ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אפריל 2021

אפריל
1 באפריל 2021	סר ויוויאן פוקס וסר אדמונד הילרי, 1958 המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי הייתה משלחת שיצאה לאנטארקטיקה בין השנים 1955–1958 בחסות חבר העמים הבריטי, במטרה להגיע לקוטב הדרומי. המשלחת הייתה הראשונה בהיסטוריה שהשלימה בהצלחה חצייה יבשתית של אנטארקטיקה דרך הקוטב הדרומי, והייתה השלישית שהגיעה לקוטב הדרומי, 46 שנים לאחר שעשו זאת משלחת הקוטב הדרומי של רואלד אמונדסן ומשלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט, בשנים 1911 ו-1912. בראש המשלחת עמד החוקר הבריטי ד"ר ויוויאן פוקס, ואת צוות הסיוע של ים רוס שהורכב מניו זילנדים הנהיג סר אדמונד הילרי, שהתפרסם כשכבש את פסגת האוורסט. הקבוצה הניו זילנדית כללה מדענים שהשתתפו במחקר של השנה הגאופיזית הבינלאומית (IGY), ואילו צוות IGY אנגלי פעל בנפרד מבסיסו שבמפרץ היילי. בהתאם למסורת של משלחות קוטב מן "העידן ההרואי", גם משלחת חבר העמים הייתה יוזמה פרטית, אם כי נתמכה במימון ממשלתי של הממלכה המאוחדת, ניו זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, לצד מספר רב של תרומות מחברות ומאנשים פרטיים, בחסותה של המלכה אליזבת השנייה. פוקס עוטר בתואר אבירות על הישגו. החצייה השנייה של היבשת התרחשה רק בשנת 1981, במשלחת טראנס-גלוב בראשות ראנולף פינז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באפריל 2021	סר ויוויאן פוקס וסר אדמונד הילרי, 1958 המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי הייתה משלחת שיצאה לאנטארקטיקה בין השנים 1955–1958 בחסות חבר העמים הבריטי, במטרה להגיע לקוטב הדרומי. המשלחת הייתה הראשונה בהיסטוריה שהשלימה בהצלחה חצייה יבשתית של אנטארקטיקה דרך הקוטב הדרומי, והייתה השלישית שהגיעה לקוטב הדרומי, 46 שנים לאחר שעשו זאת משלחת הקוטב הדרומי של רואלד אמונדסן ומשלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט, בשנים 1911 ו-1912. בראש המשלחת עמד החוקר הבריטי ד"ר ויוויאן פוקס, ואת צוות הסיוע של ים רוס שהורכב מניו זילנדים הנהיג סר אדמונד הילרי, שהתפרסם כשכבש את פסגת האוורסט. הקבוצה הניו זילנדית כללה מדענים שהשתתפו במחקר של השנה הגאופיזית הבינלאומית (IGY), ואילו צוות IGY אנגלי פעל בנפרד מבסיסו שבמפרץ היילי. בהתאם למסורת של משלחות קוטב מן "העידן ההרואי", גם משלחת חבר העמים הייתה יוזמה פרטית, אם כי נתמכה במימון ממשלתי של הממלכה המאוחדת, ניו זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, לצד מספר רב של תרומות מחברות ומאנשים פרטיים, בחסותה של המלכה אליזבת השנייה. פוקס עוטר בתואר אבירות על הישגו. החצייה השנייה של היבשת התרחשה רק בשנת 1981, במשלחת טראנס-גלוב בראשות ראנולף פינז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באפריל 2021	הדגמות של חלופות לתעלת הימים. תעלת הימים היא שם כולל למיזמים של הובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו או מומשו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: ים סוף מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות. גורמי איכות הסביבה מצביעים על סיכונים סביבתיים גדולים הטמונים בפרויקטים. הסיכונים הם: ערבוב מי הימים עלול לגרום לשינוי דרמטי בים המלח, חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים, שינויים גדולים בים סוף כתוצאה משאיבת מימיו, והשפעות על הים התיכון כתוצאה מפעילות מפעלי ההתפלה. הקמת תעלת הימים נמנעה בגלל מספר גורמים: ריבוי הרעיונות של התעלות; המספר הרב של גורמים חזקים התומכים בהם והמתנגדים להם; הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות, הנמצאות בסכסוך, השותפות באזורים הגאוגרפיים, בהם אמורות לעבור התעלות; היקף ההוצאות הכרוך בהקמתן; היעדר מקורות מימון ברורים; והסיכונים הכרוכים בהקמתן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באפריל 2021	הדגמות של חלופות לתעלת הימים. תעלת הימים היא שם כולל למיזמים של הובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו או מומשו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: ים סוף מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות. גורמי איכות הסביבה מצביעים על סיכונים סביבתיים גדולים הטמונים בפרויקטים. הסיכונים הם: ערבוב מי הימים עלול לגרום לשינוי דרמטי בים המלח, חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים, שינויים גדולים בים סוף כתוצאה משאיבת מימיו, והשפעות על הים התיכון כתוצאה מפעילות מפעלי ההתפלה. הקמת תעלת הימים נמנעה בגלל מספר גורמים: ריבוי הרעיונות של התעלות; המספר הרב של גורמים חזקים התומכים בהם והמתנגדים להם; הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות, הנמצאות בסכסוך, השותפות באזורים הגאוגרפיים, בהם אמורות לעבור התעלות; היקף ההוצאות הכרוך בהקמתן; היעדר מקורות מימון ברורים; והסיכונים הכרוכים בהקמתן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באפריל 2021	בית הכנסת המרכזי בסופיה יהדות סופיה היא קהילה יהודית שמתקיימת בעיר סופיה בירת בולגריה, מראשית המאה ה-14 ועד ימינו. בשלהי 1939 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 26,092 נפשות והייתה הגדולה והמרכזית מקרב קהילות יהדות בולגריה. קהילה רומניוטית התגוררה בסופיה לפחות מראשית המאה ה-14. בשלהי המאה ה-14 הגיעו לעיר מגורשים מממלכת הונגריה ובמהלך המאה ה-15 התיישבו בה גם יהודים שגורשו מצרפת ומבוואריה. בשלהי המאה ה-15, הגיעו לשטחי האימפריה העות'מאנית ובכלל זה לסופיה מגורשי ספרד ובעיר נמנו שלושה קהלים: ספרדים, אשכנזים ורומניוטים. בכמותם הגדולה שינו בהדרגה מגורשי ספרד את צביון הקהילות השונות, אשר נטמעו בהדרגה אל תוך הקהילה הספרדית. יהודי סופיה, שהיו ברובם אוריינים ורב לשוניים, נחשבו על ידי השלטונות כמיעוט הנאמן לסולטאן העות'מאני, התבלטו כסוחרים אשר חלשו על היבוא והיצוא והיו עמילי מכס וגובי מיסים. תהליך נסיגת האימפריה העות'מאנית לווה במלחמות אזוריות, בעיקר מול האימפריה הרוסית, שהובילו להרעת המצב בשטחי בולגריה. יהודים רבים היגרו מהשטחים אותם איבדו העות'מאנים לתוך שטחי האימפריה ומקצתם התיישבו בסופיה. בראשית המאה ה-19 מנתה הקהילה 2,600 נפשות. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) שוחררה בולגריה מעול העות'מאנים וזכתה בעצמאותה. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחולל בבולגריה משבר פוליטי, כלכלי ודמוגרפי שלווה בהגירה פנימית אשר לא פסחה על הקהילות היהודיות. קהילת סופיה הפכה לגדולה בקהילות יהודי בולגריה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה, למעלה ממחצית מיהודי בולגריה התגוררו בעיר. במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה בולגריה הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית. על יהודי סופיה הוחל החוק להגנת האומה והגברים בגילאי 20 עד 40 נשלחו לעבודות כפייה. במרץ 1943 ניצלו בני הקהילה מגירוש אל מחנות ההשמדה, ובמאי גורשו יהודי העיר לערי השדה בבולגריה. לאחר המלחמה חודשה הפעילות הציונית. עם הקמת מדינת ישראל עלו מרבית בני הקהילה ארצה. ב-2022 התגוררו בסופיה כ-4,000 יהודים מתוך כלל יהודי בולגריה שמנו 5,500 נפשות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באפריל 2021	בית הכנסת המרכזי בסופיה יהדות סופיה היא קהילה יהודית שמתקיימת בעיר סופיה בירת בולגריה, מראשית המאה ה-14 ועד ימינו. בשלהי 1939 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 26,092 נפשות והייתה הגדולה והמרכזית מקרב קהילות יהדות בולגריה. קהילה רומניוטית התגוררה בסופיה לפחות מראשית המאה ה-14. בשלהי המאה ה-14 הגיעו לעיר מגורשים מממלכת הונגריה ובמהלך המאה ה-15 התיישבו בה גם יהודים שגורשו מצרפת ומבוואריה. בשלהי המאה ה-15, הגיעו לשטחי האימפריה העות'מאנית ובכלל זה לסופיה מגורשי ספרד ובעיר נמנו שלושה קהלים: ספרדים, אשכנזים ורומניוטים. בכמותם הגדולה שינו בהדרגה מגורשי ספרד את צביון הקהילות השונות, אשר נטמעו בהדרגה אל תוך הקהילה הספרדית. יהודי סופיה, שהיו ברובם אוריינים ורב לשוניים, נחשבו על ידי השלטונות כמיעוט הנאמן לסולטאן העות'מאני, התבלטו כסוחרים אשר חלשו על היבוא והיצוא והיו עמילי מכס וגובי מיסים. תהליך נסיגת האימפריה העות'מאנית לווה במלחמות אזוריות, בעיקר מול האימפריה הרוסית, שהובילו להרעת המצב בשטחי בולגריה. יהודים רבים היגרו מהשטחים אותם איבדו העות'מאנים לתוך שטחי האימפריה ומקצתם התיישבו בסופיה. בראשית המאה ה-19 מנתה הקהילה 2,600 נפשות. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) שוחררה בולגריה מעול העות'מאנים וזכתה בעצמאותה. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחולל בבולגריה משבר פוליטי, כלכלי ודמוגרפי שלווה בהגירה פנימית אשר לא פסחה על הקהילות היהודיות. קהילת סופיה הפכה לגדולה בקהילות יהודי בולגריה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה, למעלה ממחצית מיהודי בולגריה התגוררו בעיר. במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה בולגריה הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית. על יהודי סופיה הוחל החוק להגנת האומה והגברים בגילאי 20 עד 40 נשלחו לעבודות כפייה. במרץ 1943 ניצלו בני הקהילה מגירוש אל מחנות ההשמדה, ובמאי גורשו יהודי העיר לערי השדה בבולגריה. לאחר המלחמה חודשה הפעילות הציונית. עם הקמת מדינת ישראל עלו מרבית בני הקהילה ארצה. ב-2022 התגוררו בסופיה כ-4,000 יהודים מתוך כלל יהודי בולגריה שמנו 5,500 נפשות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באפריל 2021	אוניית המערכה יאמטו הייתה אוניית המערכה המובילה מסדרת יאמטו ואוניית הדגל של הצי היפני המשולב במהלך מלחמת העולם השנייה. האונייה, שנקראה על שמו של שבט יאמטו העתיק, הייתה אוניית המערכה הכבדה והחמושה ביותר שנבנתה אי פעם ותוכננה להתמודד עם העליונות המספרית של ציי המעצמות בעלות האינטרסים באוקיינוס השקט. הפעם היחידה בה ירתה בתותחיה הראשיים לעבר מטרות שטח של האויב הייתה כשנשלחה להתעמת עם כוחות אמריקאיים שפלשו לפיליפינים במהלך קרב מפרץ לייטה. ב-1945, בניסיון נואש להאט את קצב התקדמות בעלות הברית, נשלחה הימאטו למשימה לאוקינאווה במטרה למנוע בכל מחיר את הפלישה לאי ולהילחם עד להשמדתה. בסופו של הקרב היא טובעה על ידי מפציצים אמריקאים על כל אנשי צוותה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באפריל 2021	אוניית המערכה יאמטו הייתה אוניית המערכה המובילה מסדרת יאמטו ואוניית הדגל של הצי היפני המשולב במהלך מלחמת העולם השנייה. האונייה, שנקראה על שמו של שבט יאמטו העתיק, הייתה אוניית המערכה הכבדה והחמושה ביותר שנבנתה אי פעם ותוכננה להתמודד עם העליונות המספרית של ציי המעצמות בעלות האינטרסים באוקיינוס השקט. הפעם היחידה בה ירתה בתותחיה הראשיים לעבר מטרות שטח של האויב הייתה כשנשלחה להתעמת עם כוחות אמריקאיים שפלשו לפיליפינים במהלך קרב מפרץ לייטה. ב-1945, בניסיון נואש להאט את קצב התקדמות בעלות הברית, נשלחה הימאטו למשימה לאוקינאווה במטרה למנוע בכל מחיר את הפלישה לאי ולהילחם עד להשמדתה. בסופו של הקרב היא טובעה על ידי מפציצים אמריקאים על כל אנשי צוותה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באפריל 2021	אוניית המערכה יאמטו הייתה אוניית המערכה המובילה מסדרת יאמטו ואוניית הדגל של הצי היפני המשולב במהלך מלחמת העולם השנייה. האונייה, שנקראה על שמו של שבט יאמטו העתיק, הייתה אוניית המערכה הכבדה והחמושה ביותר שנבנתה אי פעם ותוכננה להתמודד עם העליונות המספרית של ציי המעצמות בעלות האינטרסים באוקיינוס השקט. הפעם היחידה בה ירתה בתותחיה הראשיים לעבר מטרות שטח של האויב הייתה כשנשלחה להתעמת עם כוחות אמריקאיים שפלשו לפיליפינים במהלך קרב מפרץ לייטה. ב-1945, בניסיון נואש להאט את קצב התקדמות בעלות הברית, נשלחה הימאטו למשימה לאוקינאווה במטרה למנוע בכל מחיר את הפלישה לאי ולהילחם עד להשמדתה. בסופו של הקרב היא טובעה על ידי מפציצים אמריקאים על כל אנשי צוותה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באפריל 2021	אַיְליה קָפּיטוֹלִינה הייתה עיר רומית שהוקמה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס סביב שנת 130 לספירה, על חורבות ירושלים. קיימות עדויות עמומות הנתונות לפרשנויות שונות הנוגעות למצבה של ירושלים בפרק הזמן שבין חורבן בית שני בשנת 70 ועד ראשיתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל. השם 'איליה' נגזר משם משפחתו של אדריאנוס, ו'קפיטולינה' מבטא את שלושת האלים הקפיטוליניים של רומא. מועד הקמת העיר לא ידוע: על פי דעה אחת, המסתמכת על עדותו של ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס, הוקמה איליה קפיטולינה לפני מרד בר כוכבא, ואף שימשה עילה לפרוץ המרד בשנת 132. לפי דעה אחרת, המסתמכת על עדותו של אוסביוס, העיר הוקמה רק בשנת 136, כעונש לאחר דיכוי המרד. מטמוני מטבעות של איליה קפיטולינה יחד עם מטבעות בר כוכבא תרמו להשערה שהעיר הייתה קיימת בזמן המרד. השם המקוצר איליה (AELIA) המשיך לשמש, במקביל לשם 'ירושלים', לאורך רוב התקופה הביזנטית, ואף בראשית התקופה הערבית הקדומה כעדות הכיתוב על מטבעות ערביים בני התקופה. ליהודים הייתה באיליה קפיטולינה דריסת רגל מועטה בלבד, ובתנאים אלו עלתה ופרחה בה הקהילה הנוצרית, נושאת הדגל של דת חדשה שעתידה לרשת בסופו של דבר את העיר בתום התקופה הרומית. קהילה זו החלה את דרכה ככת יהודית-נוצרית ובהמשך כקהילת נוכרים-ערלים. הנוצרים ראו בעצם חורבן ירושלים ובית המקדש השני מחד ובבניית איליה קפיטולינה מאידך, עדות לירידת קרנה של היהדות וצדקתה של הנצרות, אף על פי שהעיר הפגאנית הייתה אנטיתזה לנצרות והאימפריה הרומית ואף רדפה את הנוצרים. מעמדה הרם של איליה קפיטולינה החל לרדת החל מאמצע המאה השלישית לספירה, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס מבסיסו שבעיר. נראה כי רק בימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה שוב קרנה כעיר קדושה לנצרות, והיא הפכה למרכז דתי חשוב, בזכות הקמת כנסיית הקבר וכנסיות רבות אחרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באפריל 2021	אַיְליה קָפּיטוֹלִינה הייתה עיר רומית שהוקמה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס סביב שנת 130 לספירה, על חורבות ירושלים. קיימות עדויות עמומות הנתונות לפרשנויות שונות הנוגעות למצבה של ירושלים בפרק הזמן שבין חורבן בית שני בשנת 70 ועד ראשיתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל. השם 'איליה' נגזר משם משפחתו של אדריאנוס, ו'קפיטולינה' מבטא את שלושת האלים הקפיטוליניים של רומא. מועד הקמת העיר לא ידוע: על פי דעה אחת, המסתמכת על עדותו של ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס, הוקמה איליה קפיטולינה לפני מרד בר כוכבא, ואף שימשה עילה לפרוץ המרד בשנת 132. לפי דעה אחרת, המסתמכת על עדותו של אוסביוס, העיר הוקמה רק בשנת 136, כעונש לאחר דיכוי המרד. מטמוני מטבעות של איליה קפיטולינה יחד עם מטבעות בר כוכבא תרמו להשערה שהעיר הייתה קיימת בזמן המרד. השם המקוצר איליה (AELIA) המשיך לשמש, במקביל לשם 'ירושלים', לאורך רוב התקופה הביזנטית, ואף בראשית התקופה הערבית הקדומה כעדות הכיתוב על מטבעות ערביים בני התקופה. ליהודים הייתה באיליה קפיטולינה דריסת רגל מועטה בלבד, ובתנאים אלו עלתה ופרחה בה הקהילה הנוצרית, נושאת הדגל של דת חדשה שעתידה לרשת בסופו של דבר את העיר בתום התקופה הרומית. קהילה זו החלה את דרכה ככת יהודית-נוצרית ובהמשך כקהילת נוכרים-ערלים. הנוצרים ראו בעצם חורבן ירושלים ובית המקדש השני מחד ובבניית איליה קפיטולינה מאידך, עדות לירידת קרנה של היהדות וצדקתה של הנצרות, אף על פי שהעיר הפגאנית הייתה אנטיתזה לנצרות והאימפריה הרומית ואף רדפה את הנוצרים. מעמדה הרם של איליה קפיטולינה החל לרדת החל מאמצע המאה השלישית לספירה, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס מבסיסו שבעיר. נראה כי רק בימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה שוב קרנה כעיר קדושה לנצרות, והיא הפכה למרכז דתי חשוב, בזכות הקמת כנסיית הקבר וכנסיות רבות אחרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באפריל 2021	אנה פבלובה כז'יזל, בסביבות 1915-1910 ז'יזל (בצרפתית: Giselle, ou les Wilis) הוא בלט בשתי מערכות מן התקופה הרומנטית. ביצעה אותו לראשונה להקת בלט התיאטרון של האקדמיה המלכותית למוזיקה ("Ballet du Théâtre de l'Académie Royale de Musique") באולם לה פלטייה בפריז, ב-28 ביוני 1841, עם הבלרינה האיטלקייה קרלוטה גריזי בתפקיד ז'יזל. הבלט נחל הצלחה בלתי מעורערת. הוא עלה מיד על בימות אירופה, רוסיה וארצות הברית. הכוריאוגרפיה המסורתית, העומדת בעינה עד ימינו אלה, נובעת בעיקר מן הגרסה, שמריוס פטיפה ערך והתקין במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 לבלט האימפריאלי בסנקט פטרבורג. בניגוד לבלטים אחרים, שזכו לגרסאות ולעיבודים שונים ברוסיה, "ז'יזל" נחשב למקודש, כמעט, ושמר על גרסתו המקורית, אפילו בהפקות של בלט תיאטרון בולשוי. הבלט "ז'יזל" הוא יצירת מופת בקנון הביצוע של הבלט הקלאסי. בלט הרפאים מספר את סיפורה הרומנטי והטראגי של בת איכרים צעירה ויפה, הנופלת ברשת עגביו של אלברכט, בן-אצולה המתחפש לאיכר ומוליך אותה שולל. כשהרמייה נחשפת, ז'יזל השברירית מתה משברון לב, ואלברכט נתבע לתת את הדין על תוצאות מעשה הפיתוי חסר המחשבה שלו לפני חבר שופטות/תלייניות שלא מן העולם הזה, הוויליות, רוחותיהן של נשים צעירות שאהוביהן נטשו אותן. "ז'יזל", אחד התדירים ביותר בביצוע ברפרטואר הבלטים הקלאסיים, הוא גם אחד הבלטים המאתגרים ביותר לביצוע. הריקוד על קצות האצבעות ב"ז'יזל" החליף את תעלולי הריחוף על כבלים ועשה את הבלט הרומנטי לאמנות נעלה. הלבריתנים ז'יל-אנרי ורנואה דה סן-ז'ורז' ותאופיל גוטייה שאבו את ההשראה לעלילה מקטע פרוזה על הוויליות ב-"De l'Allemagne" מאת היינריך היינה, ומפואמה בשם "רוחות רפאים" ב-"Les Orientales" מאת ויקטור הוגו. גוטייה התנגד בעקביות למה שכינה "המטאפיזיקה של הבלט" ותמך בריקוד הטהור. מלחין האופרה והבלט הפורה אדולף אדם חיבר את המוזיקה. ז'אן קוראלי וז'יל פרו יצרו את הכוריאוגרפיה. תפקיד "ז'יזל" נועד לקרלוטה גריזי כיצירת הבכורה שלה לקהל הפריזאי. היא הייתה הראשונה שרקדה את התפקיד והייתה הבלרינה היחידה שרקדה אותו באופרה של פריז במשך שנים רבות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באפריל 2021	אנה פבלובה כז'יזל, בסביבות 1915-1910 ז'יזל (בצרפתית: Giselle, ou les Wilis) הוא בלט בשתי מערכות מן התקופה הרומנטית. ביצעה אותו לראשונה להקת בלט התיאטרון של האקדמיה המלכותית למוזיקה ("Ballet du Théâtre de l'Académie Royale de Musique") באולם לה פלטייה בפריז, ב-28 ביוני 1841, עם הבלרינה האיטלקייה קרלוטה גריזי בתפקיד ז'יזל. הבלט נחל הצלחה בלתי מעורערת. הוא עלה מיד על בימות אירופה, רוסיה וארצות הברית. הכוריאוגרפיה המסורתית, העומדת בעינה עד ימינו אלה, נובעת בעיקר מן הגרסה, שמריוס פטיפה ערך והתקין במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 לבלט האימפריאלי בסנקט פטרבורג. בניגוד לבלטים אחרים, שזכו לגרסאות ולעיבודים שונים ברוסיה, "ז'יזל" נחשב למקודש, כמעט, ושמר על גרסתו המקורית, אפילו בהפקות של בלט תיאטרון בולשוי. הבלט "ז'יזל" הוא יצירת מופת בקנון הביצוע של הבלט הקלאסי. בלט הרפאים מספר את סיפורה הרומנטי והטראגי של בת איכרים צעירה ויפה, הנופלת ברשת עגביו של אלברכט, בן-אצולה המתחפש לאיכר ומוליך אותה שולל. כשהרמייה נחשפת, ז'יזל השברירית מתה משברון לב, ואלברכט נתבע לתת את הדין על תוצאות מעשה הפיתוי חסר המחשבה שלו לפני חבר שופטות/תלייניות שלא מן העולם הזה, הוויליות, רוחותיהן של נשים צעירות שאהוביהן נטשו אותן. "ז'יזל", אחד התדירים ביותר בביצוע ברפרטואר הבלטים הקלאסיים, הוא גם אחד הבלטים המאתגרים ביותר לביצוע. הריקוד על קצות האצבעות ב"ז'יזל" החליף את תעלולי הריחוף על כבלים ועשה את הבלט הרומנטי לאמנות נעלה. הלבריתנים ז'יל-אנרי ורנואה דה סן-ז'ורז' ותאופיל גוטייה שאבו את ההשראה לעלילה מקטע פרוזה על הוויליות ב-"De l'Allemagne" מאת היינריך היינה, ומפואמה בשם "רוחות רפאים" ב-"Les Orientales" מאת ויקטור הוגו. גוטייה התנגד בעקביות למה שכינה "המטאפיזיקה של הבלט" ותמך בריקוד הטהור. מלחין האופרה והבלט הפורה אדולף אדם חיבר את המוזיקה. ז'אן קוראלי וז'יל פרו יצרו את הכוריאוגרפיה. תפקיד "ז'יזל" נועד לקרלוטה גריזי כיצירת הבכורה שלה לקהל הפריזאי. היא הייתה הראשונה שרקדה את התפקיד והייתה הבלרינה היחידה שרקדה אותו באופרה של פריז במשך שנים רבות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באפריל 2021	קרנף סומטרה הוא מין במשפחת הקרנפיים, והוא הקטן בחמשת מיני הקרנפים החיים כיום. בדומה לשני מיני הקרנפים האפריקניים (רחב-שפה וצר-שפה), לקרנף סומטרה שתי קרניים, והגדולה שבהן היא הקרן האפית (מלשון אף). בעבר נפוצו הקרנפים הסומטריים ביערות הגשם, בביצות וביערות העננים בהודו, בבורמה, בתאילנד, במלזיה ובאיים באינדונזיה. כיום מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", משום שנותרו רק שש תת-אוכלוסיות עיקריות: ארבע מהן בסומטרה, אחת בבורנאו ואחת בחצי האי המלאי. קשה לאמוד את מספרם של הקרנפים הסומטריים, בשל נטייתם לסוליטריות ועקב פיזורם הרב באזור מחייתם, אך האומדנים מעריכים כי חיים בעולם כ-300 פרטים בלבד. הירידה במספרם מיוחסת בעיקרה לציד שמטרתו השגת הקרניים שלהם, שערכן ברפואה העממית גבוה לאין ערוך – מחיר קילוגרם אחד של קרני קרנפים סומטריים עשוי להגיע ל-30,000 דולרים בשוק השחור. הקרנפים הסומטריים סבלו גם מאובדן ניכר של בתי גידול עקב בירוא יערות שמשרת את תעשיית העץ והחקלאות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באפריל 2021	קרנף סומטרה הוא מין במשפחת הקרנפיים, והוא הקטן בחמשת מיני הקרנפים החיים כיום. בדומה לשני מיני הקרנפים האפריקניים (רחב-שפה וצר-שפה), לקרנף סומטרה שתי קרניים, והגדולה שבהן היא הקרן האפית (מלשון אף). בעבר נפוצו הקרנפים הסומטריים ביערות הגשם, בביצות וביערות העננים בהודו, בבורמה, בתאילנד, במלזיה ובאיים באינדונזיה. כיום מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", משום שנותרו רק שש תת-אוכלוסיות עיקריות: ארבע מהן בסומטרה, אחת בבורנאו ואחת בחצי האי המלאי. קשה לאמוד את מספרם של הקרנפים הסומטריים, בשל נטייתם לסוליטריות ועקב פיזורם הרב באזור מחייתם, אך האומדנים מעריכים כי חיים בעולם כ-300 פרטים בלבד. הירידה במספרם מיוחסת בעיקרה לציד שמטרתו השגת הקרניים שלהם, שערכן ברפואה העממית גבוה לאין ערוך – מחיר קילוגרם אחד של קרני קרנפים סומטריים עשוי להגיע ל-30,000 דולרים בשוק השחור. הקרנפים הסומטריים סבלו גם מאובדן ניכר של בתי גידול עקב בירוא יערות שמשרת את תעשיית העץ והחקלאות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באפריל 2021	פנאיט איסטרטי קירה קירלינה היא נובלה מאת הסופר הרומני פנאיט איסטרטי. הסיפור פורסם בשנת 1923 ומאז תורגם לשפות רבות, ובכללן לעברית. הנובלה היא שיא יצירתו של הסופר, והייתה לשם דבר הן ברומניה, מולדת הסופר, והן בצרפת, שבה פורסמה היצירה לראשונה. הסיפור לקוח ממחוזות מולדתו של איסטרטי, על רקע נופי רומניה המפגישים בין תרבות מקומית שורשית, קשוחה ואף אלימה, ובין הקצפת האוורירית של החברה הרב-לאומית והרב-תרבותית של פוקדי נמלי הדנובה. נוהגיה של חברה מעורבת זו קלילים ומוסרה מפוקפק, והיא חברה מושחתת לפי קני המידה של התקופה והמקום. הסיפור, שהיה יצירת הביכורים של איסטרטי, נכתב בצרפתית, שפה שאיסטרטי סיגל לעצמו שבע שנים בלבד לפני פרסום הסיפור, בתקופת אשפוזו בשווייץ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באפריל 2021	פנאיט איסטרטי קירה קירלינה היא נובלה מאת הסופר הרומני פנאיט איסטרטי. הסיפור פורסם בשנת 1923 ומאז תורגם לשפות רבות, ובכללן לעברית. הנובלה היא שיא יצירתו של הסופר, והייתה לשם דבר הן ברומניה, מולדת הסופר, והן בצרפת, שבה פורסמה היצירה לראשונה. הסיפור לקוח ממחוזות מולדתו של איסטרטי, על רקע נופי רומניה המפגישים בין תרבות מקומית שורשית, קשוחה ואף אלימה, ובין הקצפת האוורירית של החברה הרב-לאומית והרב-תרבותית של פוקדי נמלי הדנובה. נוהגיה של חברה מעורבת זו קלילים ומוסרה מפוקפק, והיא חברה מושחתת לפי קני המידה של התקופה והמקום. הסיפור, שהיה יצירת הביכורים של איסטרטי, נכתב בצרפתית, שפה שאיסטרטי סיגל לעצמו שבע שנים בלבד לפני פרסום הסיפור, בתקופת אשפוזו בשווייץ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באפריל 2021	פסל ראש של גאיוס קילניוס מאיקנס המוצב באירלנד גאיוס קילניוס מאיקנס (בערך 70–66 לפנה"ס – 8 לפנה"ס) היה ידידו ואחד מיועציו הקרובים של הקיסר אוגוסטוס, ומילא תפקיד משמעותי במאורעות שהובילו להקמת הקיסרות הרומית לאחר קץ הרפובליקה. מאיקנס היה איש סודו ואמונו של אוגוסטוס, חברו האישי ושליחו לעניינים מיוחדים. אף שלא קיבל מעולם מינוי לתפקיד רשמי, הייתה לו השפעה רבה על הפוליטיקה הפנימית ברומא. מאיקנס מוכר בייחוד בתור פטרונם של כמה משוררים מתור הזהב של הספרות הרומית, בהם ורגיליוס והוראטיוס. הוא תמך במשוררים רבים כחלק מהנסיון של המשטר החדש לבסס את עצמו ולרכוש אהדה, אך גם מתוך מניעים אישיים אלטרואיסטיים. עזרתו פטרה משוררים נבחרים מדאגות כלכליות, ובכך תרמה לפריחה הספרותית. בכך שימש מאיקנס דוגמה והשראה בדורות שאחריו, ומשמו נגזר המונח "מצנט" כשם נרדף לפטרוני אמנויות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באפריל 2021	פסל ראש של גאיוס קילניוס מאיקנס המוצב באירלנד גאיוס קילניוס מאיקנס (בערך 70–66 לפנה"ס – 8 לפנה"ס) היה ידידו ואחד מיועציו הקרובים של הקיסר אוגוסטוס, ומילא תפקיד משמעותי במאורעות שהובילו להקמת הקיסרות הרומית לאחר קץ הרפובליקה. מאיקנס היה איש סודו ואמונו של אוגוסטוס, חברו האישי ושליחו לעניינים מיוחדים. אף שלא קיבל מעולם מינוי לתפקיד רשמי, הייתה לו השפעה רבה על הפוליטיקה הפנימית ברומא. מאיקנס מוכר בייחוד בתור פטרונם של כמה משוררים מתור הזהב של הספרות הרומית, בהם ורגיליוס והוראטיוס. הוא תמך במשוררים רבים כחלק מהנסיון של המשטר החדש לבסס את עצמו ולרכוש אהדה, אך גם מתוך מניעים אישיים אלטרואיסטיים. עזרתו פטרה משוררים נבחרים מדאגות כלכליות, ובכך תרמה לפריחה הספרותית. בכך שימש מאיקנס דוגמה והשראה בדורות שאחריו, ומשמו נגזר המונח "מצנט" כשם נרדף לפטרוני אמנויות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באפריל 2021	רפי לביא, 1969 "דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים. סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באפריל 2021	רפי לביא, 1969 "דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים. סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באפריל 2021	נמר השלג נמר השלג הוא אחד מבעלי החיים המסתוריים, החמקניים והנדירים ביותר בעולם, המכונה בפי התושבים המקומיים המתגוררים בשטח תפוצתו "רוח הרפאים של ההרים". נמר השלג נפוץ רק באזורים הרריים מסוימים באסיה, בעיקר במרכזה, בשטחים הנמצאים בגובה רב, לרוב בגבהים שבין 2,700–6,100 מטרים. מבנהו מותאם באופן מיטבי לבית גידול מושלג ומוכה רוחות. פרוותו עבה וארוכה (כ-12 ס"מ בבטנו), ומעוטרת בנקודות ובחברבורות המאפשרות לו הסוואה טובה בנוף ההררי המושלג. גודלן הקטן של אוזניו מסייע לו בשמירת חום גופו, וחלל אפו הרחב תורם לחימום האוויר הקר בטרם הוא מגיע לריאותיו. הוא ניחן ביכולת טיפוס מרשימה וביכולת קפיצה המגיעה למרחק של כ-15 מטרים, הודות לשרירי חזהו ורגליו השריריות הנתמכות בכפות חזקות וגדולות המשמשות כ"נעלי שלג". בדומה לרוב חתולי הפרא, גם נמר השלג נתון בסכנת הכחדה שלה אחראי האדם, הצד אותו בשל פרוותו הנחשקת, בשל איבריו המשמשים למרקחות רפואיות, ובשל הנזק הכלכלי הרב שהוא גורם כתוצאה מציד חיות משק. כמו כן, מצמצם האדם את שטחי מחייתו. בשל הקושי בהשגת מידע מדויק על גודל אוכלוסיית נמרי השלג, מתבססים החוקרים על אומדנים, שעל פיהם מספר הנמרים מוערך בכ-4,000–7,000 פרטים. נמרי השלג מתקשים למצוא בני זוג ולהתרבות, כתוצאה מפיצול האוכלוסייה שנגרם מתפוצת האדם, ממלחמות ומתנאי שטח קשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באפריל 2021	נמר השלג נמר השלג הוא אחד מבעלי החיים המסתוריים, החמקניים והנדירים ביותר בעולם, המכונה בפי התושבים המקומיים המתגוררים בשטח תפוצתו "רוח הרפאים של ההרים". נמר השלג נפוץ רק באזורים הרריים מסוימים באסיה, בעיקר במרכזה, בשטחים הנמצאים בגובה רב, לרוב בגבהים שבין 2,700–6,100 מטרים. מבנהו מותאם באופן מיטבי לבית גידול מושלג ומוכה רוחות. פרוותו עבה וארוכה (כ-12 ס"מ בבטנו), ומעוטרת בנקודות ובחברבורות המאפשרות לו הסוואה טובה בנוף ההררי המושלג. גודלן הקטן של אוזניו מסייע לו בשמירת חום גופו, וחלל אפו הרחב תורם לחימום האוויר הקר בטרם הוא מגיע לריאותיו. הוא ניחן ביכולת טיפוס מרשימה וביכולת קפיצה המגיעה למרחק של כ-15 מטרים, הודות לשרירי חזהו ורגליו השריריות הנתמכות בכפות חזקות וגדולות המשמשות כ"נעלי שלג". בדומה לרוב חתולי הפרא, גם נמר השלג נתון בסכנת הכחדה שלה אחראי האדם, הצד אותו בשל פרוותו הנחשקת, בשל איבריו המשמשים למרקחות רפואיות, ובשל הנזק הכלכלי הרב שהוא גורם כתוצאה מציד חיות משק. כמו כן, מצמצם האדם את שטחי מחייתו. בשל הקושי בהשגת מידע מדויק על גודל אוכלוסיית נמרי השלג, מתבססים החוקרים על אומדנים, שעל פיהם מספר הנמרים מוערך בכ-4,000–7,000 פרטים. נמרי השלג מתקשים למצוא בני זוג ולהתרבות, כתוצאה מפיצול האוכלוסייה שנגרם מתפוצת האדם, ממלחמות ומתנאי שטח קשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באפריל 2021	מפת הקרבות בזירת הבלקן והקווקז (בקטן) המלחמה העות'מאנית–רוסית שנערכה מאפריל 1877 ועד מרץ 1878 עיצבה את פניו המדיניים של הבלקן למסגרת הקיימת עד ימינו וסימנה את קץ דרכה של האימפריה העות'מאנית כמעצמה. הרקע למלחמה נעוץ בהתעוררות הלאומית בחבל הבלקן, יחד עם שאיפת האימפריה הרוסית להחזרת השטחים שאיבדה במהלך מלחמת קרים, תוך ניצול חולשתו של הסולטאן חסר הניסיון עבדול חמיד השני. במלחמה זו היו שתי זירות לחימה עיקריות, בבלקן ובקווקז. בעקבות המלחמה נחתם חוזה סן סטפנו, שבמסגרתו זכו נסיכויות רומניה, סרביה ומונטנגרו בעצמאות והוקמה נסיכות בולגרית אוטונומית. בהמשך, במסגרת סיכומי קונגרס ברלין, הועברו בוסניה והרצגובינה לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, האי קפריסין נמסר לחזקת האימפריה הבריטית ואזור בסרביה והעיר קארס לחזקת האימפריה הרוסית. הבלקן חווה לראשונה, אך לא לאחרונה, טיהור אתני משמעותי, של מאות אלפי מוסלמים ואלפי יהודים, אשר גורשו או החליטו לעזוב ביחד עם הצבא העות'מאני הנסוג את הבלקן וחלק משטחי הקווקז. תוצאות מלחמה זו היוו סלע מחלוקת טריטוריאלי ואתני ועילה למלחמות וסכסוכי גבול, למשך למעלה מ-100 השנים שבאו אחריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באפריל 2021	מפת הקרבות בזירת הבלקן והקווקז (בקטן) המלחמה העות'מאנית–רוסית שנערכה מאפריל 1877 ועד מרץ 1878 עיצבה את פניו המדיניים של הבלקן למסגרת הקיימת עד ימינו וסימנה את קץ דרכה של האימפריה העות'מאנית כמעצמה. הרקע למלחמה נעוץ בהתעוררות הלאומית בחבל הבלקן, יחד עם שאיפת האימפריה הרוסית להחזרת השטחים שאיבדה במהלך מלחמת קרים, תוך ניצול חולשתו של הסולטאן חסר הניסיון עבדול חמיד השני. במלחמה זו היו שתי זירות לחימה עיקריות, בבלקן ובקווקז. בעקבות המלחמה נחתם חוזה סן סטפנו, שבמסגרתו זכו נסיכויות רומניה, סרביה ומונטנגרו בעצמאות והוקמה נסיכות בולגרית אוטונומית. בהמשך, במסגרת סיכומי קונגרס ברלין, הועברו בוסניה והרצגובינה לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, האי קפריסין נמסר לחזקת האימפריה הבריטית ואזור בסרביה והעיר קארס לחזקת האימפריה הרוסית. הבלקן חווה לראשונה, אך לא לאחרונה, טיהור אתני משמעותי, של מאות אלפי מוסלמים ואלפי יהודים, אשר גורשו או החליטו לעזוב ביחד עם הצבא העות'מאני הנסוג את הבלקן וחלק משטחי הקווקז. תוצאות מלחמה זו היוו סלע מחלוקת טריטוריאלי ואתני ועילה למלחמות וסכסוכי גבול, למשך למעלה מ-100 השנים שבאו אחריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באפריל 2021	במה ועליה פסלי מואי באי הפסחא אי הפסחא הוא אי הנמצא באוקיינוס השקט, כ-3,700 קילומטרים מערבית לחופי אמריקה הדרומית, ומצוי מאז שנת 1888 בשליטתה של צ'ילה. האי נודע בפסלי האבן הענקיים שבו המכונים מואי. אוכלוסיית האי מונה כ-4,500 נפש, רובם ממוצא פולינזי. עד היום מתקשים החוקרים להסביר מספר תופעות הקשורות לאי. התעלומה הראשונה היא מקור תושביו הראשונים של האי המרוחק אלפי קילומטרים ממקומות מיושבים אחרים. תעלומה נוספת היא אופן יצירתם של פסלי הענק שמשקלם עשרות טונות ואף יותר, ולא פחות מסקרן הוא אופן הובלתם למרחקים של עד 10 קילומטרים מאתר מרכזי בו נחצבו, והצבתם על במות מוגבהות כשעל ראשם מונח גוש אבן גדול שאף הוא שוקל מספר טונות. חידה נוספת היא הסיבה לאסון האקולוגי שפקד את האי והסיבות לאסון החברתי-דמוגרפי שפקד את האוכלוסייה. בנוסף, הכתב הייחודי בו השתמשו התושבים טרם פוענח. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באפריל 2021	במה ועליה פסלי מואי באי הפסחא אי הפסחא הוא אי הנמצא באוקיינוס השקט, כ-3,700 קילומטרים מערבית לחופי אמריקה הדרומית, ומצוי מאז שנת 1888 בשליטתה של צ'ילה. האי נודע בפסלי האבן הענקיים שבו המכונים מואי. אוכלוסיית האי מונה כ-4,500 נפש, רובם ממוצא פולינזי. עד היום מתקשים החוקרים להסביר מספר תופעות הקשורות לאי. התעלומה הראשונה היא מקור תושביו הראשונים של האי המרוחק אלפי קילומטרים ממקומות מיושבים אחרים. תעלומה נוספת היא אופן יצירתם של פסלי הענק שמשקלם עשרות טונות ואף יותר, ולא פחות מסקרן הוא אופן הובלתם למרחקים של עד 10 קילומטרים מאתר מרכזי בו נחצבו, והצבתם על במות מוגבהות כשעל ראשם מונח גוש אבן גדול שאף הוא שוקל מספר טונות. חידה נוספת היא הסיבה לאסון האקולוגי שפקד את האי והסיבות לאסון החברתי-דמוגרפי שפקד את האוכלוסייה. בנוסף, הכתב הייחודי בו השתמשו התושבים טרם פוענח. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באפריל 2021	תור היירדאל תור היירדאל (1914 – 2002) היה הרפתקן, חוקר ארצות, ארכאולוג, אנתרופולוג, אתנוגרף ופעיל איכות הסביבה נורווגי שעיקר התעניינותו באתנולוגיה. היירדאל התפרסם כמארגן מסע "קון-טיקי" בשנת 1947, שבו הפליג על גבי רפסודה שנבנתה ביד 8,000 קילומטרים על פני האוקיינוס השקט מאמריקה הדרומית לארכיפלג של איי טואמוטו. המסע נועד להדגים שאנשים קדומים היו יכולים לעשות מסעות ים ארוכים, וליצור קשרים בין תרבויות, ובמטרה להוכיח שילידי פולינזיה היגרו מאמריקה הדרומית ולא מדרום-מזרח אסיה כפי שסברו כול האנתרופולוגים האחרים. תאוריה זו קשורה למודל הדיפוזיוניסטי של התפתחות התרבות. במאי 2011 נוספו הארכיונים של תור היירדאל לרשימת "תוכנית זיכרון עולם" של אונסק"ו. ארכיון היירדאל משתרע על פני השנים 1937–2002 וכולל את אוסף הצילומים שלו, יומנים, מכתבים פרטיים, תוכניות למשלחות, מאמרים, קטעי עיתונים, ספר מקורי וכתבי יד של מאמרים. ארכיון היירדאל מנוהל על ידי מוזיאון קון-טיקי והספרייה הלאומית של נורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באפריל 2021	תור היירדאל תור היירדאל (1914 – 2002) היה הרפתקן, חוקר ארצות, ארכאולוג, אנתרופולוג, אתנוגרף ופעיל איכות הסביבה נורווגי שעיקר התעניינותו באתנולוגיה. היירדאל התפרסם כמארגן מסע "קון-טיקי" בשנת 1947, שבו הפליג על גבי רפסודה שנבנתה ביד 8,000 קילומטרים על פני האוקיינוס השקט מאמריקה הדרומית לארכיפלג של איי טואמוטו. המסע נועד להדגים שאנשים קדומים היו יכולים לעשות מסעות ים ארוכים, וליצור קשרים בין תרבויות, ובמטרה להוכיח שילידי פולינזיה היגרו מאמריקה הדרומית ולא מדרום-מזרח אסיה כפי שסברו כול האנתרופולוגים האחרים. תאוריה זו קשורה למודל הדיפוזיוניסטי של התפתחות התרבות. במאי 2011 נוספו הארכיונים של תור היירדאל לרשימת "תוכנית זיכרון עולם" של אונסק"ו. ארכיון היירדאל משתרע על פני השנים 1937–2002 וכולל את אוסף הצילומים שלו, יומנים, מכתבים פרטיים, תוכניות למשלחות, מאמרים, קטעי עיתונים, ספר מקורי וכתבי יד של מאמרים. ארכיון היירדאל מנוהל על ידי מוזיאון קון-טיקי והספרייה הלאומית של נורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באפריל 2021	בניין הישיבה בעיר טלז ישיבת טֶלְז היא ישיבה חשובה שפעלה בעיר טלז שבליטא, בסופה של המאה ה-19 ובחציה הראשון של המאה ה-20. הישיבה הוקמה במטרה ליצור מוסד חינוכי שיהווה אלטרנטיבה מסורתית לתנועת ההשכלה היהודית. רבי אליעזר גורדון הגיע לישיבה מעט לאחר הקמתה, אך הפך לראש הישיבה המשפיע ביותר. לצידו לימדו גם רבי שמעון שקופ, רבי יוסף בלוך ורבנים נוספים. בשנת 1940, כחלק ממלחמת העולם השנייה, חרבה הישיבה בעיר טלז והועברה על ידי שרידים מתלמידיה ורבניה לעיר קליבלנד, שם היא פועלת עד ימינו. הישיבה נודעה במאבקים שהיו בה סביב אידאולוגיית תנועת המוסר, וכן בחלוקה המקורית (בזמנו) לכיתות שאוכלסו בחתך תלמידים לפי רמתם הלימודית ולא לפי גילם. על בוגרי הישיבה נמנו תלמידי חכמים מפורסמים, אישי ציבור ורוח. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה