פתיחת התפריט הראשי

נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

(הופנה מהדף שגרירות ישראל)
המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 77 שגרירויות, 20 קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

תוכן עניינים

רקעעריכה

 
מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו נציגי הסוכנות היהודית פרוסים במדינות רבות, ובכמה מהם נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחותיה של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות.[1]. הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948.[2] עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק וז'נבה, כשלצדן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם.[3]

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של שנות האלפיים, מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית האחרונה שלה, בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל-2019 נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות[4].

רשימת נציגויות ישראל בעולםעריכה

נציגות סוג הנציגות שנת פתיחה מואמנת ל- האמנה נוספת ראש הנציגות
אבוג'ה שגרירות 1993[5] ניגריה  ניגריה ארגון מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) שמעון בן-שושן
אבו דאבי נציגות 2015[6] האומות המאוחדות  הסוכנות הבינלאומית לאנרגיות מתחדשות רמי חתן
אבידג'אן שגרירות 1986[7] חוף השנהב   חוף השנהב בורקינה פאסו   בורקינה פאסו בנין   בנין טוגו   טוגו אליהו בן-טורה
אדיס אבבה שגרירות 1989[8] אתיופיה   אתיופיה בורונדי   בורונדי רואנדה   רואנדה רפאל מורב
אוטווה שגרירות 1953[9] קנדה   קנדה נמרוד ברקן
אוסלו שגרירות 1955[10] נורווגיה   נורווגיה איסלנד   איסלנד אלון רוט-שניר
אטלנטה קונסוליה כללית 1956 ארצות הברית   ארצות הברית יהודית ורנאי-שורר
איסטנבול קונסוליה כללית 1949[11] טורקיה   טורקיה ללא
אנקרה שגרירות 1949[12] טורקיה   טורקיה ללא
אסטנה שגרירות 1992 קזחסטן   קזחסטן קירגיזסטן   קירגיזסטן מיכאל ברודסקי
אסמרה שגרירות 1993 אריתריאה   אריתריאה גדי הרפז
אקרה שגרירות 2011[13] גאנה   גאנה ליבריה   ליבריה שני קופר
אשגאבט שגרירות 2013[14] טורקמניסטן   טורקמניסטן משה קמחי
אתונה שגרירות 1990[15] יוון   יוון אירית בן-אבא
באקו שגרירות 1993 אזרבייג'ן   אזרבייג'ן דן סתיו
בואנוס איירס שגרירות 1949[16] ארגנטינה   ארגנטינה אילן שטולמן
בוגוטה שגרירות 1960 קולומביה   קולומביה משה (מרקו) סרמונטה
בודפשט שגרירות 1989[17] הונגריה   הונגריה יוסי עמרני
בוסטון קונסוליה כללית 1965[18] ארצות הברית   ארצות הברית זאב בוקר
בוקרשט שגרירות 1948 רומניה   רומניה תמר סם-אש
בייג'ינג שגרירות 1992 הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין מונגוליה   מונגוליה צבי חפץ
בלגרד שגרירות 1997[19] סרביה   סרביה מונטנגרו   מונטנגרו אלונה פישר-קם
בנגלור קונסוליה כללית 2012 הודו   הודו דנה קורש
בנגקוק שגרירות 1958[20] תאילנד   תאילנד קמבודיה   קמבודיה מאיר שלמה
ברזיליה שגרירות 1952[21] ברזיל   ברזיל יוסי שלי
ברטיסלאבה שגרירות 2006 סלובקיה   סלובקיה צבי ופני
בריסל שגרירות 1949 בלגיה   בלגיה לוקסמבורג   לוקסמבורג סימונה פרנקל
בריסל נציגות 1959[22] האיחוד האירופי   האיחוד האירופי נאט"ו   נאט"ו אהרון לשנו-יער
ברלין שגרירות 1965[23] גרמניה   גרמניה ג'רמי יששכרוף
ברן שגרירות 1951[24] שווייץ   שווייץ ליכטנשטיין   ליכטנשטיין יעקב קידר
גואטמלה סיטי שגרירות 1960 גואטמלה   גואטמלה הונדורס   הונדורס מתניה כהן
גואנגג'ואו קונסוליה כללית 2009[25] הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין נדב כהן
ז'נבה נציגות 1949 האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם אביבה רז-שכטר
דבלין שגרירות 1993 אירלנד   אירלנד אופיר קריב
דקר שגרירות 1994[26] סנגל   סנגל גינאה   גינאה גינאה ביסאו   גינאה ביסאו גמביה   גמביה סיירה לאון   סיירה לאון קייפ ורדה   קייפ ורדה רועי רוזנבליט
האג שגרירות 1949[27] הולנד   הולנד אביב שיראון
האנוי שגרירות 1993 וייטנאם   וייטנאם לאוס   לאוס נדב אשכר
הונג קונג קונסוליה כללית 1985[28] הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין אהובה שפילר
הלסינקי שגרירות 1950 פינלנד   פינלנד אסטוניה   אסטוניה דב שגב-שטיינברג
וושינגטון שגרירות 1948 ארצות הברית   ארצות הברית רון דרמר
וילנה שגרירות 2015[29] ליטא   ליטא אמיר מימון
וינה שגרירות 1949[30] אוסטריה   אוסטריה האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית טליה לדור פרשר
ולינגטון שגרירות 2010[31] ניו זילנד   ניו זילנד טונגה   טונגה סמואה   סמואה איי קוק   איי קוק יצחק גרברג
ורשה שגרירות 1990[32] פולין   פולין אנה אזרי
זאגרב שגרירות 2005 קרואטיה   קרואטיה אילן מור
טאיפיי משרד ייצוג 1993[33] טאיוואן   טאיוואן אשר ירדן
טביליסי שגרירות 1993 גאורגיה   גאורגיה שבתאי צור
טוקיו שגרירות 1953 יפן   יפן יפה בן-ארי
טורונטו קונסוליה כללית 1961[34] קנדה   קנדה גלית ברעם אמדור
טירנה שגרירות 2012 אלבניה   אלבניה בוסניה והרצגובינה   בוסניה והרצגובינה בעז רודקין
טשקנט שגרירות 1992 אוזבקיסטן   אוזבקיסטן טג'יקיסטן   טג'יקיסטן אדוארד (אדי) שפירא
יאונדה שגרירות 1986[35] קמרון   קמרון גינאה המשוונית   גינאה המשוונית הרפובליקה המרכז אפריקאית   הרפובליקה המרכז אפריקאית רן גידור
יאנגון שגרירות 1953[36] מיאנמר   מיאנמר רונן גיל-אור
יוסטון קונסוליה כללית 1962[37] ארצות הברית   ארצות הברית גלעד כץ
לואנדה שגרירות 1994 אנגולה   אנגולה מוזמביק   מוזמביק סאו טומה ופרינסיפה   סאו טומה ופרינסיפה אורן רוזנבלט
לונדון שגרירות 1949[38] הממלכה המאוחדת  בריטניה מארק רגב
לוס אנג'לס קונסוליה כללית 1949 ארצות הברית   ארצות הברית אבנר סבן
לימה שגרירות 1956[39] פרו   פרו אסף איכילביץ'
ליסבון שגרירות 1977[40] פורטוגל   פורטוגל רפאל גמזו
מדריד שגרירות 1986[41] ספרד   ספרד אנדורה   אנדורה דניאל קוטנר
מומבאי קונסוליה כללית 1953[42] הודו   הודו יעקב פינקלשטיין
מונטווידאו שגרירות 1948 אורוגוואי   אורוגוואי גלית רונן
מונטריאול קונסוליה כללית 1949[43] קנדה   קנדה דוד לוי
מוסקבה שגרירות 1991[44] רוסיה   רוסיה גרי קורן
מיאמי קונסוליה כללית 1982[45] ארצות הברית   ארצות הברית ליאור חייט
מינכן קונסוליה כללית 2011[46] גרמניה   גרמניה סנדרה סימוביץ'
מינסק שגרירות 1993[47] בלארוס   בלארוס אלון שוהם
מנילה שגרירות 1962[48] הפיליפינים   הפיליפינים אפרים בן מתתיהו
מקסיקו סיטי שגרירות 1953[49] מקסיקו   מקסיקו איי בהאמה   איי בהאמה בליז   בליז יונתן פלד
ניו דלהי שגרירות 1992 הודו   הודו סרי לנקה   סרי לנקה רון מלכאן
ניו יורק קונסוליה כללית 1948 ארצות הברית   ארצות הברית דני דיין
ניו יורק נציגות 1949 האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם דני דנון
ניירובי שגרירות 1963[50] קניה   קניה האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם אוגנדה   אוגנדה טנזניה   טנזניה מלאווי    מלאווי סיישל   סיישל נח גל-גנדלר
ניקוסיה שגרירות 1961[51] קפריסין   קפריסין שמואל רבל
סאו פאולו קונסוליה כללית 2010[52] ברזיל   ברזיל דורי גורן
סופיה שגרירות 1990[53] בולגריה   בולגריה אירית ליליאן
סיאול שגרירות 1992[54] קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית חיים חושן
סינגפור שגרירות 1969[55] סינגפור   סינגפור מזרח טימור   מזרח טימור סימונה הלפרין
סן חוזה שגרירות 1966[56] קוסטה ריקה   קוסטה ריקה ניקרגואה   ניקרגואה אל סלוודור   אל סלוודור אמיר אופק
סן פרנסיסקו קונסוליה כללית 1962 ארצות הברית   ארצות הברית שלומי קופמן
סנטו דומינגו שגרירות 1964 הרפובליקה הדומיניקנית   הרפובליקה הדומיניקנית אנטיגואה וברבודה   אנטיגואה וברבודה ג'מייקה   ג'מייקה גרנדה   גרנדה דומיניקה   דומיניקה האיטי   האיטי דני בירן
סנטיאגו דה צ'ילה שגרירות 1950[57] צ'ילה   צ'ילה אלדד חייט
סנקט פטרבורג קונסוליה כללית 2011 רוסיה   רוסיה אולגה סלוב
עמאן שגרירות 1994 ירדן   ירדן אמיר ויסברוד
פנמה סיטי שגרירות 1965 פנמה   פנמה סורינאם   סורינאם גיאנה   גיאנה טרינידד וטובגו   טרינידד וטובגו ברבדוס   ברבדוס גיל ארציאלי
פראג שגרירות 1990[58] צ'כיה   צ'כיה דניאל מרון
פרטוריה שגרירות 1950[59] דרום אפריקה   דרום אפריקה לסוטו   לסוטו סווזילנד   סווזילנד מאוריציוס   מאוריציוס ליאור קינן
פריז שגרירות 1949[60] צרפת   צרפת מונקו   מונקו עליזה בן-נון
פריז נציגות 1964 האומות המאוחדות  אונסק"ו OECD אלי לב
צ'נגדו קונסוליה כללית 2014 הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין רן פלג
קהיר שגרירות 1980 מצרים   מצרים דוד גוברין
קופנהגן שגרירות 1952 דנמרק   דנמרק בנימין דגן
קטמנדו שגרירות 1961 נפאל   נפאל ירון מאיר
קיגלי שגרירות 2019[61] רואנדה   רואנדה רון אדם
קיטו שגרירות 1964 אקוודור   אקוודור אדווין יאבו
קייב שגרירות 1993 אוקראינה   אוקראינה יואל ליאון
קנברה שגרירות 1950[62] אוסטרליה   אוסטרליה פיג'י   פיג'י פפואה גינאה החדשה   פפואה גינאה החדשה שמואל בן שמואל
רומא שגרירות 1949[63] איטליה   איטליה סן מרינו   סן מרינו, ארגון המזון והחקלאות עופר זקס
רומא שגרירות 1994 קריית הוותיקן   קריית הוותיקן אורן דוד
ריגה שגרירות 1992 לטביה   לטביה לירון בר-שדה
סטוקהולם שגרירות 1950 שוודיה   שוודיה אילן בן-דב
שיקגו קונסוליה כללית 1952 ארצות הברית   ארצות הברית אביב עזרא
שנגחאי קונסוליה כללית 1995 הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין אייל פרופר

שגרירים ניידיםעריכה

מקום מושבו/ה מואמן/ת ל- שגריר מכהן
ירושלים ארמניה   ארמניה מולדובה   מולדובה
ירושלים מלטה   מלטה סלובניה   סלובניה אייל סלע
ירושלים מקדוניה   מקדוניה דן אוריין
ירושלים דרום סודאן   דרום סודאן חנן גודר
ירושלים איי מרשל   איי מרשל איי שלמה   איי שלמה[64] ונואטו   ונואטו טובאלו   טובאלו פיג'י   פיג'י פפואה גינאה החדשה   פפואה גינאה החדשה מיקרונזיה   מיקרונזיה נאורו   נאורו פלאו   פלאו קיריבטי   קיריבטי טיבור שלו-שלוסר
ירושלים הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו   הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה של קונגו   הרפובליקה של קונגו גבון   גבון מדגסקר   מדגסקר לא מאויש
ירושלים זמביה   זמביה בוטסואנה   בוטסואנה נמיביה   נמיביה זימבבואה   זימבבואה גרשון קידר
ירושלים סנט קיטס ונוויס   סנט קיטס ונוויס סנט לוסיה   סנט לוסיה סנט וינסנט והגרנדינים   סנט וינסנט והגרנדינים

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרועריכה

נציגות סוג מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
דאלאס קונסוליה כללית ארצות הברית   ארצות הברית 1960 1962 פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן קונסוליה כללית גרמניה המערבית   גרמניה המערבית 1955 1967 העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון
קונקרי שגרירות גינאה   גינאה 1959 1967[65] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם קונסוליה כללית הולנד   הולנד 1949 1970
קמפלה שגרירות אוגנדה   אוגנדה 1962 1972 ניתוק יחסים מצד אידי אמין
פור לאמי שגרירות צ'אד   צ'אד 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
ברזוויל שגרירות הרפובליקה של קונגו   הרפובליקה של קונגו 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
ניאמי שגרירות ניז'ר   ניז'ר 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
במאקו שגרירות מאלי   מאלי 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
לומה שגרירות טוגו   טוגו 1962[66] 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
הוואנה שגרירות קובה   קובה 1960 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
טננריב שגרירות מדגסקר  הרפובליקה המלגשית 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לאגוס שגרירות ניגריה  ניגריה 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
בנגי שגרירות הרפובליקה המרכז-אפריקאית   הרפובליקה המרכז-אפריקאית 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
קוטונו שגרירות בנין  דהומיי 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ואגאדוגו שגרירות וולטה עילית  וולטה עילית 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם שגרירות טנזניה   טנזניה 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לוסקה שגרירות זמביה   זמביה 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פריטאון שגרירות סיירה לאון   סיירה לאון 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ליברוויל שגרירות גבון   גבון 1963 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
מונרוביה שגרירות ליבריה   ליבריה 1957 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פנום פן שגרירות קמבודיה   קמבודיה 1967[67] 1975[68] הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
טהראן שגרירות איראן (1979-1964)  איראן 1964 1979[69] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האסלאמית
יוהנסבורג קונסוליה כללית דרום אפריקה   דרום אפריקה 1949 1980
ביירות נציגות לבנון   לבנון 1982[70] 1984 ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית
פורט או פרינס שגרירות האיטי   האיטי 1973 1990
קולומבו "מדור אינטרסים"[71] סרי לנקה   סרי לנקה 1983 1990 ניתוק יחסים
ציריך קונסוליה כללית שווייץ   שווייץ 1949 1990[72] סיבות תקציביות[73]
קינגסטון שגרירות ג'מייקה   ג'מייקה 1975[74] 1995~[75] סיבות תקציביות
סובה שגרירות פיג'י   פיג'י 1987 1995~[75] סיבות תקציביות
טגוסיגלפה שגרירות הונדורס   הונדורס 1986 1995~[75] סיבות תקציביות
מילנו קונסוליה כללית איטליה   איטליה 1967[76] 1996[77] סיבות תקציביות
מבבנה שגרירות סווזילנד   סווזילנד 1968[78] 1996 סיבות תקציביות
לילונגווה שגרירות מלאווי   מלאווי 1964[79] 1997 סיבות תקציביות
רבאט משרד קישור מרוקו   מרוקו 1994[80] 2000[81] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
תוניס נציגות תוניסיה   תוניסיה 1996[80] 2000[82] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
מסקט נציגות מסחרית עומאן   עומאן 1996[80] 2000[83] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
אלכסנדריה קונסוליה כללית מצרים   מצרים 1982[84] 2002[85] סיבות תקציביות
הררה שגרירות זימבבואה   זימבבואה 2002[86] סיבות תקציביות
סידני קונסוליה כללית אוסטרליה   אוסטרליה 1949 2002[86] סיבות תקציביות
ריו דה ז'ניירו קונסוליה כללית ברזיל   ברזיל 1949 2002[86] סיבות תקציביות
קינשאסה שגרירות זאיר  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  זאיר / קונגו 1982[87] 2003
לה פאס שגרירות בוליביה   בוליביה 1975 2003 סיבות תקציביות
קראקס שגרירות ונצואלה   ונצואלה 1958 2009[88] ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
נואקשוט שגרירות מאוריטניה (1959–2017)  מאוריטניה 1999 2009 ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
מרסיי קונסוליה כללית צרפת   צרפת 1951 2015 סיבות תקציביות
פילדלפיה קונסוליה כללית ארצות הברית   ארצות הברית 1964[89] 2015 סיבות תקציביות
סן סלוודור שגרירות אל סלוודור   אל סלוודור 1974[90] 2016[91] סיבות תקציביות
אסונסיון שגרירות פרגוואי   פרגוואי 2015[92] 2018[93] הוראת נשיא פרגוואי על העברת שגרירות ארצו מירושלים

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
  2. ^ תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
  3. ^ התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
  4. ^ שי ניר, מי צריך שגרירות בדבלין?, דבר ראשון (אתר אינטרנט), ‏12 בינואר, 2018
  5. ^ ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
  6. ^ "פריצת דרך: ישראל פותחת נציגות דיפלומטית רשמית באבו דאבי", באתר וואלה! NEWS‏, 27 בנובמבר 2015
  7. ^ השגרירות נפתחה באבידג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
  8. ^ שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
  9. ^ עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
  10. ^ תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
  11. ^ הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
  12. ^ הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה. במאי 2018, בעקבות העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים והאירועים ברצועת עזה, החליטה טורקיה לגרש את שגריר ישראל משטחה.
  13. ^ שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  14. ^ ההחלטה לפתוח שגרירות באשגאבט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
  15. ^ החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראו: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  16. ^ נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
  17. ^ נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  18. ^ ידיעה בעיתון כאן
  19. ^ נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
  20. ^ ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראו גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
  21. ^ נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
  22. ^ נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
  23. ^ שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
  24. ^ כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
  25. ^ הודעה באתר משרד החוץ
  26. ^ ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  27. ^ בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
  28. ^ ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  29. ^ כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
  30. ^ נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
  31. ^ השגרירות בולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
  32. ^ צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
  33. ^ המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287-292
  34. ^ הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
  35. ^ שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראו: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
  36. ^ הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
  37. ^ החליפה את הקונסוליה בדאלאס
  38. ^ נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
  39. ^ צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
  40. ^ משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראו: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
  41. ^ בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
  42. ^ עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
  43. ^ ידיעה בעיתון כאן
  44. ^ ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
  45. ^ ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
  46. ^ הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עליה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
  47. ^ השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
  48. ^ החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
  49. ^ ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
  50. ^ בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
  51. ^ על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  52. ^ קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
  53. ^ נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  54. ^ שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  55. ^ במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
  56. ^ שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
  57. ^ נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
  58. ^ נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  59. ^ ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
  60. ^ כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
  61. ^ נציגות ישראלית פעלה ברואנדה בין השנים 1962 ל-1973, אך נסגרה עקב ניתוק היחסים בין המדינות בעקבות מלחמת יום כיפור. היחסים חודשו בשנות ה-80 של המאה ה-20. ב-2017, בעקבות התחממות היחסים בין המדינות, הודיעה ישראל על כוונתה לפתוח שגרירות בקיגלי ובפברואר 2019 הגיש שגריר ישראל רון אדם את כתב האמנתו לממשלת רואנדה (איתמר אייכנר, ישראל פתחה לראשונה שגרירות ברואנדה, ynet, ‏22 בפברואר 2019).
  62. ^ מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
  63. ^ ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
  64. ^ http://theislandsun.com.sb/israel-explores-areas-help-si/
  65. ^ לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב 5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
  66. ^ נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
  67. ^ רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
  68. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
  69. ^ חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
  70. ^ דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
  71. ^ יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179-189
  72. ^ ראו למשל כאן
  73. ^ בדיון שהתקיים בכנסת ב-11 במאי 1993 נתן שר החוץ, שמעון פרס, את ההסבר הבא: "ההחלטה לסגור את הקונסוליה בציריך נובעת מכך שהמרחק בין ברן לבין ציריך הוא קטן יותר, למשל, מהמרחק שבין מוסקבה לבין לנינגרד. אם אתה שואל אותי, הגיוני יותר לפתוח קונסוליה בלנינגרד, או בפטרוגרד, שבהן יש גם יהודים וגם מסחר. אנחנו אפילו מתכוונים לפתוח קונסוליה בשנחאי, מפני שהמרחק בין בייג'ינג לבין שנחאי גדול יותר מאשר המרחק בין ברן לבין ציריך, וגם האפשרויות הן חדשות ומרתקות. אנחנו עושים מיפוי חדש של הקונסוליות, מפני שבדרך הטבע אין לנו תקציב לענות על כל הצרכים הרבים שיש לנו."
  74. ^ ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
  75. ^ 75.0 75.1 75.2 ראו ידיעה כאן
  76. ^ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילנו קונסול כבוד.
  77. ^ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
  78. ^ מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
  79. ^ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
  80. ^ 80.0 80.1 80.2 המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
  81. ^ תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
  82. ^ הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
  83. ^ קרן צוריאל, ‏יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
  84. ^ ידיעה בעיתון ניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
  85. ^ דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
  86. ^ 86.0 86.1 86.2 אתר משרד החוץ
  87. ^ שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.
  88. ^ רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
  89. ^ מעריב, 11 ביוני 1964
  90. ^ ראו כאן
  91. ^ איתמר אייכנר, משבר דיפלומטי: שגרירות תועבר מישראל לרמאללה?, באתר ynet, 17 בינואר 2016
  92. ^ צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
  93. ^ איתמר אייכנר וסוכנויות הידיעות, פרגוואי הודיעה על החזרת השגרירות לת"א; נתניהו סוגר את השגרירות, ynet, ‏5 בספטמבר 2018