כרונולוגיה של אזור ארץ ישראל

ערך זה עוסק בכרונולוגיה של תולדות האדם בארץ ישראל וסביבתה, וחלוקתה לתקופות ארכאולוגיות והיסטוריות. בראש הערך מובא הסבר על השיטות השונות לתיארוך הכרונולוגי ולחלוקה לתקופות.

תקופות ארכאולוגיות, היסטוריות ואחרות

תקופות ארכאולוגיות

תקופות ארכאולוגיות הן תקופות המוגדרות על פי הממצא החומרי מהן. תקופות היסטוריות מוגדרות על סמך מידע כתוב המגיע מהן במקורות ראשוניים בני התקופה, או מקורות משניים מתקופות מאוחרות יותר.

התקופות שטרם המצאת הכתב, או טרם הכנסתו לשימוש באזור מסוים, נקראות תקופות פרה-היסטוריות. הן מוגדרות על פי תרבותן החומרית כפי שהיא נחשפת במחקר הארכאולוגי, ומתוארכות בשיטות פיזיקליות.

תקופות ותרבויות באזורים שונים בעולם

לעיתים יש חוסר הבחנה בספרות הבלתי מקצועית בין תקופות לתרבויות, בעיקר בעת הפרהיסטורית. תרבות היא מכלול מובחן של תרבות חומרית, או תרבות כתובה מובחנת. תקופה היא מסגרת כרונולוגית, בה עשויות להתקיים כמה תרבויות במקביל באזורים סמוכים. לעיתים גם משמש אותו שם עצמו הן לציון התרבות והן לציון התקופה, למשל התרבות הנאוליתית המתקיימת בארץ ישראל בתקופה הנאוליתית לשלביה.

יש לזכור גם כי ההגדרה הכרונולוגית של תקופות משתנה בין אזורים שונים בעולם. למשל, בעוד שבארץ ישראל וסביבתה מסתיימת התקופה הנאוליתית בערך 6,500 שנה לפני זמננו, כלומר כ-4,500 לפנה"ס, הרי במצרים היא מסתיימת סביב 3,150 לפנה"ס, ובחלקים שונים של אירופה וכן בסין היא מסתיימת מאוחר עוד יותר, סביב שנת 2,000 לפנה"ס. באזורים אחרים בעולם התקיימו תרבויות נאוליתיות עד סמוך לזמננו, ובכמה מקומות נידחים אפילו עד זמננו.

תקופות היסטוריות ופרוטו-היסטוריות

תקופות היסטוריות הן התקופות החל מעת שהכתב נכנס לשימוש. לתקופות כאלה יש לעיתים שמות מקבילים: שם ארכאולוגי ושם היסטורי, כמו תקופת הברזל 2 בארץ ישראל (תקופה ארכאולוגית) אשר חופפת לתקופת המלוכה של ממלכות ישראל ויהודה (תקופה היסטורית). תקופות אלה נחקרות ומתוארכות בכלים היסטוריים וגם בכלים ארכאולוגיים.

תקופות שבהן הכתב טרם נכנס לשימוש באזור מסוים, אך כן שימש באזורים סמוכים, נקראות תקופות פרוטו-היסטוריות. תקופות אלה מוגדרות ומתוארכות על סמך תרבותן החומרית, אך ניתן ללמוד עליהן בעקיפין גם מן המקורות ההיסטוריים שבאזורים הסמוכים. גם תקופות בהן הכתב כבר קיים אך משמש בהיקף מוגבל מאוד וללא משמעות היסטורית מובהקת, עשויות להיקרא תקופות פרוטו-היסטוריות.

תקופות מקראיות ויהודיות

עבור ארץ ישראל וסביבתה נוהגת גם חלוקה של תקופות מקראיות ויהודיות, המסתמכת על ההיסטוריוגרפיה ולעיתים גם על התיארוכים של המקרא, ושל תולדות היהדות שלאחריו. לחלק מתקופות אלה יש מקבילות היסטוריות וארכאולוגיות ברורות, למשל תקופת המלוכה במקרא, שהוא גם שמה ההיסטורי של אותה תקופה, ומקבילה כאמור לתקופת הברזל 2 הארכאולוגית בארץ ישראל. לגבי תקופות מקראיות אחרות המקבילות ההיסטוריות והארכאולוגיות ברורות פחות, כגון תקופת האבות.

הכרונולוגיה היהודית המסורתית, שאינה מדעית, מבוססת על החיבור סדר עולם רבא, שראשיתו בתקופת התלמוד ועריכתו הסופית בימי הביניים, חיבור זה מחשב לאחור את תאריכי הלוח היהודי עד לבריאת העולם. התקופה הראשונה המתוארת במקרא ומתוארכת היטב לאור חקר הכרונולוגיה המדעי, היא "תקופת המלוכה" (תקופת הברזל 2). בתיארוכים של תקופה זו, החל ממסע שישק (926 לפנה"ס), ישנו פער ניכר בין התיארוך המדעי, לבין התיארוך המסורתי המאוחר לו ביותר ממאה שנים ("השנים החסרות"). למשל, סוף "תקופת המלוכה" עם חורבן ממלכת יהודה ובית המקדש הראשון, המתוארך מדעית היטב לחודש יולי בשנת 586 לפנה"ס, התרחש לפי התיארוך המסורתי בערך בשנת 422 לפנה"ס, כלומר יותר מ-110 שנים לאחר שהמלך הפרסי כורש השתלט על ממלכת בבל.

השיטות לתיארוך ולקביעת הכרונולוגיה

התיארוך המדעי של ממצאים, אירועים ותקופות בתולדות האדם מסתמך על מספר מתודולוגיות שונות, ולעיתים שילובן יחד:

• שיטות תיארוך פיזיקליות של ממצאים ארכאולוגיים (כגון תיארוך לפי פחמן 14) או של השכבות הארכאולוגיות או הגאולוגיות בהן הם נמצאו
• תיארוך לפי מקורות היסטוריים
• ממצאים ארכאולוגיים הניתנים לתיארוך היסטורי ישיר כגון כתובות קדומות או מטבעות
• תרבות חומרית שתוארכה באתרים מסוימים לפי השיטות הקודמות, וכך ניתן להיעזר בה לתיארוך גם באתרים בהם לא ניתן ליישם את השיטות הקודמות.

שיטות תיארוך פיזיקליות

שיטות רדיואקטיביות

שיטת התיארוך הפיזיקלי הנפוצה והמוכרת ביותר עבור ממצאים ארכאולוגיים היא השיטה של תיארוך פחמן-14. בשיטה זו ניתן לתארך ממצאים המכילים חומר אורגני ולפיכך את היסוד פחמן. האיזוטופ פחמן 14 נוצר באופן תמידי באטמוספירה של כדור הארץ על ידי הקרינה הקוסמית; בכל תקופה נתונה, האחוז של איזוטופ זה קבוע ביחס לכלל הפחמן שבאטמוספירה, ולפיכך גם בכל האורגניזמים החיים אשר סופגים או נושמים פחמן זה. כאשר האורגניזם מת, הוא חדל לקבל אספקת פחמן ופחמן 14 חדשה, ואיזוטופ הפחמן 14 מתפרק בהדרגה וריכוזו באורגניזם המת פוחת; זמן מחצית החיים של פחמן 14 הוא כ-5,730 שנים, כלומר שבתום תקופה זו ריכוזו פוחת לכדי מחצית מהריכוז המקורי. מדידת ריכוז פחמן 14 בשרידים של בעלי חיים לרבות האדם, של צמחים, קורות בניין וכדומה, מאפשרת לפיכך לתארך אותם ואת השכבה בה נמצאו. השיטה מאפשרת תיארוך ממצאים שגילם עד 50,000–55,000 שנים, שכן בממצאים קדומים יותר שיעור פחמן 14 שנותר הוא כבר נמוך מכדי שניתן יהיה להשתמש בו למדידה. לתיארוך פחמן 14 ישנו טווח טעות, וגם לאחר כיולו בשיטות שונות טווח הטעות עשוי לנוע בין 113 עד 335 שנים, אם כי לעיתים ניתן להשיג רמת דיוק גבוהה יותר.

שיטות נוספות המבוססות על התפרקות של איזוטופים או יסודות רדיואקטיביים שזמן מחצית החיים שלהם ארוך יותר, מאפשרות תיארוך של שכבות גאולוגיות ושכבות לבה בהן הם נמצאים, ובעקיפין קבלת טווח תיארוך של ממצאים ארכאולוגיים הנמצאים מתחת, בתוך או מעל שכבות אלה.

שיטות פלאומגנטיות

שיטות פלאומגנטיות מתבססות על כך שהשדה המגנטי של כדור הארץ משתנה לאורך הזמן, ולעיתים אף מתהפך לחלוטין. בעת היווצרות סלעים שבהם יש מינרלים מגנטיים, הללו מכוונים לפי השדה המגנטי בעת היווצרותם, וכיוון זה אינו משתנה עוד. כך ניתן לתארך שכבות גאולוגיות געשיות, ולתארך ממצאים ארכאולוגיים לפי מיקומם ביחס אליהן.

שיטות נוספות

המחקר המדעי פיתח במהלך השנים שיטות תיארוך נוספות כגון תרמולומיניסנציה (Thermoluminescence), באמצעותה ניתן למדוד את המועד בו חומר הכולל גבישים נחשף בפעם האחרונה לאור השמש, כלומר מתי הוא נקבר בתוך שכבה ארכאולוגית או גאולוגית, או מתי הוא התחמם לאחרונה, למשל שכבת לבה או כלי קראמי שעבר צריפה בתנור קדרות.

תיארוך לפי מקורות היסטוריים

תיארוך לפי מקורות היסטוריים יכול להיות בתנאים מסוימים התיארוך המדויק ביותר שבנמצא, עד רמה של שנה או אף יום ושעה מסוימים, אך יש להבין בכל מקרה לגופו באיזה אופן הוא נקבע ומה מידת מהימנותו.

רצפים היסטוריים יחסיים

על סמך מידע כתוב, ניתן ליצור רצפים כרונולוגיים של תקופות שונות. בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה ניתן לשחזר רצפים היסטוריים יחסיים, לעיתים ארוכים למדי. כך למשל ישנן רשימות של מלכים שמלכו בזה אחרי זה, ושנות מלכותו של כל אחד מהם, בתרבויות קדומות כגון התרבות המצרית, האשורית, הבבלית, וגם בממלכות ישראל ויהודה. עם זאת, הרצף היחסי עצמו אינו מספיק לשם תיארוך מוחלט, ויש לעגנו על ידי קביעת התאריך המוחלט של אחת מהשנים שברצף כזה. לדוגמה, מהמקורות האשוריים הצליח המחקר לשחזר רצף של מלכים ושנות מלוכה בין השנים 853 לפנה"ס ועד 609 לפנה"ס; תצפית אסטרונומית של ליקוי חמה מלא תועדה על ידי האשורים בשנה העשירית למלך אשור-דן השלישי, ועוגן כרונולוגי זה אפשר תיארוך מוחלט לשנותיהם של כל מלכי אשור.

בעיה נפוצה ביצירת רצפים יחסיים של שנות מלכות היא במקרים בהם יש חפיפה בין תקופות מלכות, לרוב בשל עוצרות: מינוי מלך חדש בידי המלך הקודם בעודו בחיים, כדי להבטיח רציפות שלטונית או מסיבות אחרות. ברשימות המלכים נרשמות שנות המלך הקודם עד יום מותו, שעשוי להיות כמה שנים לאחר העברת השלטון; מצד שני המלך החדש מונה את שנות שלטונו מיום עלייתו למלוכה כעוצר, וכך נוצרת החפיפה. לעיתים הכרוניקות עצמן מציינות זאת, אך אין תיעוד לעוצרות ויש להסיק אותה מתוך אי-התאמות שיוצר הרצף, כפי שקרה למשל בממלכות ישראל יהודה, בממלכת אשור, ועוד.

עוגנים כרונולוגיים מדויקים לרצפים השונים

העוגנים הכרונולוגיים המדויקים לרצפים ההיסטוריים היחסיים מושגים לרוב על ידי תצפיות אסטרונומיות מתועדות, כגון ליקויי חמה או לבנה, או מופעים מיוחדים של גרמי השמיים. כאשר למשל תצפית אסטרונומית מתוארכת היטב נרשמת בשנת מלכותו של מלך מסוים בבבל, היא מהווה עוגן כרונולוגי באמצעותו אפשר לתארך את כל הרצף ההיסטורי היחסי, ולהמיר כל תאריך יחסי כגון שנת מלכות של מלך כלשהו, לתאריך מוחלט.

עם זאת יש לקחת בחשבון כי ברצפים היחסיים ייתכנו מקטעים לא ברורים, בפרט בתקופות הקדומות לעוגן הכרונולוגי, ולא כל התיארוכים על הרצף יקבלו את אותה מידת ודאות. כמו כן תיתכנה תצפיות אסטרונומיות של תופעות המופיעות במחזוריות מסוימת, למשל תצפית מסוימת על כוכב נוגה החוזרת פעם ב-64 שנים, ואז תיתכנה על סמך אותו עוגן שיטות כרונולוגיות חלופיות, המכונות בהתאם כרונולוגיה גבוהה (בהנחה שהתצפית המתועדת הייתה קדומה יותר), בינונית, או נמוכה (בהנחה שהתצפית הייתה מאוחרת יותר).

כאשר יש נקודת השקה בין שני רצפים יחסיים, התיארוכים המוחלטים של רצף אחד מהווים עוגן לרצף השני. כך למשל למסעות מלכי אשור ובבל על ישראל ויהודה יש תיארוכים מוחלטים ברצף ההיסטורי במסופוטמיה, ובעזרתם מתקבלים תיארוכים מוחלטים גם לשנות המלכות של רצף מלכי ישראל ויהודה; לדוגמה, מסע סנחריב על יהודה מתוארך בהיסטוריה האשורית לשנת 701 לפנה"ס, וידוע מהמקרא שהייתה זו שנת מלכותו ה-14 של חזקיהו, וכך הפכה שנה זו לאחד העוגנים לכרונולוגיה המוחלטת של מלכי יהודה וישראל.

מניין שנים לפי ספירה אחת רציפה (Era)

בממלכה הסלאוקית בסוריה הונהג מניין בית סלאוקוס, המכונה במקורות ישראל "מניין השטרות" (וכן בכינויים נוספים), לפיו נמנו השנים ברצף שאינו קשור בשנות מלוכה או אירועים חולפים אחרים; מניין זה הוא ה-era הראשונה המוכרת בעולם. הספירה הנפוצה והמקובלת בעולם המערבי ובמחקר הכרונולוגי היא הספירה הנוצרית, ובעולם המוסלמי הספירה לפי ההג'רה. הספירה היהודית למניין השנים מאז בריאת העולם הוסקה מן המקרא וקובעה בימי הביניים, ומאז היא משמשת כספירה המקובלת בלוח השנה העברי.

תיארוך לפי הספירה המקובלת, ותיארוך לפני זמננו

במחקר המדעי מקובל להשתמש בספירה הנוצרית המקובלת כדי לציין תאריכים היסטוריים בהתאם לספירה זו, או לפני ספירה זו. תאריכים פרהיסטוריים מקובל לתארך "לפני זמננו" (BP = Before Present, כלומר לפני ההווה). תיארוך כזה הוא כמובן ביחס לשנת פרסומו של כל מחקר, אבל לרוב רמת הדיוק לגבי תקופות אלה בכל מקרה אינה בשנים בודדות.

בתיארוכים לפי הספירה הנוצרית המקובלת ישנן כמה שיטות מינוח. בעבר היה מקובל פשוט לציין את התאריך "לספירה" (AD) ו"לפני הספירה" (לפנה"ס, BC), וכך גם מקובל בוויקיפדיה העברית. מינוחים אלו הם בעלי גוון נוצרי דתי: "שנת האדון" (ישוע) Anno Domini, ולפני ישוע Before Christ. במחקר המודרני נהוג לציין את תאריכי הספירה הנוצרית במונחים אובייקטיביים יותר: לספירת הנוצרים (לסה"נ CE, כלומר Christian Era, גרסה אחרת Common Era) ולפני ספירת הנוצרים (לפסה"נ BCE, כלומר Before Christian Era, גרסה אחרת Before Common Era).

בתקופות פרהיסטוריות מאוחרות ובתקופות פרוטו-היסטוריות ניתן למצוא במחקר תיארוכים הן לפי BP והן לפי BCE, דבר היוצר לעיתים בלבול מסוים, בפרט ביחס לתקופה הנאוליתית.

תיארוך היסטורי ישיר של ממצאי תרבות חומרית

ממצאים ארכאולוגיים מסוימים נושאים עליהם כתובת או דימוי גרפי אשר מתארכים אותם ישירות, למשל כדים אטיים מיוון הקלאסית שעליהם כתוב שם הצייר. האמצעי הנפוץ ביותר, מאז המצאת המטבע, הם מטבעות שנושאים דיוקנאות של מלכים, ובמקרים אחדים גם כתובת המציינת שנה.

תרבות חומרית ומאפייניה

אמצעי התיארוך הנפוץ ביותר בחפירות הארכאולוגיות הוא זיהוי התרבות החומרית הנחשפת. מאז החל האדם ליצור כלים, לכל תרבות אנושית יש מאפיינים משותפים של צורות הכלים, טכניקות ייצור הכלים והחומרים מהם יוצרו, מאפיינים ארכיטקטוניים של מבנים ויישובים, וכדומה. כל אלו מהווים את מכלול התרבות החומרית של תקופה מסוימת באזור מסוים. למכלול כזה עשויים להיות היבטים משותפים דומים על פני אזורים נרחבים, עם וריאנטים מקומיים, לאורך תקופה מסוימת באותם אזורים. לאחר שמכלול כזה של תרבות חומרית תוארך באתר מסוים בעזרת אחת משיטות התיארוך האחרות, מציאותו באתרים אחרים מעידה על כך שגם הם התקיימו באותה תקופה; באופן זה התרבות החומרית עצמה הופכת לאמצעי תיארוך, בו ניתן להשתמש תכופות באופן מיידי תוך כדי החפירה, ועבור מספר גדול של אתרים מבלי שיהיה הכרח לערוך בדיקות תיארוך נוספות בכל אתר ואתר, אם אין לו חשיבות מיוחדת.

בראשית ימי הארכאולוגיה נהוג היה להגדיר את התקופות והתרבויות, בצורה פשטנית במקצת, לפי החומר העיקרי ממנו עשויים החפצים ששרדו מהן: תקופות האבן, הנחושת, הברונזה והברזל. לאחר מכן ההגדרות השתנו והתייחסו למכלול המאפיינים של התרבויות השונות, אולם שמות אלה עדיין נמצאים בשימוש ברובם (פרט לשם "תקופת הנחושת", שחדלו להשתמש בו). החומרים הנזכרים הם החומרים העמידים יותר שנשתמרו מהתקופות הקדומות; חפצים מחומרים מתכלים יותר כגון עץ ואריגים מתגלים לעיתים נדירות יותר.

לאורך התקופה הפרהיסטורית הארוכה ("תקופת האבן"), על שלביה השונים, אמצעי התיארוך העיקרי של התרבות החומרית הן צורות וטכניקות כלי האבן. בשלהי התקופה החל השימוש בכלי חרס, והללו הפכו לאמצעי העיקרי לזיהוי תרבויות חומריות ותיארוכן לאורך תקופות הברונזה והברזל; זאת משום היותם לרוב כלים זולים ונפוצים מאוד, עשויים מחומר שכמעט ואינו מתכלה, ולאחר שנשברו לא ניתן לעשות בהם שימוש חוזר, בניגוד לכלי המתכת היקרים שניתן להתיכם וליצור מהמתכת כלים חדשים.

עם הופעת המטבעות בתקופה הפרסית וההלניסטית, הפכו הללו למאפיין השימושי ביותר לשם תיארוך שכבות ארכאולוגיות, למרות שגם מאפיין זה אינו חף מבעיות ולא תמיד מאפשר תיארוך מדויק של כלל הממצא, אף אם המטבע עצמו מתוארך היטב.

התקופה הפלאוליתית

בעבר נהגה חלוקה של תקופת האבן לקדומה, תיכונה וחדשה. משמעות שמה של התקופה הפלאוליתית הוא "תקופת האבן הקדומה". בהמשך המחקר חולקה התקופה הפלאוליתית לשלבי משנה: תחתונה, תיכונה ועליונה, והמונח "תקופת האבן הקדומה" נזנח. תקופה זו מקיפה פרק זמן ניכר מתולדות האדם, מעת השימוש הראשון בכלים, יותר מ-1.5 מיליון שנה לפני זמננו, ועד סוף התקופה לפני כ-20,000 שנה.

התקופה הפלאוליתית התחתונה והתרבות האשלית

• ראשיתן של תקופה ותרבות זו היא בערך 1.5 עד 2 מיליון שנה לפני זמננו, עם ראשית הופעתו של האדם בארץ ישראל.
• סופן התקופה הפלאוליתית התחתונה והתרבות האשלית מסתיימות בערך 250,000 עד 200,000 שנה לפני זמננו.

התרבות האשלית הקדומה

• בערך 1.5 עד 2 מיליון שנה לפני זמננו: הופעתו הראשונה של האדם בארץ ישראל, באתר עובדייה שבעמק הירדן (יש גם הצעות לתיארוך קדום יותר של האתר, או מאוחר יותר). כלי האבן שנתגלו בעוביידיה שייכים לתרבות האשלית הקדומה. לתקופה דומה מתוארך גם אתר ערק אל אחמר הסמוך.
• מין האדם בתקופה זו הוא הומו ארקטוס שמוצאו מאפריקה, ועבר לאסיה ולאירופה בין היתר דרך ארץ ישראל, הגשר היבשתי בין יבשות אלה.

התרבות האשלית התיכונה

• כ-790,000 שנה לפני זמננו: אתר גשר בנות יעקב, אשר תוארך לפי שיטות פלאומגנטיות.
• מערת תנור (מערת טבון)

התרבות האשלית המאוחרת

• מערת תנור (מערת טבון)

התרבות האשלו-יברודית

• מערת תנור (מערת טבון)
• מערת קסם
• מערת זוטייה
• מערת מיסלייה

התקופה הפלאוליתית התיכונה

התרבות המוסטרית

• לפני יותר מ-400,000 לפנה"ס – האדם הנאדרטלי הגיע לאזור ארץ ישראל.
• 380,000–200,000 לפנה"ס לערך – מערת קסם הייתה מיושבת על ידי בני אדם.
• לפני כ-177,00 לפנה"ס – ממצאים ארכאולוגיים של הומו ספיינס נמצאו במערות מיסליה שבכרמל.

התקופה הפלאוליתית העליונה

• 71,000–50,000 לפנה"ס לערך – ממצאים ארכאולוגיים של האדם הניאנדרטלי נמצאו בחפירות ארכאולוגיות באתר עין קשיש אשר בקרבת יקנעם.
• 50,000–45,000 לפנה"ס לערך – ממצאים ארכאולוגיים של האדם הניאנדרטלי נמצאו בכרמל בסמיכות לממצאים ארכאולוגיים של הומו ספיינס. תקופה זו מסמלת את סוף הפעילות של האדם הניאנדרטלי.

התקופה האפיפלאוליתית

• ראשיתה של התקופה האפיפלאוליתית בערך 22,000 שנים לפני זמננו. סופה של התקופה בערך לפני 11,500 שנים.

• 9,000 לפנה"ס לערך – קבוצות של ציידים-לקטים נאטופיות מקימות יישוב קבע באזור יריחו.

התקופה הנאוליתית

• ראשיתה של התקופה הנאוליתית בערך 11,500 שנים לפני זמננו. סופה של התקופה בערך לפני 7,800 שנים.

התקופה הכלקוליתית

• ראשיתה של התקופה הכלקוליתית בערך בשנת 5800 לפנה"ס, כלומר כ-7,800 שנה לפני זמננו. סופה של התקופה הוא בערך בשנת 3300 לפנה"ס, כלומר כ-5,300 שנה לפני זמננו. זוהי התקופה האחרונה שלגביה מקובל עדיין להשתמש בתיארוך לפני זמננו, לצד תיארוך לפני הספירה המקובלת. סופה של התקופה מוגדר לפי תיארוך ראשיתה של תקופת הברונזה, שממנה ואילך מקובל להשתמש בתיארוכים ביחס לספירה המקובלת.
• ניתן להגדיר תקופה זו כתקופה פרוטו-היסטורית בארץ ישראל וסביבתה, שכן במהלכה הומצא הכתב בשומר, אך טרם הגיע לארץ ישראל.
• סימן היכר מובהק של התקופה הוא קבורה משנית בגלוסקמאות חרס. קבורה משנית באתרים מרובים מעידה לרוב על תרבות נוודית או נוודית למחצה: את מי שנפטרו במהלך הנדידה קוברים באופן זמני סמוך למקום הפטירה ומציינים את מקומה של קבורה זמנית זו; לאחר זמן אוספים את העצמות וקוברים אותן בגלוסקמה באתר קבורה מרכזי.

תקופת הברונזה ("התקופה הכנענית")

• ראשיתה של התקופה בערך בשנת 3300 לפנה"ס, וסופה בערך בשנים 1200 עד 1150 לפנה"ס.
• התקופה אכן מאופיינת בשימוש בברונזה (ארד), לרוב סגסוגת של נחושת ובדיל החזקה יותר מהנחושת עצמה. עם זאת יצוין כי גם בתקופה הכלקוליתית בארץ ישראל הארד כבר הופיע, לפחות במערת המטמון, אולם שם זהו ארד המהווה סגסוגת של נחושת ואבץ.
• "התקופה הכנענית": במחקר הישראלי נהוג לכנות תקופה זו גם בשם התקופה הכנענית. שם זה מטיבו מתאר תקופה היסטורית, לא ארכאולוגית, אלא שהוא מאוד לא מדויק, והשימוש המחקרי בו פוחת בהדרגה. זאת משום שאין לנו מושג מה הייתה זהותם האתנית-לשונית של אנשי תקופת הברונזה הקדומה והביניימית; בתקופת הברונזה התיכונה התקיימה בארץ ישראל ובסהר הפורה בכלל תרבות שמית מערבית של אמורים; רק במהלכה של תקופת הברונזה המאוחרת מופיע הכינוי "כנענים" עבור תושבי ארץ ישראל וסביבתה, ולפיכך רק שלב אחרון זה של תקופת הברונזה ראוי להיקרא "התקופה הכנענית".
• תקופת הברונזה כוללת שתי תקופות ותרבויות שונות שלמעשה אין קשר והמשכיות ביניהן, אם כי לשתיהן אופייני מבנה של ערי ממלכה רבות ברחבי הארץ, לצד תקופות ביניים של היחלשות העיור לטובת מבנה נוודי או כפרי.
  • תקופת הברונזה הקדומה היא תקופה פרוטו-היסטורית שבה מתחיל העיור בארץ ישראל, והיא מסתיימת עם סופו. לאחריה באה תקופה כפרית / נוודית בעלת מאפיינים ייחודיים, שמקובל לכנותה תקופת הברונזה הביניימית, אולם יש הרואים בה את השלב האחרון של תקופת הברונזה הקדומה, ואחרים את השלב הראשון של תקופת הברונזה התיכונה.
  • תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת משקפות רצף תרבותי ארכאולוגי והיסטורי ביניהן.
  • עם זאת, המחקר ממשיך להשתמש במינוח המקובל תקופת הברונזה לציון שתי תקופות שונות אלה, לשם האחידות.

תקופת הברונזה הקדומה (ב"ק, EB)

• ראשיתה של התקופה בערך בשנת 3300 לפנה"ס, וסופה בערך בשנים 2400 עד 2300 לפנה"ס, עם חורבנן או נטישתן של ערי התקופה
• עיקרה של התקופה הוא הגעתה לארץ ישראל של המהפכה העירונית, ולמרות היעדר כמעט מוחלט של ממצא כתוב, הניתוח המרחבי של פריסת היישובים ואופיים מלמד על קיום שורה של ערי ממלכה ברחבי הארץ.

תקופת הברונזה הביניימית

• ראשיתה של התקופה בערך בשנים 2400 עד 2300 לפנה"ס, וסופה בערך בשנת 2000 לפנה"ס, עם הופעת ערי הממלכה האמוריות
• התקופה מאופיינת בתרבות נוודית בעיקרה וכפרית בחלקה, עם תעשיית מתכת מפותחת.
• סימן היכר בולט של תרבות זו הם הקברים האופייניים לה, משני סוגים עיקריים. קברי טומולוס: קבורה, לרוב משנית, בתוך מעין ארגז מלוחות אבן, ועליו גל אבנים גבוה שהוא הטומולוס (בעברית: רוגם). מופיעים בעיקר בדרומה של ארץ ישראל. קברי הפיר: קברים חצובים בהם פיר אנכי מוביל אל חדרי הקבורה עצמם.

תקופת הברונזה התיכונה (ב"ת, MB)

• ראשיתה של התקופה בערך בשנת 2000 לפנה"ס, עם הופעת ערי הממלכה האמוריות, וסופה בערך בשנת 1550 לפנה"ס עם מסעו של פרעה יעחמס לארץ ישראל. מסע זה מציין את סוף שלטון שושלות החיקסוס במצרים וחורבן מרכזים הקשורים בשושלות אלה בדרום ארץ ישראל. סביב אותה עת מתרחשת גם שורה של חורבנות ברחבי ארץ ישראל, המציינים את סופה הארכאולוגי של התקופה.

אירועים שונים בתקופת הברונזה

• 1700 לפנה"ס לערך – הארמון הכנעני בתל כברי נחרב באירוע סייסמי גדול.
• בסביבות 1500–1400 לפנה"ס – העיר יריחו חרבה וננטשה בעקבות אירוע סייסמי גדול.
• 1469 לפנה"ס לערך – נערך קרב מגידו באזור מגידו בארץ ישראל בו הביסו כוחותיו של מלך מצרים תחותמס השלישי קואליציה נרחבת של מלכי כנען בראשות מלך העיר קדש. בעקבות הקרב עבר השלטון בארץ ישראל במלואו למצרים.
• 1000 לפנה"ס לערך – התרחשה רעידת אדמה חזקה באזור ארץ ישראל.

תקופת הברזל

• ראשיתה של התקופה בערך בין השנים 1150/1200 לפנה"ס, וסיומה מוגדר בתאריך ההיסטורי של חורבן ממלכת יהודה ובית המקדש הראשון, בשנת 586 לפסה"נ.
• התקופה נחלקת לשתי תקופות משנה השונות זו מזו, אך עם המשכיות ארכאולוגית והיסטורית ברורה ביניהן

תקופת הברזל 1 ("תקופת ההתנחלות")

דגם ממוחשב תלת־ממדי של בית המקדש הראשון

• ראשיתה של התקופה בערך בין השנים 1150/1200 לפנה"ס, וסיומה בערך בשנת 1000 לפסה"נ.
• "תקופת ההתנחלות": במחקר, בפרט הישראלי, נהוג לכנות תקופה זו גם בשם תקופת ההתנחלות. שם זה מטיבו מתאר תקופה היסטורית, והכוונה לרוב להתנחלות שבטי ישראל כמתואר במקרא. על פרטי תהליך זה יש מחלוקות במחקר, אולם מוסכם כי בתקופה זו התיישבו והתנחלו בארץ ישראל עממים שונים, משפחות ובתי אב, כך שיש צידוק לשם זה.

תקופת הברזל 2 ("תקופת המלוכה")

• ראשיתה של התקופה בערך בשנת 1000 לפסה"נ, וסיומה עם חורבן ממלכת יהודה ובית המקדש הראשון, בשנת 586 לפסה"נ.
• מבחינה ארכאולוגית התקופה ניכרת במבנה יישובי המאפיין יחידות מדיניות ומנהליות: ערים גדולות ומבוצרות המשמשות מרכזים ליישובים כפריים ועירוניים קטנים יותר, ולרוב גם עיר בירה גדולה במיוחד.
• "תקופת המלוכה": תקופת הברזל 2 חופפת בעיקרה את זמן קיומן של ממלכות ישראל ויהודה, ולפיכך זהו שמה ההיסטורי המקובל.
• כיוון שהכרונולוגיה של מלכי ישראל הראשונים הנזכרים במקרא, ואולי עצם קיומם של חלק מהם, שנויים במחלוקת במחקר, לא ניתן להצביע על תאריך היסטורי ספציפי לראשית תקופת המלוכה בישראל וביהודה, כמו גם בממלכות השכנות בארץ ישראל וסביבתה.

ראשית התיעוד הכרונולוגי בתקופת הברזל 2

• בשנת 926 לפנה"ס, מסע המלחמה של פרעה שישק הראשון הוא המאורע הראשון המתוארך בוודאות עבור תקופת המלוכה. יש הבדלים מהותיים בין תיאור המסע בכתובתו של פרעה שישק שנתגלתה בכַּרנַך שבמצרים, לבין תיאורו במקרא. מהמקור המצרי הראשוני (בן הזמן) עולה שעיקר המסע כוון נגד ממלכת ישראל הצפונית ונגד הנגב, ואף התגלה שבר מצבת ניצחון שהקים בעיר מגידו, בעוד שהמקרא מתאר מסע מלחמה נגד ממלכת יהודה ועריה הבצורות, בשנה החמישית למלך ירבעם. מכל מקום אין עוררין על עצם קיום המסע ועל תאריכו.
• מהעוגן הכרונולוגי של מסע שישק לא ניתן להסיק בוודאות לגבי התקופות שקדמו לו. זאת משום שהכרונולוגיה המקראית עד ימי שלמה ועד בכלל שנויה במחלוקת חריפה במחקר. עם זאת, חוקרים אשר מקבלים את הכרונולוגיה המקראית לגבי תקופה זו ומאמינים בכל פרטיה, שחזרו לפיה לאחור תאריכים מוחלטים של מלכות דוד ושלמה ושל בניית בית המקדש הראשון בירושלים, ואף מוקדם יותר את שנות מלכות שאול. בספרות הפופולרית ובחלק מהספרות המדעית מתוארכים באופן זה ראשית מלכות דוד בחברון בערך בשנת 1010/1011 לפנה"ס, כיבוש ירושלים וראשית מלכותו בערך לשנת 1004 לפנה"ס, מלכות שלמה לשנים 970 עד 930 לפנה"ס, ועליית ירבעם למלוכה בשנת 930 לפנה"ס, כך שבשנתו החמישית התרחש מסע שישק.

התקופה האשורית

בפרק הזמן שבין מסע שישק לבין התקופה הבבלית בארץ ישראל וסביבתה, המקורות הבלעדיים לתאריכים היסטוריים מוחלטים באזור זה הם דיווחים ותיאורים מהממלכה האשורית, אשר פעולותיה כאן מתועדות בין השנים 853 לפנה"ס ועד 609 לפנה"ס. הכרונולוגיה המוחלטת של מלכי אשור הושגה על ידי שחזור הרצף המלא של שנות המלוכה בין השנים 1179 עד 609 לפנה"ס, ועוגן כרונולוגי: תצפית אסטרונומית של ליקוי חמה מלא תועדה על ידי האשורים בשנה העשירית למלך אשור-דן השלישי; עוגן כרונולוגי זה אפשר תיארוך מוחלט לשנותיהם של כל מלכי אשור וסנכרון בין שנות מלכותם לאלה של מלכי ישראל ויהודה.

הכרונולוגיה מימי שלמנאסר השלישי ועד אדד-ניררי השלישי (853 עד 796 לפנה"ס)

• בשנת 853 לפנה"ס מתרחש האירוע המתוארך הבא בתקופת הברזל 2 בארץ ישראל, הוא קרב קרקר בין אשור בראשות שלמנאסר השלישי לבין קואליציה של מספר מלכים, כאשר אחאב הישראלי מופיע כאחד המובילים ביניהם, לצד הדדעזר (בן הדד) מלך ארם דמשק. הקרב התרחש בצפון מערב סוריה של היום וכלל אינו נזכר במקרא, חרף היותו האירוע הגאופוליטי החשוב ביותר שאחאב השתתף בו, ואף במקום מרכזי; אולם ניתן לתארכו כשנתיים לפני מות אחאב, בפרק הזמן בו המקרא מציין כי לא הייתה מלחמה בין ארם ובין ישראל, מצב הנובע בבירור מכך ששתי הממלכות התאחדו לשעה לקואליציה נגד האויב המשותף והאימתני מצפון. החל מקרב קרקר יש בידינו רצף ניכר של אירועים מתוארכים היטב בכרונולוגיה של מלכי אשור, בבל ופרס, אשר ניתן לקשרם לאירועים היסטוריים בארץ ישראל וסביבתה, ואף לשכבות ולממצאים ארכאולוגיים ספציפיים. שלמנאסר ערך שלושה מסעות נוספים לסוריה בשנים 849 עד 845 אך לא הצליח להתגבר על הקואליציה בראשות הדדעזר, בה ממלכת ישראל כבר לא הייתה חברה.
• בשנת 841 לפנה"ס הצליח לבסוף שלמנאסר השלישי להכות את הקואליציה של מלכי סוריה, לשים מצור על דמשק, וייתכן כי הגיע עד הר הכרמל והציב בו מצבה. הוא גבה מס מצור וכן מממלכת ישראל, מ"יהוא בן עמרי": האשורים נהגו לכנות את הממלכות סביבם על שם שושלת המלוכה שבהן, וכיוון שהכירו לראשונה את ישראל בימי אחאב בן עמרי המשיכו לקרוא לממלכה "בית עמרי" גם בימיו של יהוא, אשר השמיד כידוע כליל את בית עמרי שקדם לו. גביית המס מתוארת באובליסק השחור של שלמנאסר השלישי, ושם אף חקוקה דמותו של יהוא, משתחווה על פניו בפני המלך האשורי; זוהי התמונה הראשונה, ואולי היחידה, של אחד ממלכי ישראל או יהודה אשר הגיעה לידינו. אירועים אלו לא נזכרו כלל במקרא.
• בשנים 841 עד 798 לפנה"ס לערך חדלה אשור זמנית ממעורבותה באזור ארץ ישראל וסוריה, ובתקופה זו התחזקה שוב ממלכת ארם דמשק, ותחת המלך חזאל חזרה ופשטה על ממלכת ישראל. מאירועים אלו נותרו לנו רק תיאורים מקראיים. בשלהי התקופה, מלך אשור אדד-ניררי השלישי חידש את התפשטות אשור דרומה, ופשט על הממלכות הארמיות שמצפון לדמשק בשנים 805 עד 802 לפנה"ס.
• בשנת 796 לפנה"ס ערך אדד-ניררי מסע נוסף והפעם הצליח להטיל מצור על ארם דמשק, ומלכה העלה לו מס כבד; בכתובת האשורית שם המלך אינו נזכר אך הוא חייב להיות בן הדד (השלישי) הנזכר בספר מלכים. העלו לו מס גם שליטי אדום ופלשת, וכן המלך יהואש מ"שומרון"; בכתובת אחרת שם ממלכתו הוא שוב "ארץ (בית) עמרי". בשלהי ימי שלטונו של אדד ניררי ובימי יורשו שלמנאסר הרביעי, התמקדה אשור במלחמות כנגד שכנתה הקרובה מצפון, ממלכת אוררטו (אררט). ארם דמשק נחלשה עקב המסע האחרון אליה, וממלכת ישראל גברה עליה בימי יואש וירבעם השני; בשל הנסיגה האשורית, אין ביחס לימיהם מקורות כרונולוגיים חיצוניים.

הכרונולוגיה מימי תגלת-פלאסר השלישי עד חורבן ממלכת ישראל והגלייתה (743 עד 720 לפנה"ס)

• בשנת 743 לפנה"ס חזרה אשור לאזור תחת תגלת-פלאסר השלישי, ונפתחה תקופה ארוכה של שלטון אשורי על ארץ ישראל וסביבתה. במסעו בשנה זו ניסתה להתייצב בפניו ברית ממלכות בראשות עוזיהו מלך יהודה, אולם לא הצליחו לעוצרו, ומנחם מלך ישראל שילם לו מס כבד.
• בשנים 734 עד 732 לפנה"ס ערך תגלת-פלאסר השלישי שורת מסעות מלחמה נוספים על ישראל ועל ארם דמשק. הוא כבש וסיפח לאשור את כל ממלכת ארם דמשק, וחלק ניכר מממלכת ישראל, שהפך לפחוות האשוריות גלעד ומגידו; ממלכת ישראל הצטמצמה לאזור השומרון בלבד. הכיבושים היו כרוכים לראשונה בהגליות של אליטות ושל בעלי מקצועות נדרשים מהאזורים שנכבשו, לרבות הגלעד וכל צפון הארץ. תגלת-פלאסר השלישי החל בנוהג זה, שאומץ על ידי מלכי אשור הבאים אחריו.
• בשנת 727 לפנה"ס יצא שלמנאסר החמישי, יורשו של תגלת-פלאסר השלישי, מסע כיבוש למערב.
• בשנים 724/725 לפנה"ס ערך שלמנאסר החמישי מסע נוסף, כנגד שומרון.
• בשנים 722/723 לפנה"ס נכנעה שומרון, וייתכן שהחלה ההגליה ממנה לאשור.
• בשנת 722 לפנה"ס מת במפתיע שלמנאסר החמישי, ובמקומו עלה למלוכה בנסיבות לא ברורות המלך סרגון השני.
• בשנת 720 לפנה"ס ערך סרגון השני מסע מלחמה לארץ-ישראל, ולטענת סופריו הוא שכבש את שומרון וביצע את ההגליה ממנה. במחקר נהוג להניח כי שומרון נכבשה בידי קודמו של סרגון, כמתואר למעלה, אבל הוא לא הספיק לבצע את ההגליה ממנה וזאת עשה אכן סרגון; יש הסוברים כי גם ההגליה בוצעה כבר בידי שלמנאסר החמישי. כך או כך, במהלך השנים 734 עד 720 לפנה"ס בוצעה עיקר ההגליה משומרון. הגליות אלה הן הבסיס למיתוס עשרת השבטים שגורלם כביכול לא נודע, למרות שבפועל לא הוגלתה כל האוכלוסייה ואולי אפילו לא רובה, ויש תיעוד רב לאן בוצעו ההגליות. האוכלוסייה שהוגלתה הוחלפה, כמנהג האשורים, באוכלוסייה שהוגלתה אל ארץ ישראל מחלקים אחרים של ממלכת אשור.

הכרונולוגיה האשורית, המצרית והבבלית מחורבן ממלכת ישראל עד חורבן ממלכת יהודה (720 עד 586/7 לפנה"ס)

• בשנת 609 לפנה"ס ערך פרעה נכו מסע מלחמה העובר בארץ ישראל, שכנראה הייתה בשליטתו. מלך יהודה יאשיהו יצא לקראתו למגידו ופרעה המית אותו בנסיבות לא ברורות. מהסיפור הלקוני בספר מלכים, האמין יותר, משתמע כי יאשיהו יצא לפגוש את פרעה או להתייצב לפניו, והלה המית אותו מסיבה לא ברורה, אולי כי חשש מפני התחזקותו. בספר דברי הימים מסופר כי יאשיהו יצא עם צבאו במטרה לעצור את צבא מצרים, אולם ספק רב בדבר שכן קשה להאמין כי העלה בדעתו שיוכל לעצור את הצבא המצרי.
• 605 לפנה"ס – אזור ארץ ישראל חזר לשליטת ממלכת בבל לאחר קרב כרכמיש אשר במהלכו יורש העצר הבבלי נבוכדנצר הביס את צבאו של פרעה נכו השני, מלך מצרים.
• 597 לפנה"ס – הבבלים כובשים את ירושלים לאחר מצור ומגלים יהודים רבים לבבל ובעקבות כך מתחילה גלות בבל הראשונה.

התקופה הפרסית

"גלות בבל", בציורו של ג'יימס טיסו, מהשנים 1896–1902

התקופה התרחשה בין שנת 586 לפנה"ס עד שנת 332 לפנה"ס.

• 586 לפנה"ס – ממלכת יהודה נכבשה בידי נבוכדנאצר השני מלך בבל, בית המקדש הראשון נחרב ומתחילה גלות בבל השנייה.
• 539 לפנה"ס – כורש מלך פרס כבש את האימפריה הנאו-בבלית ומעניק ליהודים הגולים בבבל את הזכות לשוב לאוטונומיית יהוד מדינתא בארץ ישראל.
• 538 לפנה"ס – שיבת ציון.
• 516 לפנה"ס לערך – חנוכת בית המקדש השני.
• 445 לפנה"ס – נחמיה קיבל רשות ממלך פרס ארתחששתא הראשון לחזור ירושלים כמושל יהודה על מנת לשקם חלקים ממנה.

התקופה ההלניסטית

• 332 לפנה"ס – אלכסנדר מוקדון כבש את אזור ארץ ישראל מידי האימפריה הפרסית.
• 301 לפנה"ס – תלמי הראשון כבש את אזור ארץ ישראל מידי יורשי אלכסנדר מוקדון.
• 260 לפנה"ס לערך – בית שאן נוסדה על ידי מלך מצרים תלמי השני.
• 22 ביוני 217 לפנה"ס – קרב רפיח: קרב מכריע במלחמה הסורית הרביעית אשר נערך ליד העיר רפיח בין כוחותיו של תלמי הרביעי ממצרים וכוחותיו של אנטיוכוס השלישי מהאימפריה הסלאוקית.
• 200 לפנה"ס – מלך הממלכה הסלאוקית אנטיוכוס השלישי כובש את אזור ארץ ישראל מידי בית תלמי.
• 198 לפנה"ס – המלחמה הקואלה-סורית החמישית מסתיימת בכיבוש קואלה-סוריה על ידי הממלכה הסלאוקית.
• 175 לפנה"ס – אנטיוכוס אפִּיפָנֶס הופך למלך האימפריה הסלאוקית.
• 174 לפנה"ס – אנטיוכוס ממנה את יאסון לתפקיד הכהן הגדול של ישראל.
• 172 לפנה"ס – אנטיוכוס ממנה את מנלאוס לתפקיד הכהן הגדול של ישראל במקום יאסון משום שמנלאוס הציע לו סכום גדול יותר עבור הכהונה.
• סתיו 169 לפנה"ס – אנטיוכוס פשט על בית המקדש בירושלים והחריב את כל אוצרות בית המקדש.

התקופה החשמונאית

• 167–160 לפנה"ס – מרד החשמונאים בהנהגתו של מתתיהו הכהן ובניו.
• 164 לפנה"ס – טיהור, חנוכת המזבח ושחרור ירושלים על ידי החשמונאים מידי הכוחות הסלאוקים ביום העשרים וחמישי לחודש כסלו. נקבע לדורות כחג חנוכה.
• 160-63 לפנה"ס – שלטון עצמאי של בית חשמונאי.

התקופה הרומית

דגם ירושלים בסוף ימי בית שני (בניין הורדוס), במוזיאון ישראל (2011)

• 63 לפנה"ס – אזור ארץ ישראל נכבש על ידי האימפריה הרומית תחת הנהגתו של פומפיוס. במהלך הקרב על ירושלים הכוחות הרומאים רוצחים כ-12,000 תושבים יהודים^{[דרוש מקור]} כולל כוהנים רבים במתחם בית המקדש.
• 57–54 לפנה"ס – סקיתופוליס הוקמה מחדש על ידי הרומאים.
• 47 לפנה"ס – הורדוס מונה למושל הגליל.
• 40 לפנה"ס – הורדוס מבקר ברונדיסיום במטרה לשכנע את הרומאים שהמלכתו למלך תשרת את האינטרסים של רומא ביהודה. בעקבות כך הסנאט הרומי מחליט להם להכתיר את הורדוס כמלך יהודה.
• 37 לפנה"ס – הורדוס כובש את ממלכת יהודה^{[דרושה הבהרה]} בעזרתם של הרומאים.
• 31 לפנה"ס – רעידת האדמה ביהודה: רעידת אדמה מתרחשת בממלכת יהודה שמוקדה היה לפי ההערכות באזור יריחו. רעידת האדמה התרחשה בעיצומו של קרב אקטיום. לפי יוסף בן מתתיהו נהרגו ביהודה כ-30,000 איש.
• 23 לפנה"ס – תחילת הבנייה של ההרודיון על ידי הורדוס.
• 22 לפנה"ס – תחילת הבנייה של עיר הנמל קיסריה מריטימה על ידי הורדוס.
• 19 לפנה"ס – הורדוס הרחיב את הרמה של הר הבית ובנה מחדש את בית המקדש אשר הפך למבנה מפואר במיוחד.
• 10 לפנה"ס – נחנך בנין בית המקדש המחודש.
• 10 לפנה"ס לערך – הושלמה בניית העיר קיסריה מריטימה.
• 6 לספירה – הקיסר הרומי אוגוסטוס מחליט להדיח בנו של הורדוס, ארכלאוס, ולספח אזורים שהיו לפני כן תחת שליטת ממלכת החשמונאים והממלכה ההרודיאנית כמחוז רומאי שנשלט ישירות על ידי מושל רומי.
• 20 – הורדוס אנטיפס מייסד את טבריה אשר נקראת על שם הקיסר הרומי טיבריוס.
• 44 – אגריפס הראשון נפטר ממחלה. לאחר מותו עצמאותה הסמלית של יהודה בוטלה והיא סופחה מחדש ושבה להיות פרובינקיה רומאית.
• בסביבות 62–64 – הסתיימה הבנייה של בית המקדש השני.
• 66–73 – המרד הגדול: נערך המרד המשמעותי הגדול הראשון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית.
  • 67 – לגיונות של הצבא הרומאי פולשים לארץ ישראל והאימפריה הרומית כבשה את גמלא ויודפת.
  • 70 – האימפריה הרומית כבשה את ירושלים והחריבה את בית המקדש השני. לפי יוסף בן מתתיהו מספר ההרוגים הכולל במהלך המצור על ירושלים נע סביב 1.1 מיליון איש, ומספר השבויים היה כ-97,000 איש. החוקרים המודרניים שוללים את המספרים בהם נקב יוסף בן מתתיהו, ומעריכים שהם מוגזמים מאוד.
  • 73 – כיבוש מצדה על ידי האימפריה הרומית וסיומו של המרד הגדול.

"חורבן בית שני", בציורו של דייוויד רוברטס, מ-1850

• 130 – הקיסר הרומי אדריאנוס הקים על חורבות ירושלים מושבה רומית, אותה כינה "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina). על היהודים נאסר להיכנס לתחומי העיר ונבנו בה מקדשים פגאניים, כולל מקדש חדש המוקדש לאל יופיטר על חורבות הר הבית.
• 132–136 – מרד בר כוכבא: תחת הנהגתו של בר כוכבא פורץ המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית. המרד נחל הצלחה בתחילתו, אך לאחר מכן דוכא ביד ברזל. מאות אלפי יהודים נהרגו ורובו המכריע של העם היהודי בישראל הוגלה ב"גלות הגדולה", והיישוב היהודי בפרובינקיה יודיאה כמעט וחרב. לאחר המרד הקיסר הרומי אדריאנוס שינה את שם הפרובינקיה ל"סוריה פלשתינה" (Syria Palestinae) במטרה לנתק את הזהות בין הפרובינקיה ובין העם היהודי.
• 200 – חתימת המשנה, על ידי רבי יהודה הנשיא.
• 270 – צבאות האימפריה התדמורית, תחת הנהגתה של זנוביה, כבשה שטחים נרחבים בחלקה מזרחי של האימפריה הרומית, כולל את אזור ארץ ישראל.
• 272 – האימפריה הרומית כבשה מחדש את ארץ ישראל.

התקופה הביזנטית

בשנת 335 נבנתה כנסיית הקבר בגבעת הגולגולתא (תצלום משנת 1900)

• 325 – נחנכה כנסיית המולד בבית לחם במיקום בו על פי המסורת הנוצרית ישו נולד. הכנסייה נבנתה בהנחיית הלנה, אמו של הקיסר הרומאי קונסטנטינוס.
• 335 – נחנכה כנסיית הקבר בירושלים במיקום של גבעת הגולגולתא אשר מציינת את המקום שבו על פי המסורת הנוצרית ישו נצלב. הכנסייה נבנתה בהנחיית הלנה, אמו של הקיסר הרומאי קונסטנטינוס. המבנה יהפוך לאחד מהאתרים הקדושים ביותר לנצרות ויחזק את חשיבותה של ירושלים כמקום מרכזי לפולחן נוצרי.
• 351–352 – מרד גאלוס: מרד של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית בתקופת שלטונו של קונסטנטיוס גאלוס. המרד הסתיים בניצחון רומי.
• 359 – רבי הלל נשיאה (המכונה "הלל השני") קבע את חשבונות לוח השנה העברי כפי שהוא מקובל עד לימינו.
• 363:

• הקיסר הרומי יוליאנוס הכופר הורה לבנות מחדש את בית המקדש ובעקבות כך יהודי ירושלים החלו לבנות את יסודות בית המקדש השלישי.
• רעידות האדמה בגליל: שתי רעידות אדמה אשר התרחשו באזור הגליל ובאזורים סמוכים. רעידות האדמה הסבו נזקים בכל הארץ והחריבו את סוסיתא. כמו כן, רעידת אדמה זו הפסיקה את עבודות בניין בית המקדש השלישי. בסופו של דבר תוכנית בניית בית המקדש השלישי נגנזה בשל רעידת האדמה ומשום שהקיסר הרומי נרצח ביוני 363 ואישורו בוטל.

• 400 לערך – הקיסר תיאודוסיוס השני פרסם צו אשר חילק את הפרובינקיה סוריה פלשתינה לשתיים: "פלשתינה פרימה", שהשתרעה על שטחי יהודה ושומרון ומישור החוף, ו"פלשתינה סקונדה" ("פלשתינה השנייה"), שהשתרעה על שטחי הגליל והגולן וחלקים מצפון עבר הירדן.
• 425 – האימפריה הרומית מבטלת סופית את נשיאות הסנהדרין.
• 438 – ליקיניה אודוקסיה, אשת קיסר ביזנטיון, מאפשרת ליהודים להתפלל בהר הבית.

מפת מדבא ממחישה כיצד נראתה ירושלים במאה ה-6 לספירה

• 484–572 – מרידות השומרונים
• 613 – האימפריה הסאסאנית (האימפריה הפרסית) כובשת מספר ערים בארץ ישראל לאורך רצועת החוף.
• מאי 614 – האימפריה הסאסאנית כובשת את ירושלים. כנסיית הקבר הקדוש נהרסה כמעט כליל. הצלב האמיתי יחד עם פטריארך ירושלים זכריה נפלו בשבי הפרסים ונלקחו לפרס.
• 629 – לאחר שהצליח להביס את האימפריה הסאסאנית בקרב נינווה שנתיים קודם לכן, הקיסר הביזנטי הרקליוס כבש מחדש את ירושלים והחזיר את הצלב האמיתי לירושלים. בעקבות הכיבוש של ירושלים הרקליוס החליט לאסור על יהודים לגור בירושלים.
• קיץ 634 – נערך קרב אג'נדיין באזור שפלת יהודה בין צבא האימפריה הביזנטית לצבא האימפריה המוסלמית. הקרב הסתיים בניצחון מוסלמי ובהשמדת רוב הצבא הביזנטי בארץ ישראל.

התקופה הערבית המוקדמת

בשנים 687–691 הח'ליף עבד אל מליכ מבית אומיה הקים את כיפת הסלע בירושלים (צילום משנת 1856)

• 638 – כיבוש ירושלים בידי צבאות ח'ליפות ראשידון (האימפריה המוסלמית) תחת הנהגתו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב. יהודים מורשים לחזור לירושלים לאחר שלא הורשו לעשות זאת במשך 568 שנות השלטון הרומי והביזנטי בעיר.
• 640 – ח'ליפות ראשידון כובשת את קיסריה.
• 641 – ח'ליפות ראשידון כובשת את אשקלון ומשלימה בכך את הכיבוש של ארץ ישראל.
• 658 – רעידת אדמה מתרחשת בסוריה ובאזור ארץ ישראל. ירושלים ניזוקה באופן מהותי ברעידת האדמה לפי כתביו של ההיסטוריון הביזנטי תאופנס המודה.
• 692 – הושלמה בניית כיפת הסלע בהר הבית שבירושלים במקום בו היו קיימים בתי המקדש הראשון והשני, אשר בו לפי המסורת המוסלמית עלה הנביא מוחמד לשמיים. המבנה יהפוך לאחד מהאתרים הקדושים ביותר לאסלאם ויחזק את חשיבותה של ירושלים בעולם המוסלמי.
• 717 – הושלמה בניית מסגד אל-אקצא בקצהו הדרומי של הר הבית שבירושלים. המבנה יהפוך למבנה השלישי בחשיבותו באסלאם.

העיר סקיתופוליס (בית שאן) הייתה אחת מהערים שנחרבו ברעש שביעית (צילום משנת 2009)

• 18 בינואר 749 – רעש שביעית: רעידת אדמה הרסנית שהמוקד שלה היה באזור הגליל מחריבה את טבריה, סקיתופוליס (בית שאן), היפוס ופחל. נגרם נזק כבד גם לערים רבות אחרות ברחבי בקעת הירדן. עשרות אלפי אנשים נהרגו ברעידת האדמה.
• 750 – הח'ליפים לבית עבאס הביסו את שושלת הח'ליפים הקודמת של בית אומיה.
• 808 – רעידת אדמה פוגעת בירושלים. כיפת הסלע ניזוקה באופן מהותי ברעידת האדמה.
• 878 – הצבא הטולוני משתלט על שטחים נרחבים באזור הלבנט.
• 905 – ח'ליפות בית עבאס כבשו מחדש את אזור ארץ ישראל.
• 26 במרץ 937 – פורעים מוסלמים שורפים את כנסיית הקבר ובוזזים את הקפלה של גולגולתא.
• 966 – המון מוסלמי-יהודי מצית את כנסיית התחייה, שודד אותה והורג את הפטריארך של ירושלים יוחנן השביעי .
• 970 – הח'ליפים הפאטימים בקהיר כבשו את אזור ארץ ישראל במסגרת ההתפשטות של הח'ליפות ברחבי אזור הלבנט.
• 12 במרץ 977 – רמלה נכבשת על ידי הקרמטים.
• 15 באוגוסט 978 – כוחות הצבא של הח'ליפות הפאטימית מביסים את כוחות הקרמטים בחלקה הדרומי של ארץ ישראל.
• 18 באוקטובר 1009 – הח'ליפה של הח'ליפות הפאטימית אל-חאכם באמר אללה הורה להרוס את כנסיית הקבר בירושלים, אחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות. מעשה זה זעזע את העולם הנוצרי. הכנסייה נבנתה מחדש בעשורים הבאים במימון הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס.
• 4 בספטמבר 1015 – כיפת כיפת הסלע קורסת ברעידת אדמה.
• 13 בפברואר 1021 – הח'ליף אל-חאכם נרצח.
• 1027 – נחתם הסכם בין הקיסר הביזנטי לח'ליף הפאטימי אשר התיר לבנות מחדש את כנסיית הקבר.
• 5 בדצמבר 1033 – רעידת האדמה בבקעת הירדן: רעידת אדמה באזור הלבנט גורמת לכ-70,000 הרוגים ולהרס קיצוני באזור. הרעידה לוותה בצונאמי לאורך חופי ארץ ישראל ונגרם נזק כבד ברמלה, שכם, ירושלים, חברון, יריחו ועזה. חומות ירושלים נחרבו ברעידת האדמה.
• 1063 – הח'ליפות הפאטימית הקימה מחדש את חומות ירושלים.
• 1068 – רעידת האדמה במזרח הקרוב: העיר רמלה נהרסת כליל ברעידת האדמה.
• 1071 – הטורקים הסלג'וקים כבשו אזורים נרחבים במערב אסיה, בהם אסיה הקטנה ואזור ארץ ישראל.
• 27 בנובמבר 1095 – האפיפיור אורבנוס השני נשא דרשה בה קרא לכל המאמינים, אבירים וצמיתים כאחד, לשחרר את ארץ הקודש ואת הקבר הקדוש בירושלים מידי השלטון הסלג'וקי המוסלמי.
• 26 באוגוסט 1098 – הח'ליפות הפאטמית ניצלה את חולשת הסלג'וקים והאיום הברור מצד הצלבנים של מסע הצלב הראשון ולאחר מצור שנמשך כארבעים יום כבשו את ירושלים מידי הסלג'וקים.

התקופה הצלבנית

כיבוש ירושלים בשנת 1099 במהלך מסע הצלב הראשון, בציור מהמאה ה-19

• 1096–1099 – תקופת מסע הצלב הראשון אשר התקיימה במטרה לכבוש את ארץ הקודש מידי המוסלמים ולגאול את כנסיית הקבר במהלך מסע הצלב הראשון הצלבנים הצליחו לכבוש חלק גדול מארץ ישראל ולייסד את ממלכת ירושלים הצלבנית.

• 7 ביוני – 15 ביולי 1099 – המצור על ירושלים: כוחות הצלבנים הטילו מצור על ירושלים אשר הייתה באותה העת תחת שליטה מוסלמית. המצור ארך חמישה שבועות ובסופו נכבשה העיר ואלפים מתושביה המוסלמים והיהודים נטבחו על ידי הצלבנים. כיבוש העיר היה נקודת השיא והשגת המטרה שלשמה יצא מסע הצלב מאירופה, ותחילתה של ממלכת ירושלים הצלבנית.
• 12 באוגוסט 1099 – קרב אשקלון: קרב נערך מול חומות העיר אשקלון בין חיל משלוח מצרי פטימי לבין צבא צלבני של ממלכת ירושלים הצעירה. הקרב נחשב לאקורד הסיום של הכיבוש הצלבני של ירושלים ומסע הצלב הראשון.

• 25 בדצמבר 1100 – נוסדה ממלכת ירושלים.
• 23 באוגוסט 1153 – הצלבנים כובשים את אשקלון, ובכך משלימים את כיבוש אזור החוף המערבי של הים התיכון.
• 25 בנובמבר 1177 – קרב גזר: כוחות הצבא הצלבני של ממלכת ירושלים בראשות בלדווין הרביעי מצליחים להביס את כוחות הצבא המצרי בראשות צלאח א-דין.
• 1187:

• יוני – כוחותיו של צלאח א-דין כבשו את טבריה.
• 4 ביולי – בקרב קרני חיטין כוחותיו של צלאח א-דין הסבו תבוסה מוחצת לכוחות הצלבנים שהובילה לכיבוש מחדש של כל שטח ממלכת ירושלים הצלבנית על ידי המוסלמים תוך זמן קצר.
• 2 באוקטובר – כוחותיו של צלאח א-דין כובשים את ירושלים מידי הצלבנים.

המצור על עכו, בציורו של דומיניק פאפטי, מ-1840

• 1189–1192 – נערך מסע הצלב השלישי בתגובה לכיבוש ירושלים מחדש על ידי צלאח א-דין. מסע הצלב השלישי נערך תחת פיקודם של שלושת המלכים האירופאים החשובים של התקופה, פרידריך ברברוסה קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פיליפ אוגוסט (השני) מצרפת וריצ'רד הראשון ("לב הארי"), מלך אנגליה.
  • אוגוסט 1189 – יולי 1191 – במסגרת מסע הצלב השלישי נערך המצור על עכו בו כוחות צלבנים בהנהגתם של ריצ'רד לב הארי ופיליפ השני, הטילו מצור על העיר עכו אשר הייתה בשליטה מוסלמית. לאחר שנתיים של לחימה הצליחו לבסוף לכבוש את העיר.
  • 7 בספטמבר 1191 – בקרב ארסוף ניצח ריצ'רד לב הארי את צבאותיו של צלאח א-דין. הקרב עלה למוסלמים באבדות רבות וכמעט שליש מהצבא המוסלמי הושמד.
• 1192:

• 28 באפריל – האציל האיטלקי קונרד ממונפראטו, אשר שימש כשליט דה פקטו של ממלכת ירושלים, נרצח בעכו על ידי שני רוצחים מוסלמים מכת החשישיון.
• בספטמבר – ריצ'רד לב הארי וצלאח א-דין חותמים על הסכם יפו בו הוסכם שאזור מישור החוף יהיה בשליטה צלבנית ואזור פנים הארץ יישאר בשליטה מוסלמית. רמלה ולוד חולקו בין הצדדים. כמו כן ההסכם אפשר לצליינים נוצרים לבקר בירושלים. הסכם זמני זה תרם לתקופה של יציבות יחסית באזור.
• 9 באוקטובר – ריצ'רד לב הארי עוזב את ארץ ישראל.

• 4 במרץ 1193 – צלאח א-דין נפטר בדמשק. הסכסוכים בין בניו, אחיו ואחייניו יגרמו בהמשך להתפרקות האימפריה של צלאח א-דין.
• 1204 – הרמב"ם נקבר בטבריה. קברו יהפוך לאחד מאתרי העלייה לרגל החשובים ביותר ליהודים בארץ ישראל.
• מרץ 1219 – הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא הורה להרוס את חומות ירושלים על מנת למנוע מהצלבנים לבצר מחדש את ירושלים אם יצליחו לכבוש אותה.
• 18 בפברואר 1229 – קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך השני אשר היה נושא כתר מלך ירושלים, והסולטאן המצרי אל-מלכ אל-כאמל חתמו על הסכם יפו, אשר לפיו הועברו למדינה הצלבנית שטחים בארץ ישראל ושליטה חלקית בירושלים.
• 1244:

• 11 ביולי – כוחות הח'ואריזמים כבשו את ירושלים וטבחו רבים מתושבי העיר והחריבו את האתרים הקדושים לנוצרים.
• 18 באוקטובר – מתרחש קרב הירביה בין בממלכת ירושלים ובעלי בריתה המוסלמים נגד מצרים האיובית בסיוע שכירי חרב ח'ווארזמיים. הצלבנים נחלו בקרב את תבוסתם הקשה ביותר מאז אסונם בקרב קרני חיטין.

• 1258 – המונגולים מוציאים להורג את הח'ליף העבאסי.
• 1260 – מתרחש קרב עין ג'אלות באזור עמק יזרעאל בין הצבא הממלוכי לבין כוח צבאי מונגולי. הקרב הסתיים בניצחון ממלוכי מוחץ, ועצר זמנית את המשך ההתפשטותם מערבה של המונגולים.
• 1265 – הממלוכים תחת הנהגתו של הסולטאן באיברס כובשים מספר ערים ועיירות ממדינות צלבניות במזרח התיכון, כולל הערים חיפה, ארסוף וקיסריה.
• 1267 – הרמב"ן עלה לארץ ישראל ועבר לגור בירושלים. הרמב"ן נחשב לאחד מהאנשים הבולטים ביותר שלקחו חלק בהקמתה מחדש של הקהילה היהודית בירושלים בעקבות השמדתה על ידי הצלבנים ב-1099.
• 18 במאי 1291 – המצור על עכו, המעוז הצלבני הגדול האחרון בלבנט, הסתיים בכיבוש העיר על ידי הממלוכים וגירוש הצלבנים לצמיתות מארץ ישראל.

התקופה הממלוכית

תקופת הממלוכית נמשכה משנת 1291 כאשר הממלוכים כבשו את עכו, ועד 1517 כאשר האימפריה העות'מאנית כבשה את אזור ארץ ישראל.

• 1299 – המונגולים פושטים על סוריה וארץ ישראל.
• 1347–1351 – מגפת המוות השחור הכתה בכל העולם, וכמו גם באזור ארץ ישראל, וגרמה לכמות עצומה של מקרי מוות.
• 1428 – גזירת הים – האפיפיור מרטינוס החמישי גוזר איסור על רבי חובלים להוביל בספינותיהם יהודים לארץ ישראל
• 1474 – המון ערבי הורס את בית הכנסת היחיד בירושלים שהיה ממוקם ברובע היהודי.
• 1479 – שבטים בדואים פלשו לירושלים, חדרו לתחומי הר הבית, פגעו בתושבי העיר ובעולי הרגל, ואף הניסו את הנציב.
• 1492 – פרדיננד השני מלך אראגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה חתמו על צו אלהמברה , המגרש את כל היהודים מספרד. פרסום הצו מוביל לכך שכמות גדולה של יהודים נהרה לשטחי האימפריה העות'מאנית ולאזור ארץ ישראל, ובמיוחד לערים צפת וירושלים.
• 1516 – ירושלים נכבשה על ידי כוחות האימפריה העות'מאנית.

התקופה העות'מאנית

המאה ה-16

חומות ירושלים (צילום מ-2005)

• 1517 – הכיבוש העות'מאני של ארץ ישראל: במסגרת המלחמה הממלוכית-עות'מאנית אזור ארץ ישראל נכבש על ידי כוחות הצבא העות'מאני תחת הנהגתו של הסולטאן העות'מאני סלים הראשון. לקראת סוף המלחמה, אירע הטבח בחברון (1517), במהלכו נהרגים ונאנסים רבים מהתושבים היהודיים בעיר, ובתי התושבים היהודים נבזזים. התושבים היהודים שנותרו בחיים נמלטים מהעיר.
• 1538–1535 – הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון בונה מחדש את כיפת הסלע בירושלים ואת חומות ירושלים במטרה להגן על העיר מפני פלישות פוטנציאליות.
• 1541 – כדי למנוע את ביאת משיח היהודים, הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון חוסם את שער הרחמים, והקים בית קברות מוסלמי גדול מולו (משום שעל כוהנים נאסר לעבור בבית קברות). מעשה זה היה בוצע במסגרת האסטרטגיה של הסולטאן לבסס את השליטה המוסלמית בירושלים ובאתרים הקדושים בעיר.
• 14 בינואר 1546 – רעידת אדמה גדולה מתרחשת באזור בקעת הירדן וגרמה להרס נרחב ברחבי האזור. הערים ירושלים, חברון ושכם נפגעו קשה במיוחד ברעידת האדמה.

המאה ה-17

• 1610 – כוחותיו של המנהיג הדרוזי פח'ר א-דין השני הצליחו להשתלט על אזור הגליל התחתון. בהמשך כבש גם את אזור עמק יזרעאל וצבאו הגיע עד בית שאן וג'נין בדרום.
• 1660 – הערים טבריה וצפת נחרבו במסגרת מאבק כוחות בין קבוצות אוכלוסייה דרוזיות בגליל. הרס העיר טבריה על ידי הדרוזים הביא לנטישת העיר על ידי הקהילה היהודית שחיה בה.
• 1663–1665 – שבתי צבי, ייסד תנועת השבתאות, והטיף בירושלים. בהמשך חזר למולדתו שבאיזמיר שם הכריז על עצמו בתור המשיח.

המאה ה-18

קרב נצרת בציורו של אנטואן-ז'אן גרו מ-1801

• 1700 – הדרשן היהודי רבי יהודה החסיד עלה ממוראביה לאזור ארץ ישראל יחד עם 1,000 חסידיו והם התיישבו בירושלים, מתוך מטרה לקרב את ביאת המשיח. עלייה המונית זו הכפילה את גודלה של הקהילה היהודית בירושלים.
• 1720 – בשל חובות שלא שולמו נושים ערביים הרסו את בית הכנסת האשכנזי בירושלים אשר נבנה על ידי חסידי רבי יהודה החסיד וגירשו את האוכלוסייה היהודית האשכנזית מירושלים. הדבר הוביל לדעיכה מהותית באוכלוסייה האשכנזית בעיר אשר תתבסס מחדש באזור רק במהלך המאה ה-19.
• 30 באוקטובר 1759 – רעידות האדמה במזרח הקרוב: רעידת אדמה הרסנית התרחשה בצפת, טבריה, עכו וצידון. לפי ההערכות נהרגו ברעידת האדמה בין 10,000 ל-40,000 בני אדם, וזו הייתה אחת מרעידות האדמה החזקות ביותר שאירעו באזור לאורך ההיסטוריה.
• 1798 – נפוליאון בונפרטה מוביל את המערכה הצרפתית במצרים ובארץ ישראל.
• 1799:

• 3–7 במרץ – המערכה הצרפתית במצרים ובארץ ישראל: התרחש המצור על יפו אשר בסיומו נפוליאון כבש את העיר יפו.
• 20 במרץ – 21 במאי – המערכה הצרפתית במצרים ובארץ ישראל: מתרחש המצור על עכו אשר במהלכו ניסה נפוליאון ללא הצלחה לכבוש את העיר עכו.
• 8 באפריל – המערכה הצרפתית במצרים ובארץ ישראל: קרב נצרת – כוח צרפתי שכלל 500 חיילים הביס 3,000 חיילים עות'מאנים.
• 11 באפריל – המערכה הצרפתית במצרים ובארץ ישראל: קרב כנה – כוח צרפתי ניצח בקרב גדול מול העות'מאנים
• 16 באפריל – המערכה הצרפתית במצרים ובארץ ישראל: התרחש קרב תבור אשר במהלכו כוחותיו של נפוליאון הצליחו לגרש את הכוחות העות'מאנים מעבר לנהר הירדן.

המאה ה-19

• 1831 – כוחות צבא מצרים שמנו 40,000 חיילים בראשות אבראהים פאשא, בנו של שליט מצרים מוחמד עלי, פלשו לאזור ארץ ישראל. המצרים הצליחו לכבוש בהדרגה ערים מרכזיות בהן עזה, רמלה, יפו, חיפה וירושלים מהאימפריה העות'מאנית.
• 10 במאי 1832 – לאחר מצור אכזרי שנמשך מעל ל-5 חודשים כבשו כוחות הצבא המצרי בראשות אבראהים פאשא את העיר עכו מידי האימפריה העות'מאנית.
• 1834 – מרד הפלאחים: מרד עממי פרץ באזור ארץ ישראל כנגד שלטונו של שליט מצרים מוחמד עלי. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה התמרמרות על חובת הגיוס לצבא המצרי. המרד דוכא לבסוף על ידי כוחות מצרים. במהלך המרד תקפו המורדים הערבים את הקהילות היהודיות בארץ ישראל וביצעו נגד היהודים מעשי רצח, שוד ואונס.

רעידת האדמה בצפת (1837)

• 1 בינואר 1837 – רעידת האדמה בצפת: רעידת אדמה הרסנית החריבה את העיר צפת וסביבותיה, וכן גרמה לנזק נרחב בעיר טבריה. אלפי בני אדם נהרגו ברעידת האדמה.
• 15 ביולי 1840 – המעצמות האירופיות בריטניה, אוסטריה, פרוסיה, ורוסיה חתמו על הסכם עם האימפריה העות'מאנית בו הובטח למוחמד עלי וליורשיו שלטון קבוע במצרים ובסנג'ק של עכו (אשר השתרע על חלק ניכר מאזור ארץ ישראל), בתנאי שהאזורים הללו יהיו בשליטת האימפריה העות'מאנית. הסכם זה סימן את הסוף של השלטון המצרי בארץ ישראל.
• 1860 – הושלמה בניית משכנות שאננים ביוזמה ובתמיכה של האציל היהודי-אנגלי משה מונטיפיורי מאנגליה. זו הייתה השכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה.
• 1874 – האימפריה העות'מאנית העניקה לירושלים את המעמד "מוּטֶצריפאת" אשר היה מעמד מינהלי עות'מאני מיוחד.
• 1878 – פתח תקווה, אשר הייתה היישוב החקלאי היהודי המודרני הראשון בארץ ישראל, הוקמה על ידי עולים יהודים מאירופה.
• 1882–1903 – תקופת העלייה הראשונה אשר במהלכה בסביבות 25,000 עד 35,000 יהודים ממזרח אירופה עלו לאזור ארץ ישראל, בין היתר בשל רדיפות היהודים באירופה. במהלך תקופת העלייה הראשונה הוקמו המושבות החקלאיות ראשון לציון וזכרון יעקב.
• 1887–1888 – השלטונות העות'מאניים ארגנו מחדש את אזור ארץ ישראל לשלושה מחוזות (סנג'קים) נפרדים – סנג'ק ירושלים, סנג'ק שכם וסנג'ק עכו.
• 29–31 באוגוסט 1897 – נערך הקונגרס הציוני העולמי הראשון בבזל שבשווייץ אשר במהלכו אושרה הצהרת בזל לפיה המטרה האולטימטיבית של התנועה הציונית היא הקמת בית לאומי עבור העם היהודי באזור ארץ ישראל.
• 1898 – הקיסר הגרמני וילהלם השני ערך מסע בארץ ישראל. במהלך הביקור הוא נפגש עם תיאודור הרצל מחוץ לחומות העיר ירושלים.

המאה ה-20

• 1901 – ארגון קרן קיימת לישראל נוסד במהלך הקונגרס הציוני החמישי בבזל במטרה לרכוש ולפתח קרקעות באזור ארץ ישראל לצורך התיישבות יהודית.
• 11 באפריל 1909 – נוסדה תל אביב בפאתי עיר הנמל העתיקה יפו.
• 1914 – העות'מאנים נלחמו לצד מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה.
• מרץ–אוקטובר 1915 – מגפת הארבה של 1915 פורצת בכל אזור החוף המזרחי של הים התיכון.
• 16 במאי 1916 – בריטניה וצרפת חתמו על ההסכם המדיני הסודי סייקס–פיקו, אשר קבע את אזורי השליטה של שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון לאחר הנפילה הצפויה של האימפריה העות'מאנית וסיום מלחמת העולם הראשונה. ארץ ישראל נועדה, על פי ההסכם, להתחלק לאזורים שבשליטה בריטית ישירה והם: עבר הירדן המזרחי, הנגב ומובלעת באזור חיפה. הגליל העליון נועד לשליטה צרפתית, ואילו יתר אזורי ארץ ישראל יהיו תחת שלטון בין-לאומי.

חוליות מקלענים עות'מאנים במהלך קרב עזה השני, 1917

הכניעה העות'מאנית בירושלים והעברתה לידי הבריטים, 9 בדצמבר 1917.

• 1917:

• 9 בינואר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב רפיח – כוחות האימפריה הבריטית מביסים את כוחות האימפריה העות'מאנית ברפיח לאחר שכבשו מחדש את חצי האי סיני המצרי.
• 26 במרץ – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב עזה הראשון – כוחות האימפריה הבריטית תקפו את הכוחות של צבא האימפריה העות'מאנית בעזה. למרות הצלחתם של הכוחות התוקפים להשיג את יעדיהם, נסתיים הקרב בניצחון של האימפריה העות'מאנית.
• 6 באפריל – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: גירוש תל אביב – בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה השלטונות העות'מאניים מגרשים את כל האוכלוסייה האזרחית מיפו ותל אביב על פי צו של אחמד ג'מאל פאשה, המושל הצבאי של אזור סוריה העות'מאנית. אף על פי שהמפונים המוסלמים הורשו לחזור לאחר זמן מה, האוכלוסייה היהודית שפונתה לא הורשתה לחזור והם חזרו לבתיהם בפועל רק לאחר שארץ ישראל נכבשה על ידי האימפריה הבריטית.
• 19 באפריל – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב עזה השני – כוחות האימפריה הבריטית תקפו בשנית את כוחות צבא האימפריה העות'מאנית בעזה. כוחות האימפריה העות'מאנית הצליחו להביס בקרב את כוחות האימפריה הבריטית.
• 31 באוקטובר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב באר שבע – פרשים אוסטרלים וניו זילנדים מהכוחות הבריטיים כובשים את באר שבע מידי הצבא העות'מאני.
• 31 באוקטובר – 7 בנובמבר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב עזה השלישי – הכוחות הבריטיים כבשו את עזה ושברו את קו הגנה העות'מאני בחלקה הדרומי של ארץ ישראל.
• 2 בנובמבר – ממשלת בריטניה פרסמה את הצהרת בלפור בה בריטניה הצהירה על תמיכתה בהקמת "בית לאומי לעם היהודי" בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית.
• 15 בנובמבר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: כוחות האימפריה הבריטית כובשים את תל אביב ואת יפו.
• 17 בנובמבר – 30 בדצמבר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: כיבוש ירושלים – כוחות האימפריה העות'מאנית בעיר ירושלים מובסים על ידי האימפריה הבריטית. הגנרל אלנבי וקציניו נכנסו לירושלים ברגל וקיבלו את הכניעה באופן רשמי. בכך באו לקיצן 400 שנות שלטון עות'מאני על ירושלים ועל ארץ ישראל, והחל השלטון הבריטי על ארץ ישראל.

• 1918:

• 21 בפברואר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: כיבוש יריחו – במסגרת הקרב הצליחו כוחות האימפריה הבריטית לכבוש את אזור בקעת הירדן. מהלך זה השלים ייצוב קו הגנה לרוחב ארץ ישראל בין הים התיכון לירדן.
• 8–12 במרץ – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב בעל חצור – במסגרת הקרב הצליחו כוחות האימפריה הבריטית לכבוש את הר בעל חצור שהיווה נקודת שליטה אסטרטגית חשובה.
• 21 במרץ – 2 באפריל – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב עבר הירדן הראשון – במהלך הקרב ניסו כוחות בריטים, שחצו את הירדן, להגיע לתחנת הרכבת של עמאן ולחבל במסילת הברזל החג'אזית. תנאי מזג אוויר קשים ותיגבור משמעותי של הכוחות הטורקים שיבשו את תוכנית הקרב ובסופו הבריטים נסוגו בחזרה לגדה המערבית של הירדן, מבלי שהשיגו את משימתם ולאחר שסבלו מנפגעים רבים.
• 30 באפריל – 4 במאי – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב עבר הירדן השני – ניסיון שני לכבוש שטחי האימפריה העות'מאנית ממזרח לנהר הירדן. לאחר קרבות קשים נסוגו הבריטים בחזרה לגדה המערבית של הירדן.
• יוני – נערך מפגש ראשון בעקבה בין המנהיג הציוני חיים ויצמן לבנו של השריף של מכה האמיר פייסל, אשר הוביל את הכוחות הערביים במהלך המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית, בניסיון לכונן יחסים טובים בין היהודים לערבים במזרח התיכון. פגישה זו הובילה ב-3 בינואר 1919 לחתימת הסכם ויצמן-פייסל אשר הבטיח הכרה ערבית בהצהרת בלפור בתנאי שהבריטים יעמדו במלוא התחייבויותיהם כלפי הערבים, אולם הסכם זה מעולם לא בא לכדי מימוש משום שפייסל סולק מהשלטון בסוריה, והפך לבסוף למלך עיראק.
• 19–25 בספטמבר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב מגידו, אשר התחולל באזור השרון ועמק יזרעאל, הסתיים בניצחון הכוחות הבריטיים. הקרבות כללו את כיבוש עמאן, ערערה, עפולה, בית שאן, חיפה, ג'נין, שכם, סמח', חירבת עזון, טבריה וטול כרם.
• 30 באוקטובר – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: הפסקת האש של מודרוס – האימפריה העות'מאנית חתמה על הסכם שביתת נשק עם מדינות ההסכמה ובכך הסתיימה מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון.

תקופת המנדט הבריטי

• 24 באפריל 1920 – לאחר מלחמת העולם הראשונה ובעקבות תבוסת האימפריה העות'מאנית התקיימה באיטליה ועידת סן רמו בהשתתפות מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה. הוועידה החליטה למסור את השלטון בארץ ישראל לידי המנדט הבריטי. המנדט יכנס לתוקף באופן רשמי בשנת 1922.
• 4–7 באפריל 1920 – מאורעות תר"פ: ערביי ארץ ישראל תקפו את היישוב היהודי בגליל (מאורעות תל חי) ובשכונות יהודיות בירושלים במסגרת חגיגות נבי מוסא. במהלך המאורעות נרצחו 5 יהודים ונפצעו 216. לפורעים הערבים היו 4 הרוגים ו-18 פצועים.
• 1–7 במאי 1921 – מאורעות תרפ"א: סדרה של פרעות אלימות מצד ערביי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ האוכלוסייה היהודית ביפו ובאזורים הסמוכים ליפו. במהלך המאורעות נרצחו 47 יהודים ונפצעו 140. לפורעים הערבים היו 48 הרוגים ו-73 פצועים מירי של הצבא הבריטי ושל מגינים יהודים על התוקפים.
• 11 בספטמבר 1922 – תחילת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל על פי שיטת מנדט חבר הלאומים.
• 11 ביולי 1927 – רעידת האדמה בארץ ישראל: מתרחשת רעידת אדמה חזקה שהמוקד שלה היה באזור צפון ים המלח. רעידת האדמה פגעה קשות בערים ירושלים, יריחו, רמלה, לוד, טבריה ושכם.
• 1929 – מאורעות תרפ"ט: סדרה של פרעות אלימות, מעשי טרור ורצח מצד ערביי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל. במאורעות נרצחו 133 יהודים ו־339 נפצעו, ויישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל ננטשו ונחרבו; הבולט שבהם היה חברון, בה אירע טבח.
• 1936–1939 – המרד הערבי הגדול: נערך מרד מאורגן בתחומי ארץ ישראל המנדטורית במסגרתו ערביי ארץ ישראל דרשו עצמאות משלטון המנדט הבריטי, עצירת גל ההגירה של יהודים בעלייה החמישית, והתנגדות להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. אלימות הערבים דחפה את הבריטים להגדיל את תמיכתם בתביעות הערבים כאשר בהמשך ממשלת בריטניה אשררה את מדיניות הספר הלבן תגביל באופן חמור את עליית היהודים ותגביל משמעותית רכישת קרקעות בבעלות ערבית, בידי יהודים.
• 29 בנובמבר 1947 – האספה הכללית של האו"ם מאמצת את תוכנית החלוקה לפיה אזור המנדט הבריטי על ארץ ישראל יחולק לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בין-לאומי באזור ירושלים.

מאז קום מדינת ישראל ואילך

1948: ההכרזה על הקמת מדינת ישראל

• 14 במאי 1948 – הכרזת העצמאות – הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל מכריזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ביום סיום המנדט הבריטי. מדינת ישראל זכתה בהכרה מיידית של מדינות שונות, כולל ארצות הברית וברית המועצות.
• 29 בנובמבר 1947 – 20 ביולי 1949 – מלחמת העצמאות: בעקבות תוכנית החלוקה של האו"ם והכרזת העצמאות של היישוב היהודי, נפתחה המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה במסגרתה מדינות ערב אשר כללו את מצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון, ניסו לכבוש את שטחי מדינת ישראל במטרה להשיג שליטה ערבית ריבונית על כל שטחי ארץ ישראל. המלחמה הסתיימה בניצחון ישראלי לאחר שכוחות היישוב הצליחו להדוף את צבאות ערב ולהרחיב את תחום המדינה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בתוכנית החלוקה של האו"ם. בסיום המלחמה ירדן, סוריה, לבנון ומצרים חתמו על הסכמי שביתת נשק עם ישראל. ירדן כבשה במהלך המלחמה את הגדה המערבית ומזרח ירושלים ומצרים כבשה את רצועת עזה. במהלך המלחמה ברחו וגורשו מהארץ רבים מערביי ארץ ישראל אשר לא הורשו לחזור לאחר המלחמה. בעקבות המלחמה קרוב למיליון יהודים מארצות ערב ברחו או גורשו ממדינותיהם כאשר רובם היגרו לבסוף למדינת ישראל.
• 13 בדצמבר 1949 – בן-גוריון הכריז על ירושלים כבירת מדינת ישראל.
• 29 באוקטובר – 5 בנובמבר 1956 – מלחמת סיני: מלחמה שהתרחשה בעקבות החלטת מצרים מ-26 ביולי 1956 להלאים את תעלת סואץ. במהלך המלחמה, אשר בוצע ביוזמת בריטניה וצרפת ובשיתוף עם ישראל, פלש צה"ל לחצי האי סיני וכבש אותו, השמיד תשתיות צבאיות רבות, ופגע בצבא המצרי. כתוצאה מלחץ מארצות הברית לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שכבשה.
• 5–10 ביוני 1967 – מלחמת ששת הימים: ישראל פתחה במתקפת מנע אשר במסגרתה היא נלחמה בכל שכנותיה – מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, אשר קיבלו גם סיוע ממדינות ערביות נוספות. המלחמה ארכה שישה ימים ובסיומה מדינת ישראל שילשה את שטחה כאשר כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני ממצרים, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים מירדן ואת רמת הגולן מסוריה. המלחמה שינתה באופן ניכר את גבולותיה של מדינת ישראל, והכיבוש הישראלי של יהודה ושמרון ורצועת עזה במהלך המלחמה הפכו מאז ואילך לסוגיית הליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
• 6–24 באוקטובר 1973 – מלחמת יום הכיפורים: המלחמה החלה במתקפה פתע מתואמת, בשתי חזיתות, של צבאות סוריה (ברמת הגולן) ומצרים (בתעלת סואץ), אשר בחרו בכוונה להתחיל את המלחמה במהלך יום הכיפורים במטרה להשיב לעצמם שטחים אותם הם הפסידו במלחמת ששת הימים. בתחילת המלחמה צה"ל ספג אבדות כבדות אך בהמשך המלחמה, אשר נמשכה שלושה שבועות, עבר צה"ל מהתגוננות ובלימה בשתי החזיתות, למתקפת-נגד בשטח האויב.
• אוקטובר 1974 – הליגה הערבית קיבלה בוועידת רבאט החלטה שהכירה באש"ף כמייצג הפוליטי הבלעדי של העם הפלסטיני באו"ם.

1979: הסכם השלום בין ישראל למצרים. בגין, קרטר וסדאת בקמפ דייוויד

• 18 בספטמבר 1978 – ישראל ומצרים חתמו על הסכם שלום מקיף בקמפ דייוויד שבארצות הברית ומבסגרתו מצרים הפכה למדינה הערבית הראשונה שהכירה בישראל באופן רשמי בתמורה לנסיגה של ישראל מחצי האי סיני.
• 26 במרץ 1979 – נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים על ידי ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר.
• יוני–דצמבר 1982 – מלחמת לבנון הראשונה: במהלך המלחמה ישראל פלשה לאזור דרום לבנון עקב התקפות הטרור התדירות בצפון ישראל מצד מחבלי אש"ף. המלחמה הביאה לגירוש אש"ף מלבנון, ויצרה אזור ביטחון ישראלי בדרום לבנון.
• 21 בנובמבר 1984 – 5 בינואר 1985 – מבצע משה: כוחות צה"ל ערכו מבצע חשאי במסגרתו הועלו לישראל כ-8,000 אתיופים יהודים ששהו בסודאן.
• 1987–1991 – האינתיפאדה הראשונה: התקוממות אלימה ברובה של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה נגד מדינת ישראל. האינתיפאדה הראשונה התאפיינה בעיקר בהפרות סדר המוניות שכללו הפגנות, ידויי אבנים, חסימות צירים ובמקרים מסוימים גם השלכת בקבוקי תבערה נגד כוחות הביטחון הישראליים.
• 15 בנובמבר 1988 – המועצה הלאומית הפלסטינית, שהיא הגוף המחוקק של אש"ף, הכריזה באלג'יר באופן חד צדדי על "עצמאות פלסטין" ועל "כינון מדינת פלסטין על אדמתנו הפלסטינית ובירתה ירושלים", על בסיס החלטת החלוקה 181 מ-1947.
• 24–25 במאי 1991 – מבצע שלמה: כוחות צה"ל ערכו מבצע חשאי בו הועלו כ-14,400 אתיופים יהודים מאדיס אבבה לישראל תוך כ-34 שעות בכ-18 מטוסים של חיל האוויר הישראלי, 23 מטוסי בואינג של חברת "אל על" ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית אתיופיאן איירליינס.

1993: ביל קלינטון, יצחק רבין ויאסר ערפאת חותמים על הסכמי אוסלו

• 13 בספטמבר 1993 – נחתמו הסכמי אוסלו הראשונים בטקס רשמי בוושינגטון די. סי. בין ישראל לבין אש"ף שמטרתם הייתה להביא לפתרון קבע את מכלול הסוגיות התלויות ועומדות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בעקבות ההסכמים ישראל הכירה באש"ף כנציג העם הפלסטיני, ואש"ף אשרר את הכרתו במדינת ישראל. לפי ההסכמים הוקמה הרשות הפלסטינית, שמהווה רשות שלטונית פלסטינית עצמאית ושאליה העבירה ישראל את השליטה בחלק ניכר באוכלוסייה הפלסטינית – בערים הפלסטיניות ובחלק מהכפרים, הן באזורים מסוימים בגדה המערבית וברצועת עזה.
• 26 באוקטובר 1994 – נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן.
• 4 בנובמבר 1995 – ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח לאחר עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב בידי יגאל עמיר, סטודנט יהודי ימני קיצוני שהתנגד לדרכו המדינית.
• 2000–2005 – האינתיפאדה השנייה: ההתקוממות הפלסטינית השנייה התרחשה ברצועת עזה ובגדה המערבית נגד מדינת ישראל. האינתיפאדה השנייה כללה פיגועי התאבדות רבים שבוצעו נגד האוכלוסייה האזרחית בתוך תחומי מדינת ישראל.
• יוני 2002 – כתוצאה מהעלייה המשמעותית בפיגועי ההתאבדות הפלסטינים בריכוזי האוכלוסייה במדינת ישראל בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, ישראל החלה להקים גדר ההפרדה, בעיקר לאורך הקו הירוק ומקצתה בתוך שטחי יהודה ושומרון, במטרה למנוע חדירת מחבלים פלסטינים, ובכללם מחבלים מתאבדים לריכוזי האוכלוסייה במדינת ישראל. הירידה המשמעותית של פיגועי התאבדות במהלך המשך העשור יוחסה בחלקה לבניית גדר ההפרדה.
• 23 באוגוסט 2005 – תוכנית ההתנתקות: ישראל, תחת הנהגתו של ראש הממשלה אריאל שרון, השלימה את הפינוי החד צדדי של כל ההתנחלויות וכוחות צה"ל מרצועת עזה לגבולות הקו הירוק. בנוסף, פונו גם ארבע התנחלויות מבודדות ומוצבי צה"ל מצפון השומרון. המהלך סיים בפועל את השליטה הישירה של ישראל על רצועת עזה, למרות שישראל המשיכה לשמור על השליטה בגבולות, במרחב האווירי ובמרחב הימי מול רצועת עזה.

קיץ 2006: מלחמת לבנון השנייה (התצלום מ-15 באוגוסט 2006)

• 12 ביולי – 14 באוגוסט 2006 – מלחמת לבנון השנייה: מלחמה שנפתחה עקב חטיפתם של שני חיילי צה"ל על ידי ארגון החזבאללה.
• 10–15 ביוני 2007 – השתלטות חמאס על רצועת עזה: מחבלי ארגון החמאס מצליחים בדרך אלימה להשתלט על כל רצועת עזה ולהדיח מהשלטון בעזה את בכירי ארגון הפת"ח. הקרב הביא לפירוק ממשלת האחדות הפלסטינית, ולחלוקה בפועל של השטחים הפלסטיניים לשתי ישויות – שטחים ביהודה ושומרון באחריות הרשות הפלסטינית ורצועת עזה באחריות ארגון הטרור חמאס.
• 27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009 – מבצע עופרת יצוקה: מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה אשר במהלכו הותקפו עשרות מטרות ברצועת עזה כתגובה על ירי רקטות כבד על אזרחים ויישובים בעוטף עזה.
• אוקטובר 2011 – עסקת שליט – הושגה עסקה בין ישראל לארגון החמאס אשר במסגרתה שוחרר החייל הישראלי השבוי גלעד שליט בתמורה ל-1,027 אסירים פלסטינים וערבים-ישראלים, בהם מאות טרוריסטים שנשפטו למאסרי עולם על ביצוע ותכנון פיגועי טרור ובכללם רצח של 569 אזרחים ישראלים.
• 14–21 בנובמבר 2012 – מבצע עמוד ענן: כוחות צה"ל ערכו מבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה אשר שבא בתגובה לירי רקטות כבד על אזרחים ויישובים בדרום ישראל. במהלך העימות תל אביב ספגה לראשונה פגיעות טילים מאז מלחמת המפרץ, וכמו כן רקטות נורו גם לעבר ירושלים.
• 29 בנובמבר 2012 – העצרת הכללית של האומות המאוחדות אישרה ברוב גדול את צירופה של הרשות הפלסטינית לארגון כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה חרף התנגדותה של ישראל. המהלך אפשר לפלסטינים לראשונה להצטרף לארגונים בין-לאומיים שונים, כולל לבית הדין הפלילי הבין-לאומי.
• 8 ביולי – 26 באוגוסט 2014 – מבצע צוק איתן: כוחות צה"ל עורכים מבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה לנוכח ירי רקטות בלתי פוסק מרצועת עזה לעבר האוכלוסייה האזרחית בדרום ישראל.
• 6 בדצמבר 2017 – נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מכריז בנאומו על כך שארצות הברית מכירה רשמית בירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל ועל כוונתו להתחיל בהכנות להעברת שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב לירושלים שגרירות ארצות בירושלים נפתחה ב-14 במאי 2018.
• בספטמבר 2020 – נחתמו הסכמי אברהם הראשונים בין מדינת ישראל לכמה ממדינות ערב.
• 10–21 במאי 2021 – מבצע שומר החומות: כוחות צה"ל עורכים מבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה לנוכח ירי רקטות מהרצועה לעבר אוכלוסייה אזרחית בישראל.
• 7 באוקטובר 2023 – מלחמת חרבות ברזל: חמאס פתח בטבח שבעה באוקטובר אשר במסגרתה נורו בתחילה אלפי רקטות לעבר ישראל מרצועת עזה, ובמקביל מעל לאלף מחבלים פלסטינים פרצו את גדר הגבול ונכנסו לישראל ברגל, באמצעות סירות מהים, באמצעות מצנחי רחיפה ממונעים באוויר ובאמצעות כלי רכב ממנועים כאשר הם ערכו קרבות ירי עם כוחות הביטחון הישראליים, והשתלטו על יישובים ומתקנים צבאיים. בהמשך בוצעו מעשי טבח וירי באזרחים ישראלים, ובהם טבח ליד רעים שהיה לפיגוע הטרור הגדול בתולדות המדינה, וכמו כן נחטפו 244 אזרחים וחיילים. במתקפה נרצחו כ-1,200 אזרחים וחיילים ישראלים, ונפצעו מעל ל-4,800 אזרחים וחיילים ישראלים. בעקבות המתקפה הכריז הקבינט הביטחוני של ישראל על מלחמה, בפעם הראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973.

ראו גם

• היסטוריה של ארץ ישראל
• לוח התקופות בארץ ישראל
• היסטוריה של עם ישראל
• הכרונולוגיה המקראית והמסורתית – הערך כולל תיארוך משוער של אירועים מכוננים במקרא