוד השידור האירופי כברירת מחדל לאירוח התחרות, סירבו לקיימה בשטחן. כחצי שנה לפני שידורה, נענתה רשות השידור ההולנדית לבקשת האיגוד, ואירחה את התחרות בהאג. רשות השידור הממלכתית הקימה אירוע ענו, ללא חידושים טכנולוגיים וללא תפאורות גרנדיוזיות. בתחרות זו זכה ג'וני לוגן האירי, עם השיר "What's Another Year". לוגן עתיד לנצח גם באירוויזיון 1988 ובאירוויזיון 1992 ככותב השיר "?Why Me" בביצוע לינדה מרטין.[20]

בשנת 1983 הוכנס לתחרות חידוש טכנולוגי מרכזי; אושר השימוש במיקרופונים אלחוטיים.[21] לפני כן, חויבו מבצעי השירים להשתמש במיקרופון הנתמך במוט או להחזיקו בידם. בשנת 1987 זכתה הזמרת הבלגית סנדרה קים, עם השיר "J'aime la vie". על אף שגילה עמד על 13 וחצי שנים, תארו מילות השיר אותה כבת 15. משכך, קים היא הזוכה הצעירה ביותר בתולדות התחרות. "J'aime la vie" זכה להצלחה הדרגתית ברחבי אירופה; תחילה הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הפלנדרי, ובעדן כבש את מצעדי המוזיקה באוסטריה, צרפת והולנד, ואף הגיע למקום ה-16 באירופה הוט 100.[22] משנת 1987 הגביל איגוד השידור האירופי את מספר המדינות המשתתפות ל-22, במטרה להגביל את משך שידור התחרות לשלוש שעות.[23]

זכייתה באירוויזיון 1988, היוותה נקודת מפנה בקריירת המוזיקה של סלין דיון, ששרה את "Ne partez pas sans moi". המבצעת, שטרם ראתה את אור הזרקורים של תעשיית המוזיקה, הפכה בן ליל לעניין רב בעיתונות ובכלי התקשורת באירופה. נכון ל-2021, "Ne partez pas sans moi" הוא השיר הזוכה האחרון שבוצע בשפה הצרפתית.[24] לאחר שהגילאים של שניים מהזמרים המשתתפים באירוויזיון 1989 (נטלי פאק וגילי נתנאל) לא עלה על 12 שנים, החליט איגוד השידור האירופי לחוקק כלל חדש בנידון. מעתה ואילך, על המשתתפים להיות בני שש עשרה שנים לפחות ביום התחרות.[25]

שנות התשעיםעריכה

בשנת 1991, בפעם השנייה בתולדות התחרות, נקבע שוויון במקום הראשון. צרפת ושוודיה הגיעו כל אחת ל-146 נקודות. על פי חוק שובר השוויון של האירוויזיון, המנצחת היא המדינה שקיבלה פעמים רבות יותר את מרב הנקודות (12 נקודות). אם טרם התקבלה ההכרעה, תנצח המדינה שקיבלה 10 נקודות יותר פעמים וכן הלאה. שתי המדינות קיבלו את תריסר הנקודות ארבע פעמים. לבסוף הוכרזה הזמרת השוודית קרולה כזוכה.[26][27]

שינויים במישור הטריטוריאלי במפת אירופה בעקבות נפילת מסך הברזל והתפרקות יוגוסלביה, גרמו לעלייה חדה בביקוש להשתתפות באירוויזיון. בהתאם לכך, הרחיב איגוד השידור האירופי את מספר המדינות המתחרות לעשרים וחמש. בנוסף, החליט כי עשרים ושתיים מהמתחרות באירוויזיון 1992, יקבלו כרטיס אוטומטי להשתתפות באירוויזיון העוקב. שלושת המקומות האחרונים יתחרו לצד המדינות החדשות המעוניינות להצטרף לאירוויזיון על זכות ההשתתפות במהדורה הבאה. המדינות שלא צלחו להעפיל משלב הסינון, יאלצו להמתין עד לשנה הבאה. מלחמת בוסניה שהתרחשה באפריל 1992 גבתה קורבנות רבים. כחודש לפני התחרות, נכבש רוב שטח המדינה, כולל הבירה סרייבו, על ידי הצבא הסרבי. המשלחת הבוסנית, שספגה ביקורות נוקבות מהממשלה, חוותה קשיים בעזיבת המדינה והטסתה למילסטריט, אירלנד. כדי להימנע מירי צלפים סרבים בעת העלייה למטוס, נאלצו חברי המשלחת לנסוע אל שדה התעופה בליווי הצבא הבוסני.[28] באירוויזיון 1994 הונהג כלל חדש שיסדיר את מספר המשתתפות בתחרות: שש המדינות שסיימו במקומות האחרונים, יאבדו את זכותן להשתתף בשנה שלאחר מכן.[28] בשנת 1997 אפשר איגוד השידור האירופי לצופים במדינות גרמניה, אוסטריה, הממלכה המאוחדת, שוודיה ושווייץ, להצביע לשירים בתחרות באמצעות מסרון טלפוני, ולהשפיע על תוצאותיה. קולות הצופים שוקללו לשיטת "12 הנקודות", והוצגו ביחס שווה להצבעות חברי השיפוט המדינתיים.[29] ניסוי הצטרפותו של הקהל לתוצאות התחרות נחל הצלחה, ובאירוויזיון 1998 הוא הצביע לבדו, ללא ניקוד מהשופטים. באותה המהדורה זכתה הזמרת הישראלית דנה אינטרנשיונל – הטרנסג'נדרית הראשונה שזוכה באירוויזיון. בשנת 1999 כונן האיגוד את המושג "ארבע המדינות הגדולות" (ספרד, גרמניה, צרפת והממלכה המאוחדת), שזכו למקום אוטומטי בגמר התחרות, ללא קשר לתוצאותיהם בתחרות הקודמת.[30] איטליה, ששבה לתחרות בשנת 2011, הצטרפה לקבוצת המדינות. בנוסף, חדלו המבצעים להתלוות למנגינות התזמורת, אלא לפלייבק, שהופק טרם השידור.

שנות ה-2000עריכה

דנמרק, שזכתה באירוויזיון 2000 עם השיר "Fly on the Wings of Love" בביצוע האחים אולסן, אירחה את המהדורה הבאה בבירה קופנהגן. חזונה של רשות השידור הדנית שולב בערגה עזה להתעלות על המופע הקודם שנערך בשוודיה הסמוכה, ובשימוש בטכנולוגיות ופירוטכניקות חדשות שטרם נראו בתחרות.[31][32] היא נערכה באצטדיון פארקן, במרכז העיר. 35,000 צופים השתכנו באצטדיון המופע – מספר הצופים הגדול ביותר במופע בהיסטוריית התחרות. אולם הקהל לא שבע רצון מסידורי מקומות הישיבה, שכן רובו לא ראה את המבצעים בבירור.[33]

באירוויזיון 2004, שנערך בעיר איסטנבול שבטורקיה, בוטלה שיטת הסינון המקדים שנחקקה על ידי איגוד השידור האירופי ב-1993. את מקומה תפס שלב חצי הגמר; אל התחרות מעפילים אוטומטית חברי "ארבע הגדולות" והמדינות שהגיעו לעשרת המקומות הראשונים במהדורה הקודמת. שאר המדינות נאלצו לעבור את שלב חצי הגמר, שהוקרן כיומיים לפני ערב הגמר. בסיום השלב יעפילו עשר מדינות שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר. אירוויזיון 2004 התלווה ללוגו חדש, שיוצג בכל הסמלילים הבאים של התחרויות.[34] בשנת 2008 הוכפלה שיטת חצי הגמר היחיד, ורק המדינה המארחת וחברי "ארבע הגדולות" זכו לכרטיס אוטומטי לגמר התחרות.

מאירוויזיון 2009 חולק ניקוד השופטים והקהל ביחס שווה של 50 אחוזים. בניסיון לפתח את שיטת חצאי הגמר, הסדיר איגוד השידור האירופי הגרלה המחלקת את המדינות המשתתפות לשישה "סלים". הסלים הבטיחו פיזור הוגן של מדינות שכנות או בעלות קשר היסטורי הדוק, שדפוסי הצבעתן דומים.

העשור השני של המאה ה-21עריכה

בעשור השני של המאה ה-21 חל שינוי בנפך ההופעות של המדינות בתחרות. שימוש במסכי לד עצומים, מנורות מהבהבות, זיקוקים וגימיקים נוספים, העלה את סיכוי הזכייה של המדינות. הקהל, ששם דגש על שימוש בעזרים טכנולוגיים, הפך לקול מכריע בהצבעה. בשנת 2014 הגיעה קונצ'יטה וורסט למקום הראשון – מלכת הדראג הראשונה שזוכה בתחרות. זכייתה עוררה עניין בעיתונות האירופית, שכן פניה מכוסות בזקן גברי. קונצ'יטה, שדמותה הפכה לאייקונית בקהילת הלהט"ב, קיבלה ביקורות נוקבות על הופעתה; ראש ממשלת פולין לשעבר ירוסלב קצ'ינסקי מחה על הניצחון, וטען כי וורסט הפכה לסמל שגוי וקלוקל של אירופה,[35][36] והפוליטיקאי הרוסי ולדימיר ז'ירינובסקי אף כינה את וורסט "ילדה מזוקנת".[37]

לרגל המהדורה ה-60 של האירוויזיון, הוזמנה רשות השידור האוסטרלית להשתתף בו. הרשות, שהייתה חברה חלקית באיגוד השידור האירופי, נענתה לבקשתו, ושלחה את גיא סבסטיאן עם השיר "Tonight Again". כדי לא לפגוע בסיכוי העפלה של מדינות אירופה, אוסטרליה, לצד אוסטריה המארחת ו"ארבע הגדולות" עלתה אוטומטית לגמר. היא הגיעה למקום החמישי עם 196 נקודות. בעקבות המיקום הגבוה, הצטרפה אוסטרליה לאירוויזיון באופן רשמי.[38][39]

זכייתה של נטע ברזילי באירוויזיון 2018 עם השיר "Toy", הביאה לישראל את ניצחונה הרביעי בתחרות. אל התחרות העוקבת, שהתקיימה בתל אביב-יפו, הוטחו החרמות מצד ארגון ה-BDS. כ-140 אמנים בינלאומיים חתמו על עצומה הקוראת תיגר על קיומו של האירוויזיון במדינה. על אף ההחרמות, התחרות התקיימה כמתוכנן, וזכתה לשבחים מפי מבקרי המוזיקה העכשווית. אולם במהלך חשיפת תוצאות הקהל, הניפה הלהקה האיסלנדית הטארי דגל פלסטין. בנוסף, בעת הופעת הביניים של מדונה הוצגו שני רקדנים, זכר ונקבה, שעל גבם דגל פלסטין ודגל ישראל. הדבר נגד את חוקי האירוויזיון הדורשים מהמשתתפים להימנע מהצהרות פוליטיות.[40]

העשור השלישי של המאה ה-21עריכה

מגפת הקורונה בהולנד שהחלה בשלהי פברואר 2020, הותירה את איגוד השידור האירופי אובד עצות, שכן עמד לנגד עיניו הערגה לקיום התחרות כמתוכנן. עם זאת, ב-18 במרץ אותה השנה הודיע מפקח התחרות, יון אולה סאנד, על ביטול המהדורה ה-65 של האירוויזיון.[41] בניסיון למצוא חלופה לשידור התחרות, הוקרנה התוכנית "אירוויזיון: Europe Shine a Light". במרוצת התוכנית ביצעו זוכי התחרות לדורותיהם דוגמת קתרינה לסקאניץ' ודאנקן לורנס כמה משיריהם המוכרים. אירוויזיון 2021 נערך במתכונת שונה, המותאמת למגבלות המגפה; קיבולת הקהל באולם ירדה, ועל המשתתפים בתחרות לחבוש מסכה רפואית לארכה. בתחרות זו זכתה הלהקה האיטלקייה מונסקין, בביצוע השיר "Zitti e buoni".

רצף תחרויות הזמר של האירוויזיון
שנה העיר המארחת המדינה המנצחת השיר המנצח ביצוע ניקוד מקום שני הפרש
1956 שווייץ  לוגאנו שווייץ  שווייץ "Refrain" ליס אסיה
לא הוכרז
1957 גרמניה  פרנקפורט הולנד  הולנד "Net als toen" קורי ברוקן ‏31 צרפת  צרפת ‏14
1958 הולנד  הילברסום צרפת  צרפת "Dors, mon amour" אנדרה קלאבו ‏27 שווייץ  שווייץ ‏3
1959 צרפת  קאן הולנד  הולנד "Een beetje" טדי סחולטן ‏21 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏5
1960 הממלכה המאוחדת  לונדון צרפת  צרפת "Tom Pillibi" ז'קלין בואייה ‏32 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏7
1961 צרפת  קאן לוקסמבורג  לוקסמבורג "Nous les amoureux" ז'אן-קלוד פסקל ‏31 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏7
1962 לוקסמבורג  לוקסמבורג צרפת  צרפת "Un premier amour" איזבל אוברה ‏26 מונקו  מונקו ‏13
1963 הממלכה המאוחדת  לונדון דנמרק  דנמרק "Dansevise" גרטה ויורגן אינגמן ‏42 שווייץ  שווייץ ‏2
1964 דנמרק  קופנהגן איטליה  איטליה "Non ho l'età" ג'יליולה צ'ינקווטי ‏49 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏32
1965 איטליה  נאפולי לוקסמבורג  לוקסמבורג "Poupée de cire, poupée de son" פראנס גל ‏32 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏6
1966 לוקסמבורג  לוקסמבורג אוסטריה  אוסטריה "Merci, Chérie" אודו יורגנס ‏31 שוודיה  שוודיה ‏15
1967 אוסטריה  וינה הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת "Puppet on a String" סנדי שו ‏47 אירלנד  אירלנד ‏25
1968 הממלכה המאוחדת  לונדון ספרד  ספרד "La, la, la" מסיאל ‏29 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏1
1969 ספרד  מדריד ספרד  ספרד "Vivo cantando" סלומה ‏18
אין זוכה במקום השני
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת "Boom Bang-a-Bang" לולו
הולנד  הולנד "De troubadour" לני קור
צרפת  צרפת "Un jour, un enfant" פרידה בוקארה
1970 הולנד  אמסטרדם אירלנד  אירלנד "All Kinds of Everything" דנה ‏32 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏6
1971 אירלנד  דבלין מונקו  מונקו "Un banc, un arbre, une rue" סברין ‏128 ספרד  ספרד ‏12
1972 הממלכה המאוחדת  אדינבורו לוקסמבורג  לוקסמבורג "Après toi" ויקי לאנדרוס ‏128 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏14
1973 לוקסמבורג  לוקסמבורג לוקסמבורג  לוקסמבורג "Tu te reconnaîtras" אן-מארי דוד ‏129 ספרד  ספרד ‏4
1974 הממלכה המאוחדת  ברייטון שוודיה  שוודיה "Waterloo" אבבא ‏24 איטליה  איטליה ‏6
1975 שוודיה  סטוקהולם הולנד  הולנד "Ding-a-dong" טיץ'-אין ‏152 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏14
1976 הולנד  האג הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת "Save Your Kisses for Me" אחוות האדם ‏164 צרפת  צרפת ‏17
1977 הממלכה המאוחדת  לונדון צרפת  צרפת "L'oiseau et l'enfant" מארי מרים ‏136 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏15
1978 צרפת  פריז ישראל  ישראל "אבניבי" יזהר כהן והאלפא-ביתא ‏157 בלגיה  בלגיה ‏32
1979 ישראל  ירושלים ישראל  ישראל "הללויה" חלב ודבש ‏125 ספרד (1977)  ספרד ‏9
1980 הולנד  האג אירלנד  אירלנד "What's Another Year" ג'וני לוגן ‏143 גרמניה  גרמניה ‏15
1981 אירלנד  דבלין הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת "Making Your Mind Up" באקס פיז ‏136 גרמניה  גרמניה ‏4
1982 הממלכה המאוחדת  הארוגייט גרמניה  גרמניה "Ein bißchen Frieden" ניקול ‏161 ישראל  ישראל ‏61
1983 גרמניה  מינכן לוקסמבורג  לוקסמבורג "Si la vie est cadeau" קורין הרמס ‏142 ישראל  ישראל ‏6
1984 לוקסמבורג  לוקסמבורג שוודיה  שוודיה "Diggi-Loo Diggi-Ley" הרייס ‏145 אירלנד  אירלנד ‏8
1985 שוודיה  גטבורג נורווגיה  נורווגיה "La det swinge" בוביסוקס! ‏123 גרמניה  גרמניה ‏18
1986 נורווגיה  ברגן בלגיה  בלגיה "J'aime la vie" סנדרה קים ‏176 שווייץ  שווייץ ‏36
1987 בלגיה  בריסל אירלנד  אירלנד "Hold Me Now" ג'וני לוגן ‏172 גרמניה  גרמניה ‏31
1988 אירלנד  דבלין שווייץ  שווייץ "Ne partez pas sans moi" סלין דיון ‏137 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏1
1989 שווייץ  לוזאן יוגוסלביה  יוגוסלביה "Rock Me" ריווה ‏137 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏7
1990 יוגוסלביה  זאגרב איטליה  איטליה "Insieme: 1992" טוטו קוטוניו ‏149 אירלנד  אירלנד
צרפת  צרפת
‏17
1991 איטליה  רומא שוודיה  שוודיה "Fångad av en stormvind" קרולה ‏146 צרפת  צרפת ‏0
1992 שוודיה  מאלמה אירלנד  אירלנד "Why Me?" לינדה מרטין ‏155 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏16
1993 אירלנד  מילסטריט אירלנד  אירלנד "In Your Eyes" ניב קבאנה ‏187 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏23
1994 אירלנד  דבלין אירלנד  אירלנד "Rock 'n' Roll Kids" פול הרינגטון וצ'ארלי מק'גטיגן ‏226 פולין  פולין ‏60
1995 אירלנד  דבלין נורווגיה  נורווגיה "Nocturne" סיקרט גארדן ‏148 ספרד  ספרד ‏29
1996 נורווגיה  אוסלו אירלנד  אירלנד "The Voice" איימר קווין ‏162 נורווגיה  נורווגיה ‏48
1997 אירלנד  דבלין הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת "Love Shine a Light" קתרינה והגלים ‏227 אירלנד  אירלנד ‏70
1998 הממלכה המאוחדת  ברמינגהאם ישראל  ישראל "דיווה" דנה אינטרנשיונל ‏172 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת ‏6
1999 ישראל  ירושלים שוודיה  שוודיה "Take Me to Your Heaven" שרלוט נילסן ‏163 איסלנד  איסלנד ‏17
2000 שוודיה  סטוקהולם דנמרק  דנמרק "Fly on the Wings of Love" האחים אולסן ‏195 רוסיה  רוסיה ‏40
2001 דנמרק  קופנהגן אסטוניה  אסטוניה "Everybody" טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XL ‏198 דנמרק  דנמרק ‏21
2002 אסטוניה  טאלין לטביה  לטביה "I Wanna" מריה נ. ‏176 מלטה  מלטה ‏12
2003 לטביה  ריגה טורקיה  טורקיה "Everyway That I Can" סרטאב ארנר ‏167 בלגיה  בלגיה ‏2
2004[א] טורקיה  איסטנבול אוקראינה  אוקראינה "Wild Dances" רוסלנה ‏280 סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו ‏17
2005 אוקראינה  קייב יוון  יוון "My Number One" הלנה פפאריזו ‏230 מלטה  מלטה ‏38
2006 יוון  אתונה פינלנד  פינלנד "Hard Rock Hallelujah" לורדי ‏292 רוסיה  רוסיה ‏44
2007 פינלנד  הלסינקי סרביה  סרביה "Molitva" מריה שריפוביץ' ‏268 אוקראינה  אוקראינה ‏33
2008[ב] סרביה  בלגרד רוסיה  רוסיה "Believe" דימה בילאן ‏272 אוקראינה  אוקראינה ‏42
2009 רוסיה  מוסקבה נורווגיה  נורווגיה "Fairytale" אלכסנדר ריבאק ‏387 איסלנד  איסלנד ‏169
2010 נורווגיה  אוסלו גרמניה  גרמניה "Satellite" לנה ‏246 טורקיה  טורקיה ‏76
2011 גרמניה  דיסלדורף אזרבייג'ן  אזרבייג'ן "Running Scared" אל & ניקי ‏221 איטליה  איטליה ‏32
2012 אזרבייג'ן  באקו שוודיה  שוודיה "Euphoria" לורן ‏372 רוסיה  רוסיה ‏113
2013 שוודיה  מאלמה דנמרק  דנמרק "Only Teardrops" אמילי דה פורסט ‏281 אזרבייג'ן  אזרבייג'ן ‏47
2014 דנמרק  קופנהגן אוסטריה  אוסטריה "Rise Like a Phoenix" קונצ'יטה וורסט ‏290 הולנד  הולנד ‏52
2015 אוסטריה  וינה שוודיה  שוודיה "Heroes" מונס סלמרלוב ‏365 רוסיה  רוסיה ‏62
2016 שוודיה  סטוקהולם אוקראינה  אוקראינה "1944" ג'מאלה ‏534 אוסטרליה  אוסטרליה ‏23
2017 אוקראינה  קייב פורטוגל  פורטוגל "Amar pelos dois" סלבדור סובראל ‏758 בולגריה  בולגריה ‏143
2018 פורטוגל  ליסבון ישראל  ישראל "Toy" נטע ברזילי ‏529 קפריסין  קפריסין ‏93
2019 ישראל  תל אביב-יפו הולנד  הולנד "Arcade" דאנקן לורנס ‏498 איטליה  איטליה ‏26
2020 הולנד  רוטרדם התחרות בוטלה עקב התפרצות מגפת הקורונה
2021 הולנד  רוטרדם איטליה  איטליה "Zitti e buoni" מונסקין 524 צרפת  צרפת ‏25
2022

חוקי התחרותעריכה

ארגון ופיקוחעריכה

 
יון אולה סאנד, מפקח תחרות הזמר של האירוויזיון בין השנים 20112020. כמו כן, פיקח על מהדורות אירוויזיון הילדים, האירוויזיון למוזיקאים צעירים והאירוויזיון למקהלות

האירוויזיון מופק על ידי איגוד השידור האירופי, לצד הרשות הממלכתית של המדינה המארחת. עליו, מפקח מרטין אסטרדאל, שמונה על ידי יושב ראש האיגוד לאחר התפטרותו של יון אולה סאנד.[42][43] הוא אמון על הכשרת ההצבעות של המדינות השונות והצגתן בסדר קבוע. תפקיד זה מאפיין עקבי של האירוויזיון מאז מהדורתו הראשונה. משנת 2011 מנהל את מהדורות האירוויזיון השונות דוגמת אירוויזיון הילדים, האירוויזיון למוזיקאים צעירים והאירוויזיון למקהלות. לצד אסטרדאל מכהנת ועדה המורכבת מנציגי רשויות השידור החברות באיגוד. הנציגים אמונים על הובלת משלחת ארצם למהדורות השונות ומשמשים כאיש תווך בין הרשות למנהלי התחרות. במשלחות מכהנים אנשי תקשורת ועיתונאיים, משתתפי עבר באירוויזיון, כותבים ומלחנים ופוליטיקאים. הנציגים יוזמנו לפגישה כמה חודשים לפני קיום התחרות, ויקבלו מידע אודותיה הכולל את עיצוב הבמה, התאורה והסאונד.[44]

השירים והמבצעיםעריכה

למען השקיפות וההגינות, פוסל איגוד השידור האירופי שיר שיצא לאור לפני המועד המותר. תחילה, הוא הקדיש את תאריך 1 בספטמבר בשנה שלפני קיום התחרות, למועד פתיחת פרסום השירים. אולם במרוצת השנים השתנה המועד כמה פעמים, וכיום הוא נאמד בכמה שבועות טרם האירוויזיון. בראשית שנותיו יצאו השירים המשתתפים לאור באופן מסחרי רק אחר שידור גמר התחרות. הנגישות המתפתחת לשירים הובילה את האיגוד לקדמם בערוץ היוטיוב הרשמי שלהם, ובפלטפורמות נוספות דוגמת אינסטגרם, טוויטר ופייסבוק.[45] את המגבלה לאורך השירים אישר האיגוד בשנת 1957, לאחר מחאות מצד רשויות השידור על הרון האיטלקי, שנמשך כחמש דקות. מעתה עומד משך הזמן המרבי של השירים המשתתפים על שלוש דקות. בהופעות המדינות על הבמה ישתתפו עד שישה אנשים, כולל המבצע, ללא בעלי חיים. משנת 1990 על המשתתפים להיות בני שש עשרה שנים לפחות ביום התחרות.

מוזיקה חיהעריכה

התזמורות שליוו את המבצעים היוו קו אפי בולט באירוויזיון בין השנים 1956–1998. מוזיקת גיבוי שהוקלטה מראש הושמעה לראשונה באירוויזיון 1973. באירוויזיון 1997 אפשר האיגוד להכין הקלטה אינסטרומנטלית ולהשמיעה בבמה, אולם לא חוקק זאת כתנאי מחייב, והמדינה המארחת נדרשה לשכור תזמורת חיה. בשנת 1999 סירבה רשות השידור הישראלית לספק תזמורת בניסיון לחסוך בעלויות התחרות. זו הייתה המהדורה הראשונה בה כל המדינות השתמשו בהקלטה אינסטרומנטלית.[46] כיום אוסר איגוד השידור האירופי להשתמש בכלי נגינה על הבמה, ומחייב להקליט את המוזיקה האינסטרומנטלית שתלווה את המבצע.[47]

שפהעריכה

מראשית שנותיה של התחרות אסר איגוד השידור האירופי לשלוח יצירות אינסטרומנטליות גרידא. אולם באירוויזיון 1995 זכה השיר הנורווגי "Nocturne" ("לילית"), שהכיל עשרים וארבע מילים. הזכייה עוררה את חמתם של המשתתפות במהדורה, אך ידה של נורווגיה הייתה על העליונה, והאיגוד לא שמע לערעורים שהוגשו. בשנים 2003 ו-2008 שלחה בלגיה שני שירים בשפה מתוכננת, "Sanomi" ו-"O julissi" בהתאמה.

ראשית מגבלות השפה אירעו בשנת 1964, כשחויבו המדינות המשתתפות לשיר בשפתן הרשמית.[48] המגבלות בוטלו באירוויזיון 1973, ובשנים 1974–1975, זכו לראשונה שירים שלא בוצעו בשפה רשמית, "Waterloo" של אבבא ו-"Ding-a-dong" בביצוע להקת טיץ'-אין בהתאמה. בשנת 1977 הוחזר חוק השפה על כנו. בלגיה וגרמניה, שהשתתפו באירוויזיון 1977, קיבלו היתר מיוחד לשיריהם שנכתבו בשפה האנגלית. חוק השפה בוטל באופן רשמי באירוויזיון 1999. חופש השפה אפשר למדינות לשלוח שירים גם בשפות בינלאומיות נוספות, דוגמת ערבית, סווהילית ויפנית. השפה הצרפתית איבדה את יוקרתה, והאנגלית למוטיב מרכזי בתחרות; בין השנים 1999–2021 זכו בתחרות 19 שירים שבוצעו באנגלית.

סדר ההופעותעריכה

סדר ההופעות של המדינות המשתתפות בתחרות הוכרע באמצעות הגרלה, שנערכה בשידור חי בערוץ היוטיוב של האירוויזיון. מאירוויזיון 2013 נקבע סדר ההופעות בגמר על ידי מפיקי התחרות. בעדן הוא הועבר לאישורו של מפקח התחרות, טרם הכרזתו בפומבי. על פי איגוד השידור האירופי מספקת השיטה החדשה לקביעת סדר ההופעות חוויה טובה יותר לצופי הטלוויזיה. שירי יורודאנס קצביים מופיעים לרוב בקצוות התחרות, והבלדות מבוצעות לארכה. השיטה החדשה גררה שלל תגובות על אמינותה, שטענו כי האיגוד יכול להבליט מדינה מסוימת לזכייה.[49] את תור ההופעות בחצאי הגמר קבעה הגרלה שנסדרה על ידי מפקחי האירוויזיון. באותו אירוע נערכת מסיבת עיתונאים וטקס חילופי המפתחות המסורתי, בין עיריית העיר המאחרת לבין זו הקודמת.[50] סדר ההופעות נחשב לגורם חשוב ביכולת הזכייה בתחרות. ניפויים סטטיסטיים קובעים כי לשירים שבוצעו בסוף התחרות, סיכוי גדול יותר לניצחון.[51][52]

הצבעהעריכה

 
ג'וני לוגן זוכה אירוויזיון 1980 ו-1988, מוסר את הניקוד האירי באירוויזיון 2004, שנערך באיסטנבול, טורקיה

החל מאירוויזיון 2016 מערכת ההצבעה של התחרות פועלת על בסיס הצבעה עממית, בה הבוחרים מדרגים את המועמדים, ובסוף מוכרזת זהותו של הזוכה, שקיבל את מרבית הקולות.[53][54] כל מדינה מעניקה שתי מערכות ניקוד; האחת, מבוססת על הצבעת חבר שופטים שהוקם בשיתוף רשויות השידור הממלכתיות של המשתתפות, והשנייה, מעוגנת על הצבעות הקהל. כל מערכה מנקדת את עשרת השירים הטובים ביותר לפי 1–8, 10 ו-12 נקודות. שיטת שתים עשרה הנקודות הונהגה על ידי איגוד השידור האירופי מאירוויזיון 1975. חברי השיפוט והקהל אינם רשאים להצביע למדינתם.

בראשית שנותיה של התחרות נקבעה זהות המנצח על ידי חברי השיפוט המדינתיים, שהורכבו מאנשי מקצוע בתחום המוזיקה, המשחק והתקשורת. עם פיתוחה של טכנולוגיית הטלקומוניקציה, בשנת 1997 אישר איגוד השידור האירופי להעניק לצופי התחרות הזכות להשפיע על תוצאותיה. הדבר הוצע כפיילוט בן חמש מדינות בלבד. התוצאות היו מרשימות; מספר הצופים באירוויזיון באותן מדינות זינק, והוא הפך למושא מהדורות החדשות ברחבי אירופה.[55] בעקבות זאת, בשנה העוקבת בוטלו חברי השיפוט, ולקהל הייתה השפעה מקסימלית על האירוויזיון. באירוויזיון 1999 חזרה השיטה הישנה, ללא התערבות ההמון. בין השנים 20102015 ניקוד המדינות המשתתפות חולק ביחס שווה בין חברי השיפוט לבין הצבעות הקהל.

פורמטעריכה

 
מצעד הדגלים המסורתי באירוויזיון 2011

את המדינות המשתתפות באירוויזיון מייצגים שירים מקוריים, שנכתבו כמה חודשים טרם שידורו. הזמרים מופיעים על בימת התחרות בשידור חי המוקרן ברחבי העולם באמצעות לוויין התקשורת "Eurovision". מדינה שברשותה חברת שידור ציבורי החברה באופן קבוע או חלקי באיגוד השידור האירופי זכאית להשתתפות בתחרות.[56] מאירוויזיון 2008 שידור האירוויזיון מחולק לשלושה ערבים; שני חצאי הגמר שנסדרים בימי שלישי וחמישי, וערב הגמר שנערך בליל שבת. מכל חצי גמר מעפילות עשר מדינות, שמצטרפות למדינה המארחת ול"חמש הגדולות" בגמר.[57]

כל תחרות מתחילה בפתיח מונפש לצלילי המנגינה "Te Deum" משל מארק-אנטואן שרפנטייה. מופע הפתיחה שבא בעדן, מורכב ממוזיקה אלקטרונית ומשוכללת של אמנים מוכרים מהמדינה המארחת. החל מאירוויזיון 2011 נערך באופן מסורתי במופע "מצעד הדגלים", המציג את מבצעי השירים מתהלכים על בימת התחרות כשדגל מדינתם מתנוסס מאחורי גבם, בדומה לטקס הפתיחה של האולימפיאדה.[58][59] הצופים באולם מתקבלים בברכה על ידי מנחי התחרות, שמספקים עדכונים מרכזיים לארכה, עורכים ראיונות עם המתחרים ומגישים את טקס ההצבעה באנגלית ובצרפתית.[60] לאחר 26 הופעות הגמר מצביע קהל התחרות במסרון, בשיחת טלפון או באפליקציית התחרות, לעשרת השירים שאהב. הצבעה זו משוקללת ביחס שווה של 50 אחוזים לניקוד חברי השיפוט המדינתיים. בחצאי הגמר, מוכרזות עשר המעפילות בסדר אקראי. אולם התוצאות המדויקות חשאיות עד לסיום משדר הגמר, שם קוראים מנחי המהדורה לדובר חבר השיפוט המדינתי להקריא את ניקודו. הצבעת הקהל מוכרזת אחר כך. המדינה הזוכה מקבלת את זכות אירוח המהדורה העוקבת בשטחה.

המדינות המתחרותעריכה

 
אזור השידור האירופי
 
הצטרפות המדינות לתחרות לאורך השנים:
  מדינות שנטלו חלק בתחרות פעם אחת או יותר
  מדינות שמעולם לא נטלו חלק בתחרות, אף על פי שיכולות
  מדינות שנטלו חלק בעבר כחלק ממדינה אחרת, אך לא כריבונות
  מדינות שהיו אמורות ליטול חלק בתחרות, אך פרשו טרם היערכותה

מדינות החברות באופן מלא באיגוד השידור האירופי זכאיות להשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון. לרוב, המדינות המשתתפות הן אלו הממוקמות בגבולות אזורי השידור של האיגוד, וחברות במועצת אירופה.[61] האיגוד מחייב את רשויות השידור הממלכתיות להתקין את התשתיות שלהן בכ-98 אחוזים ממשקי הבית במדינתן. משכך, האירוויזיון זוכה להכרה ולפרסום ענף במדינות אירופה מדי שנה. האיגוד רשאי להזמין חברה חלקית להשתתפות בתחרות, ולהפכה לחברת קבע. את אזור השידור האירופי תוחם איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי במזרח באמצעות קו גבול הממוקם כ-40 מעלות מזרחה מקו גריניץ', ובדרום על ידי קו רוחב °30, צפונית לקו המשווה. ארמניה, אזרבייג'ן, גאורגיה, רוסיה, עיראק, ירדן וסוריה, הגובלות בחלקן באזור, נכללות בו, וזכאיות לחברות באיגוד השידור האירופי.[62]

הזכאות להשתתף בתחרות אינה מוגבלת למדינות אירופה גרידא, שכן מספר מדינות מחוץ לגבולות היבשת, או משתרעות על פני יותר מיבשת אחת, נכללות באזור השידור. ישראל, קפריסין, רוסיה, טורקיה ומרוקו השתתפו באירוויזיון, חרף מיקומן הגאוגרפי. בשנת 2015 הפכה אוסטרליה למדינה הראשונה מחוץ לאזור השידור שהשתתפה בתחרות.

חברי איגוד השידור האירופי המעוניינים לממש את זכותם להשתתפות בתחרות, מחויבים למלא את התנאים המעוגנים בחוקת התחרות. 44 מדינות יכולות להשתתף במהדורה אחת לכל היותר. רשויות השידור המקומיות משלמות מדי שנה דמי השתתפות, עד למועד האחרון שנקבע בתקנון. תשלום זו שונה בין מדינה למדינה, בהתאם לגודל שטחה הגאוגרפי.[63] במרוצת השנים השתתפו 52 מדינות באירוויזיון.

שנה העיר המארחת רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות
1956 שווייץ  לוגאנו, שווייץ איטליה   איטליה, בלגיה   בלגיה, גרמניה המערבית   גרמניה המערבית,[ג] הולנד   הולנד, לוקסמבורג   לוקסמבורג, צרפת   צרפת, שווייץ   שווייץ
1957 גרמניה  פרנקפורט, גרמניה המערבית אוסטריה   אוסטריה, הממלכה המאוחדת   הממלכה המאוחדת, דנמרק   דנמרק
1958 הולנד  הילברסום, הולנד שוודיה   שוודיה
1959 צרפת  קאן, צרפת מונקו   מונקו
1960 הממלכה המאוחדת  אנגליה  לונדון, הממלכה המאוחדת נורווגיה   נורווגיה
1961 צרפת  קאן, צרפת יוגוסלביה   יוגוסלביה, ספרד   ספרד, פינלנד   פינלנד
1964 דנמרק  קופנהגן, דנמרק פורטוגל   פורטוגל[ד]
1965 איטליה  נאפולי, איטליה אירלנד   אירלנד
1971 אירלנד  דבלין, אירלנד מלטה   מלטה
1973 לוקסמבורג   לוקסמבורג, לוקסמבורג ישראל   ישראל
1974 הממלכה המאוחדת  אנגליה  ברייטון, הממלכה המאוחדת יוון   יוון
1975 שוודיה  סטוקהולם, שוודיה טורקיה   טורקיה
1980 הולנד  האג, הולנד מרוקו   מרוקו[ה]
1981 אירלנד  דבלין, אירלנד קפריסין   קפריסין
1986 נורווגיה  ברגן, נורווגיה איסלנד   איסלנד
1993 אירלנד  מילסטריט, אירלנד בוסניה והרצגובינה   בוסניה והרצגובינה, סלובניה   סלובניה, קרואטיה   קרואטיה
1994 אירלנד  דבלין, אירלנד אסטוניה   אסטוניה, הונגריה   הונגריה, ליטא   ליטא, סלובקיה   סלובקיה, פולין   פולין, רומניה   רומניה, רוסיה   רוסיה
1998 הממלכה המאוחדת  אנגליה  ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת מקדוניה הצפונית   מקדוניה הצפונית
2000 שוודיה  סטוקהולם, שוודיה לטביה   לטביה
2003 לטביה  ריגה, לטביה אוקראינה   אוקראינה
2004 טורקיה  איסטנבול, טורקיה אלבניה   אלבניה, אנדורה   אנדורה, בלארוס   בלארוס, סרביה ומונטנגרו   סרביה ומונטנגרו
2005 אוקראינה  קייב, אוקראינה בולגריה   בולגריה, מולדובה   מולדובה
2006 יוון  אתונה, יוון ארמניה   ארמניה
2007 פינלנד  הלסינקי, פינלנד גאורגיה   גאורגיה, מונטנגרו   מונטנגרו, סרביה   סרביה, צ'כיה   צ'כיה
2008 סרביה  בלגרד, סרביה אזרבייג'ן   אזרבייג'ן, סן מרינו   סן מרינו
2015 אוסטריה  וינה, אוסטריה אוסטרליה   אוסטרליה

זוכי התחרותעריכה

 
מפה המציגה את מספר הזכיות של כל מדינה בתחרות.
  ערך מורחב – זוכי תחרות הזמר של האירוויזיון

נכון לשנת 2021, 68 שירים מ-27 מדינות שונות זכו באירוויזיון. אירלנד מחזיקה בתואר "שיאנית הזכיות של האירוויזיון", עם שבעה ניצחונות. בנוסף, היא המדינה היחידה שהגיעה למקום הראשון שלוש פעמים ברציפות, 1992, 1993 ו-1994. במקום השני מוצבת שוודיה, שזכתה שש פעמים. אחריהן, צרפת, לוקסמבורג, הממלכה המאוחדת והולנד עם חמש זכיות לכל אחת. מתוך חמישים ושתיים המדינות שהשתתפו באירוויזיון לאורך השנים, כמחצית טרם ראו את אור הניצחון. באירוויזיון 1969, לראשונה, זכו ארבע מדינות (ספרד, צרפת, הולנד והממלכה המאוחדת) במקום הראשון עם 18 נקודות. מארגני התחרות, שלא התאמנו לתרחיש של שוויון, הכריזו על ארבע המדינות כזוכות. עם ביטול חוק השפה בשנת 1999, מרבית שירי התחרות מבוצעים בשפה האנגלית.

שתי מדינות זכו באירוויזיון בהופעתן הראשונה; שווייץ, שהוכרזה כמנצחת המהדורה הראשונה ב-1956, וסרביה, שזכתה באירוויזיון 2007 כמדינה עצמאית. אוקראינה הגיעה למקום הראשון בשנת 2004, בהופעתה השנייה בתחרות, ואילו לטביה בהופעתה השלישית. לעומת זאת, מדינות רבות השתתפו בתחרות שנים רבות עד שרשמו את ניצחונן הראשון; יוון זכתה במהדורה החמישים של התחרות, לאחר 31 שנים ממועד הצטרפותה. פורטוגל, שהצטרפה לתחרות בשנת 1964, זכתה בה רק ב-2017 – פער של חמישים ושלוש שנים.[64] הממלכה המאוחדת הגיעה למקום השני חמש עשרה פעמים, יותר מכל מדינה אחרת.[65] ספרד, ישראל ולוקסמבורג זכו פעמיים ברציפות.

למבצעי וכותבי השירים מוענק גביע, שמאירוויזיון 2008 מועצב כפסל זכוכית בצורת מיקרופון, בעבודת יד של קייל אנגמן, מבית הזכוכית השוודי "Kosta Boda". באופן מסורתי, מוענק הגביע לזוכה על ידי מנצח המהדורה הקודמת.

ישראל באירוויזיוןעריכה

 
התפלגות השירים הישראלים לפי שפה, נכון ל-2019
 
התפלגות המבצעים/ות הישראלים/ישראליות לפי מגדר, נכון ל-2019
  ערך מורחב – ישראל באירוויזיון

ישראל החלה להשתתף באירוויזיון בשנת 1973, כאשר אילנית, אחת הזמרות המצליחות בישראל, נשלחה לייצג את המדינה בתחרות שנערכה בלוקסמבורג, עם השיר "אי שם". הנסיעה התאפשרה בסיועו של אורי אלוני[67] אילנית סיימה במקום ה-4 אחרי לוקסמבורג, ספרד והממלכה המאוחדת.

ישראל זכתה בתחרות האירוויזיון ארבע פעמים, אך אירחה אותה שלוש פעמים בלבד ב-1979, 1999 וב-2019 בשל חוסר יכולת כלכלית לארח את התחרות שנתיים ברציפות בעקבות הזכיות הרצופות ב-1978 ו-1979.

ב-22 באפריל 1978 זכה יזהר כהן יחד עם להקת אלפא ביתא בתחרות שנערכה בפריז שבצרפת עם השיר "אבניבי" שכתבו אהוד מנור ונורית הירש.

ב-31 במרץ 1979 זכתה להקת חלב ודבש יחד עם גלי עטרי בתחרות שנערכה בירושלים שבישראל עם השיר "הללויה" שכתבו שמרית אור וקובי אשרת.

ב-9 במאי 1998 זכתה דנה אינטרנשיונל בתחרות שנערכה בברמינגהאם שבאנגליה, עם השיר "דיווה", שנכתב על ידי יואב גינאי והולחן על ידי צביקה פיק.

ב-12 במאי 2018 זכתה נטע ברזילי בתחרות שנערכה בליסבון שבפורטוגל, עם השיר "Toy", שנכתב והולחן על ידי דורון מדלי וסתיו בגר.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

 
מנחי אירוויזיון 2016, פייטרה מיידה ומונס סלמרלוב, מבצעים את "Love Love Peace Peace", לצד אמנים מוכרים מהתחרות דוגמת לורדי ובורנובסקיה בבושקי

ביאוריםעריכה

  1. ^ החל משנת 2004, התחרות כללה גם חצי-גמר; בשנת 2004 חצי-הגמר שודר ביום רביעי שקדם לגמר, בשנים 2005 - 2007 חצי-הגמר שודר ביום חמישי שקדם לגמר.
  2. ^ החל משנת 2008, התחרות כללה שני חצאי-גמר, ששודרו בימים שלישי וחמישי שקדמו לגמר.
  3. ^ טרם איחוד גרמניה ב-1990, גרמניה המערבית נטלה חלק בתחרות בעוד כי גרמניה המזרחית לא נטלה חלק בתחרות. החל מ-1990 מתחרה בתחרות גרמניה המאוחדת.
  4. ^ פורטוגל היא המדינה הראשונה שקיבלה אפס נקודות כבר בפעם הראשונה בה נטלה חלק בתחרות.
  5. ^ מרוקו "ניצלה" את היעדרותה של ישראל בשנת 1980 ונטלה חלק באירוויזיון עם השיר "بطاقة حب" אותו ביצעה סמירה בן-סעיד. מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה באותה תקופה את ישראל. שובה של ישראל לתחרות בשנת 1981, מנעה ממרוקו להשתתף בתחרות פעם נוספת

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Palmarès du Concours Eurovision de la Chanson
  2. ^ "Eurovision Song Contest: Brand". Eurovision Song Contest's website
  3. ^ "Eurovision Song Contest: In a Nutshell". Eurovision Song Contest.
  4. ^ Jaquin, Patrick (1 December 2004). "Eurovision's Golden Jubilee". European Broadcasting Union.
  5. ^ Eurovision: About us – who we are". eurovision.net.
  6. ^ O'Connor, John Kennedy (2010). The Eurovision Song Contest: The Official History (2nd ed.), pp. 8–9
  7. ^ "Eurovision Song Contest: Facts & Figures". Eurovision Song Contest. 12 January 2017.
  8. ^ Jan Feddersen et Ivor Lyttle, Congratulations. 50 Years of The Eurovision Song Contest. The Official DVD. 1956-1980, Copenhague, pp. 11
  9. ^ John Kennedy O'Connor, The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History, pp. 17
  10. ^ Jan Feddersen et Ivor Lyttle, Congratulations. 50 Years of The Eurovision Song Contest. The Official DVD. 1956-1980, pp. 5
  11. ^ John Kennedy O'Connor, The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History, pp. 26
  12. ^ Billboard Magazine, Hits of the World, November 1965
  13. ^ London 1968,‏ eurovision.tv
  14. ^ O'Connor, John Kennedy (2010). The Eurovision Song Contest: The Official History (2nd ed.), pp. 41
  15. ^ סתיו זיו, ככלות הקול והגלויה: מה הסיפור עם הגלויות של האירוויזיון?, כאן תאגיד השידור, ‏10 בנובמבר 2018
  16. ^ Luxembourg 1973 - participants
  17. ^ ABBA's 1974 hit song "Waterloo" was voted the "All-Time Best Song of the Eurovision Song Contest" Saturday during a show organized on behalf of the European Broadcasting Union (EBU) by Danmarks Radio, By Billboard Staff
  18. ^ Abba win 'Eurovision 50th' vote, BBC News
  19. ^ Jerusalem 1979, Eurovision.com
  20. ^ John Kennedy O'Connor, The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History, pp. 50
  21. ^ Raising the Bar Ever Higher as Eurovision Heads to Baku Written by Paul Jordan on May 14, 2012
  22. ^ "European Hot 100 Singles" (PDF). Music & Media. Vol. 3 no. 26. 5 July 1986. p. 12.
  23. ^ John Kennedy O'Connor, The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History, pp. 109
  24. ^ Dublin 1988 Eurovision's website
  25. ^ Lausanne 1989 Eurovision's website
  26. ^ Rome 1991 Eurovision's Website
  27. ^ Jan Feddersen et Ivor Lyttle, Congratulations. 50 Years of The Eurovision Song Contest. The Official DVD. 1981-2005, pp. 12
  28. ^ 1 2 John Kennedy O'Connor, The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History, pp. 113
  29. ^ Dublin 1997 Eurovision's Website
  30. ^ Jerusalem 1999 Eurovision's Website
  31. ^ John Kennedy O'Connor, The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History, pp. 164
  32. ^ The end of a decade: Copenhagen 2001, Eurovision's Website
  33. ^ Copenhagen 2001, Eurovision's Website
  34. ^ Eurovision's Website
  35. ^ Jarosław Kaczyński o Conchicie Wurst: to nie wróży niczego dobrego
  36. ^ Eurovision and Euro elections: the final straw in Polish gender wars
  37. ^ Conchita Wurst pledges to promote tolerance after jubilant welcome home
  38. ^ Eurovision 2021 : comment l'Australie est devenue accro au concours, suivi par des millions de fans en pyjama
  39. ^ Australia to compete in the 2015 Eurovision Song Contest
  40. ^ מאת נעמה רק, האירוויזיון אמור להיות אירוע א-פוליטי. האם זה בכלל אפשרי?, טיים אאוט, ‏2019-05-12
  41. ^ רן בוקר, רשמית: אירוויזיון 2020 בוטל, ynet, ‏18 במרץ 2020
  42. ^ Organisers, Eurovision's Website
  43. ^ MARTIN ÖSTERDAHL ANNOUNCED AS NEW EUROVISION SONG CONTEST EXECUTIVE SUPERVISOR
  44. ^ Lineup 2019 completed as Heads of Delegation gather in Tel Aviv
  45. ^ Rules of the 44th Eurovision Song Contest, 1999
  46. ^ O'Connor, John Kennedy (2010). The Eurovision Song Contest: The Official History, pp. 156–159
  47. ^ Public Rules of the 60th Eurovision Song Contest
  48. ^ O'Connor, John Kennedy (2010). The Eurovision Song Contest: The Official History, pp. 28–29
  49. ^ Running order Malmö 2013 to be determined by producers
  50. ^ EXCLUSIVE: How is the Running Order being decided?
  51. ^ Order effects in the results of song contests: Evidence from the Eurovision and the New Wave
  52. ^ How do the Eurovision running order stats affect Michael Rice’s chances of winning for the UK?
  53. ^ Biggest change to Eurovision Song Contest voting since 1975
  54. ^ Eurovision Song Contest overhauls voting rules
  55. ^ O'Connor, John Kennedy (2010). The Eurovision Song Contest: The Official History, pp. 148–152
  56. ^ How it works – Eurovision Song Contest
  57. ^ Eurovision 2019: Five lessons learned By Neil Smith, 19 May 2019
  58. ^ Looking back: the Grand Final
  59. ^ The Most Iconic Opening & Interval Acts of the Eurovision Song Contest
  60. ^ Jordan, Paul (1 March 2017). "Behind the scenes with the hosts of the 2017 Eurovision Song Contest". European Broadcasting Union
  61. ^ "EBU – Admission". ebu.ch. European Broadcasting Union. 27 April 2018.
  62. ^ "ITU-R Radio Regulations 2012–15" (PDF). International Telecommunication Union, available from the Spectrum Management Authority of Jamaica.
  63. ^ "FAQ – Eurovision Song Contest". Eurovision Song Contest. 12 January 2017
  64. ^ O'Connor, John Kennedy (2010). The Eurovision Song Contest: The Official History (2nd ed.), pp. 208–209
  65. ^ United Kingdom
  66. ^ ריאיון עם אילנית, גלי צה"ל, 16 במאי 2020, שעה 19:50 לערך
  67. ^ הפנייה לרשות השידור נעשתה באיחור ולכן לא ניתן היה לתקצבה.[66]
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019202020212022
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 19821984198619881990199219941996199820002002200420062008201020122014201620182020
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018201920202021
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)אירוויזיון: Europe Shine a Light (2020)אירוויזיון קרקס הקסמים
ראו גם להט"ב ותחרות האירוויזיוןרשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיוןרשימת ערים שאירחו את האירוויזיוןאופנה באירוויזיוןפרס ברברה דקסאירוויזיון אסיהתחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Sagaתחרות הזמר האמריקאית
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהארמניהבוסניה והרצגובינהבלארוסהונגריהטורקיהלוקסמבורגמונטנגרומונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון (לבנון)
זוכים
שנות החמישים שווייץ  ליס אסיההולנד  קורי ברוקןצרפת  אנדרה קלאבוהולנד  טדי סחולטן
שנות השישים צרפת  ז'קלין בואייהלוקסמבורג  ז'אן-קלוד פסקלצרפת  איזבל אוברהדנמרק  גרטה ויורגן אינגמןאיטליה  ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורג  פראנס גלאוסטריה  אודו יורגנסבריטניה  סנדי שוספרד (1945-1977)  מסיאלצרפת  פרידה בוקארה / הולנד  לני קור / בריטניה  לולו / ספרד (1945-1977)  סלומה
שנות השבעים אירלנד  דנהמונקו  סבריןלוקסמבורג  ויקי לאנדרוסלוקסמבורג  אן-מארי דודשוודיה  אבבאהולנד  טיץ'-איןבריטניה  Brotherhood of Manצרפת  מארי מריםישראל  יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראל  חלב ודבש
שנות השמונים אירלנד  ג'וני לוגןבריטניה  באקס פיזגרמניה  ניקוללוקסמבורג  קורין הרמסשוודיה  הרייסנורווגיה  בוביסוקס!בלגיה  סנדרה קיםאירלנד  ג'וני לוגןשווייץ  סלין דיוןיוגוסלביה  ריווה
שנות התשעים איטליה  טוטו קוטוניושוודיה  קרולהאירלנד  לינדה מרטיןאירלנד  ניב קבאנהאירלנד  פול הרינגטון וצ'ארלי מק'גטיגןנורווגיה  סיקרט גארדןאירלנד  איימר קוויןבריטניה  קתרינה והגליםישראל  דנה אינטרנשיונלשוודיה  שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרק  האחים אולסןאסטוניה  טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביה  מארי אןטורקיה  סרטאב ארנראוקראינה  רוסלנהיוון  הלנה פפאריזופינלנד  לורדיסרביה  מריה שריפוביץ'רוסיה  דימה בילאןנורווגיה  אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניה  לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ן  אל וניקישוודיה  לורןדנמרק  אמילי דה פורסטאוסטריה  קונצ'יטה וורסטשוודיה  מונס סלמרלובאוקראינה  ג'מאלהפורטוגל  סלבדור סובראלישראל  נטע ברזיליהולנד  דאנקן לורנס
העשור השלישי של המאה ה-21 2020איטליה  מונסקין