ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/יוני 2014

יוני
1 ביוני 2014	כבשים כבש הבית הוא תת-מין של המין מופלון – מין בסוג כבש. תת-המין מגודל בתרבות לשם בשרו, עורו, צמרו וחלבו המשובחים. הכבשים ידועים בחוש העדר המפותח שלהם. עדרים גדולים של כבשים (עד 1,000 ויותר) נעים כגוש אחד. חוש העדר המפותח תורם לחשיבותם הכלכלית, שכן רועה אחד יכול לשלוט על קבוצה גדולה של חיות. כבש הבית הוא אחת החיות הקלות ביותר לגידול, דרישות ההזנה ותנאי המחיה שלו צנועות. כך למשל, הכבש מותאם לתנאים הקשים השוררים במדבריות ולאזורים ההרריים. החשיבות הכלכלית הרבה של הכבש הביאה לכך שגידול כבשים היה גורם משמעותי בכלכלות של ימי קדם. גם במאה ה-21 יש לכבש חשיבות ניכרת בכלכלות של מדינות כדוגמת אוסטרליה, ניו זילנד ואורוגוואי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 ביוני 2014	שולמית אלוני בצעירותה שולמית אלוני (27 בדצמבר 1927, ג' בטבת תרפ"ח – 24 בינואר 2014, כ"ג בשבט תשע"ד) הייתה פעילה חברתית, חברת הכנסת ושרה בממשלות ישראל. היא החלה את פעילותה הפוליטית במפא"י, הקימה את רצ - התנועה לזכויות האזרח ולאחר מכן הנהיגה את מרצ. הייתה מזוהה כלוחמת למען זכויות האדם וכדוברת בולטת של מחנה השמאל בישראל. כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה. במסגרת פעילותה הפוליטית עסקה בנושאי זכויות האדם ושיפור מעמד האישה, ונאבקה למען מדינת רווחה, נגד כפייה דתית, ולמען הקמת מדינה פלסטינית על בסיס פשרה טריטוריאלית. לפני שפנתה לפוליטיקה אלוני ערכה והגישה במשך 8 שנים תוכניות רדיו פופולריות ("מחוץ לשעות הקבלה", "הנושא בטיפול" ו"הכירו את החוק"), שעסקו בזכויות האזרח ובצרכנות. היא חיברה מספר ספרים, בהם ספר האזרחות הראשון במדינת ישראל. אלוני הייתה גם בעלת טור שבועי בידיעות אחרונות ובלאישה במשך 22 שנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 ביוני 2014	שולמית אלוני בצעירותה שולמית אלוני (27 בדצמבר 1927, ג' בטבת תרפ"ח – 24 בינואר 2014, כ"ג בשבט תשע"ד) הייתה פעילה חברתית, חברת הכנסת ושרה בממשלות ישראל. היא החלה את פעילותה הפוליטית במפא"י, הקימה את רצ - התנועה לזכויות האזרח ולאחר מכן הנהיגה את מרצ. הייתה מזוהה כלוחמת למען זכויות האדם וכדוברת בולטת של מחנה השמאל בישראל. כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה. במסגרת פעילותה הפוליטית עסקה בנושאי זכויות האדם ושיפור מעמד האישה, ונאבקה למען מדינת רווחה, נגד כפייה דתית, ולמען הקמת מדינה פלסטינית על בסיס פשרה טריטוריאלית. לפני שפנתה לפוליטיקה אלוני ערכה והגישה במשך 8 שנים תוכניות רדיו פופולריות ("מחוץ לשעות הקבלה", "הנושא בטיפול" ו"הכירו את החוק"), שעסקו בזכויות האזרח ובצרכנות. היא חיברה מספר ספרים, בהם ספר האזרחות הראשון במדינת ישראל. אלוני הייתה גם בעלת טור שבועי בידיעות אחרונות ובלאישה במשך 22 שנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 ביוני 2014	הוואנה הוואנה (בספרדית: La Habana) היא בירת קובה והעיר הגדולה ביותר במדינה זו ובאיים הקאריביים. העיר, המשתרעת על פני כ-720 קמ"ר מהווה גם את אחד ממחוזותיה של קובה. היא שוכנת במזרח המדינה, לחופו של מצר פלורידה, כ-170 ק"מ דרומית לקי וסט שבפלורידה. בראשיתה, נקראה העיר וייה דה סן קריסטובל דה לה הבנה (Villa de San Cristóbal de la Habana). אין ודאות באשר למקור השם "הוואנה". לפי אחת הסברות, הוא נגזר משמו של צ'יף מקומי בשם הָבָּגוּאָנֶקְס. לפי גרסה אחרת, מקור השם הוא במילה ההולנדית העתיקה Havene, שפירושה "נמל", ואילו לפי סברה שלישית, המקור הוא במילה הספרדית Sabana, שפירושה סוואנה. בשנת 1982 הכריז אונסק"ו על הוואנה העתיקה וביצוריה כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 ביוני 2014	הוואנה הוואנה (בספרדית: La Habana) היא בירת קובה והעיר הגדולה ביותר במדינה זו ובאיים הקאריביים. העיר, המשתרעת על פני כ-720 קמ"ר מהווה גם את אחד ממחוזותיה של קובה. היא שוכנת במזרח המדינה, לחופו של מצר פלורידה, כ-170 ק"מ דרומית לקי וסט שבפלורידה. בראשיתה, נקראה העיר וייה דה סן קריסטובל דה לה הבנה (Villa de San Cristóbal de la Habana). אין ודאות באשר למקור השם "הוואנה". לפי אחת הסברות, הוא נגזר משמו של צ'יף מקומי בשם הָבָּגוּאָנֶקְס. לפי גרסה אחרת, מקור השם הוא במילה ההולנדית העתיקה Havene, שפירושה "נמל", ואילו לפי סברה שלישית, המקור הוא במילה הספרדית Sabana, שפירושה סוואנה. בשנת 1982 הכריז אונסק"ו על הוואנה העתיקה וביצוריה כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 ביוני 2014	הכניסה לחצר הפנימית בבית פיינגולד בירושלים שלמה פיינגולד היה יזם, מוציא לאור ועיתונאי שפעל בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. פיינגולד, שנולד כיהודי ואף למד בישיבת וולוז'ין, התקרב לכת "בני ישראל הבריטים", ובשל כך נודע ברבים כמומר, אף כי ספק אם המיר את דתו. בשל אמונותיו הדתיות, ובשל אורח חייו ומנהגיו יוצאי הדופן, נתקל פיינגולד ביחס שלילי של היהודים בני דורו, ואף הונצח בספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום" בכינוי "המשומד". עם זאת, היה פיינגולד יזם רב תושייה, שהותיר אחריו מבנים יוצאי דופן בירושלים, בתל אביב, בטבריה ובעפולה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 ביוני 2014	הכניסה לחצר הפנימית בבית פיינגולד בירושלים שלמה פיינגולד היה יזם, מוציא לאור ועיתונאי שפעל בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. פיינגולד, שנולד כיהודי ואף למד בישיבת וולוז'ין, התקרב לכת "בני ישראל הבריטים", ובשל כך נודע ברבים כמומר, אף כי ספק אם המיר את דתו. בשל אמונותיו הדתיות, ובשל אורח חייו ומנהגיו יוצאי הדופן, נתקל פיינגולד ביחס שלילי של היהודים בני דורו, ואף הונצח בספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום" בכינוי "המשומד". עם זאת, היה פיינגולד יזם רב תושייה, שהותיר אחריו מבנים יוצאי דופן בירושלים, בתל אביב, בטבריה ובעפולה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 ביוני 2014	אספרגוס לבן מוגש עם רוטב הולנדז, תפוחי אדמה ופטרוזיליה המטבח הגרמני הוא שם קיבוצי למספר מטבחים אזוריים הנפוצים באזורים שונים בגרמניה, שלהם כמה מאפיינים משותפים. לכל אזור בגרמניה המאכלים האופייניים לו, הנובעים מתנאים גאוגרפיים (כגון קרבה לים או להרים, או תנאי אקלים) והיסטוריים-חברתיים. האזורים השונים בגרמניה מושפעים מן המדינות הגובלות בהם. כך, מושפע המטבח בצפון גרמניה לא רק מן האקלים והקרבה לים, אלא גם מהמטבח ההולנדי ומהמטבח הסקנדינבי. בגרמניה המערבית (ובעיקר באזור חבל הריין), ניכרת השפעת המטבח הצרפתי. בדרומה של גרמניה, בעיקר בבוואריה ובשוואביה, קיימת השפעה הדדית עם המטבחים האוסטרי והשווייצרי. במזרח המדינה קיימת השפעה סלאבית, מן המטבחים הפולני והצ'כי, כמו גם השפעה של התנאים הכלכליים-היסטוריים בגרמניה המזרחית, שפיתחו מאכלי "צנע" אשר עדיין פופולריים בחלקים אלה של גרמניה. תושבי האזורים שהשתייכו לגרמניה לפני תום מלחמת העולם השנייה (שלזיה, פרוסיה המזרחית, דנציג וכדומה), היגרו ברובם לשטחים שנותרו בידי בעלות הברית המערביות וניסו להמשיך – במידות שונות של הצלחה – את המסורת של המטבח האזורי שאבד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 ביוני 2014	אספרגוס לבן מוגש עם רוטב הולנדז, תפוחי אדמה ופטרוזיליה המטבח הגרמני הוא שם קיבוצי למספר מטבחים אזוריים הנפוצים באזורים שונים בגרמניה, שלהם כמה מאפיינים משותפים. לכל אזור בגרמניה המאכלים האופייניים לו, הנובעים מתנאים גאוגרפיים (כגון קרבה לים או להרים, או תנאי אקלים) והיסטוריים-חברתיים. האזורים השונים בגרמניה מושפעים מן המדינות הגובלות בהם. כך, מושפע המטבח בצפון גרמניה לא רק מן האקלים והקרבה לים, אלא גם מהמטבח ההולנדי ומהמטבח הסקנדינבי. בגרמניה המערבית (ובעיקר באזור חבל הריין), ניכרת השפעת המטבח הצרפתי. בדרומה של גרמניה, בעיקר בבוואריה ובשוואביה, קיימת השפעה הדדית עם המטבחים האוסטרי והשווייצרי. במזרח המדינה קיימת השפעה סלאבית, מן המטבחים הפולני והצ'כי, כמו גם השפעה של התנאים הכלכליים-היסטוריים בגרמניה המזרחית, שפיתחו מאכלי "צנע" אשר עדיין פופולריים בחלקים אלה של גרמניה. תושבי האזורים שהשתייכו לגרמניה לפני תום מלחמת העולם השנייה (שלזיה, פרוסיה המזרחית, דנציג וכדומה), היגרו ברובם לשטחים שנותרו בידי בעלות הברית המערביות וניסו להמשיך – במידות שונות של הצלחה – את המסורת של המטבח האזורי שאבד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 ביוני 2014	שרטוט מערה מס' 13 בעיראק אל-אמיר המזוהה עם האחוזה של בית טוביה, נעשה על ידי קלוד קונדר בשנת 1881. על הקיר הכתובת "טוביה" בכתב ארמי הורקנוס לבית טוביה היה בנו הצעיר של יוסף בן טוביה, גובה המסים באזור ארץ ישראל שחי בתקופת בית שני תחת השלטון ההלניסטי. על פי בקשתו של האב, יצא הורקנוס למצרים ורכש את חיבתו והגנתו של המלך התלמי. בשובו ארצה נלחם הורקנוס באחיו שניסו להורגו, הרג שניים מהם, וזכה לבוז מצד אביו בגלל התנהלותו הכלכלית. הוא ברח אל מעבר לנהר הירדן, בנה אחוזה וגבה מס מתושבי המקום. לאחר עליית אנטיוכוס אפיפאנס לשלטון בשנת 175 לפנה"ס, שׂם הורקנוס קץ לחייו. סיפורם של יוסף והורקנוס ממשפחת בית טוביה מתואר באריכות בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. אף שהסיפור מאופיין בקווים אגדתיים שמעלים ספק לגבי אמינותו ההיסטורית, הוא מהווה מקור שאפשר ללמוד ממנו על מצבם החברתי והתרבותי של היהודים בארץ ישראל בתקופה שלפני פרוץ מרד החשמונאים. הורקנוס ומשפחתו היו בני המעמד הגבוה בארץ ישראל וקיימו קשר קרוב עם השלטונות התלמיים. קשר זה השפיע על אורח חייהם: הם אימצו מאפיינים הלניסטיים שבמקרים רבים עמדו בסתירה למצוות היהדות. כיום סבורים חוקרים רבים שבני טוביה היו מראשוני המתייוונים, וסיפורם מתאר את ראשית תופעת ההתייוונות בקרב היהודים, בעיקר מהמעמד הגבוה, בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. תיארוך תקופתו של הורקנוס שנוי במחלוקת בין החוקרים. זהותו של המלך תלמי המוזכר בסיפור אינה ידועה, והזיהוי נע בין תלמי השלישי (246–222 לפנה"ס), תלמי הרביעי (222–204 לפנה"ס) או תלמי החמישי (204–181 לפנה"ס). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 ביוני 2014	שרטוט מערה מס' 13 בעיראק אל-אמיר המזוהה עם האחוזה של בית טוביה, נעשה על ידי קלוד קונדר בשנת 1881. על הקיר הכתובת "טוביה" בכתב ארמי הורקנוס לבית טוביה היה בנו הצעיר של יוסף בן טוביה, גובה המסים באזור ארץ ישראל שחי בתקופת בית שני תחת השלטון ההלניסטי. על פי בקשתו של האב, יצא הורקנוס למצרים ורכש את חיבתו והגנתו של המלך התלמי. בשובו ארצה נלחם הורקנוס באחיו שניסו להורגו, הרג שניים מהם, וזכה לבוז מצד אביו בגלל התנהלותו הכלכלית. הוא ברח אל מעבר לנהר הירדן, בנה אחוזה וגבה מס מתושבי המקום. לאחר עליית אנטיוכוס אפיפאנס לשלטון בשנת 175 לפנה"ס, שׂם הורקנוס קץ לחייו. סיפורם של יוסף והורקנוס ממשפחת בית טוביה מתואר באריכות בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. אף שהסיפור מאופיין בקווים אגדתיים שמעלים ספק לגבי אמינותו ההיסטורית, הוא מהווה מקור שאפשר ללמוד ממנו על מצבם החברתי והתרבותי של היהודים בארץ ישראל בתקופה שלפני פרוץ מרד החשמונאים. הורקנוס ומשפחתו היו בני המעמד הגבוה בארץ ישראל וקיימו קשר קרוב עם השלטונות התלמיים. קשר זה השפיע על אורח חייהם: הם אימצו מאפיינים הלניסטיים שבמקרים רבים עמדו בסתירה למצוות היהדות. כיום סבורים חוקרים רבים שבני טוביה היו מראשוני המתייוונים, וסיפורם מתאר את ראשית תופעת ההתייוונות בקרב היהודים, בעיקר מהמעמד הגבוה, בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. תיארוך תקופתו של הורקנוס שנוי במחלוקת בין החוקרים. זהותו של המלך תלמי המוזכר בסיפור אינה ידועה, והזיהוי נע בין תלמי השלישי (246–222 לפנה"ס), תלמי הרביעי (222–204 לפנה"ס) או תלמי החמישי (204–181 לפנה"ס). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 ביוני 2014	בדיקת נקיונו של האתרוג מכתמים צמצום הוא מושג תלמודי-הלכתי המתייחס לדיוק האנושי ולמגבלותיו. בתלמוד ובהלכה נעשה שימוש ביחידות מידה למידות ולזמנים, ונדרשת לעיתים התייחסות למקרים שבהם שני דברים שווים במידתם, או שני דברים מתרחשים בו-זמנית. בעניין זה חולקים התנאים האם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם. המלה "צמצום" בלשון חז"ל פירושה דיוק, ולפיכך "אפשר לצמצם" בהקשר זה משמעותו שלצורך ההכרעה ההלכתית מתקבל הדיוק האנושי כדיוק מוחלט, והדיוק שאליו הגיע האדם בחושיו ובכלים הרגילים העומדים לרשותו מספיק מבחינה הלכתית כדי להגדיר דיוק או שוויון, אף שאילו תתבצע מדידה אבסולוטית באמות-מידה מוחלטות יימצא, מן הסתם, שהדבר אינו מדויק. זו שיטתו של רבי יוסי הגלילי. דעת החכמים החולקים על רבי יוסי הגלילי היא ש"אי אפשר לצמצם", כלומר, יכולת הדיוק האנושית אינה מספיקה כדי להגדיר הלכתית דיוק או שוויון, ולכן מקרה כזה נידון כספֵק, לפי כללי הספקות בהלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 ביוני 2014	בדיקת נקיונו של האתרוג מכתמים צמצום הוא מושג תלמודי-הלכתי המתייחס לדיוק האנושי ולמגבלותיו. בתלמוד ובהלכה נעשה שימוש ביחידות מידה למידות ולזמנים, ונדרשת לעיתים התייחסות למקרים שבהם שני דברים שווים במידתם, או שני דברים מתרחשים בו-זמנית. בעניין זה חולקים התנאים האם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם. המלה "צמצום" בלשון חז"ל פירושה דיוק, ולפיכך "אפשר לצמצם" בהקשר זה משמעותו שלצורך ההכרעה ההלכתית מתקבל הדיוק האנושי כדיוק מוחלט, והדיוק שאליו הגיע האדם בחושיו ובכלים הרגילים העומדים לרשותו מספיק מבחינה הלכתית כדי להגדיר דיוק או שוויון, אף שאילו תתבצע מדידה אבסולוטית באמות-מידה מוחלטות יימצא, מן הסתם, שהדבר אינו מדויק. זו שיטתו של רבי יוסי הגלילי. דעת החכמים החולקים על רבי יוסי הגלילי היא ש"אי אפשר לצמצם", כלומר, יכולת הדיוק האנושית אינה מספיקה כדי להגדיר הלכתית דיוק או שוויון, ולכן מקרה כזה נידון כספֵק, לפי כללי הספקות בהלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 ביוני 2014	חוק יסוד: נשיא המדינה הוא חוק היסוד המסדיר את מעמדו ואת סמכויותיו של נשיא מדינת ישראל. אין בחוק היסוד סעיפים משוריינים, והכנסת יכולה לשנותו ברוב רגיל. מאז שנחקק חוק היסוד, ב-1964, הוא תוקן עשר פעמים, והתיקון האחרון נעשה בשנת 2014. הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה, בהצבעה חשאית. זאת על מנת להבטיח כי חברי הכנסת יצביעו לפי שיקול דעתם האישי, ולא לפי שיקולים מפלגתיים ולחצים קואליציוניים. ההצבעה החשאית גרמה למספר הפתעות בעבר: בשנת 1983 גבר חיים הרצוג על מועמד הקואליציה מנחם אלון, ובשנת 2000 ניצח משה קצב את שמעון פרס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 ביוני 2014	חוק יסוד: נשיא המדינה הוא חוק היסוד המסדיר את מעמדו ואת סמכויותיו של נשיא מדינת ישראל. אין בחוק היסוד סעיפים משוריינים, והכנסת יכולה לשנותו ברוב רגיל. מאז שנחקק חוק היסוד, ב-1964, הוא תוקן עשר פעמים, והתיקון האחרון נעשה בשנת 2014. הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה, בהצבעה חשאית. זאת על מנת להבטיח כי חברי הכנסת יצביעו לפי שיקול דעתם האישי, ולא לפי שיקולים מפלגתיים ולחצים קואליציוניים. ההצבעה החשאית גרמה למספר הפתעות בעבר: בשנת 1983 גבר חיים הרצוג על מועמד הקואליציה מנחם אלון, ובשנת 2000 ניצח משה קצב את שמעון פרס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 ביוני 2014	ג'יימס ג'ויס, 1915 ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית. ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט. יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי. משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 ביוני 2014	ג'יימס ג'ויס, 1915 ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית. ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט. יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי. משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 ביוני 2014	מפת מסופוטמיה, ובה ניפור, באלף ה-2 לפנה"ס קינת ניפור היא יצירה ספרותית משומר, המבכה את חורבנה של ניפור, עיר עתיקה במסופוטמיה שהייתה עיר בעלת חשיבות דתית בתרבות השומרית. הקינה מתארת את שיקומה של העיר לאחר החורבן. הקינה שייכת לסוגה ייחודית בספרות השומרית – סוגת הקינות על ערי קודש ומקדשים. קינות אלו מבכות את חורבנן של ערים מרכזיות בשומר עם נפילתה של הממלכה המפוארת, אשר נשלטה על ידי השושלת השלישית של אור בסוף האלף השלישי לפנה"ס. הקינה כתובה בכתב יתדות על לוחות טין, שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור דרום מסופוטמיה. בקינה 323 שורות המחזיקות שנים עשר בתים, הקרויים בשומרית "כירוגו". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 ביוני 2014	מפת מסופוטמיה, ובה ניפור, באלף ה-2 לפנה"ס קינת ניפור היא יצירה ספרותית משומר, המבכה את חורבנה של ניפור, עיר עתיקה במסופוטמיה שהייתה עיר בעלת חשיבות דתית בתרבות השומרית. הקינה מתארת את שיקומה של העיר לאחר החורבן. הקינה שייכת לסוגה ייחודית בספרות השומרית – סוגת הקינות על ערי קודש ומקדשים. קינות אלו מבכות את חורבנן של ערים מרכזיות בשומר עם נפילתה של הממלכה המפוארת, אשר נשלטה על ידי השושלת השלישית של אור בסוף האלף השלישי לפנה"ס. הקינה כתובה בכתב יתדות על לוחות טין, שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור דרום מסופוטמיה. בקינה 323 שורות המחזיקות שנים עשר בתים, הקרויים בשומרית "כירוגו". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 ביוני 2014	"האלכימאי", ציור מאת ג'וזף רייט, משנת 1771 אלכימיה היא ענף קדם-מדעי של חקר החומרים בטבע. האלכימאים קיבלו מאריסטו את תורת היסודות שלו לפיה החומר מורכב מארבעה יסודות: מים, אש, אוויר ואדמה, וכן את הרעיון לפיו לכל גוף שאיפה טבעית לשלמות כך שכל מתכת שואפת להגיע למצבה המושלם – הזהב. האלכימאים שאפו להשיג טרנסמוטציה – הפיכת מתכות "נחותות" כעופרת לזהב, וכן למצוא את התרופה שתקנה אלמוות. האלכימאים ההלניסטים וממשיכיהם הערבים והאירופאים פיתחו בניסיונותיהם שיטות עבודה וכלים המשמשים את הכימיה עד ימינו, כדוגמת זיקוק והפרדת מתכות. האלכימיה ידעה תקופות פריחה באלכסנדריה ההלניסטית, באימפריה המוסלמית ובימי הביניים באירופה, עד שנדחקה במאות ה-16 וה-17 לטובת מדע הכימיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 ביוני 2014	"האלכימאי", ציור מאת ג'וזף רייט, משנת 1771 אלכימיה היא ענף קדם-מדעי של חקר החומרים בטבע. האלכימאים קיבלו מאריסטו את תורת היסודות שלו לפיה החומר מורכב מארבעה יסודות: מים, אש, אוויר ואדמה, וכן את הרעיון לפיו לכל גוף שאיפה טבעית לשלמות כך שכל מתכת שואפת להגיע למצבה המושלם – הזהב. האלכימאים שאפו להשיג טרנסמוטציה – הפיכת מתכות "נחותות" כעופרת לזהב, וכן למצוא את התרופה שתקנה אלמוות. האלכימאים ההלניסטים וממשיכיהם הערבים והאירופאים פיתחו בניסיונותיהם שיטות עבודה וכלים המשמשים את הכימיה עד ימינו, כדוגמת זיקוק והפרדת מתכות. האלכימיה ידעה תקופות פריחה באלכסנדריה ההלניסטית, באימפריה המוסלמית ובימי הביניים באירופה, עד שנדחקה במאות ה-16 וה-17 לטובת מדע הכימיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 ביוני 2014	יציאתו של האדמו"ר מבעלז מהונגריה, המכונה גם פולמוס הדרשה, אירעה בימי השואה, בתחילת שנת 1944. האדמו"ר מבעלז רבי אהרן רוקח, מנהיגה של חסידות בעלז, עזב יחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח, את הונגריה ועלה לארץ ישראל. כחודשיים לאחר עלייתם החלה השמדת יהודי הונגריה על ידי הנאצים באושוויץ. לאחר המלחמה הואשם האדמו"ר כי בדרשת הפרידה שנשא אחיו (בשמו של האדמו"ר) לא הזהיר את חסידיו על הסכנה הממשמשת ובאה, להפך, תרם לתחושה המוטעית של הרגעה. הפרשה קיבלה ממד חריף יותר, כאשר התברר שממהדורות מודפסות מאוחרות יותר של הדרשה (שהודפסו בישראל בשנות ה-60) הושמטו השורות שבהן מרגיע אחיו של האדמו"ר את חסידיו, לכאורה בשל הבעייתיות שבהן. עובדה זו הביאה להאשמת החסידות בניסיון להסתרת האמת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 ביוני 2014	יציאתו של האדמו"ר מבעלז מהונגריה, המכונה גם פולמוס הדרשה, אירעה בימי השואה, בתחילת שנת 1944. האדמו"ר מבעלז רבי אהרן רוקח, מנהיגה של חסידות בעלז, עזב יחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח, את הונגריה ועלה לארץ ישראל. כחודשיים לאחר עלייתם החלה השמדת יהודי הונגריה על ידי הנאצים באושוויץ. לאחר המלחמה הואשם האדמו"ר כי בדרשת הפרידה שנשא אחיו (בשמו של האדמו"ר) לא הזהיר את חסידיו על הסכנה הממשמשת ובאה, להפך, תרם לתחושה המוטעית של הרגעה. הפרשה קיבלה ממד חריף יותר, כאשר התברר שממהדורות מודפסות מאוחרות יותר של הדרשה (שהודפסו בישראל בשנות ה-60) הושמטו השורות שבהן מרגיע אחיו של האדמו"ר את חסידיו, לכאורה בשל הבעייתיות שבהן. עובדה זו הביאה להאשמת החסידות בניסיון להסתרת האמת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 ביוני 2014	מניהוט מצוי, הידוע במקומות שונים גם כקסאווה, יוקה או מאניוק, הוא שיח מעוצה ממשפחת החלבלוביים שמקורו באמריקה הדרומית. בצורתו המבויתת הוא גידול חקלאי רב-שנתי, המצוי בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אפריקה, ומשמש כמקור מזון חשוב לאדם בשל השורש הפקעתי עתיר העמילן שלו. אף שמניהוט גולמי כמעט אינו מוכר בישראל, חשיבותו של הצמח בעולם גדולה, והוא המקור השלישי בגודלו לפחמימות באזורים טרופיים, אחרי אורז ותירס; במקומות מסוימים הוא משמש גם להזנת בעלי חיים. מסוף המאה ה-20 מתבצעים מחקרים שתכליתם לבדוק את היתכנות השימוש בו לייצור אתנול, שמשמש כדלק מתחדש ונקי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 ביוני 2014	מניהוט מצוי, הידוע במקומות שונים גם כקסאווה, יוקה או מאניוק, הוא שיח מעוצה ממשפחת החלבלוביים שמקורו באמריקה הדרומית. בצורתו המבויתת הוא גידול חקלאי רב-שנתי, המצוי בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אפריקה, ומשמש כמקור מזון חשוב לאדם בשל השורש הפקעתי עתיר העמילן שלו. אף שמניהוט גולמי כמעט אינו מוכר בישראל, חשיבותו של הצמח בעולם גדולה, והוא המקור השלישי בגודלו לפחמימות באזורים טרופיים, אחרי אורז ותירס; במקומות מסוימים הוא משמש גם להזנת בעלי חיים. מסוף המאה ה-20 מתבצעים מחקרים שתכליתם לבדוק את היתכנות השימוש בו לייצור אתנול, שמשמש כדלק מתחדש ונקי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 ביוני 2014	"המלך הרולד נהרג". סצנה מתוך שטיח באייה, המתאר את אירועי קרב הייסטינגס. קרב הייסטינגס, שנערך ב-14 באוקטובר 1066 מצפון להייסטינגס שבדרום אנגליה, היה אחד הקרבות המכריעים במהלך הכיבוש הנורמני של אנגליה. הקרב נערך בין כוחות נורמניים בהנהגת ויליאם הכובש לבין הצבא האנגלו-סקסוני בהנהגת הרולד גודווינסון, והסתיים בניצחון נורמני מכריע. הניצחון הנורמני הוביל להשתלטות צבאו של ויליאם על אנגליה כולה תוך זמן קצר, ולסיום השלטון הסקסוני באנגליה. ויליאם הוכתר למלך אנגליה בדצמבר 1066, ומלכים נורמנים משושלתו שלטו על אנגליה במשך 88 השנים הבאות. מותו של מלך אנגליה הערירי אדוארד המודה בינואר 1066, הוביל למאבק ירושה בין מספר טוענים לכתר האנגלי. הרולד גודווינסון הוכתר למלך זמן קצר לאחר מות אדוארד, אך נאלץ מיד להתמודד מול שתי פלישות ימיות לשטח אנגליה, שנערכו כמעט במקביל – הראשונה בהנהגת אחיו טוסטיג גודווינסון והראלד השלישי מנורווגיה, ומיד אחריה פלישה נורמנית בהנהגתו של דוכס נורמנדיה, ויליאם הראשון (הכובש). טוסטיג והראלד הובסו ונהרגו בקרב גשר סטמפורד ב-20 בספטמבר, אך שמונה ימים מאוחר יותר נחת צבאו של ויליאם בדרום אנגליה. ב-14 באוקטובר נפגשו הצבא האנגלו-סקסי והצבא הנורמני מצפון לעיר החוף הדרומית הייסטינגס. בקרב ארוך ושקול, שנמשך משעות הבוקר כמעט עד רדת החשיכה, והוכרע רק לאחר שהמלך הרולד נהרג, הצבא האנגלי הובס ושרידיו נמלטו משדה הקרב. הכיבוש הנורמני שינה את פניה של אנגליה: התרבות הסקסונית והתרבות הצרפתית אוחדו אט-אט, והמערכת הפיאודלית הושלטה על אנגליה; השפה האנגלו-נורמנית הפכה לשפת המִנהל והאריסטוקרטיה באנגליה; האצולה הסקסונית הישנה איבדה את נכסיה וכמעט נעלמה כליל; והעבדות באנגליה חוסלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 ביוני 2014	"המלך הרולד נהרג". סצנה מתוך שטיח באייה, המתאר את אירועי קרב הייסטינגס. קרב הייסטינגס, שנערך ב-14 באוקטובר 1066 מצפון להייסטינגס שבדרום אנגליה, היה אחד הקרבות המכריעים במהלך הכיבוש הנורמני של אנגליה. הקרב נערך בין כוחות נורמניים בהנהגת ויליאם הכובש לבין הצבא האנגלו-סקסוני בהנהגת הרולד גודווינסון, והסתיים בניצחון נורמני מכריע. הניצחון הנורמני הוביל להשתלטות צבאו של ויליאם על אנגליה כולה תוך זמן קצר, ולסיום השלטון הסקסוני באנגליה. ויליאם הוכתר למלך אנגליה בדצמבר 1066, ומלכים נורמנים משושלתו שלטו על אנגליה במשך 88 השנים הבאות. מותו של מלך אנגליה הערירי אדוארד המודה בינואר 1066, הוביל למאבק ירושה בין מספר טוענים לכתר האנגלי. הרולד גודווינסון הוכתר למלך זמן קצר לאחר מות אדוארד, אך נאלץ מיד להתמודד מול שתי פלישות ימיות לשטח אנגליה, שנערכו כמעט במקביל – הראשונה בהנהגת אחיו טוסטיג גודווינסון והראלד השלישי מנורווגיה, ומיד אחריה פלישה נורמנית בהנהגתו של דוכס נורמנדיה, ויליאם הראשון (הכובש). טוסטיג והראלד הובסו ונהרגו בקרב גשר סטמפורד ב-20 בספטמבר, אך שמונה ימים מאוחר יותר נחת צבאו של ויליאם בדרום אנגליה. ב-14 באוקטובר נפגשו הצבא האנגלו-סקסי והצבא הנורמני מצפון לעיר החוף הדרומית הייסטינגס. בקרב ארוך ושקול, שנמשך משעות הבוקר כמעט עד רדת החשיכה, והוכרע רק לאחר שהמלך הרולד נהרג, הצבא האנגלי הובס ושרידיו נמלטו משדה הקרב. הכיבוש הנורמני שינה את פניה של אנגליה: התרבות הסקסונית והתרבות הצרפתית אוחדו אט-אט, והמערכת הפיאודלית הושלטה על אנגליה; השפה האנגלו-נורמנית הפכה לשפת המִנהל והאריסטוקרטיה באנגליה; האצולה הסקסונית הישנה איבדה את נכסיה וכמעט נעלמה כליל; והעבדות באנגליה חוסלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 ביוני 2014	נמרוד "נמרוד" הוא פסל העשוי מאבן חול שיצר הפסל הישראלי יצחק דנציגר בשנים 1938–1939. הפסל נחשב כאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים". דמותו של הצייד המקראי "נמרוד", המתואר בעירום, לא נימול ועל כתפו ניצב בז, מושפעת מאוד מפיסול מצרי, יווני והודי עתיק. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 התפתח ויכוח אידאולוגי סביב תפיסת דמותו של נמרוד כמייצג אולטימטיבי של הישראליות. במשך השנים זכה הפסל לאזכורים ולציטוטים רבים ביצירות אמנות שונות, כגון בעבודתם של שלום סבא, עדי נס ואחרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 ביוני 2014	נמרוד "נמרוד" הוא פסל העשוי מאבן חול שיצר הפסל הישראלי יצחק דנציגר בשנים 1938–1939. הפסל נחשב כאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים". דמותו של הצייד המקראי "נמרוד", המתואר בעירום, לא נימול ועל כתפו ניצב בז, מושפעת מאוד מפיסול מצרי, יווני והודי עתיק. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 התפתח ויכוח אידאולוגי סביב תפיסת דמותו של נמרוד כמייצג אולטימטיבי של הישראליות. במשך השנים זכה הפסל לאזכורים ולציטוטים רבים ביצירות אמנות שונות, כגון בעבודתם של שלום סבא, עדי נס ואחרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 ביוני 2014	פרעוש סדרת הפרעושים היא אחת הקטנות במחלקת החרקים, ומונה מעט יותר מ-2,200 מינים ידועים. בישראל ידועים כ-40 מינים. הפרעושים הם חרקים בעלי גלגול מלא, הכולל ארבע דרגות: ביצה, זחל, גולם ובוגר. הזחלים ניזונים מחומרים אורגניים שונים, ורק הבוגרים הם טפילים מוצצי דם. כ-95% הם טפילי יונקים, המתוודעים לאדם בעיקר בגלל החתולים אליהם הם נטפלים, וכ-5% הם טפילי עופות. הפרעושים קיימים לפחות 60 מיליון שנה. הפרעוש העתיק ביותר הידוע למדע, חי בתקופת האיאוקן של עידן השלישון, ונדבק במקרה לשרף אורנים שהתקשה, וכך נשמר בתוך הענבר עד שהתגלה לפני כמה עשרות שנים בחוף הים הבלטי. מניחים כי הפרעושים קרובים לסדרת ארוכי כנף בגלל הדמיון ביניהם בפרטים מורפולוגיים רבים, ויש הסבורים כי מוצאם מן הזבובאים. לערך המלא – המלצות קודמות	עריכה - תבנית - שיחה