נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

נציגויות מדינת ישראל מטעם משרד החוץ
(הופנה מהדף שגרירות ישראל)

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 79 שגרירויות, 22 קונסוליות כלליות, משרדי ייצוג וקישור, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם 164 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים, היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול

רקעעריכה

 
מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו נציגי הסוכנות היהודית פרוסים במדינות רבות, ובכמה מהם נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחותיה של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות[1]. הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948[2]. עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק וז'נבה, כשלצידן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם[3].

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של המאה ה-21 מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל-2019 נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות[4].
ב-2020, בעקבות חתימת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות במפרץ הפרסי, הודיע משרד החוץ על כוונה לפתוח שגרירויות באיחוד האמירויות הערביות[5] ובבחריין[6].

רשימת נציגויות ישראל בעולםעריכה

נציגות סוג הנציגות יבשת שנת פתיחה מואמנת ל- האמנה נוספת ראש הנציגות
אבוג'ה שגרירות אפריקה 1993[7] ניגריה  ניגריה ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) מייקל פרימן
אבו דאבי שגרירות אסיה 2021[8] איחוד האמירויות הערביות   איחוד האמירויות הערביות אמיר חייק
אביג'אן שגרירות אפריקה 1986[9] חוף השנהב   חוף השנהב בורקינה פאסו   בורקינה פאסו
בנין   בנין
טוגו   טוגו
לאו וינובסקי
אדיס אבבה שגרירות אפריקה 1989[10] אתיופיה   אתיופיה בורונדי   בורונדי
צ'אד   צ'אד
רפאל מורב
(מיועד: אללי אדמסו)
אוטווה שגרירות אמריקה הצפונית 1953[11] קנדה   קנדה רונן הופמן
אוסלו שגרירות אירופה 1955[12] נורווגיה   נורווגיה איסלנד   איסלנד אלון רוט-שניר
אטלנטה קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1956 ארצות הברית   ארצות הברית ענת סולטן-דדון
איסטנבול קונסוליה כללית אסיה 1949[13] טורקיה   טורקיה ללא
אנקרה שגרירות אסיה 1949[14] טורקיה   טורקיה ללא
אסמרה שגרירות אפריקה 1993 אריתריאה   אריתריאה אסמעיל חאלדי
אקרה שגרירות אפריקה 2011[15] גאנה   גאנה ליבריה   ליבריה (תואמן גם לסיירה לאון) שני קופר
(מיועדת: שלומית סופה)
אשגבאט שגרירות אסיה 2013[16] טורקמניסטן   טורקמניסטן בת עדן קייט
אתונה שגרירות אירופה 1990[17] יוון   יוון יוסי עמרני
באקו שגרירות אסיה 1993 אזרבייג'ן   אזרבייג'ן ג'ורג' דיק
בואנוס איירס שגרירות אמריקה הדרומית 1949[18] ארגנטינה   ארגנטינה גלית רונן
בוגוטה שגרירות אמריקה הדרומית 1960 קולומביה   קולומביה כריסטיאן קנטור
בודפשט שגרירות אירופה 1989[19] הונגריה   הונגריה יעקב הדס-הנדלסמן
בוסטון קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1965[20] ארצות הברית   ארצות הברית מירון ראובן
בוקרשט שגרירות אירופה 1948 רומניה   רומניה דוד סרנגה
בייג'ינג שגרירות אסיה 1992 הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין מונגוליה   מונגוליה אירית בן אבא
בלגרד שגרירות אירופה 1997[21] סרביה   סרביה מונטנגרו   מונטנגרו יהל וילן
בנגלור קונסוליה כללית אסיה 2012 הודו   הודו תמר בן חיים
בנגקוק שגרירות אסיה 1958[22] תאילנד   תאילנד קמבודיה   קמבודיה אורנה שגיב
ברזיליה שגרירות אמריקה הדרומית 1952[23] ברזיל   ברזיל דני זוהר זונשיין
ברטיסלאבה שגרירות אירופה 2006 סלובקיה   סלובקיה איתן לבאון
בריסל שגרירות אירופה 1949 בלגיה   בלגיה לוקסמבורג   לוקסמבורג עמנואל נחשון
בריסל נציגות אירופה 1959[24] האיחוד האירופי   האיחוד האירופי נאט"ו   נאט"ו חיים רגב
ברלין שגרירות אירופה 1965[25] גרמניה   גרמניה ג'רמי יששכרוף
ברן שגרירות אירופה 1951[26] שווייץ   שווייץ ליכטנשטיין   ליכטנשטיין יפעת רשף
גואטמלה סיטי שגרירות אמריקה הדרומית 1960 גואטמלה   גואטמלה הונדורס   הונדורס מתניה כהן
גואנגג'ואו קונסוליה כללית אסיה 2009[27] הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין פלג לוי
ז'נבה נציגות אירופה 1949 האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם מירב אלון-שחר
דבלין שגרירות אירופה 1993 אירלנד   אירלנד לירון בר-שדה
דובאי קונסוליה כללית אסיה 2021[28] איחוד האמירויות הערביות   איחוד האמירויות הערביות אילן שטולמן
דקר שגרירות אפריקה 1994[29] סנגל   סנגל גינאה   גינאה
גינאה ביסאו   גינאה ביסאו
גמביה   גמביה
סיירה לאון   סיירה לאון (ההאמנה תועבר לשגריר לגאנה)
קייפ ורדה   קייפ ורדה
בן בורגל
האג שגרירות אירופה 1949[30] הולנד   הולנד מודי אפרים
האנוי שגרירות אסיה 1993 וייטנאם   וייטנאם לאוס   לאוס נדב אשכר
הונג קונג קונסוליה כללית אסיה 1985[31] הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין עמיר לאטי, גם כקונסול כללי לא תושב במקאו
הלסינקי שגרירות אירופה 1950 פינלנד   פינלנד אסטוניה   אסטוניה חגית בן יעקב
וושינגטון שגרירות אמריקה הצפונית 1948 ארצות הברית   ארצות הברית גלעד ארדן
וילנה שגרירות אירופה 2015[32] ליטא   ליטא יוסי לוי
וינה שגרירות אירופה 1949[33] אוסטריה   אוסטריה האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מרדכי רודגולד
ולינגטון שגרירות אוקיאניה 2011[34] ניו זילנד   ניו זילנד טונגה   טונגה
סמואה   סמואה
איי קוק   איי קוק
רן יעקובי
ורשה שגרירות אירופה 1990[35] פולין   פולין יעקב ליבנה
זאגרב שגרירות אירופה 2005 קרואטיה   קרואטיה אילן מור
טאיפיי משרד ייצוג אסיה 1993[36] טאיוואן   טאיוואן עומר כספי
טביליסי שגרירות אסיה 1993 גאורגיה   גאורגיה רן גידור
טגוסיגלפה שגרירות אמריקה הדרומית הונדורס   הונדורס מיועד: אלדד גולן
טוקיו שגרירות אסיה 1953 יפן   יפן יפה בן-ארי
(מיועד: גלעד כהן)
טורונטו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1961[37] קנדה   קנדה עידית שמיר
טירנה שגרירות אירופה 2012[38] אלבניה   אלבניה בוסניה והרצגובינה   בוסניה והרצגובינה נח גל גנדלר
טשקנט שגרירות אסיה 1992 אוזבקיסטן   אוזבקיסטן טג'יקיסטן   טג'יקיסטן זהבית בן הלל
יאונדה שגרירות אפריקה 1986[39] קמרון   קמרון גינאה המשוונית   גינאה המשוונית
הרפובליקה המרכז אפריקאית   הרפובליקה המרכז אפריקאית גבון   גבון[40]
איזי ינוקא
יאנגון שגרירות אסיה 1953[41] מיאנמר   מיאנמר דב שגב-שטיינברג
יוסטון קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1962[42] ארצות הברית   ארצות הברית ליביה לינק
לואנדה שגרירות אפריקה 1994 אנגולה   אנגולה מוזמביק   מוזמביק
סאו טומה ופרינסיפה   סאו טומה ופרינסיפההרפובליקה של קונגו   הרפובליקה של קונגו[43]
שמעון סולומון
לונדון שגרירות אירופה 1949[44] הממלכה המאוחדת  בריטניה ציפי חוטובלי
לוס אנג'לס קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1949 ארצות הברית   ארצות הברית הלל ניומן
לימה שגרירות אמריקה הדרומית 1956[45] פרו   פרו בוליביה  בוליביה אסף איכילביץ'
ליסבון שגרירות אירופה 1977[46] פורטוגל   פורטוגל דור שפירא
מדריד שגרירות אירופה 1986[47] ספרד   ספרד אנדורה   אנדורה רודיקה רדיאן-גורדון
מומבאי קונסוליה כללית אסיה 1953[48] הודו   הודו קובי שושני
מונטווידאו שגרירות אמריקה הדרומית 1948 אורוגוואי   אורוגוואי יועד מגן
מונטריאול קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1949[49] קנדה   קנדה פול הירשון
מוסקבה שגרירות אירופה 1991[50] רוסיה   רוסיה אלכסנדר בן צבי
מיאמי קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1982[51] ארצות הברית   ארצות הברית מאור אלבז סטרינסקי
מינכן קונסוליה כללית אירופה 2011[52] גרמניה   גרמניה כרמלה שמיר
מינסק שגרירות אירופה 1993[53] בלארוס   בלארוס אלכס גולדמן-שיימן
מנאמה שגרירות אסיה 2020[54] בחריין   בחריין איתן נאה (מיועד)[55]
מנילה שגרירות אסיה 1962[56] הפיליפינים   הפיליפינים אילן פלוס
מקסיקו סיטי שגרירות אמריקה הצפונית 1953[57] מקסיקו   מקסיקו איי בהאמה   איי בהאמה
בליז   בליז
צבי טל
נורסולטן שגרירות אסיה 1992 קזחסטן   קזחסטן קירגיזסטן   קירגיזסטן אדווין יאבו
ניו דלהי שגרירות אסיה 1992 הודו   הודו סרי לנקה   סרי לנקה
בהוטן   בהוטן
נאור גילאון
ניו יורק קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1948 ארצות הברית   ארצות הברית ישראל ניצן (ממלא מקום)
(מיועד: אסף זמיר)[58]
ניו יורק נציגות אמריקה הצפונית 1949 האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם גלעד ארדן
ניירובי שגרירות אפריקה 1963[59] קניה   קניה האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם
אוגנדה   אוגנדה
טנזניה   טנזניה
מלאווי   מלאווי
סיישל   סיישל
מיועד: מיכאל לוטם
ניקוסיה שגרירות אסיה 1961[60] קפריסין   קפריסין אורן אנוליק
סאו פאולו קונסוליה כללית אמריקה הדרומית 2010[61] ברזיל   ברזיל רפאל ארדרייך
סופיה שגרירות אירופה 1990[62] בולגריה   בולגריה יורם אלרון
סטוקהולם שגרירות אירופה 1950 שוודיה   שוודיה זיו נבו קולמן
סיאול שגרירות אסיה 1992[63] קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית עקיבא תור
סינגפור שגרירות אסיה 1969[64] סינגפור   סינגפור מזרח טימור   מזרח טימור שגיא קרני
סן חוזה שגרירות אמריקה הדרומית 1966[65] קוסטה ריקה   קוסטה ריקה ניקרגואה   ניקרגואה
אל סלוודור   אל סלוודור (תועבר לאחריות השגרירות בגואטמלה)
אורן בראל
סן פרנסיסקו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1962 ארצות הברית   ארצות הברית שלומי קופמן
סנטו דומינגו שגרירות אמריקה הדרומית 1964 הרפובליקה הדומיניקנית   הרפובליקה הדומיניקנית אנטיגואה וברבודה   אנטיגואה וברבודה
ג'מייקה   ג'מייקהגרנדה   גרנדה
דומיניקה   דומיניקה
האיטי   האיטי

סנט וינסנט והגרנדינים   סנט וינסנט והגרנדינים

סנט קיטס ונוויס   סנט קיטס ונוויס[66]

דני בירן
סנטיאגו דה צ'ילה שגרירות אמריקה הדרומית 1950[67] צ'ילה   צ'ילה מרינה רוזנברג
סנקט פטרבורג קונסוליה כללית אירופה 2011 רוסיה   רוסיה אורי רזניק
עמאן שגרירות אסיה 1994 ירדן   ירדן איתן סורקיס
פנמה סיטי שגרירות אמריקה הדרומית 1965 פנמה   פנמה סורינאם   סורינאם
גיאנה   גיאנהטרינידד וטובגו   טרינידד וטובגו
ברבדוס   ברבדוס
איתי בר-דב
פראג שגרירות אירופה 1990[68] צ'כיה   צ'כיה אנה אזארי
פרטוריה שגרירות אפריקה 1950[69] דרום אפריקה   דרום אפריקה לסוטו   לסוטו
סווזילנד   סווזילנד
מאוריציוס   מאוריציוס מדגסקר   מדגסקר[70]
אלי בלוצרקובסקי
פריז שגרירות אירופה 1949[71] צרפת   צרפת מונקו   מונקו מיועדת: יעל גרמן
פריז נציגות אירופה 1964 האומות המאוחדות  אונסק"ו OECD חיים אסרף
צ'נגדו קונסוליה כללית אסיה 2014 הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין גדי הרפז
קהיר שגרירות אפריקה 1980 מצרים   מצרים אמירה אורון
קופנהגן שגרירות אירופה 1952 דנמרק   דנמרק דוד עקוב
קטמנדו שגרירות אסיה 1961 נפאל   נפאל חנן גודר
קיגאלי שגרירות אפריקה 2019[72] רואנדה   רואנדה רון אדם
קיטו שגרירות אמריקה הדרומית 1964 אקוודור   אקוודור זאב הראל
קייב שגרירות אירופה 1993 אוקראינה   אוקראינה מולדובה   מולדובה מיכאל ברודסקי[73]
קינשאסה קונסולית כבוד אפריקה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו   הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו פיהא אסלאן
קנברה שגרירות אוקיאניה 1950[74] אוסטרליה   אוסטרליה פיג'י   פיג'יפפואה גינאה החדשה   פפואה גינאה החדשה

מיקרונזיה   מיקרונזיה[75]

(מיועד: אמיר מימון)
רבאט משרד קישור אפריקה [76]2021 מרוקו  מרוקו דוד גוברין
רומא שגרירות אירופה 1949[77] איטליה   איטליה סן מרינו   סן מרינוארגון המזון והחקלאות דרור אידר
רומא שגרירות אירופה 1994 קריית הוותיקן   קריית הוותיקן רפי שוץ
ריגה שגרירות אירופה 1992 לטביה   לטביה שרון רפפורט
שאנגחאי קונסוליה כללית אסיה 1995 הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין אדוארד שפירא
שיקגו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1952 ארצות הברית   ארצות הברית ינעם כהן

שגרירים ניידיםעריכה

מקום מושבו מואמן ל- שגריר מכהן
ירושלים ארמניה   ארמניה מולדובה   מולדובה אלי בלוצרקובסקי
ירושלים מלטה   מלטהסלובניה   סלובניה אייל סלע
ירושלים מקדוניה הצפונית   מקדוניה הצפונית דן אוריין
(מיועדת: סימונה פרנקל)
ירושלים דרום סודאן   דרום סודאן חנן גודר
(מיועד: גרשון קידר)
ירושלים איי מרשל   איי מרשל איי שלמה   איי שלמה[78]

ונואטו   ונואטו

טובאלו   טובאלו

פיג'י   פיג'י

פפואה גינאה החדשה   פפואה גינאה החדשה

נאורו   נאורו

פלאו   פלאו

קיריבטי   קיריבטי

מיקרונזיה  מיקרונזיה

טיבור שלו-שלוסר (מיועד: רועי  רוזנבליט)
ירושלים זמביה   זמביה בוטסואנה   בוטסואנה

נמיביה   נמיביה

זימבבואה   זימבבואה

גרשון קידר
(מיועדת: עפרה פרחי)

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו ועודן סגורותעריכה

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו מסיבות פוליטיותעריכה

נציגות סוג יבשת מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
פור לאמי שגרירות אפריקה צ'אד   צ'אד 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
ניאמי שגרירות אפריקה ניז'ר   ניז'ר 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
במאקו שגרירות אפריקה מאלי   מאלי 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
הוואנה שגרירות אמריקה הצפונית קובה   קובה 1960 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
טננריב שגרירות אפריקה מדגסקר  הרפובליקה המלגשית 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
בנגי שגרירות אפריקה הרפובליקה המרכז-אפריקאית   הרפובליקה המרכז-אפריקאית 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
קוטונו שגרירות אפריקה בנין  דהומיי 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ואגאדוגו שגרירות אפריקה וולטה עילית  וולטה עילית 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
טהראן שגרירות אסיה איראן (1979-1964)  איראן 1964 1979[79] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האיראנית
ביירות נציגות אסיה לבנון   לבנון 1982[80] 1984 ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית במדינה
תוניס נציגות אפריקה תוניסיה   תוניסיה 1996[81] 2000[82] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
מסקט נציגות מסחרית אסיה עומאן   עומאן 1996[81] 2000[83] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
קראקס שגרירות אמריקה הדרומית ונצואלה   ונצואלה 1958 2009[84] ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
נואקשוט שגרירות אפריקה מאוריטניה (1959–2017)  מאוריטניה 1999 2009 ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
אסונסיון שגרירות אמריקה הדרומית פרגוואי   פרגוואי 2015[85] 2018[86] משבר דיפלומטי שנגרם בין המדינות עקב העברת השגרירות של פרווגאי בחזרה לתל אביב.

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו לחלוטין במדינה מסיבות תקציביותעריכה

נציגות סוג יבשת מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
ציריך קונסוליה כללית אירופה שווייץ   שווייץ 1949 1990[87] סיבות תקציביות[88]
קינגסטון שגרירות אמריקה הצפונית ג'מייקה   ג'מייקה 1975[89] 1995~[90] סיבות תקציביות
סובה שגרירות אוקיאניה פיג'י   פיג'י 1987 1995~[90] סיבות תקציביות
טגוסיגלפה שגרירות אמריקה הדרומית הונדורס   הונדורס 1986 1995~[90] סיבות תקציביות
מילאנו קונסוליה כללית אירופה איטליה   איטליה 1967[91] 1996[92] סיבות תקציביות
מבבנה שגרירות אפריקה סווזילנד   סווזילנד 1968[93] 1996 סיבות תקציביות
לילונגווה שגרירות אפריקה מלאווי   מלאווי 1964[94] 1997 סיבות תקציביות
לה פאס שגרירות אמריקה הדרומית בוליביה   בוליביה 1975 2003 סיבות תקציביות
סן סלוודור שגרירות אמריקה הדרומית אל סלוודור   אל סלוודור 1974[95] 2016[96] סיבות תקציביות
מילאנו קונסוליה כללית אירופה איטליה   איטליה 1967[97] 1996[98] סיבות תקציביות
לילונגווה שגרירות אפריקה מלאווי   מלאווי 1964[99] 1997 סיבות תקציביות
אלכסנדריה קונסוליה כללית אפריקה מצרים   מצרים 1982[100] 2002[101] סיבות תקציביות
סידני קונסוליה כללית אוקיאניה אוסטרליה   אוסטרליה 1949 2002[102] סיבות תקציביות
ריו דה ז'ניירו קונסוליה כללית אמריקה הדרומית ברזיל   ברזיל 1949 2002[102] סיבות תקציביות
מרסיי קונסוליה כללית אירופה צרפת   צרפת 1951 2015 סיבות תקציביות
פילדלפיה קונסוליה כללית אמריקה הצפונית ארצות הברית   ארצות הברית 1964[103] 2015 סיבות תקציביות

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שפועלות בעיר אחרתעריכה

נציגות סוג יבשת מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
דאלאס קונסוליה כללית אמריקה הצפונית ארצות הברית   ארצות הברית 1960 1962 פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן קונסוליה כללית אירופה גרמניה המערבית   גרמניה המערבית 1955 1967 העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו ונפתחו מחדש (חלקן על ידי 'שגריר נודד' או נציג במדינה שכנה)עריכה

נציגות סוג יבשת מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
קונקרי שגרירות אפריקה גינאה   גינאה 1959 1967[104] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם קונסוליה כללית אירופה הולנד   הולנד 1949 1970
קמפלה שגרירות אפריקה אוגנדה   אוגנדה 1962 1972 ניתוק יחסים מצד אידי אמין
ברזוויל שגרירות אפריקה הרפובליקה של קונגו   הרפובליקה של קונגו 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
לומה שגרירות אפריקה טוגו   טוגו 1962[105] 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
לאגוס שגרירות אפריקה ניגריה  ניגריה 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם שגרירות אפריקה טנזניה   טנזניה 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לוסקה שגרירות אפריקה זמביה   זמביה 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פריטאון שגרירות אפריקה סיירה לאון   סיירה לאון 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ליברוויל שגרירות אפריקה גבון   גבון 1963 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
מונרוביה שגרירות אפריקה ליבריה   ליבריה 1957 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פנום פן שגרירות אסיה קמבודיה   קמבודיה 1967[106] 1975[107] הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
יוהנסבורג קונסוליה כללית אפריקה דרום אפריקה (1928-1994)  דרום אפריקה 1949 1980
פורט או פרינס שגרירות אמריקה הצפונית האיטי   האיטי 1973 1990
קולומבו "מדור אינטרסים"[108] אסיה סרי לנקה   סרי לנקה 1983 1990 ניתוק יחסים
רבאט משרד קישור אפריקה מרוקו   מרוקו 1994[81] 2000[109] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
קינשאסה שגרירות אפריקה זאיר  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  זאיר / קונגו 1982[110] 2003

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
  2. ^ תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
  3. ^ התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
  4. ^ שי ניר, ‏מי צריך שגרירות בדבלין?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 בינואר 2018
  5. ^ דיונים ראשונים בדרך לפתיחה הדדית של שגרירויות בישראל ובאיחוד האמירויות , אתר משרד החוץ, 31 באוגוסט 2020
  6. ^ שמעון יעיש, ‏בכירים במשרד החוץ: "ישראל תפתח שגרירות בבחריין בהקדם האפשרי", באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2020
  7. ^ ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
  8. ^ 4 חודשים מחתימת ההסכם עם האמירויות: ישראל פתחה שגרירות באבו-דאבי, וואלה!News, ‏24 בינואר 2021
  9. ^ השגרירות נפתחה באביג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
  10. ^ שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
  11. ^ עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
  12. ^ תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
  13. ^ הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
  14. ^ הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה. במאי 2018, בעקבות העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים והאירועים ברצועת עזה, החליטה טורקיה לגרש את שגריר ישראל משטחה.
  15. ^ שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  16. ^ ההחלטה לפתוח שגרירות באשגבאט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
  17. ^ החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראו: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  18. ^ נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
  19. ^ נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  20. ^ ידיעה בעיתון כאן
  21. ^ נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
  22. ^ ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראו גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
  23. ^ נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
  24. ^ נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
  25. ^ שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
  26. ^ כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
  27. ^ הודעה באתר משרד החוץ
  28. ^ אריאל כהנא, נפתחה הקונסוליה הכללית של ישראל בדובאי, ישראל היום, ‏26 בינואר 2021
  29. ^ ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  30. ^ בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
  31. ^ ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  32. ^ כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
  33. ^ נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
  34. ^ השגרירות בוולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
  35. ^ צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
  36. ^ המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287-292
  37. ^ הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
  38. ^ מהדקים את הקשרים: ישראל תפתח שגרירות באלבניה, באתר וואלה!
  39. ^ שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראו: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
  40. ^ https://www.gov.il/he/Departments/dynamiccollectors/israeli-consular-services?skip=50
  41. ^ הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
  42. ^ החליפה את הקונסוליה בדאלאס
  43. ^ https://mfa.gov.il/MFAHEB/ForeignRelations/Documents/shnaton_2005.pdf
  44. ^ נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
  45. ^ צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
  46. ^ משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראו: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
  47. ^ בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
  48. ^ עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
  49. ^ ידיעה בעיתון כאן
  50. ^ ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
  51. ^ ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
  52. ^ הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עלייה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
  53. ^ השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
  54. ^ דני זקן, ‏משרד החוץ פתח היום את שגרירות ישראל באבו דאבי, באתר גלובס, 24 בינואר 2021
  55. ^ אוריאל בארי, ‏לראשונה: מונה שגריר ישראלי לבחריין, באתר "סרוגים", 2 בספטמבר 2021
  56. ^ החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
  57. ^ ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
  58. ^ קרי רובינשטיין, ישראל בשירות ישראל, ynet, ‏11 בספטמבר 2020
  59. ^ בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
  60. ^ על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  61. ^ קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
  62. ^ נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  63. ^ שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  64. ^ במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
  65. ^ שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
  66. ^ https://embassies.gov.il/santo-domingo/ConsularServices/Pages/ISLAND-IN-SAINT-KITTS-AND-NEVIS.aspx
  67. ^ נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
  68. ^ נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  69. ^ ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
  70. ^ https://www.gov.il/he/Departments/dynamiccollectors/israeli-consular-services?skip=100
  71. ^ כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
  72. ^ נציגות ישראלית פעלה ברואנדה בין השנים 1962 ל-1973, אך נסגרה עקב ניתוק היחסים בין המדינות בעקבות מלחמת יום כיפור. היחסים חודשו בשנות ה-80 של המאה ה-20. ב-2017, בעקבות התחממות היחסים בין המדינות, הודיעה ישראל על כוונתה לפתוח שגרירות בקיגלי ובפברואר 2019 הגיש שגריר ישראל רון אדם את כתב האמנתו לממשלת רואנדה (איתמר אייכנר, ישראל פתחה לראשונה שגרירות ברואנדה, ynet, ‏22 בפברואר 2019).
  73. ^ https://embassies.gov.il/kiev/NewsAndEvents/Pages/Ми-вітаємо-нашого-нового-посла!-.aspx
  74. ^ מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
  75. ^ https://embassies.gov.il/canberra/ConsularServices/Pages/consular-services.aspx
  76. ^ 20 שנים לאחר סגירתה: ישראל פתחה מחדש את הנציגות הדיפלומטית במרוקו, באתר וואלה!‏, 26 בינואר 2021
  77. ^ ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
  78. ^ Israel explores areas to help SI, The Islandsun Daily News, ‏2018-01-25 (באנגלית)
  79. ^ חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
  80. ^ דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
  81. ^ 1 2 3 המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
  82. ^ הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
  83. ^ קרן צוריאל, ‏יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
  84. ^ רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
  85. ^ צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
  86. ^ איתמר אייכנר וסוכנויות הידיעות, פרגוואי הודיעה על החזרת השגרירות לת"א; נתניהו סוגר את השגרירות, באתר ynet, 5 בספטמבר 2018
  87. ^ ראו למשל כאן
  88. ^ בדיון שהתקיים בכנסת ב-11 במאי 1993 נתן שר החוץ, שמעון פרס, את ההסבר הבא: "ההחלטה לסגור את הקונסוליה בציריך נובעת מכך שהמרחק בין ברן לבין ציריך הוא קטן יותר, למשל, מהמרחק שבין מוסקבה לבין לנינגרד. אם אתה שואל אותי, הגיוני יותר לפתוח קונסוליה בלנינגרד, או בפטרוגרד, שבהן יש גם יהודים וגם מסחר. אנחנו אפילו מתכוונים לפתוח קונסוליה בשנחאי, מפני שהמרחק בין בייג'ינג לבין שנחאי גדול יותר מאשר המרחק בין ברן לבין ציריך, וגם האפשרויות הן חדשות ומרתקות. אנחנו עושים מיפוי חדש של הקונסוליות, מפני שבדרך הטבע אין לנו תקציב לענות על כל הצרכים הרבים שיש לנו."
  89. ^ ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
  90. ^ 1 2 3 ראו ידיעה כאן
  91. ^ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילאנו קונסול כבוד.
  92. ^ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
  93. ^ מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
  94. ^ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
  95. ^ ראו כאן
  96. ^ איתמר אייכנר, משבר דיפלומטי: שגרירות תועבר מישראל לרמאללה?, באתר ynet, 17 בינואר 2016
  97. ^ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילאנו קונסול כבוד.
  98. ^ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
  99. ^ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
  100. ^ ידיעה בעיתון הניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
  101. ^ דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
  102. ^ 1 2 אתר משרד החוץ
  103. ^ מעריב, 11 ביוני 1964
  104. ^ לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב 5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
  105. ^ נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
  106. ^ רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
  107. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
  108. ^ יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179-189
  109. ^ תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
  110. ^ שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.