ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/מאי 2020
מאי | ||
---|---|---|
1 במאי 2020 |
דגל מדינת ישראל הוא בעל רקע לבן ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד. דגל עברי זה אומץ בתחילה כדגלה של התנועה הציונית, מיום היווסדה ב-1897, ולאחר קום מדינת ישראל, אומץ על ידה באופן רשמי ב-28 באוקטובר 1948. מעמדו החוקי של הדגל עוגן בחוק הדגל והסמל, ה'תש"ט. חלק ניכר מתושבי המדינה היהודים רואה בדגל את הביטוי הלאומי לעצמאות העם, ואת סמלו. כך, למשל, אחד הביטויים החזותיים החזקים להחלת הריבונות על שטחי המדינה במהלך מלחמת העצמאות היה הנפת דגל הדיו באילת. מוסדות חינוך חרדיים אינם חייבים להניף את הדגל, ואילו מוסדות חינוך ערביים ממלכתיים מניפים אותו פעמים רבות בצורה צנועה יותר מהמקובל במגזר היהודי. במגזר הדרוזי מקובל להניף את דגל ישראל לצד הדגל הדרוזי. |
עריכה - תבנית - שיחה |
2 במאי 2020 |
אדד (מכונה גם אׇדַה, אׇדֻ ורַמׇן; בכתב יתדות מופיע בלוגוגרמות dIM ו-dU) הוא אל הסער בתרבויות המסופוטמיות של בבל ואשור ובתרבויות אזור צפון החבור וגוזן (צפון מזרח סוריה המודרנית), בהן נחשב לבכיר האלים. מקורות פולחנו של אדד בשילוב בין פולחן אל הסער השומרי, אִשְכֻר, ואל הסער מצפון הלבנט, הדד. ככלל, בתרבויות בבל ואשור קיבל אדד את הבסיס המיתולוגי מאישכור ואת סימני הפולחן ואת שמו מהדד. בתרבויות צפון החבור, המהוות חוליה מחברת בין התרבות המערב שמית לזו המסופוטמית, נשארו מרכיבי המיתולוגיה של הדד בפולחן אדד (וייתכן שיחד עם השפעת תֵשֻב החורי), וההבדלים ביניהם מועטים ביותר. את תחילת הפולחן שלו ניתן לייחס לתנועת אוכלוסייה מערב-שמית ארמית ואמורית מזרחה ודרומה מצפון הלבנט למסופוטמיה באמצע האלף השלישי לפנה"ס; אוכלוסייה שלמעשה הקימה את הממלכה האכדית שירשה מרכיבים רבים מהתרבות השומרית. במסגרת זו התרחש תהליך של מיזוג בין אישכור השומרי לאדד המערב שמי. בפנתאון הבבלי של דרום מסופוטמיה התמקם אדד תחילה במעמד גבוה כאישכור, קודמו, אולם נראה כי חל פיחות במעמדו בתקופה הנאו-בבלית והוא נחשב במעמד ביניים, קרי בשורת האלים הראשיים, אך לא במעמד בכיר. בתרבות האשורית, זכה למעמד בכיר, שבא לידי ביטוי במעמד מקדשיו ובהופעתו התכופה כמרכיב תאופורי בשמות בכירי הממלכה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
3 במאי 2020 |
אדד (מכונה גם אׇדַה, אׇדֻ ורַמׇן; בכתב יתדות מופיע בלוגוגרמות dIM ו-dU) הוא אל הסער בתרבויות המסופוטמיות של בבל ואשור ובתרבויות אזור צפון החבור וגוזן (צפון מזרח סוריה המודרנית), בהן נחשב לבכיר האלים. מקורות פולחנו של אדד בשילוב בין פולחן אל הסער השומרי, אִשְכֻר, ואל הסער מצפון הלבנט, הדד. ככלל, בתרבויות בבל ואשור קיבל אדד את הבסיס המיתולוגי מאישכור ואת סימני הפולחן ואת שמו מהדד. בתרבויות צפון החבור, המהוות חוליה מחברת בין התרבות המערב שמית לזו המסופוטמית, נשארו מרכיבי המיתולוגיה של הדד בפולחן אדד (וייתכן שיחד עם השפעת תֵשֻב החורי), וההבדלים ביניהם מועטים ביותר. את תחילת הפולחן שלו ניתן לייחס לתנועת אוכלוסייה מערב-שמית ארמית ואמורית מזרחה ודרומה מצפון הלבנט למסופוטמיה באמצע האלף השלישי לפנה"ס; אוכלוסייה שלמעשה הקימה את הממלכה האכדית שירשה מרכיבים רבים מהתרבות השומרית. במסגרת זו התרחש תהליך של מיזוג בין אישכור השומרי לאדד המערב שמי. בפנתאון הבבלי של דרום מסופוטמיה התמקם אדד תחילה במעמד גבוה כאישכור, קודמו, אולם נראה כי חל פיחות במעמדו בתקופה הנאו-בבלית והוא נחשב במעמד ביניים, קרי בשורת האלים הראשיים, אך לא במעמד בכיר. בתרבות האשורית, זכה למעמד בכיר, שבא לידי ביטוי במעמד מקדשיו ובהופעתו התכופה כמרכיב תאופורי בשמות בכירי הממלכה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
4 במאי 2020 |
תהליך התפתחותם של ציורי ילדים מתאר את השינויים במאפיינים הגרפיים בציור לאורך הילדות. ההנחות הרווחות הן שהציור מייצג את חוויית הקיום של הילדים בעולם ומתפתח במשולב עִמה, וששלבי ההתפתחות גמישים ודינמיים. ילדים יכולים לנוע משלב אחד לשני ואף לנוע בו-זמנית על פני מספר שלבים, ללא התאמה מדויקת לגיל שבו הם נמצאים. השינויים במאפיינים הגרפיים מקבילים בדרך-כלל לתהליך ההתפתחות הגופנית, השכלית והרגשית בשנות הילדות. התפתחות זו נחשבת לאוניברסלית ומושפעת רק במעט מן הסביבה. תהליך התפתחות ציורי ילדים נחקר לרוב בענפי החינוך, הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הפסיכולוגיה הקלינית והטיפול באמנות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
5 במאי 2020 |
תהליך התפתחותם של ציורי ילדים מתאר את השינויים במאפיינים הגרפיים בציור לאורך הילדות. ההנחות הרווחות הן שהציור מייצג את חוויית הקיום של הילדים בעולם ומתפתח במשולב עִמה, וששלבי ההתפתחות גמישים ודינמיים. ילדים יכולים לנוע משלב אחד לשני ואף לנוע בו-זמנית על פני מספר שלבים, ללא התאמה מדויקת לגיל שבו הם נמצאים. השינויים במאפיינים הגרפיים מקבילים בדרך-כלל לתהליך ההתפתחות הגופנית, השכלית והרגשית בשנות הילדות. התפתחות זו נחשבת לאוניברסלית ומושפעת רק במעט מן הסביבה. תהליך התפתחות ציורי ילדים נחקר לרוב בענפי החינוך, הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הפסיכולוגיה הקלינית והטיפול באמנות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
6 במאי 2020 |
ראשתן גדול-ראש, הידוע גם בכינוי "לוויתן זרע", הוא מין של לווייתן שיניים יחיד בסוגו, הנמנה עם משפחת הראשתניים. לראשתן מספר מאפיינים ייחודיים: הוא הגדול שבלווייתני השיניים – אורך גופו עשוי להגיע ל־18 מטרים ומעלה; מוחו הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשו מהווה כשליש מגופו; הוא בעל החיים שמפיק את הרעש החזק ביותר; והיונק המסוגל לצלול לעומקים הגדולים ביותר. מקורו של השם "לווייתן זרע" בחומר הלבנבן בעל המרקם החלבי הנמצא בכמות גדולה בראשו, חומר שנחשב בתחילה בטעות לנוזל זרע, ואילו השם "ראשתן" נגזר מגודל ראשו. ממדי ראשו וצורתו המיוחדת, והיותו דמות ראשית ברומן המפורסם "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל, הפכו את הראשתן לדמות הקלאסית של לווייתן כפי שמופיעה ביצירות ספרותיות רבות, בציורים ובאנימציות, וביצירות תרבותיות אחרות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
7 במאי 2020 |
ראשתן גדול-ראש, הידוע גם בכינוי "לוויתן זרע", הוא מין של לווייתן שיניים יחיד בסוגו, הנמנה עם משפחת הראשתניים. לראשתן מספר מאפיינים ייחודיים: הוא הגדול שבלווייתני השיניים – אורך גופו עשוי להגיע ל־18 מטרים ומעלה; מוחו הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשו מהווה כשליש מגופו; הוא בעל החיים שמפיק את הרעש החזק ביותר; והיונק המסוגל לצלול לעומקים הגדולים ביותר. מקורו של השם "לווייתן זרע" בחומר הלבנבן בעל המרקם החלבי הנמצא בכמות גדולה בראשו, חומר שנחשב בתחילה בטעות לנוזל זרע, ואילו השם "ראשתן" נגזר מגודל ראשו. ממדי ראשו וצורתו המיוחדת, והיותו דמות ראשית ברומן המפורסם "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל, הפכו את הראשתן לדמות הקלאסית של לווייתן כפי שמופיעה ביצירות ספרותיות רבות, בציורים ובאנימציות, וביצירות תרבותיות אחרות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
8 במאי 2020 |
יחסי ישראל – סרי לנקה החלו באופן רשמי בראשית חודש מרץ 1955, אך מעולם לא הבשילו להחלפת שגרירויות מלאה. בשנת 1958 שלחה ישראל את נתנאל לורך לקולומבו כנציג המדינה, בתקווה כי סרי לנקה (שנקראה אז ציילון) תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. כאשר עלתה סירימאבו בנדרנאיקה לראשונה לשלטון ב-1960 היא החליטה לצנן באופן ניכר את היחסים בין שתי המדינות, ובמהלך כהונתה נותקו היחסים בהדרגה. תהליך ניתוק היחסים המשיך גם בימי כהונתו של יורשה של בנדרנאיקה, דאדלי סנאנאיאקה, אם כי בכהונתו חל שיפור מה ביחסים בין שתי המדינות. ב-1970 נותקו היחסים כליל בלחץ מדינות ערב. היחסים חודשו ב-1983 וישראל פתחה "מדור אינטרסים" בקולומבו. מדור האינטרסים פעל בחסות השגרירות של ארצות הברית בסרי לנקה. היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. שגרירות ישראל האמונה על הטיפול בענייני סרי לנקה נמצאת בניו דלהי שבהודו ושגרירות סרי לנקה בישראל שוכנת ברחוב ז'אן ז'ורס שבתל אביב-יפו. |
עריכה - תבנית - שיחה |
9 במאי 2020 |
יחסי ישראל – סרי לנקה החלו באופן רשמי בראשית חודש מרץ 1955, אך מעולם לא הבשילו להחלפת שגרירויות מלאה. בשנת 1958 שלחה ישראל את נתנאל לורך לקולומבו כנציג המדינה, בתקווה כי סרי לנקה (שנקראה אז ציילון) תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. כאשר עלתה סירימאבו בנדרנאיקה לראשונה לשלטון ב-1960 היא החליטה לצנן באופן ניכר את היחסים בין שתי המדינות, ובמהלך כהונתה נותקו היחסים בהדרגה. תהליך ניתוק היחסים המשיך גם בימי כהונתו של יורשה של בנדרנאיקה, דאדלי סנאנאיאקה, אם כי בכהונתו חל שיפור מה ביחסים בין שתי המדינות. ב-1970 נותקו היחסים כליל בלחץ מדינות ערב. היחסים חודשו ב-1983 וישראל פתחה "מדור אינטרסים" בקולומבו. מדור האינטרסים פעל בחסות השגרירות של ארצות הברית בסרי לנקה. היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. שגרירות ישראל האמונה על הטיפול בענייני סרי לנקה נמצאת בניו דלהי שבהודו ושגרירות סרי לנקה בישראל שוכנת ברחוב ז'אן ז'ורס שבתל אביב-יפו. |
עריכה - תבנית - שיחה |
10 במאי 2020 |
המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה הוא השם שניתן לפלישתה של גרמניה לצרפת ולארצות השפלה במלחמת העולם השנייה, שהחלה ב-10 במאי 1940, וארכה כחודש וחצי. בשלב הראשון תקף כוח משני גרמני את ארצות השפלה, במטרה למשוך לשם את חלקו הגדול של הצבא הצרפתי ואת חיל המשלוח הבריטי. במקביל התבצע המאמץ העיקרי הגרמני באזור הארדנים. עיקר הכוח המשוריין של הורמאכט הבקיע דרך מערך ההגנה הצרפתי על נהר המז, ולאחר מכן פנה לכיוון דרום-מערב, הגיע עד לחוף תעלת למאנש, וכיתר את הכוחות הצרפתיים והבריטיים על אדמת בלגיה. חלקים ניכרים מחיל המשלוח הבריטי וחלק מהצבא הצרפתי הצליחו לחצות את התעלה דרך נמל דנקרק, ולהימלט מהכוחות הגרמנים במסגרת מבצע דינמו. השלב השני של המערכה החל ב-5 ביוני 1940. הכוח העיקרי של הצבא הגרמני תקף דרומה, מוטט את מערך ההגנה הצרפתי החדש על נהר הסום, כבש את הבירה פריז, איגף את ביצורי קו מאז'ינו ותקף אותם מעורפם. במערכה על צרפת היה הוורמאכט בשיאו. תורת הלחימה הממוכנת החדישה, הבליצקריג, הביאה לתבוסה מכרעת של צבא, שנחשב לאחד החזקים בעולם, בתוך שישה שבועות. היטלר היה לאדונה של אירופה היבשתית, מחוף האוקיינוס האטלנטי ועד לגבולה של ברית המועצות. הישגים צבאיים אלו של הוורמאכט לא מונפו לכדי הישג מדיני. היטלר לא הצליח להכניע את בריטניה, או לאלץ את הבריטים לחתום על הסכם שביתת נשק עם גרמניה, בטרם תקף את ברית המועצות כשנה לאחר מכן, ובטרם הצטרפה ארצות הברית למלחמה. למרות זאת, המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, נחשבת אחת המערכות הצבאיות המכריעות בהיסטוריה הצבאית המודרנית, והניצחון בה נחשב אחד ההישגים הגדולים של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
11 במאי 2020 |
המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה הוא השם שניתן לפלישתה של גרמניה לצרפת ולארצות השפלה במלחמת העולם השנייה, שהחלה ב-10 במאי 1940, וארכה כחודש וחצי. בשלב הראשון תקף כוח משני גרמני את ארצות השפלה, במטרה למשוך לשם את חלקו הגדול של הצבא הצרפתי ואת חיל המשלוח הבריטי. במקביל התבצע המאמץ העיקרי הגרמני באזור הארדנים. עיקר הכוח המשוריין של הורמאכט הבקיע דרך מערך ההגנה הצרפתי על נהר המז, ולאחר מכן פנה לכיוון דרום-מערב, הגיע עד לחוף תעלת למאנש, וכיתר את הכוחות הצרפתיים והבריטיים על אדמת בלגיה. חלקים ניכרים מחיל המשלוח הבריטי וחלק מהצבא הצרפתי הצליחו לחצות את התעלה דרך נמל דנקרק, ולהימלט מהכוחות הגרמנים במסגרת מבצע דינמו. השלב השני של המערכה החל ב-5 ביוני 1940. הכוח העיקרי של הצבא הגרמני תקף דרומה, מוטט את מערך ההגנה הצרפתי החדש על נהר הסום, כבש את הבירה פריז, איגף את ביצורי קו מאז'ינו ותקף אותם מעורפם. במערכה על צרפת היה הוורמאכט בשיאו. תורת הלחימה הממוכנת החדישה, הבליצקריג, הביאה לתבוסה מכרעת של צבא, שנחשב לאחד החזקים בעולם, בתוך שישה שבועות. היטלר היה לאדונה של אירופה היבשתית, מחוף האוקיינוס האטלנטי ועד לגבולה של ברית המועצות. הישגים צבאיים אלו של הוורמאכט לא מונפו לכדי הישג מדיני. היטלר לא הצליח להכניע את בריטניה, או לאלץ את הבריטים לחתום על הסכם שביתת נשק עם גרמניה, בטרם תקף את ברית המועצות כשנה לאחר מכן, ובטרם הצטרפה ארצות הברית למלחמה. למרות זאת, המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, נחשבת אחת המערכות הצבאיות המכריעות בהיסטוריה הצבאית המודרנית, והניצחון בה נחשב אחד ההישגים הגדולים של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
12 במאי 2020 |
אמנות חזותית בישראל היא אמנות פלסטית שנוצרה בארץ ישראל, החל משלהי המאה ה-19. האמנות החזותית בישראל נעה בין מגוון של אוּמנויות מסורתיות מקומיות, לבין אמנות "גבוהה" המושפעת מן האמנות המערבית באירופה ובארצות הברית. האמנות הישראלית עשירה בטכניקות, בסגנונות, בדרכי ביטוי, ובנושאים מגוונים, המשקפים ניסיונות לגיבוש זהות מקומית. מחקר תולדות האמנות הרבה לעסוק ביחס המורכב בין האמנות הישראלית לבין סממנים מקומיים ובינלאומיים, בקשריה עם האמנות היהודית לדורותיה, ובשנים האחרונות אף בקשריה וביחסה אל התרבות הערבית בישראל. |
עריכה - תבנית - שיחה |
13 במאי 2020 |
אמנות חזותית בישראל היא אמנות פלסטית שנוצרה בארץ ישראל, החל משלהי המאה ה-19. האמנות החזותית בישראל נעה בין מגוון של אוּמנויות מסורתיות מקומיות, לבין אמנות "גבוהה" המושפעת מן האמנות המערבית באירופה ובארצות הברית. האמנות הישראלית עשירה בטכניקות, בסגנונות, בדרכי ביטוי, ובנושאים מגוונים, המשקפים ניסיונות לגיבוש זהות מקומית. מחקר תולדות האמנות הרבה לעסוק ביחס המורכב בין האמנות הישראלית לבין סממנים מקומיים ובינלאומיים, בקשריה עם האמנות היהודית לדורותיה, ובשנים האחרונות אף בקשריה וביחסה אל התרבות הערבית בישראל. |
עריכה - תבנית - שיחה |
14 במאי 2020 |
טורפדו הוא מערכת נשק ימית בעלת הנעה עצמית מתחת לפני המים ובעלת יכולות ביות וניהוג בחלק מן הדגמים. הטורפדו משוגר מצוללות, מאוניות, ממטוסים או ממסוקים, ונועד בדרך כלל להטביע כלי שיט בהדף הפיצוץ התת-מימי. השם "טורפדו" יועד במקור למספר מתקני חבלה תת-מימיים, שרובם מוגדרים היום כמוקשים ימיים. מתחילת המאה ה-20 נקראו בשם זה רק פצצות תת-ימיות בעלות הנעה עצמית. כיום, מסווגים הטורפדות על פי שיטת ההנחיה שלהם ועל פי משקלם. |
עריכה - תבנית - שיחה |
15 במאי 2020 |
טורפדו הוא מערכת נשק ימית בעלת הנעה עצמית מתחת לפני המים ובעלת יכולות ביות וניהוג בחלק מן הדגמים. הטורפדו משוגר מצוללות, מאוניות, ממטוסים או ממסוקים, ונועד בדרך כלל להטביע כלי שיט בהדף הפיצוץ התת-מימי. השם "טורפדו" יועד במקור למספר מתקני חבלה תת-מימיים, שרובם מוגדרים היום כמוקשים ימיים. מתחילת המאה ה-20 נקראו בשם זה רק פצצות תת-ימיות בעלות הנעה עצמית. כיום, מסווגים הטורפדות על פי שיטת ההנחיה שלהם ועל פי משקלם. |
עריכה - תבנית - שיחה |
16 במאי 2020 |
מאגמה היא סלע מותך וחם הנוצר בעומק כדור הארץ בתהליכי התכה שונים. לאחר שהמאגמה נפלטת אל פני השטח באמצעות התפרצות געשית, היא נקראת לבה. במאה ה-18 ניתן השם לנוזל הגעשי, לאחר שנעשה בו שימוש קודם ברוקחות לתמיסות שונות ובכימיה למשחות. בפטרולוגיה נקראה המאגמה באותה עת "לבה תת-קרקעית". מאגמה נמצאת גם מחוץ לכדור הארץ – הרי געש התגלו בכוכבי לכת וירחים נוספים במערכת השמש. היא עשויה להכיל בתוכה גבישי מינרלים ובועות גז ונוטה להצטבר בתאי מאגמה לפני שהיא פורצת מהרי געש דרך צינורות הזנה או סדקים בקרום כדור הארץ ויוצרת סלעי יסוד געשיים, נקרשת בעומק לסלעים פלוטוניים או חודרת לתוך סדקים בשכבות הקרום כמחדרים פלוטוניים דוגמת דייק וסיל. המאגמה אינה אחידה בהרכבה ובהתנהגותה: לרוב מדובר בתערובות סיליקטיות בריכוזים שונים. סוגי מאגמה אחדים עשירים בגז מומס ובאדי מים, הגורמים להתפרצויות געשיות עזות וליצירת סלעים נקבוביים. סוגים אחרים, הדלים במומסים, זורמים מתוך הרי געש או סדקים בקרום ויוצרים סלעים חסרי-נקבוביות וסלעים אמורפיים. בהתקרשותה מתחת לפני השטח יוצרת המאגמה מגוון של סלעים ומחדרים פלוטוניים. מפאת הקושי לחקור את המאגמה ישירות, רבים מן הנתונים המגדירים את היווצרה, תכונותיה ותהליכים המתקיימים בה לקוחים ממחקרים וולקנולוגיים של הרכב לבה ובדיקות פטרולוגיות של הסלעים הנחשפים על-פני השטח. עם זאת, בשלושה מקרים נצפתה מאגמה אין סיטו – במיקומה המקורי, במהלך קידוחים: פעמיים בהוואי ופעם נוספת באיסלנד. |
עריכה - תבנית - שיחה |
17 במאי 2020 |
מאגמה היא סלע מותך וחם הנוצר בעומק כדור הארץ בתהליכי התכה שונים. לאחר שהמאגמה נפלטת אל פני השטח באמצעות התפרצות געשית, היא נקראת לבה. במאה ה-18 ניתן השם לנוזל הגעשי, לאחר שנעשה בו שימוש קודם ברוקחות לתמיסות שונות ובכימיה למשחות. בפטרולוגיה נקראה המאגמה באותה עת "לבה תת-קרקעית". מאגמה נמצאת גם מחוץ לכדור הארץ – הרי געש התגלו בכוכבי לכת וירחים נוספים במערכת השמש. היא עשויה להכיל בתוכה גבישי מינרלים ובועות גז ונוטה להצטבר בתאי מאגמה לפני שהיא פורצת מהרי געש דרך צינורות הזנה או סדקים בקרום כדור הארץ ויוצרת סלעי יסוד געשיים, נקרשת בעומק לסלעים פלוטוניים או חודרת לתוך סדקים בשכבות הקרום כמחדרים פלוטוניים דוגמת דייק וסיל. המאגמה אינה אחידה בהרכבה ובהתנהגותה: לרוב מדובר בתערובות סיליקטיות בריכוזים שונים. סוגי מאגמה אחדים עשירים בגז מומס ובאדי מים, הגורמים להתפרצויות געשיות עזות וליצירת סלעים נקבוביים. סוגים אחרים, הדלים במומסים, זורמים מתוך הרי געש או סדקים בקרום ויוצרים סלעים חסרי-נקבוביות וסלעים אמורפיים. בהתקרשותה מתחת לפני השטח יוצרת המאגמה מגוון של סלעים ומחדרים פלוטוניים. מפאת הקושי לחקור את המאגמה ישירות, רבים מן הנתונים המגדירים את היווצרה, תכונותיה ותהליכים המתקיימים בה לקוחים ממחקרים וולקנולוגיים של הרכב לבה ובדיקות פטרולוגיות של הסלעים הנחשפים על-פני השטח. עם זאת, בשלושה מקרים נצפתה מאגמה אין סיטו – במיקומה המקורי, במהלך קידוחים: פעמיים בהוואי ופעם נוספת באיסלנד. |
עריכה - תבנית - שיחה |
18 במאי 2020 |
דחפור קטרפילר די-9 ("דובי") הוא אחד מכלי הציוד המכני ההנדסי (צמ"ה) המשוריינים שבשירות חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל. חיל ההנדסה הישראלי מפעיל דחפורים כבדים החל ממלחמת העצמאות. ב-1954 המציאה קטרפילר לראשונה את ה-D9, שעד מהרה מצא את דרכו לענף ההנדסה האזרחית בישראל, ומשם לשורות צה"ל. הדחפורים מופעלים על ידי יחידות הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית ופעילים במגוון תחומים ומשימות, בעתות שגרה ובעתות מלחמה. כיום עיקר שימושו של ה-D9 הוא בעימות עם גורמי הטרור הפלסטינים, בפעילות ביטחון שוטף בגבול הצפון ובפעולות הנדסה שגרתיות. ה-D9 הצה"לי ממוגן בחליפת שריון כבדה, בחלונות קטנים מזכוכית משוריינת ובמיגון כלוב נגד רקטות נ"ט, אשר מפותחים ומיוצרים בישראל, ומעניקים לו חסינות מפני ירי ומטעני חבלה. כיום קיימים דגמים רובוטיים של ה-D9 הנשלטים מרחוק. בגלל מאפיינים אלו הפך ה-D9 לכלי דומיננטי במהלך האינתיפאדה השנייה, ובה פרץ לתודעה עקב פעילותו הרבה בפריצת צירים (בפרט נגד מטעני גחון), בניקוי זירות מטענים, בחישוף ובהריסת מבנים, כולל הריסת בתי מחבלים. בעוד מומחים צבאיים ראו ב-D9 גורם חשוב בהפחתת האבדות לכוחות צה"ל, ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם ביקרו את השימוש הנרחב בדחפורים שגרם נזק רב לתשתיות הפלסטיניות.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
19 במאי 2020 |
דחפור קטרפילר די-9 ("דובי") הוא אחד מכלי הציוד המכני ההנדסי (צמ"ה) המשוריינים שבשירות חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל. חיל ההנדסה הישראלי מפעיל דחפורים כבדים החל ממלחמת העצמאות. ב-1954 המציאה קטרפילר לראשונה את ה-D9, שעד מהרה מצא את דרכו לענף ההנדסה האזרחית בישראל, ומשם לשורות צה"ל. הדחפורים מופעלים על ידי יחידות הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית ופעילים במגוון תחומים ומשימות, בעתות שגרה ובעתות מלחמה. כיום עיקר שימושו של ה-D9 הוא בעימות עם גורמי הטרור הפלסטינים, בפעילות ביטחון שוטף בגבול הצפון ובפעולות הנדסה שגרתיות. ה-D9 הצה"לי ממוגן בחליפת שריון כבדה, בחלונות קטנים מזכוכית משוריינת ובמיגון כלוב נגד רקטות נ"ט, אשר מפותחים ומיוצרים בישראל, ומעניקים לו חסינות מפני ירי ומטעני חבלה. כיום קיימים דגמים רובוטיים של ה-D9 הנשלטים מרחוק. בגלל מאפיינים אלו הפך ה-D9 לכלי דומיננטי במהלך האינתיפאדה השנייה, ובה פרץ לתודעה עקב פעילותו הרבה בפריצת צירים (בפרט נגד מטעני גחון), בניקוי זירות מטענים, בחישוף ובהריסת מבנים, כולל הריסת בתי מחבלים. בעוד מומחים צבאיים ראו ב-D9 גורם חשוב בהפחתת האבדות לכוחות צה"ל, ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם ביקרו את השימוש הנרחב בדחפורים שגרם נזק רב לתשתיות הפלסטיניות.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
20 במאי 2020 |
מערת מיסליה היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל, אשר נחקר בשיטתיות החל משנת 2001. האתר כולל מערה גדולה שתקרתה קרסה בכמה שלבים בעבר, וכיום נראה כמחסה-סלע. באתר נחשפו שכבות ארכאולוגיות מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה (התרבות האשלו-יברודית) ומתחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה (השלב הקדום של התרבות המוסטרית). הממצא הארכאולוגי במערה – שפע כלי אבן מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים ושרידי מדורות – שופך אור על הטכנולוגיה, המחיה וההתנהגות האנושית בפרק הזמן של כ-300 אלף עד 150 אלף שנים לפני זמננו, בו לפי אחת ההשערות התפתחו לראשונה בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית והתקיימו לצד מיני אדם ארכאיים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
21 במאי 2020 |
מערת מיסליה היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל, אשר נחקר בשיטתיות החל משנת 2001. האתר כולל מערה גדולה שתקרתה קרסה בכמה שלבים בעבר, וכיום נראה כמחסה-סלע. באתר נחשפו שכבות ארכאולוגיות מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה (התרבות האשלו-יברודית) ומתחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה (השלב הקדום של התרבות המוסטרית). הממצא הארכאולוגי במערה – שפע כלי אבן מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים ושרידי מדורות – שופך אור על הטכנולוגיה, המחיה וההתנהגות האנושית בפרק הזמן של כ-300 אלף עד 150 אלף שנים לפני זמננו, בו לפי אחת ההשערות התפתחו לראשונה בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית והתקיימו לצד מיני אדם ארכאיים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
22 במאי 2020 |
מרי רוז היא אוניית מפרשים מלחמתית אנגלית מסוג קאראק מן המאה ה-16, שטבעה במהלך קרב ב-1545. שרידיה נמשו מן הים ב-1982, והם מוצגים כיום במוזיאון "מרי רוז" במספנה ההיסטורית של הצי בנמל פורטסמות'. האונייה הושקה ב-1511, בתקופת מלכותו של הנרי השמיני, ובמהלך שירותה נטלה חלק בכמה מן המלחמות שניהל נגד צרפת, סקוטלנד וברטאן. ב-1536 שופצה האונייה שיפוץ מקיף וממדיה וחימושה הוגדלו. ב-19 ביולי 1545, במהלך קרב ימי במצר סולנט נגד צי פלישה צרפתי, איבדה לפתע האונייה את יציבותה, התמלאה מים וטבעה תוך אובדן מאות מאנשי צוותה. טרופת האונייה התגלתה ב-1971 והיא נמשתה ב-1982 באחד מן הפרויקטים המסובכים והיקרים ביותר בתולדות הארכאולוגיה הימית. שרידי האונייה עברו תהליך ארוך של שימור ומחקר, והם מוצגים עם אלפי הממצאים שנחשפו במקום טביעתה במוזיאון "מרי רוז", לא הרחק מאונייה היסטורית אחרת – אה"מ "ויקטורי". |
עריכה - תבנית - שיחה |
23 במאי 2020 |
מרי רוז היא אוניית מפרשים מלחמתית אנגלית מסוג קאראק מן המאה ה-16, שטבעה במהלך קרב ב-1545. שרידיה נמשו מן הים ב-1982, והם מוצגים כיום במוזיאון "מרי רוז" במספנה ההיסטורית של הצי בנמל פורטסמות'. האונייה הושקה ב-1511, בתקופת מלכותו של הנרי השמיני, ובמהלך שירותה נטלה חלק בכמה מן המלחמות שניהל נגד צרפת, סקוטלנד וברטאן. ב-1536 שופצה האונייה שיפוץ מקיף וממדיה וחימושה הוגדלו. ב-19 ביולי 1545, במהלך קרב ימי במצר סולנט נגד צי פלישה צרפתי, איבדה לפתע האונייה את יציבותה, התמלאה מים וטבעה תוך אובדן מאות מאנשי צוותה. טרופת האונייה התגלתה ב-1971 והיא נמשתה ב-1982 באחד מן הפרויקטים המסובכים והיקרים ביותר בתולדות הארכאולוגיה הימית. שרידי האונייה עברו תהליך ארוך של שימור ומחקר, והם מוצגים עם אלפי הממצאים שנחשפו במקום טביעתה במוזיאון "מרי רוז", לא הרחק מאונייה היסטורית אחרת – אה"מ "ויקטורי". |
עריכה - תבנית - שיחה |
24 במאי 2020 |
מבחן בית-עץ-אדם הוא מבחן אישיות השלכתי המיועד להערכת עולמו הרגשי של האדם ומאפייני אישיותו. המבחן משמש ככלי אבחון לפסיכולוגים קליניים, לפסיכולוגים חינוכיים ולפסיכולוגים תעסוקתיים. במבחן מקבל הנבדק הוראה קצרה ועמומה (המוגדרת בעגה המקצועית, גירוי) לצייר בית, עץ ודמות אדם. לאחר מכן, מתבקש הנבדק לתאר את הציורים שצייר ולהסבירם, וזאת מתוך ההנחה כי בעת הציור הוא משליך מעולמו הפנימי על הדף. הבודק במבחן משתמש בכלים ובמיומנויות שרכש, לשם הבנת עולמו של הנבדק דרך הציורים. בדרך כלל מבחן זה מועבר לנבדק כחלק מסדרת מבחני אישיות ואינטליגנציה, ובהם מבחן רורשאך, מבחן TAT (או מבחן CAT, אם הנבדק הוא ילד צעיר), מבחן בנדר ומבחן וכסלר. הבודק משקלל את הממצאים העולים מסדרת המבחנים, ושקלול זה מהווה בסיס להערכת אישיותו של הנבדק מבחינה קוגניטיבית, מבחינה רגשית, מבחינה תוך-אישית ומבחינה בין-אישית. המבחן ושיטות ניתוחו ספגו ביקורת בשל בעיות משמעותיות בתוקפו, אך במספר מחקרים שנערכו בעשורים אחרונים בקרב מספר אוכלוסיות מחקר מסוימות, קיבל התוקף תוצאות חיוביות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
25 במאי 2020 |
מבחן בית-עץ-אדם הוא מבחן אישיות השלכתי המיועד להערכת עולמו הרגשי של האדם ומאפייני אישיותו. המבחן משמש ככלי אבחון לפסיכולוגים קליניים, לפסיכולוגים חינוכיים ולפסיכולוגים תעסוקתיים. במבחן מקבל הנבדק הוראה קצרה ועמומה (המוגדרת בעגה המקצועית, גירוי) לצייר בית, עץ ודמות אדם. לאחר מכן, מתבקש הנבדק לתאר את הציורים שצייר ולהסבירם, וזאת מתוך ההנחה כי בעת הציור הוא משליך מעולמו הפנימי על הדף. הבודק במבחן משתמש בכלים ובמיומנויות שרכש, לשם הבנת עולמו של הנבדק דרך הציורים. בדרך כלל מבחן זה מועבר לנבדק כחלק מסדרת מבחני אישיות ואינטליגנציה, ובהם מבחן רורשאך, מבחן TAT (או מבחן CAT, אם הנבדק הוא ילד צעיר), מבחן בנדר ומבחן וכסלר. הבודק משקלל את הממצאים העולים מסדרת המבחנים, ושקלול זה מהווה בסיס להערכת אישיותו של הנבדק מבחינה קוגניטיבית, מבחינה רגשית, מבחינה תוך-אישית ומבחינה בין-אישית. המבחן ושיטות ניתוחו ספגו ביקורת בשל בעיות משמעותיות בתוקפו, אך במספר מחקרים שנערכו בעשורים אחרונים בקרב מספר אוכלוסיות מחקר מסוימות, קיבל התוקף תוצאות חיוביות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
26 במאי 2020 |
פודו דרומי הוא מין אייל ננסי בסוג פודו שבתת-משפחת איילי העולם החדש, החי בדרום הרי האנדים שבאמריקה הדרומית. הוא בין הפרסתנים הקטנים בעולם, והאייל הקטן ביותר לאחר קרובו הפודו הצפוני. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1782 בתור יעל קטן, ורק שנים רבות לאחר מכן הוכר כמין במשפחת האייליים. אין לו תת-מינים, אך אוכלוסיות על האיים נבדלות במקצת מהאוכלוסיות היבשתיות בגודל ובמראה. לפודו הדרומי צורת גוף קטנה ועגלגלה המאפשרת לו לצלול בסבך ולהיעלם, והוא מותאם היטב למחיה על מורדות ההרים: פרוותו גסה ועבה ומגינה עליו מפני רוחות וטמפרטורות נמוכות, מבנה גופו חסון ומוצק ורגליו קצרות ועבות. צבעו משתנה בין חום אפרפר-כחלחל בחורף לחום אדמדם בקיץ, עם גוון בהיר יותר בגחון, ברגליים ובאוזניים. גובהו של הפודו הדרומי בכתפיים כ-40 ס"מ בלבד ומשקלו 13 ק"ג לכל היותר. הדו-צורתיות הזוויגית נמוכה מאוד אצל מין זה, ומתבטאת בכך שהזכר כבד במעט מהנקבה והוא בעל קרניים זעירות דמויות מחט או קוץ. הפודו בררן מאוד במזונו עקב דרישות האנרגיה הגבוהות של גופו וקצב חילוף החומרים המהיר שלו. הוא יונק טריטוריאלי החי רוב הזמן בבדידות, ונוהג לסמן את שטחו באמצעות הפרשות מבלוטות ריח המשמשות כסימן אזהרה לפודואים זרים להתרחק מהאזור. אף על פי שתתכן חפיפה בין הטריטוריות של הזכר והנקבה, הם פעילים בגפם ברוב ימות השנה ונראים יחדיו בעיקר בעונת הרבייה. הפודו הדרומי מאכלס את החלק הדרומי של הרי האנדים באמריקה הדרומית, והוא נפוץ בעיקר בצ'ילה ובמידה פחותה בארגנטינה. תחום התפוצה הנוכחי של הפודו הדרומי מצומק יחסית לתחום ההיסטורי, עקב השמדת כ-90% מיערות הגשם הממוזגים באמריקה הדרומית. מלבד אובדן בית הגידול, הפודו הדרומי מאוים על ידי ציד לבשרו, פציעה על ידי כלבי בית, תחרות על מקורות מזון עם פרסתנים לא מקומיים שהוכנסו על ידי האדם, וכן על ידי לכידה לא חוקית בטבע למכירה בתור חיית מחמד. הרשימה האדומה של IUCN מסווגת את הפודו הדרומי כמין קרוב לסיכון (NT), והאוכלוסייה שלו נמצאת במגמת ירידה.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
27 במאי 2020 |
פודו דרומי הוא מין אייל ננסי בסוג פודו שבתת-משפחת איילי העולם החדש, החי בדרום הרי האנדים שבאמריקה הדרומית. הוא בין הפרסתנים הקטנים בעולם, והאייל הקטן ביותר לאחר קרובו הפודו הצפוני. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1782 בתור יעל קטן, ורק שנים רבות לאחר מכן הוכר כמין במשפחת האייליים. אין לו תת-מינים, אך אוכלוסיות על האיים נבדלות במקצת מהאוכלוסיות היבשתיות בגודל ובמראה. לפודו הדרומי צורת גוף קטנה ועגלגלה המאפשרת לו לצלול בסבך ולהיעלם, והוא מותאם היטב למחיה על מורדות ההרים: פרוותו גסה ועבה ומגינה עליו מפני רוחות וטמפרטורות נמוכות, מבנה גופו חסון ומוצק ורגליו קצרות ועבות. צבעו משתנה בין חום אפרפר-כחלחל בחורף לחום אדמדם בקיץ, עם גוון בהיר יותר בגחון, ברגליים ובאוזניים. גובהו של הפודו הדרומי בכתפיים כ-40 ס"מ בלבד ומשקלו 13 ק"ג לכל היותר. הדו-צורתיות הזוויגית נמוכה מאוד אצל מין זה, ומתבטאת בכך שהזכר כבד במעט מהנקבה והוא בעל קרניים זעירות דמויות מחט או קוץ. הפודו בררן מאוד במזונו עקב דרישות האנרגיה הגבוהות של גופו וקצב חילוף החומרים המהיר שלו. הוא יונק טריטוריאלי החי רוב הזמן בבדידות, ונוהג לסמן את שטחו באמצעות הפרשות מבלוטות ריח המשמשות כסימן אזהרה לפודואים זרים להתרחק מהאזור. אף על פי שתתכן חפיפה בין הטריטוריות של הזכר והנקבה, הם פעילים בגפם ברוב ימות השנה ונראים יחדיו בעיקר בעונת הרבייה. הפודו הדרומי מאכלס את החלק הדרומי של הרי האנדים באמריקה הדרומית, והוא נפוץ בעיקר בצ'ילה ובמידה פחותה בארגנטינה. תחום התפוצה הנוכחי של הפודו הדרומי מצומק יחסית לתחום ההיסטורי, עקב השמדת כ-90% מיערות הגשם הממוזגים באמריקה הדרומית. מלבד אובדן בית הגידול, הפודו הדרומי מאוים על ידי ציד לבשרו, פציעה על ידי כלבי בית, תחרות על מקורות מזון עם פרסתנים לא מקומיים שהוכנסו על ידי האדם, וכן על ידי לכידה לא חוקית בטבע למכירה בתור חיית מחמד. הרשימה האדומה של IUCN מסווגת את הפודו הדרומי כמין קרוב לסיכון (NT), והאוכלוסייה שלו נמצאת במגמת ירידה.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
28 במאי 2020 |
יהדות בוקרשט היא קהילה יהודית מאורגנת שהתקיימה במשך מאות שנים בעיר בוקרשט ותרמה רבות לכלכלתה ולתרבותה של העיר בפרט ושל רומניה בכלל. העיר בוקרשט נוסדה במאה ה-14 בקירוב, ויהודי בוקרשט מוזכרים במסמכים החל מהמאה ה-16. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בתקופה שבין מלחמות העולם. ציירים ומשוררים יהודים, כמו מרסל ינקו וגראסים לוקה, הביאו לכך שבוקרשט בתקופה זו הייתה ל"בירת הסוריאליזם". איסאק פלץ, שביתו ברחוב טראיאן היה בית ועד לסופרי בוקרשט, תיאר בספריו, שנכתבו בתקופה זו, את העיר, את יושביה ואת השכונות היהודיות שבה. אולם, לאחר הרדיפות של תקופת שואת יהודי רומניה ולאחר גילויי העוינות מצד המשטר הקומוניסטי, שבאו לאחר מכן, דעכה הקהילה ומרבית היהודים עלו לישראל. |
עריכה - תבנית - שיחה |
29 במאי 2020 |
יהדות בוקרשט היא קהילה יהודית מאורגנת שהתקיימה במשך מאות שנים בעיר בוקרשט ותרמה רבות לכלכלתה ולתרבותה של העיר בפרט ושל רומניה בכלל. העיר בוקרשט נוסדה במאה ה-14 בקירוב, ויהודי בוקרשט מוזכרים במסמכים החל מהמאה ה-16. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בתקופה שבין מלחמות העולם. ציירים ומשוררים יהודים, כמו מרסל ינקו וגראסים לוקה, הביאו לכך שבוקרשט בתקופה זו הייתה ל"בירת הסוריאליזם". איסאק פלץ, שביתו ברחוב טראיאן היה בית ועד לסופרי בוקרשט, תיאר בספריו, שנכתבו בתקופה זו, את העיר, את יושביה ואת השכונות היהודיות שבה. אולם, לאחר הרדיפות של תקופת שואת יהודי רומניה ולאחר גילויי העוינות מצד המשטר הקומוניסטי, שבאו לאחר מכן, דעכה הקהילה ומרבית היהודים עלו לישראל. |
עריכה - תבנית - שיחה |
30 במאי 2020 |
תעלת הימים היא שם כולל למיזמים של הובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו או מומשו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: ים סוף מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות. גורמי איכות הסביבה מצביעים על סיכונים סביבתיים גדולים הטמונים בפרויקטים. הסיכונים הם: ערבוב מי הימים עלול לגרום לשינוי דרמטי בים המלח, חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים, שינויים גדולים בים סוף כתוצאה משאיבת מימיו, והשפעות על הים התיכון כתוצאה מפעילות מפעלי ההתפלה. הקמת תעלת הימים נמנעה בגלל מספר גורמים: ריבוי הרעיונות של התעלות; המספר הרב של גורמים חזקים התומכים בהם והמתנגדים להם; הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות, הנמצאות בסכסוך, השותפות באזורים הגאוגרפיים, בהם אמורות לעבור התעלות; היקף ההוצאות הכרוך בהקמתן; היעדר מקורות מימון ברורים; והסיכונים הכרוכים בהקמתן. |
עריכה - תבנית - שיחה |
31 במאי 2020 |
תעלת הימים היא שם כולל למיזמים של הובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו או מומשו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: ים סוף מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות. גורמי איכות הסביבה מצביעים על סיכונים סביבתיים גדולים הטמונים בפרויקטים. הסיכונים הם: ערבוב מי הימים עלול לגרום לשינוי דרמטי בים המלח, חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים, שינויים גדולים בים סוף כתוצאה משאיבת מימיו, והשפעות על הים התיכון כתוצאה מפעילות מפעלי ההתפלה. הקמת תעלת הימים נמנעה בגלל מספר גורמים: ריבוי הרעיונות של התעלות; המספר הרב של גורמים חזקים התומכים בהם והמתנגדים להם; הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות, הנמצאות בסכסוך, השותפות באזורים הגאוגרפיים, בהם אמורות לעבור התעלות; היקף ההוצאות הכרוך בהקמתן; היעדר מקורות מימון ברורים; והסיכונים הכרוכים בהקמתן. |
עריכה - תבנית - שיחה |
ערכים מומלצים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|