ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אפריל 2013

אפריל
1 באפריל 2013	אלמוג הוא צורת חיים ימית המשתייכת למחלקת האלמוגים (Anthozoa "פרחים חיים" ביוונית) שבמערכת הצורבים. המחלקה מכילה כ-6,100 מינים. לכמה ממיני האלמוגים חשיבות רבה בבניית שוניות אלמוגים שהן מבתי־הגידול המרהיבים ביותר הקיימים על פני כדור הארץ והסביבות הימיות העשירות ביותר באוקיינוסים. תפוצת האלמוגים נרחבת מאוד. על אף שרובם מצויים באזורים טרופים ובמים רדודים, ניתן למצוא מיני אלמוגים מתת-מחלקת השמונאים בעומקים של עד 6,000 מטר ובמים שהטמפרטורה שלהם נמוכה. הם אף נמצאו בפיורדים של נורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באפריל 2013	שתי פסגותיה של המצודה העתיקה (מצפון) ונמל מנדראקי בקורפו העיר קורפו (המוכרת ביוונית כקרקירה) היא העיר הגדולה באי קורפו שביוון, ובירתן של נומוס קורפו ושל מחוז האיים היוניים. העיר משתרעת על פני שטח של כ-42 קמ"ר, ובשנת 2001 התגוררו בה כ-40,000 תושבים. היא מרכזו המנהלי של האי קורפו ויעד תיירותי פופולרי בים היוני. קורפו מצטיינת ברובע ונציאני עתיק ושמור היטב ובשתי מצודות החולשות עליו משני צדדיו. הרובע על מצודותיו הוכרזו בשנת 2007 כאתר מורשת עולמית. האי קורפו נזכר במאה ה-8 לפנה"ס, ובשנת 734 לפנה"ס נוסדה בו מושבה קורינתית, ששכנה מדרום לעיר העתיקה של ימינו. העיר הייתה לנקודת מסחר בדרכי הים בין יוון לסיציליה ולאיליריה, ולאחר שנכבשה על ידי הרומאים בשנת 229 לפנה"ס, הייתה לראש הגשר במסעותיהם לכיבוש יוון והמזרח. במאה ה-13 ובמאה ה-14 נשלטה העיר על ידי ונציה, דספוטט אפירוס, ונאפולי, עד ששבה לשלטון ונציה בשנת 1386. העיר נותרה בחזקת ונציה עד 1797 ובארבע מאות השנים האלה ידעה שגשוג ופריחה. לאחר מכן נשלטה על ידי הצרפתים והבריטים, וב-1864 הייתה לחלק מממלכת יוון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באפריל 2013	שתי פסגותיה של המצודה העתיקה (מצפון) ונמל מנדראקי בקורפו העיר קורפו (המוכרת ביוונית כקרקירה) היא העיר הגדולה באי קורפו שביוון, ובירתן של נומוס קורפו ושל מחוז האיים היוניים. העיר משתרעת על פני שטח של כ-42 קמ"ר, ובשנת 2001 התגוררו בה כ-40,000 תושבים. היא מרכזו המנהלי של האי קורפו ויעד תיירותי פופולרי בים היוני. קורפו מצטיינת ברובע ונציאני עתיק ושמור היטב ובשתי מצודות החולשות עליו משני צדדיו. הרובע על מצודותיו הוכרזו בשנת 2007 כאתר מורשת עולמית. האי קורפו נזכר במאה ה-8 לפנה"ס, ובשנת 734 לפנה"ס נוסדה בו מושבה קורינתית, ששכנה מדרום לעיר העתיקה של ימינו. העיר הייתה לנקודת מסחר בדרכי הים בין יוון לסיציליה ולאיליריה, ולאחר שנכבשה על ידי הרומאים בשנת 229 לפנה"ס, הייתה לראש הגשר במסעותיהם לכיבוש יוון והמזרח. במאה ה-13 ובמאה ה-14 נשלטה העיר על ידי ונציה, דספוטט אפירוס, ונאפולי, עד ששבה לשלטון ונציה בשנת 1386. העיר נותרה בחזקת ונציה עד 1797 ובארבע מאות השנים האלה ידעה שגשוג ופריחה. לאחר מכן נשלטה על ידי הצרפתים והבריטים, וב-1864 הייתה לחלק מממלכת יוון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באפריל 2013	הרפובליקה של קובה היא מדינת אי בצפון האיים הקריביים, בין הים הקריבי, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. מצפון לקובה נמצאים ארצות הברית ואיי בהאמה, ממערב מקסיקו, מדרום איי קיימן וג'מייקה ומדרום מזרח האיטי. קובה היא המדינה המאוכלסת ביותר באיים הקריביים. תרבותה ומנהגיה הושפעו מהתרבות האינדיאנית המקומית, מהאימפריה הספרדית ששלטה בה במשך קרוב ל-400 שנה ומהעבדים האפריקאים שהובאו אליה. מאז המהפכה הקובנית ב-1959 מתקיים בקובה משטר חד-מפלגתי קומוניסטי, המטיל מגבלות על זכויות האזרח בה. בינה לבין ארצות הברית שוררת מאז מתיחות שהגיעה לשיאה במספר תקריות בשנות השישים. ארצות הברית אף הטילה על קובה אמברגו שהשפיע על כלכלת המדינה, והפך אותה לתלויה בבת בריתה, ברית המועצות. לאחר התפרקות הגוש המזרחי פקד אותה משבר כלכלי חריף, שאילץ אותה לפתוח מעט את שעריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באפריל 2013	הרפובליקה של קובה היא מדינת אי בצפון האיים הקריביים, בין הים הקריבי, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. מצפון לקובה נמצאים ארצות הברית ואיי בהאמה, ממערב מקסיקו, מדרום איי קיימן וג'מייקה ומדרום מזרח האיטי. קובה היא המדינה המאוכלסת ביותר באיים הקריביים. תרבותה ומנהגיה הושפעו מהתרבות האינדיאנית המקומית, מהאימפריה הספרדית ששלטה בה במשך קרוב ל-400 שנה ומהעבדים האפריקאים שהובאו אליה. מאז המהפכה הקובנית ב-1959 מתקיים בקובה משטר חד-מפלגתי קומוניסטי, המטיל מגבלות על זכויות האזרח בה. בינה לבין ארצות הברית שוררת מאז מתיחות שהגיעה לשיאה במספר תקריות בשנות השישים. ארצות הברית אף הטילה על קובה אמברגו שהשפיע על כלכלת המדינה, והפך אותה לתלויה בבת בריתה, ברית המועצות. לאחר התפרקות הגוש המזרחי פקד אותה משבר כלכלי חריף, שאילץ אותה לפתוח מעט את שעריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באפריל 2013	פדרו אלמודובר דבר אליה הוא סרט שכתב וביים הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2002. הסרט מתאר סיפור חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם ואת החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעויותיו הרות הגורל של המושג "אהבה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באפריל 2013	פדרו אלמודובר דבר אליה הוא סרט שכתב וביים הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2002. הסרט מתאר סיפור חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם ואת החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעויותיו הרות הגורל של המושג "אהבה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באפריל 2013	שער הכניסה למחנה אושוויץ II - בירקנאו, מבט מתוך המחנה מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, בדרום מזרח פולין, היה הגדול במחנות ההשמדה שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ובו נרצחו יותר יהודים מבכל מקום אחר במהלך המלחמה. היה זה מחנה ההשמדה שפעל במשך הזמן הרב ביותר (מיוני 1940 עד ינואר 1945) מכל מחנות ההשמדה, ובו הגיע לשיאו תיעושו של רצח ההמונים. באושוויץ הייתה מערכת מחנות מסועפת, שמרכזה במחנות אושוויץ I, מחנה בירקנאו (אושוויץ II), ומחנה בונה מונוביץ (אושוויץ III). שער הכניסה למחנה הריכוז אושוויץ I, מעליו התנוססה הכתובת "העבודה משחררת", כמו גם פסי הרכבת המובילים לפתח מחנה ההשמדה אושוויץ II, בירקנאו, נחקקו בזכרונם של רבים כסמל מרכזי לשואה ולהשמדתם של היהודים. המונח "אושוויץ" הפך לשם נרדף לשואה, כמו גם לרוע האדם ולאכזריותו, ולעינוי האדם ולסבלו. ב-1979 הוכרז אושוויץ אתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו. בסך הכל נספו באושוויץ קרוב לשני מיליון בני אדם, ובהם בין מליון ומאה אלף למיליון וחצי יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באפריל 2013	שער הכניסה למחנה אושוויץ II - בירקנאו, מבט מתוך המחנה מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, בדרום מזרח פולין, היה הגדול במחנות ההשמדה שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ובו נרצחו יותר יהודים מבכל מקום אחר במהלך המלחמה. היה זה מחנה ההשמדה שפעל במשך הזמן הרב ביותר (מיוני 1940 עד ינואר 1945) מכל מחנות ההשמדה, ובו הגיע לשיאו תיעושו של רצח ההמונים. באושוויץ הייתה מערכת מחנות מסועפת, שמרכזה במחנות אושוויץ I, מחנה בירקנאו (אושוויץ II), ומחנה בונה מונוביץ (אושוויץ III). שער הכניסה למחנה הריכוז אושוויץ I, מעליו התנוססה הכתובת "העבודה משחררת", כמו גם פסי הרכבת המובילים לפתח מחנה ההשמדה אושוויץ II, בירקנאו, נחקקו בזכרונם של רבים כסמל מרכזי לשואה ולהשמדתם של היהודים. המונח "אושוויץ" הפך לשם נרדף לשואה, כמו גם לרוע האדם ולאכזריותו, ולעינוי האדם ולסבלו. ב-1979 הוכרז אושוויץ אתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו. בסך הכל נספו באושוויץ קרוב לשני מיליון בני אדם, ובהם בין מליון ומאה אלף למיליון וחצי יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באפריל 2013	זאב ז'בוטינסקי זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (17 באוקטובר 1880 – 3 באוגוסט 1940) היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם ונואם מפורסם. ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר. מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה. ז'בוטינסקי נולד באודסה. בנעוריו נמשך לשירה, ספרות ולימודי שפות והחל לתרגם לרוסית ולפרסם מאמרים פרי עטו. לאחר ניסיון בלימודי משפטים בברן וברומא חזר לעיר הולדתו, ושם כתב טורי עיתונות ופרסם מחזות. בעקבות פרעות נגד יהודים בדובסרי וקישינב ב-1903, התקרב ז'בוטינסקי לחוגים ציוניים ותרגם לרוסית את הפואמה "בעיר ההריגה" של חיים נחמן ביאליק. באותה שנה נבחר כציר לקונגרס הציוני העולמי השישי, בו הצביע נגד תוכנית אוגנדה. בהמשך אותו עשור עסק גם בפעילות הסברה ציונית, שכוונה בעיקר לשינוי יחסה של האימפריה העות'מאנית. ב-1911 הקים עם חבריו הוצאה לאור שפרסמה תרגומים של יצירות מופת לעברית, ביניהן תרגומו לפואמה "העורב". הוא פעל בתקופה זו למען עברות החינוך היהודי. בתחילת מלחמת העולם הראשונה שימש ככתב וניצל תפקיד זה כדי להגיע לצפון אפריקה. הוא פגש את יוסף טרומפלדור באלכסנדריה, והם פעלו יחד על מנת לשכנע את הבריטים להקים כוח יהודי לוחם. מאמציו נשאו פרי עם הקמת הגדודים העבריים החל מ-1917. עם הגדודים הגיע לארץ ישראל, וב-1920 הקים כוח מגן יהדי בירושלים. בעקבות השתתפותו בהגנה על יהודי העיר נשפט ונאסר על ידי הבריטים. לאחר שחרורו קידם ז'בוטינסקי קו ציוני ניצי, שהתנגד באופן גלוי למדיניות הבריטים והביא לחילוקי דעות בינו לבין ההנהלה הציונית וההסתדרות הציונית. כתביו, כגון "על קיר הברזל", שימשו יסוד להתהוותה של תנועה חדשה בהנהגתו – הציונות הרוויזיוניסטית. בהשפעתו נוסד ב-1923 ארגון בית"ר והוא נחשב לראשו; מ-1925 עמד גם בראש מפלגת ברית הציונים הרוויזיוניסטים, אותה ייסד. ז'בוטינסקי הנהיג את האצ"ל מראשיתו ב-1931 ועד מותו. בשנות השלושים נוצר קרע עמוק בין התנועה בהנהגתו לבין ההסתדרות הציונית, על אף הניסיון להגיע להסכמות עם בן-גוריון. לאחר הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף ב-1938, החל לקדם ביתר שאת התנגדות למדיניות ההבלגה, תוכנית למרד שיביא להפלת השלטון הבריטי ואת עליית אף על פי. הוא נפטר מהתקף לב בעת ביקור בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באפריל 2013	זאב ז'בוטינסקי זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (17 באוקטובר 1880 – 3 באוגוסט 1940) היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם ונואם מפורסם. ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר. מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה. ז'בוטינסקי נולד באודסה. בנעוריו נמשך לשירה, ספרות ולימודי שפות והחל לתרגם לרוסית ולפרסם מאמרים פרי עטו. לאחר ניסיון בלימודי משפטים בברן וברומא חזר לעיר הולדתו, ושם כתב טורי עיתונות ופרסם מחזות. בעקבות פרעות נגד יהודים בדובסרי וקישינב ב-1903, התקרב ז'בוטינסקי לחוגים ציוניים ותרגם לרוסית את הפואמה "בעיר ההריגה" של חיים נחמן ביאליק. באותה שנה נבחר כציר לקונגרס הציוני העולמי השישי, בו הצביע נגד תוכנית אוגנדה. בהמשך אותו עשור עסק גם בפעילות הסברה ציונית, שכוונה בעיקר לשינוי יחסה של האימפריה העות'מאנית. ב-1911 הקים עם חבריו הוצאה לאור שפרסמה תרגומים של יצירות מופת לעברית, ביניהן תרגומו לפואמה "העורב". הוא פעל בתקופה זו למען עברות החינוך היהודי. בתחילת מלחמת העולם הראשונה שימש ככתב וניצל תפקיד זה כדי להגיע לצפון אפריקה. הוא פגש את יוסף טרומפלדור באלכסנדריה, והם פעלו יחד על מנת לשכנע את הבריטים להקים כוח יהודי לוחם. מאמציו נשאו פרי עם הקמת הגדודים העבריים החל מ-1917. עם הגדודים הגיע לארץ ישראל, וב-1920 הקים כוח מגן יהדי בירושלים. בעקבות השתתפותו בהגנה על יהודי העיר נשפט ונאסר על ידי הבריטים. לאחר שחרורו קידם ז'בוטינסקי קו ציוני ניצי, שהתנגד באופן גלוי למדיניות הבריטים והביא לחילוקי דעות בינו לבין ההנהלה הציונית וההסתדרות הציונית. כתביו, כגון "על קיר הברזל", שימשו יסוד להתהוותה של תנועה חדשה בהנהגתו – הציונות הרוויזיוניסטית. בהשפעתו נוסד ב-1923 ארגון בית"ר והוא נחשב לראשו; מ-1925 עמד גם בראש מפלגת ברית הציונים הרוויזיוניסטים, אותה ייסד. ז'בוטינסקי הנהיג את האצ"ל מראשיתו ב-1931 ועד מותו. בשנות השלושים נוצר קרע עמוק בין התנועה בהנהגתו לבין ההסתדרות הציונית, על אף הניסיון להגיע להסכמות עם בן-גוריון. לאחר הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף ב-1938, החל לקדם ביתר שאת התנגדות למדיניות ההבלגה, תוכנית למרד שיביא להפלת השלטון הבריטי ואת עליית אף על פי. הוא נפטר מהתקף לב בעת ביקור בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באפריל 2013	פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/הפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות צ'אקו	עריכה - תבנית - שיחה
13 באפריל 2013	פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/הפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות צ'אקו	עריכה - תבנית - שיחה
14 באפריל 2013	הווארד פיליפס לאבקרפט (20 באוגוסט 1890 – 15 במרץ 1937), סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני. תרומתו הגדולה של לאבקרפט לספרות היא ספרות האימה ה"קוסמית", הסובבת סביב הרעיון שהחיים אינם מובנים למוח האנושי, היקום בכללותו הוא עוין, וכי אלו המנסים לרדת לחקר היקום ותופעות החיים המופיעות בו, כגיבוריו של לאבקרפט, מהמרים על שפיות דעתם. יצירותיו המוכרות ביותר של לאבקרפט הן יצירות המציגות את "המיתוס של קת'ולהו", ובהן פנתיאון של אלים, שבראשם קת'ולהו, המת במעמקי הים, משם הוא מנסה לגרום לבני האדם לפעול, לרוב בדרכים אכזריות, להשיבו לתחיה. לאבקרפט לא נמנה עם הסופרים המובילים בימי חייו, וחוג קוראיו היה מצומצם. לאחר מותו זכה להכרה לה לא זכה בחייו, כאחד מסופרי האימה המובילים של המאה ה-20, והשפיע על דורות של סופרי אימה שבאו אחריו, תוך שהוא משווה לסופרים כאדגר אלן פו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באפריל 2013	הווארד פיליפס לאבקרפט (20 באוגוסט 1890 – 15 במרץ 1937), סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני. תרומתו הגדולה של לאבקרפט לספרות היא ספרות האימה ה"קוסמית", הסובבת סביב הרעיון שהחיים אינם מובנים למוח האנושי, היקום בכללותו הוא עוין, וכי אלו המנסים לרדת לחקר היקום ותופעות החיים המופיעות בו, כגיבוריו של לאבקרפט, מהמרים על שפיות דעתם. יצירותיו המוכרות ביותר של לאבקרפט הן יצירות המציגות את "המיתוס של קת'ולהו", ובהן פנתיאון של אלים, שבראשם קת'ולהו, המת במעמקי הים, משם הוא מנסה לגרום לבני האדם לפעול, לרוב בדרכים אכזריות, להשיבו לתחיה. לאבקרפט לא נמנה עם הסופרים המובילים בימי חייו, וחוג קוראיו היה מצומצם. לאחר מותו זכה להכרה לה לא זכה בחייו, כאחד מסופרי האימה המובילים של המאה ה-20, והשפיע על דורות של סופרי אימה שבאו אחריו, תוך שהוא משווה לסופרים כאדגר אלן פו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באפריל 2013	סמל ההגנה בשנות הארבעים ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה. "ההגנה" הוקמה ביוני 1920 ובתחילה כללה כוחות מקומיים מצומצמים בהיקפם וללא שליטה מרכזית. רק בשנות ה-30 החל הארגון להתפתח. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים ובהקמת יחידות לוחמים כגון פלוגות השדה ופלגות הלילה להגנת היישוב כנגד התוקפים. לאחר מכן הקימה שני כוחות מרכזיים – החי"ש (חיל השדה) והפלמ"ח. מלבד האימונים הצבאיים, כוחותיה השתתפו בפעולות גדולות נגד הבריטים, בהבאת מעפילים לארץ ובהתיישבות. "ההגנה", באמצעות 12 חטיבות הלוחמים שהקימה, ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, במבצעים הגדולים לכיבוש הארץ מן הגליל ועד לנגב, ובלחימה נגד הפלישה של ארצות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. במאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באפריל 2013	סמל ההגנה בשנות הארבעים ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה. "ההגנה" הוקמה ביוני 1920 ובתחילה כללה כוחות מקומיים מצומצמים בהיקפם וללא שליטה מרכזית. רק בשנות ה-30 החל הארגון להתפתח. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים ובהקמת יחידות לוחמים כגון פלוגות השדה ופלגות הלילה להגנת היישוב כנגד התוקפים. לאחר מכן הקימה שני כוחות מרכזיים – החי"ש (חיל השדה) והפלמ"ח. מלבד האימונים הצבאיים, כוחותיה השתתפו בפעולות גדולות נגד הבריטים, בהבאת מעפילים לארץ ובהתיישבות. "ההגנה", באמצעות 12 חטיבות הלוחמים שהקימה, ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, במבצעים הגדולים לכיבוש הארץ מן הגליל ועד לנגב, ובלחימה נגד הפלישה של ארצות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. במאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באפריל 2013	תור היירדאל תור היירדאל (1914 – 2002) היה הרפתקן, חוקר ארצות, ארכאולוג, אנתרופולוג, אתנוגרף ופעיל איכות הסביבה נורווגי שעיקר התעניינותו באתנולוגיה. היירדאל התפרסם כמארגן מסע "קון-טיקי" בשנת 1947, שבו הפליג על גבי רפסודה שנבנתה ביד 8,000 קילומטרים על פני האוקיינוס השקט מאמריקה הדרומית לארכיפלג של איי טואמוטו. המסע נועד להדגים שאנשים קדומים היו יכולים לעשות מסעות ים ארוכים, וליצור קשרים בין תרבויות, ובמטרה להוכיח שילידי פולינזיה היגרו מאמריקה הדרומית ולא מדרום-מזרח אסיה כפי שסברו כול האנתרופולוגים האחרים. תאוריה זו קשורה למודל הדיפוזיוניסטי של התפתחות התרבות. במאי 2011 נוספו הארכיונים של תור היירדאל לרשימת "תוכנית זיכרון עולם" של אונסק"ו. ארכיון היירדאל משתרע על פני השנים 1937–2002 וכולל את אוסף הצילומים שלו, יומנים, מכתבים פרטיים, תוכניות למשלחות, מאמרים, קטעי עיתונים, ספר מקורי וכתבי יד של מאמרים. ארכיון היירדאל מנוהל על ידי מוזיאון קון-טיקי והספרייה הלאומית של נורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באפריל 2013	תור היירדאל תור היירדאל (1914 – 2002) היה הרפתקן, חוקר ארצות, ארכאולוג, אנתרופולוג, אתנוגרף ופעיל איכות הסביבה נורווגי שעיקר התעניינותו באתנולוגיה. היירדאל התפרסם כמארגן מסע "קון-טיקי" בשנת 1947, שבו הפליג על גבי רפסודה שנבנתה ביד 8,000 קילומטרים על פני האוקיינוס השקט מאמריקה הדרומית לארכיפלג של איי טואמוטו. המסע נועד להדגים שאנשים קדומים היו יכולים לעשות מסעות ים ארוכים, וליצור קשרים בין תרבויות, ובמטרה להוכיח שילידי פולינזיה היגרו מאמריקה הדרומית ולא מדרום-מזרח אסיה כפי שסברו כול האנתרופולוגים האחרים. תאוריה זו קשורה למודל הדיפוזיוניסטי של התפתחות התרבות. במאי 2011 נוספו הארכיונים של תור היירדאל לרשימת "תוכנית זיכרון עולם" של אונסק"ו. ארכיון היירדאל משתרע על פני השנים 1937–2002 וכולל את אוסף הצילומים שלו, יומנים, מכתבים פרטיים, תוכניות למשלחות, מאמרים, קטעי עיתונים, ספר מקורי וכתבי יד של מאמרים. ארכיון היירדאל מנוהל על ידי מוזיאון קון-טיקי והספרייה הלאומית של נורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באפריל 2013	הגשר מעל החפיר המוליך ממבנה השער הפנימי אל מבנה השער החיצוני של מצודת חלב חלב היא העיר השנייה בגודלה בסוריה ובירת מחוז חלב בצפון-מערב המדינה. בשנת 2008 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-1.7 מיליון תושבים. רוב תושביה ערבים וכורדים, אך גרים בה גם ארמנים וטורקים, ועד כחמישית מתושביה הם נוצרים. העיר היא אחד המקומות הנושבים הידועים העתיקים ביותר בעולם, וממצאים בסביבתה מראים כי המקום יושב כבר באלף ה-11 לפנה"ס. חלב עצמה החלה להתפתח בתחילת האלף ה-5 לפנה"ס על קבוצת גבעות השוכנות כיום סביב גבעת המצודה שבמרכז העיר. חלב שמרה על חשיבותה במהלך ימי הביניים למרות שרעידת אדמה קשה החריבה אותה כמעט לחלוטין ב-9 באוגוסט 1138, ואף שניצבה במוקד קרבות ממושכים בין המונגולים לממלוכים. כאשר המסחר בין אסיה לאירופה עבר לנתיבים הימיים המקיפים את כף התקווה הטובה, ירדה העיר מגדולתה. בתקופת האימפריה העות'מאנית היא הייתה עיר צדדית, והידרדרות נוספת בחשיבותה אירעה לאחר פתיחת תעלת סואץ ב-1869. עם זאת העיר זכתה לתקופת שגשוג קצרה בתחילת המנדט הצרפתי בסוריה. בשנת 1986 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באפריל 2013	הגשר מעל החפיר המוליך ממבנה השער הפנימי אל מבנה השער החיצוני של מצודת חלב חלב היא העיר השנייה בגודלה בסוריה ובירת מחוז חלב בצפון-מערב המדינה. בשנת 2008 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-1.7 מיליון תושבים. רוב תושביה ערבים וכורדים, אך גרים בה גם ארמנים וטורקים, ועד כחמישית מתושביה הם נוצרים. העיר היא אחד המקומות הנושבים הידועים העתיקים ביותר בעולם, וממצאים בסביבתה מראים כי המקום יושב כבר באלף ה-11 לפנה"ס. חלב עצמה החלה להתפתח בתחילת האלף ה-5 לפנה"ס על קבוצת גבעות השוכנות כיום סביב גבעת המצודה שבמרכז העיר. חלב שמרה על חשיבותה במהלך ימי הביניים למרות שרעידת אדמה קשה החריבה אותה כמעט לחלוטין ב-9 באוגוסט 1138, ואף שניצבה במוקד קרבות ממושכים בין המונגולים לממלוכים. כאשר המסחר בין אסיה לאירופה עבר לנתיבים הימיים המקיפים את כף התקווה הטובה, ירדה העיר מגדולתה. בתקופת האימפריה העות'מאנית היא הייתה עיר צדדית, והידרדרות נוספת בחשיבותה אירעה לאחר פתיחת תעלת סואץ ב-1869. עם זאת העיר זכתה לתקופת שגשוג קצרה בתחילת המנדט הצרפתי בסוריה. בשנת 1986 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באפריל 2013	קתדרלת סטפנוס הקדוש קתדרלת סטפנוס הקדוש היא קתדרלה רומית-קתולית בווינה, אוסטריה. הקתדרלה היא אחד מסמליה של העיר וינה ואתר בו התרחשו אירועים חשובים בחיי האומה האוסטרית. הכנסייה נבנתה ב-1147, בראשיתה בסגנון רומנסקי, אך במאה ה-14 נבנתה מחדש בסגנון גותי. הבנייה הסתיימה ב-1511. ב-1469 הפכה הכנסייה לקתדרלה כאשר האפיפיור הקים את דיוקסיית וינה. אורך הקתדרלה 107 מטר, רוחבה 70 מטר בטרנספט ו-38.9 מטר בספינה הראשית, וגובה המגדל הדרומי שלה – ה"שטפל" – הוא 136.7 מטר, והוא צריח הכנסייה הגבוה באוסטריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באפריל 2013	קתדרלת סטפנוס הקדוש קתדרלת סטפנוס הקדוש היא קתדרלה רומית-קתולית בווינה, אוסטריה. הקתדרלה היא אחד מסמליה של העיר וינה ואתר בו התרחשו אירועים חשובים בחיי האומה האוסטרית. הכנסייה נבנתה ב-1147, בראשיתה בסגנון רומנסקי, אך במאה ה-14 נבנתה מחדש בסגנון גותי. הבנייה הסתיימה ב-1511. ב-1469 הפכה הכנסייה לקתדרלה כאשר האפיפיור הקים את דיוקסיית וינה. אורך הקתדרלה 107 מטר, רוחבה 70 מטר בטרנספט ו-38.9 מטר בספינה הראשית, וגובה המגדל הדרומי שלה – ה"שטפל" – הוא 136.7 מטר, והוא צריח הכנסייה הגבוה באוסטריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באפריל 2013	בית הכנסת בסופיה שנחנך על ידי הקהילה הספרדית ב-1909 ונבנה בסגנון "נאו-מורי" יהדות בולגריה היא קהילה יהודית מרובת קהלים, המתקיימת באזור בולגריה מהמאה ה-2 ועד ימינו. ב-1945 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 נפש. ראשוני היהודים בבולגריה היו הרומניוטים. בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה נהנו היהודים מחופש פולחן ועיסוקים שהיו חסרי תקדים באירופה של ימי הביניים. בשלהי המאה ה-14 הגיעו לאזור מגורשים מממלכת הונגריה ובמהלך המאה ה-15 הגיעו מגורשים גם מצרפת ומבוואריה. בשלהי המאה ה-15, הגיעו לשטח בולגריה, מגורשי ספרד ופורטוגל. בשל גודלה של הקהילה הספרדית, נטמעו בה בהדרגה בני קהילות הרומניוטים, האשכנזים והיהודים מהונגריה. שקיעתה של האימפריה העות'מאנית לוותה במלחמות רבות ובהרעה הדרגתית במצב הכלכלי של היהודים. אל שטחי בולגריה הגיעו פליטים יהודים שנמלטו מהשטחים שאיבדו העות'מאנים באירופה. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית זכתה נסיכות בולגריה בעצמאות. החוקה החדשה הבטיחה זכויות נרחבות למיעוטים. לאחר העצמאות התבססה מערכת החינוך היהודית באמצעות בתי הספר של רשת כל ישראל חברים. התמורות בציבוריות היהודית כללו תהליך חילון. בשלהי המאה ה-19, החלה פעילות ציונית בבולגריה. ב-1898 נוסדה בבולגריה שלוחה של ההסתדרות הציונית. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בבולגריה כ-48,000 יהודים. במהלך המלחמה נרדפו היהודים על ידי השלטון והיו כפופים לחוק להגנת האומה שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. כ-9,000 גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה. ב-10 במרץ 1943 נכשל ניסיון גירושם למחנות ההשמדה של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה". במקביל, גירשו הבולגרים לטרבלינקה את יהודי תראקיה, מקדוניה הצפונית הווארדארית ופירוט. במאי גורשו כ-19,000 מיהודי סופיה לערי השדה ובהמשך גורשו גם מאות רבות מיהודי ערים מרכזיות נוספות. לאחר תום המלחמה חודשה הפעילות הציונית במדינה. תהליך העלייה הואץ לאחר הקמת מדינת ישראל בסיוע השלטונות הקומוניסטיים ומרבית בני הקהילה עזבו את בולגריה. ב-2022 התגוררו בבולגריה כ-5,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באפריל 2013	בית הכנסת בסופיה שנחנך על ידי הקהילה הספרדית ב-1909 ונבנה בסגנון "נאו-מורי" יהדות בולגריה היא קהילה יהודית מרובת קהלים, המתקיימת באזור בולגריה מהמאה ה-2 ועד ימינו. ב-1945 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 נפש. ראשוני היהודים בבולגריה היו הרומניוטים. בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה נהנו היהודים מחופש פולחן ועיסוקים שהיו חסרי תקדים באירופה של ימי הביניים. בשלהי המאה ה-14 הגיעו לאזור מגורשים מממלכת הונגריה ובמהלך המאה ה-15 הגיעו מגורשים גם מצרפת ומבוואריה. בשלהי המאה ה-15, הגיעו לשטח בולגריה, מגורשי ספרד ופורטוגל. בשל גודלה של הקהילה הספרדית, נטמעו בה בהדרגה בני קהילות הרומניוטים, האשכנזים והיהודים מהונגריה. שקיעתה של האימפריה העות'מאנית לוותה במלחמות רבות ובהרעה הדרגתית במצב הכלכלי של היהודים. אל שטחי בולגריה הגיעו פליטים יהודים שנמלטו מהשטחים שאיבדו העות'מאנים באירופה. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית זכתה נסיכות בולגריה בעצמאות. החוקה החדשה הבטיחה זכויות נרחבות למיעוטים. לאחר העצמאות התבססה מערכת החינוך היהודית באמצעות בתי הספר של רשת כל ישראל חברים. התמורות בציבוריות היהודית כללו תהליך חילון. בשלהי המאה ה-19, החלה פעילות ציונית בבולגריה. ב-1898 נוסדה בבולגריה שלוחה של ההסתדרות הציונית. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בבולגריה כ-48,000 יהודים. במהלך המלחמה נרדפו היהודים על ידי השלטון והיו כפופים לחוק להגנת האומה שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. כ-9,000 גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה. ב-10 במרץ 1943 נכשל ניסיון גירושם למחנות ההשמדה של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה". במקביל, גירשו הבולגרים לטרבלינקה את יהודי תראקיה, מקדוניה הצפונית הווארדארית ופירוט. במאי גורשו כ-19,000 מיהודי סופיה לערי השדה ובהמשך גורשו גם מאות רבות מיהודי ערים מרכזיות נוספות. לאחר תום המלחמה חודשה הפעילות הציונית במדינה. תהליך העלייה הואץ לאחר הקמת מדינת ישראל בסיוע השלטונות הקומוניסטיים ומרבית בני הקהילה עזבו את בולגריה. ב-2022 התגוררו בבולגריה כ-5,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באפריל 2013	תמונת פספורט של אנג'ליקה שץ אנג'ליקה שץ (30/31 באוגוסט 1897 – מאי 1975), הייתה בתו המנודה של בוריס שץ מייסד "בצלאל", מנישואיו הראשונים. לאחר שאשתו נטשה אותו ועברה להתגורר בפריז עם מאהבה ובתם אנג'ליקה, ניסה בוריס שץ לעקור אותה מלבו ובצוואה שכתב לפני מותו, לא הותיר לה דבר מרכושו. היא הייתה ציירת, מורה לאמנות, מבקרת אמנות, כתבת לענייני אמנות ופעילה בחיי התרבות של סופיה. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בבולגריה, בצ'כוסלובקיה ובמסגרת סלון הסתיו של פריז בשנת 1932. ב-4 בינואר 2013 נפתחה תערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, "בת אבודה, בת אובדת", אשר הציגה לראשונה 20 מציוריה שנתגלו בבוידעם בביתו של אביו של דן פאר, נינה החורג של אנג'ליקה שץ. בתערוכה נחשף גם סיפור חייה הטראגי באמצעות תצוגת המכתבים שהוחלפו בינה לבין אביה עד יום מותו. בעקבות תחקיר שנמשך שנתיים וחצי, אותו ערך דן פאר, תיעד ד"ר דורון לוריא את קורות חייה בספר "בת אבודה", המלווה אף הוא את התערוכה. תקופות רבות בחייה לוטות בערפל ומקורות המידע אודותיה הם מסמכים שונים, מכתביה ששלחה לאביה שנמצאו בארכיון הציוני ועדויות שונות של אנשים שהכירו אותה במידה כזו או אחרת, באירופה ובישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באפריל 2013	תמונת פספורט של אנג'ליקה שץ אנג'ליקה שץ (30/31 באוגוסט 1897 – מאי 1975), הייתה בתו המנודה של בוריס שץ מייסד "בצלאל", מנישואיו הראשונים. לאחר שאשתו נטשה אותו ועברה להתגורר בפריז עם מאהבה ובתם אנג'ליקה, ניסה בוריס שץ לעקור אותה מלבו ובצוואה שכתב לפני מותו, לא הותיר לה דבר מרכושו. היא הייתה ציירת, מורה לאמנות, מבקרת אמנות, כתבת לענייני אמנות ופעילה בחיי התרבות של סופיה. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בבולגריה, בצ'כוסלובקיה ובמסגרת סלון הסתיו של פריז בשנת 1932. ב-4 בינואר 2013 נפתחה תערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, "בת אבודה, בת אובדת", אשר הציגה לראשונה 20 מציוריה שנתגלו בבוידעם בביתו של אביו של דן פאר, נינה החורג של אנג'ליקה שץ. בתערוכה נחשף גם סיפור חייה הטראגי באמצעות תצוגת המכתבים שהוחלפו בינה לבין אביה עד יום מותו. בעקבות תחקיר שנמשך שנתיים וחצי, אותו ערך דן פאר, תיעד ד"ר דורון לוריא את קורות חייה בספר "בת אבודה", המלווה אף הוא את התערוכה. תקופות רבות בחייה לוטות בערפל ומקורות המידע אודותיה הם מסמכים שונים, מכתביה ששלחה לאביה שנמצאו בארכיון הציוני ועדויות שונות של אנשים שהכירו אותה במידה כזו או אחרת, באירופה ובישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באפריל 2013	רואן אטקינסון לבוש כמיסטר בין, 1997 מיסטר בִּין היא תוכנית טלוויזיה קומית בריטית בכיכובו של רואן אטקינסון, המציגה את עלילותיו של מר בין, דמות אקסצנטרית, ילדותית ומיזנתרופית. אטקינסון, בתפקיד שכמעט ואינו כולל דיבור, מופיע בתוכנית במעין מופע יחיד – מלבדו אין כמעט דמויות הממשיכות להופיע מפרק לפרק, ושאר התפקידים משניים. פרק טיפוסי בתוכנית מורכב משלושה מערכונים שונים, המציגים את בין בסיטואציות יומיומיות שגרתיות, אלא שבין הופך אותן למצבי ביש שמהם הוא נחלץ בדרכים יצירתיות ומשעשעות אך בלתי יעילות. התוכנית, ששודרה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, זכתה להצלחה גדולה בבריטניה, ויותר מכך מחוץ לבריטניה – במדינות מכל רחבי העולם. עבור אטקינסון, דמותו של מר בין היא הדמות המזוהה עמו ביותר ברחבי העולם. מעבר לתוכנית הטלוויזיה שבכיכובו של בין, הופקו שני סרטי קולנוע, "בין" (1997) ו"החופשה של בין" (2007), ואף תוכנית אנימציה, המציגים את עלילותיה של הדמות. דמותו של מיסטר בין הפכה למותג מסחרי מצליח הנמכר במגוון מוצרים, והיא שמרה על פופולריות גם שנים רבות לאחר שהסתיימה הפקת התוכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באפריל 2013	רואן אטקינסון לבוש כמיסטר בין, 1997 מיסטר בִּין היא תוכנית טלוויזיה קומית בריטית בכיכובו של רואן אטקינסון, המציגה את עלילותיו של מר בין, דמות אקסצנטרית, ילדותית ומיזנתרופית. אטקינסון, בתפקיד שכמעט ואינו כולל דיבור, מופיע בתוכנית במעין מופע יחיד – מלבדו אין כמעט דמויות הממשיכות להופיע מפרק לפרק, ושאר התפקידים משניים. פרק טיפוסי בתוכנית מורכב משלושה מערכונים שונים, המציגים את בין בסיטואציות יומיומיות שגרתיות, אלא שבין הופך אותן למצבי ביש שמהם הוא נחלץ בדרכים יצירתיות ומשעשעות אך בלתי יעילות. התוכנית, ששודרה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, זכתה להצלחה גדולה בבריטניה, ויותר מכך מחוץ לבריטניה – במדינות מכל רחבי העולם. עבור אטקינסון, דמותו של מר בין היא הדמות המזוהה עמו ביותר ברחבי העולם. מעבר לתוכנית הטלוויזיה שבכיכובו של בין, הופקו שני סרטי קולנוע, "בין" (1997) ו"החופשה של בין" (2007), ואף תוכנית אנימציה, המציגים את עלילותיה של הדמות. דמותו של מיסטר בין הפכה למותג מסחרי מצליח הנמכר במגוון מוצרים, והיא שמרה על פופולריות גם שנים רבות לאחר שהסתיימה הפקת התוכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באפריל 2013	ארתור שפנייר ארתור שפנייר (17 בנובמבר 1889, מגדבורג – 30 במרץ 1944, ברגן-בלזן) היה ספרן וחוקר יהודי במדעי היהדות. נולד בגרמניה, למד לימודים קלאסיים באוניברסיטה של ברלין ולימודי יהדות ועברית בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, ושילב במחקריו שני תחומים אלה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני. בשנים 1919–1921 עסק במחקר באקדמיה לחכמת ישראל, ופרסם את פרי מחקרו בספר על התוספתא. באוקטובר 1921 החל לעבוד בספריית המדינה בברלין ובשנת 1926 התמנה למומחה ליהדות ולעברית במחלקת המזרח. לצד עבודתו בספרייה עסק במחקר, ופרסם מאמרים וספרים בתחומי התורה שבעל-פה והמסורה. לאחר עליית הנאצים לשלטון נאלץ לפרוש מתפקידו בספריית המדינה בברלין. לאחר ליל הבדולח ניסה להגר לארצות הברית, אך בגלל גישתם הנוקשה של פקידי ההגירה האמריקאיים לא הצליח לקבל אשרת כניסה, ונספה בשואה. מחקריו תרמו תרומה חשובה לחקר התוספתא, התפילה וטעמי המקרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה