סנדי שו
סנדי שו (באנגלית: Sandie Shaw; נולדה ב-26 בפברואר 1947) היא זמרת פופ אנגלייה, שהייתה אחת מהזמרות הבריטיות המצליחות בשנות ה-60. ב-1967 היא זכתה באירוויזיון, בזכייה הראשונה של הממלכה המאוחדת בתחרות. היא נודעה בהופעותיה ברגליים יחפות, ואף תוארה כ"מלכת הפופ היחפה של שנות ה-60".[1]
 | |
| לידה |
26 בפברואר 1947 (בת 77) דנגהאם, אסקס, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| שם לידה | סנדרה אן גוריך |
| שם במה |
Sandie Shaw  |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | 1964–2013 (כ־49 שנים) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לונדון, Robert Clack School |
| סוגה | פופ |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים |
פיי רקורדס, פולידור רקורדס, וירג'ין רקורדס, HMV, RCA ויקטור, רפרייז רקורדס, ליברטי רקורדס, I Dischi del Sole |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהראשית חייה וראשית הקריירה
עריכהסנדרה אן גודריץ' נולדה וגדלה בדנגהאם, אסקס, אנגליה. לאחר שעזבה את בית הספר, היא עבדה במפעל Ford Dagenham הסמוך, ועבדה כדוגמנית במשרה חלקית. לאחר מכן השתתפה בתחרות כישרונות מקומית כזמרת וזכתה במקום השני. כפרס היא הופיעה בקונצרט צדקה בלונדון, שם צפה בה הזמר אדם פיית' וזיהה את הפוטנציאל הטמון בה. הוא הציג אותה למנהלת שלו, איב טיילור, שסייעה לה להשיג חוזה הקלטות ב-Pye Records ב-1964 והעניקה לה את שם הבמה "סנדי שו".[2][3]
טיילור הפגישה את שו עם הזמר-יוצר כריס אנדרוז, שחיבר עבורה את שירה הראשון, "As Long as You're Happy Baby", שלא הצליח להיכנס למצעדים.[3] השיר השני שלה היה "(There's) Always Something There to Remind Me" מאת ברט בכרך והאל דייוויד, שביצע לראשונה לו ג'ונסון בביצוע שהגיע למקום ה-49 במצעד האמריקאי.[4][5] גרסתה של שו כבשה תוך זמן את המקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי, בסתיו 1964,[1] ואף הגיעה למקום ה-52 במצעד בילבורד הוט 100 בארצות הברית, בראשית 1965.[4] "I’d Be Far Better Off Without You" היה הסינגל השלישי שלה, סינגל שבו העדיפו תחנות הרדיו להשמיע את הבי-סייד, "Girl Don't Come", שאף אותו חיבר אנדרוז, ובעקבות כך הוחלפו הצדדים של הסינגל. "Girl Don't Come" הגיע למקום השלישי במצעד הבריטי והיה שירה המצליח ביותר במצעד האמריקאי, כשהגיע למקום ה-42 בו.[6] לאחר מכן הוציאה שירים נוספים שהיו ללהיטים בבריטניה, כמו "I'll Stop at Nothing", "Long Live Love" (שירה השני שהגיע לראש המצעד הבריטי, ב-1965) ו-"Message Understood".[1][7]
סנדי שו הייתה אורחת קבועה בתוכניות המוזיקה הבריטיות בטלוויזיה באותה תקופה, כגון "טופ אוף דה פופס", "Ready Steady Go!" ו-"Thank Your Lucky Stars". היא נתפסה כנציגה מובהקת של ה"סווינגינג סיקסטיז" (Swinging Sixties), והופעותיה ברגליים יחפות, שהיו לסימן ההיכר שלה, חיבבוה על קהל נרחב.[2] היא אף הקליטה את מרבית להיטיה באיטלקית, בצרפתית, בגרמנית ובספרדית, ובכך הגבירה את הפופולריות שלה ברחבי אירופה. שו אף הוציאה מספר אלבומים בשנות ה-60: "Sandie"; "Me"; "Love Me"; "Please Love Me"; "The Sandie Shaw Supplement" ו-"Reviewing the Situation". אלבומים אלו כללו בדרך כלל שירים שחיבר אנדרוז, לצד גרסאות כיסוי לשירים שזכו להצלחה בביצועם של אמנים אחרים.
עד 1967 מכירות תקליטיה של שו דעכו, והמנהל האישי שלה החליט על שינוי כיוון אמנותי, לסגנון קברטי.[8] היא נבחרה על ידי ה-BBC לייצג את הממלכה המאוחדת באירוויזיון באותה שנה, שהתקיים בווינה. היו לה הסתייגות מכך, שכן חששה שהופעה באירוויזיון תהרוס את האמינות שלה, אך היא הופיעה בתוכניתו של רולף האריס וביצעה חמישה שירים מהם על הציבור היה לבחור את השיר עמו תשתתף באירוויזיון, והשיר שנבחר היה "Puppet on a String" ("בובה על חוט") מאת ביל מרטין ופיל קולטר.[2] על אף שהיא לא אהבה את השיר וחשבה שהוא אינו מייצג את המוזיקה שלה,[9] היא השתתפה עמו בתחרות והוא זכה במקום הראשון, עם הפרש נקודות ניכר מהמקום השני, ובכך זכתה שו בזכייה הראשונה של הממלכה המאוחדת באירוויזיון. השיר היה להיטה השלישי שמגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, מספר שיא לזמרת באותה עת. "Puppet on a String" אף הפך ללהיט בינלאומי (אם כי לא זכה להצלחה בארצות הברית) והסינגל הנמכר ביותר בגרמניה באותה שנה, וזכה בדיסק מוזהב על מכירות של מעל למיליון עותקים בבריטניה בפרט, ובאירופה בכלל.[3] עם זאת, סיפור ההצלחה של שו באירוויזיון כמעט שלא התרחש; ברשת ה-BBC שקלו להדיח אותה מייצוג הממלכה המאוחדת בתחרות, כיוון שהייתה המאהבת בפרשיית גירושין מתוקשרת. הופעתה של שו באירוויזיון זכורה גם בשל כך שהופיעה יחפה (כפי מנהגה, כאמור).[10]
לבושה של שו היה לסימן היכר נוסף שלה, וב-1968 השיקה קו אופנה משלה, שבו מכרה קולקציה של בגדים ומוצרי הנעלה ממותגים על שמה. באותה שנה הנחתה תוכנית טלוויזיה משלה, בשם "The Sandie Shaw Supplement" ("המוסף של סנדי שו"), והוציאה אריך-נגן (LP) בעל אותו שם. בשנת 1969 הוציאה את שירה השמיני שהגיע לעשירייה הראשונה של המצעד הבריטי, והאחרון שהגיע לעשירייה זו, השיר "Monsieur Dupont" שהוקלט במקור בשפה הגרמנית. בסוף 1969 יצא הסינגל "Heaven Knows I'm Missing Him Now", שיר שהיה למקור ההשראה ללהיט של הסמית'ס 15 שנה מאוחר יותר. שו אף הפיקה אלבום משלה, בשם "Reviewing the Situation", שכלל גרסאות כיסוי לשירים מסגנון יותר אלטרנטיבי, ולא פופי, כמו שירים של בוב דילן, הרולינג סטונז ולד זפלין (שו הפכה באלבום זה לאמנית המוכרת הראשונה שביצעה גרסת כיסוי לשיר של לד זפלין). ב-31 בדצמבר 1969 השתתפה שו בספיישל הטלוויזיוני המצליח של ה-BBC לסיכום המוזיקה של שנות ה-60, "Pop Go The Sixties", וביצעה בו בשידור חי את השיר "There's Always Something There To Remind Me" ואת הגרסה הגרמנית של "Puppet On A String", בשם "Wiedhopf Im Mai".
מאז שנות ה-70
עריכהב-1972 הסתיים החוזה שלה עם Pye Records, והיא לקחה הפסקה מהקריירה שלה כזמרת פופ. היא החלה לעבוד על פרויקטים אחרים, כמו כתיבה של מחזמר רוק, כתיבת שירים, משחק בתיאטרון (היא גילמה את תפקידה של אופליה ב"המלט" ואת תפקידה של ז'אן ד'ארק במחזה "יוהנה הקדושה") וכתיבת ספרי ילדים. ב-1977 הוציאה שני סינגלים בחברת התקליטים CBS Records. לאחר שנה אימצה את דרכי הזרם הבודהיסטי סוקה גקאי, ומאז שמרה על דרכי הדת.
בעלה השני, ניק פאוול, ממקימי חברת וירג'ין, הפגיש אותה עם חברי להקת B.E.F. (שהקימו יוצאי "The Human League"), והיא הקליטה גרסת כיסוי לשיר "Anyone Who Had a Heart" (במקור בביצועה של דיון וורוויק) לאלבומם "Music of Quality And Distinction" שהוקלט בווירג'ין רקורדס. גרסת כיסוי זו חידשה את העניין הציבורי בשו. סולנית "הפריטנדרס" כריסי היינד הזמינה את שו לבצע עמה בדואט גרסת כיסוי לשירה של שו "Girls Don't Come" בהופעה של הפריטנדרס, ומאז שמרו השתיים על קשרי חברות. לאחר שנה כתבה והקליטה שו את האלבום "Choose Life", שנועד לקדם מבחינת יחסי ציבור את תערוכת השלום העולמי שהתקיימה בלונדון במרץ 1983. בהמשך שנת 1983, קיבלה מכתב שציין שלב חדש בקריירה שלה; את המכתב כתבו חברי להקת הסמית'ס, הסולן מוריסי והגיטריסט ג'וני מאר, שתיארו עצמם כ"שני מעריצי סנדי שו שאינם מסוגלים להירפא" וכתבו לה כי "אגדת 'סנדי שו' אינה יכולה להסתיים עדיין – יש בה עוד מה לעשות ולהספיק". בעלה היה חבר של ג'ף טרוויס מ-Rough Trade Records, החברה שבה הייתה חתומה להקת הסמית'ס, ושו הסכימה להקליט כמה משיריהם. באפריל 1984 יצאה לאור גרסת הכיסוי שביצעה לשירם "Hand of Glove" (הסינגל הראשון של הלהקה), שנכללה בין 30 השירים הראשונים במצעד הבריטי. היא הקליטה גרסה מחודשת ללהיטה הראשון "(There's) Always Something There to Remind Me" עבור פסקול הסרט "Letter to Bezhnev", ולאחר מכן הקליטה שתי גרסאות כיסוי לשירים של לויד קול והוציאה אותם כסינגל בחברת Polydor.[11] ב-1986 יצאה לסיבוב הופעות באוניברסיטאות, לראשונה מזה 20 שנה, וב-1988 הוציאה את אלבומה "Hello Angel" ("שלום לַך, מלאך"), כשמקור השם בגלויה ששלח לה מוריסי. שו קיימה שני סיבובי הופעות נוספים באוניברסיטאות, והופיעה במצעדי גאווה ובפסטיבלים לשלום.
בשנות ה-90 יצאו אלבומי אוסף שונים של שיריה, בכמה לייבלים קטנים, וכמו כן יצאו מהדורות מחודשות של אלבומיה השונים. ב-1991 נתפרסמה האוטוביוגרפיה שלה, "The World at My Feet" ("העולם שלרגליי"). לאחר שנה החלה ללמוד באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת לונדון, וב-1994 סיימה את הכשרתה כפסיכותרפיסטית. באותה תקופה הקליטה גרסאות מחודשות לכמה משיריה משנות ה-60, שקובצו באלבומה "Nothing Less Than Brilliant", שיצא בשנת 1994, לצד ההקלטות המקוריות של כמה משיריה האחרים. באותה תקופה בערך אף התגרשה מניק פאוול, ופגשה את בעלה השלישי, טוני בדפורד. ב-1997 פתחה קליניקה לפסיכותרפיה, שפועלת עד היום.
שו ניהלה מאבק משפטי מוצלח להחזקה בזכויות למכלול הקלטותיה, וב-2003 העבירה את הזכויות למכלול הקלטותיה לחברת EMI. במקביל, החלה לפעול כקואוצ'רית ומנטורית. חברת EMI פרסמה אלבומי אוסף של שיריה בצרפתית ובאיטלקית, ושנה לאחר מכן פרסמה אלבומי אוסף לשיריה בספרדית ובגרמנית. בסוף 2003 יצא לאור אלבום אוסף מרובע (בעל ארבעה דיסקים) משיריה, בשם "Nothing Comes Easy". ב-2010 הקליטה את שיר הנושא לסרט הבריטי "איזה מין שוויון".
חיים אישיים
עריכהב-6 במרץ 1968 שו נישאה למעצב האופנה ג'ף בנקס.[12] בתם גרייסי נולדה בפברואר 1971.[13] השניים התגרשו ב-1978.
ב-1982 נישאה לניק פאוול, ממקימי "וירג'ין" ויו"ר האקדמיה האירופאית לקולנוע. להם שני ילדים. כיום היא נשואה לבעלה השלישי, טוני בדפורד.[14]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סנדי שו
סנדי שו, סרטונים בערוץ היוטיוב
סנדי שו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סנדי שו, באתר AllMovie (באנגלית)
סנדי שו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סנדי שו, באתר ספוטיפיי
סנדי שו, באתר AllMusic (באנגלית)
סנדי שו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סנדי שו, באתר דיזר
סנדי שו, באתר Yandex.Music (ברוסית)
סנדי שו, באתר Discogs (באנגלית)
סנדי שו, באתר Songkick (באנגלית)- סנדי שו, באתר Genius
- סנדי שו, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
סנדי שו, באתר בילבורד (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 495. ISBN 1-904994-10-5.
- ^ 1 2 3 Biography at www.ReadySteadyGirls.eu, accessed 3 January 2010
- ^ 1 2 3 Murrells, Joseph (1978). The Book of Golden Discs (2nd ed.). London: Barrie and Jenkins Ltd. p. 229. ISBN 0-214-20512-6.
- ^ 1 2 Whitburn, Joel (2003). Top Pop Singles 1955-2002 (1st ed.). Wisconsin, USA: Record Research Inc. p. 365/634. ISBN 0-89820-155-1.
- ^ Rice, Jo (1982). The Guinness Book of 500 Number One Hits (1st ed.). Enfield, Middlesex: Guinness Superlatives Ltd. p. 85. ISBN 0-85112-250-7.
- ^ Roberts, David (1998). Guinness Rockopedia (1st ed.). London: Guinness Publishing Ltd. p. 387. ISBN 0-85112-072-5.
- ^ Rice, Jo (1982). The Guinness Book of 500 Number One Hits (1st ed.). Enfield, Middlesex: Guinness Superlatives Ltd. p. 92/93. ISBN 0-85112-250-7.
- ^ ביוגרפיה של שו, באתר Allmusic
- ^ O'Connor, John Kennedy. The Eurovision Song Contest - The Official History, Page 208. Carlton Books, UK, 2007. ISBN 978-1-84442-994-3
- ^
Roya Nikkhah,Royanikkhah, Sandie Shaw's love scandal that almost cost Britain its first Eurovision victory, The Telegraph, 25 December 2010
- ^ Roberts, David (1998). Guinness Rockopedia (1st ed.). London: Guinness Publishing Ltd. p. 91. ISBN 0-85112-072-5.
- ^ Tobler, John (1992). NME Rock 'N' Roll Years (1st ed.). London: Reed International Books Ltd. p. 182. CN 5585.
- ^ Tobler, John (1992). NME Rock 'N' Roll Years (1st ed.). London: Reed International Books Ltd. p. 223. CN 5585.
- ^ "A micro skirt, bondage heels, a 'footlight' ... Sandie Shaw on why, at 64, she finally likes being a sex symbol" Daily Mail. Retrieved 30 July 2011.
