ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/מרץ 2022

מרץ
1 במרץ 2022	תיאור התמונה מועדון סיירה הוא ארגון איכות סביבה שורשי בארצות הברית. הוא נוסד ב-28 במאי 1892 בסן פרנסיסקו על ידי חוקר הטבע ואיש שימור הטבע והסביבה הסקוטי ג'ון מיור, שהיה לנשיא הראשון של הארגון. המועדון הוא אחד מארגוני השימור הגדולים ביותר בעולם, ועוסק כיום בשידול של פוליטיקאים לקידום מדיניות ירוקה. בין המטרות שמנסה המועדון לקדם: שימוש באנרגיה מתחדשת, מלחמה בהתחממות העולמית והפסקת השימוש בפחם. המועדון ידוע בכך שהוא תומך בפוליטיקאים הקרובים לדעותיו, ובמקרים רבים מבקשים מועמדים בבחירות המקומיות את תמיכתו במועמדותם. הוא תומך בדרך כלל במועמדים ליברליים בבחירות. למועדון סיירה מעל למיליון חברים בסניפים המפוזרים בכל רחבי ארצות הברית, ומועדון סיירה קנדה מסונף אליו. המועדון מאורגן הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. המועדון מחולק לסניפים גדולים המייצגים שטחים גאוגרפיים גדולים, שבחלקם עשרות אלפי חברים. סניפים אלו מחולקים לקבוצות אזוריות, לקבוצות לנושאים מיוחדים, לוועדות ול"כוחות משימה". בעוד שפעילות רבה מתואמת ברמה המקומית, המועדון הוא ארגון מאוחד. החלטות שהתקבלו ברמה הארצית עדיפות על החלטות מקומיות. בנוסף לפעילות הפוליטית מארגן מועדון סיירה פעילויות נופש בטבע, והיה בעבר הארגון הבולט ביותר בתחום טיפוס הרים וטיפוס מצוקים בארצות הברית. חברי מועדון סיירה היו חלוצים בפיתוח "המערכת העשרונית של יוסמיטי" של טיפוס, והיו אחראים במידה רבה להתפתחות המוקדמת של טיפוס סלעים. חלק ניכר מפעילות זו התרחשה ברכס סיירה נבדה שעל שמו קרוי המועדון. מועדון סיירה אינו קובע תקנים לטיפוס הרים, אך הוא מארגן מדי פעם לחברים קורסים לאזורי טבע בראשיתיים, טיולים, ומבצעי טיפוס הרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 במרץ 2022	אויפֿן וועג שטייט אַ בוים חזרה לתרגום על הדרך עץ עומד מאת איציק מאנגר עַל הַדֶּרֶך עֵץ עוֹמֵד שָׁם עוֹמֵד כָּפוּף הוּא, צִפֳּרֵי-הָעֵץ כֻּלָּן מִתּוֹכוֹ יָעוּפוּ. תרגום: נתן יונתן מקור על הדרך עץ עומד מאת איציק מאנגר אויפֿן וועג שטייט אַ בוים שטייט ער איַינגבויגן, אַלע פֿייגל פֿונעם בוים זענען זיך צעפֿלויגן. (הבית הראשון של השיר) אויפֿן וועג שטייט אַ בוים מאת איציק מאנגר אויפֿן וועג שטייט אַ בוים שטייט ער איַינגבויגן, אַלע פֿייגל פֿונעם בוים זענען זיך צעפֿלויגן. על הדרך עץ עומד עַל הַדֶּרֶך עֵץ עוֹמֵד שָׁם עוֹמֵד כָּפוּף הוּא, צִפֳּרֵי-הָעֵץ כֻּלָּן מִתּוֹכוֹ יָעוּפוּ. תרגום: נתן יונתן (הבית הראשון של השיר) על הדרך עץ עומד (במקור ביידיש: אויפֿן וועג שטייט אַ בוים) הוא שיר יידי מאת איציק מאנגר שנכתב בוורשה בירת פולין בשנת 1938, התפרסם לראשונה ב-21 באפריל 1938 בעיתון הוורשאי "נײַע פֿאָלקסצײַטונג" ולאחר מכן נכלל בקובץ שיריו "וואָלקענס איבערן דאַך" (עננים מעל הגג), שראה אור בשנת 1942 בלונדון. שיר אמנותי זה הוא חוליה בשלשלת ארוכה של שירים יהודיים המתייחסים למוטיב העממי היהודי של עץ כפוף העומד על אם הדרך, המתוארך למאה ה-19 לכל המאוחר; גרסתו המפורסמת של שיר עממי זה מספרת על יהודי שנוסע לארץ ישראל בעיניים דומעות ועל השמחה שתהיה כשייסעו לארץ. שירו של מאנגר הוא בלדה לירית על ילד המבקש להפוך לציפור שתעוף אל העץ הנטוש העומד לבדו בחורף כדי לזמר לו שיר עליז ולנחמו; האם היהודייה, שדואגת לבנה פן יצטנן, ואהבתה-דאגתה כמעט חונקת אותו, מפצירה בבנה שילבש בגדים חמים שמא יקפא, אולם עם הבגדים גופו כבד והוא אינו יכול לעוף, והעץ נותר מיותם. קוראי השיר לא הסתפקו ברובד הפשטני ומצאו בו, בדיעבד, את אווירת השואה הממשמשת ובאה ורבדים סמליים עמוקים יותר. לממד הטרגי של השיר הוסיפה המלודיה שנכתבה לו, כנראה על ידי פיליפ לסקובסקי. על אף שנכתב זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה, הוא מזוהה במידה רבה עם זיכרון השואה ועם העולם היהודי במזרח אירופה שחרב. זהו שירו הפופולרי ביותר של מאנגר. הוא זכה למספר תרגומים לעברית – הידוע שבהם הוא של נעמי שמר – ולביצועים רבים ביידיש ובעברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 במרץ 2022	גאורג קנטור משפט קנטור הוא משפט מתמטי יסודי בתורת הקבוצות. באופן פורמלי, המשפט קובע שהעוצמה של כל קבוצה קטנה מהעוצמה של קבוצת התת-קבוצות שלה. משמעות המשפט היא שלכל קבוצה, אפילו אינסופית, יש קבוצה גדולה ממנה (במובן מדויק שיוגדר בהמשך). מסקנה מיידית היא שיש אינסוף גדלים אינסופיים השונים זה מזה, ואין אינסוף גדול ביותר. את המשפט הגה והוכיח אבי תורת הקבוצות, גאורג קנטור, בשנת 1891. שיטת הלכסון אותה המציא כדי להוכיח את המשפט ותוצאות דומות, מנצלת את הסתירות שביסוד פרדוקס הספר ופרדוקס השקרן, ומשמשת בתחומים רבים החורגים מתורת הקבוצות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 במרץ 2022	שרה טהון שרה טהון (נהגה: טוֹן; 4 במרץ 1881, לבוב, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 28 במרץ 1920, תל אביב) הייתה אשת ציבור ביישוב, ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל. דמות מפתח במאבק לשוויון זכויות האישה בארץ ישראל, פעילה פמיניסטית וחברתית שפעלה לקידום נשים, לעצמאותן הכלכלית ולזכותן לבחור ולהיבחר למוסדות היישוב היהודי. האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין ב"ועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל", שהוחלף על ידי אספת הנבחרים, הנציגות הבכירה של היישוב היהודי בארץ ישראל בין השנים 1918 – 1920. אשתו של יעקב טהון, מראשי היישוב בתקופת המנדט הבריטי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 במרץ 2022	אטיין-ז'ול מארה בצעירותו אֶטיֶין-ז'ול מָארֶה (1830–1904) היה מדען צרפתי רב-תחומי. בהכשרתו היה רופא והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה. היה ממייסדי הביומכניקה ונחשב בתקופתו למדען שידו בכול; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים, ביניהם קרדיולוגיה, תעופה, מכניקה ופיזיולוגיה. עם זאת, מארה מוכר בעיקר הודות למחקר ופיתוח של מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום, קולנוע והנפשה. לניסוייו ולטכניקות שהמציא הייתה השפעה גדולה על התפתחות הסינמטוגרפיה. מארה היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים. על שמו של מארה נקרא המכון שבו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 במרץ 2022	האל היהודי זוהה על ידי המצרים עם האל המצרי סת, שאחד מייצוגיו היה חמור. תבליט מקיר מקדש אדפו במצרים. עלילת החמור הייתה עלילה שהופצה נגד היהודים בעת העתיקה ולפיה אלוהי היהודים זוהה עם החמור והיהודים סגדו לפסל בדמות חמור שהיה מוצב בבית המקדש בירושלים. העלילה נחשבת לאחת משלוש ההאשמות המבזות ביותר שהופנו כנגד היהודים בעת העתיקה, לצד עלילת המצורעים ועלילת קורבן האדם. מקור העלילה במצרים העתיקה בתקופת בית שני. שורש העלילה היה הזיהוי המצרי של אלוהי היהודים עם סת, האל המצרי שנחשב למקור כל הרעות והאסונות התוקפים את המצרים ואת אליהם, ולעיתים תואר בצורת חמור. תפוצתה של עלילת החמור בעולם היווני גרמה לרגישות רבה אצל היהודים, וייתכן מאד שמסיבה זו נמנעו מתרגמי התורה ליוונית (תרגום השבעים) מן השימוש במילה היוונית ל"חמור" כאשר היא קשורה במשה. בית המקדש בירושלים היה מוכר לרוב המחברים היווניים והרומיים שעסקו במוצא היהודים ובמנהגיהם, אך הכניסה אליו הייתה אסורה ללא-יהודים ומשום כך הטקסים הדתיים שנערכו בו היו בבחינת מסתורין. האגדה על פולחן החמור הייתה דרך "לחשוף" את המסתורין המיוחס לאל היהודי. לעלילה היו מספר גרסאות. מנסיאס סיפר על פסל של ראש חמור מזהב שנגנב מבית המקדש. אצל דיודורוס נשמר סיפור על כך שאנטיוכוס הרביעי גילה בקודש הקודשים פסל של משה רוכב על חמור. אפיון כתב שאנטיוכוס מצא שם פסל ראש חמור מזהב ולקח אותו יחד עם יתר אוצרות המקדש. גרסת ראש החמור מזהב הופיעה גם אצל דמוקריטוס. טקיטוס ופלוטרכוס הסבירו את פולחן החמור היהודי כביכול, בכך שהחמור הציל את היהודים בזמן נדודיהם במדבר. מאוחר יותר נקשרה עלילת החמור גם בנוצרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 במרץ 2022	ליבת קרח ליבת קרח היא דגימת ליבה, שמוסרת בדרך כלל משכבת קרח או מקרחון הרים גבוה. הקרח נוצר מהצטברות שלג שכבתית שנתית, ולכן השכבות התחתונות ישנות יותר מהעליונות. ליבת קרח מכילה קרח שנוצר לאורך טווח שנים ממושך. ליבות נקדחות במקדחי יד לשם הוצאת ליבה רדודה או במקדחות מכניות-חשמליות, לעומק של למעלה משלושה קילומטרים, ומכילות קרח שגילו עד 800,000 שנה. ניתן להשתמש בתכונות הפיזיקליות של הקרח ושל החומר הכלוא בו לשחזור האקלים בטווח הגילאים של הליבה. הפרופורציות של איזוטופי חמצן ומימן שונים מספקות מידע על טמפרטורות עתיקות, וניתן לנתח את האוויר הכלוא בבועות זעירות כדי לקבוע את רמת הגזים האטמוספיריים כמו פחמן דו-חמצני. ליבות קרח נחקרו מאז תחילת המאה ה-20, וכמה ליבות שנקדחו בהשראת השנה הגיאופיזית הבינלאומית (1957–1958) הגיעו לעומקים של למעלה מ-400 מ', שיא שנשבר בשנות השישים בקידוח לעומק 2,164 מ' בתחנת בירד באנטארקטיקה. פרויקטים של קידוחי קרח סובייטים באנטארקטיקה כוללים עשורים של עבודה בתחנת ווסטוק, כשהליבה העמוקה ביותר מגיעה לעומק של 3,769 מ'. לאורך השנים נקדחו ליבות עמוקות רבות אחרות באנטארקטיקה, בהן פרויקט מדף הקרח המערבי באנטארקטיקה, וליבות המנוהלות על ידי הסקר האנטארקטי הבריטי והמשלחת המדעית הבין-אנטארקטית. בשנות השבעים החל בגרינלנד רצף פרויקטים שיתופיים, והראשון שבו היה פרויקט מדף הקרח בגרינלנד; היו מספר פרויקטים של מעקב, כאשר האחרון, פרויקט ליבת הקרח של מזרח גרינלנד, נועד להשלים קידוח ליבה עמוק במזרח גרינלנד בשנת 2020 אך השלמתו נדחתה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 במרץ 2022	נסיגת צה"ל מסיני ומעזה בשנים 1957−1956 החלה מספר ימים לאחר סיום מלחמת סיני. המלחמה הסתיימה ב-5 בנובמבר 1956 לאחר שצה"ל כבש את רצועת עזה ואת חצי האי סיני. באווירת האופוריה ששררה לאחר הניצחון הצבאי, נראה היה כי בכוונת ישראל להותיר שטחים אלו בשליטתה, וראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון אף דיבר בפומבי על "מלכות ישראל השלישית". בעקבות לחץ בינלאומי כבד שהופעל על ישראל מצד מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, נאלץ בן-גוריון להודיע שלושה ימים לאחר מכן על נסיגת צה"ל מכל השטחים שכבש. תהליך הנסיגה החל ב-15 בנובמבר 1956 והסתיים ב-8 במרץ 1957. לשטחים שפונו נכנס כוח החירום של האו"ם, ובגבול ישראל–מצרים השתרר שקט שנמשך כעשר שנים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 במרץ 2022	מנחם בגין מנחם בגין (16 באוגוסט 1913, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, תל אביב) היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום עם מצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978. בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר במזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד.. בגין, שנשלח לגולאג, שוחרר יחד עם אזרחים פולנים נוספים והתגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, ויצר קשרים עם אצ"ל. הוא הפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943; בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות. לאחר פירוק אצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים שימש מנהיגה הבלתי מעורער וכראש האופוזיציה. בגין התנגד חריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה, אך תמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. הוא עלה לשלטון לאחר "המהפך" של 1977, חתם על הסכם השלום עם מצרים ועמד בראשות הממשלה בשנה הראשונה של מלחמת לבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. עד יום מותו, סירב בגין לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 במרץ 2022	צפע ארץ ישראלי צפע מצוי (שם לא תקני: צפע ארצישראלי; שם מדעי: Vipera palaestinae) הוא מין של נחש ארסי ממשפחת הצפעיים, החי במרכז ובצפון ישראל, בסוריה, בירדן ובלבנון. הצפע המצוי הוא נחש לילי בעיקרו, אולם לעיתים הוא פעיל בשעות היום. מבין 9 הנחשים הארסיים בישראל הוא הבולט והנפוץ ביותר, ולכן האחראי לרוב מקרי ההכשה, אף על פי שאינו הארסי ביותר. הצפע המצוי הוא בעל חיים מוגן והחזקתו בשבי אסורה, למעט מקרים בודדים שבהם נעשה שימוש בנחשים בהיתר ממשלתי מיוחד לצורכי חינוך והסברה, מחקר מדעי או לצורך הפקת נסיוב נגד ארס לבתי חולים במחלבת הנחשים של ישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 במרץ 2022	אלאגבאלוס מרקוס אורליוס אנטונינוס אוגוסטוס היה שליט רומא בשנים 218–222. ידוע בשם אֶלַאגַבַּאלוּס (בלטינית: Elagabalus) או הֶלְיוֹגַאבַּלוּס (בלטינית: Heliogabalus), על שמו של אל שמש שמרכז הפולחן שלו היה בעיר אמסה, מקום הולדתו של אלאגבאלוס. הוא שימש מילדות ככוהן העליון לאל השמש. בשנת 218, בגיל 14 בלבד, הועלה לכס השלטון על ידי סבתו יוליה מאיסה ואמו יוליה סואימיאס כחלק ממהלך להחזרת השלטון לידי השושלת הסוורית. אלאגבאלוס הועלה לתפקידו על מנת שישמש כשליט-בובה, דמות ציבורית של שליט עבור סבתו ואמו שתכננו להחזיק הלכה למעשה במושכות השלטון. אלאגבאלוס ישב על כיסא השלטון במשך 4 שנים בלבד. תקופה קצרה זו הייתה סוערת במיוחד. הוא פעל מיידית עם כניסתו לרומא לקדם את פולחן אל השמש אלגבאל ושם אותו בראש הפנתיאון הרומאי, הוריד את האל יופיטר ממרום מעמדו כאל החשוב והעיקרי - מהלך חסר תקדים שלווה בנישואים שערורייתיים לבתולה וסטלית. במהלך שלטונו הוא ניהל חיי הוללות שכללו נישואים וגירושים ממספר נשים לצד נישואים לגבר. הוא התמקד בקידום הרפורמה הדתית בראשותו והותיר את השלטון באימפריה בידי אמו וסבתו. בשנת 222 נרצחו אלאגבאלוס ואמו על ידי חיילים מהמשמר הפרטוריאני ושרביט השלטון הועבר על ידי השליטות האמיתיות לידי בן-דודתו אלכסנדר סוורוס. המידע על חייו ותקופת שלטונו הקצרה נלקח בעיקר מכתבי היסטוריונים רומאיים בני זמנו. היסטוריונים אלו, שכתביהם מכילים מידע חלקי ולעיתים סותר, מגלים יחס עוין ביותר כלפי הקיסר הצעיר ומתארים אותו כדוגמה לשליט הרע, אדם חלש וחסר מידות מוסריות, שנכנע לדחפים המיניים שלו. תיאורים אלו השפיעו על הדרך בה כתבו על אלאגבאלוס היסטוריונים של העת החדשה שדבקו בכתבי ההיסטוריונים הרומאיים ומציירים תמונה קיצונית של שליט יוצא דופן גם בקרב רשימת השליטים העריצים המטורפים ושלוחי הרסן של האימפריה הרומית. למרות המוניטין המפלצתי ואולי בזכותו העניין באלאגבאלוס לא פסק. נכתבו עליו ספרים ומאמרים, שירים ומחזות, נוצרו סרטים וספרי קומיקס והם מציירים את אלאגבאלוס בדרכים שונות: עריץ מטורף, אנרכיסט מסור, ודמות המאששת את מקומם של להטב"ים כדמויות בעלות משקל בהיסטוריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 במרץ 2022	הפארק הלאומי יוסמיטי הוא פארק לאומי השוכן בחלק המזרחי-מרכזי של מדינת קליפורניה שבארצות הברית. הפארק משתרע על פני שטח של 3,081 קמ"ר. בכל שנה מבקרים ביוסמיטי כ-3.5 מיליון תיירים, ורובם מגיעים לעמק יוסמיטי ששטחו 18 קמ"ר. הפארק הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1984. יוסמיטי היה נקודת מפתח בהתפתחות הרעיון של פארק לאומי, בעיקר בזכות עבודתם של אנשים כגון ג'ון מיור. יוסמיטי הוא אחד מבתי הגידול הגדולים והרגישים ביותר בסיירה נבדה, ויש בו מגוון גדול של צמחים ובעלי חיים, חלקם נדירים. הפארק מחולק לחמישה אזורי צמחייה עיקריים: יער אלונים עבות, אזור רמה תחתון, אזור רמה עליון, תת-אלפיני ואלפיני. ביוסימיטי גדלים כחמישית ממיני הצמחים הגדלים בקליפורניה. הגאולוגיה של אזור יוסמיטי מאופיינת בסלעי גרניט ושרידי סלעים עתיקים. כחמישה אחוזים משטחי הפארק מכוסים בסלעים מותמרים של סלעי משקע וסלעי יסוד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 במרץ 2022	פצצה על טנק הוא סרט פולחן מסוגת מדע בדיוני, פעולה וקומדיה שיצא בשנת 1995, בבימויה של רייצ'ל טלליי. הסרט מבוסס על סדרת הקומיקס הבריטית הפוסט-אפוקליפטית "נערת הטנק" של אלן מרטין וג'יימי היולט שפורסמה במקור במגזין "דדליין". בסרט מככבים לורי פטי, נעמי ווטס, Ice-T ומלקולם מקדואל. העלילה מתרחשת באוסטרליה, שנים לאחר אסון מסיבי, שהשאיר את הארץ במצב של הרס ובצורת. נערת הטנק (פטי), נערת הסילון (ווטס) וחיילי-על מהונדסים גנטית שנקראים "Rippers" (המרטשים) נלחמים בחברת "מים וחשמל", תאגיד דכאני בראשות קסלי (מקדואל). לאחר שקראה מהדורה של הקומיקס אותו קיבלה במתנה, טלליי פנתה למו"ל כדי לקבל אישור לעבדו לקולנוע. היא בחרה בקתרין הארדוויק כמעצבת האמנותית, ועבדה באופן הדוק עם המחברים מרטין והיולט במהלך עשיית הסרט. הסרט צולם בעיקר בווייט סאנדס שבניו מקסיקו, ובטוסון שבאריזונה. פסקול הסרט, אשר זכה לשבחים, הורכב על ידי קורטני לאב. מבחינה כלכלית הסרט כשל, והחזיר בקופות רק כ-6 מיליון דולר מתוך עלות של 25 מיליון דולר. הביקורות היו בינוניות עד גרועות, ומרטין והיוליט העידו על חוויות שליליות במהלך העבודה על הסרט. טלליי תלתה חלק מהתגובות השליליות בעריכות מטעם האולפנים, שעליהן לא הייתה לה שליטה. למרות חוסר ההצלחה בעת היציאה לאקרנים, זכה הסרט במהלך הזמן לאהדה רבה בשל תכניו הפמיניסטיים. הוא הפך לסרט פולחן בקרב תת-תרבות הריוט גירל, תנועת פאנק פמיניסטית מחתרתית בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 במרץ 2022	אלברט איינשטיין (14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים. איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח, אשר שינתה את מכלול הידע המדעי על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה וכן בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921. מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 במרץ 2022	ורקינגטוריקס נכנע לקיסר; ציור מאת ליונל רואייה מלחמת גאליה הייתה מלחמת כיבוש, שניהלה הרפובליקה הרומית המאוחרת כנגד השבטים הקלטיים השונים בשטח גאליה העתיקה בין 58 ל-50 לפנה"ס. היא הסתיימה בניצחון רומאי ובכיבושה של גאליה על ידי הרפובליקה הרומית. יוליוס קיסר, שפיקד על הצבא הפולש, יזם את המערכה במטרה להאדיר את שמו ולזכות ביוקרה הפוליטית המתלווה לכיבוש ולסיפוח שטחים חדשים. במהלך המלחמה ניצל קיסר לתועלתו את הסכסוכים בין השבטים השונים. גאלים רבים אשר שירתו בצבאו, בעיקר בחיל הפרשים, שיתפו עמו פעולה וסיפקו אספקה לצבאו. המלחמה ארכה תשע שנים, ובמהלכן הצליח יוליוס קיסר לכבוש את כל שטחה של גאליה, לפלוש פעמיים לאי הבריטי, ואף לחצות את נהר הריין ולהפיל את חיתתו על השבטים הגרמאניים. המלחמה לוותה בהרס רב וגרמה לפגיעה קשה באוכלוסיית גאליה. הצבאות הגאלים הובסו, והתושבים שהתנגדו לכיבוש הרומי נטבחו או נמכרו לעבדות. ההשתלטות על גאליה הסתיימה אמנם בשנת 51 לפנה"ס, אך קיסר נותר בה גם במהלך שנת 50 לפנה"ס. האוצרות שנשדדו מגאליה ומכירת מקומיים רבים לעבדות העשירו את קיסר ואת מקורביו. כפי שציפה יוליוס קיסר, המלחמה העלתה את קרנו בעיני הרומאים ושימשה לו קרש קפיצה לעמדת מתחרה בכיר על השלטון. הצבא, שאיתו כבש את גאליה, ראה בו מנהיג נערץ והעניק לו גם את הניצחון במלחמת האזרחים שפרצה שנה מתום המערכה. כתוצאה מכך הפך קיסר לדיקטטור לשארית חייו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 במרץ 2022	מתוך "עֲקָרָה" בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. (הבית הראשון) עֲקָרָה, המוכר גם בשם "אוּרִי" (וכן במילותיו הראשונות, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!"), הוא שיר מאת רחל המשוררת (בּלוּבְשטיין) שנכתב בשנת תרפ"ח וכונס בקובץ שיריה השני, "מִנֶּגֶד" (יצא לאור ב-1930). זהו אחד משיריה הידועים ביותר של המשוררת והוא נמנה עם המפורסמים בשירה העברית. חוברו לו יותר מ-15 לחנים, שהמוּכּר בהם הוא של אחינועם ניני, בביצועה (1991). השיר מבטא כמיהה בלתי-ממומשת של הדוברת להיות אֵם לבן, "יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן" בשם אוּרִי. לשיר יסוד אוטוביוגרפי, כמו לרבים משיריה של רחל, ששירתה היא שירה אישית מאוד, העוסקת בחוויות היסוד של ה'אני'. השיר, הבנוי משלושה בתים ההולכים ומתקצרים, מביא לידי ביטוי את חוויית האימהות הנכספת, הן בתכניו והן באמצעות שלל אמצעיו האמנותיים. בעקבות השיר עלתה באופן ניכר תפוצתו של השם 'אוּרי', והוא הפך לאחד השמות הפרטיים הפופולריים ביותר לבנים בדור תש"ח ולאחד השמות המזוהים ביותר עם דמות ה"צבר". לשיר "עקרה", כמו גם לשם 'אורי', אזכורים בספרות העברית, והשיר אף תורגם למספר שפות. כאחד השירים הפופולריים ביותר של רחל, מרבים בישראל לצטטו וללמדו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 במרץ 2022	מתוך "עֲקָרָה" בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. (הבית הראשון) עֲקָרָה, המוכר גם בשם "אוּרִי" (וכן במילותיו הראשונות, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!"), הוא שיר מאת רחל המשוררת (בּלוּבְשטיין) שנכתב בשנת תרפ"ח וכונס בקובץ שיריה השני, "מִנֶּגֶד" (יצא לאור ב-1930). זהו אחד משיריה הידועים ביותר של המשוררת והוא נמנה עם המפורסמים בשירה העברית. חוברו לו יותר מ-15 לחנים, שהמוּכּר בהם הוא של אחינועם ניני, בביצועה (1991). השיר מבטא כמיהה בלתי-ממומשת של הדוברת להיות אֵם לבן, "יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן" בשם אוּרִי. לשיר יסוד אוטוביוגרפי, כמו לרבים משיריה של רחל, ששירתה היא שירה אישית מאוד, העוסקת בחוויות היסוד של ה'אני'. השיר, הבנוי משלושה בתים ההולכים ומתקצרים, מביא לידי ביטוי את חוויית האימהות הנכספת, הן בתכניו והן באמצעות שלל אמצעיו האמנותיים. בעקבות השיר עלתה באופן ניכר תפוצתו של השם 'אוּרי', והוא הפך לאחד השמות הפרטיים הפופולריים ביותר לבנים בדור תש"ח ולאחד השמות המזוהים ביותר עם דמות ה"צבר". לשיר "עקרה", כמו גם לשם 'אורי', אזכורים בספרות העברית, והשיר אף תורגם למספר שפות. כאחד השירים הפופולריים ביותר של רחל, מרבים בישראל לצטטו וללמדו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 במרץ 2022	קודו גמלוני קודו גמלוני הוא מין אנטילופה גדולה בסוג קודו החיה ביבשת אפריקה. מין זה משויך לשבט סלילני קרניים בתת-משפחת הפרים, וכמו שאר קרוביו גם הוא מעלה גירה. הקודו הגמלוני הוא בעל חיים מרשים וחינני: הוא מתנשא בכתף לגובה של כמטר וחצי בממוצע, ולו רגליים וצוואר ארוכים, רעמה קצרה בכתף ואוזניים גדולות. פרוותו בצבע חום-אפרפר ומפוספסת בלבן. המין מפגין דו-צורתיות זוויגית ניכרת: הזכר גדול וכהה מן הנקבה, ובעל זקן וזוג קרניים ארוכות וסליליות. לעומתו, הנקבה בהירה ונטולת זקן וקרניים. הקודו הגמלוני הוא המין הגדול בסוגו, והאנטילופה השלישית בגודלה לאחר מיני האילנד. תפוצתו של הקודו הגמלוני מתפרסת על פני דרומה ומזרחה של יבשת אפריקה – החל מסודאן ומצ'אד וכלה בנמיביה ובדרום אפריקה. הקודו הוא יונק זהיר וחששן, המסתייע בחושיו החדים וביכולת ההסוואה הטובה שלו על מנת להתרחק מסכנות, ודריכותו גוברת במיוחד בעת גישתו למקורות מים. הסבך הצפוף משמש לו כמקום מפלט מפני טורפיו, והוא נוהג לנוס לתוכו בשעת סכנה ולקפוא על מקומו ללא תזוזה כך שפרוותו החדגונית והמפוספסת מתמזגת היטב בנוף האפלולי. חרף מידות גופו, הקודו הגמלוני אתלטי וקליל למדי, ומסוגל לקפוץ בנקל מעל מכשולים בגובה של כ-2.5 מטר על מנת להתנער מרודפיו. הקודו הגמלוני היה מוכר במשך אלפי שנים לילידי אפריקה ואף יש לו אזכורים בספרות העת העתיקה; הוא נצפה לראשונה בטבע על ידי האירופאים באמצע המאה ה-17 עם הקמת מושבת הכף ההולנדית בכף התקווה הטובה, ותואר על ידם כשילוב של עז ואייל. מין זה הוא האנטילופה הפופולרית ביותר בציד הספורטיבי, ובשרו נמצא בשימוש ניכר במטבח הדרום-אפריקאי; עקב כך, הוא מגודל על ידי האדם באלפי חוות פרטיות במדינות אפריקה הדרומית, אשר מתפקדות כשמורות טבע וגורמות לאוכלוסייתו לשגשג. מצב השימור שלו מושפע רבות מכך ונחשב לשפיר דיו. מקרניו של זכר הקודו הגמלוני מכינים את השופר התימני הנהוג אצל יהדות תימן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 במרץ 2022	קוביית משחק מאוזנת ההיסטוריה של תורת ההסתברות היא השתלשלות התפתחותה של תורת ההסתברות כתורה מדעית נחקרת, החל משלביה המוקדמים במאות ה-16 וה-17, כשחישובי ההסתברות נעשו באופן נאיבי ואינטואיטיבי, ועד ביסוסה המתמטי במאות ה-19 וה-20, בהן היא הפכה לתורה מתמטית העומדת על בסיס אקסיומטי איתן. משחר ההיסטוריה האנושית עסקו בני-אדם בתרבויות שונות בפעילויות הנקבעות באופן אקראי, כמו הימורים ומשחקי מזל. במקרים רבים גרסה האמונה כי הגורל נקבע על ידי האלים, וכי הסתמכות על רכיב הכרעה אקראי היא התגרות באלים ומעשה שטן. האקראיות נותרה עלומה בתפיסתם של בני האדם בתרבויות השונות, עד לאמצע המאה ה-16 בה מתמטיקאים החלו בתהליך שהוביל להתפתחותה של תורת ההסתברות התאורטית המטפלת באקראיות באופן מתמטי. לכל אורך ההיסטוריה של תורת ההסתברות היא הייתה בעלת השפעה גדולה על ענפי מדע שונים. בתחילה היא השפיעה על ענפים כמו דמוגרפיה, אפידמיולוגיה ואסטרונומיה, בהמשך התרחבה השפעתה גם על מתמטיקה וסטטיסטיקה, במידה ניכרת גם על אלגוריתמיקה ומדעי המחשב, וכן על ענפי מדעי הטבע, כמו פיזיקה ובפרט פיזיקה סטטיסטית ומכניקת הקוונטים. להתפתחות תורת ההסתברות הייתה השפעה מכריעה על התפתחותם של תחומים יסודיים בתוך כל ענפי המדע הללו, ותמצית השפעתה הייתה המסגרת הפורמלית שהיא סיפקה כדי לכמת גדלים שאינם ידועים; גדלים נצפים, גדלים חישוביים וגדלים תאורטיים. במקרים רבים גם לענפי המדע הללו הייתה השפעה על התפתחותה של תורת ההסתברות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 במרץ 2022	פּוּבְּלִיוּס אוֹבִידִיוּס נָאזוֹ (21 במרץ 43 לפנה"ס – 17 לספירה) היה משורר רומי שחי ופעל בימי שלטונו של הקיסר אוגוסטוס. אובידיוס היה בן תקופתם הצעיר של המשוררים ורגיליוס והורטיוס ולרוב נחשב, יחד עמם, כאחד משלושת המשוררים הקאנוניים של השירה הלטינית. שלא כקודמיו, אובידיוס לא כתב סיפורים אפיים, אלא הציע את סיפור תולדות העולם מבריאתו ועד ימיו, בשילוב מיתולוגיות ואגדות מהמסורת היוונית והרומאית. רוב המידע על אודות חייו של המשורר ידוע מהשירים שכתב בעצמו. הואיל ואין עדות ביוגרפית חיצונית אודותיו, כמו על המשוררים ורגיליוס, הורטיוס וטיבולוס, קשה לעיתים לדעת מה מדברי אובידיוס המתייחסים לעצמו מבוססים על עובדות, ומה מדבריו מתייחסים לדמותו הספרותית. אובידיוס היה בן למשפחת פרשים אמידה. אביו דאג להשכלת שני בניו, אובידיוס ואחיו הגדול ממנו בשנה אחת. הוא התחנך ברומא, ויצא לסיור לימודי ביוון ולאחר מכן באסיה הקטנה ובסיציליה. בשנת 8 לספירה הוגלה אובידיוס על ידי אוגוסטוס לטומיס, (קונסטנצה המודרנית שברומניה) שבאזור הים השחור, מסיבות מסתוריות, שאובידיוס עצמו הגדיר כ"שיר וטעות". ימי שלטונו של אוגוסטוס ידועים כיום כתור-הזהב של הספרות והאמנות הלטינית, בתחום השירה במיוחד, ואכן שירתו של אובידיוס תרמה רבות לשגשוג האמנותי של אותה עת. יצירתו הידועה ביותר כיום היא כנראה "מטמורפוזות" אשר הותירה את חותמה בתקופות מאוחרות יותר במדיות אמנותיות שונות. שירתו מהעת העתיקה המאוחרת, דרך ימי הביניים, הרנסאנס, והבארוק, וכלה בתקופה המודרנית ועד ימינו אנו, זכתה לאין ספור גרסאות, לתרגומים, לעיבודים ולדימויים ויזואליים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 במרץ 2022	מפת הקרב פעולת כראמה הייתה תקיפה נרחבת של כוחות שריון, צנחנים וחיל אוויר של צה"ל, ב-21 במרץ 1968, על הכפר הירדני כראמה שבדרום בקעת הירדן, שנערכה כנגד מפקדת הפת"ח בכפר והעומד בראשה, יאסר ערפאת. במקביל לפעולה זו התקיימה פשיטה נוספת על יעדים של הפת"ח מדרום לים המלח. כוחות הלגיון הניעו יחידות למגע עם כוחות צה"ל ופתחו עליהן באש ובכך הפכה הפעולה לקרב בהיקף מלא. פעולת כראמה הייתה אחד האירועים המרכזיים במלחמת ההתשה בבקעת הירדן, שהתרחשה במקביל למלחמת ההתשה בתעלת סואץ. למרות האבדות הכבדות שנגרמו לארגון הפת"ח בפעולה, ניצלו דובריו את אבדות צה"ל, שכללו הפלת מטוס ישראלי והשארת טנקים ושריוניות ישראלים בשטח ירדן, והכריזו על הקרב כעל ניצחון פלסטיני שנכנס מאז למורשת הקרב הערבית בכלל והירדנית והפלסטינית בפרט. התחזקותם של ארגוני המחבלים בעקבות קרב זה הובילה להפיכתם לגורם בעל חשיבות משמעותית בעולם הערבי. התחזקותם של הארגונים הפלסטיניים בירדן הגיעה בהמשך עד לאיום על קיום המשטר ההאשמי ובסופו של דבר, לאירועי ספטמבר השחור ב-1970. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 במרץ 2022	פיליבסטר הוא תמרון פוליטי, שתכליתו לעכב ביצוע של מהלך מדיני בבית המחוקקים באמצעות שיטות שונות למשיכת זמן. מקור השם הוא במילה הספרדית filibustero, שפירושה שודד ים. באמצע המאה ה-19 כונו בשם זה ימאים שכירי חרב, בעיקר אמריקנים, שניסו להשתלט על שטחים באיים הקריביים, בדרום אמריקה ובמרכזה. המפורסם שבהם הוא ויליאם ווקר שכבש את ניקרגואה. ארצות הברית נחלקה סביב השאלה האם הממשלה צריכה לגבות את הפיליבסטרים או להתנער מהם. בדיון שנערך בסנאט ב-3 בינואר 1853 דרש חבר בית הנבחרים אברהם ונאבל כי הממשל האמריקני יתנער מהפיליבסטרים. בתגובה, קרא לעברו חבר בית נבחרים אחר, אלברט בראון, כי נאומו הוא כמו פיליבסטר נגד ארצות הברית. המונח קיבל עתה משמעות חדשה – נאום ממושך. בשיא הפיליבסטר הארוך ביותר מחזיק הסנאטור מקרוליינה הדרומית סטרום ת'ורמונד, אשר נאם בשנת 1957 במשך 24 שעות ו־18 דקות ברציפות, בהתנגדות לחוק זכויות האזרח שהעניק לאפרו-אמריקנים זכות הצבעה וביטל חלק ממדיניות ההפרדה בין הגזעים. את הנאום הארוך בתולדות הכנסת, שנמשך 10 שעות ו-7 דקות, נשא חבר הכנסת מיכאל איתן, בעת שנימק את הסתייגויותיו לתקציב המדינה לשנת 1993. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 במרץ 2022	כרזת הסרט רוקד עם זאבים הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1990, בבימויו של קווין קוסטנר ובכיכובו. זהו עיבוד קולנועי של ספר בעל אותו השם, ואת התסריט של הסרט כתב מחבר הספר המקורי, מייקל בלייק. עלילת הסרט מתמקדת בחייל מצבא האיחוד שמואס בלחימה במלחמת האזרחים האמריקאית ובוחר לעבור לסְפָר, ובקשרים האמיצים שפיתח עם אינדיאנים משבט סו במערב הנידח. מלבד גרסת הסרט שיצאה בתחילה לקולנוע, התפרסמה כעבור כשנה גרסה ארוכה יותר באורך ארבע שעות. את תפקידי הילידים האמריקאים ממלאים שחקנים ממוצא אינדיאני, והדיאלוגים מתנהלים לאורך חלקים גדולים מהסרט בשפת הלקוטה האמריקאית-ילידית. שבירת המוסכמות ההוליוודיות הללו והייצוג האוהד והמשוחרר מקלישאות של הילידים האמריקאים התקבלו בידי המבקרים בעין יפה. עם זאת, חלק מהמבקרים טענו כי למרות זאת לא נעשה מאמץ מספיק להיפטר מהסטריאוטיפים המקובלים. אולפני הקולנוע הגדולים בהוליווד ראו בסרט סיכון לא-רווחי וסירבו להשתתף במימונו, ולפיכך נאלץ קוסטנר להקים חברת הפקה משלו ליצירת הסרט. למרות זאת, זכה הסרט להצלחה רבה בקופות, והכנסותיו העולמיות הן מעל 400 מיליון דולרים. הסרט, שהחיה את ז'אנר המערבונים, זכה בפרסים רבים, בהם שבעה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, ושלושה פרסי גלובוס הזהב. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 במרץ 2022	אבא חושי - דיוקן מעשה ידי הצייר יבניאל. אבא חושי (23 במאי 1898 – 24 במרץ 1969) היה מנהיג ציוני, פעיל סוציאליסטי ופוליטיקאי, איש עבודה והתיישבות, מנהיג פועלים, חבר הכנסת הראשונה וממקימי ההסתדרות. זכור היום בעיקר בזכות כהונתו ארוכת השנים כראש עיריית חיפה (1951–1969), תפקיד שבו הטביע את חותמו באופן בולט על העיר, על אופייה ועל התפתחותה. בין היתר הקים את אוניברסיטת חיפה, את תיאטרון חיפה, את הכרמלית ואת תזמורת הנוער העירונית של חיפה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 במרץ 2022	תיאור התמונה פיליפוס החמישי (238 – 179 לפנה"ס) היה מלך מוקדון משנת 221 לפנה"ס ועד מותו. פיליפוס היה בנו של דמטריוס השני איטוליקוס, מלך מוקדון ונכדו של אנטיגונוס השני גונאטס, מלך מוקדון. הוא עלה לשלטון לאחר מותו של אנטיגונוס דוסון שהיה בן דוד של אביו. מכיוון שהחל למלוך בגיל צעיר, מיד לאחר עלותו לשלטון פרצה מלחמת בעלות הברית (220–217 לפנה"ס), שבמהלכה הוכיח את עצמו פיליפוס כמצביא מוכשר, ולאחריה היה מעמדה של מוקדון ברחבי יוון איתן מתמיד. עם זאת, הצלחותיו במלחמה גרמו לפיליפוס להעריך את כוחו יתר על המידה, והוא כרת ברית עם חניבעל מקרתגו נגד הרפובליקה הרומית, במטרה להשתלט על השטחים הרומיים באיליריה. בעקבות כך הסתבכה מוקדון במלחמה המוקדונית הראשונה, שהסתיימה עם החתימה על שלום פויניקי שלא שינה מהותית את המצב הקיים. עם זאת, לאחר המלחמה הרומאים לא חדלו מלהתערב בענייני הבלקן, ובסופו של דבר הכריזו שוב מלחמה על פיליפוס, ופרצה המלחמה המוקדונית השנייה. מלחמה זו הייתה הרסנית הרבה יותר מקודמתה, פיליפוס הובס בקרב קינוסקאפאלאי ונאלץ להסכים לתנאי שלום נוקשים. במסגרת תנאי השלום ויתר פיליפוס על יוון, והרומאים הכריזו על עצמאותה. לאחר המלחמה האמין פיליפוס שיוכל לחיות בשלום עם המנצחים, ולהסתפק בארץ האם המוקדונית בלבד. הוא אף סייע לרומא במלחמת נאביס ובמלחמת אנטיוכוס. בתמורה לכך הותר לו לקבל חזרה חלק מהשטחים שאיבד. את שנות שלטונו האחרונות הקדיש פיליפוס לחיזוק הממלכה מבחינה פנימית, והצליח לייצב אותה מבחינה חברתית וכלכלית. מדיניותו לא יכלה לעורר חשד אפילו בחשדנים שבמדינאי רומא, אולם למרות זאת המשיכו הרומאים להתערב בענייניו ולהאשים אותו שהוא מתכנן מלחמה חדשה. הם אף הציתו סכסוך ירושה בין בניו, שהסתיים ברציחתו של אחד מהם. רק מותו בשנת 179 לפנה"ס מנע מסע מלחמה רומאי שלישי ואחרון. ירש אותו בנו פרסאוס, שעד מהרה הסתבך עם רומא שוב, ובמלחמה המוקדונית השלישית אבדה למוקדון עצמאותה לנצח. את שארית חייו העביר פרסאוס בבית כלא רומי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 במרץ 2022	בית הכנסת המרכזי בזאגרב שנחנך ב-1867 והוחרב על ידי שלטונות האוסטאשה ב-1942 יהדות זאגרב היא קהילה יהודית הכוללת מספר קהלים החיים בעיר זאגרב בירת קרואטיה משלהי המאה ה-18 ועד ימינו. ב-1940 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 12,000 נפשות והייתה השנייה בגודלה בקרב קהילות יהדות יוגוסלביה לאחר קהילת בלגרד. תיעוד ליהודים שהתגוררו בזאגרב קיים מהמחצית השנייה של המאה ה-14 ועד גירושם מהעיר ב-1526 על ידי פרדיננד הראשון מלך הונגריה, בוהמיה וקרואטיה. בראשית המאה ה-18 שבו סוחרים ורוכלים יהודים לאזור, ומשום שנאסר עליהם להתגורר בעיר עצמה, ייסדו קהילות קטנות בכפרים ובעיירות שסבבו אותה. ב-1806 נוסדה רשמית הקהילה היהודית, וב-1867 הוקם בית הכנסת בזאגרב. ב-1910 מנתה הקהילה 4,233 נפשות, שהיוו 5.67 אחוזים מכלל האוכלוסייה. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחולל בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים תהליך עיור מהיר, שכלל גם את הקהילה היהודית, אשר הכפילה את מספר בניה. ב-1931 נמנו בזאגרב 8,702 יהודים, שנחלקו לשלושה קהלים: קהל נאולוגי שכלל את רוב הקהילה, קהל ספרדי שמנה 625 נפשות וקהל אורתודוקסי שמנה 160 נפשות. לאחר האנשלוס וחלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה, הגיעו לעיר מאות פליטים יהודים. ב-6 באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית לממלכת יוגוסלביה והכניעה אותה תוך ימים אחדים. אזור זאגרב נכלל בשטחי מדינת קרואטיה העצמאית תחת ממשלת הבובות של האוסטאשה. מיד הוחל ברדיפות יהודים תוך פרסום תקנות המגבילות את זכויות הפרט והזכויות הכלכליות של יהודי העיר. החל מיוני 1941 ביצעו שלטונות האוסטאשה אקציות בעיר, עצרו אלפים מיהודי העיר וגירשו אותם למחנות מעצר זמניים ולמחנות ריכוז שונים. לאחר סיום המלחמה וכינון הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, שבה שארית הפליטה לעיר וחידשה את הפעילות הקהילתית. ב-1947 התגוררו בזאגרב 2,214 יהודים וכמחצית מהם עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה או היגרו לארצות הברית. השלטון הקומוניסטי ביוגוסלביה, אף על פי שהיה ליברלי ממקביליו במזרח אירופה, התנגד לסממנים קהילתיים משום שראה בהם ביטוי של התבדלות. כך נשאה הקהילה אופי חילוני תוך שנכבדיה השתלבו במערכות השלטוניות המקומיות והארציות. לאחר מלחמת העצמאות של קרואטיה, נקט הממשל הקרואטי גישה אוהדת לקהילה היהודית על רקע רצונו לשפר את התדמית הלאומנית שדבקה בו. לקהילה מונה שוב רב ראשי, והוקמו מוסדות חינוך ותרבות עם צביון יהודי בולט. ב-2008 חל פילוג בקרב יהודי העיר, והם נחלקו לשתי קהילות: קהילת "בית ישראל", והקהילה היהודית המרכזית. ב-2022 התגוררו בזאגרב 1,400 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 במרץ 2022	הכניסה הראשית אל כנסיית הקבר כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) היא כנסייה גדולה הממוקמת במקום הנחשב על פי מרבית המסורות הנוצריות כאתר צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסופה של "ויה דולורוזה". הכנסייה נבנתה במאה הרביעית על ידי הלנה, אמו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון, הנחשבת גם לצליינית הראשונה לארץ הקודש. כנסיית הקבר היא למעשה אחת הכנסיות הממסדיות הראשונות שנבנו בעולם. מאז בנייתה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם. הכנסייה נהרסה ושוקמה פעמים רבות. המשארים הארכיטקטוניים מהתקופות השונות יוצרים בה פסיפס ארכיטקטוני מרתק ומורכב, אם כי אולי לא מורכב כמו האלמנט האנושי המחזיק בה. הכנסייה מחולקת בין שש עדות נוצריות. שלוש העדות הגדולות, ובידיהן מרבית הכנסייה, הן העדה היוונית אורתודוקסית, קתולית וארמנית. שלוש עדות קטנות נוספות חולקות מספר אתרים בתוך ומחוץ לכנסייה: העדה הקופטית, העדה הסורית-אורתודוקסית, והעדה האתיופית. היחסים בין העדות השונות, האלמנטים העיטוריים הייחודיים לכל אחת מהן, אופי הפולחן השונה, האקלקטיות הארכיטקטונית, ההיסטוריה הארוכה והקדושה הרבה של המקום, מעניקים לכנסייה ייחודיות ומורכבות והופכים אותה לאחד המקומות המרתקים ביותר בעולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 במרץ 2022	תנין הים במבט חזיתי תנין הים הוא מין של תנין מסדרת התנינאים. תנין הים הוא אחד הזוחלים הגדולים ביותר שחיים כיום: אורכו המרבי מגיע ל-6–7 מטרים ומשקלו לכ-2 טונות, אורכו הממוצע 4.3–5.5 מטר ומשקלו הממוצע למעלה מ-600 ק"ג. הוא טורף-על בתחומי מחייתו. הוא ידוע באופיו התוקפני והאלים, ואף נוהג לתקוף בני אדם – דבר ההופך אותו למין התנינאי המסוכן ביותר כיום לצד תנין היאור. כפי ששמו מרמז, תנין הים מסוגל לחיות במקווי מים מלוחים, כולל בים הפתוח. עם זאת, הוא בעיקר נפוץ בשפכי נהרות, בדלתאות, בביצות מנגרובים, בלגונות, במפרצי מים מליחים ובחופי גאות ושפל. תפוצתו היא הרחבה ביותר מבין מיני התנינאים: הוא מצוי בדרום-מזרח אסיה, בצפון אוסטרליה, בחופיה המזרחיים של הודו ובאזורי המים שמסביב, ובעבר אף הגיע לחופיה המזרחיים של אפריקה. בעבר היה נתון בסכנת הכחדה עקב ציד רב אך כיום, עקב חוקי שימור טבע, מצבו טוב והוא אינו נתון בסיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 במרץ 2022	פנחס רוטנברג פנחס רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 – י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית הרוסית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד "חברת החשמל פלשתינה", הורתה של חברת החשמל לישראל. בעת עבודתו כמהנדס ומנהל הפך לפעיל במפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, אך לאחר שהסתבך בפרשת הרצח של גאורגי גפון, נאלץ לעזוב את רוסיה לאירופה בשנת 1906. לאחר מהפכת פברואר חזר והשתלב בשלטון של ממשלת המעבר הרוסית, אולם עם השתלטות הבולשביקים עזב את רוסיה בפעם האחרונה. בגלותו הראשונה מרוסיה החל להשתלב בתנועה הציונית, ויצא למסע באירופה ובארצות הברית לגיוס תמיכה בהקמתם של הגדודים העבריים. בהגיעו לארץ ישראל בשנת 1919, החל לעסוק בפעילות ציבורית ודיפלומטית מקומית. הוא פעל מטעם ועד הצירים וההסתדרות הציונית מול שלטונות המנדט הבריטי להקמת תחנות כוח ומפעלי מים לצורך פיתוח הארץ, והקים את "חברת החשמל לפלשתינה" ואת תחנת הכוח הראשונה של תל אביב, את תחנת הכוח הראשונה בחיפה, את תחנת הכוח בטבריה ואת תחנת הכוח בנהריים, כאשר האחרונה המריצה את היישוב היהודי וזיכתה אותו עוד בימי חייו בכינוי "הזקן מנהריים". היה יושב ראש הנהלת הוועד הלאומי בשנים 1929–1931, ונשיא הוועד בין 1939 עד התפטרותו בשנת 1940 בעקבות מצבו הבריאותי המידרדר. פעל לצמצום ושינוי הנהלת הוועד לגוף טכנוקרטי ולביטול שיטת הזרמים בחינוך. במישור המדיני עבד רבות מול השלטון הבריטי למען פיתוח היישוב, התנגדות לספר הלבן וטיפול בפרעות הערבים. כמו כן פעל להשגת הסכם בין היהודים והערבים החיים בארץ ישראל לסיום הסכסוך, כי סבר שמשטר של הסכמה בין היהודים והערבים יביא לשיתוף פעולה ביניהם. רוטנברג היה אישיות על-מפלגתית שמעולם לא היה חבר באף מפלגה שפעלה ביישוב, ופעל כמתווך למען איחוי הקרע בין הציונות הסוציאליסטית והרוויזיוניסטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 במרץ 2022	ארתור שפנייר ארתור שפנייר (17 בנובמבר 1889, מגדבורג – 30 במרץ 1944, ברגן-בלזן) היה ספרן וחוקר יהודי במדעי היהדות. נולד בגרמניה, למד לימודים קלאסיים באוניברסיטה של ברלין ולימודי יהדות ועברית בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, ושילב במחקריו שני תחומים אלה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני. בשנים 1919–1921 עסק במחקר באקדמיה לחכמת ישראל, ופרסם את פרי מחקרו בספר על התוספתא. באוקטובר 1921 החל לעבוד בספריית המדינה בברלין ובשנת 1926 התמנה למומחה ליהדות ולעברית במחלקת המזרח. לצד עבודתו בספרייה עסק במחקר, ופרסם מאמרים וספרים בתחומי התורה שבעל-פה והמסורה. לאחר עליית הנאצים לשלטון נאלץ לפרוש מתפקידו בספריית המדינה בברלין. לאחר ליל הבדולח ניסה להגר לארצות הברית, אך בגלל גישתם הנוקשה של פקידי ההגירה האמריקאיים לא הצליח לקבל אשרת כניסה, ונספה בשואה. מחקריו תרמו תרומה חשובה לחקר התוספתא, התפילה וטעמי המקרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 במרץ 2022	אל תשאל, אל תספר אל תשאל, אל תספר הוא המינוח המקובל למדיניות הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהייתה מעוגנת בחוק של הממשל הפדרלי בין השנים 1993 ל-2010. על פי מדיניות זו, נאסר על כל אדם הומוסקסואל או ביסקסואל לחשוף במהלך שירותו בכוחות הביטחון את נטייתו המינית, לרבות נישואים או הורות. מנגד, כל עוד החייל מסתיר את נטיותיו המיניות, מפקדיו אינם רשאים לשאול ולחקור אותו בנושא. המדיניות קבעה כי אם נודע שחייל הוא הומוסקסואל או שחיילת היא לסבית, יש להדיחם באופן מיידי מהצבא, ללא אפשרות לערעור. בתקופה בה יושמה המדיניות הודחו מצבא ארצות הברית יותר מ-13,000 חיילים וקצינים שנטייתם המינית התגלתה. המדיניות עוררה ביקורת ציבורית רחבה שכן היא מנעה מלהט"בים לשרת בצבא באופן גלוי, והיא נחשבה לנושא מרכזי בדיון הציבורי בארצות הברית. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, התחייב להביא לביטולה בתקופת כהותנו, ובדצמבר 2010 עבר בקונגרס חוק המבטל את המדיניות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה