מאכל לאומי

אוכל שמשוייך למדינה
(הופנה מהדף מאכל מסורתי)

מאכל לאומי הוא מאכל הנתפס כטיפוסי וכאופייני לבני לאום, קבוצה אתנית או אזור גאוגרפי מוגדר, ומזוהה באופן מובהק עם בני מוצא זה. על פי רוב, אין מדובר בהגדרה רשמית (אף שישנן מדינות המגדירות מאכל לאומי בחקיקה רשמית), אלא בהשקפתם של בני אותו מוצא או אחרים המתבוננים מבחוץ בתרבותם, ורואים במאכל מסוים מכנה משותף לאותה קבוצת אנשים ולעיתים סמל לתרבותם. באופן דומה ל"מאכל לאומי", קיימים גם "משקאות לאומיים" המזוהים במובהק עם בני לאום או מוצא מוגדר.

פונדו גבינה – מאכל לאומי שווייצרי

אוכל ולאומיות עריכה

השימוש במונח "מאכל לאומי", יחד עם "מטבח לאומי", רווח החל מן המאה ה-19, עם התפשטות הרעיון של מדינות הלאום באירופה. הגדרתם של לאומים התבססה במידה רבה, בצד מקורות אתניים וגאוגרפיים, על מאפיינים תרבותיים שניתן לייחסם קולקטיבית לקבוצת אנשים רחבה, כגון שפה ומנהגים – ובכללם מנהגי בישול ואכילה. התפתחות של תנועת הגירה מסיבית בין הלאומים השונים, כמו גם התפתחותה של תנועת התיירות הבינלאומית במהלך המאה ה-20, חיזקו תפיסות ותדמיות של מאכלים לאומיים בין בני לאומים שונים לבין זולתם.

בצד השימוש במאכל לאומי כסמל חיובי המגדיר קבוצת אנשים סביב אלמנט שגאוותם בו, התפתח גם שימוש במאכלים לאומיים כסטיגמה שלילית שמדביקים בני לאום אחד על זולתם בהתייחסות מזלזלת. דוגמה לכך ניתן לראות בכינוי "צפרדעים" (Frogs) שנוקטים בו אנגלים כלפי צרפתים, על שום נוהגם לבשל ולאכול בעלי חיים הנחשבים כדוחים בעיני בני תרבות אחרת, או כינוי הגנאי "קראוט" (Kraut - כרוב) שהצמידו לגרמנים בשל נוהגם, שלאנגלים נראה בזוי, לאכול כרוב חמוץ. בקרב גרמנים ואוסטרים מקובל לכנות איטלקים, בזלזול, "זוללי ספגטי" (Spagettifressern). על כן, יש הרואים בשלילה התייחסות למושג "מאכל לאומי" ורואים בו משום "לאומנות קולינרית"[1]. חוקרי גסטרונומיה וקולינריה מצביעים על כך שרווחות טעויות רבות בכל הייחוס של מאכלים לאומיים ללאום זה או אחר, והגדרתם של מאכלים שונים כלאומיים מתבססת במקרים רבים על סטריאוטיפים בלתי מבוססים ועל בורות[2].

מאכל מסוים יכול להיחשב ל"מאכל לאומי" במטבחים שונים. לעיתים, בתוך אותה מדינה, באזורים שונים או בקרב קבוצות אתניות שונות יהיו מאכלים אזוריים שונים שיזכו לכינוי "מאכל לאומי". כך למשל - בעוד שהרושטי נחשב למאכל הלאומי בקרב התושבים המתגוררים באזורים הדוברים גרמנית - בשווייץ, הפונדו נחשב למאכל הלאומי בקרב התושבים המתגוררים באזורים הדוברים צרפתית של שווייץ. בירה נחשבת המשקה הלאומי הן בקרב תושבי גרמניה, הן בקרב תושבי בריטניה והן בקרב תושבי הולנד, כמו גם מדינות רבות אחרות; וודקה נחשבת למשקה הלאומי בקרב תושבי רוסיה, פולין, פינלנד ושוודיה.

כאשר בני לאומים שונים טוענים לבעלות על אותו מאכל לאומי, עלולה להתפתח ביניהם יריבות על רקע זה. לבנונים שזעמו על תחושת הבעלות של ישראלים כלפי חומוס, לא השלימו עם העובדה שלספר השיאים של גינס נכנסה צלחת החומוס הגדולה ביותר, בעלת משקל של 400 ק"ג וקוטר של 4 מטרים. כך אירע שאיגוד התעשיינים הלבנונים ארגן את הכנתה של צלחת חומוס כבדה יותר, והיריבות ממשיכה עדיין להדהד בין שני הלאומים.

המאכל הלאומי של ישראל עריכה

לישראל אין מאכל כלאומי רשמי אבל ישראלים רבים רואים בפלאפל בפיתה את המאכל הלאומי[3]. הפלאפל בפיתה מוגש בליווי סלט ישראלי, טחינה, צ׳יפס וירקות מוחמצים. פלאפל בפיתה זכה לפופולריות לאחר העצמאות של מדינת ישראל ובשנות החמישים על ידי עולים מתימן, על אף שלא היה מאכל אופייני לארץ מוצאם. הם היו הראשונים שהחלו להגיש את הפלאפל בתוך פיתות עם סלט ישראלי[4]. מאמר בעיתון היהודי "The Palestine Post" ב-19 באוקטובר 1939 הוא האזכור הראשון למושג פלאפלים המוגשים בפיתות[5].

כשם שיש מחלוקת האם קיים מטבח ישראלי, כך שישנה מחלוקת מהו המאכל הלאומי של ישראל. סקרים שנערכים מראים כי דעת הקהל הישראלית נוטה להתייחס לפלאפל ולעיתים גם לחומוס כאל מאכל לאומי. דווקא מקורם של שני מאכלים אלה במטבחים מקומיים של אזור המזרח התיכון הקלה על קבלתם כמאכלים לאומיים, שכן שני אלו לא היו חקוקים בתודעה הישראלית כבעלי קישור מובהק לקבוצה אתנית מסוימת, זאת כאשר הקישור המקובל בהקשר זה מתייחס בראש וראשונה למסורת קולינרית מזרח אירופאית ומולה למסורת קולינרית 'מזרחית'. או, במילים אחרות, יש להניח כי מאכל לאומי המקושר למסורת קולינרית של קבוצה אתנית מסוימת היה מעורר התנגדות אצל קבוצות אחרות.

"שיר הפלאפל", של להקת איילון משנות ה-50 (מילים: דן אלמגור) מדגים את ההשקפה של דעת הקהל הישראלי על מאכל זה ואת היחס הישראלי למאכלים לאומיים אחרים.

רשימה חלקית של מאכלים ומשקאות הנחשבים "לאומיים" עריכה

מאכלים עריכה

משקאות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ http://www.modernpolitics.at/de/zeit_schritt/8/kochtopf.htm Über die identitätsstiftenden Chancen eines gesamteuropäischen Hedonismus und die Wiederentdeckung des Autochthonen. Von Christoph Wagner
  2. ^ http://www.newstatesman.com/200601230017 Patrick West, We didn't invent fish and chips
  3. ^ Claudia Roden, The Book of Jewish Food: An Odyssey from Samarkand to New York, New York, Knopf, 1997, 688 p. (ISBN 0-394-53258-9), p. 273.
  4. ^ Israeli Soul: Easy, Essential, Delicious. Michael Solomonov, Steven Cook. Page 23
  5. ^ Encyclopedia of Jewish Food, Gil Marks, HMH, 2010
  6. ^ ynet - חופש - כתבות בנושא נופש וטיולים בארץ ובחו"ל, טיסות, מלונות, באתר ynet
  7. ^ כיצד תחסכו כסף על אוכל באוסטרליה באתר Maka
  8. ^ עכבר עולם - רומא
  9. ^ מישאל פומפיאנסקי, אורז באתר cookshare
  10. ^ נעמי שוורץ וניל - יקר מזהב
  11. ^ גליה סיון, אזלו הארנבות באתר נענע
  12. ^ יעל שיבולת מנגל עולמי
  13. ^ 1 2 מידע על ארגנטינה
  14. ^ מאמר ב"קול השרון" - האם ריח האינג'רה מוריד את ערך הדירות
  15. ^ גבי בר חיים, סופר קלאסיקו: מולים מרינייר, באתר nrg‏, 7 בספטמבר 2005
  16. ^ רותי קינן, לכבוד הקרנבל: פג'ואדה - המאכל הלאומי של ברזיל, באתר ynet, 21 בפברואר 2006
  17. ^ כרוביים באתר ח'ביזה
  18. ^ הונגריה באתר מסע עולמי
  19. ^ מדריך לתרבות הממלכה המאוחדת (באנגלית)
  20. ^ האגיס - המאכל הלאומי של סקוטלנד
  21. ^ ונצואלה באתר nrg
  22. ^ סושי באתר Cookshare
  23. ^ עצמאות במטבח סקר באתר תפוז על המאכל הלאומי של ישראל
  24. ^ מלוח'יה באתר מתכונים
  25. ^ מטבח מרוקאי באתר מסע אחר
  26. ^ טיבט באתר ידידי טיבט בישראל
  27. ^ קימצ'י - הגדרה באתר בבילון
  28. ^ קניה - תעודת זהות באתר Nrg
  29. ^ הודעת רשמית
  30. ^ ראובן לב, תיירות על מגלשיים באתר nfc