1469 לפנה"ס לערך - נערך קרב מגידו באזור מגידו בארץ ישראל בו הביסו כוחותיו של מלך מצרים תחותמס השלישי קואליציה נרחבת של מלכי כנען בראשות מלך העיר קדש. בעקבות הקרב עבר השלטון בארץ ישראל במלואו למצרים.[5]
1050 לפנה"ס לערך – בשל תבוסת בני ישראל בקרב מול הפלשתים נופל ארון הברית בשבי. לאחר כ-7 חודשים החליטו סרני הפלשתים (מנהיגי הערים הפלשתיות) להשיב את הארון לבני ישראל. (לפי מקורות תנ"כיים בלבד)
925 לפנה"ס לערך - במהלך השנה החמישית לשלטונו של רחבעם, שישק הראשון מלך מצרים כבש את ממלכת יהודה וערך מסע ביזה במספר ערים בכנען בהם ירושלים. שישק בזז בין היתר את אוצרותבית המקדש והארמון, ואת מגני הזהב שהכין שלמה.
853 לפנה"ס – בצפון מערב סוריה של היום נערך קרב קרקר בין אשור בראשות שלמנאסר השלישי לבין קואליציה של מספר מלכים בהם אחאב מלך ישראל.
850 לפנה"ס לערך – הפלשתים והערבים פשטו על ממלכת יהודה ובזזו את ארמונו של יהורם מלך יהודה תוך שהם שובים את בניו, נשותיו וכל רכושו. רק בנו אחזיהו נותר לפליטה.
830 לפנה"ס לערך – חזאל מלך ארם דמשק כבש את רוב חלקי כנען.
63 לפנה"ס – אזור ארץ ישראל נכבש על ידי האימפריה הרומית. במהלך הקרב על ירושלים הכוחות הרומאים רוצחים כ-12,000 תושבים יהודים כולל כוהנים רבים במתחם בית המקדש.
130 לספירה – הקיסר הרומי אדריאנוס הקים על חורבות ירושלים מושבה רומית, אותה כינה "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina).
130 לספירה – הקיסר הרומי אדריאנוס מקים את מקדש חדש המוקדש לאל יופיטר על חורבות הר הבית.
132-136 לספירה – מרד בר כוכבא כנגד שלטון האימפריה הרומית. המרד נחל הצלחה בתחילתו, אך לאחר מכן דוכא ביד ברזל. מאות אלפי יהודים נהרגו והיישוב היהודי בפרובינקיית יהודה (Iudaea) כמעט וחרב. לאחר המרד הקיסר הרומי אדריאנוס שינה את שם הפרובינקיה ל"סוריה פלשתינה" (Syria Palestinae).
638 – כיבוש ירושלים בידי צבאות ח'ליפות ראשידון (האימפריה המוסלמית) תחת הנהגתו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב. יהודים מורשים לחזור לעיר לאחר שלא הורשו לעשות זאת במשך 568 שנים שלהשלטון רומי וביזנטי.
687–691 – הח'ליףעבד אל מליכ מבית אומיה הקים את המבנה המוסלמי כיפת הסלע בהר הבית שבירושלים במקום בו היו קיימים בתי המקדש הראשון והשני, אשר בו לפי המסורת המוסלמית עלה הנביא מוחמד השמימה.
749 – רעש שביעית: רעידת אדמה קשה התרחשה באזור ארץ ישראל וסביבתה. הערים טבריה, בית שאן, סוסיתא ופלה נחרבו בעוד שערים רבות אחרות ברחבי אזור הלבנט ניזוקו קשות. ונהרגו עשרות אלפי בני אדם.
1517 – הפוגרום בקהילה היהודית בחברון: במהלך השלבים הסופיים של המלחמה הממלוכית-עות'מאנית, לאחר שהכוחות העות'מאנים הצליחו להשתלט על אזור ארץ ישראל, מבוצע פוגרום באוכלוסייה היהודית של חברון אשר במהלכו נהרגים ונאנסים רבים מהתושבים היהודיים בעיר, ובתי התושבים היהודים נבזזים. התושבים היהודים שנותרו בחיים נמלטים מהעיר..[7]
1535-1538 – הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון בנה את חומות ירושלים.
1541 – כדי למנוע את ביאת משיח היהודים, הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון חוסם את שער הרחמים, והקים בית קברות מוסלמי גדול מולו (משום שעל כוהנים נאסר לעבור בבית קברות).
14 בינואר 1546 – רעידת אדמה הרסנית התרחשה באזור ארץ ישראל. המוקד של רעידת האדמה היה באזור נהר הירדן בחלק שבין ים המלח לכנרת. הערים ירושלים, חברון, שכם, עזה ודמשק ניזוקו קשות ברעידת האדמה.
1700 – הדרשן היהודי רבי יהודה החסידעלה לארץ ישראל יחד עם 1,000 חסידיו אשר התיישבו בירושלים, מתוך מטרה לקרב את ביאת המשיח.
30 באוקטובר 1759 – רעידת אדמה הרסנית התרחשה באזור ארץ ישראל. המוקד של רעידת האדמה היה באזור נהר הירדן בחלק שבין הכנרת לעמק החולה. הערים צפת, טבריה, עכו וצידון נפגעו קשות.
27 במאי 1832 – כוחות הצבא המצרי בראשות אבראהים פאשא כבשו את עכו מידי האימפריה העות'מאנית לאחר מצור אכזרי של שישה חודשים.
1834 – מרד הפלאחים: מרד עממי פרץ בארץ ישראל כנגד שלטונו של הואלימוחמד עלי. במהלך המרד ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית בארץ ישראל שכללו מעשי רצח, שוד ואונס.
1 בינואר 1837 – רעידת האדמה בצפת (1837) - רעידת אדמה הרסנית החריבה את העיר צפת וסביבותיה והותירה אלפי הרוגים.
1860 – הושלמה בניית משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה.
1874 – האימפריה העות'מאנית העניקה לירושלים את המעמד "מוּטֶצריפאת" אשר הוא מעמד מינהלי עות'מאני מיוחד.
1903-1881 – תקופת העלייה הראשונה אשר במהלכה כ-35,000 יהודים עלו והשתקעו בארץ ישראל.
1888-1887 – אזור ארץ ישראל חולק מחדש על ידי העות'מאנים למחוזות ירושלים, שכם ועכו.
29-31 באוגוסט 1897 – נערך הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשווייץ אשר במהלכו אושרה הצהרת בזל לפיה המטרה האולטימטיבית של התנועה הציונית הקמת בית לאומי עבור העם היהודי באזור ארץ ישראל.
28 בינואר–3 בפברואר 1915 – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: המתקפה הראשונה על תעלת סואץ - במהלך קרב בין כוחות האימפריה העות'מאנית לבין כוחות האימפריה הבריטית, הכוחות העות'מאנים לא הצליחו לכבוש או להרוס את תעלת סואץ ולבסוף נאלצו להניס את כוחותיהם.
16 במאי 1916 – בריטניה וצרפת חתמו על ההסכם המדיני הסודי סייקס–פיקו, אשר קבע את אזורי השליטה של שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון לאחר הנפילה הצפויה של האימפריה העות'מאנית וסיום מלחמת העולם הראשונה. על פי ההסכם, צרפת תקבל את לבנון, סוריה וצפון מזרח טורקיה, בעוד שבריטניה תקבל את ירדן, את עיראק ואת המפרץ הפרסי. ארץ ישראל נועדה, על פי ההסכם, להתחלק לאזורים שבשליטה בריטית ישירה והם: עבר הירדן המזרחי, הנגב ומובלעת באזור חיפה. הגליל העליון נועד לשליטה צרפתית, ואילו יתר אזורי ארץ ישראל יהיו תחת שלטון בינלאומי.
19 באפריל 1917 – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב עזה השני - בסיום הקרב אשר התחולל בנגב המערבי האימפריה העות'מאנית מצליחה להביס את כוחות האימפריה הבריטית.
31 באוקטובר - 7 בנובמבר 1917 – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: קרב עזה השלישי - הכוחות הבריטיים כבשו את עזה ושברו את קו הגנה העות'מאני בחלקה הדרומי של ארץ ישראל.
2 בנובמבר 1917 – מתפרסמת הצהרת בלפור, בה הצהירו הבריטים על תמיכתם בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.
8 - 26 בדצמבר 1917 – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: כיבוש ירושלים בידי הבריטים - כוחות האימפריה העות'מאנית בעיר ירושלים נכנעים בפני הצבא הבריטי ללא קרב. הגנרל אלנבי וקציניו נכנסו לירושלים ברגל דרך שער יפו מתוך כבוד לעיר.
יוני 1918 – נערך מפגש ראשון בעקבה בין המנהיג הציוני חיים ויצמן לבנו של השריף של מכה האמיר פייסל, אשר הוביל את הכוחות הערביים במהלך המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית, בניסיון לכונן יחסים טובים בין היהודים לערבים במזרח התיכון. פגישה זו הובילה ב-3 בינואר1919 בלונדון לחתימת הסכם ויצמן-פייסל – הסכם שהבטיח הכרה ערבית בהצהרת בלפור בתנאי שהבריטים יעמדו במלוא התחייבויותיהם כלפי הערבים, אולם הסכם זה מעולם לא בא לכדי מימוש משום שפייסל סולק מהשלטון בסוריה, והפך לבסוף למלךעיראק.
29 בנובמבר 1947–20 ביולי 1949 – נערכה מלחמת העצמאות אשר במהלכה מדינות ערב וערביי ארץ ישראל ניסו למנוע את הגשמת החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולהשיג שליטה ערבית ריבונית על כל רחבי ארץ ישראל. המלחמה הסתיימה בניצחונו של צה"ל, שהדף את צבאות ערב והרחיב את תחום המדינה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בתוכנית החלוקה. ירדן כבשה במהלך המלחמה את הגדה המערבית ומזרח ירושלים ומצרים כבשה את רצועת עזה. במהלך המלחמה ברחו וגורשו מהארץ כ-0,00070 מערביי ארץ ישראל אשר לא הורשו לחזור לאחר המלחמה. בעקבות המלחמה קרוב למיליון יהודים מארצות ערב בורחים או מגורשים ממדינותיהם כאשר רובם היגרו לבסוף למדינת ישראל.
1956 – נערכה מלחמת סיני: מלחמה יזומה של ישראל, בשיתוף המעצמות האירופיות הממלכה המאוחדת וצרפת, לכיבוש חצי-האי סיני והשתלטות על תעלת סואץ.
6-24 באוקטובר 1973 – נערכה מלחמת יום הכיפורים אשר נפתחה במתקפה פתע מתואמת, בשתי חזיתות, של צבאות סוריה (ברמת הגולן) ומצרים (בתעלת סואץ), במהלך יום הכיפורים. במהלך המלחמה עבר צה"ל מהתגוננות ובלימה בשתי החזיתות, למתקפת-נגד בשטח האויב.
2000 - 2005 (תאריך הסיום המדויק נתון במחלוקת) – האינתיפאדה השנייה: ההתקוממות הפלסטינית השנייה התרחשה ברצועת עזה ובגדה המערבית נגד הכיבוש הישראלי של יהודה והשומרון וחבל עזה. המרד שהחל בתור הפגנות מחאה מסיביות שביצעו הפלסטינים באזור ברצועת עזה ובגדה המערבית, במהרה הפך למתקפת גרילה פלסטינית אלימה שכללה פיגועי התאבדות כנגד אזרחים ישראלים בתוך תחומי מדינת ישראל.
יוני 2002 – כתוצאה מהעלייה המשמעותית בפיגועי ההתאבדות הפלסטינים בתוך ריכוזי אוכלוסייה במדינת ישראל בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, ישראל החלה לבנות גדר ההפרדה לאורך הגדה המערבית בטענה כי המכשול הכרחי בשביל למנוע חדירת מחבלים פלסטינים, ובפרט מחבלים מתאבדים, למרכזי אוכלוסייה ישראליים. הירידה המשמעותית של פיגועי התאבדות במהלך המשך העשור יוחסה בחלקה לבניית גדר ההפרדה.
אוקטובר 2011 – עסקת שליט - הושגה עסקה בין ישראל לארגון החמאס אשר במסגרתה שוחרר החייל הישראלי השבוי גלעד שליט בתמורה ל-1,027 אסירים פלסטינים וערבים-ישראלים, בהם מאות טרוריסטים שנשפטו למאסרי עולם על ביצוע ותכנון פיגועי טרור ובכללם רצח של 569 אזרחים ישראלים.[8]
14 בנובמבר - 21 בנובמבר 2012 – מבצע עמוד ענן: כוחות צה"ל ערכו מבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה אשר במהלכו הותקפו עשרות מטרות ברצועת עזה כתגובה על ירי רקטות כבד על יישובי עוטף עזה. במהלך המבצע פגע צה"ל בלמעלה מ-1,500 מטרות והרג כ-30 פעילי טרור בכירים, ומנגד נורו מרצועת עזה 1,506 רקטות אל עבר ראשון לציון, באר שבע, אשדוד, אשקלון ומרכזי אוכלוסייה אחרים בישראל, כאשר 421 מתוכם יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל. במהלך העימות תל אביב ספגה לראשונה פגיעות טילים מאז מלחמת המפרץ, וכמו כן רקטות נורו גם לעבר ירושלים.
ערך מורחב – התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט
