פורטל:יהדות/מאמר נבחר/גלריה


אוסף ערכים מומלצים של פורטל יהדות

לעריכת תקצירי הערכים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

תרגומי התנ"ך: התנ"ך זכה לתרגום למאות שפות, ובשפות רבות תורגם במספר גרסאות. בשפות אחדות היה תרגום התנ"ך היצירה הכתובה הראשונה, ולכן היה צורך לעיתים להמציא אלפבית לשם כך.

לתרגומי התנ"ך הייתה פעמים רבות משמעות תאולוגית רבה, בעצם מתן האפשרות לעמים נוספים, או קבוצות נוספות, לגשת אל הטקסט ללא מתווכים. כך, למשל, תרגומי התנ"ך ללטינית וליוונית והפצתם עומדים בבסיס התפשטות הנצרות, ותרגום התנ"ך לגרמנית על ידי מרטין לותר עומד בבסיס הנצרות הפרוטסטנטית.

בחקר נוסח המקרא משמשים התרגומים העתיקים כמקור ידע חשוב אודות התפתחות נוסח המקרא בעת העתיקה.

2

שער "כתב יד לנינגרד", מחשובי כתבי היד השלמים של נוסח המסורה והעתיק שבהם

ביקורת נוסח המקרא היא מדע עזר בחקר המקרא ופרשנותו המתחקה אחר התהוות נוסח המקרא, העתקתו ומסירתו וכן אחר התהליכים שהולידו גרסאות וטקסטים של המקרא במשך הדורות.

ספרות המקרא על שלושת חלקיה (תורה, נביאים וכתובים) היא יחידה בעולם בכל הנוגע לתולדות הנוסח שלה ולאופני מסירתו. נוסח המקרא, בשונה מנוסחיה של כל יצירה ספרותית אחרת - מוקדמת או מאוחרת, נמסר במקורות רבים, בשפות שונות ומשתקף לפנינו בעדי נוסח רבים - פפירוסים, מגילות קלף, קטעי גניזה מקהיר, כתבי יד מימי הביניים ומהדורות דפוס מודרניות.

ביקורת נוסח המקרא שואפת להציג את כל חילופי הגרסאות העולים מן הממצאים, להעריכם, ועל ידי כך לשחזר מרכיבים מתוך צורתו המקורית של נוסח המקרא, אם היה כזה - שאלה השנויה במחלוקת בין החוקרים.

3

תרשים של 'עשר הספירות', מבנה היסוד של הקבלה

הקבלה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה. אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת) ובצפון ספרד בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13. לקבלה הייתה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות גדולות, החשובות שבהן השבתאות והחסידות. כמו כן השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, תחומים כמו ההלכה ומנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.

4

טעמי המקרא

טעמי המקרא או טעמים הם סימנים מיוחדים שמושמים מעל או מתחת למילים העבריות, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית. בימינו נעשה שימוש בטעמי המקרא רק בספרי התנ"ך.

לטעמים כמה שימושים עיקרים:

  1. תחבירי: סימני פיסוק. כך למשל הטעם סוף פסוק משמש כנקודה, והטעם אתנחתא משמש כפסיק. לכל מילה יהיה בדרך כלל טעם אחד בלבד.
  2. פונטי: הטעמת המילה. האם היא במלעיל או במלרע, כלומר היכן שמים את ההטעמה. ברוב המקרים "טעם המקרא" יבוא בהברה בה נמצא הטעם במילה. כך למשל הטעם יכול לעזור לנו לדעת האם אומרים ברך (BErech, חלק מהרגל) או ברך (beRECH, נתן ברכה).
  3. מוזיקלי: מנגינה לקריאה. לכל טעם יש ניגון מסוים, המורכב מצירוף כמה תווים, שמעשיר את הקריאה, ועושה אותה מלודרמטית. נותן פירושים לתוכן הנקרא ואף ממחיש אותו היטב. למשל אם יש טעם עוצר במילה ויתמהמה, אפשר לחוש את ההתמהמהות.

5

יהדות קראית - זרם ביהדות הנקרא גם קראות, וחבריו ידועים בשם קראים. הקראים ידועים גם בכינויים בני מקרא ובעלי מקרא, מקור השם הוא השורש העברי ק.ר.א. מקובל ששם זה ניתן לקראים משום שהם נוהגים על פי המקרא (התנ"ך) בלבד ומתנגדים לתורה שבעל פה, אולם יש הסבורים שהקראים נקראו כך משום שהם קראו ליהודים לחזור ולהאמין בתורה שבכתב בלבד.

הקבוצה הקראית הראשונה הידועה בבירור היא הענניים (על שם מנהיגם, החכם ענן בן דוד הנשיא), אך נראה שהיו גם קבוצות אחרות שקדמו לו. רוב הקבוצות הקראיות התמזגו לבסוף מספר דורות אחרי ימי ענן, וראו את ענן כמיסד התנועה הקראית, ומאז מדובר בזרם אחד

6

קרי וכתיב במקראות גדולות

קרֵי וכתיב הוא מושג חשוב במסורה (מערכת מסירת הטקסט ושימורו) של המקרא. עיקרו הוא ההבדלים בין מסורת הכתיב של התנ"ך לבין מסורת הקריאה שלו, במילים מסוימות. ברוב הוצאות התנ"ך, ה"כתיב" (הצורה שבה יש לכתוב את המילה) מופיע בגוף הטקסט, ואילו ה"קרי" (הצורה שבה יש לקרוא את המילה) מופיע בשוליים. לעיתים מילה מסוימת אף נכתבת ולא נקראת, או נקראת אך לא נכתבת, ותופעה זו מכונה 'כתיב ולא קרי' ו'קרי ולא כתיב'.

7

Eroov.jpg

ארבע רשויות השבת הן ארבעה תחומים: רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית ומקום פטור - בעלי אפיונים ופונקציונליות שונה שהוגדרו בהלכה היהודית לצורך איסור מלאכת הוצאת חפצים מתחום לתחום וטלטולם בשבת.

התורה אסרה עשיית מלאכה בשבת, וחז"ל פירטו ומנו ל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת. אחד מאבות מלאכה אלה הוא הוצאה מרשות לרשות, למשל העברה מרשות היחיד לרשות הרבים. לדיון באב מלאכה זה הוקדשה מסכת שלמה - מסכת עירובין במשנה ובגמרא.

8

הדמות המופיעה בתמונה (מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים) מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות

הלוח העברי הוא לוח שנה המבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש, להבדיל מהלוח הגרגוריאני, המבוסס על מחזור שמש בלבד, והלוח המוסלמי, המבוסס על מחזור ירח בלבד.


9

דוד ובת שבע, ציור של לוקס קרנך

מעשה דוד ובת שבע מתואר בספר שמואל ב, פרקים יא-יב: כיצד חשק דוד המלך בבת שבע היפה, אשת אוריה החתי, אחד מלוחמיו, אשר התרחצה על הגג מולו. כיצד סובב דוד את מותו של אוריה כדי לקחת את בת שבע לאישה, אחר שהרתה כתוצאה מפרשיית האהבים. ומה היה עונשו של דוד על מעשה זה, כפי שניתן לו מפיו של נתן הנביא. למעשה דוד ובת שבע אין אזכור בספר דברי הימים, שנימתו לדוד אוהדת יותר.

דמותו של דוד, כפי שמתגלה במעשה זה, עומדת בסתירה חריפה לתיאורו הרגיל בתנ"ך כמלך בחסד ה' וכמשורר האלוהים. ניגוד זה משך את תשומת לבם של פרשנים רבים במשך הדורות.

10

הושע, ציור של דוצ'יו די-בונינסניה

הוֹשֵׁעַ בֶּן-בְּאֵרִי, נביא אשר פעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל. ספרו, הכולל ארבעה עשר פרקים, הוא הראשון בספרי תרי עשר. עיקר נבואותיו של הושע הן תוכחות לאנשי ממלכת ישראל, אולם הן מכילות גם פניות אחדות לאנשי ממלכת יהודה.

ספר הושע כולל גם שני סיפורים על נשיאת אישה זונה על ידי הושע, הבאים כמשל ליחסי ה' ועם ישראל.

11

תרגום מהמאה הראשונה לספיר] המציג חלק מתוך פרק י"ב של ספר שמות.

חלוקת טקסט התנ"ך לפרקים מקובלת בימינו על כל המשתמשים בתנ"ך, אך היא אינה ממקור יהודי. החלוקה המקובלת היום היא זו הנוצרית, המחלקת כל ספר למספר פרקים. המסורת הנוצרית מייחסת את חלוקת הטקסט לפרקים לבישוף האנגלי סטפן לאנגטון (1165-1228), אולם אין ודאות בכך. ככל הנראה, הראשון שאימץ את מיספור הפרקים הנוצרי לתוך ספרי המקרא היהודיים היה רבי שלמה בן ישמעאל (בערך בשנת 1330). הוא מיקם את המיספור בשולי התנ"ך העברי (שהיה עדיין רק בכתבי-יד), כדי להקל לעקוב אחרי הפסקאות המפורטות בפולמוסים בין יהודים לנוצרים.

12

יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס (ציור של קאראווג'יו מ-1598)

ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ"ך, שעוסק ככל הנראה בתקופת שלטון ממלכת פרס בארץ ישראל (המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס).

הספר נמצא לראשונה בתרגום השבעים של התנ"ך ליוונית אם כי הוא נכתב במקור בעברית, והוא אף מוזכר בדברי הגאונים, שהכירו את הספר בגרסתו הסורית. שרידי הספר העברי נעלמו כליל, וזוהי כנראה הסיבה שהוא לא נכנס לקאנון היהודי. ברם, הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית רואות אותו כחלק מ"הברית הישנה".

13

מיכה הנביא נושא נבואה בפני קהל. יצירתו של גוסטב דורה.

מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי, נביא שפעל בממלכת יהודה ובממלכת ישראל באמצע תקופת בית ראשון. ספרו, בן שבעת הפרקים, הוא השישי בקובץ התרי עשר, וממוקם בין ספר יונה לספר נחום. בין נבואותיו, יש נבואות פורענות ונחמה, אך בעיקר מצטיין מיכה בדברי התוכחה שלו אל ראשי העם ומושליו. מיכה היה אחד מ"ארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק" - הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה - וכנראה היה הצעיר מביניהם. אף על פי שאירועים היסטוריים (דוגמת מסעות צבא אשור בארץ ישראל) לא נזכרים בספרו במפורש, ניכרת בבירור השפעתם על נבואותיו, ומסגרת התקופה משתלבת היטב עם דברי מיכה הבאים בספרו.

14

הנביא מלאכי בתמונה מהמחצית הראשונה של המאה ה-18

מלאכי הוא שמו של הספר האחרון בקובץ תרי עשר, הנקרא כשמו או ככינויו של הנביא המוסר את הנבואות בו. הספר הוא בן שלושה פרקים, ומכיל בעיקר תוכחה ואזהרה לכהני התקופה ולעם, אך גם הדגשת אהבת ה' את יעקב (וצאצאיו, הלא הם עם ישראל) מול שנאתו את עשו (הכוונה לאדום).

מלאכי חי בימי שיבת ציון, ככל הנראה באזור ירושלים, ולא ידועים עליו פרטים רבים נוספים. בסדר הנוצרי של ספרי התנ"ך, ספר מלאכי הוא האחרון.

15

קידוש השם - נכונותו של יהודי להקריב את חייו כדי לשמור על אמונתו. מושג "קידוש השם" ביהדות מקביל למרטיריות בנצרות.
בגלגולי ההיסטוריה היהודית קיבל קידוש השם משמעויות חדשות, ובדורות האחרונים הוחשבו לקדושים גם יהודים שלא נרצחו בשל אמונתם אלא בשל שייכותם הגזעית לעם היהודי, בעיקר בשואה, או במאבק על קיומה ושלומה של מדינת ישראל.
הנכונות למות על קידוש השם כבר מסופרת לנו במקרא: בספר דניאל ג' טז' מודיעים מישאל, עזריה וחנניה לנבוכדנאצר שהם מוכנים למסור את נפשם כדי שלא להפר את מצוות התורה. משראה המלך הבבלי שהם ממאנים לעבור על איסור עבודה זרה, השליך אותם לכבשן הלוהט ורק נס משמים הצילם.

16

תחריט דיוקן רש"י מהמאה ה-16

בתולדות עם ישראל, ובמיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד, מכנים בשם הראשונים את הרבנים והיוצרים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי. בין הרבנים המרכזיים שפעלו בתקופת הראשונים בולטים הרי"ף, רש"י, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ועוד כמה עשרות רבנים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה והפיוט ועוד.

17

שבתי (ולעיתים שבתאי) הוא שם יהודי ותיק, ואנו מוצאים אנשים הקרויים בשם זה מתקופת שיבת ציון ועד ימינו.

מקובל להסביר ששם זה ניתן לאדם שנולד בשבת (כפי שהשם חגי ניתן למי שנולד בחג, וישנם אנשים ששמם פסח או ניסן), אך נראה שזה איננו הפירוש המקורי של השם.

18

שמשון מנצח את האריה, תחריט גרמני, 1467

שמשון היה האחרון מבין שנים־עשר השופטים ששפטו את ישראל בתקופה של טרם מלוכה, כשדרום הארץ היה בשליטת הפלשתים. שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים.

שמשון ביהדות הוא מופת של גבורה וכוח, וכינויו העממי הוא "שמשון הגיבור". גם באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, המבוטאת באמצעות אלמנטים הלקוחים מסיפורי שמשון.

19

רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם), פרשן מקרא ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות.

רשב"ם היה בקי במקרא ובתלמוד, אך לא פירש את המקרא לפי התלמוד וההלכה, אלא יצר פירוש מקורי משלו; מתוך פירושיו ניכר כי התעניין במדעים שונים. בפרשנותו היה החלטי בהיצמדותו לדרך הפשט; למסקנותיו העצמאיות תרמה ידיעתו בלשון. כמו רש"י, גם הוא הכיר את חיבורי מנחם בן סרוק ודונש בן לברט.

20

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל שהקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אנשים מומחים ("כל איש חכם לב", שמות לו, א), ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן המשכן, או תחליף דומה לו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון בין השניים.

21

קטע מתוך כתב יד קויפמן של המשנה

לשון חז"ל (נקראת גם לשון חכמים או לשון המשנה) היא השפה העברית כפי שהייתה מדוברת ונכתבת בפי היהודים בין המאה הראשונה והמאה החמישית לספירה. לשון חז"ל היא השפה שבה נכתבו המשנה, המדרשים וחלק מן התלמוד הבבלי והירושלמי.

ההבדל שבין השפה שבה כתוב התנ"ך לבין השפה שבה כתובה המשנה ניכר מיד לעין, ושימש נושא למחקר של הבלשנים לאורך הדורות. ההבדל הזה היה ידוע גם לדוברי הלשון עצמם, שאמרו "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ח ע"ב).

22

יהדות גאורגיה היא קהילה יהודית עתיקת יומין, ויש הסבורים כי ראשיתה עוד מימי חורבן בית המקדש הראשון וגירוש היהודים מארץ ישראל על ידי נבוכדנצר, שבא בעקבותיו. היהודים הגאורגים חיו באופן מסורתי בנפרד, ברובע היהודי שבכל עיר או כפר, שנקרא "שכונת היהודים", ושם בדרך כלל נמצאו כל מבני הקהילה. קהילת יהודי גאורגיה מורכבת משתי קהילות נפרדות:

  • קהילת היהודים המקומיים, "הגאורגים", שהתיישבו בגאורגיה כבר בתקופה הקדומה, והיוו את רוב יהודי המדינה;
  • קהילה קטנה של יהודים אשכנזים, שברחו ממקום מושבם בזמן מלחמת העולם השנייה והתיישבו בטביליסי, בירת המדינה. בפי היהודים המקומיים הם נקראו "אשכֶּנַזימֶבּי".

23

ביהדות, בת קול היא מהות על-טבעית המשמשת להעברת מידע מהאל לבני-אדם; ניתן גם להבין את המושג גם כתיאור של הצורה שבה עובר המסר האלוהי, כמין הד, ולא תיאור של מהות. בת הקול מופיעה במקורות בהקשרים שונים ולצורך מטרות שונות, ללא חוקיות ברורה. קיימים כמה מקומות שמהם יוצאת בת הקול, ובהם "מאחורי הפרגוד" ו"בית קדשי הקדשים". מעמד בת הקול מבחינת איכות העברת המידע האלוהי ואמינותו נחשב פחות מנבואה ומרוח הקודש. בת הקול המשיכה להתקיים אף לאחר הפסקת הנבואה ותחילת הגלות (בבלי יומא ט, ב), ולפי כמה מאמרי חז"ל היא קיימת אף כיום, והיא מהווה את דרך הקישור הסטנדרטית בין האל לאדם.

24

השער של "מגיד מישרים" מאת רבי יוסף קארו

מגיד הוא מונח בקבלה היהודית המתאר כוח עליון, מלאך או נשמה של צדיק שנפטר, המתגלים לצדיק חי בחוויה מיסטית, בחלום או בהקיץ, לרוב כתוצאה משימוש באמצעים מאגיים. המגיד מגלה לאדם דברי תורה, לרוב בתורת הקבלה, וכן מספר לו על מאורעות עתידיים. במקורות בודדים מתואר המגיד כדמות חיצונית המכתיבה לצדיק, ולרוב המגיד מדבר מפיו של הצדיק. שיאה של תופעת המגידות היה בין המאות ה-16 וה-18.

לרוב מתואר המגיד כמי שמופיע בעקבות פעילות מאגית מסוימת ומיוחדת לצורך גילויו, ועם זאת, לעיתים נדירות מוזכר המגיד כמי שהופיע או ביקש להופיע בלי פעילות מאגית מקדימה. במקרים אלו אין התופעה שייכת לתחום המאגיה שבה מבקש אדם לפעול לגילויים אישיים, אלא לתחום המיסטיקה. במסגרת מיסטית, מבקש אדם לפעול לטובת הכלל, ואינו שואף לגילויים אישיים. דוגמה למגידות מיסטית מופיעה אצל המגיד של הגאון מווילנה.

25

מי שהיה נשוי (ל)שלוש נשים הוא משפט הפתיחה של משנה במסכת כתובות (י, ד), העוסקת בחלוקת רכוש בין מספר נושים, כאשר אף אחד מהנושים אינו יכול להוכיח שזיקתו לרכוש קדמה בזמן לזיקתם של הנושים האחרים. המשנה דנה בדוגמה של חלוקת עזבונו של אדם בין שלוש אלמנותיו, אולם מציינת שאותו הכלל תקף גם למקרים כגון פירוק שותפות. במשנה מוצג אופן החלוקה בשלושה מקרים שבהם העיזבון אינו גדול דיו כדי לכסות את הסכום שהובטח בכתובה לכל אחת מהנשים. פרשני המשנה התקשו למצוא את הכלל המנחה שעל פיו נקבעו מקרים אלו, והמשנה נותרה ללא פירוש משביע רצון. בשנת 1985 הציעו ישראל אומן ומיכאל משלר פתרון אפשרי לבעיה, שמבוסס על הכללת שיטת החלוקה שמתוארת במשנה שניים אוחזין, הפותחת את מסכת בבא מציעא. הפתרון הוא חדשני בכך שהוא התגלה באמצעות הפעלת כלים מתורת המשחקים המודרנית (תחום התמחותו של אומן) על טקסט מן המשנה.

26

קבר יונתן בן עוזיאל

ביהדות, קברי צדיקים הם מקום קבורתם, לעיתים המשוער, של אישים הנחשבים דמויות מופת. סביב ציון הקבר של צדיקים מתפתח לעיתים פולחן הערצה. לתופעה זו של קברי קדושים, יש מקבילות בתרבויות רבות, והיא חזקה במיוחד בדתות המונותיאיסטיות, שבהן קיים צורך חזק בישות מתווכת בין המאמין לבין האל.

לפולחן קברי הצדיקים יש שני מרכיבים: המקום הקדוש עצמו, והמסע אליו. הקדושה המיוחסת לאתר הקדוש, מתבטאת בשתי משמעויות עיקריות: ראשית, המקום הקדוש מהווה זירה מתווכת, משופעת בסמליות, המקשרת בין המאמין ובין העולם האלוהי, הנצחי, הנשגב. שנית, המקום נתפס כמשופע באנרגיות פלאיות, המייצגות את ברכת האל ושפע חסדו למאמיניו. מבחינה חברתית, למפגש המשותף של המאמינים במקום הקדוש יש אפקט מלכד התורם לסולידריות החברתית, בין אם זו המקומית, במקרה של צדיק מקומי, ובין אם כלל-דתית, במקרה של צדיק כלל-דתי.

27

שבתי צבי בציור משנת 1665

שבתי צבי (1 ביולי 1626 - 17 בספטמבר 1676) היה יהודי יליד איזמיר, ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות שהקיפה את רוב העולם היהודי במשך מספר שנים, ונמשכה אצל קבוצות מאמינים במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד ימינו.

שבתי צבי, יליד איזמיר, עסק בצעירותו במיסטיקה ובקבלה. בתקופה זו החלו להתגלות אצלו סימני שיגעון שהמשיכו ללוות אותו כל חייו. נתן העזתי היה זה ששכנע את צבי בדבר היותו משיח. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים".

שבתי צבי נאסר על ידי העות'מאנים ב-1666 בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לצבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ואחריו התאסלמה קבוצה מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. צבי נפטר בגלות באלבניה בגיל חמישים.

28

פלאייר אנטישמי בקייב, 1910: "נוצרים, דאגו לילדיכם!!! חג הפסח היהודי חל ב-17 במרץ".

עלילות הדם הן שקרים שהפיצו שונאי יהודים על היהודים, ששימשו כתירוצים להצדקת פרעות הדמים, הרציחות, הגירושים והרדיפות, שהיו מנת חלקו של העם היהודי בתקופת הגלות.

העלילות צמחו בתחילה על רקע דתי, אולם מעבר לקנאות הדתית, ביקשו המעלילים להיפטר מן היהודים על מנת לזכות ברכושם או להוציא מהם פיצויים. בעת החדשה התווספו גם השנאה הגזעית והתחרות הכלכלית כמניעים להפצת עלילות השווא על היהודים.

עלילות הדם החלו להופיע בעת העתיקה ונעשו נפוצות בשלהי ימי הביניים. העלילות, אשר מעולם לא הוכחו, באו לרוב מההמון, אך האליטה השלטונית והכנסייתית לא תמיד התייחסה אליהן באהדה.

29

טטרדרכמה מכסף מימי בר כוכבא. על צדו של המטבע חזית בית המקדש כשעליה כוכב והכתובת "שמעון". על צדו השני לולב ואתרוג והכתובת "לחרות ירושלים"
מרד בר כוכבא הוא כינוי למרד שערכו יהודים בארץ ישראל כנגד שלטון האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132 ו-135 לספירה. בראש המרד עמד שמעון בר כוכבא, אשר זכה לתמיכת חכמי דורו ובראשם רבי עקיבא. המרד נחל הצלחה בתחילתו, אך לאחר מכן דוכא ביד ברזל. מאות אלפי יהודים נהרגו, והיישוב היהודי בארץ ישראל חרב. תקופת שלוש השנים שבהן שלט בר כוכבא בממלכת יהודה, הייתה לתקופת העצמאות האחרונה של עם ישראל בארצו, וזאת עד להקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

30

שקל מימי המרד הגדול שנת 68. הכיתוב - מצד אחד "שנת 3 לישראל". מצד שני - "ירושלים הקדושה"

המרד הגדול (6673 לספירה) היה הראשון מבין שתי מרידות גדולות שמרד העם היהודי היושב ביהודה כנגד הכובשים הרומאים (המרידה השנייה הייתה מרד בר כוכבא, כשישים שנה לאחר דיכוי המרד הגדול).

המרד החל בשנת 66 לספירה, ובין הגורמים לו - אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים ולא יהודים (יוונים הלניסטים, סורים, שומרונים ואחרים), וכן מתחים פנימיים בין כתות יהודיות שונות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאו של המרד היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, ובהם מצדה, נמשך עוד כשלוש שנים לאחר מכן.

המרד נכשל כישלון חרוץ, מנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו ונפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש, חרב.

31

סמל ירושלים

ירושלים היא בירתה של מדינת ישראל והעיר הגדולה ביותר במדינה. מרכז חיי העם היהודי בימי קדם, ומושא געגועיו בשנות הגלות. העיר מקודשת לשלוש הדתות המונותאיסטיות: היהדות, האסלאם והנצרות. משום מרכזיותה בעולמם של המאמינים, הייתה העיר מוקד למלחמות וסכסוכים הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19, התפתחו סביב העיר העתיקה, שכונות העיר החדשה, המהוות כיום את רובה המוחלט של העיר.

32

עלוני פרשת השבוע הם עלונים המחולקים בבתי כנסת בשבתות. מטרתם של העלונים היא להפיץ דברי תורה, שלרוב, מבוססים על פרשת השבוע של אותה שבת, יחד עם התייחסות לענייני השעה. בדרך כלל מצטרפת למטרה זו מטרה נוספת, והיא מתן ביטוי להשקפת עולמם של מוציאי העלון - כאשר העלון מופץ מטעם גוף אידאולוגי, או פרסום מסחרי, כאשר העלון מופץ מטעם חברת פרסום ושיווק. בשל מגמה מסחרית זו, קיימת בציבור ביקורת על תופעת העלונים ותפוצתם.

33

ישיבת מרכז הרב כיום בשכונת קריית משה בירושלים, בתחילה הוקמה ברחוב הרב קוק במקום שנמצא היום בית הרב קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (7 בספטמבר 1865 - 1 בספטמבר 1935; ט"ז באלול ה'תרכ"ה - ג' באלול ה'תרצ"ה), מכונה גם הראי"ה קוק ולעיתים הרא"ה, רואה האורות (גם רמז לשם משפחתו: ביידיש קוקן פירושו "להביט" או "להסתכל") ועל ידי ממשיכי דרכו מרן הרב או הרב סתם) היה רב, פוסק, מקובל והוגה דעות. עלה לארץ ישראל בזמן העלייה השנייה ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. נתמנה לרבן של יפו והמושבות ואחר כך לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל בה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בתחומי הלכה, אגדה, פילוסופיה, פרשנות המקרא, פרשנות התלמוד הבבלי, מוסר, קבלה ועוד, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית.

34

בתלמוד ובהלכה היהודית, צמצום הוא מושג המתייחס לדיוק האנושי ולמגבלותיו. בעניין זה, חולקים התנאים האם אפשר לצמצם, או אי אפשר לצמצם. המלה "צמצום" בלשון חז"ל, פירושה דיוק, ולפיכך "אפשר לצמצם" בהקשר זה משמעותו שלצורך ההכרעה ההלכתית, הדיוק האנושי מתקבל כדיוק מוחלט, אף שאילו תתבצע מדידה אבסולוטית באמות-מידה מוחלטות יימצא, מן הסתם, שהדבר אינו מדויק.

35

היתן לראות את ברוך שפינוזה כאחד מראשוני היוצאים בשאלה

יציאה בשאלה היא תהליך חברתי ונפשי שבו אדם שומר מצוות משנה את אורח חייו ואמונותיו והופך להיות חילוני. המונח מתייחס כמעט תמיד ליהודי, אם כי לפעמים משתמשים בו בהשאלה גם לגבי בני דתות אחרות. המונח יציאה בשאלה מיוחס לרוב לתהליך בו אדם שהשתייך לציבור החרדי או הדתי מפסיק באופן גלוי לשמור את המצוות המייחדות את הקהילה הדתית לה השתייך. לרוב המונח אינו משמש לציון הפסקת שמירת מצוות של אנשים מסורתיים, ירידה ברמת שמירת מצוות והפסקת שמירת מצוות הנעשית בסתר ללא יציאה מהחברה הדתית או החרדית.

36

פירוש ר' יוסף בכור שור לתורה, מהדורת מוסד הרב קוק

רבי יוסף בכור שור (נקרא גם ריב"ש, ר"י מאורליאנס, או ר"י פורת), מבעלי התוספות, פרשן מקרא מקורי ופשטן, פרשן התלמוד ופייטן צרפתי בן המאה ה-12. פירושיו נודעו לתהילה בימי הביניים, בעיקר באזור צרפת-אשכנז, וזכו לציטוטים רבים, גם בספרות הפוסקים. עם זאת, מחוץ למקום מושבו לא נודע, ובמאות השנים האחרונות נשכח מעט בקרב לומדי המקרא, וכיום הוא מפרשני המקרא הנודעים פחות בקרב הלומדים הרגילים. עם זאת, בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, בפרט בקרב אנשי אקדמיה, החשופים יותר לפירושו.

37

כתב יד עתיק של התלמוד הבבלי, הכתוב חלקו עברית וחלקו ארמית בבלית

ארמית בבלית היא ניב ארמי, שדובר בפי יהודי בבל בין המאה ה-3 והמאה ה-11 לספירה. ניב זה שייך, יחד עם הסורית והמנדעית, לענף המזרחי של הארמית המאוחרת. החלקים הארמיים שבתלמוד הבבלי כתובים בניב זה, ובשל כך גדולה ביותר השפעתו על העברית.

38

שד"ל

שמואל דוד לוצאטו (ה'תק"ס, 1800 - ה'תרכ"ו, 1865) היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה, וממייסדי תנועת חכמת ישראל (יחד עם רנ"ק, שי"ר וצונץ).

תחומי עיסוקו היו רבים ומגוונים: הוא תרגם את חמשת חומשי התורה וכמה ספרי מקרא נוספים לאיטלקית והוסיף ביאור עברי ומבואות, חיבר שירים, כתב ספרי דקדוק לעברית ולארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים בהיסטוריה יהודית, בשירת ימי הביניים ובארון הספרים היהודי לרבות הקבלה, התפילה וההגות היהודית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. הוא פרסם מאות מאמרים בכתבי העת העבריים של תקופתו ועמד בקשר של החלפת דעות והשפעה הדדית עם כל אנשי חכמת ישראל בני זמנו.

39

קברו של הבעל שם טוב

מז'יבוז'אוקראינית: Меджибіж (מְיֶג'יבּיז'); בפולנית: Międzybóż (מְיֶנְדְזִ'יבּוּז'); ביידיש: מעזשביזש) היא עיירה בחבל חמלניצקי באוקראינה. לפי גבולות לפני 1918 נמצאת בצפון פודוליה סמוך לגבולה הדרומי של ווהלין, בפולין ההיסטורית, בין נהר הבוג הדרומי לנהר הבוז'וק. בתולדות עם ישראל ידועה העיר מז'יבוז' בעיקר בזכות היותה מולדתה של תנועת החסידות ומקום מושבו של מייסד החסידות, הבעל שם טוב. גם נינו, רבי נחמן מברסלב, נולד בעיר.

40

מראה העיר על פי דגם ירושלים בסוף ימי בית שני המוצב במוזיאון ישראל

ירושלים בתקופת בית שני הייתה בירת היחידה המדינית שנקראה בשם יהודה, בתקופה של תקופת שש-מאות השנים שבין 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה, תקופה המקבילה (בהבדלים קלים) לתקופה ההיסטורית בתולדות עם ישראל וארץ ישראל המכונה תקופת בית שני.

שלא כבהגדרת תקופת בית שני בארץ ישראל בדרך כלל, שנהוג להחשיבה כנמשכת עד מרד בר כוכבא, התקופה בירושלים נתחמת בין שיבת ציון לחורבן הבית, שכן לאחר החורבן חדלה ירושלים להוות עיר יהודית למשך דורות אחדים.

41

קברו של היוזם של העלייה מרומניה

העלייה מרומניה לארץ ישראל ובהמשך למדינת ישראל, התחילה עוד לפני העלייה הראשונה, שבה יוצאי רומניה, מחובבי ציון, בהנהגת דוד שוב, היו נחשונים, מבוני ראש פינה וזכרון יעקב, ונמשכה עד לעזיבת רוב יהודי רומניה את ארצם.

לא ידוע כמה יהודים עלו מרומניה בתקופה העות'מאנית, אך מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1995 עלו מרומניה 313,396 יהודים. בתקופת המנדט הבריטי יצאו מרומניה אל ארץ ישראל יותר מארבעים אלף יהודים.

42

יציאת האדמו"ר מבעלז מהונגריה, המכונה גם פולמוס הדרשה, אירעה בימי השואה, בתחילת שנת 1944. האדמו"ר מבעלז רבי אהרן רוקח, מנהיגה של חסידות בעלז, עזב יחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח, את הונגריה ועלה לארץ ישראל. כחודשיים לאחר עלייתם החלה השמדת יהודי הונגריה על ידי הנאצים באושוויץ. לאחר המלחמה הואשם האדמו"ר כי בדרשת הפרידה שנשא אחיו (בשמו של האדמו"ר) לא הזהיר את חסידיו על הסכנה הממשמשת ובאה, להפך, תרם לתחושה המוטעית של הרגעה.

43

המוזיאון היהודי בבוקרשט

יהדות בוקרשט היא קהילה יהודית מאורגנת שהתקיימה במשך מאות שנים בעיר בוקרשט ותרמה רבות לכלכלתה ולתרבותה של העיר בפרט ושל רומניה בכלל. העיר בוקרשט נוסדה במאה ה-14 בקירוב, ויהודי בוקרשט מוזכרים במסמכים החל מהמאה ה-16. בעיר התקיימו חיים שוקקים של תרבות יהודית. היחסים בין הקהילה היהודית לבין האוכלוסייה הרומנית שבקרבה התקיימה, ידעו עליות ומורדות והושפעו מהלכי הרוח ששררו במדינה ובעולם הנוצרי וגם מן הנסיבות המדיניות והפוליטיות של האזור כולו. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בתקופה שבין מלחמות העולם, אולם לאחר הרדיפות של תקופת שואת יהודי רומניה ולאחר גילויי העוינות מצד המשטר הקומוניסטי, שבאו בעקבותיהן, דעכה הקהילה ומרבית היהודים עלו לישראל.

44

"גנרטור-שבת" בשכונה חרדית

בהלכה היהודית, מעשה שבת הוא מאכל או מוצר אחר, שנוצר בשבת תוך כדי חילול שבת. קיים איסור הלכתי שמקורו בחז"ל ליהנות מתוצאה של חילול שבת. ישנם מספר תנאים הלכתיים כדי שהאיסור יהיה תקף, ובהיעדר חלקם או כולם יתאפשר ליהנות מתוצאת המעשה, לעיתים באופן מלא, ולעיתים באופן חלקי. סוגיה זו היא רבת משמעות ליהודים דתיים במדינת ישראל, עקב העובדה שרבים מהשירותים המסופקים לאזרחים, כגון חשמל ומים, נעשים לכאורה תוך כדי חילול שבת.

45

דיוקנו המפורסם של הרמב"ם

תמונתו של הרמב"ם היא דיוקן מפורסם של הרמב"ם, שכיום מזוהה עמו באופן אמיץ, והופיעה על בולים, שטרות, מטבעות, סמלים, ועוד. מקור התמונה הוא בתחריט עץ מן המאה ה-18, וכנראה אין בה כדי לייצג את דמותו של הרמב"ם נאמנה. מלבד תמונה זו, קיימים עוד ייצוגים ויזואליים רבים אחרים של הרמב"ם, אך כולם פרי רוחם של האמנים שיצרו אותם.

46

"מורה נבוכי הזמן", מהדורה שנייה, למברג 1863

רבי נחמן קרוכמל (רנ"ק; נכתב גם קרוכמאל, ובכתיב יידיש קראָכמאל או קראָחמאל; 17 בפברואר 1785, ז' באדר ה'תקמ"ה - 31 ביולי 1840, א' באב ה'ת"ר), הוגה דעות והיסטוריון יהודי, מהבולטים שבאנשי תנועת ההשכלה בגליציה וממייסדי תנועת חכמת ישראל; "פילוסוף היהדות השיטתי המסכם והמשפיע ביותר של ההשכלה".סביב רנ"ק התקבץ חוג תלמידים שממנו יצאו סופרים וחוקרים חשובים בגליציה ובמזרח אירופה במהלך המאה ה-19. בספרו היחיד, "מורה נבוכי הזמן", שבו מוצגת תפיסתו הפילוסופית על ההיסטוריה של עם ישראל, השפיע על מחקר תולדות עם ישראל והגותו בדורות שאחריו.

47

המהר"ל מפראג

רבי יהודה ליווא בן בצלאל (1520 בערך - 1609), המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לעוו הגבוה"), רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים.

תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו, ואישיותו המרתקת ורבת האנפין שימשה כר פורה לאגדות כגון זו על הגולם שיצר.

על שמו קרוי היישוב כרם מהר"ל שבמועצה אזורית חוף הכרמל.