חנוכה
חֲנֻכָּה (בעברית החדשה מכונה גם חַג הָאוּרִים) הוא חג יהודי הנחגג במשך שמונה ימים, מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת.[1] הוא אחד משני חגים (לצד פורים) שתיקנו חז"ל בזמן בית המקדש השני, וקיומם הוא מצווה דרבנן.
 | |
| חנוכייה, סופגניות וסביבונים הם סמלי חג החנוכה | |
| שמות נוספים |
חג האורים חג הגבורה חג האור חג הניסים חג המכבים |
|---|---|
| סוג |
חג ציבורי  |
| סיבה | ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג. |
| סמלים | חנוכייה, נר, כד שמן, לביבות, סופגניות, וסביבונים. |
| מאכלים |
סופגנייה, לביבה |
| מתקשר עם | פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל |
| מועד | |
| תאריך התחלה | כ"ה בכסלו |
| תאריך סיום | לאחר שמונה ימים |
  | |
שמונת ימי החנוכה הם ימי הודאה ושמחה לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש לאחר טיהורו מעבודה זרה ומתועבות היוונים, ונס פך השמן שבזכותו יכלו להדליק את המנורה חרף ההרס שהמיטו היוונים על כלי המקדש.
מצווה לציין את ניסי החג באמצעות הדלקת נרות חנוכה. ולהודות על ניסי החג על ידי קריאת ההלל ואמירת "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון. כמו כן ישנם גם מנהגים רבים, כמו אכילת מאכלים רוויים בשמן, משחק בסביבונים, הענקת דמי חנוכה לילדים, וקיום מסיבות.
שמו של החג
מקור שמם של ימי החנוכה הוא מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש,[2] שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה נחגג החג בתאריכו, כפי שמתואר בספר מקבים א',[3] בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה,[4] ובהתאמה להנחת אבן הפינה לבית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה.[5][6]
על השם חנוכה נדרשו רמזים רבים: יש שדרשו את המילה חנוכה כראשי תיבות של המילים "חנו (ב)כ"ה", כלומר שהשם מורה על הניצחון בקרב בכך שהמכבים הפסיקו את הקרבות בכ"ה בכסלו.[7] הסבר נוסף לדרשה הוא שחנו בכ"ה זה שבני ישראל מצאו חן בעיני הקב"ה בכ"ה בכסלו.[8] כלומר על שזכו שוב להארת פנים של גילוי שכינה בנס פך השמן במנורת המקדש.
שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם זה (בגרסתו היוונית: Φῶτα, כלומר "אורות" או "אוּרים") מובא כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו.[9]
חנוכה בספרות חז"ל
המקור הקדום ביותר בספרות חז"ל בו מוזכר חנוכה הוא מגילת תענית, בה מופיע רק האיסור להספיד ולהתענות בחנוכה. בסכוליון, הביאור הקדום למגילת תענית, מובאים טעמים לתיקון החנוכה - נס פך השמן, טיהור המקדש, והדלקת הנרות בו בידי החשמונאים.
ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה.[10] במסכת מגילה נקבע כי קריאת התורה בחנוכה היא בפרשת קורבנות הנשיאים. במסכת תענית קובעת המשנה כי אין לקבוע תענית בחנוכה, בדומה לנאמר במגילת תענית, ובמסכת מועד קטן נדונה ההתנהגות בזמן לוויה בחנוכה. מהמשנה במסכת ראש השנה עולה כי למועד חג החנוכה ישנה חשיבות הלכתית ועל כן השלוחים היו יוצאים להודיע על קידוש החודש קידוש ראש חודש כסלו. הדלקת נר חנוכה מוזכרת רק כבדרך אגב, במסכת בבא קמא, במסגרת דיון בנזק שנגרם מנר שהונח ברשות הרבים. במסכת ביכורים מוזכר חנוכה כמועד האחרון בו ניתן להביא ביכורים. לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה (בדומה למסכת מגילה המיוחדת לפורים), ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית.[11]
חנוכה מוזכרת במספר מקומות בתוספתא.[12] בין ההלכות שמופיעות בתוספתא ישנן קריאת ההלל בחנוכה (סוכה ג ב), והוספת הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד).
בתלמוד הבבלי ישנה סוגיה ארוכה העוסקת בחנוכה, אשר נמצאת בפרק במה מדליקין במסכת שבת.[13] ההקשר של הסוגיה היא הדיון במשנה הגמרא בשמנים ובפתילות בהם מדליקים בשבת. הסוגיה עוברת לדון בשמנים ובפתילות בהם הדליקו במקדש, במנורה ובשמחת בית השואבה, ואז היא עוברת לדון בשמנים ובפתילות המותרים להדלקה בחנוכה. בסוגיה אוסף גדול של הלכות הנוגעות לחנוכה ועניינים נוספים אשר נקשרו בחנוכה ובמלכות בית חשמונאי. בין היתר מופיעה בסוגיה המחלוקת בין בית הלל לבין בית שמאי האם מוסיף והולך (כלומר ביום הראשון מדליקים נר אחד ובכל יום מוסיפים נר) או פוחת והולך (ביום הראשון מדליקים שמונה נרות ובכל יום מפחיתים נר אחד). המחלוקת זכתה לביאורים רבים החל מהגמרא עצמה וכן בהגות היהודית לאורך הדורות.
בתלמוד הירושלמי לעומת זאת, אין סוגיה מרכזית בה מרוכזים ענייני החנוכה, ובפרק 'במה מדליקין', מוזכרת רק הלכה אחת - דין שימוש בנרות החנוכה. הלכות החנוכה מפוזרות ברחבי הירושלמי, בסדרים זרעים ומועד. בין היתר נידונים בירושלמי הזכרת חנוכה בתפילה[14] ובברכת המזון ,[15] שימוש בשמן שריפה להדלקת נר חנוכה,[16] ברכות נרות החנוכה,[17] והשאלה האם האיסור ממגילת תענית להתענות בחנוכה עודנו בתוקף.[18]
רוב פרק כ' במסכת סופרים מוקדש להלכות חנוכה, ובהם דיני הדלקת הנרות וברכתם, אמירת ההלל בחנוכה, התפילות והקריאות בתורה.[19] במסכת סופרים מופיע נוסח מעט שונה לתפילת הנרות הללו, והיא נאמרת לאחר הברכה הראשונה, ולא לאחר סיום הברכות כמנהג המקובל. כן מופיע נוסח מתומצת לתפילת על הניסים:
וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו כן עשה עמנו ה' אלהינו ואלהי אבותינו נסים ופלאות ונודה לשמך לנצח ברוך אתה ה' הטוב
חג החנוכה נזכר בכתובת רחוב (שורה 3) בהקשר לאכילת פירות שביעית.
תיאור החג במקורות קדומים
ספרי המקבים
.gif)
המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים מהמאה ה-2 לפנה"ס. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.
ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים [...] ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. [...] ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לה'.
— ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז, תרגום – יצחק פרנקל.
בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה והוא השלמה לחג הסוכות שאותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:
ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות ויזכרו את הימים מקדם, בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים [...] ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.
— ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א, תרגום – יצחק פרנקל.
קדמוניות היהודים
מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" משלהי המאה ה-1 לספירה:
ולאחר שטיהרו בקפדנות, הכניס בו כלים חדשים... ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס – הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים, באותו יום שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת־שיקוץ טמאה...
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים... וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=Φῶτα, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.— יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 318–325, תרגום – אברהם שליט
במקורות נוצריים
הברית החדשה מזכירה את חנוכה (ἐγκαίνια) כבדרך אגב, כחג שנחוג בתקופת ישו.[20] הוראתו של יהודה המכבי לחוג מדי שנה את חנוכת המזבח בכ"ה בכסלו, כפי שהיא מתועדת בספר מקבים א' ד' נ"ט, נשמרה בקאנון הנוצרי עם יתר הספרים החיצוניים שלא הוכללו בתנ"ך, כחלק מהברית הישנה.
לאורך ההיסטוריה, מרד המכבים היה אירוע חשוב בזיכרון הנוצרי, אם כי דרשנים והוגים מטעם הכנסייה נדרשו להתמודד עם הצורך להסביר לקהלם כי העמידה על שמירת התורה – במיוחד ברית מילה ודיני הכשרות, ציוויים שהנצרות שללה במפגיע – הריגת מפריה החוטאים ומלחמת יהודים בגויים היו בגדר עשיית רצון האל לפני בוא ישו.[21]
יסודות ליצירת החג
מרד החשמונאים
ערך מורחב – מרד החשמונאים
בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס - איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והמאבק לעצמאות בארץ ישראל המשיך כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים, חנוכת המזבח והדלקת המנורה בה התרחש נס פך השמן.[22] מלכתחילה, הייתה המרידה כנגד האליטה המתיוונת של ירושלים, בגלל הכנסת "שיקוץ" לבית המקדש. המתיוונים קראו לעזרת השלטון היווני וכך התפתחה המרידה למלחמה נגד הצבא הסלווקי. במשך מספר שנים הייתה יד המכבים על העליונה, אך בשנת 160 לפני הספירה נוצחו המכבים על ידי בכחידס ונאלצו למצוא מקלט במדבר יהודה. למרות ההפסד הצבאי, הצליח יונתן החשמונאי להגיע להסכם עם בכחידס על הקמת מעין אוטונומיה ביהודה. בשנת 152 לפנה"ס ניצל יונתן סכסוך בין יריבים הלניסטיים והצליח להשיג ליהודה עצמאות מדינית וצבאית.
שלטון החשמונאים הסתיים בשנת 63 לפנה"ס, בגלל המאבקים על הכתר בין שני בניה של שלומציון, כאשר פומפיוס, המצביא הרומאי, ניצל את המצב וכבש את ירושלים.
לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ד (138 לפנה"ס),[23] ובשנה שאחרי טיהור בית המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.[24]
בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:
בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
— מתוך על הנסים לחנוכה
נס פך השמן
- ערך מורחב – נס פך השמן
בספר מקבים א' וספר מכבים ב',[25] במשנה ובמגילת תענית שהם המקורות הראשונים בכתב המתייחסים לחג אין אזכור של נס פך השמן. עם זאת בברייתא המובאת בתלמוד למסכת שבת,[26] ובסכוליון של מגילת תענית,[27][28] מוזכר לראשונה בכתב נס פך השמן. על פי מקורות אלו כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך לילה אחד בלבד, כדרכם של פכי השמן שמולאו עבור הדלקת המנורה, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה לילות שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונת ימי חנוכה.
כך מתואר המאורע בבריתא בתלמוד הבבלי:
שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים
לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
הבריתא מופיעה בפתיחת ביאור הסכוליון לחנוכה. לאחר מכן מופיע בסכוליון הסבר אחר לשמונת ימי החג, כזכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל – היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.
במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות הובלטו פחות.[דרושה הבהרה] יש המסבירים[דרוש מקור] את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה תודעתית ומסוכן מעשית, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות. או לחלופין, מאחר שהחג החשוב ביותר, פסח, כבר מציין את החירות הלאומית, ומאחר שהחירות בימי החשמונאים נעשתה בעיקר מפני מאבקם על תורת ישראל, ומאחר שעיקר הזכרון שנשאר מימי בית שני נגע במימד הדתי ופחות בהיסטוריה המדינית, לעומת זכרון ההיסטוריה המדינית של בית ראשון במקרא, הודגש מימד תורת ישראל לעומת מימד החירות.
שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת
הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי המקבים. לפי ספר מקבים א, חנוכת המזבח שעשו המכבים נמשכה שמונה ימים כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון.[30]ספר מקבים ב מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:
- ”ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח...” (ספר מקבים ב', פרק א')[31] ”ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו.” (ספר מקבים ב', פרק י' (מבוסס על התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל))
רמז לכך מופיע בתלמוד הבבלי במסכת שבת[32] בו מובא כי בית שמאי סוברים שמספר הנרות בחנוכה הולך ופוחת מיום ליום כנגד הפרים שמוקרבים בסוכות, אשר גם הם פוחתים כל יום.
חג החורף
בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך והלילות מפסיקים להתארך ומתחילים להתקצר. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרש בתלמוד מספר על אדם הראשון שראה את הימים ההולכים ומתקצרים ונבהל, ומקשר את הסיפור לחג אמצע החורף:
תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר "אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים". עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר "מנהגו של עולם הוא". הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.
חנוכה חל סמוך ל-21 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך והתאוששות השמש לאחר היום הקצר ביותר בשנה.[33]
חג הזיתים
על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן.[34] על פי המשנה (מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים.[35]
מצוות החג
הדלקת נר חנוכה
- ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה
הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. החיוב הוא להדליק נר עם רדת הלילה, אחרי שקיעת החמה (למעט ערב שבת), במשך שמונה לילות החל מליל כ"ה בכסלו ואילך. ההדלקה נעשית במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרת ההדלקה היא פרסום הנס.[36] מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.
מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה[37] אולם נהוג להוסיף מדי לילה נר אחד למספר הנרות שהודלקו בלילה הקודם, עד להדלקת שמונה נרות בלילה השמיני (מנהג המכונה "מהדרין מן המהדרין").[38]ישנם שני מנהגים בקיום ההידור במצווה: למנהג האשכנזים כל אחד מדיירי הבית מדליק נרות בפני עצמו,[39] ולמנהג הספרדים כל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית.[40]
קריאת ההלל
מצווה מרכזית[41] בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחג.[42] בהלכות גדולות קריאת ההלל נמנית במנין תרי"ג מצוות,[43] ולעומת זאת הרמב"ם קובע כי קריאת ההלל היא מצווה מדברי סופרים.[44]
נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה,[45] ויש הסוברים שהן חייבות.[46]
איסור הספד ותענית
שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית. בעבר, נכללו ימי חנוכה במגילת תענית, רשימה של ימים מתקופת בית שני שנאסרו בתענית. אולם, להלכה נפסק שמגילת תענית התבטלה, ורק בחנוכה (ובפורים) נותר איסור התענית בתקפו.
ימי חנוכה לא נאסרו בעשיית מלאכה. עם זאת, ישנו מנהג קדום לפיו נשים אינן עושות מלאכה בזמן שהנרות דולקים, מפני שהיו שותפות לנס דרך סיפור יהודית.[47]
תפילות החג
בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים: ”לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב') בתפילה הנרות הללו אותה אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים: ”הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ.”
בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים.
בקצת קהילות אשכנז ואיטליה, אומרים פיוטים לשבת חנוכה.
הוספות בתפילה ובברכת המזון
בכל אחת מתפילות העמידה, ובברכת המזון, מוסיפים את תפילת "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לחשמונאים במלחמתם עם היוונים. בתפילה זו מוזכרים ההצלה והניצחון של החשמונאים ממלכות יוון וכן טיהור המקדש והדלקת הנרות בו, אך לא מוזכר נס פך השמן.
קריאת התורה
בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה, וברוב הקהילות[48] מוסיפים את הפסוקים הראשונים של פרשת בהעלותך, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן.[49] יש קהילות הנוהגות להתחיל את קריאת היום הראשון כמה פסוקים קודם לחנוכת המשכן, כדי לקרוא גם את פסוקי ברכת כהנים, משום שהחשמונאים היו כהנים.[50]
מנהגי החג
זאת חנוכה
- ערך מורחב – זאת חנוכה
היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה מופיעות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.
מאכלי החג
נוהגים לאכול לביבות, סופגניות, ספנז, עז'א, פריקסה וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס באמצעות הרדמתו על ידי שתיית חלב.[51]
משחק בסביבון
- ערך מורחב – סביבון
נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיעה אות אחרת מהאותיות נגה"פ שפענוחן "נס גדול היה פה". בחוץ לארץ נהוג שה"פ" מוחלפת ב"ש" וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה שם".
בעבר היה נהוג לשחק בקלפים בימי החנוכה.[52] במספר ספרי חסידות נאמרה תוכחה על מנהג זה.[53] ביהדות גרמניה במאות ה-19 וה-20 היה מקובל לשחק גם בפעמון ופטיש.[54]
דמי חנוכה
קטעי וידאו של חדשות 2. חנוכה - מנהגי החג- ערך מורחב – דמי חנוכה
נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.
הרבה[דרושה הבהרה] הורים יהודים בארצות הברית ובקנדה נוהגים לתת לילדיהם שמונה מתנות במהלך החג, אחת בכל יום.[55] מנהג זה התחיל ככל הנראה במאה ה-19 בצפון אמריקה, בעקבות רצונם של משפחות יהודיות לא לקפח את ילדיהם שצפו באותו זמן בחבריהם הנוצריים מקבלים שלל מתנות לכבוד חג המולד.[56]
מבצע חנוכה של חב"ד
הרבי מלובביץ, הכריז על "מבצע חנוכה" שבו חסידי חב"ד מדליקים חנוכיות בכל מקום שבו יש בית יהודי בשביל פרסום הנס. המנהג התפשט בהצלחה, ובערים ומדינות רבות מתקיימים אירועי הדלקת חנוכייה גדולה מרכזית סביבה מתאספים המונים.[57]
נשים בחנוכה
.jpg)
בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. הטעם המובא לכך הוא: ”שאף הן היו באותו הנס” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א') לאימרה זו שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י (למעשה רשב"ם כפי שמובא בתוספות) שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית אחותם של החשמונאים.[58]
נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.[59] למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו".[60] אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל היעדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות.[61]
הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.
בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את עיד אל-בנת ("חג הבנות") לזכר גבורת הנשים במרד החשמונאים. מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.[62]
חנוכה בגלות ובמדינת ישראל
בעת החדשה השתנה מעמדו של חג החנוכה בצורה דרמטית, כאשר יציאתם של היהודים לחברה הכללית גרמה להיחלשות בציונו של החג[דרוש מקור]. סקרים סטטיסטיים[דרוש מקור] כמו גם נאומים של רבנים מזרמים שונים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20[דרוש מקור], בארצות אירופה ובצפון אמריקה, אף העידו כי חג החנוכה עתיד להיעלם מלוח השנה של מרבית היהודים במערב.
בשלהי המאה ה-19, אומץ החג בהתלהבות על ידי התנועה הלאומית היהודית, בשל הרלוונטיות שלו למטרותיה: הוא היה יכול לשמש הן כסמל לשלילת ההתבוללות והטמיעה התרבותית, נגדן יצאו הפרוטו-ציונים, והן כמופת לגבורה צבאית, שיכל להפריך את התדמית הנרפית של יהודי אירופה. החגיגה הראשונה של חנוכה ברוח לאומית כזו, נערכה בווינה על ידי אגודת הסטודנטים "קדימה" ב-1883. המתכונת הייתה שונה מאוד מהצביון המסורתי של חנוכה: היא התנהלה כנשף אירופאי, בלווית ריקודים ומשחקים, והדגש הושם על נאומים פטריוטיים ועל הנחלה פדגוגית של ההיסטוריה לצעירים. דגם זה, על הנרטיבים הלאומיים החדשים שליוו אותו, פשט בכל רחבי מזרח אירופה והתבסס בראשית המאה ה-20.[63]
גם תהליך המסחור של חג המולד, שהתרחש במלוא עוזו לאחר מלחמת העולם השנייה, סייע להפוך חנוכה לחג מרכזי בלוח השנה היהודי בגולה[דרוש מקור]. היהודים שחיפשו מקבילה יהודית לחג המולד מצאו אותו דווקא בחג החנוכה, שהפך בשל כך לחג מרכזי שמקדש את ה'אור', שהפך מסמל לגבורה לסמל של חירות ונאורות. במקביל התפתח במשפחות מעורבות יהודיות-נוצריות, בתחילה בגרמניה שלפני השואה וכיום בעיקר בארצות הברית, חג בשם כריסמוכה שהוא סינקרטיזם של חג המולד וחנוכה.
ישנם חוקרים הטוענים כי תהליך מרכוז חג החנוכה לא נגרם רק בשל הסמיכות לחג המולד אלא גם בשל השפעות ממדינת ישראל, שם חנוכה הפך לחג גבורה ציוני.[64] ההסבר המקובל לכך הוא שימי החנוכה מצוינים לכבוד ניצחון החשמונאים על היוונים והמתיוונים, פעולה אקטיבית המנוגדת לדפוסי הפעולה הפסיביים שאימצה היהדות הגלותית. לעומת דפוס החשיבה הגלותי, האתוס הציוני התמקד במאמצים מודעים וגלויים להביא ליישוב ארץ ישראל. על פי ההסבר המקובל, אימצה הציונות את ימי החנוכה בשל ערכם החינוכי, כמסמל תהליך בנייה מכוון של העם היהודי, על מנת לשרת את הציונות כתנועה חברתית פעילה ויוצרת.
על פי הסבר זה, בגלות נדחק חג החנוכה לתודעה משנית, שכן רעיון המרד הפעיל נחשב לרעיון פגום מבחינה חינוכית. כמו כן, עבר משקלו של החג לנס פך השמן, שכן הוא מבטא את מעורבותו של האל במרד ומוריד ממשקלה של הפעולה האנושית. יש הטוענים[דרוש מקור] שחז"ל תקנו את חג החנוכה ועיצבו את דמותו לאחר ארבעה ניסיונות מרד כושלים של יהודים באימפריה הרומית, שהאחרון שבהם, מרד בר כוכבא, הביא לפגיעה קשה ביישוב היהודי בישראל. ייתכן וכאן נעוץ ההסבר מדוע חז"ל ניסו לטשטש את עקבות ערכי המרד בחג[דרוש מקור].
הדיכוטומיה הבאה לידי ביטוי במקור ימי החנוכה, נס דתי וניצחון לאומי, משתקפת באופן ציון הימים האלו בישראל. יש המדגישים את הנס הדתי: נס פך השמן ועזרת האל בהשגת הניצחון, ולעומתם יש המדגישים את הניצחון המלחמתי הלאומי. דוגמה להדגשת הבחינה הלאומית שבחנוכה היא השיר "אנו נושאים לפידים" (מילים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), שהפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון נס פך השמן:
_-_soldiers_lighting_the_Hanuka_candles_during_Yom_Kippur_war.jpg)
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ...
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר!
דוגמה דומה מצויה בשירה של נעמי שמר "שבחי מעוז", בו משתמשת שמר בביטוי "מעוז צור ישועתי" שבמקורו בפיוט "מעוז צור" מתייחס לה', ומכוונת אותו לצה"ל. השיר נכתב לכבוד מעוזי צה"ל בעקבות ביקור שערכה המשוררת בשנת 1970 במעוז צה"ל בו הדליקו החיילים חנוכייה מתרמילי פגזים:
מעוז צור ישועתי
לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי
הפרדסים נתנו ריח
שירי חנוכה בראי הזמנים
- ערך מורחב – שירים ופיוטים לחנוכה
חג החנוכה רווי שירים החל מפיוטים עתיקים וכלה בשירים חדשים שנכתבו והולחנו בשנים האחרונות. ניתן לשים לב לשינויים בהלך הרוח שלהם, בתוכנם ובמגמתם של שירי חנוכה לאורך הדורות. שירי חנוכה שנכתבו טרם המדינה, משדרים את הרוח הציונית וטומנים בחובם את המסר החינוכי של העלייה והעבודה בארץ ישראל. עם הקמתה של המדינה שירי חנוכה עסקו במשמעות האור וגירוש החושך. בהמשך הולכים השירים ונעשים בעלי אופי אינדיבידואלי, שירים העוסקים ב"אני" ולא בהשתייכות לכלל.
פיוטי חנוכה
לאורך הדורות נכתבו פיוטים רבים לחג החנוכה. החל מפיוטים שחוברו על ידי פייטנים קדומים, כמו קדושתאות לחנוכה שחיברו רבי יניי ורבי אלעזר הקליר, ועד לפיוטים שחוברו בתקופות מאוחרות יחסית, כמו השיר "באו זרים למקדשי", שהוא חלק מפיוט ארוך שחיבר רבי מאיר איזנשטטר.[65]
פיוטי חנוכה עוסקים בחג מהיבטים שונים ומגוונים. בתקופה הקדומה, הפיוטים כמעט לא עסקו בסיפור ההיסטורי של נסי חנוכה, והם התמקדו בחנוכת המשכן (קריאת התורה לחנוכה), בהלכות חנוכה, או השתמשו בנר ובאור כסמלים והפכו אותם לתיאורים ובקשות כלליים לגאולה.[66] רק החל מהמאה ה-10, החלו פייטנים לכתוב פיוטים המספרים בפירוט את מאורעות חנוכה, בעיקר על פי מגילת אנטיוכוס, שנפוצה בתקופה זו. עם זאת, לצד הפיוטים ההיסטוריים, המשיכו להכתב גם פיוטים שעיקרם שבח והודיה לה' על הישועה, ללא פירוט. כך למשל בפיוט אבני יקר. המשיכו להיכתב גם פיוטים העוסקים בחנוכה בעיקר כסמל לגאולה, באמצעות שימוש במוטיבים של אור והמנורה, כך למשל בפיוטים יחד באורך ושני זיתים. סוג נוסף בפיוטי חנוכה, גם בתקופות קדומות וגם בתקופות מאוחרות, הוא פיוטים המביאים את חנוכה כחלק מרשימה של מאורעות היסטוריים, שחנוכה הוא רק אחד מהם. לדוגמה, רשימות של "שבע חנוכות" שהיו מאז ומעולם, או רשימה של ארבע המלכויות והודיה לה' על כלל הגאולות מהמלכויות, כמו בפיוט מעוז צור.[67]
שירי חנוכה מלפני קום המדינה
שירי חנוכה מלפני קום המדינה רוויים הלך רוח ציוני ואידאולוגיה המשווים בין ניצחון המכבים לשאיפות הלאומיות של העם היהודי, תוך דחיקת מאפיינים דתיים.[68] דוגמה רהוטה לכך נמצאת בשיר מי ימלל מאת מנשה רבינא.[69] מתוך השיר: "בימים ההם בזמן הזה, מכבי מושיע ופודה, ובימינו כל עם ישראל, יתאחד יקום ויגאל". שירים נוספים מן התקופה הזו אשר נושאים את האידאולוגיה המוזכרת הם: ימי החנוכה למילים של מרדכי ריווסמן אשר כתב אותו בשפה היידית, תורגם בידי אברהם אברונין הלחן יידי עממי. שיר נוסף מאותה סדרה הוא השיר נרותי הזעירים.[70] השיר נושא בחובו את סיפור הכשלונות והניצחונות של המכבים בזמנם וקורא בעקבות הסיפור לעם ישראל לקום ולהתנער. השיר נכתב בידי מוריס רוזנפלד והולחן על ידי הרמן צבי ארליך. שיר מפורסם נוסף הוא אנו נושאים לפידים אשר נכתב בשנות השלושים המוקדמות, ומתאר את מעמד הפועלים בדרך הקשה ליישוב הארץ. השיר מבוצע עד היום בטקסי חנוכה ציוניים שונים.
המעבר לשירי חנוכה אישיים
לאחר קום המדינה כתבה המשוררת והכוריאוגרפית שרה לוי תנאי את השיר "חנוכה" (באנו חושך לגרש), שהלחין עמנואל עמירן. שיר זה עדיין נושא את רוחה של הציונות היוקדת ומילותיו מגייסות את הילדים לגרש את החֹשך. בהמשך, במהלך המחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת, נכתבו שירי חנוכה בעלי אופי אישי מאוד על ידי אריאלה סביר. באלבומה "חנוכף", מופיעים שירים כגון ""בבית המקדש", "הנר שלי" ואחרים המדברים על האינדיבידואל כנושא. זאת לעומת השירים בעלי האופי העוסק בתחייתו של עם, מאפיין שהיה כאמור לשירי חנוכה שנכתבו לפני קום המדינה. לכך מצטרף מאוחר יותר השיר "הסביבון שלי" מאת לאה נאור, בלחן של מתי כספי. לשם דוגמה:
הסביבון שלי מרגיש נורא חשוב
הוא מסתובב ומסתובב לו שוב ושוב
סביב סביב ימינה שמאלה או ישר
ולא אכפת לו כלום הוא מאושר[71]
שירי חנוכה במוזיקה החסידית
כמו במוזיקה הישראלית גם במוזיקה החסידית הולחנו שירים רבים לחג החנוכה מהם רבים ביידיש. מהם:
- מנורה - מוטי ויזל, בנצי שטיין, מקהלת מלכות ומקהלת הילדים חסידימלך.[72]
- בעט ניסים - שיר המתבסס על דברי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו קדושת לוי, לחן של בנצי שטיין, עיבוד אלי קליין ואיצי ברי, ביצוע של ארי היל יחד עם מקהלת הילדים החסידית-אמריקאית של מוישי קרויס.[73]
- מיין לעכטעלע - אהרלה סמט, שוכי גולדשטיין, הרשי רוטנברג, פנחס ביכלר ומקהלת מלכות.[74]
שירי חנוכה בגולה
המקביל האמריקאי לשיר הסביבון של חנוכה נקרא "I Have a Little Dreidel" והוא מוכר שם בקרב היהודים אך גם בקרב גויים בזכות תרבות הפופ.
I have a little dreidel. I made it out of clay.
And when it's dry and ready, then dreidel I shall play.
Oh dreidel, dreidel, dreidel, I made it out of clay.
Oh dreidel, dreidel, dreidel, then dreidel I shall play.
לקריאה נוספת
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל שבת ומועדי ישראל | ||
- יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים – חנוכה, הוצאת דביר תשי"ז, באתר היברובוקס.
- המהר"ל מפראג, ספר נר מצוה.
- הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום על חנוכה ופורים, (ט"ז)
- אליהו כי טוב, ספר התודעה, הוצאת "א" מכון להוצאת ספרים.
- אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים, פרק שביעי: בין "קידוש השם" ל"מי אדון לנו?", הוצאת עם עובד, 1984 - ניתוח על משמעות החג והתפתחותו.
- חג החנוכה לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה - תערוכה מקוונת באתר יד ושם.
- שמואל דותן, "מחג החנוכה לחג החשמונאים- צמיחתו של חג לאומי ציוני", מחקרי חג 10, 1998.
- הרב ישראל דנדרוביץ, מן החג ועד החנוכה - הקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כה - כסלו תשס"ט, עמודים: סא - פד.
- דניאל גולדשמידט, זוטות לחנוכה, בתוך מחקרי תפילה ופיוט, עמ' 403–406.
- מידע על חנוכה בקטלוג הספרייה הלאומית.
- חנוכה: תערוכה דיגיטלית מאוספי הספרייה הלאומית.
קישורים חיצוניים
- חנוכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חנוכה, דף שער בספרייה הלאומית- הערך "חנוכה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא חנוכה, באתר ספריית אסיף
מידע על החג
- פרטים ומידע על חנוכה באתר הספרייה הלאומית
איתמר גרינולד, כל מה שרציתם לדעת על חג החנוכה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2016- חנוכה, באתר מכון שיטים – ארכיון החגים הקיבוצי
- חנוכה, באתר ישיבה
- חנוכה, באתר מט"ח
- חנוכה, באתר משרד החינוך
- חנוכה: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
- כיצד חוגגים את חנוכה?, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- "חנוכה כנגד חג המולד", מתוך האתר של דליה מרקס
- חנוכה, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הלכות
- הלכות חנוכה, בפניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
- הלכות חנוכה בקיצור שולחן ערוך
- דפי לימוד לחנוכה, באתר מדרשת
- חנוכה - תפילת "ועל הניסים" והפיוט "מעוז צור", מאת הרב אמנון פרנקל, באתר לרגו
- מידע על הלל והודאה בקטלוג הספרייה הלאומית
נוסח סדר ההדלקה
- סדר הדלקת נרות חנוכה, רגיל, באתר "ישיבה"
- סדר הדלקת נרות חנוכה להורדה, באתר אחינו
- "סדר הדלקת נרות חנוכה", להורדה והדספה לפי מנהגי עדות המזרח ואשכנז, באתר חג שמח
מרד החשמונאים
כך ניהלו לוחמי החשמונאים את המרד ביוונים, סרטון באתר יוטיוב- ״החשמונאים, גרסת היוונים״ - פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
- באנו חושך לגרש: הסיפור האמיתי מאחורי חנוכה, הגורמים שהביאו למרד החשמונאים, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, הדוקטור שחר ענבר
שירי חנוכה
- שירי חנוכה באתר שירונט
- קבצים להאזנה: הדלקת הנרות, מעוז צור ועוד, בנוסחים ובמסורות שונות, מאוספי הספרייה הלאומית
- רשימת שירי חנוכה באתר זמרשת
- הקלטות, סרטים, מאמרים ועוד, הכל על פיוטי חנוכה, באתר הזמנה לפיוט
- שירי חנוכה- בימים ההם בזמן הזה, חלונות: צהר לתרבות יהודית-ישראלית, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- הדר בן-יהודה, בימים ההם בזמן הזה: שירי החנוכה ששרו הילדים בזמן השואה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 02.12.2018
מולטימדיה
- ימי החנוכה - מקור חג החנוכה | כאן 11 לשעבר רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:11)
- חנוכה: איך חגג האדם הראשון את החג, ד"ר תמר מאיר, סרטון באתר יוטיוב
- הרצאה על מהות חג החנוכה, באתר הידברות
- אורי שרקי, שיעורים על חנוכה, סדרת שעורים על חנוכה, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים
- ירון בן-עמי וד"ר אוֹרי אמיתי בשׂיחה על הרקע ההיסטורי של חג החנוכה: מאי חנוכה?.
- חגי לונדין, "חנוכה - יום העצמאות של בית שני", מתוך ארכיון שיעורי חנוכה באתר ערוץ מאיר
- הרב אליעזר מלמד, "ימי החנוכה עם פניני הלכה", שיעורי וידאו וחידונים אונליין
- מחשבות על מהות חנוכה מתוך מבט במילות ביאליק ובאגדות שליקט, "אש זרה" פודקסט (הסכת) מאת: נדב הלפרין, תאגיד השידור הישראלי
מאמרים
- אילון גלעד, נס לא קרה לנו: על מקור החנוכה, ומדוע הסביבון הוא למעשה רולטת הימורים?, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2015
- יוסף יהלום, "לבשר בחוצות יבנית כי קיצצה חנית כל לשון יוונית", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2006
- דניאל אפשטיין, פוגה לשמונה נרות חנוכה, מאמר לאור גישתו של הפילוסוף עמנואל לוינס
- הרב אליהו רחמים זייני, מאי חנוכה?", מאמר מקיף המאיר באור חדש את מה שהגיע לידינו בדורות האחרונים מספרות חז"ל על מהות החג, מקורו, והרקע ההיסטורי אתר ישיבת "אור וישועה" (מתוך הספר "עץ ארז" חלק ב', תשס"ד)
- מנחם ברונפמן, יהדות שמעל השכל: חג החנוכה במשנתו של הרבי מליובאוויטש, באתר עלי ספר
- רוחמה וייס, חנוכה – החג הכי פוליטי, באתר ynet, 25 בדצמבר 2008
- כתבות וסיפורים על חנוכה, מתוך בלוג "הספרנים" באתר הספרייה הלאומית
- שריה תנעמי, באנו חושך לגרש - סיפור האור של חנוכה לילדים
- זיוה שמיר, מה אכל ביאליק בחנוכה?, באתר מב"ע (מחקרים בספרות עברית), 2022
הערות שוליים
- ^ הסיבה לאפשרות הכפולה היא שלעיתים חודש כסלו הוא בן 30 יום ולעיתים בן 29 יום, לפי שינויים בקביעות השנה בלוח העברי.
- ^ מהרש"א, חידושי אגדות על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב', ד"ה מאי חנוכה
- ^ "ויהודה אמר לאחיו, היא נגפו אויבנו, נעלה לטהר את המקדש ולחונכהו" (מקבים א' ד', ל"ו; וכן במקבים א' ד' נ, נז)
- ^ פסיקתא רבתי פרשה ו. ספר יוסיפון, דוד פלוסר, בהוצאת מוסד ביאליק עמ' 86.
- ^ ספר חגי, פרק ב', פסוקים י'–כ'; ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט'
- ^ מה משמעות השם חנוכה?, באתר he.chabad.org (ארכיון)
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תר"ע
- ^ מחזור ויטרי, רלט.
- ^ קדמוניות היהודים, 12.325=12.7.7 (לטקסט ביוונית)
- ^ קיימים שבעה אזכורים: משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ג'; מסכת תענית, פרק ב', משנה י'; מסכת מגילה, פרק ג', משנה ד'; מסכת מגילה, פרק ג', משנה ו'; מסכת מועד קטן, פרק ג', משנה ט'; מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ו'; מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'.
- ^ ראו גם: שמואל ספראי, חז"ל וחג החנוכה, באתר "דעת"; גדליהו אלון, ההשכיחה האומה וחכמיה את החשמונאים, באתר "דעת"
- ^ קיימות כחמש מסכתות שבהן יש אזכור.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד א' עד דף כ"ג, עמוד ב'. פרופ' אברהם ווייס מכנה את הסוגיה: "מסכת חנוכה" (על היצירה הספרותית של האמוראים, עמ' 270 - 273).
- ^ ירושלמי ברכות ד,א
- ^ ירושלמי ברכות ז,ד
- ^ ירושלמי תרומות יא,ה
- ^ ירושלמי סוכה ג,ד
- ^ ירושלמי תענית ב,יב
- ^ מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/כ – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ הבשורה על פי יוחנן, פרק י', פסוק כ"ב
- ^ ראו למשל: D. Joslyn-Siemiatkoski, Christian Memories of the Maccabean Martyrs, Springer, 2009.
- ^ ניתן לראות הן בספר החשמונאים והן בספר קדמוניות היהודים את ההדגשה שחנוכת המזבח והמקדש על ידי החשמונאים נערכה בדיוק באותו תאריך בו חילל אנטיוכוס את המקדש שלוש שנים קודם לכן. בהקשר לתאריך זה, כבר בספר חגי שהיה בימי חנוכת בית המקדש השני מצוין שכד' בכסלו היה יום יסוד המקדש השני ופירושו של דבר שהחלו להקריב את הקורבנות מבוקרו של כ"ה בכסלו. ובספר עזרא ג' יא' מצוין שאכן חגגו את יום יסוד בית שני- "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'." לכן סביר שכך חגגו בכל שנה את חנוכת המזבח בתאריך זה, לכן בחר אנטיוכוס להפגין בתאריך זה את חילול המקדש ולהפסיק מועד זה. ולכן בחרו החשמונאים לחנוך אותו מחדש שלוש שנים מאוחר יותר שוב באותו תאריך. ראו: הרב יואל בן נון, "יום ייסוד היכל ה'", מגדים יב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
- ^ ב-מקבים א, ד, נב ומקבים ב, י, ה-ח (מהד' א. כהנא) מצוין שטיהרו את המקדש וחנכו את המזבח.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
- ^ פירוש עברי קדום הנלווה לנוסח הארמי בכל כתבי היד של המגילה.
- ^ לפי ורד נעם במהדורתה המדעית על מגילת תענית, הוצאת יד בן צבי, תשס"ד, הסכוליון המוכר לנו כיום הוא למעשה שילוב של שני סכוליונים שונים יחד. והיא מציעה במהדורתה נוסח שונה. ראו בהערה הבאה.
- ^ לדעת ורד נעם בספרה:"מגילת תענית: הנוסחים, פשרם ותולדותיהם", הוצאת יד בן צבי, תשס"ד. עמוד 266–272. הניסוח המקורי של הסכוליון בשונה מהציטוט הנ"ל, אינו מפרט בהרחבה את נס פך השמן הגם שהוא מאזכרו, ולשיטתה התיאור המוכר בפירוט בסכוליון, נלקח מהתלמוד. בחלק המתייחס לחנוכת המזבח ותיקון כלי השרת היא נוקטת בנוסח שונה המופיע באור זרוע ומסבירה שתיקנו את המזבח במשך יום אחד, ואת שאר הכלים במשך שבעה ימים, ולזכר זאת קבעו שמנה ימים.
- ^ ספר מקבים א ד מג-נז
- ^ ציטוט זה הוא קטע ממכתב ששלחו אנשי ירושלים ליהודי מצרים במטרה לשכנע אותם לחגוג את חנוכה
- ^ פרק שני
- ^ יגאל פת-אל, השורשים האסטרונומיים של חנוכה וכריסמס, באתר ynet, 26 בדצמבר 2016
- ^ יום ייסוד היכל ה', מגדים י"ב
- ^ מדרש חדש וטבעו עמ' 90
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה י"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'.
- ^ ראו את מקור המנהג ומקור הכינוי בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
- ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ג'
- ^ המקור הראשון בנושא, הברייתא בגמ' שבת כא עמ' ב אינו מזכיר הדלקת נרות אלא כותב: "מאי חנוכה... לשנה האחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". כך גם ברמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג' הלכה ג' מקדים את ההלל: "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן...", כך גם לשון תפילת על הניסים בתפילה, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. ראו גם ב-"חירות ואור" לרב אורי שרקי. וכן ע"פ שיטת ההלכות גדולות ורבי דניאל הבבלי, וכן החת"ם סופר, (בשו"ת, יו"ד סי' רל"ג) שהלל הנאמר בחנוכה הוא מדאורייתא.
- ^ הלכות גדולות, הקדמה, מצוות קא-קיט.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ה'
- ^ כך לרוב הפוסקים, ביניהם הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה חלק ב סימן נד), הרב יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות חלק ג' סימן ק"ה), הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה עמוד רי"ג), ועוד. וראו הרב רצון ערוסי האם נשים חייבות בקריאת ההלל בחנוכה
- ^ הרב שמעון סופר, שו"ת התעוררות תשובה (חלק ג' סימן תע"א), ועוד. הדעות הובאו בילקוט יוסף, מועדים, עמוד 242 הערה כ.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ע, סעיף א'
- ^ במנהג פפד"מ לא מוסיפים פסוקים אלה, עיין סדר עבודת ישראל עמ' 484.
- ^ ראו קריאת התורה לחנוכה באתר ויקיטקסט
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ד, סעיף א'.
- ^ חידושי הר"ן שבת כ"ג, ארחות חיים סעיף י"ב מהלכות חנוכה, כל בו מד. הובא גם בהגהות הרמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ע, סעיף ב'. יש מספר גרסאות איזה מאכל האכילה יהודית. בראשונים נאמר שגבינה, אך הרמ"א והלבוש מזכירים שהשקתה אותו חלב.
- ^ , הרב יחיאל גולדהבר, משחק הקלפים בחנוכה
.
- ^ קדושת לוי דרושים לחנוכה, בני יששכר מאמרי חודשי כסלו-טבת אות צ'.
- ^ ראו למשל בזכרונותיו של יונה עמנואל, יסופר לדור, ירושלים תשנ"ד, עמ' 27, באתר אוצר החכמה.
- ^ מיכל דניאל, חגים מכל הכיוונים, באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
- ^ מדוע נותנים מתנות חנוכה
- ^ כיכר השבת, חנוכה בראש הכותרות בעיתוני העולם, באתר כיכר השבת, 6.12.2018
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד ב' בוויקיטקסט
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ה; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ה, סעיף ג'
- ^ כלומר שבעל ואשה הם כגוף אחד.
- ^ אליעזר מלמד, פניני הלכה - הדלקת נרות חנוכה, הערה 2
- ^ חן מלול, הכירו את חג הבנות: החג שחוגג את העוצמה הנשית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 15.12.2020
- ^ François Guesnet, Chanukah and Its Function in the Invention of a Jewish-Heroic Tradition in Early Zionism בתוך: Nationalism, Zionism and Ethnic Mobilization of the Jews in 1900 and Beyond. הוצאת בריל, 2004. עמ' 231-244.
- ^ Chanukah, a Major Holiday - Reform Judaism, web.archive.org, 2009-05-26.
- ^ הפיוט השלם בספר "נר מצווה", חלק "אורה ושמחה", עמ' 39-41, וראה שם פיוטים רבים נוספים.
- ^ חריג בולט לכך הוא הפיוט אעדיף כל שמונה, לרבי אלעזר בירבי קליר, שכן מתאר את גזירות אנטיוכוס ומרד החשמונאים.
- ^ שולמית אליצור, "פיוטי החנוכה: סמל מול ריאליה", בתוך: דוד עמית וחנן אשל (עורכים), ימי בית חשמונאי, סדרת "עידן", כרך 19, יד בן-צבי, ירושלים 1995, עמ' 303–310; הנ"ל, האם החשמונאים גרו ביער ביריה שעל יד צפת? ומדוע כונו היוונים 'ילקים'?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 31 בדצמבר 2017; אופיר מינץ-מנור, "זאת חנכת בית חשמוני: זכר החשמונאים בפיוטים מהתקופה הביזנטית", אוקימתא ה (תשע"ט), עמ' 101–124.
- ^ שירי חנוכה - הדתה או החלנה?, בביצוע נחום אבניאל, סרטון באתר יוטיוב
- ^ מי ימלל באתר זמרשת
- ^ נרותי הזעירים באתר זמרשת
- ^ מתי כספי - הסביבון שלי | קליפ, סרטון בערוץ "מיטב שירי הילדים", באתר יוטיוב (אורך: 01:48)
- ^ מנורה, מוטי ויזל, מקהלת מלכות ומקהלת הילדים חסידימלך, קליפ לצפייה באתר יוטיוב.
- ^ בעט ניסים, ארי היל להאזנה ביוטיוב.
- ^ מיין לעכטעלע, אהרלה סמט, שוכי גולדשטיין, הרשי רוטנברג, פנחס ביכלר ומקהלת מלכות, קליפ לצפייה באתר יוטיוב.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.