ממשלת ישראל השלושים ושתיים

ממשלת נתניהו השנייה (2009–2013)
(הופנה מהדף הממשלה ה-32)

ממשלת ישראל השלושים ושתיים, המכונה גם "ממשלת נתניהו השנייה", הייתה הממשלה של מדינת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 והושבעה ב-31 במרץ 2009[1]. הממשלה כיהנה עד 18 במרץ 2013, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה. זו הממשלה השלישית - מאז קום המדינה, והראשונה - במשך שלושים השנים הקודמות לסיום כהונתה, אשר כיהנה לפחות ארבע שנים עבריות רצופות (למעשה מיום ו' בניסן ה'תשס"ט עד יום ז' בניסן ה'תשע"ג).

ממשלת ישראל השלושים ושתיים
ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו בבית נשיא המדינה שמעון פרס. יושבים מימין לשמאל: שמעון פרס ובנימין נתניהו. עומדים בשורה הראשונה, מימין לשמאל: זאב בנימין בגין, מזכיר הממשלה צבי האוזר, גדעון סער, יוסי פלד, שלום שמחון, ישראל כ"ץ, בנימין בן אליעזר, יובל שטייניץ, יעקב מרגי, גלעד ארדן, יצחק הרצוג, דניאל הרשקוביץ, דן מרידור, יולי אדלשטיין ומיכאל איתן.
עומדים בשורה השנייה, מימין לשמאל: עוזי לנדאו, אריאל אטיאס, סילבן שלום, אבישי ברוורמן, יצחק אהרונוביץ', משה יעלון, יעקב נאמן, לימור לבנת, אביגדור ליברמן, סופה לנדבר, אלי ישי, אהוד ברק, משולם נהרי, משה כחלון וסטס מיסז'ניקוב.
מידע כללי
31 במרץ 200918 במרץ 2013 (4 שנים)
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
ראש ממשלה בנימין נתניהו
מפלגה שולטת הליכוד
סיעות הקבינט הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו, העבודה, ש"ס, העצמאות, הבית היהודי
מספר שרים 30
הקבינט הקודם ממשלת ישראל השלושים ואחת
הקבינט הבא ממשלת ישראל השלושים ושלוש
אתר רשמי

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק פיזור הכנסת השמונה עשרה[2] אותו יזמה הממשלה.

תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה

עריכה
  ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמונה עשרה
מנדטים מספר קולות שם המפלגה סימן מושב יו"ר הרשימה שינוי
במנדטים
אחוז מכלל הקולות
28 758,032 קדימה כן אופוזיציה ציפי לבני[א] 1-
22.47
27 729,054 הליכוד-אח"י מחל קואליציה בנימין נתניהו 15+[ב]
21.61
15 394,577 ישראל ביתנו ל קואליציה אביגדור ליברמן 4+
11.70
13 334,900 העבודה אמת קואליציה אהוד ברק 6-
9.93
11 286,300 התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה שס קואליציה אלי ישי 1-
8.49
5 147,954 יהדות התורה ג קואליציה יעקב ליצמן 1-
4.39
4 113,954 רע"ם-תע"ל עם אופוזיציה אבראהים צרצור 0
3.38
4 112,570 האיחוד הלאומי ט אופוזיציה יעקב כץ (כצל'ה) 0[ג]
3.34
4 112,130 חד"ש ו אופוזיציה מוחמד ברכה 1+
3.32
3 99,611 התנועה החדשה מרצ מרצ אופוזיציה חיים אורון 2-
2.95
3 96,765 הבית היהודי ב קואליציה דניאל הרשקוביץ 0[ד]
2.87
3 83,739 בל"ד ד אופוזיציה ג'מאל זחאלקה 0
2.48

הקמת הממשלה

עריכה

קדימה, בראשות ציפי לבני, קיבלה בבחירות 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה בכנסת, אולם גוש הימין-חרדים התחזק משמעותית והגיע ל-65 חברי-כנסת, כשבראשו הליכוד עם 27 מנדטים. כמו כן, התבררה קריסת השמאל הישראלי: העבודה קיבלה 13 מושבים ומרצ נותרה עם 3 מנדטים בלבד. מפלגתו של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, הפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת עם 15 מושבים, ואילו הסיעות החרדיות נחלשו מעט – 11 מנדטים לש"ס וחמישה מנדטים ליהדות התורה. מפלגת הגמלאים, שזכתה בבחירות הקודמות ל-7 מנדטים, לא עברה את אחוז החסימה.

לאחר הבחירות, עם פרסום המדגמים, נאמו בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד, אשר הפך לסיעה השנייה בגודלה, וציפי לבני. שניהם טענו לניצחון. כעשרה ימים לאחר הבחירות, הטיל הנשיא שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. זאת לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו בפני הנשיא על נתניהו כמי שראוי להטיל עליו את הרכבת הממשלה, לעומת 28 חברי כנסת (ממפלגתה בלבד), שהמליצו על ציפי לבני, ולאחר שמפלגת העבודה החליטה שלא להמליץ על אף אחד מחברי הכנסת.

ציוני דרך ומדיניות

עריכה

הממשלה ה-32 כללה בראשית דרכה 30 שרים ו-9 סגני שרים, 8 בעלי תפקידים יותר מאשר הממשלה ה-31. הממשלה כללה 4 שרים בלי תיק ועוד מספר משרדים חדשים שהוקמו במיוחד כגון "המשרד לענייני מודיעין" ו"משרד ההסברה והתפוצות". במספר שריה, ממשלה זו היא הגדולה ביותר שהוקמה בישראל עד אז (הממשלה ה-35 גדולה ממנה).

ב-17 בינואר 2011 פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה והשרים בנימין בן אליעזר, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן התפטרו. סיעת העצמאות שהתפצלה ממפלגת העבודה נשארה בקואליציה ומטעמה התמנו סגני השרים מתן וילנאי ואורית נוקד לשרים. בכך מנתה הממשלה 29 שרים ו-7 סגני שרים.

ב-8 במאי 2012 התרחבה הקואליציה, עם הצטרפותה של מפלגת קדימה בראשות שאול מופז, וכחודשיים לאחר מכן, ב-17 ביולי 2012, פרשה המפלגה מן הממשלה וחזרה לספסלי האופוזיציה.

קווי היסוד

עריכה

קווי יסוד של ממשלת ישראל ה-32[3]:

  • הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה, תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור.
  • הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל.
  • הממשלה תקדם תוכנית להתמודדות עם המשבר הכלכלי ותפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת קיימא, וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק.
  • הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני באמצעות חינוך, תעסוקה והגברת הסיוע לשכבות החלשות באוכלוסייה.
  • הממשלה תעמיד את נושא העלייה והקליטה בראש מעייניה ותפעל בנחרצות להגברת העלייה מכל מדינות תבל.
  • הממשלה תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפות הלאומי ותפעל לקידום רפורמות במערכת החינוך.
  • הממשלה תשמור על צביונה ומורשתה היהודי של המדינה, ובד בבד תכבד את הדתות והמסורות של בני הדתות האחרות במדינה, בהתאם לערכי מגילת העצמאות.
  • הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
  • הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק בישראל.
  • הממשלה תפעל להגנה על איכות הסביבה בישראל, לשיפור איכות החיים של תושבי המדינה ולהשתתפות ישראל בתרומה למאמץ הגלובלי בנושאי אקלים.

אירועים מרכזיים

עריכה
 
שרי הממשלה השלושים ושתיים במהלך ישיבת ממשלה חגיגית.

לקראת סוף 2009 החליטה הממשלה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות ל-10 חודשים, בתגובה ללחץ אמריקאי וסירובה של הרשות הפלסטינית להיכנס למשא ומתן עם מדינת ישראל כל עוד לא תופסק הבנייה בשטחים.[4] למרות זאת, נתניהו לא הפסיק את הבנייה בירושלים (כולל במזרח ירושלים) והדבר גרם למספר התנגשויות עם הממשל האמריקאי בראשותו של ברק אובמה.

ב-3 בנובמבר 2009 עצר חיל הים את אוניית המשא פרנקופ ומצא עליה כמות גדולה של כלי נשק ותחמושת שהעבירה איראן לחזבאללה.

ב-19 בינואר 2010 בוצעה התנקשות בחייו של מחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס, שנמצא מת בחדרו שבמלון בדובאי. החמאס, משטרת דובאי ורוב ממשלות העולם ייחסו את ההתנקשות למוסד הישראלי.

ב-10 במאי 2010 ישראל הוזמנה להצטרף לארגון ה-OECD[5], והפכה לחברה מלאה בארגון ב-7 בספטמבר 2010[6].

ב-31 במאי 2010 השתלט חיל הים של צה"ל על אוניות שנטלו חלק במשט לעזה שנועד לשבור את הסגר על רצועת עזה[7]. ההשתלטות על אחת האוניות, המאווי מרמרה הטורקית, לוותה בעימות אלים בין חיילי שייטת 13 לבין פעילים אלימים שהסתיים ב-9 פעילים הרוגים. יחסי טורקיה–ישראל התדרדרו באופן ניכר בעקבות המשט[8].

בספטמבר 2010 התנהל משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים בוושינגטון ובשארם א-שייח'. לקראת השיחות הוקפאה הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים. עם תום ההקפאה, ב-26 בספטמבר, פרשו הפלסטינים מן השיחות.

ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבעה חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון) במכתב לחברי מפלגת העבודה על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "העצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך[9]. בתגובה למהלך, השרים יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר הודיעו על התפטרותם מהממשלה[10].

שנת 2011 התאפיינה בהוצאה לפועל של רפורמות רבות במגוון תחומים, אשר העיקריות שבהן: הרפורמה במערכת החינוך, הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל[11], הרפורמה במיסוי הגז, הרפורמה בשוק הסלולר[12] והרפורמה בבריאות השיניים לילדים[13].

באוקטובר 2011 אושרה העסקה לשחרורו של גלעד שליט תמורת שחרור למעלה מאלף אסירים ביטחוניים, בהם רבים אשר הורשעו ברצח.[14]

ב-8 במאי 2012 עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק מטעם הממשלה לפיזור הכנסת[15], אך לאחר מכן, עוד באותו היום, נחתם הסכם בין הליכוד לקדימה על כניסת "קדימה" לקואליציה, דבר שייתר את הצעת החוק לפיזור הכנסת. בהסכם נקבע בין השאר שהממשלה תיזום חוק לשינוי שיטת הממשל ויו"ר קדימה, שאול מופז, יתמנה לשר[16].

אולם, ב-17 ביולי 2012, עשרה שבועות לאחר כניסתה לקואליציה, הודיע יו"ר מפלגת "קדימה" שאול מופז על פרישת סיעתו מהקואליציה, בטענה שסיעתו לא הגיעה להסדר עם ראש הממשלה לגבי חוק שירות חובה לחרדים[17].

ב-13 באוגוסט 2012 נענה אבי דיכטר, עד אז חבר הכנסת בסיעת קדימה אשר באופוזיציה, לבקשת ראש הממשלה להצטרף אל הממשלה כשר להגנת העורף. זאת במקום מתן וילנאי, אשר נבחר לכהן כשגריר ישראל בסין. ב-16 באוגוסט התפטר דיכטר מהכנסת והושבע לשר[18]. את מקומו בכנסת תפס אחמד דבאח[19].

אירועים עיקריים

עריכה

פעולות עיקריות

עריכה

סיעות הקואליציה

עריכה
סיעה מושבים בכנסת שרים בממשלה סגני

שרים

משרדי השרים משרדי סגני השרים כניסה לממשלה יציאה מן הממשלה
הליכוד 27 15 4 משרד ראש הממשלה, משרד החינוך, המשרד לנושאים אסטרטגיים, משרד האוצר, משרד התקשורת, המשרד להגנת הסביבה, משרד התרבות והספורט, משרד התחבורה, משרד הבריאות, משרד ההסברה והתפוצות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, המשרד לאזרחים ותיקים, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המשרד לענייני מודיעין, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החוץ ו-3 שרים בלי תיק משרד ראש הממשלה, המשרד לאזרחים ותיקים, המשרד לפיתוח הנגב והגליל 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
ישראל ביתנו 15 5 1 משרד החוץ, משרד האנרגיה והמים, המשרד לקליטת עלייה, משרד התיירות והמשרד לביטחון הפנים משרד החוץ
העבודה 13 5 3 משרד הביטחון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החקלאות ושר בלי תיק משרד הביטחון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה 17 בינואר 2011
ש"ס 11 4 1 משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, משרד לשירותי דת ושר בלי תיק משרד האוצר 18 במרץ 2013
יהדות התורה 5 0 2 משרד הבריאות[ה],משרד החינוך
הבית היהודי 3 1 0 משרד המדע והטכנולוגיה
העצמאות 5 4 0 משרד הביטחון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד החקלאות והמשרד להגנת העורף 17 בינואר 2011
קדימה 28 1 0 המשנה לראש הממשלה 8 במאי 2012 17 ביולי 2012
מספר הח"כים החברים בקואליציה:

הרכב הממשלה

עריכה

עם כינונה, כללה הממשלה 30 שרים. בינואר 2011, התפלגה מפלגת העצמאות ממפלגת העבודה, שלושה שרים ממפלגת העבודה עזבו את הממשלה ושני שרים של עצמאות הצטרפו אליה. בין מאי ליולי 2012 הצטרף שאול מופז לממשלה שחזרה למנות 30 שרים. בספטמבר ובדצמבר 2012 התפטרו יוסי פלד ואביגדור ליברמן ומספר השרים ירד ל-27.

בממשלה זו כיהנו לראשונה 12 שרים חדשים - יובל שטייניץ, גלעד ארדן, גדעון סער, דניאל הרשקוביץ, משה יעלון, סופה לנדבר, יעקב מרגי, משה כחלון, סטס מיסז'ניקוב, אבישי ברוורמן, יוסי פלד ואורית נוקד.

22 שרים כיהנו בעבר בממשלה - בנימין נתניהו, עוזי לנדאו, אהוד ברק, יצחק אהרונוביץ', אריאל אטיאס, מתן וילנאי, יולי אדלשטיין, אביגדור ליברמן, שלום שמחון, דן מרידור, יעקב נאמן, סילבן שלום, אלי ישי, יצחק הרצוג, ישראל כ"ץ, בנימין בן אליעזר, לימור לבנת, מיכאל איתן, זאב בנימין בגין, משולם נהרי, שאול מופז ואבי דיכטר.

השרים ומשרדיהם

עריכה
הליכוד ישראל ביתנו העבודה ש"ס יהדות התורה הבית היהודי העצמאות קדימה
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה
ממשלת ישראל השלושים ושתיים
ו' בניסן ה'תשס"ט – ז' בניסן ה'תשע"ג | 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד/ תואר שר/ה סיעה כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה   ראש הממשלה

בנימין נתניהו

הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד לאזרחים ותיקים
משרד הבריאות[ו]
השר לאסטרטגיה כלכלית
המשנה לראש הממשלה[ז]   שאול מופז[ח] קדימה 9 במאי 2012 - 19 ביולי 2012
משרד האוצר   יובל שטייניץ הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד האנרגיה והמים   עוזי לנדאו ישראל ביתנו 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד הביטחון   סגן ראש הממשלה
אהוד ברק
העבודה 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
העצמאות
המשרד לביטחון הפנים   יצחק אהרונוביץ' ישראל ביתנו 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד הבינוי והשיכון   אריאל אטיאס ש"ס 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד להגנת הסביבה   גלעד ארדן הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
השר המקשר בין הממשלה לכנסת
המשרד להגנת העורף   מתן וילנאי העצמאות 19 בינואר 2011 - 15 באוגוסט 2012
  אבי דיכטר הליכוד

לא ח"כ

16 באוגוסט 2012 - 18 במרץ 2013
משרד ההסברה והתפוצות   יולי אדלשטיין הליכוד 31 במרץ 2009 - 17 במרץ 2013
משרד החוץ   סגן ראש הממשלה
אביגדור ליברמן
ישראל ביתנו 31 במרץ 2009 - 18 בדצמבר 2012
  ראש הממשלה

בנימין נתניהו

הליכוד 20 בדצמבר 2012 - 18 במרץ 2013
משרד החינוך   גדעון סער הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד החקלאות ופיתוח הכפר   שלום שמחון העבודה 31 במרץ 2009 - 19 בינואר 2011
  אורית נוקד העצמאות 19 בינואר 2011 - 18 במרץ 2013
משרד המדע והטכנולוגיה   דניאל הרשקוביץ הבית היהודי 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד לענייני מודיעין   סגן ראש הממשלה
דן מרידור
הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד המשפטים   יעקב נאמן עצמאי

לא כיהן בכנסת

31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד לנושאים אסטרטגיים   המשנה לראש הממשלה
משה יעלון
הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד העלייה והקליטה   סופה לנדבר ישראל ביתנו 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד לפיתוח הנגב והגליל   המשנה לראש הממשלה
סילבן שלום
הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד לשיתוף פעולה אזורי
משרד הפנים   סגן ראש הממשלה
אלי ישי
ש"ס 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד הרווחה והשירותים החברתיים   יצחק הרצוג העבודה 31 במרץ 2009 - 19 בינואר 2011
  משה כחלון הליכוד 19 בינואר 2011 - 18 במרץ 2013
משרד התקשורת 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד לשירותי דת   יעקב מרגי ש"ס 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים   ישראל כ"ץ הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד התיירות   סטס מיסז'ניקוב ישראל ביתנו 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה   בנימין בן אליעזר העבודה 31 במרץ 2009 - 19 בינואר 2011
  שלום שמחון העצמאות 19 בינואר 2011 - 18 במרץ 2013
שר בלי תיק לענייני מיעוטים
משרד התרבות והספורט   לימור לבנת הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
שר בלי תיק לענייני מיעוטים   אבישי ברוורמן העבודה 31 במרץ 2009 - 19 בינואר 2011
שר בלי תיק הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור   מיכאל איתן הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
שר בלי תיק לענייני חברה ומורשת ישראל   משולם נהרי ש"ס 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
שר בלי תיק   זאב בנימין בגין הליכוד 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013
  יוסי פלד הליכוד 31 במרץ 2009 - 27 בספטמבר 2012
סגני השרים
משרד האוצר   יצחק כהן ש"ס 1 באפריל 2009 - 18 במרץ 2013
המשרד לאזרחים ותיקים   לאה נס הליכוד 1 באפריל 2009 - 5 בפברואר 2013
משרד הביטחון   מתן וילנאי העבודה 1 באפריל 2009 - 19 בינואר 2011
משרד הבריאות   יעקב ליצמן יהדות התורה 6 באפריל 2009 - 18 במרץ 2013
משרד החוץ   דני אילון ישראל ביתנו 1 באפריל 2009 - 5 בפברואר 2013
משרד החינוך   מאיר פרוש יהדות התורה 6 באפריל 2009 - 6 בפברואר 2011
  מנחם אליעזר מוזס יהדות התורה 9 בפברואר 2011 - 18 במרץ 2013
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה   אורית נוקד העבודה 1 באפריל 2009 - 19 בינואר 2011
המשרד לפיתוח הנגב והגליל   איוב קרא הליכוד 1 באפריל 2009 - 5 בפברואר 2013
משרד ראש הממשלה   גילה גמליאל הליכוד 1 באפריל 2009 - 18 במרץ 2013


חילופי שרים וסגני שרים

עריכה
תפקיד השר / סגן השר היוצא עילת סיום התפקיד השר / סגן השר הנכנס
שם מפלגה סיום כהונה שם מפלגה תחילת כהונה
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג העבודה 19 בינואר 2011 פרישת הסיעה מהקואליציה משה כחלון הליכוד 19 בינואר 2011
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן אליעזר שלום שמחון העצמאות
השר לענייני מיעוטים אבישי ברוורמן
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון העצמאות מונה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד העצמאות
סגן שר הביטחון מתן וילנאי העצמאות מונה לשר להגנת העורף לא מונה מחליף
סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד העצמאות מונתה לשרת החקלאות לא מונה מחליף
סגן שר החינוך מאיר פרוש יהדות התורה 6 בפברואר 2011 התפטר במסגרת הסכם רוטציה מנחם אליעזר מוזס יהדות התורה 9 בפברואר 2011
המשנה לראש הממשלה שאול מופז קדימה 19 ביולי 2012 פרישת הסיעה מהקואליציה לא מונה מחליף
השר להגנת העורף מתן וילנאי העצמאות 15 באוגוסט 2012 מונה לשגריר ישראל בסין אבי דיכטר הליכוד (לא ח"כ) 16 באוגוסט 2012
שר ללא תיק יוסי פלד הליכוד 27 בספטמבר 2012 מונה ליושב ראש חברת קו צינור אילת אשקלון לא מונה מחליף
שר החוץ אביגדור ליברמן ישראל ביתנו 18 בדצמבר 2012 התפטר עקב הגשת כתב אישום נגדו בנימין נתניהו הליכוד 18 בדצמבר 2012
סגן שר החוץ דני אילון ישראל ביתנו 5 בפברואר 2013 לא נבחרו לכנסת ה-19 לא מונה מחליף
סגן השר לפיתוח הנגב והגליל איוב קרא הליכוד לא מונה מחליף
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס הליכוד לא מונה מחליף
שר ההסברה והתפצות יולי אדלשטיין הליכוד 17 במרץ 2013 התפטר לקראת התמודדותו על תפקיד יו"ר הכנסת לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ בהמשך הקדנציה של הכנסת ה-18 החליף אותה שאול מופז בראשות המפלגה.
  2. ^ לליכוד היו בכנסת היוצאת 12 מנדטים. מפלגת אח"י, לה היו 2 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל, הצטרפה לליכוד לפני הבחירות ונציגיה הוצבו במקומות לא ריאליים ברשימה המשותפת.
  3. ^ בכנסת הקודמת היו למפלגות מולדת ותקומה 4 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.
  4. ^ בכנסת ה-17 היו למפד"ל, המרכיב העיקרי בגוף החדש שנקרא "הבית היהודי", 3 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.
  5. ^ סגן שר במעמד שר
  6. ^ יעקב ליצמן ששימש כסגן שר הבריאות, כיהן כשר הבריאות בפועל.
  7. ^ כיהנו עוד מספר משנים לראש הממשלה בתפקיד שר ביצועי
  8. ^ כיהן כשר בלי תיק

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אמנון מרנדה, הכנסת אישרה: ממשלת נתניהו יצאה לדרך, באתר ynet, 1 באפריל 2009
  2. ^ חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ג-2012, ס"ח 2383 מ-16 באוקטובר 2012
  3. ^ קווי היסוד של הממשלה ה-32, באתר משרד ראש הממשלה
  4. ^ יונתן גולן, הבנייה הוקפאה, וגם הפיצוי לעסקים ולתושבים, באתר ynet, 12 בספטמבר 2010
  5. ^ מוטי בסוק, לאחר 15 שנות מאמץ: ישראל התקבלה ל-OECD; שטייניץ: "תעודת כבוד למשק הישראלי", באתר TheMarker‏, 10 במאי 2010
  6. ^ Israel's accession to the OECD
  7. ^ דן אבן ויובל אזולאי, המשט לעזה | המרמרה הגיעה לאשדוד, הפעילים הורדו מהסיפון, באתר הארץ, 31 במאי 2010
  8. ^ טורקיה מזהירה מפני "תוצאות חמורות שלא ניתן לשער את סופן", באתר ‏מאקו‏, 31 במאי 2010
  9. ^ אטילה שומפלבי, אהוד ברק כתב: נמשיך את מסורת מפא"י, באתר ynet, 17 בינואר 2011
  10. ^ יהונתן ליס, השרים יצחק הרצוג, בנימין בן אליעזר ואבישי ברוורמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011
  11. ^ תומר אביטל ושי פאוזנר, נתניהו הציג את הרפורמה במינהל: "אם נתניע אותה נוציא את המדינה ממשבר הדיור", באתר כלכליסט, 18 במאי 2011
  12. ^ מהפכת הסלולר: אושרה רפורמת הסמארטפונים, באתר ישראל היום, 30 ביולי 2012
  13. ^ רוני לינדר, הממשלה אישרה את הרחבת טיפולי השיניים שבסל לילדים עד גיל 12, באתר TheMarker‏, 17 ביוני 2012
  14. ^ אטילה שומפלבי, עסקת גלעד שליט אושרה: "מחכים לחבק אותו", באתר ynet, 12 באוקטובר 2011
  15. ^ הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 685, מיום 7 במאי 2012 (הקישור אינו פעיל, 7.7.2020)
  16. ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, נתניהו הדהים: אין בחירות, אחדות עם מופז וקדימה, באתר ynet, 8 במאי 2012
  17. ^ יהונתן ליס, יו"ר קדימה מופז הודיע על פרישת מפלגתו מהממשלה, באתר הארץ, 17 ביולי 2012
  18. ^ ח"כ אבי דיכטר ימונה לשר להגנת העורף, באתר ‏מאקו‏, 14 באוגוסט 2012
  19. ^ מורן אזולאי, הפוקד דבאח יחליף את דיכטר: "לא קבלן קולות", באתר ynet, 14 באוגוסט 2012
  20. ^ רנית נחום-הלוי, הממשלה אישרה את הרפורמה לחוק התכנון והבנייה, באתר TheMarker‏, 14 במרץ 2010