ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוגוסט 2017

אוגוסט
1 באוגוסט 2017	תלמידי בית הספר היסודי בפלובדיב כפי שצולמו במבנה "החדש" ב-1932 תולדות החינוך היהודי בבולגריה מתפרשות לאורך כל תולדותיה של יהדות בולגריה. במהלך המאה ה-2 הגיעו לחבלי הבלקן שנשלטו על ידי הקיסרות הרומית יהודים רומניוטים, מהם צמחה בהמשך יהדות בולגריה. החל מתקופה זו, דרך התקופה הביזנטית, האימפריה הבולגרית הראשונה והשנייה, מצויות עדויות שניוניות על קיומו של מנגנון חינוך לבני הקהילה היהודית. מקורות ראשוניים למערכת חינוך מצויים החל משלהי המאה ה-15, עת נשלט אזור בולגריה על ידי האימפריה העות'מאנית. החינוך היהודי התבסס על בתי למידה שכונו מֶלְדָארִי. במחצית השנייה של המאה ה-19, במקביל להאצת התחייה הלאומית הבולגרית, החלו גם בני הקהילה היהודית בניסיונות לבצע רפורמות במערכת החינוך, הן ברמה הקהילתית והן על ידי רשת כל ישראל חברים. התחולל מאבק על אופיה של מערכת החינוך בין התנועה הציונית לרשת כל ישראל חברים והוא הסתיים בעזיבת רשת כי"ח את בולגריה. במהלך מלחמת העולם השנייה, למרות החלת החוק להגנת האומה, נותרו בתי הספר הקהילתיים פעילים, משום שהוגדרו בחוק כחלק ממערכת החינוך הארצית. לאחר עליית חזית המולדת לשלטון השתלטו בכוח הקומוניסטים היהודים על הנהגת הקהילות, והחל מאבק על תוכני הלימוד בבתי הספר. ב-1950 הסתיים גל העלייה המרכזי למדינת ישראל, ולאחריו נסגרו מרבית בתי הספר הקהילתיים בשל חוסר בתלמידים. לאחר תקופת כהונתו של וולקו צ'רבנקוב כראש ממשלת בולגריה, חוסלה למעשה מערכת החינוך היהודית בבולגריה. בשלהי המאה ה-20, לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי, חודשה פעילות חינוכית יהודית ובסופיה פועל בית ספר קהילתי אחד ובו למדו ב-2009 כ-800 תלמידים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוגוסט 2017	P-51 מוסטנג נורת'-אמריקן אוויאיישן P-51 מוסטנג הוא מטוס קרב מתקופת מלחמת העולם השנייה, אז היה אחד המטוסים האמריקאים המוצלחים ביותר. המטוס תוכנן ושירת בצבא ארצות הברית החל ממלחמת העולם השנייה (1940) ועד למלחמת קוריאה (1953). המטוס שירת גם בחילות אוויר אחרים; הרפובליקה הדומיניקנית הייתה המדינה האחרונה שהחזיקה בו, עד 1983. המוסטנג שירת בחיל האוויר הישראלי בין השנים 1948‏-1961, והשתתף במלחמת העצמאות ובמבצע קדש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוגוסט 2017	P-51 מוסטנג נורת'-אמריקן אוויאיישן P-51 מוסטנג הוא מטוס קרב מתקופת מלחמת העולם השנייה, אז היה אחד המטוסים האמריקאים המוצלחים ביותר. המטוס תוכנן ושירת בצבא ארצות הברית החל ממלחמת העולם השנייה (1940) ועד למלחמת קוריאה (1953). המטוס שירת גם בחילות אוויר אחרים; הרפובליקה הדומיניקנית הייתה המדינה האחרונה שהחזיקה בו, עד 1983. המוסטנג שירת בחיל האוויר הישראלי בין השנים 1948‏-1961, והשתתף במלחמת העצמאות ובמבצע קדש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוגוסט 2017	תיאור התמונה קֵדָר היה שבט ערבי עתיק ששכן בצפון חצי האי ערב ובמדבר הסורי. במהלך האלף הראשון לפנה"ס התפתח השבט והפך לממלכה ערבית או לפדרציה בין-שבטית, שהגיעה לשיא כוחה במאה החמישית לפנה"ס. זוהי הממלכה הגדולה הראשונה שנקראה בתקופתה בשם "ערבית", אם כי לא כל השבטים והקבוצות במזרח הקרוב הקדום היו חלק ממנה. מוקד פעילותה של הממלכה היה בעיר העתיקה ונווה המדבר דוּמָה (כיום, דומאת אל-ג’נדל) בצפון חצי האי ערב, דרומית-מזרחית לגבול ירדן-סעודיה של זמננו. מלכת קדר הראשונה המוכרת, "זביבה מלכת הערבים", הופיעה לראשונה בכתובות אשוריות באמצע המאה השמינית לפנה"ס, ומאז נזכרה הממלכה בתעודות רבות המתארות את היחסים והמאבקים בינה ובין האימפריות השולטות במזרח הקרוב הקדום. אין הגדרה ברורה של גבולות הממלכה, ושטחיה מצוינים באמצעות אזורי פעילותה ונוכחותה, ודרכי הסחר (דרך הבשמים ונתיבי מסחר אחרים) שבהן שלטה. פעילותה הכלכלית העיקרית של הממלכה ועיקר חשיבותה בזירה האזורית היו בתחום המסחר, ושטחיה כללו בתחילה, מהמאה השביעית לפנה"ס, את צפון המדבר הסורו-ערבי, והתרחבו עם הזמן. בשיא כוחה, בתקופת הממלכה האחמנית, השתרעה קדר מדרום בבל במזרח לדלתת הנילוס במערב, ומצפון חצי האי ערב בדרום לצפון המדבר הסורו-ערבי בצפון. קיימת תמימות דעים כיום שהמבנה השלטוני של קדר היה בעיקרו מבוזר במתכונת כמו-פדרטיבית או במעין קונפדרציה. בראש הממלכה עמדה לעיתים מלכה שליטה שהייתה אחראית על ענייני הדת והניהול האזרחי, ומלך שהיה אחראי על הפעילות הצבאית. אלה היו לעיתים זוג נשוי או אחים. לאחר כ-500 שנה מאז הופעתה בתעודות, סביב המאה השנייה לפנה"ס, דעך כוחה של קדר, והשטחים החשובים שהיו בהשפעתה במערב, עברו לשליטת הנבטים, שאף כבשו את בירת קדר, דומה, במאה הראשונה לפנה"ס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוגוסט 2017	תיאור התמונה קֵדָר היה שבט ערבי עתיק ששכן בצפון חצי האי ערב ובמדבר הסורי. במהלך האלף הראשון לפנה"ס התפתח השבט והפך לממלכה ערבית או לפדרציה בין-שבטית, שהגיעה לשיא כוחה במאה החמישית לפנה"ס. זוהי הממלכה הגדולה הראשונה שנקראה בתקופתה בשם "ערבית", אם כי לא כל השבטים והקבוצות במזרח הקרוב הקדום היו חלק ממנה. מוקד פעילותה של הממלכה היה בעיר העתיקה ונווה המדבר דוּמָה (כיום, דומאת אל-ג’נדל) בצפון חצי האי ערב, דרומית-מזרחית לגבול ירדן-סעודיה של זמננו. מלכת קדר הראשונה המוכרת, "זביבה מלכת הערבים", הופיעה לראשונה בכתובות אשוריות באמצע המאה השמינית לפנה"ס, ומאז נזכרה הממלכה בתעודות רבות המתארות את היחסים והמאבקים בינה ובין האימפריות השולטות במזרח הקרוב הקדום. אין הגדרה ברורה של גבולות הממלכה, ושטחיה מצוינים באמצעות אזורי פעילותה ונוכחותה, ודרכי הסחר (דרך הבשמים ונתיבי מסחר אחרים) שבהן שלטה. פעילותה הכלכלית העיקרית של הממלכה ועיקר חשיבותה בזירה האזורית היו בתחום המסחר, ושטחיה כללו בתחילה, מהמאה השביעית לפנה"ס, את צפון המדבר הסורו-ערבי, והתרחבו עם הזמן. בשיא כוחה, בתקופת הממלכה האחמנית, השתרעה קדר מדרום בבל במזרח לדלתת הנילוס במערב, ומצפון חצי האי ערב בדרום לצפון המדבר הסורו-ערבי בצפון. קיימת תמימות דעים כיום שהמבנה השלטוני של קדר היה בעיקרו מבוזר במתכונת כמו-פדרטיבית או במעין קונפדרציה. בראש הממלכה עמדה לעיתים מלכה שליטה שהייתה אחראית על ענייני הדת והניהול האזרחי, ומלך שהיה אחראי על הפעילות הצבאית. אלה היו לעיתים זוג נשוי או אחים. לאחר כ-500 שנה מאז הופעתה בתעודות, סביב המאה השנייה לפנה"ס, דעך כוחה של קדר, והשטחים החשובים שהיו בהשפעתה במערב, עברו לשליטת הנבטים, שאף כבשו את בירת קדר, דומה, במאה הראשונה לפנה"ס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוגוסט 2017	תיאור התמונה הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי הייתה תקיפה בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית פעמיים נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום שזכתה לכינוי "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; פצצה גרעינית נוספת, שזכתה לכינוי "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום. בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי במהלך ארבעת החודשים שלאחר הטלת פצצות האטום. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת פצצת האטום, ואילו השאר נהרגו כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המוחלט של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע הירוהיטו, קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה. התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן וההצדקה האתית לשימוש בהן שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוגוסט 2017	תיאור התמונה הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי הייתה תקיפה בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית פעמיים נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום שזכתה לכינוי "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; פצצה גרעינית נוספת, שזכתה לכינוי "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום. בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי במהלך ארבעת החודשים שלאחר הטלת פצצות האטום. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת פצצת האטום, ואילו השאר נהרגו כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המוחלט של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע הירוהיטו, קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה. התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן וההצדקה האתית לשימוש בהן שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוגוסט 2017	עגנון בשנת 1945 שמואל יוסף עגנון (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), המוכר גם בשם המקוצר ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966. נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ ישראל. בשנת 1912 ירד לגרמניה למשך 12 שנה, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד לסוף ימיו. הסיפור הקצר הראשון שפרסם בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, בשנת 1909, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שם משפחתו מ"טשאטשקעס" ל"עגנון". עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו וספריו היו לראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים, שאותם לא פרסם בימות חייו. ספריו של עגנון, הן אלו שיצאו בחייו והן אלו שפורסמו לאחר מותו, תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון","תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה". דמותו הונצחה על גבי שטר כסף של חמישים שקלים חדשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוגוסט 2017	עגנון בשנת 1945 שמואל יוסף עגנון (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), המוכר גם בשם המקוצר ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966. נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ ישראל. בשנת 1912 ירד לגרמניה למשך 12 שנה, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד לסוף ימיו. הסיפור הקצר הראשון שפרסם בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, בשנת 1909, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שם משפחתו מ"טשאטשקעס" ל"עגנון". עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו וספריו היו לראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים, שאותם לא פרסם בימות חייו. ספריו של עגנון, הן אלו שיצאו בחייו והן אלו שפורסמו לאחר מותו, תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון","תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה". דמותו הונצחה על גבי שטר כסף של חמישים שקלים חדשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוגוסט 2017	האי טרנאטה טרנאטה הוא אי קטן (שטחו כ-100 קמ"ר) השוכן במזרח אינדונזיה. מקורו של האי געשי והר הגעש הפעיל גמאלמה הוא תוואי הנוף הבולט ביותר בו. טרנאטה והאי השכן טידורה היוו במשך שנים רבות את מרכז הגידול היחיד של התבלין ציפורן. משום כך כונתה קבוצת איי מאלוקו, שטרנאטה היא חלק מהם, איי התבלינים. גידול התבלין העשיר מאוד את שליטי האי המוסלמים והם נעזרו בעושרם על מנת להשתלט על איים אחרים, תוך יצירת אימפריה נרחבת, שכללה את איי מאלוקו ושטחים באיים סמוכים אחרים, גדולים בהרבה מטרנאטה. המעצמות הקולוניאליות של אירופה, ששאפו ליטול חלק בעושר באמצעות יצירת מונופול על שיווק התבלין, נאבקו על השליטה באי, והחל מהמאה ה-16 היה האי נתון תחת שלטון ישיר או שהיה במעמד של מדינת חסות של האימפריה הפורטוגזית, האימפריה הספרדית, ולבסוף של חברת הודו המזרחית ההולנדית, בטרם השתלב האי באינדונזיה העצמאית לאחר מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוגוסט 2017	האי טרנאטה טרנאטה הוא אי קטן (שטחו כ-100 קמ"ר) השוכן במזרח אינדונזיה. מקורו של האי געשי והר הגעש הפעיל גמאלמה הוא תוואי הנוף הבולט ביותר בו. טרנאטה והאי השכן טידורה היוו במשך שנים רבות את מרכז הגידול היחיד של התבלין ציפורן. משום כך כונתה קבוצת איי מאלוקו, שטרנאטה היא חלק מהם, איי התבלינים. גידול התבלין העשיר מאוד את שליטי האי המוסלמים והם נעזרו בעושרם על מנת להשתלט על איים אחרים, תוך יצירת אימפריה נרחבת, שכללה את איי מאלוקו ושטחים באיים סמוכים אחרים, גדולים בהרבה מטרנאטה. המעצמות הקולוניאליות של אירופה, ששאפו ליטול חלק בעושר באמצעות יצירת מונופול על שיווק התבלין, נאבקו על השליטה באי, והחל מהמאה ה-16 היה האי נתון תחת שלטון ישיר או שהיה במעמד של מדינת חסות של האימפריה הפורטוגזית, האימפריה הספרדית, ולבסוף של חברת הודו המזרחית ההולנדית, בטרם השתלב האי באינדונזיה העצמאית לאחר מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוגוסט 2017	בניין מועצת העירייה ההיסטורי, בדרום קריית העירייה קריית עיריית ירושלים, המצויה סביב כיכר ספרא וגן דניאל, נבנתה בשנות ה-90 של המאה ה-20, וקיבצה לתוכה את כל הפעילות של עיריית ירושלים שהייתה עד אז ממוקמת ב-32 מבנים שונים ברחבי העיר ירושלים. אתר קריית העירייה נבחר באמצע שנות ה-80 בשל מיקומו במרכז העיר, בין מזרחה ומערבה של העיר, בסמוך לעיר העתיקה של ירושלים ועל הרחוב הראשי ההיסטורי של העיר – רחוב יפו. בשל מיקום זה, המצוי במרכז העיר, נשקלו שיקולים תכנוניים רבים במטרה לא לפגוע בצביון האדריכלי-היסטורי של האזור, ולאפשר שימוש פונקציונלי במבנים לכל צורכי העירייה. שיקולים אלה הביאו להגדרת מספר מבנים היסטוריים ששומרו ושופצו, ולהקמת שני מבנים מודרניים סביב שלוש כיכרות, שהעיקרית בהן היא כיכר ספרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוגוסט 2017	בניין מועצת העירייה ההיסטורי, בדרום קריית העירייה קריית עיריית ירושלים, המצויה סביב כיכר ספרא וגן דניאל, נבנתה בשנות ה-90 של המאה ה-20, וקיבצה לתוכה את כל הפעילות של עיריית ירושלים שהייתה עד אז ממוקמת ב-32 מבנים שונים ברחבי העיר ירושלים. אתר קריית העירייה נבחר באמצע שנות ה-80 בשל מיקומו במרכז העיר, בין מזרחה ומערבה של העיר, בסמוך לעיר העתיקה של ירושלים ועל הרחוב הראשי ההיסטורי של העיר – רחוב יפו. בשל מיקום זה, המצוי במרכז העיר, נשקלו שיקולים תכנוניים רבים במטרה לא לפגוע בצביון האדריכלי-היסטורי של האזור, ולאפשר שימוש פונקציונלי במבנים לכל צורכי העירייה. שיקולים אלה הביאו להגדרת מספר מבנים היסטוריים ששומרו ושופצו, ולהקמת שני מבנים מודרניים סביב שלוש כיכרות, שהעיקרית בהן היא כיכר ספרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוגוסט 2017	תיאור התמונה קרמיקה ישראלית עוצבה בארץ ישראל ובמדינת ישראל החל מראשית המאה ה-20. לצד קדרות מסורתית, פעלו בארץ אמנים שיצירותיהם נוצרו במסגרת תעשייתית. עד לשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 התקיימה בישראל מסורת מקומית שהדגישה את ערכי הטבע והמקומיות כביטוי לזהות הציונית. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החלו להופיע ביצירות האמנים הישראלים ביטויים שביקשו לערער על מסורת זו על ידי שילוב הקרמיקה במדיה אמנותיות נוספות ובשימוש בתכנים אישיים וביקורתיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוגוסט 2017	תיאור התמונה קרמיקה ישראלית עוצבה בארץ ישראל ובמדינת ישראל החל מראשית המאה ה-20. לצד קדרות מסורתית, פעלו בארץ אמנים שיצירותיהם נוצרו במסגרת תעשייתית. עד לשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 התקיימה בישראל מסורת מקומית שהדגישה את ערכי הטבע והמקומיות כביטוי לזהות הציונית. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החלו להופיע ביצירות האמנים הישראלים ביטויים שביקשו לערער על מסורת זו על ידי שילוב הקרמיקה במדיה אמנותיות נוספות ובשימוש בתכנים אישיים וביקורתיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוגוסט 2017	תיאור התמונה מיכל נאמן (נולדה ב-19 בנובמבר 1951, קבוצת כנרת) היא ציירת ישראלית. יצירותיה של נאמן, החל משנות ה-70 של המאה ה-20, מתאפיינות בבחינת ערכי האמנות מתוך האמנות המושגית. ביצירתה הייתה נאמן בין החלוצות בביטוי של נושאים פוסט מודרניים כגון מגבלות השפה והראייה, אפשרויות ייצוג ושאלות מגדר באמנות הישראלית. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 הייתה מזוהה עם סגנון "דלות החומר", בשל שימושה בטכניקת הקולאז', ובבחינת התפיסה החזותית אל מול התפיסה המילולית. החל משנות ה-90 החלה להתרכז במדיום הציור, בו היא עושה שימוש בנייר דבק לשם פעולה מושגית של כיסוי ועיטוף פני השטח של הציור. ביצירותיה היא משלבת התייחסויות שונות לפילוסופיה, לספרות ולתרבות המערבית. על יצירתה זכתה בשנת 2014 בפרס ישראל לאמנות פלסטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוגוסט 2017	תיאור התמונה מיכל נאמן (נולדה ב-19 בנובמבר 1951, קבוצת כנרת) היא ציירת ישראלית. יצירותיה של נאמן, החל משנות ה-70 של המאה ה-20, מתאפיינות בבחינת ערכי האמנות מתוך האמנות המושגית. ביצירתה הייתה נאמן בין החלוצות בביטוי של נושאים פוסט מודרניים כגון מגבלות השפה והראייה, אפשרויות ייצוג ושאלות מגדר באמנות הישראלית. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 הייתה מזוהה עם סגנון "דלות החומר", בשל שימושה בטכניקת הקולאז', ובבחינת התפיסה החזותית אל מול התפיסה המילולית. החל משנות ה-90 החלה להתרכז במדיום הציור, בו היא עושה שימוש בנייר דבק לשם פעולה מושגית של כיסוי ועיטוף פני השטח של הציור. ביצירותיה היא משלבת התייחסויות שונות לפילוסופיה, לספרות ולתרבות המערבית. על יצירתה זכתה בשנת 2014 בפרס ישראל לאמנות פלסטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוגוסט 2017	אקווה אלטה בסמוך לכיכר סן מרקו אקווה אלטה היא תופעת טבע המתרחשת בלגונה של ונציה במהלך הסתיו והחורף, ובה מוצפים חלקים מהעיר (ומהאיים הסמוכים לה) במי הלגונה של ונציה, בזמן הגאות. בגלל שקיעת ונציה ושינויים במשטר הזרימה בלגונה, הוחרפה תכיפות התופעה וחומרתה בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה ה-20, וכיום היא מתרחשת עשרות פעמים בשנה. רוב ההצפות מתרחשות בין אוקטובר לפברואר ואורכות כשלוש שעות בממוצע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוגוסט 2017	אקווה אלטה בסמוך לכיכר סן מרקו אקווה אלטה היא תופעת טבע המתרחשת בלגונה של ונציה במהלך הסתיו והחורף, ובה מוצפים חלקים מהעיר (ומהאיים הסמוכים לה) במי הלגונה של ונציה, בזמן הגאות. בגלל שקיעת ונציה ושינויים במשטר הזרימה בלגונה, הוחרפה תכיפות התופעה וחומרתה בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה ה-20, וכיום היא מתרחשת עשרות פעמים בשנה. רוב ההצפות מתרחשות בין אוקטובר לפברואר ואורכות כשלוש שעות בממוצע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוגוסט 2017	מראת קול ממלחמת העולם הראשונה איכון באמצעות קול היא טכניקה שפותחה במהלך מלחמת העולם הראשונה לחישוב הקואורדינטות של מיקום התותחים של הצד השני באמצעות הקלטת קול ירי התותחים על ידי מיקרופונים, מדידת זמן הגעת הקול למיקרופונים השונים, וחישוב המרחק אל התותח תוך שימוש במהירות הקול. את הטכניקה החלו לפתח הצרפתים והיא יושמה בהצלחה על ידי הבריטים. הבריטים העמידו בראש היחידה שבחנה את הטכניקה את הפיזיקאי הצעיר ויליאם לורנס בראג שזכה תוך כדי שרותו ביחידה בפרס נובל לפיזיקה. חברי היחידה בראשות בראג התגברו על סדרה של מכשולים טכניים ולקראת סוף המלחמה הצליחו הצוותים שהודרכו על ידי היחידה לאתר בדיוק רב את מיקומם של כ-95% מתותחי הגרמנים, ואף הצליחו לנחש את קוטר התותחים ואת מקום נפילת הפגז תוך שימוש בציוד האיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוגוסט 2017	מראת קול ממלחמת העולם הראשונה איכון באמצעות קול היא טכניקה שפותחה במהלך מלחמת העולם הראשונה לחישוב הקואורדינטות של מיקום התותחים של הצד השני באמצעות הקלטת קול ירי התותחים על ידי מיקרופונים, מדידת זמן הגעת הקול למיקרופונים השונים, וחישוב המרחק אל התותח תוך שימוש במהירות הקול. את הטכניקה החלו לפתח הצרפתים והיא יושמה בהצלחה על ידי הבריטים. הבריטים העמידו בראש היחידה שבחנה את הטכניקה את הפיזיקאי הצעיר ויליאם לורנס בראג שזכה תוך כדי שרותו ביחידה בפרס נובל לפיזיקה. חברי היחידה בראשות בראג התגברו על סדרה של מכשולים טכניים ולקראת סוף המלחמה הצליחו הצוותים שהודרכו על ידי היחידה לאתר בדיוק רב את מיקומם של כ-95% מתותחי הגרמנים, ואף הצליחו לנחש את קוטר התותחים ואת מקום נפילת הפגז תוך שימוש בציוד האיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוגוסט 2017	תיאור התמונה מדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' ווקר בוש התעצבה לאור התרחשויות דרמטיות, בראשן פיגועי 11 בספטמבר, אשר האפילו על ענייני מדיניות הפנים. הקווים המרכזיים שהתוו את מדיניות החוץ של הנשיא בוש היו הנהגת קו קשוח מול מדינות שארצות הברית ראתה אותן כעוינות וכמסוכנות. ארצות הברית כבשה את אפגניסטן ועיראק, והגבירה את הלחץ הדיפלומטי על מדינות כאיראן, סוריה, קוריאה הצפונית, לוב וקובה. לנוכח מדיניות החוץ האקטיבית האמריקנית, היחסים עם בנות בריתה של ארצות הברית באירופה ידעו עליות ומורדות. ובעוד זאת, היחסים עם רוסיה וסין היו יציבים יחסית, אם כי ידעו מתחים מפעם לפעם. מדיניות החוץ של ארצות הברית בתקופת בוש נחשבת למייצגת מובהקת של הנאו-קונסרבטיזם, כאשר האישים המשמעותיים ביותר בממשל, לרבות בוש עצמו נחשבים לנמנים עם זרם זה. תחת בוש כיהנו שני מזכירי הגנה – דונלד רמספלד (2001–2006) ורוברט גייטס (2006–2009) – ולצדם כיהנו שני מזכירי מדינה – קולין פאוול (2001–2005) וקונדוליזה רייס (2005–2009). בעוד סגן הנשיא דיק צ'ייני ומזכיר ההגנה רמספלד נחשבו לבעלי השפעה משמעותית על הנשיא, מזכיר המדינה פאוול נתפס כמי שמצוי בעיקר מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוגוסט 2017	תיאור התמונה מדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' ווקר בוש התעצבה לאור התרחשויות דרמטיות, בראשן פיגועי 11 בספטמבר, אשר האפילו על ענייני מדיניות הפנים. הקווים המרכזיים שהתוו את מדיניות החוץ של הנשיא בוש היו הנהגת קו קשוח מול מדינות שארצות הברית ראתה אותן כעוינות וכמסוכנות. ארצות הברית כבשה את אפגניסטן ועיראק, והגבירה את הלחץ הדיפלומטי על מדינות כאיראן, סוריה, קוריאה הצפונית, לוב וקובה. לנוכח מדיניות החוץ האקטיבית האמריקנית, היחסים עם בנות בריתה של ארצות הברית באירופה ידעו עליות ומורדות. ובעוד זאת, היחסים עם רוסיה וסין היו יציבים יחסית, אם כי ידעו מתחים מפעם לפעם. מדיניות החוץ של ארצות הברית בתקופת בוש נחשבת למייצגת מובהקת של הנאו-קונסרבטיזם, כאשר האישים המשמעותיים ביותר בממשל, לרבות בוש עצמו נחשבים לנמנים עם זרם זה. תחת בוש כיהנו שני מזכירי הגנה – דונלד רמספלד (2001–2006) ורוברט גייטס (2006–2009) – ולצדם כיהנו שני מזכירי מדינה – קולין פאוול (2001–2005) וקונדוליזה רייס (2005–2009). בעוד סגן הנשיא דיק צ'ייני ומזכיר ההגנה רמספלד נחשבו לבעלי השפעה משמעותית על הנשיא, מזכיר המדינה פאוול נתפס כמי שמצוי בעיקר מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוגוסט 2017	מטוס תובלה מסוג יונקרס Ju 52 בנחיתה, חורף 1942 הרכבת האווירית לסטלינגרד הייתה ניסיון כושל של הלופטוואפה להעביר אספקה בדרך האוויר לכ-300 אלף חיילים של מדינות הציר, שכותרו בידי כוחות הצבא האדום בחורף 1943-1942 באזור העיר סטלינגרד שבדרום ברית המועצות, במסגרת מתקפת הנגד הסובייטית באזור סטלינגרד. במהלך המבצע האווירי שהחל בסוף נובמבר 1942 וארך למעלה מחודשיים, סיפקו מטוסי התובלה הגרמניים כמויות גדולות של ציוד ואספקה לכוחות הנצורים בסטלינגרד, אך לא היו מסוגלים לספק את כל צרכיה של הארמייה השישית. חוסר יכולתו של חיל האוויר הגרמני לעמוד במשימה שנטל על עצמו, יחד עם כישלון הניסיון הקרקעי לפרוץ את טבעת הכיתור הסובייטית ולחבור אל כוחות הארמייה השישית, חרץ את גורל הכוחות הגרמניים שכותרו ב"כיס סטלינגרד", ושרידיהם נאלצו להיכנע בראשית פברואר 1943. במהלך המבצע ספג מערך מטוסי התובלה של הלופטוואפה אבדות כבדות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוגוסט 2017	מטוס תובלה מסוג יונקרס Ju 52 בנחיתה, חורף 1942 הרכבת האווירית לסטלינגרד הייתה ניסיון כושל של הלופטוואפה להעביר אספקה בדרך האוויר לכ-300 אלף חיילים של מדינות הציר, שכותרו בידי כוחות הצבא האדום בחורף 1943-1942 באזור העיר סטלינגרד שבדרום ברית המועצות, במסגרת מתקפת הנגד הסובייטית באזור סטלינגרד. במהלך המבצע האווירי שהחל בסוף נובמבר 1942 וארך למעלה מחודשיים, סיפקו מטוסי התובלה הגרמניים כמויות גדולות של ציוד ואספקה לכוחות הנצורים בסטלינגרד, אך לא היו מסוגלים לספק את כל צרכיה של הארמייה השישית. חוסר יכולתו של חיל האוויר הגרמני לעמוד במשימה שנטל על עצמו, יחד עם כישלון הניסיון הקרקעי לפרוץ את טבעת הכיתור הסובייטית ולחבור אל כוחות הארמייה השישית, חרץ את גורל הכוחות הגרמניים שכותרו ב"כיס סטלינגרד", ושרידיהם נאלצו להיכנע בראשית פברואר 1943. במהלך המבצע ספג מערך מטוסי התובלה של הלופטוואפה אבדות כבדות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוגוסט 2017	בניין הישיבה בעיר טלז ישיבת טֶלְז היא ישיבה חשובה שפעלה בעיר טלז שבליטא, בסופה של המאה ה-19 ובחציה הראשון של המאה ה-20. הישיבה הוקמה במטרה ליצור מוסד חינוכי שיהווה אלטרנטיבה מסורתית לתנועת ההשכלה היהודית. רבי אליעזר גורדון הגיע לישיבה מעט לאחר הקמתה, אך הפך לראש הישיבה המשפיע ביותר. לצידו לימדו גם רבי שמעון שקופ, רבי יוסף בלוך ורבנים נוספים. בשנת 1940, כחלק ממלחמת העולם השנייה, חרבה הישיבה בעיר טלז והועברה על ידי שרידים מתלמידיה ורבניה לעיר קליבלנד, שם היא פועלת עד ימינו. הישיבה נודעה במאבקים שהיו בה סביב אידאולוגיית תנועת המוסר, וכן בחלוקה המקורית (בזמנו) לכיתות שאוכלסו בחתך תלמידים לפי רמתם הלימודית ולא לפי גילם. על בוגרי הישיבה נמנו תלמידי חכמים מפורסמים, אישי ציבור ורוח. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוגוסט 2017	בניין הישיבה בעיר טלז ישיבת טֶלְז היא ישיבה חשובה שפעלה בעיר טלז שבליטא, בסופה של המאה ה-19 ובחציה הראשון של המאה ה-20. הישיבה הוקמה במטרה ליצור מוסד חינוכי שיהווה אלטרנטיבה מסורתית לתנועת ההשכלה היהודית. רבי אליעזר גורדון הגיע לישיבה מעט לאחר הקמתה, אך הפך לראש הישיבה המשפיע ביותר. לצידו לימדו גם רבי שמעון שקופ, רבי יוסף בלוך ורבנים נוספים. בשנת 1940, כחלק ממלחמת העולם השנייה, חרבה הישיבה בעיר טלז והועברה על ידי שרידים מתלמידיה ורבניה לעיר קליבלנד, שם היא פועלת עד ימינו. הישיבה נודעה במאבקים שהיו בה סביב אידאולוגיית תנועת המוסר, וכן בחלוקה המקורית (בזמנו) לכיתות שאוכלסו בחתך תלמידים לפי רמתם הלימודית ולא לפי גילם. על בוגרי הישיבה נמנו תלמידי חכמים מפורסמים, אישי ציבור ורוח. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוגוסט 2017	תוכנית הפדרציה של המלך חוסיין, 15 במרץ 1972. לפי התוכנית ירדן תיקרא בשם "הממלכה הערבית המאוחדת", ויהיו בה שני מחוזות אוטנומיים: מחוז ירדן בגדה המזרחית ומחוז פלסטין בגדה המערבית תוכנית הפדרציה הייתה תוכנית מדינית אשר הציע המלך חוסיין במהלך שידור רדיו ב-15 במרץ 1972 בנוגע ליחסי ירדן ופלסטין. הרקע להכרזה על התוכנית היה ניסיונו של חוסיין להשיב לידיו את הגדה המערבית לאחר שאבדה לירדן במלחמת ששת הימים, תוך שמירה על יחסים טובים עם הפלסטינים, שהתערערו בעקבות ספטמבר השחור. תוכנית הפדרציה קבעה כי בשטחי ירדן והגדה המערבית תוקם מסגרת פדרטיבית "ממלכה ערבית מאוחדת" שבה יהיו שני מחוזות אוטונומיים: עבר-הירדן ובירתה עמאן; ופלסטין שבירתה ירושלים. עמאן תשמש גם בתור הבירה של הממלכה כולה, שבראשה יעמוד המלך. התוכנית התקבלה בהתנגדות רבה במישור הבינלאומי. ישראל התנגדה לתוכנית ובמיוחד כעסה על כך שחוסיין התעלם משליטתה בגדה המערבית כאשר ניסח את התוכנית. אש"ף וארגונים פלסטיניים אחרים התנגדו לתוכנית בטענה שהיא נוגדת את הזכות הריבונית של הפלסטינים. מדינות ערב גם הן יצאו נגד התוכנית, בטענה שמדובר בקנוניה סודית של חוסיין עם ישראל וברמיסת זכויותיהם של הפלסטינים. מצרים הרחיקה לכת וניתקה את קשריה עם ירדן בעקבות פרסום התוכנית. התגובות העוינות סיכלו אפשרות של מימוש התוכנית, וגם השיחות החשאיות בין חוסיין לישראל לא הלכו בכיוון של מימושה. לפיכך, השפעתה על הפוליטיקה במזרח התיכון הייתה זניחה. עם זאת, התוכנית מהווה תפנית חשובה ביחס הירדני כלפי הזהות הפלסטינית, ויש הטוענים כי היא זרעה את הניצנים לניתוק הזיקה בין ירדן לגדה המערבית ביולי 1988. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוגוסט 2017	תוכנית הפדרציה של המלך חוסיין, 15 במרץ 1972. לפי התוכנית ירדן תיקרא בשם "הממלכה הערבית המאוחדת", ויהיו בה שני מחוזות אוטנומיים: מחוז ירדן בגדה המזרחית ומחוז פלסטין בגדה המערבית תוכנית הפדרציה הייתה תוכנית מדינית אשר הציע המלך חוסיין במהלך שידור רדיו ב-15 במרץ 1972 בנוגע ליחסי ירדן ופלסטין. הרקע להכרזה על התוכנית היה ניסיונו של חוסיין להשיב לידיו את הגדה המערבית לאחר שאבדה לירדן במלחמת ששת הימים, תוך שמירה על יחסים טובים עם הפלסטינים, שהתערערו בעקבות ספטמבר השחור. תוכנית הפדרציה קבעה כי בשטחי ירדן והגדה המערבית תוקם מסגרת פדרטיבית "ממלכה ערבית מאוחדת" שבה יהיו שני מחוזות אוטונומיים: עבר-הירדן ובירתה עמאן; ופלסטין שבירתה ירושלים. עמאן תשמש גם בתור הבירה של הממלכה כולה, שבראשה יעמוד המלך. התוכנית התקבלה בהתנגדות רבה במישור הבינלאומי. ישראל התנגדה לתוכנית ובמיוחד כעסה על כך שחוסיין התעלם משליטתה בגדה המערבית כאשר ניסח את התוכנית. אש"ף וארגונים פלסטיניים אחרים התנגדו לתוכנית בטענה שהיא נוגדת את הזכות הריבונית של הפלסטינים. מדינות ערב גם הן יצאו נגד התוכנית, בטענה שמדובר בקנוניה סודית של חוסיין עם ישראל וברמיסת זכויותיהם של הפלסטינים. מצרים הרחיקה לכת וניתקה את קשריה עם ירדן בעקבות פרסום התוכנית. התגובות העוינות סיכלו אפשרות של מימוש התוכנית, וגם השיחות החשאיות בין חוסיין לישראל לא הלכו בכיוון של מימושה. לפיכך, השפעתה על הפוליטיקה במזרח התיכון הייתה זניחה. עם זאת, התוכנית מהווה תפנית חשובה ביחס הירדני כלפי הזהות הפלסטינית, ויש הטוענים כי היא זרעה את הניצנים לניתוק הזיקה בין ירדן לגדה המערבית ביולי 1988. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוגוסט 2017	תמונת פספורט של אנג'ליקה שץ אנג'ליקה שץ (30/31 באוגוסט 1897 – מאי 1975), הייתה בתו המנודה של בוריס שץ מייסד "בצלאל", מנישואיו הראשונים. לאחר שאשתו נטשה אותו ועברה להתגורר בפריז עם מאהבה ובתם אנג'ליקה, ניסה בוריס שץ לעקור אותה מלבו ובצוואה שכתב לפני מותו, לא הותיר לה דבר מרכושו. היא הייתה ציירת, מורה לאמנות, מבקרת אמנות, כתבת לענייני אמנות ופעילה בחיי התרבות של סופיה. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בבולגריה, בצ'כוסלובקיה ובמסגרת סלון הסתיו של פריז בשנת 1932. ב-4 בינואר 2013 נפתחה תערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, "בת אבודה, בת אובדת", אשר הציגה לראשונה 20 מציוריה שנתגלו בבוידעם בביתו של אביו של דן פאר, נינה החורג של אנג'ליקה שץ. בתערוכה נחשף גם סיפור חייה הטראגי באמצעות תצוגת המכתבים שהוחלפו בינה לבין אביה עד יום מותו. בעקבות תחקיר שנמשך שנתיים וחצי, אותו ערך דן פאר, תיעד ד"ר דורון לוריא את קורות חייה בספר "בת אבודה", המלווה אף הוא את התערוכה. תקופות רבות בחייה לוטות בערפל ומקורות המידע אודותיה הם מסמכים שונים, מכתביה ששלחה לאביה שנמצאו בארכיון הציוני ועדויות שונות של אנשים שהכירו אותה במידה כזו או אחרת, באירופה ובישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוגוסט 2017	תמונת פספורט של אנג'ליקה שץ אנג'ליקה שץ (30/31 באוגוסט 1897 – מאי 1975), הייתה בתו המנודה של בוריס שץ מייסד "בצלאל", מנישואיו הראשונים. לאחר שאשתו נטשה אותו ועברה להתגורר בפריז עם מאהבה ובתם אנג'ליקה, ניסה בוריס שץ לעקור אותה מלבו ובצוואה שכתב לפני מותו, לא הותיר לה דבר מרכושו. היא הייתה ציירת, מורה לאמנות, מבקרת אמנות, כתבת לענייני אמנות ופעילה בחיי התרבות של סופיה. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בבולגריה, בצ'כוסלובקיה ובמסגרת סלון הסתיו של פריז בשנת 1932. ב-4 בינואר 2013 נפתחה תערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, "בת אבודה, בת אובדת", אשר הציגה לראשונה 20 מציוריה שנתגלו בבוידעם בביתו של אביו של דן פאר, נינה החורג של אנג'ליקה שץ. בתערוכה נחשף גם סיפור חייה הטראגי באמצעות תצוגת המכתבים שהוחלפו בינה לבין אביה עד יום מותו. בעקבות תחקיר שנמשך שנתיים וחצי, אותו ערך דן פאר, תיעד ד"ר דורון לוריא את קורות חייה בספר "בת אבודה", המלווה אף הוא את התערוכה. תקופות רבות בחייה לוטות בערפל ומקורות המידע אודותיה הם מסמכים שונים, מכתביה ששלחה לאביה שנמצאו בארכיון הציוני ועדויות שונות של אנשים שהכירו אותה במידה כזו או אחרת, באירופה ובישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה