פורטל:דגלים וסמלים
דגל הוא יריעת בד, על פי רוב מלבנית, המתנוססת על תורן ומשמשת לזיהוי, לסימון ולאיתות. השימוש בדגל הפך נפוץ עוד בעת העתיקה בארצות מזרח אסיה, במיוחד כאמצעי לזיהוי בשדה הקרב. אף המילה "דגל" – משמעה המקורי הוא יחידה צבאית גדולה. כיום הוא משמש בעיקר לייצוג מדינות, אז הוא נקרא דגל לאומי, אך גם לייצוג ארגונים ומוסדות אחרים. ענף המחקר של דגלים מכונה וקסילולוגיה, ובו נהוג לסווג דגלים לאומיים לפי השימוש בדגל בים וביבשה, וכן לפי השימוש בו במסגרת מדינית, אזרחית או צבאית. חלק מן הדגלים הלאומיים מונפים בהתאם לפרוטוקול דגל, ומנגד, חילול דגל או ביזויו הוא עבירה על החוק בחלק ממדינות העולם.
שלט אצולה, או סמל, הוא דוגמה המשמשת אדם לייצוגו. מקורם של שלטי האצולה באבירים האירופאים בתקופת ימי הביניים, אשר השריונות והמגנים שבהם השתמשו עוטרו בשלטי האצולה. כמו דגלים, גם שלטי אצולה משמשים כיום לייצוג מדינות וארגונים, אך גם יחידים, כשם שהיה בעבר. ענף המחקר של שלטי אצולה מכונה "הרלדיקה", ובו נהוג לתאר את הבלאזון הנוגע להתקני שלט האצולה השונים. בימינו, הרלדיקה היא בעיקר תחביב ברוב העולם, אולם מספר מדינות עודן מפקחות על השימוש בשלטי אצולה באמצעות כרוזים, ונשיאת שלט אצולה של אחר מהווה בהן עבירה על החוק.
המנון הוא שיר, בדרך כלל בעל לחן, המשמש כסמל של ארגון מסוים, ומייצג את הארגון וערכיו. מקור המילה במילה היוונית Hymnos, שפירושה "שיר שבח". בהמנון נהוג לפתוח או לחתום אירועים של הארגון. במיוחד מקובל המנון לאומי – המנון של מדינה או של ישות מדינית אוטונומית, אשר מעלה על נס את ההיסטוריה, את המסורת, את השאיפות הלאומיות ואת המאבקים של בני עם מסוים. לעיתים אין להמנון הלאומי מעמד רשמי אך הוא מקובל כהמנון על ידי אזרחי המדינה. בשנות היצירה של מדינות הלאום במאות ה-19 וה-20, אימצו רוב הלאומים המנון עם הכרזתם על ריבונות לאומית. בהמנון הלאומי נהוג לפתוח או לחתום אירועים ממלכתיים, אירועים צבאיים וכן אירועי ספורט. מטבעו, ההמנון הלאומי צריך להיות קצר; האורך הממוצע של המנון לאומי הוא כדקה. סגנונם של רוב ההמנונים הלאומיים הוא שיר לכת או מזמור.
מוטו הוא ביטוי קצר המתמצת רעיון, שאיפה או דרך־חיים, של יחיד או של קבוצה. מקור המושג במילה האיטלקית Motto, שפירושה "התחייבות". את המוטו מכניסים לעיתים כיסוד עיצובי בסמלים אחרים, כמו למשל בשלטי אצולה. המוטו אינו חייב להיכתב בשפה הרשמית, ומדינות וארגונים, במיוחד כאלה שהושפעו מתרבות רומא העתיקה, מנסחים לעצמם מוטו בשפה הלטינית.
מעמדם החוקי של דגלים, סמלים והמנונים לאומיים משתנה ממדינה למדינה, כך שישנן מדינות שבהן אמצעי ייצוג אלה מעוגנים בחוקתם, לרבות עיצובם, וישנן מדינות שבהן השימוש באמצעי ייצוג אלה הוא מתוקף המנהג. פרט לדגלים, לסמלים ולהמנונים, משתמשים ארגונים ומדינות באמצעים נוספים לייצג את עצמם, גם אם אין מדובר בייצוג רשמי מטעמם. דוגמאות לכך הן: האנשת מדינות, ציפור לאומית ואף צבעים לאומיים.
דגל קנדה הידוע בכינויו "דגל עלה האדר" (או המייפל) אומץ בשנת 1965 לאחר דיון ציבורי סביב שאלת הסמלים הלאומיים שבו. הוא החליף את "נס קנדה האדום" אשר שימש כדגלה הלאומי דה פקטו של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19. עלה האדר זוהה עם קנדה עוד מימי ראשית ההתיישבות הצרפתית באמריקה הצפונית בראשית המאה ה-18.
נס קנדה האדום זוהה עם השלטון הבריטי שכן עיצובו היה עיצוב נס בריטי אדום אשר לא היה מקובל על תושבי קוויבק הצרפתים ועל כן נבחר דגל זה.
עיצובו של דגל קנדה ייחודי ומתואר כדגל אדום בעל פס קנדי לבן המוטען בעלה עץ אדר אדום. הפס הקנדי רוחבו כרוחב שני הפסים האדומים גם יחד ומהווה בסיס לדגלים קנדיים נוספים.
עד שנות ה-60 של המאה ה-20 הניף הצי המלכותי האוסטרלי את הנס הבריטי הלבן כדגל אוניותיו. נוהג זה, שהושרש עקב צו של האדמירליות הבריטית משנת 1909, יצר מצב בעיתי כשספינות הצי המלכותי האוסטרלי לחמו לצד ספינות הצי האמריקאי במלחמת וייטנאם, מלחמה שבריטניה לא לקחה בה חלק, אך על הספינות האוסטרליות הונף דגלה הלאומי. בעקבות מצב זה תוקנן בשנת 1966 נס אוסטרליה הלבן, דגל המבוסס על דגל אוסטרליה בשינוי צבעיו מכחול ללבן.
דגל ספרד מורכב מטריקולור בצבעים אדום וצהוב, כאשר סדר הפסים הוא אדום, צהוב אדום. הפס האמצעי הצהוב כפול בעוביו מהפסים האדומים - מאפיין ייחודי שהבדיל את דגל ספרד משאר הטריקולורים האירופים, ונועד להקל את הזיהוי של ספינות ספרד מרחוק. בצדו השמאלי של הפס הצהוב מוצב סמל ספרד. הסמל מורכב ממגן שמוחלק ל-4 חלקים, כאשר כל רבע מייצג את אחת מהממלכות ההיסטוריות שהרכיבו את ספרד המאוחדת בסוף המאה ה-15:
סמל ליטא נקרא ויטיס (Vytis - האביר) או ראייטליס (Raitelis - הפרש) והינו מסמלים הוותיקים באירופה. הגרסה הנוכחית אושרה בשנת 1992 בפרק 15 של החוקה. שימוש באביר על הסוס היה ידוע כבר ברשומים הישנים.
עדויות מראות שהסמל היה על החותם של הדוכס הגדול של ליטא אלגירדס בשנת 1386. בסוף המאה ה-14 הופיעו מטבעות עם הסמל האמור. בהמשך, הוא היה על הסמל של הדוכסים הגדולים של ליטא ובתחילת המאה ה-15 הוא אומץ כסמל של הדוכסות הגדולה של ליטא. בהתחלה הרוכב רכב לצד ימין, אך החל המהמאה ה-15, הוא תמיר רוכב לצד שמאל. במהלך המאה ה-15 השתרשו גם צבעי הסמל. הצלב הכפול התווסף בשנת 1386, עם קבלת הנצרות על ידי הליטאים.
התקווה הוא המנון מדינת ישראל. הוא חובר כשיר על ידי המשורר נפתלי הרץ אימבר, בארץ ישראל, בשנת 1878. לחנו העממי מולדובי הותאם על ידי שמואל כהן. השיר שנודע בשמו המקורי "תקוותנו", היה אהוד ביישוב היהודי בארץ ישראל, נבחר להיות המנון התנועה הציונית והושר בקונגרסים הציונים. בעקבות כך, לאחר הקמת המדינה התקבל כהמנונה. ב-10 בנובמבר 2004, עוגן בחוק הישראלי. במרוצת השנים הוכנסו מספר שינויים במלל המקורי של השיר, ואף כותרו המקורי שונה ל"התקווה". חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל (פרק ל"ז, פסוק י"א): "הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ" מצוטט בשורה הפותחת את הפזמון החוזר של "התקווה": "עוד לא אבדה תקותנו", ובאופן שמהפך את האבלות והיאוש של הקדמונים לתקווה והתחלה חדשה.
שרוליק הוא דמות מצוירת המשמשת להאנשת מדינת ישראל. דמותו נוצרה על ידי הקריקטוריסט דוש והופיעה לראשונה ב-1956 בקריקטורות שצייר לעיתון מעריב. שרוליק מתואר כנער צעיר הלובש מכנס חאקי, חובש כובע טמבל ונועל סנדלים תנ"כיים. שרוליק הוא חקלאי ובאופיו הוא ציוני ואוהב הארץ. השם שרוליק משמש לרוב שם חיבה לשם ישראל, ומכאן שמה של הדמות.
|
Dieu et mon droit
— המוטו הלאומי של הממלכה המאוחדת
אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
שטחים תלויים: אקרוטירי ודקליה • איי פארו • גיברלטר • ג'רזי • גרנסי • האי מאן • יאן מאיין • סבאלברד
אל סלוודור · אנטיגואה וברבודה · ארצות הברית · בהאמה · בליז · ברבדוס · גואטמלה · ג'מייקה · גרנדה · דומיניקה · האיטי · הונדורס · הרפובליקה הדומיניקנית · טרינידד וטובגו · מקסיקו · ניקרגואה · סנט וינסנט והגרנדינים · סנט לוסיה · סנט קיטס ונוויס · פנמה · קובה · קוסטה ריקה · קנדה
שטחים תלויים: איי הבתולה של ארצות הברית · אנגווילה · ארובה · ברמודה · גרינלנד · האנטילים ההולנדיים · פוארטו ריקו
מדינות: אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה · ונצואלה · סורינאם · פארגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה
אוסטרליה : אוסטרליה · נורפוק
מלנזיה : איי מלוקו ומערב גינאה החדשה (מהווים חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה
מיקרונזיה : איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי
אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
שטחים תלויים: אקרוטירי ודקליה • איי פארו • גיברלטר • ג'רזי • גרנסי • האי מאן • יאן מאיין • סבאלברד
אנטיגואה וברבודה · ארצות הברית · בהאמה · ברבדוס · ג'מייקה · גרנדה · דומיניקה · האיטי · הונדורס · הרפובליקה הדומיניקנית · טרינידד וטובגו · סנט וינסנט והגרנדינים · סנט לוסיה · סנט קיטס ונוויס · קובה · קנדה
שטחים תלויים: איי הבתולה של ארצות הברית · אנגווילה · ארובה · ברמודה · גרינלנד · האנטילים ההולנדיים · פוארטו ריקומדינות: אורוגוואי · אל סלוודור · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · בליז · ברזיל · גואטמלה · גיאנה · ונצואלה · מקסיקו · ניקרגואה · סורינאם · פארגוואי · פנמה · פרו · צ'ילה · קולומביה · קוסטה ריקה
אוסטרליה : אוסטרליה · נורפוק
מלנזיה : איי מלוקו ומערב גינאה החדשה (מהווים חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה
מיקרונזיה : איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי
אל סלוודור · אנטיגואה וברבודה · ארצות הברית · בהאמה · בליז · ברבדוס · גואטמלה · ג'מייקה · גרנדה · דומיניקה · האיטי · הונדורס · הרפובליקה הדומיניקנית · טרינידד וטובגו · מקסיקו · ניקרגואה · סנט וינסנט והגרנדינים · סנט לוסיה · סנט קיטס ונוויס · פנמה · קובה · קוסטה ריקה · קנדה
שטחים תלויים: איי הבתולה של ארצות הברית · אנגווילה · ארובה · ברמודה · גרינלנד · האנטילים ההולנדיים · פוארטו ריקומדינות: אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה · ונצואלה · סורינאם · פארגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה
אוסטרליה : אוסטרליה · נורפוק
מלנזיה : איי מלוקו ומערב גינאה החדשה (מהווים חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה
מיקרונזיה : איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי
| ||||||||||
| ||||||||||||
|
אבגד |
הוזח |
טיכל |
מנסע |
פצקר |
שתעריכהטינקטורות
טינקטורה הוא המינוח ההרלדי לצבע, אף כי טינקטורות אחדות אינן צבעים אמיתיים. קיימות שבע טינקטורות עיקריות - חמישה צבעים (גוונים כהים) ושתי מתכות (גוונים בהירים).
פרוות גם הן סוג של טינקטורה ומייצגות סוגי פרווה אמיתיים (כגון של סמוריים). קיימים כמו כן גם כתמים (stains), אם כי הם נדירים: כתום (tenny/tawny) וחוּם. פריטים עשויים להיות מתוארים בצבעיהם הטבעיים. פריט כזה יתואר כהוֹלם (Proper). עריכהסמלי זיהוי לדגלים
מערכת הסמלים שמשמת לזיהוי הדגלים נוצרה על ידי ויטני סמית בספרי הוקסילולוגיה שלו, מאוחר יותר שיטת הניקוד שלו אומצה על ידי ההתאחדות הבינלאומית של האגודות הווקסילולוגיות.
עריכהחלוקת הסמל
 שדהו של מגן הרלדי (כמו גם מטעניו השונים) ניתן לחלוקה ליותר מטינקטורה אחת. שדותיהם של שלטי אצולה רבים מחולקים בפשטות לשתי טינקטורות מנוגדות, תחומות באמצעות קו אחד או יותר במאונך, מאוזן, באלכסון או בשילוב כלשהו. קו חלוקה עשוי להיות, בין השאר, ישר, שבור (זיג-זג), או "מבוצר" (בצורת ביצורי חומה). הערה: יש להקפיד בהבדלים בין חלוקת השדה, חלוקה לרבעים וצורות רגילות. צורות (או "צורות מכובדות") הן צורות גאומטריות פשוטות, דומות ל"חלוקת השדה", אך מתייחסים אליהן כאל פריטים, ביניהן נכללים:
עריכהחלקים נילווים לסמל
בנוסף למגן כוללים רוב שלטי האצולה גם ציצה (מעל למגן) ומוטו (לרוב מתחתיו). פריטים אחרים עשויים להתווסף, כגון קסדה (עטורה במעטה בד) בשלל מצבים ודוגמאות, "תומכים" משני צדי המגן, חלקה עליה הם ניצבים לרוב, ושלל סרטים, כתרים מוּראליים ומיני מדליות ועיטורים אחרים. פריטים אלו מוענקים לרוב כאות הוקרה על ידי הריבון. אלמנטים אחרים המצביעים על סטטוס של נושא השלט (כגון עוגן לאדמירל, שרביט למצביא וכדומה) יכולים להתווסף מאחורי המגן. בהרלדיקה כמורתית נהוג להשתמש במטות כמורה עטורים (Crosier). עריכהקדימה, לעבודה!
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
