ויקיפדיה

מצעדי גאווה בעולם

רשימה של מצעדי גאווה ברחבי העולם

מצעד הגאווה (ידוע גם כמחאת/הפגנת להט"ב, צעדה או אירועי גאווה) הוא מצעד מחאה שנתי, המתקיים בערים שונות ברחבי העולם, בו מציינים לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים באופן כללי (להט"ב) את מאבקם לקבלה חברתית בקרב הציבור ובאופן עצמי, הכשרת זכויות משפטיות ותחושת גאווה.

מפגינים במצעד הגאווה בקלן, גרמניה נושאים כרזה של דגלי 70 מדינות וטריטוריות בעולם בהן פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כפלילית, 2015

הזכויות המשפטיות עבורן משתתפי מצעד הגאווה מוחים למען אזרחי להט"ב בשטחי המדינות וטריטוריות העולם כוללות: מעמד חוקי של קיום פעילות הומוסקסואלית, גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים, הכרה במערכות יחסים חד-מיניות (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) נישואים חד-מיניים, אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים (משותף וחורג), שוויון הגירה, התרת שירות צבאי באופן גלוי, חקיקת חוקים נגד אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי בתעסוקה, מתן סחורות ושירותים, בתי ספר ובכלל התחומים הנוספים (אפליה עקיפה, הסתה, פשעי שנאה, דברי שטנה), הסרת לסביות, הומוסקסואליות, טרנסג'נדריות וביסקסואליות מרשימות של הפרעות נפשיות, הכרה משפטית בשינוי מגדר במסמכי זהות רשמיים והתרת גישה לניתוח להתאמה מגדרית, תרומות דם, פונדקאות והפריה חוץ-גופית בקרב להט"ב.

מאז מהומות סטונוול בניו יורק בשנת 1969 החלו להתקיים מצעדי גאווה במגוון גדול מאוד של מדינות וערים באופן בינלאומי בין היתר מדי שנה בישראל, עם ציון מצעד הגאווה הראשון בשדרות הוליווד עם כ-1,000 מפגינים בלוס אנג'לס בשנת 1970 כשנה לאחר התרחשות המהומות שסימלו שלב מכריע בתולדות המאבק למען זכויות להט"ב ברחבי העולם.

אוקיאניה עריכה

  ערך מורחב – זכויות להט"ב באוקיאניה

אוסטרליה עריכה

  ערך מורחב – המרדי גרא ההומו-לסבי של סידני
 
מחאת להט"ב במרכז סידני, אוסטרליה, בשנת 1978 נגד הצעת "יוזמת בריגס" שהייתה אוסרת על מורים המוגדרים כלהט"ב בקליפורניה ללמד בבתי ספר ברחבי המדינה
 
מצעד הגאווה המרדי גרא ההומו-לסבי של סידני אשר משך מעל חצי מיליון מפגינים בשנת 1993 ובכך, הפך לאירוע הגאווה הגדול ביותר באוקיאניה

אוסטרליה מוגדרת כאחת המדינות הידידותיות ביותר כלפי להט"ב בעולם, עם היסטוריה ארוכת שנים של אקטיביזם לצד קיומו של מצעד הגאווה השנתי מאז שנת 1979, המרדי גרא ההומו-לסבי של סידני,[1][2] העיר נבחרה נבחרה לאחת הערים הידידותיות עבור הקהילה הגאה באוסטרליה ובעולם כולו.[3] בשנת 1993 משך מצעד המרדי גרא מעל 500,000 מפגינים ובכך, הפך למצעד הגאווה הגדול ביותר בכלל מדינות יבשת אוקיאניה.[4]

איי מריאנה הצפוניים עריכה

מצעד הגאווה הראשון באיי מריאנה הצפוניים נערך ביולי 2018.[5]

גואם עריכה

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 קיימת קהילת להט"ב בולטת, עם מועדוני לילה ואירועים חברתיים המאורגנים בגואם. מצעד הגאווה באי מתקיים בכול שנה בבירה האגטנה מאז 2017, ומושך כאלפי משתתפים עם מספר גדל במהלך השנים.[6]

ונואטו עריכה

היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין לראשונה בוונואטו בשנת 2016 ומאורגן על ידי קרן "VPride".[7] באוקטובר 2016 קיימה הקבוצה במתאם עם קבוצות זכויות אדם אחרות ובהן מרכז נשים של ונואטו, סדנה בנושא זכויות להט"ב וזכויות נשים. שר הבריאות השתתף באירוע, ודן בסוגיות כגון גישה טובה יותר לבריאות עבור אנשים החיים עם HIV/איידס.[8]

מיקרונזיה עריכה

בדצמבר 2018 התקיים מצעד הגאווה הראשון באי פוהנפיי (אנ'), מיקרונזיה.[9]

ניו זילנד עריכה

ניו זילנד מכונה לעיתים קרובות אחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם וכוללת קהילה רחבה ופתוחה בעיקר בבירתה, ולינגטון.[10] אירועי גאווה נערכו לראשונה ברחבי המדינה מאז שנות השבעים. "מצעד הגיבורים" (אנ'), אשר נערך בין השנים 1992–2001 היה מצעד גאווה בו השתתפו למעלה מ-100,000 איש מדי שנה ובשיאו, עד 200,000 בשנים 1999 ו-2001.[11] מעמד זכויות הלהט"ב בניו זילנד החל להשתפר משמעותית מאז קיומו של המצעד, ובשנת 1999 הודיעה ראש ממשלת ניו זילנד, ג'ני שיפלי שתיקח חלק בקיומו. מנהיגת האופוזיציה וראש הממשלה בין השנים 1999–2008 הלן קלארק השתתפה במצעד מספר פעמים ומתחה ביקורת רבה על חברי הממשלה על שלא השתתפו במהלכו במשך שנים קודם לכן. מצעד הגיבורים חזר להתקיים בשנת 2013 תחת הכותרת "פסטיבל הגאווה של אוקלנד" (אנ') לראשונה מזה 12 שנים. במהלכו, נערך מצעד לאורך פונסונבי רואד וכן מסיבת סיום גדולה בפארק ויקטוריה.

 
מפגינים במצעד הגאווה באוקלנד, ניו זילנד מוחים עבור הכשרת נישואים חד-מיניים, 2013

אירוע גאווה בולט נוסף ברחבי ניו זילנד הוא פסטיבל "Big Gay Out" (אנ'), אירוע משפחתי המתקיים מדי שנה באוקלנד בפארק קויל בפרוור המגורים של פוינט שבלייר (אנ') מאז שנת 2000. מספר המשתתפים בו עלה בהתמדה בשנים האחרונות וכלל הופעות של ראש הממשלה, מנהיגי אופוזיציה ופוליטיקאים רבים אחרים ממפלגות מרכז-ימין ומרכז-שמאל כאחד.[12] בשיאו, משך כ-15,000 משתתפים בשנים 2013, 2014 ו-2021.[13][14][15]

סמואה האמריקאית עריכה

ארגון הלהט"ב העיקרי בשטחי האזור המבודד הוא האגודה של הפאפאפין בסמואה האמריקאית, אוכלוסייה מסורתית שמגדירה את עצמה במגדר שלישי. הארגון מקים מדי שנה אירועי גאווה שונים בהם פסטיבל הגאווה הראשון במדינה שנערך באוגוסט 2016 בכפר אוטולי (אנ') וכולל תחרויות שירה, מחול ומצעד דמוי קרנבל.[16]

פיגי עריכה

אף על פי שפעילי זכויות אדם מקומיים לאורך השנים ביצעו אקטיביזם תמיכה בנושא שיפור המעמד של זכויות להט"ב בפיג'י, הממשלה ביטלה היתרים לקיומם של מצעדי גאווה. עם זאת, ב-17 במאי 2013, צוין לראשונה במדינה היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה וכך במשך השנים מאז. בשנת 2017 נערך אירוע ציונו בבירה סובה וכלל פעילים רבים כמו גם אנשי דת בולטים. מצעד הגאווה הראשון של פיג'י נערך במאי 2018 במקביל לציון היום הבינלאומי. המצעד התקיים בלוטוקה, העיר השנייה בגודלה והיה למצעד הראשון שנערך במדינת אי באוקיינוס השקט (למעט ניו זילנד ומספר איים שמהווים טריטוריות של ארצות הברית). המשטרה המקומית סיפקה ליווי למשתתפים.[17] הנשיא לשעבר, אפלי ניילטיקאו (אנ'), נאם במהלכו.[18]

אירופה עריכה

  ערך מורחב – זכויות להט"ב באירופה, זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר

אוסטריה עריכה

מעמד קהילת הלהט"ב מוגדר כמפותח בכל הערים הגדולות באוסטריה כגון וינה, לינץ, אינסברוק, זלצבורג וגראץ. בכל שנה, עיריית הבירה וינה משתתפת באופן פעיל בארגון מצעד הגאווה בשטחה. ארגוני הלהט"ב הגדולים במדינה כוללים את היוזמה ההומוסקסואלית וינה (אנ') שנוסד בשנת 1979 והוא הארגון הוותיק והגדול ביותר של אוסטריה בנושא,[19] פורם הלסביות, ביסקסואלים והומוסקסואלים האוסטרי (אנ') שהיה פעיל מאז שנות ה-90 ואפרו קשת אוסטריה, ארגון שמוקדש עבור להט"ב בסיכון מאפריקה שמארגנים בכול שנה אירועי גאווה שונים.[20]

אוקראינה עריכה

בספטמבר 2003 נערך בבירת אוקראינה, קייב, מצעד הגאווה הראשון במדינה.[21] במאי 2008 נמנעו ארגוני להט"ב אוקראיניים מלציין את היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה לאחר התערבות של הרגע האחרון מצד הרשויות שהודיעו למארגנים כי בשל סבירות של התנגדות אלימה יהיה על האירוע להתבטל.[22] במאי 2012, בוטל מצעד הגאווה של קייב על ידי משתתפיו מחשש לביטחונם.[23][24] ב-23 במאי 2013, בית המשפט מקומי סיפק עתירה של רשויות העיר קייב לאסור על קיום האירוע פרט לאירועים שתוכננה לחגיגת יום קייב (אנ') בחלק המרכזי של העיר ובכך, אסר דה פקטו על ציון מצעד הגאווה בעיר שתוכנן ל-25 במאי.[25] אירוע הגאווה שונה אז לאירוע פרטי מחוץ לחלק המרכזי של קייב ובו התכנסו כ-50 מפגינים וצעדו לאורך פארק פושקין ותחנת המטרו שוליאבסקה (אנ') בהגנת 1,500 שוטרים. 13 מתוך כ-100 מפגיני נגד נעצרו ולא התרחשה אלימות פיזית.[26][27][28] לאחר כשעה פונו המפגינים שהשתתפו במצעד מהאזור. בניסיון להימנע מהתקפות נקמה, החליפו הצועדים את בגדיהם ואמצעי תחבורה מספר פעמים. צעדה שאורגנה על ידי פעילי זכויות להט"ב התקיימה במרכז קייב ב-11 בינואר 2014 בין מחאות היברומאידאן.[29] מצעד הגאווה בעיר בוטל שוב ב-5 ביולי 2014 לאחר שהמשטרה לא הצליחה להבטיח את הגנת המשתתפים.[30] במקומו, התקיימה צעדה קטנה מספר קילומטרים מחוץ לעיר.[31]

 
מחאת להט"ב עבור שוויון תעסוקתי מול בניין הפרלמנט האוקראיני בבירה קייב בשנת 2015

ב-7 ביולי 2014 ביקש ראש עיריית קייב ויטלי קליצ'קו לבטל את מצעד הגאווה ממארגניו בטענתו כי "אני חושב שכרגע, כאשר מתקיימות פעולות קרב ואנשים רבים מתים, קיום אירועי בידור אינם תואמים את המצב הקיים. ואני קורא לכל המשתתפים לא לעשות זאת. אני חושב שזה לא בסדר בין הנסיבות הללו".[31] פעולות הקרב אליהן התייחס קליצ'קו הייתה המתקפה הממשלתית שלאחר הפסקת האש של המלחמה בדונבאס.[32] ב-6 ביוני 2015 נערך מצעד הגאווה הרשמי השני של העיר מאז 2003.[33] מספר ההגנה המשטרתית עלה כלפי משתתפיו ובמהלכו, נפצעו חמישה שוטרים בהתכתשות לאחר שאזרחים לא מזוהים תקפו את העצרת עם פצצות עשן ואבנים. בסיומו שוטר אושפז בטיפול נמרץ ונעצרו כ-25 מפגיני נגד.[34] חברי הפרלמנט האוקראיני סביטלנה זליצ'וק (אנ') וסרהי לשצ'נקו (אנ') השתתפו במצעד יחד עם שגריר שוודיה אנדראס פון בקרת ודיפלומטים נוספים.[35] ב-4 ביוני 2015, ראש העיר קליצ'קו ביקש שוב לבטל את המצעד בציון "סכנת פרובוקציות".[36] מנגד, הצהיר נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו יום למחרת כי "אין סיבה למנוע את קיומו".[37]

 
מצעד הגאווה בקייב, אוקראינה, שמשך בשיאו מעל 8,000 מפגינים ביוני 2019

ב-12 ביוני 2016 נערך בקייב מצעד הגאווה השלישי של אוקראינה שכונה "מצעד השוויון" ללא תקריות.[38] המצעד כלל כ-1,500 צועדים ונשמר על ידי יותר מ-5,500 שוטרים ו-1,200 אנשי המשמר הלאומי.[39] כ-57 מפגינים עוכבו בשל התנהגות תוקפנית כלפי המשתתפים.[40] ב-18 ביוני 2017 נערך בעיר מצעד הגאווה הרביעי שכונה שוב כמצעד השוויון, ללא תקריות משמעותיות מלבד 6 אזרחים שעוכבו בגין ניסיון להפר את אבטחתו. ב-17 ביוני 2018 נערך מצעד הגאווה החמישי במרכז העיר.[41] מספר המשתתפים עלה כפול מציונו הקודם וכלל כ-5,000 איש. כ-57 מפגיני נגד אלימים עוכבו במטרה להפר את קיומו.[42] ביוני 2019 צעדו במהלכו מעל 8,000 איש ביניהם פוליטיקאים ודיפלומטים זרים. המצעד היה לגדול ביותר באוקראינה מאז היווסדותו בעיר בשנת 2003, והוגדר כשליו וללא הפרעות.[43] הנשיא וולודימיר ז'לנסקי, שנכנס לתפקידו במאי 2019, דחק במשטרה למנוע אלימות כלפי קיומו ולהגן על שלומם של המשתתפים.[44] מצעד הגאווה השישי בעיר התקיים ב-19 בספטמבר 2021 עם כ-7,000 משתתפים בהם שגריר שוודיה טוביאס טיברג, חברת הפרלמנט איננה סובסון (אנ') וחברת מועצת העיר קייב ממפלגת השלטון משרת העם, יעבניה קולבה.[45] כמה מאות מפגינים קיימו מחאה נגד קיומו אם כי לא התקיימו עימותים בין שני הצדדים.[46] בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 שהובילה למשבר הפליטים האוקראיני, פעילי זכויות להט"ב אוקראינים ערכו את מצעד הגאווה של העיר בוורשה, בירת פולין, באירוע משולב עם מצעד השוויון השנתי בשטחה (אנ') ב-25 ביוני.[47]

ב-13 באוגוסט 2016 נערך באודסה מצעד שוויון עם השתתפות של כ-50 איש שנשמר על ידי 700 שוטרים. 20 מפגיני נגד, שניסו לפרוץ לקיום אירוע, נעצרו.[48] באוגוסט 2019 מספר המשתתפים במצעד בעיר גדל משמעותית וכלל כ-300 איש. במהלכו השתתפו מספר נציגים דיפלומטים בהם אורחים מקנדה, גרמניה, ארצות הברית ומדינות נוספות.[49] בסיומו דווח על מספר עימותים מינורים. המפגינים הוגנו על ידי 500 שוטרים שעצרו שלושה אזרחים בשל חוליגניזם קל.[50] ב-30 באוגוסט 2020, מצעד השוויון בעיר הסתיימה בעימות בין הצועדים לבין מפגיני נגד הומופובים אשר כ-16 מהם נעצרו ושני שוטרים נפצעו. ב-29 באוגוסט 2021 פרצו עימותים אלימים בין המשטרה לבין הארגון "מסורת וסדר" במהלך ציון מצעד השוויון בעיר. במהלכם, כ-29 שוטרים נפצעו, בעיקר כתוצאה מתגובות לגז מדמיע ו-51 מפגיני הארגון נעצרו.[51]

במאי 2017 ארגנו פעילי זכויות להט"ב צעדה בעיר חרקוב. כ-30 אזרחים תקפו את הצועדים והשוטרים ופצעו שניים מתוכם.[52] בספטמבר 2019, כ-2,000 איש השתתפו במצעד הגאווה הראשון של העיר.[53] המצעד נמשך אף על פי שראש העיר גנאדי קרנס ממפלגת האזורים איים להגיש תביעה משפטית נגד מארגניו. בסיומו, עימותים בין המשטרה לבין הפגנה נגדית הובילו לפציעת שני שוטרים שטופלו בגין פציעות הקשורות לריסוס גז מדמיע. ב-13 בספטמבר 2020 התקיימה עצרת בעיר ללא תקריות.[54] ב-12 בספטמבר 2021 התקיים בעיר מצעד השוויון שנוסד על ידי הארגון "KharkivPride" בו השתתפו כ-3,000 מפגינים.[55]

ב-20 בספטמבר 2020 נערך בזפוריז'יה מצעד גאווה ראשון בכיכר הפסטיבל בעיר. אף על פי שמשתתפיו הוטרדו על ידי מפגיני נגד, לא דווח על נפגעים.[56]

איטליה עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה במילאנו
 
מצעד הגאווה ברומא, איטליה בשנת 2012

בוועידה ה-16 של הארגון "InterPride" (אנ') באוקטובר 1997 בניו יורק, הוחלט לקיים את אירועי הגאווה העולמיים "WorldPride" הראשונים בבירת איטליה, רומא, בין התאריכים 1 ביולי עד 9 ביולי 2000. האירוע שולב עם ציון האירועים "Europride". הרשויות ברומא תחילה הבטיחו לספק למארגני האירועים תמיכה של כ-200,000 דולרים, אך בעקבות לחץ מהוותיקן ופוליטיקאים שמרנים, הסיר ראש עיריית רומא, פרנצ'סקו רוטלי, את התמיכה הכלכלית ב-30 במאי.

 
מחאת זכויות להט"ב בקריית הוותיקן, 2008

שעות לאחר ההודעה על הסרת התמיכה, הפך ראש העיר את החלטתו והחזיר את המימון והבטיח לסייע בהיתרים לקיום האירועים, אך סירב לסגת בדרישה מהמארגנים להסיר את סמליל העיר בחומרי פרסום האירועים. לקיומם, התנגד בחריפות האפיפיור יוחנן פאולוס השני בעקבות הגעתם של מאמינים קתוליים לרומא בתקופה זו לציון שנת המילניום (אנ') בכנסייה הקתולית.[57] במהלך ציונם, מסר האפיפיור את דבריו בנאום בכיכר פטרוס הקדוש באומרו כי הם "העלבה לערכים הנוצריים של העיר שיקרה כל כך ללבות מאמינים קתוליים ברחבי העולם".[58] על פי הערכות המארגנים, בציון האירועים השתתפו כ-250,000 איש מהקולוסיאום עד לקירקוס מקסימוס, שניים מהאתרים העתיקים המפורסמים ביותר ברומא. מספר זה היה מהקהלים הגדולים ביותר שצעדו בעיר מזה עשרות שנים.[59] מלבד המצעד התקיימו ברחבי העיר וועידות על מעמד זכויות להט"ב ברחבי העולם, כנסים, תצוגות אופנה ומופע בהשתתפות גלוריה גיינור, וילג' פיפל, ג'רי האליוול ורופול. ב-8 ביוני 2019, נערכה המהדורה ה-25 של מצעד הגאווה השנתי בעיר מאז 1994, בהשתתפות של מעל 700,000 איש.[60]

מצעדי גאווה המציינים את הישגי קהילת הלהט"ב האיטלקית לאורך השנים מתקיימים ביותר מ-30 ערים ברחבי המדינה מאמצע חודש מאי ועד סוף ספטמבר.[61] טורינו עתידה לארח את הכנס הבא של איגוד מארגני "Europride" בשנת 2022, בפעם הראשונה של עיר איטלקית.[62]

איסלנד עריכה

 
מצעד הגאווה ברייקיאוויק, איסלנד אשר במהלכו, השתתפו בשנת 2015 מעל 100,000 מפגינים אשר ייצגו כ-30% מכלל אוכלוסיית המדינה

מצעדי גאווה שנתיים בשטחי איסלנד נערכים בדרך כלל בחודשי אוגוסט,[63] והם מוכתרים מציון האירועים הגדולים ביותר של המדינה. בשנת 2015 השתתפו מעל 100,000 מפגינים בקיום המצעד בבירה רייקיאוויק, שייצגו כ-30% מאוכלוסיית המדינה.[64] בשנת 2016 נשיא איסלנד, גודני יוהאנסון השתתף במצעד הגאווה בעיר, ובכך, הפך לנשיא הראשון בכול הזמנים שלוקח חלק במצעד גאווה.[65]

איסלנד מכונה לעיתים קרובות אחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם. למרות האנטיפתיה הציבורית כלפי אזרחי להט"ב שהייתה גבוהה עד שנות השמונים, קבלת חברי הקהילה גדלה משמעותית מאז. ארגון הלהט"ב האיסלנדי הוותיק ביותר שהוקם בשנת 1978, "Samtökin '78" (אנ') החל לארגן את הפגנותיו הפומביות הראשונות בשנת 1982, בתמיכת עמותות אחיות בדנמרק, שוודיה ונורווגיה. במהלך שנות השמונים של המאה העשרים איסלנד הוגדרה תחת לחץ ניכר מצד המדינות הנורדיות לשפר את מעמד זכויות הלהט"ב בשטחה ולהעביר חקיקה נגד אפליה. ב-1984 המועצה הנורדית דחקה במדינות החברות בה לאסור על אפליה כלפי אזרחי להט"ב. במהלך השנים הבאות החלו קבוצות שונות ופעילי זכויות אדם להיכנס לעין הציבור ולהעלות את המודעות לתנועתם.

איי פארו עריכה

מצעד הגאווה הראשון באיי פארו התקיים בשנת 2005 ועורר מחלוקת.[66] עם זאת, התפתחויות מאוחרות יותר הציגו קבלה רחבה יותר כלפי מצד אזרחי איי פארו כלפי קיום המצעד וסוגיות להט"ב, בין היתר לאחר הוצאת אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית מחוץ לחוק, מעשה שעודד רבים "לצאת מהארון" ועמדות שליליות התרככו. הצגת תערוכות להט"ב שונות באיי פארו כגון "?Hvat er natúrligt" ו-"Gay Greenland" סייעו גם כן להגדלת הקבלה הציבורית.[67]

אירלנד עריכה

בשנות השבעים החלו להופיע ולהתארגן קבוצות תמיכה למען זכויות להט"ב באירלנד, ביניהן הקמפיין לרפורמה במשפט הומוסקסואלי (אנ'), שהקים דייוויד נוריס (אנ'). מותו של דקלן פלין (אנ'), גבר אירלנדי בן שלושים שנרצח על רקע היותו הומוסקסואל הוביל ב-10 בספטמבר 1982 לקיום מצעד הגאווה הראשון של המדינה, שנערך בפארק פיירוויו בדבלין, מקום רציחתו. במהלך השנים הבאות, קבוצות להט"ב ופעילים פעלו להעלות את המודעות למטרתו ומאז, מתקיים המצעד באופן שנתי.[68]

 
מצעד הגאווה בדבלין, אירלנד בשנת 2019

ברחבי אירלנד ניתן למצוא אירועים רבים שפונים לסוגיות להט"ב. מצעד הגאווה של דבלין נערך בכל שנה ביום שבת האחרון של חודש יוני ומוכתר כאירוע הלהט"ב הציבורי הגדול במדינה. בשנת 2018 השתתפו במהלכו מעל 60,000 מפגינים.[69] אירועים נוספים כוללים את פסטיבל התיאטרון הגאה בעיר, פסטיבל סרטי הלהט"ב הבינלאומי של "GAZE" ותחרות "מיסטר גיי אירלנד". מחוץ לעיר הבירה ישנן ערים קטנות יותר שמקיימות אירועים דומים בהן קורק, גולווי, לימריק וווטרפורד.

אלבניה עריכה

מצעדי גאווה מתקיימים בערים הגדולות באלבניה בהן הבירה טירנה משנת 2011 לצד אירועים קטנים יותר בערים רחוקות על ידי ארגוני להט"ב בהם "Pro LGBT" המתמקד בהעלאת המודעות הציבורית למעמד זכויות להט"ב באלבניה. בשנת 2014, התקיימה המהדורה הראשונה של אירוע הגאווה "Miss Trans Albania", תחרות יופי לנשים טרנסג'נדריות בטירנה.

אנדורה עריכה

הפגנת הלהט"ב הראשונה באנדורה התקיימה ב-6 בספטמבר 2002. ב-23 ביוני 2003 העמותה "Som Com Som" קיימה את מצעד הגאווה הרשמי הראשון במדינה שהתקיים בעיר הבירה אנדורה לה ולה.[70] ב-17 במאי 2019, היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין בשטחה וכלל פסטיבל קולנוע של הקרנות סרטי להט"ב.

אסטוניה עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה הבלטית
 
מחאת להט"ב עבור הכשרת נישואים חד מיניים באסטוניה תחת הכותרת "נישואים שווים" בטרטו, יוני 2021

מצעדי גאווה נערכו בבירת אסטוניה, טאלין בין השנים 2004–2007 אם כי במהלכם המשתתפים הותקפו על ידי מפגיני נגד הומופובים.[71] בין התאריכים 6 עד 12 ביוני 2011, אירחה אסטוניה את מצעד הגאווה הבלטית אשר עובר בין השנים בבירות המדינות הבלטיות בהן טאלין (אסטוניה), ריגה (לטביה) ווילינה (ליטא) שכלל השתתפות של מומחים לשוויון מגדרי, פעילי זכויות אדם, מזכ"לים, סגנים ומנהלים. טאלין אירחה את האירוע שוב בשנים 2014 ו-2017.[72] בשל התפרצות מגפת הקורונה באירופה ב-2020, החליטו מארגני האירוע לבטלו באותה שנה.[73]

לאחר התקפות אלימות נגד המשתתפים בשנת 2007, לא התקיים מצעד גאווה רשמי בעיר הבירה עד שנת 2017 אשר במהלכו, השתתפו מעל 1,800 מפגינים.[74] מצעד הגאווה קיבל גיבוי של שגרירויות זרות רבות, בהן שגרירויות ארצות הברית, קנדה, ברזיל, קולומביה, הממלכה המאוחדת, צרפת, גרמניה, לטביה, ליטא ומדינות נוספות.[75]

ארמניה עריכה

בנובמבר 2018 נאלצה קבוצת להט"ב נוצרית בארמניה לבטל מספר כנסים ואירועי גאווה שתכננה עקב "איומים מתמידים" ו-"הפחדה מאורגנת" מצד מנהיגים פוליטיים ודתיים וכן חוסר מוכנות מספקת "מצד המשטרה שתגן על המשתתפים".[76]

בולגריה עריכה

 
הזמרת הישראלית נטע ברזילי מופיעה במצעד הגאווה בסופיה, בירת בולגריה בשנת 2019

מצעד הגאווה הראשון בבולגריה התקיים בשנת 2008 בעיר הבירה סופיה ומשך כ-150 משתתפים שהותקפו באמצעות פצצות עשן, סלעים ובקבוקי זכוכית. במהלכו יותר מ-60 מפגיני נגד נעצרו.[77] עם זאת, מצעדי הגאווה בשנים שלאחר מכן התקיימו בשלווה והחלו למשוך מספר משתתפים הולך וגדל כמו גם את תמיכת המפלגות הפוליטיות, העסקים המקומיים והשגרירויות הבינלאומיות. בשנת 2017, השתתפו בציונו למעלה מ-3,000 איש וקיומו נתמך על ידי 18 נציגויות דיפלומטיות. שבוע הגאווה בו התרחש כלל הקרנת סרטי להט"ב ופסטיבל אמנות.[78] בשנת 2019 לקחו חלק במצעד מעל 6,000 מפגינים בעודו נתמך על ידי 25 דיפלומטים ונציגי ארגונים בינלאומיים.[79][80] מפלגות שונות בהן הדמוקרטים למען בולגריה חזקה (אנ'), המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית והתנועה הירוקה (אנ') היו לראשונות שתמכו לאורך השנים בזכותם של מארגני המצעד לציונו. גאורגי קדייב, מועמד לשעבר לראשות עיריית סופיה השתתף במהדורת המצעד בשנת 2011.[81]

בוסניה והרצגובינה עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה בסרייבו

בספטמבר 2008 דווח כי שמונה אנשים, כולל שוטר, נפצעו לאחר שקבוצה של אסלאמיסטים תקפה מבקרים בפסטיבל להט"ב בבירת בוסניה והרצגובינה, סרייבו. הפסטיבל, שנוסד על ידי "ארגון Q" נפתח באקדמיה לאמנויות במרכז סרייבו. ההתקפות אילצו את המארגנים להפוך את שאר הפסטיבל לאירוע פרטי ולבטלו כעבור כמה ימים. אף שהארגון קיים בעבר אירועי להט"ב ציבוריים, הפסטיבל היה אירוע התרבות הראשון מסוגו בתולדות הבירה. בשנת 2014 קבע בית המשפט החוקתי של בוסניה והרצגובינה כי הרשויות לא הגנו כנדרש על חופש ההתאגדות של משתתפי הפסטיבל בשנת 2008.[82] עם זאת, שנה לאחר מכן ב-2009, הפסטיבל אורגן שנית ללא כל התנגדות.[83]

מצעד הגאווה הראשון במדינה נערך ב-9 בספטמבר 2019 בעיר הבירה.[84] לפי הערכות כ-2,000 מפגינים צעדו במהלכו ובכך, הפכה בוסניה והרצגובינה למדינה האחרונה כחלק מהפדרציה היוגוסלבית לשעבר שכללה את המדינות, סלובניה, קרואטיה, מקדוניה הצפונית, מונטנגרו וסרביה שהחלה לערוך מצעד גאווה רשמי בשטחה.[85]

בלארוס עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה במינסק

ציון פסטיבל הגאווה הבלארוסי הראשון ברחבי המדינה נערך בבירה מינסק בין ה-6 ל-9 בספטמבר 1999.[86] היווסדותו אורגנה על ידי הליגה הבלארוסית לשוויון מיני "Lambda" ומגזין הלהט"ב "Forum Lambda". תוכנית הפסטיבל כללה סמינר לעיתונאים בנושאי "לסביות והומואים בתקשורת", כנס על מעמד זכויות להט"ב בבלארוס ורחבי העולם, תערוכת תמונות וסרטים שצולמו על ידי הומוסקסואלים וקיום התחרויות "Mr. Gay Belarus" ו-"Transmission". עם זאת, במהלך ציון האירועים במועדון פרצה המשטרה המקומית ועצרה את מתמודדי "Transmission". במהלכם השתתפו כ-500 איש.[87]

בשנת 2000 נקלעו מארגני הפסטיבל לקושי רב בהכנות לאירוע. לדברי אדוארד טרלצקי (אנ'), ראש הוועדה המארגנת של הפסטיבל, תחנת הרדיו "Radio BA" שהייתה אמורה לסקר את האירוע ולהעניק את אולם הריקודים לאירועי הערב קיבלה צו מהממשל הנשיאותי שלא לעשות זאת. על פי הדיווחים תחנות רדיו אחרות סירבו לתמוך מאותה סיבה, וגם אירועים במקומות אחרים בוטלו. קבוצות הקשורות לכנסייה האורתודוקסית הפגינו במינסק נגד קיומו ב-9 בספטמבר, יום לפני שתוכנן. עצרת להט"ב שתוכננה לעבור דרך העיר נאסרה על ידי העירייה 24 שעות לפני שהייתה אמורה להתקיים, והרשויות פעלו במרץ תוך יום בלבד למניעת ציונה. עיתונאים דיווחו על תוצאות היום לאחר מכן.[88][89] ב-3 באוגוסט 2001 פרצו ונדליסטים לא מזוהים לדירתו של מנהיג הארגון "Lambda" אנדריי בבקין, בה הוחזקו פליירים, פוסטרים וחוברות של אירועי גאווה לשנת 2001. בשנת 2002, ימים לפני קיום האירועים, הוזעק אדוארד טרלצקי, לתחנת משטרת מינסק בה נאמר לו שאם יתקיים מצעד הגאווה "המשטרה לא תיקח אחריות על אי סדר אפשרי" מצד מפגיני נגד.

 
מפגינים בלארוסים מוחים במהלך "Europride" בבירת שוודיה, סטוקהולם, נגד הנשיא לוקשנקו עם הכיתוב "עדיף להיות הומו מאשר דיקטטור", 2018

בשנת 2004 בוטל הפסטיבל הבינלאומי הגאה בבלארוס. הוועדה המארגנת לשלב הסופי של "פסטיבל תרבות הירח הבינלאומי לזכויות אדם" והשלב הראשון של ועידת העולם הבינלאומית של "ILGCN" נאלצו לבטלו באוגוסט 2004 במינסק. הביטול התקיים לאחר שהרשויות הפחידו את המייסד למשוך בחזרה את הבטחתו לארגן את האירוע. בנוסף, בשיחות טלפון מאיימות מצד הרשויות נאמר כי זרים שינסו להשתתף באירועים "יגורשו מיד מהמדינה בהתאם למאמר ההתערבות בענייני פנים של הרפובליקה הבלארוסית".[90] ב-27 באוקטובר 2008, אותה קבוצה ביקשה רשות לערוך מחאה לתמיכה בזכויות להט"ב בסמוך לשגרירות רוסיה במינסק. שני האירועים לא קיבלו היתר. מכיוון שבלארוס אינה חברה במועצת אירופה, פעילים בלארוסים לא יכלו לפנות לבית הדין האירופי לזכויות אדם בנושא. עם זאת, הקבוצה החליטה לארגן יחד עם פעילי להט"ב רוסים את "מצעד הגאווה הסלאבי" אשר מתוכנן להתחלף בציונו בין מוסקבה למינסק מדי שנה.[91]

בינואר 2009 תוכנן אירוע שכותרתו "הזכות לאהוב" ונועד להעלות את המודעות הציבורית לגבי הומופוביה ואפליה נגד להט"ב בלארוסים. עם זאת קיומו נדחה. פעיל הלהט"ב, רומן מנדריק, הגיש תלונה לבית המשפט ברובע המרכזי בהומל בתגובה להחלטה זו של מינהל עיריית הומל. בנוסח התלונה טען מנדריק כי החלטת מינהל עיריית הומל פוגעת בזכותו לחופש האספה כפי שמובטחת בסעיף 35 לחוקת בלארוס. הוא הוסיף כי תקנה 299 עצמה איננה חוקתית בכך שהיא מטילה נטל בלתי סביר על המבקשים לארגן כינוסים ציבוריים. המארגנים הודיעו כי הם מתכוונים להמשיך בתביעה זו עד שתתקבל בתקווה לארגן כינוס בשנת 2010.[92] לאחר המאמצים המשותפים של פעילי להט"ב רוסים ובלארוסים, התקיים מצעד הגאווה הסלאבי השני במינסק (לאחר שנת 2009 במוסקבה) בין ה-14 ל-17 במאי 2010. לאחר צעידה של 300 מטרים משתתפי המצעד עצרו בעודם פורשים דגלים וכרזות למען זכויות להט"ב לצד קריאת הסיסמאות "הומופוביה - מחלה", "שוויון עבור להט"ב ללא פשרות" ו-"בלארוס ללא הומופוביה". הפעילים החזיקו כרזות עם הכיתוב "היום אוסרים על הומואים מחר עליך!" ו-"המגדר שלי - הבחירה שלי". הפעולה סוקרה באופן נרחב על ידי כ-30 עיתונאים עם מעל 10 מצלמות. לאחר קיום המצעד הקצר, אשר הוגדר כשליו, צעדו משתתפיו כ-150 מטר לפני שהותקפו על ידי חיילי הכוחות המיוחדים של מינסק שפיזרו את המפגינים והחרימו את כרזות ודגלי האירוע. כתוצאה מפעולות הכוחות, נעצרו מספר משתתפים, ביניהם חבר הוועדה המארגנת של מצעד הגאווה בסנט פטרבורג, יורי גבריקוב, ונלקחו לתחנת המשטרה.[93] מאוחר יותר עצרו קציני המשטרה במסעדה את ראש הליגה "Lambda" סרגיי אנדרוזנקו ושלושה פעילי להט"ב מקומיים בעודם נלקחו למחלקת הוועדה לביטחון המדינה. בלילה שבין ה-15 ל-16 במאי, לאחר ההפגנה במרכז מינסק, נערכה במועדון ברחבי הבירה מסיבה שהוקדשה לציון קיום האירוע.[94]

בלגיה עריכה

פעילויות למען זכויות להט"ב בבלגיה הפכו לגלויות ביותר באמצעות ציון מצעדי גאווה שמתקיימים מדי שנה בבירה בריסל מאז 1996 בעוד אירועים דומים נערכו לסירוגין בשנים קודמות בעיר וגם בערים נוספות. המצעדים מתוארים כבעלי אופי חגיגי, אך מארגניו מצהירים כי הם נועדו להצגת סדר היום המחאתי של אזרחי להט"ב בצורה של רשימת דרישות. הרשימה עצמה עודכנה מספר פעמים וכללה בין היתר דרישות לחקיקת חוקים נגד אפליה, הכללת מערכות יחסים הומוסקסואליות במערכת החינוך וגישה לאימוץ על ידי הורים חד מיניים. במצעד 2007 נראו חלק מהמשתתפים עם כרזה "תודה ורהופשטאט!" בהתייחס לעובדה שהכשרתם של נישואים חד מיניים בבלגיה ורפורמות נוספות עבור זכויות להט"ב מומשו בתקופת שתי הקדנציות הראשונות של ראש הממשלה גיא ורהופשטאט (אנ').

 
חברי ארגון הלהט"ב האירופי "ILGA-Europe" מפגינים בעת מצעד הגאווה בבריסל, בלגיה אשר במהלכו לקחו חלק מעל 100,000 איש בשנת 2019

לפני שנת 1998 נערכו מצעדי הגאווה בשם "השבת הורודה". שמם אומץ מצעדת ההפגנה הבלגית הראשונה למען זכויות להט"ב בשנת 1979, שנלקחה מאותה סדרת הפגנות הולנדית שנערכה לראשונה ב-1977. הצעדה בשנת 1979 אורגנה ב-5 במאי בבריסל, עם צעדות בשנתיים הבאות באנטוורפן ובבריסל בהתאמה. לאחר סדרת האירועים השנתית הראשונה הזו, ב-1990 התקבלה ההחלטה לארגן מחדש את הצעדות באופן קבוע, החל מ-5 במאי באנטוורפן, כל שנתיים בגנט ושוב באנטוורפן. הבחירה האחרונה בעיר הונעה על ידי מה שכונה "יום ראשון השחור", כאשר מפלגת ולאמס בלוק (אנ') אשר הייתה ידועה בהתנגדותה לחקיקת זכויות להט"ב, השיגה ניצחון גדול בבחירות למועצת העיר אנטוורפן. בשנת 1996, ציון השבת הורודה הועבר ללא הגבלת זמן לבריסל והפך לאירוע שנתי. בשנה שלאחר מכן, רשימת הדרישות של המצעד הוצגה לראשונה באופן בולט בעשרה כרזות גדולות שנישאו על ידי המפגינים. בשנת 2009 כונה לראשונה כמצעד הגאווה הבלגית. במהדורתו בשנת 2019 השתתפו מספר שיא של מפגינים עם מעל ל-100,000 איש.[95]

גאורגיה עריכה

  ערך מורחב – העצרת האנטי-הומופובית בטביליסי (2013)

ב-17 במאי 2012, ארגון הלהט"ב הגאורגי אידנטובה ארגן מצעד שליו לקראת ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה. זה היה המצעד הציבורי הראשון לתמיכה בשוויון זכויות עבור קהילת הלהט"ב בגאורגיה. המצעד הופסק זמן קצר לאחר תחילתו בבירה טביליסי לדברי הצועדים שטענו שהותקפו על ידי מפגינים דתיים כולל נציגי הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית וקבוצות שונות.[96] המשטרה התערבה כדי להגן על משתתפי המצעד רק לאחר שהעימותים כבר פרצו ועצרה מספר מהקורבנות כביכול במקום את התוקפים.[97] ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל מתח ביקורת על ממשלת גאורגיה על כך שלא הגנה כנדרש על קיומו.[98] ב-14 בינואר 2013 הגיש אידנטובה ומשתתפי המצעד תביעה נגד המדינה בבית הדין האירופי לזכויות אדם בה נטען כי הרשויות לא הגנו כנדרש על משתתפי המצעד ולא חקרו או הענישו את התקופים בצורה יעילה.

 
מפגינים הומופובים מסתערים באלימות על משתתפי העצרת האנטי-הומופובית בטביליסי, 2013
 
מחאת פעילי להט"ב בטביליסי על פירוק העצרת אנטי-הומופובית ב-17 במאי 2013 עם כרזות עליהן נכתב: "לא לחושך!", "לא לתאוקרטיה!"

ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה בשנת 2013 נתקל שוב בגילויי תוקפנות. פעילי זכויות להט"ב ניסו לקיים עצרת לציון היום שלא הצליחה להתקיים בפועל. אלפי מפגיני נגד הומופובים, ובראשם כמרים אורתודוקסים גרוזיניים, קיימו הפגנה נגדית בה נשאו תמונות של ישו ושלטים עליהם נכתב "הפסיקו לקדם תעמולה הומוסקסואלית בגאורגיה" ו-"אנחנו לא צריכים סדום ועמורה". חלק מהנשים הניפו מה שנראה כחבילות סרפד כדי "להכות את ההומואים", כולל אזרחית שכינתה את העצרת כ-"מצעד הומוסקסואלי שנערך על ידי אנשים חולים". למרות נוכחות כבדה של המשטרה, המפגינים הסתערו על המתרסות שהגנו על העצרת. לפחות כ-28 איש נפצעו קל, כאשר רבים נלכדו באוטובוסים ובחנויות סמוכות ובבתים שהותקפו על ידי המפגינים. על פי סרטון מהמקום, המשטרה הצילה צעיר מלינץ' לכאורה על ידי מספר עשרות מפגיני נגד. לטענת איגוד עורכי הדין הצעירים הגאורגים המדינה "לא הצליחה להבטיח את קיום האירוע המתוכנן... ובכך הופרו זכויותיהם של משתתפי העצרת לאספה והפגנה שליוה בצורה בוטה". משקיפים ציינו כי המשטרה אפשרה לאנשי דת אורתודוקסים ומפגינים הומופובים אחרים להיכנס לאזור המוגדר ולהפר את האירוע בקריאת כינויי גנאי בפני משתתפי העצרת. ראש הממשלה בידזינה איוואנישווילי, יחד עם גורמים מובילים נוספים, גינו את האלימות כלפי משתתפי המצעד באומרו כי "הזכות להתכנס בשלום ולהביע את דעתנו באופן חופשי היא זכות יסוד לדמוקרטיה שלנו. כל אזרח גרוזיני מרוויח זכות זו באופן מלא ושווה. פעולות אלימות, אפליה והגבלת זכויותיהם של אחרים לא יעברו בשתיקה, כל המבצעים של המעשים הללו יטופלו על פי החוק".[99][100][101]

בפברואר 2019 הוכרז כי שבוע הגאווה הראשון בטביליסי יתקיים בין התאריכים 18–23 ביוני ויכלול את "מצעד הכבוד" שייערך ב-23 ביוני שלדברי המארגנים "לא יקבל צורה חגיגית וגם לא של קרנבל מכיוון שאיננו במצב רוח לחגיגה כעת".[102][103] קבוצת מפגיני נגד הגיבה באיום לתקוף את המשתתפים באלימות אם המצעד יתקיים. סנדרו ברגדזה, ממנהיגי הקבוצה, הצהיר כי "הם יצטרכו לצעוד מעל גופותינו המתות אם יחליטו לערוך את חגיגת הסטייה הזו".[104] ב-31 במאי 2019, שבועיים בלבד לפני האירוע המתוכנן, אמר משרד הפנים של גאורגיה כי "בלתי אפשרי" למצעד להמשיך במקומותיו המתוכננים במרכז העיר בשל "סיכוני בטיחות" והמליץ על ציונו באירוע סגור כגון אצטדיון או מועדון. ארגונים שונים בהם קרן גאורגיה של החברה הפתוחה, חינוך לזכויות אדם ומרכז מעקב ואיגוד עורכי הדין הצעירים הגאורגיים קראו לאכיפת החוק "לנקוט באמצעים נאותים כדי להבטיח את ביטחונם של המשתתפים באספה שלווה" והצהירו כי "זו חובת המדינה להבטיח הגנה מהירה ומספקת של משתתפי מצעד הכבוד בטביליסי מפני אלימות אפשרית". הם כינו את פעולות המשרד כ-"משפילות, אנטי-מדינות ואנטי-חוקתיות". תנועת השוויון, המארגנת של המצעד, הצהירה כי חבריה חווים לחץ בשבועות האחרונים מצד "גורם ממשל לא מזוהה" לבטלו. המארגנים הודיעו כי אותו גורם "ניסה לגרום לנו לשנות או לבטל את תוכניותינו בכך שהפחיד אותנו. זו לא הפעם הראשונה שהממשלה נוקטת בהפחדות וטרור כלפי אזרחי להט"ב". המארגנים האשימו את הרשויות בניסיון "להסתיר אזרחי להט"ב גרוזיניים" במקום להתמודד עם השנאה והתוקפנות כלפיהם והבטיחו כי "ימשיכו לעבוד על קיום אירועים שונים למרות עמדת המשרד".[105]

ב-20 ביוני 2019, בעקבות הפרות סדר, נדחה ציונו של מצעד הגאווה בטביליסי ל-23 ביוני. המארגנים הצהירו כי "במצב פוליטי זה, איננו יכולים להרשות לעצמנו להסלים עוד יותר את המתיחות במדינה. לא נעניק לקבוצות פרו-רוסיות נאו-פשיסטיות אפשרות להחליש את מדינתו".[106] ב-8 ביולי 2019, כ-20 עד 40 צועדים, בהם פעילי זכויות אדם ולהט"ב, ערכו צעדה מאולתרת בקנה מידה קטן במשך חצי שעה מחוץ למשרד הפנים של גאורגיה תוך כדי שהם מחזיקים שלטים שקוראים להפסקת אלימות ודגלי גאווה. דיווחים חשפו כי מידע הנוגע לצעדה הודלף ברשת, והעלה דאגות ביטחוניות לאחר שמספר קיצונים אלימים, בהם אנשי דת, קבוצות הומופוביות ותומכיהן, התכנסו במספר מקומות בטביליסי כדי למנוע את קיומה. אולם, הצעדה כבר הושלמה כשהגיעו למקום.[107][108][109][110] המתנגדים העבירו הלילה בשדרת רוסתוולי המרכזית במחאה נגד קיומה ודרשו לבטל חוקים האוסרים אפליה כלפי להט"ב וקראו לחוקק חוק האוסר את מה שכינו "התנהגות סוטה".[111][112]

ב-17 במאי 2019, לאחר אזהרות מקבוצות רדיקליות כי הפגנות הומופוביות יתקיימו באלימות, נמנעו פעילים מלקיים מחאה בטביליסי לקראת ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה באותה השנה בשל חששות ביטחוניים והחליטו להגביל את עצמם לקמפיינים מקוונים ותליית דגל גאווה בודד ברחבי הבירה. באותו זמן, מאות כמרים, אנשי כנסייה וקבוצות הומופוביות יצאו לרחובות כדי למחות על "מעשי סדום" לדבריהם בעוד חלקם יצאו לחגוג את "יום טהרת המשפחה", חג שנוצר על ידי הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית בשנת 2014, שנה לאחר שאלפי מפגיני נגד בראשות כמרים תקפו כמה עשרות מפגינים עבור זכויות להט"ב בעיר.[113][114]

גרמניה עריכה

 
הפגנת זכויות להט"ב בברלין המערבית, 1973

"יום רחוב כריסטופר" (אנ') הראשון, הפגנה אירופאית שנתית המתקיימת בערים שונות ברחבי אירופה למען זכויות להט"ב, התרחש לראשונה בגרמניה, ברלין בשנת 1979 עם 400 משתתפים בעודם עוטים במסכות עבור הסתרת זהותם. נוכחתו גדלה לאחר מכן, עם 15,000 משתתפים בשנת 1990 והגיעה ל-100,000 איש בסוף שנות ה-90. בשנת 2005 האירוע משך מעל ל-400,000 איש. מצעד הגאווה בברלין הוא בין האירועים הגדולים ביותר בגרמניה, ובשנת 2019 משך את שיא משתתפיו עם מעל למיליון מפגינים.[115][116]

מחוץ לברלין נערכים מצעדי גאווה בערים רבות, בהן ברמן וקלן שערכו את האירועים הראשונים בשטחן בשנת 1979, והמבורג ומינכן בשנת 1980. פרייבורג ארגנה את מצעד הגאווה לראשונה בשטחה בשנת 1985, ולאחר מכן פרנקפורט בשנת 1993, דרזדן בשנת 1994, דורטמונד בשנת 1996, קיל בשנת 1998 ושטוטגרט בשנת 1999. אירועים שונים נערכים גם בבון, לייפציג, קרלסרוהה, הנובר, נירנברג, דרמשטאדט, בילפלד, דיסלדורף, אסן, דויסבורג, היידלברג, וופרטל, מנהיים, זארבריקן ולובק בין ערים נוספות.[117]

דנמרק עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה באורהוס

הפגנת הלהט"ב הראשונה בדנמרק התרחשה בשנת 1971 לציון שנתיים למהומות סטונוול. מצעד הגאווה השנתי בבירה קופנהגן נערך לראשונה בשנת 1996 תחת השם "Mermaid Pride", אזכור לפסל בת הים הקטנה בעיר. כ-25,000 מפגינים השתתפו במהדורתו בשנת 2017 לצד 300,000 צופים. בשנת 2018 השתתפו באירוע כ-40,000 איש ביניהם גם ראש הממשלה לארס לקה ראסמוסן.[118] לצד קופנהגן, ארהוס מקיימת מצעדי גאווה שנתיים גם כן.

לראשונה בהיסטוריה, בוועידה ה-35 של הארגון "InterPride" הוחלט כי שתי ערים, בשתי מדינות שונות במרחק נסיעה של 23 דקות יארחו את אירועי הגאווה העולמיים "WorldPride" - קופנהגן, בירת דנמרק ומאלמה, עיר בשוודיה שמחוברות יחדיו בגשר ארסונד שעובר מעל מצר ארסונד החוצץ בין שתי המדינות בעוד ציון האירועים ישולבו עם "EuroGames" (אנ'), אירועי ספורט בקרב להט"ב במדינות אירופה.[119] ציון אירועי "WorldPride" עלו בקנה אחד עם ציון 70 שנה מאז קיום הניתוח להתאמה מגדרית הראשון בעולם בקרב טרנסג'נדרים שהתרחש בדנמרק בשנת 1951, ו-50 שנה לאחר שנוסד הפרק הדני בחזית לשחרור להט"ב בשנת 1971. מארי, נסיכת דנמרק הודיעה כי תעניק חסות מסחרית לקיום אירועים, מה שהפך אותה לבת המלוכה הראשונה בכל הזמנים שנותנת חסות לאירוע להט"ב גדול.

הולנד עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה באמסטרדם
 
מחאת הלהט"ב הראשונה בהולנד בשנת 1969

הולנד מכונה לעיתים קרובות אחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם,[120][121] וכך גם עיר הבירה אמסטרדם על ידי פרסומים בהן בעיתון הבריטי אינדפנדנט.[122] בשנת 1977 החלו קבוצות להט"ב הולנדיות לארגן לראשונה מצעדי גאווה שנתיים בשם "השבת הורודה" ברחבי המדינה.

מצעד הגאווה באמסטרדם מתקיים בכל שנה מאז 1996.[123] המצעד מושך אליו מאות אלפי תיירים מדי שנה ומוכתר כאחד האירועים השנתיים הגדולים ביותר בהולנד. אמסטרדם הייתה גם העיר המארחת של אירועי הגאווה האירופאים "Europride" בשנים 1994 ו-2016 שמשכו מעל 560,000 משתתפים. ב-2017, היוותה את אזור הכינוס של פורום האינטרסקס הבין-לאומי אשר במהלכו, כ-40 משתתפים, כולל נציגי ארגונים אינטרסקסים ותומכים עצמאיים, הגיעו מכלל יבשות העולם.[124] מלבד אמסטרדם, ישנם אירועי גאווה נוספים שמתקיימים ברוטרדם, אוטרכט, האג וסכוונינגן.[125]

הונגריה עריכה

 
מצעד הגאווה בבודפשט, הונגריה בשנת 2017

מצעד הגאווה בבודפשט הוגדר כאירוע הראשון מסוגו במדינה מהגוש המזרחי לשעבר, ומציין כיום מספר הולך וגודל של משתתפים מדי שנה. פסטיבל להט"ב ברחבי הבירה נמשך כשבוע בכל עונת קיץ עם קיום הקרנת סרטי קולנוע, מצעד גאווה וקיום מסיבות. הפסטיבל נפתח בעבר על ידי אישי ציבור בולטים, ביניהם גאבור דמצקי (אנ'), ראש עיריית בודפשט בין השנים 1990–2010 וקינגה גונץ (אנ'), שרת החוץ של המדינה בין 2006–2009. הונגריה הייתה המדינה המארחת של תחרות "Mr Gay Europe" (אנ') לשנת 2007 ומשחקי "EuroGames" בשנת 2012.

בשנים האחרונות יותר ויותר פוליטיקאים נקטו בשימוש ברטוריקה הומופובית בגלוי מאז כינון הממשלה של ויקטור אורבן ממפלגת פידס אשר התנגדה מלכתחילה לחקיקת זכויות להט"ב.[126] בשנת 2014, מפלגת יוביק הציגה שלט שעליו נכתב "הפרלמנט לא רוצה שום סטייה" במהלך ציון מצעד הגאווה בבודפשט, הפגינה נגד המשתתפים והכפישה כרזות תמיכה בזכויות להט"ב. עם זאת, מצעד הגאווה בעיר בשנת 2017 משך אלפי צועדים וזכה לתמיכת שגרירויות רבות, כולל מאוסטרליה, קנדה, צרפת, גרמניה, הממלכה המאוחדת וארצות הברית, כמו גם סלובקיה וסלובניה השכנות.[127]

הממלכה המאוחדת עריכה

 
הפגנת הזכויות למען הומוסקסואלים הראשונה בשטחי הממלכה המאוחדת, לונדון, 1972

ישנן קהילות להט"ב גדולות במיוחד בבירמינגהם, בלקפול, ברייטון, ליברפול, לונדון ומנצ'סטר שמארחות פסטיבלי גאווה שנתיים. מצעדי הגאווה הראשונים בממלכה המאוחדת התרחשו בבירה לונדון בשנת 1970 והפכו במשך השנים לפסטיבל הוותיק ביותר עבור קהילת הלהט"ב במדינה שמאורגן מדי שנה מאז.

הוועידה השנתית ה-27 של הארגון "InterPride" שהתקיימה באוקטובר 2008 בוונקובר, קנדה, קיבלה את הצעתו של ארגון הלהט"ב הבריטי "Pride London" לארח את אירועי "WorldPride" בשטחי העיר חודש בלבד לפני אולימפיאדת לונדון 2012 ובמהלך חגיגות יובל היהלום למלכותה של אליזבת השנייה.

יוון עריכה

בעיר הבירה של יוון, אתונה, ישנו מספר רב של עמותות להט"ב וכפר הומוסקסואלי מתפתח בשכונת גאזי (אנ') לצד קיום אירועים שונים בשטחה בהם מצעד גאווה ופסטיבל סרטי להט"ב בינלאומי "Outview" המתקיימים מדי שנה. מצעד הגאווה הרשמי הראשון בעיר התקיים ב-25 ביוני 2005 תחת הכותרת "חיבה, אהבה וחיים ראויים לכבוד" ולאחר מכן הפך לאירוע שנתי. ביוני 2012 החלה סלוניקי בקיום מצעד שנתי המוגדר כאחד האירועים הבולטים בשטחה. במהלכו, התקיים ניסיון להרים כרזה באורך 20 מטר, הקוראת לתיירים להחרים את אולימפיאדת החורף בסוצ'י 2014 על רקע אפליות ודעות קדומות רווחות נגד קהילת הלהט"ב ברוסיה על נקודת הציון המפורסמת ביותר בעיר, המגדל הלבן. הניסיון הופסק על ידי המשטרה המקומית תוך זמן קצר, אך פורסם במידה רחבה במדיה מקוונת ברחבי העולם.

יוון מוגדרת כאחד מיעדי תיירות הלהט"ב הפופולריים ביותר בעולם.[128][129] במיקונוס קיימת קהילת להט"ב משגשגת עם אירועי חגיגות רבים, בעוד האי לסבוס ידוע בעולם בייחוד הקהילה הלסבית בשטחיו והמונח "לסבית" שנגזר משמו שבו נולדה המשוררת סאפפו, מהגדולות במשוררי יוון בעת העתיקה, שנודעה בכתיבה עשירה של שירי אהבה לנשים.[130] הניסיון הראשון לארגן מצעד גאווה ביוון נעשה על ידי ארגון תנועת השחרור של הומוסקסואלים ביוון (AKOE) ב-28 ביוני 1980 באתונה והוגדר כ-"אירוע מחאתי". קיום האירוע חזר על עצמו כעבור שנתיים באחוזת זאפאפיון (אנ').[131] אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות במיקומים שונים בהם בשנים 1992, 1994 ו-1995 בגבעת סטרפי (אנ') ואילו ב-1996 וב-1998 בפדיון טו ארוס (אנ'). בשנת 1998 התרחשו באזור סגור. בסלוניקי, האירוע המקביל הראשון אורגן על ידי קבוצת הידידות הגאה של סלוניקי (OPOTH) בשנות התשעים.[132] מאז, נערכו אירועי גאווה בערים נוספות, כולל הרקליון, פטרס, סנטוריני וקורפו. ב-2017, נבחרה סלוניקי לארח את אירועי הגאווה האירופאים "EuroPride" בשנים 2020 ו-2024.

 
מצעד הגאווה באתונה, יוון בשנת 2018

סלוניקי ערכה לראשונה את מצעד הגאווה השנתי שלה בין התאריכים 22–23 ביוני 2012, תחת הכותרת "אהבה אחת, אלף צבעים" בעקבות הבטחתו של ראש העיר ייאניס בוטאריס לתמוך באירועי להט"ב ציבוריים בעיר. פסטיבל הגאווה הראשון בסלוניקי נהנה מתמיכה עממית גדולה של העיר, הפריפריה והאזור, שהיווה מכה קשה לאיש הדת אנת'ימוס בעיר, שקרא למאמינים להגיב לקיומו בשלילה.[133][134] שנה לאחר מכן, באחת מהכרזותיו מספר ימים לפני אירוע הגאווה של 2013, הצהיר הארכיבישוף המטרופוליטני של סלוניקי (אנ') כי שוב "יצטרך לסבול את הפסטיבל העצוב והבלתי מקובל של ההומוסקסואלים שרוצים לחגוג את מחלתם בדרך של קרנבל". הוא גם ביקש מההורים להרחיק את ילדיהם ואת עצמם מ-"חגיגות חסרות טעם וכל כך לא טבעיות". עם זאת, משתתפים רבים נכחו בציונו והפסטיבל בן היומיים הסתיים באווירה חגיגית עם מסיבות, הצגת גלריות וחגיגות ברחבי העיר.[135]

בשנת 2014 סלוניקי הוכתרה כ-"בירת הנוער האירופית" (אנ') וציון מהדורת אירועי הגאווה השלישית בשטחה נכללה בתוכניות הרשמיות של העיר לאותה שנה. לפי הערכה כללית מצעד הגאווה בשנת 2014 זכה להצלחה גדולה, בהשתתפותם של 10,000 מפגינים, יחד עם ראש העיר בוטאריס וגוש דיפלומטים זרים.[136] באותה שנה המוני אנשי דת העבירו ביקורות חריפות על האירועים באומרם כי הם מסמלים "מינוי בישופים הומוסקסואלים" והפגינו נגד ניצחונה של הזמרת הג'נדרקווירית האוסטרית קונצ'יטה וורסט בתחרות הזמר של האירוויזיון באותה שנה. איש הדת אנת'ימוס הוסיף כי הכנסייה מצווה "לא לתת את מה שקדוש לכלבים".[137] מצעד הגאווה הראשון בכרתים נערך בין התאריכים 26–27 ביוני 2015 בהרקליון, והוגדר כ-"פסטיבל הראשון לראיית שחרור מגדר ומיניות באי".[138] מצעד הגאווה הראשון בפטרס, העיר השלישית בגודלה ביוון, נערך בין ה-17–18 ביוני 2016 תחת הכותרת "ראו זאת אחרת".[139]

לוקסמבורג עריכה

ארגון זכויות הלהט"ב העיקרי של לוקסמבורג, "Pink Luxembourg" שהוקם ב-26 ביוני 1996 וכלל כ-220 חברים עד שנת 2004, מקיים מצעד גאווה שנתי המכונה פסטיבל "Gaymat" בבירה לוקסמבורג סיטי.[140][141]

לטביה עריכה

 
מצעד הגאווה הבלטית בריגה, לטביה, 2009

אף על פי גילויי מחלוקות, התרחש בשנת 2007 מצעד הגאווה בבירת לטביה, ריגה בניגוד לשנת 2005, בה מפגיני נגד הומופובים התקיפו פיזית את משתתפי המצעד ובשנת 2006 בה נאסר קיומו. המצעד תואר כשליו עם מעל 500 צועדים. עם זאת, אירוע בו זמנית התרחש נגד המצעד אשר משך כ-1,000 מפגיני נגד. המצעד בשנת 2012 משך כ-400 משתתפים עם תמיכת נציגים דיפלומטים אמריקאים.

בשנת 2015 אירועי הגאווה האירופאים "Europride" התקיימו בריגה ומשכו כ-5,000 מפגינים, בעוד מספר עשרות השתתפו במחאה נגד האירוע.[142] מצעד הגאווה הבלטית התקיים בלטביה בשנת 2018 ומשך מעל 8,000 מפגינים בריגה. האירוע תואר כשליו, עם מספר מינימלי של מתנגדים.[143]

ליטא עריכה

בשנת 2010 התירה מועצת עיריית וילנה את קיומו של מצעד הגאווה הבלטית להתקיים ב-8 במאי. בית משפט מקומי מנע מהמצעד להתקדם זמן קצר לפני שהיה אמור להתקיים לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, ריימונדאס פטרוסקאס, ציין את עילת "היעדר הביטחון" כסיבה למעורבותו. הנשיאה דליה גריבאוסקאיטה הביעה את התנגדותה לפסיקת היועץ המשפטי באמצעות דוברה וציינה את "הזכות החוקתית לאספה שלווה". החלטת היועץ המשפטי בוטלה על ידי בית משפט העליון של ליטא יום בלבד לפני קיום המצעד. עם נוכחות משטרתית כבדה, מהדורת המצעד לשנת 2010 התרחשה אל מול אלימות מצד מפגיני נגד בהם 12 נעצרו.[144] מצעד הגאווה הבלטית התרחש שוב בשנת 2013 בליטא בעודו מושך תשומת לב רבה יותר מציונו הקודם כתוצאה מאחריותה באותה תקופה של המדינה על נשיאות מועצת האיחוד האירופי.[145]

בינואר 2013 הגיש ארגון הליגה הליטאית הגאה (אנ') בקשה לעיריית וילנה במטרה לקיים את המצעד ב-27 ביולי 2013. שלא כמו בשנת 2010, הארגון הודיע כי לא יסתפק באזור חיצוני ודרש לקיימו בשדרת גדימינו, הממוקמת במרכז הבירה. העירייה דחתה את הבקשה וטענה כי "יהיה קשה להבטיח את אמצעי הבטיחות המתאימים".[146] הארגון פירט תלונה בעניין לבית המשפט לעניינים מנהליים בווילנה בו ביקש להורות לעירייה להתיר את קיום המצעד בשדרת גדימינו.[146] אף על פי שראש העירייה, ארטוראס צואקאס (אנ'), חזר בעקביות כי העירייה תיישם את פסק הדין של בית משפט,[147] התיק נאלץ לעבור בכל הערכאות השיפוטיות עד לקיומו בפועל. ב-23 ביולי 2013, ארבעה ימים לפני המועד שנקבע, הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על העירייה להיענות באופן מלא בפני בקשתו של הארגון.[148]

בקיומו, כ-500 צועדים השתתפו ומעל 1,000 מפגיני נגד התכנסו סביב שדרת גדימינו. בשל הגנה כבדה של כוחות המשטרה לא התרחשו הפרות סדר גדולות, בעוד 28 מפגינים הומופובים נעצרו בגין גרימת אי סדר ציבורי.[149] אחד מתוכם, היה חבר הפרלמנט הליטאי פטרס גרז'וליס. המצעד באותה שנה כלל מספר משתתפים בולטים בהם השרה השוודית לענייני האיחוד האירופי, בירגיטה אולסון (אנ') ופעיל זכויות הלהט"ב האמריקאי סטיוארט מילק (אנ').[150] ולדימיר סימנקו, מנהיג ארגון הליגה הגאה, כינה את ציון מצעד הגאווה הבלטית כ-"חגיגה לכל העיר וילנה" והצהיר כי אינו דוחה את הרעיון לארגן מצעד גאווה שנתי בעיר בנפרד ממצעד הגאווה הבלטית.[151] מהדורתו בשנת 2016 משכה מעל 3,000 איש והתקיימה ללא כל פגיעה קשה.[152]

 
מצעד הגאווה הבלטית בווילנה, ליטא, אשר משך בשיאו כ-10,000 מפגינים בשנת 2019

במאי 2017, לכבוד ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה בניין עיריית וילנה הואר בצבעי דגל הגאווה. האירוע התקבל בברכה על ידי ראש העירייה, שגרירים דיפלומטים ופוליטיקאים נוספים. באותו יום ערך הפרלמנט הליטאי תערוכת אומנות תחת כותרת של זכויות להט"ב.[153] ציון מצעד הגאווה הבלטית של שנת 2019 התקיים בין ה-4–9 ביוני בווילנה. במהלכו, נרשמה השתתפות שיא של מעל 10,000 מפגינים שצעדו באירוע ב-8 ביוני.[154] בשנת 2020 התקיים מצעד הגאווה הרשמי הראשון של וילנה שלא כחלק מקיומי מצעד הגאווה הבלטית.[155]

ב-4 בספטמבר 2021 התקיים מצעד הגאווה הראשון ברחבי העיר קובנה אשר כלל כ-3,000 איש בעוד בו זמנית קבוצת מפגינים דתיים התפללו בקתדרלת קובנה נגד קיומו. בין המשתתפים במצעד נכללו שרת החדשנות אושרינה ארמונאיטה (אנ'), חבר הפרלמנט תומאס ויטאוטס ראסקאויסיאוס (אנ') ושגריר ארצות הברית בליטא.[156]

ליכטנשטיין עריכה

ארגון הלהט"ב "Flay" שנוסד בשנת 1998 בליכטנשטיין, מארגן אירועי גאווה מדי שנה עבור חברי הקהילה המקומית בייחוד באזור המשולש בין ליכטנשטיין, פורארלברג ועמק הריין השווייצרי בשל אוכלוסיית המדינה המצומצמת.[157]

מונטנגרו עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה במונטנגרו

אירוע הגאווה הציבורי הראשון במונטנגרו נערך ב-24 ביולי 2013 בעיירת החוף בבודווה שהוקם על ידי ארגון הלהט"ב "LGBT Forum Progres" ועורר מחלוקות שונות.[158] ב-20 באוקטובר 2013, האירוע התקיים בעיר הבירה פודגוריצה, שם נעצרו על ידי המשטרה מפגיני נגד הומופובים שניסו להפר את קיומו.[159] בספטמבר 2017 התקיים מצעד הגאווה השנתי החמישי של פודגוריצה ללא אירועי התנגדות ואורגון על ידי "Queer Montenegro". במהלכו נרשמה נוכחות של מעל 200 מפגינים.[160]

מולדובה עריכה

חברת הפרלמנט האירופי לשעבר, מרייג'ה קורנליסן, נואמת במצעד הגאווה בבירת מולדובה, קישינב בשנת 2013

במולדובה קהילת הלהט"ב מוגדרת כקטנה אך תוססת ופתוחה. מצעד הגאווה הראשון של המדינה נערך באפריל 2002 עד שנת 2007 בה נאסר בטענה כי הומוסקסואליות "מערערת את ערכי הנצרות של מולדובה". ב-11 במאי 2008, המשטרה והרשויות עמדו כנגד ציון מצעד הגאווה בקישינב שנמנע על ידי המונים שהקיפו, הפחידו ותקפו את משתתפיו. ראש עיריית קישינב, דורין צ'ירטואקה (אנ'), שהחזיק בסיסמת מסע הפרסום שלו במהלך הבחירות לראשות העיר "ראש עיר צעיר, צוות ליברלי, בירת אירופה", אסר על קיום המצעד ערב קודם לכן.[161] האיסור עורר פגיעה בחופש האספה שהובילה לביקורות בינלאומיות, כולל משר החוץ הבריטי, דייוויד מיליבנד.[162][163]

פסק הדין בונצ'קובסקי ואחרים נגד פולין במאי 2007 היה מקרה בולט, בו פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם כי בעודו אוסר על קיום מצעדי גאווה שלווים בין השנים 2004–2005 (אף על פי שהתקיים למרות איסורו בשנת 2005), ראש עיריית ורשה, לך קצ'ינסקי, הפר שלוש סעיפים של האמנה האירופית לזכויות אדם: סעיף 11 הנוגע לחופש האספה, סעיף 13 העוסק בזכות הערעור וסעיף 14 המחייב חוקים נגד אפליה. בשנת 2012 קבע בית הדין כי הרשויות בקישינב הפרו את אותם סעיפי זכויות האדם באמנה בכך שביטלו את קיום האירוע בשנת 2008.[161] במאי 2017 ארגנו פעילי להט"ב מצעד שליו במקביל לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה. גורמים במשטרה ביטלו את האירוע זמן קצר לאחר תחילתו, בגלל חששות בטיחותיים משום שקבוצות אורתודוקסיות פונדמנטליסטיות החלו לתקוף את משתתפיו.[164] נשיא המדינה, איגור דודון תמך בהתקפות ואמר כי "מעולם לא הבטחתי להיות נשיא עבור ההומואים, הם היו צריכים לבחור בנשיא משלהם". לאחר מכן פגש באופן אישי את המפגינים ובירך אותם. עם זאת, כ-450 אנשים השתתפו במצעד, שהיה מספר שיא של משתתפיו באותה תקופה.[165]

במאי 2018 ארגנו בהצלחה פעילי זכויות להט"ב את מהדורת המצעד ה-17. המשטרה הגנה על המשתתפים מפני אלימות מפגינים הומופובים, והשתמשה נגדם בגז מדמיע. הנשיא דודון בירך שוב את המפגינים ואת הפגנת אלימותם.[166] עם זאת, קיום המצעד זכה לתמיכה משגרירויות רבות בהן: ארגנטינה, בלגיה, קנדה, צ'כיה, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, אירלנד, איטליה, לטביה, ליטא, הולנד, נורווגיה, פורטוגל, סלובניה, ספרד, שוודיה, שווייץ, הממלכה המאוחדת וארצות הברית.[167]

מלטה עריכה

במלטה נוכחת קהילת להט"ב פעילה,[168] עם מצעדי גאווה שנתיים בבירה ולטה.[169][170] רוב המנהיגים הפוליטיים הבולטים במדינה הופיעו במהדורת המצעד בשנת 2016 ובמשך השנים, ביניהם נכלל גם ראש הממשלה ג'וזף מוסקט ומנהיג האופוזיציה סימון בוסוטיל (אנ').[171]

מקדוניה הצפונית עריכה

ביוני 2013 צוין לראשונה שבוע הגאווה במקדוניה הצפונית בבירה סקופיה שאורגן על ידי מספר ארגוני להט"ב מקומיים וכלל במהלכו הקרת פסטיבל סרטים. ב-29 ביוני 2019, מעל 1,000 מפגינים השתתפו במצעד הגאווה הראשון של העיר. מספר חברי ממשלה הצטרפו לקיומו, כולל שרת הביטחון ראדמילה שקרינסקה ושרת העבודה והסוגיות החברתיות מילה קרובסקה לצד דיפלומטים זרים.[172][173][174]

נורווגיה עריכה

נורווגיה מוגדרת כאחת המדינות הידידויות ביותר כלפי להט"ב ברחבי העולם, בעוד את אחוז חברי הקהילה המקומית הגדול ביותר ניתן למצוא בעיר הבירה אוסלו, בה מתקיימים אירועים רבים ומקומות שפונים עבור להט"ב בהם גביע הספורט של רבללדר ופסטיבל גאווה.[175] אירועים אחרים כוללים את מצעדי הגאווה של הסקי הסקנדינבי שנערך בהמסדל, מצעד הגאווה של טרונדהיים ומצעד ברגן.[176] בפסטיבל הגאווה של אוסלו בשנת 2019 השתתפו מעל 50,000 איש במהלך המצעד הרשמי לצד 450,000 צופים ומבקרים, לדבריי המארגנים.[177]

בצפון הרחוק של נורווגיה אירועי מצעד הגאווה בלפלנד מתקיימים מדי שנה, ומשנים את מיקומים בין פינלנד, שוודיה ונורווגיה מדי שנה.

סלובניה עריכה

החברה הסלובנית מוגדרת כדתית ושמרנית בחלקה וכתוצאה מכך אזרחי להט"ב עשויים להתמודד עם אפליות על רקע דעות קדומות והומופוביה. עם זאת, המדינה הייתה חלק ממייסדות הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית ובמשך השנים, נוסדו ארגוני להט"ב שונים המארגנים אירועים שונים ברחבי המדינה. מצעדי גאווה מדי שנה מתקיימים בערים גדולות בהן הבירה ליובליאנה ומריבור אשר בשנת 2007 במהלך קיום המצעד בעיר, התמודדו הצועדים עם עימותים מצד מפגיני נגד הומופובים. בשנים האחרונות נראתה עלייה בנוכחות משתתפי המצעד.

סלובקיה עריכה

 
מצעד הגאווה בברטיסלאבה, סלובקיה, 2012

אירוע הגאווה הראשון של סלובקיה התקיים ב-22 במאי 2010 בעיר הבירה ברטיסלאבה אשר במהלכו מעל 1,000 איש התמודדו מול קבוצות מפגיני נגד. בעוד שכוחות המשטרה העירונית של ברטיסלאבה הפרידו בין שני הצדדים, מספר מפגינים חדרו אל תוך המצעד וזרקו אבנים אל עבר האירוע וריססו גז מדמיע נגד המשתתפים. משתתפי המצעד נאלצו לבטל את צעדתם במרכז העיר, אך חצו את נהר הדנובה בשטחה בהגנת המשטרה. לאחר מכן כ-28 מפגינים נעצרו.[178] האירוע השנתי שיפר מאז את הגדרות הביטחון שלו ונתמך על ידי שגרירויות זרות רבות.[179]

ספרד עריכה

ביום ב-28 ביוני 1977 הקים ארגון החזית השחרור הגאה של קטלוניה (FAGC) את הפגנת הלהט"ב הראשונה בספרד בעיר ברצלונה עם כ-5,000 מפגינים. המשטרה אבטחה את האירוע, עם מספר מעצרים ופציעות כתוצאה ממפגינים נגדיים. ב-1978, ארגון להט"ב נוסף קיים הפגנה במדריד עם כ-10,000 איש. שנה לאחר מכן הועברה אי-ההפללה של פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה בספרד.[180]

 
אירוע "Worldpride" במדריד, ספרד בשנת 2017 אשר משך מעל 3.5 מיליון משתתפים ומוגדר כאירוע הגאווה הגדול בכול הזמנים ביבשת אירופה

במהלך שנות השמונים הושקו מספר קבוצות ומגזיני להט"ב בערים שונות בהן ה-"FELGTB" אשר מוגדר כארגון הלהט"ב הגדול ביותר במדינה שנוסד בשנת 1992 מחברי הארגון "COFLHEE" לשעבר. הארגונים פעלו למען חקיקת הכרה בזוגיות חד מינית, קבלה חברתית, מרכזי ייעוץ בנושאים כגון "יציאה מהארון", מערכות יחסים או סוגיות בריאותיות וארגון אירועים ופסטיבלים שונים. כיום, נערכים מצעדי גאווה רבים ופסטיבלי להט"ב ברחבי ספרד, בהם מצעד הגאווה במדריד שבשנת 2019 משך מעל 400,000 מפגינים,[181] לצד קיומם בברצלונה, גראן קנריה, סביליה, בילבאו, לה קורוניה, ולנסיה, סרגוסה, מורסיה, פלמה דה מיורקה, קרטחנה, ואיאדוליד, בנידורם (אנ'), איביזה, סיטגס, מספלומס, טורמולינוס (אנ') וערים נוספות.[182]

באוקטובר 2012 הצביעו חברי הארגון "InterPride" בכנס השנתי בבוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית, שמדריד תארח אירועי הגאווה העולמיים "WorldPride" לשנת 2017.[183] טקס פתיחת האירועים התקיים בתיאטרון קלדרון ביום שישי 23 ביוני ושלושה ימים לאחר מכן, ב-26 ביוני, נחנכה באוניברסיטה האוטונומית במדריד (אנ') ועידה בינלאומית לזכויות אדם שדנה במעמד זכויות להט"ב עם נציגין מכלל רחבי העולם. מספר אירועי תרבות התקיימו בימים שלאחר מכן, כולל המצעד המסורתי ב-1 ביולי שנערך במסלול של 2 קילומטרים לצד נסיעתן של 52 משאיות. טקס הסגירה של "WorldPride" התקיים ב-2 ביולי בשער אלקלה. בסיום ציון האירועים, נחשף כי במהלכם השתתפו מעל 3.5 מיליון איש אשר תרמו כ-200 מיליון אירו לכלכלת העיר מדריד.[184]

סרביה עריכה

מצעד הגאווה הראשון בסרביה נערך בבירה בלגרד בשנת 2001. במהלכו, התעמתו המשתתפים עם מפגיני נגד שכתוצאה מכך היה צורך לבטל את קיומם של מספר אירועים לאחר מכן. ציון יום הגאווה בבלגרד בשנת 2004, ובשנת 2007 בנובי סאד, בוטל עקב חוסר היכולת של המשטרה להעניק בטיחות מספקת כנגד אלימות עקב מגבלות משאבים. המצעד בבלגרד בשנת 2009 בוטל גם כן מסיבות דומות, בעוד המשטרה הצהירה כי "לא יכלה להבטיח את ביטחונם של המשתתפים".[185]

 
מצעד הגאווה בבלגרד, סרביה בשנת 2017

מצעד הגאווה השני בבלגרד התקיים ב-10 באוקטובר 2010, בהשתתפות כ-1,000 איש. עם זאת, הוא נתקל בתגובה אלימה שהגיעה לשיאה בהתפרעות מפגינים הומופובים נגדיים. עם זאת, לאורך השנים לאחר מכן כמות המתנגדים פחתה וכמות משתתפי המצעד גדלה משמעותית. בספטמבר 2017 השתתפה ראש הממשלה אנה ברנאביץ' הידועה כלסבית גלויה לראשונה במצעד העיר כמו גם בשנים הבאות בהיותה מצהירה כי "הממשלה כאן עבור כול האזרחים ותבטיח את כיבוד הזכויות לכלל האזרחים". בשנת 2021 דרישות לחקיקת חוק על הכרה באיחוד אזרחי בקרב זוגות חד מיניים ותגובות רשמיות חזקות יותר נגד דברי שטנה ופשעי שנאה המופנים כלפי אזרחי להט"ב סרבים היו גולת הכותרת של המצעד.[186]

ב-17 במאי 2019, לרגל ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה, התאספו מאות אנשים במרכז נובי סאד לקראת מה שתואר ככנס הגאווה הראשון בעיר הצפונית. האירוע אורגן על ידי עמותה מקומית לא ממשלתית, בתמיכת גורמים בעירייה.[187]

פולין עריכה

  ערך מורחב – צעדות שוויון בפולין

רק מספר צעדות נערכו עד סוף שנות העשרים של המאה העשרים ואחת עבור זכויות להט"ב בפולין. עם זאת, לאחר עלייתה של מפלגת השלטון חוק וצדק בשנת 2015 שהחלה לפעול עבור הגבלת זכויות להט"ב בנושאים שונים בהם איסור בחוקה על אימוץ בקרב זוגות ויחידים הומוסקסואלים, הצעדות התפשטו לאזורים רבים יותר ובשנת 2019 התקיימו מעל 25 ברחבי המדינה, לעומת 7 בשנת 2017 ו-15 בשנת 2018 כתגובה לרטוריקה ההומופובית של המפלגה.[188] ההיבט הגדול ביותר של תנועת הלהט"ב בפולין הוא מצעד הגאווה המתקיים בבירה ורשה מדי שנה מאז 2001.[189] סקר דעת קהל שנערך בשנת 2010 על ידי "PBS" הראה כי מיעוט של 45% מתושבי העיר תמכו בקיום המצעד באותה שנה.[190] עם זאת, בשנים האחרונות המצעד זכה לתמיכה רחבה מצד תאגידים וממשלות אזוריות בעוד השותפה העיקרית של מצעד 2018 הייתה הממשלה האזורית של פרובינציית מזוביה, שורשה היא חלק ממנה.[191]

 
מצעד הגאווה בבירת פולין, ורשה, אשר הוגדר בשנת 2019 למצעד הגדול ביותר במרכז ומזרח אירופה עם מספר שיא של כ-50,000 מפגינים בהם ראש העיר רפאל צ'אסקובסקי

בשנים 2004 ו-2005 שללו פקידי עיריית ורשה אישור לארגון מצעד גאווה, בשל מספר סיבות בהן הסבירות להפגנות נגד אלימות.[192] למרות זאת, כ-2,500 צעדו במהלכו באופן בלתי חוקי ב-11 ביוני 2005 ברחבי העיר ו-10 איש נעצרו. איסור מתן ההיתר לקיום המצעד הוכרז כבלתי חוקי על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם בפסק הדין בונצ'קובסקי ואחרים נגד פולין בשנת 2007 באמירה כי האיסור מערער את איסור האפליה וחופש ההתאגדות המובטח באמנה האירופית לזכויות אדם עליה חתומה פולין.[193] המצעד גונה על ידי ראש עיריית ורשה לך קצ'ינסקי, שאמר כי התרת מצעדי גאווה בורשה "תקדם אורח חיים הומוסקסואלי".[194] אירועי הגאווה בעיר נמשכו באופן שנתי קבוע מאז 2006, ומשכו אליהם קהל של כ-10,000 מפגינים בכל שנה, עד שנת 2015, כאשר המצעד משך מעל 18,000 איש.[195][196] מאז, עלתה נוכחותו בצורה דרמטית והגיעה במצעד של שנת 2018 ל-45,000 מפגינים.[197] ב-8 ביוני 2019 צעדו באירוע מספר שיא של משתתפים מאז היווסדותו, כ-50,000 איש בהם ראש העיר רפאל צ'אסקובסקי שהשתתף לראשונה באירוע והצהיר כי הוא רוצה שורשה תישאר "עיר פתוחה וליברלית".[198] המצעד באותה שנה הוגדר כגדול ביותר במרכז ומזרח אירופה.[199] ורשה אירחה בנוסף את אירועי הגאווה האירופאים "Europride" בשנת 2010 והייתה למדינה הראשונה שעושה זאת כחלק מהגוש המזרחי לשעבר.[200]

צעדת הסובלנות בקרקוב נערכת מאז מאי 2004 אשר במהלכה השתתפו כ-1,500 מפגינים לראשונה. במהלך האירועים התקיימו תערוכות לציון רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית והוקרנו סרטי להט"ב. בשנת 2005, בשל מותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, החליטו המארגנים לבטל את קיומה. ב-2006 התקיימה הצעדה ב-28 באפריל. במהלכה השתתפו כ-2000 מפגינים בעוד במקביל הארגון "כל הנוער הפולני" (אנ') הידוע כבעל פילוסופיה דתית פוליטית, אנטישמית ואנטי-ציונית שמצהיר כי מטרתו היא "לגדל את הנוער הפולני ברוח קתולית ופטריוטית" ארגן מחאה נגדית בשם "מצעד המסורת והתרבות". לאחר מכן הותקפו משתתפי הצעדה על ידי כמה מאות מפגיני נגד הומופובים מטעמו. המשטרה עיכבה כ-11 מפגינים וקנסה עשרות מתוכם. אחד מהמשתתפים בצעדה דווח כי נפצע מאבן שנזרקה על ראשו על ידי פעילי הארגון.

הצעדה השלישית בעיר התקיימה ב-21 באפריל 2007 וגם בה נכללו כ-2,000 איש. מפגיני נגד ניסו לשבש את קיומה מספר פעמים ו-13 מתוכם נעצרו על ידי המשטרה. ביניהם היו חמישה קטינים, שכללו שני צעירים בני 16 שנמצאו עם חומרים פירוטכניים. הצעדה הרביעית התקיימה ב-26 באפריל 2008 בעוד 6 ממתנגדיה נעצרו עקב התפרעות ותקיפה של קצין משטרה אך משתתפי הצעדה עצמה לא נפגעו.[201][202] הצעדה החמישית בעיר לראשונה הופרדה מפסטיבל התרבות לסובלנות והתקיימה ב-16 במאי 2009 מטעם "May Queer Festiva" שהוקם לראשונה בו לקחו כ-400 משתתפים חלק.[203] בשנים שלאחר מכן, צעדות הסובלנות בעיר שינו את שמותיהן הקודמים למצעדי גאווה והתקיימו בשלווה רבה יותר מבעבר.[204][205][206][207][208]

בשנת 2004, מפגיני צעדת השוויון בפוזנן צעדו 200 מטר מהטירה הקיסרית לאורך רחוב שוויטי מרצ'ין בעוד משתתפיה נאלצו להתמודד מול מפגינים הומופובים שקראו כינויים פוגעניים ויידו אבנים, ביצים ובקבוקים לעברם. המשטרה התעמתה עם המפגינים ועיכבה חלק מתוכם, בעוד לאחר מכן הצעדה הוחזרה לנקודת תחילתה. שנה לאחר מכן התרחשו שוב עימותים בין הצועדים לבין מפגינים לאחר שקראו כינויי גנאי וזרקו בקבוקים, ביצים ואבנים לעברם. כתוצאה מכך, המשטרה התערבה ופיזרה את הצעדה והצועדים הגיבו במחאת ישיבה. לאחר מכן המשטרה עצרה כ-65 ממשתתפי הצעדה בטענה כי "התכנסו באופן בלתי חוקי". ב-15 בנובמבר החליט ראש עיריית פוזנן, ריזארד גרובלני (אנ'), לאחר שהתייעץ עם המשטרה ועם רשות הדרכים העירונית, להוציא צו איסור על קיום הצעדה בעיר. אף על פי שהמשטרה בתחילה לא התנגדה למסלול שהציעו המארגנים, נשיא המחוז פולין גדול בו שוכנת פוזנן טען כי הצעדה "תהווה איום על הסדר הציבורי, החיים, הבריאות או הרכוש בקנה מידה משמעותי". המקרה עורר סערה בפולין ובמדינות נוספות בעולם. ב-24 בנובמבר פרסמה המזכירות הבינלאומית של הארגון אמנסטי אינטרנשיונל הצהרה רשמית על פולין לראשונה מזה שמונה שנים, בה הביעה חשש מפני האיום על זכויותיהם של אזרחי להט"ב פולנים. למעלה מ-2,900 איש חתמו על מכתב פתוח על מחאה אזרחית בנוגע לפרעות מפגיני הנגד ב-19 בנובמבר 2005. נציב תלונות הציבור על זכויות האזרח אנדז'יי זול (אנ') ביקש מראש עיריית פוזנן הסברים על הסיבות להחלטת מעצרם של הצועדים. עצרות סולידריות לתמיכה בצועדים נערכו בכל רחבי המדינה בהם בערים בגדנסק, אלבלונג, קרקוב, פוזנן, ז'שוב וורשה. מחאה דומה אורגנה גם מול שגרירות פולין בברלין והקונסוליה הכללית הפולנית בניו יורק.

 
צעדת הסובלנות בקרקוב, פולין בשנת 2020

ב-14 בדצמבר 2005 קבע בית המשפט לעניינים מנהליים בפוזנן כי האיסור על ארגון צעדת השוויון שהונפק על ידי ראש העירייה איננו חוקתי בעודו הדגיש כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם החוק הפולני והאירופי. השופטים הצהירו בפסיקתם כי גרובלני עבר על החוק, כיוון שחייב אותו לקחת בחשבון את זכותם של האזרחים להפגין את דעותיהם, ולא את זכותם של אלה שעלולים לאיים על המפגינים. בית המשפט המחוזי בפוזנן סירב להעמיד לדין את המשתתפים הנאשמים בצעדה בטענה כי "המפגינים רצו להביע את עמדותיהם בפומבי. זכות זו מובטחת על ידי החוקה". סוכנויות של האו"ם והפרלמנט האירופי גיבשו החלטה בגנות הומופוביה באירופה לאחר האירוע. במסגרת ימי השוויון והסובלנות, שהתקיימו בתאריכים 9–18 בנובמבר, נערכה צעדת השוויון השלישית בפוזנן. בניגוד לשנה הקודמת, מארגני הצעדה הורשו לצעוד לאורך רחובות פוזנן. לראשונה, הצליחו 500 משתתפי הצעדה להשלים את המסלול המתוכנן ללא שיבושים. בשנים שלאחר מכן הצעדות נערכו ללא עימותים ובמקומות שונים ברחבי העיר.

צעדת השוויון בקטוביץ התקיימה לראשונה בשנת 2008. לאחר הפסקה בת עשור, צעדות שוויון חדשות התקיימו בשנת 2018 ובשנת 2019.[209][210] צעדת השוויון בלודז' נערכה לראשונה בשנת 2011. בשנת 2015 נכח סגן ראש העיר תומאש טרלה. בשנת 2019, הצעדה נערכה לראשונה בחסות על ידי רשויות העיר בהשתתפות ראש מועצת העיר מרסין גולשובסקי. במהלכה נאלצו 200 הצועדים לשנות את דרכם עקב הפגנות הומופוביות שלא התקיימו לבסוף אשר הוכרזו מראש על ידי קבוצות שונות.[211] מצעד הגאווה בגדנסק מתקיים מאז שנת 2015 ברחבי העיר ובשנת 2017, ראש העיר פאבל אדמוביץ' פתח את קיומו ויורשתו,[212] אלכסנדרה דולקביץ' (אנ'), פתחה את מהדורת 2019.[213] מצעד הגאווה בטורון החל לראשונה בשנת 2017 והגיע למעל 2,000 צועדים בשנת 2019.

מצעד הגאווה בז'שוב היה לראשון שנערך בפרובינציית פודקרפצקיה ב-30 ביוני 2018 בעודו משך כ-1,500 מפגינים, בהם חברת הבית התחתון של הפרלמנט הפולני ג'ואנה שייורינג-וילגוס (אנ') והשחקן עומר סנגרה (אנ'). במהלך מהדורתו הראשונה התרחשו עימותים עם מפגיני נגד מטעם הארגון כל הנוער הפולני והמשטרה נאלצה להתערב בהפרדתם. לאחר שהצועדים הודיעו על תוכניתם לקיים את העצרת שוב בשנת 2019, חברי מועצת העיר מטעם מפלגת השלטון חוק וצדק ניסחו החלטה להפוך את ז'שוב ל-"אזור חופשי מלהט"ב" ולאסור על האירוע. כ-29 בקשות להפגנות נגד האירוע הגיעו לעירייה, מה שהוביל את ראש העיר תדיאוש פרנץ, חבר ברית השמאל הדמוקרטית, לא לאפשר היתר לקיום הצעדה בגלל חששות ביטחוניים. עם זאת, האיסור בוטל לאחר מכן על ידי פסיקת בית משפט.[214]

 
מצעד הגאווה בצ'נסטוחובה, פולין בשנת 2018

מצעד הגאווה בצ'נסטוחובה נערך לראשונה ביולי 2018. במהלכו המשטרה התערבה כדי למנוע ממפגינים הומופובים לחסום את המסלול.[215] מצעד הגאווה בלובלין התקיים לראשונה בשנת 2018. במהלך מהדורתו השנייה ב-2019 השתמשו השוטרים בגז מדמיע לפיזור מפגיני נגד אשר כ-25 מהם נעצרו בגין ניסיון לתקיפת המשתתפים.[216] הצעדה הסתיימה ללא נפגעים וזוג נשוי נידון לשנת מאסר כל אחד בגין הבאת חומרי נפץ לשיבוש המצעד.[217] מצעד הגאווה בשצ'צ'ין נערך לראשונה מאז 2018.[218] מצעד הגאווה בביאליסטוק נערך לראשונה בשנת 2019 אשר במהלכו, יותר מ-30 מפגיני נגד נעצרו על רקע התנהגות אלימה ועשרות צועדים שנפצעו. אמנסטי אינטרנשיונל מתח ביקורת על תגובת המשטרה "שלא הגנה כראוי על צועדים ולא הגיבה למקרים של האלימות".[219][220][221] ביולי 2021 הודיעה הנציבות האירופית כי היא תובעת את פולין יחד עם הונגריה על "הפרת זכויות היסוד של חברי קהילת הלהט"ב" בשטחיהן.[222][223]

פורטוגל עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה בפורטו

בליסבון, בירת פורטוגל, מתקיים מצעד גאווה מאז 2000 כמו גם בפורטו מאז 2006 המושכים אלפי משתתפים וצופים מדי שנה.[224] בשנת 2017 קיימה העיר הראשית באיי מדיירה פונשל את מצעד הגאווה הראשון בשטחה.[225] ליסבון מארחת גם את אחד מפסטיבלי סרטי הלהט"ב הגדולים באירופה, "Lisboa International Queer Film Festival".[226]

פינלנד עריכה

 
מפגינה במהלך המחאה תחת השם "צועדים עבור מי שאינם יכולים" נושאת שלט לזכרו של ג'יידן בל, נער אמריקאי שהתאבד בגיל 15 בעקבות בריונות הומופובית בשנת 2013, בעת מצעד הגאווה בהלסינקי, פינלנד, 2014

ישנה קהילת להט"ב גדולה בבירת פינלנד, הלסינקי, עם ברים הומוסקסואלים, מועדונים וציון אירועי גאווה רבים. ההפגנה הציבורית הראשונה מטעם חברי קהילת הלהט"ב במדינה נערכה בשנת 1981 בהלסינקי תחת הכותרת "ימי השחרור". במשך השנים, החלו מצעדי הגאווה להיערך בערים רבות נוספות ברחבי המדינה בהן: אואולו, יובסקילה, טורקו, טמפרה, רובניימי, לאפנראנטה, לוביסה (אנ'), פורי, ריהימקי (אנ'), לאהטי, קוקולה וקוסאמו.[227][228] בשנת 2018 מספר שיא של כ-100,000 איש צעדו במצעד הגאווה של הלסינקי,[229] ושנה לאחר מכן, השתתף במהלכו גם ראש הממשלה אנטי רינה.[230]

מצעד הגאווה בלפלנד מתקיים בצפון הרחוק של המדינה, ומסתובב מדי שנה בין נורווגיה, שוודיה ופינלנד. בשנת 2017 נערך לראשונה בפינלנד בכפר אינארי (אנ') ועתיד להתקיים בשנת 2021 בעיירה אוצ'וקי (אנ').[231]

צ'כיה עריכה

בניגוד למגבלות העידן הקומוניסטי, צ'כיה הפכה לליברלית במשך השנים מבחינה חברתית מאז מהפכת הקטיפה בשנת 1989 והיא מוגדרת כאחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב באיחוד האירופי. קבלה גוברת זו מוגדרת בין היתר בשל הרמות הנמוכות של האמונה הדתית במדינה. ישנה סצנת להט"ב גדולה בפראג אשר משמשת כמקום בילוי מרכזי. העיר השנייה בגודלה, ברנו, מארחת אירוע פסטיבל קולנוע המכונה "Mezipatra" לצד מקומות הקרנה בערים נוספות מאז שנת 2000 מדי חודש.[232]

בשנים 2008, 2009 ו-2010 התקיים פסטיבל להט"ב בעיר ברנו. מצעד הגאווה הראשון בפראג התקיים באוגוסט 2011 בתמיכה רשמית של ראש העיר בוהוסלב סבובודה (אנ') ופוליטיקאים נוספים.[233] האירוע משך מספר תגובות שליליות מצד קבוצות שמרניות דתיות.[234][235] מצעד הגאווה השני בעיר התקיים באוגוסט 2012, ובו נקבעה המסורת של קיומו באופן שנתי.[236] עם זאת, קבוצה של צעירים נוצרים ניסתה למחות על התרחשותו בתמיכת הארכיבישוף הקתולי, דומיניק דוקה.[237]

צרפת עריכה

 
הצעדה הלאומית הראשונה בצרפת למען זכויות הומוסקסואלים בבירה פריז ב-4 באפריל 1981

מצעד הגאווה הראשון בצרפת נערך בפריז ב-4 באפריל 1981 בכיכר מאובר ואורגן על ידי העמותה ועדת החירום נגד דיכוי הומוסקסואליות (UARH) אשר במהלכו נרשמה השתתפות של כ-10,000 איש. המצעד מתקיים בכל שנה מאז בחודש יוני בעוד אחוז ההשתתפות בו גדל באופן משמעותי מאז שנות השמונים והגיע ל-100,000 איש הסוף שנות התשעים. מהדורתו בשנת 2019 הגיעה לשיא של מעל 500,000 מפגינים[238] האירוע הוא השלישי בגודלו בעיר, בעקבות מרתון פריז ומצעד הטכנו, והוא כולל תמיכת 60 אגודות, ארגוני זכויות אדם, מפלגות פוליטיות וחברות שונות.

מחוץ לפריז נערכים אירועי גאווה גם בערים רבות נוספות ברחבי צרפת, כולל רן ומרסיי, שערכו את מצעדיהן הראשונים בשנת 1994. נאנט, מונפלייה וטולוז ארגנו את פסטיבלי הגאווה הראשונים שלהן בשנת 1995, וליון, ליל, בורדו, גרנובל, קאן ואקס-אן-פרובאנס בשנת 1996. רואן, ביאריץ, אנז'ה ופואטייה בשנת 2000, וקן ושטרסבורג בשנת 2001. אחרים כוללים את הערים אוסר, דיז'ון, ניס ואביניון אשר מקיימות מצעדי גאווה בשטחן גם כן.[239]

קוסובו עריכה

 
מצעד הגאווה בפרישטינה, קוסובו בשנת 2021

אירועים שמציינים את היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה אורגנו בקוסובו מאז 2007. מצעד הגאווה הראשון של המדינה התרחש בבירה פרישטינה במאי 2016, בהשתתפות הנשיא האשים ת'אצ'י ודיפלומטים בריטים ואמריקאים.[240] שבוע גאווה שנתי מתקיים בפרישטינה מאז 2017. בשנת 2018 השתתף ראש העיר שפנד אחמטי (אנ') בציון המצעד.[241] במהלך קיומו השלישי באוקטובר 2019, המפגינים החלו את הצעדה בכיכר סקנדרבג והמשיכו אל שדרות האם טרזה לכיכר זהיר פג'אזיטי ועברו את בנייני הממשלה והפרלמנט של קוסובו ונקודות ציון אחרות של העיר עם הסיסמה "עבור מי שליבכם פועם". האירועים נערכו ללא מקרי התנגדות וכללו תערוכות אמנותיות שונות, מסיבות, כנסים ודיונים.[242]

קפריסין עריכה

ב-31 במאי 2014 נערך מצעד הגאווה הראשון בקפריסין בבירה ניקוסיה. המצעד נחל הצלחה עם מעל 4,500 מפגינים. המצעד זכה לתמיכה פוליטית נרחבת כמעט מכל המפלגות ברחבי הקשת הפוליטית, כמו גם לתמיכה של הנשיא לשעבר ג'ורג' ואסיליו, משרד הפרלמנט האירופי בקפריסין, נציגות הנציבות האירופית בקפריסין ועוד כ-15 נציגי שגרירויות זרות שהשתתפו במהלכו. משרדי השגרירויות של דנמרק, פינלנד, הולנד, שוודיה וארצות הברית במדינה הניפו דגלי גאווה. זמרת הפופ הבינלאומית ילידת קפריסין, אנה ויסי, השתתפה גם כן במהלכו. אלכסנדרוס מודינוס בן ה-81, שזכה בפרשת בית הדין האירופי לזכויות אדם בשנת 1993 נגד קפריסין בגין חוקיה שהפלילו פעילות הומוסקסואלית בהסכמה, עמד בראש המצעד. התגוששות פרצה בין קבוצה של מפגינים נוצרים אורתודוקסים שהוקיעו את המצעד אותו כינו כ-"מביש" והפגינו מחוץ לפרלמנט הקפריסאי. את האירוע הקדים פסטיבל הגאווה בקפריסין, שהתקיים בין 17 במאי (היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה) ל-31 במאי. אירועים ופעילויות נוספות למען מודעות למעמד זכויות להט"ב בקפריסין, נערכות בפאפוס וגרוסקיפו (אנ').[243]

בקפריסין הצפונית בשנת 2008 נוסדה תנועת "שורטבוס" המורכבת מפעילי זכויות אדם שפועלת למען שוויון זכויות עבור זכויות להט"ב באזור הצפוני של האי. התנועה קיבלה תמיכה כספית ממשרד הנציבות האירופית בקפריסין והנציבות האירופית למען פעילותה שכוללת בין היתר ארגון אירועי גאווה ומתן שירותי תמיכה, חינוכיים, פסיכולוגיים ומשפטיים ללהט"ב.

קרואטיה עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה בזאגרב, מצעד הגאווה באוסייק

מצעד הגאווה הראשון בקרואטיה התרחש ב-29 ביוני 2002 בעיר הבירה זאגרב. תמיכתו הציבורית החלה לגבור מאז ומספר המשתתפים גדל במהירות משנה לשנה, אך הצעדות חוו גם התנגדות ציבורית אלימה מצד גורמים הומופובים. בשנת 2006, היה למצעד אופי אזורי, שמטרתו הייתה לתמוך במגיעים ממדינות בהן הפגנות מסוג זה אסורות על ידי הרשויות. מצעד 2011 היה לעצרת הגאווה הגדולה ביותר בקרואטיה באותה תקופה, והתקיים ללא אירועים אלימים בעוד דווח כי מספר השוטרים המספקים ביטחון באירוע היה נמוך יותר מאשר בעת קיומו בשנים קודמות. נכון לקיץ 2019, מהדורתו בשנת 2013 הייתה הגדולה במדינה עד כה, עם מעל 15,000 מפגינים.[244][245][246][247] ב-27 במאי 2013 צעדו כ-1,500 איש בזאגרב לתמיכה בהכשרת נישואים חד-מיניים מפארק זרינג'בק (אנ'), כיכר סן מרקו (אנ'), מטה ממשלת קרואטיה, הפרלמנט הקרואטי ובית המשפט החוקתי של קרואטיה (אנ'). ב-30 בנובמבר 2013 יום לפני שהתקיים משאל העם להגדרה של נישואים כאיחוד הטרוסקסואלי של גבר ואישה בלבד בחוקה הקרואטית (אנ'), כ-1,000 איש צעדו בזאגרב לתמיכה בהכשרת נישואים חד-מיניים תחת הכותרת "נישואים שווים". צעדות תמיכה נוספות התקיימו גם בפולה, ספליט ורייקה.[248]

 
מצעד הגאווה ברחבי רייקה, קרואטיה, 2018

מצעד הגאווה הראשון בספליט נערך ב-11 ביוני 2011. עם זאת, מסלול הצעדה התברר כבעיית מכיוון ששירות הביטחון לא היה מספיק חזק כדי למנוע אירועים חמורים, וכתוצאה מכך היה צריך להוביל את משתתפי המצעד לאזור בטיחות. במהלכו, נעצרו כמה מאות מפגיני נגד הומופובים, ובסופו של דבר האירוע בוטל. זמן קצר לאחר האירוע, חלקים רבים מהתקשורת הארצית הביעו תמיכה במשתתפי המצעד, וקראו לכולם "לצעוד במצעד הגאווה הבא של ספליט".[249] ב-16 ביוני 2011, 73 פרופסורים ומקורבי הפקולטה למשפטים בזאגרב חתמו על הצהרה שיזם הפרופסור מיחאלו דיקה, ובה הביעו את תמיכתם המלאה במצעד 2011, וקריאתם עבור רשויות לפעול למען מניעה והחלת סנקציות על התנהגות המסכנת שוויון זכויות יסוד וחירויות של אזרחי קרואטיה בצורה יעילה ואחראית.[250][251] ב-9 ביוני 2012 צעדו מאות משתתפים ברייקה, העיר השלישית בגודלה בקרואטיה בהקדשה לתמיכה במצעד ספליט שבוטל שנה קודם לכן.[252] קיום המצעד השני בספליט בשנת 2012 הוגדר כמוצלח, בעודו קיבל תמיכה ציבורית רחבה מהתקשורת הקרואטית, ידוענים ופוליטיקאים. במהלכו, השתתפו כחמישה שרים ממשלתיים ואישי ציבור נוספים. בשנת 2013 המצעד נמשך ללא אירוע התנגדות אחד, והיה לפעם הראשונה בקרואטיה שראש העיר, איבו בלדסר (אנ'), השתתף במהלכו.[253][254][255][256][257][258][259]

נשיא קרואטיה לשעבר, איוו יוסיפוביץ', הביע תמיכה חזקה בשוויון עבור זכויות להט"ב בקרואטיה לאורך השנים, יחד עם כמה פוליטיקאים פופולריים אחרים ומפלגות מרכז-שמאל כגון המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת העם הקוראטית, המפלגה הקרואטית החברתית-ליברלית (אנ'), מפלגת הירוקים (אנ') ומפלגת העבודה הקרואטית (אנ') לצד פגישותיו עם ארגוני להט"ב. ב-1 ביוני 2012 פרסם הצהרת תמיכה במצעד 2012 בספליט וגינה את האלימות אשר שררה בציונו שנה קודם לכן אותה כינה "בלתי מקובלת". החברה לשעבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, נשיאת מפלגת הירוקים הנוכחית והשרה לשעבר להגנת הטבע והסביבה, מירלה קולי (אנ'), השתתפה עד כה בכל אירועי הגאווה במדינה.[260] מצעד הגאווה הראשון באוסייק התקיים ב-6 בספטמבר 2014 ומשך מעל 300 צועדים. שר הכלכלה וכן פעילי זכויות להט"ב סרבים ויוונים השתתפו במהלכו.

רומניה עריכה

מצעד הגאווה בבירת רומניה, בוקרשט מתקיים בכול שנה מאז 2005. מהדורת ה-15 של המצעד כללה שיא משתתפים של כ-10,000 איש שאורגנה על ידי "ACCEPT" (אנ').[261][262] ב-2017 נערך מצעד הגאווה הראשון בקלוז'-נאפוקה על ידי העמותה "Be An Angel". מצעדי הבכורה ביאשי וטימישוארה התקיימו בשנים 2021 ו-2022 בהתאמה.[263][264]

 
מצעד הגאווה השני בבוקרשט, רומניה, 2006

רוסיה עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה במוסקבה, המחאות בנוגע לזכויות להט"ב ברוסיה בעקבות משחקי החורף 2014

במשך השנים היו התנגדויות לארגון מצעדי גאווה במספר ערים ברוסיה, הבולטות ביותר במוסקבה, בה הרשויות מעולם לא אישרו בקשה לקיומם.[265] ראש עיריית הבירה לשעבר יורי לוז'קוב תמך בסירובה לאשר את המהדורות הראשונות של מצעד הגאווה במוסקבה של פעיל הלהט"ב הרוסי ניקולאי אלכסייב בשנים 2006–2007 בעודו כינה אותם כ-"שטניים" ואת משתתפיו כ-"מתרוממים" (כינוי גנאי נגד הומוסקסואלים).[266] האירועים נמשכו כמתוכנן, בניגוד לחוסר אישורם ובמהלכם הותקף פעיל זכויות האדם הבריטי פיטר טאצ'ל בעת השתתפותו לצד מעצרם של בין שמונה לעשרה משתתפי המצעד על ידי המשטרה בשנת 2007.[267][268] במצעד השתתפו בנוסף חברות ההרכב הרוסי ט.א.ט.ו. - ילנה קטינה ויוליה וולקובה.[269][270]

גינוי יחס הרשויות למצעד הגיע מכל רחבי אירופה והעולם המערבי. ראש עיריית רומא, וולטר ולטרוני (אנ'), אמר כי "מה שקרה במוסקבה משאיר אותך פעור פה. להשתמש באלימות כלפי מי שמוחה באופן שליו להכרה בזכויות האדם והאזרח שלו הוא סימן עצוב" בדומה לברטראן דלנואה, ראש עיריית פריז, שגינה את הרשויות במוסקבה גם כן.[271] קיום המצעד שנה לאחר מכן זכה שוב לדחייה מצד העירייה. עם זאת, נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, התקשר למחוז האזור הניהול המרכזי במוסקבה והצהיר לאשר את קיום המצעד. אולם, בקשתו נדחתה.[272] מארגניו הציגו מחאה בתגובה שאספה כ-30 פעילים בהנהגתו של אלכסייב מול פסלו של מלחין המוזיקה הרוסי צ'ייקובסקי וחשפו כרזה עם הציטוט "זכויות להומואים ולסביות. יש להעמיד לדין את ההומופוביה של ראש העיר לוז'קוב מהקומה השלישית בבניין מול עיריית מוסקבה".[273][274]

 
פעיל הלהט"ב הרוסי, ניקולאי אלכסייב, נעצר במצעד הגאווה הראשון במוסקבה, 27 במאי 2006
 
הפנת זכויות להט"ב בסנקט פטרבורג, 2014

אירוויזיון 2009 אשר נערך במוסקבה, היה מוקד לסיקור תקשורתי בינלאומי כלפי יחסה של רוסיה אל זכויות קהילת הלהט"ב הרוסית. אלכסייב הודיע כי מצעד הגאווה בעיר באותה שנה, ייערך במקביל לגמר התחרות ב-16 במאי, יום לפני היום הבינלאומי נגד הומופוביה. שם המצעד שונה ל-"מצעד הגאווה הסלאבי" כדי להעלות מודעות לזכויות להט"ב באזור הסלאבי של אירופה כולו.[275] המצעד לא קיבל אישור מהרשויות במוסקבה בטענה שהוא יביא ל-"הרס המוסר בחברה",[276] והוצאו הצהרות לפיהן "צעדים נוקשים" יעמדו בפני כל מי שיצטרף לקיומו.[277][278]

ההפגנה פוזרה על ידי משטרת מוסקבה, ו-20 מפגנים נעצרו, בהם אלכסייב והפעיל טאצ'ל, שקרא את המשפט "זה מראה שהרוסים אינם חופשיים" כאשר נלקח על ידי השוטרים.[276][279] נציגת שוודיה מאלנה ארנמן תמכה בקיום המצעד והביעה את צערה מכך שהשלטון במוסקבה לא מאפשר את קיום אירוע "המחווה לאהבה" באומרה.[280] הזוכה באותה שנה, אלכסנדר ריבאק, התייחס גם הוא לאירוע בריאיון, ואמר כי האירוויזיון עצמו הוא "מצעד הגאווה הגדול ביותר".[281] ההרכב ההולנדי "De Toppers" (אנ') חולל רעש תקשורתי כשחבר ההרכב גורדון איים להחרים את גמר התחרות אם המצעד ידוכא באלימות. עם זאת, ההרכב כשל להעפיל לגמר. סמואל זבוגר (אנ'), שר החוץ של סלובניה ויו"ר ועדת השרים של מועצת אירופה הגיב בביקורתיות כלפי הגבת הרשויות למארגני המצעד. לפני קיום ההפגנה, אלכסייב שלח מכתב לראש ממשלת סלובניה בורוט פאחור באפריל 2009 בבקשה לקחת את הנושאים לתשומת ליבו מול הרשויות הרוסיות.

בשנת 2010 נקנסה רוסיה על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם שקבע כי הרשויות מפלות אזרחי להט"ב על ידי סירובן להעניק היתר לקיום מחאות מטעמם. אף על פי שהרשויות טענו כי התרת קיום האירועים מהווה סיכון לאלימות, בית המשפט קבע כי החלטותיהן לביטולם "תמכו בקבוצות האלימות שקראו לשיבושן" וקבע כי למדינה יש עד 20 בינואר להגיב לביטול האירועים.[282] במהלך מהדורת המצעד בשמת 2011, הפגינו חברות ההרכב פוסי ריוט ונעצרו מאוחר יותר על ידי המשטרה.[283] באוגוסט 2012, אישר בית המשפט במוסקבה פסק דין החוסם את בקשות מארגני מצעדי הגאווה בעיר לאישור לקיומן מדי שנה עד שנת 2112, תוך ציון האפשרות "לאי סדר ציבורי ולהיעדר תמיכה באירועים כאלה מצד תושבי מוסקבה".[284][285] במרץ 2021 סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי האיחוד האירופי הטיל סנקציות הן על רוסיה והן על צ'צ'ניה עקב אפליה ממומנת ונתמכת ממשלתית נגד אזרחי להט"ב בשטחן.[286]

שוודיה עריכה

  ערך מורחב – West Pride

בעקבות מהומות סטונוול בניו יורק בשנת 1969, החלו להיווצר ארגונים עבור זכויות להט"ב בשוודיה, שארגנו את הפגנת זכויות הלהט"ב הציבורית הראשונה במדינה ב-15 במאי 1971 עם כ-15 איש. הפגנות נוספות באופסלה נערכו כעבור מספר שבועות ובבירה סטוקהולם ב-27 ביוני.

שוודיה מכונה לעיתים קרובות אחת המדינות הידידותיות ביותר עבור להט"ב בעולם, ומארחת פסטיבלי גאווה בכול שנה. מצעד הגאווה בסטוקהולם הוא הגדול והוותיק ביותר בשטחה, והוא נערך מדי שנה מאז 1998. באירוע מוגדרים בדרך כלל מעל לחצי מיליון צופים, ו-40,000 צועדים.[287] בשנים מאוחרות יותר החלו מצעדי גאווה גם כן בגטבורג, מאלמה ואופסלה ואירועים מקומיים בקהילות קטנות יותר בערים לונד, ארברו, האלמסטד, פאלון (אנ') ואחרות. מצעד הגאווה בלפלנד מתקיים מדי שנה, ומשנה את מיקומו בין נורווגיה, פינלנד ושוודיה שבשטחה התקיים בשנים 2014 ו-2018 בקירונה ואסטרסונד.

 
שוטרים מטעם משטרת שוודיה צועדים במהלך מצעד הגאווה בבירה סטוקהולם בשנת 2013

שווייץ עריכה

בשווייץ פועלים ארגונים רבים ברמה הלאומית או האזורית כאחד שחותרים לשוויון עבור זכויות להט"ב במדינה וקיום אירועים בנושא. האירוע הגדול והעתיק ביותר מסוג זה נערך במצעד הגאווה בציריך, שאורגן לראשונה בשנת 1994. במצעד ה-25 בשנת 2019, השתתפו במהלכו כ-50,000 מפגינים.[288] ברומנדי (החלק דובר הצרפתית של מערב שווייץ), מצעדי הגאווה מתחלפים בערים מדי שנה. מהדורת 2019, שהתקיימה בז'נבה, משכה השתתפות של מעל 35,000 איש.[289] ערים נוספות בהן נערכים אירועים שונים כוללים את ברן, בזל, לוזאן, פריבור, סיון, לוגאנו ולוצרן.[290]

מאז אמצע שנות התשעים מתקיים אירוע גאווה של יום יציאה מהארון בין-לאומי בשווייץ עם אירועי פרסום שונים במטרה לעודד אזרחי להט"ב לפתח קשר חיובי עם זהותם. היום נצפה בבתי ספר, בתי ספר תיכוניים, באוניברסיטאות ובמוסדות אחרים ברחבי המדינה לרוב בצורת סמינרים, סרטים, שאלונים ודיונים קבוצתיים.[291]

אמריקה הצפונית עריכה

  ערך מורחב – זכויות להט"ב באמריקה

אל סלוודור עריכה

עבור הנצחת אירועי טבח נגד נשים טרנסג'נדריות רבות בשנות ה-80 במהלך מלחמת האזרחים בשנים 1979–1992 (אנ'), ארגון הלהט"ב הוותיק במדינה אנטרה אמיגוס ארגן את מצעד הגאווה הראשון של אל סלוודור בבירה סן סלוודור ביוני 1997.[292] הצעדה התקיימה ברחבי השביל מפארק קוסקטלן לכיכר פרנסיסקו מוראזן, במיקום שהיה סמוך לאזור טבח שהתרחש בשנות ה-80. מצעד הגאווה התקיים מאז מדי שנה ומספר משתתפיו גדל בהתמדה.[293]

ארצות הברית עריכה

  ערך מורחב – יריד רחוב קסטרו
 
ציון אירועי הגאווה העולמיים, "WorldPride" בניו יורק, ארצות הברית בשנת 2019 אשר במהלכם, צעדו מעל 5 מיליון מפגינים ובכך, מוגדרים כאירועי הגאווה הגדולים בכל הזמנים

מצעד הגאווה השנתי בניו יורק החל בשנת 1970, וכך גם מצעד לוס אנג'לס, שיקגו וסן פרנסיסקו באותה השנה. מצעד הגאווה בעיר ניו יורק מתחרה במצעד הגאווה של סאו פאולו בקטגוריית מצעד הגאווה הגדול ביותר בעולם, ומושך אליו מיליוני משתתפים ותיירים מדי שנה בכל חודש יוני.[294][295]

מצעדי גאווה בולטים נוספים ברחבי המדינה כוללים את מצעד מיאמי ביץ', בוסטון, פרובידנס, דנוור, קולומבוס, סינסינטי, אלבקרקי, אטלנטה, אוגוסטה, וושינגטון די. סי, שרלוט, אורלנדו, אינדיאנפוליס, יוסטון, ג'קסונוויל, נאשוויל, בראלי-דורהאם (צפון קרוליינה), ניו אורלינס, מחוז אורנג', סן דייגו, קליפורניה, פאלם ספרינגס, פילדלפיה, פורטלנד, סיאטל, סנט לואיס, סיינט פיטרסברג, מצעד הגאווה של אוקלהומה סיטי, מצעד הערים התאומות של מיניאפוליס וסנט פול ופסטיבל הגאווה ביוטה בין רבים אחרים. בשנת 2018, העיר הקטנה הומר שבאלסקה ערכה את מצעד הגאווה הראשון בתולדותיה.

בשנת 2019 אירחה מדינת ניו יורק את ציון מצעד הגאווה הבינלאומי הגדול בהיסטוריה מטעם אירועי "WorldPride", שציונו להנצחת 50 שנה למהומות סטונוול. במהלכם, דווח כי 5 מיליון מפגינים צעדו במנהטן לבדה.[296]

בליז עריכה

בליז, נחשבת כבר זמן רב יעד תיירותי פופולרי בקרב להט"ב אם כי רק בשנת 2016 העבירה אי-הפללה של פעילות הומוסקסואלית בהסכמה. שנה לאחר מכן, באוגוסט 2017, קיימה את שבוע הגאווה הראשון בשטחה אשר במהלכו, פעילויות להעלאת מודעות לזכויות להט"ב התקיימו ברחבי המדינה.[297]

ברבדוס עריכה

ב-20 בנובמבר 2018, ברבדוס ערכה אירוע אזכרה לאור נרות למען טרנסג'נדרים שנרצחו כתוצאה מאלימות טרנספובית ברחבי העולם. זו הייתה ההפגנה השנייה לציון יום הזיכרון הטרנסג'נדרי במדינה, בעוד הראשונה הייתה "דוכן פלאש לשוויון והכלה" שמוקדש לברבדים טרנסג'נדרים, שהתקיימה ב-24 בנובמבר 2017 כאחת מפעילות ההשקה של ציון אירוע הגאווה הרשמי הראשון בברבדוס.

המדינה ערכה את מצעד הגאווה הראשון שלה ביולי 2018 ומשכה לעברה קבוצות מפגינים מגוונות שכללו פעילי זכויות להט"ב, בעלי ברית, תיירים ולפחות אחד מחברי הכמורה המקומית שיצאו בגלוי בתמיכה כלפי המצעד ועיקרון השוויון למען זכויות להט"ב בברבדוס.[298]

גואטמלה עריכה

 
מצעד הגאווה בגואטמלה סיטי בשנת 2012

מצעד הגאווה הראשון בגואטמלה התקיים בעיר הבירה גואטמלה סיטי בשנת 2000.[299]

ג'מייקה עריכה

בשנת 2015 קיימה ג'מייקה את ציון אירוע הגאווה הראשון בשטחה שכונה "PRIDEJA", אירוע בן שבוע המשמש להדגשת מאמצי האי להתמודד עם הטרדות ואלימות נגד להט"ב בעוד פעילות הומוסקסואלית בהסכמה מוגדרת כפלילית מאז 1861 ונושאת עונש של עד 10 שנות מאסר וקנס, אף על פי שהחוק דווח כלא נאכף. עם זאת, לא התקיים מצעד גאווה רשמי, מכיוון שהיה מסוכן עבור בטיחות הצועדים על פי הארגון "J-FLAG" (אנ').[300] ראש עיריית הבירה קינגסטון, אנג'לה בראון-בורק (אנ'), נאמה באירוע והביעה את תמיכתה באומרה, "אני באה מנקודת מבט שיש לי כראש עיר אחריות כלפי כל האזרחים של קינגסטון. יש אנשים שהם מיעוטים שנאבקו על זהותם ומצאו את המרחב שלהם. חשוב לנו לספק להם מרחבים בטוחים". לאחר מכן פרסם שר המשפטים מארק גולדינג (אנ') הצהרה לתמיכתו בקיום האירוע באומרו "אני תומך בזכותם של כל הג'מייקנים, כולל חברי קהילת הלהט"ב, להביע את דעתם בכל אמצעי חוקי. כאשר קהילת הלהט"ב יוצאת לדרך שבוע של פעילויות לבניית מודעות לזכויות ולצרכים של חבריה, אני קורא לכל הג'מייקנים לכבד את זכותם לעשות זאת בשלום".[301][302] השחקן ההוליוודי אליוט פייג' השתתף באירוע.[303] בשנת 2018 העיר אירחה את אירוע הגאווה "קבלת הקוקטיילים" במשותף מטעם שרת השגרירות האמריקנית, אריק חנט, הנציב העליון של הממלכה המאוחדת לג'מייקה, אסיף אחמד (אנ') והנציב העליון הקנדי לורי פיטרס ומאז, צוין בכל שנה.

באוקטובר 2015 נערך לראשונה מצעד גאווה במונטגו ביי ומצוין מדי שנה מאז. מספר המפגינים גדל מכ-150 איש בשנת 2015, והתרחב ליותר מ-300 ב-2016, ל-850 ב-2017, ולמעלה מ-1000 בשנת 2018. במהלך ציון "PRIDEJA" לשנת 2017, הוצג פסטיבל סרטי הלהט"ב הראשון של ג'מייקה, עם ארבעה לילות של סרטים תיעודיים המדגישים את מעמד זכויות הלהט"ב בקנדה, ארצות הברית, אוגנדה והודו. מיקום אירועי הגאווה לשנת 2018 לא נחשפו מטעמי ביטחון.[304][305][306][307][308]

גרינלנד עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה בנוק

ב-15 במאי 2010 ערכה גרינלנד את מצעד הגאווה הראשון שלה בבירה נוק אשר במהלכו השתתפו כ-1,000 איש (מתוך אוכלוסייה של כ-15,000 אזרחים בעיר).[309] בשנת 2012, נאמה במהלכו ראש העיר אסיי צ'מניץ נרופ (אנ').[310]

האיטי עריכה

בשנת 2008, כתריסר מפגינים בהם פקידים מטעם האו"ם והממשלה השתתפו בציון הפגנת זכויות הלהט"ב הראשונה בהאיטי בסנט מארק.[311]

הונדורס עריכה

ביולי 2017, כ-400 איש צעדו במצעד גאווה בעיר סן פדרו סולה שבהונדורס, הנחשבת לאחת הערים המסוכנות בעולם.[312]

הרפובליקה הדומיניקנית עריכה

בשנת 2012 אנשי מחלקת המשטרה התערבו בציון מצעד הגאווה בסנטו דומינגו ועצרו מספר צועדים בטענה כי "השתמשו בצורה לא תקינה בדגל הרפובליקה הדומיניקנית".[313]

טרינידד וטובגו עריכה

מצעד הגאווה הראשון בטרינינד וטובגו התקיים ב-27 ביולי 2018 בפארק נלסון מנדלה בבירה פורט אוף ספיין.[314] בעודו מביע את דעתו על המצעד, אמר הארכיבישוף הקתולי ג'ייסון גורדון (אנ') כי "המדינה היא דמוקרטיה וככזו יש לחברי הקהילה זכות להפגין בכל פעם שהם מאמינים כי זכויותיהם אינן נשמרות או מופרות. יש כמה תחומים שבהם יש חשש לגיטימי והם צריכים לקבל יחס רציני מהמדינה, הממשלה ואנשי טרינינד וטובגו".[315]

מקסיקו עריכה

 
מצעד הגאווה במקסיקו סיטי בשנת 2019

בשנת 1979 התקיים בבירת מקסיקו, מקסיקו סיטי מצעד הגאווה הראשון במדינה בו השתתפו למעלה מ-1,000 מפגינים. מאז, המצעד נערך בכל חודש יוני עם נושאים שונים בהם הבאת נראות למיעוטים מיניים, העלאת המודעות לגבי מאבק במחלת ה-איידס/HIV, הוקעת לסבופוביה, הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה ויצירת מדיניות ציבורית הכוללת בין היתר הכרה באיחודים אזרחיים בין זוגות חד מיניים, הכשרת נישואים חד מיניים, התרת אימוץ משותף על ידי זוגות חד מיניים ועוד.

על פי המארגנים, במהדורת מצעד הגאווה בשנת 2009 השתתפו למעלה מ-350,000 איש (100,000 יותר מקודמו),[316] ו-500,000 איש ב-2010.[317] בשנת 2003 נערך בבירת המדינה מצעד גאווה שהוקדש עבור סוגיות לסביות בלבד. בגוודלחרה, נערכים מצעדי גאווה בכל חודש יוני מאז 1996.[318] הערים טיחואנה, פואבלה, וראקרוס, חלפה, קוארנבקה, טוסטלה גוטיירס, אקפולקו, צ'ילפנסינגו ומרידה ידועות בהיותן מארחות גדולות של פסטיבלי גאווה מקסיקנים.[319][320][321][322][323]

ניקרגואה עריכה

 
מפגינות ניקרגואיות במצעד הגאווה בברלין, גרמניה, בשנת 2018 מניפות את דגל ניקרגואה עם הכרזות "כולל עבור דמוקרטיה וחופש בניקרגואה"

במלאת עשור למהפך עליית מפלגת השלטון החזית הסנדיניסטית ב-1989, הושקו מרכזים קהילתיים רבים עבור זכויות להט"ב בניקרגואה שהחלו להיווצר לאחר צעדת פעילים שהתקיימה בבירה מנגואה. לאחר שארצות הברית ביטלה את הסנקציות הכלכליות שלה נגד ניקרגואה, ארגונים לא ממשלתיים עבור זכויות להט"ב במדינה החלו לפעול. לאחר מכן נערך מצעד הגאווה הציבורי הראשון של המדינה בשנת 1991.[324] מאז, מתקיים מדי שנה ב-28 ביוני במנגואה.[325]

סנט לוסיה עריכה

מצעד הגאווה הראשון של סנט לוסיה נקבע בין התאריכים 23–26 באוגוסט 2019, בעוד פעילות הומוסקסואלית בהסכמה מוגדרת כפלילית במדינה, תחת הכותרת "להתמיד בגאווה" כנושא חגיגי אשר כלל פעילויות חינוך שונות. פעילויות ציבוריות נוספות במהלכו כלל פאנל בנושא להט"ב בסנט לוסיה, יריד יום משפחה שכלל שיחות על נושאי בריאות, נאומי ברכה והופעות.[326] הארגון הדתי של אספת חג השבועות של הודו המערבית (PAWI) הביע את התנגדותו לאירוע הגאווה. אולם, הארכיבישוף הרומאי-קתולי רוברט ריבאס (אנ') הצהיר כי הכנסייה שלו "לא מתנגדת לקיום האירועים".[327][328]

במאי 2017, היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין לראשונה בנציבות הבריטית העליונה של סנט לוסיה יחד עם עמותת הלהט"ב "מאוחדים וחזקים". במרץ 2019, התאבדותו של הנער ג'רווייס עמנואל (17), שהיה ידוע כהומוסקסואל גלוי, דווחה כי התרחשה בשל בריונות ואפליה הומופובית.[329] התאבדותו הציתה מחדש את השיחה על הומופוביה בסנט לוסיה ועל המעמד הגרוע של זכויות להט"ב במדינה.[330] צעדה נגד הומופוביה התקיימה שבועות לאחר מכן בקמפיין נגד בריונות בעיירה סופרייר, בו קצין החינוך של מחוז 8, שרבון מנגרו קרא לתלמידים "להוקיע את התרחשותה בכל צורה שהיא".[331]

פוארטו ריקו עריכה

ישנן שני ערים גדולות בפוארטו ריקו שמציינות מצעדי גאווה בשטחן. הראשון החל ביוני 1991 בבירה סן חואן ומאוחר יותר בשנת 2003 ברחבי העיר המערבית קאבו רוג'ו (אנ').[332] מצעד קאבו רוג'ו הפך עם השנים לפופולרי בקרב התושבים ונראתה עלייה בנוכחות המפגינים בשנים האחרונות. מסלול מצעד סן חואן עובר לאורך שדרת אשפורד באזור קונדדו (רובע תיירותי מפורסם), בעוד מצעד קאבו רוג'ו מתרחש באזור בוקרון (אנ').[333]

פנמה עריכה

ביוני 2005 נערך מצעד הגאווה הראשון של פנמה עם כ-100 חברי ארגון זכויות הלהט"ב המקומי, "AHMNP". באפריל 2017 הוכרז כי הגברת הראשונה של פנמה, לורנה קסטילו (אנ'), תשתתף במהדורת המצעד ב-2017 ברחבי הבירה פנמה סיטי.[334]

קובה עריכה

מאז 2008, המרכז הלאומי לחינוך מיני בקובה (אנ') מימן ציוני פסטיבלי להט"ב ואירועי גאווה. בשנת 2013, שבוע של מופעי דראג, צעדות ואירועי חברה ותרבות בהוואנה הגיע לשיאו עם ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה ב-17 במאי.[335] מאז, נערכים אירועי גאווה שונים מדי שנה. במאי 2019 המרכז ביטל בפתאומיות את ארגון מצעד הגאווה ה-12 בעיר הבירה. הארגון, בראשות מריאלה קסטרו (אנ'), ביתו של נשיא המדינה ה-16 ראול קסטרו, הגיבה למעשה באומרה כי "המתיחות הבינלאומית והאזורית פירושה שיש לבטל את המצעד" ללא הסבר נוסף. פעילי להט"ב גינו את הביטול וארגנו הפגנה משלהם לצד שימוש מקוון במדיה החברתית.[336][337][338][339][340]

קוסטה ריקה עריכה

בשנת 1998 היה אמור להתקיים מצעד גאווה מתוכנן בקוסטה ריקה, אך בוטל בגלל החשש לאפשרות לקבלת אלימות ממפגני נגד. באירועים המוקדמים בסוף שנות האלפיים השתתפו כ-20 אנשים בלבד במצעדי גאווה מאורגנים שבמהלכם קיבלו כינויי גנאי מצד עוברי אורח. עם זאת, מאז שנות השבעים, זכויות להט"ב בקוסטה ריקה התפתחו מבחינה תרבותית, חברתית ומשפטית משמעותית בעוד ביוני 2019, הנשיא קרלוס אלברדו קסאדה הפך לנשיא המדינה הראשון שצעד במצעד השנתי בסן חוסה, בו השתתפו כ-100,000 מפגינים.[341]

קנדה עריכה

 
הפגנת זכויות הלהט"ב הרחבה הראשונה ברחבי קנדה, אוטווה, 1971

מצעד הגאווה של מונטריאול מתקיים באמצע חודש אוגוסט בכל שנה מאז 1979, לאחר שקבוצה של 200 מפגינים הנציחה לראשונה את מהומות סטונוול בשנת 1969. ציונו מתקיים לאורך 11 ימים, כאשר אירועיו מתרכזים סביב "הכפר הגאה" בעיר.[342] פסטיבל הגאווה של טורונטו נערך מדי שנה מאז 1981. בשנת 2003, פעילי המצעד נחלו ניצחון גדול כאשר בית המשפט לערעורים באונטריו אישר את פסיקת בית משפט קמא שהפכה את הנישואים החד מיניים לחוקיים באונטריו ובכך, הפכה לפרובינציה הראשונה בצפון אמריקה שעושה זאת. בשלב זה פסטיבל שבוע הגאווה בטורונטו חגג 23 שנה להיווסדותו והיה לאחד הגדולים ביותר שלו, בעודו משך כ-1.3 מיליון משתתפים בשנת 2009.

 
ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, משתתף במהלך מצעד הגאווה בוונקובר, 2018

בשנת 2014 טורונטו אירחה את אירועי הגאווה העולמיים, "WorldPride" אשר במהלכם, נערכו אירועי חלוקת פרסים עבור פעילי זכויות להט"ב, חגיגת יום העצמאות הקנדי והאמריקאי ותערוכה לציון השנה ה-45 לקיום מהומות סטונוול. 3 מצעדי גאווה שונים נערכו כחלק מהאירועים בהם: מצעד הטרנס, מצעד הדייקיות ומצעד הגאווה העולמי.[343][344] השניים הראשונים היו אירועים פוליטיים ומחאתיים בעוד שהאחרון היה חגיגה גדולה בה לקחו חלק 12,000 משתתפים ו-280 משאיות. המצעד ערך כחמש שעות ובכך היה למצעד הארוך בתולדות העיר.[345][346] ברחובות העיר נערכו גם כן מופעי רחוב חינמיים שכללו הופעות של מלכי ומלכות דראג ומופעי מוזיקה של הזמרות הקנדיות קארלי ריי ג'פסן וקיי די לאנג. לפני קיום האירועים הוארך כי יגיעו לטורונטו כמיליון בני אדם שיתרמו כ-136 מיליון דולר קנדי לכלכלת העיר. בפועל, הגיעו לציונם קרוב לשני מיליון איש, ותרמו לכלכלת העיר כ-791 מיליון דולר קנדי.[347] מצעד הגאווה השנתי של עיר הבירה אוטווה נערך בסוף חודש אוגוסט. ב-1998 קיבלה הוועדה לשבוע הגאווה בעיר מכתב תמיכה מראש הממשלה ז'אן קרטיין.[348]

מצעד הגאווה בוונקובר מתקיים מדי שנה בסוף השבוע של חודש אוגוסט במרכז העיר עם למעלה מ-150 צפלינים נעים לאורך הרחובות רובסון, דנמן ודייווי. במצעד 2013 נכללו כ-150,000 מפגינים עם מעל חצי מיליון צופים.[349][350] בשנת 2013 נצבעו מעברי הקשת בשכונת ווסט אנד בוונקובר ברחובות דייווי ובוט לציון המצעד ברחובות.[351] העיר סארי, באזור המטרו ונקובר, מארחת גם כן פסטיבל גאווה.[352]

אמריקה הדרומית עריכה

אורוגוואי עריכה

אורוגוואי נחשבת כמובילה עולמית בתחומי זכויות אדם וזכויות להט"ב. מונטווידאו מכונה לעיתים קרובות אחת הערים הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם וכוללת בה ברים, מסעדות ופאבים הומוסקסואלים.[353] מצעד הגאווה בשטחה מתקיים מדי שנה ביום שישי האחרון של חודש ספטמבר מאז שנות התשעים אשר במשך השנים, הפך לאחד האירועים הציבוריים הגדולים ביותר של המדינה. בשנת 2018 השתתפו בציונו כ-120,000 מפגינים.[354] אירועים נוספים כוללים את מצעד פונטה דל אסטה, המתקיים מדי שנה בחודש פברואר.

אקוודור עריכה

באקוודור קיימת קהילת להט"ב רחבה בערים קיטו ובגואיאקיל.[355] מצעד הגאווה הראשון במדינה התרחש בקיטו בשנת 1998, בעקבות פסק הדין של בית המשפט החוקתי שביטל את החוק האוסר על מעשים הומוסקסואלים בין אנשים מאותו המין.[356] ביוני 2017 הואר בית הנשיאות בצבעי דגל הגאווה בתקופת ציינו ובשנת 2018 כלל השתתפות של מעל 18,000 מפגינים.[357]

מאז העשור השני של המאה ה-21, מצעדי גאווה רבים נערכים בכל הערים הגדולות במדינה באישור הרשויות והגנת המשטרה, בנוסף להשתתפותן. במצעד הגאווה של גואיאקיל בשנת 2011, היו בין הנוכחים סגנית מחוז גואייס בו שוכנת העיר, לוזמילה ניקולאיד, חברת מועצת העיר גואיאקיל ג'ינו מולינארי וחברת האספה הלאומית של אקוודור ג'ינה גודוי (אנ'), בעוד להקת המשטרה ניגנה שירים מסורתיים.[358][359][360] בשנת 2017 צעדו כ-20,000 מפגינים במהלכו בעוד עיריית גואיאקיל האירה את אנדרטת בוליבאר וסן מרטין בצבעי דגל הגאווה לתמיכה בציון המצעד.[361]

ארגנטינה עריכה

מצעד הגאווה הרשמי של בירת ארגנטינה, בואנוס איירס נערך בשטחה מאז שנת 1992 שבמהלכה השתתפו לראשונה כ-300 מפגינים שהתכנסו מול קתדרלת המטרופוליטן של העיר וצעדו אל עבר הקונגרס הלאומי הארגנטינאי. רבים מתוכם עטו מסכות כדי שלא יזוהו על ידי עוברי האורח.[362] בין המפגינים נכללו פעילות הארגון אמהות פלאסה דה מאז'ו. מספר משתתפי המצעד גדל מדי שנה ובשנת 2011, על פי הערכות, כלל מעל 250,000 איש.[363] ערים נוספות בהן קורדובה ומנדוסה מקיימות מצעדי גאווה גם כן מאז 2008 ו-2011 בהתאמה עם נוכחות גדלה.[364]

ברזיל עריכה

מצעד הגאווה של סאו פאולו הוא אחד האירועים הגדולים מסוגו בעולם, אם לא הגדול ביותר. זהו גם אחד מאירועי התיירות הגדולים ביותר של ברזיל. המצעד מקבל תמיכה רשמית מממשלת העיר ומתרחש בכול שנה מאז 1997 לרוב בחודשי יוני במטרה להבאת נראות לחברי קהילת הלהט"ב הברזילאית ויצירת מדיניות ציבורית תומכת עבור לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים. לאירוע נוספו פעילויות נוספות, בהם יריד תרבות שמהווה חלק מהמצעד מאז שנת 2001.

מלבד מצעד סאו פאולו, מספר ערים ברזילאיות גדולות נוספות מארגנות מצעדים משלהן, בעיקר בבירות המדינות, כגון ריו דה ז'ניירו עם מעל ל-1.5 מיליון איש,[365] וסלבדור עם כ-800,000 איש.[366][367][368] תהלוכות ואירועי גאווה שנתיים מתקיימים בכלל מדינות ברזיל.[366]

גיאנה עריכה

ברחבי גיאנה, התקיים לראשונה מצעד גאווה רשמי בבירה ג'ורג'טאון ביוני 2018 בעוד הומוסקסואליות מוגדרת כפלילית במדינה ונושאת מאסר עולם (אם כי החוק דווח כלא נאכף) ובכך היה למצעד הגאווה הראשון שמתקיים בחבר העמים הקריביים דוברי השפה האנגלית אשר היוו בעבר את החלק הקריבי של האימפריה הבריטית (אנ'). במהלכו, מאות המפגינים קראו להעברת אי-הפללה של פעילות הומוסקסואלית לצד קריאת המשפט "הפיצו אהבה, לא שנאה". לאחר ציונו, דווח כי לא התרחשה אף תקרית אלימה בעוד האירוע זכה לסיקור תקשורתי בולט. הנציבות העליונה הבריטית בגיאנה הניפה את דגל הגאווה במשרדה בעת קיומו. העמותה הבינלאומית "Global Voices" הצהירה בתגובה לקיום המצעד באומרה כי "האירוע אפשר לקהילת הלהט"ב במדינה את ההזדמנות לצאת ממעטה ההעלמות ולתבוע את זכות חבריה להיות גאים במי שהם ובמי שהם בוחרים לאהוב". עם זאת, התנגדות דתית קראה לאסור את קיומו עקב "היותו לא מוסרי" וקבעה שלאזרחי להט"ב "לא צריכה להיות זכות לחופש ההתכנסות וחופש הביטוי". הממשלה התעלמה מהבקשה.[369] הבישוף האנגליקני של גיאנה וסורינאם הביע תמיכה במצעד באומרו כי "אני לא מסכים עם הקריאה לאסור על קיום המצעד ועלי לציין כי לקהילת הלהט"ב יש זכות כמו כולנו לצעוד ברחובות ג'ורג'טאון באישור המשטרה. כולנו ילדי אלוהים ויש לשמור על זכויותינו. אני הבישוף של גיאנה ואני מאשר את המסר הזה".[370] מצעד הגאווה השני במדינה נערך בין התאריכים 28 במאי עד 3 ביוני 2019. ב-1 ביוני 2019 השתתפו כ-200 מפגינים בציונו שנערך ללא תקריות לצד הגנה משטרתית. עם זאת, מספר עוברי אורח לאורך המסלול צעקו כינויי גנאי אל עבר הצועדים. בין המפגינים במצעד נכחה חברת הפרלמנט הגיאני פרייה מניקצ'נד (אנ').[371][372]

ונצואלה עריכה

 
מפגינים ונצואלים מניפים את דגל המדינה במהלך אירועי הגאווה העולמיים "WorldPride" בבירת ספרד, מדריד, 2017

בוונצואלה מתגוררת קהילת להט"ב משגשגת בעוד מאז שנת 2000 מצוין בשטחה היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביופוביה. בשנים האחרונות, הממשלה החלה להשתתף בציון אירועי גאווה לראשונה.

סורינאם עריכה

בעוד שהומוסקסואליות הייתה לנושא טאבו בסורינאם, מעמדה החל להשתנות בעשורים האחרונים.[373] הצעדה למען זכויות להט"ב הציבורית הראשונה של המדינה התקיימה ב-11 באוקטובר 2011 בפרמריבו, בעקבות הערותיו ההומופוביות של חבר הפרלמנט רוני אסבינה נגד הומוסקסואליות. שניים מחברי האספה הלאומית, בהם חריש מונוראת, השתתפו באירוע.[374] המצעד אורגן בחלקו על ידי ארגון הלהט"ב "Suriname Men United", ארגון הגברים ההומוסקסואלים הגדול ביותר במדינה.

פרגוואי עריכה

מאז 2004 החלו לארגן עמותות להט"ב מצעדי גאווה שנתיים בבירת פרגוואי, אסונסיון.[375]

פרו עריכה

במהלך מצעד הגאווה הראשון של לימה בשנת 2002, רוב המפגינים לבשו מסכות כדי למנוע רדיפות מצד הציבור בדומה למצעדים הראשונים במדינות השכנות ארגנטינה וקוסטה ריקה. מאז, מצעדי גאווה שנתיים נערכים ברחבי פרו בערים: לימה, ארקיפה, טרוחיו, צ'יקלאיו, איקיטוס, פיורה, קוסקו וקייאו. בשנת 2017, המצעד של לימה משך מספר שיא של משתתפים, אשר במהלכו צעדו פוליטיקאים בולטים.[376]

 
מצעד הגאווה בבירת פרו, לימה, יוני 2022

קולומביה עריכה

בקולומביה, פסטיבלים ואירועי להט"ב פומביים בולטים ידועים במדינה מטעם חברי קהילת הלהט"ב המקומית אשר כוללים בין היתר את ציוני מצעדי גאווה בבוגוטה, מדיין, קאלי, ברנקייה, בוקרמנגה, קוקוטה, סיינזלג'ו ועוד.[377] אירועי להט"ב נוספים כוללים את "פסטיבל השמועות" בקרטחנה, פסטיבל המוזיקה הנערך באופן שנתי בחודשי יוני, וחגיגת ליל כל הקדושים של בוגוטה. הקרנבל של ברנקייה, אחד מהקרנבלים הגדולים בעולם, כולל בציונו מצעד גאווה דמוי הקרנבל ברזילאי.[378]

אסיה עריכה

  ערך מורחב – זכויות להט"ב באסיה, זכויות להט"ב במזרח התיכון

אזרבייג'ן עריכה

 
פעילי זכויות להט"ב אזרים מפגינים עם דגל אזרבייג'ן במהלך מצעד הגאווה בברלין, 2015

בשנת 2012, החלו שמועות על מצעד גאווה שמתארגן בזמן לאירוויזיון 2012, אותו אירחה אזרבייג'ן באותה שנה שהובילו למחלוקות עקב דעות הומופוביות רחבות אך זכו לתמיכה מפעילי זכויות האדם אזרים.[379] נוכחות התחרות באזרבייג'ן גרמה גם למתיחות דיפלומטית עם איראן השכנה. אנשי הדת האיראנים אייתוללה מוחמד מוג'טאהד שבסטרי (אנ') ואייתוללה ג'עפר סובאני (אנ') גינו את אזרבייג'ן בגין "התנהגות אנטי-אסלאמית" וטענו כי היא עומדת "לארח מצעד גאווה".[380] הדבר הוביל להפגנות מול שגרירות איראן בבאקו מצד אזרחים אזרים, שם נשאו המפגינים סיסמאות לועגות למנהיגי איראן. עלי חסאנוב, ראש המחלקה לעניינים ציבוריים ופוליטיים בממשל נשיא אזרבייג'ן, הצהיר כי טענות לקיום מצעד הגאווה "אינן נכונות" והזהיר את איראן "שלא להתערב בענייניה הפנימיים של אזרבייג'ן".[381] בתגובה, איראן החזירה את שגרירה מבאקו,[382] בעוד אזרבייג'ן דרשה התנצלות רשמית מהמדינה על הצהרותיה בקשר לאירוח האירוויזיון של באקו,[383] ובהמשך גם החזירה את שגרירה מטהראן.[384] למרות השמועות, לא התרחש מצעד גאווה.

איראן עריכה

  ערך מורחב – יום הגאווה האיראני
 
מפגין מוחה נגד רצח הומוסקסואלים באיראן עם דגל המדינה מעוצב בסמל מערכת יחסים בין גברים בעת מצעד הגאווה בוושינגטון הבירה, ארצות הברית, 19 ביולי 2006

יום הגאווה האיראני הוכרז לראשונה על ידי קבוצת פעילי להט"ב איראנים בבלוג בחודש יולי 2010. מדי שנה מתאספים פעילי זכויות להט"ב באיראן בעיר הבירה טהראן ובחשאי מצלמם את עצמם מניפים דגלי גאווה ואוחזים בכרזות עם סיסמות שונות. עם זאת, המשתתפים נאלצים להסתיר את פניהם כדי למנוע אלימות משטרתית והעמדה לדין שכן פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כפלילית במדינה ונענשת במאסר, ענישה גופנית ואף הוצאה להורג. פעילים מקיימים את האירוע גם בערים אחרות, בהן כרמאן.

בשנת 2017, החליטו המארגנים לקיים את האירוע לראשונה בשטח פתוח כאשר הוצע להם קרון התצוגה הראשון בתהלוכת מצעד הגאווה באמסטרדם שכלל סדרת סירות שטות של פעילי זכויות להט"ב ממדינות שונות ברחבי העולם. עם זאת, הפעילים עדיין נאלצו לכסות את זהותם בגלל סכנות בטיחות בחזרתם לאיראן.

 
פעילי זכויות להט"ב איראנים מפגינים בעת מצעד הגאווה באמסטרדם בשנת 2019

בהוטן עריכה

היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין לראשונה בבהוטן בשנת 2016 בעוד משרדי האו"ם במדינה פתחו בקמפיין מקוון להגנה על זכויות להט"ב במדינה.[385] דגל הגאווה הונף במדינה לראשונה במטה האו"ם בטהימפהו.[386] בשנת 2018 האירוע צוין במלון מקומי עם נציגי הממשלה וכן מהחברה האזרחית והתקשורת.[387] האירוע נצפה מאז בכל שנה.[388]

לא מתקיימים מצעדי גאווה שנתיים או אירועים ציבוריים אחרים בבהוטן נכון לשנת 2021. פעיל הלהט"ב הבהוטאני, טאשי צענהן, הצהיר כי הדבר איננו מתרחש לא בגלל סביבה עוינת או ממשלה מדכאת, אלא בטענה כי "מצעדי גאווה הם סוג של אקטיביזם שבו אנשים יוצאים לרחובות ומוחים על מדיניות ושינויים משפטיים, וזה לא משהו שהבהוטאנים מסכימים איתו. אנחנו מאמינים בבניית יחסי אנוש ובדיבור אחד לאחד. חיבור בין לב ללב. שם קורה השינוי האמיתי".[389]

בנגלדש עריכה

הניסיון הראשון להקים ארגון למען זכויות להט"ב בבנגלדש הגיע בשנת 1999, כאשר אדם בשם רנגיו, שתואר כ-"בחור משכיל זר בגיל העמידה משבט ילידים", פתח את הקבוצה המקוונת הראשונה להומואים בנגלים בשם "Gay Bangladesh" שמשכה למעלה מ-1,000 חברים. אולם, לאחר מותו של רנגיו, פעילותה הואטה והקבוצה עצמה הפכה למוזנחת. בשנת 2002, שתי קבוצות מקוונות אחרות הופיעו באתר "!Yahoo" בהן "Teen Gay Bangladesh" ו-"Boys Only Bangladesh". שתי הקבוצות נמחקו על ידי האתר בדצמבר 2002, ולאחר מספר הפעלה מחדש ושינויי שמות, "TGB" הוקמה תחת השם החדש "Bangladesh Gay Boys" ו-"BOB", הידועה כעת בשם "Boys of Bangladesh". הקבוצה היא הרשת הגדולה ביותר ללהט"ב בנגלים, ומארגנת אירועים רבים שקשורים לזכויות להט"ב במדינה בבירה דאקה מאז 2009. הקבוצה מחזיקה במעל 2,000 חברים הכוללים בין היתר רופאים ודוקטורים לפילוסופיה. מאז 2014, בכל שנה בתחילת ציון השנה הבנגלית החדשה ב-14 באפריל, נערך בדאקה אירוע גאווה בשם "Rainbow Rally". לאחר קבלת איומים, נאלצו המארגנים לבטל את קיימו ב-2016. בשנת 2014 ציינה בנגלדש את צעדת הטרנסנדרים הראשונה בשטחה.

הודו עריכה

ב-29 ביוני 2008, ארבע ערים בהן דלהי, בנגלור, פודוצ'רי וקולקטה קיימו מצעדי גאווה מתואמים בהודו אשר 2,200 איש התייצבו במהלכם. אלה היו מצעדי הגאווה הראשונים של כל הערים למעט קולקטה, שקיימה את המצעד הראשון שלה בשנת 1999, מה שהפך אותו למצעד הגאווה הראשון בדרום אסיה ומאז 2003 החלה לארגן אירועי גאווה שנתיים.[390] מצעדי הגאווה דווחו כמוצלחים ויום למחרת קרא ראש הממשלה מאנמוהאן סינג לגילויי סובלנות חברתית רחבה יותר כלפי הומוסקסואלים באירוע למאבק באיידס. ב-16 באוגוסט 2008 (יום אחד לאחר יום העצמאות של הודו) קיימו תושבי להט"ב במומבאי את מצעד הגאווה הרשמי הראשון של העיר (אם כי מצעדי גאווה לא רשמיים נערכו פעמים רבות קודם לכן), במטרה לבטל את סעיפי ההפללה בהודו נגד פעילות הומוסקסואלית בהסכמה מהעידן הקולוניאלי שהפכה לחוקית לראשונה בשנת 2018 בעקבות פסיקת בית המשפט העליון.

 
מצעד הגאווה בקולקטה, מערב בנגל חוגג את פסיקת בית המשפט העליון של הודו שהפכה הומוסקסואליות לחוקית במדינה, ספטמבר 2018

מצעדי גאווה נערכו גם בערים אינדיאניות קטנות יותר בהן נאגפור, מאדוראי, בובנשוואר ותריסור (אנ'). נוכחות המשתתפים גדלה משמעותית מאז 2008, עם השתתפות מוערכת של 3,500 איש בדלהי ו-1,500 איש בבנגלור ב-2010. בשנת 2017 קיימה דלהי את מהדורת מצעד הגאווה העשירית שלה בהשתתפות מאות מפגינים.[391] העיר הדרומית צ'נאי קיימה מצעדי גאווה מאז 2009,[392] וגואה קיימה את מצעדה הראשון באוקטובר 2017.[393] בובנשוואר ארגנה את מצעדה הראשון בספטמבר 2018,[394] וגוואהטי קיימה את אירוע הגאווה הראשון שלה בפברואר 2014. אירוע הגאווה הראשון בסיקים נערך בינואר 2019 בגנגטוק.

ב-17 במאי 2018, במהלך ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספובה וביפוביה נערכו פעילויות רבות ברחבי המדינה, כולל בבופאל, דלהי, מומבאי, קולהפור (אנ'), טריוונדרום ולאקנאו. שגרירויות זרות רבות בהן אוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, ברזיל, קנדה, קוסטה ריקה, קרואטיה, צ'כיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, איסלנד, אירלנד, איטליה, יפן, לטביה, ליטא, לוקסמבורג, מלטה, מקסיקו, ניו זילנד, הולנד, נורווגיה, פורטוגל, סרביה, סלובניה, ספרד, שוודיה, שווייץ, הממלכה המאוחדת וארצות הברית הביעו את תמיכתן בחקיקת זכויות להט"ב בהודו, ואישרו מחדש את מחויבות מדינותיהן לקידום זכויות אדם.[395]

הונג קונג עריכה

בהונג קונג מתקיימים מצעדי גאווה מדי שנה מאז 2008, כמו גם אירועי חברה אחרים, בהם פסטיבל הסרטים הגאה (אנ') שנוסד בשנת 1989 במטרה "לקדם שוויון הזדמנויות ולבטל אפליה נגד קבוצות מיעוטים בהונג קונג באמצעות יצירות אמנות קולנועיות".[396][397] בשנת 2018 מצעד הגאווה הגיע לשיא משתתפים מאז הקמתו עם מעל ל-12,000 איש. סיסמתו הרשמית בשנת 2012 הייתה "העז לאהוב" וקוד הלבוש היו תלבושות מקצועיות שמשמעותן הציגה שוויון עבור להט"ב הונג קונגים במקומות תעסוקה.[398] במהלכו, השתתפו הזמרים דניס הו (אנ') ואנתוני וונג (אנ') והפוליטיקאים סיד הו (אנ') וריי צ'אן (אנ'). מדי שנה ב-17 במאי ביום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביופוביה, מתקיימת צעדה ברחבי הונג קונג להפגנת סולידריות. הצעדה הראשונה לציונו נערכה בשנת 2005 בעוד מעורבות פוליטית בנושא הפכה נפוצה יותר בשנים האחרונות.

הפיליפינים עריכה

ב-26 ביוני 1994, לרגל ציון 25 שנה למהומות סטונוול, ארגון להט"ב פיליפיני וכנסיית המטרופוליטן הקהילתית בבירה מנילה ארגנו את מצעד הגאווה הראשון בפיליפינים. בשנת 1995 ערכה הכנסייה לצד ארגונים נוספים אירועי גאווה מטעמה. בשנים 1996, 1997 ו-1998 נערכו והופקו צעדות גדולות על ידי קרן המאבק במחלת האיידס "Reachout" במנילה עבור זכויות להט"ב. בשנת 1998, אירועי גאווה שולבו במצעד האזרחים שהיה חלק מחגיגת המאה הרשמית. מצעד גאווה זה הגיע לשיאו בהשתתפותו של נשיא הפיליפינים, שלו הוד יוסף אסטרדה, בפארק לונטה ברחבי הבירה.

 
מצעד הגאווה במנילה, הפיליפינים, 2019

בשנת 1999, עמותת כוח המשימה הגאה בפיליפינים (TFP), רשת קבוצות ויחידים המבקשים לקדם נראות חיובית לקהילת הלהט"ב במדינה, נוסדה ומאז החלה לארגן את מצעד הגאווה השנתי ברחבי המטרופולין של מנילה. בשנת 2003, התקיימה ההחלטה להעביר את המצעד מחודש יוני לשבוע זכויות האדם בדצמבר, במקביל לפעילויות נוספות לציון זכויות אדם כגון יום האיידס העולמי (1 בדצמבר), יום הלסביות הלאומי בפיליפינים (8 בדצמבר) ויום זכויות האדם הבינלאומי (10 בדצמבר).

ב-25 ביולי 2015 התקיימה מהדורתו ה-21 של מצעד הגאווה ברחבי המטרופולין של מנילה תחת הכותרת "להילחם למען האהבה". שיעור ההשתתפות באירוע היה מוערך בכ-2,000 מפגינים.[399] מצעד הגאווה שנה לאחר בשנת 2016 כונה תחת המשפט "תן לאהבה להיכנס" והחל בפארק לונטה ב-25 ביוני. ב-24 ביוני 2017 התכנסו המפגינים בפלאזה דה לוס אלקאלדס עבור התחלתו אשר כונה תחת הסיסמה "כאן ביחד".[400] במהדורת 2018 של המצעד שהחל ב-30 ביוני, נרשמה השתתפות של כ-25,000 מפגינים, ובכך, הפך למצעד הגאווה הגדול ביותר ברחבי דרום-מזרח אסיה.[401]

הרפובליקה העממית של סין עריכה

 
אירוע הגאווה הראשון של סין, שאנגחאי, 2009

בסין, מתקיים מאז 2009 אירוע הלהט"ב הראשון והגדול במדינה בעיר בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, שנגחאי, אשר מצוין כפסטיבל גאווה עם אירועי תרבות שכוללים תערוכות אומנות והקרנת סרטים במקומות פרטיים.[402][403][404] עם זאת, מארגניו טענו כי התקיימו אירועי גאווה במדינה גם לפני היווסדותו. במהלך ציונו נתרמים הכנסותיו לעמותה למאבק באיידס "Chiheng Foundation AIDS Orphans".

בשנת 2010 התקיים במהלך חודש אוקטובר במשך תקופה של 3 שבועות. במהלך ציונו ה-11 בשנת 2019, כלל רכיבת אופניים במסלולים שונים בעיר ב-18 במאי, לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה יום קודם לכן. באותה שנה, כלל ב-15 ביוני מרתון תחרות ריצה.

וייטנאם עריכה

ב-5 באוגוסט 2012 התקיים מצעד הגאווה הראשון של וייטנאם בבירה האנוי עבור שיפור מעמד זכויות להט"ב ברחבי המדינה. שגריר ארצות הברית בווייטנאם לשעבר, טד אוסיוס (אנ'), אשר ידוע כהומוסקסואל גלוי, השתתף באירועים יחד עם בעלו.[405] בין התאריכים של ה-18 בספטמבר 2017 עד 24 בספטמבר 2017, מצעד הגאווה בהאנוי התקיים בשנה ה-5 ברציפות. האירוע כלל אלפי מפגינים, לעומת כ-100 בלבד בקיומו הראשון ב-2012.[406][407] מצעד הגאווה ה-6 בעיר התרחש בנובמבר 2018, לצד השתתפות של מעל 1,000 מפגינים. המצעדים במדינה כוללים באופן ייחודי משתתפים הרוכבים על אופניים עבור הדגשה של מעמד זכויות טרנסג'נדרים והכשרתם של נישואים חד מיניים ברחבי העולם.[408] למעלה מ-35 אירועים דומים מתקיימים בכל שנה ברחבי וייטנאם, כולל בערים הייפונג, תאנח הואה (אנ'), דה נאנג, קיו נאון (אנ'), נאצ'אנג, ונג טאו (אנ'), הו צ'י מין סיטי וקאנטחו בעודם משודרים על ידי מספר ערוצי טלוויזיה בבעלות ממשלתית בהם "VTV4", "VTV6" ו-"VTV9".[409]

טורקיה עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה באיסטנבול, מצעד הגאווה באיזמיר, מצעד הגאווה באנקרה
 
מצעד הגאווה באינסטנבול, טורקיה אשר בשיאו משך מעל 100,000 מפגינים בשנת 2013

מאז שנת 2003, התקיים מדי שנה בעיר הגדולה בטורקיה, מצעד הגאווה באיסטנבול ביום ראשון האחרון של חודש יוני או ביום הראשון ביולי, לציון סוף שבוע הגאווה בעיר. כ-30 מפגינים השתתפו בציונו הראשון. מספרים אלו גדלו באופן גורף מדי שנה, והגיעו ל-5,000 איש עד שנת 2010. מצעד 2011 משך למעלה מ-10,000 מפגינים, ובכך, הפך למצעד הגדול ביותר בעולם המוסלמי.[410][411] מהדורתו לשנת 2012, שהתקיימה ב-1 ביולי, משכה בין 10,000 ל-30,000 מפגינים. המפגינים במהלכו התכנסו בכיכר טקסים לפני הצעידה לכל אורך שדרת איסטיקלאל המוגדרת כשדרה רחבה להולכי רגל ואחד המרחבים הציבוריים החשובים ביותר באיסטנבול. ב-30 ביוני 2013, מצעד הגאווה בעיר משך כ-100,000 מפגינים. למפגינים הצטרפו מפגני פארק גזי, והפכו את קיומו למצעד הגאווה הגדול ביותר שהתקיים בטורקיה. מצעד 2014 כלל גם כן מעל 100,000 איש. האיחוד האירופי שיבח את טורקיה על כך שהמצעד התקיים ללא כל הפרעה. עם זאת, מצעדי הגאווה בעיר מאז שנת 2015 נאסרו על ידי הרשויות המקומיות (מאז החל שלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן) בעוד אלפי המשתתפים החלו להתנגד לאיסור ונתקלו בגז מדמיע, יריות כדורי פלסטיק ומעצרים על ידי כוחות המשטרה.[412][413]

בשנת 2003 נוסד לראשונה מצעד הגאווה בבירה אנקרה. ביוני 2013 התקיים מצעד הגאווה הראשון באיזמיר עם 2,000 מפגינים.[414] ב-3 ביוני 2018 התקיים עם למעלה מ-50,000 מפגינים.[410] מצעד גאווה נוסף מתרחש מדי שנה באנטליה.[415] פוליטיקאים ממפלגות האופוזיציה בהן מפלגת העם הרפובליקאית ומפלגת העמים הדמוקרטית העניקו את תמיכתם הרבה לקיום המצעדים במשך השנים ולקחו חלק בציונם.[416]

טאיוואן עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה בטאיוואן

ב-1 בנובמבר 2003 נערך בטאיפיי, בירת טאיוואן, מצעד הגאווה הראשון בעולם דובר הסינית, בו השתתפו למעלה מ-1,000 איש.[417] מאז התקיים בכל שנה. בשנים הראשונות ניכר היה כי מספר רב של מפגינים עטו מסכות כדי להסתיר את זהותם בעוד הומוסקסואליות הוגדרה כטאבו חברתי. מצב זה השתנה בהדרגה עם השנים ובשנת 2010 המצעד משך מעל 30,000 מפגינים והגביר את תשומת הלב התקשורתית והפוליטית בנושא, בעודו מדגיש את הקריאה הגוברת של החברה הטאיוואנית עבור חקיקת זכויות להט"ב במדינה.

מאז 2010 החל מצעד גאווה בעיר הדרומית, גאושיונג שמשך בשנתו הראשונה למעלה מ-2,000 איש.[418] העיר טאיג'ונג מקיימת גם כן מצעדי גאווה, כאשר מצעד 2016 משך כ-20,000 מפגינים.[419] ציונו של מצעד הגאווה בבירה טאיפיי 2017 משך על פי ההערכות כ-123,000 איש,[420] כ-137,000 איש בשנת 2018,[421] ושנה לאחר מכן מספר הצועדים הגיע לשיא של כ-200,000 ובכך, הפך למצעד הגאווה הגדול ביותר ביבשת אסיה יחד עם מצעד הגאווה בתל אביב בין השנים 2018–2019 המוזכר לעיתים כמצעד הגדול ברחבי המזרח התיכון עם מעל ל-250,000 איש.[422]

יפן עריכה

 
מצעד הגאווה בטוקיו, יפן, 2006

מצעד הגאווה של טוקיו, בירת יפן, מתקיים בכל שנה מאז 1992 בעוד נוכחות מפגיניו גוברת מדי שנה לצד מצעד הגאווה בסאפורו וערים נוספות ברחבי המדינה.[423] מצעד הגאווה הראשון ברחבי אוסקה התקיים בשנת 2006.

ירדן עריכה

בשנת 2015 פרסם משרד הפנים הירדני הצהרה על זכויות להט"ב בתגובה לפרסום סביב אירוע גאווה בבירת ירדן, עמאן. בהצהרתו נאמר כי "זכויות להט"ב מתנגשות עם דת האסלאם", שעל פי חוקת המדינה היא דת המדינה הרשמית, בעוד כי החוק הירדני מפליל קיום ישיבות ציבוריות ללא אישור מוקדם מהרשויות וכן התנהלות ציבורית "המפרה את השלום או את תפאורה של החברה" שלעיתים קרובה עשויה לשמש נגד הומוסקסואליות. היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין בשטחי העיר בשנים 2014 ו-2015. באירועים השתתפו פעילים רבים וחברי הארגון בני ברית להט"ב בירדן. באירוע השני שהתקיים בשנת 2015 שגרירת ארצות הברית בירדן אליס וולס (אנ') הייתה אחת הדוברות באירוע שפורסם בכל כלי התקשורת המקומיים.

ישראל עריכה

  ערך מורחב – מצעדי גאווה בישראל

בישראל קיימת קהילה להט"ב פעילה, עם אירועי גאווה שנתיים שמתקיימים בתל אביב וירושלים מאז שנת 1998. אירועים נוספים מתקיימים באופן קבוע גם בערים חיפה, פתח תקווה, חדרה, רעננה, אילת, באר שבע וראשון לציון. בשנת 2012 התקיימו במהלך חודש יוני ובתחילת חודש יולי מצעדי גאווה לראשונה בערים: חדרה, פתח תקווה, רעננה והרצליה.[424]

לאוס עריכה

מצעד הגאווה הציבורי הראשון בלאוס נערך ביוני 2012 במגרש הספורט של שגרירות ארצות הברית בוינטיאן עם כ-100 מפגינים.[425] אורחי הכבוד במהלכו היו שגרירת ארצות הברית בלאוס קארן סטיוארט וד"ר בופנג פילאבונג, מנהל המרכז של המאבק ב-HIV/איידס במשרד הבריאות של לאוס. האירוע אורגן על ידי ארגונים לאוטים ובין-ממשלתיים.

לבנון עריכה

  ערך מורחב – מצעד הגאווה בביירות
מצעד הגאווה הראשון בביירות, לבנון, 2017

מצעד הגאווה בביירות, בירת לבנון התקיים לראשונה ב-2017 בו השתתפו כ-4,000 מפגינים.[426][427][428] בשנת 2018, לפני שהמשטרה עצרה את המארגן, האדי דמיאן, השתתפו קרוב ל-3,000 איש במהלכו.[429]

המהדורה הראשונה של אירוע גאווה בביירות התקיימה בין התאריכים 14–21 במאי 2017 במקביל ליום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה.[430] האירוע משך כ-4,000 משתתפים באירועים שכללו תצוגות אופנה, הקרנות סרטים, מופעי דראג, ועוד.[431] מצעד הגאווה עצמו נקבע ל-21 במאי, אך בימים שקדמו אליו, כמות המשתתפים הצפויה עלתה על הציפיות ולכן, מארגני הלוגיסטיקה לא הספיקו ללוות כראוי את המצעד. במקום זה התקיים מנגל המוני בחוף הים בגבולות הבירה שכלל מוזיקה חיה, משחקי חברה ומסיבת חוף.[432]

במאי 2018 נערך המצעד השני שהוקדש לתמיכה בהורים אשר "לא זרקו את ילדיהם בגלל נטייתם המינית". מסיבת הפתיחה הביאה כ-800 אזרחים אשר הריעו להופעתו של הזמר הלבנוני חאנזה. בעקבות האירוע, קהילת הלהט"ב הלבנונית זכתה לתמיכה רחבה מכל רחבי העולם ולמאות שיחות טלפון של פעילים בינלאומיים שהציעו את עזרתם ועודדו את המשך הפעילות כמו גם את גינויהם של ממשלות זרות כלפי התנהלות התובע הכללי של ביירות שהורה על השעיית הפעילות ופתח בהליך פלילי כנגד המארגן בגין "ארגון אירוע המסית להפקרות".[433] מצעד הגאווה 2020 נערך על רקע מגפת הקורונה בלבנון ולאחר הפיצוץ בנמל ביירות. מדי שנה מקיימת הקהילה המקומית אירועים למודעות לאיידס ביום האיידס העולמי בעיר.

מונגוליה עריכה

היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה מצוין במונגוליה מאז 2011 עם אירועים שמוקמים על ידי המרכז הגאה מונגוליה.[434] בשנת 2013 אורגן שבוע הגאווה הראשון על ידי חברי הקהילה המקומית ומאז שנת 2014 המרכז מארגן מדי שנה את ציון "ימי השוויון".[435] מצעד הגאווה של שנת 2018 בבירה אולן בטור משך מעל 200 מפגינים.[436]

מזרח טימור עריכה

ב-29 ביוני 2017, מצעד הגאווה הראשון במזרח טימור התקיים בעיר הבירה דילי עם דיווחים של השתתפות 500 איש.[437] נזירה קתולית נאמה בתחילתו.[438] באותו שבוע, ראש הממשלה, רועי מריה דה אראוג'ו (אנ') הכריז כי "אפליה, חוסר כבוד והתעללות באנשים בגלל נטייתם המינית או זהותם המגדרית אינם מספקים שום תועלת לאומה שלנו. לכל אדם יש פוטנציאל לתרום להתפתחות האומה שלנו, כולל קהילת הלהט"ב" ובכך הפך למנהיג הדרום-מזרח אסייתי הראשון שתמך בפומבי בזכויות להט"ב.[438][439]

 
מצעד הגאווה בדילי, מזרח טימור, 2019

מצעד הגאווה השני בעיר נערך ב-20 ביולי 2018 אשר במהלכו לקחו חלק כ-1,500 מפגינים. האירוע החל בהקרנת סרט תיעודי ובעקבותיו מצעד בהובלתה של להקה מקומית שניגנה שירי התנגדות טימוריים מסורתיים כלפי מדיניות הממשלה בנוגע למעמד זכויות להט"ב במדינה.[440] מצעד הגאווה השלישי נערך ב-12 ביולי 2019 עם כ-3,000 איש, כפול מזה של השנה הקודמת. השרה לסולידריות חברתית והכלה ארמנדה ברטה דוס סנטוס (אנ') תמכה באירוע. נשיא מזרח טימור, פרנסיסקו גוטרש, פרסם הצהרה לתמיכה במצעד באומרו "אני נשיא של כלל האנשים! אני מכבד את כולם! כבוד ואהבה קושרים אותנו כמשפחה, כקהילה, כעם. אני מבקש מכולם לראות את המגוון והעושר של האומה שלנו. יחד אנו מחזקים את הכוח והידע הקולקטיבי. יחד אנו נלחמים למען חברה צודקת יותר. יחד אנו בונים עם מלא כבוד ואהבה לכולם!".[441][442]

מיאנמר עריכה

מיאנמר ציינה את מצעד הגאווה הראשון שלה במספר ערים ברחבי המדינה בשנת 2012, לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, ביפוביה וטרנספוביה.[443] בשנת 2018 נתנו גורמים מקומיים הרשאה לקיום אירוע גאווה ציבורי במהלכו קרוב ל-6,000 איש לקחו חלק.[444] מספרם עלה בהמשך ל-10,000 יום למחרת.[445]

מלזיה עריכה

סקסואליטי מרדקה, אירוע שנתי לציון זכויות למיניות חופשית במלזיה אשר הוקם בשנת 2008, התרכז סביב הנושא "קוויר ללא פחד" בשנת 2011. הפרסום לאירוע כלל סרטונים של אזרחים מלזיים המכריזים על זהותם הקווירית, וקוראים לשוויון עבור זכויות להט"ב במדינה בעוד פעילות הומוסקסואלית בהסכמה מוגדרת כפלילית ונושאת עד 20 שנות מאסר, ענישה גופנית, קנסות וגירוש (בעוד הוצאות להורג, מכות ועינויים הוגדרו כנסבלים לאורך השנים מטעם השלטון). לאחר פרסום האירוע באותה שנה, פרסמה משטרת מלזיה המלכותית הצהרה האוסרת על האירוע, בהתבסס על הנחות היסוד של "סיכון הפרעה לסדר הציבורי ופגיעה בחופש הדת".[446] בשנת 2014, סעיף 27 א(1)(ג) לחוק המשטרה, ששימש לאיסור האירוע, הוחלף על ידי חוק האספה השלווה 2012 (PAA) שהביא לביטול האיסור על קיום האירוע.[447]

במאי 2017, מצעד הגאווה שאורגן על ידי אוניברסיטת טיילורס בסובאנג ג'איה, אשר עתיד היה להתקיים ביוני, בוטל עקב התנגדות איסלאמיסטים.[448]

נפאל עריכה

 
מובילי מצעד הגאווה בקטמנדו, נפאל בשנת 2019 נושאים כרזה הדוברת ארבע שפות שונות

מדי שנה מקימים ארגוני להט"ב שונים מצעדי גאווה בנפאל. אגודת "Blue Diamond" ארגנה בשנת 2010 את האירוע "Gai Jatra Gay March", כאשר מרבית המשתתפים עטו מסכות על מנת להסתיר את זהותם מפני התקפות הומופוביות. בשנים האחרונות נערכו מצעדי גאווה רבים בתקופות שונות שמשכו כ-1,500 מפגינים.[449] המצעדים מסתיימים בהדלקת נרות עבור זיכרונותיהם של מי שנפטרו בקרב קהילת הלהט"ב בשנה האחרונה בנפאל וברחבי העולם.

מצעד הגאווה בקטמנדו מתקיים מדי שנה ב-29 ביוני ומאורגן על ידי קבוצת הנוער "Queer" בשיתוף עם "Queer Rights Collective". בעוד שצעדות עבור זכויות להט"ב בנפאל נוספות מתקיימות במהלך השנה, זו הפכה לראשונה שמצוינת במהלך חודש הגאווה (יוני).[450] קיום המצעד הראשון משך כ-400 מפגינים.[451]

בשל מגפת הקורונה בשנת 2020, נערכה מהדורת המצעד השני באופן מקוון.[452][453][454] אירועים נוספים ברחבי המדינה כוללים את שבוע המודעות המינית (השבוע האחרון של חודש אוקטובר), יום המודעות הביסקסואלית (23 בספטמבר), יום המודעות לקאסטת ההיג'רה (17 באפריל) ויום המודעות האינטרסקסי (26 באוקטובר).

סינגפור עריכה

"Pink Dot SG" (אנ') הוא אירוע גאווה שנתי שהחל בשנת 2009 לתמיכה בזכויות להט"ב בסינגפור. ציונו הראשון נערך ב-16 במאי, עם סרטון קמפיין שכותרתו "RED + WHITE = PINK" והיה לאירוע הציבורי הראשון שמציג תמיכה בזכויות להט"ב בסינגפור ושבר את שיא ההשתתפות הגדולה ביותר בפארק הונג לים בו מתקיים (2,500 איש) מאז הקמתו.[455]

במשך השנים זכה האירוע לסיקור נרחב בתקשורת הבינלאומית והמקומית כאחד בעוד כי הומוסקסואליות מוגדרת כפלילית במדינה על פי החוק הקולוניאלי הבריטי נכון לאוגוסט 2021 ונושאת עונש מאסר של שנתיים מאסר וקנס.[456] ציונו השני בשנת 2010, התקיים עם מעל ל-4,000 משתתפים. באירוע השלישי בשנת 2011, מספר המשתתפים המשיך לעלות והגיע ל-10,000 לצד קיום אירועים בינלאומיים של "Pink Dot" שנערכו באותו יום באנקורג', אלסקה, גאושיונג ולונדון. בשנת 2012 מספר המשתתפים עלה ל-15,000.[457]

מארגני "Pink Dot" בשנת 2013 טענו כי שיעור ההשתתפות היה כ-21,000 איש, אשר הפך אותו לאספה הגדולה ביותר של החברה האזרחית במדינה.[458] כדי להכיל את המספר הגדול של המשתתפים, נוצר מוקד לוויני שני כדי לתעל את תנועתם.[459] בשנים האחרונות השתתפו בעצרת קהל שיא של כ-28,000 משתתפים עם נטייה לעבר דמוגרפיה צעירה יותר.[460] ב-29 ביוני 2019, במהלך קיום האירוע ה-11 במדינה, השתתפו באירוע לי הסיין יאנג, אחיו של ראש הממשלה ה-3 של סינגפור, לי הסיין לונג, כמו גם בנו לי הוואנו ובעלו הנג ירוי.[461]

קוריאה הדרומית עריכה

מצעד הגאווה בסיאול, הוא אירוע הגאווה הגדול ביותר בקוריאה הדרומית אשר נערך לראשונה בשנת 2000 בעודו משך כ-50 מפגינים. שיעור משתתפיו גדל בעקביות מדי שנה מאז. בשנת 2015, בעקבות מחאות של קבוצות נוצריות שמרניות, סוכנות משטרת המטרופולין של סיאול אסרה על קיום האירוע תוך ציון דאגות לבטיחות הציבור והפרעות תנועה כסיבות הביטול.[462][463] ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, מה שאפשר את קיומו לאחר מכן, בו השתתפו כ-20,000 איש.[464][465] שנה לאחר מכן, מספר משתתפיו נאמד בכ-50,000 מפגינים. ביולי 2017, כ-85,000 איש צעדו ברחובות סיאול לתמיכה בזכויות להט"ב בקוריאה הדרומית במהלכו.[466] לקראת מהדורתו ב-2018, כ-200,000 אזרחים שמרנים חתמו על עצומה מקוונת בפנייה לגורמים רשמיים לפעול עבור מניעת קיום המצעד.[467][468] עם זאת, התקיים לבסוף וכלל השתתפות של כ-120,000 מפגינים.[469] במאי 2018, התקיים מצעד הדראג הראשון במדינה עם עשרות משתתפים במהלכו ללא תקריות ברחבי הבירה כחלק מהמצעד השנתי. ביולי 2019, קבוצות נוצריות שמרניות ניסו שוב לבטל את קיומו של המצעד השנתי, בטענה שציונו "יהיה מזיק לילדים ויפגע בזכויותיהם". בית המשפט המקומי דחה את בקשתם בטענה שהיא "בלתי הגיונית".[470] ימים לאחר מכן, נערכה המהדורה ה-19 של המצעד עם מספר שיא של 150,000 מפגינים.[471][472]

 
מצעד הגאווה בסיאול, קוריאה הדרומית אשר משך בשיאו מעל 150,000 מפגינים בשנת 2019

העיר הדרום-מזרחית דאיגו מקיימת מצעדי גאווה שנתיים בשטחה מאז 2009, בעוד העיר פוסאן ערכה את מצעדה הראשון ב-23 בספטמבר 2017. בשנת 2018, במהלך ציונו השני של מצעד פוסאן, נפרסו כ-2,000 פקידי משטרה עבור שמירה על קיום האירוע מפני אלימות מצד מפגיני נגד הומופובים, והגנת 15,000 המשתתפים.[473] קוואנגג'ו וג'ג'ו ערכו את אירועי הגאווה הראשונים בשטחן ב-2017 בעוד בציונם בקוואנגג'ו התקיימה מחאה נגדית על ידי מפגיני נגד. ערים נוספות, בהן אינצ'ון וג'ונג'ו (אנ'), ערכו את אירועי הגאווה הראשונים שלהן בשנת 2018. גורמים רשמיים בבאינצ'ון שללו תחילה את האישור לקיום האירוע, בנימוק של "חוסר חניה". המארגנים הגישו ערעור על האיסור ונשבעו לקיימו. האירוע התרחש לבסוף והסתיים בעימותים אלימים לאחר שכ-1,000 מפגינים נוצרים החלו לתקוף באלימות את המשתתפים.[474] באפריל 2019, מארגני האירוע הגישו כתב אישום נגד מספר כמרים נוצרים ששיבשו באלימות את האירוע, לצד תלונות לגוף זכויות האדם הלאומי של קוריאה הדרומית בעודם האשימו את המשטרה בחוסר מעש למניעת האלימות.[475][476] בשנת 2020, כשלוש ערים ביטלו את קיום המצעד השנתי בשטחן עקב התפרצות מחלת הקורונה. סטארטאפ המדיה החדש "Dotface" ערך מצעד מקוון במקום אשר במהלכו, המשתתפים הוצגו על ידי יצירת דמויותיהם דרך דף הבית של "Dotface" והעלאתן באינסטגרם עם ההאשטאג של ציון המצעד.[477][478]

קירגיזסטן עריכה

ב-8 במרץ 2019 התרחשה צעדה שלווה של כ-400 איש בעיר הבירה של קירגיזסטן, בישקק. אף על פי שהצעדה נועדה להנציח את יום האישה הבינלאומי, היא כללה דגש חזק לגבי מעמד זכויות להט"ב בקירגיזסטן שכלל מפגינים שעטו מסכות בצבעי דגל הגאווה אשר כונתה על ידי התקשורת המדינית "מצעד הגאווה הראשון במדינה". אולם, האירוע עורר מחלוקת בולטת במיוחד מצד חברי פרלמנט שמרנים שהביעו איומים רצחניים נגד המשתתפים. חברת הפרלמנט ג'ילדיז מוסאבקובה כתבה בחשבונה בפייסבוק בתגובה לצעדה, "הגברים שאינם רוצים להביא ילדים והבנות שאינן רוצות לשפוך תה... אסור לקלל רק, יש להכות אותם". תגובתה נידונה במהירות על ידי חברי פרלמנט אחרים.

ארגוני זכויות אדם והמארגני הצעדה הגנו על קיומה ועל נוכחותם של דגלי הגאווה. בקטור איסקנדר, מייסד אתר החדשות הפופולרי "Kloop" שהשתתף במהלכה הגיב באומרו כי, "אני חושב שזה מאוד מגניב שקהילת הלהט"ב הגיעה לצעדה, כי זה קשור גם לזכויות נשים אם אנחנו מדברים על לסביות. ונערות טרנסג'נדריות שמתמודדות עם אלימות אדירה בקירגיזסטן".[479][480] פעילי להט"ב קירגיזים תיארו את האירוע כ-"נקודת מפנה".[481]

קמבודיה עריכה

ציון אירוע הגאווה הראשון של קמבודיה נערך בשנת 2003 בעיר הבירה פנום פן. כיום, זהו אירוע שנתי "שחוגג בגלוי את המגוון של קמבודיה". בשנת 2006 נרשמה נוכחות של כ-400 מפגינים במהלך ציונו.[482] מצעד הגאווה הרשמי הראשון של קמבודיה נערך בסיאם ריפ בשנת 2018.[483]

תאילנד עריכה

 
מצעד הגאווה בצ'יאנג מאי בשנת 2019, אשר הוקדש לזכר המהומות כלפי ציונו בשנת 2009

בשנת 1989 תיאר פעיל זכויות הלהט"ב בתאילנד, נטיי טירארוג'יאנאפונגס, את מעמד הקהילה במדינה כמורכב הרבה יותר בעבר מאשר בהווה, באומרו כי אף על פי שאנשים הודו בקיומה של הומוסקסואליות, "הם עדיין לא רגילים לרעיון של אנשים הומוסקסואליים בגלוי. אפילו פחות מכירים את הרעיון של זכויות להט"ב".[484] המצב החל להשתנות בשנות התשעים עם אירועים ציבוריים רבים יותר, כגון פסטיבלי גאווה שהתקיימו מדי שנה בין השנים 1999–2007 בבנגקוק, עד שסכסוכים פנימיים בין המארגנים וויכוחים עם התומכים הפיננסיים לציונו מנעו קיום אירועים עתידיים בעיר.[485] מצעד הגאווה של בנגקוק היה צפוי להתקיים שוב בנובמבר 2017, הפעם הראשונה מזה 11 שנים, אך נדחה בגלל תקופת האבל הלאומית על פטירתו של ראמה התשיעי, מלך תאילנד.[486]

סונגקראן הוא החג הלאומי של פתיחת השנה החדשה בתאילנד שחל ב-13 באפריל מדי שנה. החג קיבל משמעות מיוחדת בשנים האחרונות עבור אזרחי להט"ב ומבקרים, שכן הוא מתקיים בו זמנית עם "מסיבת המעגלים הגאה של סנגקראן" בבנגקוק, שנחשבה לאירוע הלהט"ב הגדול ביותר באסיה. האירוע חגג 14 שנה לציונו בשנת 2019.[487][488][489]

בעיר פוקט נערכים אירועי גאווה בכל שנה מאז 1999.[490] מצעד הגאווה השני בעיר הצפונית צ'יאנג מאי בשנת 2009 עורר עוינות רבה וכתוצאה מכך בוטל. כשהמשתתפים התכוננו לצעדה, קבוצת מפגיני נגד הקיפה את המתחם שבו התכנסו, צעקה עלבונות באמצעות מגפונים כלפי המשתתפים והשליכה פירות וסלעים אל עבר הבניין בו הסתתרו.[491] עם זאת, עשר שנים מאוחר יותר, מעל 500 מפגינים כולל פוליטיקאים, צעדו במצעד בעיר ב-21 בפברואר 2019 אשר הוקדש לזכרו.[492][493]

אפריקה עריכה

  ערך מורחב – זכויות להט"ב באפריקה, זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי

אוגנדה עריכה

באוגוסט 2012 התקיים באנטבה מצעד הגאווה האוגנדי הראשון במטרה למחות על יחס הממשלה השלילי ביותר נגד זכויות להט"ב במדינה ועל הניסיונות של הפרלמנט לאמץ חוק איסור "מעשה סדום" נוקשה שכונה בשם "הצעת החוק - להרוג את ההומואים" שיכלול מאסר עולם בגין עבירה פלילית שמוגדרת כקיום פעילות הומוסקסואלית בהסכמה.[494] מהדורת המצעד השני נערכה באנטבה באוגוסט 2013.[495] החוק הוכרז בדצמבר 2013 ונדחה לאחר מכן על ידי בית המשפט החוקתי באוגנדה ב-1 באוגוסט 2014 על רקע טכני. ב-9 באוגוסט 2014 נערך המצעד השלישי בעיר על רקע אינדיקציות לפיהן ניתן לערער על פסק הדין או להחזיר את החוק לפרלמנט על מנת לשנותו ולהפיכת הומוסקסואלית במדינה לחוקית.[496]

 
מפגינים במצעד הגאווה בלונדון, הממלכה המאוחדת, מוחים עבור זכויות להט"ב באפריקה לצד דגלי ניגריה, קניה ואוגנדה, 2018

אסווטיני עריכה

מצעד הגאווה הראשון של אסוואטיני נערך ביוני 2018 במבבנה שהוקם על ידי ארגון הלהט"ב "Rock of Hope". האירוע החל בצעדה עם הגנה משטרתית, בעקבות פיקניק ומסיבה אשר במהלכו השתתפו כ-1,000 מפגינים. האירוע זכה לסיקור תקשורתי בינלאומי ומקומי לא מבוטל, והופיע בעמוד הראשון של שני העיתונים הגדולים של המדינה. שגרירת ארצות הברית באסווטיני ליסה ג'יי פיטרסון השתתפה במהלכו.[497] מצעד גאווה השני במדינה נערך ביוני 2019 ותואר לאחר מכן כ-"הצלחה משמחת" לצד השמעות שירים אסוואטינים מסורתיים.[498]

אתיופיה עריכה

אף על פי שהומוסקסואליות היא פלילית באתיופיה ונענשת ב-15 שנות מאסר, בינואר 2009 נערכו מספר אירועי גאווה באדיס אבבה. בשנת 2012, אמור היה להתקיים כנס זכויות להט"ב בעיר, אך בוטל לבסוף לאחר קבלת תגובות שליליות מצד קבוצות דתיות קיצוניות שהפגינו נגדו וכינו את משתתפיו "מיסיונרים של רוע".[499]

בנין עריכה

ב-17 במאי 2013 ארגנו ארגוני להט"ב בקוטונו, בנין, אירוע גאווה לתמיכה ביום הבינלאומי נגד הומופוביה, וטרנספוביה וביפוביה במכון פרנסיס, שמשך קהל של 200 משתתפים.[500]

דרום אפריקה עריכה

מצעד הגאווה הראשון של דרום אפריקה נערך לקראת סוף עידן האפרטהייד ביוהנסבורג ב-13 באוקטובר 1990, והיה לאירוע הראשון מסוג זה ביבשת אפריקה.[501][502] לאחר מכן הגוף המארגן של מצעד הגאווה של ג'ובורג התפרק בשנת 2013 עקב סכסוך פנימי לגבי המשך השימוש באירוע לצורך הסברה פוליטית. ועדה חדשה הוקמה במאי 2013 לארגון "גאווה עממית" שנחשבה "כתנועה פוליטית כוללת ומפורשת למען צדק חברתי".[503][504][505]

 
מפגינים במצעד הגאווה בסווטו, דרום אפריקה מוחים נגד רצח ו-"אונס מתקן" של זוג לסביות תחת הכותרת "מתים עבור צדק" בשנת 2012

אירועים דומים שמתקיימים באזור יוהנסבורג כוללים את מצעד הגאווה בסווטו שמתרחש מדי שנה במדולנדס ומצעד איקורהולני המתרחש מדי שנה בקווא-תימה, עיירה במזרח הרנד. מצעדי הגאווה שנערכים בערים נוספות ברחבי המדינה כוללים את מצעד קייפטאון, עיירת ח'ומבולאני (הנכללת בתוך העיר), דרבן, מפרץ נלסון מנדלה בפורט אליזבת ומצעד בלימפופו המתקיים בפולוקוואנה, לימפופו.

כף ורדה עריכה

בקנה מידה אחד עם מושבות אפריקאיות פורטוגזיות אחרות, כף ורדה מדווחת כאחת המדינות הידידותיות ביותר באפריקה כלפי להט"ב. בשנת 2013 הוקמה האגודה "Associação Gay de Cabo Verde" שארגנה את מצעד הגאווה הראשון במדינה ביוני 2013 במינדלו, העיר השנייה בגודלה.[506] שלוש שנים לאחר מכן התקיים מצעד הגאווה הראשון בעיר הבירה פראיה. מאז, החלו עמותות נוספות לעבוד למען זכויות להט"ב בשטח המדינה בהן "Associação LGBTI de Praia". בשנת 2018 נערך מצעד הגאווה של פראיה בעזרת מכון כף ורדה לשוויון מגדרי (ICIEG) וממשלת פראיה.[507] המשתתפים קראו להכשרתם של נישואים חד מיניים ולחקיקה נגד אפליה כלפי להט"ב.[508]

לסוטו עריכה

ב-18 במאי 2013 התקיים מצעד הגאווה הראשון בלסוטו במרכז העיר מאסרו שאורגן על ידי העמותה "The Matrix Support Group".[509][510] האירוע דווח כמוצלח, לצד תמיכת הרשויות והענקתם ליווי למשתתפים.[511] מאז, נערכו מדי שנה צעדות ואירועי גאווה במספר ערים, המושכים כמאות משתתפים.[512]

מאוריציוס עריכה

 
הפגנת זכויות הלהט"ב הראשונה של זימבבואה בהארארה ביום זכויות האדם, 10 בדצמבר 1998

"Collectif Arc-En-Ciel" שנוסד בשנת 2005 מוגדר כארגון הראשי של קהילת הלהט"ב במאוריציוס,[513] שהקים את מצעד הגאווה הראשון במדינה בשנת 2006 כמו גם במשך השנים שלאחר מכן, ומשך כ-1,200 איש בשנת 2016. באותה שנה, הארגון העביר את ציונו מהעיירה הקטנה של בו-באסין רוז-איל לבירה פורט לואי. ביוני 2018, מהדורת המצעד התקיימה אך בוטלה לאחר זמן קצר עקב מאות איומי מוות שנחשדו כי מקורם בקיצונים דתיים. בנוסף, הפגנת נגד אלימה אורגנה על ידי ג'אבד מיטו, אסלמיסט קיצוני ידוע שכבר נמצא במעקב על פי הרשויות המדינה, בעוד כוח משטרה חזק נפרס כדי לספק הגנה למשתתפי המצעד. דמויות דתיות רבות באי, בהם החשמן מוריס פיאט, גינו בתקיפות את ההפגנה וקראו לכבוד וסובלנות לכולם. כנס זכויות להט"ב התקיימה בנושא מספר ימים לאחר מכן בחוף קאודאן בבירה, בתמיכה של ראש הממשלה פראווינד ג'וגנאוט (אנ').[514]

מלאווי עריכה

ב-26 ביוני 2021 קיימו פעילי זכויות להט"ב במלאווי את מצעד הגאווה הראשון של המדינה בעיר הבירה, לילונגווה, בעוד שפעילות הומוסקסואלית מוגדרת כפלילית משנת 1881 ונענשת במאסר של עד 14 שנים וענישה גופנית (בפועל, החוק מושהה מאז 2012).[515]

נמיביה עריכה

מצעד הגאווה הראשון של נמיביה התקיים בוינדהוק בדצמבר 2013 בו השתתפו כ-100 מפגינים.[516] העיר סווקופמונד ערכה את מצעד הגאווה הראשון שלה ביוני 2016.[517] שני הערים המשיכו מדי שנה מאז בציונם ולא עמדו בפני מכשולים מצד ממשלת נמיביה. ביוני 2017 צעדו כ-200 איש במצעד גאווה בוינדהוק, כפול מכמות הצועדים ב-2013.[518] בנובמבר 2017 התקיים בווינדהוק פסטיבל לסביות נמיבי ראשון בו נכללו למעלה מ-60 לסביות צעירות מ-8 אזורים שונים במדינה שהתכנסו לשבוע של הופעות פומביות וביטוי יצירתי שכלל שירה, חשיפת סיפורים, הצגות דרמה וריקודים שמציגים את מעמדם כלסביות בנמיביה.[519] המהדורה השנייה של הפסטיבל התקיימה בנובמבר 2018.[520][521] בדצמבר 2018 המשיכו להפגין כמאות איש במצעדי הגאווה בערים בעוד פעילות הומוסקסואלית בין גברים מוגדרת כפלילית מאז 1920 על פי החוק הרומאי-הולנדי הקולוניאלי.[522][523]

 
מפגינים בברלין, גרמניה, מוחים נגד מדינות המפלילות פעילות הומוסקסואלית, 2018

קניה עריכה

ב-26 ביוני 2012, שגרירות ארצות הברית בבירה ניירובי קיימה את מה שנחשב לאירוע הגאווה הראשון אי פעם בקניה. קצין יחסי ציבור בשגרירות הצהיר בתגובה כי, "ממשלת ארצות הברית מצידה הבהירה כי קידום זכויות אדם עבור חברי קהילת הלהט"ב הוא עקרון מרכזי במדיניות זכויות האדם שלנו ברחבי העולם ובהגשמת מטרות מדיניות החוץ שלנו".[524]

תוניסיה עריכה

בשנת 2015, הארגון התוניסאי, שמס, הוקם כארגון זכויות הלהט"ב בתוניסיה.[525] ב-18 במאי 2015 קיבל הכרה רשמית מהממשל כארגון.[526] ב-10 בדצמבר 2015, יום זכויות האדם הבינלאומי, הצטרף הארגון עם קבוצות פעילים מקומיים להפגנה נגד האפליה המתמשכת נגד אזרחי להט"ב במדינה בעוד הומוסקסואליות מוגדרת כפלילית ונושאת עונש מאסר של 3 שנים. בחודש מאי 2016 ארגנו מספר עמותות קבלת פנים לאירוע גאווה בבירת המדינה, תוניס. עמותות להט"ב תוניסאיות נוספות ארגנו הפגנות פומביות לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה באותו החודש.[527]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ The 20 most and least gay-friendly countries in the world, The World from PRX (באנגלית)
  2. ^ "Opinion | Australia's strange vote on same-sex marriage". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-06-09.
  3. ^ The Ten Best Places In The World To Be Gay, The Independent, ‏2011-10-22 (באנגלית)
  4. ^ Glitter has been banned from Australia's biggest Pride celebration, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏2019-02-20 (באנגלית בריטית)
  5. ^ LGBT celebrates Gay Pride at GIG, Saipan Tribune, ‏2018-07-31 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ Neil Pang | For The Guam Daily Post, Hundreds join Pride March, The Guam Daily Post (באנגלית)
  7. ^ Welcome to IDAHOT Newbies !, May17.org, ‏2016-05-17 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Oct 28, 2016 | Initiatives, Projects | 1, VPride Foundation and Vanuatu Women's Centre hold first LGBTI Human Rights workshop together, Sista, ‏2016-10-28 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ Shannon Power, Micronesia senator wants to ban trans people working for government, Gay Star News, ‏2018-12-07 (באנגלית בריטית)
  10. ^ About ROMEO PlanetRomeo and GayRomeo, ROMEO (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ HERO Parade and party, Auckland, New Zealand, www.qna.net.nz
  12. ^ Prime Minister Bill English's first Big Gay Out, NZ Herald (ב־)
  13. ^ Big Gay Out: The celebration continues despite Covid community scare, NZ Herald (ב־)
  14. ^ GayNZ.com Big Gay Out 2013 hit new crowd record, web.archive.org, ‏2013-02-22
  15. ^ GayNZ.com Politicians, performers and fun at BGO, web.archive.org, ‏2014-09-02
  16. ^ American Samoa Fa‘afafine Group Hosts First Pride Festival | Pacific Islands Report, www.pireport.org
  17. ^ Fiji hosts first Pride Parade on IDAHOTB, May17.org, ‏2018-05-21 (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ Ratu Epeli to address LGBTQI conference, FijiTimes (באנגלית)
  19. ^ Homosexuelle Initiative (HOSI) Wien | 1. Lesben - und Schwulenverband Österreichs, www.hosiwien.at (ב־Austrian German)
  20. ^ AfroRainbowAustria – afrorainbow.at (ב־)
  21. ^ Trembling in Ukraine | Welcome to the World Congress of Gay Lesbian Bisexual and Transgender Jewish Organizations, web.archive.org, ‏2009-07-29
  22. ^ Stars back gay-bashing campaign for "traditional love" in Ukraine, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2008-11-18 (באנגלית בריטית)
  23. ^ Kyiv hosts international LGBT forum including March of Equality on June 6, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  24. ^ Bay Area Reporter :: Article.php, The Bay Area Reporter / B.A.R. Inc. (באנגלית)
  25. ^ Court bans gay pride parade in Kyiv on May 25 » Interfax News Wire :: Russia, Ukraine, Kazakhstan and Central Asia, web.archive.org, ‏2013-09-27
  26. ^ KyivPost - Ukraine's Global Voice, KyivPost
  27. ^ 'First Gay-Pride Event' Held In Kyiv, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  28. ^ Andrew Connelly, Ukraine’s gays fear coming out of the closet, www.aljazeera.com (באנגלית)
  29. ^ Despite a move toward Europe, LGBT Ukrainians face new hurdles, america.aljazeera.com
  30. ^ Brian Dooley, ContributorSenior Advisor, Human Rights First, Where's the Ukrainian Far Right Now?, HuffPost, ‏2014-07-07 (באנגלית)
  31. ^ 1 2 Interfax-Religion, www.interfax-religion.com
  32. ^ "Ukraine crisis: Timeline". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-11-13. נבדק ב-2021-06-04.
  33. ^ "Ukraine police hurt at Kiev gay pride rally". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-06-06. נבדק ב-2021-06-04.
  34. ^ At least 25 arrested for trying to violently break up gay rights march in Kyiv; five police officers injured, web.archive.org, ‏2015-06-06
  35. ^ Anti-gay extremists violently break up gay pride march in Kyiv; several injured, many arrests, web.archive.org, ‏2015-06-07
  36. ^ Кличко просить не проводити "Марш рівності" у Києві, Українська правда - Київ
  37. ^ Новини | Українська правда, pda.pravda.com.ua
  38. ^ LGBT Pride march in Kyiv held without violence - Jun. 12, 2016, KyivPost, ‏2016-06-12
  39. ^ LGBT Pride march in Kyiv held without violence - Jun. 12, 2016, KyivPost, ‏2016-06-12
  40. ^ Ukrainians March for LGBT Equality in Peace, NBC News (באנגלית)
  41. ^ Thousands March For LGBT Rights In Kyiv, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  42. ^ LGBT activists hold 'March of Equality' through central Kyiv, www.unian.info (באנגלית)
  43. ^ Ukraine holds its largest gay pride celebration, The Independent, ‏2019-06-23 (באנגלית)
  44. ^ Sandrine Amiel, Ukraine hosts largest ever gay pride parade, euronews, ‏2019-06-23 (באנגלית)
  45. ^ У Києві пройшов Марш рівності, Українська правда (באוקראינית)
  46. ^ A. B. C. News, Thousands march in Ukraine for LGBT rights, safety, ABC News (באנגלית)
  47. ^ Daniel Bellamy, In the midst of war, Kyiv's Pride parade held in Warsaw, euronews, ‏2022-06-26 (באנגלית)
  48. ^ Посол США на Украине приветствовал проведение в Одессе гей-парада, РИА Новости, ‏20160813T1619 (ברוסית)
  49. ^ В Одесі пройшов "Прайд": троє затриманих, Українська правда (באוקראינית)
  50. ^ "Марш рівності в Одесі: незначні сутички з поліцією і троє затриманих". BBC News Україна (באוקראינית). נבדק ב-2021-06-04.
  51. ^ Ukrainian Police Clash With Far-Right Group At Odesa Pride March, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  52. ^ Two police hurt in attack on LGBT rally in Ukraine, www.thesundaily.my (באנגלית)
  53. ^ Ukraine's Second-Largest City, Kharkiv, Holds First Gay-Pride March, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  54. ^ У Харкові пройшов АвтоПрайд і заходи націоналістів: без конфліктів, Українська правда (באוקראינית)
  55. ^ Марш KharkivPride пройшов майже без ексцесів, Українська правда (באוקראינית)
  56. ^ Під час Прайду в Запоріжжі радикал дістав зброю: ненавидить ЛГБТ, Українська правда (באוקראינית)
  57. ^ StackPath, www.gaytoday.com
  58. ^ WorldPride holy land: the conflict-heavy center point of three world religions is gearing up for the second global pride festival. - Free Online Library, www.thefreelibrary.com
  59. ^ BBC News | EUROPE | Gay pride triumphs in Rome, news.bbc.co.uk
  60. ^ Roma Pride, 700.000 persone in strada nello spirito di Stonewall (Gallery), GAYNEWS, ‏2019-06-08 (ב־)
  61. ^ Rocco, Italy’s Pride Wave - LGBTQ+ Pride in Italy 2020, The Big Gay Podcast from Puglia, ‏2020-01-20 (באנגלית בריטית)
  62. ^ EPOA Annual General Meeting 2021, Torino Pride (באנגלית בריטית)
  63. ^ Iceland - GlobalGayz, www.globalgayz.com
  64. ^ Reykjavík Pride Parade Today, Iceland Review, ‏2015-08-08 (באנגלית אמריקאית)
  65. ^ Reykjavík Pride Parade in Pictures | Iceland Review, web.archive.org, ‏2017-08-21
  66. ^ EP 148: Faroe Pride! - The Faroe Islands Podcast - CastRoller, web.archive.org, ‏2014-05-17
  67. ^ Facebook, www.facebook.com
  68. ^ Hayley Halpin, Here's a short history of the battle for LGBT rights in Ireland, TheJournal.ie (באנגלית)
  69. ^ Conor Gallagher, Record numbers attend Dublin Pride Parade, The Irish Times (באנגלית)
  70. ^ Inici | Diversand Andorra, Diversand (בקטלאנית)
  71. ^ Hundreds March In Estonian Capital To Mark Baltic Pride Festival, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  72. ^ News and communications, GOV.UK (באנגלית)
  73. ^ ERR, Таллиннский фестиваль сексуальных меньшинств Baltic Pride отменен из-за коронавируса, ERR, ‏2020-03-24 (ברוסית)
  74. ^ ERR, Tallinn Pride to be held again following decade-long break, ERR, ‏2017-03-02 (באנגלית)
  75. ^ Estonian World, Foreign embassies in Estonia: LGBTI rights are human rights, Estonian World, ‏2017-07-07 (באנגלית בריטית)
  76. ^ Amid threats, LGBT forum is cancelled in Armenia | Eurasianet, eurasianet.org (באנגלית)
  77. ^ Mudeva, Anna (2008-06-28). "About 60 arrested at Bulgaria's first gay parade". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-06-04.
  78. ^ Марко Марков, 3000 КРАСИВИ ХОРА ОЦВЕТИХА СОФИЯ В ЦВЕТОВЕТЕ НА ДЪГАТА – HUGE.BG (באנגלית אמריקאית)
  79. ^ Thousand participants marched at Sofia Pride 2014 / Bulgaria / Countr…, archive.ph, ‏2014-08-19
  80. ^ БиНюз-Запазената марка в новините, Костов подкрепи гей-парада, www.bnews.bg
  81. ^ Bulgaria's Sofia Pride Gay Parade Goes Smoothly, Only 'Family NGO' Protests - Novinite.com - Sofia News Agency, www.novinite.com
  82. ^ BOSNIA AND HERZEGOVINA | LGBTI Equal Rights Association for Western Balkans and Turkey, www.lgbti-era.org
  83. ^ Dogodek in žur v podporo bosanskemu festivalu Queer Sarajevo!, Kulturni center Q (ב־)
  84. ^ Solidarno za slobodu – slobodu okupljanja, slobodu identiteta i slobodu ljubavi! | Povorka Ponosa (באנגלית אמריקאית)
  85. ^ Bosnian Capital Hosts First-Ever Pride March, Balkan Insight, ‏2019-09-08 (באנגלית אמריקאית)
  86. ^ ГейБеларусь - Даты календара - ЛГБТ - У Менску пачаўся Першы фэстываль гомакультуры «Belarus Gay Pride–1999», web.archive.org, ‏2009-09-03
  87. ^ ABM -- Gay and Lesbian Issues in Belarus, web.archive.org, ‏2001-02-24
  88. ^ ILGA | Threats from Belarusian Regime Force the Organisers to Cancel the Festival, web.archive.org, ‏2004-12-25
  89. ^ Gay Today: Top Story, gaytoday.badpuppy.com
  90. ^ Belarus News and Analysis | Minsk Gay Culture and Human Rights Conference Cancelled, www.data.minsk.by
  91. ^ Pride! NEWS :: Gay and Lesbian news of Belarus :: Euro MPs Get Tough Over Lack of Gay Rights in Belarus, web.archive.org, ‏2009-02-27
  92. ^ Pride! NEWS :: Gay and Lesbian news of Belarus :: LGBT rights activists, for the first time, appealing to courts to defend their constitutional right to freedom of assembly, web.archive.org, ‏2009-02-27
  93. ^ В Минске разогнали "Славянский гей-парад", lenta.ru
  94. ^ ГейБеларусь - Навіны - Slavic Pride - Основатель Международного дня против гомофобии получил награду Славянского гей-прайда, web.archive.org, ‏2011-08-25
  95. ^ 100.000 participants à la Belgian Pride Parade 2019, selon la police, RTBF Info, ‏2019-05-18 (בצרפתית)
  96. ^ "Fighting at gay rights march in Tbilisi Georgia". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-05-17. נבדק ב-2021-06-05.
  97. ^ HRIDC statement on the dispersal of LGBT organization Identoba's demonstration, Human Rights House Foundation, ‏2012-05-21 (באנגלית אמריקאית)
  98. ^ ‘Virulent’ homophobic attacks put South Caucasus activists at risk, www.amnesty.org (באנגלית)
  99. ^ "Thousands protest in Georgia over gay rights rally". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-05-17. נבדק ב-2021-06-05.
  100. ^ Georgia: Homophobic violence mars Tbilisi Pride event, www.amnesty.org (באנגלית)
  101. ^ GYLA.GE - News - Initial evaluation of observer organizations on the scheduled rally on May 17, the International Day against homophobia and transphobia, web.archive.org, ‏2014-10-19
  102. ^ First Ever Tbilisi Pride to Take Place in June, Georgia Today on the Web
  103. ^ Tbilisi’s first queer pride announced for June, OC Media, ‏2019-02-19 (באנגלית אמריקאית)
  104. ^ Georgian far right vows to shut down upcoming LGBT parade, English Jamnews, ‏2019-02-20 (באנגלית אמריקאית)
  105. ^ MIA Says Tbilisi Pride Cannot Take Place Outdoors, Cites Safety Concerns, Georgia Today on the Web
  106. ^ Georgia's first LGBT+ pride march called off amid political turmoil, news.yahoo.com (באנגלית אמריקאית)
  107. ^ Small LGBT Pride Rally Held In Tbilisi, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  108. ^ Georgia holds scaled-down Pride after threats of violence, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2019-07-08 (באנגלית בריטית)
  109. ^ Tbilisi Pride held, demonstrators of two different rallies spend the night on Rustaveli Avenue, GeorgianJournal (בגאורגית)
  110. ^ Elks, Sonia (2019-07-08). "LGBT+ campaigners hold scaled-down Pride march in Georgia despite threats". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-06-05.
  111. ^ Participants of Two Rallies Spend Night on Rustaveli Avenue, Georgia Today on the Web
  112. ^ Rally of Tbilisi Pride Opponents Ends, Georgia Today on the Web
  113. ^ Tbilisi marks International Day Against Homophobia with a single rainbow flag, OC Media, ‏2019-05-16 (באנגלית אמריקאית)
  114. ^ Interior Ministry says holding Tbilisi Pride is ‘impossible’ in planned locations, OC Media, ‏2019-05-30 (באנגלית אמריקאית)
  115. ^ Berlin pride parade draws thousands in celebration of LGBT rights, dpa International (באנגלית)
  116. ^ DPA, Rund eine Million beim CSD in Berlin, Nau (בגרמנית)
  117. ^ Author Karl Krause, CSD & Gay Pride Calendar for Germany 2021, Gay Travel Blog - Couple of Men, ‏2021-05-30 (באנגלית אמריקאית)
  118. ^ Pride parade was ‘biggest ever’ in Copenhagen, www.thelocal.dk
  119. ^ WorldPride 2021 in Copenhagen and Malmö, Copenhagen 2021: WorldPride & EuroGames (בדנית)
  120. ^ Rebecca Baird-Remba, 13 Countries That Are More Gay Friendly Than America, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  121. ^ Wedia, The Netherlands is one of Europe's most gay-friendly nations, IamExpat (באנגלית בריטית)
  122. ^ The Ten Best Places In The World To Be Gay, The Independent, ‏2011-10-22 (באנגלית)
  123. ^ Nighttours.com, Amsterdam Gay Pride 2021 complete guide to canal parade and parties., Nighttours gay guide (באנגלית בריטית)
  124. ^ 4th International Intersex Forum Statement, interACT: Advocates for Intersex Youth, ‏2017-04-27 (באנגלית אמריקאית)
  125. ^ Outside Amsterdam: Gay Guide, www.holland.com, ‏2016-03-17 (באנגלית)
  126. ^ Hungary blocks European agreement on LGBT rights, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2016-03-08 (באנגלית בריטית)
  127. ^ Embassies unite in solidarity with Budapest Pride - BBJ, BBJ.hu (באנגלית)
  128. ^ ‘Gay September in Greece’ Campaign Highlights Country’s Best for LGBT Tourists, GTP Headlines, ‏2017-08-02 (באנגלית אמריקאית)
  129. ^ Lonely Planet, LGBT Travellers in Greece, Lonely Planet (באנגלית)
  130. ^ "Why lesbians flock to Lesbos". The Economist. 2018-12-15. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2021-06-08.
  131. ^ Erva_cidreira, ΤΟ ΑΠΕΝΑΝΤΙ ΠΕΖΟΔΡΟΜΙΟ: Η ΣΗΡΑΓΓΑ ΤΟΥ ΧΡΟΝΟΥ. GAY PRIDE 1982, ΤΟ ΑΠΕΝΑΝΤΙ ΠΕΖΟΔΡΟΜΙΟ, ‏2006-06-24
  132. ^ 10% - Out & Proud - Gay Pride Day '04, www.10percent.gr
  133. ^ NEWSROOM IEFIMERIDA.GR, Ανθιμος: Απαράδεκτο για τα ήθη και τα έθιμα της Θεσσαλονίκης το Gay Pride | ΕΛΛΑΔΑ, iefimerida.gr, ‏2012-06-22 (ביוונית)
  134. ^ Νίκος Σοφιανός, Editorial: Τα 4 μπράβο στο Thessaloniki Pride, Antivirus Magazine, ‏2012-06-27 (ביוונית)
  135. ^ Άνθιμος: «Σταματήστε το καρναβάλι των ομοφυλόφιλων» | LiFO, www.lifo.gr, ‏2013-05-31 (ביוונית)
  136. ^ Το Διήμερο που η Θεσσαλονίκη Αναμετρήθηκε με τα Συντηρητικά Αντανακλαστικά της, www.vice.com (ביוונית)
  137. ^ Ανθιμος: Αίσχος το Thessaloniki Pride | PLUS by gazzetta, www.gazzetta.gr (ביוונית)
  138. ^ Το 1ο Gay Pride στην Κρήτη είναι γεγονός | GayHellas.gr, web.archive.org, ‏2015-06-27
  139. ^ Vasilis Thanopoulos, Το 1o LGBTQI+ Pride της Πάτρας, Antivirus Magazine, ‏2016-01-05 (ביוונית)
  140. ^ https://itgl.lu/, ITGL (ב־)
  141. ^ queer.lu – LGBTIQ Life in Luxembourg (ב־)
  142. ^ Eiropraidā piedalījušies 5000 cilvēku; policija aiztur trīs personas, www.lsm.lv (בלטבית)
  143. ^ Around 8,000 people march in Baltic Pride parade in Riga - Xinhua | English.news.cn, www.xinhuanet.com
  144. ^ "Clashes mar Lithuania gay march" (באנגלית בריטית). 2010-05-08. נבדק ב-2021-06-07.
  145. ^ What is the Presidency? | Presidency & EU | Lithuanian Presidency of the Council of the European Union 2013, web.archive.org, ‏2017-07-05
  146. ^ 1 2 LGL - National LGBT Rights Organization, LGL (באנגלית אמריקאית)
  147. ^ www.DELFI.lt, A. Zuokas: jei teismas lieps, homoseksualams bus leista žygiuoti Gedimino prospektu, DELFI (בליטאית)
  148. ^ Mayor confirmed that Vilnius Municipality will execute court orderThe…, archive.ph, ‏2013-08-09
  149. ^ Police detain 28 in minor incidents during Baltic Pride 2013 | The Li…, archive.ph, ‏2013-08-09
  150. ^ Baltic Pride 2013 – The March for Equality | The Lithuania TribuneThe…, archive.ph, ‏2013-08-09
  151. ^ tv.lrytas.lt, V. Simonko: "Miestui padovanojome didelę šventę" (בליטאית), נבדק ב-2021-06-07
  152. ^ Vilnius Celebrated Baltic Pride 2016, LGL, ‏2016-06-22 (באנגלית אמריקאית)
  153. ^ Lithuania's Parliament hosts LGBT art exhibit as capital city lights up rainbow, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2017-05-17 (באנגלית בריטית)
  154. ^ Baltic Pride attracts record number of people in Vilnius – photos, lrt.lt, ‏2019-06-10 (באנגלית)
  155. ^ Lithuania’s LGBT community to protest in Vilnius against ‘demonisation’ by politicians, lrt.lt, ‏2020-07-03 (באנגלית)
  156. ^ Kaune – pirmos LGBTQ+ eitynės: priešiškai nusiteikę asmenys susistumdė su pareigūnais, skriejo kiaušiniai, bet eisena baigėsi plojimais ir žodžiais „ačiū“, lrt.lt, ‏2021-09-04 (בליטאית)
  157. ^ flay.li – Der LGBTI Verein Liechtensteins (ב־)
  158. ^ Budva: Građani ne odobravaju paradu ponosa u svom gradu - Pobjeda Dnevni List, web.archive.org, ‏2013-08-01
  159. ^ Montenegro’s gay pride march sparks violence, www.aljazeera.com (באנגלית)
  160. ^ Montenegrin Capital Set for Gay Pride Parade, Balkan Insight, ‏2017-09-22 (באנגלית אמריקאית)
  161. ^ 1 2 Daisy Sindelar, Of All Places, Is Moldova Leading on Gay Rights?, The Atlantic, ‏2013-04-09 (באנגלית)
  162. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2013-10-12
  163. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2013-12-31
  164. ^ Moldova LGBT march halted as President says: 'I am not president of the gays', PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2017-05-24 (באנגלית בריטית)
  165. ^ Rainbow Europe, rainbow-europe.org
  166. ^ Moldovan Police Repel Orthodox Activists Trying To Crash LGBT March, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  167. ^ Moldova police used tear gas on anti-LGBT protesters trying to disrupt Pride march, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2018-05-22 (באנגלית בריטית)
  168. ^ Tris Reid-Smith, Party in the sun on Malta, Gay Star News, ‏2013-01-14 (באנגלית בריטית)
  169. ^ Victor Paul Borg, The rough guide to Malta and Gozo, Rough Guides, 2001, ISBN 978-1-85828-680-8
  170. ^ The Out Traveler, LPI Media, 2006. (באנגלית)
  171. ^ Party leaders attend Gay Pride in Valletta, Times of Malta (באנגלית בריטית)
  172. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), First gay pride rally held in North Macedonia | DW | 29.06.2019, DW.COM (באנגלית בריטית)
  173. ^ North Macedonia's Capital Holds First Gay Pride Parade, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  174. ^ North Macedonia Capital Hosts First Pride Parade, Balkan Insight, ‏2019-06-29 (באנגלית אמריקאית)
  175. ^ Gay Oslo - a guide to Norway's LGBT-friendly capital, web.archive.org, ‏2018-09-16
  176. ^ Check out Bergen's Nightlife, TripSavvy (באנגלית)
  177. ^ I dag går Pride-paraden gjennom Oslo sentrum, www.aftenposten.no (בנורווגית ספרותית)
  178. ^ Petit Press a.s, Dúhový pochod stopli extrémisti, domov.sme.sk (בסלובקית)
  179. ^ Petit Press a.s, Veľvyslanci podporujú Dúhový Pride, domov.sme.sk (בסלובקית)
  180. ^ Fundación Triángulo por la igualdad de lesbianas y gais, web.archive.org, ‏2007-04-24
  181. ^ In pics: 400,000 march through Madrid for Gay Pride, www.thelocal.es
  182. ^ Spain Gay Pride Calendar 2021, www.misterbandb.com (באנגלית)
  183. ^ All You Need to Know | WORLD PRIDE MADRID 2017, worldgaypridemadrid2017.com (באנגלית) (ארכיון)
  184. ^ Publicidad - World Pride Madrid 2017. Web oficial del Orgullo, www.worldpridemadrid2017.com (בספרדית)
  185. ^ B92 - Info - Pride Parade cancelled due to high risk of violence, web.archive.org, ‏2015-04-02
  186. ^ Belgrade Pride to Highlight Calls for Same Sex Union Law, Balkan Insight, ‏2021-09-17 (באנגלית אמריקאית)
  187. ^ Serbia's Novi Sad Holds First Gay-Pride Rally, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  188. ^ Katy Clifton, Riot police use water cannons amid disruption at Polish LGBT march, www.standard.co.uk, ‏2019-09-28 (באנגלית)
  189. ^ Instytut Gość Media, "Parada Równości" to propaganda rozpusty, www.gosc.pl, ‏2011-08-10
  190. ^ Wyborcza.pl, wyborcza.pl
  191. ^ https://www.paradarownosci.eu/pl/partnerzy/, Parada Równości - 20 czerwca 2020 (ב־)
  192. ^ Polish capital bans Pride again - Queer Lesbian Gay Pride - Gay.com, web.archive.org, ‏2007-03-13
  193. ^ News from Poland - Polish gay activists win human rights case, web.archive.org, ‏2012-02-06
  194. ^ "Gay marchers ignore ban in Warsaw" (באנגלית בריטית). 2005-06-11. נבדק ב-2021-06-08.
  195. ^ A brief history of Equality Parade | Equality Parade, web.archive.org, ‏2014-05-08
  196. ^ Parada Równości 2015. Środowiska LGBT w Warszawie - Polska - Newsweek.pl, web.archive.org, ‏2016-02-02
  197. ^ 45 tysięcy osób w Paradzie Równości. "Walczymy o siebie, o naszych przyjaciół, o nasze dzieci". Relacje pięknych uczestników [ZDJĘCIA], oko.press
  198. ^ Florkiewicz, Pawel (2019-06-09). "Warsaw pride parade attracts large crowd amid heated political debate". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-06-08.
  199. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Warsaw: Tens of thousands march for gay rights | DW | 09.06.2019, DW.COM (באנגלית בריטית)
  200. ^ "Poland hosts landmark European gay pride". BBC News (באנגלית בריטית). 2010-07-17. נבדק ב-2021-06-08.
  201. ^ Kraków: "co dwóch ojców to nie jeden" - Onet Wiadomości, archive.is, ‏2012-07-16
  202. ^ Wyborcza.pl, krakow.wyborcza.pl
  203. ^ Staff journalist, March for Tolerance Reaches Square Again, The Krakow Post, ‏2009-05-18 (באנגלית אמריקאית)
  204. ^ LGBT+ Kraków & Krakow Equality Parade 2019, Kraków Expats Directory, ‏2019-05-16 (באנגלית בריטית)
  205. ^ Giorgi Zautaszwili, PHOTOS: Equality March Krakow 2017, The Krakow Post, ‏2017-05-14 (באנגלית אמריקאית)
  206. ^ Steven Hoffman, PHOTOS: Krakow Queer March 2016, The Krakow Post, ‏2016-05-14 (באנגלית אמריקאית)
  207. ^ Sibylle Bordes, Equality March in Krakow Without Serious Violence, The Krakow Post, ‏2014-05-12 (באנגלית אמריקאית)
  208. ^ LGBT rights at heart of Poland presidential-election fight, France 24, ‏2020-07-11 (באנגלית)
  209. ^ Redakcja, Marsz Równości w Katowicach 2018. Ponad tysiąc osób przeszło z pl. Sejmu Śląskiego na pl. Grunwaldzki: głośno, kolorowo i pokojowo ZDJĘCIA, Dziennik Zachodni, ‏2018-09-10 (ב־)
  210. ^ Bartosz Wojsa, Marsz Równości w Katowicach "Mniej złości, więcej miłości" z protestem i kontrmanifestacją 7.9.2019, Dziennik Zachodni, ‏2019-09-07 (ב־)
  211. ^ Wyborcza.pl, lodz.wyborcza.pl
  212. ^ Damon Embling, Poland's liberals push back against the conservative establishment, euronews, ‏2019-04-26 (באנגלית)
  213. ^ Redakcja, Trójmiejski Marsz Równości bez incydentów. "Miłość może tylko łączyć", Gdynia Nasze Miasto, ‏2019-05-25 (ב־)
  214. ^ ‘Foreign Ideology’: Poland’s Populists Target LGBT Rights, Balkan Insight, ‏2019-06-26 (באנגלית אמריקאית)
  215. ^ Redakcja, I Marsz Równości w Częstochowie. Były próby jego zablokowania. Interweniowała policja ZDJĘCIA, Kłobuck Nasze Miasto, ‏2018-07-08 (ב־)
  216. ^ Police fire tear gas and arrest dozens of far-right protesters attempting to disrupt LGBT+ march, The Independent, ‏2019-10-06 (באנגלית)
  217. ^ Married couple sentenced for a year in prison for bringing explosives to Equality March, TVN24 (בפולנית)
  218. ^ Democracy Digest: Clashes Accelerate Over LGBT, Gender and Civil Rights, Balkan Insight, ‏2020-06-19 (באנגלית אמריקאית)
  219. ^ Archbishop claims a ‘rainbow plague’ is afflicting Poland, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2019-08-02 (באנגלית בריטית)
  220. ^ Santora, Marc; Berendt, Joanna (2019-07-27). "Anti-Gay Brutality in a Polish Town Blamed on Poisonous Propaganda". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-06-08.
  221. ^   Peter Foster, ‏Polish ruling party whips up LGBTQ hatred ahead of elections amid 'gay-free' zones and Pride march attacks, The Telegraph, 9 August 2019
  222. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), EU sues Hungary and Poland over LGBTQ discrimination | DW | 15.07.2021, DW.COM (באנגלית בריטית)
  223. ^ EU launches legal action over LGBTQ+ rights in Hungary and Poland, the Guardian, ‏2021-07-15 (באנגלית)
  224. ^ 6 atrações imperdíveis da cidade do Porto (באנגלית בריטית)
  225. ^ Cerca de 300 pessoas participaram na 1.ª Marcha do Orgulho LGBTI do Funchal, web.archive.org, ‏2020-06-06
  226. ^ Gay Lisbon Guide & Map 2021 - Bars, Clubs, Hotels, Events, www.patroc.com
  227. ^ Lappeenrannan ensimmäinen Pride-kulkue toteutuu ensi kesänä, Lappeenrannan Uutiset, ‏2018-12-18 (בפינית)
  228. ^ The Best Time to Visit Finland, TripSavvy (באנגלית)
  229. ^ A 'record-breaking' 100,000 people took part in Helsinki Pride on Saturday, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2018-07-02 (באנגלית בריטית)
  230. ^ Finland's Prime Minister to join Helsinki Pride parade, Yle Uutiset (באנגלית)
  231. ^ "Sápmi may be a quiet place for queer people", The Independent Barents Observer (באנגלית)
  232. ^ Mezipatra - Czech GLBT Film Festival - an FFW festival profile, web.archive.org, ‏2013-06-26
  233. ^ Prague Pride z.s., PRAGUE PRIDE (ב־)
  234. ^ Prague's first pride parade: A success amidst controversy » Prague Monitor / Czech News in English, Prague Monitor / Czech News in English, ‏2011-08-18 (באנגלית אמריקאית)
  235. ^ "Prague 'gay pride': Czech capital hosts maiden march". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-08-13. נבדק ב-2021-06-07.
  236. ^ Thousands march in Prague Pride parade | Prague Monitor, archive.is, ‏2013-06-30
  237. ^ Obama's Ambassador Tells Czech LGBT Activists: You Have Ally in USA, CNSNews.com, ‏2012-08-28 (באנגלית)
  238. ^ Des dizaines de milliers de personnes défilent à Paris pour la Marche des fiertés, France 24, ‏2019-06-29 (בצרפתית)
  239. ^ Le "Gay Cirkus" cherche sa place dans la Cité des papes, LaProvence.com, ‏2009-06-28 (בצרפתית)
  240. ^ In photos: Kosovo holds its third Pride Parade, Prishtina Insight, ‏2019-10-10 (באנגלית אמריקאית)
  241. ^ Kosovar Minister, Pristina's Mayor Join Gay-Pride Parade, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  242. ^ Pride Week kicks off in Prishtina, Prishtina Insight, ‏2019-10-07 (באנגלית אמריקאית)
  243. ^ Support for LGBT community in Paphos growing | Cyprus Mail, https://cyprus-mail.com/ (באנגלית בריטית)
  244. ^ Povorka ponosa, web.archive.org, ‏2013-10-14
  245. ^ 24sata.info - Događaj visokog rizika: Danas je jubilarni Zagreb Pride, web.archive.org, ‏2019-01-14
  246. ^ Zbogom Queer, očekujemo Pride (באנגלית אמריקאית)
  247. ^ CroL.hr | 15.000 ljudi u dvanaestoj Povorci ponosa! (foto, video) - CroL, web.archive.org, ‏2013-07-15
  248. ^ CroL | Zagreb, Rijeka, Split i Pula glasno poručili 'protiv' (foto) - CroL, web.archive.org, ‏2013-12-03
  249. ^ Recimo ´NE´ nasilju, pridružimo se Zagreb Prideu!, www.index.hr (בקרואטית)
  250. ^ Profesori zagrebačkog Pravnog fakulteta podržavaju Gay Pride, www.vecernji.hr (בקרואטית)
  251. ^ Nastavnici i suradnici Pravnog fakulteta izrazili potporu Zagrebačkom Prideu – Nacional.hr, arhiva.nacional.hr
  252. ^ Najbolji dodaci prehrani za vas (באנגלית)
  253. ^ Drugi Split Pride je uspio - može se kad se hoće, tportal.hr
  254. ^ Više od 300 Riječana marširalo u znak podrške Split Prideu, tportal.hr
  255. ^ LORI - O Lori, web.archive.org, ‏2012-06-14
  256. ^ Lesbian group Kontra, web.archive.org, ‏2013-12-05
  257. ^ 'Da je ovako bilo '91. rat bi trajao 6 sati, a ne 6 godina', Dnevnik.hr (בקרואטית)
  258. ^ Uhićene 73 osobe, protiv 60 podnijete prekršajne prijave, tportal.hr
  259. ^ 500 veselih prajdovaca u koloni, na Rivi ih dočekao pljesak iz kafića, Net.hr, ‏2021-05-14 (ב־)
  260. ^ Holy predstavila novu stranku: Orah će biti treća politička opcija, www.vecernji.hr (בקרואטית)
  261. ^ Staff, Reuters (2019-06-22). "Thousands march in Romanian capital's pride parade". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-06-05.
  262. ^ Thousands Join Gay-Pride Parade In Romanian Capital, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  263. ^ VIDEO | Incidente la marşul Iaşi Pride. S-a aruncat cu fumigene şi ouă înspre participanţi, Stirileprotv.ro (ברומנית)
  264. ^ VIDEO Marş Pride dedicat comunităţii LGBTQ+ la Timişoara/ Participanţii au scandat "Iubire, iubire, iubire", G4Media.ro, ‏2022-07-02 (ב־)
  265. ^ StackPath, xtramagazine.com
  266. ^ "Moscow bans 'satanic' gay parade" (באנגלית בריטית). 2007-01-29. נבדק ב-2021-06-05.
  267. ^ Aussie bashed at gay protest, The Sydney Morning Herald, ‏2007-05-28 (באנגלית)
  268. ^ Gay Pride parade 'satanic': mayor, The Sydney Morning Herald, ‏2007-01-30 (באנגלית)
  269. ^ t.A.T.u. Eng Feedback, www.tatu.ru
  270. ^ Alamy Limited, Stock Photo - Members of Russian pop duo Tatu, Julia Volkova (R) and Elena Katina, attend a gay rights protest in Moscow May 27, 2007. Russian police detained gay protesters calling for the, Alamy (באנגלית)
  271. ^ Aussie bashed at gay protest, The Sydney Morning Herald, ‏2007-05-28 (באנגלית)
  272. ^ Russian President intervenes over Moscow Pride - from Pink News - all the latest gay news from the gay community - Pink News, web.archive.org, ‏2008-12-12
  273. ^ Гей-прайд Москва 2008г / Moscow Gay Pride 2008, נבדק ב-2021-08-28
  274. ^ GayRussia.ru :: Нас объединяют не только желания, web.archive.org, ‏2008-06-02
  275. ^ "'Slavic Gay Pride' to be held in Moscow on Eurovision finals day". mosnews.com. 30 במרץ 2009. אורכב מ-המקור ב-18 במאי 2009. נבדק ב-2009-05-12. {{cite web}}: (עזרה)
  276. ^ 1 2 Karmo, Julia (16 במאי 2009). "Moscow Police Break Up Gay Pride Rally". Sky News. אורכב מ-המקור ב-2009-05-19. נבדק ב-2009-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  277. ^ "Eurovision: is the world's campest contest ready to get serious?". Lesbilicious. 11 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-28 בנובמבר 2009. נבדק ב-2009-05-12. {{cite web}}: (עזרה)
  278. ^ "UK rights activists defends banned Moscow Gay Pride parade". mosnews.com. 12 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-18 במאי 2009. נבדק ב-2009-05-12. {{cite web}}: (עזרה)
  279. ^ "Gay protest broken up in Moscow". BBC News. 16 במאי 2009. נבדק ב-2009-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  280. ^ Viniker, Barry (16 במאי 2009). "Malena Ernman is gay today". ESCtoday.com. נבדק ב-2009-05-16. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 7.6.2021)
  281. ^ – Verdas største homseparade (Norwegian), NRK, May 17, 2009
  282. ^ "European court fines Russia for banning gay parades". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-03-06. נבדק ב-2021-06-05.
  283. ^ «Когнитивный терроризм» на московском гей-прайде - Надя Толокно - Контуры, kontury.info
  284. ^ "Gay parades banned in Moscow for 100 years". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-08-17. נבדק ב-2021-06-05.
  285. ^ Steve Clemons, Not The Onion: Moscow Bans Gay Pride for Next 100 years, The Atlantic, ‏2012-06-08 (באנגלית)
  286. ^ Staff, Reuters (2021-03-22). "EU sanctions Russians over rights abuses in Chechnya". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-06-05.
  287. ^ Sveriges Radio, Thousands revel in Stockholm for Pride - Radio Sweden, sverigesradio.se (באנגלית)
  288. ^ swissinfo ch/pb & ac, Zurich 25th Pride Parade: Rainbow road signs and a renamed bridge, SWI swissinfo.ch (באנגלית)
  289. ^ Keystone-SDA/sb, Large turnout for Geneva Pride march, SWI swissinfo.ch (באנגלית)
  290. ^ La Pride 2015 a attiré plus de 7000 personnes à Sion, rts.ch, ‏2015-06-13 (בצרפתית)
  291. ^ VG Sensibilisation – Vogay (ב־)
  292. ^ Annalise Gardella, ¡La Puebla Lucha! LGBTI Activism and Organizing against Violence in El Salvador, 2019
  293. ^ Amaral Palevi Gómez Arévalo, Del orgullo gay a la Diversidad Sexual: organización de identidades sexuales disidentes en El Salvador, Diálogos Latinoamericanos, 2016, עמ' 99–116
  294. ^ 48th NYC Pride March Heads Through Manhattan, ‏2017-06-25 (באנגלית אמריקאית)
  295. ^ Dawn Ennis, ABC will broadcast New York’s pride parade live for first time, LGBTQ Nation
  296. ^ What to see and do in NYC for World Pride, Newsday (באנגלית)
  297. ^ For Belize LGBT’s, Pride is Showing | Channel5Belize.com (באנגלית אמריקאית)
  298. ^ Barbados: A brush with death, a vigil for trans murder victims, Erasing 76 Crimes, ‏2018-11-24 (באנגלית אמריקאית)
  299. ^ Aldo Dávila set to be Guatemala’s 1st openly gay congressman - The Washington Post, web.archive.org, ‏2019-06-21
  300. ^ Sherine Andreine Powerful, Jamaica’s first LGBT Pride celebrations signal turning tides, Antillean Media Group, ‏2015-08-07 (באנגלית אמריקאית)
  301. ^ Colin Stewart, Jamaica’s first Pride gets boost from government officials, 76 CRIMES, ‏2015-08-04 (באנגלית)
  302. ^ Gay Pride participants rub shoulders with Kingston Mayor, express hope for change | Loop News Jamaica, web.archive.org, ‏2015-08-06
  303. ^ David Hudson, Ellen Page attends Pride Jamaica flash mob in Kingston, Gay Star News, ‏2015-08-03 (באנגלית בריטית)
  304. ^ Deliriously happy after Jamaica's first Montego Bay Pride, Erasing 76 Crimes, ‏2015-10-27 (באנגלית אמריקאית)
  305. ^ How was Montego Bay Pride a success? Let me count the ways, Erasing 76 Crimes, ‏2016-10-21 (באנגלית אמריקאית)
  306. ^ Thriving Montego Bay Pride boosts LGBT+ acceptance, Erasing 76 Crimes, ‏2017-10-23 (באנגלית אמריקאית)
  307. ^ LGBT march with pride inspite of fear, jamaica-gleaner.com, ‏2018-10-18 (באנגלית)
  308. ^ Montego Bay Pride is now 1,000 people strong, Erasing 76 Crimes, ‏2018-10-22 (באנגלית אמריקאית)
  309. ^ Welcome sikunews.com - BlueHost.com, web.archive.org, ‏2012-07-22
  310. ^ Gay Greenland--Past and Present - GlobalGayz, www.globalgayz.com
  311. ^ Gays in Haiti show their Pride during AIDS march - PinkNews.co.uk, web.archive.org, ‏2011-06-04
  312. ^ Michael K. Lavers, Activists in violence-plagued Honduras city hold Pride parade, Washington Blade: LGBTQ News, Politics, LGBTQ Rights, Gay News, ‏2017-07-17 (באנגלית אמריקאית)
  313. ^ Dan Avery, Police Interrupt Gay Pride In Dominican Republic Because Marchers Used Flag, Queerty
  314. ^ ‘We are part of TT’, Trinidad and Tobago Newsday, ‏2018-07-29 (באנגלית אמריקאית)
  315. ^ Democracy alive and well, Trinidad and Tobago Newsday, ‏2018-08-03 (באנגלית אמריקאית)
  316. ^ Anodis :: Festeja la Ciudad de México el Orgullo Gay, web.archive.org, ‏2010-01-05
  317. ^ Marcha del orgullo recuerda a Monsiváis y moviliza a 500 mil personas en México, www.insurrectasypunto.org
  318. ^ Gay Mexico 2021 Travel Guide - Hotels, Bars, & Events, www.gaytravel.com
  319. ^ Anodis :: Se tiñe Tijuana de arco iris con el Orgullo Gay, web.archive.org, ‏2009-08-13
  320. ^ Anodis :: Convocan a juntas para la 8 Marcha del Orgullo LGBT en Puebla, web.archive.org, ‏2009-03-11
  321. ^ Anodis :: Reúne a 200 personas marcha gay en Xalapa, Veracruz, web.archive.org, ‏2009-07-01
  322. ^ WebCite query result, archive.ph, ‏2009-12-12
  323. ^ Euforia durante primera marcha gay en Acapulco | Milenio.com, archive.ph, ‏2009-08-04
  324. ^ glbtq >> social sciences >> Nicaragua, web.archive.org, ‏2007-08-14
  325. ^ Revista Envío - NICARAGUA BRIEFS, www.envio.org.ni
  326. ^ 1st LGBT Pride Celebration Comes to Saint Lucia, St. Lucia Times News, ‏2019-06-07 (באנגלית אמריקאית)
  327. ^ Joshua St Aimee, Pastors object to ‘Devilish’ LGBTQ Pride Celebration, The St. Lucia STAR, ‏2019-07-28 (באנגלית אמריקאית)
  328. ^ PAWI Opposes LGBT Celebrations — There Will Be No LGBT Pride March, St. Lucia News From The Voice, ‏2019-07-25 (באנגלית אמריקאית)
  329. ^ Suspected Suicide At Dennery, St. Lucia Times News, ‏2019-03-25 (באנגלית אמריקאית)
  330. ^ Dean Nestor, Suicide Victim’s Cousin Addresses St. Lucian Insensitivity, St. Lucia STAR News, ‏2019-03-30 (באנגלית אמריקאית)
  331. ^ Student in Soufriere Rally Against Bullying, St. Lucia News From The Voice, ‏2019-04-28 (באנגלית אמריקאית)
  332. ^ Chuck Stewart, Proud Heritage: People, Issues, and Documents of the LGBT Experience [3 volumes: People, Issues, and Documents of the LGBT Experience], ABC-CLIO, 2014-12-16, ISBN 978-1-61069-399-8. (באנגלית)
  333. ^ Gay-Friendly Puerto Rico: Bars, Clubs & More | Marriott TRAVELER, Marriott Bonvoy Traveler, ‏2017-01-30 (באנגלית אמריקאית)
  334. ^ Primera Dama será abanderada de la marcha del orgullo gay en Panamá, TVN, ‏2017-04-07 (ב־European Spanish)
  335. ^ HuffPost - Breaking News, U.S. and World News, HuffPost (באנגלית)
  336. ^ "Cuba gay rights activists arrested at pride march in Havana". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-05-12. נבדק ב-2021-05-28.
  337. ^ Reuters (2019-05-12). "Defiance and Arrests at Cuba's Gay Pride Parade". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-05-28.
  338. ^ Cuba's gay rights activists take to the streets defiant and proud, the Guardian, ‏2019-05-12 (באנגלית)
  339. ^ Cuban LGBT activists hold pride parade in open defiance of government, France 24, ‏2019-05-12 (באנגלית)
  340. ^ Rios, Sarah Marsh, Anett (2019-05-08). "Cuban LGBT community calls out government for canceling parade". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-05-28.
  341. ^ Murillo, Álvaro (2019-06-24). "Thousands in Costa Rica celebrate in first pride march since gay marriage ruling". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-05-27.
  342. ^ A Month by Month Look at the Montreal Events, TripSavvy (באנגלית)
  343. ^ "Trans Pride March held in downtown Toronto - CityNews Toronto". CityNews Toronto (באנגלית אמריקאית). 2014-06-27. נבדק ב-2018-08-05.
  344. ^ "Dyke March draws thousands in 'Longest Walk' | The Star". thestar.com (באנגלית). נבדק ב-2018-08-05.
  345. ^ "Toronto pride parade 2014 photos show streets packed with 12,000 marchers and thousands of spectators". National Post (באנגלית אמריקאית). 2014-06-30. נבדק ב-2018-08-05.
  346. ^ "'Fun, free and fabulous' WorldPride parade in Toronto". Toronto (בCanadian English). 2014-06-29. נבדק ב-2018-08-05.
  347. ^ "WorldPride brought big dividends to Toronto, Pride says". Xtra (באנגלית אמריקאית). 2014-10-31. נבדק ב-2018-08-05.
  348. ^ Égale Canada > Fichier introuvable, web.archive.org, ‏2012-02-03
  349. ^ Hundreds of thousands shine bright at Vancouver Pride Parade, Global News (באנגלית אמריקאית)
  350. ^ Vancouver Pride Parade expected to draw record crowd - News - MSN CA, web.archive.org, ‏2013-08-06
  351. ^ Photos: Vancouver loves its new rainbow crosswalks | Georgia Straight Vancouver's News & Entertainment Weekly, The Georgia Straight, ‏2013-07-30 (באנגלית)
  352. ^ Surrey Pride Festival July 7 at Holland Park, Surrey Now-Leader, ‏2013-07-05 (באנגלית אמריקאית)
  353. ^ Nomadic Boys, ContributorNomadic Boys are gay couple, Stefan, Sebastien travelling the world, Gay guide to Montevideo, Uruguay, HuffPost, ‏2016-12-07 (באנגלית)
  354. ^ Radio Montecarlo CX20-930 AM, Miles de personas en la Marcha de la Diversidad por la Avenida 18 de Julio, Radio Montecarlo CX20-930 AM (בספרדית)
  355. ^ Gay Ecuador - GayTimes, web.archive.org, ‏2012-10-19
  356. ^ 21 De Abril, 2013 - 00h00, El GLBTI, colectivo que gana espacios, El Universo, ‏2013-04-21 (בספרדית)
  357. ^ Shannon Power, 18,000 people hit the streets to celebrate Pride in Ecuador, Gay Star News, ‏2018-07-04 (באנגלית בריטית)
  358. ^ Desfile del orgullo 2011 en Guayaquil, web.archive.org, ‏2011-12-23
  359. ^ 2 De Julio, 2011 - 14h45, Comunidad Glbti del Ecuador celebró Día del Orgullo Gay, El Universo, ‏2011-07-02 (בספרדית)
  360. ^ AFRICALA - Festival de cine africano de Latinoamérica (Mexico et al., Latin America), African Studies Companion Online
  361. ^ Euro Mundo Global, Matrimonio igualitario y registro de niños: pedidos ciudadanos en la marcha del Orgullo LGTBI, Euro Mundo Global (בספרדית)
  362. ^ Buenos Aires Times | Buenos Aires gears up for the huge celebration of LGBT culture, www.batimes.com.ar
  363. ^ Historia de la Marcha del Orgullo en Argentina, www.cultura.gob.ar (בספרדית)
  364. ^ Buenos Aires Times | Buenos Aires gears up for the huge celebration of LGBT culture, www.batimes.com.ar
  365. ^ WebCite query result, archive.ph, ‏2009-11-13
  366. ^ 1 2 Veja calendário nacional de paradas LGBT 2018 no Brasil - Guia Gay São Paulo, www.guiagaysaopaulo.com.br (בפורטוגזית)
  367. ^ Gay Parades in Brazil, www.v-brazil.com
  368. ^ Parada Gay da Bahia leva 800 mil às ruas de Salvador, archive.ph, ‏2013-02-01
  369. ^ INEWS, Christian Fellowship against LGBT ‘pride’ parade, calls for Govt intervention, INews Guyana, ‏2018-06-01 (באנגלית אמריקאית)
  370. ^ Guyana Pride: Anglican bishop lends support; opponents lose, Erasing 76 Crimes, ‏2018-06-04 (באנגלית אמריקאית)
  371. ^ Pride Parade promotes equal rights for LGBT persons, News Room Guyana, ‏2019-06-02 (באנגלית אמריקאית)
  372. ^ Local LGBTQ community celebrates another year of Pride with city parade, Stabroek News, ‏2019-06-02 (באנגלית אמריקאית)
  373. ^ Gay Life in Suriname – Parea Suriname (באנגלית אמריקאית)
  374. ^ Suriname holds first gay rights march, News24 (באנגלית אמריקאית)
  375. ^ 10 Marcha del orgullo LGBTI en Paraguay, web.archive.org, ‏2018-03-13
  376. ^ Redacción LR, Marcha del Orgullo Gay: Miles de personas llenaron la plaza San Martín [VIDEO], larepublica.pe, ‏2017-06-30 (ב־)
  377. ^ Casa Editorial El Tiempo, Así serán las marchas del orgullo LGBTI en las ciudades de Colombia, El Tiempo, ‏2019-06-28 (ב־)
  378. ^ Pulzo, Pulzo.com, El festival de Halloween LGBT que dura 6 días en Bogotá, pulzo.com
  379. ^ News.Az - Gay parade in Baku: to be or not to be?, web.archive.org, ‏2013-09-26
  380. ^ Azerbaijan: Pop Music vs. Islam | Eurasianet, eurasianet.org (באנגלית)
  381. ^ Azerbaijan: Pop Music vs. Islam | Eurasianet, eurasianet.org (באנגלית)
  382. ^ Iran recalls envoy to Azerbaijan ahead of Eurovision, Al Arabiya English, ‏2012-05-22 (באנגלית)
  383. ^ Azerbaijan Demands Apology From Iran Over Eurovision « VOA Breaking News (באנגלית)
  384. ^ Azerbaijan Recalls Iran Ambassador, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  385. ^ Welcome to IDAHOT Newbies !, May17.org, ‏2016-05-17 (באנגלית אמריקאית)
  386. ^ Rainbow flag flown for the first time in the country, BBS, ‏2016-05-17 (באנגלית אמריקאית)
  387. ^ All the way to Bhutan - Activists Celebrate IDAHOTB 2018, May17.org, ‏2018-05-21 (באנגלית אמריקאית)
  388. ^ Members Of Rainbow Bhutan – A LGBT Community Observes IDAHOT, www.dailybhutan.com (באנגלית)
  389. ^ I Am a Queer Bhutanese, and My Country Is on Its Way to Scrapping Anti-LGBTQ Laws, www.vice.com (באנגלית)
  390. ^ Labonita Ghosh August 11, 2003 ISSUE DATE: August 11, 2003UPDATED: June 14, 2012 11:22 Ist, As liberal attitudes sweep across Bengal, gays and lesbians no longer mask their sexuality, India Today (באנגלית)
  391. ^ Hundreds join pride march in India, where gay sex is illegal, web.archive.org, ‏2017-11-12
  392. ^ Priya Menon / TNN / Updated: Jun 2, 2018, 10:42 Ist, LGBTQ: A decade of Pride in Chennai | Chennai News - Times of India, The Times of India (באנגלית)
  393. ^ TNN / Updated: Oct 29, 2017, 12:33 Ist, A walk to remember for the LGBT community | Goa News - Times of India, The Times of India (באנגלית)
  394. ^ - The Washington Post, Washington Post (באנגלית)
  395. ^ India - IDAHOTB 2018 Country Page, May17.org, ‏2018-05-08 (באנגלית אמריקאית)
  396. ^ Carlos Rojas, Eileen Chow, The Oxford Handbook of Chinese Cinemas, OUP USA, 2013-04-25, ISBN 978-0-19-976560-7. (באנגלית)
  397. ^ 南方周末 - ［电影］是是非非同性恋影展, web.archive.org, ‏2015-04-26
  398. ^ 香港同志遊行2012 · Hong Kong Pride Parade 2012, hkpride.net
  399. ^ Pride March 2015: Filipino LGBTQs Make History in Luneta - Choose Philippines. Find. Discover. Share., web.archive.org, ‏2018-09-19
  400. ^ Watch: Scenes from this year’s Metro Manila Pride Parade, cnn (באנגלית)
  401. ^ Metro Manila Pride March and Festival Draws More Than 25,000, Now Biggest Pride in Southeast Asia - Metro Manila Pride, web.archive.org, ‏2018-09-02
  402. ^ Eye on Gay Shanghai: Mainland China’s 1st Pride event, Shanghaiist, ‏2009-06-06 (באנגלית אמריקאית)
  403. ^ China's first gay pride festival pushes envelope, www.abc.net.au, ‏2009-06-14 (ב־Australian English)
  404. ^ "Shanghai to show pride with gay festival" (באנגלית בריטית). 2009-06-06. נבדק ב-2021-08-28.
  405. ^ Mike Cerre, US ambassador to Vietnam advocating for LGBT rights in Southeast Asia, ABC7 San Francisco, ‏2016-06-25 (באנגלית)
  406. ^ Largest event for LGBTQ community underway in Hanoi - News VietNamNet, english.vietnamnet.vn
  407. ^ Panti Bliss aka Rory O Neill Visit to Vietnam - Department of Foreign Affairs, www.irishaid.ie
  408. ^ Hanoi Pride Festival 2018 filled with joy, colours - News VietNamNet, english.vietnamnet.vn
  409. ^ Transgender People Can Change Gender on Legal Documents in 2017 | Saigoneer, saigoneer.com (באנגלית בריטית)
  410. ^ 1 2 Hornet Networks, It Does Turkish LGBTQ+ People No Favors to Pretend Turkey Is a Homophobic Nightmare, Hornet, ‏2018-07-08
  411. ^ 19. LGBTT Onur Haftası, Onur Yürüyüşü ile Sona Erdi | Kaos GL Gey Lezbiyen Biseksüel Trans Eşcinsel Haber Portalı, web.archive.org, ‏2011-07-01
  412. ^ Istanbul Police Disperse LGBT Pride March With Tear Gas | Time, web.archive.org, ‏2019-07-02
  413. ^ Welle (www.dw.com), Deutsche, Istanbul police use tear gas to disperse gay pride march | DW | 30.06.2019 (באנגלית בריטית), נבדק ב-2021-05-30
  414. ^ İzmir’de İlk Onur Yürüyüşünde Sokaklar Doldu Taştı | Kaos GL Gey Lezbiyen Biseksüel Trans Eşcinsel Haber Portalı, web.archive.org, ‏2014-11-10
  415. ^ Antalya ve İzmir, Onur Haftası’nı Yürüyüşle Selamlayacak, archive.ph, ‏2013-07-01
  416. ^ Gay rights in Turkey face uphill battle, web.archive.org, ‏2013-11-11
  417. ^ \'We are homosecxuals! We love you!\' - Taipei Times, www.taipeitimes.com, ‏2003-11-02
  418. ^ Gay pride parade set for Kaohsiung - Focus Taiwan, focustaiwan.tw (ב־Chinese (Taiwan))
  419. ^ Hornet Networks, Taichung City, Taiwan, Celebrates Pride with a Record-Breaking Crowd of 20,000, Hornet, ‏2016-12-22
  420. ^ Tens of thousands march in Taipei's LGBT pride parade - Focus Taiwan, focustaiwan.tw (ב־Chinese (Taiwan))
  421. ^ Horton, Chris (2018-10-27). "Taiwan's Gay Pride Parade Draws Thousands, as Votes on Same-Sex Marriage Near". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-06-01.
  422. ^ Pride 2019: The world's 15 biggest LGBTQ celebrations, from New York to Tel Aviv, www.usatoday.com (באנגלית)
  423. ^ 12 pictures of Tokyo Pride which will make your day, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2017-05-08 (באנגלית בריטית)
  424. ^ רננה לויאני, ‏גאווה 2012: לראשונה מצעדים בחדרה, פתח תקווה רעננה והרצליה, באתר ‏מאקו‏, 24 באפריל 2012
  425. ^   Laos holds first gay pride event, The Telegraph, 27 June 2012
  426. ^ לראשונה בלבנון: שבוע גאווה בביירות, באתר ynet, 16 במאי 2017
  427. ^ Kanso, Heba (2017-05-17). "RPT-Lebanon launches Arab world's first gay pride week". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-05-30.
  428. ^ Mélanie Houé, Le Liban organise la première Gay Pride du monde arabe, Libération (בצרפתית)
  429. ^ מצעד הגאווה בלבנון בוטל, המארגן נעצר, באתר ynet, 16 במאי 2018
  430. ^ העולם הבוקר, צבעי הארז: לבנון חוגגת אירועי גאווה בביירות, באתר חדשות 13, 17 במאי 2017
  431. ^ At Beirut's First Pride Week, A Chance To Celebrate — And Take Stock Of Challenges, NPR.org (באנגלית)
  432. ^ Olga Habre, Design and gender identity in Lebanon, Executive Magazine, ‏2019-04-05 (באנגלית אמריקאית)
  433. ^ Hadi Damien : "Les lendemains de la Beirut Pride sont brillants", lepetitjournal.com (בצרפתית)
  434. ^ Mongolia celebrates 6th International Day Against Homophobia, Transphobia and Biphobia | The UB Post, web.archive.org, ‏2017-03-26
  435. ^ Тэгш эрх, бахархал, ЛГБТ Төв, ‏2017-05-29 (במונגולית)
  436. ^ macongolia, Being LGBT in Mongolia, Macongolia: Observations of Mongolia, ‏2018-12-09 (באנגלית)
  437. ^ Yi Shu Ng, This tiny Southeast Asian country just held its first pride parade, Mashable (באנגלית)
  438. ^ 1 2 Shannon Power, Timor Leste PM comes out supporting LGBTI rights, Gay Star News, ‏2017-07-03 (באנגלית בריטית)
  439. ^ East Timor holds first LGBTQ pride parade, NBC News (באנגלית)
  440. ^ Asia's Youngest Nation Celebrates 2nd LGBT Parade | Voice of America - English, www.voanews.com (באנגלית)
  441. ^ Travel Inspired, PRIDE 2019 Parade, Timor Leste - South East Asia, Adam Constanza, ‏2019-07-13 (באנגלית)
  442. ^ About the Author, rew M. Potts, rew M. Potts is a former editor of the Sydney Star Observer, East Timor celebrates third LGBTQI Pride Parade, Star Observer, ‏2019-07-19 (באנגלית אמריקאית)
  443. ^ "A pride with no parade for Burma's first gay festival". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-05-17. נבדק ב-2021-06-01.
  444. ^ Shannon Power, Myanmar just had its first public pride party and thousands turned up to celebrate, Gay Star News, ‏2018-01-31 (באנגלית בריטית)
  445. ^ LGBT festival opens in Burma after first public launch party - DVB Multimedia Group, web.archive.org, ‏2018-08-29
  446. ^ Seksualiti Merdeka movement festival banned, The Star (באנגלית)
  447. ^ Zurairi AR, Seksualiti Merdeka organisers hope to outlast ‘prejudicial’ law | Malay Mail, www.malaymail.com (באנגלית)
  448. ^ 18 May 2017 09:00 AM MYT Thursday, LGBT pride march in Taylor’s University cancelled after Islamist pressure | Malay Mail, www.malaymail.com (באנגלית)
  449. ^ LGBTI community observes Gai Jatra pride demanding to amend civil and criminal code, ‏2018-08-27 (באנגלית אמריקאית)
  450. ^ Aditya Neupane, Nepal hosts first - ever pride parade marking pride month, My City (באנגלית)
  451. ^ The Himalayan Times, Celebration of diversity and sexuality: country's first pride parade, The Himalayan Times, ‏2019-06-29 (באנגלית)
  452. ^ queeryouthgroup, Second Annual Nepal Pride Parade, Nepal Pride Parade, ‏2020-05-17 (באנגלית)
  453. ^ Madhavi Marasini, Nepal Pride Parade 2020: The show must go on(line), The Himalayan Times, ‏2020-06-13 (באנגלית)
  454. ^ "We’re here, we’re queer and we’re not going anywhere": Here’s why the Pride Parade matters, kathmandupost.com (ב־)
  455. ^ The Miami Herald, New photos from gay pride celebrations in Singapore, Latvia and Russia - Steve Rothaus' Gay South Florida, miamiherald.typepad.com
  456. ^ "Singapore gays in first public rally" (באנגלית בריטית). 2009-05-17. נבדק ב-2021-06-01.
  457. ^ More than 15,000 Singaporeans at Pink Dot 2012!, Pink Dot SG (באנגלית אמריקאית)
  458. ^ "Fifty shades of pink". The Economist. 2013-07-06. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2021-06-01.
  459. ^ Support for the Freedom to Love blazes forth, Pink Dot SG (באנגלית אמריקאית)
  460. ^ Shen, Rujun (2015-06-13). "Singapore's annual gay rights rally sees largest turnout". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-06-01.
  461. ^ Lee Hsien Yang attends Pink Dot for first time with Li Huanwu & Heng Yirui, mothership.sg (באנגלית)
  462. ^ South Korea LGBT activists protest ban on queer pride parade, UPI (באנגלית)
  463. ^ "South Korea, at behest of conservative Christians, bans LGBT march". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-12-08.
  464. ^ express Magazine, South Korean Court Overturns Ban on Seoul's Pride Parade, express Magazine, ‏2015-06-17 (באנגלית אמריקאית)
  465. ^ South Korean court overturns ban on gay pride parade - UCA News, ucanews.com (באנגלית)
  466. ^ Ock Hyun-ju, [From the scene Gay pride parade in Seoul draws record number], The Korea Herald, ‏2017-07-15 (באנגלית)
  467. ^ Anti-gay pride petition signed by more than 200,000 people in South Korea, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏2018-07-12 (באנגלית בריטית)
  468. ^   Julian Ryall, ‏Over 210,000 sign petition against South Korean gay pride festival, The Telegraph, 12 July 2018
  469. ^ Seoul LGBT festival sees record numbers, koreajoongangdaily.joins.com (באנגלית)
  470. ^ Rik Glauert, Court rejects bid to stop South Korea pride on Thursday (30 May), Gay Star News, ‏2019-05-30 (באנגלית בריטית)
  471. ^ Will LGBTQ issue become visible in 2020 general election?, m.koreatimes.co.kr, ‏2019-06-09
  472. ^ Ock Hyun-ju, [From the Scene ‘Proud to be who we are’], The Korea Herald, ‏2019-06-01 (באנגלית)
  473. ^ Rik Glauert, It took thousands of police to keep this South Korea pride parade violence-free, Gay Star News, ‏2018-10-16 (באנגלית בריטית)
  474. ^ The Korea Herald/Asia News Network, Queer fest badly delayed by violent anti-gay protests in Incheon, INQUIRER.net, ‏2018-09-10 (באנגלית)
  475. ^ Rik Glauert, Pride organizers in South Korea press charges against violent protestors, Gay Star News, ‏2019-04-17 (באנגלית בריטית)
  476. ^ 인천퀴어축제, 폭행 등 혐의로 반대단체 4명 고소, 인천투데이, ‏2019-04-16 (בקוריאנית)
  477. ^ "우리는 없던 길도 만들지" 코로나19에 등장한 '온라인 퀴어 퍼레이드', 한국일보, ‏2020-06-24 (ב־)
  478. ^ 올해는 ‘퀴어축제’도 비대면, 12월엔 인천과 경남, www.hani.co.kr, ‏2020-12-22 (בקוריאנית)
  479. ^ Rainbow Rage: Kyrgyz Rail Against LGBT Community After Central Asia's 'First' Gay-Pride March, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  480. ^ Редакция, «Лабристин» укук коргоочулары аялдардын укугу үчүн жөө жүрүштө эмне үчүн ЛГБТ да болгонун түшүндүрүп беришти, Клооп кыргызча | Кыргызстан жаңылыктары, ‏11 במרץ 2019 (ברוסית)
  481. ^ 'If Not Now, When?' LGBT Movement Gains Momentum In Kyrgyzstan (באנגלית), נבדק ב-2021-10-16
  482. ^ Khaleej Times Online - Cambodian homosexuals parade for gay pride, web.archive.org, ‏2008-05-05
  483. ^ Siem Reap's LGBTQ+ Pride Weekend 2019, Move to Cambodia, ‏2019-05-01 (באנגלית אמריקאית)
  484. ^ Thailand, web.archive.org, ‏2009-08-30
  485. ^ No Gay Pride in Bangkok 2010 - GlobalGayz, www.globalgayz.com
  486. ^ Yi Shu Ng, Bangkok will hold its first gay pride parade in 11 years, Mashable (באנגלית)
  487. ^ Bangkok, TripSavvy (באנגלית)
  488. ^ Kyle Malinda-White, Bangkok LGBT Songkran Guide 2018: Alternative Events and Who To Call In An Emergency, Medium, ‏2018-05-27 (באנגלית)
  489. ^ A Night Out at Asia’s Biggest Gay Circuit Party: gCircuit during Songkran, Travels of Adam (Hipster Blog), ‏2018-04-02 (באנגלית אמריקאית)
  490. ^ Pride Month คืออะไร ทำความเข้าใจกันง่ายๆ, THE STANDARD, ‏2019-06-24 (בתאית)
  491. ^ Thailand’s Intolerance of Its Own LGBT Community Will Surprise You, Time (באנגלית)
  492. ^ Chiang Mai celebrates its first LGBT Pride in a decade, Prachatai English (באנגלית)
  493. ^ Chiang Mai Pride 2019, Chiang Mai Citylife (באנגלית אמריקאית)
  494. ^ Alexis Okeowo, Gay and Proud in Uganda, The New Yorker (באנגלית אמריקאית)
  495. ^ 2nd Annual Gay Pride Parade Held in Uganda, web.archive.org, ‏2014-02-19
  496. ^ Fallon, Amy (2014-08-09). "Ugandan Gays Risk All in Pride March". The Daily Beast (באנגלית). נבדק ב-2021-05-27.
  497. ^ History made as first eSwatini Pride declared a "perfect" success, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2018-07-02 (באנגלית אמריקאית)
  498. ^ Second eSwatini Pride a "joyful" success, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2019-06-26 (באנגלית אמריקאית)
  499. ^ UNPO: Ethiopia: Sexual Minorities Under Threat, unpo.org
  500. ^ Journée mondiale contre l'homophobie — Institut Français du Bénin, web.archive.org, ‏2017-08-26
  501. ^ Joburg Pride rocked by divisions | News24, web.archive.org, ‏2014-07-23
  502. ^ Shaun De Waal, Anthony Manion, Pride: Protest and Celebration, Jacana Media, 2006, ISBN 978-1-77009-261-7. (באנגלית)
  503. ^ SA: Statement by the Peoples Pride Organising Committee, lesbian, gay, bisexual, transgender, intersex, asexual, and queer organisation, on new Committee to organise People’s Pride Johannesburg (20/05/2013), web.archive.org, ‏2014-07-23
  504. ^ Two gay pride parades for Joburg this year, www.iol.co.za (באנגלית)
  505. ^ Crisis in South Africa: The shocking practice of 'corrective rape' -, The Independent, ‏2014-01-06 (באנגלית)
  506. ^ Cape Verde LGBTI Resources | Rights in Exile Programme, www.refugeelegalaidinformation.org
  507. ^ Cape Verde: The LGBTI Pride week in Praia, Cabo Verde, Equal Eyes (באנגלית אמריקאית)
  508. ^ Cape Verde: The LGBTI Pride week in Praia, Cabo Verde, Equal Eyes (באנגלית אמריקאית)
  509. ^ Small march is a big step for LGBTI in Lesotho | Open Society Initiative of Southern Africa (OSISA), web.archive.org, ‏2016-05-20
  510. ^ Lesotho IDAHO Report 2013, May17.org, ‏2013-06-17 (באנגלית אמריקאית)
  511. ^ SMALL MARCH A BIG STEP FOR LGBTI IN LESOTHO, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2013-06-03 (באנגלית אמריקאית)
  512. ^ Lesotho: Celebrating LGBT pride in a homophobic nation, Erasing 76 Crimes, ‏2016-05-31 (באנגלית אמריקאית)
  513. ^ admin, Qui sommes-nous ?, Collectif Arc-en-Ciel (ב־)
  514. ^ Shannon Power, Pride leader got hundreds of death threats in just one day, Gay Star News, ‏2018-06-07 (באנגלית בריטית)
  515. ^ Breaking: Malawi holds first Gay pride parade | Malawi 24 - Malawi news, Malawi 24, ‏2021-06-26 (באנגלית אמריקאית)
  516. ^ NAMIBIA CELEBRATES PRIDE, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2013-12-09 (באנגלית אמריקאית)
  517. ^ Namibia’s Swakopmund celebrates its first Pride march, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2016-06-07 (באנגלית אמריקאית)
  518. ^ Namibia just held its first official Pride parade, Topics (באנגלית)
  519. ^ First lesbian festival held in Windhoek | Namibia Economist (באנגלית בריטית)
  520. ^ Lesbians celebrate life through creativity | Namibia Economist (באנגלית בריטית)
  521. ^ The Namibian, First Nam lesbian festival underway, The Namibian (באנגלית)
  522. ^ Namibia celebrates LGBTI+ Pride in Windhoek and Swakopmund, Equal Eyes (באנגלית אמריקאית)
  523. ^ Namibia celebrates LGBTI+ Pride in Windhoek and Swakopmund (Pictures), MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2018-12-12 (באנגלית אמריקאית)
  524. ^ US Embassy in Nairobi Hosts Gay Pride Event, VOA (באנגלית)
  525. ^ Tunisia’s LGBT activists push forward - Al-Monitor: The Pulse of the Middle East, www.al-monitor.com (באנגלית)
  526. ^ Victory in Tunisia: Activist group Shams wins in court, Erasing 76 Crimes, ‏2016-02-23 (באנגלית אמריקאית)
  527. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-03-07
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מצעדי_גאווה_בעולם&oldid=38358323"