ויקיפדיה

אברהם

דמות מקראית. הראשון משלושת האבות של עם ישראל
(הופנה מהדף אברם)
פירוש נוסף ערך זה עוסק באבי האומות העברית, הערבית, האדומית, המדיינית והעמלקית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אברהם (פירושונים).
המונח "אברם" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אברם (פירושונים).

אַבְרָהָם (במקור: אַבְרָם[1], מכונה גם אברהם אבינו) הוא דמות מקראית, הראשונה מבין שלושת האבות. אבי יצחק וישמעאל (שלפי הקוראן הערבים העדנאנים הם צאצאיו) ואבי המדיינים, ונכדיו בני יצחק הם יעקב ועשו, שעל פי המקרא הם אבותיהם של בני ישראל, האדומים והעמלקים.

אברהם
איור של אברהם עוקד את יצחק מאת רמברנדט
איור של אברהם עוקד את יצחק מאת רמברנדט
גיל פטירה 175
פטירה חברון
מקום קבורה מערת המכפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
אב תרח עריכת הנתון בוויקינתונים
אם לפי האגדה אמתלאי בת כרנבו או עדנה בת ארם
בן או בת זוג שרה
הגר
קטורה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ישמעאל, מדין, ישבק, שוח, מדן, זמרן, יקשן, יצחק, בכל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופה תקופת האבות
עיסוק נביא, מייסד דת, רועה עריכת הנתון בוויקינתונים
בתנ"ך בראשית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
אברהם, איור מעשה ידי אפרים משה ליליין

דמותו במקרא

עריכה
 
אברהם, מתוך פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום

על פי המקרא, אברהם, שנולד בשם אברם, הוא בנו של תרח, מצאצאיו של שם בן נח. לפי חישוב השנים בתורה, הוא נולד בשנת אלף תתקמ"ח לבריאת העולם (1,948 שנים אחרי בריאת העולם[2]). שם אמו של אברם אינו נזכר במקרא, אך על פי תלמוד בבלי,[3] שמה הוא אמתלאי בת כרנבו, בספר היובלים (פרק י"א כב-כג) נכתב ששמה עדנה בת ארם, בפרקי דרבי אליעזר[4] נכתב ששמה עתדיי.

המסע לארץ כנען

עריכה
  ערך מורחב – מסעו של אברהם לארץ כנען
 
איור של אברהם מקריב במזבח

אברהם מוזכר לראשונה בספר בראשית בשם "אברם", בסיפור על תרח אביו שעוזב את אור כשדים יחד איתו ועם אשתו שרי (לימים שרה) ובן אחיו לוט, במטרה להגיע לארץ כנען, אך הם לא מגיעים אליה אלא משתקעים בחרן. לפי ספר בראשית, לאחר שאביו של אברם מת, נגלה אליו אלוהים ומצווה עליו לעזוב את משפחתו וסביבתו, וללכת לארץ כנען (היא ארץ ישראל) בציווי המפורסם ”לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (בראשית, י"ב, א'), ההבטחה לאברהם כוללת את הפיכתו בארץ לאביה של אומה גדולה שתביא ברכה לעולם, ברכה זו נאמרה גם ליצחק וליעקב והפכה לחזון בני אברהם בעולם.[5] בגיל 75 יצא אברם מחרן לארץ ישראל, יחד עם אשתו, לוט אחיינו, ועם "הנפש אשר עשו בחרן".

לדעת רוב המפרשים אברהם נולד בארם נהריים. ומשם הלך לחרן עם אביו ואחר כך לארץ ישראל. ולשיטת הרמב"ן מקום הולדתו היה חרן. ושב לשם מאוחר יותר אחר שעקר לארם נהריים.

לפי חוקר המקרא יאיר זקוביץ, מסעו של אברהם לארץ המובטחת משמש כסיפור בבואה לכמה סיפורי מקרא אחרים. לדוגמה, למעשה המתואר בספר במדבר, פרק י', פסוק ל' בו מבקש משה מחותנו, יתרו, להצטרף אל בני ישראל במסעם לכנען והלה מסרב. בשני הסיפורים יש ביטויי לשון דומים וקווי דמיון רבים. גם סיפורה של רות הוא סיפור בבואה לסיפור זה. לשון דומה מופיעה בשני הסיפורים וקווי הדמיון רבים.[6]

בראשית דרכו בארץ כנען הגיע אברם לאזור שכם (אלון מורה) ובנה שם מזבח לשם ה'. לאחר מכן המשיך אברם דרומה, והגיע אל בין היישובים בית אל והעי, וגם שם בנה מזבח. משם המשיך אברם דרומה אל הנגב; מקום מגוריו העיקרי בארץ כנען היה בחברון[7]. ד"ר מרדכי ברויאר מציין[8] שדרכו של אברהם הייתה תמיד באזור ההררי מכיוון שבתקופת אברהם השפלה והעמק בארץ כנען היו תחת שלטון מצרי (דבר שהיה יכול להקשות על רועי צאן כאברהם - וכמבואר בבראשית מו לד: "כי תועבת מצרים כל רועי צאן" - שהמצריים היו מתנגדים למלאכה זו), ומאידך יישובי ההר התאימו מאוד לרעיית צאן מכיוון שהיו דלילים באוכלוסייה.[9]

ירידה מצרימה

עריכה
  ערך מורחב – ירידת אברהם למצרים

רעב כבד בארץ גרם לאברם לרדת למצרים. מכיוון שחשש שהמצרים ייקחו ממנו אל פרעה את שרי אשתו, המתוארת כ"אשה יפת מראה", ואף יהרגו אותו, ביקש ממנה שתאמר שהיא אינה אשתו אלא אחותו. ואכן, פרעה לקח את שרי לאשה, והעניק לאברם ממון ורכוש רב מתוך מחשבה שהוא אחיה. רק בעקבות "נגעים גדולים" שבאו עליו ועל ביתו על ידי ה', החזיר אותה פרעה לאברם, נזף בו על ההטעיה ושילח אותו ואת כל אשר לו מארץ מצרים.

ההיפרדות מלוט

עריכה
 
אברהם ולוט, פסיפס בכנסייה ברומא
  ערך מורחב – מריבת רועי אברהם ורועי לוט

לאחר שגורש ממצרים, חזר אברם לארץ כנען, אל המקום שבו היה קודם לכן (בין בית אל לעי), עם רכוש רב ומקנה גדול. מכיוון שגם ללוט היה מקנה רב, נוצרו סכסוכים בין רועי אברם לרועי לוט. עקב כך הציע לו אברם להיפרד ולחלק ביניהם את הארץ. לוט בחר לשבת באזור סדום ועמורה, שהיה אז פורה ביותר.

על פי המדרש, הסכסוך בין הרועים נוצר בגלל הבדלים ברמת המוסר והיושר של שתי קבוצות הרועים, ובגלל הציפייה של לוט לרשת את רכושו הרב של אברם, שהיה אז חשוך ילדים, לאחר מותו.

לאחר היפרדותו מלוט נגלה ה' אל אברם והבטיח לו שיירש את כל ארץ כנען ושצאצאיו ירבו כעפר הארץ (בעת הזו היה עדיין אברם ללא בנים). ה' קרא לו להתהלך בארץ כדי לממש - כנראה באופן סמלי - את ההבטחה, ואברם נענה לקריאה, והגיע בנדודיו עד אלוני ממרא שליד העיר חברון. גם שם בנה אברם מזבח לשם ה'. באזור זה כורת אברם, ככל הנראה, ברית עם היושבים שם - ענר, אשכול וממרא.

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה

עריכה
  ערך מורחב – מלחמת ארבעת המלכים את החמישה
 
פגישת אברהם ומלכיצדק

בזמן שבתו של לוט בסדום אירעה מלחמה בין ארבעה מלכים מאזור ארם נהריים לבין חמישה מלכים מאזור סדום ועמורה, המכונה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. במהלך המלחמה נלקח לוט בשבי על ידי ארבעת המלכים מארם נהריים. אברם נחלץ לעזרתו, ויחד עם 318 מבני ביתו רדף אחרי המלכים המנצחים עד צפונה מדמשק, והחזיר את כל השבויים, ובהם לוט. המאורע הזה נתן לו פרסום וכבוד רב בקרב מלכי האזור, ובהם מלך סדום המנוצח אשר הציע לאברם את כל השלל (הצעה שאותה דוחה אברם בתוקף, מלבד לקיחת חלקם של הלוחמים ובעלי בריתו), וכן מלכיצדק, מלך העיר שלם (ככל הנראה, ירושלים הקדומה), המוגדר כ"כהן לאל עליון".

פרשן המקרא המלבי"ם מסביר כי ביסוד מלחמתו של אברם בארבעת המלכים עמד מאבק על ההגמוניה ועל השבת הסדר האזורי, שהרי עילם היה בנו של שם בן נוח כאשר ארץ ישראל ניתנה לבני שם בעוד שבפועל נכבשה על ידי כנען בן חם בן נוח שנחלתו הייתה מצרים.[10]

ברית בין הבתרים

עריכה
  ערך מורחב – ברית בין הבתרים

לאחר מכן כרת ה' ברית עם אברם המכונה ברית בין הבתרים, ובה בישר לו כי זרעו העתידי יסבול מעבדות ומעינוי ארבע מאות שנים, אך לאחר מכן הוא יירש את הארץ ואת המרחב בין נהר מצרים לנהר פרת וכן ישלוט על עשרה עמים במרחב זה.

לקיחת הגר ולידת ישמעאל

עריכה
  ערך מורחב – בריחת הגר ולידת ישמעאל

שרי, אשתו של אברם, הייתה עקרה, ולפיכך היא הציעה לאברם, מקץ עשר שנים לישיבתם בארץ כנען, את הגר אמתה לאישה. במהלך ההריון הקלה הגר בכבודה של שרי גבירתה. בתגובה עינתה שרי את הגר וזו ברחה אל המדבר. שם נגלה אליה מלאך האלוהים והבטיח לה שמבנה תצא אומה גדולה, ואמר לה לשוב אל שרי ולקרוא לבן הנולד לה ישמעאל. הגר חזרה לבית אברם ושרי, וילדה את ישמעאל. אברם היה באותו זמן בן 86 שנה (בראשית ט"ז).

ברית המילה והחלפת שמם של אברם ושרי

עריכה
  ערך מורחב – ברית המילה (אירוע מקראי)
 
אברם ושרי

כשהיה אברם בן 99 התגלה אליו ה' והבטיח לו בן מאשתו שרי. בהתגלות זו החליף ה' את שמו לאברהם ("כי אב המון גויים נתתיך"),[11] ואת שמה של שרי לשרה. כמו כן ה' ציווה על אברהם לעשות ברית מילה לו ולכל בני ביתו.

מהפכת סדום ועמורה והולדת יצחק

עריכה
 
אברהם מפציר במלאכים להתארח בביתו, ברטולומיאו אסטבן מורילו, 1667
  ערך מורחב – מהפכת סדום ועמורה

לפי המסורת, בעת שישב בכניסה לסוכתו באלוני ממרא ניגלו לאברהם שלושה מבקרים. אברהם בירך אותם והציע לשטוף רגליהם ואת לחם ביתו. הוא אירח אותם תחת עץ ואכל עמם, כאשר אחד מן האורחים אמר לאברהם שבעוד שנה לשרה יהיה בן זכר. שרה שמעה זאת מפתח הסוכה וצחקה כי לא ייתכן שבגילה יכולה להרות. האורח שאל מה פשר הצחוק של שרה, כי בעזרת האלוהים אין זה בלתי אפשרי שתהרה גם בגילה, מה שהבהיל את שרה. לאחר הארוחה, שלושת האורחים עלו לפסגה סמוכה וצפו על הערים במישור, תוך שהם דנים על גורל סדום ועמורה, כי "פשעיהם היו רבים". בשלב זה, עזבו שניים מן האורחים את אברהם בדרכם לסדום ואילו אברהם פנה אל האלוהים בבקשה לחוס על העיר, כי אחיינו לוט שהה בה. לאחר תפילתו, אורחיו של אברהם הגיע לסדום בחיפוש אחר "עשרה צדיקים", אשר מציאתם הייתה מביאה את אלוהים לחוס על תושבי העיר. לוט אירח אותם בביתו. כשהמון זועם דרש את האורחים, לוט סירב ואף הציע את בנותיו הבתולות במקום, אך ההמון המשיך ורצה לשבור את דלת ביתו של לוט - מה שעורר זעם של האלוהים. למחרת בבוקר, כשהיה ברור כי אין עשרה צדיקים בסדום, הצטווה לוט לעזוב את העיר סדום וארעה מהפכת סדום ועמורה, תוך שאברהם צופה ממקום מושבו באלוני ממרא.


  ערך מורחב – גירוש הגר וישמעאל

לאחר הולדת יצחק, בנה של שרה, כמובטח, היא ראתה כי ישמעאל משפיע לרעה על יצחק (ועל פי המדרשים אף מסכן את חייו). שרה דרשה מאברהם לגרש את הגר ובנה. אברהם אינו שש לגרשם אך לאחר שאלוהים אומר לו לשמוע לדברי שרה, הוא משלח את הגר ובנה (בראשית, כ"א).

עקדת יצחק

עריכה
  ערך מורחב – עקדת יצחק

נאמנותו של אברהם לה' נבחנה בכמה (על פי חז"ל: עשרה[12]) ניסיונות ובראשם עקדת יצחק. ה' ציווה על אברהם להקריב לו את יצחק בנו. אברהם נענה לציווי והוא עושה את כל ההכנות ואת כל הפעולות לקיום הציווי, אולם רגע לפני הקיום בפועל התגלה אליו מלאך ה' ואמר לו כי כבר עמד בניסיון והוא אינו צריך להקריב את יצחק.

עקדת יצחק נחשבת לאחד האירועים המכוננים של היהדות. מחד, היא מהווה סמל היסטורי למסירות כלפי האלוהים, ומצד שני, משתמע ממנה בבירור שהאלוהים אינו חפץ בקורבנות אדם.

הגות רבה, יהודית ושאינה יהודית, נהגתה סביב עקדת יצחק. במוקד ההגות עומדות השאלות האם ה' התכוון שאברהם יציית לו, האם ה' ציפה שאברהם יסרב, והאם אברהם פעל נכון בצייתנותו או שמא היה צריך לסרב.

מערת המכפלה ושנותיו האחרונות

עריכה
  ערך מורחב – רכישת מערת המכפלה

אחרי פטירתה של שרה רכש אברהם מעפרון החיתי את מערת המכפלה בחברון תמורת 400 שקל כסף, וקבר שם את שרה.

על פי המסופר בבראשית, כ"ה, א', נשא אברהם לעת זקנתו אשה נוספת ושמה קטורה, אחרי מות שרה אשתו. נולדו להם שישה בנים: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. על פי המדרש קטורה היא למעשה הגר, ואברהם לקחה שנית לאישה.

  ערך מורחב – מציאת אישה ליצחק

בערוב ימיו ביקש מעבדו למצוא אישה לבנו יצחק. עבדו מגיע לארם נהריים ומביא ליצחק את רבקה.

אברהם נפטר בגיל 175 ונקבר במערת המכפלה על ידי בניו, יצחק וישמעאל. ”וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה: אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא.” (בראשית כ"ה ח') ספר היובלים פרק כ"ב מתארך את המאורע לחג השבועות שחל ב-15 בחודש השלישי בלוח השנה במגילות קומראן.

עץ משפחה

עריכה
עץ משפחה האבות עד השבטים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תרח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קטורה
 
 
 
 
 
 
אברהם
 
שרה
 
 
הרן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זמרן
 
יקשן
 
 
הגר
 
נחור
 
מילכה
 
לוט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מדן
 
מדין
 
ישמעאל
 
 
 
 
בתואל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישבק
 
שוח
 
 
יצחק
 
 
 
רבקה
 
לבן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקרא
  קו שיורד למטה מסמל קשר הורות
  קשר נישואין
 
 קשר גברת ← שפחה
  גבר
  אישה
  אחד משולשת האבות
  אחת מארבע האמהות
  אבי אחד משבטי ישראל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשמת
 
עשו
רחל
 
 
 
 
יעקב (ישראל)
יעקב (ישראל)
 
 
 
 
לאה
 
 
 
 
 
 
בלהה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלפה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסנת
 
יוסף
בנימין
דן
 
 
גד
שמעון
 
ראובן


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפרים
 
מנשה
נפתלי
 
 
אשר
יהודה
 
לוי


 
 
 
 
 
 
 
 
 
זבולון
יששכר
דינה



דמותו במדרש ובמסורת

עריכה
 
עקדת יצחק, סלסטין מדוביץ', 1895

שאלה שעומדת בעינה לאורך כל העיסוק בדמותו של אברהם היא - מדוע נבחר אברהם? מפרשים רבים ומדרשים שונים מתפלפלים בשאלה זו דורות רבים.

במקרא אין מידע ברור מדוע התגלה אלוהים לאברהם. התורה פותחת את סיפורו של אברהם כשהוא בן שבעים וחמש, ועובדה זו מעוררת שאלות פרשניות רבות: מהי ראשיתו של הסיפור? מדוע עזב תרח את אור כשדים? מדוע בחר אלוהים דווקא באברהם ושלח אותו להתהלך בארץ כנען? במה שונה אברהם מעשרים הדורות שקדמו לו? מדוע לא פירשה התורה את פשר בחירתו של אברהם?

הסיבה לפי יוספוס פלביוס לבחירתו של אברהם היא כי הוא הפיץ אל כלל החברה את המונותיאיזם, הוא זה שהתווכח עם אנשי סביבתו ואף עם בני ביתו, הוא היה מוכן להיות נרדף, בשל אמונתו, ובגלל אמונתו ומסירותו לה'.[13]

במקומות רבים, המקרא סותם ואינו מפרט את הרקע או את הסיבות להתרחשויות המתוארות בו. חז"ל, כפרשני מקרא, באו לפרש את הסתום, ודרשו אגדות ה"משלימות" את הפערים שמותיר המקרא. בבראשית רבה (פרשה ל"ח, יג) מופיע סיפור אברהם והצלמים, על ראשית דרכו של אברהם כמי ששולל את עבודת האלילים שבה היה שטוף דורו. על פי אגדה זו, בחן אברהם את האמונות הפגניות שהיו נפוצות בזמנו, ומשעמד על חוסר תוחלתן החל להאמין באלוהים. עקב סירובו לעבוד אלילים וכתוצאה מנסיונותיו להפיץ את אמונתו ברבים, נקלע אברהם לעימות עם סביבתו ועם נמרוד מלך אור כשדים. אברהם נידון למוות בהשלכה לכבשן אש, אך ניצל בנס.

 
אברהם ויצחק, ציור מהמאה ה-4

על פי מסכת אבות התנסה אברהם בעשרה ניסיונות מאת האלוהים ועמד בכולם. הניסיון האחרון היה עקדת יצחק. על פי האגדה, לאחר ששמעה שרה על דרישת האלוהים פרחה ממנה נשמתה ומתה.

כאשר רצו חז"ל לתאר את דמותו הרוחנית של אברהם, תיארו אותו כך:

”כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ – עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.” (משנה, מסכת אבות, פרק ה')

עוד אמר רב שאברהם קיים את כל התורה לפני שניתנה, על כך הוסיף רב אשי שאף את התורה שבעל פה קיים ואפילו מצות עירובי תבשילין[14].

במסכת נזיקין, בבא בתרא מייחסים את כתבי דוד בין היתר לאברהם: ” דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי-צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלושה בני קורח”.[15]

על פי הגמרא והמדרש, אברהם הוא האדם הראשון שהלבינו שערות ראשו וזקנו, לאחר שביקש מהאל שיהיה הבדל ניכר לעין בינו לבין בנו יצחק, שדמה לו מאוד.[16][17] זקנה זו קפצה עליו לאחר מות שרה אשתו. המדרשים מתייחסים לכך כאל עטרה שהייתה שייכת לאל, ומאהבתו לאברהם נתנה לו במתנה, מאחר שכבר נהנה מעושר כלכלי.[18]

דעת רבי מאיר בגמרא שה' בירך את אברהם בבת ושמה בכל.[19]

על־פי הרמב"ם

עריכה

הרמב"ם (בעקבות המדרש) מתאר בלשון סיפורית את דמותו של אברהם, שייחודיותו בהכרת הבורא ואמונת הייחוד:

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים.
ואביו ואמו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהן. ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו.
כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר ש"אין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה". ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך – כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהן מדמין שאין שם אלוה אלא אלוֹ.
כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו. נעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם בשם ה', אל עולם" (בראשית, כ"א, ל"ג).
וכיוון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו.

תארוך שנות חייו

עריכה
  ערך מורחב – תקופת האבות
 
באר אברהם בבאר שבע המיוחסת לאברהם אבינו

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית, אברהם נולד בעיר אור כשדים לאביו תרח בשם אברם, בשנת א'תתקמ"ח (1948) לבריאת העולם, היא שנת 1813 לפנה"ס, והיה בן הדור העשרים לאדם הראשון. יש הסוברים (רמב"ן בראשית יא, כח), על פי המדרש שאברהם נולד דווקא בעיר "כותא".

בכרונולוגיה הארכאולוגית של המקרא חלוקות הדעות. חלק מהחוקרים טוענים לתאריך שונה עד כדי הפרש של מאות שנים, כאשר אחרים מפקפקים בקיומו של אברהם, אשר אין לקיומו שום עדויות ממקורות חוץ מקראיים ובסיפוריו נזכרים מלכים של ערים שלטענתם כנראה לא היו כלל קיימות בתקופה המיוחסת לו במסורת[20]. אחרים טוענים שדווקא יש הוכחות מספקות לקיומם של האבות וזאת לאור ממצאים ארכאולוגיים המראים כי המידע אודות הנהגים והחוקים בספר בראשית דומה למתקבל מן התעודות בנות התקופה[21]. העמדה הרווחת אצל אלו הטוענים שניתן להצביע על תקופה מוגדרת שבה פעלו האבות היא שהאבות פעלו בתחילת האלף השני לפנה"ס (1550-2200),[22] אך היום מתייחסים בחשד לתארוך מדויק שכזה[23].

בעיר אֶבְּלָה שבשטחי סוריה של ימינו, אשר ידועה מעדויות רבות כעיר ממלכה חשובה לאורך האלף השלישי לפנה"ס ועד קרוב לאמצע האלף השני לפנה"ס. בחפירות שנערכו בה בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמצא ארכיון ובו למעלה מ-20,000 לוחות-חמר ועליהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ובשפה נוספת, ייחודית לאתר שכונתה בשם: "אבלאית". בין שלל הממצאים נמצאו השמות "עבר-אום" (עבר?, מאבותיו של אברהם), "אב-ר-אום" (=אברם/אברהם?), "איס-ר-איל(-ום)" (ישראל? שמו הנוסף של יעקב, נכדו של אברהם), "א-ס-או" (עשיו?, נכדו של אברהם), וכן שמות של אתרים גאוגרפיים, המוכרים מן המקרא: כנען, חרן, גבל, חצור ועוד.[24]

דמותו באסלאם

עריכה
 
אתר "ברכת אברהם" - שם לפי מסורת אסלאמית ויהודית נולד אברהם, בסמוך לעיר אורפה (דרום טורקיה)

גם בדת המוסלמית לדמותו של אברהם (או בצורה הערבית של שמו, אִיבְּרָהִים إبراهيم), נודעה חשיבות רבה. אברהם נחשב על־פי האסלאם כאחד הנביאים. כמה מהסיפורים על אברהם מהתנ"ך והמדרש מופיעים גם בקוראן, והסורה ה-14 בקוראן נקראת על שמו. אברהם מתואר בקוראן כחניף, והוא נחשב באסלאם למונותאיסט האולטימטיבי ”וכי יש דת טובה מדתו של האיש הנושא פניו אל אלוהים בהתמסרות והמיטיב וההולך בדרך דת אברהם אשר נהג כחניף? אלוהים לקח לו את אברהם כידיד נפש”.[25]

בסורה ה-37, סורת א-צאפאת, מובא בקצרה סיפור העקידה, ובו מתואר שאברהם מתיעץ עם בנו כאשר נודע לו שעליו להעלות אותו לקורבן, ובנו אומר לו לעשות כשצווה עליו. שמו של הבן אותו נצטווה אברהם להקריב אינו מצוין במקור זה, ועל־פי מסורת מוסלמית שהתפתחה מאוחר יותר, המדובר הוא דווקא בבנו ישמעאל ולא ביצחק כפי שמתואר בתנ"ך. חג הקורבן נחגג על ידי המוסלמים לציון אירוע זה.

בנוסף לכך, מיוחס לאברהם, בשיתוף עם ישמעאל, ייסוד הכעבה הקדושה למוסלמים, כמו גם טיהורה מעבודת אלילים. בהתאם להבנה האיסלאמית של האבות, הקוראן (סורת אאל עמראן נ"ז) קובע עוד כי ”אברהם לא יהודי ולא נוצרי היה כי אם צדיק תמים מאמין בה'” (בערבית, מוסלמי).

קשרים למיתולוגיה ההינדואית

עריכה

על פי טענה רווחת,[דרוש מקור] ישנו קשר היסטורי-רעיוני בין המיתולוגיה ההודית לבין סיפורי הקודש היהודיים. על פי אמונה זו, קיים דמיון רעיוני (ואף מצלולי) בין הדמויות ברהמה וסראסווטי לבין הדמויות של אברהם אבינו ואשתו שרה. יש הקושרים זאת גם לפסוק: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם".[26]

דמותו בספרות היוונית-רומית

עריכה

יוסף בן מתתיהו מצטט בספרו "קדמוניות היהודים" את ההיסטוריון הבבלי-הלני ברוסוס, המספר על איש צדיק שחי 10 דורות לאחר המבול, וטוען כי מדובר באברהם.[27] עם זאת, גם אם לפי ספר בראשית, עשרה דורות מפרידים בין נח לאברהם, לדעת ההיסטוריון מנחם שטרן יש ספק רב בכך שניתן לזהות אותו עם אברהם ונראה שיוספוס לקח את הזיהוי הזה מחוגים יהודים-הלניסטיים.[28] יוסף בן מתתיהו מציין גם שהקטאיוס איש אבדרה כתב חיבור על אברהם.[29] חיבור זה מופיע בשם "אברהם והמצרים" ב"סטרומטה" של קלמנס מאלכסנדריה (סביב 200 לספירה).[30] כפי הנראה, הספר נכתב על ידי "פסאודו-הקטאיוס" והוא תוצר של תעמולה יהודית דתית, מאחר שהוא כולל, כפי שניתן לראות בחיבורו של קלמנס, בתים מזויפים של סופוקלס בעלי צליל מונותאיסטי מיליטנטי.[31] בספר מקבים א מופיע ציטוט מתוך מכתב שנשלח ממלך ספרטה לכהן הגדול, בו נכתב כי הספרטנים והיהודים "אחים הם וכי מזרע אברהם המה".[32] הסופר היווני אלכסנדר פוליהיסטור ציטט את הסופר היהודי קלאודמוס מלכוס (200 לפנה"ס לערך), שכתב בחיבורו על היהודים שלאברהם נולדו מקטורה בנים רבים, ביניהם: אפרס (על שמו נקראה אפריקה), סורס (על שמו נקראה אשור) ויפרס, שיצאו עם הרקולס להילחם בלוב.[33] ההיסטוריון הרומי פומפיוס טרוגוס סבר שאברהם היה אחד ממלכי דמשק,[34] מסורת שהופיעה גם אצל ניקולאוס איש דמשק, שכתב כי בסמוך לעיר ישנו כפר שנקרא על שמו, "בית אברהם".[29] ההיסטוריון הרומי קלאודיוס כאראקס (המאה ה-2 לספירה), כתב שהיהודים נקראים "עברים" על שם "אברמון" – הסבר שנמצא כבר בחיבורו של הסופר היהודי-הלניסטי ארתפנוס (המאה ה-2 לפנה"ס).[35]

בספרות היוונית והרומית קיבל אברהם מוניטין של אסטרולוג. את הופעתו המוקדמת של מוניטין זה, ניתן למצוא כבר אצל ארתפנוס, שציין כי היה זה אברהם שלימד את המלך המצרי פרתוטס (Pharethotes) את מדע האסטרולוגיה. מסורת דומה לזו של ארתפנוס, ניתן למצוא אצל הסופר האלמוני הידוע בדרך כלל כפסאודו-אופולמוס. אוסביוס מקיסריה שציטט אותם בספרו "הכנה לבשורה", מציין שבמקורות אחרים נכתב כי טרם הגיעו למצרים, אברהם הכיר גם לפיניקים את האסטרולוגיה.[36] במאה ה-2 לספירה, הזכיר האסטרולוג ההלניסטי וטיוס ואלנס[37] את אברהם ("אברמוס" ביוונית) כסמכות אסטרולוגית.[38] האסטרולוג הרומאי פירמיקוס מטרנוס (המחצית הראשונה של המאה ה-4) מזכיר בחיבורו האסטרולוגי את אברהם ארבע פעמים[39] כסמכות אסטרולוגית, כאשר בראשונה מביניהן הוא מציין את שמו לצד סופרים אסטרולוגים ידועים.[40]

ההוגה הנאופלאטוני אלכסנדר מליקופוליס הביא בחיבורו כדוגמה מתוך "ההיסטוריה היהודית" את הכנת בנו של אברהם לקורבן לאל.[41] בהיסטוריה אוגוסטה מסופר שהקיסר הרומאי אלכסנדר סוורוס החזיק פסלים של "נפשות קדושות ביותר", ובהן אברהם.[42]

בחקר המקרא

עריכה

בחקר המקרא ובארכאולוגיה מקובל לראות את סיפורי שלושת האבות כסיפורים מיתיים שהתגבשו בהדרגה מאות שנים לאחר התקופה אליה הם מתייחסים, כחלק מהתגבשות הנראטיבים הלאומיים של עמי האזור. בניתוחים נפוצים בחקר המקרא מיוחסים הטקסטים העוסקים באברהם למסורות מאזור ממלכת יהודה, בניגוד לטקסטים העוסקים ביעקב המיוחסים למסורות מאזור ממלכת ישראל[43][44][45]. על פי ניתוחים אלו, המסורות על אברהם מאוחרות לאלו על יעקב ובשלב מאוחר, בעקבות חורבן ממלכת ישראל או אף לאחר מכן, אוחדו המסורות יחד ליצירת מסורת שלושת האבות[46].[43][45][47] חוקרים שונים סוברים כי הצגתו בתנ"ך של אברהם כראשון משלושת האבות נובעת מכך שהתנ"ך נערך על ידי סופרים יהודאיים שבקשו להדגיש את עליונותה של יהודה.[48][43][45][49]

חוקר המקרא יגאל בן נון סובר שקיים דמיון בין סיפורי אברהם למסורות אחרות מהמזרח הקדום, ומעריך כי סיפורי אברהם מבוססים על מסורות קדומות יותר. במסגרת זאת הוא מציע לפרש את השם "אב רם", כשם מלאכותי המרמז להיותו אבי האומה.[46]

בן נון סבור כי ישנן עדויות טקסטואליות לפיהן במקור היה מוצאו של אברהם המקראי מכנען, והוא מציע שהולדתו באור כשדים היא תוספת מאוחרת שנוספה על ידי גולי בבל, תוספת שהפכה את אברהם לגולה מבבל לכנען, והשתמרה בהמשך על ידי כהני ירושלים.[50]

ראו גם

עריכה
עיינו גם בפורטל:
  פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: אברהם
  ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם
  טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:אברהם אבינו
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק ה'
  2. ^ ליתר דיוק, 1948 שנים למניין לשנים שלמות - ראו מניין השנים בלוח העברי#לשנים שלמות
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'
  4. ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק כו, באתר ויקיטקסט
  5. ^ חזון האומה הישראלית במסורת היהודית מאת הרב אליעזר מלמד
  6. ^ יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 71-70.
  7. ^ יונתן גרוסמן, אברהם - סיפורו של מסע, עמ' 340, הוא מציין שכך עולה מן הכתוב ”וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק.” (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק כ"ז)
  8. ^ ברויאר, דברי הימים לישראל ולאומות העולם עמ' 62. ירושלים תשנ"ד.
  9. ^ מתוך ויקישיבה ערך ארכאולוגיה מקראית.
  10. ^ הרב שלמה גורן, תורת המקרא עמוד 30 ואילך
  11. ^ חז"ל אף קבעו שחל איסור להזכיר את שמו הקודם, למעמדו ההלכתי של איסור זה, ראו: מאור אקלר, קריאת שם אברם, ירחון האוצר, גיליון 61, שבט תשפ"ב, עמ' קצז - רג
  12. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ג'
  13. ^ ורדיגר, ת, לימודים כתב עת וירטואלי לענייני חינוך והוראה
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ח, עמוד ב'
  15. ^ בבא בתרא, י"ד-ט"ו.
  16. ^ מדרש תנחומא, חיי שרה א
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ז, עמוד א'
  18. ^ מדרש תנחומא, פרשת חיי שרה, סימן ד'.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"א, עמוד א'
  20. ^ המקום המרכזי שמהווה בעיה לטענה זו הוא באר שבע, שעל סמך סקירות ארכיאולוגיות בסביבותיה התברר ש"עד להתנחלות שבטי ישראל היה חבל ארץ זה ריק לגמרי מיישוב" (נדב נאמן, "ארץ ישראל בתקופה הכנענית: תקופת הברונזה התיכונה ותקופת הברונזה המאוחרת", בתוך: י' אפעל (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל (כרך א), עמ' 265)
  21. ^ א"א ספייזר, "האבות ורקעם החברתי", בתוך: ב' מזר, האבות והשופטים (דברי ימי ישראל מראשיתם עד כינון המלוכה), עמ' 80; זו גם מסקנתו של קיטשן, לאחר שבדק פרספקטיבות מגוונות של זיקות בין סיפורי האבות לסוף האלף השני לפנה"ס ( K. A. Kitchen, "Genesis 12-50 in the Near Eastern World", in: R. S. Hess, G. J. Wenham and P. E. Satterthwaite (eds.), He Swore an Oath: Biblical Themes from Genesis 12-50, Grand Rapids 1994 (2nd Edition), pp. 67-92.)
  22. ^ כיום עמדה זו מקובלת פחות משהיתה מקובלת בעבר. יש שהקדימו את תקופת אברהם על סמך חישובי השנים שנמסרים במקרא עצמו. כשירד יעקב למצרים הוא היה בן 130 (בראשית מז, ט), כלומר מלידת אברהם ועד לירידת יעקב למצרים עברו 290 שנה. לפני הנתון שנמסר בשמות יב, מ, ישראל ישבו במצרים 430 שנה. מיציאת מצרים ועד לבניית המקדש עברו 480 שנה (מלכים א ו, א). המקדש נבנה בשנה הרביעית למלכות שלמה, כלומר סביב שנת 967 לפנה"ס. בצירוף מספרים אלו עולה שאברהם נולד בשנת 2167 לפנה"ס, ושיצא מחרן לארץ כנען בשנת 2092. (דעות אלו ראו אצל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך שני, עמ' 1 הערה 1. שם כתב על חשבונות אלו שהם פורחים באוויר. ראו עוד על עמדה זו ועל הסתייגות ממנה אצל N. M. Sarna, Understanding Genesis, New York 1966, עמ' 85-81)
  23. ^ על סמך ההתאמה לתעודות שנמצאו בנוזי, הציע גורדון לתארך את תקופת האבות למאות הארבע-עשרה והחמש-עשרה לפנה"ס (C. H. Gordon, "Biblical Customs and the Nuzu Tablets", BA, 3 (1940), pp. 1-12.), ואילו בשל הקשרים לסיפורים ארמיים הציע הרמן לתארך את תקופת האבות לסביבות המאה השתים-עשרה לפנה"ס (S. Hermann, A History of Israel in the Old Testament Times (trans. by J. Bowden), Philadelphia 1975, עמ' 4)
  24. ^ "יבנה - אנציקלופדיה לנוער" (נדפס בישראל בשנת 1995 תחת הוצאת 'יבנה' והוצאת 'לרוס') כרך #1, עמודים 19–20.
  25. ^ קוראן, סורה 4 (הנשים) פסוק 125, תרגום אורי רובין
  26. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.
  27. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, פרק ז, פסקה ב, סעיף 158.
  28. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: IX. Berossus, p. 55
  29. ^ 1 2 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, סעיפים 160-159.
  30. ^ קלמנס מאלכסנדריה, Stromata, ספר 5, פרק 14; אוסביוס, Praeparatio Evangelica, ספר 13, פרק 13.
  31. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, V. Hecataeus of Abdera, p. 22
  32. ^ ספר מקבים א, פרק יב, פסוק כא; מופיע גם אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק ד, פסקה י, סעיף 226.
  33. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, פרק טו, סעיפים 241-240.
  34. ^ פומפיוס טרוגוס, היסטוריה פיליפיקה, ספר 36, פרק 2.
  35. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CIII. Claudius Charax of Pergamum, pp. 160–161
  36. ^ Eusebius, Præparatio Evangelica, Book IX, Chapter XVII, 8; XVIII, 1-2
  37. ^ Vettius Valens, Anthologiae, II, 28-29
  38. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CV. Vettius Valens, p. 173
  39. ^ Firmicus Maternus, Mathesis, IV, Prooemium, 5; 17:2; 17:5; 18:1
  40. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXXIII. Firmicus Maternus, p. 492
  41. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXX. Alexander of Lycopolis, p. 487
  42. ^ ההיסטוריה אוגוסטה, חיי סוורוס אלכסנדר, פרק כט, סעיף 2. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 402.
  43. ^ 1 2 3 ישראל פינקלשטיין, מיתוסים, לאומיות וטריטוריה: המקרא כמעצב עבר ועתיד | פתיחה, באתר מכון ון ליר, דקות 36:51-30:25
  44. ^ יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, 2016, עמ' 194
  45. ^ 1 2 3 עודד ליפשיץ, היסטוריה, מקרא ומה שקרה: ראשיתן של ממלכות ישראל ויהודה, באתר אוניברסיטת תל אביב, דקות 1:20:40-1:18:30
  46. ^ 1 2 יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, עמ' 203-202
  47. ^ עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל, דקות 26:23-10:24
  48. ^ יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, עמ' 101-97, 105-104
  49. ^ פרופ' עודד ליפשיץ, עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל, דקות 17:00-14:50, ‏23 באוקטובר 2013
  50. ^ יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, עמ' 203-200


תבנית:אילן יוחסין של דמויות ספר בראשית

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אברהם&oldid=40031403"