ויקיפדיה

הסכסוך האיראני-ישראלי

עימות מתמשך בין איראן לישראל
(הופנה מהדף הסכסוך האיראני–ישראלי)
מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך טבעת האש האיראנית לתוך ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.

הסכסוך האיראני-ישראלי (בפרסית: جنگ نیابتی ایران و اسرائیل, לוחמת השליחים בין ישראל לאיראן) הוא מאבק אזורי בין איראן לבין ישראל, שמהצד האיראני אופיין עד לתחילת 2018 בלוחמת שליחים ומצד ישראל אופיין בלוחמת צללים. קדם לסכסוך שיתוף פעולה בין ישראל לאיראן תחת שלטון השאה. הסכסוך החל ב-1979 עם המהפכה האסלאמית באיראן והפלת שלטון השאה, אז התגבשה התנגדות פוליטית ודתית של שלטון האייתולות באיראן לעצם קיומה של ישראל, התנגדות זו ביקשה לשרת את המאבק האיראני להשפעה אזורית על חשבון ההשפעה האזורית של ישראל ועל חשבון ענייניה.

הסכסוך האיראני-ישראלי
جنگ نیابتی ایران و اسرائیل
איראן (בירוק) מול ישראל (בכתום)
איראן (בירוק) מול ישראל (בכתום)
איראן (בירוק) מול ישראל (בכתום)
תאריכים 1979–מתמשך (כ־45 שנים)
מקום המזרח התיכון
תוצאה מתמשך
הצדדים הלוחמים
איראןאיראן
איראן
ישראלישראל
ישראל
מנהיגים

איראןאיראן נשיא איראן (נוכחי: מסעוד פזשכיאן (2024-הווה)

איראןאיראן המנהיג העליון של איראן (נוכחי: עלי ח'אמנאי (1989-הווה) 

ישראלישראל ראש ממשלת ישראל (נוכחי: בנימין נתניהו (2022–הווה)

ישראלישראל נשיא מדינת ישראל (נוכחי: יצחק הרצוג (2021-הווה) 
כוחות

משתפי פעולה ותומכים:

משתפי פעולה ותומכים:

מאבקה של ישראל נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים שאיימו עליה, יחד עם שאיפתה להחלפת השלטון בלבנון בהתערבות צבאית חיצונית (מלחמת לבנון) אפשרו לאיראן לחדור באופן מעמיק לתחום גבולה של ישראל ולהפעיל בו ארגוני טרור וגורמי התנגדות לפלישת ישראל ללבנון שהעיקרי שבהם הוא חזבאללה. מערכה משמעותית נוספת היא בתוכנית הגרעין האיראנית שאחת ממטרותיה העיקריות הייתה פיתוח והשגת נשק גרעיני, דבר שגובה בתוכנית טילים בליסטיים ארוכי-טווח. מנגד, ישראל פעלה נגד תוכנית הגרעין האיראנית ונגד התבססות איראן על גבולות ישראל. איראן מפעילה בעיקר כוחות שליחים למאבקה נגד ישראל, ובמיוחד את תנועת חזבאללה הלבנונית, אם כי חלה לתקופה מסוימת נסיגה בתמיכתה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ועדיין תומכת ומממנת מספר גופים פלסטיניים הפועלים בסוריה, לרבות החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית. במהלך השנים האשימה איראן את ישראל בתמיכה בתנועות בדלניות של הכורדים והבלוצ'ים באיראן.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, כוחות איראניים של משמרות המהפכה האסלאמית נפרסו בסוריה ולראשונה הגיעו למגע ישיר עם גבול ישראל, מה שעורר, לפי דיווחים לא רשמיים, מספר התקלויות חמושות בין כוחות שתי המדינות. באפריל 2018, בעקבות מספר אירועים כאלה, צוטט ראש אמ"ן לשעבר האלוף במיל' עמוס ידלין כי ישראל נמצאת בעימות ישיר מול איראן.[1]

במסגרת מלחמת חרבות ברזל, ב-13 ו-14 באפריל 2024 תקפה איראן את ישראל, לראשונה משטחה, בכטב"מים, טילים בליסטיים וטילי שיוט. ב-1 באוקטובר 2024 תקפה איראן שנית את ישראל בטילים בליסטיים. בתגובה לכך, ב-26 באוקטובר תקפה ישראל את איראן לראשונה באופן גלוי במסגרת מבצע ימי תשובה.

רקע

עריכה

אף על פי שאיראן הקיסרית הצביעה נגד הקמת ישראל בהצבעה באו"ם, במהלך רוב שנות שלטון השאה אחרי הקמת המדינה שמרו ישראל ואיראן על יחסים קרובים במסגרת ברית הפריפריה. יחסים אלו כללו הן קשרים כלכליים חמים ומסחר, והן קשרים צבאיים.

בתחילת 1979, לאחר עליית האייתוללה ח'ומייני לשלטון והצהרתו שהוא תומך בכיבוש ירושלים מידי הציונים, נותקו היחסים בין שתי המדינות והוחלפו בעוינות גלויה. 33 ישראלים חולצו מאיראן בפברואר אותה שנה. ח'ומייני טבע את המונח "השטן הקטן" עבור ישראל, כנגד "השטן הגדול" עבור ארצות הברית. בתגובה ארצות הברית העבירה לישראל את כלל הנשק שקנה פהלווי טרם המהפכה האיראנית.[2]

במשך השנים נשאר שלטון האייתולות באיראן נאמן לקו הבלתי מתפשר נגד ישראל, גם כאשר דגלים אחרים של מדיניותם המהפכנית התפשרו עם צורכי ניהול המדינה. איראן לא חדלה להניף את דגל העוינות לישראל, לגנות את מדינות ערב על חוסר נחרצותן במאבק נגדה ועל מוכנותן לשאת ולתת עמה על שלום, ולתמוך במדינות ובתנועות האסלאמיסטיות והטרוריסטיות הנאבקות נגדה.[3] דוברים איראנים נוהגים לכנות את ישראל "המשטר הציוני", כינוי שנטבע לראשונה על ידי רוחאללה ח'ומייני, במטרה להציג את השלילה מבחינתם בישראל. החל משנת 1979 צוין מדי שנה יום ירושלים הבינלאומי כיום הזדהות עם המאבק נגד הציונות.

היסטוריה

עריכה

תמיכת איראן בחזבאללה וחמאס

עריכה
  ערכים מורחבים – מלחמת לבנון השנייה, סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 איראן התערבה במאבק העדתי בלבנון. קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו.[4][5] בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". יחד עם חזבאללה הייתה איראן מעורבת בפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992 ובפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ב-1994.

איראן סיפקה נשק לפלסטינים, למשל באוניות קארין איי וקלוס סי. היא מימנה וסיפקה נשק וטילים לחמאס אחרי שזה השתלט על רצועת עזה. התמיכה האיראנית בחמאס נמשכה עד ל-2011, אז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה והתגלעה מחלוקת בין איראן לחמאס לגבי התמיכה בבשאר אל-אסד ומשטרו. בשנים האחרונות חזרה איראן לממן ולחמש את החמאס. בנוסף, איראן מחמשת ומממנת באופן קבוע את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, במיוחד ברצועת עזה.

בצה"ל אמרו שאיראן עמדה מאחורי מטחי הפצמ"רים והרקטות של הג'יהאד האסלאמי[6] וחמאס ביממת ה-29 במאי 2018.

מאבק ישראל בתוכנית הגרעין האיראנית

עריכה
  ערך מורחב – ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית

החל מסוף שנות ה-90 עמדו יחסי איראן–ישראל בצל התפתחות תוכנית הגרעין האיראנית והפעילות הישראלית למניעת הגעת נשק גרעיני לידי איראן. ישראל פעלה נגד תוכנית הגרעין האיראנית במישור הדיפלומטי בקהילה הבינלאומית, וגם רמזה שאיננה שוללת תקיפה באיראן, אפשרות שהופיעה בעיתונות כבר ב-1998,[7] אם הקהילה הבינלאומית לא תעצור את פיתוח הנשק הגרעיני של איראן.[8]

תוכנית ההצטיידות והאימונים של חיל האוויר הישראלי בעשור הראשון של המאה ה-21 כללה היערכות לתקיפה לטווח ארוך, כזו שתאפשר תקיפה של מתקני הגרעין באיראן.[9] בפברואר 2015 כתב הפרשן דן מרגלית כי ההכנות לתקיפה באיראן בתקופת נתניהו וברק לא היו אלא הונאה, שמטרתה הייתה לגרום לקהילה הבינלאומית להחריף את הסנקציות על איראן.[10]

 
קיר הנצחה למדעני גרעין איראנים

כמו כן יוחסו ל"מוסד" פעולות חבלה במתקני גרעין וטילים באיראן, וחיסולים של מדענים ובכירים בתוכנית הגרעין האיראנית, בהם ארדשיר חוסיינפור (2007), מסעוד עלי מוחמדי (2010), מג'יד שהריארי (2010),[11] ומוחסן פח'רי-זאדה (2020). בתחילת 2018 הצליחו סוכני המוסד לפרוץ לארכיון סודי בטהראן שבו הוחזק חומר ארכיוני רב על תוכנית הגרעין האיראנית בכלל ובפרט על פעילותה לפיתוח נשק גרעיני.[12] חומר זה שהוברח לישראל שימש את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, להציג את איראן כמי שהערימה על הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ביחס לכוונותיה בתחום זה וכן הוצגה כדוברת שקר בנוגע להצהרתה בהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית ב-2015 על כך שמעולם לא היה בכוונתה לפתח נשק גרעיני.

ביולי 2018 מונה האלוף ניצן אלון לתפקיד "פרויקטור למאבק באיום האיראני".[13]

בשנת 2021, חשף ראש הממשלה נפתלי בנט כי האופציה הצבאית נזנחה במשך שנים, וכי ייקח למנגוני הביטחון הישראלים שנים לשקם את היכולת לבצע מתקפה אפקטיבית על מתקני הגרעין.[14]

בספטמבר 2024 חשף נשיא איראן לשעבר אחמדינז'אד כי ישראל הצליחה להעמיד מרגל מוסד בראש יחידת סיכול איראנית שפעלה נגד המוסד, לדבריו ביחידה עצמה היו עוד 20 סוכני מוסד וכך גם נגנבו מסמכי הגרעין האיראניים.[15]

ריגול איראני בישראל

עריכה

בשנת 1998 הורשע נחום מנבר, איש עסקים וסוחר נשק ישראלי, בסיוע לאיראן על ידי מכירת ידע, ציוד וחומרים אשר עשויים לשמש להכנת נשק כימי.[16]

בשנת 2019 הורשע שר האנרגיה לשעבר, גונן שגב, בריגול חמור לטובת איראן. שגב פעל מאז שנת 2012 בשירות המודיעין האיראני, מסר מידע על משק האנרגיה ועל גופי הביטחון של ישראל, וניסה לקשר בין אזרחים ישראלים לאנשי מודיעין איראניים שהציג כאנשי עסקים.[17]

בתקופת מלחמת חרבות ברזל נחשפו בישראל מספר רשתות ריגול וחבלה שפעלו בשירות איראן.

נוכחות צבאית איראנית בסוריה

עריכה
  ערך מורחב – סכסוך ישראל–איראן–חזבאללה בסוריה
 
מטוס ה-F-35I אדיר של חיל האוויר הישראלי רשם תקיפת בכורה עולמית נגד מטרות איראן וחזבאללה בסוריה ב-2018

ב-2011 פרצה בסוריה התקוממות נגד שלטונו של בשאר אל-אסד. אסד הפעיל כוח צבאי רב כדי לדכא את ההתקוממות, וכתוצאה מכך שקעה סוריה למלחמת אזרחים עקובה מדם, שנכון ל-2021 עדיין נמשכת, ובה נהרגו למעלה מ-500 אלף בני אדם ומיליונים נוספים הפכו לפליטים. בעקבות חוסר יכולתו של אסד לדכא את ההתקוממות, ובזכות היותו בעל ברית של איראן ורוסיה, הוא החל לקבל סיוע צבאי ניכר שהתבטא במשלוחי נשק, בייעוץ צבאי של קצינים ממשמרות המהפכה האסלאמית, ובמיליציות שיעיות, שבראשן חזבאללה ששלח אלפי לוחמים למערכה. בהדרגה החלה איראן לשלוח עוד ועוד כוחות לסוריה ואף הקימה בה בסיסים צבאיים. מלבד לסייע לסורים מטרת איראן היא להתבסס בשטחי סוריה על מנת לפעול משטחה נגד ישראל. ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו הודיע שמבחינת ישראל מדובר ב"קו אדום" ושישראל לא תרשה לאיראן להתבסס בסוריה.

ב-18 בינואר 2015 תקפו מסוקי קרב שיירה של חזבאללה בגולן הסורי והרגו 6 לוחמים של חזבאללה וכ-6 לוחמים של משמרות המהפכה, כולל תת-אלוף האיראני מוחמד עלי אלעדאדי וג'יהאד מורנייה. התקיפה יוחסה לישראל, וב-28 בינואר ירו בתגובה מחבלי חזבאללה שישה טילי קורנט לעבר כלי רכב של כוח צה"ל בסמוך לע'ג'ר. מהירי נהרגו קצין ולוחם מחטיבת גבעתי.

בלילה שבין 1 בדצמבר ל-2 בדצמבר הותקף בסיס צבאי שבנתה איראן כ-15 ק"מ מדמשק. לפי רוב הדיווחים את התקיפה ביצעו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי באמצעות ירי טילי אוויר-קרקע מלבנון, אך לפי חלק מהפרסומים בתקיפה שוגרו גם טילי קרקע-קרקע אל עבר הבסיס.[18] לבסיס נגרם נזק כבד ולפי ההערכות בין 10 ל-12 חיילים נהרגו, בהם איראנים,[19] הסורים הגיבו בירי נ"מ וטענו שהצליחו ליירט חלק מהטילים.[20] צילומי לוויין צילום שפורסמו בתקשורת מספר ימים אחרי הראו שלבסיס נגרם נזק כבד ומספר מבנים הושמדו כליל.

ב-2018 הפך העימות בין ישראל לאיראן לגלוי. עד אז תקפה איראן את ישראל באמצעות פרוקסי, ארגונים הפועלים מטעמה אך לא מהווים חלק רשמי מכוחותיה. הפרוקסי העיקרי היה חזבאללה, שניסה להקים תשתית טרור בסוריה ומשם לבצע פיגועים נגד ישראל. מנגד, ישראל פעלה נגד איראן במבצעים חשאיים ונמנעה לקחת עליהם אחריות. המבצעים כללו תקיפות רבות של משלוחי נשק מאיראן לחזבאללה דרך סוריה. בעקבות מספר תקריות גלויות צוטט האלוף במילואים וראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין כי ישראל נמצאת בעימות ישיר מול איראן.[1]

 
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו אוחז שבר מהמל"ט האיראני שחיל האוויר הישראלי הפיל ב-10 בפברואר 2018.

תקריות בולטות

עריכה

תקיפות בעיראק

עריכה

בקיץ 2019 החלו תקיפות נגד מטרות איראניות (בסיסי טילים ובסיסי מיליציות פרו-איראניות) בעיראק. רוב התקיפות יוחסו לישראל, אך למעשה ישראל לא לקחה עליהן אחריות.

ביולי בוצעו שתי תקיפות נגד בסיסי טילים של משמרות המהפכה האסלאמית בעיראק.

ב-19 ביולי הושמדו טילים שהוסלקו במשאיות קירור במחוז צלאח-א-דין[38] וב-29 ביולי הותקף מחנה אשרף של מיליציית אל-חשד א-שעבי.[39] בתקיפות נהרגו עשרות חיילים איראנים ואנשי מיליציות שיעים והושמדו טילים בליסטיים. אף על פי ששום גורם לא לקח אחריות באופן רשמי, היו שייחסו את ביצוע התקיפות לישראל.[40]

באוגוסט בוצעו תקיפות נוספות נגד בסיסי טילים ומחסני נשק של מיליציות פרו-איראניות. לפי דיווח בא-שרק אל-אווסט חלק מהתקיפות בוצעו על ידי מטוסי F-35 של חיל האוויר הישראלי,[39] אך גורמים עיראקיים טענו שחלק מהתקיפות בוצעו על ידי כלי טיס בלתי מאוישים.

המערכה הימית

עריכה

מאז 2019 נפתחה המערכה הימית בין ישראל לאיראן. מערכה זו כוללת תקריות בולטות כגון:

  • תקיפת אונייה בבעלות ישראלית במפרץ עומאן. - 25 בפברואר 2021, הותקפה האונייה "הליוס ריי" בבעלות ישראלית במפרץ עומאן. במסגרת התקיפה אירע פיצוץ בספינה ישראלית בבעלות של איש העסקים הישראלי רמי אונגר, איש לא נפגע. עם זאת, הספינה נאלצה לחזור על עקבותיה. משלחת ישראלית נשלחה לחקור את האירוע. מדינת ישראל טענה כי איראן אחראית לתקיפה, אך איראן הכחישה. בישראל הוחלט להגיב על התקיפה, הרמטכ"ל וראש המוסד חלקו על עוצמת התגובה הנדרשת. האירוע הגיע כתגובה לחיסולם של קאסם סולימאני ומוחסן פח'רי-זאדה.[41]
  • תקיפת האונייה האיראנית "שאהר קורד" ב-12 במרץ 2021, תקיפת האונייה האירנית "שאהר קורד" מיוחסת לישראל. בעת שהפליגה כ-80 ק"מ ממערב לישראל. עשן היתמר מאחת ממאות המכולות על האונייה שנשאה כנראה נשק בדרך לסוריה (היעד המקורי – ספרד). בכיר ישראלי טען כי הפעולה הזו הייתה תגובה לתקיפה של האונייה הישראלית הליוס ריי במפרץ עומאן.[42]
  • תקיפת אונייה בבעלות ישראלית במפרץ עומאן ב-25 במרץ 2021, דווח על טיל ששיגרה איראן לעבר ספינת המכולות "לורי" שנמצאת בבעלות איש העסקים הישראלי אודי אנג'ל. ספינת המכולות הישראלית הותקפה באזור מפרץ עומאן בעת שהייתה בדרכה מטנזניה להודו, היא נפגעה קלות מטיל אחד או שניים, או על ידי מוקשים ימיים שהוצמדו אליה, והמשיכה בדרכה, לא היו נפגעים.[43]
  • תקיפת ספינת הביון האיראנית "MV Saviz" אירעה ב-6 באפריל 2021. הספינה "סאוויז" נפגעה ממוקשים ימיים בים האדום, סמוך לחופי אריתריאה. איראן אישרה את התקיפה. עיתון הניו יורק טיימס טען שהישראלים עומדים מאחורי התקיפה שבאה כתגובה לתקיפת אוניות ישראליות על ידי האיראנים.[44]
  • תקיפת ספינה בבעלות ישראלית ליד האמירויות ב-13 באפריל 2021, האונייה "היפריון", המשמשת להובלת כלי רכב, הותקפה ליד הנסיכות אל-פוג'ירה. גורמים מדיניים אמרו כי הספינה נפגעה ממל"ט או טיל, ונגרם לה נזק קל.[45] בישראל מאשימים את איראן וטוענים כי מדובר בתקיפה איראנית, ישראל ביקשה מארצות הברית סיוע בהגנה על הספינה שהותקפה במפרץ הפרסי לפני התקיפה. הניו יורק טיימס דיווח כי הבקשה התקבלה טרם תקיפת הספינה, על רקע חשש מפעולות נקם איראניות.[46]
  • התקפת הספינה Mercer Street ב-30 ביולי 2021, הותקפה ליד עומאן ספינה המופעלת על ידי חברה בבעלות ישראלית, הספינה, שעשתה את דרכה מטנזניה לאיחוד האמירויות, מופעלת על ידי חברת Zodiac Maritime שבבעלות איש העסקים אייל עופר. בהתקפה נהרגו שני אנשי צוות, בריטי ורומני. לפי הניו יורק טיימס, הספינה הותקפה בידי מספר מל"טים מתאבדים. במהלך הימים שלאחר ההתקפה על הספינה נשמעו הצהרותיהם של ארצות הברית, ישראל, בריטניה ורומניה שכללו בין היתר האשמת איראן בתקיפה ואיום בתגובה לכך. איראן הכחישה.

תקיפות באיראן

עריכה

סייבר ולוחמה קיברנטית

עריכה
  • במאי 2020 דווח על מתקפת סייבר, שיוחסה לאיראן, נגד מתקני מים בישראל.[66] תקיפה זו אירעה בתקופה של ריבוי מתקפות אוויריות של ישראל בסוריה, שבהן גם נהרגו איראנים. מספר ימים לאחר מכן דווח על תקיפת סייבר שנערכה ב-9 במאי ושיבשה את פעילות נמל שהיד רג'אי באיראן. המתקפה יוחסה לישראל.[67]
  • ב-26 ביוני 2020 אירע פיצוץ עז בבסיס פרצ'ין (אנ'), סמוך לטהראן. האיראנים טענו שמדובר בפיצוץ במכלי גז בעקבות דליפה, אך בעיתון הסעודי 'ערב ניוז' ציטטו גורם שטען שיש הסכמה מודיעינית שמדובר במתקפת סייבר ישראלית. הועלתה הערכה שהפיצוץ פגע במתקן של הקבוצה התעשייתית שהיד בייקר, שמייצרת רקטות בעלות הנעה מוצקה.[68] לפי הערכות, בסיס זה הוא האתר העיקרי שבו עוסקת איראן בפיתוח הנשק הגרעיני עצמו.[69]
  • התקפות סייבר נוספות בוצעו על ידי קבוצת הדרור הטורף שנטען כי היא פרו-ישראלית.

תעמולה ומלחמה מילולית

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – תעמולה באיראן, ההסברה הישראלית
  • באוקטובר 2005 ערך נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, ועידה בטהראן בשם "עולם ללא ציונות". בוועידה הוא הצהיר כי הקמת מדינת ישראל הייתה צעד תוקפני כלפי האסלאם וכי "יש למחוק את ישראל מהמפה".[70] אחמדינז'אד הוא מכחיש שואה, כנשיא הוא הבהיר זאת במספר נאומים ואף ארגן אירועים המקדמים הכחשת שואה.
  • בספטמבר 2015 אמר המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי: "ראשית, אם ירצה האל, לא תהיה מדינה ציונית בעוד 25 שנים. שנית, עד אז יהיה מאבק, של גבורה, ג'יהאד ומורל, שלא ישאיר לציונים רגע של מנוחה".[71]
  • ביום ירושלים האיראני (המכונה גם "יום אל-קודס") ביוני 2017, הציבו השלטונות באיראן "שעון לספירה לאחור להשמדתה של מדינת ישראל". השעון הוצב בכיכר פלסטין במרכז עיר הבירה טהרן. השעון סופר לאחור עד לשנת 2040, בה, לטענתם, תושמד מדינת ישראל.[72] בנוסף, מדי שנה ביום ירושלים האיראני מתקיימות צעדות רבות ברחבי איראן בקריאות "מוות לישראל".[73]
  • באפריל 2018 הזהיר בכיר איראני כי על ישראל להימנע מלתת לאיראן תירוץ להשמיד את תל אביב וחיפה. בתגובה אמר שר הביטחון של ישראל, אביגדור ליברמן: "כל מוצב בסוריה שבו נראה שאיראן מנסה להתמקם צבאית - נהרוס אותו. לא נאפשר זאת, יהיה אשר יהיה המחיר. אנו שומעים איומים רבים. אם הם יתקפו את תל אביב, נתקוף את טהראן. אם לא יהיה שקט בתל אביב ובישראל, לא יהיה גם בטהראן."[74] איומי ישראל הופנו גם אל בני בריתה של איראן. שר האנרגיה, יובל שטייניץ, איים על סוריה: "אם נשיא סוריה בשאר אל-אסד ימשיך לתת לאיראנים לפעול משטח סוריה - הוא צריך לדעת שדמו בראשו וזה יהיה סופו. נמוטט את משטרו".[75] שר החינוך, נפתלי בנט, אמר ש"תקיפה של חזבאללה על ישראל, תביא להחרבתה של לבנון".[76]
  • בנובמבר 2019 המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, נשא נאום בטהרן בו אמר "איראן אינה קוראת להשמדת העם היהודי, אלא רק להשמדת מדינת ישראל בקיומה הנוכחי".[77]
  • ב-18 ביוני 2018 הושק אתר ישראלי הפונה לציבור האיראני ומטרתו לסייע לחקלאים האיראנים בהתפלת ומחזור מים.[78] ב-2 ביולי 2018, בעקבות הבצורת הקשה באיראן והפגנות ההמונים נגד המשטר, האשים גנרל איראני את ישראל בבצורת וטען ש"ישראל גנבה את העננים" מאיראן ומנעה ירידת משקעים שם.[79]
  • בטקס שנערך בקריה למחקר גרעיני - נגב באוגוסט 2018 אמר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו: "אויבינו יודעים היטב מה ישראל מסוגלת לעשות, הם מכירים את המדיניות שלנו. מי שמנסה לפגוע בנו - אנו פוגעים בו. מי שמאיים עלינו בכליה, מעמיד עצמו בסכנה דומה, ובכל מקרה הוא לא ישיג את מטרתו". שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, הגיב לדברים אלה בציוץ בטוויטר שבו אמר: "איראן, מדינה ללא נשק גרעיני, מאוימת בהשמדה אטומית בידי מחרחר מלחמה הניצב במפעל לנשק גרעיני".[80]
  • במאי 2023 נכתב באתר של סוכנות הידיעות האיראנית תסנים, כי במהלך טורניר ג'ו ג'יטסו בגאורגיה מתחרה איראנית בשם באהארה אמיני (בפרסית: بهاره امینی) לא הופיעה מול מתחרה מישראל, מאיה בכר. כמו כן צוין בכתבה, כי בהמשך גם לא עמדה על הפודיום לצד המתחרה מישראל.[81]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 ידלין: "אנחנו בשלב העימות הישיר בין ישראל לאיראן", באתר מעריב אונליין, 24 באפריל 2018
  2. ^ פסטיבל מספרי סיפורים, 2011, הרצאתו של האלוף אליעזר שקדי.
  3. ^ The Zionist Entity and Iran, 1979-1999, globalsecurity.org
  4. ^ רוני סופר, פרס נגד הקהילה הבינ"ל: הצהרות אינן פתרון, באתר ynet, 23 ביולי 2006.
  5. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם יעקב עמידרור, באתר nrg‏, 17 בינואר 2006
    "לא ניסוג עד שיוצב כוח בינ"ל", באתר nrg‏, 3 באוגוסט 2006
    בוש: איראן היא האיום הגדול ביותר על המזרח התיכון, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 14 במאי 2008
    מל"מ, "חזבאללה" כזרוע אסטרטגית של המשטר האיראני(הקישור אינו פעיל, 2.3.2020)
  6. ^ אליאור לוי, הג'יהאד האיסלאמי איים - ושיגר, באתר ynet, 29 במאי 2018
  7. ^ ישראל זקוקה למטוסים כדי לתקוף באיראן, "טורונטו סאן", 5 ביולי 1998
  8. ^ המאמר בעיתון Scotsman: "ישראל מאיימת לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים", מ-23 בנובמבר 2003
  9. ^ יצחק בן-חורין, דיווח: ישראל ערכה תרגיל המדמה תקיפה באיראן, באתר ynet, 20 ביוני 2008
    ברק רביד, דיווח: חיל האוויר ערך תרגיל המדמה פעולה באיראן, באתר הארץ, 22 ביוני 2008
    דיווח: חיל האוויר טס עד גיברלטר לתרגל תקיפה באיראן, באתר הארץ, 3 במאי 2009
    אנשיל פפר, חיל האוויר תירגל תקיפה לטווח ארוך, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011.
  10. ^ דן מרגלית, האיום האיראני: איך להילחם בפשרה המסוכנת, באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2015.
  11. ^ מלחמת הצללים: המוסד אחראי לחיסולים באיראן?, באתר ‏מאקו‏, 27 בינואר 2013
  12. ^ הארץ, באישון ליל, עם מבערים, במתחם סודי בטהראן: כך גנב המוסד חצי טון מסמכי גרעין מאיראן, באתר הארץ, 15 ביולי 2018
  13. ^ בן כספית, ‏פרסום ראשון: הרמטכ"ל מינה את אלוף ניצן אלון כאחראי להובלת המאבק נגד איראן, באתר מעריב אונליין, 3 ביולי 2018.
  14. ^   עמוס הראל, בארה"ב מקשיבים בנימוס לטענות ישראל נגד הסכם הגרעין, אך ההחלטה התקבלה, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2022
  15. ^ ישראל גראדווהל, אחמדינג'אד: הקמנו יחידה מסכלת נג.., באתר כיכר השבת, ‏2024-09-30
  16. ^ ynet, הצנחן מהקיבוץ שעזר לאיראן. מי אתה נחום מנבר?, באתר ynet, 31 באוקטובר 2011
  17. ^ אבישי גרינצייג, ‏גונן שגב הורשע בריגול לטובת איראן, נידון ל-11 שנות מאסר, באתר מעריב אונליין, 26 בפברואר 2019
  18. ^ רועי קייס, דיווחים: ישראל הפציצה בסיס איראני ליד דמשק, באתר ynet, 2 בדצמבר 2017,
    דניאל סיריוטי, דיווחים: חיל האוויר תקף תשתית איראנית בסוריה, נורתה אש נ"מ, באתר ישראל היום, 2 בדצמבר 2017.
  19. ^ "ישראל היום", 3 בדצמבר 2017. עמ' 1–3.
  20. ^ יאסר עוקבי, ‏דיווחים בתקשורת הזרה: חיל האוויר תקף מוצב איראני בפרברי דמשק, באתר מעריב אונליין, 2 בדצמבר 2017.
  21. ^ כוחות צה"ל יירטו מל"ט איראני ותקפו בתגובה מטרות איראניות בסוריה, אתר צה"ל, 10 בפברואר 2018
  22. ^ דיווח: יעד התקיפה בסוריה - מערכת הגנה אווירית איראנית חדשה, באתר ynet, 18 באפריל 2018.
  23. ^   "כיפת ברזל" יירטה מספר שיגורים לעבר קו המוצבים הקדמי ברמת הגולן, באתר צה"ל, 10 במאי 2018.
  24. ^ אמיר בוחבוט ואלי אשכנזי‏, כוח איראני שיגר 32 רקטות לגולן; צה"ל תקף עשרות מטרות בסוריה, באתר וואלה, 10 במאי 2018.
  25. ^   כוחותינו תקפו עשרות יעדים צבאיים השייכים לכוח "קודס" האיראני, באתר צה"ל, 10 במאי 2018.
  26. ^ צה"ל תקף עשרות יעדים איראנים בסוריה, באתר ערוץ 7, 10 במאי 2018.
  27. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר צה"ל
    סוג לא תואם [ 3 ]           צה"ל תקף ציוד לנשק מדויק עבור איראן וחיזבאללה, באתר צה"ל, 18 בספטמבר 2018.
  28. ^ יואב זיתון, עשרות טילים ב-40 דקות: התחקיר הישראלי מול הטענות הרוסיות, באתר ynet, 20 בספטמבר 2018.
  29. ^   סוכל פיגוע של כוח קודס האיראני באמצעות רחפנים חמושים נגד מטרות ישראליות, באתר צה"ל, 24 באוגוסט 2019,
    דניאל סלאמה, דיווחים: "הרוגים לחיזבאללה ואיראן בתקיפה הישראלית בסוריה", באתר ynet, 25 באוגוסט 2019.
  30. ^ ואב זיתון ודניאל סלאמה, צה"ל: חיל האוויר תקף עשרות יעדים בסוריה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2019
  31. ^   יוסי מלמן, כך גלש העימות הישראלי-איראני אל הזירה הימית, באתר הארץ, 30 במרץ 2021
  32. ^ דובר צה״ל, איראן שיגרה כלי טיס בלתי מאויישים משטחה לעבר שטח מדינת ישראל>>, באתר Twitter, ‏13.4.24
  33. ^ איתמר אייכנר, ליאור בן ארי, אלישע בן קימון, איריס ליפשיץ קליגר, המתקפה האיראנית החלה - מאות כטב"מים שוגרו לישראל, גם טילי שיוט, באתר ynet, 13 באפריל 2024
  34. ^ גורם אמריקני בכיר: ישראל תקפה את מערך ההגנה של מתקן הגרעין בנתנז, באתר ‏מאקו‏, 19 באפריל 2024
  35. ^ לילך שובל, המתקפה מאיראן: כ-180 שיגורים זוהו לעבר מרכז ודרום הארץ, באתר ישראל היום, ‏1 באוקטובר 2024
  36. ^ 3 שעות היסטוריות בשמי טהרן: התגובה הישראלית באיראן, שלב אחר שלב, באתר וואלה, 26 באוקטובר 2024
  37. ^ יואב זיתון, קודם במתקני ההגנה האווירית, ואז בטילים | שלב אחר שלב מליל התקיפות באיראן, באתר ynet, 26 באוקטובר 2024
  38. ^ דיווח: טילים איראניים שהוסתרו במשאיות מזון הופצצו בעיראק, באתר ynet, 19 ביולי 2019.
  39. ^ 1 2 Report: Israel launched two attacks on Iranian targets in Iraq in July
  40. ^ אריאל כהנא, נתניהו רמז: ישראל עומדת מאחורי תקיפת בסיס הכוחות האיראניים בעיראק, באתר ישראל היום, 22 ביולי 2019.
  41. ^ פיצוץ מסתורי פגע בספינה בבעלותו של רמי אונגר במפרץ עומאן; אין נפגעים, באתר כלכליסט, 26 בפברואר 2021
  42. ^ ספינת ביון איראנית נפגעה בים האדום, דיווח: הקומנדו הישראלי הצמיד מוקשים, באתר MSN
  43. ^ המסר האירני לישראל, באתר www.news1.co.il
  44. ^ ניר דבורי ירון שניידר, ‏דיווח בארה"ב: ישראל תקפה את הספינה האירנית בתור פעולת תגמול, באתר ‏מאקו‏, 6 באפריל 2021
  45. ^ דיווח: ישראל לא מתכננת להגיב לתקיפת הספינה ליד האמירויות, באתר וואלה, 14 באפריל 2021
  46. ^   ישראל ביקשה מארה"ב סיוע בהגנה על הספינה שהותקפה במפרץ הפרסי, באתר הארץ, 14 באפריל 2021
  47. ^ "Iran nuclear: Natanz fire caused 'significant' damage". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-07-05. נבדק ב-2023-02-02.
  48. ^ Sanger, David E.; Bergman, Ronen; Fassihi, Farnaz (2020-06-29). "After Iranian Missile Facility Blows Up, Conspiracy Theories Abound in Tehran". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-02.
  49. ^ RFE/RL. "Iran Reports Explosion At Gas-Storage Tank Near Sensitive Military Site". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). נבדק ב-2023-02-02.
  50. ^ "Iran 'mystery' explosion may have been at a secret ballistic missile site". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-02-03.
  51. ^ "Chlorine gas leak at plant sickens 70 in southeast Iran". CTV News. The Associated Press. 4 ביולי 2020. נבדק ב-13 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Staff, Toi (4 ביולי 2020). "Explosion reportedly damages power plant in Iran, the latest in series of blasts". The Times of Israel. נבדק ב-13 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ "Gas explosion at Iran medical clinic kills 19". The Guardian. No. 1 July 2020. Associated Press. נבדק ב-13 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Explosion at Iran gas storage facility, no casualties: State TV, www.aljazeera.com (באנגלית)
  55. ^ "Iran nuclear: Natanz fire caused 'significant' damage". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-07-05. נבדק ב-2023-02-03.
  56. ^ אוריאל בארי, ‏איראן מגיבה לבנט: "נשטח את תל אביב וחיפה", באתר "סרוגים", 7 ביוני 2022.
  57. ^   הודיה כריש חזוני - וושינגטון, ‏בישראל מרוצים מהתחייבותו של ביידן: לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, בעיתון מקור ראשון, 28 באוגוסט 2021.
  58. ^   עמוס הראל, מאות מל"טים איראניים הושמדו בתקיפה המיוחסת לישראל, באתר הארץ, 15 במרץ 2022
  59. ^ נינה פוקס, מעצר של המוסד, חיסולים ומוות לא ברור של מדענים - בחודש אחד באיראן: "סמיכות האירועים מעלה שאלות", באתר ynet, 5 ביוני 2022.
  60. ^ מורן אזולאי, בנט מאשר: "שינינו אסטרטגיה מול איראן, העלינו הילוך. פועלים בכל זמן ומקום", באתר ynet, 7 ביוני 2022.
  61. ^ איתמר אייכנר, טורקיה: סיכלנו פיגוע איראני, הם תכננו לחטוף שגריר ישראלי לשעבר ואת אשתו, באתר ynet, 23 ביוני 2022.
  62. ^ ברק רביד‏, ארבעה רחפנים מתאבדים: כך הותקף מפעל הטילים המתקדמים באיראן, באתר וואלה, 29 בינואר 2023,
    רון בן ישי, היעד - טילים היפרסוניים? התקיפה הנדירה באיראן והמסר מישראל לטהרן, באתר ynet, 29 בינואר 2023.
  63. ^   מי האחראי? תקיפת המל"טים על מתקן פרויקט הגרעין באיראן, סרטון בערוץ "כאן חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 02:18), 29 בינואר 2023.
  64. ^ רון בן ישי, שלב חדש בעימות הישיר עם איראן: פגיעה קשה ב"חיים עצמם", באתר ynet, 17 בפברואר 2024.
  65. ^ דיווח: סוכני המוסד תצפתו מצמרות העצים, הנייה כיבה את האור - והמטען התפוצץ, באתר ynet, 6 באוגוסט 2024
  66. ^ דיווח: איראן אחראית למתקפת הסייבר על מתקני המים בישראל, באתר ynet, 7 במאי 2020
  67. ^ Joby Warrick and Ellen Nakashima, Officials: Israel linked to a disruptive cyberattack on Iranian port facility, וושינגטון פוסט, May 19, 2020
    יוסי הטוני, דיווח: ישראל ביצעה תקיפת סייבר רחבת היקף על נמל באיראן, "אנשים ומחשבים", 19 במאי 2020
  68. ^ נטע בר, "הפיצוץ באיראן - תקיפת סייבר ישראלית", באתר ישראל היום, 28 ביוני 2020
  69. ^ יוסי מלמן, הבסיס שבו איראן מפתחת נשק גרעיני, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2011
  70. ^ רועי נחמיאס, נשיא איראן: "למחוק את ישראל מהמפה", באתר ynet, 26 באוקטובר 2005
  71. ^ חמינאי: ישראל לא תהיה קיימת עוד 25 שנים. עד אז - ניאבק בה, באתר וואלה, 9 בספטמבר 2015
  72. ^ איראן מציגה: ספירה לאחור להשמדת ישראל, באתר ישראל היום, ‏25/6/2017
  73. ^ דניאל סלאמה, מפגן שנאה באיראן: סופרים לאחור להשמדת ישראל, באתר ynet, 8 ביוני 2018
  74. ^ ליעד אוסמו, ליברמן בריאיון לאתר סעודי: "אם איראן תתקוף את ת"א, נתקוף את טהרן", באתר ynet, 26 באפריל 2018.
  75. ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, "אם אסד ייתן לאיראן לפעול מסוריה - זה יהיה סופו", באתר ynet, 7 במאי 2018
  76. ^ שלמה צזנה, "סוריה תהפוך לווייטנאם של איראן", באתר ישראל היום, 8 במאי 2018.
  77. ^ איראן: "איננו קוראים להשמדת העם היהודי, אלא להשמדת ישראל", באתר בחדרי חרדים, ‏2016-07-20
  78. ^ אריאל כהנא, נתניהו כבש את הגולשים האיראנים, באתר ישראל היום, 18 ביוני 2018
  79. ^ גנרל איראני: ישראל גונבת מאיתנו עננים ומונעת שלג, באתר וואלה, 3 ביולי 2018.
  80. ^ נתניהו איים מהכור, באיראן תקפו: "מחרחר מלחמה", באתר ynet, 30 באוגוסט 2018
  81. ^ انصراف ‌ورزشکار ایرانی از رویارویی با حریف اسرائیلی + تصاویر, خبرگزاری تسنیم, ۳۱ ارديبهشت ۱۴۰۲ (כתבה בפרסית)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הסכסוך_האיראני-ישראלי&oldid=39952411"